תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 22 |אלף קס"ט-ק"ע| הדף היומי


סיכום: תלמוד עשר הספירות-חלק י"ב שיעור 22| עמודים אלף קס"ט-ק"ע | הדף היומי

היום כמעט ולא הוספנו שום דבר חדש על השיעור הקודם רק עניין מיוחד והסברו.

העניין המיוחד שדיברנו עליו היום הוא שבגיל 9 ויום ביאתו של ז"א נקראת ביאה ואת זה הוא רצה להסביר.

למה מגיל תשע ויום נקראת ביאה למרות שהוא עדיין קטן. לא סופרים אותו במניין בגיל תשע ויום.

אז למה הקטן הזה ביאתו ביאה?

והרי קטן אינו מוליד אז למה ביאתו ביאה?

זה נקרא ביאה מצד החסדים אבל ביאתו ביאה ואת זה הוא רוצה להסביר לנו למה ביאתו ביאה.

והתשובה שלו באופן כללי מכיון שבמצב הזה כבר האור החסדים של הדעת מאיר וזה אנחנו יכולים לראות שבשנה העשירית נקפוץ ישר לסוף.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 22 חלק יב\תמונה שיעור 22 חלק יב a.jpg

אור הדעת בשנה תשע ויום מאיר בדעת ברגע שאור הדעת מאיר בדעת אז נקרא שדעתו היא כבר דעה שהחסד של הדעת עומד במקומו.

ומכיון שהדעת עומדת במקומה במקום הדעת אז אנחנו אומרים שדעתו שלמה.

מה הכוונה שדעתו עומדת במקום הדעת?

אם הדעת היתה עומדת נגיד כמו בשנה התשיעית שרק הת"ת והיסוד עמדו במקום הדעת אז מה לא בסדר בזה?

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 22 חלק יב\תמונה שיעור 22 חלק יב d.jpg

מה ההבדל איך הוא יודע להבדיל בין אור התפארת לאור הדעת שיהיה בדעת?

תשובה שהדעת צריכה לקבל איזה שהיא הארה.

ואם היא מקבלת הארה שהיא הארה לא שלמה זאת אומרת הארה של גוף שנקרא ת"ת בדעת שלו אז כל המחשבה שלו היא רק כמו גוף.

אבל אם הוא מקבל את אור הדעת בכלי דדעת אז בדעת שלו יש מחשבה של ראש זה מה שמתאים לדעת.

אבל לפעמים הדעת היא רק פרקטית היא רק חושבת על הפעולה.

כשהיא חושבת רק על הפעולה והיא לא חושבת על המקום הגבוה אז הדעת לא במקומה.

הוא לא יכול באמת להוליד מעצמו איזה שהוא דבר חדש ביאתו בכלל לא ביאה הוא לא יכול להתחבר עם צד הנוקבא בצורה שנקראת דעת.

נותן לנו פה פסוק שכתוב וידע אדם את חוה אשתו. שדעת זה דעת המחבר דעת נקרא זיווג.

אדם חסר דעה שהמוח הראש שלו לא מתפקד עם הלב הוא עושה דברים שטותיים.

לא שהמוח שלו מוח שצריך להיות לו לא בא במגע עם הלב אין שכל ישר בפעולות שלו.

זה נקרא אדם שהוא אין לו דעת. חסר דעת.

אז בשיעור הוא הראה לנו סדר שלם ואמר לנו שלמשל שיש בו שני דברים א. שיהיה לו דעת אבל יש עוד יתרון גדול במצב שיש לו דעת.

מה היתרון הגדול?

שכל אחד מהחסדים דהיינו ג"ר דרוח שניתן מהבינה לז"א כמובן שהיו בתוך לבושי מוחין הוא ניתן שכל אחד יהיה במקומו.

אור הנצח בנצח. אור החסד בחסד וכן הלאה בכולם.

​​ למשל בשונה מאשר נגיד בשנה הרביעית.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 22 חלק יב\תמונה שיעור 22 חלק יב c.jpg

בשנה הרביעית קיבל את אור הנצח בחכמה ואור ההוד בבינה.

החסד לא במקומו. מאיר נצח בכלי דחכמה

עכשיו למה זה הגיע בצורה הזאת?

כי יש לנו חוק מצד הופכיות כלים ואורות.

שאור הנצח זה האור הכי נמוך.

כי הרי כל האורות האלה של נצח הוד יסוד הם כנגד נפש.

כל האורות של חג"ת כנגד רוח.

כל האורות של החב"ד הם כנגד ג"ר. נשמה חיה יחידה. וכל זה זה ג"ר דרוח.

אז כל הג"ר דרוח מתחלקים גם לנפש רוח ונשמה.

וכל הנשמה הזאת זה ג"ר דרוח.

נשמה אבל של ג"ר דרוח.

אז רק שהנשמה הזאת של ג"ר דרוח נכנסת בחב"ד רק אז זה אור שלם עד אז זה לא אור שלם.

כשנכנס רק אור הנפש זה כמו עיבור אור הנפש. עיבור של ג"ר דרוח. אז נכנסים רק בחינות האלה.

ולכן לא כל חסד עומד במקומו.

שואלים מה קורה קודם כשמגיע אור חדש?

נאמר בשנה החמישית כשמגיע אור חדש של החסד אז מה קורה קודם האם קודם האור של הנצח שהאיר בחכמה אם קודם הוא יורד לחסד ואח"כ מאיר החכמה?

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 22 חלק יב\תמונה שיעור 22 חלק יב b.jpg

התשובה כן הוא מגיע ואז כשמגיע אור חדש למשל של חסד לחכמה אז הוא ודאי אומר יש פה דבר יותר גדול אם יש פה דבר יותר גדול אז מה שהיה לי קודם יש לי חשיבות יותר קטנה אם היא יותר קטנה היא יורדת למדרגת חסד.

עוד נקודה שצריך להדגיש פה שבשנה העשירית בתשע ויום שאנחנו אומרים שביאתו היא ביאה זה מצב שאמרנו שכבר הדעת מאיר במקומו.

אנחנו רואים שני דברים:

א. הוא מספר לנו שכל האור הזה כבר היה בבינה.

באיזה בינה?

בתבונה הג'.

מתי נעשה זיווג בכלל שהאורות האלה יינתנו לתחתון?

התשובה היא בעיבור ב'. בעיבור ב' ניתן האור לתחתון.

כל האור ניתן כבר לנצח הוד יסוד בעיבור בכוח. עכשיו הוא ניתן לו לאט לאט.

דבר נוסף שהוא הדגיש פה שבמצב שניתן בהתחלה אור הדעת בגיל הפעוטות אז אנחנו למדנו שמתקבל רק עטרת היסוד פה הדגיש לנו בעל הסולם שגם הת"ת מתקבל.

דבר נוסף שהדגיש לנו שכשמגיע האור במצב השלם של ט' ויום אחד כל הג"ר דרוח נכנס למדרגה אז הוא האיר עד שליש עליון דת"ת ובב' הקווים כן האיר עד נצח והוד אבל יסוד וב' שלישים תחתונים דת"ת עדיין לא קיבלו הארה למטה מחזה זאת אומרת שיש את שלמות הכלים אבל אין עדיין את שלמות האורות המתלבשים בכלים.

ההתפתחות הבאה צריכה להיות שהוא יוכל להוליד.

מצד אחד אתה אומר לי שביאתו ביאה.

מצד שני אני לא יודע הוא יכול להוליד כבר בתשע ויום?

הוא אומר לא. אז הביאה שלו נקראת ביאה אבל להוליד הוא לא יכול.

למה?

כי החסדים בקו אמצעי הם בלי הארת חכמה אז הוא לא יכול להוליד אבל את זה נראה כבר בע"ה בשיעור הבא.

סיכום בנקודות:

  • בגיל תשע ויום ביאתו של הז"א נקראת ביאה היות ומאיר כבר חסד הדעת בכלי דדעת דז"א והוא בסוד וידע האדם את אשתו.

  • לכאורה כבר בשנה השביעית מקבל את אור הדעת בגיל הפעוטות אולם רק עטרת היסוד ות"ת מאירים בדעת ולכן דעתו לא שלמה לביאה אלא רק כאשר חסד הדעת יאיר בדעת.

  • אגב כך שמספר לנו שצריך את גיל תשע ויום כדי שאור הדעת יאיר בדעת כך במצב זה כל שאר החסדים מאיר כל אחד בכלי המתאים לו בז"א בשונה ממה שהיה קודם והוא מטעם הופכיות כלים ואורות.

  • האם ביאתו של ז"א בתשע ויום יכולה גם להוליד ומה היא ביאה אם לא לצורך הולדה? זה נראה בע"ה בשיעור הבא.

עד כאן היום. תודה רבה.

 

 

 

גוף השיעור-אותיות למעלה

קכט) אנחנו עומדים במצב שכל החסדים שהיו צריכים להיכנס נכנסו למדרגה.

איך הם נכנסו למדרגה?

נכנסו כך שכל אור נמצא במקומו.

זאת אומרת שהחכמה של החסדים נכנסה למקום החכמה של ז"א. כמובן כל אחד עם הלבוש מוחין שלה. יש לנו את הנה"י שהם הלבושי מוחין.

זה בחינת הנה"י הם לבושי הנה"י.

זה בחינת החסדים שניתנים לתחתון. חסדים הכוונה היא ג"ר דרוח.

ובחינת ז"א זה הכלים דז"א שמקבלים את החסדים.

במצב הזה בשנה העשירית דהיינו אחרי תשע שנים כל בחינה היא במקומה.

שחכמה נמצאת בחכמה.

למשל בשנה התשיעית הימין והשמאל היו כל אחד במקומו אבל הדעת עדיין לא התקבלה אז אור התפארת והיסוד האירו בדעת. אבל לא אור הדעת.

ולמשל אם נסתכל על השנה השלישית שרק התחלנו להכניס את הג"ר דרוח.

פה למשל בשנה השלישית האורות של הג"ר דרוח הנצח האיר בחכמה אז לא כל אור היה במקומו.

עכשיו שכל האורות במקומם ביאתו של הז"א למרות שהוא קטן היא ביאה.

למה אני אומר שהוא קטן?

כי עוד לא קיבל אורות נשמה.

כי רק אורות נשמה חיה יחידה הם אורות הגדלות. ורוח עדיין שייך לבחינת הקטנות.

אז בואו נראה את זה בפנים ונראה מה ההמשך של ההתפתחות של הז"א.

מי זה הוא?

ז"א

עתה - בט' שנים ויום אחד לביאה.

גבורות האשה - ​​ גבורה למדנו זה השתוקקות. כשיש לאשה השתוקקות והזכר בא אליה בזיווג זה להמתיק את ההשתוקקות וזה כמו הקשר בין הבורא לנברא.

מה זה המתקת הגבורות?

ניתנת צורה של השפעה לטובת הנקבה.

כי כשיש רצון אז הזכר הוא בא ונותן צורה לרצון הזה.

איזה צורה?

צורה של השפעה.

מה זה בדעתו?

למדנו בשנה השביעית גם היה חסדים בדעתו שהוא גיל הפעוטות.

אז למה הוא אומר שרק בגיל תשע ויום ביאתו ביאה למה לא בשבע ויום?

נסתכל בשבע ויום גם קיבל אור בדעת אז יש לו כבר אור בדעת בגיל הפעוטות.

אז למה נגיד שכבר יש חסדים בדעתו רק בתשע ויום?

כי זה לא החסד שמתאים בדיוק לכלי הזה.

החסד שמתאים לכלי הזה של דעת של הכלי דעת איזה חסד?

של דעת. דהיינו האור של דעת שיאיר בדעת.

צריך שיבוא אור של הדעת ואור הדעת הזה ירד לתפארת ואז יאיר אור הדעת בדעת.

דעת זה הקו האמצעי המחבר. אם אין לו דעת אז אין ביאה. הדעת מתפשט ליסוד ומאפשר את הביאה.

הוא קטן למה ביאתו ביאה?

מכיון שיש לו כבר דעת.

ופה הוא מדייק לא מספיק שיש לו דעת אלא כל בחינות המוחין של הצלם כל אחד במקומם מצד החסדים.

אין ירידה של החסדים למטה מחזה הכוונה למעלה מחזה גם לא הדעת שלו.

מתי?

לפני שחסד הדעת האיר בכלי הדעת.

קל) להבדיל מה"ג.

האו"א כבר עשו זיווג בתבונה הג' אבל זה עוד לא ניתן לז"א.

איפה זה קרה?

זה קרה בב' ויום אחד שכבר היה זיווג על כל בחינת החסדים האלה רק שהם נכנסים לאט לאט מב' שנים עד ט' שנים.

איזה ו' שנים הראשונים?

הכוונה היא כולל את ב' שנות היניקה עד גמר ו' שנים.

אין יסוד כי אין בו זיווג במצב הזה.

אחרונים של מה?

של הגדלת הקטנות.

מה הכוונה שהם מגולים?

שיורדים למטה מחזה ושמה החסדים מגולים.

איך?

ע"י הארת חכמה.

אבל למדנו שהוא מקבל למעלה מחזה.

תשובה היא שבקו אמצעי הוא מקבל למעלה מחזה אבל בב' קווים הוא יכול לקבל למטה מחזה. רק ב' קווים למטה מחזה.

קו אמצעי למדנו מאיר רק שהוא בחינת האורות.

היכן מסתיימים האורות?

במקום החזה זה סיום האורות.

קו אמצעי הוא עיקר הארה שהחסדים אינם מגולים.

אז מצד אחד הוא אומר הם מגולים זה בב' קווים ולא מגולים בקו אמצעי.

כי הוא אומר פה מגולים ואנחנו יודעים שהוא אמר קודם שהם מאירים רק למעלה מחזה. למעלה מחזה הם לא מגולים.

התשובה לזה התירוץ בב' קווים מגולים. בקו אמצעי לא מגולים.

זה כתוב למעלה בדרך קצרה.

 

 


סיכום בנקודות: תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 22 |אלף קס"ט-ק"ע| הדף היומי
1. בגיל 9 ויום ביאתו של הז"א נקראת ביאה היות מאיר חסד הדעת בכלי הדעת תזא בסוד וידע אדם את אשתו.

2. לכאורה כבר בשנה השביעית מקבל את אור הדעת בגיל הפעוטות אולם רק עטרת היסוד ותפארת מאירים בדעת ולכן דעתו לא שלמה לביאה אלא רק כאשר חסד הדעת יאיר בדעת.

3. אגב כך שמספר לנו שצריך את גיל ט' ויום כדי שאור הדעת יאיר בדעת כך במצב זה כל שאר החסדים מאיר כל אחד בכלי המתאים לו בז"א בשונה ממה שהיה קודם והוא מטעם הופכיות כלים ואורות.

4. האם ביאתו של ז"א ב9 ויום יכולה גם להוליד ומה היא ביאה אם לא לצורך הולדה?

אין תגובות

להגיב