הדף היומי בתע"ס – חלק ו | שיעור 6 עמודים שצ"ז – שצ"ח

113

חלק ו', שיעור 6, עמוד שצז'

המשך או"פ אות ו'

המ"ן שלהם אל הטעמים עצמם דס"ג, שאינם מלובשים במ"ה וב"ן. כמו שנתבאר לעיל דף שצ"א ד"ה ולפיכך. אשר הטעמים דס"ג, שהם האורות שבכלי דכתר דגוף דפרצוף ס"ג, מחויבים להסתיים בשוה עם סיום רגלי ע"ב, דהיינו למעלה מטבור, כי משום שהזכר המלובש בכלי דכתר יש לו קומת חכמה כמו הע"ב, וגם הנקבה שבכלי דכתר נכללת יחד עמו, ע"כ אינם יכולים להאיר למטה מטבור, כי אין להם מסך דבחי"ד, עש"ה. ונמצא שהאורות של הטעמים דס"ג אינם מלובשים במ"ה וב"ן שלמטה מטבור. וזה אמרו שנעשו למ"ן להטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים במ"ה וב"ן. דהיינו להזו"ן שבכלי דכתר דגוף הס"ג המסתיימים למעלה מטבור. וענין שנעשה כאן והאור שנמשך מחמתו, יתבאר לקמן במקומו המותאם. 

או"א אל ישסו"ת. הקש זה צריכים להבינו היטב. כי יש כאן ב' חצאי הס"ג שההפרש ביניהם מרובה ביותר, שהם, חציו העליון של הס"ג, שהוא הכלי דכתר דגוף הס"ג, המכונה טעמים, המסתיים למעלה מטבור, והוא לא ירד ולא נתערב במ"ה וב"ן הפנימים ונשאר בעביות דבחי"ב שלו, ובחי"ג של התלבשות. וחציו התחתון של הס"ג דהיינו ט"ס תחתונות שמחכמה ולמטה שנק' נקודות דס"ג, שהוא ירד ונתערב במ"ה וב"ן הפנימים, ונכפל בו ב' מיני עביות: של בחי"ב, ושל בחי"ד יחד. ואומר, אשר חציו העליון שלא נתערב בבחי"ד, מכונה או"אעילאין. וחציו התחתון שנתערב בבחי"ד בסוד מ"ן מכונה ישראל סבא ותבונה. וזכור היטב את השמות הללו בהוראתם, כי הרב משמש עמהם בכל ההמשך דלקמן. 

ותדע, שכאן הושרש התחלקות או"א לב' פרצופים: הנקראים או"א, וישסו"ת. ואע"פ ששניהם יוצאים, מבחינת אח"פ שיצאו לחוץ, דהיינו שערות דיקנא. כנ"ל דף שצ"ב ד"ה שבהם. ע"ש אשר אח"פ האלו הם כבר מקבלים מבחינת חצי התחתון דס"ג המתוקנים במ"ן. מ"מ כיון שהם ע"ס שלמות של ראש. אשר או"א הם בחינת הראש של הפרצוף, דהיינו מבחינת נקבי עינים ולמעלה, ע"כ נבחנים שהם אינם כלולים בהמ"ן, בהיות המסך דמ"ן מתוקן מתחתיהם דהיינו בנקבי עינים, ואין העביות פועל כלום ממטה למעלה, כנודע. אבל הישסו"ת הם בחינת אח"פ של הפרצוף, הנמשכים מנקבי עינים ולמטה, אשר המסך דמ"ן כבר פועל עליהם. וע"כ מיוחסים הישסו"ת אל פרצוף התחתון דס"ג שכבר מעורבים בבחי"ד. 

מזדווגים או"א עילאין וישסו"ת נכללין עמהם. כבר נתבאר ענין או"א וישסו"ת דאצילות, שהם בחינת ראש אחד של ע"ס גו"ע ואח"פ, אשר מתוך עלית ה"ת לנקבי עינים, המה נתחלקו לב' חצאי הראש, שחציו העליון, שהוא גלגלתא ועינים, הנבחן שאינו עוד מחובר בבחי"ד שבה"ת, מחמת שנמצאת למטה מעינים, כנ"ל, הם מכונים או"א. וחציו השני של הע"ס דראש שהם אח"פ שלמטה מה"ת שבנקבי עינים, נבחנים למחוברים עם הבחי"ד שבה"ת, וע"כ המה בחינת גוף שהוא מקבל מנקבי עינים של ראש ממעלה למטה. כנ"ל. והנה לצורך לידת זו"ן מתחברים ב' חצאי הראש הללו לפרצוף אחד. כי אותה ה"ת שבנקבי עינים חוזרת ויורדת למקום הפה דהיינו להמלכות של ראש, ואז חוזרים האח"פ ג"כ אל הראש ומתיחדים עם או"א לבחינת ע"ס של ראש אחד, ואז מולידים מוחין בשביל זו"ן דאצילות. כמ"ש, במקומו. 

וזה אמרו כמו שלצורך עיבור זו"ן מזדווגים או"א עלאין וישסו"ת נכללין עמהם, כן הכא הטעמים דס"ג מזדווגים עם כל ע"ב ומכ"ש שנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם. פירוש. כי נתבאר לעיל ענין לידת מוחין דז"א, שאז מתחברים או"א וישסו"ת לראש אחד, שנעשה הזווג במסך דבחי"ב בפה הכולל שבראש הזה, שהע"ס היוצאים על מסך הזה יש לו קומת ג"ר דבינה, שהמה נעשים מוחין וג"ר בשביל ז"א. אמנם לצורך עיבור ז"א דהיינו הקטנות של ז"א, אינו כן. ואע"פ, שהזווג הזה צריך ג"כ להעשות באו"א, שהם תמיד בחינת הראש, אמנם כאן נכללים ישסו"ת באו"א, כי טפת ז"א הנכללת בנה"י דא"א, עולה ונכללת בהמסך דישסו"ת, וישסו"ת נכללים באו"א, והזווג נעשה במסך דישסו"ת שנכלל בבחינת מ"ן במסך דאו"א, אשר הקומה היוצאת על זווג הזה, היא קרובה לבחי"א, שחסרה ג"ר, ואז יוצא הז"א מחוסר מוחין, אלא בבחינת גוף בלי ראש.

והנה כאן יצא ג"כ מתחלה רק בחינת הקטנות של הנקודים, כמו הז"א דאצילות הנ"ל, וע"כ עלו הנקודות דס"ג המעורבות כבחי"ד, ונכללו תוך הטעמים דס"ג, שהם לא נתערבו בבחי"ד, ונבחנים כמו או"א עילאין, כנ"ל, והטעמים דס"ג עלו להראש דס"ג עם המ"ן של הנקודות, ונעשה הזווג על המ"ן דנקודות הנכללים בהטעמים, ולא על בחינת המסך של הטעמים, והנה אז עלו המ"ן לעינים, שהם בחי"א, כי  האו"ח העולה מחכמה לכתר אינו ממשיך רק קומת ז"א, וקומה זו היא שירדה שוב מטבור ולמטה להע"ס הנק' נקודים. כמ"ש זה באורך במקומו. 

וזה אמרו "שנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם" כי הט"ת דס"ג, שהם חכמה בינה ז"א ומלכות, מכונים נקודות תגין אותיות כי נקודות הם חו"ב, תגין הם מ"ה, דהיינו ז"א. ואותיות הם ב"ן, שהיא המלכות. והם נעשו למ"ן ועלו אל הטעמים דס"ג, ונתחברו עמהם ונכללו בהטעמים ההם, וע"כ נעשה הזווג שם בהעינים דראש של הטעמים. כנ"ל.

ב"ן דחצוניות ולבושם לחוץ. אל תטעה לפרש שנולד כאן קומת המלכות, שנקרא תמיד ב"ן. כי זווג הנעשה בנקבי עינים הוא מבחינת עביות דבחי"א, שהוא קומת ז"א. ולא עוד אלא שיש כאן בחינה ב' מבחינת התלבשות שהיא קרובה לקומת הס"ג, כמ"ש לקמן. אכן תראה שהרב מכנהו בשם ב"ן דחיצוניות ולא סתם ב"ן, והוא כי באמת הוא בחינת ס"ג, כנ"ל (דף שצ"ד ד"ה שערות הזקן). ע"ש. והקומה הזו מכונה באמת בשם ישסו"ת, שהוא ס"ג, אלא לפי שבחינת האח"פ החיצונים של ישסו"ת הזה ירדו לבחינת הנקודים למטה מטבור, שמשם נבנה הנקבה השורשית שבכל העולמות, שערכה באמת הוא ס"ג ולא ב"ן, כי ב"ן הפנימי שהוא בחי"ד, נשאר כולו בא"ק הפנימי, ולא נגלה ממנו שום בחינה נקבה בכל העולמות. ולפיכך נקרא המלכות של ישסו"ת הזה שיצא דרך נקבי עינים, בשם ב"ן, כי הוא ירש מקומו של ב"ן הפנימי כמבואר. וזה אמרו ואז מולידים בחינת ב"ן דחיצוניות. 

נולדה הנקבה עתה תחלה. כמ"ש בדיבור הסמוך שמלכות דישסו"ת שיצאה דרך העינים שממנה נאצלו הע"ס של הנקודים, היא הנקבה השורשית שבכל העולמות.

סיכום: היום השיעור היה קצת מאתגר למי שלא מבין, או לא זוכר מה שקרה בעולם אצילות. אנחנו רוצים לפשט את הדברים ולתת תמונה כללית של השיעור, ואח"כ נרד לפרטים.

באופן כללי רוצה להסביר לנו שכאשר עולות הרשימות מס"ג לראש הס"ג, כדי להוליד את עולם הנקודים, אז עושה זיווג על הנקודות דס"ג, על הרשימות שבאו מהנקודות ולא על הרשימות שבאו מהטעמים. זה מה שרוצה לומר באופן כללי.

בדרך יותר ארוכה, אומר, שדומה לאו"א של ישסו"ת בעולם אצילות. אבל במקום להשתמש במושגים שעוד לא למדנו, משתמש במה שכן למדנו, שבינה עצמה מתחלקת לג"ר דבינה וז"ת דבינה (הסבר יפה בעמוד אשנ"ג חלק יג' הסתכלות פנימית). גם משם לוקחים את ההסבר הזה: כשיצאו ד' בח' דאו"י אז כשיצאה בינה, אמרה שרוצה להשפיע. אבל אח"כ יצא ז"א והוא צריך לקבל חסדים בהארת חכמה. אומר, תמיד העליון נותן את האור לתחתון. בינה שרצתה לתת לז"א חכמה, היתה צריכה להתכלל גם עם רצונות של חכמה. אבל לא בשבילה אלא כדי לתת לתחתון. אז כשבינה מתכללת עם הרצון לקבל, או עם הביקוש לחכמה, אז החלק הזה של בינה קוראים ז"ת דבינה. תכונתם היא של חוסר שלימות, כי היכן שיש רצון לקבל יש חוסר שלימות עד שלא מקבלים את ההארה השלימה. אז חוסר השלימות הזו הוציאה את בינה לב' צורות. אם נסתכל מבח' נפשית זה אומר שהבינה זה מקום התבונה של האדם, כי החכמה זה מה שבא מלמעלה, אבל התבונה, הבינה של האדם זה מה ששייך לו, ומתחלק ל2. צד אחד שמשוייך להכרה העליונה, וצד אחד שמחובר לגוף, לתודעה התחתונה, שרוצה ע"פי הגוף לקבל. כמו ההבדל בין מחשבה מופשטת למחשבה פרקטית. גם זה בא מהמקום הזה.

המחשבה המופשטת אינה מיוחסת לנו. כמו ג"ר דבינה. אומר שכך הטעמים והנקודות, מהם עלו רשימות והרשימות מהטעמים זה כמו הכרה גבוהה, ומהנקודות שהתערבו עם בחיד' בגוף, לתקן את הנקבה, למטה מטבור, יש שם הרבה ח"ג. אז עלו רשימות שאומרות בוא תתקן את הרצון לקבל. אז היות וכאן מדברים על כל שהתנועה צריכה להמשיך, וצריכים להמשיך לתקן את הלמטה מטבור, אז הנקודות דס"ג האלה שהעלו רשימות למעלה, עליהם יצא הזיווג, ולא על הטעמים. זה מה שאומר בשיעור זה. צריך להבין שפה נולדה הנקבה, בעצם נולדה האפשרות לתקן למטה מטבור, וצד הנקבה שיצא, בהמשך נשבר ויצא עולם אחר, עולם התיקון שתיקן את כל המצב הזה. אבל כרגע, כל מה שאנחנו צריכים לזכור זה שע"ב יצא למעלה מטבור, נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור. כשעלו הרשימות דס"ג כדי להוליד את עולם הנקודים, עלו עם מידע מהטעמים שאין צ"ב והכל שלם, ועם נקודות שיש צ"ב ויש חציית המדרגה. 

אומר שעל בח' הנקודות יצא זיווג בראש כדי להוליד את עולם הנקודים. התפקיד שלו לתקן למטה מטבור. 

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"ז-שצ"ח – יז טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. ישנו הבדל בין הטעמים לנקודות דס"ג, שהטעמים אין בהם צ"ב ובנקודות יש.
2. הנקודות עלו לטעמים ומשם יחד לראש דס"ג כדי שיוליד אותם ויתן להם המשך התפתחות.
3. כאשר עלו הרשימות לראש הס"ג הזיווג נעשה קודם על הנקודות דס"ג והפרצוף שיצא הוא למטה מטבור דא"ק, כי משם באו הרשימות.
4. הקומה שנולדה בעולם הנקודים היא ב'א' ולא בחי"ד כפי שהיה אפשר אולי לחשוב, ולכן נקרא עולם הנקודים ב"ן דחיצוניות בשונה מהב"ן שיש בפרצוף א"ק שהוא למטה מטבור.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב