הדף היומי בתע"ס חלק ו' | שיעור 32 – עמוד ת"נ

109

חלק ו' שיעור 32 עמוד תמט

כ) ויש להבין היטב את ההפרש של ב' הבחינות שבחולם, הנ"ל. אשר בחינת ה"ת שבנקבי העינים של הראש הא' אינה יורדת עוד ממקומה. וה"ת של ראש הב' שהיא הכתר דנקודים, יורדת למטה ע"י זווג הע"ב וס"ג. וטעם הדבר הוא, כי נתבאר לעיל באות ט"ו כאן. שעיקר התיקון שבפרסא, הוא להעלים ולהסתיר כח הה"ת הנמצא בנקבי העינים דראש העליון, בעת שהה"ת דראש התחתון יורדת למקום הפה. ע"ש. וענין תיקון הזה לא יצוייר בראש הא' עצמו, בהיות שמה הה"ת במקום אצילותה הראשונה בבחי' השיתוף עם ה"ר, ואם היתה יורדת משם לא היה לה דרך להעלות עוד. וכל ענין הפרסא אינה אלא תולדה דה"ת זו שעלתה בנקבי העינים דראש הא', ולפיכך לא תוכל לרדת ממקומה, כי אין מי שיעלים את כחה. אבל אחר שנולדה הפרסא מתחת הראש הא', והאח"פ שיצאו לחוץ מראש הא', נתחלקו בעצמם לגו"ע ואח"פ, הנה אז אפשר לה"ת, שתרד מנקבי העינים אלו דראש הזה. כי הפרסא מעלמת על ה"ת שבנקבי העינים דראש הא'. באופן שעיקר כח השיתוף דמדת הרחמים בדין נעשה בנקבי העינים דראש הא' לשורש קבוע וקיים. אלא שהפרסא יכולה להעלים כחה לעתים, ולא בתמידות. ופעולת השיתוף הזה, דהיינו העליה והירידה הנ"ל, מקומה היא בראש הב'.

כא) גם תזכור, הצורך לב' בחינות הזווגים שנעשו בחכמה ובינה דנקודים, שנתבארו לעיל, שהם: ענין התלבשות נה"י דכתר נקודים למוחין בחו"ב. וענין הארת היסוד דא"ק את נקודת השורק לחו"ב דנקודים. כי הזווג דנה"י דכתר הועיל רק לחו"ב, דהיינו לבחינת הראש דנקודים, כי ע"י ירידת ה"ת למקום הפה, חזרו החו"ב לבחינת ראש. אבל לא הועיל כלום לבחינת הגוף דנקודים, שהם הז"ס תחתונות, כנ"ל באות יוד. ולכן הוצרך להארת נה"י דא"ק הפנימים שהם עצמם בחינת ה"ת כנ"ל (באות ז' ד"ה הענין). ואחר שקבלו החו"ב את הארת ה"ת מיסוד, בסוד ו' ובתוכה הנקודה דהיינו ה"ת, כי באה הנקודה בתוך הכלים דחו"ב, הנה אור הזה הוא עצם הז"ת שבאו להבינה דנקודים והולידה אותם ובאו למטה למקומם.

כב) ויש לבאר עוד, כי נודע שכל פרצוף תחתון מלביש להעליון שלו, מפה דראש ולמטה, כמ"ש היטב בפרצופים הקודמים דא"ק. וא"כ למה הפרצוף הזה דנקודים, שנאצל מפרצוף הס"ג, אינו מלבישו כל עיקר, שהרי הכתר דנקודים מתחיל למטה מסיום כל הפרצוף דס"ג, אלא שמלביש לנה"י של פרצוף הא' דא"ק הנק' פרצוף גלגלתא דא"ק. ועוד קשה, מה נעשה עם הרשימות דטעמים דס"ג, שנשארו אחר הסתלקות האורות האלו. שהרי בסבת הזדככות המסך נמצאים כל האורות דגוף מסתלקים ועולים למאצילם, כנודע. וביותר קשה מאין בא המילוי להגוף דס"ג שמטבור ולמעלה עד הפה, אחר הסתלקות האור משם. כי בכל הפרצופים נמצא התחתון שממלא ומלביש לגוף דעליון שלו אחר הסתלקותו, כנודע, אבל פרצוף הנקודים אינו מלביש לעליון שלו שהוא הס"ג, כי עומד למטה מסיום רגליו, וא"כ מי הממלא אותו אחר הסתלקות אורותיו למאציל.

ולהבין זה, צריכים לדייק היטב בדברי הרב שבכאן (דף ת"ז אות י"ז) וז"ל, והנה כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים, הכל נבלע ונכלל בעקודים, ולכן אינו ניכר, אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו, זהו לבדו נקרא בשם נקודות. לפי שהוא עומד עתה לבדו. ע"כ לשונו. 

וצריכים להבין את זאת, למה האור מבחינת העינים, שהוא נאצל מן פרצוף הס"ג, נבלע ונכלל בעקודים דס"ג ואינו ניכר כלל עד הטבור. הלא כל פרצוף תחתון מלביש להעליון גם למעלה מטבור, ומ"מ הוא ניכר היטב, ואינו נכלל בו ואינו נבלע בו.

כג) וצריך שתזכור כאן היטב כל הגורמים בסדר אצילות פרצוף התחתון מהעליון, שנתבארו בחלקים הקודמים. ונזכיר אך מקצתם, הנה הגורם העקרי ללידת פרצוף, הוא הזדככות המסך עד שמשתוה להמאציל, שבזה הוא מעלה כל הרשימות דספירות הגוף להמאציל, הנשארים אחר הסתלקות האורות דגוף. ונכלל עמהם שם בהמסך דמלכות של ראש, המכונה מאציל, ואז מתחדשים הרשימות ע"י זווג העליון דראש, וכשהוכר עביות הגוף שבהם, מוכרחים לצאת מבחינת הראש, ולחזור לבחינת גוף כבתחילה, אלא לא לבחינת הטבור דעליון כמו שהיו בתחילה, אלא בבחינה אחת גבוה מהטבור דעליון, משום שבחינה אחרונה נעלמת תמיד, בשעת הזדככות, עד שאינה משאירה רשימו. והטבור דעליון הוא תמיד בחינה האחרונה הנעלמת, ע"כ נמצאת הבחינה שכנגדו שבגוף דעליון, שהיא מדרגה אחת למעלה מהטבור דעליון כנודע. וזה נוהג בכל הפרצופין. ועי' לעיל דף ר"ד בתשובה ר"י. 

ועל הסדר הנ"ל נאצל גם הפרצוף נקודים, שהוא המ"ה וב"ן דא"ק, מן העליון שלו, שהוא פרצוף ס"ג דא"ק. שעל ידי הזדככות המסך דגוף דפרצוף הס"ג דא"ק, עד שהשוה צורתו להמאציל שהוא המלכות דראש דס"ג, העלה כל הרשימות, שהניחו האורות אחר הסתלקותם מהגוף אל המאציל. ואחר התחדשותם שם בזווג דראש, ואחר שהוכר עביותם יצאו מהראש וירדו להבחינה שכנגדם בהגוף, שהוא מדרגה אחת גבוה מהטבור דס"ג, דהיינו במקום שנקרא חזה דס"ג ומחזה ולמעלה, יצאו ע"י זווג עם אור העליון, ע"ס דראש, ומחזה דס"ג ולמטה, יצאו הע"ס דגוף בתוך וסוף עד הטבור. דהיינו עד סיום רגלים דס"ג. שהוא הסדר דכל הפרצופים.

סיכום: היום למדנו שיש הבדל בין חולם שיש בראש א' ישסו"ת, לבין החולם שבכתר. חולם הוא שיש זיווג דהכאה והאותיות, הנקודות, ההארה נקראת חולם למעלה מהאותיות, כי הן החסרונות המוחזקים ע"י הנקבה, או"א, שהם הנקבה בעולם הנקודים. 

חולם, דהיינו הזיווג על הקטנות, שזה זיווג ב' א', יצא בראש א' ישסו"ת, ויצא גם בכתר. אז אומר, שההבדל ביניהם, לכאורה שניהם זכרים, ההבדל בין זכר ישסו"ת שיצא על ב' א' לזכר שיצא בכתר, כי למדנו שבכל פרצוף שיוצא יש לנו זיווג דהתלבשות וזיווג דעביות.

