הדף היומי בתע"ס חלק ז' |סיכום| שיעור 41 – עמודים תקנז -תקנח

224

שיעור 41 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום שיעור עמודים תקנ"ו- תקנ"ז –כ"ה ניסן תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
מה למדנו היום?
למדנו היום שני נושאים עיקריים
1. הנפילה השניה של מלכי דחג"ת.
2. נפילת מלכי תנהי"מ ואגב כך לימוד או תהיות לגבי מלך הת"ת
נושא ראשון
היתה התעסקות גדולה עם מה שכתב רח"ו שאומר שלא קרה שהרשימות עלו רק כדי לתת למלכי תנהי"מ למלוך. לא דנו בפרטים כרגע.
מה שקרה מחולק לשישה שלבים:
1. כאשר היתה שבירת הכלים של מלכי דחג"ת, הם נפלו לבי"ע. – בעצם יצאה גדלות הכלים, נשברו ונפלו לכתר חכמה בינה ודעת. על ת"ת נדבר בנפרד.
2. אור הזך של הרשימה ירד למקום תנהי"מ דאצילות .
3. אח"פ של הראשים ירד מהראש למקום החג"ת של הגוף. – בעצם ירידת האח"פ של הראשים למקום הגוף כיון שהראש חוזר לקטנות כמו שהיה בקטנות הקודמת.
4. יצא ראש דקטנות דישסו"ת ונתן אור של חפץ חסד לכלים אלה. בעצם יצאה קטנות בראש דישסו"ת כי עלה הטבור למעלה, עשה זיווג ויצא פרצוף קודם בקטנות. קודם אב"א הוא האיר ח"ח לכלים הריקניים של האח"פ דראש. הם קיבלו גם מגלגלתא ועיניים חפץ חסד וגם מראש דישסו"ת חפץ חסד.
5. הרשימות שהיו בתנהי"מ עלו לכלים החדשים. – בעצם הרשימות שהיו במקום תנהי"מ, מכיון שיש לו כלים חדשים, יוצא מהטראומה שלו והולך למקום עבודה
6. נפילה שניה של הכלים ממקום חב"ד למקום נהי"ם.- בעצם הכלים שהיו בדחג"ת יורדים עוד ירידה למקום הכי נמוך שיש.
קצת מבחינת השקפה אנו לומדים שכשאדם נשבר, בהתחלה מחזיק את השבירה, צריך קצת להתאבל, להרגיש אותה.
כמו שלושה ימים ראשונים של האבל. עליו לבנות הבנה של מה שקרה לו. כל מה שקרה בשבירת הכלים שכל אחד מהמלכים בא והמלוכה היתה בכלי אחד.
למה קיבל בראש? דיברנו מזה כבר.
בא וקיבל אורות גדולים אבל אף אחד לא ראה את חברו, היתה נפרדות עצומה.
הטראומה- שנפלנו למקום הקליפות. למקום הסיגים. אם לא יקרה מה שאני רוצה, אפשר לשבור הכל. אבל יש לזכור, אני לא העניין. העניין הוא מה האמת. גם בספירת העומר כל יום אומר אני אמלוך. התשובה היא- לא, אתה חלק מרציפות.
נראה אחר כך בעולם אצילות שלוקחים אותם לא כעומדים בפני עצמם.
*זה המגפה בספירת העומר של תלמידי רבי עקיבא, כל אחד מרגיש עצמו גדול.
התיקון הוא חפץ חסד. לומר אנחנו שותפים, צריכים לדאוג אחד לשני. בואו נדאג אחד לשני.
אחוריים דאמא נותנת את הכח הזה. זו האפשרות לטפל בשבירה.*
אחרי שעיבדתי את זה, עלי להפסיק את כל ההתקשקשות הסתמית, תעזוב את זה. אל תכה את עצמך שוב ושוב.
יש לך אפשרות לטפל בזה רק דרך חפץ חסד. אתה עוד פעם נשבר ועוד פעם נשבר.
זהו עלית למקום של חפץ חסד, רק דרך עולם אצילות.
אז הרשימות עולות לכלים החדשים. כי הם נבנו על כך שבונים בקטנות. הסכמתי לא לדאוג רק לעצמי ולא לומר רק אני אמלוך.
הפרדיגמה של אני אמלוך היא מה שמפיל ויוצר נפרדות.
אתה נבנה משני דברים- ממה שעשית, שיורד מהמצב שהיית בו קודם ומהמצב החדש שאתה מתחיל מקטנות.
אתה גם יודע שאתה לא גדול ואתה גם יודע שאתה מתחיל מקטנות.
כל מה שנפל לבריאה, כמובן נפל גם ליצירה ועשיה. הזכרנו זאת בעבר.
מה קרה אחר כך? יצאה גם גדלות דישסו"ת . מלכי תנהי"מ נפלו למקום חג"ת שהיו פנויים.
פה נשאלות שאלות רבות. אינו מתעסק כאן בחלקן.
• מלך נ"ה נפל למקום הת"ת
• מלך יסוד למקום הגבורה
• מלך המלכות למקום החסד
כולם במקום חג"ת נהי"ם של בי"ע חוץ ממלך הת"ת.
בשיעור הבא נענה על השאלות:
1. איך יכול להיות שמלך הת"ת נפל פעמיים?
2. איך יכול להיות שנשאר במקומו בשונה מכל המלכים?
סיכום בנקודות
1. למדנו שישה שלבים שאלו הם השלבים:
א. שבירת המלכים וירידת הכלים למקום כחב"ד דבי"ע
ב. ירידת אור הזך של הרשימה למקום תנהי"מ דאצילות
ג. ירידת אח"פ דראש או"א למקם חג"ת דגוף
ד. יציאת קטנות דראש ישסו"ת ונתינת חפץ חסד לכלים דאח"פ החדשים
ה. עליית הרשימות של אור הזך לכלים החדשים
ו. ירידת כלים למקום נהי"מ דבי"ע
2. יציאת מלכי תנהי"מ ושבירתם הוא למעלה ממלכי דחג"ת. כך שמלך נצח והוד במקום ת"ת דבי"ע, כלי דמלך היסוד במקום גבורה דבי"ע, כלי דמלך המלכות במקום חסד דבריאה.
3. סדר נפילת כל המלכים הוא באופן שכל הזך מחברו, במקום עליון מחברו.
4. נותרנו עם שאלות לגבי מלך הת"ת שנשאר במקום כתר דבי"ע וחוסר הבנה על חלוקת הת"ת לב' מלכים ותשובות על כל אלו נדון בשיעור הבא.

בס"ד

חלק ז שיעור 41 עמוד תקנו

כד) ולא יקשה לך, מהמובא בין דברי הרב לעיל (באותיות ס"ד ס"ה ס"ו ס"ז) אשר הכלים החדשים דחג"ת בתיקון קוים, נתפשטו בעת מלוכתם דמלכי תנהי"מ, כדי לפנות מקום להם ולהעלות הרשימות ממקומות אלו. כי הדברים האלו הם בסתירה גלויה לרוב המקומות שבדברי הרב, שאומר במפורש שהכלים נעשו מאחורים דאו"א עצמם שנפלו למקום דחג"ת. גם הם מופרכים מעומק החכמה. כמ"ש לעיל בא"פ (דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת עש"ה). כי מטעם הזה של פניית מקום יוצא שם בלבול בשנים: א' שהכלי החדש דגבורה נתקן קודם הכלי החדש דחסד. וב' אשר הכלי דנצח והוד שהוא מבחינת ו"ק דחסדים, נפל בבריאה באמצע הכלים דג"ר דחסדים, והוא עוד למטה מהכלי דחסד. שדברים אלו לא נתנו להאמר בשום פנים. וחוששני שהם הרחבת דברים של תלמיד בתחילת למודו, בטרם שהבין בחכמה. וכבר עמדו בסתירה הזו המפרשים הגדולים, היפה שעה והשמ"ש ז"ל, בע"ח שער ט' פרק ג' ד"י. וגם הם הכריעו כדברינו לעיל. עש"ה.

כה) והנה נתבאר, שהרשימות עלו מן הנהי"מ אל החג"ת החדשים דאצילות בבת אחת, עוד בטרם שמלכו נהי"מ דאצילות. באופן, כשבאו מלכי תנהי"מ למלוך, כבר היו מקומותיהם פנוים מן הרשימות דחג"ת שהיו שם. כי כן מוסכם מרוב המקומות שבדברי הרב. ותדע, שעליות הרשימות ממקום נהי"מ למקום חג"ת החדשים, גרמו ירידה כפולה אל הכלים: דעת וחג"ת, שנפלו לבריאה. כי נפלו עוד ממקום ג"ר דבריאה, למקום ז"ת דבריאה. כי הגם שהרשימות לעצמן נתגדלו ונתחזקו ע"י עליתן והתלבשותן בכלים ההם דדחג"ת, כי כח התיקון שבהן בשביל הכלים שלהן, הרויח עתה את אור אחורים דאמא, כנ"ל. הנה זה אמור, לעת עליתם של הכלים הללו באצילות, כי אז אחורים דאמא סומכים אתם בסוד סומך ה' לכל הנופלים. כנ"ל. אבל עתה, בעודם נמצאים בבריאה, גרם להם עליה הרשימות שלהם לחג"ת החדשים, ירידה ושבירה יותר גדולה. כי בעת היותם בבריאה, לא יוכלו להנות כלום מאחורים דאמא, וגם הארתם עצמם שהיו להם מהרשימות שלהם אבדו ג"כ, כי הם צריכים להארת חכמה, ועתה כשהרשימות נתלבשו באחורים דאמא, שהם דוחים חכמה, כנודע, הנה נמצאים עתה הכלים קרח מכאן ומכאן. כי הארתם עצמם שהיא הארת חכמה, נאבדה מהם לגמרי, כי אפילו הרשימות שלהם נתלבשו באחורים דאמא, ודוחות חכמה. וגם מאחורים דאמא, אינם ראוים לקבל, כי אור הזה אינו מגיע למקומם אל הבריאה, ונמצאים נאבדים מכל הארה, וע"כ הוכפלה שבירתם, ונפלו לסוף המדרגות דבי"ע, דהיינו בתכלית השפלות שאין עוד למטה ממנה.

וצריך שתדע, כי זה הנאמר שנפלו לבריאה, הכוונה היא על בחינת ג"ר שבהם, אבל ו"ק שלהם נפלו ליצירה. ומלכיות שבהם נפלו לעשיה. ונמצא עתה, אחר שעלו הרשימות שלהם לכלים החדשים דחג"ת, והכלים שבבי"ע נתרוקנו מכל וכל, כנ"ל, הנה אז נפל הכלי דדעת ברת"ס שלו למלכיות דבי"ע, כי מלכות דדעת, נפלה עד מקום סיום הכל, דהיינו למלכות דעשיה. וו"ק דדעת נפל למלכות של היצירה. וג"ר דדעת נפל למלכות דבריאה. ועל הדעת נפלו רת"ס דכלי דחסד דהיינו ג"כ על דרך הנ"ל, אשר ג"ר דחסד נפל על ג"ר דדעת שבבריאה.

וו"ק דחסד, על ו"ק דדעת שביצירה. ומלכות דחסד, על מלכות דדעת שבעשיה. ועד"ז הכלי דגבורה על כלי דחסד. והכלי דת"ת אמנם נשאר על מקומו בכתר דבי"ע, ולא הוכפל שבירתו בסבת עלית הרשימו שלו, כי הרשימו שלו לא ירדה ולא עלה. כנ"ל, כי גם בנפילה א' לא היתה לה שום ירידה, אלא נשארת במקום הכלי שלו אשר שם נתקן אח"כ הכלי דת"ת החדש. וגם הכלי דת"ת עצמו, אין בו אלא בחינת פנים, כמ"ש באו"פ (דף תקל"ט ד"ה ואין להקשות) וע"כ נשאר בכתר דבי"ע, למעלה מכל הכלים. 

הרי, שד' כלים דחג"ת, נפלו ג"כ בירידה השניה על הסדר דירידה הא', שכל הגדול מחברו שבירתו ונפילתו יותר קשה, מטעם, שיש בו עביות יותר, כנ"ל. וע"כ נפל דעת במלכות דבי"ע, ועליו חסד ביסוד דבי"ע, ועליו גבורה בנו"ה דבי"ע לבד הכלי דת"ת, שהוא יוצא מהכלל, מטעם הנ"ל, כמבואר. 

