הדף היומי בתע"ס חלק ז' שיעור 42 – עמודים תקנח -תקנט

281

בס"ד

חלק ז שיעור 42 עמוד תקנח

כח) אמנם האמת הוא שהכלי לא נתחלק באופן זה שחציו יפול למטה בבריאה, וחציו ישאר למעלה. וענין מיתתו ונפילתו, לא היה אלא מבחינת ג"ר לבחינת ו"ק. כי משונה הכלי הזה דת"ת משאר הכלים, שהוא מחולק לב' בחינות ג"ר דחסדים, וו"ק דחסדים שעד החזה הוא בחינת ג"ר, ומחזה ולמטה הוא בחינת ו"ק. וטעם הדבר, כבר נתבאר באו"פ (דף תקכ"ג ד"ה ועדיין) ע"ש. ולפיכך היה שבירתו בסדר המדרגה, שמתחלה נפל מג"ר לו"ק ואח"כ נפל לבי"ע, כמ"ש באו"פ תקל"ז בטעמו ונימוקו ע"ש. ובזה יבא הכל על נכון. כי כיון שירד מבחינות הג"ר שבו לבחינות ו"ק, הרי זה נבחן ששליש עליון דת"ת נפל למטה מחזה דהיינו שנכלל בב' שלישים תתאין, שזה נחשב בערך השליש עליון למיתה, ונעשה מקומו פנוי, וע"כ נפלו שם האחורים דאו"א, דהיינו הכלי החדש דת"ת, כנ"ל. ומ"ש שכלי דת"ת נפל לכתר דבריאה, היה זה אחר הסתלקות האור גם מב' שלישים תתאין, והבן.

כט) ויש עוד מקום שאלה, כי הכלים של המלכים הראשונים שהיה שבירתם קשה, נפלו מתחלה לג"ר של הבריאה. כנ"ל. והכלים של מלכים התחתונים ששבירתם יותר קלה, נפלו תכף אל ז"ת של הבריאה. למה לא נפלו אל ג"ר דבריאה. אמנם כבר ביארנו טעם ירידה השניה של המלכים הראשונים לז"ת דבי"ע, שהוא משום שהרשימות נתלבשו בהכלים החדשים דתיקון קוים בהארת אחורים דאמא, הדוחים חכמה, וכיון שכל עיקרם של המלכים ההם היו בהארת חכמה, נמצאים ע"כ אבודים אפילו מהארת הרשימות ג"כ, וע"כ נדחו לז"ת דבריאה. כנ"ל (אות כ"ה) גם נתבאר שם טעם עליתן של הרשימות, שהוא משום שהתלבשותן בכלים ההם, מקנה אותם כל כח התיקון, שיוכלו לתקן את הכלים שלהם בעת עליתם לאצילות, בסוד סומך ה' לכל הנופלים. ע"ש. ולפיכך נמצא כאן, בשבירת המלכים התחתונים, שהכלים ההם כבר היו מוכנים מטרם שנשברו, (כנ"ל באות כ"ה.) הרי לא היו צריכים להתעכב כלל במקום נהי"מ דאצילות, אלא תכף בעת שנשבר הכלי עלה הרשימו ונתלבשה בהכלים החדשים בתיקון הקוים, דהיינו בהארת אחורים דאמא הדוחית חכמה. א"כ לא היה זמן אל הכלי שיוכל להנות משהו מהרשימו שלו, בהיות שעיקר הכלי אינו מתקיים אלא בהארת חכמה שברשימו כנ"ל, וע"כ אין ירידה ראשונה לג"ר דבריאה נוהגת בהם. אלא שנדחו תכף בדיוטה התחתונה, דהיינו לז"ת דבי"ע, משא"כ המלכים הראשונים, שבשעת שנשברו עדיין לא היו הכלים החדשים דתיקון קוים מוכנים שם. כנ"ל (דף אות כ"ב ד"ה והנה) לכן במשך הזמן ההוא האירו הרשימות את הארת חכמה שנשארה בהם אל הכלים שלהם, והיה בהכלים עוד כח להחזיק את עצמם בג"ר דבי"ע. אלא אח"כ שנתקנו הכלים החדשים, והרשימות עלו ונתלבשו בהם, שנפסק הארת חכמה מהרשימות. אז נדחו לז"ת. כנ"ל.

ל) ולפי"ז נמצא, שכלי הת"ת שלא היתה שבירתו קשה, הרי הוא באמת לא נפל לז"ת דבריאה, אלא אל בחינה שכנגדו, שהיא בכתר דבריאה. באופן שאחר הסתלקות האור דב"ש ת"ת תתאין עלה הרשימו אל הכלי החדש דת"ת שהוא הקו האמצעי, וכיון שהיא עומדת בשליש עליון דאותו כלי עצמו, ע"כ נבחן כמעט שהרשימו נשארה בכלי שלה כי סוף סוף הם ב' חצאים של כלי אחד. וע"כ אין שבירתו של כלי דת"ת קשה כל כך. וזהו הסבה האמיתית אשר ת"ת לא נפל לז"ת דבריאה, נשאר בכתר דבריאה. 

אבל שאר הכלים אינם כן. כי בהסתלק האור מכלי דנו"ה, עלה הרשימו בהכלים החדשים בקו השמאל דהיינו בהכלי החדש דגבורה. ומתוך שהרשימו נתלבשה שם באחורים דאמא הדוחים חכמה, ע"כ נדחה תכף הכלי לז"ת דבריאה, ממעל לכלי דגבורה התופש מקום נו"ה דבריאה. וע"כ נפל הכלי דנו"ה דאצילות, בת"ת של הבריאה. ובהסתלק האור מכלי היסוד דאצילות, עלה הרשימו שלו, אל הכלים החדשים בקו האמצע, דהיינו בהכלי החדש דת"ת, ולקח מקום למעלה מן הרשימו דת"ת שכבר היה שם. והוא מטעם ערך ההפוך הנבחן בעת הסתלקות האורות, מבעת מלוכתם, שבעת ההסתלקות נבחן שכל הקטן מחברו דהיינו הזך מחברו נמצא למעלה הימנו. כנ"ל (דף תקנ"ד אות י"ט) וע"כ אור הרשימו של היסוד הבא מכלי היותר זך מכלי הת"ת, הרי מקומו למעלה מהרשימו של כלי דת"ת. והכלי של יסוד, נדחה תכף לז"ת דבריאה מטעם הנ"ל. והוא לוקח מקום שם למעלה מכלי דנו"ה, דהיינו במקום גבורה דבריאה. ועל דרך זה בהסתלק האור מכלי המלכות שהכלי ההוא עוד יותר זך מכלי היסוד, נמצאת הרשימו שלו עולה עוד למעלה מרשימו של יסוד שבכלי החדש דת"ת, דהיינו קו האמצעי. כי כל היותר זך הוא יותר עליון, כנ"ל. והכלי של מלכות, נדחה משום זה לז"ת דבריאה ממעל לכלי דיסוד, דהיינו במקום החסד דבריאה. 

ומסודרות עתה הרשימות של המלכים התחתונים בתוך הכלים החדשים: אשר בקו האמצעי עומדות ג' רשימות זו למעלה מזו: בראשונה הרשימו דמלכות הזכה מכולן. ואחריה רשימו דיסוד ואחריה רשימו דת"ת. ורשימו דנו"ה עומדת בקו השמאל, דהיינו בהכלי החדש דגבורה. ומתוך שקו האמצעי נחלק לת"ת ודעת. נבחן מקום הרשימו דת"ת, בכלי דת"ת החדש, והרשימו של יסוד במקום דעת, ועליו, הרשימו דמלכות.

סיכום: אחרי שבשיעור הקודם עסקנו בירידת המלכים וירידה שניה, דהיינו אחרי ירידה ראשונה, השבירה הראשונה של המלכים שהתרחשה כשהכלים ירדו לג"ר דבריאה. בי"ע, אבל מדברים רק על בריאה לצורך קלות ההבנה. ירדו רק לג"ר דבריאה כי מה שאפשר להם לעמוד בג"ר דבריאה זה אור הזך של הרשימה מאוד קרוב אליהם והחזיק אותם במקום הזה. האיר להם הארת חכמה. היות והאיר אור הזך של הרשימה שהוא כמו התענוג המעט שיש לי מהחוויה הקודמת. נשארת קצת מאותה מודעות שהייתי בה כשהייתי בחוויה. זה מחזיק לי את הכלי במקום כחב"ד. אח"כ, אחרי התנועה הזו, נראה בו' השלבים שלמדנו בשיעור הקודם, האח"פ של הראש, אחרי שבירת כל הכלים, ירדו כי כבר לא צריך אותם בזיווג דגדלות כי אין למי להאיר, הכלים כבר נשברו, אז הראש חזר לקטנות, ואחת ההסכמות הנפשיות שהאדם צריך הוא לחזור לקטנות, ולא להמשיך לומר 'אני גדול' ולהמשיך להתחפר בכאוס העצמי. צריך לחזור לעצמו, לקטנות, ואז האח"פ של הראש יורדים לגוף ומקבלים ח"ח, משני מקומות למדנו – מזיווג שנשאר בקטנות למעלה, ומהפרצוף החדש שיוצא בקטנות, בראש ישסו"ת. הכלים העליונים קיבלו ח"ח ואז הרשימה אומרת 'איך אני רוצה להתרשם ממה שקרה לי?, אני רוצה להתרשם בצורת ח"ח. כי אם אני מתרשם רק בזה שאני רוצה להיזכר במה שקרה לי, אז אני מחזיק את הכאוס, את השבירה, את המיתה והאבלות שלי במקום גבוה. והשאלה היא כמו באבלות בה אנו נמצאים – בספירת האומר: למה אדם צריך להתאבל? מה, הבורא לא יודע מה הוא עשה? הבורא לא יודע שצריכה להיות שבירת הכלים? למה להתאבל ולהחזיק את הבח' הזו למעלה? אומר, עד שאני לא מקבל תובנה של ח"ח, עד שלא יורד מסערת הנפש שלי, היינו – עד שאח"פ לא באים למקום הזה, לגוף, אז אני לא יכול להעלות את ההתרשמות שלי למקום של ח"ח. שאני אעלה את ההתרשמות שלי למקום ח"ח מזה אוכל לבנות אח"כ את אצילות הפרצוף הבא שלי. אם לא אז לא יכול להתעורר ממצב האבלות. האבלות היא לא דבר נכון, אלא שאין לנו ברירה אלא לפעול אותו, וזה מה שקרה פה. 

אחרי שהרשימות האלה עלו למעלה, לכלים החדשים, אז הם כבר לא החזיקו את הכלים במקום הזה, אז הכלים נפלו למקום יותר עמוק בנפש, כי זו לא הדחקה? להגיד שלא אזכור מה קרה. נופלים למקום יותר עמוק בנפש? אומר שכן – שיפלו למקום יותר עמוק ותתקן לאט לאט. לא להשאיר במצב שההתרשמות כ"כ חזקה ולא יכול לחיות שום דבר. תוריד למקום עמוק. תבין שצריך לבנות דבר חדש. בנה דבר חדש, אצילות, וטפל בהם לאט לאט, תעלה בח' ותטפל בה. זו הדרך לטפל בכל הטראומות למיניהן – לייצר כלי חדש. 

מספר לנו, שפה היו ב' נפילות. הראשונה והשניה. אבל כשבאו מלכי תנהי"מ, הינו המלכים השניים שיצאו, אצלם כבר היו כלים מוכנים במקום הזה. אז לא היה צורך בב' נפילות – אחת למקום ג"ר ואחת למקום ז"ת. אלא נפלו ישר למקום הז"ת. ואת סדר הנפילה למדנו בשיעור הקודם. עד פה הבנו למה למלכי דחג"ת היו ב' נפילות, ולמלכי תנהי"מ לא. הטעם הוא שהרשימות, אור הזך של מלכי תנהי"מ לא היה צריך ליפול למטה, כי ישר היו לו כלים למעלה, התלבש בכלים המוכנים לו. כי ידע כבר איך להתרשם. כי הנפילה לא היתה כ"כ קשה. ז"א שכשיש לנו נפילה קשה כמו אבלות, אז לוקח לנו זמן להתגבר על זה וכל אחד בהתאם למקום שלו. אחד, זה דבר קשה עבורו וצריך את הזמן של ימי בכי באבלות, וימי קינות, צריך את הזמן הזה כדי לעבד את הדבר עד שיוכל לבנות סוג של תבנית מחשבה של ח"ח. וכשהנפילות הן יותר קטנות, ויש כבר כלים מוכנים ותבניות מחשבה מוכנות – יכול לטפל בדברים יותר מהר וקל, כי ישנן תבניות מוכנות מהדברים הקשים שעבר. לכן יש חשיבות שבדברים הקשים אדם יבנה את עצמו, כדי שבדברים הכלים יוכל לזרום. אחרת כל דבר קטן יהיה עבורו דבר גדול ויעשה ממנו עניין גדול. כל זה הבנו – למה מלכי תנהי"מ לא היו צריכים ב' נפילות.

עוד נקודה חשובה להבין בשיעור, מה קרה עם הת"ת? למה כל הכלים נפלו לז"ת, ורק הכלי של הת"ת, שהוא כלי מיוחד, אגב שזה המרכז של הנפש, כמו הנקודה שבלב, נשארה במקום הכתר. יש בנו משהו שאנשים לפעמים מרגישים דרך הקליפות מרגישים אותו כאינטואיציה אישית עמוקה, שנשאר במקום הכתר, והמקום הזה של הנקודה הזו, קודם כל טכנית זה קרה כך, אומר, הרי כששאלנו בשיעור הקודם על הת"ת, התחלקה לב' מלכים. מלך ש"ע דת"ת ומלך ב' שלישים תחתונים דת"ת. ראינו בציור שלא צוירה שבירה, כי כשיצא מלך ש"ע דת"ת הוא לא נשבר. מה שכן קרה לו זה שהוא נפל ממקום ש"ע למטה מחזה. ז"א שלא נפל למטה מבי"ע, לא באמת נפל לכתר דבריאה, אלא נפל רק למקום זה (ציור) מתחת לחזה. למקום ב' ש"ת דת"ת וכשיצא מלך ב' ש"ת דת"ת הם התאחדו ונשברו יחד ונפלו למקום כתר, כי הרשימה שהיתה לו החזיקה את עצמה במקום הכתר. ז"א היה לה כבר כלי מוכן, במקום הת"ת. החזיקה עצמה במקום ת"ת יכולה היתה לשמור על כלי ת"ת גבוה כי היא קרובה אליו, אבל מלך למשל של גופא דישסו"ת – מלך נ"ה כשנשבר היה צריך לעלות למקום הגבורה, אבל אז הוא כבר רחוק מהכלי שלו, ולכן הכלי שלו נפל יותר. חוץ מכלי ת"ת שנשאר במקום גבוה. אומר, ס"ס זה כלי דת"ת שעלה למעלה מחזה אבל הוחזק בכלי ת"ת, ובגלל זה הכלי של ת"ת לא נפל למקום יותר עמוק. 

עוד אומר, דבר קצת מורכב ונדבר עליו, שהרשימות שהסתדרו אור הזך של הרשימה שהסתדר בכלים החדשים, אז בכלי הת"ת יש גם את הכלי של הת"ת, גם קו אמצעי, גם הכלי של היסוד וגם כלי המלכות, והרשימות מסתדרות כשכלי המלכות הוא הכי גבוה, מתחת הת"ת כלי היסוד ורשימת הת"ת הכי תחתונה. זה גם משתלב בבח' הדעת וזה נראה בהמשך. 

אין תגובות

להגיב