זיווג דהתלבשות הוא בח' הזכר, והעביות בח' הנקבה. פה רואים שגם ישסו"ת על ב' כזיווג דזכר, וגם הכתר, אז אומר שההבדל הוא שהת' שיצא בנקבי עיניים דישסו"ת, לא יורדת למטה לעולם. היא תמיד נשארת פה במצב הזה. לעומת זאת ההת' שיש בפרצוף כתר, בזכר זה, יכולה לרדת למטה, כי למדנו חוק בשיעור קודם, באות טו' – שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי, ופה בישסו"ת לראשונה נעשה זיווג דהכאה על הת' בנקבי עיניים. זה לא משתנה. כי אם היה משתנה, אומר, לא משתנה כי בא מתחילת אצילותו. עכשיו, מדבר גם על סיבה, אבל תכליתית. מה היה קורה אם היה משתנה – אז לא יכול היה לחזור שוב לצ"ב, כי אם היה יורד מה היה מחזיר אותו לצ"ב. אומר, שכדי שצ"ב ישאר רוצים להשאיר את המסגרת שלה, כי אם לא משאיר את מסגרת צ"ב, אז מבטל את כל הרעיון של צ"ב. הרעיון לפיו עלתה מלכות לבינה, כדי לקבל ניצוצי השפעה ותוכל לקבל אור במלכות. אז, אדרבא, עלתה למעלה, קיבלה ניצוצות, שתתפשט למטה ותגמור התיקון. אומר שלא יכולה עדיין, כי צריכה לעשות זה בשלבים, ולכן אומר ששומר על צ"ב. כמו שאדם יאמר ששומר על מסגרת, ובתוך המסגרת נותן לאנשים לעשות תפקידים, כי אם המסגרת תיפגם לגמרי לא יוכל לחזור אליה. אז שומר. זה כמו, שלא נותנים לילד לעשות דברים עם יותר מידי חופש, כדי שח"ו לא יהרוג עצמו, שישאר במסגרת החיים, כדי שיוכל לעשות תיקונים. שישאר בתוך המסגרת החינוכית, כדי שיוכל להמשיך לתקן. כי יעשה משהו שיוציא אותו מהמסגרת לא יוכל ללמוד. אז נותנים לו אפשרות לעשות דברים, אבל שומרים על חוק שעליו לא עוברים בשום אופן.

את החוק הזה שמרו בראש א' ישסו"ת. כך צריך לשמור על המערכות. אפשר לתת חופש אבל בתוך המסגרת. המסגרת היא מעל ההתנהלות, מעל החופש האישי. במסגרת החוקה. אותו הדבר קרה כאן – ראש א' ישסו"ת שומר על המדרגה.

כתר יכול להיות בעולה ויורד. זו נקודה ראשונה חשובה. הבדל בין שני החולמים.

מה מאפשר הכתר שעולה ויורד? הוא מאפשר לאו"א לקבל מוחין, לראש הנקבה לקבל מוחין, כי אם לא היה יורד, הרי או"א מקבלים מאח"פ של הכתר, אז לא היו מקבלים מוחין כי אח"פ זה במצב הקטנות, החולם, הם למטה מהמסך, כמו גוף. אז או"א מקבלים רק הארת גוף. כדי לקבל הארת ראש צריך להוריד הת', מצב זה נקרא פנים באחור ובו קיבלו או"א גדלות, אבל הגדלות שקיבלו זה לא גדלות שמאפשרת להם להתפשט לגוף, כי בינה, למרות שהיא גדולה, או"א כנגד בינה, או לפחות הבינה שבאו"א, שזה כתר. אבא זה חכמה ואמא זה בינה. הז"ת הן ז"א ומלכות. אז הבינה אומרת שהטבע שלה הוא חסדים. אבא מציע חכמה והיא מסרבת, כי זה לא טבעה. טבעה הוא השפעה ולכן לא מקבלת חכמה. אבל אם יש ביקוש מהתחתון שעלו נה"י דא"ק, מה שלמדנו, וגרמו לה לרצות חכמה, אז היא רוצה, מתפשטת ונשברת. 

עוד למדנו, באות כב' שלוש שאלות:

א. למה פרצוף הנקודים יוצא למטה מטבור דא"ק? למה לא יוצא למעלה מטבור? ולמה השאלה הזו? אומר, שע"ב יוצא מפה עד החזה, יוצא ראש ע"ב. מפה דגלגלתא עד חזה שלה. אותו הדבר יוצא ס"ג – מפה עד חזה של א"ק. הייתי מצפה שעולם הנקודים יצא מפה עד חזה של ס"ג, כמו הסדר למעלה. אומר, שיוצא למטה מטבור.

ב. הרי עלו הרשימות גם מהטעמים. אומר שכל עולם הנקודים יצא מרשימות נקודות דס"ג, עם ההתכללות, וההתערבות וכו', כל מה שקרה בצ"ב, זה המידע שעולה לראש, ועל זה יצא עולם הנקודים, אבל עלו רשימות גם למעלה מטבור, גם לטעמים. מה יצא מהם? 

ג. אומר, אם עולם הנקודים יצא למטה מטבור, מה קורה עם ס"ג, הרי אם הגוף דגלגלתא הסתלק, בא ע"ב ומילא אותו. ע"ב הסתלק הראש לא מסתלק וממשיך למלא מפה עד חזה, אבל הגוף הסתלק. בא פרצוף ס"ג ממלא מפה עד טבור דע"ב. הוא גם מסתלק. ס"ג מסתלק. הראש ממשיך להאיר מפה עד חזה, כי ראש לא מסתלק. אבל מפה ס"ג עד טבור א"ק, מי ממלא את ס"ג ומי ממלא את ע"ב מחזה עד טבור. מי ממלא את גלגלתא עד הטבור? כל המקום הזה נשאר ריק. מה עושים במקום זה? ומי ממלא אותו?

ומתחיל לענות: אומר, שהגורם העיקרי ללידת פרצוף, הוא הזדככות המסך שמשתווה למאציל, ואח"כ עושה זיווג בראש, ומוליד את הפרצוף, אחרי שנעלמה בח' אחרונה, יורד למקומה ומוליד את הפרצוף. כך נולד פרצוף.

על אותו סדר יצא גם פרצוף הנקודים – מ"ה וב"ן דא"ק, שס"ג יצא על ג' ב', והוא יצא על ב' א'. ולכאורה היה צריך לצאת מחזה ולמטה, פרצוף הס"ג – מ"ה וב"ן העליון, ומה קרה עם זה נראה בשיעור הבא. 

שיעור 32 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"נ – יח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעיר זה ניסינו לראות את ההבחן בין ב' סוגי החולם שהם ראש א' ישסו"ת וראש הכתר.
2. גם ראש הא' ישסו"ת וגם הכתר נקראים זכרים שיצאו על זיווג דהתלבשות. וההבדל ביניהם שבראש הא' ישסו"ת הה' תתאה לא יורדת מנקבי עיניים לעולם והוא שומר על כך שצ"ב לא יתבטל כל זה שצריך להמשיך לתקן.
3. לעומתו בראש הכתר כן יש ירידה של ה"ת. המאפשרת גדלות במדרגה
5. ירידת ה"ת בכתר מאפשרת לתת גדלות לאו"א, אולם גדלות זו נקראית פנים באחור ועדיין אינה מאפשרת לבינה להתפשט מנה ובה לז"ת דנקודים
6. לצורך התפשטות האור גם לז"ת דנקודים צריכים להעלות רשימות של ד'ג' מנה"י דא"ק שנקרא הארה דרך היסוד ובמצב זה הזיווג נקרא פב"פ, יש התפשטות לתחתון, יש התפשטות לז"ת דנקודים שגורם לשבירה.
שואל באת כ"ב שלוש שאלות
א: מדוע פרצוף נקודים יוצא למטה מטבור בשונה מלידת פרצופין הקודמים לו שיצאו ממקום הפה דעליון ומטה.
ב: מה נעשה הרשימות דטעמים דס"ג?
ג: מאין המילוי לגוף דס"ג, אם יצא פצרוף למטה מסיום רגלי ס"ג.?

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב