הדף היומי בתע"ס – חלק ו' | סיכום שיעור 28 עמודים תמב – תמג

59

חלק ו' שיעור 28 עמוד תמב'

ד) אמנם ענין מסך דטבור אין הכוונה על נקודת הטבור בלבד, אלא על כל הע"ס דסיום שבו, ונקודת הטבור היא רק כח הסיום על כתר חכמה בינה לבד, שלאחריה יש עוד ב' נקודות: נקודת היסוד, ונקודת סיום רגלין. שכח הסיום על הז"א הוא בנקודת היסוד. וכח הסיום על המלכות הוא בנקודת סיום רגלין. וכולם כלולים במסך דטבור. וזכור זה. כי כל זה דמקום המכונה מטבור עד סיום רגלין, הוא רק ספירה אחת התחתונה של הגוף, הנק' מלכות. אשר עליה היה הצמצום ראשון, ובה נתתקן מציאות המסך, המעכב ודוחה את אור עליון מלהתלבש בתוכה, ומתוך שאור העליון כולל, ע"ס, ע"כ גם המסך שבהמלכות הזו, כולל ג"כ עשרה כחות הסיום לעשר הספירות אלו. וההמשך של העשרה כחות הסיום הללו, מכונה מטבור ולמטה. ובזה תבין שכל ענין הביטוש דאו"מ באו"פ הנ"ל, ההולך ומרחיב את הגבול של המסך דטבור ע"ד שנתבאר לעיל, כל זה אמור כלפי אותו מקום שמטבור ולמטה. 

ה) ולפי"ז צריכים אמנם להבין, המובא בכ"מ, שמקום מ"ה וב"ן הוא מטבור ולמטה של הפרצוף. וכן ענין חמשת הספירות תנהי"מ של הפרצוף, שמקומם הוא מטבור ולמטה דכל פרצוף. ולפי הנ"ל הרי אין שם רק ספירה אחת לבד, שהיא ספירת המלכות. 

והענין הוא, כי כבר כייל לן הרב בכ"מ, אשר אין מלכות בלי נה"י. בסו"ה ג' עדרי צאן רובצים עליה. וטעם הדבר, כי נתבאר לעיל (דף של"ו ד"ה ועתה, עיי"ש). אשר ג' הספירות: הוד יסוד מלכות, הם כולם רק התפשטות הכלי מלכות לבד, הרי שבכלי מלכות עצמה יש ג' ספירות הי"מ. גם נודע שבבחינת האחורים נחשבים הנצח והוד לספירה אחת, וכלולים זה בזה בלי הפרש והכר ביניהם, כמ"ש זה במקומו. ונחשבים ע"כ, כל אלו ד' הספירות: נהי"מ, לספירת המלכות בלבד. אלא כשמגיע אליהם האור מבחינת הפנים, מתחלק אז הנצח מן ההוד, וניכר גודל מעלתו על ההוד, ונחשבים אז לב' ספירות נבדלות. ואפילו אז, כיון שד' הספירות נתחברו פעם, שוב אינן מתפרדות, אלא שנבחן אז, שהנצח כולל ד' הספירות נהי"מ מבחינת הימין, וההוד כולל ד' הספירות נהי"מ מבחי' השמאל. כמ"ש כל זה במקומו. והנך רואה איך שיש תמיד בהמלכות ד' ספירות נצח הוד יסוד ומלכות. ולפיכך תדע, אע"פ שבאמת כל המקום הזה שמטבור ולמטה דא"ק, הוא רק ספירת המלכות לבדה, כנ"ל, עם כל זה, יש שם ד' הספירות נהי"מ.

ועדיין צריכים לבאר ענין מ"ה וב"ן, הנמצאים תמיד מטבור ולמטה. וזה ענין אחר לגמרי, כי אינו בערכי הספירות דה' הבחינות דאור ישר, שאז נבחן המקום שמטבור ולמטה לד' הספירות נהי"מ, כנ"ל. אלא הוא ע"פ ערכי שיעור קומה. דה"פ: גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. ותדע שמצד שיעור קומה נחשבים מ"ה וב"ן לקומה אחת, היוצאת ע"י זווג דהכאה במסך שעביותו הוא מבחי"א, שממשיך רק קומת ז"א בלבד, כנודע. והטעם הוא, כי אין כאן אלא ד' בחינות של עביות בהמסך, שעל מסך דבחי"ד יוצא קומת הכתר וכו' ועל מסך דבחי"א קומת הז"א, אבל על מסך שכבר מזוכך כמו בחינת הכתר, שממנו צריך לצאת קומת המלכות, הנה שם אינו נוהג הכאה בינו לאור העליון, באופן שיתפשט ממנו קומת פרצוף, בראש תוך וסוף, כי אינו בשינוי צורה מאור העליון, וע"כ אין זווג דהכאה נוהג רק עד מדת עביות דבחי"א לבד. ולא עוד אלא אפילו הבחי"א נבחנת לעביות קלוש מאד, וגם במסך דבחי"א מכונה זווג דהכאה בשם הסתכלות דק, שאין ממנו התפשטות פרצוף בבחינת רת"ס. (כנ"ל, בדברי הרב ח"ג פי"א אות ו' עש"ה באו"פ). וזה הפרצוף מ"ה וב"ן שיצא על מסך דבחי"א, היה זה רק על ידי תיקון מיוחד, דהיינו ע"י עלית ה"ת בעינים שנתחברו שם ב' ההין יחדיו: ה"ר עם ה' אחרונה כמ"ש הרב (בחלק זה דף תל"ד בסוף אות מ"ד. ע"ש). ושיתוף עביות זו עם הבחי"א, גרם לזווג דהכאה המספיק להוצאת פרצוף ברת"ס הנקרא מ"ה וב"ן. אמנם בלי השיתוף עם ה' אחרונה, גם הבחי"א אינה ראויה לזווג מספיק על יציאת פרצוף.

ו) והנה נתבאר שכל הגורם ליציאת הקומה דבחי"א, הנק' מ"ה וב"ן, הוא ה' אחרונה, דהיינו המלכות דא"ק, ונמצא שב' פרצופין מיוחסים לה' אחרונה, שהיא בחי"ד: הא' הוא פרצוף גלגלתא דא"ק, שקומתו הוא עד הכתר. והב' הוא פרצוף הנקודים דא"ק, שהם מ"ה וב"ן דא"ק, שקומתו עד הז"א, שיצא בסבת עלית ה"ת, שהיא בחי"ד, לנקבי העינים, כנ"ל. ומה שהבחי"ד לא הוציא כאן קומת כתר, כמו בפרצוף גלגלתא דא"ק יתבאר לקמן. 

והנך מוצא שע"י הביטוש דאו"מ באו"פ נמצא כח הצמצום אשר בהמסך דטבור של הפרצוף גלגלתא, שהולך ומתרחב, כנ"ל אות ד' כאן. כי אחר שנזדכך לבחי"ג, נתפשט ממנו רת"ס של פרצוף הב' דא"ק שנק' ע"ב. ואחר שנזדכך לבחי"ב, נתפשט ממנו פרצוף ג' הנק' פרצוף ס"ג ברת"ס. ואחר שנזדכך לבחי"א נתפשט ממנו פרצוף הנקודים, שנק' מ"ה וב"ן דא"ק.

ז) אלא שצריכים להבין היטב, מאחר שכבר נזדכך המסך לבחי"א, דהיינו מדת עביות שיש בכלי דחכמה כנודע, א"כ איך יצוייר עוד שישתתף כאן הבחי"ד, במדת עביותה, שעל ידי שניהם תצא הקומה דמ"ה וב"ן, כנ"ל. ועוד אם באמת נתחברה כאן הבחי"ד עם הבחי"א, א"כ היה צריך לצאת על הזווג הזה, פרצוף בקומת הכתר, כמו הפרצוף דגלגלתא דא"ק, ולמה לא יצא כאן רק קומת ז"א, דהיינו כשיעור קומת בחי"א, ולא קומת בחי"ד. 

והענין הוא כי נודע שאין ענין הזדככות נוהג בכלים. וע"כ, אע"פ שנזדכך המסך דבחי"ד ששמש בפרצוף גלגלתא דא"ק, בעת שהאציל את הע"ב, עכ"ז בכלים עצמם לא נעשה משום זה שום שינוי, והעביות דבחי"ד נשאר בהם כמתחלה, מטרם הזדככות המסך. אלא שלא היה נגלה מהם שום פעולה, אחר שהאור נסתלק מהם, כי כלי בלי אור הוא כגוף בלי נשמה. ולפיכך אחר שהנקודות דפרצוף ס"ג התפשטו והאירו מטבור עד סיום רגלין דפרצוף גלגלתא דא"ק, כמ"ש באורך לעיל דף ש"צ ד"ה אבל. הנה מחמת הארת הס"ג הזאת, חזרה העביות דבחי"ד, אשר בהכלים דמטבור ולמטה דא"ק, לתחיה כמתחלה. ואז התערבה העביות של בחי"ד אשר בהכלים שמטבור ולמטה דא"ק, בהמסך שבכלים של הנקודות דס"ג, כי בעת עלית המסך להמאציל נמצא נכלל בכל הרשימות שבהספירות שהאורות נסתלקו משם. כנ"ל (ח"ד פ"ד באו"פ סעיף נ'). וע"כ, כמו שהוא נכלל מרשימות דספירות דס"ג שהם בחי"ב, נכלל ג"כ מרשימות שבכלים דמטבור ולמטה, שהם בחי"ד והעלה אותם ב' הבחינות יחד אל המאציל, שהוא המלכות דראש הס"ג, כנודע. 

וכבר ידעת, שהמסך הזה כלול רק מעביות דבחי"א לבד, משום שבחי"ב, היא בחינה אחרונה שבכאן שאינה משאירה רשימו אחריה, רק מבחינת התלבשות לבד, ונמצא המסך כלול מב' רשימות שנשארו אחר הסתלקות האורות מהספירות דס"ג, שהם בחי"ב דהתלבשות, ובחי"א דהמשכה, המכונים זכר ונקבה. כנודע. ולפיכך גם המלכות דראש עלתה אל הבחי"א של ראש, דהיינו לפי מדת העביות הכלולה בהרשימו שנשאר בהמסך, שהיא בחי"א. כמ"ש הרב לעיל בפרצוף ע"ב (דף רצ"ה בסוף אות ו'. ובאו"פ שם ד"ה הם נשארים). אמנם גם הרשימו דבחי"ד כלולה בהמסך, שנשאר בהכלים שלמטה מטבור דגלגלתא דא"ק, אחר הסתלקות הנקודות דס"ג מתוכם, כמ"ש לעיל. וע"כ כיון שעיקרו של המסך הוא בחי"א, והבחי"ד היא רק טפלה אליו, ואיננה כלל מבחינתו, לכן נמשכה עמו לנקבי העינים, שהיא בחי"א של ראש. וע"כ לא נעשה הזווג בהעביות דבחי"ד הממשיך קומת כתר, אלא רק על בחי"א הממשיך קומת ז"א.

סיכום: כדי ללמוד את חלק ו' צריכים ללמוד את כל מה שקרה קודם בגלגלתא, ובזה הרחבנו בשיעור הקודם. פה התחיל לדבר על מה שקורה בס"ג, איך יוצאים הפרצופים האלה שנקראים מ"ה וב"ן שלמטה מטבור. פרצוף מ"ה זה עולם הנקודים.

הסביר בהתחלה את המקום הזה של למטה מטבור, שם יוצאים פרצופי מ"ה וב"ן. אם מסתכל על הפרצוף, כשיוצא, אז יוצא ברת"ס. פה, חזה, טבור וסיום רגלין. כל המקום מתחלק מהראש, מהתחלה עד הפה, מפה עד החזה, מחזה עד טבור, ומטבור ולמטה. 

עד הפה, נקרא ראש ונקרא גלגלתא, כנגד הכתר. מפה עד החזה הוא בח' פרצוף ע"ב, כנגד החכמה. מחזה עד טבור הוא ס"ג, כנגד הבינה. מטבור ולמטה הוא בח' ז"א ומלכות, מ"ה וב"ן כנגד ז"א ומלכות.

