הדף היומי בתע"ס | חלק ב' עמוד מד | שיעור 8

שיעור 8 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'

פרק א' עמוד מ"ד  י"ט אייר תשע"ט

בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

  • למדנו את ההוראות של ד 'הבחינות כחבתו"מ . את התפארת נלמד בהמשך.
  • כתר הוא בחינת האמונה מלשון מכתרת, מסבבת את הבחינה. כך למדנו שהאדם צריך לעבוד במסגרת אמונית .

הכוונה כלל אמוני שמסובב אותו.

  • חכמה- היא ההשראה האלוקית, המצב השלם, היא גם נקראת הכלל. התנועה שם היא מחשבה דדוקטיבית .שבאה מהכלל אל הפרט .
  • בינה- היא הפרטים. אותו הנולד מצד המצב. התנועה צריכה להיות אינדוקטיבית- מהפרט אל הכלל .
  • אלה שתי תנועות שצריכות להיות כדי שחכמה ובינה יוכלו להתקשר ביניהן .
  • הצורה שבה יתקשרו היא על ידי הדעת שאותה נלמד בהמשך.
  • מה היא הדעת המחברת בין הכלל לפרטים?בשתי הצורות. גם עם היכולת לראות את הכלל, להיות בהשראה עליונה ,וגם לראות את הפרטים ממנו. גם כשאין לנו את ההשראה האלוקית, איך אנחנו יכולים לעבוד עם הפרטים כדי להכין מקום נפשי לקבל את אותה השראה ולקבל את הכלל.
  • מלכות- נקראת שליטה .מלשון מלוכה. גם אם זה בא בכח ,בשליטה, באדנות . לעיתים אדם צריך את הכח הזה כדי לסדר את המדרגה.
  • כאשר אנחנו חיים, בחיים הרגילים הבינה קודמת לחכמה. כי ראיית הפרטים וחוסר השלמות והחיצוניות קודמת לראיית הכלל .אז היינו יכולים לחשוב שהפרטים צריכים לבוא לפני הכלל .אבל זה ממטה למעלה בצורת העבודה שלך אבל ממעלה למטה הכלל קודם לפרטים לכן חכמה קודמת לבינה ולא בינה קודמת לחכמה למרות שבדרכי העבודה יכול להיות שנצטרך לראות את הפרטים לפני הכלל .
  • יש גם דרך אחרת לראות שני מקבל את הכלל באמונה ועובד עם הפרטים כדי לגלות את הכלל .הרעיון שכלל בא לפני הפרטים נובע ממה שלמדנו בשיעור 6 שהאור קודם לכלי. המצב השלם קודם למצב החסר .
  • למדנו שעולם א"ק הוא העולם הראשון שנאצל לאחר הצמצום ועולמות הבי"ע מלבישים על עולם אדם קדמון ובאים לגלות אותו. זה מבנה שעוד לא למדנו את העולמות ועולם א"ק. אומר לנו באופן כללי .

סוף אות ה '– עץ חיים:

נתבאר ענין א היוד ספירות, שנאצלו בסוד יוד עגולים ב זה תוך זה.

" א( ואע"פ, שאינן אלא ד' מדרגות, דהיינו ד' הבחינות הנודעות, עכ"ז, יש בהן יוד ספירות, והוא, משום דבחינה ג', שנקראת זעיר אנפין או תפארת, יש בה שש ספירות שנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, וטעם הדבר יתבאר במקומו.

זהו חידוש של האר"י. ציור 1.

הרי יש לנו את הד' ספירות וקוצו של יוד.

אז יש לנו את כחבתו"מ

הז"א עצמו מחולק לחג"ת נה"י

ואז נספרים לעשר.

נלמד את זה בהמשך למה דוקא ז"א מתחלק.

לזכור – כשמדברים על 10 ספירות מדברים על יקוק וקוצו של יוד .

נלמד בהמשך מה שבעה"ס הרחיב על דברי האר"י.

וצריך שתדע כאן, הדיוק הנמצא בספר יצירה )פ"א מ"ד(, וז"ל "עשר ולא תשע": שמשמיענו בזה, דבר נכבד מאד, כי כבר נתבאר, שכל הארות הספירות מהאור העליון, ואפילו בעגולים שהם בהשואה אחת, אינם מאירים את בחינה ד' שנקראת מלכות. והשם ספירה, מורה רק על אור וכלי ביחד ,

אז למה קוראים לה ספירה? אומר שספירה מורה רק על אור וכלי יחד. הרי למדנו שספירה זה צורה .הוא רוצה לומר לנו שכלי ואור של רשימה .ולא אור כללי. אם היינו אומרים שאור כללי צריך להיות בו, היה צריך לקרוא לו נשמה. נרנחי"י. הרי למדנו באות פ' שלושה שמות:

  • ד' ספירות – חומר
  • ספירות – צורה
  • אור המלובש בכלי זה נרנח"י

אז למה אומר שזה ספירה? היינו יכולים לקרוא נרנח"י. כנראה מתכוון לרשימה ולא לאור .לפי הכתוב אפשר היה לחשוב אחרת .

"כלומר, שהאור העליון מלובש בכלי, אבל כלי בלי אור אינו נקרא בשם הזה, כי "ספירה", משמעותה ספיריות ובהירות. ולפי"ז ,היה יכול לעלות על הדעת, שהמלכות איננה ספירה ח"ו, להיות האור העליון אינו מאיר בה, כמבואר. ולפיכך מדייק בעל ספר יצירה ואומר, עשר ספירות הן ולא תשע ח"ו ,"

היית יכול לחשוב שהמלכות אינה ספירה כי אין בה אור. אבל עשר ולא תשע.

"כי המלכות נבחנת ג"כ לספירה, והטעם הוא, מחמת שכל התקשרות האור העליון בעשר הספירות, היא ביחוד, על ידי האור החוזר, שהמלכות מעלה בכח המסך שבה ממטה למעלה )כנ"ל אות כ'(. ועל כן, אדרבה, היא הספירה הנכבדה ביותר בעשר הספירות, כי זולתה, לא היה מתקשר האור בתשע הספירות העליונות, כמבואר שם. ונחשב משום זה, כמו שהיתה כולה אור .

והבן, ויתבאר עוד במקומו."

מה יש פה להבין?  אז אומר לנו בתשובה קכא( "משמיענו, שאע"פ שבחי"ד שהיא המלכות, אינה מקבלת כלום מאור העליון

לאחר הצמצום, מ"מ מכח מעלת או"ח שבה, נחשבת לספירה חשובה כמו שאר הספירות, והן "עשר ולא תשע". "ועשר ולא אחת עשרה". משמיענו עוד, שאל תעלה על דעתך, שיש ג"כ בחינת קבלת אור עליון בבחי"ד באיזה אופן שתהיה. וא"כ היתה המלכות נחשבת לב' ספירות, שהן מלכות דאור ישר ומלכות דאור חוזר, וא"כ היה המספר אחת עשרה ספירות. לזה מזהירנו "עשר ולא י"א", כי המלכות אינה מקבלת מאור ישר אף משהו."

אומר לנו שבגלל החשיבות שלה נחשבת לספירה. אז אומר מפאת שהיא מלכות דאור חוזר. היא לא שתי ספירות שיש בה גם אור ישר ואור חוזר. כי אז היה 11. היא לא מקבלת אור ישר אפילו משהו. אז יש פה שני פרושים:

  • שהרב אדם סיני הציע. כשאתה שואל אותי אם זה ספירה או לא ספירה , איני מדבר על אור המלובש בכלי אלא רק על רשימה .מצד זה גם במלכות יש רשימה. כי בא"ס האיר בה אור וכשהסתלק האור בכלים דעגולים נקראת רשימה .

מדוע בעה"ס לא כתב תשובה זו? כי הוא מדבר פה על הספירות דקו ולא על הספירות דעגולים. וגם בספירות דקו אני רוצה לקרוא לה ספירה. על זה אמר בעה"ס עשר ולא תשע ועל זה נתן תירוץ.

  • בעל הסולם לא כתב אפשרות זו- כי מדבר על הספירות דקו ולא על הספירות דעגולים. על זה נותן תירוץ- אם לא היה בה אור ישר ולא הסתלק האור לא יהיה בה רשימה. אלא, מפאת שהיא גרמה לאור חוזר .ויש בה חשיבות על פי החשיבות הזו אני קורא לה ספירה. כלומר גם מי שיש לה הארה של אור חוזר, היא שותפה. מתוך השותפות הזו היא נקראת ספירה .

אז יש לנו הגדרה נוספת. כל מי שחשוב ופועל לקבלת האור ישר, הוא גם נחשב לספירה. ואומר שיתבאר עוד במקומו. מה שיתבאר זה שכל  מה שהתחתון גורם לעליון- גם הוא מקבל. חוק שנלמד בחלק ח .'

היות והמלכות גרמה לקבלת אור ישר גם היא נחשבת כאילו יש לה אור ישר ולכן מקבלת שם של ספירה.

שאלה – מי זאת המלכות שמדברים עליה?

הרי אם נסתכל על הזיווג דהכאה .איך קרה זיווג דהכאה?

זאת המלכות שהקו מושך אור . היא עושה מסך ודוחה את האור

לאחר דחיית האור , היא מייצרת כלי חדש

הכלי החדש נקרא כלי דאור חוזר

ברגע שיש אור באותו מקום- נקרא או"ח המלביש

ואז אחר כך המלכות מתרחבת

וכן מקבלת אור עד מקום הטבור

במקום הטבור ולמטה עד סיום רגלין לא מקבלת.

אז השאלה- הרי המלכות מקבלת אור ?הנה התרחבה ומקבלת .עונה הרב- המלכות התרחבה לעשר ספירות. מכתר שלה עד מלכות שלה .העצם שלה לא קיבל. והמלכות שלה לא מקבלת אור והיא השורש של אי קבלת אור.

אבל בגלל שהיא עשתה את האור חוזר, היא נקראת ספירה.

"ב( עי' בחלק א' או"פ פ"א אות ק.'" שם הסביר לנו שהם כמו גלדי בצלים זה תוך זה. שעיגול הכתר יותר חיצון שסוף העיגול הוא במרכזו וידבר על זה פה גם בהמשך .

כותרת אות ו'- הקו מחבר את כל העגולים יחד

ד( והנה ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד, היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר ה ויורד ו ונמשך מעגול אל עגול, עד ז סיום תכלית כולם. ודרך הקו הזה, נמשך האור והשפע, הצריך לכל אחד ואחד מהם.

עיגול הוא דין. אין חיבור בין הדינים. אלא רק בין הזכרים המייצרים א ת בחינת הקו .שזה בחינת החסד. צד הזכר מתחבר .צד הנקבה מצד פרטיותה. לא מתחברת. חומר לחומר חיצון לחיצון לא מתחבר . הנשמה מתחברת.. אז הוא אומר שהקו הוא מחבר .

דרך הקו העיגולים מקבלים את ההארה .

" ג(פירוש, כי בעשר הספירות דעגולים כבר ידעת, שיש הפסק ומקום פנוי בין ספירה לספירה, דהיינו, כמידת ז' ספירות דהארת יושר, שבאותה הספירה )כנ"ל אות צ' ד"ה והנה( ,"

את זה למדנו באות צ' לפי הציור

שבין כל ספירה וספירה יש לנו ז' ספירות המפרידות. והקו מחבר את כולם. אז הוא אומר שהדינים אינם מתחברים אלא רק הקו .החסד, ההשפעה ההתפשטות זה מחבר. כשכל אחד עומד על דעתו,  זה לא מחבר .האנוכיות והניתוק אינם מחברים.

בעבר אני זוכר שהשכנים היו מאד מחוברים .היום כל אחד סוגר את הדלת. יש שכנים שאינם מכירים זה את זה. פעם לא היה כך. למה ?ככל שהולכים וחיים את הטבע האישי וכל אחד יעשה מה שמרגיש עם הטבע האישי שלו.

יש אמת מחברת בין כולם? מה היא. אמת של אדם קדמון. אמת של היחד .היחד מחבר. אם נלך למקום היחד, נתחבר .

אפילו כשבאים ליחד כל אחד רוצה לשמור על הפרטיות שלו שלא יקחו לו את תאוותו.

"אמנם, בעשר הספירות של הקו, אין ביניהן הפסק כלל, שמתחילות מאור א"ס, ומתפשטות עד הנקודה האמצעית שהיא בחינה ד ,'שנקראת מלכות, שאין עוד שום בחינה למטה הימנה, כמבואר"

בקו יש חיבור .ברצון ליתר דבקות יש המשכיות. השוני בין טבע הנשמה לבין טבע הרצון לקבל שהוא דין המייצג קטיעה, שם אלוקים, והנשמה, שם הויה, מייצר רציפות. השאלה אם אתה רואה כל מקרה כדבר פרטי או שאתה מבין שיש רצף בין הדברים .

אם אתה חי את הרצף בין הדברים אתה חי צד הנשמה ,אם אתה חי כל אחד כפרט נפרד- פרטים- פירוד.

כל אחד צריך לשמור על הייחודיות שלו בתפקיד שלו ביחס לכלל.

"הרי, שעשר הספירות הראשונות שהתפשטו מא"ס בסוד קו ישר, שנקראות ג"כ עשר הספירות דאדם קדמון,"

שראינו שספירה של א"ק, היא הכלל והיא הכתר, והיא מחברת בין כל העולמות אבי"ע. הקו עובר מהתחלה ועד הסוף.

" הנה אין ביניהן שום הפסק כלל. ולפיכך אומר הרב, שספירות הקו מחברות גם ע"ס דעגולים, כי ז"ס תחתוניות שבכל ספירה דיושר, מחברות ע"ס שבספירה עליונה דעגולים, עם ע"ס שבספירה תחתונה דעגולים ."

יש חיבור בין עיגול לעיגול על ידי ז"ס. הרי אמר שז"ס מפרידות אך הן גם מחברות כי הן הגורמות ליציאת הראש הבא ויוצרות חיבור בין הבחינות.

"משום, דהארת ע"ס דחכמה דעגולים המקבלות מג"ר דספירת חכמה דיושר, הנה בהכרח, שהאור הזה עובר דרך ז"ס תחתונות דספירת כתר דיושר, "

 אם  אתה אומר שיש אור בעיגול החכמה , הרי כל אור מגיע מא"ס אז הוא חייב לעבור דרך ז"ת . אם הייתי אומר שמקבל מהכתר והיה מקבל למשל מהכתר הרי הכתר רחוק ממנו. זה אומר שחייב לעבור דרך ז"ת . זה אומר שהז"ת מחברות ביניהן.

כמו צינור שמחבר ביניהן .

יוצא עם כך שהכוונה בעל מנת להשפיע מחברת גם את הפרטים שמתברכים בכוונה הזו. למה זה קורה? כי האור עובר דרך ז"ת .

"שהרי ג"ר דחכמה דיושר מוכרחות לקבל מז"ס דכתר דיושר, ולהשפיע בע"ס דחכמה דעגולים. ונמצא ז' ספירות תחתונות דכתר דיושר, מחברות ע"ס דכתר דעגולים עם ע"ס דחכמה דעגולים. וכן, מחכמה לבינה, וכו' עד"ז."

