הדף היומי בתע"ס – חלק ד | שיעור 41 עמודים רע"א-רע"ב – סיכום

345

בס"ד

חלק ד שיעור 41 אות רסע

פרק ה'

ז' הבחנות במסך

עט) כבר דברנו לעיל מענין המסך (באות ס"ב וס"ג), ונתבאר שם, שענין המסך הוא בחינת הגבול, שנעשה לאחר הצמצום, לקבל האור רק בבחינת ט' ספירות הראשונות, ולעכב האור, שלא יתפשט לבחי"ד, דהיינו למלכות: בסו"ה עד פה תבא ולא תוסיף וכו'. והמסך הזה הוא תולדה המסובב מן הצמצום, דהיינו, מן הסתלקות האור. כי אחר שנסתלק האור מכל וכל לגמרי, דהיינו מכל ד' הבחינות אשר שם, אע"פ שהצמצום לא היה רק על בחי' ד' בלבדה, כנודע, ע"כ, נתחדש צורת רצון חדש, במלכות דא"ס, לחזור ולהמשיך האור על ידי כח הגבול, דהיינו רק מבחינה ד' ולמעלה, ולא מהבחינה הד' ולמטה. וגבול זה שנתחדש, נקרא מסך. ומתוך שעיקר הגבול הזה שורה רק על בחי"ד, שהיא המלכות ע"כ נבחן, שהמסך שורה ומתוקן בתוך כלי המלכות. 

הגבול והעביות שבמסך באים בו כאחד

פ) והנה ז' הבחנות עיקריות יש להבחין כאן במסך זה: הבחנה א' היא, אשר בחינת הגבול והעביות נכללים ובאים בו כאחד, בלי להפריש ביניהם כלל ועיקר. כי להיות הגבול שבו שורה, רק על עביות דבחי"ד בלבד, כנ"ל, נמצא שאינו מגביל ואינו מעכב התפשטות האור ממדרגה שאין בה שיעור עביות זאת, הרי שהעביות והגבול באים כאחד. ושניהם יחד נקראים בשם מסך. ואי אפשר כלל לדבר ולהבחין, בדבר המסך בפני עצמו, כלומר, בשעה שאינו כלול בעביות. כי אז, אינו במציאות כלל, שיהיה מה להבחין בו.

יש עביות בלי מסך, ואין מסך בלי עביות

פא) אמנם בכלי מלכות בפני עצמה יש להבחין בה הרבה, דהיינו בשעה שאינה מתוקנת במסך, וראשית כל יש לדעת, שהמלכות דעגולים, אינה מתוקנת במסך כלל, כי אין מסך, אלא בספירות דיושר. וכבר נתבאר זה בחלק ב'. ועוד יש הבחנות מרובות שיתבארו במקומן. ובשעה שאנו מדברים ממלכות לבד, הרי הפירוש שאנו מדברים רק מעביות לבד, בלי תיקון המסך. באופן, שמסך בלי עביות הוא מן הנמנע, אבל יש מציאות לעביות בלי המסך. 

כח העיכוב שבמסך של ראש, הוא בכח, ולא בפועל

פב) הבחנה ב' היא, בחינת עיכוב ב"כח", שבתוך המסך: כי בדבר עיכובו של המסך על אור העליון יש "כח" ו"פועל", והיינו ההפרש בין ראש אל גוף. ואע"פ שאנו אומרים, שאור העליון מתפשט עד שפוגע במסך שבכלי מלכות, והמסך מחזיר האור לאחוריו, והאור המוחזר הזה, מלביש על ע"ס של ראש. הנה כל זה אינו אלא בבחינת כח ולא בפועל ממש. כמ"ש לעיל אות ט"ז. ולפיכך תדע שכל הגבול והעיכוב על האור, שיש במסך שבמלכות דראש, הוא רק בחינת עיכוב בכח ולא בפועל.

כח העיכוב שבמסך בבחי' כח נקרא פה. 

ושבבחינת פועל נקרא טבור

פג) הבחנה ג' היא בחינת עיכוב בפועל שיש במסך: כי אותה ההתלבשות ואותו העיכוב הנעשים בראש בבחינת "כח", כנ"ל, הנה המה באים ומתגלים בגוף בפועל, כי המלכות של ראש מתפשטת מינה ובה לע"ס ממעלה למטה, הנקראות בכללן בשם גוף, והמלכות של ע"ס ההן, נקראת בשם טבור, אשר שם מתגלה כל כח העיכוב על האור העליון שיש במסך של ראש, אשר אינו נותן לאור העליון להתלבש זולת מטבור ולמעלה, ומעכב אותו מלהתלבש מטבור ולמטה. ותדע אשר אלו ב' השמות: פה, טבור, סובבים על אלו ב' הבחנות האמורות, כי בחינת העיכוב בכח, של המסך, נקוב בשם פה. ובחינת העיכוב בפועל, שיש במסך, נקוב בשם טבור.

התכללות המסך בג' בחי' הראשונות ע"י הזדככותו

פד) הבחנה ד' היא, בחינת התכללות המסך, בעביות דג' בחינות הראשונות, שהיא באה מפאת הזדככות המסך, המובא לעיל (באות ד'), הנעשה ע"י הכאה ובטישה של או"פ ואו"מ זה בזה, כדברי הרב (בפרק א' אות ג'). ודבר זה צריכים להבינו היטב, כי הוא היתד, שכל החכמה תלויה עליו.

התכללות המסך בג' בחינות הראשונות, פירושו: 

ג' בחינות הראשונות דבחי"ד

פה) וכבר הארכנו בענין הזה, באו"פ, ואין כאן המקום להתרחב בזה. אלא, שנחוץ להבין כאן בעניננו, אשר התכללות זו האמורה במסך, אין פירושה, שג' בחינות הראשונות בעצמן נצטמצמו עתה, כמו שנצטמצמה הבחי"ד מקודם לכן, אלא כל ההזדככות הזו נעשתה רק בבחי"ד עצמה, כי כבר נתבאר בחלק ב' בהסתכלות פנימית, אשר הבחי"ד עצמה כלולה מד' בחינות, מפאת ביאתה מא"ס ב"ה, עש"ה. וע"כ, המסך המתוקן בה כלול ג"כ מד' הבחינות כולן, כנ"ל (באות פ'), שכל העביות שבמלכות נמצאת כלולה במסך. ובזה תבין, כשנאמר שהמסך עלה לז"א, לבחי"ג, פירושו שבחי"ד שבבחי"ד, נזדככה מהמסך, ונשאר בה רק מדת עביות דבחי"ג שבבחי"ד, ונמצא בזה, שנשתוותה צורתה לבחינת ז"א, וידעת, אשר השתוות הצורה, הוא היחוד ברוחני, וע"כ מכונה זה שעלתה ונתיחדה עם הז"א, כאילו היתה בעצמה, בחינת ז"א, משום שאין משום מה להבחין ביניהם. וזה מכונה, שנכלל עם הז"א. ועד"ז תבין יתר ההתכללויות שנאמרו במסך, עד שעלה ונכלל בפה של ראש, דהיינו שהשוה צורתו כמו בחינת המסך בכח, ולא ניכר בו כלל שהוא מבחינת מסך בפועל. והבן זה מאד ומאד.

אם המסך מסתלק מן הכלי מסתלק ממנו האור

פו) הבחנה ה' היא, ענין הפסק פעולת המסך מהכלי, מחמת יציאתו משם. כלומר, בשעה שנזדכך המסך מבחי"ד לבחי"ג, שנבחן אשר המסך יצא מכלי המלכות, ועלה לכלי דז"א. והנה לכאורה, הרי נשתחררה המלכות, מכח העיכוב וגבול, שהיה שורה עליה, ומעתה היא יכולה לקבל אור העליון בלי מעכב. אמנם אינו כן, ואדרבה שהיא נשארה חושך לגמרי, מחמת יציאת המסך ממנה. והוא מטעם שמצמצום א' ואילך, אין המלכות ראויה עוד לקבל משהו אור, אלא רק על ידי המסך, באופן, שב' הפעולות: הן קבלת האור והן דחית האור, שתיהן קשורות במסך, כי כשם שמדחה האור, מבחינה אחרונה, כן מקשר ומלביש האורות שממנה ולמעלה. והבן היטב.

מסך המקבל עביות דראש לאחר הזדככותו

פז) הבחנה ו' היא, עביות דראש הנקנית במסך מחדש, אחר הזדככותו. והיינו ע"י עליתו וביאתו למלכות של ראש, ושם נכלל. כמ"ש באורך (בפרק ד' אות נ' ובאו"פ). עש"ה.

המקבל עביות דגוף אחר הזדככותו

רח) הבחנה ז' היא, עביות דגוף הנקנית במסך מחדש, אחר הזדככותו. כמ"ש שם באו"פ, אשר אחר שקבל מהמסך של ראש את העביות שממטה למעלה, הנה אז נתעוררו במסך דגוף כל הרשימות שנכלל מהן, בדרך עברו בספירות דגוף, בעת עליתו למאציל, אשר הרשימות הללו הן מבחינת עביות שממעלה למטה, כלומר מבחינת גוף. ונמצא, זו העביות, שהן מקבלות מהראש מבחינת מלמטה למעלה, היא מתהפכת ברשימות דגוף לעביות שממעלה למטה. כמ"ש באו"פ הנ"ל.

 

סיכום: היום למדנו על ז' בח' שבמסך. ראשית צריך להבין מה זה מסך. מסך נקרא המלאך של האדם, הכח לנהל אותך כאדם. מאיפה הכח הזה נובע? מהבחירה ביתר דבקות. ז"א כשאדם בוחר, נוצר לו כח. בכח זה צריך להשתמש כדי לנהל את חייך. עיקר התנהלות חיי האדם נובעת מכך שהאדם יכול לפגוש את המציאות ולפרש אותה נכון, כדי ליישם את הערכים שלו. זה תפקיד האדם.

אדם אומר, כן, פגשתי במציאות, מאוד רציתי להיות קשוב, מאוד רציתי להיות נאמן ולא הצלחתי. חסר לו כח המסך. אדם אומר, אני רציתי להיות אדם חברתי, מאוד רציתי לא לפחד, או לכעוס. היה חסר לו מסך. זו התרופה להכל. מסך זה בניה מחדש של ההתייחסות שלי למציאות. לכח הזה שנקרא מסך יש ז' הבח'. 

ההבח' הא' של המסך – הכח של ההתנגדות של המקרה שמגיע אלי, שווה בדיוק למה שהגיע אלי. ז"א מי שמביא אלי את המציאות זה הבורא, אלי אם כן אני בדמיוני הקלוקל הולך למציאויות שלא מתאימות לי, אבל באופן רגיל הבורא מביא אלי את המציאות ז"א שיש לי כח להתנגד ולבנות התייחסות. הבורא לא נותן מציאות שלא יכול לעמוד בה. לעמוד בה זה לא אומר להשתמש בה, אלא היכולת לעשות עליה גבול.

ההבח' הראשונה מצד המסך היא שהגבול והעביות, ההשתוקקות העצמית באים כאחד. זו הבח' ראשונה. כ"א יבדוק עצמו במפגש עם המציאות אם יכול לעצור ולבדוק את ההשתוקקות למציאות. ואם כן אז יש לי התחלה של מסך. ההבח' הראשונה. כעת נראה אם יש שאר ההבח' של המסך, כי תפקידו לנהל את האני שלי. כל אדם מנהל, כח המנהל זה המסך. בלי מסך זה בהמה. אדם צריך לנהל את האני שלו. כ"א מאיתנו מנהל. לכ"א יש מסך. לכן אם רוצה לנהל את החיים, את האני, צריך ז' כוחות התנהלות. אחד הכוחות הראשונים זה להיות מסוגל לנהל כל מציאות שפוגש – לנהל אותה. לא חייב כל דבר – לכעוס, לאהוב, להתכופף או לעמוד. לא חייב. צריך לנהל. צריך לדחות. להבין שלא חייב לרדת במדרגות יכול לקפוץ מהחלון. אם אומר שלא מסוגל אז אין מסך. לא פגשת את המציאות ולא תוכל להשתמש במציאות עבורך. יש מקום שאין בו מציאות. 

ככל שאני רוצה להיות אדם יותר גדול, כך יכול לפגוש יותר מציאויות שיכול לנהל. אחרת נהיה אדם קטן ומתחבא, אבל זה לא יעזור כי הרגש זז. מתחבא כדי לא לפגוש את המציאות כי אין מסך להתנגד למציאות ולנהל אותה.

דבר שני שבמסך זה היכולת לעכב מבח' ראש. בכח. יכול לתכנן מה כן ומה לא. כח העיכוב שבמסך דראש. אם אין יכולת לתכנן זה פועל בלב ובראש אז אין מסך. זה הב' שניה – יכול להתנגד, יכול לתכנן.

דבר שלישי, אחרי שקיבלתי בפועל אני יכול גם להתגבר כשקיבלתי כבר. ז"א אחרי שקיבלתי והחלטתי איך להתנהל עם המציאות, יכול גם לעצור ולא לקבל את הכל. ז"א שיכול גם אחרי ההחלטה מה לקבל ומה לא – לעמוד בהחלטה. אם אין מסוגלות לעמוד בהחלטות אז אין את הבח' ג'. צריך לתכנן ולעמוד בתכנון.

הבחנה ב' זה התכנון. ג' זה היכולת לעמוד בו.

