שיעור 7 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"ב – ש"ג – ו' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בזיווג דהתלבשות, שהוא זיווג דזכר, השינוי שנעשה בשורשים הי ששורש המלכות עלה ליסוד ובשאר לא היה שינוי.
2. בזיווג דזכר, השליטה היא לזכר – לד' דהתלבשות, שהוא הכלל. והחכמה או הנקבה, מתכללת בו.
3. בזיווג דנקבה, הנקבה היא הכלל והזכר מתכלל בה.מכאן אנו לומדים שאם המחשבה הפרקטית צריכה לשלוט, צריך לתת לה מקום והזכר צריך לעמוד בצד. לשים את עצמו בצד ולהיות תחת הנקבה.
דוגמה: אם יש לי רעיון שעכשיו אני רוצה להיות פרקטי,אז זה שיש לי רעיון לא זה מה ששולט. אלא איך אני מבצע. כי אם יש לי רעיון להיות ציפור וזה לא בר ביצוע אני שם את ה בצד. מי ששולט כרגע הוא איך מבצעים את זה
4. כתוצאה מכך שצריך לתת מקום לשיטה לצד הנקבה, דהיינו לג' דעביות, נעשות שינויים גם בשורשים. הכתר ירד לבחי' חכמה, דהיינו שבשורש הכתר מאיר אור החכמה וכן בשורש החכמה מאיר אור הבינה.
5. השינוי בשורשים מאפשר לסילוק אור הכתר, כך שחכמה לא תצטרך להיות מבוטלת בו, תוכל לקבל שליטה ולהאיר את תכונתה לצד הנקבה הנקראת ג' דעביות
6. כדי לעשות זיווג שלם, חייב את ב' הזיווגים. זיווג דהתלבשות כדי להתקשר לעליון, שבמקרה זה הוא גלגלתא. והזיווג דעביות, כדי להוציא בחי' חדשה שהוא פרצוף ע"ב
❦

חלק ה שיעור 7 עמוד שב

יא) ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה, ואז הזכר נכלל בנוקבא, שהנוקבא מקבלת תחלה, לפי, שהיא נשתוה במעלה עם הזכר ושניהם בשוה קבלו משורש הכתר עליון, ולפי, שעתה מקבלים משורש חכמה, לכן הנוקבא מקבלת תחלה מכל הג', שבכאן, והם מקבלים ממנה ונכללים בה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה.

יא) ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה: כלומר, שנעשה הזווג על המסך של בחי"ג של המלכות דראש בלי השתתפות עם העביות דהמשכה דבחי"ד, אשר אז האו"ח העולה ממטה למעלה, אינו משיג קומת כתר עליון, אלא רק, עד קומת חכמה העליונה של הראש. וזה אמרו "ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה". דהיינו חכמה של ראש, כנ"ל. 

הזכר נכלל בנוקבא כו' בשוה קבלו משורש הכתר עליון. פי' כי עתה שנעשה הזווג על המסך דבחי"ג שהוא ממשיך רק קומת חכמה של ראש, ונמצא שאור החכמה של ראש, התלבש בבחינת כלי דכתר של ראש, כמו שמבאר והולך וכיון שגם בראש נתכללו הכתר וחכמה זה בזה, נמשך מזה, שגם הזכר, שהוא רשימו דקומת כתר, והנקבה, שהיא בחי' רשימו דקומת חכמה, כנ"ל, נכללו גם הם זה בזה, והזכר, מקבל אור הזווג של הנקבה. וזה אמרו "כיון, שהזכר והנקבה קבלו בזווג הא' בשוה, מכתר עליון של הראש, כמו כן גם עתה אחר שבא אור החכמה לכלי דכתר של ראש, המה מקבלים ג"כ מכלי דכתר, שניהם בשוה, כמבואר. הנוקבא מקבלת תחלה מכל הג' שבכאן והם מקבלים ממנה. כלומר, כי מתחלה בזווג הא' שנמשך קומת כתר של ראש, נמצא שאור הזווג היה שייך אל אור הכתר שעלה מהגוף להמלכות דראש, וכן לזכר דכלי דכתר, שהוא הרשימו דקומת כתר, אבל להנוקבא לא היה שום שייכות בזה האור דכתר עליון, להיותה הרשימו דקומת חכמה כנ"ל, ונמצא, שהנוקבא היא המקבלת מכל אלו הג' האורות, מחמת התכללותה בהם כנ"ל. אמנם עתה, שהזווג נעשה על הבחינה שלה, דהיינו בחי"ג, נמצאת הנוקבא עיקר המקבלת, מאלו הג' האורות כי שאר השנים, אין להם שייכות לקומת חכמה, אלא, שמקבלים ממנה.

יב) אמנם טעם ירידת שורש חכמה למטה במקום שורש הבינה וכו', הוא לכמה טעמים. הא' הוא, לפי כשהוא קרובה לשורש כתר אינה יכולה להאיר ואורה מתבטל באור הנמשך מן הכתר. ועוד כי צריכה הוא להתקרב למטה, כדי שתוכל הנוקבא שבכתר לקבל תחלה ממנו כנ"ל, וזה גורם קריבת השורש אליה מדריגה א' יותר, מקרבת הזכר שבכתר אל שורשו. ועוד, כי ביארנו כי לעולם השרשים אינם נמנעים מלהשפיע למטה, בהיות התחתונים רוצים לקבל, לכן שורש הכתר אינו נמנע מלהשפיע למטה, כל זמן היות זו"ן חוץ מן הכלי שלהם, וא"כ אין החכמה יכולה להשפיע, ולכן כאשר תתרחק החכמה ותרד למטה במקום הבינה, אז ישאר המקום שלה פנוי, ואז, בעוד שהשפע הנשפע משורש הכתר, ממלא אותו מקום חלל הפנוי, אז, החכמה היא משפעת למטה, נמצא, כי אז, גם אם הכתר משפיע, אינו מבטל הארת חכמה.

יב) קרובה לשורש כתר אינה יכולה להאיר ואורה מתבטל באור הנמשך מן הכתר: כלומר, אם לא היו יורדים המדרגות, אלא, שהיה אור הכתר בכלי דכתר ואור החכמה בכלי דחכמה וכו' הרי אז, לא היתה יכולה אור חכמה להשפיע לגוף, משום שהיא מתבטלת אז באור הכתר, כי כל ספירות התחתונות מתבטלות, ואינן נכרות כלפי ספירה העליונה שבהמדרגה. ולכן, כל מדרגה אע"פ שיש בה ע"ס אינה נקראת, רק על שם העליונה שבהם, כנודע, וע"כ, אי אפשר לאור החכמה שתתגלה למטה, אא"כ שיעשה הזווג על בחי"ג בלבד, כי אז יורדים המדרגות, ובא אור חכמה לכלי דכתר, אשר אז יהיה אור החכמה הספירה העליונה ותהיה ניכר הארתה.

זו"ן חוץ מהכלי שלהם, וא"כ אין החכמה יכולה להשפיע: כלומר כל זמן שהם בראש, נמצאים שהם בלי כלי. ולפיכך כל זמן שהמדרגות במקומם ואור כתר עליון בבחי' כלי שלו, הרי הארתו מגיע תמיד להזו"ן, ואינם מוכנים לקבל מאור אחר הקטן ממנו. וע"כ, צריכים לירידת מדרגות, שאור הכתר לא יאיר בכלי שלו, אלא אור החכמה. כנ"ל.

תתרחק החכמה ותרד למטה במקום בינה וכו' ואז ישאר המקום שלה פנוי. פירוש, שבשעה, שמדרגת חכמה יורדת למדרגת בינה נמצא מדרגה של חכמה פנויה, ואין מקום,  אחר אל אור החכמה להתלבש אם לא בכלי דכתר כי הכלי של עצמה משמשת לאור הבינה. 

בעוד שהשפע הנשפע משורש הכתר ממלא אותו מקום חלל הפנוי, אז החכמה משפעת למטה: פירוש, כי בעוד שאור הנמשך מהכלי דכתר, ממלא אותה מדרגת חכמה החסרה, דהיינו, שאור חכמה עצמה מתלבש שם, כנ"ל, הנה אז מדרגת החכמה משפעת למטה, ואינה בטלה באור הכתר, כנ"ל, להיותה עתה הספירה העליונה שבראש, ואין מדרגה אחרת למעלה ממנה.

יג) ואמנם ירידת החכמה למטה, לא תפסיד הארתה, בהתרחק מן המאציל מדריגה א' כנ"ל, הוא מזה הטעם, אחר היות הכתר עליון ממלא אותו מקום החלל. כי בשלמא, אם היה נשאר שם מקום פנוי וחלל, היה נפסק האור מן המאציל לחכמה, ואדרבה, היתה מפסדת החכמה, ויותר טוב היה להשאר במקומה, אמנם עתה, שאור הכתר ממלא מקום החלל ההוא, יש דרך ומעבר אל אור המאציל להשפיע בשורש החכמה, ואינה מפסדת כלל.

יג) לא תפסיד הארתה בהתרחק מן המאציל מדרגה א': כלומר, אחר שירד כלי דחכמה למדרגת בינה מטעם שהתלבש בה אור הבינה כנ"ל, הנה לא נעשה בזה שום הפסק בין הספירות, לסבת מדרגת חכמה החסרה שם, מטעם, שאומר להלן, כי לא נשאר שם שום חלל פנוי, בתוך המדרגות, כי הכלי דכתר, שבה התלבש אור החכמה, נמצאת שממלא מקום חסרון ההוא. וזה אמרו, "עתה שאור הכתר ממלא מקום החלל ההוא יש דרך ומעבר אל אור המאציל להשפיע בשורש חכמה" כלומר, שאור החכמה שמושפע מהמאציל הוא מושפע בכלי דכתר, ונמצא הכתר ממלא מקום החכמה. והבן.

סיכום: למדנו היום בעמודים שב-שג, הוספנו על הנלמד בשיעור קודם – זיווג דהתלבשות, שנקרא זיווג דזכר. 

זיווג דזכר אומר שנעשה זיווג על ד דהתלבשות. בזיווג זה היה צריך לעשות כל מיני שינויים, שאור המלכות עולה ליסוד. זה השינוי הכי גדול שהיה. בגלל שאור המלכות עלה ליסוד אז אור הזך עלה למלכות ומתחתם התלבשו ד ו-ג, כל זה בראש, בתוך הפה. רק מה, שכתר נשאר בכתר, וחכמה נשאר בחכמה. כל השורשים נשארו במקומם. כשנעשה זיווג על ד דהתלבשות האיר אור הכתר, שהוא אור מאוד מופשט. ועתה, באים לעשות את הזיווג השני. זיווג שנקרא זיווג דעביות, זיווג דנקבה. שהעיקר בו הוא ג'. ובעניין זה יש לימוד חשוב מאוד. מייד נראה מה קורה בשורשים, אבל הלימוד חשוב גם מבחינה רעיונית.

אומר לנו, אם רוצים שהנקבה תשלוט, אז צריך לתת לה מקום משלה. כשהזכר זז הצידה. אולי זה נראה לא נח לגברים, אבל יש מקום שצריך לנקבה לשלוט. היכן? כאשר צריך להתפשט לגוף. כאשר צריך לבוא למקום מעשי, אז הנקבה צריכה לשלוט. ופה למדנו שאם הזכר ימשיך לשלוט ותחת שליטתו היא תצטרך לשלוט ולא תהיה עצמאית אז היא לא תבוא לידי ביטוי, כי הצד שלה שונה משלו. היא צריכה לעמוד בנפרד. לא להבין זה לומר רק מה שהוא רוצה. לכן אמרנו שבהקשבה, כשאתה רוצה לדבר עם חברך, אתה רוצה שגם תבוא לדעה המשותפת, שים עצמך בצד. תן לו לדבר ולעמדתו לשלוט לכמה דקות בשיחה ביניכם, ואתה תתכלל בו. אתה תנסה להבין מה שהוא אומר, לראות איפה הוא צודק. ואז יכול לבוא ליחד. אם לא אז לא יהיה יחד. אותו הדבר עם ילד. אבל הילד קטן, אבל יש בו שבך אין. הוא מרגיש את החיסרון. לא אתה. אי אפשר להבין את החיסרון בלי להכנס לראש שלו ולתת לזה מקום. למשל, הילד רוצה ללמוד תופים ואתה אומר לו ללמוד פסנתר. הילד רוצה ללמוד תורה ואתה אומר שילמד אומנות כי זה יותר נחשב. האם אנחנו מוכנים לשים עצמנו בצד כדי לתת מקום לצד האחר לשלוט, גם אם נראה יותר קטן. כך זה כאן: ג' עביות עושה זיווג הד' זז הצידה. הוא הפרט והיא הכלל. 

בגלל שכך צריך לקרות אז קרו כל מיני תהליכים, ואת התהליכים האלה למדנו בפירוט ונחזור עליהם בקצרה: הכתר עכשיו, בגלל שעושים זיווג על ג' אז שורש החכמה עולה לכתר, שורש בינה עולה לחכמה, או שאפשר לומר כמו שכותב: שורש הכתר יורד לבח' חכמה. שורש החכמה יורד לבח' בינה. למה? כי עכשיו בכתר מאיר אור החכמה. צריך לוותר על הארת הכתר בכתר, ומה שיאיר בו זו רק חכמה, ובחכמה יאיר בינה. למה זה טוב? כי עכשיו אני רוצה להאיר חכמה, ותמיד הכלי הגבוה הוא זה שמאיר במדרגה, כי אם יש לי שורש יותר נמוך אז תמיד רוצה לקבל מקום יותר גבוה, כי יש עניין לקבל את האור הכי גבוה כדי לעשות נ"ר לבורא. לכן אור חכמה עולה לכלי דכתר. כי אם לא היה עולה היית מסתפק בחכמה. אומר שקטן מתבטל בפני גדול. אין לו משמעות אם לא עומד בפני עצמו. לכן הכתר מסתלק ואור החכמה מאיר בכתר. זה זיווג עביות וזה השינוי נעשה, ונותן לנו הרבה סיבות למה נעשה בצורה הזו, אבל זו הנקודה העיקרית, שכאשר עושים זיווג על עביות אז החכמה מאירה עכשיו. כששורש החכמה עלה לכתר, שורש בינה עלה לחכמה, ולא חסר פתאום שורש חכמה, בגלל שעכשיו בחכמה מאיר בינה. אלא לא חסר כי בכתר מאיר חכמה.

זו"ן ואור הכתר יקבלו מכתר זה, מחכמה. בגלל שיש השוואת צורה עם ג' דעביות השולטת כאן.

שיעור 7 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"ב – ש"ג – ו' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בזיווג דהתלבשות, שהוא זיווג דזכר, השינוי שנעשה בשורשים הי ששורש המלכות עלה ליסוד ובשאר לא היה שינוי.
2. בזיווג דזכר, השליטה היא לזכר – לד' דהתלבשות, שהוא הכלל. והחכמה או הנקבה, מתכללת בו.
3. בזיווג דנקבה, הנקבה היא הכלל והזכר מתכלל בה.מכאן אנו לומדים שאם המחשבה הפרקטית צריכה לשלוט, צריך לתת לה מקום והזכר צריך לעמוד בצד. לשים את עצמו בצד ולהיות תחת הנקבה.
דוגמה: אם יש לי רעיון שעכשיו אני רוצה להיות פרקטי,אז זה שיש לי רעיון לא זה מה ששולט. אלא איך אני מבצע. כי אם יש לי רעיון להיות ציפור וזה לא בר ביצוע אני שם את ה בצד. מי ששולט כרגע הוא איך מבצעים את זה
4. כתוצאה מכך שצריך לתת מקום לשיטה לצד הנקבה, דהיינו לג' דעביות, נעשות שינויים גם בשורשים. הכתר ירד לבחי' חכמה, דהיינו שבשורש הכתר מאיר אור החכמה וכן בשורש החכמה מאיר אור הבינה.
5. השינוי בשורשים מאפשר לסילוק אור הכתר, כך שחכמה לא תצטרך להיות מבוטלת בו, תוכל לקבל שליטה ולהאיר את תכונתה לצד הנקבה הנקראת ג' דעביות
6. כדי לעשות זיווג שלם, חייב את ב' הזיווגים. זיווג דהתלבשות כדי להתקשר לעליון, שבמקרה זה הוא גלגלתא. והזיווג דעביות, כדי להוציא בחי' חדשה שהוא פרצוף ע"ב
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 7 עמוד שב

יא) ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה, ואז הזכר נכלל בנוקבא, שהנוקבא מקבלת תחלה, לפי, שהיא נשתוה במעלה עם הזכר ושניהם בשוה קבלו משורש הכתר עליון, ולפי, שעתה מקבלים משורש חכמה, לכן הנוקבא מקבלת תחלה מכל הג', שבכאן, והם מקבלים ממנה ונכללים בה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה.

יא) ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה: כלומר, שנעשה הזווג על המסך של בחי"ג של המלכות דראש בלי השתתפות עם העביות דהמשכה דבחי"ד, אשר אז האו"ח העולה ממטה למעלה, אינו משיג קומת כתר עליון, אלא רק, עד קומת חכמה העליונה של הראש. וזה אמרו "ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה". דהיינו חכמה של ראש, כנ"ל. 

הזכר נכלל בנוקבא כו' בשוה קבלו משורש הכתר עליון. פי' כי עתה שנעשה הזווג על המסך דבחי"ג שהוא ממשיך רק קומת חכמה של ראש, ונמצא שאור החכמה של ראש, התלבש בבחינת כלי דכתר של ראש, כמו שמבאר והולך וכיון שגם בראש נתכללו הכתר וחכמה זה בזה, נמשך מזה, שגם הזכר, שהוא רשימו דקומת כתר, והנקבה, שהיא בחי' רשימו דקומת חכמה, כנ"ל, נכללו גם הם זה בזה, והזכר, מקבל אור הזווג של הנקבה. וזה אמרו "כיון, שהזכר והנקבה קבלו בזווג הא' בשוה, מכתר עליון של הראש, כמו כן גם עתה אחר שבא אור החכמה לכלי דכתר של ראש, המה מקבלים ג"כ מכלי דכתר, שניהם בשוה, כמבואר. הנוקבא מקבלת תחלה מכל הג' שבכאן והם מקבלים ממנה. כלומר, כי מתחלה בזווג הא' שנמשך קומת כתר של ראש, נמצא שאור הזווג היה שייך אל אור הכתר שעלה מהגוף להמלכות דראש, וכן לזכר דכלי דכתר, שהוא הרשימו דקומת כתר, אבל להנוקבא לא היה שום שייכות בזה האור דכתר עליון, להיותה הרשימו דקומת חכמה כנ"ל, ונמצא, שהנוקבא היא המקבלת מכל אלו הג' האורות, מחמת התכללותה בהם כנ"ל. אמנם עתה, שהזווג נעשה על הבחינה שלה, דהיינו בחי"ג, נמצאת הנוקבא עיקר המקבלת, מאלו הג' האורות כי שאר השנים, אין להם שייכות לקומת חכמה, אלא, שמקבלים ממנה.

יב) אמנם טעם ירידת שורש חכמה למטה במקום שורש הבינה וכו', הוא לכמה טעמים. הא' הוא, לפי כשהוא קרובה לשורש כתר אינה יכולה להאיר ואורה מתבטל באור הנמשך מן הכתר. ועוד כי צריכה הוא להתקרב למטה, כדי שתוכל הנוקבא שבכתר לקבל תחלה ממנו כנ"ל, וזה גורם קריבת השורש אליה מדריגה א' יותר, מקרבת הזכר שבכתר אל שורשו. ועוד, כי ביארנו כי לעולם השרשים אינם נמנעים מלהשפיע למטה, בהיות התחתונים רוצים לקבל, לכן שורש הכתר אינו נמנע מלהשפיע למטה, כל זמן היות זו"ן חוץ מן הכלי שלהם, וא"כ אין החכמה יכולה להשפיע, ולכן כאשר תתרחק החכמה ותרד למטה במקום הבינה, אז ישאר המקום שלה פנוי, ואז, בעוד שהשפע הנשפע משורש הכתר, ממלא אותו מקום חלל הפנוי, אז, החכמה היא משפעת למטה, נמצא, כי אז, גם אם הכתר משפיע, אינו מבטל הארת חכמה.

יב) קרובה לשורש כתר אינה יכולה להאיר ואורה מתבטל באור הנמשך מן הכתר: כלומר, אם לא היו יורדים המדרגות, אלא, שהיה אור הכתר בכלי דכתר ואור החכמה בכלי דחכמה וכו' הרי אז, לא היתה יכולה אור חכמה להשפיע לגוף, משום שהיא מתבטלת אז באור הכתר, כי כל ספירות התחתונות מתבטלות, ואינן נכרות כלפי ספירה העליונה שבהמדרגה. ולכן, כל מדרגה אע"פ שיש בה ע"ס אינה נקראת, רק על שם העליונה שבהם, כנודע, וע"כ, אי אפשר לאור החכמה שתתגלה למטה, אא"כ שיעשה הזווג על בחי"ג בלבד, כי אז יורדים המדרגות, ובא אור חכמה לכלי דכתר, אשר אז יהיה אור החכמה הספירה העליונה ותהיה ניכר הארתה.

זו"ן חוץ מהכלי שלהם, וא"כ אין החכמה יכולה להשפיע: כלומר כל זמן שהם בראש, נמצאים שהם בלי כלי. ולפיכך כל זמן שהמדרגות במקומם ואור כתר עליון בבחי' כלי שלו, הרי הארתו מגיע תמיד להזו"ן, ואינם מוכנים לקבל מאור אחר הקטן ממנו. וע"כ, צריכים לירידת מדרגות, שאור הכתר לא יאיר בכלי שלו, אלא אור החכמה. כנ"ל.

תתרחק החכמה ותרד למטה במקום בינה וכו' ואז ישאר המקום שלה פנוי. פירוש, שבשעה, שמדרגת חכמה יורדת למדרגת בינה נמצא מדרגה של חכמה פנויה, ואין מקום,  אחר אל אור החכמה להתלבש אם לא בכלי דכתר כי הכלי של עצמה משמשת לאור הבינה. 

בעוד שהשפע הנשפע משורש הכתר ממלא אותו מקום חלל הפנוי, אז החכמה משפעת למטה: פירוש, כי בעוד שאור הנמשך מהכלי דכתר, ממלא אותה מדרגת חכמה החסרה, דהיינו, שאור חכמה עצמה מתלבש שם, כנ"ל, הנה אז מדרגת החכמה משפעת למטה, ואינה בטלה באור הכתר, כנ"ל, להיותה עתה הספירה העליונה שבראש, ואין מדרגה אחרת למעלה ממנה.

יג) ואמנם ירידת החכמה למטה, לא תפסיד הארתה, בהתרחק מן המאציל מדריגה א' כנ"ל, הוא מזה הטעם, אחר היות הכתר עליון ממלא אותו מקום החלל. כי בשלמא, אם היה נשאר שם מקום פנוי וחלל, היה נפסק האור מן המאציל לחכמה, ואדרבה, היתה מפסדת החכמה, ויותר טוב היה להשאר במקומה, אמנם עתה, שאור הכתר ממלא מקום החלל ההוא, יש דרך ומעבר אל אור המאציל להשפיע בשורש החכמה, ואינה מפסדת כלל.

יג) לא תפסיד הארתה בהתרחק מן המאציל מדרגה א': כלומר, אחר שירד כלי דחכמה למדרגת בינה מטעם שהתלבש בה אור הבינה כנ"ל, הנה לא נעשה בזה שום הפסק בין הספירות, לסבת מדרגת חכמה החסרה שם, מטעם, שאומר להלן, כי לא נשאר שם שום חלל פנוי, בתוך המדרגות, כי הכלי דכתר, שבה התלבש אור החכמה, נמצאת שממלא מקום חסרון ההוא. וזה אמרו, "עתה שאור הכתר ממלא מקום החלל ההוא יש דרך ומעבר אל אור המאציל להשפיע בשורש חכמה" כלומר, שאור החכמה שמושפע מהמאציל הוא מושפע בכלי דכתר, ונמצא הכתר ממלא מקום החכמה. והבן.

סיכום: למדנו היום בעמודים שב-שג, הוספנו על הנלמד בשיעור קודם – זיווג דהתלבשות, שנקרא זיווג דזכר. 

זיווג דזכר אומר שנעשה זיווג על ד דהתלבשות. בזיווג זה היה צריך לעשות כל מיני שינויים, שאור המלכות עולה ליסוד. זה השינוי הכי גדול שהיה. בגלל שאור המלכות עלה ליסוד אז אור הזך עלה למלכות ומתחתם התלבשו ד ו-ג, כל זה בראש, בתוך הפה. רק מה, שכתר נשאר בכתר, וחכמה נשאר בחכמה. כל השורשים נשארו במקומם. כשנעשה זיווג על ד דהתלבשות האיר אור הכתר, שהוא אור מאוד מופשט. ועתה, באים לעשות את הזיווג השני. זיווג שנקרא זיווג דעביות, זיווג דנקבה. שהעיקר בו הוא ג'. ובעניין זה יש לימוד חשוב מאוד. מייד נראה מה קורה בשורשים, אבל הלימוד חשוב גם מבחינה רעיונית.

אומר לנו, אם רוצים שהנקבה תשלוט, אז צריך לתת לה מקום משלה. כשהזכר זז הצידה. אולי זה נראה לא נח לגברים, אבל יש מקום שצריך לנקבה לשלוט. היכן? כאשר צריך להתפשט לגוף. כאשר צריך לבוא למקום מעשי, אז הנקבה צריכה לשלוט. ופה למדנו שאם הזכר ימשיך לשלוט ותחת שליטתו היא תצטרך לשלוט ולא תהיה עצמאית אז היא לא תבוא לידי ביטוי, כי הצד שלה שונה משלו. היא צריכה לעמוד בנפרד. לא להבין זה לומר רק מה שהוא רוצה. לכן אמרנו שבהקשבה, כשאתה רוצה לדבר עם חברך, אתה רוצה שגם תבוא לדעה המשותפת, שים עצמך בצד. תן לו לדבר ולעמדתו לשלוט לכמה דקות בשיחה ביניכם, ואתה תתכלל בו. אתה תנסה להבין מה שהוא אומר, לראות איפה הוא צודק. ואז יכול לבוא ליחד. אם לא אז לא יהיה יחד. אותו הדבר עם ילד. אבל הילד קטן, אבל יש בו שבך אין. הוא מרגיש את החיסרון. לא אתה. אי אפשר להבין את החיסרון בלי להכנס לראש שלו ולתת לזה מקום. למשל, הילד רוצה ללמוד תופים ואתה אומר לו ללמוד פסנתר. הילד רוצה ללמוד תורה ואתה אומר שילמד אומנות כי זה יותר נחשב. האם אנחנו מוכנים לשים עצמנו בצד כדי לתת מקום לצד האחר לשלוט, גם אם נראה יותר קטן. כך זה כאן: ג' עביות עושה זיווג הד' זז הצידה. הוא הפרט והיא הכלל. 

בגלל שכך צריך לקרות אז קרו כל מיני תהליכים, ואת התהליכים האלה למדנו בפירוט ונחזור עליהם בקצרה: הכתר עכשיו, בגלל שעושים זיווג על ג' אז שורש החכמה עולה לכתר, שורש בינה עולה לחכמה, או שאפשר לומר כמו שכותב: שורש הכתר יורד לבח' חכמה. שורש החכמה יורד לבח' בינה. למה? כי עכשיו בכתר מאיר אור החכמה. צריך לוותר על הארת הכתר בכתר, ומה שיאיר בו זו רק חכמה, ובחכמה יאיר בינה. למה זה טוב? כי עכשיו אני רוצה להאיר חכמה, ותמיד הכלי הגבוה הוא זה שמאיר במדרגה, כי אם יש לי שורש יותר נמוך אז תמיד רוצה לקבל מקום יותר גבוה, כי יש עניין לקבל את האור הכי גבוה כדי לעשות נ"ר לבורא. לכן אור חכמה עולה לכלי דכתר. כי אם לא היה עולה היית מסתפק בחכמה. אומר שקטן מתבטל בפני גדול. אין לו משמעות אם לא עומד בפני עצמו. לכן הכתר מסתלק ואור החכמה מאיר בכתר. זה זיווג עביות וזה השינוי נעשה, ונותן לנו הרבה סיבות למה נעשה בצורה הזו, אבל זו הנקודה העיקרית, שכאשר עושים זיווג על עביות אז החכמה מאירה עכשיו. כששורש החכמה עלה לכתר, שורש בינה עלה לחכמה, ולא חסר פתאום שורש חכמה, בגלל שעכשיו בחכמה מאיר בינה. אלא לא חסר כי בכתר מאיר חכמה.

זו"ן ואור הכתר יקבלו מכתר זה, מחכמה. בגלל שיש השוואת צורה עם ג' דעביות השולטת כאן.

שיעור 7 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש"ב – ש"ג – ו' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בזיווג דהתלבשות, שהוא זיווג דזכר, השינוי שנעשה בשורשים הי ששורש המלכות עלה ליסוד ובשאר לא היה שינוי.
2. בזיווג דזכר, השליטה היא לזכר – לד' דהתלבשות, שהוא הכלל. והחכמה או הנקבה, מתכללת בו.
3. בזיווג דנקבה, הנקבה היא הכלל והזכר מתכלל בה.מכאן אנו לומדים שאם המחשבה הפרקטית צריכה לשלוט, צריך לתת לה מקום והזכר צריך לעמוד בצד. לשים את עצמו בצד ולהיות תחת הנקבה.
דוגמה: אם יש לי רעיון שעכשיו אני רוצה להיות פרקטי,אז זה שיש לי רעיון לא זה מה ששולט. אלא איך אני מבצע. כי אם יש לי רעיון להיות ציפור וזה לא בר ביצוע אני שם את ה בצד. מי ששולט כרגע הוא איך מבצעים את זה
4. כתוצאה מכך שצריך לתת מקום לשיטה לצד הנקבה, דהיינו לג' דעביות, נעשות שינויים גם בשורשים. הכתר ירד לבחי' חכמה, דהיינו שבשורש הכתר מאיר אור החכמה וכן בשורש החכמה מאיר אור הבינה.
5. השינוי בשורשים מאפשר לסילוק אור הכתר, כך שחכמה לא תצטרך להיות מבוטלת בו, תוכל לקבל שליטה ולהאיר את תכונתה לצד הנקבה הנקראת ג' דעביות
6. כדי לעשות זיווג שלם, חייב את ב' הזיווגים. זיווג דהתלבשות כדי להתקשר לעליון, שבמקרה זה הוא גלגלתא. והזיווג דעביות, כדי להוציא בחי' חדשה שהוא פרצוף ע"ב
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש – ש"א – ה' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שהרשימות עלו לראש, נעשה זיווג על ד' דהתלבשות שהוא הנקרא זיווג דזכר.
2. הזיווג דזכר גרם לב' תנועות:
א' שאור הכתר שהאיר ממטה למעלה מאיר ממעלה למטה ובעקבות כך יורד משורש המלכות למתחתיה.
ב' מעורר את הרצון להתפשט לגוף
3. היות והזיווג היה על ד' ועביות דמסך דבחי"ד הזדככה, ע"כ אין אפשרות שיהיה גוף והתפשטות בבחי"ד
4. הזיווד שהתלבשות מעורר את הזיווג דעביות על ג' דעביות שהוא כן יכול להתפשט לגוף
5. מפה ניתן ללמוד שכאשר אדם חושב על רעיון הנקרא מחשבה מופשטת, זה צריך לעורר בו את הרצון למחשבה שהיא מעשית שיכולה להוריד את אותו הרעיון למשהו פרקטי. ובנפש זה גם להרגיש את

חלק ה שיעור 6 עמוד ש

י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון שלה, שהיא חכמה עליונה, לכן השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסד וכו', עד שיורד יסוד במלכות, ואז, אותו הכתר, שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו, כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף והמלכות הוא שורש, לכן הוא גרוע ממנה, אע"פ שהוא מקבל מן הכתר. אמנם יורד למקומו, ושם יוכל להיות ביחד עם זו"ן שהיו במקומו, כי אז שלשתם שוים, אחר שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון.

י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון שלה: פי' כי כל הזווג הגדול הזה, שנעשה על המסך המשותף דזכר ונקבה יחדיו, שהמשיך האור הגדול דכתר עליון, כמו שנתבאר, הנה נשאר אמנם כולו בראש ואינו יכול להתפשט לגוף, שהוא מטעם, שחסר  שם, בחינת העביות של המשכה דבחי"ד. וענין השיתוף שנעשה עם בחינת המשכה דבחי"ג, היה מספיק להע"ס של ראש, משום שאין בהם בחי' התלבשות בפועל, אבל אינו מספיק להתלבשות בפועל בתוך הגוף. 

ולפיכך, בו בעת, שנתעורר בזכר דכלי דכתר בחינת העביות דהתלבשות להתפשט עם האור הגדול הזה, לבחינת התלבשות בפועל, שפירושו להתלבש בהע"ס דגוף, ניכר תכף מחמת זה גם בחינת הגוף הכלול באור הכתר, שהוא עומד במקום המלכות של ראש, כנ"ל, אשר עם זה נשתנה צורתו מן המלכות דראש, שנבחן בזה, שנפרד תכף מן המלכות ויצא משם למקומו, כי שינוי הצורה מבדיל ומפריש את הרוחנים, זה מזה, וכיון שיצא מן מקום המלכות,  נמצא, שנפרש תכף מן האור של הכתר עליון, ולא נשאר בו אלא ההארה הקודמת המצומצמת. המכונה שהאור הכתר החזיר פניו למעלה ואחוריו למטה. כמ"ש לפנינו. 

וזה אמרו, ואז צריך, שהנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון דהיינו כמ"ש  שאין הזווג נשלם ע"י הזווג הגדול דקומת כתר עליון, כי אין הארתו מתפשט להגוף, ולפיכך, צריכים אל הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, דהיינו, על העביות דבחי"ג, השלימה, הן מבחינת המשכה, והן מבחינת התלבשות. 

משורש העליון שלה שהיא חכמה. כמ"ש לעיל, אשר הרשימו שנשאר מקומת חכמה דהתפשטות הא' אחר הסתלקותה, שהיא בחינת עביות דבחינה ג' היא הנעשה כאן לבחינת הנוקבא דכתר, והיא המקור להתפ"ב הזה. השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסר וכו'. כלומר, כי בחינת הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, שהיא בחי"ג, היא גורמת אל ירידת המדרגות מראש עד סוף: שהכתר יורד למדרגת החכמה, וחכמה יורדת למדרגת הבינה, ובינה יורדת אל מדרגת החסד, וכו', עד שיורד היסוד למדרגת המלכות. 

וטעם הדבר הוא משום שהזווג הזה שנעשה על עביות דבחי"ג אינו מעלה או"ח ואינו ממשיך, אלא קומת חכמה, וע"כ נמצא מבחינת הזווג הזה, אשר אור החכמה יורד ומתלבש בכלי דכתר ונבחן, שירד הכתר ממדרגתו ובא אל מדרגת החכמה, וכן אור הבינה מתלבש בכלי דחכמה, וירדה ספירת החכמה אל מדרגת הבינה, וכר' עד שאור המלכות התלבש בכלי דיסוד, וירד היסוד אל מדרגת המלכות.

הכתר וכו' כי אין לו דמיון עם שורש המלכות. כי בעת עלית המסך והספירות, למעלה להמאציל, שפירושו שנזדככו לגמרי מכל בחינת העביות דגוף דהיינו ממעלה למטה, שבזה באו בהשואת הצורה עם המלכות של ראש, וע"כ נבחן, שהאור דקומת הכתר שעלה מן הגוף, בא במקום המלכות, להיותו אז זך כמו המלכות, ואין ביניהם שום שינוי צורה כלל, כדברי הרב לעיל באות ט' שכתב "וזה נמשך לו עיד"ז שמזדכך אותו הכתר, שנשאר למעלה בסוף השרשים" (וע"ש באו"פ דף רצ"ט בד"ה וזה אמרו כאן) אמנם אחר שנשלם זווג הא' הנ"ל, שהמשיך קומת הכתר העליון, בבחינת ממטה למעלה, הנוהג בהראש, שאז הגיע שעתו, להתהפך ולהתפשט גם ממעלה למטה, שפירושו להתלבשות בגוף, כנוהג בכל הזווגים כנודע. והינה אז, נתעורר אור דכתר שבמקום המלכות דראש, לחזור ולהתפשט לגוף, כמו שהיה שם מתחלה, אמנם כיון שבחינת הנוקבא של ראש, לא היתה במקומה בבחי"ד, כי היה חסר שם בחי"ד דבחינת המשכה, (כנ"ל באו"פ דף ש' ד"ה ואז צריך) ע"כ לא היתה יכולה להתפשט ממעלה למטה לע"ס מינה ובה עד הטבור הגוף, ונשאר כל אור הגדול של זווג הזה בהראש. 

אמנם, כיון שנתעורר אור הכתר הנ"ל, לחזור ולהתפשט לגוף כבתחלה, אע"פ שלא חזר, מ"מ גרם לו התעוררות זו, להתגלות העביות דגוף שבו מעת היותו שם בתחלה  וכיון, שנתגלה בו העביות דגוף, הרי נשתנה צורתו בזה מן המלכות של ראש, ואין לו עוד שום דמיון עמה, כי נתרחק ממנה כרחוק בחינת גוף מבחינת ראש. 

וזה אמרו, "ואז אותו הכתר שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו, כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף,והמלכות היא שורש". והיינו כנ"ל, שאחר שנשלם הזווג, נתעורר בו העביות דגוף, ונשתנה צורתו מן המלכות עד שאין לו עוד שום דמיון עמה, ולפיכך בהכרח, שירד משם וחזר למקומו. וזה אמרו "כי זה שורש וזה ענף" כי בחינת הגוף הוא ענף ובחינת הראש, הוא שורש. 

יורד למקומו. שהוא מתחת כלי המלכות של ראש דהיינו בחינת בינוני בין ראש לגוף, כי לגוף לא יוכל לירד ולהתפשט מטעם שהנוקבא של ראש אינה מתפשטת בע"ס דאו"ח שלה להיות לכלים להלבישו, כנ"ל בדיבור הסמוך. ובראש לא יוכל להיות, מטעם שינוי צורה הנ"ל, וע"כ הוא נבחן, בבחינת בינוני ביניהם. 

שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון. פי', כי מטרם שנעשה הזווג הב' על המסך דעביות מבחי"ג דהיינו על בחינת הנקבה דכתר לבדה, הרי עדיין הנקבה כלולה עם בחי"ד של הזכר, והזכר דכתר כלול באור הכתר, כנ"ל, וע"כ, שלשתם שוים עתה בקבלתם מכתר עליון, כלומר, מבחינת מה שהמה מקבלים עדיין, מקומת כתר של ראש.

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום שיעור עמודים ש' – ש"א . ה' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו בשיעור הקודם שבעקבות העליה של הרשימות ד'ג' שעלו לראש, היו ב' זיווגים.
1. זיווג דהתלבשות – זכר
2. זיווג דעוביות- נקבה
מה ההבדל ביניהם?
נקבה היא צד הגוף, צד הלב, היא מולידה.
זכר הוא צד המחשבה ולא מוליד
העיקר הוא התפשטות לגוף בבחינת- "והשבות אל לבבך"
כשאין את הנוקבא ד' משתמשים בנקבה יותר קטנה, בג'.
בשיעור היום מספר לנו מה קרה כשנעשה זיווג של מחשבה מופשטת.
כל זמן שלא חשב, נשאר מעין זיכרון למעלה.
אם המעשה לא יבוא ממחשבה מוקדמת, אז מה יימשך ללב? אז זה לא רק מעשים, צריך קודם זיווג דהתלבשות.
מה קרה בזיווג הזה?
היה למעלה אור הכתר. מי נותן את האור לזיווג הזה? אור הכתר שהסתלק מהמדרגה ועמד בשורשים.
האור הזה עכשיו אינו מאיר דרך אחוריו לזכר. האור מסתובב ובא להאיר לו כדי שיקבל את האור ויתפשט למטה.
הזיווג הזה גרם:
1. שירצה להתפשט למטה
2. שאור הכתר יוצא מהמלכות של ראש
כלומר, אם אמרנו שהראש בנוי מהספירות עד מלכות שמחולקת גם היא לכתר, חכמה, בינה, יסוד ומלכות הנקראים שורשים.
אז כשעלו הרשימות למעלה הן עלו כך:
• אור הכתר עלה למקום המלכות
• המלכות עלתה ליסוד
• מתחת הכתר היתה רשימה דהתלבשות ורשימה דעוביות
אלה הרשימות שעלו למעלה וכך הסתדרו.
עכשיו נעשה זיווג על ד' דהתלבשות . הרשימה דכתר יורדת .
עכשיו הראש של ד'ג' התעורר להגיד שרוצה להתפשט לגוף.
הוא רוצה להאיר ויורד מהראש אבל גם לא יכול לרדת לגוף ממש, הוא בין גוף לראש.
אין לו מסך על ד' דעוביות עושים זיווג על ג' דעוביות .
התמונה הכללית של מה שאמרנו עד כה היא:
שלב אחד-
• היה זיווג בגלגלתא על ד' והתפשט אור למדרגה
• נעשה ביטוש
• האור הסתלק בדרך של נקודות
• בראש הרשימות עלו נקבה, זכר ואור הזך שהסתלק
שלב שני –
כשהרשימות עלו למעלה,
• אור הזך עלה למקום מלכות של השורשים
• מלכות למקום היסוד
• מתחתיהם 2 הרשימות
עכשיו נעשה זיווג על הרשימות שיש שם שהן ד'ג'
מתחילים את הזיווג המופשט- זיווג דזכר
• בעקבות הזיווג, אור הזך הפך פניו למטה וירד ממקום הראש.
• וגם התעוררו הרשימות כדי לעשות זיווג על גוף
• לא יכולות על ד' אז עכשיו ירצו לעשות על ג' דעוביות
אחד התפקידים של המחשבה המופשטת הוא לעורר את הרצון לעשות.
עלי לחשוב כמו העולמות העליונים- אם מחשבה ורעיונות אינם מעוררים אותך לעשיה -פספסת.
רעיון שאינו בא למעשה- פספסת.

סיכום: למדנו בשיעור קודם שבעקבות העליה של הרשימות ד' ג' שעלו לראש היו ב' זיווגים. היה זיווג של התלבשות וזיווג של עביות. של התלבשות זה זכר. של עביות זה נקבה. ההבדל ביניהם הוא שנקבה מולידה וזכר לא מוליד. נקבה זה צד גוף, צד לב. וזכר זה צד של מחשבה. העיקר הוא התפשטות לגוף, זה בח' 'והשיבות אל לבבך'. צריך להרגיש את הדבר. מצד זה כשאין את צד הנקבה, אין את העצם, אין עיקר הבריאה. אבל מה לעשות אם אין ד' דהתלבשות, אין נקבה גדולה, אז יש נקבה יותר קטנה ומשתמשים בה. היא ג' הרשימות שעלו מגלגלתא. מסתדרות בראש – אור הכתר, מתחתיו ד' התלבשות ומתחתיה ג' דעביות. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

בשיעור זה מספר לנו, מה קרה כשנעשה זיווג ד' דהתלבשות. זה נושא השיעור. מה קרה כשנעשה זיווג על מחשבה מופשטת. כל זמן שהאדם לא חשב כלום אז היה זיכרון שיושב למעלה. ברגע שהתחיל לחשוב מחשבה מופשטת, למשל למד משהו בחכמת הקבלה, עוד לא ירד ללב, עוד לא עשה כי עשיה מקשרת יותר ללב. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אבל אם המעשה שאני רוצה שימשך ללב, לא יבוא ממחשבה מוקדמת, אז מה ימשך ללב. אז לא רק אחרי מעשים נמשכים ללבבות, צריך גם התלבשות. צריך ללמוד ולעשות כדי שיתפשט ללב. אומר, מה קרה בזיווג הזה של המחשבה המופשטת, אומר שהיה למעלה אור הכתר, כשעושה זיווג על ד' התלבשות אז מי אמור לתת את האור לזיווג הזה? אור הכתר. איזה אור הכתר? אותו אור הכתר שהסתלק מהמדרגה. עמד פה (ציור) בשורשים. אז אור זה עכשיו לא מאיר דרך אחוריו לזכר כי עשה זיווג ורוצה לקבל את האור, והאור מסתובב ובא להאיר לו. אז כשהאור הזך מסתובב ובא להאיר, מאיר כדי שיקבל את האור ויתפשט למטה אבל לא יכול להתפשט. אז קורים שני דברים: הזיווג גורם לרצון להתפשט למטה, וכן גורם לעוד משהו, שהאור שהיה למעלה והיה במקום מלכות של השורשים, יוצא מהמלכות של ראש. ז"א שאם אמרנו (ציור) שהראש בנוי מכתר, חכמה וכן הלאה, עד מלכות, שנקראת פה, מלכות זו מחולקת לכתר, חכמה וכן הלאה, יסוד ומלכות, שהם נקראים שורשים, אז כשעלו הרשימות למעלה, עלו כך שאור הכתר עלה למקום המלכות כי הוא השתווה לראש, המלכות עלתה ליסוד ומתחתיו היתה רשימה ד' דהתלבשות ורשימה ג' דעביות. אלה הרשימות שעלו למעלה וכך הם הסתדרו. עכשיו בא ונעשה זיווג. לאחר שנעשה זיווג על ד' דהתלבשות הרשימה הפכה פניה כדי להאיר לד' דהתלבשות אז כבר יורדת למקום הזה. דבר שני שקרה, זה שעכשיו הג' הזה התעורר ואומר שאם עכשיו מקבלים אור, הראש הזה של הד' ג' התעורר לומר שרוצה להתפשט לגוף, אומרים לו שיתפשט כי מקבל אור הכתר, אור הזך שהסתלק, אור הכתר. אז אור הכתר שהסתלק רוצה להאיר במדרגה. הפך להיות כמו גוף אז יורד מהראש ולא יכול לעמוד במקום הפה, אבל לא יורד לגוף ממש, הוא בין גוף לראש, ואם יורד אז מתעורר על ד' אבל לא יכול כי אין מסך על ד' דעביות ולא יכול להתפשט, אז עושים זיווג על ג' דעביות. זה נראה בשיעור הבא. בינתיים למדנו רק על זיווג דהתלבשות. סיכום השיעור: נצייר תמונה כללית של מה קרה עד כאן. היה זיווג בגלגלתא, ובגלגלתא עשינו זיווג על ד' והתפשט האור למדרגה. נעשה ביטוש ואחריו האור הסתלק מהמדרגה. הסתלק בדרך של נקודות ונוצרו כלים ריקנים. הגיעו הרשימות לראש ובראש עלו הרשימות של נקבה, זכר ואור הזך שהסתלק. הם היו מעל הגוף. בגוף גם נשארו רשימות אבל המסך שעלה למעלה העלה רשימות של ד' ג'. עד כאן שלב אחד.

שלב שני, אומר, שהרשימות עלו למעלה אז הסתדרו כך שאור הזך הכללי עלה למקום המלכות של השורשים. מלכות השורשים עלתה למקום היסוד, והרשימה של ד' ו-ג' היו למטה מאור הזך. 

עכשיו בעצם היה הזדככות, האור והרשימות עלו לראש שם נעשה זיווג. עלו רשימות. יש שם זיווג דלא פסיק. על המידע שעלה יש זיווג ד' התלבשות ג' עביות. מתחילים לעשות זיווג על זכר שנקרא זיווג מופשט על ד' דהתלבשות. בעקבות זיווג זה אור הזך הפך פניו למטה, ועקב כך ירד ממקום הראש, ודבר שני שקרה זה בגלל שבא להאיר אז התעוררו הרשימות גם לרצות זיווג דנקבה כדי להאיר בגוף, רק על ד' לא יכולים לעשות זיווג אז עושים על ג' וזה נלמד בשיעור הבא. 

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש – ש"א – ה' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שהרשימות עלו לראש, נעשה זיווג על ד' דהתלבשות שהוא הנקרא זיווג דזכר.
2. הזיווג דזכר גרם לב' תנועות:
א' שאור הכתר שהאיר ממטה למעלה מאיר ממעלה למטה ובעקבות כך יורד משורש המלכות למתחתיה.
ב' מעורר את הרצון להתפשט לגוף
3. היות והזיווג היה על ד' ועביות דמסך דבחי"ד הזדככה, ע"כ אין אפשרות שיהיה גוף והתפשטות בבחי"ד
4. הזיווד שהתלבשות מעורר את הזיווג דעביות על ג' דעביות שהוא כן יכול להתפשט לגוף
5. מפה ניתן ללמוד שכאשר אדם חושב על רעיון הנקרא מחשבה מופשטת, זה צריך לעורר בו את הרצון למחשבה שהיא מעשית שיכולה להוריד את אותו הרעיון למשהו פרקטי. ובנפש זה גם להרגיש את הרעיון כדי לחבר גם את השכל ללב. ומי שזה לא מתעורר לו, נראה שהמחשבה הרעיונית שלו חסרה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 6 עמוד ש

י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון שלה, שהיא חכמה עליונה, לכן השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסד וכו', עד שיורד יסוד במלכות, ואז, אותו הכתר, שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו, כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף והמלכות הוא שורש, לכן הוא גרוע ממנה, אע"פ שהוא מקבל מן הכתר. אמנם יורד למקומו, ושם יוכל להיות ביחד עם זו"ן שהיו במקומו, כי אז שלשתם שוים, אחר שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון.

י) ואז צריך שגם הנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון שלה: פי' כי כל הזווג הגדול הזה, שנעשה על המסך המשותף דזכר ונקבה יחדיו, שהמשיך האור הגדול דכתר עליון, כמו שנתבאר, הנה נשאר אמנם כולו בראש ואינו יכול להתפשט לגוף, שהוא מטעם, שחסר  שם, בחינת העביות של המשכה דבחי"ד. וענין השיתוף שנעשה עם בחינת המשכה דבחי"ג, היה מספיק להע"ס של ראש, משום שאין בהם בחי' התלבשות בפועל, אבל אינו מספיק להתלבשות בפועל בתוך הגוף. 

ולפיכך, בו בעת, שנתעורר בזכר דכלי דכתר בחינת העביות דהתלבשות להתפשט עם האור הגדול הזה, לבחינת התלבשות בפועל, שפירושו להתלבש בהע"ס דגוף, ניכר תכף מחמת זה גם בחינת הגוף הכלול באור הכתר, שהוא עומד במקום המלכות של ראש, כנ"ל, אשר עם זה נשתנה צורתו מן המלכות דראש, שנבחן בזה, שנפרד תכף מן המלכות ויצא משם למקומו, כי שינוי הצורה מבדיל ומפריש את הרוחנים, זה מזה, וכיון שיצא מן מקום המלכות,  נמצא, שנפרש תכף מן האור של הכתר עליון, ולא נשאר בו אלא ההארה הקודמת המצומצמת. המכונה שהאור הכתר החזיר פניו למעלה ואחוריו למטה. כמ"ש לפנינו. 

וזה אמרו, ואז צריך, שהנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש העליון דהיינו כמ"ש  שאין הזווג נשלם ע"י הזווג הגדול דקומת כתר עליון, כי אין הארתו מתפשט להגוף, ולפיכך, צריכים אל הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, דהיינו, על העביות דבחי"ג, השלימה, הן מבחינת המשכה, והן מבחינת התלבשות. 

משורש העליון שלה שהיא חכמה. כמ"ש לעיל, אשר הרשימו שנשאר מקומת חכמה דהתפשטות הא' אחר הסתלקותה, שהיא בחינת עביות דבחינה ג' היא הנעשה כאן לבחינת הנוקבא דכתר, והיא המקור להתפ"ב הזה. השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסר וכו'. כלומר, כי בחינת הזווג הנעשה על בחינת הנקבה דכתר, שהיא בחי"ג, היא גורמת אל ירידת המדרגות מראש עד סוף: שהכתר יורד למדרגת החכמה, וחכמה יורדת למדרגת הבינה, ובינה יורדת אל מדרגת החסד, וכו', עד שיורד היסוד למדרגת המלכות. 

וטעם הדבר הוא משום שהזווג הזה שנעשה על עביות דבחי"ג אינו מעלה או"ח ואינו ממשיך, אלא קומת חכמה, וע"כ נמצא מבחינת הזווג הזה, אשר אור החכמה יורד ומתלבש בכלי דכתר ונבחן, שירד הכתר ממדרגתו ובא אל מדרגת החכמה, וכן אור הבינה מתלבש בכלי דחכמה, וירדה ספירת החכמה אל מדרגת הבינה, וכר' עד שאור המלכות התלבש בכלי דיסוד, וירד היסוד אל מדרגת המלכות.

הכתר וכו' כי אין לו דמיון עם שורש המלכות. כי בעת עלית המסך והספירות, למעלה להמאציל, שפירושו שנזדככו לגמרי מכל בחינת העביות דגוף דהיינו ממעלה למטה, שבזה באו בהשואת הצורה עם המלכות של ראש, וע"כ נבחן, שהאור דקומת הכתר שעלה מן הגוף, בא במקום המלכות, להיותו אז זך כמו המלכות, ואין ביניהם שום שינוי צורה כלל, כדברי הרב לעיל באות ט' שכתב "וזה נמשך לו עיד"ז שמזדכך אותו הכתר, שנשאר למעלה בסוף השרשים" (וע"ש באו"פ דף רצ"ט בד"ה וזה אמרו כאן) אמנם אחר שנשלם זווג הא' הנ"ל, שהמשיך קומת הכתר העליון, בבחינת ממטה למעלה, הנוהג בהראש, שאז הגיע שעתו, להתהפך ולהתפשט גם ממעלה למטה, שפירושו להתלבשות בגוף, כנוהג בכל הזווגים כנודע. והינה אז, נתעורר אור דכתר שבמקום המלכות דראש, לחזור ולהתפשט לגוף, כמו שהיה שם מתחלה, אמנם כיון שבחינת הנוקבא של ראש, לא היתה במקומה בבחי"ד, כי היה חסר שם בחי"ד דבחינת המשכה, (כנ"ל באו"פ דף ש' ד"ה ואז צריך) ע"כ לא היתה יכולה להתפשט ממעלה למטה לע"ס מינה ובה עד הטבור הגוף, ונשאר כל אור הגדול של זווג הזה בהראש. 

אמנם, כיון שנתעורר אור הכתר הנ"ל, לחזור ולהתפשט לגוף כבתחלה, אע"פ שלא חזר, מ"מ גרם לו התעוררות זו, להתגלות העביות דגוף שבו מעת היותו שם בתחלה  וכיון, שנתגלה בו העביות דגוף, הרי נשתנה צורתו בזה מן המלכות של ראש, ואין לו עוד שום דמיון עמה, כי נתרחק ממנה כרחוק בחינת גוף מבחינת ראש. 

וזה אמרו, "ואז אותו הכתר שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו, כי אינו יכול להיות שם, כי אין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף,והמלכות היא שורש". והיינו כנ"ל, שאחר שנשלם הזווג, נתעורר בו העביות דגוף, ונשתנה צורתו מן המלכות עד שאין לו עוד שום דמיון עמה, ולפיכך בהכרח, שירד משם וחזר למקומו. וזה אמרו "כי זה שורש וזה ענף" כי בחינת הגוף הוא ענף ובחינת הראש, הוא שורש. 

יורד למקומו. שהוא מתחת כלי המלכות של ראש דהיינו בחינת בינוני בין ראש לגוף, כי לגוף לא יוכל לירד ולהתפשט מטעם שהנוקבא של ראש אינה מתפשטת בע"ס דאו"ח שלה להיות לכלים להלבישו, כנ"ל בדיבור הסמוך. ובראש לא יוכל להיות, מטעם שינוי צורה הנ"ל, וע"כ הוא נבחן, בבחינת בינוני ביניהם. 

שכולם שוים בקבלתם משורש הכתר עליון. פי', כי מטרם שנעשה הזווג הב' על המסך דעביות מבחי"ג דהיינו על בחינת הנקבה דכתר לבדה, הרי עדיין הנקבה כלולה עם בחי"ד של הזכר, והזכר דכתר כלול באור הכתר, כנ"ל, וע"כ, שלשתם שוים עתה בקבלתם מכתר עליון, כלומר, מבחינת מה שהמה מקבלים עדיין, מקומת כתר של ראש.

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום שיעור עמודים ש' – ש"א . ה' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
למדנו בשיעור הקודם שבעקבות העליה של הרשימות ד'ג' שעלו לראש, היו ב' זיווגים.
1. זיווג דהתלבשות – זכר
2. זיווג דעוביות- נקבה
מה ההבדל ביניהם?
נקבה היא צד הגוף, צד הלב, היא מולידה.
זכר הוא צד המחשבה ולא מוליד
העיקר הוא התפשטות לגוף בבחינת- "והשבות אל לבבך"
כשאין את הנוקבא ד' משתמשים בנקבה יותר קטנה, בג'.
בשיעור היום מספר לנו מה קרה כשנעשה זיווג של מחשבה מופשטת.
כל זמן שלא חשב, נשאר מעין זיכרון למעלה.
אם המעשה לא יבוא ממחשבה מוקדמת, אז מה יימשך ללב? אז זה לא רק מעשים, צריך קודם זיווג דהתלבשות.
מה קרה בזיווג הזה?
היה למעלה אור הכתר. מי נותן את האור לזיווג הזה? אור הכתר שהסתלק מהמדרגה ועמד בשורשים.
האור הזה עכשיו אינו מאיר דרך אחוריו לזכר. האור מסתובב ובא להאיר לו כדי שיקבל את האור ויתפשט למטה.
הזיווג הזה גרם:
1. שירצה להתפשט למטה
2. שאור הכתר יוצא מהמלכות של ראש
כלומר, אם אמרנו שהראש בנוי מהספירות עד מלכות שמחולקת גם היא לכתר, חכמה, בינה, יסוד ומלכות הנקראים שורשים.
אז כשעלו הרשימות למעלה הן עלו כך:
• אור הכתר עלה למקום המלכות
• המלכות עלתה ליסוד
• מתחת הכתר היתה רשימה דהתלבשות ורשימה דעוביות
אלה הרשימות שעלו למעלה וכך הסתדרו.
עכשיו נעשה זיווג על ד' דהתלבשות . הרשימה דכתר יורדת .
עכשיו הראש של ד'ג' התעורר להגיד שרוצה להתפשט לגוף.
הוא רוצה להאיר ויורד מהראש אבל גם לא יכול לרדת לגוף ממש, הוא בין גוף לראש.
אין לו מסך על ד' דעוביות עושים זיווג על ג' דעוביות .
התמונה הכללית של מה שאמרנו עד כה היא:
שלב אחד-
• היה זיווג בגלגלתא על ד' והתפשט אור למדרגה
• נעשה ביטוש
• האור הסתלק בדרך של נקודות
• בראש הרשימות עלו נקבה, זכר ואור הזך שהסתלק
שלב שני –
כשהרשימות עלו למעלה,
• אור הזך עלה למקום מלכות של השורשים
• מלכות למקום היסוד
• מתחתיהם 2 הרשימות
עכשיו נעשה זיווג על הרשימות שיש שם שהן ד'ג'
מתחילים את הזיווג המופשט- זיווג דזכר
• בעקבות הזיווג, אור הזך הפך פניו למטה וירד ממקום הראש.
• וגם התעוררו הרשימות כדי לעשות זיווג על גוף
• לא יכולות על ד' אז עכשיו ירצו לעשות על ג' דעוביות
אחד התפקידים של המחשבה המופשטת הוא לעורר את הרצון לעשות.
עלי לחשוב כמו העולמות העליונים- אם מחשבה ורעיונות אינם מעוררים אותך לעשיה -פספסת.
רעיון שאינו בא למעשה- פספסת.

סיכום: למדנו בשיעור קודם שבעקבות העליה של הרשימות ד' ג' שעלו לראש היו ב' זיווגים. היה זיווג של התלבשות וזיווג של עביות. של התלבשות זה זכר. של עביות זה נקבה. ההבדל ביניהם הוא שנקבה מולידה וזכר לא מוליד. נקבה זה צד גוף, צד לב. וזכר זה צד של מחשבה. העיקר הוא התפשטות לגוף, זה בח' 'והשיבות אל לבבך'. צריך להרגיש את הדבר. מצד זה כשאין את צד הנקבה, אין את העצם, אין עיקר הבריאה. אבל מה לעשות אם אין ד' דהתלבשות, אין נקבה גדולה, אז יש נקבה יותר קטנה ומשתמשים בה. היא ג' הרשימות שעלו מגלגלתא. מסתדרות בראש – אור הכתר, מתחתיו ד' התלבשות ומתחתיה ג' דעביות. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

בשיעור זה מספר לנו, מה קרה כשנעשה זיווג ד' דהתלבשות. זה נושא השיעור. מה קרה כשנעשה זיווג על מחשבה מופשטת. כל זמן שהאדם לא חשב כלום אז היה זיכרון שיושב למעלה. ברגע שהתחיל לחשוב מחשבה מופשטת, למשל למד משהו בחכמת הקבלה, עוד לא ירד ללב, עוד לא עשה כי עשיה מקשרת יותר ללב. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אבל אם המעשה שאני רוצה שימשך ללב, לא יבוא ממחשבה מוקדמת, אז מה ימשך ללב. אז לא רק אחרי מעשים נמשכים ללבבות, צריך גם התלבשות. צריך ללמוד ולעשות כדי שיתפשט ללב. אומר, מה קרה בזיווג הזה של המחשבה המופשטת, אומר שהיה למעלה אור הכתר, כשעושה זיווג על ד' התלבשות אז מי אמור לתת את האור לזיווג הזה? אור הכתר. איזה אור הכתר? אותו אור הכתר שהסתלק מהמדרגה. עמד פה (ציור) בשורשים. אז אור זה עכשיו לא מאיר דרך אחוריו לזכר כי עשה זיווג ורוצה לקבל את האור, והאור מסתובב ובא להאיר לו. אז כשהאור הזך מסתובב ובא להאיר, מאיר כדי שיקבל את האור ויתפשט למטה אבל לא יכול להתפשט. אז קורים שני דברים: הזיווג גורם לרצון להתפשט למטה, וכן גורם לעוד משהו, שהאור שהיה למעלה והיה במקום מלכות של השורשים, יוצא מהמלכות של ראש. ז"א שאם אמרנו (ציור) שהראש בנוי מכתר, חכמה וכן הלאה, עד מלכות, שנקראת פה, מלכות זו מחולקת לכתר, חכמה וכן הלאה, יסוד ומלכות, שהם נקראים שורשים, אז כשעלו הרשימות למעלה, עלו כך שאור הכתר עלה למקום המלכות כי הוא השתווה לראש, המלכות עלתה ליסוד ומתחתיו היתה רשימה ד' דהתלבשות ורשימה ג' דעביות. אלה הרשימות שעלו למעלה וכך הם הסתדרו. עכשיו בא ונעשה זיווג. לאחר שנעשה זיווג על ד' דהתלבשות הרשימה הפכה פניה כדי להאיר לד' דהתלבשות אז כבר יורדת למקום הזה. דבר שני שקרה, זה שעכשיו הג' הזה התעורר ואומר שאם עכשיו מקבלים אור, הראש הזה של הד' ג' התעורר לומר שרוצה להתפשט לגוף, אומרים לו שיתפשט כי מקבל אור הכתר, אור הזך שהסתלק, אור הכתר. אז אור הכתר שהסתלק רוצה להאיר במדרגה. הפך להיות כמו גוף אז יורד מהראש ולא יכול לעמוד במקום הפה, אבל לא יורד לגוף ממש, הוא בין גוף לראש, ואם יורד אז מתעורר על ד' אבל לא יכול כי אין מסך על ד' דעביות ולא יכול להתפשט, אז עושים זיווג על ג' דעביות. זה נראה בשיעור הבא. בינתיים למדנו רק על זיווג דהתלבשות. סיכום השיעור: נצייר תמונה כללית של מה קרה עד כאן. היה זיווג בגלגלתא, ובגלגלתא עשינו זיווג על ד' והתפשט האור למדרגה. נעשה ביטוש ואחריו האור הסתלק מהמדרגה. הסתלק בדרך של נקודות ונוצרו כלים ריקנים. הגיעו הרשימות לראש ובראש עלו הרשימות של נקבה, זכר ואור הזך שהסתלק. הם היו מעל הגוף. בגוף גם נשארו רשימות אבל המסך שעלה למעלה העלה רשימות של ד' ג'. עד כאן שלב אחד.

שלב שני, אומר, שהרשימות עלו למעלה אז הסתדרו כך שאור הזך הכללי עלה למקום המלכות של השורשים. מלכות השורשים עלתה למקום היסוד, והרשימה של ד' ו-ג' היו למטה מאור הזך. 

עכשיו בעצם היה הזדככות, האור והרשימות עלו לראש שם נעשה זיווג. עלו רשימות. יש שם זיווג דלא פסיק. על המידע שעלה יש זיווג ד' התלבשות ג' עביות. מתחילים לעשות זיווג על זכר שנקרא זיווג מופשט על ד' דהתלבשות. בעקבות זיווג זה אור הזך הפך פניו למטה, ועקב כך ירד ממקום הראש, ודבר שני שקרה זה בגלל שבא להאיר אז התעוררו הרשימות גם לרצות זיווג דנקבה כדי להאיר בגוף, רק על ד' לא יכולים לעשות זיווג אז עושים על ג' וזה נלמד בשיעור הבא. 

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד ש – ש"א – ה' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שהרשימות עלו לראש, נעשה זיווג על ד' דהתלבשות שהוא הנקרא זיווג דזכר.
2. הזיווג דזכר גרם לב' תנועות:
א' שאור הכתר שהאיר ממטה למעלה מאיר ממעלה למטה ובעקבות כך יורד משורש המלכות למתחתיה.
ב' מעורר את הרצון להתפשט לגוף
3. היות והזיווג היה על ד' ועביות דמסך דבחי"ד הזדככה, ע"כ אין אפשרות שיהיה גוף והתפשטות בבחי"ד
4. הזיווד שהתלבשות מעורר את הזיווג דעביות על ג' דעביות שהוא כן יכול להתפשט לגוף
5. מפה ניתן ללמוד שכאשר אדם חושב על רעיון הנקרא מחשבה מופשטת, זה צריך לעורר בו את הרצון למחשבה שהיא מעשית שיכולה להוריד את אותו הרעיון למשהו פרקטי. ובנפש זה גם להרגיש את הרעיון כדי לחבר גם את השכל ללב. ומי שזה לא מתעורר לו, נראה שהמחשבה הרעיונית שלו חסרה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

1. בעקבות הביטוש הסתלק אור הזך וכן המסך העלה ב' רשימות. רשימה דהתלבשות שהיא בחי' הזכר ורשימה דעביות שהיא בחי' נקבה
2. מה שעלה מהגוף מסתדר בראש באופן הבא: אור הכתר מתחת לשורשים שבפה, רשימה דהתלבשות מתחת אור הכתר ורשימה דעביות מתחת רשימה דהתלבשות.
3. היות ובראש יש זיווג תדיר דלא פסיק, אבל יחד עם זאת כבר אי אפשר לעשות זיווג על ד' דעביות, לכן נוצרו זיווגים חדשים בראש.
4. בראש נוצרו שני זיווגים – זיווג זכר וזיווג נקבה. זיווג הזכר הוא על ד' דהתלבשות בסיוע ג' דעביות, שאינו מתפשט לגוף. וזיווג דנקבה הוא על ג' דעביות שד' דהתלבשות מצטרפת אליה והיא זו שמתפשטת לגוף.
5. ב' הזיווגים האלה נקראים זיווג דזכר שהוא זיווג מופשט וזיווג דנקבה שהוא הזיווג המעשי, דהיינו שמתפשט ללב.
6. השינוי בשורשים לצורך ב' הזיווגים הנ"ל הוא באופן הבא: מלכות דשרשים עלתה ליסוד דשרשים ולא כסדר הרגיל יסוד דשורשים לא עלה לבינה דשורשים.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 5 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד רצ"ח – רצ"ט – ד' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בעקבות הביטוש הסתלק אור הזך וכן המסך העלה ב' רשימות. רשימה דהתלבשות שהיא בחי' הזכר ורשימה דעביות שהיא בחי' נקבה
2. מה שעלה מהגוף מסתדר בראש באופן הבא: אור הכתר מתחת לשורשים שבפה, רשימה דהתלבשות מתחת אור הכתר ורשימה דעביות מתחת רשימה דהתלבשות.
3. היות ובראש יש זיווג תדיר דלא פסיק, אבל יחד עם זאת כבר אי אפשר לעשות זיווג על ד' דעביות, לכן נוצרו זיווגים חדשים בראש.
4. בראש נוצרו שני זיווגים – זיווג זכר וזיווג נקבה. זיווג הזכר הוא על ד' דהתלבשות בסיוע ג' דעביות, שאינו מתפשט לגוף. וזיווג דנקבה הוא על ג' דעביות שד' דהתלבשות מצטרפת אליה והיא זו שמתפשטת לגוף.
5. ב' הזיווגים האלה נקראים זיווג דזכר שהוא זיווג מופשט וזיווג דנקבה שהוא הזיווג המעשי, דהיינו שמתפשט ללב.
6. השינוי בשורשים לצורך ב' הזיווגים הנ"ל הוא באופן הבא: מלכות דשרשים עלתה ליסוד דשרשים ולא כסדר הרגיל יסוד דשורשים לא עלה לבינה דשורשים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 4 עמוד רצו'

(המשך אות ו')

שורש כתר עליון משפיע למטה, היינו השפעה רחבה בדרך זווג כדי להוליד תולדות, שהם הע"ס דהתפ"ב, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, הנבחן לבחי' תולדה ובן אל פרצוף הא' דא"ק. 

הכנה לתחתונים לקבל, היינו תיקון המסך, באופן שיהיה ראוי ומוכן להזדווג עם אור העליון. כמ"ש לקמן. 

הנוקבא של הכתר נכללת בזכר, פירוש, שהזווג הזה, אינו נעשה על הרשימו דבחי"ג, שהיא בחינת הנקבה, כנ"ל, אלא, שנעשה על בחינת רשימו דבחי"ד, שהוא בחינת הזכר דכתר. אבל הנקבה נכללת עמו בהארת הזווג, כמו שיתבאר לפנינו.

ז) ופירוש הענין, כי הנה, יש כמה כללות: א', כאשר יהיו ב' אורות בב' כלים, כל אחד בפני עצמו, ואחר כך כאשר יכנסו ב' האורות בכלי אחד, זה יקרא כללות, שנכלל זה בזה בכלי אחד. ועוד יש מציאות אחר, והוא בהיות בחינות ב' אורות אלו זכר ונקבה, בב' כלים, שאז יארע להם מ"ש בפרשת תרומה דקמ"ז, כי אז יש בהם סוד אהבה, פירוש, כי נכלל הארת זכר בנקבה ושניהם בכלי אחד, וכן חוזר הארת נוקבא להכלל בכלי של הזכר. הרי הם ד' אורות : ב' בכל כלי כלולים זה בזה, והם סוד ד' אותיות של אהב"ה.

ז) כללות א' וכו', ב' אורות בב' כלים וכו' שנכלל זה בזה בכלי אחד:  פי' כי כל פירוד הרוחני הוא, על ידי שינוי הצורה, וכל חיבור הרוחני הוא השואת הצורה. ולכן אם למשל אור א' מלובש בבחי"ד והשני בבחי"ג, הרי הם נחשבים לשנים, שהרי שינוי הצורה שבהם מבדיל ביניהם, ונבחן שהם ב' אורות נפרדים לעצמם בב' כלים. אבל בשעה שנזדכך הכלי דבחי"ד ונשאר גם כן בבחי"ג, הנה אז נכללים ב' הכלים ונעשים לכלי אחד, להיותם שניהם בצורה שוה, וכן ב' האורות, נכללים זה בזה בהארתם, אע"פ, שמצד מוצאם מבחינת הע"ס דאו"י, המה שני מינים, כגון, שזה רוח וזה נפש.

ב' אורות וכו' בב' כלים וכו' סוד אהבה. היינו בחינת הזווג דנשיקין, ויתבאר במקומו.

ח) ועוד יש מין כללות אחר, והוא זה המציאות שאנו בו, שהם ב' אורות בלתי כלים, שהם זו"ן של הכתר שעלו למעלה, ואינם בכלי. כי כללותם אז, יהיה בבחינה שיקבלו הארה זו מזה, וזה כללות שלהם.

ח) המציאות שאנו בו שהם ב' אורות בלתי כלים:  כי כאן נמצאים הזכר והנקבה בבחינת עליה, מחמת הזדככות המסך מכל העביות שהיה בו, שהשוה צורתו אל המאציל לגמרי, כנ"ל, ואלו הזכר ונקבה דכתר, אינם אלא רשימות שקטות, שאין בהם עביות כלל, אלא משום, שהיו מקודם בבחינת התלבשות בגוף, זה  בקומת כתר דגוף וזו בקומת חכמה שבגוף, ע"כ, אנו מכנים אותם, בשם זכר ונקבה, כנ"ל. וזה שמדייק הרב להשמיענו כאן, "שהם ב' אורות בלתי כלים, שהם זו"ן דכתר שעלו למעלה". דהיינו כמבואר, שאין בזו"ן אלו מבחינת כלים ולא כלום, להיותם בסוד עליה.

ט) והנה עתה הנוקבא נכללת בדכורא, כי להיות שהנוקבא היא אור של חכמה, כנ"ל, והזכר, הוא אור של הכתר שנשאר בכלי, א"כ הזכר הוא שמקבל עתה מן השורש שלו, שהוא שורש הכתר. וזה נמשך לו, על ידי שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף השרשים, ועל ידי הארה העליונה, של שורש הכתר, הוא מזדכך מאד, ואז מאיר אור רב, בזה הזכר של הכתר, ואז נכללת הנקבה בזכר ומקבלת הארה ממנו, עד שנמצאים עתה ג' בחינות אלו שוים בהארתם, והם זכר ונקבה של כלי הכתר ואותו הכתר שעליהם, ואחר שהם שוים, יקבלו האור שלהם מצד שורש כתר עליון.

ט) שהנוקבא היא אור של חכמה: כלומר, שהיא בחינת הרשימו, שהשאיר אור קומת חכמה אחר הסתלקותה, כנ"ל. 

והזכר הוא אור של כתר שנשאר בכלי. כלומר, בחינת הרשימו, שהשאיר האור של קומת כתר, אחר הסתלקותו, כנ"ל, שהוא נשאר בכלי דקומת כתר, ועתה הוא עלה למאציל ע"י המסך שנזדכך, כנ"ל. 

שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף השרשים: הנה הרב משמיענו כאן, סדר שלם של זווג ולידת פרצוף תחתון על ידי העליון. ולכן, צריכים הדברים אלו להבנה מדויקת מאד. והנה כתב שאלו הרשימות שעלו מתוך ההסתלקות דהתפ"א, שהם רשימו דאור הנשאר בכלי דכתר, ורשימו מאור הנשאר בכלי דחכמה, עלו לתחת המלכות של ראש, אל המקום שהיה שם כללות האור דקומת כתר של התפ"א, אחר הסתלקותו משם. נמצא שיש לנו כאן, בהמלכות של ראש, ג' מיני אורות של הגוף דפרצוף הא' דא"ק, שיצאו משם אחר ההסתלקות ובאו להראש דפרצוף ההוא. שהם: כללות קומת כתר של הגוף, והרשימו, שאותו קומת הכתר, השאיר בהכלי דכתר של הגוף, אחר הסתלקותו, שאח"כ עלה גם הוא לראש, על ידי התכללותו בהמסך דמלכות דגוף שעלה, והרשימו ההוא נקרא זכר דכלי דכתר. וצריכים להבין שרשימו הזה הוא ענף של כללות קומת הכתר הנזכר, ובאמת, הוא עוד יותר מבחינת ענף, שהרי הוא חלק מעצמותו ממש, וכל ההפרש ביניהם הוא, כי כללות האור דקומת כתר, נסתלק לגמרי מן הגוף, תיכף אחר שנזדכך המסך מן העביות דבחי"ד, והרשימו הוא, אותו החלק שהניח אחריו שם בהכלי שלו, והנך רואה, שהם עצמות אחת. ועוד יש כאן רשימו ב', דהיינו, האור שהניח האור דקומת חכמה של הגוף דא"ק, תוך הכלי שלו אחר הסתלקותו מגוף ההוא, והיא הנקראת הנקבה של הכתר, שגם היא עלתה מהכלי דגוף שלה אל הראש, על ידי התכללותה בהמסך שנזדכך כנ"ל. (וכבר הארכנו בענין זה בחלק ד' באו"פ פ"ד סעיף נ'). וצריכים לעיין שם עתה היטב, כי כל הדברים משם צריכים להעתיק פה לולא חסתי על האריכות. וע"כ אני מקצר פה מאד. 

וזכור היטב, אלו  ג' השמות של ג' האורות, שהם: זכר דכתר, ונקבה דכתר ואור הכתר. על פי ביאורם הנ"ל, כי אי אפשר לבארם בכל פעם. גם תזכור שכל ג' אורות אלו, הם ענפי המלכות דראש, כי היא הוציאה אותם להגוף, בכח שינוי הצורה ועביות הגוף, שנתנה אליהם, הנקרא עביות שממעלה למטה, ועתה שחזרו ונזדככו מעביות הזאת, הרי חזרו שוב אליה, ונכללו בה כמתחלה. שזה מכונה, שהג' אורות עלו למקום המלכות דראש. אלא שסדר עמידתם שם, נבחן, שכל ענף, עומד תחת השורש הקרוב שלו: כי אור הכתר שהוא כללות האור, שעלה ונסתלק מן הגוף, הוא הקרוב ביותר להמלכות, ואחריו עומד הזכר דכתר, להיותו ענף של אור הכתר, שהוא הרשימו, שאור הכתר השאיר בכלי שלו, כנ"ל. ואחריו עומדת הנקבה דכתר, להיותה מבחינת עביות דבחי"ג, שהיא ענף מזכר דכתר שהוא מבחי"ד. כנ"ל.

שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום קצר עמוד רצ"ו – רצ"ז. ג' כסלו, תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
בשיעור הקודם שאלנו שאלה יסודית: איך יכול להיות שהענפים גורמים לשורשים להשתנות? כמו רשימה ד' ג' שעולה לראש.
תשובה- קודם כל זה נעשה בראש. אם יש גילוי לענפים, אותו גילוי חייב להופיע מקודם בראש.
היום למדנו שכשעלו רשימות ד'ג' לראש אנחנו רוצים להבין מה קרה שם. הרי הם צריכים לעשות עכשיו זיווג כדי להוליד פרצוף.
כדי להסביר איך עובדים יחד דיברנו על ג' מיני כללות:
1. כללות הא'- שני אורות בכלי אחד
2. כללות הב'- שיש ב' אורות בב' כלים ומייצרים כלי שלישי של שותפות ביניהם שזה סוד האהבה
3. כללות הג'- זוהי הכללות שלומדים פה- הכללות שקרתה בעת עליית הרשימות
שהרי הפרצוף הראשון של גלגלתא הסתלק. אז עלו רשימות לראש אחרי כל התהליך של הנקודות. מה קרה בראש?
הרשימות ד'ג' שנקראים זכר ונקבה ואור הזך יצרו איזו כללות.
היום למדנו איך הם מולידים פרצוף.
יש זיווג דזכר שהוא נקרא זיווג דנשיקין
יש זיווג דנקבה שהוא זיווג דהולדה
אחר כך על שלושתם הסביר מי הם:
אור הזך שהאיר קודם במדרגה הנקרא אור הכתר הוא עלה למעלה ועומד מתחת לשורש שלו מתחת לפה- מלכות
אחרי שעלה נשאר רושם בגוף.
המסך דטבור שהעלה לראש העלה את החויה שהיתה בגוף נקרא זכר כי הוא לא יודע להוליד.
מי השורש של הענף הזה? האור- אז עומד מתחת לאור
השלישי זה ג' דעוביות- הוא מגיע מאותיות- הרשימה שנשארה והועלתה עם המסך שעלה
שלושת אלה- אור הזך והרשימות ד' דהתלבשות וג' דעוביות יש להם כללות אחת. נמצאים בסוג של יחד. הם קשורים גם לשורש שלהם.
זוהי כללות הג'.

סיכום: בשיעור הקודם עסקנו מעט באיזשהן קושיות חשובות להמשך, איך ד' ג' יכולים להיות יחד. כשהן שתי גבהי קומה שונים של זכר ונקבה שהם שונים. איך הם יכולים להזדווג כשהם שונים. אמרנו שד' דהתלבשות הוא חצי מדרגה הפחות חשוב, וג' שזה צד הנקבה היא שלמה כי יש לה גם התלבשות וגם עביות.

שאלה חשובה שניה, שמזכירים הרבה בלימוד התע"ס – איך יכול להיות שהענפים גורמים לשורשים להשתנות, הרי ראינו שכשעולות רשימות ד ג עושים זיווג אחר בראש, אז איך יכול להיות שהענפים משפיעים על הראש? התשובה היא שקודם כל נעשה בראש. אם יש ענפים שהן ספירות בגוף, אותו גילוי מחוייב שיופיע קודם בספירות השורשים. כל דבר קורה קודם בראש. למה הראש מחליט אחרת? כי אם קורה משהו בגוף, בראש זה כבר ידוע ואז יכול להחליט על זה. לא מה שהגוף רוצה הראש מחליט כך. אותו גוף עובר חוויה פרטית והראש חושב קדימה ולוקח בחשבון נתונים נוספים. זה מה שלמדנו בשיעור הקודם.

בשיעור היום מלמד אותנו שכשעלו רשימות ד ג לראש אנחנו רוצים להבין מה קרה שם. מה קרה בראש שעלו אליו רשימות ד ג. הרי הם צריכים לעשות כעת זיווג כדי להוליד פרצוף. אז אני רוצה לראות איך הם כלולים זה בזה, איך עובדים ביחד. כדי להסביר זה מראה לנו שיש ג' מיני כללות: כללות של שני אורות בכלי אחד, או שני כלים שכ"א יש אור משלו ובאים לקשר, וכללות שלומדים כאן, ועליה רוצה להרחיב את ההסבר. מי זו כללות זו, על מה מדובר. מדובר על כללות שאירעה בעת עליית הרשימות, שהרי הפרצוף הראשון של גלגלתא הסתלק (ציור), וכשהסתלק עלו רשימות לראש. אחרי כל התהליך של הנקודות. המסך עלה לראש והעלה רשימות של ד ג. עכשיו למדנו שבראש כשעלו הרשימות הנקראות זכר ונקבה ונהייתה ביניהן כללות, כולל השורשים שנמצאים במלכות. זה כמו אורות בלי כלים, ואיך יש בהם כללות, ולמה מעניין אותנו? כי לרשימות שעלו יש תפקיד. הן צריכות להוליד פרצוף. למדנו היום איך מולידים את הפרצוף הזה, ואומר לנו שיש בראש זיווג שנקרא זיווג של זכר, זיווג דנשיקין, וזיווג של נקבה שמולידה את גוף הפרצוף. לפני שנלמד זה, נלמד מהי הכללות שישנה. מי נמצא שם? אומר שמי שנמצא בכללות זו זה ד' דהתלבשות ג דעביות ואור הזך. ומי הן, מסביר באריכות ואנו מסכמים בקצרה. אור הזך שהאיר קודם במדרגה נקרא אור הכתר, עלה למעלה ועומד מתחת לשורש שלו שהוא במלכות, בפה. אז עומד מתחת לפה. אחרי שעלה נשאר רושם בגוף של הטעם שהיה, ד דהתלבשות. אז המסך דטבור שעלה לראש העלה את החוויה שהיתה בגוף, אז העלה את טעם ד דהתלבשות שנקרא זכר, כי זכר לא יודע להוליד, לא יודע להוציא מהכח אל הפועל, זה צד הנקבה. הוא רק זכר, והשורש של הענף הזה שנקרא ד של הרשימה הוא האור אז עומד מתחת לאור, כי הוא חלק ממנו. דבר שלישי זה ג דעביות שמגיע למדרגה, הרי למדנו מהנקודות שהנקודה הג' שיצאה האירה בכלי הריקני וכשהמשיכה להסתלק השאירה רשימה בטעמים, אותיות. האות שהשאירה נקראת ג' דעביות וכשהמסך הזדכך ועלה למעלה העלה איתו את ג, אז חוץ מהרשימות שנשארו בגוף ד ג, הן גם עולות למעלה. זה כבר נאמר, ורוצה לומר שד' דהתלבשות של זכר וג' עביות של הנקבה, לכולן יש כללות אחת. נמצאים בסוג של יחד. עוד לא מבינים לגמרי את היחד הזה, אבל קודם כל הבנו מי זה שעלה למעלה.

עוד אמר, שהם קשורים גם לשורש שלהם שנמצא בפה. כל זה נסחוב לשיעור הבא, כדי לראות איך עושים פרצוף. אם כך, למדנו היום שכשהזדכך הפרצוף – אור הזך ורשימות עולות למעלה ויש ביניהם כללות. 

למדנו – עלו רשימות למעלה, עומדות מתחת לשורשים בכללות אחת שנקראת ברשימה כללות הג' אבל לא אכפת לנו בינתיים מכללות א וב. 

שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד רצ"ו – רצ"ז – ג' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חזרנו על ב' הקושיות מהשיעור הקודם, כיצד ד' וג' עומדים יחד, הרי הם מקומות שונות. והתשובה הד' הוא חצי מדרגה והג' הוא מדרגה שלמה ולכן יכולים לעמוד יחד.
קושיא שניה, האם משפיעים הענפים על השורשים? לא. תמיד השורשים קודמים לענפים, יכולים לגרות אך לא להכריע
2. למדנו שישנם ג' מיני כללויות:
א. כאשר יש ב' אורות בכלי אחד
ב. שיש ב' אורות ב-ב' כלים והם מייצרים כלי שלישי משותף ביניהם, שזה סוד האהבה. ואין להאריך בזה כאן.
ככלות ג' – היא הכללות שלמדנו בשיעור זה שנפרט אותה בנקודות הבאות.
3. בכללות ה-ג' זה מציאות שישנם אורות ללא כלי שנמצאים יחד. מציאות זאת מתקיימת בזמן הזדככות הפרצוף, טרם יציאת הפרצוף הבא.
4 .ג' האורות הנמצאים בכללות הג' הם:
א. אור הזך שהסתלק מהפרצוף ועומד תחת הפה כי הוא השורש שלו.
ב. ד' דהתלבשות שהיא רשימה של שיור מאור הכתר, שעולה לראש ועומדת תחת השורש שלה, שהוא אור הזך.
ג. רשימה של ג' דעביות שעולה לראש יחד עם המסך ועומדת תחת דג' דהתלבשות
בשיעור הבא נלמד איך מכללות זו של ג' אורות אלו, נולד פרצוף חדש
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 4 עמוד רצו'

(המשך אות ו')

שורש כתר עליון משפיע למטה, היינו השפעה רחבה בדרך זווג כדי להוליד תולדות, שהם הע"ס דהתפ"ב, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, הנבחן לבחי' תולדה ובן אל פרצוף הא' דא"ק. 

הכנה לתחתונים לקבל, היינו תיקון המסך, באופן שיהיה ראוי ומוכן להזדווג עם אור העליון. כמ"ש לקמן. 

הנוקבא של הכתר נכללת בזכר, פירוש, שהזווג הזה, אינו נעשה על הרשימו דבחי"ג, שהיא בחינת הנקבה, כנ"ל, אלא, שנעשה על בחינת רשימו דבחי"ד, שהוא בחינת הזכר דכתר. אבל הנקבה נכללת עמו בהארת הזווג, כמו שיתבאר לפנינו.

ז) ופירוש הענין, כי הנה, יש כמה כללות: א', כאשר יהיו ב' אורות בב' כלים, כל אחד בפני עצמו, ואחר כך כאשר יכנסו ב' האורות בכלי אחד, זה יקרא כללות, שנכלל זה בזה בכלי אחד. ועוד יש מציאות אחר, והוא בהיות בחינות ב' אורות אלו זכר ונקבה, בב' כלים, שאז יארע להם מ"ש בפרשת תרומה דקמ"ז, כי אז יש בהם סוד אהבה, פירוש, כי נכלל הארת זכר בנקבה ושניהם בכלי אחד, וכן חוזר הארת נוקבא להכלל בכלי של הזכר. הרי הם ד' אורות : ב' בכל כלי כלולים זה בזה, והם סוד ד' אותיות של אהב"ה.

ז) כללות א' וכו', ב' אורות בב' כלים וכו' שנכלל זה בזה בכלי אחד:  פי' כי כל פירוד הרוחני הוא, על ידי שינוי הצורה, וכל חיבור הרוחני הוא השואת הצורה. ולכן אם למשל אור א' מלובש בבחי"ד והשני בבחי"ג, הרי הם נחשבים לשנים, שהרי שינוי הצורה שבהם מבדיל ביניהם, ונבחן שהם ב' אורות נפרדים לעצמם בב' כלים. אבל בשעה שנזדכך הכלי דבחי"ד ונשאר גם כן בבחי"ג, הנה אז נכללים ב' הכלים ונעשים לכלי אחד, להיותם שניהם בצורה שוה, וכן ב' האורות, נכללים זה בזה בהארתם, אע"פ, שמצד מוצאם מבחינת הע"ס דאו"י, המה שני מינים, כגון, שזה רוח וזה נפש.

ב' אורות וכו' בב' כלים וכו' סוד אהבה. היינו בחינת הזווג דנשיקין, ויתבאר במקומו.

ח) ועוד יש מין כללות אחר, והוא זה המציאות שאנו בו, שהם ב' אורות בלתי כלים, שהם זו"ן של הכתר שעלו למעלה, ואינם בכלי. כי כללותם אז, יהיה בבחינה שיקבלו הארה זו מזה, וזה כללות שלהם.

ח) המציאות שאנו בו שהם ב' אורות בלתי כלים:  כי כאן נמצאים הזכר והנקבה בבחינת עליה, מחמת הזדככות המסך מכל העביות שהיה בו, שהשוה צורתו אל המאציל לגמרי, כנ"ל, ואלו הזכר ונקבה דכתר, אינם אלא רשימות שקטות, שאין בהם עביות כלל, אלא משום, שהיו מקודם בבחינת התלבשות בגוף, זה  בקומת כתר דגוף וזו בקומת חכמה שבגוף, ע"כ, אנו מכנים אותם, בשם זכר ונקבה, כנ"ל. וזה שמדייק הרב להשמיענו כאן, "שהם ב' אורות בלתי כלים, שהם זו"ן דכתר שעלו למעלה". דהיינו כמבואר, שאין בזו"ן אלו מבחינת כלים ולא כלום, להיותם בסוד עליה.

ט) והנה עתה הנוקבא נכללת בדכורא, כי להיות שהנוקבא היא אור של חכמה, כנ"ל, והזכר, הוא אור של הכתר שנשאר בכלי, א"כ הזכר הוא שמקבל עתה מן השורש שלו, שהוא שורש הכתר. וזה נמשך לו, על ידי שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף השרשים, ועל ידי הארה העליונה, של שורש הכתר, הוא מזדכך מאד, ואז מאיר אור רב, בזה הזכר של הכתר, ואז נכללת הנקבה בזכר ומקבלת הארה ממנו, עד שנמצאים עתה ג' בחינות אלו שוים בהארתם, והם זכר ונקבה של כלי הכתר ואותו הכתר שעליהם, ואחר שהם שוים, יקבלו האור שלהם מצד שורש כתר עליון.

ט) שהנוקבא היא אור של חכמה: כלומר, שהיא בחינת הרשימו, שהשאיר אור קומת חכמה אחר הסתלקותה, כנ"ל. 

והזכר הוא אור של כתר שנשאר בכלי. כלומר, בחינת הרשימו, שהשאיר האור של קומת כתר, אחר הסתלקותו, כנ"ל, שהוא נשאר בכלי דקומת כתר, ועתה הוא עלה למאציל ע"י המסך שנזדכך, כנ"ל. 

שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף השרשים: הנה הרב משמיענו כאן, סדר שלם של זווג ולידת פרצוף תחתון על ידי העליון. ולכן, צריכים הדברים אלו להבנה מדויקת מאד. והנה כתב שאלו הרשימות שעלו מתוך ההסתלקות דהתפ"א, שהם רשימו דאור הנשאר בכלי דכתר, ורשימו מאור הנשאר בכלי דחכמה, עלו לתחת המלכות של ראש, אל המקום שהיה שם כללות האור דקומת כתר של התפ"א, אחר הסתלקותו משם. נמצא שיש לנו כאן, בהמלכות של ראש, ג' מיני אורות של הגוף דפרצוף הא' דא"ק, שיצאו משם אחר ההסתלקות ובאו להראש דפרצוף ההוא. שהם: כללות קומת כתר של הגוף, והרשימו, שאותו קומת הכתר, השאיר בהכלי דכתר של הגוף, אחר הסתלקותו, שאח"כ עלה גם הוא לראש, על ידי התכללותו בהמסך דמלכות דגוף שעלה, והרשימו ההוא נקרא זכר דכלי דכתר. וצריכים להבין שרשימו הזה הוא ענף של כללות קומת הכתר הנזכר, ובאמת, הוא עוד יותר מבחינת ענף, שהרי הוא חלק מעצמותו ממש, וכל ההפרש ביניהם הוא, כי כללות האור דקומת כתר, נסתלק לגמרי מן הגוף, תיכף אחר שנזדכך המסך מן העביות דבחי"ד, והרשימו הוא, אותו החלק שהניח אחריו שם בהכלי שלו, והנך רואה, שהם עצמות אחת. ועוד יש כאן רשימו ב', דהיינו, האור שהניח האור דקומת חכמה של הגוף דא"ק, תוך הכלי שלו אחר הסתלקותו מגוף ההוא, והיא הנקראת הנקבה של הכתר, שגם היא עלתה מהכלי דגוף שלה אל הראש, על ידי התכללותה בהמסך שנזדכך כנ"ל. (וכבר הארכנו בענין זה בחלק ד' באו"פ פ"ד סעיף נ'). וצריכים לעיין שם עתה היטב, כי כל הדברים משם צריכים להעתיק פה לולא חסתי על האריכות. וע"כ אני מקצר פה מאד. 

וזכור היטב, אלו  ג' השמות של ג' האורות, שהם: זכר דכתר, ונקבה דכתר ואור הכתר. על פי ביאורם הנ"ל, כי אי אפשר לבארם בכל פעם. גם תזכור שכל ג' אורות אלו, הם ענפי המלכות דראש, כי היא הוציאה אותם להגוף, בכח שינוי הצורה ועביות הגוף, שנתנה אליהם, הנקרא עביות שממעלה למטה, ועתה שחזרו ונזדככו מעביות הזאת, הרי חזרו שוב אליה, ונכללו בה כמתחלה. שזה מכונה, שהג' אורות עלו למקום המלכות דראש. אלא שסדר עמידתם שם, נבחן, שכל ענף, עומד תחת השורש הקרוב שלו: כי אור הכתר שהוא כללות האור, שעלה ונסתלק מן הגוף, הוא הקרוב ביותר להמלכות, ואחריו עומד הזכר דכתר, להיותו ענף של אור הכתר, שהוא הרשימו, שאור הכתר השאיר בכלי שלו, כנ"ל. ואחריו עומדת הנקבה דכתר, להיותה מבחינת עביות דבחי"ג, שהיא ענף מזכר דכתר שהוא מבחי"ד. כנ"ל.

שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום קצר עמוד רצ"ו – רצ"ז. ג' כסלו, תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
בשיעור הקודם שאלנו שאלה יסודית: איך יכול להיות שהענפים גורמים לשורשים להשתנות? כמו רשימה ד' ג' שעולה לראש.
תשובה- קודם כל זה נעשה בראש. אם יש גילוי לענפים, אותו גילוי חייב להופיע מקודם בראש.
היום למדנו שכשעלו רשימות ד'ג' לראש אנחנו רוצים להבין מה קרה שם. הרי הם צריכים לעשות עכשיו זיווג כדי להוליד פרצוף.
כדי להסביר איך עובדים יחד דיברנו על ג' מיני כללות:
1. כללות הא'- שני אורות בכלי אחד
2. כללות הב'- שיש ב' אורות בב' כלים ומייצרים כלי שלישי של שותפות ביניהם שזה סוד האהבה
3. כללות הג'- זוהי הכללות שלומדים פה- הכללות שקרתה בעת עליית הרשימות
שהרי הפרצוף הראשון של גלגלתא הסתלק. אז עלו רשימות לראש אחרי כל התהליך של הנקודות. מה קרה בראש?
הרשימות ד'ג' שנקראים זכר ונקבה ואור הזך יצרו איזו כללות.
היום למדנו איך הם מולידים פרצוף.
יש זיווג דזכר שהוא נקרא זיווג דנשיקין
יש זיווג דנקבה שהוא זיווג דהולדה
אחר כך על שלושתם הסביר מי הם:
אור הזך שהאיר קודם במדרגה הנקרא אור הכתר הוא עלה למעלה ועומד מתחת לשורש שלו מתחת לפה- מלכות
אחרי שעלה נשאר רושם בגוף.
המסך דטבור שהעלה לראש העלה את החויה שהיתה בגוף נקרא זכר כי הוא לא יודע להוליד.
מי השורש של הענף הזה? האור- אז עומד מתחת לאור
השלישי זה ג' דעוביות- הוא מגיע מאותיות- הרשימה שנשארה והועלתה עם המסך שעלה
שלושת אלה- אור הזך והרשימות ד' דהתלבשות וג' דעוביות יש להם כללות אחת. נמצאים בסוג של יחד. הם קשורים גם לשורש שלהם.
זוהי כללות הג'.

סיכום: בשיעור הקודם עסקנו מעט באיזשהן קושיות חשובות להמשך, איך ד' ג' יכולים להיות יחד. כשהן שתי גבהי קומה שונים של זכר ונקבה שהם שונים. איך הם יכולים להזדווג כשהם שונים. אמרנו שד' דהתלבשות הוא חצי מדרגה הפחות חשוב, וג' שזה צד הנקבה היא שלמה כי יש לה גם התלבשות וגם עביות.

שאלה חשובה שניה, שמזכירים הרבה בלימוד התע"ס – איך יכול להיות שהענפים גורמים לשורשים להשתנות, הרי ראינו שכשעולות רשימות ד ג עושים זיווג אחר בראש, אז איך יכול להיות שהענפים משפיעים על הראש? התשובה היא שקודם כל נעשה בראש. אם יש ענפים שהן ספירות בגוף, אותו גילוי מחוייב שיופיע קודם בספירות השורשים. כל דבר קורה קודם בראש. למה הראש מחליט אחרת? כי אם קורה משהו בגוף, בראש זה כבר ידוע ואז יכול להחליט על זה. לא מה שהגוף רוצה הראש מחליט כך. אותו גוף עובר חוויה פרטית והראש חושב קדימה ולוקח בחשבון נתונים נוספים. זה מה שלמדנו בשיעור הקודם.

בשיעור היום מלמד אותנו שכשעלו רשימות ד ג לראש אנחנו רוצים להבין מה קרה שם. מה קרה בראש שעלו אליו רשימות ד ג. הרי הם צריכים לעשות כעת זיווג כדי להוליד פרצוף. אז אני רוצה לראות איך הם כלולים זה בזה, איך עובדים ביחד. כדי להסביר זה מראה לנו שיש ג' מיני כללות: כללות של שני אורות בכלי אחד, או שני כלים שכ"א יש אור משלו ובאים לקשר, וכללות שלומדים כאן, ועליה רוצה להרחיב את ההסבר. מי זו כללות זו, על מה מדובר. מדובר על כללות שאירעה בעת עליית הרשימות, שהרי הפרצוף הראשון של גלגלתא הסתלק (ציור), וכשהסתלק עלו רשימות לראש. אחרי כל התהליך של הנקודות. המסך עלה לראש והעלה רשימות של ד ג. עכשיו למדנו שבראש כשעלו הרשימות הנקראות זכר ונקבה ונהייתה ביניהן כללות, כולל השורשים שנמצאים במלכות. זה כמו אורות בלי כלים, ואיך יש בהם כללות, ולמה מעניין אותנו? כי לרשימות שעלו יש תפקיד. הן צריכות להוליד פרצוף. למדנו היום איך מולידים את הפרצוף הזה, ואומר לנו שיש בראש זיווג שנקרא זיווג של זכר, זיווג דנשיקין, וזיווג של נקבה שמולידה את גוף הפרצוף. לפני שנלמד זה, נלמד מהי הכללות שישנה. מי נמצא שם? אומר שמי שנמצא בכללות זו זה ד' דהתלבשות ג דעביות ואור הזך. ומי הן, מסביר באריכות ואנו מסכמים בקצרה. אור הזך שהאיר קודם במדרגה נקרא אור הכתר, עלה למעלה ועומד מתחת לשורש שלו שהוא במלכות, בפה. אז עומד מתחת לפה. אחרי שעלה נשאר רושם בגוף של הטעם שהיה, ד דהתלבשות. אז המסך דטבור שעלה לראש העלה את החוויה שהיתה בגוף, אז העלה את טעם ד דהתלבשות שנקרא זכר, כי זכר לא יודע להוליד, לא יודע להוציא מהכח אל הפועל, זה צד הנקבה. הוא רק זכר, והשורש של הענף הזה שנקרא ד של הרשימה הוא האור אז עומד מתחת לאור, כי הוא חלק ממנו. דבר שלישי זה ג דעביות שמגיע למדרגה, הרי למדנו מהנקודות שהנקודה הג' שיצאה האירה בכלי הריקני וכשהמשיכה להסתלק השאירה רשימה בטעמים, אותיות. האות שהשאירה נקראת ג' דעביות וכשהמסך הזדכך ועלה למעלה העלה איתו את ג, אז חוץ מהרשימות שנשארו בגוף ד ג, הן גם עולות למעלה. זה כבר נאמר, ורוצה לומר שד' דהתלבשות של זכר וג' עביות של הנקבה, לכולן יש כללות אחת. נמצאים בסוג של יחד. עוד לא מבינים לגמרי את היחד הזה, אבל קודם כל הבנו מי זה שעלה למעלה.

עוד אמר, שהם קשורים גם לשורש שלהם שנמצא בפה. כל זה נסחוב לשיעור הבא, כדי לראות איך עושים פרצוף. אם כך, למדנו היום שכשהזדכך הפרצוף – אור הזך ורשימות עולות למעלה ויש ביניהם כללות. 

למדנו – עלו רשימות למעלה, עומדות מתחת לשורשים בכללות אחת שנקראת ברשימה כללות הג' אבל לא אכפת לנו בינתיים מכללות א וב. 

שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד רצ"ו – רצ"ז – ג' כסלו תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חזרנו על ב' הקושיות מהשיעור הקודם, כיצד ד' וג' עומדים יחד, הרי הם מקומות שונות. והתשובה הד' הוא חצי מדרגה והג' הוא מדרגה שלמה ולכן יכולים לעמוד יחד.
קושיא שניה, האם משפיעים הענפים על השורשים? לא. תמיד השורשים קודמים לענפים, יכולים לגרות אך לא להכריע
2. למדנו שישנם ג' מיני כללויות:
א. כאשר יש ב' אורות בכלי אחד
ב. שיש ב' אורות ב-ב' כלים והם מייצרים כלי שלישי משותף ביניהם, שזה סוד האהבה. ואין להאריך בזה כאן.
ככלות ג' – היא הכללות שלמדנו בשיעור זה שנפרט אותה בנקודות הבאות.
3. בכללות ה-ג' זה מציאות שישנם אורות ללא כלי שנמצאים יחד. מציאות זאת מתקיימת בזמן הזדככות הפרצוף, טרם יציאת הפרצוף הבא.
4 .ג' האורות הנמצאים בכללות הג' הם:
א. אור הזך שהסתלק מהפרצוף ועומד תחת הפה כי הוא השורש שלו.
ב. ד' דהתלבשות שהיא רשימה של שיור מאור הכתר, שעולה לראש ועומדת תחת השורש שלה, שהוא אור הזך.
ג. רשימה של ג' דעביות שעולה לראש יחד עם המסך ועומדת תחת דג' דהתלבשות
בשיעור הבא נלמד איך מכללות זו של ג' אורות אלו, נולד פרצוף חדש
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 3 עמוד רצד

* ו) ונבאר עתה מציאות עליה זו, ונאמר כי הלא כאשר לא מטי בכתר הוא, לפי שעולין זו"ן של הכתר למעלה, במקום זה הכתר שבסוף השרשים העליונים, ואינם יכולים להיות שם ביחד, כי הוא גדול מהם, ולכן הם נשארים במקומו והוא עולה במקום השורש של המלכות, ואז גם השורש של המלכות עולה בשורש של היסוד, ושם נשארים שניהם בסוד היסוד, שהוא זו"ן, ואז, שורש כתר עליון משפיע למטה, אחר שכבר יש הכנה לתחתונים לקבל, ואז, הנוקבא של הכתר נכללת בזכר.

* עץ חיים שער ז' פרק ד'.

ו) לא מטי בכתר הוא, לפי שעולין זו"ן של הכתר למעלה: כלומר, ענין הסתלקות קומת כתר דהתפ"א, שנקרא לא מטי בכתר, הוא ענין הסתלקות זו"ן של הכתר למעלה, דהיינו, שנמצאים עולים שמה, להכלל בהזווג העליון, שבהמלכות של ראש. וכבר נתבאר ענין זה באורך בחלק ד' או"פ פרק ד' סעיף נ', ומשם תדרשנו. ואביא כאן רק התמצית ובקיצור, כדי שיספיק לבאר דברי הרב שבכאן. והנה נתבאר שם, שכל עיקר סבת הסתלקות האורות מן התפשטות הא' דעקודים, היה רק מטעם עלית המלכות לבד, שפירושו, הזדככות המסך שבכלי מלכות, שבעלית המלכות לז"א, שהוא בחי"ג, נעלם קומת כתר. ואח"כ, שעלה גם מז"א אל הבינה, נעלם ג"כ קומת חכמה. ואח"כ, שעלה מהבינה אל החכמה, נעלם קומת בינה וכשעלה מהחכמה אל הכתר, נעלם גם קומת ז"א. ואח"כ כשעלה גם מכלי  של הכתר אל המאציל, דהיינו למלכות של ראש, נעלם כל האור כולו דהתפשטות ההיא. והנה כל האורות הללו שנסתלקו משם, הניחו רשימות אחריהם, בהכלים שלהם. חוץ מהמלכות, דהיינו בחי"ד, שלא השאירה אחריה שום רשימו אחר הסתלקותה. גם נתבאר שם אשר המלכות דהיינו המסך שבה, בשעה שהוא מזדכך ועולה מבחינה לבחינה, נמצא נכלל בהרשימות, שהשאירו האורות אחריהם בהבחינות ההם. כי בהזדכך המסך מן בחי"ד לבחי"ג, שהוא כלי דז"א, הרי הוא נכלל בהרשימו, שנשאר שם מאור הז"א אחר הסתלקותו, וכן אח"כ שעלה ונזדכך לבחי"ב, שהוא כלי דבינה, הוא נמצא נכלל, גם בהרשימו, שנשאר שם מאור הבינה אחר הסתלקותה. וכן כשעלה לחכמה, נכלל ברשימו דחכמה. וכשעלה לכתר, נכלל ברשימו דכתר. באופן, שבעליתו אחר כך מהכתר להמאציל נמצא המסך כלול מכל הרשימות, שישנם בהע"ס דהתפ"א, חוץ מהרשימו דבחי"ד, להיותו נעלם אפילו מהמלכות דהתפ"א בעצמה, כנ"ל. 

ותדע, שעקרם של הרשימות ההם, הכלולים בהמסך, הנה הם העביות של בחי"ג, הנשארה מקומת חכמה. ועביות מבחי"ד מבחינת התלבשות, הנשארה מן קומת כתר, כי הרשימות מהקומות שהם נמוכים מהם, המה נכללים בהרשימות העליונים הנ"ל.

ותדע שאלו ב' הרשימות הנ"ל, אע"פ שקומת כתר, עולה עד אין ערך על קומת חכמה, עכ"ז כאן יכולים שניהם להיות מדרגה אחת, אלא רק בהבדל של זכר ונקבה. והוא מטעם, שהרשימו של קומת כתר אינו אלא חצי רשימו, ולא עוד, אלא שחסר לה אותה מחצה החשובה ביותר. כי כבר מובא לעיל, אשר כל רשימו נבחנת בשנים: לרשימו דהמשכה ולרשימו דהתלבשות. פירוש, כי גדלו של הקומה מדודה במדת העביות, אשר בהמסך, שהעב ביותר ממשיך קומה יותר גבוה, אמנם כיון שהקומה הגבוה צריכה לכלי היותר זך, לפיכך, יוצא לנו להבחין בכל קומה, ב' קצוות הפוכות, הנערכים זה על זה: זה:  כי כשם שהקומה הגדולה ביותר, נמצאת מחויבת מקצה האחד, שיהיה לה מסך וכלי מלכות העבים ביותר, שהם כלי ההמשכה לקומה הגדולה, הנה מקצהו השני, נמצאת מחויבת לכלי קבלה היותר זכים, שהם יתאימו להתלבשות האור הגדול ביותר. 

ולפיכך אותם הרשימות, שנשארו מן התפ"א, נבחנים כל אחד בשני החצאים הנ"ל, דהיינו רשימו דהמשכה ורשימו דהתלבשות, ותדע, שהרשימו דהמשכה הוא העיקר, כי זווג העליון נעשה עליה, וממנה עולה האו"ח, המקשר והמלביש את האור העליון בהפרצוף.

ובהמתבאר תבין היטב למה נחשבים הרשימו דקומת כתר עם הרשימו דקומת חכמה לזכר ונוקבא, שלכאורה, תמוה מאד, הלא נודע, שזכר ונקבה צריכים להיות בהשתוות זה לזה, דאל"כ, איך יהיה להם נגיעה זה עם זה, ואיך ישפיעו ויקבלו זה מזה, וכאן, יהיה הזכר מקומת כתר והנקבה מקומת חכמה, אשר מעלת הכתר על החכמה הוא לאין ערך כנודע. ועם המתבאר, אשר הרשימו דקומת כתר, הוא רק מחציתו של רשימו זו, וגם מחציתו החלש ביותר, משום שאינו ראוי להמשכת האור מצד עצמה בלבדה, אמנם הרשימו דבחינה ג' הוא רשימו שלימה, הן מבחינת ההמשכה והן מבחינת התלבשות, ולפיכך נמצא, אשר הרשימו דבחי"ג השלמה, משתוה עם מחצית הרשימו דקומת הכתר. והבן זה. וזכרהו היטב לכל ההמשך שבכאן. ולהלן יתבאר, איך זכר ונקבה הללו, מתחברים עם המסך שבמלכות של ראש בזווג אחד, בסבת עליתם שמה, אשר עי"כ המה חוזרים וממשיכים שוב התפשטות האור העליון להפרצוף, שהוא מכונה בשם התפ"ב. וזה אמרו "כאשר  לא מטי בכתר, הוא לפי שעולים הזכר והנקבה של הכתר למעלה וכו' ואז שורש כתר עליון משפיע למטה". שהוא כמ"ש לעיל, שבשעה שלא מטי בכתר, דהיינו בהתפ"א שנקראת בכללה כתר הנה אז נמצאים עולים מקומת כתר הזאת, בחי' זכר ונקבה, שהזכר, הוא בחינת הרשימו דכתר של הקומת כתר, והנקבה היא בחינת הרשימו דחכמה של קומת כתר הזאת, והם עולים תחת המלכות של ראש, ומתחדשים שם בזווג חדש, כמו שמבאר והולך.

הם נשארים במקומו וכו' השורש של המלכות עולה בשורש של היסוד: וצריך שתדע כאן הכלל הזה, אשר עלית הענפים, שפירושו, הזדככות העביות שבהם, הנה זה גורם גם לעלית השרשים שלהם. ואע"פ, שאין הזדככות נוהג בשרשים, שהם הע"ס דראש, אמנם עלית השרשים, נמשך מן ההזדככות שבענפים גופייהו, כי יחס הענפים לשרשיהם, הם כיחס ה"פועל אל הכח" והם באמת מהות אחת, ואין בפועל, אלא מה שיש בהכח, ולפיכך אם יש איזה גילוי אל הענפים, שהם ספירות דגוף, הרי אותו הגילוי מחויב להופיע מקודם, בהע"ס של השרשים, וע"כ הן אמת, שענין זה של הזדככות והסתלקות אורות מבחינת התלבשותם בכלים, לא יתכן, שיארע בהע"ס דראש, שהרי כל עיקר התלבשות האורות בכלים אינה שם אלא רק בכח, אבל ענין התעלות מקום הזווג, ישנו שם ודאי, אלא שזה נעשה בסבת עליתם של הענפים שמה.

וידיעה זו היא מהחשובות ביותר בחכמה זו, ולקמן מרחיב הרב את ענין הזה לכל פרטיו, וכאן, הוא מדבר רק בדרך כלל, ואומר, שעלית הזו"ן של הקומת כתר דגוף, למתחת המלכות של ראש, גורם להתכללות אור הכתר בבחי' כלי המלכות של ראש, ושני התכללות הללו, שהם:  התכללות זו"ן דכתר של הגוף בתחת המלכות דראש במקום אור הכתר דגוף, והתכללות אור הכתר של הגוף בכלי המלכות עצמה, הם גורמים, שיעלה השורש דהמלכות, שפירושו המסך הכלול בכלי מלכות של ראש, אל מקום השורש של היסוד, דהיינו בבחי' העביות דבחי"ג, כמ"ש זה באורך. 

סיכום: למדנו אות ו' וחזרנו מעט על שלמדנו בשיעור הקודם.

למדנו שאחרי הביטוש, כשמסתלקת בח' ד',  או"מ דוחק במדרגה להסתלק. אור הזך מסתלק ועולה לראש. הצורה שבה הוא מסתדר בראש היא שהשורשים עומדים (ציור) בצורה כזו שהשורשים הם במקום הפה, וזה במקום האני של האדם שהוא או"ח. הוא כח, רצון לקבל, מלכות, אבל עם כח של מסך. כח מסך זה כשיש לך אחריות אישית לייצר את הכלים לקשר עם הבורא. כל השורשים נמצאים בו כי האו"ח נעשה ע"י המלכות, האני שלך עשה או"ח ואחראי למה שקורה במחשבה ועל מה שמתפשט למטה. הוא השורש למה שמתפשט בגוף. זה המלכות שהיא כתר לאו"ח – ההתחלה, לכן נקראת שורש. היות והיא שורש אז היא נמצאת למעלה. כשהזדככה המדרגה האור הסתלק ממנה ועומד תחת השורשים. מדובר על ההתפעלות שלך שעובדת עכשיו בחזרה לשורש. גם זכר ונקבה – ד' דהתלבשות וג' עביות עומדים שם. ד' עביות זה זיכרון ובח' אחרונה לא משאירה עביות. זה ד דהתלבשות. ג דעביות זה מה שנשאר לך שאתה מבין שאתה כן יכול לעשות. אלה החוויות שעלו עם המסך לראש. זה מה שלמדנו בשיעור קודם.

בשיעור זה מרחיב לנו ידיעות אלה. אומר, שכל סיבת הזדככות המסך של הגוף היתה מטעם עליית המלכות, הטבור שעלה לראש, בגלל הביטוש. אז המסך של טבור מזדכך למעלה. כל פעם שעולה הוא מתרשם ממה שקרה בגוף. בעצם מסביר לנו מי הם הזכר והנקבה האלה, הד' ג' שעלו לראש. הגיעו אליו מהגוף שהמסך דטבור על והזדכך הוא עלה למעלה. להעלות רשימות זה להעלות מידע ממה שקרה בגוף, למחשבה. להפשיט את המקרה. להעלות לראש. בראש נעשה כלל ויכול לפעול עוד חוויה, אבל תתחשב בנתונים שהעלית מהחוויה הקודמת. נתונים אלה נקראים ד' ג'. עד שהגעת למעלה היו עוד חוויות בדרך של ד' ג' ב', גם הם עלו למעלה ואומר שבכלל 200 מנה זה כשהקטן כלול גם בגדול. אם יש שטר של 200 שקל יש בו גם 100 וגם 50. אם אומר שיש ד' ג' אז יש בתוכו גם ב ושורש וכו'. זה מסביר למה אומר שיש ד' ג' למעלה. 

עוד שואל, איך יכול להיות שד' ג' עומדים יחד? הרי כשאתה אומר שכשעומדים יחד צריכה להיות ביניהם השוואת צורה. איך זה קורה? זה ד שבא מכתר וג' שבא מחכמה. איך עומדים יחד? והם נקראים זכר ונקבה. איך זכר ונקבה יכולים להיות יחד. אם נשאל באדם אחד איך ההכרה והתודעה יכולים להיות ביחד. איך ידיעה מופשטת וידיעה פרקטית יכולים להיות ביחד, כי זכר זה מחשבה מופשטת. העביות זה מחשבה פרקטית. על זה שואל איך יכולים לעמוד ביחד. אומר, זכר ונקבה חייבים להיות שווים. זו הנחת השאלה. ז"א שביהדות אומרים לנו שזכר ונקבה צריכים להיות שווים. 

בא זוג לטיפול. הבעל אדם דתי שאומר שהוא צריך לשלוט על אישתי. מה שאני אומר היא צריכה לעשות. ככה זה ביהדות. כתוב 'כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה'. אומר שזה מקרה פרטי והבעל צריך לשלוט על האישה. היא צריכה להסכים ולחתום על כל מה שאני אומר לה לעשות. כך לעשות. ופה אומר בעה"ס שבהנחת השאלה, הרי זכר ונקבה צריכים להיות שווים כדי לעשות זיווג. אי אפשר לעשות כשאחד גדול ואחד קטן. שואל איך הם שווים כשזה ד' וזה ג'. אומר, היות והזכר הוא רק חצי, כי אין לו את הצד הפרקטי. הוא לא יכול ללדת, כמשל. זו מחשבה מופשטת. ללדת זה להביא ללב. הרי תכלית כל הבריאה 'והשיבות אל לבבך'. אם לא מרגיש את זה בלב אז לא פעלתי פרקטית. לעומת זאת, הנקבה היא דבר שלם, כי ג' דעביות יש גם ג' דהתלבשות, אז אם הכל שלם למה היא צריכה את הזכר? אם לה יש שלם ולו רק חצי אז למה צריכה להשתוות אליו, אלא שהוא יכול להקשר לעליונים והיא תישאר במקומה, ואם כך אז מתליעה. לכן צריכה אותו שימשוך למעלה, והוא צריך אותה כדי שתהיה פרקטית ואז זה שווה. כי לה יש גם זכר וגם נקבה, ולו יש רק צד זכר, ללא נקבה. היא יודעת לחשוב גם, אבל היא יכולה גם ללדת. 

אם כך, הבנו למה זכר ונקבה – ד התלבשות וג' עביות יכולים לעלות למעלה. זה מחבר למה שאמר, שכשהסתלקו הרשימות והמדריגה עלו למעלה ועומדים ביחד זכר ונקבה. הבנו מי הם – ד דהתלבשות וג' עביות וכך יכולים לעמוד ביחד.

שואל, אם היה פה ביטוש, ואחריו ד' ג' עלו למעלה וגרמו לכך שבשורשים השתנה הזיווג והזיווג הבא יהיה רק על ד ג ולא כמו שהיה קודם על ד. ז"א שמשהו בשורשים, באני שלי השתנה. שואל אם בגלל החוויה האני משתנה, אין אני קבוע? השורש משתנה והענף משפיע על השורש? עונה שלא. אין דבר כזה שענף יכול להגיד לשורש מה לעשות, אלא שאם יש גילוי לענפים שהם ספירות דגוף, הרי שאותו גילוי מחוייב להופיע מקודם בע"ס השורשים. מה קרה בשורשים? אומר שבגלל שהיתה הזדככות בענפים הם העלו רשמים מה קרה. למשל, אם כאבה לי הרגל, אבל אם הראש לא מחליט, ישאר אותו זיווג, הראש יכול להגיד שלמרות הכאב ימשיך לרוץ. גם אם מתלונן שכואב מאוד. הראש יכול להגיד להמשיך לרוץ. יכול להיות שנחייה אותך שוב, אבל עכשיו תמשיך לרוץ. זה 'שומע תפילת כל פה'. שמעתי כל מה שאמרת ואני מחליט. תמיד השורש, הראש, המחשבה, האני שלך הוא זה שמחליט. זה אומר לקחת אחריות אישית על מה שקורה איתך. אתה מחליט. 

בא אדם ואומר שהוא לא מצליח. בא ילד בכיתה ומספר שלא מצליח להכין את כל שיעורי הבית. אדם מבוגר אומר שיש לו כ"כ הרבה מטלות ולא מצליח. הבחירה היא עצמית. אל תעשה אם אתה לא רוצה. יכול להיות שיפטרו אותך מהעבודה אם לא תעשה את כל המטלות שלך, אבל זו החלטה שלך. לא חייב אלא בוחר. נכון שלפי הבחירה יהיו תוצאות אבל הבחירה היא עצמית. זו המציאות ואתה בוחר לקבל אותה. אם לא אפשר ללכת למציאות אחרת. אומר שלא – רוצה את המציאות הזו ואת התוצאה שתשתנה. זה לא הולך. אם נותנים מכה אז זו מכה, אי אפשר לומר שלא היתה מכה. כל האחריות היא באני החושב, שעושה או"ח, שמתכנן ובונה, לפי זה תבוא ההרגשה. 

אומר שידיעה זו היא מהחשובות ביותר בחכמה. כל זה אמרנו כדי להבין איך החוויה שהיתה קודם יכולה להיות מעובדת בראש על פי הבחירה האישית. לא לומר שהיתה טראומה בעבר שבגללה אני כזה. להפסיק להגיד שהמקרה מכריח את המחשבה להיות כזו. את הטראומה של העבר אתה מחליט איך לחשוב אותה. נכון שבתת מודע יש בעיות עם תבניות מחשבה לא נכונות בגלל אירועים מהעבר, אבל זו האחריות שלך לחשוב מחדש. זה חוק חשוב. לקחת אחריות אישית ולהתחיל לנהל אותה. לשנות את המחשבה כך שתקבל אחריות אישית.

פרק ה שיעור 2 עמוד רצג

ד) ובהיות חשק הענפים, גם הם, לקבל הארה ולינק מן השרשים, אז הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפים העליונים, עולים שניהם למעלה, תחת הכתר, שעלה תחת המלכות של השרשים, ושם מקבלים הארתם ממנו. ואחר שקבלו כל צרכם, אז הכתר של הענפים, העומד שם תמיד, הנה הוא הופך עתה פניו מהם כלפי מעלה אל השרשים ואחוריו כנגד הזכר והנקבה הנזכרים.

ד) הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפים העליונים: הם הרשימו דכתר עם הרשימו דבחי"ג, הכלולים בהמסך שעלה ונסתלק מהתפ"א להמלכות של ראש (כמבואר בחלק ד' פ"ד באו"פ סעיף נ' עש"ה). ואע"פ שהבחי"ד לא השאירה רשימו, וא"כ מאין יש כאן רשימו דקומת כתר. אמנם יש בכל בחינה ב' מיני רשימות כי יש בחינת רשימו דהמשכה, שהוא שייך לבחינה תחתונה של המדרגה. ויש בחינת רשימו של התלבשות האור שהיא שייך לבחינה העליונה שבקומת  המדרגה. (ועי' בזה בהסת"פ בחלק ד' אות מ"א) ויחס של ב' רשימות הללו הם כבחינות זכר ונוקבא אשר רשימו דהתלבשות, הוא בחי' זכר שברשימו, ורשימו דהמשכה, הוא בחי' נקבה שבהרשימו, ותדע, כי רק בחינת הנקבה של הרשימו דבחי"ד נעלמה, דהיינו, השייך להמלכות, אבל בחינת הזכר של הרשימו השייך לכתר, הוא נשאר וכלול בהמסך שעלה להמלכות של ראש כנ"ל.

עולים שניהם וכו' ושם מקבלים הארתם ממנו, הנה העליה נעשה על ידי הזדככות המסך שבטבור דהתפ"א, עד שנעשה זך כמו המאציל, דהיינו המלכות דראש, כי השואת הצורה מיחד את הרוחניים לאחד:  וכיון שהמסך דגוף נעשה זך כמו המסך של הראש, נבחן שעלה ונתיחד עמו במקומו לאחד. ונודע שאין הסתלקות נוהג בראש, כל עיקר. אלא המסך אשר שם, נמצא תמיד בזווג דלא פסיק עם האור העליון, ולפיכך גם המסך שעלה לשם, נכלל עמו ג"כ בהזווג שלו, ומקבל עמו יחד מהאור העליון. וזה אמרו, "שעולים שניהם וכו' תחת המלכות ושם מקבלים הארתם ממנו". דהיינו, ע"י שנכלל בהזווג העליון אשר שם. כמבואר. 

ואחר שקבלו כל צרכם, פי' עד שנעשו ראוים להתפשט, עם הארתם זו שקבלו, אל מקומם להגוף. כמ"ש לפנינו. 

הופך עתה פניו כלפי מעלה, כלומר כי נפסק הזווג השייך לאור הכתר שאז מפסיק הארתו מלהתפשט להזו"ן אשר תחתיו. וזה מכונה שאחוריו הוא כנגד הזו"ן, כי מניעת הארה, מכונה בשם אחור. וטעם הפסק הארתו, יתבאר לקמן, שהוא משום, שהגיע הזווג אל הנוקבא הכלולה בהרשימו, שהיא עביות דבחי"ג, הממשיכה, רק מקומת חכמה, של השרשים העליונים, ולא מן הכתר דשורשים, וע"כ אין אור הכתר שמתחת המלכות מקבל עוד אור בשביל הזו"ן אשר תחתיו. ואחר שנעשה הזווג דבחי' ג' הנז', הנה אז, תיכף מתפשטים הזכר והנקבה אל הגוף להכלי דכתר שיש שם כמ"ש לפנינו. ונעשה התפשטות הב' דעקודים.

ה) והטעם בזה, שהם צריכים לעלות מעלה, הוא, לפי שאלו הכלים של העקודים הם הכלים הראשונים שנאצלו כנז"ל, ולמעלה מהם לא נאצלו כלים, כי האור רב שם, ואין הכלים יכולים להתקיים שם, ולכן אם האור העליון היה נמשך למטה עד מקומם בהיותם תוך הכלים שלהם, היו הכלים מתבטלים, ולכן הוצרך שהאורות לבדם של הזו"ן שבכלי הכתר יעלו למעלה.

ה) אלו הכלים של העקודים, הם הכלים הראשונים:  היינו, הכלים של התפשטות הא', אשר הזכר והנקבה של הכתר הנ"ל עלו משם. (עי' לעיל חלק ד' פ"א אות ה' בדברי הרב ובאו"פ). 

האור העליון היה נמשך למטה וכו' היו הכלים מתבטלים:  כלומר, אם היה מתפשט קומת כתר בחזרה אל הכלים, כמו שהיה מתחלה בטרם הסתלקותו, אז היה נמצאים הכלים שנעשו בעת הסתלקות היו חוזרים ומתבטלים, מטעם שכתב הרב לעיל חלק ד' פ"ו אות ג' ע"ש. 

הוצרך שהאורות לבדם של הזו"ן שבכלי הכתר יעלו למעלה, כי בהיות שהזו"ן דכתר הללו, שעלו למעלה ע"י המסך שנזדכך, אין להם רק עביות דבחי"ג, כנ"ל בסמוך ד"ה הזכר, ע"ש ע"כ אינם ממשיכים רק קומת חכמה, ואור החכמה מתלבש בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה וכו'. ונמצא שכל כלי חסר הרבה משיעור אור הראוי לו כי כלי הכתר, אין לו עתה, אלא אור החכמה, הנמוך ממנו הרבה. וכן כלי החכמה, אין לה אלא אור הבינה וכו', ומחמת זה, הוכר העביות שבהכלים, באופן שלא יוכלו להתבטל.

סיכום: חזרנו על השיעור הקודם, ונזכיר בקצרה שבחלק ה' מדברים מטעם התפשטות האורות של הפרצוף השני, פרצוף ע"ב, לצורך כלים ריקנים של פרצוף גלגלתא. חלק זה נקרא מטי ולא מטי – מתפשט ולא מתפשט, היות והאורות שבאו מפרצוף ע"ב להתפשט בגלגלתא מתפשטים ויוצאים שוב ושוב עשר פעמים. לכן החלק הזה נקרא מטי ולא מטי. 

עוד למדנו שבמלכות הראש ישנם כל השורשים למה שקורה אח"כ בגוף. 

לאחר הביטוש בפרצוף גלגלתא עלו רשימות ממה שהיה בגוף לראש והאור הסתלק מהמדרגה. למדנו שאור הזך שהסתלק מהמדרגה עומד מתחת לפה, דהינו מתחת לשורשים, כי בפה ישנם כל השורשים של מה שקורה בראש ומה שיהיה בגוף, כי הוא גם גורם לראש ע"י או"ח שעשה, וגם גורם למה שיהיה בכלי. יוצא שהפה הוא המקור של כל השורשים. לא פה גשמי. הפה זה המלכות של הראש שהיא השורש למחשבה והשורש להרגשה. זה מקום האני של האדם. 

אור הזך הזה עומד למטה מהפה, למטה מהשורשים. זה מה שלמדנו בשיעור קודם.

בשיעור הזה בא ומוסיף לנו עוד כמה ידיעות. 

אומר, כאשר הזדככה המדרגה אז המסך שעלה למעלה השאיר ב' רשימות: ד' דהתלבשות וג' דעביות. ד' התלבשות זה זיכרון מהארה שהיתה. ג' דעביות זה איזה כח יש לי לקבל בע"מ להשפיע. למה לא נמשך ד' דעביות כי הביטוש גרם לחוויה להיות כזו שלא יכול יותר על ד'. אומר שהרשימות עלו לראש, בסדר כזה: קודם כל נקראים זכר ונקבה שעלו לראש. זה המידע שעלה לראש, נקראים זכר ונקבה, חוץ מאשר רשימות של ד' דהתלבשות וג' דעביות שיש בגוף, המסך העלה גם רשימות זכר ונקבה לראש, והם עומדים גם בראש. מסתדרים כך: הפה, ששם נמצאים כל השורשים נמצא למעלה. מעליו כל הזיווג דהכאה שהיה בראש. מתחת לפה יש אור הזך שהסתלק מהמדרגה, שהוא אור הכתר. מתחתיו יש את הזכר ד' דהתלבשות, ומתחתיו הנקבה – ג' עביות, שהן הרשימות שעלו עם המסך. סדר זה מורה שאור הזך כבר לא יכול להאיר יותר פנימה למדרגה, והוא עומד עם אחוריו כלפי מטה. עומד מאחוריו לזכר ולנקבה ומקבל מהשורשים לא את מה שעיקר אצלו, שהוא אור הכתר, אלא רק אור חכמה המאיר לזכר ולנקבה. ז"א זיווג דהכאה שעושים על השורשים הם רק על ד' ג' ולא יותר, למרות שהזיווג הוא על ד', כי נוצר באני אני חדש, שעבר חוויה בגלגלתא. החוויה משאירה רושם. הרושם זה הרשימות שעלו לראש. אז לא עובר את אותה החוויה, לא עושה מה שעשה קודם. זו המחשבה בצירוף חוויה חדשה.

עוד אומר, שהכלים האלה שנוצרו, כלי העקודים הם הכלים הראשונים שנאצלו בעולמות, כדי לשמור על ההתפתחות וההתקדמות שלנו, אז האור שמאיר חזרה לכלים הריקניים שנשארו בגלגלתא לאחר הביטוש, נשאר כלי ריקני, לא יכול להאיר בו אלא רק אור יותר קטן. נותן לנו שני טעמים למה רק אור של ג' יכול להאיר בו ולא אור של ד': 1. אם יאיר בו אור של ד' אז הוא יסתם ולא יהיה יותר רצון. לא יהיה כלי להתקדם לתכלית. 2. אין לי עביות. אין מסך ולא יכול לקבל הארה למקום הזה. 

עוד חזר על מה שנלמד בחלק ג' בתשובה רי', שאחרי שהמסך עלה למעלה והיה זיווג דהכאה, עלה למקומו ועשה התפשטות ב'. זה פחות חשוב.

נסכם מה חשוב בשיעור, כדי שיהיה סדר רציף. אומר כך: ראשית, היה זיווג דהכאה על בח' גלגלתא. היה ביטוש, האור הסתלק ונשארו כלים ריקניים ועוד הרבה כלים בתוכו של הנקודות. עשרה כלים. שנית, אומרים שהאור שהסתלק, המסך הזדכך ועלה לראש ולכן האור הסתלק. כשהמסך הזדכך ועלה לראש העלה רשימות. רשימות ד' ג'. עכשיו האור החדש שיבוא לפרצוף הבא יהיה ע"פי רשימות אלה. יאיר ד' ג' ולא יותר. אגב כך נאמר שהרשימות מסתדרות עם האור בצורה הזו, שיש שורשים, אור הזך, זכר ונקבה. בזה לא השתמשנו עדיין ונשתמש בהמשך.

רוצים לומר פה שזה היה הטעם העיקרי של הלימוד, שכל האור שיבוא לכלים ריקניים שנשארו מגלגלתא הוא רק אור חכמה ולא יותר. לכן אור חכמה יאיר בכלי כתר. אור בינה יאיר בכלי חכמה. אור חסד בכלי דבינה וכיוב', תמיד יהיה חסר קצת הארה בגוף. זה מה שלמדנו. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד רצ"ג – ל' מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שמסתלקת הארה מגל' אחר הביטוש, אור הזך עולה ועומד מתחת הפה דראש שהוא השורש של כל ההארה הזאת
2. בזמן הזדככות המסך שעלה לראש, הוא העלה רשימות לראש. רשימות אלו נקראים זכר ונקבה, ובהתאמה – ד' דהתלבשות וג' דעביות.
3. הסדר שמסתדרים הבחינות בראש הן כדלקמן:
הפה שבו כל השורשים נמצא למעלה
מתחתיו אור הזך שהסתלק
מתחתיו הזכר שהוא ד' דהתלבשות
ומתחתיו הנקבה שהיא ג' דעביות
4. כל ההארה שיכולה להתקבל בפרצוף הבא הוא רק עפ"י הרשימות שעלו לראש, דהיינו רק ד' ו ג'.
5. יוצא מהנקודה הקודמת, שההארה שתתקבל בכלים שנוצרו בגל' תהיה תמיד עד גמר תיקון קטנה יותר מהכלי. כך שלא תאבד אותה עביות. יוצא שאור חכמה יאיר בכלי דכתר, ואור הבינה יאיר בכלי דחכמה וכן האלה עד שהמלכות יאיר בכלי דיסוד.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

פרק ה שיעור 2 עמוד רצג

ד) ובהיות חשק הענפים, גם הם, לקבל הארה ולינק מן השרשים, אז הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפים העליונים, עולים שניהם למעלה, תחת הכתר, שעלה תחת המלכות של השרשים, ושם מקבלים הארתם ממנו. ואחר שקבלו כל צרכם, אז הכתר של הענפים, העומד שם תמיד, הנה הוא הופך עתה פניו מהם כלפי מעלה אל השרשים ואחוריו כנגד הזכר והנקבה הנזכרים.

ד) הזכר והנקבה שבכלי הכתר של הענפים העליונים: הם הרשימו דכתר עם הרשימו דבחי"ג, הכלולים בהמסך שעלה ונסתלק מהתפ"א להמלכות של ראש (כמבואר בחלק ד' פ"ד באו"פ סעיף נ' עש"ה). ואע"פ שהבחי"ד לא השאירה רשימו, וא"כ מאין יש כאן רשימו דקומת כתר. אמנם יש בכל בחינה ב' מיני רשימות כי יש בחינת רשימו דהמשכה, שהוא שייך לבחינה תחתונה של המדרגה. ויש בחינת רשימו של התלבשות האור שהיא שייך לבחינה העליונה שבקומת  המדרגה. (ועי' בזה בהסת"פ בחלק ד' אות מ"א) ויחס של ב' רשימות הללו הם כבחינות זכר ונוקבא אשר רשימו דהתלבשות, הוא בחי' זכר שברשימו, ורשימו דהמשכה, הוא בחי' נקבה שבהרשימו, ותדע, כי רק בחינת הנקבה של הרשימו דבחי"ד נעלמה, דהיינו, השייך להמלכות, אבל בחינת הזכר של הרשימו השייך לכתר, הוא נשאר וכלול בהמסך שעלה להמלכות של ראש כנ"ל.

עולים שניהם וכו' ושם מקבלים הארתם ממנו, הנה העליה נעשה על ידי הזדככות המסך שבטבור דהתפ"א, עד שנעשה זך כמו המאציל, דהיינו המלכות דראש, כי השואת הצורה מיחד את הרוחניים לאחד:  וכיון שהמסך דגוף נעשה זך כמו המסך של הראש, נבחן שעלה ונתיחד עמו במקומו לאחד. ונודע שאין הסתלקות נוהג בראש, כל עיקר. אלא המסך אשר שם, נמצא תמיד בזווג דלא פסיק עם האור העליון, ולפיכך גם המסך שעלה לשם, נכלל עמו ג"כ בהזווג שלו, ומקבל עמו יחד מהאור העליון. וזה אמרו, "שעולים שניהם וכו' תחת המלכות ושם מקבלים הארתם ממנו". דהיינו, ע"י שנכלל בהזווג העליון אשר שם. כמבואר. 

ואחר שקבלו כל צרכם, פי' עד שנעשו ראוים להתפשט, עם הארתם זו שקבלו, אל מקומם להגוף. כמ"ש לפנינו. 

הופך עתה פניו כלפי מעלה, כלומר כי נפסק הזווג השייך לאור הכתר שאז מפסיק הארתו מלהתפשט להזו"ן אשר תחתיו. וזה מכונה שאחוריו הוא כנגד הזו"ן, כי מניעת הארה, מכונה בשם אחור. וטעם הפסק הארתו, יתבאר לקמן, שהוא משום, שהגיע הזווג אל הנוקבא הכלולה בהרשימו, שהיא עביות דבחי"ג, הממשיכה, רק מקומת חכמה, של השרשים העליונים, ולא מן הכתר דשורשים, וע"כ אין אור הכתר שמתחת המלכות מקבל עוד אור בשביל הזו"ן אשר תחתיו. ואחר שנעשה הזווג דבחי' ג' הנז', הנה אז, תיכף מתפשטים הזכר והנקבה אל הגוף להכלי דכתר שיש שם כמ"ש לפנינו. ונעשה התפשטות הב' דעקודים.

ה) והטעם בזה, שהם צריכים לעלות מעלה, הוא, לפי שאלו הכלים של העקודים הם הכלים הראשונים שנאצלו כנז"ל, ולמעלה מהם לא נאצלו כלים, כי האור רב שם, ואין הכלים יכולים להתקיים שם, ולכן אם האור העליון היה נמשך למטה עד מקומם בהיותם תוך הכלים שלהם, היו הכלים מתבטלים, ולכן הוצרך שהאורות לבדם של הזו"ן שבכלי הכתר יעלו למעלה.

ה) אלו הכלים של העקודים, הם הכלים הראשונים:  היינו, הכלים של התפשטות הא', אשר הזכר והנקבה של הכתר הנ"ל עלו משם. (עי' לעיל חלק ד' פ"א אות ה' בדברי הרב ובאו"פ). 

האור העליון היה נמשך למטה וכו' היו הכלים מתבטלים:  כלומר, אם היה מתפשט קומת כתר בחזרה אל הכלים, כמו שהיה מתחלה בטרם הסתלקותו, אז היה נמצאים הכלים שנעשו בעת הסתלקות היו חוזרים ומתבטלים, מטעם שכתב הרב לעיל חלק ד' פ"ו אות ג' ע"ש. 

הוצרך שהאורות לבדם של הזו"ן שבכלי הכתר יעלו למעלה, כי בהיות שהזו"ן דכתר הללו, שעלו למעלה ע"י המסך שנזדכך, אין להם רק עביות דבחי"ג, כנ"ל בסמוך ד"ה הזכר, ע"ש ע"כ אינם ממשיכים רק קומת חכמה, ואור החכמה מתלבש בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה וכו'. ונמצא שכל כלי חסר הרבה משיעור אור הראוי לו כי כלי הכתר, אין לו עתה, אלא אור החכמה, הנמוך ממנו הרבה. וכן כלי החכמה, אין לה אלא אור הבינה וכו', ומחמת זה, הוכר העביות שבהכלים, באופן שלא יוכלו להתבטל.

סיכום: חזרנו על השיעור הקודם, ונזכיר בקצרה שבחלק ה' מדברים מטעם התפשטות האורות של הפרצוף השני, פרצוף ע"ב, לצורך כלים ריקנים של פרצוף גלגלתא. חלק זה נקרא מטי ולא מטי – מתפשט ולא מתפשט, היות והאורות שבאו מפרצוף ע"ב להתפשט בגלגלתא מתפשטים ויוצאים שוב ושוב עשר פעמים. לכן החלק הזה נקרא מטי ולא מטי. 

עוד למדנו שבמלכות הראש ישנם כל השורשים למה שקורה אח"כ בגוף. 

לאחר הביטוש בפרצוף גלגלתא עלו רשימות ממה שהיה בגוף לראש והאור הסתלק מהמדרגה. למדנו שאור הזך שהסתלק מהמדרגה עומד מתחת לפה, דהינו מתחת לשורשים, כי בפה ישנם כל השורשים של מה שקורה בראש ומה שיהיה בגוף, כי הוא גם גורם לראש ע"י או"ח שעשה, וגם גורם למה שיהיה בכלי. יוצא שהפה הוא המקור של כל השורשים. לא פה גשמי. הפה זה המלכות של הראש שהיא השורש למחשבה והשורש להרגשה. זה מקום האני של האדם. 

אור הזך הזה עומד למטה מהפה, למטה מהשורשים. זה מה שלמדנו בשיעור קודם.

בשיעור הזה בא ומוסיף לנו עוד כמה ידיעות. 

אומר, כאשר הזדככה המדרגה אז המסך שעלה למעלה השאיר ב' רשימות: ד' דהתלבשות וג' דעביות. ד' התלבשות זה זיכרון מהארה שהיתה. ג' דעביות זה איזה כח יש לי לקבל בע"מ להשפיע. למה לא נמשך ד' דעביות כי הביטוש גרם לחוויה להיות כזו שלא יכול יותר על ד'. אומר שהרשימות עלו לראש, בסדר כזה: קודם כל נקראים זכר ונקבה שעלו לראש. זה המידע שעלה לראש, נקראים זכר ונקבה, חוץ מאשר רשימות של ד' דהתלבשות וג' דעביות שיש בגוף, המסך העלה גם רשימות זכר ונקבה לראש, והם עומדים גם בראש. מסתדרים כך: הפה, ששם נמצאים כל השורשים נמצא למעלה. מעליו כל הזיווג דהכאה שהיה בראש. מתחת לפה יש אור הזך שהסתלק מהמדרגה, שהוא אור הכתר. מתחתיו יש את הזכר ד' דהתלבשות, ומתחתיו הנקבה – ג' עביות, שהן הרשימות שעלו עם המסך. סדר זה מורה שאור הזך כבר לא יכול להאיר יותר פנימה למדרגה, והוא עומד עם אחוריו כלפי מטה. עומד מאחוריו לזכר ולנקבה ומקבל מהשורשים לא את מה שעיקר אצלו, שהוא אור הכתר, אלא רק אור חכמה המאיר לזכר ולנקבה. ז"א זיווג דהכאה שעושים על השורשים הם רק על ד' ג' ולא יותר, למרות שהזיווג הוא על ד', כי נוצר באני אני חדש, שעבר חוויה בגלגלתא. החוויה משאירה רושם. הרושם זה הרשימות שעלו לראש. אז לא עובר את אותה החוויה, לא עושה מה שעשה קודם. זו המחשבה בצירוף חוויה חדשה.

עוד אומר, שהכלים האלה שנוצרו, כלי העקודים הם הכלים הראשונים שנאצלו בעולמות, כדי לשמור על ההתפתחות וההתקדמות שלנו, אז האור שמאיר חזרה לכלים הריקניים שנשארו בגלגלתא לאחר הביטוש, נשאר כלי ריקני, לא יכול להאיר בו אלא רק אור יותר קטן. נותן לנו שני טעמים למה רק אור של ג' יכול להאיר בו ולא אור של ד': 1. אם יאיר בו אור של ד' אז הוא יסתם ולא יהיה יותר רצון. לא יהיה כלי להתקדם לתכלית. 2. אין לי עביות. אין מסך ולא יכול לקבל הארה למקום הזה. 

עוד חזר על מה שנלמד בחלק ג' בתשובה רי', שאחרי שהמסך עלה למעלה והיה זיווג דהכאה, עלה למקומו ועשה התפשטות ב'. זה פחות חשוב.

נסכם מה חשוב בשיעור, כדי שיהיה סדר רציף. אומר כך: ראשית, היה זיווג דהכאה על בח' גלגלתא. היה ביטוש, האור הסתלק ונשארו כלים ריקניים ועוד הרבה כלים בתוכו של הנקודות. עשרה כלים. שנית, אומרים שהאור שהסתלק, המסך הזדכך ועלה לראש ולכן האור הסתלק. כשהמסך הזדכך ועלה לראש העלה רשימות. רשימות ד' ג'. עכשיו האור החדש שיבוא לפרצוף הבא יהיה ע"פי רשימות אלה. יאיר ד' ג' ולא יותר. אגב כך נאמר שהרשימות מסתדרות עם האור בצורה הזו, שיש שורשים, אור הזך, זכר ונקבה. בזה לא השתמשנו עדיין ונשתמש בהמשך.

רוצים לומר פה שזה היה הטעם העיקרי של הלימוד, שכל האור שיבוא לכלים ריקניים שנשארו מגלגלתא הוא רק אור חכמה ולא יותר. לכן אור חכמה יאיר בכלי כתר. אור בינה יאיר בכלי חכמה. אור חסד בכלי דבינה וכיוב', תמיד יהיה חסר קצת הארה בגוף. זה מה שלמדנו. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות עמוד רצ"ג – ל' מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. לאחר שמסתלקת הארה מגל' אחר הביטוש, אור הזך עולה ועומד מתחת הפה דראש שהוא השורש של כל ההארה הזאת
2. בזמן הזדככות המסך שעלה לראש, הוא העלה רשימות לראש. רשימות אלו נקראים זכר ונקבה, ובהתאמה – ד' דהתלבשות וג' דעביות.
3. הסדר שמסתדרים הבחינות בראש הן כדלקמן:
הפה שבו כל השורשים נמצא למעלה
מתחתיו אור הזך שהסתלק
מתחתיו הזכר שהוא ד' דהתלבשות
ומתחתיו הנקבה שהיא ג' דעביות
4. כל ההארה שיכולה להתקבל בפרצוף הבא הוא רק עפ"י הרשימות שעלו לראש, דהיינו רק ד' ו ג'.
5. יוצא מהנקודה הקודמת, שההארה שתתקבל בכלים שנוצרו בגל' תהיה תמיד עד גמר תיקון קטנה יותר מהכלי. כך שלא תאבד אותה עביות. יוצא שאור חכמה יאיר בכלי דכתר, ואור הבינה יאיר בכלי דחכמה וכן האלה עד שהמלכות יאיר בכלי דיסוד.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ה שיעור 1 עמוד רצא

חלק חמישי

ע"ס דעקודים בהתפשטות השניה

הנקראים מטי ולא מטי

* א) דע, כי להיות, שאלו הי"ס הנקראים עולם העקודים, הם אורות וענפים שיצאו מן הפה דא"ק, כנז"ל. והנה נודע שבאותה הפה עצמה, תהיה בתוכה, בחינת היוד ספירות שבה, ובספירה היוד שבה, הנקראת מלכות שבה, יש שם יו"ד שרשים של אלו היו"ד ספירות שיצאו לחוץ, הנקראים עולם עקודים. והם גם כן נקראים יו"ד ספירות מכתר ועד מלכות, והם שרשים לאלו הי"ס דעקודים שיצאו לחוץ. כי כן הוא בכל העולמות כולם.

אור פנימי

א) מלכות שבה יש שם יוד שרשים: כבר נתבאר ענין התפשטות כל פרצוף, שאור העליון, מתפשט מתחלה לזווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות, ואור חוזר עולה מהמסך ולמעלה ומלביש על הע"ס שבאור העליון. והלבשה זו מכונה ע"ס של ראש. ואח"כ, מתרחבת המלכות, על ידי האו"ח שהעלתה, לע"ס מינה ובה, ממעלה למטה. והלבשה זו נקרא גוף, ובפרצופי א"ק נקראים עקודים. והנך מוצא, אשר המלכות עם הע"ס של או"ח שלה, הם הממשיכים ומאצילים את הע"ס של הגוף, ולכן נקראים הע"ס שלה, בשם שרשים, אל הספירות של הגוף.

ב) ונמצא, כי מ"ש לעיל, כשנסתלקו האורות אל המאציל, שנשאר אור הכתר תמיד דבוק עם המאציל ולא חזר לירד, הענין הוא, כי עמד שם למטה מן ספירת המלכות אשר בי"ס, הנקראים שרשים של העקודים, אשר כל העשר ההם, הם בספירת המלכות, אשר מכלל הי"ס של הפה עצמו דאדם קדמון. ונמצא כי היוד שרשים הנזכרים, הנה בחינת המלכות שבהם, היא אשר האצילה אלו הי"ס הנקראים עקודים, והיא נקראת מאציל אליהם.

ב) עמד שם למטה מספירת המלכות: כבר נתבאר, שהתפשטות הא' דעקודים היה בקומתכתר, משום שזווג דהכאה היה שם, במסך שבעביות דבחי"ד, ונודע, שקומת כתר הזו, אחר שנסתלק מהתפ"א דעקודים, שוב לא חזר לירד בהתפ"ב, אלא שנשאר במקורו במאציל, דהיינו המלכות של ראש, שהיא בחינת המאציל שלו, כמ"ש כאן הרב, וזה אמרו, כי עמד שם למטה מן ספירת המלכות, שבי"ס הנקראות שרשים דעקודים כלומר, שקומת הכתר הזו, שחזרה אל המאציל, דהיינו למלכות דראש, להיותו הענף של המלכות, וע"כ, כשחזר אליה, נמצא שעומד מתחתיה. וצריכים לדעת ההבחן בין המלכות דראש, שהיא בעלת המסך, שבה זווג דהכאה והאו"ח, ובין אור הכתר שעלה, שהוא בחינת אותו האור, שכבר היה מלובש בכלי, אלא שחזר ויצא משם, והוא עתה בחינת אור בלי כלי. וזכור זה לכל ההמשך.

ג) והנה כל היוד שרשים הנזכרים, פניהם כלפי מטה להאיר בעולם העקודים, על ידי אותו הכתר של העקודים, שנשאר שם תמיד תחת המלכות של השרשים כנז"ל. וכן הכתר העליון של השרשים, גם הוא חושק להשפיע בכתר של העקודים שעלה שם. כי לעולם חשק השרשים להאיר בענפים כי הם בניהם, ומאירים בהם די ספוקם כדי שגם הענפים שהם בניהם יזדווגו גם הם ויולידו תולדות.

ג) פניהם כלפי מטה להאיר בעולם העקודים ע"י אותו הכתר:  פירוש, כי גם אחר ההסתלקות של העקודים, צריכים הכלים דעקודים לקבל אור מן הע"ס של ראש, והיינו כדי להחיותן, שהיא הארה מועטת, המספקת כדי קיומם בלבד. והנה הארה זו המה צריכים לקבל באמצעות אור הכתר, שעומד מתחת המלכות דראש, כי זה הכלל, שכל הבא ומושפע להפרצוף, הוא מושפע על ידי ספירת כתר של אותו פרצוף, להיותו השורש העליון של הע"ס ההם. ולפיכך גם כאן, אע"פ שאור הכתר כבר נסתלק מהפרצוף, מ"מ אין הכלים יכולים לקבל את ההארה כדי להחיות, הנ"ל, זולת, ע"י אור הכתר, שעומד מתחת המלכות של ראש. כנ"ל.

סיכום: התחלנו בע"ה בס"ד את כרך ב' בתע"ס, מתוך ו' כרכים. התחלנו ללמוד את חלק ה' המדבר על התפשטות שניה שנקראת פרצוף ע"ב, ונקראת גם 'מטי ולא מטי' – מתפשט ולא מתפשט. הינו יוצא. אז באו עשר הארות ועשר יציאות שגרמו לתנועה. הכניסות והיציאות מספרות לנו על צורות ההרגשה שיש לנו בחיים.

עד כה למדנו בעיקר, בנקודות על התהוות הכלים, פה במטי ולא מטי לומדים על התהוות עולם הרגשות, ולכן חשיבות גדולה.

כמו שרואים ברגשות, אני מרגיש וזה הולך ובא, והרצון יכול להשאר קבוע, אבל הרגשות משתנים. על זה לומדים.

התחיל והסביר באות א' שהמלכות של ראש היא אחראית לכל מה שקורה בגוף. כי המלכות של ראש היא זו שעושה זיווג דהכאה. המלכות של ראש היא האני של האדם, המייצר או"ח, שיכול להיות שותף, שמבקש את היחד, שרוצה לפעול ע"פי האידאה, בו מצויים כל השורשים שמתפשטים ללב. מה שאתה מרגיש זה תלוי במה שקורה לך בראש. למלכות של ראש קוראים פה, בו יש את כל השורשים למה שקורה בגוף. כי היא המלכות. עוד אומר לנו שבמלכות הזו, היא גם מחולקת לע"ס וגם במלכות הפה בה מצויים כל השורשים. פירוט נוסף. באופן עקרוני למדנו באות א' שמה שיש במלכות כל מה שיש בגוף מצוי במלכות השורשים, בפה. עד כאן נקודה אחת.

עכשיו, היתה תנועה. באות ב' מסביר לנו שאחרי שהיה ביטוש והתפשט האור אז אור הזך יצא מהמדרגה, כי העביות של המסך נתמעטה. כח העיכוב שלו כבר לא יכול להיות, לא יכול לעשות גבול, אז לא יכול לבטא את דביקותו במדרגת יחידה. אז אור הכתר, אור הזך יצא מהמדרגה ולמה זה חשוב להזכיר שוב? כי יש תפקיד מיוחד לאור הזך הזה. אז כשיצא מהמדרגה רוצים לדעת לאן הלך. התשובה היא – למאציל שלו. המאציל של כל מה שקרה בגוף, אומרים שאור הזך התפשט בגוף. זה נגרם ע"י המלכות, הפה. לכן חוזר לפה. מספר לנו שעומד פה (ציור) תחת פה של מלכות דראש. 

היתה שאלה, איך יכול להיות שעומד אור בלי כלי, כך אומר בסוף או"פ של אות ב', שעומד אור בלי כלי, שהרי הסתלק מאור הע"ב שהוא הכלי, ועלה לראש. אז אולי נאמר שבראש נמצא באו"ח המלביש? אומר שאין לו כלי דאו"ח המלביש ולא יכול להתפשט לגוף. נמצא בראש בלי כלי. ראש בלי הכוונה היא בלי כלי פנימי, כמו שהאורות המקיפים היו בלי כלי, כי איך אומר שאו"מ היה בראש, גם הוא היה באו"ח המלביש. זה נקרא כלי חיצון – שעדיין לא יודע איך לקשר אותו ליישות שלי. 

מהו כן יכול לעשות, כמו או"מ, מעורר את הרצונות, וזה בא להסביר באות ג' – את התפקיד של האור הזה שהסתלק. האור שהסתלק מאיר לכל הרשימות שנשארו בכלים. הכלים האלה אם נצייר אותם אולי יותר נכון (ציור) בכל הכלים שנשארו מהעקודים שהם מפורטים לנקודות, נשארו רשימות דהתלבשות – זיכרון ממה שקיבלתי קודם ומה אני מרגיש עכשיו ממה שקיבלתי קודם. קודם קיבלתי אור הזך שהסתלק ועכשיו מאיר מרחוק לרשימות, והארה זו מרחוק של השורשים זה הארה מועטת כדי חיותם, כדי שתישאר איזושהי חיות ברצון. כי אני רוצה משמע אני קיים. לכן צריך תמיד לזכור שיש ב' סוגי הארות – הארה אחת שהיא הארה כדי לרצות, כמו אני צריך להרגיש שאני רעב. והארה שניה – אור שמתלבש בכלי, הינו שארגיש שבע. גם צריך להרגיש רעב, ואחרי שאוכל להרגיש שבע. ב' סוגי אורות. אור רק להרגיש את הרצון נקרא הארה מרחוק לרשימה דהתלבשות. שזוכר את הדבר. כשעושה בפועל זה האור שמתלבש בכלי. 

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום כללי של השיעור עמודים רצ"א- רצ"ב . כ"ט מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
בס"ד התחלנו את כרך ב' מתוך ו' הכרכים והתחלנו ללמוד את חלק ה'.
חלק זה מדבר על התפשטות שניה שנקרא פרצוף עב .
נדבר על המושג מטי (מתפשט) ולא מטי (לא מתפשט)
ישנן 10 הארות ו10 יציאות. הארות הן צורות ההרגשה שיש לנו בחיים.
אם עד כה למדנו על הכלים איך הם מתהווים, לומדים כאן על עולם הרגשות איך הוא מתהווה.
רגשות משתנים לעומת רצונות שיכולים להישאר קבועים.
המלכות של ראש אחראית לכל מה שקורה בגוף.
מלכות דראש היא האני של האדם המבקש את היחד, המייצר אור חוזר. בה נמצאים כל השורשים.
למלכות דראש קוראים פה, שבה כל השורשים למה שקורה בגוף.
במלכות כל מה שיש בגוף מצוי בה.
ואז היתה התנועה שמוסברת באות ב':
אחרי שהיה ביטוש, אור הזך יצא מהמדרגה כי כח העיכוב שלו המתעט .
יש תפקיד מיוחד לאור הזך הזה.
לאן הלך אור הזך? למאציל שלו-
מי המאציל שלו? מי גרם לו להתפשט? המלכות דפה.
איך יכול להיות שעומד אור בלי כלי?
(כי הרי הסתלק מאור העב שהוא כלי ועלה לראש, הוא הרי לא נמצא באור חוזר המלביש….)
הוא נמצא בראש בלי כלי. כמו שהאורות המקיפים היו בלי כלי.
זה נקרא כלי חיצון- כלומר עדיין לא יודע איך לקשר אותו .
באות ג' בא להסביר מה התפקיד של האור שהסתלק- הוא מאיר לכל הרשימות שנשארו בכלים .
מהי רשימה דהתלבשות- זיכרון ממה שקיבלתי קודם.
אור הזך מאיר מרחוק לרשימות האלה- היא הארה מועטת כדי חיותם.
אני רוצה משמע אני קיים- יש ב' סוגי הארות
א. הארה אחת כדי לרצות – להרגיש את הרעב
ב. הארה שניה אור שמתלבש בכלי- כדי להרגיש שבע
רק להרגיש את הרצון- הוא ההארה מרחוק לרשימות דהתלבשות.
שאלה- אור הזך שמאיר בלי כלים עומד בראש ומאיר לרשימה דהתלבשות?
תשובה- כן. בראש . ויש מיקום מדויק בראש. מתחת לפה מעל הגוף.
שאלה- אז האם רשימה תמיד צריכה אור מקיף כזה שיעמוד בחוץ וכביכול יזכיר לה?
תשובה- כן. זה נכון וזה נקרא להרגיש את הרצון. או אור כדי חיותה
שאלה כלי חיצון. מה ההבדל בינו לבין רשימה? כי הרי רשימה היא גם ללא קבלת אור בגוף….
תשובה- שכלי חיצון הוא בראש והרשימה דהתלבשות בגוף.

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות רצ"א רצ"ב – כ"ט מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בחלק ה' אנו לומדים על התפשטות האורות של פרצוף ע"ב בכלים הריקניים שנשארו מגלגלתא
2. חלק זה נקרא מטי ולא מטי, דהיינו התפשטות האורות והסתלקותן, כך בעשר כניסות ועשר יציאות
3. במלכות דראש ישנם את כל השורשים של מה שקורה בגוף, ובמלכות של הפה, דהיינו מלכות דמלכות, בה מצויים כל השורשים.
4. היות והמלכות זה האני של האדם, צריך לקבל האדם אחריות אישי תעל כל מה שקורה לו בלב, וזה יוכל לעשות רק ע"י בחירה אישית שלו.
5. לאחר הביטוש, אור הזך שיצא מהמדרגה עומד מעל הגוף ומתחת לפה דראש.
6. אור הזך מאיר לרשימות דהתלבשות שנשארו בגוף הארה מועטת כדי חיותן.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות רצ"א רצ"ב – כ"ט מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בחלק ה' אנו לומדים על התפשטות האורות של פרצוף ע"ב בכלים הריקניים שנשארו מגלגלתא
2. חלק זה נקרא מטי ולא מטי, דהיינו התפשטות האורות והסתלקותן, כך בעשר כניסות ועשר יציאות
3. במלכות דראש ישנם את כל השורשים של מה שקורה בגוף, ובמלכות של הפה, דהיינו מלכות דמלכות, בה מצויים כל השורשים.
4. היות והמלכות זה האני של האדם, צריך לקבל האדם אחריות אישי תעל כל מה שקורה לו בלב, וזה יוכל לעשות רק ע"י בחירה אישית שלו.
5. לאחר הביטוש, אור הזך שיצא מהמדרגה עומד מעל הגוף ומתחת לפה דראש.
6. אור הזך מאיר לרשימות דהתלבשות שנשארו בגוף הארה מועטת כדי חיותן.
❦

חלק ה שיעור 1 עמוד רצא

חלק חמישי

ע"ס דעקודים בהתפשטות השניה

הנקראים מטי ולא מטי

* א) דע, כי להיות, שאלו הי"ס הנקראים עולם העקודים, הם אורות וענפים שיצאו מן הפה דא"ק, כנז"ל. והנה נודע שבאותה הפה עצמה, תהיה בתוכה, בחינת היוד ספירות שבה, ובספירה היוד שבה, הנקראת מלכות שבה, יש שם יו"ד שרשים של אלו היו"ד ספירות שיצאו לחוץ, הנקראים עולם עקודים. והם גם כן נקראים יו"ד ספירות מכתר ועד מלכות, והם שרשים לאלו הי"ס דעקודים שיצאו לחוץ. כי כן הוא בכל העולמות כולם.

אור פנימי

א) מלכות שבה יש שם יוד שרשים: כבר נתבאר ענין התפשטות כל פרצוף, שאור העליון, מתפשט מתחלה לזווג דהכאה על המסך שבכלי מלכות, ואור חוזר עולה מהמסך ולמעלה ומלביש על הע"ס שבאור העליון. והלבשה זו מכונה ע"ס של ראש. ואח"כ, מתרחבת המלכות, על ידי האו"ח שהעלתה, לע"ס מינה ובה, ממעלה למטה. והלבשה זו נקרא גוף, ובפרצופי א"ק נקראים עקודים. והנך מוצא, אשר המלכות עם הע"ס של או"ח שלה, הם הממשיכים ומאצילים את הע"ס של הגוף, ולכן נקראים הע"ס שלה, בשם שרשים, אל הספירות של הגוף.

ב) ונמצא, כי מ"ש לעיל, כשנסתלקו האורות אל המאציל, שנשאר אור הכתר תמיד דבוק עם המאציל ולא חזר לירד, הענין הוא, כי עמד שם למטה מן ספירת המלכות אשר בי"ס, הנקראים שרשים של העקודים, אשר כל העשר ההם, הם בספירת המלכות, אשר מכלל הי"ס של הפה עצמו דאדם קדמון. ונמצא כי היוד שרשים הנזכרים, הנה בחינת המלכות שבהם, היא אשר האצילה אלו הי"ס הנקראים עקודים, והיא נקראת מאציל אליהם.

ב) עמד שם למטה מספירת המלכות: כבר נתבאר, שהתפשטות הא' דעקודים היה בקומתכתר, משום שזווג דהכאה היה שם, במסך שבעביות דבחי"ד, ונודע, שקומת כתר הזו, אחר שנסתלק מהתפ"א דעקודים, שוב לא חזר לירד בהתפ"ב, אלא שנשאר במקורו במאציל, דהיינו המלכות של ראש, שהיא בחינת המאציל שלו, כמ"ש כאן הרב, וזה אמרו, כי עמד שם למטה מן ספירת המלכות, שבי"ס הנקראות שרשים דעקודים כלומר, שקומת הכתר הזו, שחזרה אל המאציל, דהיינו למלכות דראש, להיותו הענף של המלכות, וע"כ, כשחזר אליה, נמצא שעומד מתחתיה. וצריכים לדעת ההבחן בין המלכות דראש, שהיא בעלת המסך, שבה זווג דהכאה והאו"ח, ובין אור הכתר שעלה, שהוא בחינת אותו האור, שכבר היה מלובש בכלי, אלא שחזר ויצא משם, והוא עתה בחינת אור בלי כלי. וזכור זה לכל ההמשך.

ג) והנה כל היוד שרשים הנזכרים, פניהם כלפי מטה להאיר בעולם העקודים, על ידי אותו הכתר של העקודים, שנשאר שם תמיד תחת המלכות של השרשים כנז"ל. וכן הכתר העליון של השרשים, גם הוא חושק להשפיע בכתר של העקודים שעלה שם. כי לעולם חשק השרשים להאיר בענפים כי הם בניהם, ומאירים בהם די ספוקם כדי שגם הענפים שהם בניהם יזדווגו גם הם ויולידו תולדות.

ג) פניהם כלפי מטה להאיר בעולם העקודים ע"י אותו הכתר:  פירוש, כי גם אחר ההסתלקות של העקודים, צריכים הכלים דעקודים לקבל אור מן הע"ס של ראש, והיינו כדי להחיותן, שהיא הארה מועטת, המספקת כדי קיומם בלבד. והנה הארה זו המה צריכים לקבל באמצעות אור הכתר, שעומד מתחת המלכות דראש, כי זה הכלל, שכל הבא ומושפע להפרצוף, הוא מושפע על ידי ספירת כתר של אותו פרצוף, להיותו השורש העליון של הע"ס ההם. ולפיכך גם כאן, אע"פ שאור הכתר כבר נסתלק מהפרצוף, מ"מ אין הכלים יכולים לקבל את ההארה כדי להחיות, הנ"ל, זולת, ע"י אור הכתר, שעומד מתחת המלכות של ראש. כנ"ל.

סיכום: התחלנו בע"ה בס"ד את כרך ב' בתע"ס, מתוך ו' כרכים. התחלנו ללמוד את חלק ה' המדבר על התפשטות שניה שנקראת פרצוף ע"ב, ונקראת גם 'מטי ולא מטי' – מתפשט ולא מתפשט. הינו יוצא. אז באו עשר הארות ועשר יציאות שגרמו לתנועה. הכניסות והיציאות מספרות לנו על צורות ההרגשה שיש לנו בחיים.

עד כה למדנו בעיקר, בנקודות על התהוות הכלים, פה במטי ולא מטי לומדים על התהוות עולם הרגשות, ולכן חשיבות גדולה.

כמו שרואים ברגשות, אני מרגיש וזה הולך ובא, והרצון יכול להשאר קבוע, אבל הרגשות משתנים. על זה לומדים.

התחיל והסביר באות א' שהמלכות של ראש היא אחראית לכל מה שקורה בגוף. כי המלכות של ראש היא זו שעושה זיווג דהכאה. המלכות של ראש היא האני של האדם, המייצר או"ח, שיכול להיות שותף, שמבקש את היחד, שרוצה לפעול ע"פי האידאה, בו מצויים כל השורשים שמתפשטים ללב. מה שאתה מרגיש זה תלוי במה שקורה לך בראש. למלכות של ראש קוראים פה, בו יש את כל השורשים למה שקורה בגוף. כי היא המלכות. עוד אומר לנו שבמלכות הזו, היא גם מחולקת לע"ס וגם במלכות הפה בה מצויים כל השורשים. פירוט נוסף. באופן עקרוני למדנו באות א' שמה שיש במלכות כל מה שיש בגוף מצוי במלכות השורשים, בפה. עד כאן נקודה אחת.

עכשיו, היתה תנועה. באות ב' מסביר לנו שאחרי שהיה ביטוש והתפשט האור אז אור הזך יצא מהמדרגה, כי העביות של המסך נתמעטה. כח העיכוב שלו כבר לא יכול להיות, לא יכול לעשות גבול, אז לא יכול לבטא את דביקותו במדרגת יחידה. אז אור הכתר, אור הזך יצא מהמדרגה ולמה זה חשוב להזכיר שוב? כי יש תפקיד מיוחד לאור הזך הזה. אז כשיצא מהמדרגה רוצים לדעת לאן הלך. התשובה היא – למאציל שלו. המאציל של כל מה שקרה בגוף, אומרים שאור הזך התפשט בגוף. זה נגרם ע"י המלכות, הפה. לכן חוזר לפה. מספר לנו שעומד פה (ציור) תחת פה של מלכות דראש. 

היתה שאלה, איך יכול להיות שעומד אור בלי כלי, כך אומר בסוף או"פ של אות ב', שעומד אור בלי כלי, שהרי הסתלק מאור הע"ב שהוא הכלי, ועלה לראש. אז אולי נאמר שבראש נמצא באו"ח המלביש? אומר שאין לו כלי דאו"ח המלביש ולא יכול להתפשט לגוף. נמצא בראש בלי כלי. ראש בלי הכוונה היא בלי כלי פנימי, כמו שהאורות המקיפים היו בלי כלי, כי איך אומר שאו"מ היה בראש, גם הוא היה באו"ח המלביש. זה נקרא כלי חיצון – שעדיין לא יודע איך לקשר אותו ליישות שלי. 

מהו כן יכול לעשות, כמו או"מ, מעורר את הרצונות, וזה בא להסביר באות ג' – את התפקיד של האור הזה שהסתלק. האור שהסתלק מאיר לכל הרשימות שנשארו בכלים. הכלים האלה אם נצייר אותם אולי יותר נכון (ציור) בכל הכלים שנשארו מהעקודים שהם מפורטים לנקודות, נשארו רשימות דהתלבשות – זיכרון ממה שקיבלתי קודם ומה אני מרגיש עכשיו ממה שקיבלתי קודם. קודם קיבלתי אור הזך שהסתלק ועכשיו מאיר מרחוק לרשימות, והארה זו מרחוק של השורשים זה הארה מועטת כדי חיותם, כדי שתישאר איזושהי חיות ברצון. כי אני רוצה משמע אני קיים. לכן צריך תמיד לזכור שיש ב' סוגי הארות – הארה אחת שהיא הארה כדי לרצות, כמו אני צריך להרגיש שאני רעב. והארה שניה – אור שמתלבש בכלי, הינו שארגיש שבע. גם צריך להרגיש רעב, ואחרי שאוכל להרגיש שבע. ב' סוגי אורות. אור רק להרגיש את הרצון נקרא הארה מרחוק לרשימה דהתלבשות. שזוכר את הדבר. כשעושה בפועל זה האור שמתלבש בכלי. 

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום כללי של השיעור עמודים רצ"א- רצ"ב . כ"ט מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
בס"ד התחלנו את כרך ב' מתוך ו' הכרכים והתחלנו ללמוד את חלק ה'.
חלק זה מדבר על התפשטות שניה שנקרא פרצוף עב .
נדבר על המושג מטי (מתפשט) ולא מטי (לא מתפשט)
ישנן 10 הארות ו10 יציאות. הארות הן צורות ההרגשה שיש לנו בחיים.
אם עד כה למדנו על הכלים איך הם מתהווים, לומדים כאן על עולם הרגשות איך הוא מתהווה.
רגשות משתנים לעומת רצונות שיכולים להישאר קבועים.
המלכות של ראש אחראית לכל מה שקורה בגוף.
מלכות דראש היא האני של האדם המבקש את היחד, המייצר אור חוזר. בה נמצאים כל השורשים.
למלכות דראש קוראים פה, שבה כל השורשים למה שקורה בגוף.
במלכות כל מה שיש בגוף מצוי בה.
ואז היתה התנועה שמוסברת באות ב':
אחרי שהיה ביטוש, אור הזך יצא מהמדרגה כי כח העיכוב שלו המתעט .
יש תפקיד מיוחד לאור הזך הזה.
לאן הלך אור הזך? למאציל שלו-
מי המאציל שלו? מי גרם לו להתפשט? המלכות דפה.
איך יכול להיות שעומד אור בלי כלי?
(כי הרי הסתלק מאור העב שהוא כלי ועלה לראש, הוא הרי לא נמצא באור חוזר המלביש….)
הוא נמצא בראש בלי כלי. כמו שהאורות המקיפים היו בלי כלי.
זה נקרא כלי חיצון- כלומר עדיין לא יודע איך לקשר אותו .
באות ג' בא להסביר מה התפקיד של האור שהסתלק- הוא מאיר לכל הרשימות שנשארו בכלים .
מהי רשימה דהתלבשות- זיכרון ממה שקיבלתי קודם.
אור הזך מאיר מרחוק לרשימות האלה- היא הארה מועטת כדי חיותם.
אני רוצה משמע אני קיים- יש ב' סוגי הארות
א. הארה אחת כדי לרצות – להרגיש את הרעב
ב. הארה שניה אור שמתלבש בכלי- כדי להרגיש שבע
רק להרגיש את הרצון- הוא ההארה מרחוק לרשימות דהתלבשות.
שאלה- אור הזך שמאיר בלי כלים עומד בראש ומאיר לרשימה דהתלבשות?
תשובה- כן. בראש . ויש מיקום מדויק בראש. מתחת לפה מעל הגוף.
שאלה- אז האם רשימה תמיד צריכה אור מקיף כזה שיעמוד בחוץ וכביכול יזכיר לה?
תשובה- כן. זה נכון וזה נקרא להרגיש את הרצון. או אור כדי חיותה
שאלה כלי חיצון. מה ההבדל בינו לבין רשימה? כי הרי רשימה היא גם ללא קבלת אור בגוף….
תשובה- שכלי חיצון הוא בראש והרשימה דהתלבשות בגוף.

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ה'
סיכום בנקודות רצ"א רצ"ב – כ"ט מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בחלק ה' אנו לומדים על התפשטות האורות של פרצוף ע"ב בכלים הריקניים שנשארו מגלגלתא
2. חלק זה נקרא מטי ולא מטי, דהיינו התפשטות האורות והסתלקותן, כך בעשר כניסות ועשר יציאות
3. במלכות דראש ישנם את כל השורשים של מה שקורה בגוף, ובמלכות של הפה, דהיינו מלכות דמלכות, בה מצויים כל השורשים.
4. היות והמלכות זה האני של האדם, צריך לקבל האדם אחריות אישי תעל כל מה שקורה לו בלב, וזה יוכל לעשות רק ע"י בחירה אישית שלו.
5. לאחר הביטוש, אור הזך שיצא מהמדרגה עומד מעל הגוף ומתחת לפה דראש.
6. אור הזך מאיר לרשימות דהתלבשות שנשארו בגוף הארה מועטת כדי חיותן.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ו' רע"ג-רע"ד – כ"ח מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפ"ו אנו לומדים על שש הבחנות באו"י
2. יש להבדיל בין אור עליון לאור ישר. שאור לעיון הוא בבחי' אני הויה לא שניתי בעוד אור ישר, יש בו רצון לקבל.
3. ידיעת חכמת הקבלה, היא הידיעה של סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה בבחי' גורם ונמשך בחיוב מוחלט.
4. להיות מקובל זה לדעת בשכל את החכמה ולחיות אותה ולהרגיש אותה.
5. כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י, אולם היות והן מופשטות, עלולים להתבלבל בהן, ולכן כדאי ללמוד אותן כפי שסידרו לנו האר"י הקדוש ובעה"ס דרך או"ח.
6. הבחנה הא' : אור העליון הוא בהשוואה אחת. וע"ס דאו"י הם האור העליון עם רצון לקבל.
7. הבחנה ב': מספר עשר הספירות הן בעיקר באור ישר (להבדיל מאו"ח שהן רק ה' בחינות)
8. הבחנה הג': בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו
9. הבחנה הד': את המרכיבים של הרצון בד' בחי' דאו"י, אנו מקבלים על ידי המרחק ממקור האור.
10. הבחנה ה': כל שיש במסובב, מקבל מהסיבה שלו, שהיא גדולה תמיד מהמסובב ממנו.
11. הבחנה ה-ו': כל הקרוב יותר לבחי"ד נבחן לעב יותר ונמוך יותר. הבחנה זו היא רק לארח הצמצום.
12. בהודיה ובס"ד גדולה סיימנו כמעט את כל חלק ד' ואת כל כרך א' בתע"ס, בע"ה בסעודה נלמד את האות האחרונה ונעשה סיכום קצר על ח"ד.
❦

פרק ד שיעור 42 עמוד רעג

פרק ו'

שש הבחנות באור ישר

אור העליון הוא בהשואה אחת, 

וכל השינויים האמורים הם ביחס המקבלים

פט) תחילת הכל, צריכים לדעת ולזכור, אשר אור העליון שוה בהשואה אחת, וכל אלו ריבוי השינויים, שאנו מוצאים בעולמות, כל אלו נעשים מצד המקבלים, ולא עוד, אלא שהם באים בסדר סבה ומסובב בחיוב, מן המקבל הראשון, שה"ס מלכות דא"ס ב"ה. כמ"ש זה באורך (בחלק א', באו"פ ובהסת"פ). ואחר כל אלה, אין שום שינוי מתהוה באור העליון, ואפילו כלפי המקבלים, אינו מקבל שינוי, כלומר, שסוף סוף יתגלה אורו הפשוט למקבלים, כמו שהיה מגולה במקבל הראשון, דהיינו במלכות דא"ס ב"ה מטרם הצמצום, בלי שום שינוי. בסו"ה, אני הויה לא שניתי כמ"ש שם בהסת"פ, ע"ש. 

ידיעת החכמה תלויה ברובה לדעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופים והעולמות בסדר סבה ומסובב

צ) ותדע, שידיעת החכמה הזו תלויה ברובה על ידיעת סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה, מבחינת "גורם ונמשך" בחיוב מוחלט. וחכמי הזוהר ביארו את זה בדרך הסוד. אמנם לא היה מבין בדבריהם, עד שבא האר"י ז"ל וגילה הדברים. ודע שכל החידוש שבקבלת האר"י ז"ל, על המבארים הקודמים לו, הוא בעיקר בגילוי דרכי עה"ס דאור חוזר. והגם שע"ס דאו"ח בכללן, היו מגולים לכל המקובלים הקודמים, אמנם עיקר השגתם והבנתם היה, רק ע"פ הדרכים שבע"ס דאו"י. עד שבא האר"י ז"ל, וביאר לנו את ידיעת דרכי אוה"ח על כל פרטיהם. ובזה פתח האוצרות הסתומים ונעולים שבספרי הזוהר הקדוש.

כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י

צא) אמנם צריכים לידע, שכל אלו ההבחנות המרובות, הנבחנות באור חוזר, הן נמשכות מעה"ס דאור ישר, עד שאין לך כל דבר חידוש קטן באו"ח, שלא יהיה נמשך מאו"י. וע"כ הן נקראות ג"כ באותם השמות של האו"י, ולא לבד שהן נמשכות מהן, אלא שגם תכונותיהן שוה זו לזו, וכל ההפרש, הוא רק בערך ההפכי שביניהן, שהוא מטעם שזה אור וזה כלי. 

מע"ס דאו"י דיבר הרב מעט מאד

צב) אכן מעה"ס דאור ישר, דיבר האר"י ז"ל מעט מאד, וגם בקיצור נמרץ, והוא משום שסמך בזה על המקובלים הקודמים, שכל דבריהם הם רק מאו"י, וע"כ לא מצא לנחוץ להאריך בהן. ויש להודות, שחסרה לנו מאד ידיעתו הבהירה מעה"ס דאו"י, והוא חסרון שלא יוכל להמנות. 

צג) ויש כאן בע"ס דאו"י, שש הבחנות, שצריכים לזכור אותן תמיד בשעת העסק בחכמה, ואלו הן: הבחנה א' היא, שאור העליון הוא בהשואה א', ואילו הבחינות הנבחנות בעשר ספירות דאו"י, הן בחינת לבושים על אור העליון, אלא שאינן מתגלות כלל, זולת על ידי התלבשותן באו"ח.

מספר עשר הספירות הן באור ישר. 

אבל באו"ח הן חמש בחינות

צד) הבחנה ב' היא, אשר מספר ע"ס, הן בעיקר רק באו"י, אבל באו"ח, אינן אלא ה' בחינות בלבד. כמובא בדברי הרב (כאן אות ס"ג), ובמ"א.

עשר הספירות דאו"י נחשבות כהארה אחת,

ונבדלות זו מזו רק כשמתלבשות באו"ח

צה) הבחנה ג' היא, שע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו, כמו שהן מלובשות באו"ח, אלא שנחשבות כולן כמו הארה אחת, אכן כשהן מתלבשות תוך ע"ס דאו"ח, מתגלות ביניהן הבחנות גדולות ועצומות מאד.

יש מרחקים בע"ס דאו"י מבחינת עצמותן, אע"פ שהן כהארה אחת

צו) הבחנה ד', הם המרחקים, שיש בע"ס דאו"י מבחינת עצמותה של כל ספירה וספירה, כמ"ש זה (בחלק א' באו"פ דף ה' ד"ה וטעם), ע"ש היטב כל ההמשך, ובהסת"פ שם.

כל שיש במסובב מקבל מסבה שלו. ועיקר ההארה

נשארת בסבה שלו, ורק ענף ממנו מושפע למסובב

צז) הבחנה ה' היא, גודל המרחק שבין סבה אל המסובב, וכל שיש במסובב, מקבל זה מהסבה שלו, ולא יוכל לקבל משהו מן איזה מדרגה, שהוא למעלה מהסבה שלו, בלי אמצעות סבתו. וכל מה שהסבה משפעת למסובב, נמצא עיקר ההארה נשארת בסבה ורק ענף קטן ממנו מושפע ובא למסובב, אע"פ שעיקר ההארה לא באה, אלא רק בשביל המסובב (עי' לעיל אות כ"ד).

כל הקרוב יותר לבחינה הד' נבחן לעב יותר

צח) הבחנה ו' היא, הבחנה של הקירבה לבחי"ד. כי כל הקרוב יותר אל הבחיה"ד, נבחן לעב יותר ונמוך יותר, כנ"ל באות כ"ג. והבחנה זו מתחלת בע"ס דאו"י רק מצמצום ולמטה, אשר בחי"ד נעשתה לחלל פנוי, ונתקנה במסך. וע"כ הבחנה זו אינה נוהגת בעגולים, משום שאין שם מסך. 

סיכום: התחלנו ללמוד פרק ו'. ב"ה בפרק זה מסיימים את חלק ד' בתע"ס. 

פרק זה מדבר על ד' בח' דאו"י.

למדנו 6 פרקים. בפרק א' ה' הבחנות בהכאות. פרק ב' יב' מיני או"ח. פרק ג' יב' מיני רשימות. פרק ד' י' מיני כלים. פרק ה' ז' הבחנות שבמסך. עתה בפרק ו' – ו' הבח' באו"י.

לפני שנדבר על ההבחנות נלמד מה זה או"י. כדי להבדיל את האו"י מאור עליון אומר לנו ומזהיר אותנו בתחילה, שאור עליון הוא בח' 'אני הויה לא שניתי' כמו שלמדנו בחלק א' פרק ב' אות ב', אומר שם שכמו שעצמותו בח' 'אני הויה לא שניתי', גם האור המתפשט ממנו, כל זמן שלא הגיע לבח' נאצלים גם האור הוא בח' 'אני הויה לא שניתי'. האור לא רק אחדותי, לא שלא רואים את הפרטים שבו, אלא שאין בו פרטים, הוא אחד כמו עצמותו. לא יודע מה ההבדל בינו ובין עצמותו. מבחינתנו עד שלא הגיע לנאצל אז האור הוא אחד.

אם כך, איך יש השגחה. עצמותו משגיח עלינו גם כשהוא אחדותי. משגיח דרך רצון לקבל שנקרא לבושי מוחין. 

היום שיעור אחרון, כשהשיעור עשר פעמים ח"י. שיעור 180 ב"ה. סימן טוב. הסימן – ע"י תע"ס מקבלים חיים. 

אנחנו אומרים שכל ההשגחה היא תמיד על הרצון לקבל, והבורא יכול לברוא כל רצון לקבל, בח' 'מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'. דרך הרצון לקבל יש גם השגחה שנקראת 'לבושי מוחין'. הרצון לקבל שהבורא בורא ודרכו משגיח על הנבראים, זה לא הנברא עצמו, כי הבריאה בנויה גם מהאדם, ומעוד חלקים שיש בבריאה שהם משמשים את הבורא, כמו מלאכים, שרפים, אופנים, חיות הקודש, דצ"ח – בע"ח, יתושים וכד', ודרך זה יש את ההשגחה, אבל זה לא האדם. הבריאה מורכבת מחלקים שדרכם מנהלים את העולם, שדרכם הבורא מנהל את העולם. יש דברים שהוא מנהל באופן אישי. מהמקום של האמונה בו, בהיותו סיבה ראשונית, משם מתנהל היהודי. זה עניין גדול לדבר על ההשגחה. רוצים להדגיש את ההבדל בין ד' בח' דאו"י ובין האור העליון שהוא בח' 'אני הויה לא שניתי' ואנחנו מדברים על ד' בח' דאו"י.

עוד מספר בעה"ס, מה זה להיות מקובל. מה זה לדעת את חכמת הקבלה – לדעת את סדר ההשתלשלות הספירות, העולמות, הפרצופים זה מזה בבח' גורם ונשמך בחיוב מוחלט. זו הגדרת חכמת הקבלה. כמובן שכשמדברים אז לא רק על שכל. צריך לדעת בשכל, אבל צריך לחיות כך, כשמרגיש, בבח' 'והשיבות אל לבבך'. להיות מקובל זה לקבל את הידיעה מלמעלה, אבל גם לחיות כך – שהלב מרגיש כך. כשהאדם חושב ומכיר את החוקים העליונים אז נקרא מקובל.

החידוש בקבלת האר"י הוא שבנוסף למבארים הקודמים, נתן לנו כלים לתפוש את הסדרים האלה, דרך או"ח ולא מספיק או"י, כי ד' בח' או"י זה דבר מופשט ואפשר להתבלבל בו מאוד, כי אין לנו תפישה באו"י בלי או"ח. מה שמדברים על או"י זה רק כי יש או"ח. המקובלים הקודמים הזכירו או"ח בכללות, ואת הפירוט נתן האר"י ובעה"ס נתן בפירוט, בתענוג לשכל, לנשמה וללב, איך הכל מאורגן ומסודר ע"פי חוקים, השתלשלות הספירות, הפרצופים והעולמות, ומבח' גורם ונמשך בחיוב מוחלט שכל שכל בינוני יכול להבין. לכן יש לנו עניין גדול ללמוד את זה, כמו שאומר המרח"ו, שלא בא האדם לעולם אלא כדי ללמוד את חכמת הקבלה. 

אמנם האו"ח הוא דבר עצום וגדול שדרכו אנחנו מבינים, אבל כל ההבח' דאו"ח באות דרך ד ' בח' או"י. דרכן מבינים. עד כאן הבנו שאו"י זה הכלל ואו"ח זה מה שמאפשר לתפוש את הכלל הזה. כל ד' בח' דאו"י זה כמו בח' א' שהאור והכלי אחד. לכן אין לנו תפישה בו. השורש זה הבינה שאמרה שגם היא רוצה להשפיע. פירוט האו"ח זה הז"א שהוא זיווג דהכאה שעושים בקו, זה ז"א והשילוב יהיה במלכות וזה גמר התיקון. זה מבט כללי על הלימוד.

אחרי שהבנו, אנחנו רוצים לראות מהן ו' ההבח'.

א' שבד' בח' או"י, היא שהאור העליון הוא בהשוואה אחת בבח' 'אני הויה לא שניתי' והאו"י ע"ס המלבישות על אור העליון. זה ד' בח' או"י. י"ס המלבישות על אור העליון.

הב' ב' – בד' בח' או"י יש ע"ס, זה ההבח' שלו ע"ס דאו"י. כשמדברים על כח"ב תו"ם מדברים על או"י. לגבי ע"ס דאו"ח זה מכיוון שבאו"ח זה מדברים מצד או"י, עוד לא יצא לבח' פרטית של או"ח. כשיוצא או"ח מדבר על גובה קומה של הפרצופים ולכן יש ה' פרצופים ולא עשר. הבח' ב' היא שבאו"י יש ע"ס.

הבח' ג' – בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אין מדריגות נבדלות זו מזו, אין לנו תפישה בנבדלות. יש מורכבות שם, אבל הן לא מדרגות נבדלות אלא שבאות יחד. כמו שלמדנו עובר כלי חכמה כאחד.

הבח' ד' – ההבח' השונות שרואים ב' בח' דאו"י הן ע"פי המרחק ממקור האור. יש התפשטות האור, וככל שמתפשט יותר מעצמותו, כך גדלות המורכבויות בבח'. המורכבויות הן מסיבה לתוצאה, של בח' ד' נותנת את ההבח' בד' בח' דאו"י.

הבח' ה' – גודל המרחק בין סיבה למסובב. כל מה שיש במסובב מקבל מהסיבה שלו, ולכן הסיבה יותר גדולה מהמסובב.

הבח' ו' – ד' בח' דאו"י במסגרת אחרי הצמצום. בשונה מהבח' ד' שהיתה לפני הצמצום. פה מדבר על הח' אחרי הצמצום. כל הקרוב אל בח' ד' נבחן לעב יותר ונמוך יותר וצריך לומר שהוא גם נתקל במסך אותה הבח'. גם מושכת יותר אור ויכולה לייצר אהבה יותר גדולה.

שיעור 42 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ו' רע"ג-רע"ד – כ"ח מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפ"ו אנו לומדים על שש הבחנות באו"י
2. יש להבדיל בין אור עליון לאור ישר. שאור לעיון הוא בבחי' אני הויה לא שניתי בעוד אור ישר, יש בו רצון לקבל.
3. ידיעת חכמת הקבלה, היא הידיעה של סדר השתלשלות הספירות והפרצופין והעולמות זה מזה בבחי' גורם ונמשך בחיוב מוחלט.
4. להיות מקובל זה לדעת בשכל את החכמה ולחיות אותה ולהרגיש אותה.
5. כל ההבחנות שבאו"ח נמשכות מאו"י, אולם היות והן מופשטות, עלולים להתבלבל בהן, ולכן כדאי ללמוד אותן כפי שסידרו לנו האר"י הקדוש ובעה"ס דרך או"ח.
6. הבחנה הא' : אור העליון הוא בהשוואה אחת. וע"ס דאו"י הם האור העליון עם רצון לקבל.
7. הבחנה ב': מספר עשר הספירות הן בעיקר באור ישר (להבדיל מאו"ח שהן רק ה' בחינות)
8. הבחנה הג': בע"ס דאו"י כשהן לעצמן, אינן מדרגות נבדלות זו מזו
9. הבחנה הד': את המרכיבים של הרצון בד' בחי' דאו"י, אנו מקבלים על ידי המרחק ממקור האור.
10. הבחנה ה': כל שיש במסובב, מקבל מהסיבה שלו, שהיא גדולה תמיד מהמסובב ממנו.
11. הבחנה ה-ו': כל הקרוב יותר לבחי"ד נבחן לעב יותר ונמוך יותר. הבחנה זו היא רק לארח הצמצום.
12. בהודיה ובס"ד גדולה סיימנו כמעט את כל חלק ד' ואת כל כרך א' בתע"ס, בע"ה בסעודה נלמד את האות האחרונה ונעשה סיכום קצר על ח"ד.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