הדף היומי בתע"ס – חלק ו' | שיעור 22 עמודים תכ"ז – תכ"ח

88

חלק ו' שיעור 22 עמוד תכח'

* לח) ואמנם יוד נקודות אלו היו זה על גבי זה, ואורך שיעור קומתם היה כמו עתה אורך האצילות ושיעור קומתו, כי עד מקום אשר הגיעו אותם הנקודות, עד שם הוא עתה עולם האצילות, ומשם ולמטה עולם הבריאה. 

* עץ חיים שער י"א פרק א'.

לח) יוד נקודות אלו היו זה על גבי זה: יוד נקודות שאומר כאן הנה לא נחית כאן לפרש, אמנם רק ז' נקודות התחתונות היו זה למעלה מזה, אבל ג' הראשונות מהם היו בתיקון קוים. כנודע מכל המקומות. 

והטעם שהז' נקודות התחתונות היו בקו אחד זה למטה מזה, הוא, כי ענין תיקון הקוים, יצא מכח עלית נה"י לחג"ת, שנכללו בחי"ב ובחי"ד יחד כנ"ל (דף ש"צ ד"ה וס"ג). כי אז נכללה המלכות בכל ספירה וספירה עד החכמה, ונתהוה משום זה קו חסד וקו דין בכל ספירה וספירה, וע"י הזווג המעלה אור חוזר נתיחדו זה עם זה בסוד הרחמים. כמ"ש זה במקומו ותחלת התיקון הזה נעשה בפרצוף הנקודים שיצא מנקבי העינים דס"ג. אמנם האור הזה לא הגיע רק להג"ר של הנקודים, ולא אל הז' תחתונות. וע"כ נשארו ז' הכלים התחתונים בלי תיקון קוים. 

וצריך שתדע כאן כי הכלים דכל פרצוף נעשו מאותם הכלים שבפרצוף העליון ממנו אחר הסתלקות האורות שלהם מתוכם. כנ"ל (דף שי"ח ד"ה וכבר ביאר עש"ה). ובזה תבין אשר הכלי של הע"ס דנקודים נעשו מהט"ס תחתונות דס"ג שנמשכו למטה מטבור, ונסתלק האור מתוכם בעת צמצום נה"י דא"ק ולפיכך כיון שבהס"ג עדיין לא היו תיקון קוין, ע"כ יצאו הז' כלים התחתונים בקו אחד. אבל הג"ר שקבלו מהזווג שבנקבי העינים יצאו בתיקון קוין. ואע"פ שגם הז' כלים התחתונים לקחו ג"כ מהסתכלות עינים באח"פ, אין הארה קטנה זו מספקת להם לתיקון קוין. 

שיעור קומתם היה כמו עתה אורך האצילות ושיעור קומתו. כי משיתוף דבחי"ד בבחי"ב והתכללותם יחד, נתהוה נקודת הצמצום החדשה בהעולמות, דהיינו במקום בחי"ב של הע"ס דסיום. כנ"ל דף ת"כ ד"ה ויפוזו. שהפרצוף הראשון שיצא במדת הסיום החדש, הוא פרצוף הנקודים. ואחריו כל פרצופי האצילות. ואותו המקום מנקודת הצמצום הישנה שהוא בעוה"ז, עד לנקודת הצמצום החדשה, הוא הנקרא מקום ג' עולמות בי"ע. ומתוך שהם עומדים במקום הזה שלאחר נקודת הצמצום שנתחדש, ע"כ נקראו ג' עולמות הללו ג' עלמין דפרודא. וזה אמרו שקומת הנקודים וקומת עולם האצילות, אורך אחד לשניהם. ומשם ולמטה עולם הבריאה. כמבואר.

לט) ואמנם אור אלו יוד נקודים היה רב מאד, וגם נתוסף בהם אור העליון, ולא היה בהם כח לקבל, ואז אותם הכלים מתו. פירוש, שירדו למטה, למקום שהוא עתה בריאה, וירידה זו היתה מיתתן. ואמנם אין זה רק בז' נקודות תתאין, כי ג"ר היה כח בכלים שלהם לקבל אור שלהם ולא מתו. אך הז' כלים של הז' תתאין הם אשר מתו וירדו במקום שהוא עתה בריאה וזהו מיתתן. ואמנם זמן מיתתן היה, כאשר יצאו בסוד נקודים. כי כאשר יצאו מסוד עקודים, שהוא היותן יחד בכתר נכללים, שמשם יצאו ונחלקו ליוד נקודין אז היה יציאתם, ומתו תכף, כמ"ש באדרא, כהני זיקין, דאכתיש אומנא בפרזלא ונפקי זיקין, ודעכין לאלתר.

לט) נתוסף בהם אור העליון: כי מלבד שהיה להם מתחלת אצילותם, מהזווג שלנקבי העינים, הנה הגיע להם עוד פרצוף שלם דגדלות, ע"י הזווג דע"ב ס"ג, שאור הראשון נקרא בשם עיקר אצילותם. והאור הב' נקרא בשם "תוספות". וזה אמרו נתוסף בהם אור העליון. 