על איזה עיגולים מדובר? רק אותם העיגולים ששימשו את הקו .העיגולים טרם הקו נשארים לעולם נפרדים בבחינת אין העדר ברוחני .זה השורש לחלוקה לחיצוניות ופנימיות .לכן החיצוניות היא מפורדת .

מהו היחס בין חיצוניות לפנימיות ?-  יש הרבה הבנות במושגים אלה שמביא בעה"ס אבל השורש מתבטא פה ביחס בין עיגולים שהם חיצוניים לקו שהוא פנימיות. אומר הפנימיות יכולה לחבר את החיצוניות, אבל החיצוניות נשארת במקומה. העולם שאני רואה מחוצה לי ,נשאר מפורד, הוא מוגדר לי בזמן. קרה היום משהו, קרה מחר. יש את ירושלים, יש את תל אביב. יש את נורבגיה, יש את קנדה. אני רואה שהדברים מפורדים. אם הגוף נמצא במקום אחד, הוא לא יכול להיות במקום אחר. אבל הם נשארים בחוץ מפורדים והאדם שבנו יכול לחבר בין הדברים. האדם יש בו שני דברים.

  • כשהוא לוקח את העולם ומשתמש בו לטובת האדם ,אז הוא מחבר בין כל הפרטים בעולמות. למרות שאני רואה שהם בחוץ נשארים, מצד אין העדר ברוחני, העולם נשאר מפורד בחוץ . השאלה מה אני חי. אם אני חי את החיצוניות אני מרגיש גם בתוכי פירוד. אם אני חי פנימיות, אז אני משתמש בעולם לטובת אותה פנימיות שבי אז אני מרגיש מחובר.

איך בני אדם אומרים, אני רוצה להרגיש שלם בתוכי.

 בחכמה אנחנו רואים שיש עיגולים שהקו לקח אותם כדי להשתמש. על ידי עיגול הוא מושך את האור ,מעורר את הרצון העצמי ואז פועל בצורה של השפעה, של חיבור, של אהבה. אותו רעיון. אני רואה תפוח, עץ דקל, חברים וכו'  כאשר אני רואה דברים מחוצה לי, אם אני פועל בהם ומשתמש בהם בשביל להתחבר ,בשביל לבוא לבחינת הכלל ,לחיות את האדם שבי, אז הכל מחובר. גם אם הם מפורדים מצד עצמם, אני משתמש בהם לחיבור. באופן מאד פשוט. אם אני אוכל תפוח ואחר כך עגבניה וכו 'אז הכל מתחבר אצלי כי הכל שימש אותי. אז הכל נמצא אצלי בחיבור .

  • אבל אם זה נשאר מחוצה לי- כל דבר אני רואה כדבר נפרד, רק לאותה תאווה פרטית אז זה לא מתחבר.

אדם החי חיים פנימייים, הכל מחובר אצלו.

אדם החי חיים חיצוניים, מרגיש בתוכו פירוד. למה כי החיצוניות בטבעה היא מפורדת ואפשר להשתמש בה ולמרות שמשתמש בה עדיין נשאר מחובר. יותר מזה, אני רואה חיבור בין הדברים. כיצד הדברים קשורים זה לזה. אם לא, אז לא רואים קשר.

עץ חיים – היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר

"ד( פירוש, הקו שהוא הארת יושר, הוא כמו בוקע את גגי העגולים, ועובר דרך העגולים, "

מה זה גגי העיגולים- הכתר נקרא גג .גגי העיגולים- כתר של העיגול.

בסעיף זה מסביר לנו את המילה ועובר .

מה זה עובר- יש מושג שנקרא הארה עוברת- היא אור הנפש ואינה מחויבת לעשות זיווג דהכאה על הבחינה העוברת דרכה .

"ויורד ונמשך עד הסיום, דהיינו הנקודה האמצעית. אמנם ודאי, אין המדובר כאן במקום ושטח, ולהבין זאת צריכים לידע, שאין לך שום גילוי אור בעולמות, הן בעליונים והן בתחתונים, שלא יהיה נמשך מא"ס ב"ה, שלמעלה מצמצום, והוא מחוייב להשתלשל ולעבור בכל אותם המדרגות והעולמות, שנמצאים בין אותו העולם, שהמקבל, של גילוי האור האמור, נמצא בתוכו, ובין א"ס שלמעלה מצמצום."

חוק- נותן לנו אותו כאן, כמו שלמדנו ,הוא השורש לכל האורות. כל פעם שיש אור, הוא צריך לבוא מא"ס .לא משנה איזה אור .

אכלתי תפוח הוא טעים, זה לא בא מהתפוח, זה בא מהא"ס . אדם אפילו ח"ו גנב ונהנה מהגנבה האור חייב לבוא מא"ס .

לא משנה היכן. האור מגיע מא"ס .אגב לא רק לבני אדם, גם אם אריה נהנה לאכול את הזברה, התענוג הזה בא מלמעלה .

כמובן שבדרך יש לו הרבה הלבשות. הארה עוברת זה אומר שהאור הזה בא מהא"ס עד לאותו מקום .היא עברה, לא תמיד צריך בדרך מעבר לעשות זיווג דהכאה .זה הארה עוברת. כמו שנתתי בתוך קופסא משהו וביקשתי מחבר לקחת את הקופסא לחבר. כמו דוור- זה נקרא הארה עוברת .

סיכום שיעור 8 – תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק ב'

פרק א' עמוד מ"ד  י"ט אייר תשע"ט

בית מדרש הסולם- שיעור מאת הרב אדם סיני

  • למדנו חזרנו על ההוראות של הטעם לקריאת השמות:
  • כתר- אמונה מלשון מכתר, חכמה- השראה אלוקית מצד המצב, בינה -פרטים, מלכות- שליטה , על תפארת נדבר בהמשך.
  • עולם אדם קדמון הוא קו שמגיע מהא"ס עד לנקודה האמצעית והכל מתלבש עליו.
  • היום למדנו את המושג שיש בעולם היצירה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.
  • למה צריך לומר לנו הוראה כזו?
  • כי היינו יכולים לחשוב שמלכות אינה ספירה .כי ספירה היא מלשון ספיריות, דבר המאיר, ומלכות לאחר הצמצום לא מאירה, אין בה אור .אז אם אין בה אור, אולי היא לא ספירה .
  • אומר בעה"ס חס ושלום להגיד כך.
  • על זה נתנו שתי תשובות:
  • בע"ס דעיגולים היא נקראת ספירה כי יש בה רשימה. נשאר שיור מהאור שהיה לה בא"ס אז יש בה הארה.
  • אם השאלה הולכת על עניין הקו, שבקו יש עשר ספירות, אז פה יש בעיה יותר גדולה. כי לא מאיר אור במלכות ואז ממילא רשימה לא תהיה שם. אז התשובה היא מפאת החשיבות. מכיוון שיש חשיבות לספירה, כי היא עושה בחינת

אור חוזר והיא הגורמת לכך שיתקבל אור בקו. מפאת החשיבות שלה היא גם נקראת ספירה. ועוד יש להגיד שתמיד יש בה אור הנפש .

  • עיקר הכלל- בזכותה, אלמלא היא שעושה אור חוזר, לא היתה אף ספירה מקבלת הארה. הזכרנו חוק שנלמד בהמשך ,שכל מה שהתחתון גורם לעליון, גם התחתון מקבל. לא מקבל בדיוק אותו דבר, אבל הוא מקבל מזה גרם לעליון, בטבע שלו.
  • אז היות והיא שותפה בקבלת האור, היא גם נחשבת לספירה.
  • עוד למדנו היום כי בספירות דעגולים, המהווים את הטבע החיצוני יש קטיעה וחילוק בין עיגול לעיגול מה שמחבר אותם זה עניין הקו. מה היה הטעם?
  • הטעם שכל הארה מגיעה מא"ס. כי הוא השורש לכל האורות. אין פתאום המצאה של אור. הרי האור בא מעצמותו ית 'והוא עובר דרך א"ס, עולם א"ק עד שהוא מגיע לאותה מדרגה. אז איך בכ"ז העיגולים שבטבע שלהם הם טבע של פירוד, כיצד הם מתחברים?
  • אומר לנו שהחיבור נעשה על ידי ז' תחתונות של הקו. כמו בציור שהז"ת מחברות בין הראש של הכתר לראש של החכמה. דהיינו בין העיגול שנמצא הראש הכתר לבין העיגול של החכמה. ז"ת מקבלות הארה. וההארה עוברת כחוט השני בכל הספירות מעיגול לעיגול.
  • יוצא שהז"ת של כל פרצוף של כל ספירה, מחברות בין העיגולים.
  • מכאן למדנו עבודת נפש – כשאדם חי את החיצוניות כמשמשת את הפנימיות אז הוא מייצר רציפות גם בין כל הדברים החיצונים שרואה .
  • כי יש לנו בעיה שכשאני רואה דברים חיצוניים ואני חי אותם כאילו את החוץ אני רוצה להשיג ולא נקודה פנימית, אז זה מייצר בי פירוד ואני מרגיש לא שלם.
  • ואם אני רוצה להרגיש שלמות, אז אני צריך לחיות חיים פנימיים.
  • כי הפנימיות, שהיא הקו, מחברת את כל החיצוניים, את כל העיגולים, אבל איזה עיגולים? שמשמשים את הקו.
  • זאת אומרת אם החיצוניות תשמש את הפנימיות אני ארגיש אחדות.
  • אבל אם ארצה לקחת את הפנימיות שתשמש את החיצוניות, דהיינו לומד קבלה כדי שתהיה לי בריאות יותר טובה בחוץ, יותר נכסים, אז אמשיך לחיות פירוד ואמשיך להיות לא מאושר. כי אושר אין בפירוד. האושר קיים אם אני לוקח את החיצוניות ומשתמש בה. כמו שלקחנו את העיגולים ששימשו את הקו. כך האדם ראוי שיחיה .
  • למדנו מושג נוסף שנקרא- הארה עוברת שאומר לנו שהיות והאור כמו בתוך קופסה מגיע מהא"ס עד אותה בחינה שמשכה את אותו אור, אז ההארה שמגיעה מהא"ס עד לאותה בחינה נקראת הארה. עובר. נלמד את המושגים האלה של עובר ויורד ונמשך בשיעור הבא .

בנקודות

  • עברנו על השיעור הקודם שבו דיברנו על ההוראות של כתר שהוא מכתר והוא האמונה מסביב ,חכמה-השראה אלוקית , בינה- פרטים, מלכות- שליטה. תפארת נדבר בהמשך.
  • עולם א"ק מחבר בין כל עולמות.
  • יש עשר ספירות ולא תשע. היינו יכולים לחשוב שמלכות היא לא ספירה כי לא מקבלת הארה בקו .ולמדנו שהיות שהיא גורמת לקבלת האור, אז בהיותה חשובה כגורמת, היא נחשבת לספירה .
  • הקו ז' הספירות שבו – מחברות בין עיגול לעיגול כשבטבעם העיגולים הם מפורדים.
  • דרך עבודה- אם אדם חי חיים פנימיים ומשתמש בחיצוניות ,בעיגולים לטובת הפנימיות- יהיו לו חיים רציפים. אם הוא יחיה את הפנימיות בשביל החיצוניות, גם אם יהיה רוחני מאד, יהיו לו חיים מקוטעים ומפורדים.
  • האור שמגיע לבחינה, שמושכת אותו, נקרא הארה עוברת .שכמו בקופסה האור עובר מהא"ס עד המדרגה שקיבלה את האור .

אין תגובות

להגיב