כו) ועל הדרך הזה, היה ג"כ הסדר של נפילת המלכים התחתונים: נצח, הוד, יסוד, מלכות. שכל החשוב מחברו שבירתו ונפילתו יותר קשה, וע"כ, כלי דנצח הוד, נפל למעלה מכלי דגבורה, דהיינו במקום ת"ת דבי"ע. ועליו כלי דיסוד, דהיינו במקום גבורה דבי"ע. ועל כולם כלי דמלכות, דהיינו במקום חסד דבי"ע. ונמצאים עתה הכלים מונחים זה על זה, כולם בז"ת דבי"ע, לבד מכלי דת"ת שהוא בכתר דבי"ע. וסדר עמידתם הוא במצב הפוך מסדר מלוכתם, כי בסדר מלכותם היה, כל העב מחברו יותר עליון ממנו, ועתה כל הזך מחברו הוא יותר עליון, באפן אשר מלכות היא למעלה מכולם בחסד דבי"ע, ואחריה יסוד בגבורה דבי"ע, ואחריו נו"ה בת"ת דבי"ע, ואחריו גבורה בנו"ה דבי"ע, ואחריה חסד ביסוד דבי"ע, ואחריו דעת במלכות דבי"ע.

כז) אמנם דבר נפילת מלך הת"ת עדיין צריך לימוד. שהרי ב' מלוכות היו בו, הרחוקות הרבה זו מזו: כי בשליש העליון של הכלי היה מלוכתו מהתפשטות הכללות דה"ח וה"ג דאו"א עלאין. ובב' שלישים התחתונים של הכלי, היה מלוכתו מהתפשטות ה"ח וה"ג דהסתכלות עיינין דישסו"ת. וא"כ היה צריך להיות בו ב' נפילות לבי"ע בב' מקומות, וכן קשה מאד, איך אפשר שחציו העליון של הכלי ימות ויפול לבי"ע, וחציו התחתון ישאר קיים וימלוך באצילות, ויקבל ההתפשטות דישסו"ת. 

והנה לפי שטחיות הלשון שבדברי הרב (דף מקכ"ב אות מ"ה) עוד אפשר לגמוע הדברים בגמיעה אחת, ולפרשם, אשר בהסתלקות האור דשליש עליון דת"ת, עדיין לא נשבר ולא מת, אלא רק אחר התפשטות האור דישסו"ת גם בב' שלישים תחתונים, ואחר שגם האור הזה נסתלק, אז נשבר ומת ונפל לכתר דבריאה. אמנם בספר מבוא שערים הדברים מפורשים ביותר, וז"ל שם "וכאשר מת הת"ת והתחיל למות ולהסתלק האור משליש הראשון עד החזה, ירדו כללות הה"ח וה"ג דב' היסודות וב' מלכיות דאו"א עלאין ונגמרו אחוריהם ליפול לגמרי וכו'" הרי במפורש, שעם הסתלקות האור מן שליש עליון דת"ת, התחיל למות החלק הזה. ומלבד זה, איך אפשר שאחר הסתלקות האור משליש עליון דת"ת, ישאר החלק קיים במקומו, כי אז אין מקום כלל להסתלקות, כי אפילו אחר נפילת הכלי גם האור נשאר במקומו, שלא היה לו מקום לירד, כנ"ל בדברי הרב. והגם שהפירוש הוא שהרשימו נשארה במקומו, ולא האור. אכן גם זה היה חידוש גדול שהרשימו דת"ת נשארה בכלי דת"ת, במשונה מכולם, והיה צריך לדבר מזה באיזה מקום. וכן כאן כתב הרב להדיא, (בדף תקכ"ח אות מ"ט) "שאחר שמת שליש עליון דת"ת נפלו שם האחורים דאו"א" ע"ש. הרי שמוכח מכאן שנפל לבריאה ג"כ, ופינה מקומו לאחורים דאו"א.

סיכום: 

אין תגובות

להגיב