ולא היה בהם כח לקבל וכו': כי הכלים היו קטנים מהכיל האור הגדול ההוא שבא בבחינת התוספות. כי האור הזה היה מבחינת ג"ר, והכלים שלהם התחילו מבינה ולמטה, (כנ"ל דף תט"ז ד"ה וחב"ד). וע"כ לא נתקיימו עד שבא המ"ה החדש וחיבר אותם עמו ונתגדלו הכלים ואז נתקיימו. כמ"ש במקומו. 

ג"ר היה כח בכלים לקבל אור שלהם. היינו אור שלהם דייקא, מה שהיה להם מתחילת אצילותם דהיינו אור א' הנ"ל בדיבור הסמוך. אבל אור הב' הנקרא בשם תוספות, הנה הוא לא נתקיים גם בג"ר. והיינו הביטול אחורים דאו"א, והפגם דנה"י דכתר. שמביא הרב לעיל. 

כאשר יצאו מסוד עקודים כו' ונחלקו ליוד נקודין אז היו יציאתם, ומתו תכף. כי מתחלה באו כל האורות ונתכללו בכלי דכתר דנקודים, וכלי זה עדיין נחשב לעקודים, כלומר, לבחינת פרצוף ס"ג, משום שיש בו בחי"ב דהתלבשות. (כנ"ל דף תי"ג ד"ה עתה תבין. עש"ה). ויש בו עצמות אור האזן, אמנם אח"כ מתוך הארת יסוד דא"ק, נתפשטו נה"י דכתר הזה, לתוך או"א, ושבו או"א פב"פ ונזדווגו בסוד המ"ן דה"ת בסוד נקודה דנטיל אבא, ונעשה הזווג הגדול בסוד הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה. כמ"ש במקומו. ואז כאשר נתפשט האור הגדול הזה ממעלה למטה אל הכלים דנקודים, דהיינו להתחלק ליוד נקודים, כי כל כלי וכלי היתה כלולה מיוד, כנודע בסוד ש"ך ניצוצין, תכף נשברו ומתו, בסוד כהני זיקין דאכתיש אומנא בפרזלא ונפקי זיקין ודעכין לאלתר. והם ש"ך זיקין. כי כל מלך כלול מן ד' בחינות: חו"ב תו"מ, ובכל בחינה היתה בה עשר נקודות, הרי ארבעים זיקין לכל מלך, והם שמונה מלכים, הרי ח' פעמים מ' שהוא ש"ך. וז"ס ש"ך הניצוצין הנזכרים בכל המקומות כמ"ש עוד במקומו.

 

סיכום: היום למדנו שיש הבדל בין ראש דנקודים לגוף דנקודים, בעניין התיקון קווים. תיקון קווים משמעותו שבעולם א"ק היה גלגלתא ע"ב ס"ג שיצאו בקו אחד. קו, זה למעלה מזה. אין ימין שמאל ואמצע. ימין שמאל ואמצע יש רק בצ"ב ומלכות עלתה לבינה, אז יצא קו ימין שזה ג"ע שאומרים שרוצים רק השפעה, ויצא קו שמאל שאומר שרוצה רק קבלה. זה קרה, כשמלכות עולה לבינה היא מחלקת את הרצון לקבל לב' בח'. לרצון לקבל ששם מורגש הרצון, ולרצון לקבל שם לא מורגש הרצון לקבל. כי אם יש כתר, חכמה, בינה, ת"ת ומלכות, אז כאשר יצא צ"ב הוא חולק את המדרגה לשנים. כל זה רצון לקבל, אבל הכתר והחכמה זה רצון להשפיע שברצון לקבל, והבינה, ת"ת ומלכות הם רצון לקבל שברצון לקבל. זה כי מד' בח' או"י כתר כולו השפעה. חכמה אור וכלי באים כאחד ועוד אין הרגש של רצון לקבל. בבינה שבאה להשפיע יש הרגש של רצון לקבל, אמנם לא לעצמה אלא לתחתונים, אבל יש הרגש עצמי של רצון לקבל. כל שכן בת"ת ומלכות. ז"א שכשיש הרגש עצמי יש רצון לקבל ולכן נבחנים הכלים האלה כך. כתר וחכמה הם ברצון להשפיע שברצון לקבל. הכל מדובר ברצון לקבל, ויוצא שהרצון להשפיע נבחן לימין והרצון לקבל לשמאל. לכן המלכות שעלתה לבינה ועשתה את הפרסא, וחילקה את כלל המדרגה לכח"ב תו"מ לימין ושמאל. צ"ב גרם לימין ושמאל, מה שלא היה בצ"א, כי שם המלכות עומדת למטה, המסך עומד למטה, כולם הרצון לקבל, הם קו אחד. יש מסך ואפשר לעשות זיווג דהכאה. פה יש כבר ב' בח', יש רצון להשפיע ורצון לקבל. זה ב' קווים שהתסדרו כך, שיש שמאל ויש ימין. עכשיו השאלה היא אם יכולים לעשות קו אמצעי שהוא צריך לכלול ימין ושמאל יחד, מעורבים. עבור זה צריך לעשות זיווג שנקרא בח' דעת המזווג. אם יש כזו ביניהם אז יהיה ביניהם אפשרות לעשות קו אמצעי. אם לא אז לא יהיה. אבל כדי לעשות קו אמצעי השמאל צריך להיכנע, והוא לא יכול להיכנע אם אין כח של בינה, שיכול לאפשר זיווג קו אמצעי, ובלעדיו אין כח לקו אמצעי. עכשיו בודקים מה קרה בעולם הנקודים, שם לראשונה יש צימצום על זיווג ב'. אומר שבעולם הנקודים היה בראש ב' א', ב' התלבשות, ב קווים, זיווג ותיקון קווים. בראש יש תיקון קווים אבל אין אותו בגוף, שואל למה הזיווג בראש שהיה בו ב' התלבשות לא התפשט לגוף ועשה תיקון ב' קווים. התשובה היא כי היה ב' א' שאומר שהזיווג שצריך להתפשט לגוף, שהוא או"א לא התפשט לגוף, מיני וביי כי יש עביות קלושה. אם היה מתפשט לגוף אז הב' התלבשות היה מתפשט לגוף, כמו שכל התלבשות מתפשטת עם העביות, אבל לא התפשט לגוף, ובגלל זה הגוף לא קיבל ב' התלבשות ולא יכול לעשות תיקון קווים, אז יצא בקו אחד ואז אין לו כח השפעה. לעומת זאת, בראש יש תיקון קווים. עד כאן אנחנו מבינים שיש הבדל בין הראש לגוף.

עוד מספר, שבראש כל הראש יצא במקום של שליש עליון נה"י דא"ק, ז"א שהיתקן, הרי כל מה שעשינו בצ"ב, אמרנו שמלכות של צ"א עשתה זיווג דהכאה ואז הטבור תיקן, אבל מטבור ולמטה לא הצלחנו לתקן, כי לא היה כח. בא צ"ב ואמר שעכשיו רוצה לתקן גם למטה מטבור, ושם צריך כח מיוחד, של צ"ב. כל צ"א תיקן למעלה מטבור. נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור ואיפשרו תיקון למטה מטבור. למטה מטבור מתחלק לג' שלישים: השליש העליון היתקן ע"י ראש דנקודים. יצא אח"כ ראש דנקודים שתיקן כבר את השליש העליון. ז"ת דנקודים היו צריכים לתקן שליש אמצעי. לא תיקנו זה אלא להיפך – נישברו, כי כשבא אור גדול גרם לשבירת ז"ת דנקודים. לכאורה הראש כבר מתוקן, אבל לא יכול לקבל את ההארה. הסיבה לשבירה בז"ת דנקודים היא כי בז"ת דנקודים, כשבא ועשה זיווג דהכאה בבח' ז"ת דנקודים, אז עשה זיווג על גדלות, אבל כל הגדלות הזו היתה רק ע"ב כתר ואו"א כי ראש א' ישסו"ת לא הצטרף, אז נשאר ראש שכולו אח"פ. עושה זיווג על גדלות אבל רק שהן אח"פ של הראש הכללי, ולמדנו באות כו' שאם עושים זיווג רק על אח"פ של הראש הכללי, זה בעצם קטן שמרגיש גדול, אז באמת הראש לא נשבר כי היה לו תיקון קווים, אבל הגוף נשבר. התפשט אור גדול לכלים קטנים. 

 

 

שיעור 22 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תכ"ח-תכ"ט – ז שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בעולם הנקודים יצא הראש בתיקון קוין של ימין שמאל ואמצע ולעומתו,יצאו ז"ת דנקודים בקו אחד ללא תיקון קוים.
2. תיקון קוין פירושו שישנו ימין שהוא רצון להשפיע ואמונה ושמאל שהוא רצון לקבל ודין (או מדע). כאשר נעשה זיווג על בחי' הרחמים אז מייחדין את הימין והשמאל והוא נקרא קו אמצעי.
3. ג"ר דנקודים יוצא במקום שליש עליון דנה"י דא"ק ולכן תיקן מקום זה. ז"ת דנקודים יצא במקום שליש אמצעי דנה"י דא"ק והיות ונשבר – לא תיקן מקום זה. ועל כן יצא מקום אצילות לתקן מקום זה דשליש אמצעי דנה"י דא"ק כפי שנלמד בהמשך
4. בדגלות דנקודים מתווסף אור של גדלות והתפשט ע"י זיווג דהכאה לז"ת דנקודים, אולם היות וזה היה אור גודל שבא לכלים קטנים, לכן גרם לשבירה. (ישנם עוד טעמים לשבירה שנלמד בהמשך)
5. גם הג"ר דנקודים התבטל והסתלק אור הגדלות ממנו, היות ולא היה למי להאיר נשברו הכלים. שאלמלי השבירה, היה נשאר האור בראש כמו בגל' ע"ב וס"ג שלמרות הביטוש נשאר האור בראש.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב