הדף היומי בתע"ס – חלק ו | סיכום שיעור 12 עמודים ת"ט – ת"י

108

חלק ו שיעור 12 עמוד תט'

כ) והענין הוא באופן זה כי הנה נתבאר שאורות האזן נתפשטו עד שבולת הזקן, ואורות חוטם פה עוברים ג"כ דרך שם. וא"כ מוכרח הוא, כאשר נמשך אור העינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם. והנה י' נקודות הם, הג' ראשונים שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן כנודע, ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה. אבל הז' נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה, כנודע, כי החוטם מגיע עד החזה, והפה עד הטבור, ולא משבולת הזקן ולמעלה.

כ) נמשך אור עינים דא"ק דרך שם, יתערב עמהם ויקח אור שלהם: כנ"ל בדיבור הסמוך, שהכוחות שבעליון מתחיבים בהתחתון בהכרח. וזה אמרו "מוכרח הוא כאשר נמשך אור העינים וכו' ויקח אור שלהם" כלומר, כי הנקודים המקבלים אור העינים הריהו עובר דרך  אח"פ בהכרח, וא"כ מוכרח הוא שאור העינים יקח אור שלהם, כי יפעול בסדר הכלים שלהם, ויתחלק על אותם ג' הבחינות, שישנם באח"פ דדיקנא ויעביר אותם לבחינת הכלים של הנקודים. וצריך שתזכור ג"כ כי כל עליון הוא בחינת מאציל לתחתון ובחינת הסבה אל התחתון, שלפי זה נמצאים האח"פ דדיקנא, לבחינת מאציל להע"ס דנקודים. והבן. 

ג"ר שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות בשבולת הזקן. כבר ידעת שג' בחינות נבחנים בכל פרצוף הנמשך מאור העינים: ב' בחינות, ראש וגוף נבחנים בהע"ס דראש עצמו, שהם גלגלתא ועינים לראש, ואח"פ לגוף. ובחינה הג' הוא הגוף ממש, הנקרא ז"ס תחתונות. ע"ד שנתבאר בדיבור הסמוך בשערות דיקנא. ע"ש. ועד"ז ממש מתחלקים גם הנקודים. 

ובחינה הראשונה דנקודים, שהיא בחינת הגלגלתא ועינים שבהם, דהיינו הראש של הע"ס דראש, הוא המכונה ישראל סבא ותבונה, ומקומו למעלה מטבור עד החזה. ועליו אומר הרב לעיל דף ת"ז אות י"ז "כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים, הכל נבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר" ע"ש. ותראה שהרב מדגיש, שאפילו שהוא מבחינת העינים מ"מ נחשב לעקודים ולא לנקודים, וטעם הדבר כי אין העביות שבהמסך פועל כלום בשעה שמשמש ממטה למעלה, וכיון שהישסו"ת הזה הוא בחינת ראש האמיתי דנקודים. דהיינו הגלגלתא ועינים, שהמסך של העביות המשותף מבחי"ב ובחי"ד עומד למטה בנקבי העינים דיסו"ת, שהוא מקום נקודת הטבור, ע"כ אינו פועל בו שום הכר של השיתוף עם בחי"ד, הנמשך מאור עינים, וע"כ נבחן לבחינת עקודים כמו הס"ג, שאין ניכר בו אלא בחי"ב, ואין בו שום הכר מעביות של הנקודים. וזה אמרו "שנבלע ונכלל בעקודים ולכן אינו ניכר". והנה נתבאר הבחינה הראשונה של פרצוף הנקודים, שהוא נקרא יש"ס ותבונה, והוא נכלל בעקודים. 

ובחינה השניה של פרצוף נקודים היא בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מהראש ונבחנים לגוף שלו, והוא להיות מקבלים ומלבישים את האור הנמשך מנקבי העינים, כנ"ל בבחינה הב' של הדיקנא הנק' שבולת הזקן, שהוא מקום קיבוץ להאורות דאח"פ שבמקום יציאתם, עש"ה. וזכור והבן את אח"פ החיצונים הללו, שממקורם הם באמת בינה וז"א ומלכות של ראש, בצירוף הכתר וחכמה שיש בראש הא' הנק' ישסו"ת, אלא רק מבחינת קבלתם את אור העינים, יצאו מתורת ראש ונעשו לגוף, וע"כ המה מכונים ראש הב' לערך הישסו"ת שנקרא ראש הא'. וראש הב' הזה הוא ראש הנקודים, המכונה ג"ר דנקודים, אבל הראש הא' שהוא ישסו"ת, נחשב לעקודים ולא לנקודים, כנ"ל בדברי הרב. ע"ש. 

ובחינה השלישית של הנקודים, הם בחינת הגוף האמיתי של הנקודים כלומר, שהם מתחת הפה של ראש, כמו הגופים הקדומים בפרצופי א"ק. והם נקראים ז"ס תחתונות דנקודים. בדומה לתיקוני דיקנא הנמצאים מלמטה משבולת הזקן שנמשכים עד החזה ועד הטבור: כי סוד שטח העליון של הדיקנא, נמשך עד החזה. וסוד שטח התחתון של הדיקנא, נמשך עד הטבור. מטעם היותם בחינת ז"ס תחתונות של הדיקנא. שהם ז"א הכולל ו"ס חג"ת נה"י, והמלכות היא השביעית. ושטח העליון של הדיקנא הוא ו"ס שנקרא ז"א, הנמשך מהחוטם של ראש, כנודע בחלקים הקודמים. וע"כ הוא מסתיים בחזה, כי מחזה עד השבולת הזקן הוא מקום הז"א. כנודע. ושטח התחתון של הדיקנא הוא המלכות שהכלי שלה הוא מחזה עד הטבור, וע"כ מסתיים בהטבור. ועד"ז הם הז"ס תחתונות של הנקודים. שהם ז"א הכולל ו"ס והמלכות היא השביעית. 

וזה אמרו "הג' ראשונות שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות עין באח"פ ממקומם עד מקום התחברות שלהם בשבולת הזקן". כמבואר, שהג"ר דנקודים, הם בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מהראש. הנעשים לכלי קבלה על האור היורד ממעלה למטה מנקבי העינים דראש הא' בדומה לשבולת הזקן המקבל מבחינת נקבי העינים דראש הא' דדיקנא, שהם אח"פ שבמקומם, דהיינו ג' תיקוני דיקנא העליונים התלוים בעצם הראש, למעלה מהפה, שהם ב' מצרי הדיקנא מימין ומשמאל מתחת האזן, ושערות השפה עלאה שממעל לפה, מימין ומשמאל, והאורחא הפנוי משערות שבאמצע השפה עלאה, וג' אלו, מכונים אח"פ שבמקומם, שפירושו שהם למעלה מהפה, שהמלכות שבהם היא עוד מבחי' ממטה למעלה בסוד לחי העליון והם בחינת הגלגלתא ועינים, שהמסך בהעינים, שהוא בחי' השפה עלאה. אבל השבולת הזקן, המחובר לשפה תתאה, כבר הוא בחינת גוף, אלא מבחינת האח"פ שיצאו לבר מראש. ונודע שכל כמות האור שישנו בהראש של הפרצוף יורד ומושפע להגוף. כנ"ל בחלקים. ונמצא שכל האורות דג' תיקוני דיקנא העלאין שהם בחינת האח"פ שבמקומם יורדים ומושפעים ומתחברים בשבולת הזקן. וזה אמרו שבשבולת הזקן מתחברים כל המשך האורות אח"פ שבמקומם עד השבולת. וממנו הם הג"ר דנקודים כמבואר. וזכור הדברים לכל המשך דברי הרב. 

ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם מתחילין הם. כבר נתבאר באורך, כי הג"ר דנקודים, אינם בחי' ראש האמיתי דפרצוף הנקודים, אלא הם בחינת ראש הב', שהם בחינת האח"פ היוצאים לחוץ מראש הא', שהם בחינת שבולת הזקן. וזה אמרו "כי משם מתחילין הם ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה" כי למעלה משבולת הזקן הוא בחינת הראש הא', ומשם מקבלים ראש הא' דנקודים שהוא ישסו"ת, אבל לא הג"ר דהנקודים שאין להם אחיזה שם, כי הם בערכו בחינת גוף. כמבואר. 

ז' נקודות התחתונות אין לוקחים אלא ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה. כי נתבאר שהז' נקודות הם בחינת הגוף האמיתי של פרצוף הנקודים, דהיינו בחינה השלישית הנ"ל ע"ש. ולפיכך הם מקבלים מלמטה משבולת הזקן, שהוא מב' שטחי הדיקנא עד החזה ועד הטבור, שהם בחינת ז"ס תחתונות כנ"ל.

סיכום: למדנו נושא אחד עיקרי, שכנגד ההתחלקות בבח' השערות כך התחלק עולם הנקודים. למדנו בשיעור קודם שהשערות התחלקו לג' חלקים. מדובר על שערות דיקנא שהתחלקו לג"ע אח"פ וגוף – ז"ת. ג"ע נקראים אח"פ שבמקום יציאתם. האח"פ נקראים שיבולת הזקן, או אח"פ שלא במקום יציאתם. והגוף נקרא שטח עליון ושטח תחתון, שזו החלוקה לג' בח' בראש השערות דיקנא.

אומר, כנגד חלוקה זו, ישנה גם חלוקה בעולם הנקודים, שגם הוא התחלק לשלוש: ראש א' ישסו"ת, כתר או"א, וז"ת בח' הגוף. זה היה השיעור. עכשיו רוצים להסביר אותו. רוצים להבין למה זה קרה כך, ואומר, קודם כל נדבר מפרצוף השערות. דיברנו בשיעור הקודם, נחזור לבאר לצורך ענייננו כאן. אומר, ששערות דיקנא התחלקו לפי מקום הזיווג. היות ומקום הזיווג היה בצ"ב, בעיניים, אז ג"ע למעלה ממקום הזיווג ואם כך אז הם לא מקבלים את הדין של אותו זיווג. כנגדם יוצא גם בעולם הנקודים בח' שנקראת ראש א ישסו"ת שהצמצום לא משפיע עליה, אז איך תצא? אז תצא במקום שבו הצמצום לא משפיע, למעלה מטבור. לכן ראש א ישסו"ת שהוא כנגד ג"ע שערות דיקנא יוצא למעלה מטבור. זו בח' ראשונה. עוד אפשר לומר על ישסו"ת שכח הדין לא פועל ממקום הימצאו ולמעלה, כמו ג"ע של ראש דיקנא. זו בח' ראשונה. הסיבה למה ישסו"ת יוצא למעלה מטבור.

בח' שניה, היא או"א זכר ונקבה ב' התלבשות א' עביות שיוצאים כנגד האח"פ של ישסו"ת. הכתר ואו"א הם באו משבולת הזקן. מהאוזן של שיבולת הזקן יצא כתר. מהחוטם פה יצא או"א. אוזן זה ב' התלבשות. חוטם פה א' עביות. יוצא שבראש הנקודים שנקראים כתר ואו"א הם קיבלו מאח"פ שלא במקום יציאתם משיבולת הזקן והם מתחלקים במקום יציאתם. למרות ששיבולת הזקן הוא זכר נהיה זכר נוסף שהוא הכתר. אז כמו שהיה בשיבולת הזקן אח"פ כך יש גם בכתר או"א אוזן, כתר, וחוטם פה שהוא בח' או"א. זו החלוקה השניה.

חלוקה שלישית, האח"פ האלה אמנם נקראו גוף, וראש דנקודים הוא גוף ישסו"ת, אבל יש לו גם גוף פרטי משלו. חשוב לומר כאן שיש פה שאלה: מהיכן יש גוף לעולם הנקודים אם או"א לא התפשטו מיני ובי למטה, כמו שהיה בגלגלתא ע"ב ס"ג? התשובה היא שהם משאילים כלים מנק' דס"ג. למדנו במטי ולא מטי שכשגלגלתא הסתלק השאיר כלים ריקנים. הם עוברים לפרצוף ע"ב שבא וממלא אותם. ויש כלל שאין היעדר ברוחני. הכלים האלה נשארים. גם הכלים דע"ב משמשים לס"ג, רק כשס"ג עושה זיווג דהכאה לכלים שלו אז הם לא משמעותיים, הם נבלעים כי אצלו הם עצם. אותו הדבר כשפרצוף ע"ב עושה זיווג על ד' ג' אז כליו עצמו יש בהם כלים דגלגלתא אבל הכלים שלו מחפים על כלי דגלגלתא כי הם שלו עצמו. אבל באנו לעולם הנקודים והיתה לנו בעיה, שב' א' זו עביות קלושה שאינה מתפשטת מיני ובי לכלים, ולכן לקחו את כלי נק' דס"ג שישמשו להם ככלים. זה לרשום בסוגריים כי נלמד זה בהמשך.

לענייננו, החלק השלישי הוא בח' הז"ת דנקודים שמתחלקים לחלק שמתקיים וחלק שאינו מתקיים, דהיינו האח"פ שיצאו מז"ת דנקודים יצאו למטה מפרסא הכללית ולא יכול להתקיים. אמנם ז"ת דנקודים שהם ז"א ומלכות מתחלקים לשש בח' ז"א ולנקודה שהיא מלכות. 

⚛שיעור 12 – הדף היומי בתלמוד עשר הספירות – חלק ו' – סיכום בנקודות עמוד ת"ט ת"י – בית מדרש הסולם. שיעור הרב אדם סיני🔯

1⃣ כפי התחלקות שערות דיקנא לג' חלקים ובחינות כנגדם מתחלק גם פרצוף
הניקודים לג' חלקים.

2⃣ ג' החלקים שבשערות דיקנא הם: א. גלגלתא ועיניים שבמקום יציאתם.
ב. שיבולת הזקן שהם אח"פ דראש דשערות דיקנא שנקראים גם אח"פ שלא במקום יציאתם.
ג. הם הגוף של שערות דיקנא הנקראים שטח עליון ושטח תחתון.

3⃣ ג' הבחינות של עולם הניקודים הם א- ראש א' ישסו"ת שהוא בחינת גלגלתא ועיניים דראש הכללי.
ב. בחינה שניה של הניקודים הם הראשים: כתר ואבא ואמא שהם בחינת האח"פ של ישסו"ת, הראש הכללי דניקודים. והם מתחלקים לכתר ואבא ואמא שהם ראש זכר וראש נקבה, ב' דהתלבשות וא' דעוביות.
ג. בחינה שלישית הם הז"ת דניקודים שמורכבים מז"א ומלכות , שז"א הוא ו' בחינות ומלכות בחינה אחת.

4⃣עולם הניקודים מקבל משערות דיקנא כל אחת מהבחינות מהבחינה שכנגדו.

א. ראש א' ישסו"ת מאח"פ שבמקום יציאתם.
ב. ראש הניקודים כתר ואבא ואמא שמקבלים משיבולת הזקן דהיינו מאח"פ שלא במקום יציאתם.

ג. הז"ת דניקודים מקבלים משטח עליון, שטח תחתון של שערות דיקנא.

אין תגובות

להגיב