הדף היומי בתע"ס חלק ו' | שיעור 31 – עמודים תמ"ח-תמ"ט

143

חלק ו' שיעור 31 עמוד תמז'

טז) והנה נתבאר אשר תיקון הפרסא, אינו בראש הא' שהוא ישסו"ת שמטבור ולמעלה, אלא בראש הב' שהוא מטבור ולמטה, שבפנימיות הם נה"י דא"ק, ובחיצוניות הם הג"ר דנקודים ששם מקום מ"ה וב"ן דא"ק, שהו' של השם הוי"ה רומז עליו, כנודע. וע"כ י"ה דהוי"ה דס"ג שהם מטבור ולמעלה שאין ענין הפרסא וה"ת נוהגים שם, המה שוים לפרצוף ע"ב, ומתמלאים עם יודין בשוה לפרצוף ע"ב. אבל הו' דהוי"ה דס"ג, שהוא מטבור ולמטה, היא מתמלאת עם א', כי שם הוא תיקון הפרסא, והתחלקות של מים עליונים ומים תחתונים. ותדע שמטעם זה, נמצא הוי"ה דמ"ה, שמתמלאות כל ד' אותיותיה במילוי אלפין, משום שכל עיקר אצילותו הוא רק בסוד הפרסא ושיתוף דה"ת, (כנ"ל באות ו' כאן, עש"ה). אמנם בהוי"ה דע"ב אין בו מילוי בא' כל עיקר, כי כל ההבחן שבין ע"ב לס"ג, הוא בענין החיבור עם הה"ת, שנעשה בפרצוף הס"ג, ולא בפרצוף ע"ב. ואפילו בהס"ג, אין החיבור ניכר, רק במטבור ולמטה בהז"א שבו, ולא מטבור ולמעלה.

יז) ועם זה תבין ענין הזווג דע"ב וס"ג, שמחמתו יורדת הה"ת מנקבי העינים, וחוזרת למקומה כמתחלה. כי ידעת, שראש הס"ג מלביש על החג"ת דע"ב, דהיינו מחזה דע"ב עד הפה שלו, להיותו בחינת התפ"ב שלו, כנ"ל בהחלקים הקודמים. וע"כ אחר שהע"ב משפיע אורותיו להס"ג, ומתוך שבאור הע"ב אין בו כלל בחינת ה"ת בעינים כנ"ל, ע"כ כשבאים אורות הע"ב בס"ג מורידים ג"כ את ה"ת שבנקבי העינים דס"ג למקום הפה, למקומה האמיתי, כמו שהיא בע"ב. ולמטה בעולם התיקון נעשה הזווג הזה על ידי עלית מ"ן מהתחתונים כמ"ש במקומו, אבל כאן עדיין אינו נוהג עלית מ"ן, אלא הזווג נעשה מאליו, כלומר ע"י יניקת הס"ג שיעור מספיק מאורות דע"ב, שהאורות האלו מורידין הה"ת למקומה האמיתי, כנ"ל.

יח) והנה אחר שנעשה הזווג דע"ב ס"ג הנ"ל, יוצא מזה ב' פעולות אחת בפנימיות א"ק, דהיינו בהזו"ן הפנימים שמטבור ולמטה שלו. ואחת בחצוניות א"ק, דהיינו בהג"ר של הנקודים המלבישו מחוצה לו מטבור ולמטה. כי בחיצוניות א"ק, מוריד הכתר דנקודים את הנה"י שלו, ומלביש אותם למוחין בחכמה ובינה דנקודים. שפירושו הוא, שמוריד את הה"ת מנקבי העינים שלו, המבדלת בינו לבין החו"ב דנקודים, שהוציאה אותם לבחי' גוף, ועתה הוריד את הה"ת למקומה האמיתי לפה דנקודים, בסוד קמץ אשר מתחת להאותיות יה"ו, (כנ"ל באות י"ב כאן. ע"ש). וחזרו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת ונעשו לבחינת חב"ד. דהיינו לבחינת ג"ר וראש. אבל זה מספיק רק לבחינת החו"ב דנקודים עצמם, אבל לז"ת דנקודים אין שום הארה נמשכת עוד, מטעם שאין בחו"ב אלו מבחינת ה"ת ולא כלום, וע"כ אין להם יחס אל הזו"ן הכלולים מה"ת. כמ"ש שם באות י"ב, ואות ט', כאן. 

ופעולה השניה נמשכה מהזווג דע"ב וס"ג הנ"ל, אל זו"ן הפנימים דא"ק שממטה לטבורו. כי אור זה ירד ובקע לאותה הפרסא שבפנימיות דא"ק, המבדלת את הזו"ן הפנימים ומוציאה אותם מחוץ לאצילות הס"ג, ועתה נתבטל זה, וחזר ונתפשט אור הס"ג אל הזו"ן הפנימים, כמו שהיה מטרם צמצום נה"י, דהיינו עד סיום רגלין דא"ק. כי אז, גם הבינה וז"א ומלכות שיצאו לחוץ מנה"י דא"ק, ונעשה לג' העולמות בריאה יצירה עשיה. חזרו עתה לבחינת אצילות, דהיינו לנה"י דא"ק כבתחילה. ובזה תבין דברי הרב הנ"ל שאומר שהפרסא הוא תיקון לצורך הבריאה, כנ"ל באות י"ד. כי ע"י התיקון של עליה וירידה אשר בהפרסא, הוחזרה הבריאה יצירה עשיה לנה"י דא"ק, ושבה לבחינת אצילות.

יט) ומתוך שהג"ר דנקודים מלבישים על הנה"י דא"ק, נעשה גם כאן זווג של נה"י דא"ק עם החו"ב דנקודים, כנ"ל בע"ב וס"ג. והשפיע להם אור המלאפום, שה"ס ו' ונקודה, שפירושו בחינת ה"ת המאירה תוך האותיות דיה"ו, וה"ת נק' נקודה, ובחינת הפה דנקודים ה"ס ו' ובאה הנקודה בתוך הו', ונתכללה בהו' של החו"ב. והבן זה היטב. כי מטרם שקבלו סוד המלאפום מנה"י דא"ק, לא יכלו להשפיע לז"ת כלום, משום שלא היו כלולים מה"ת כנ"ל באות ט' עש"ה. כי הה"ת נשארה בנקבי העינים שה"ס נה"י דכתר הנקודים, ויה"ו, שפירושו חסרון דה"ת ירדה לחו"ב, שהם אח"פ דכתר. אבל עתה שקבל הו' של היה"ו את ה"ת, שה"ס הנקודה שבתוך המלאפום, מן היסוד דא"ק, וחכמה בינה נתכללו מן ה"ת, חזרו חו"ב ונזדווגו עליה, דהיינו שהמשיכו אור העליון על המסך הזה הכלול מה"ת, והמשיכו קומת כתר, ואור הזה חזר ונשפע גם מלמעלה למטה להז"ת לבחינת גוף, כמ"ש במקומו. בחלק ז'. 

וזו היא הפסיעה הד' שעשתה הה"ת, דהיינו שבאה בתוך האותיות דיה"ו, שהם חו"ב דנקודים, בסוד הנקודה שבתוך הו' כנ"ל, שמכאן היא יכולה להתפשט להגוף דנקודים, הנק' ז"ס תחתונות דנקודים. כנ"ל. והבן והתעמק בענין הד' פסיעות הללו, שעשתה הה"ת מעת התחברותה בה' ראשונה, בתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, עד שבאה בתוך האותיות, שהם הכלים דחו"ב דנקודים, שמשם יכלה לבא למקומה, דהיינו בז"ת דנקודים. כי פסיעה א' עשתה, מנה"י דא"ק אל נקבי עינים, בסוד חולם, ובפסיעה זו יש ג' מדרגות: הא' בנקבי העינים דראש הס"ג. הב' בנקבי העינים של ישסו"ת, שהוא במקום הטבור. הג' בנקבי העינים דכתר דנקודים. ובכל אלו היתה בסוד חולם שממעל לאותיות יה"ו, דהיינו בסוד ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. ובבחינה זו היו היה"ו שהם האח"פ, נקיים לגמרי מה"ת, כנ"ל אות יוד. ופסיעה הב' עשתה מנקבי העינים דכתר נקודים אל פה דנקודים, בסוד קמץ שמתחת האותיות דיה"ו, שעי"ז חזרו חו"ב לבחינת ראש, כי יצאו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת, ובאו לבחינת חב"ד של ראש. ועדיין הם נקיים מה"ת, שהרי נמצאת למטה מהם בסוד קמץ. 

ופסיעה הג' עשתה ע"י הזווג של יסוד דא"ק, שאז באה לקבלה בתוך הכלים דחו"ב, דהיינו בתוך האותיות יה"ו, אשר אז ע"י זווג דאו"א היא יורדת למקומה, לזו"ן דנקודים, וזו היא פסיעה הד'. ותדע, שפסיעה זו מכונה, פסיעה לבר. שפירושו, כי יצאה כאן לבר מאצילות, כי הכלים דז"ס תחתונות, שה"ת נתפשטה בהם, האירו מתחלה לבר מאצילות, בכח הארת יסוד דא"ק שהשיב הבי"ע לאצילות, כנ"ל. אמנם הז"ת לא יכלו להתקיים כן, והבי"ע שלהם חזרו ויצאו ונפרדו מאצילות, שזה מכונה שביה"כ. כמ"ש במקומו. ולכן מכונה פסיעה זו האחרונה בשם פסיעה לבר. והבן. ולעיל באות י' ביארנו ב' פסיעות בבחינת החולם עצמו, כי יש בחינת חולם שאין בו תיקון של הפרסא, דהיינו שיוכל להתפשט מתחת האותיות, שהיא הה"ת שבנקבי עינים דישסו"ת. ויש בחינת חולם שיש בו ענין העליה וירידה, שהיא הה"ת שבנקבי עינים דכתר דנקודים, וחשבנו אותם לב' פסיעות, ולפי"ז יהיה כאן ה' פסיעות דהיינו ד' פסיעות עד ביאתה תוך הכלים דחו"ב. ופסיעה אחת לבר. ע"ד הנ"ל.

סיכום: היום למדנו סיכום כל ד' פסיעות. אבל בתחילת השיעור, חזרנו קצת על מה שלמדנו בעניין ראש א' ישסו"ת ויחודו. אמרנו שהוא יצא כאמצעי בין א"ק עקודים לנקודים, כי אמרנו שיוצא למעלה מטבור, ושייך לכל המקום שנקרא עקודים. למטה מטבור נקרא בח' נקודים. והוא יצא למעלה מטבור.

נקודה נוספת, שכח הדין לא פועל עליו. אבל יחד עם זאת יצא בג"ע, ולכן נקרא ממוצע ראש א' ישסו"ת בין עקודים למעלה מטבור, לנקודים שלמטה ממנו.

כל מה שלמעלה מטבור – גלגלתא ע"ב ס"ג כנגד עקודים, ולמטה מטבור כנגד נקודים. ראש א' ישסו"ת יצא למעלה מטבור, היות וכך ושייך לעקודים, אז אנחנו משייכים אותו לבח' למעלה מטבור. אז הת' אינה בעולה ויורד, כי כל הבא מבח' אצילותו אינו מקבל שינוי, וזו פעם ראשונה שנעשה צ"ב ולכן לא מקבל שינוי. 

עוד למדנו, את עניין הגלגלתא ע"ב ס"ג המילויים שלהם שנותנים לנו סימן. למדנו שיש בגלגלתא ע"ב ס"ג מילויים פרצוף ע"ב י.ה.ו.ה במילוי יודין, כדי לספר עליו שהוא פרצוף חכמה. לעומת זאת ס"ג הוא י.ה אבל הו' במילוי א', כי הא' מראה על אלכסון הפרסא, שיש אותו למטה מטבור ואין אותו למעלה ממנו. היות ופרצוף ס"ג מתפשט גם למטה מטבור בנקודות דס"ג, אז רוצה לומר שרק למטה מטבור יש את סוד הפרסא. מצביע על השורש שיש בנ' ס"ג כי הו' מראה על נקודות ס"ג, וי.ה מראה על למעלה מטבור, ולכן בא' של ו' של ס"ג יש מילוי אלפין.

המ"ה דנקודים שיצא למטה מטבור כולו במילוי אלפין. זה רק מצד המילויים.

סיפר את זה כי רוצה לספר שהיות וע"ב וס"ג הם למעלה מטבור, אז יש בהם את הכח של צ"א. כח של עקודים. אז כאשר רוצים לעשות תיקון, ורוצים שהפרסא תייצר מציאות שתרד הת' מעיניים, אז פה א"א לעשות את זה כי מתחילת אצילותו בראש א' ישסו"ת, אבל בכתר כן אפשר כי כתר הוא בעולה ויורד. לכן בכתר כשבא אור ע"ב ס"ג אז הוריד הת' למטה, שזה היה פסיעה ג'. יצר את כתר בגדלות. או"א הצטרפו לראש, אבל כשבא אור ע"ב ס"ג והוריד את הכתר, עשה עוד פעולה. הוריד אור ע"ב ס"ג פעל בחיצוניות בכתר, שהוא חיצוני לכל מה שקורה בנה"י דא"ק, שזה ג' שלבים. הכי פנימי בגלגלתא, עליו מלביש נקודות דס"ג שבא מטבור ולמעלה, ועליו מלביש נקודות דס"ג למטה מטבור.

אומר, כשבא אור ע"ב ס"ג להוריד הת' של כתר, אז הוריד אותה בחיצוניות בפנימיות גרם לפרסא של נק' דס"ג תרד למטה, וכתוצאה מזה היתה הארה גם לשליש תחתון של נה"י דא"ק, ששם כל החסרונות שעוד לא תוקנו. חסרונות אלה נקראים ו' ונקודה, שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד, שעלו למעלה, עברו את ז"ת דנקודים ועלו למעלה לבקש הארה. עד שלא התרחש כל התהליך הזה שאותו רואים בכלליות כאן, אומר, שעד אז אמא בזיווג או"א, לא הסכימה לקבל את הד' ג' האלה לעשות זיווג, כי היא כולה חסדים, בינה, לא רוצה חכמה למרות שאומר שכדאי לה לקבל חכמה בגדלות והיא מסרבת כי טבעה הוא חסדים. אבל כאשר עלו רשימות של ד' ג' משליש תחתון דנצח ושליש תחתון דהוד, דהיינו מחלק תחתון של נה"י דא"ק, אז הם גרמו לכך שהם עולים לנקבה שיש בה כעת עולמות, בינה. אז הבנים עולים לבינה, דרך ז"ת דנקודים, ומבקשים ממנה אור. כעת, אם הבנים מבקשים, אז תפנה פניה לאבא, זיווג פב"פ איתו ובו התפשט לגוף ויגרום לשבירה שזו פסיעה ד'. 

אפשר לספור כה' פסיעות, שפסיעה אחת תהיה למקום הפה של או"א, שד' ג' עלו לשם. פסיעה ה' תהיה התפשטות למטה ושבירה. זה כדי להבין את הרעיון, כי כאן נותן את ב' הצורות ד' או ה'.

הפסיעות הן:

א. ראש א' ישסו"ת

ב. נקבי עיניים דנקודים, בח' חולם.

ג. למקום הפה של הכתר, שמעלה את או"א לבח' ראש.

ד. באו הרשימות למקום פה דנקודים, ועשו שם זיווג דהכאה, וע"י זה התפשט האור לגוף ונשבר. 

1. הפרסא נוהגת בכתר ואינה נוהגת בישסו"ת למרות שיש שמה ה' תתאה בנקבי

עיניים, זאת מכיוון "שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי". ובישסו"ת זו

פעם ראשונה שהוא עושה זיווג על ה' תתאה בנקבי עיניים.

2. פרצוף ע"ב כולו ממולא ביודין, פרצוף ס"ג ממולא כמו ע"ב ביודין חוץ מהואו

שהיא באלף, ופרצוף מ"ה ממולא כולו באלפין.

3. ע"ב וס"ג הם למעלה מהצמצום ושייכים לעקודים, לכן בטבע האור שלהם

לעורר רצונות גדולים שמעבר לצמצום ב', ולכן בכוח האור של ע"ב ס"ג להוריד את

ה' תתאה ולבצע את פעולת האלכסון שבא'.

4. למרות שאור ע"ב ס"ג הוריד את הה' תתאה בכתר ואו"א הצטרפו לראש ד'-ג'

דזיווג, לא נתנו לאמא כדי לעשות זיווג היות ולא רצתה חכמה, כי הטבע שלה הוא

חסדים.

5. הארת ע"ב ס"ג שהורידה את הה' תתאה בכתר דנקודים הורידה גם את הפרסא

בנקודות דס"ג ע"י כך התאפשרה הארה לשליש תחתון דנה"י דא"ק ששמה מקום

החסרונות הנקראים- ו' ונקודה (שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד) חסרונות

אלה עלו ועוררו את הז' תחתונות דנקודים לבקש מאמא, דהיינו מבינה אור לכן

בינה עתה מסכימה לקבל את הד'-ג' דזיווג, עושה זיווג פנים בפנים עם אבא וע"י

כך מתפשטת המלכות של הראש מינה ובה לבחינת גוף שזוהי פסיעה הד'.

6. בפסיעה הד' נגרמת שבירת הכלים שאותה נסביר בהמשך.

7. סיכום ד' פסיעות שהם גם ה', תלוי בספירה, אבל זה אותו תהליך:
פסיעה א': מראש דשערות לנקבי עיניים דישסו"ת
פסיעה ב': לנקבי עיניים דכתר
פסיעה ג': לפה דכתר
פסיעה ד': לפה דאו"א ומשמה לז"ת דנקודים, שלזו האחרונה אפשר לקרוא פסיעה ה'.

אין תגובות

להגיב