אותנו מעניין כרגע מה שקורה מטבור עד סיום רגלין, כי מכיוון שפה יצא עולם הנקודים, עליו לומדים. זה קשה כי מטבור ולמטה הוא בא להסביר מה המקום הזה בו יצא עולם הנקודים. זה מקום של סיום. הרי המלכות היא מקום סיום. ויש פה נקודות סיום. אין מה להרחיב, אבל אומר שיש פה ג' נקודות של סיום. יש את נק' הטבור שהיא סיום על כח"ב, אבל גם בתוך הסיומים האלה יש עוד שני סיומים של יסוד ומלכות. אבל מה שמעניין אותנו בעיקר זה שכל המקום הזה הוא מקום של סיום, כי הטבור אומר 'עד כאן טוב האור', כי א"א על המקום שצומצם בא"ס להשיג כלים דהשפעה. אז המקום הזה מטבור ולמטה הוא בח' ע"ס דסיום. כולן סיום על מה שמפה עד הטבור, לא יכול לקבל את כל האור אלא רק באופן חלקי. מטבור ולמטה מבטא לא יכול לקבל את כל האור, אז מצומצם. אלה ח"ג שנשארו במדרגה.

מה שיצא גלגלתא ע"ב ס"ג זה למעלה מטבור. עכשיו באים לעסוק עם הלמטה מטבור. רוצה לומר עוד ידיעה. ידיעה אחת למטה מטבור זה ע"ס דסיום, שבהן יש סיום המדרגה. עניין נוסף, שרוצה להבהיר זה שמטבור ולמטה זה ספירות נה"י ומלכות. וזה בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה. זה חשוב שיש את כל הספירות האלה, אומר שמכיוון שאם היתה רק ספירה אחת לא היה טעם להוציא פרצוף, או שתדע מהם ח"ג שיש למטה מטבור. המלכות היא לא רק נקודה, אם קיבלה לרשותה חלק מספירות ז"א. אנחנו מבינים ז"א שהספירות הן כנגד כח"ב זו"ן, ויודעים שכתר זה השפעה, וחכמה זה קבלה, ובינה זה השפעה וז"א מחולק לשנים: ראינו שקבלה לבד א"א, כמו שהאור התקבל בכלי בצורה מלאה, ופאסיבית. בינה, רק השפעה גם א"א. בא ז"א מחולק לשנים. חלק יש לו מחכמה וחלק מבינה. החלק מבינה מצד השפעה, והחלק מחכמה צד קבלה. יוצא שז"א בנוי מב' הבח'. גם מנה"י וגם מחג"ת. חג"ת צד ההשפעה, ונה"י צד הקבלה שקיבל את כוחו מהמלכות, ולכן המלכות היא תקבל לרשותה את כל הנה"י האלה. בכל המקומות מכאן והלאה זה בסוד 'ג' עדרי צאן רובצים עליה', המלכות מקבלת לרשותה את מה שנתנה לז"א, את הכח שלה, כי הוא התכללות, גם מלמעלה וגם מלמטה. בינה לא צריכה ממנו כלום, אבל היא שהיא רק נקודה, המלכות, אז צריכה להיות לה איזשהו שטח, נפח, כי רוצה לצאת כפרצופי מ"ה וב"ן שלוקחים את הכח מספירות נה"ימ ומעכשיו, לא ממש מוסבר, יש הסבר חלקי, אבל אפשר להסביר בעוד צורות. הוא מסביר כך: אומר, למה הנה"י נחשבים למלכות- את ז"א לומדים, שכנגד כח"ב זו"ן יש את ספירות חג"ת נ"ה, אז רואה שהוד זה בח' מלכות, אז יודע שמנה"י, הוד זה מלכות. אם יש יסוד מתחתיו, אז ודאי ששולט גם על יסוד, ומשפיע מלכות גם ליסוד, ומלכות היא ודאי מלכות, אז אין מה לדבר עליה. כל עוד יסוד ומלכות הם ודאי מלכות. יש עניין מיוחד שאותו לא לומדים פה, שנצח כלול בהוד והוד בנצח, כמו באות כו' – שני חלקי גוף שלפעמים הוד עולה לנצח ולפעמים נצח עולה להוד. לכן גם את נצח מצרף לדבוקה הזו וכל נהי"מ הם מלכות. ולמה אומר שגם ת"ת, כי חלק מהת"ת הוא למטה מטבור, אותו חלק – שליש תחתון, גם אותו מצרף, כי טבור עצמה הוא מלכות אז מצטרף. זה בגלל שהמלכות, הטבור, הת"ת הוא רק שליש תחתון אז בעה"ס לא מתייחס, אבל הרב"ש נותן הערה, שבגלל שהיא טבור אז גם נחשבת.

כל זה, נקודות פרטיות, אבל העיקר הוא שבאים עכשיו לעסוק עם המקום שלמטה מטבור, שיש לו חשיבות גדולה, ולכן כל מה שקורה למטה מטבור, בפרצופים אלה, זה דבר גדול, כי על זה היה הצמצום. זה עיקר המלכות ובעצם בא לבטא את כל מה שחשבתי ביתר דבקות, זה נקרא גדלות כלי הקבלה. זה עיקר מה שאפשר לקבל את ההארה, ולכן יש חשיבות גדולה למה שקורה פה.

מבינים שכל מה שיש למטה מטבור זה מלכות. עוד דבר שאומר פה, שהמקום הזה למטה מטבור נקרא מ"ה וב"ן, כי הפרצוף מתחלק לגלגלתא ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן, ושואל איך הם יוצאים, כי הם עביות קלושה. אומר שב"ן בכלל יוצא רק עם מ"ה, כי הוא שורש שא"א להוציא עביות. אומר שיוצאים כפרצופים. גם מ"ה הוא עביות קלושה. אומר, שבגלל צ"ב בו מלכות התכללה בבינה, ובגלל זה היא איפשרה לד' ג' שיש למטה מטבור להתכלל בב' א'. 

כדאי לזכור שאין הזדככות בעביות אלא רק במסכים. אם כך, אז מדברים על למטה מטבור, אליו הצטרף ד' ג' בהתכללות ועולה למעלה, כשהרשימות עולות לראש הס"ג שמוליד את ב' א' עם ד' ג'. אומר, למה יצאו פרצופי מ"ה וב"ן, כי התכללו עם ד' ג'. עכשיו עולים למעלה, אז יצא שוב גלגלתא על ד' ג' כמו ע"ב לפחות? על עביות ד', אומר שלא. אלא יצא על ב' א'. אבל כל מה שיוצא פרצוף זה כי התכלל על ד ג', עכשיו על ב' א'? כן. כי זה עיקר המדרגה. זה הסדר. כל ד' ג' זה התכללות יוצא על העצם. מה עם ד' ג', להוסיף שאחרי שגומרים על ב' א' יצא גם על ד' ג' וזה מה שיעשה את זה לפרצוף עם רת"ס. מה שהיה תוך בבח' א' מהכלים הריקנים של נקודות דס"ג. אם כך מסכמים שבשיעור זה באנו לעסוק בלמטה מטבור, הבנו זאת, והבנו שבגלל התכללות ד' ג' יכולים לצאת שם פרצופים. 

שיעור 28 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תמ"ב-תמ"ג – יד שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הע"ס דסיום ששם יצא עולם הנקודים, הוא מהווה את המלכות שהצטמצמה שעליה בצ"א אי אפשר היה לעשות זיווג. שם הם חומרי הגלם העיקריים כדי לבטא את קבלת האור השלם ביתר דבקות.
2. המלכות שלמטה מטבור כוללת את הספירות נה"י, בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה.
3. למטה מטבור מצד הקומות הם נקראים מ"ה וב"ן שיוצאים על בחי' א' ושורש.
4. ישנה קושיא כיצד יוצאים מ"ה וב"ן אם א' זו עוביות קלושה ושורש, אין לה בכלל עוביות. והתשובה לכך היא שהם מתערבים עם עויות של בחי"ד שלמטה מטבור דגל', היות והם יוצאים מהרשימות של נקודות דס"ג שירדו למטה מטבור והתערבו עם הרשימות של גל', דהיינו ד"ג.
5. ואין להקשות מדוע אם כך לא יצאו מ"ה וב"ן על בחי"ד. זאת מכיוון שעצם יותר גדול מהתכללות ועצם המדרגה, דהיינו עיקר המדרגה הוא ב"א. ולאחר שיצא ב"א אז יצא גם ד"ג שהוא מאפשר פרצוף עם ראש ותוך המתפשט מיני וביה גם לגוף.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב