הדף היומי בתע"ס חלק ו' | שיעור 36 – עמוד תנ"ו – תנ"ז

55

חלק ו' שיעור 36 עמוד תנו

יח) פעולה ח'. העלמת הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. נמשך מכח הביטוש דאו"מ, שפעולתו ניכר בעיקר על בחי' אחרונה. ולא נשאר ממנה רשימו. 

פעולה ט'. יציאתם מן הראש, נמשכת מחמת הכר עביותם כנ"ל באות י"ז, הנבחן לשינוי צורה מהמלכות דראש. כי שינוי הצורה ויציאה לחוץ היינו הך, כנודע.  

יט) פעולה י'. שהיא ביאתם לחיצוניות הגוף פרצוף הקודם במקום החזה. נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה. למשל אחר הזדככות פרצוף גלגלתא דא"ק, שהמסך והרשימות עלו לראש וחזר בהם עביותם בחסרון בחינה אחרונה, נמצא שאין בהם רק בחי"ג מעביות הגוף שהיה בהם מטרם הזיכוך, המכונה חזה. כי בחי"ד, היא בחינה אחרונה שנעלמה מהם בסבת הזיכוך. וע"כ הקומה הזו היוצאת על העביות דבחי"ג, נחשבת לחיצוניות על פרצוף הקודם, כי כל היותר עב נבחן ליותר פנימי ויותר עליון, כנודע. ולכן הם חיצוניות לפרצוף גלגלתא שהוא בחי"ד.

כ) פעולה י"א. שהיא זווג דהכאה הנעשה על המסך שבמקום החזה. נמשכת מכח התכללות המסך בהמלכות של ראש, שנכלל והשיג העביות דבחינת "כח" ממסך דראש, כנ"ל אות ט"ז. וע"כ. אע"פ שהוכרח לירד מהראש מכח העביות דגוף שהוכר בהרשימות אשר נכללים בו, מ"מ עדיין אין זה מספיק לעביות דכלים בפועל ממש, רק אחר שמוציא מתחלה ע"י זווג עליון בחי' ע"ס דראש ממטה למעלה, בבחינת "כח" ואח"ז מתפשטת המלכות בע"ס מינה ובה ממעלה למטה בבחי' כלים להתלבשות בפועל ממש, בתוך וסוף. 

והנה נתבארו פעולה י"א. שהיא הזווג דהכאה. ופעולה י"ב, שהיא התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף בתוך וסוף. ששניהם נמשכים מכח עלית והתכללות המסך בהמלכות של ראש. 

כא) פעולה י"ג. שמלביש על פרצוף הקודם. נמשכת וקשורה בהסתלקות האורות דגוף דפרצוף הקודם. כי פרצוף החדש ממלא באורו את הכלים שנתרוקנו מאורותיהם בעת הזדככות המסך ועליתו לראש. וזה מכונה שהוא מלבישו עם אורותיו החדשים שלו.

כב) פעולה י"ד. שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם. זה נמשך מכח לידתו ואצילותו משם, כטבע הענף, הדבוק במקום יציאתו ויניקתו משורש. כן הפרצוף החדש שכל שורשו הוא מכח התכללות המסך דגוף בהמלכות של ראש שנקרא פה, וע"כ קומתו דבוק שם. ומשם הוא מתחיל.

כג) והנה נתבארו ארבע עשרה הפעולות הגורמות ללידת ואצילות פרצוף, מפרצוף, בדרך כללות, הנוהג בכל הפרצופים בשוה, איך כל אחת מסובבת ויוצאת מהסבה הקודמת לה בחיוב גמור. ועתה נבאר השתלשלות ה' הפרצופים דא"ק בדרך סבה ומסובב.

וכבר נתבארו עשרת הפעולות שנעשו לאצילות פרצוף הגלגלתא דא"ק בדרך סבה ומסובב, (לעיל אות א'). והנה אחר שנשלם פרצוף הגלגלתא, התחיל הביטוש דאו"מ באו"פ, ואחריו כל ארבע עשרה פעולות הנ"ל, עד שנאצל ממנו פרצוף ע"ב דא"ק, בראש תוך וסוף. ונמצא פה דפרצוף ע"ב במקום החזה דפרצוף גלגלתא, כי הבחי"ד שנקרא טבור דגלגלתא לא היה נכלל בהמסך דע"ב, להיותה בחי' אחרונה הנעלמת עם ההזדככות. ולכן עומדים הע"ס דראש ע"ב ממקום החזה עד הפה דפרצוף הגלגלתא.

וסיום רגלים שלו, הוא למעלה מטבור דגלגלתא כי שם בחי"ד היא, והע"ב אין לו כלום מבחי"ד, ע"כ אינו יכול להתפשט למטה מטבור דגלגלתא.

כד) ואחר שנשלם ראש תוך סוף דפרצוף ע"ב, חזר גם עליו הביטוש דאו"פ באו"מ. שהפעיל אחריו כל הארבע עשרה הפעולות הנ"ל, עד שנאצל ממנו פרצוף הס"ג דא"ק בראש תוך וסוף. דהיינו פרצוף הג' דא"ק. וגם בו לא עמד המסך של ראש שלו במקום הטבור דע"ב, דהיינו בבחי"ג דגוף, שהוא הטבור אצל הע"ב, אלא בחזה שלו. משום שבחינה אחרונה דע"ב אינה נכללת בהמסך דס"ג, כי נעלמה עם הזדככות המסך. כנ"ל. ומחזה עד הפה דע"ב, עומדים הע"ס דראש הס"ג. ומחזה ולמטה, יצאו הע"ס דגוף הס"ג בתוך וסוף, עד סיום רגלים של פרצוף הא' דא"ק הנק' גלגלתא.

כה) וכאן בפרצוף הס"ג, נתוסף ב' פעולות, מה שלא היו בפרצוף ע"ב: הא' שנמשך גם מטבור ולמטה דגלגלתא דא"ק, והתלבש והאיר בהכלים דגלגלתא דא"ק, אשר מטבור ולמטה. הב' כי נחלק לב' פרצופים על הטבור דגלגלתא דא"ק. שמטבור ולמעלה נקרא ע"ב דס"ג או טעמים דס"ג, ומטבור דגלגלתא ולמטה נק' ס"ג מ"ה ב"ן דס"ג, או נקודות תגין אותיות דס"ג. 

פעולה הא'. דהיינו מה שנמשך גם מלמטה מטבור דגלגלתא, הוא נמשך, מטעם שעדיין לא היה צמצום על אור הבינה, המפריע מלהאיר לבחי"ד. כי צמצום א' לא היה אלא על אור חכמה בלבד. ולפיכך פרצוף הע"ב שקומתו עד החכמה, לא היה יכול להתפשט למטה מטבור דגלגלתא ששם מקום בחי"ד הוא, אבל פרצוף הס"ג שקומתו רק עד הבינה, וע"כ היה יכול להאיר גם אל בחי"ד. 

פעולה הב'. דהיינו התחלקותו על טעמים ונקודות. נמשכת מפעולה הא'. גם מכח הזכר דפרצוף הס"ג. כי הזכר דס"ג הוא בחי"ג דהתלבשות, אשר בזווג הא' של ראש המשיך קומת חכמה שהוא מתלבש בכלי דכתר דס"ג (עיין דף ש"צ ד"ה וס"ג). וע"כ כלי דכתר ס"ג שיש בו אור החכמה, היה מוכרח ג"כ להסתיים על הטבור כמו פרצוף הע"ב. וע"כ נקרא הכתר דס"ג הנמשך עד הטבור בשם ע"ב דס"ג או טעמים. אמנם למטה מכתר אין אור הזכר יכול להתפשט, וע"כ שאר הט"ס תחתונות דס"ג מתפשטות מטבור ולמטה דגלגלתא, משום שאין בהם אור החכמה, אלא אור הבינה לבד, שעליה אין הצמצום חל עדיין, כנ"ל. וע"כ מכונה זה החלק ס"ג דס"ג, להורות שאין שם מבחינת ע"ב כלום.

כו) ואחר שנשלם הראש תוך סוף של הפרצוף ס"ג, הנה חזר גם עליו דבר הביטוש דאו"מ באו"פ, ויתר ארבע עשרה הפעולות הקשורות בו, עד שנאצל ממנו פרצוף הד' דא"ק הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. וגם המ"ה וב"ן יצא בשני פרצופים הנבדלים זה מזה על הטבור דגלגלתא דא"ק, כמו פרצוף ס"ג שממנו נמשכים. 

אמנם בסדר אצילותו של הפרצוף מ"ה וב"ן נתוספו כמה פעולות חשובות מאד, כי המה השרישו ענין השיתוף של מדת הרחמים בדין, הנחשב להתחלה הראשונה של העולמות. משום שלא היה כלל קיום להעולמות זולתם. 

והגורם השרשי לכל אלו הפעולות הנוספות כאן, הוא התפשטות הנקודות דס"ג מטבור ולמטה דא"ק דהיינו לתוך הכלים דנה"י דגלגלתא, שהם מן בחי"ד, כי עי"ז נדבק הס"ג, שהוא בחי"ב, וה"ר דהוי"ה, עם הנה"י של הפרצוף גלגלתא, שהם בחי"ד וה"ת דהוי"ה. וזה גרם לצמצום ב' בא"ק על דרך צמצום א' שהיה בא"ס. (כנ"ל דף שצ"ט אות ז' בדברי הרב) כי כמו שהצמצום א' היה על בחי"ד, כן נעשה כאן הצמצום על בחי"ב. וכמו שהצמצום א', סילק האור מכל הד' הבחינות, ואחר זה חזר והמשיך רק הט"ס הראשונות לבד, כן נעשה כאן הצמצום על בחי"ב וסילק האור מכל הגוף דס"ג, ואחר זה חזר והמשיך רק הב' ספירות כתר וחכמה לבד, בכל הראש תרד סוף, אשר בפרצוף מ"ה וב"ן הזה. וכמו שבצמצום א' נפסק הקו אור של א"ס על המלכות דנה"י דא"ק שהוא במקום העוה"ז, הנשאר בלי אור, כן בצמצום הב' שבכאן, נפסק האור של הקו מא"ס על הבינה דנה"י דא"ק, ונשארו הבינה וז"א ומלכות למטה מנקודת הצמצום בלי אור. ותדע שמכאן קנתה הבינה שבכל המדרגות את השם בריאה, שהוא מלשון "לבר" ע"ד בתי בראי, שפירושו לחוץ. כי ע"י צמצום ב' שבכאן יצאה הבינה שבכל המדרגות לחוץ מהמדרגה: שהבינה של ראש נעשתה לבחי' גוף, והבינה שלמעלה מטבור, נעשתה לבחינת למטה מטבור, והבינה של הנה"י יצאה לגמרי מכל אצילות הפרצוף ונשארה בלי אור, כדוגמת הנקודה דעוה"ז בזמן צמצום א'. כנ"ל.

סיכום: המשכנו ללמוד את יד' הנק' של יציאת פרצוף מפרצוף.

בשיעור הקודם דיברנו על ז' פעולות ראשונות, והיום למדנו מפעולה ח' עד יד'.

פעולה ח': העלמת רשימו דבח' אחרונה שבהם, הנמשך מכח ביטוש או"מ באו"פ.

פעולה ט': יציאה מהראש, נמשכת מזה שהוכר העביות אז שינוי צורה מהמדרגה ויצא המסך מהגוף.

פעולה י': באו לחיצוניות הגוף, פרצוף הקודם, בגלל שבח' אחרונה נעלמה וירדו למקום החזה. הפעולה אינה שירדו לחיצוניות אלא בבח' ג', למקום החזה כי בח' אחרונה נעלמה, וכל היותר עב נחשב ליותר פנימי. אז אם עכשיו באים למקום יותר זך, לבח' ג' במקום ד', אז הפרצוף שיוצא אח"כ הוא חיצוני לפרצוף הקודם. 

פעולה יא': זיווג דהכאה שנעשה על אותו מסך שירד למקום החזה, נעשה עליו זיווג דהכאה כי ירד ונהיה ראש, אז עושה זיווג דהכאה במקום החזה. 

פעולה יב': זיווג דהכאה נעשה על מסך במקום החזה, שזה הוציא ראש, המאפשר להמשיך להוציא כלים ממעלה למטה. התפשטות מלכות דראש לגוף. אחרי שעשו זיווג דהכאה בראש אז התפשט מתוך וסוף של המדרגה. 

פעולה יג': הפרצוף ע"ב מלביש על פרצוף גלגלתא. נמשך מהסתלקות האורות דגוף בפרצוף הקודם. הפרצוף החדש ממלא באורות את הפרצוף הקודם עי"ז שמקבל ביקוש, מגיע אור מלמעלה, ממלא את העליון כדי לתת לתחתון. כל אור בא מא"ס, אז לא יכול לומר שהתחתון מילא את העליון.

פעולה יד': קומתו מתחיל מפה דפרצוף קודם, דהיינו, ע"ב מתחיל מפה דגלגלתא ומעלה, אבל בתוכו עצמו עובד מלמטה למעלה, מפה עד פה דעליון. אבל מחזה של עליון עד פה דעליון, שם מקום הראש. שם עושה זיווג דהכאה. מכח זה שנולד מהראש לגוף והיה בראש קודם, למד להיות ראש, אז עשה זיווג דהכאה גם בגוף.

כל יד' הפעולות האלה של יציאת פרצוף מפרצוף, אם נעבור עליהם בקצרה אז נאמר שאחרי שהיה זיווג דהכאה היה ביטוש שגרם למסך להזדכך ועלה לראש ות"כ העליה, התכלל עם הרשימות שבגוף והעלה אותן לראש, אבל בח' אחרונה של כח המסך אובדת, ואז עלה לראש, עשה זיווג דהכאה בראש והתכלל בזיווג הראש עצמו. מכח זה למד עצמו להיות ראש, אבל קרה עוד משהו. ברגע שעשה זיווג דהכאה הוכרה עביותו, ואז כשלא שייך לראש, התעורר משהו חדש, ונהיה שינוי צורה בינו ובין הראש. ואז לא יכול לעמוד באותו מקום, אז ירד למקום הכי גבוה שיכול לעשות עליו זיווג דהכאה. בח' ג' ולכן ירד למקום חזה ולא למקום ד' כי היה ביטוש. העלתה מידע לראש על ד' א"א ונקרא שעביות של המסך על בח' אחרונה נאבדת. כתוצאה מזה יורד למקום חזה בח' ג', ועושה זיווג דהכאה מכח זה שהיה בראש ולמד איך עושים זיווג דהכאה, כי הוא מסך דגוף שלא עושה זיווג דהכאה ולכן למד לעשות זיווג דהכאה מהכח שהתכלל בראש, אז ירד למטה, ועשה זיווג דהכאה בראש כמו שעשה בראש פה (ציור) כי לא ידע כי בא מגוף. בזיווג דהכאה עשה ע"ס דראש וירד לע"ס דגוף, פה עד סיום רגלין.

עד כאן יד' פעולות. אומר, אותן פעולות נעשות לא רק בין פרצוף גלגלתא לע"ב, אלא גם בשאר הפרצופים. גם בין ע"ב לס"ג יש יד' פעולות, וגם בין ס"ג למ"ה יש יד' פעולות, רק פה קרה דבר חדש, ועל הס"ג הזה רוצה להסביר לנו קצת יותר. 

מסביר, שכאשר יצא נק' דס"ג אז ירד למטה מטבור, ואגב כך מסביר שע"ב וס"ג לא ירדו למטה מטבור, כי אם ירדו אז יתכללו עם רצונות ד' ואין להם מסך על ד'. אבל מה הכי מפריע להן, שהן טבע שמבטא רצון לקבל, אם לא אז לא היו פוחדים להתכלל עם נה"י דא"ק כי הן טבע שונה. אומר, בע"ב יש ג' דהתלבשות וג' דעביות, ובס"ג יש את ג' התלבשות וג' התלבשות זה חכמה, אז לא יכול לרדת למטה מטבור כי אז יוצא ד' שאין לו עליו מסך. אבל קרה שנק' ס"ג כן ירדו למטה מטבור, כי הן רק ב', כי ג' התלבשות הסתלק. בזה מראה, שטעמים דס"ג נקרא כמו פרצוף ע"ב, כי יש לו ג' התלבשות, ונקודות ס"ג נקרא כמו ס"ג, אז זה ס"ג דס"ג וזה ע"ב דס"ג. חשוב לזכור, כי נדבר על זיווג ע"ב ס"ג שנדע מאיפה בא זיווג בין טעמים לנקודות.

עוד אומר, שמה שנאצל מפרצוף הס"ג צריך לקחת בחשבון, את הרשימות שממנו נולד. תמיד נולדים מהרשימות דגוף, והיות שהן העלו מידע של צ"ב, לכן יצא עולם הנקודים, או הפרצוף מ"ה בקטנות על ג"ע דאח"פ, לפי הרשימות שעלו, וזה אומר, שהגוף נהיה לו מקום חלל, שבו יצאו עולמות בי"ע, שבריאה כוללת את כולן, והרבה נראה שכתוב רק בריאה ונדע שזה כולל גם עולמות עליונים. 

אין תגובות

להגיב