הבח' ד' – היכולת שלי לראות את כוחות העיכוב החלקיים שלי בתוך המבנה הכללי שיצרתי. אמרתי שרוצה נאמר, לשוחח עם חברי רק על דברי תורה. באתי ללמוד תורה ורוצה לדבר רק על זה. לא על שטויות. מתחיל לספר מה קרה לסבתא של דודה שלו, אני צריך לעכב את הרצון שלי להקשיב לזה. או פתאום אני לומד תורה ואומר, איזה אילן נאה. אומרת הגמרא – כל מי שעסוק בתורה ואומר איזה אילן נאה, מתחייב בנפשו. כי לא היה מסך. אתה לא מנהל את חייך. צריך לעכב ולראות את הפרטים בדרך. ז"א אחרי שהחלטת ועברת את החוויה וסיימת איתה. קיבלת מה שיכולת בחוויה ומתחיל לסיים אותה. צריך לראות את הפרטים שהיו באותה חוויה. זו הבח' ד'.

הבח' ה' – אם אין לי את כח העיכוב אז גם החוויה מסתלקת. ז"א דומה קצת מצד השלילה, כמו שהיה בהבח' א' שאמרה – כח העיכוב בא אם ההשתוקקות שלי. אבל לא יכול להשאיר את ההשתוקקות בלי המסך. אם המסך מתחיל להסתלק – החלטתי לעזוב את החוויה הזו, אז עוזב גם מצד ההשתוקקות. לא עוזב וממשיך להשתוקק. לא אומר, עזבתי את הקשר, התגרשתי מהמקרה הזה, אבל ממשיך לרצות את המקרה. סיימתי את האוכל. אומר שלא רוצה לאכול יותר אבל בוכה כמה רוצה את זה. זה אסור לעשות. אלא צריך לדעת שצריך להיות לי כח פנימי שכשאין לי, כשעזבתי את המקרה, הלכתי ממנו, אז עוזב גם את ההשתוקקות ממנו. לא להשאיר השתוקקיויות בלי יכולת ניהול.

בח' ו' – יודע להפוך את המקרה הפרטי, את הכח שהיה בו, לדבר מופשט. זה אומר שהמסך התכלל בראש. אם הפכתי אותו לדבר מופשט. המסך דטבור עלה לראש והתכלל שם. הראש הוא דבר מופשט. יכול להפוך את המקרה לכלל. אחרת לא יכול להתמודד עם מקרים אחרים. בא מישהו לספר שהדוד פגע בדודה. הבנתי, שמעתי, עיבדתי את החוויה, עכשיו עוזב. נגמר הסיפור. לא מספרים עשר פעמים. מי שמספר סיפור עשר פעמים מגדל תולעים בבטן. צריך להפסיק לספר את אותו הסיפור. גמרתי את הסיפור, עשיתי ממנו כלל. לעשות כלל ממה שחווית זה ההבח' הו'.

הבח' ז' – יכולתי לקחת את הכלל הזה וללכת לעוד פרט ולפעול את אותו כלל שלמדתי מהחוויה הקודמת. ז"א אני אדם שמתחיל להיות מורכב, שמשתמש בחוויות כדי להמשיך לגדול ע"פי כללים של התנהלות עצמית, שלא ידעתי איך לפרוט לפרטים אחרים. 

אלה ז' בח' המסך. 

שיעור 41 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות- הסתכלות פנימית פרק ה' רע"א- רע"ב. כ"ז מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בחלק ד' פרק ה' למדנו על ז' הבחנות שבמסך.
2. מסך הוא כח ההתנהלות/ כח הניהול של האדם את האני שלו, דהיינו את המפגש שלו עם העולם.
3. הבחנה ראשונה במסך – שכח העיכוב, דהיינו הגבול, וההשתוקקות חייבים להיות מתואמים ומקבילים זה לזה.
4. הבחנה שניה – במסך יש הבחנה של היכולת לתכנן את צעדי לפני הפעולה.
5. הבחנה ג' – היכולת שלי להפסיק בפועל את החוויה בנקודה מסוימת ולפעול אותה רק במקום האפשר. דהיינו להוציא מהכח אל הפועל את ההחלטה והתכנון בראש.
6. הבחנה ד' – היכולת לראות את הפרטים שבנו את החוויה, דהיינו התכללות המסך בדרך הזדככותו בג' הבחינות הראשונות.
7. הבחנה ה'- היכולת להפסיק את העוביות, את ההשתוקקות, אם אין לי במקביל הסתלקות מהחויה, דהיינו, לא להישאר עם ההשתוקקות כשהחלטתי לסיים את החוויה.
8. הבחנה ו' – היכולת להפוך את החוויה המעשית לרעיון מופשט, דהיינו התכללות במסך דראש.
9. הבחנה ז'- היכולת להשתמש בכלל מהחוויה הקודמת כדי לייצר על פי כלל זה חויות נוספות, שזה עוביות דגוף הנקנית מהמסך מחדש.
10. כאשר אדם קונה את שבע בחינות אלה שבמסך, יכול לנהל את האני שלו באופן הראוי עד להגיע לאידאה שלו שהיא אהבת ה'.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב