הדף היומי בתע"ס חלק ז' שיעור 45 – עמודים תקסג -תקסד

136

בס"ד

חלק ז שיעור 45 עמוד תקסג

ד) והנה אתה מוצא כאן י"ב פעולות, בכל מלך ומלך מד' המלכים הנ"ל, דחג"ת: א', היא הזווג שעל המסך, המודד שיעור הקומה, דהיינו לפי המקום של ה"ת, אם בפה, אם בחוטם, אם באזן, אם בעינים. ב', היא הזווג דאו"א פב"פ, שאמא מקבלת הארת חכמה בשביל זו"ן, דהיינו ה"ח וה"ג. ג', היא הקומה שממטה למעלה היוצאת מזווג דאו"א, שהיא בחינת או"א. ד' היא הקומה המתפשטת ממעלה למטה שהיא בחינת גוף הנקרא מלך. ה' הוא הסתלקות האור לשורשו, מסבת עירוב הסיגים הנמצא בכלי. ו', הוא נפילת הכלי לתחתית ג"ר דבי"ע. ז' היא השארת הרשימו מן האור שנסתלק, ח', היא ירידת הרשימו לתחתית האצילות להתקרב אל הכלי ולהאירו בבחינות תגין על האותיות. ט', היא נפילת אחורים דאו"א, דהיינו ביטול הזווג דראש השייך אל הכלי שנשבר, שרשימות שלו נקראות אחורים דאו"א, שהמה נופלים להמקום שהיה בו הכלי. יוד, היא תיקון קוים הנעשה באחורים דאמא, מכח הארת אב"א דאו"א, שבזה מתתקן לכלי חדש, במקום הכלי דגוף שלו שנשבר. י"א, היא עלית הרשימו מתחתית האצילות והתלבשותה בכלי החדש שנתקן במקום הכלי שלה, מן אחורים דאו"א. י"ב, היא ירידה השניה של הכלי לתחתית בי"ע לגמרי מחמת התרחקות של הרשימו ממנו. והנה י"ב פעולות הללו נוהגות בכל מלך ומלך מד' המלכים: דעת חסד גבורה ושליש עליון דת"ת. 

ה) והנה נתבארו הזווגים דאו"א, וד' הקומות ראש וגוף, שיצאו בהם. ובהם נעשה חמשים ושתים פעולות: ד' פעולות נעשו עד להביא או"א במצב פב"פ הראוי להוציא ז' המלכים. (כנ"ל באות ב'). וי"ב פעולות נעשו בכל מלך ומלך מד' המלכים, הרי ד' פעמים י"ב הן מ"ח, ועם הד' דאו"א, הן חמשים ושתים. 

ועתה נבאר ראש הב' דנקודים הנקרא ישסו"ת, בד' הזווגים שלו, שהוציאו ד' קומות ראש וגוף. הנה גם בישסו"ת קדמו ד' פעולות, עד שבאו לזווג פב"פ, הראוי להוציא את המלכים התחתונים דאצילות. א', היא עלית המסך למאציל, להכלל באו"א, שהיא בחינת הזדככותו מכל בחינת עביות דגוף שהיה בו, עד שנשתוה למסך של או"א, ובו כלול ג"כ הרשימות דד' מלכים דחג"ת. (נ"ב כי"ק של המחבר הרשימות דחג"ת ממצב דאחורים באו"א הם מאור הזך: או"י, אבל הרשימות הכלולות בהמסך שעלה לפה דאו"א הם מאור העב של הרשימות הראויות להתחדש ע"י זווג בהכאה בחי' או"ח) ואין זה גורע כלום מן הרשימות דדחג"ת שירדו לנהי"מ דאצילות, כנודע שאין העדר ברוחני. ב', היא התכללותו של המסך והרשימות שבו בזווג אב"א דאו"א, שעי"ז נתחדש העביות שבהם. ג', היא התכללותו דמסך והרשימות בפב"א של או"א, שהוא המדה דשיעור קומה, היוצא על העביות שנתחדש בהרשימות. ד', שנעשו למ"ן (נ"ב כי"ק של המחבר התעוררות העביות דנה"י דא"ק הכלולים במסך ההוא) לבחינת זווג דפב"פ. כמ"ש לעיל (דף תקנ"ה בהסתכלות פנימית אות כ"ג. ע"ש) 

ו) ומתוך שבחינה אחרונה נאבדה, לא נשאר כי אם בחי"ג דהתלבשות, ובחי"ב דעביות, שהזווג הנעשה על הרשימות האלו, הוציא הזווג דהסתכלות עיינין דישסו"ת זה בזה. שקומתו קרובה לקומת חכמה, והיינו ה"ח וה"ג שיש להם הארת חכמה דקומת חכמה. כנ"ל (דף תקי"ח ד"ה ובזה תבין). וקומה זו נבחנת לראש דישסו"ת דהיינו לבחינת כתר שלהם, שכתר מכונה בשם ראש. ומתחלה יצא קומה זו במקום או"א, ואחר שהוכרה העביות דגוף שבה, ירדה למקומה, בגוף, דהיינו בחזה דנקודים. ומחזה דנקודים ולמעלה יצא ראש דישסו"ת, באותו הכמות ושיעור קומה שיצא בהתכללות דאו"א, כנ"ל. ומחזה ולמטה, דהיינו בב"ש ת"ת תתאין, נתפשט הגוף שלהם. וכשהאור פגע בהסיגים שבכלי, נסתלק תכף לשורשו, והכלי נשבר ונפל לכתר דבריאה, דהיינו אל הבחינה שכנגדו, כי בשעת מלוכתו נתפשט בו בחינת הכתר דישסו"ת, כנ"ל. ולא נפל לז"ת דבי"ע, משום ששבירתו לא היתה קשה. כנ"ל (דף תקל"ט ד"ה ואין. ודף תקנ"ח אות ל') והרשימו של הכלי, עלה לכלי החדש דת"ת מחזה ולמעלה, שנעשה מאחורים דאו"א. ואחורים דבחינת הסתכלות עיינין דישסו"ת שנתבטלו, נפלו למקום הגוף שלהם, שהוא למקום שהיה בו ב"ש הכלי דת"ת. 

ואחר שנתבטל הזווג דהסתכלות עיינין, נעשה הזווג בעביות דבחי"ב שנשאר עוד בהמסך, וירד הזווג לבחינת הגוף דישסו"ת, כלומר לקומת בינה, שנקראת גוף, כלפי קומת הסתכלות עיינין שהיה בו מקודם, אבל לפי עצמו הוא ראש גמור, דהיינו בחינת הלבשה שממטה למעלה, והגוף שלו שהוא התלבשות ממעלה למטה, נתפשט לכלי דנצח והוד. וכשנסתלק האור ונשבר הכלי, הוא נפל לת"ת דבי"ע, דהיינו בתחתית המדרגה, כי לא היה יכול ליפול יותר משום שמקום דנו"ה דבי"ע היה תפוש ע"י כלי דגבורה, כנ"ל. ורשימו שנשארה מאור שנסתלק, עלה לכלי חדש של גבורה הנעשה מאחורים דאו"א. ואחורים דקומה דראש שנתבטלה, נפלו למקום הגוף שלו, דהיינו למקום מלך דנו"ה.

וכשנתבטל הזווג דקומת בינה ירד הזווג לבחינת יסודות דישסו"ת, דהיינו על קומת בחי"א שנשארה שם וגוף שלו נתפשט למלך הו' שהוא כלי דיסוד. וכשנשבר, ירד למקום גבורה דבי"ע, כי ת"ת היה תפוש מכלי דנצח הוד, ורשימו שלו, עלה לקו האמצעי, למעלה מת"ת החדש, שהוא כלי דדעת הנעשה מאחורים דאמא. ואחורים ירדו למקום כלי דיסוד שהוא הגוף שלו. ואח"כ עלה הזווג לבחינות המלכיות דישסו"ת, וגוף שלהן נתפשט למלך הז', שהוא כלי דמלכות. וכשנשבר ירד למקום חסד דבי"ע, ורשימו שלו עלה לכלי דדעת למעלה מרשימו דיסוד העומדת שם, ואחורים ירדו למקום גוף שלו, שהוא מקום כלי דמלכות.

ז) והנה אתה מוצא כאן ד' פעולות בישסו"ת, עד ביאתם למצב פב"פ כמו באו"א, אלא בשינוי. כי אותן ב' הפעולות שהן: עלית מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג העליונים, והזווג דע"ב ס"ג שהוציאו האור החדש דבקע לפרסא. אלו אינן נוהגות בישסו"ת, ותחתיהן אמנם יש כאן ב' פעולות אחרות, שהן: דבר עלית המסך, ודבר ההתכללות בזווג אב"א. באופן שגם כאן נמצאות ד' פעולות כמו באו"א, שהן: עלית המסך לאו"א, והתכללות בזווג אב"א, ובפב"א, ובפב"פ. (כנ"ל באות ה'), וכן חסרות כאן ב' פעולות הנוהגות במלכים העליונים דאו"א, שהן: ירידה הראשונה דכלים הנשברים לג"ר דבי"ע, וירידת הרשימות לנהי"מ דאצילות, שאינן נוהגות בהמלכים התחתונים דישסו"ת. כי ירידת הרשימות לנהי"מ אין נוהג כאן, משום שהכלים החדשים דאחורים דאו"א, כבר היו מוכנים בטרם שביה"כ שלהם, וע"כ תכף כשנשבר הכלי, היה להרשימו מקום להתלבש בכלי. וענין ירידה הא' לג"ר דבי"ע, אינו נוהג כאן, מחמת התרחקותן של הרשימות מן הכלים תיכף בשעת שבירתם, כנ"ל, (דף תקנ"ח אות כ"ט) ונמצא שיש כאן במלכים התחתונים דישסו"ת, רק עשר פעולות בכל מלך ומלך, שהן ע"ד שנתבאר לעיל באות ד' אצל או"א, רק שחסרים ב' פעולות הנ"ל. באופן שיש כאן בהזווגים דישסו"ת וד' הגופות שלהם, מ"ד פעולות: ד', עד הזווג דפב"פ. ומ' בד' המלכים: דהיינו עשר פעולות בכל מלך כנ"ל. אמנם להלן נביא עוד דבר ירידות הרשימות דתנהי"מ מהכלים החדשים דאחורים דאו"א, אל הכלים החדשים שנעשו מאחורים דישסו"ת, וא"כ יש עוד ארבעה פעולות נוספות על המ"ד הנ"ל, שביחד הן מ"ח פעולות.

סיכום: היום למדנו את הפעולות שנעשו במלכים. בעה"ס מסכם איך אדם נשבר. מה גורם לשבירת האדם. בשבירה הזו יש סדר, ובכל מלך ומלך, היינו בכל תכונה שאומרת 'אני אמלוך', יש סדר למה היא נשברת, איך מתבצעת השבירה. 

אם אתה רוצה להמנע מהשבירה אתה צריך יכולת לעצור את אחד התהליכים האלה. ככל שתעצור יותר מוקדם, כך תוכל לעצור את השבירה יותר מהר, או לא לעסוק בה כלל. אפשר לא להשבר, כי כל השבירה שראינו שמתרחשת פעם אחר פעם, אבל אפשר שלא תישבר. 

אפשר לעשות את זה בצורה מטרתית, כמו בעולם אצילות אח"כ. זה כמו שנתנו לנו דרך. אמרו – "תראה יהודי יקר, יש את דרך השבירה, ויש דרך עולם האצילות. במה תבחר?" ויותר מזה הקשו עלינו. אמרו 'ראה, יש לך את הדרך של מה שהיה בשבירה, שהוא נתון בך, אבל נתון בך בתוך הקליפות שבך, ויש לך את הדרך הטובה של עולם האצילות, שעוד לא למדנו, אבל ישנה. בחר במה שאתה רוצה. אם אתה רוצה אתה יכול לעצור באמצע השבירה. אבל ראה מה השלבים כדי שתראה היכן לעצור'. 

השלבים בשבירה הם יב' ועוד ד' פעולות. יחד זה ד' פעולות כלליות שמייצרות את ראש השבירה, ולאחר מכן יש את השבירה עצמה שמתהווה ביב' שלבים בכ"א מהשבירות, 48 שזה 'אדמת חם' ועוד ד פעולות על כולם. ביחד 52 פעולות. אלה הרבה פעולות ללמוד אבל לא כ"כ מורכב. נראה ממה מורכבת השבירה.

ראשית, אתה נפגש עם רמת ההשתוקקות שאותה נדמה לך שאתה יכול לנהל. נפגש עם המציאות ומרגיש תאווה. זה גובה הקומה שעימו עוסקים. 

אח"כ עושה זיווג. נפגש עם גובה הקומה הזה, עם המציאות, ההשתוקקות העצמית הזו שלך ואתה מקבל איזושהי הנאה ממנה. כשאתה מקבל תענוג זה רק המפגש. זה עוד לא תענוג בלב, זו ראיה מה אפשר להפיק מהמציאות הזו. אז אתה מנהל את זה בראש. מתחיל לחשוב על זה. זה נקרא פעולה ג' – מנהל בראש ומתחיל להרהר בזה – מה יכול לקבל מזה. למשל ראית מכונית יפה, או טבעת יהלום, אז אומר שעוסק ביהלומים. זו פעולה א'. פעולה ב' – מתחיל להרהר מה קורה עם זה. אומר, אני רואה יהלומים ומקבל את המחשבה מה אפשר לקבל מזה, ומתחיל לחשב בראש כבר את הדרך לקבל את זה. אח"כ נכנס לחנות ומשלם ולוקח את היהלום הזה. האור של אותו מקרה מגיע אליך, של אותו יהלום, או אותה חתונה, או אותם ילדים שהבאת, ואז אתה פוגש בעצמך נקודה שלא צפית, שתצטרך להתמודד איתה. מרגיש תאווה שלא עומד בה. מרגיש שאתה מבולבל לגמרי. כל האידאלים שלך נגמרים ברגע שיש לך את התאווה הגדולה הזו, וזה גורם לשבירה. אומר 'למה לא לקחתי את זה בחשבון, מה עשיתי', אבל נשברת ומרגע זה מתחיל תהליך. אגב, התענוג שחווית, אם חווית במקום לא נכון, במקום שבו אתה מאוד מעורב ונגוע באגואיזם שלך, במחשבה רק על עצמך – שם אתה נפגע. ככל שהתאווה יותר גדולה, אתה לא יכול לנהל אותה. יש דרך אחרת לנהל תאוות. כשאתה לוקח דבר גדול ולא לוקח בחשבון שיש לך איזושהו מחסום שצריך לשים, שאסור להתפשט לשם, ואין לך את הגבול הזה, ונהגת בעבירת הגבול – פגעת בסיגים שלך, היינו בנגיעה העצמית. יש לך נגיעה עצמית פה. היתה נגיעה עצמית והתבלבלת ונשברת. פה אתה כבר נשבר ואין לך מה לעשות. היית צריך לנהל בד' ראשונות.

התחלת להשבר, קודם כל התענוג מסתלק. חשבת שתקבל כזה תענוג גדול מהחוויה, התענוג מסתלק כי היתה נגיעה עצמית. מתחיל להיות עצבני, מיואש, שלילי. שואל 'למה הייתי צריך את כל זה'. האור הסתלק, הכלי (הרצון) נשבר. מרגיש ממוטט ולא נעים אבל כבר לא יכול לעזוב את זה. זה האור מסתלק לשורשו. הכלי נופל לקליפות. אתה מרגיש שאתה כבר לא מנהל את זה. משהו אחר מנהל אותך. אתה מרגיש שכבר לא יכול לעצור וזה מנהל אותך ולא אתה אותו. הפסקת לנהל את החיים. הדברים דוחפים ולא יכול לעצור. בכ"ז נשארה רשימה מהחוויה הזו שאתה אומר 'רגע, היה פה קצת תענוג'. והרשימה הזו מחזיקה לך בכ"ז את הרצון, אפילו שנמצא בקליפות, כי אתה עוד נזכר בזה וזה מאפשר לך להתאבל על מה שקרה, ואז במחשבה קורה משהו. אומר 'אני ארד מהגדלות הזו שחשבתי שאני יכול לנהל', ופה זה כבר תהליך טוב שצריך לנהל אחרי השבירה.

יורדים האחוריים של הראש ואתה מייצר כלי לנהל את ההתרשמויות מהנפילה. זה נקרא אחוריים של או"א בח"ח. לשם עולות הרשימות, שם הן נשמרות. ואז הכלי נופל עוד יותר. ז"א אתה צריך לאפשר לעצמך ליפול עוד יותר למקום עמוק בלי לפחד ליפול, וזו תנועה מאוד עוצמתית בנפש. כיוון שעזבת את הדבר, אתה מרשה לדבר או לתכונה הזו ליפול לגמרי. מוותר עליה לגמרי בזה שהחלטת לנהל את זה מחדש, ברשימות של ח"ח. זה תחילת התיקון שלך.

כל אחת מהפעולות האלה קורות בכ"א מהשבירות. אותו הדבר קורה גם בפרצוף ישסו"ת הבא שנולד, ויכול להיות שהשבירה הזו תוליד עוד צורה של שבירה ואת כל הפעולות האלה, גם באו"א וגם בישסו"ת קורות אותו הדבר, חוץ מזה שהשבירה הראשונה ניהלה את השניה, ולא היה לזה התחלה מהמקור של אותה השתוקקות. רצית יהלום, אמרת לא יהלום, אקח זהב, ובזהב נפלת אותו הדבר. אומר 'אני עם עסקים הפסקתי. אולי צריך משהו אחר. צריך לעשות גבול. צורות ההשקעה שלי הן שונות. צורות ההתמודדות בקשרים צ"ל שונה. צריך ללמוד לעשות גבולות. אני לא עושה גבולות ואח"כ מתפרץ כי לא עשיתי גבול. צריך לעבוד עם גבולות'. איך לעשות גבולות נלמד בשיעור הבא. 

אין תגובות

להגיב