הדף היומי בתע"ס חלק ז' | שיעור 17 – עמוד תקטו – תקטז

169

חלק ז שיעור 17 עמוד תקטו

מ) והנה פשוט הוא, שלא נגמרו אחורים דאו"א לירד עד כלות שבירת ז' כלים, שכל בחינת שבירת מלך א', היה גורם ירידת קצת מאחורים דאו"א. וזהו ביאור הענין. הנה כאשר נעריך מציאות הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב, יש"ס ותבונה, כנ"ל. נמצא, כי עד שליש ספירת ת"ת, שהוא המלך הד' אז נגמרו לירד אחורים דאו"א עלאין, וכאשר נשברו כל הז' מלכים, אז ירדו גם אחורים דיש"ס ותבונה.

מ) הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב ישסו"ת וכו': וצריכים להבין ענין הערכת הז' מלכים בד' הפרצופים או"א וישסו"ת, שהוא המפתח להבנת מלוכתם ומיתתם דז' מלכים דנקודים. ולכל בחינות זו"ן שבאבי"ע אשר הז' מלכים הללו המה שורשם. 

ונבאר אותם כאן בקיצור בדרך כללות, ולהלן בפירוש דברי הרב נבארם באורך בפרטות. ותדע, כי ה' פרצופים יצאו כאן בעולם הנקודים: ד' פרצופים, שהם: חכמה. בינה. ישראל סבא. ותבונה. יצאו בראש וגוף. ופרצוף החמישי, שהוא פרצוף הדעת יצא בראש בלי גוף. עוד תדע כי גם סדר שבירת הכלים היה ג"כ בסדר הזדככות המסך ע"פ המדרגה, כמו סדר הסתלקות האורות מהכלים דגוף של הפרצופים הקודמים דא"ק. גם ידעת שהכלים דנקודים קדמו לאורות, כי הכלים דנקודות דס"ג, אשר נתפשטו מלמטה מטבור דא"ק, ואורותיהם נסתלקו בעת צמצום נה"י דא"ק, ונשארו ריקנים מאורותיהם, המה עברו והיו לכלים דנקודים. כי הכלים שנתרוקנו מחמת ההסתלקות אורות בהגוף דעליון, נעשו תמיד לכלים בפרצוף התחתון, כנודע. 

גם תדע, שכל המדובר שבכאן הוא רק מאורות דגדלות, שבאו לאו"א בסוד תוספות. אבל מאורות דקטנות, דהיינו מבחינת אב"א דאו"א אין הרב עוסק כאן. כי בבחינת הקטנות שיצאה מתחילת אצילותו לא היה שום שבירה וביטול, כנ"ל, וכל הביטול ושבירה ופגם היה רק באורות דגדלות שבאו בבחי' תוספות. דהיינו בזווג דפב"פ דאו"א וזכור זה. 

והנה מתחלה יצאו כל האורות של הגדלות כולם כלולים בכלי דכתר, כלומר בנה"י דכתר. כי הכתר עצמו שהוא הראש הב' לא לקח לעצמו שום חלק במוחיןדגדלות האלו. כנ"ל. אלא רק משום שכל חידושי אורות באים בהכרח מא"ס ב"ה כנודע, וע"כ צריך האור החדש הזה להשתלשל מא"ס ב"ה דרך כל הסבות, הקודמות לפרצוף זה המקבל והממשיך להאור החדש, ונבחן משום זה, שהוא יורד מא"ס ב"ה ומשתלשל ממדרגה למדרגה עד שבא אל המקבל, שהוא המסובב מכל אותם המדרגות שקדמו לו. ולפיכך נבחן שגם או"א העלו מ"ן אל הכתר, שהוא בחינת גלגלתא ועינים דאו"א, דהיינו הראש שלהם, וגם הכתר אל הראש שלו, וכן למעלה עד א"ס ב"ה, ואז נמשך האור החדש מא"ס ב"ה דרך המדרגות עד שבא לבחינת טפת הזווג דגלגלתא ועינים שבכתר, שהם חו"ב שבכתר, והטפה מתלבשת בנה"י החדשים דכתר שפירושו נה"י שלמים שיכולים להגלות כלפי חוץ (עי' לעיל דף תק"ז ד"ה יכולים) ונה"י דכתר הללו עם האור דטפת הזווג הנמשך מא"ס ב"ה, יורדים ומתלבשים במוחין דאו"א.

ולפיכך האור הזה הנ"ל, המכונה טפת הזווג דחו"ב שבכתר, המלובש בנה"י דכתר, שירדו למוחין דאו"א, נבחן לכללות כל האור המתפשט בכל ה"פ של הנקודים, כי כל המדרגות של הנקודים אינם אלא התמעטות מן אור הכללי הזה, כי הולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד שנעלם ומסתלק לשורשו, אלא כיון שאור העליון אינו פוסק, ע"כ הוא מוציא קומות חדשות בדרך התמעטותו, זו למטה מזו עד שמתעלם ועולה להמאציל, ע"ד שנתבאר בהסתלקות האורות דפרצופים הקודמים. הרי שאותו האור המלובש בנה"י דכתר, הוא כללות האור של כל הפרצופים כולם של הנקודים. 

סיכום: בשיעור הקודם הודגשה מידת הדעת. אמרנו שדעת, לראשונה יצאה בעולמות דעת שמגיעה לראש, והראש הוא כבר לא כח"ב אלא חב"ד. דעת זה רצון הגוף, ז"ת הנקראים זו"ן שעלו לבינה ויצרו שם ביקוש. זה מיוחד כי או"א הם חכמה ובינה, שלמרות שהיתה להם גדלות, בינה לא רוצה לבוא בזיווג פב"פ עם אבא כי יש לה תכונת ח"ח. אבל אם הבנים, שהם הזו"ן, מבקשים, אז היא הופכת פניה ועושה זיווג עם אבא פב"פ. העליה הזו של ז"ת דנקודים, למדנו סדר שלם איך זה עולה ונקרא הארה דרך היסוד, שורוק, ו' ונקודה. אז הבח' הזו נלמדה בשיעור הקודם, עולה למעלה, ומעלה את ז"ת דנקודים לבינה. כזו"ן אלה עולים לבינה, זה נקרא שיש דעת. 

עכשיו נמצאים במצב שבראש יש חכמה, בינה ודעת. הדעת הזו היא ביקוש מהתחתון. בשיעור זה אומר, שהביקוש מהתחתון אומר "או"א תנו לי אור". הם עונים שאינם אחראים על האור אלא רק שליחים. הם עולים לכתר ומבקשים אור. הכתר עולה לראש א' ישסו"ת שגם לו אין אור. כך עולים כ"א למקום גבוה יותר. כמו כל ביקוש ותפילה. כך עולים לביקוש, עד שמגיעים לא"ס. זה הולך מאו"א לכתר, מכתר לראש א' ישסו"ת, משם לראש הס"ג, לראש הע"ב, לגלגלתא ועד א"ס. באים ומבקשים לפי ביקוש התחתון שהוא דעת. עד שמגיעים לדעת.

בא אור לבח' ראש דאו"א ועושה זיווג דהכאה, ואז מתפשט האור לגוף ונשבר. השבירה הזו היא שבירה של טעמים. כמו טעמים, אבל למדנו שאחרי שיש שבירה, או ביטוש, במקרה שלמדנו קודם, זה היה ביטוש שגורם להזדככות המסך, כי הוא מזכך את הטבור, כי הטבור – הראש רואה שכבר לא יכול לעמוד במצב. פה לא צריך לעשות חשבון. רואה שנשבר ואם כך נשבר, פגם וחטא בבח' זו, ילך לבח' יותר נמוכה ששם יכול לעבוד את השם. אם פגם גם בזה, עולה למעלה. 

פה יש פגימה בדרך, כי דרך התיקון, מה שקרה בנקודות – עשה זיווג על ד' ג' לפי האור שביקש. ד' ג' כי הרשימות, הביקוש עלה מנה"י דא"ק שהוא ד' ג'. עלו הרשימות וביקשו אור. קודם כל ד' ג', רואה שנשבר. אם נשבר הוא קיבל החלטה בראש שמסתלק. בגלל שנשבר אומר שהרי לא יכול לעמוד בזיווג על ד' ג' אז מסתלק, ז"א שעביות המסך שנקראת טבור מתחילה להזדכך. יש החלטה – אני מסתלקת לגמרי. אבל, למדנו שכל תחתון עושה את הפעולה שלו לאט לאט. אז מזדכך בדרך המדרגה. בדרך ישנן עוד שבירות, כמו שבדרך למדנו בא"ק שהיו עוד זיווגים דהכאה, יצאו פרצופי הנקודות, אותו הדבר פה – יוצאים פרצופי הנקודות. לא ברור, אם ראה שנשבר כבר, שיפסיק לעשות זיווג דהכאה, אבל הוא לא יכול. אדם שפגע וחטא לא יכול להתגבר בבת אחת. הולך ומתמעט. נאמר שאדם כועס. לא יכול להגיד שביום אחד מפסיק לכעוס. אלא שהחליט שעושה עבודה על הפסקת הכעס, לאט לאט מפסיק עד שמסתלק לראש. אותו הדבר פה, עשו עבודה לאט לאט. בדרך יצאו עוד מלכים. עד שהגיע לראש ואז, כמו שראינו (ציור) בא"ק, גלגלתא הגיע לראש, עשה שם זיווג, יצא ע"ב הפנימי ונולד, ראה שהרשימות באו מראש, ירד לנקודה האחרונה בגוף, שם יכול להגיע כי נשבר ויודע שנשבר במקום הזה, ויודע שבגלל שהיה בדרך הסתלקות, בג' ששייך לד' ג'. פה הולך לעשות ג' לבד, ולא ג' ששייך לד' ג'. גם כאן אומר שנשבר בג', אבל הולך לעשות זיווג ג' חדש, על ג' ב' ששייך לב' בכלל. לכן אומר ששם יוכל לעשות. לפחות צריך לנסות, וזה ראש חדש שיצא, שנקרא ישסו"ת. גם הוא יצא בטעמים. נשבר, היתה החלטה להסתלק מהמדרגה, ודרך ההסתלקות יצאו עוד מלכים וגם הם נשברו.

פה אומר בעה"ס, יצאו ה' פרצופים: אבא, אמא, ישראל סבא, תבונה וראש הדעת. ראש הדעת יצא על ב' א' ראש בלי גוף, כי א' הוא עביות קלושה. עד כאן ה' פרצופים שלא ברור למה סופר את או"א כב' פרצופים, כי יצאו פרצוף אחד. 

המבט הזה שצויר פה ילמד עוד הרבה. רק להבין בכללות שכל שבירת הכלים יצאו בב' פרצופים עיקריים, שבהם היו טעמים ונקודות, והגופים שיצאו נקראים מלכים שנשברו. זה נקרא 'מלכי דחג"ת' ומלכי תנהי"מ. אלה המלכים עליהם נדבר עוד הרבה, רק להבין את המבט הכללי של מה שקרה פה. 

עוד מספר בעה"ס, ששבירת הכלים א היתה על סדר המדרגה, וב' – שהקטנות קדמה לגדלות. בקטנות לא היתה שבירה, אלא רק אח"כ שנשברה הגדלות אז הקטנות נשברה איתה, אבל לא בעיקר המדרגה בקטנות לא היתה שבירה.

נק' נוספת – הכלים דקטנות ניתנו מנק' דס"ג.

אומר עוד, שהקטנות פה קדמה לגדלות, לא כמו בעולם א"ק. וכל מה שאנחנו מדברים על השבירה מדברים מאורות הגדלות ולא מדברים מאורות של קטנות. 

דבר נוסף, למדנו שכאשר היתה שבירת הכלים, חזרו למצב הקטנות, והאח"פ דאו"א חזרו לגוף. הרי עלו לגוף ועשו זיווג פב"פ. אומר שאותם אח"פ ירדו חזרה לגוף, אבל אח"פ אלה הם מורכבים מדעת, חסד, גבורה, ת"ת, נהי"מ. כל פעם שנשבר מלך, אותם אח"פ ששייכים לאותו מלך הם שירדו לגוף.

אח"פ של מלך הדעת שנשבר ירדו לגוף. כשנשבר אח"פ של מלך החסד, אז האח"פ שעשו זיווג להוליד מלך החסד ירדו לגוף, וכו' בכל המלכים. 

עוד אומר, שהאור שעליו עשו זיווג הוא אור הדעת עליו היה ביקוש של א"ס, עד שירד לאו"א ועליו עשו זיווג. 

חלק ז שיעור 17 עמוד תקטו

מ) והנה פשוט הוא, שלא נגמרו אחורים דאו"א לירד עד כלות שבירת ז' כלים, שכל בחינת שבירת מלך א', היה גורם ירידת קצת מאחורים דאו"א. וזהו ביאור הענין. הנה כאשר נעריך מציאות הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב, יש"ס ותבונה, כנ"ל. נמצא, כי עד שליש ספירת ת"ת, שהוא המלך הד' אז נגמרו לירד אחורים דאו"א עלאין, וכאשר נשברו כל הז' מלכים, אז ירדו גם אחורים דיש"ס ותבונה.

מ) הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב ישסו"ת וכו': וצריכים להבין ענין הערכת הז' מלכים בד' הפרצופים או"א וישסו"ת, שהוא המפתח להבנת מלוכתם ומיתתם דז' מלכים דנקודים. ולכל בחינות זו"ן שבאבי"ע אשר הז' מלכים הללו המה שורשם. 

ונבאר אותם כאן בקיצור בדרך כללות, ולהלן בפירוש דברי הרב נבארם באורך בפרטות. ותדע, כי ה' פרצופים יצאו כאן בעולם הנקודים: ד' פרצופים, שהם: חכמה. בינה. ישראל סבא. ותבונה. יצאו בראש וגוף. ופרצוף החמישי, שהוא פרצוף הדעת יצא בראש בלי גוף. עוד תדע כי גם סדר שבירת הכלים היה ג"כ בסדר הזדככות המסך ע"פ המדרגה, כמו סדר הסתלקות האורות מהכלים דגוף של הפרצופים הקודמים דא"ק. גם ידעת שהכלים דנקודים קדמו לאורות, כי הכלים דנקודות דס"ג, אשר נתפשטו מלמטה מטבור דא"ק, ואורותיהם נסתלקו בעת צמצום נה"י דא"ק, ונשארו ריקנים מאורותיהם, המה עברו והיו לכלים דנקודים. כי הכלים שנתרוקנו מחמת ההסתלקות אורות בהגוף דעליון, נעשו תמיד לכלים בפרצוף התחתון, כנודע. 

גם תדע, שכל המדובר שבכאן הוא רק מאורות דגדלות, שבאו לאו"א בסוד תוספות. אבל מאורות דקטנות, דהיינו מבחינת אב"א דאו"א אין הרב עוסק כאן. כי בבחינת הקטנות שיצאה מתחילת אצילותו לא היה שום שבירה וביטול, כנ"ל, וכל הביטול ושבירה ופגם היה רק באורות דגדלות שבאו בבחי' תוספות. דהיינו בזווג דפב"פ דאו"א וזכור זה. 

והנה מתחלה יצאו כל האורות של הגדלות כולם כלולים בכלי דכתר, כלומר בנה"י דכתר. כי הכתר עצמו שהוא הראש הב' לא לקח לעצמו שום חלק במוחיןדגדלות האלו. כנ"ל. אלא רק משום שכל חידושי אורות באים בהכרח מא"ס ב"ה כנודע, וע"כ צריך האור החדש הזה להשתלשל מא"ס ב"ה דרך כל הסבות, הקודמות לפרצוף זה המקבל והממשיך להאור החדש, ונבחן משום זה, שהוא יורד מא"ס ב"ה ומשתלשל ממדרגה למדרגה עד שבא אל המקבל, שהוא המסובב מכל אותם המדרגות שקדמו לו. ולפיכך נבחן שגם או"א העלו מ"ן אל הכתר, שהוא בחינת גלגלתא ועינים דאו"א, דהיינו הראש שלהם, וגם הכתר אל הראש שלו, וכן למעלה עד א"ס ב"ה, ואז נמשך האור החדש מא"ס ב"ה דרך המדרגות עד שבא לבחינת טפת הזווג דגלגלתא ועינים שבכתר, שהם חו"ב שבכתר, והטפה מתלבשת בנה"י החדשים דכתר שפירושו נה"י שלמים שיכולים להגלות כלפי חוץ (עי' לעיל דף תק"ז ד"ה יכולים) ונה"י דכתר הללו עם האור דטפת הזווג הנמשך מא"ס ב"ה, יורדים ומתלבשים במוחין דאו"א.

ולפיכך האור הזה הנ"ל, המכונה טפת הזווג דחו"ב שבכתר, המלובש בנה"י דכתר, שירדו למוחין דאו"א, נבחן לכללות כל האור המתפשט בכל ה"פ של הנקודים, כי כל המדרגות של הנקודים אינם אלא התמעטות מן אור הכללי הזה, כי הולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד שנעלם ומסתלק לשורשו, אלא כיון שאור העליון אינו פוסק, ע"כ הוא מוציא קומות חדשות בדרך התמעטותו, זו למטה מזו עד שמתעלם ועולה להמאציל, ע"ד שנתבאר בהסתלקות האורות דפרצופים הקודמים. הרי שאותו האור המלובש בנה"י דכתר, הוא כללות האור של כל הפרצופים כולם של הנקודים. 

סיכום: בשיעור הקודם הודגשה מידת הדעת. אמרנו שדעת, לראשונה יצאה בעולמות דעת שמגיעה לראש, והראש הוא כבר לא כח"ב אלא חב"ד. דעת זה רצון הגוף, ז"ת הנקראים זו"ן שעלו לבינה ויצרו שם ביקוש. זה מיוחד כי או"א הם חכמה ובינה, שלמרות שהיתה להם גדלות, בינה לא רוצה לבוא בזיווג פב"פ עם אבא כי יש לה תכונת ח"ח. אבל אם הבנים, שהם הזו"ן, מבקשים, אז היא הופכת פניה ועושה זיווג עם אבא פב"פ. העליה הזו של ז"ת דנקודים, למדנו סדר שלם איך זה עולה ונקרא הארה דרך היסוד, שורוק, ו' ונקודה. אז הבח' הזו נלמדה בשיעור הקודם, עולה למעלה, ומעלה את ז"ת דנקודים לבינה. כזו"ן אלה עולים לבינה, זה נקרא שיש דעת. 

עכשיו נמצאים במצב שבראש יש חכמה, בינה ודעת. הדעת הזו היא ביקוש מהתחתון. בשיעור זה אומר, שהביקוש מהתחתון אומר "או"א תנו לי אור". הם עונים שאינם אחראים על האור אלא רק שליחים. הם עולים לכתר ומבקשים אור. הכתר עולה לראש א' ישסו"ת שגם לו אין אור. כך עולים כ"א למקום גבוה יותר. כמו כל ביקוש ותפילה. כך עולים לביקוש, עד שמגיעים לא"ס. זה הולך מאו"א לכתר, מכתר לראש א' ישסו"ת, משם לראש הס"ג, לראש הע"ב, לגלגלתא ועד א"ס. באים ומבקשים לפי ביקוש התחתון שהוא דעת. עד שמגיעים לדעת.

בא אור לבח' ראש דאו"א ועושה זיווג דהכאה, ואז מתפשט האור לגוף ונשבר. השבירה הזו היא שבירה של טעמים. כמו טעמים, אבל למדנו שאחרי שיש שבירה, או ביטוש, במקרה שלמדנו קודם, זה היה ביטוש שגורם להזדככות המסך, כי הוא מזכך את הטבור, כי הטבור – הראש רואה שכבר לא יכול לעמוד במצב. פה לא צריך לעשות חשבון. רואה שנשבר ואם כך נשבר, פגם וחטא בבח' זו, ילך לבח' יותר נמוכה ששם יכול לעבוד את השם. אם פגם גם בזה, עולה למעלה. 

פה יש פגימה בדרך, כי דרך התיקון, מה שקרה בנקודות – עשה זיווג על ד' ג' לפי האור שביקש. ד' ג' כי הרשימות, הביקוש עלה מנה"י דא"ק שהוא ד' ג'. עלו הרשימות וביקשו אור. קודם כל ד' ג', רואה שנשבר. אם נשבר הוא קיבל החלטה בראש שמסתלק. בגלל שנשבר אומר שהרי לא יכול לעמוד בזיווג על ד' ג' אז מסתלק, ז"א שעביות המסך שנקראת טבור מתחילה להזדכך. יש החלטה – אני מסתלקת לגמרי. אבל, למדנו שכל תחתון עושה את הפעולה שלו לאט לאט. אז מזדכך בדרך המדרגה. בדרך ישנן עוד שבירות, כמו שבדרך למדנו בא"ק שהיו עוד זיווגים דהכאה, יצאו פרצופי הנקודות, אותו הדבר פה – יוצאים פרצופי הנקודות. לא ברור, אם ראה שנשבר כבר, שיפסיק לעשות זיווג דהכאה, אבל הוא לא יכול. אדם שפגע וחטא לא יכול להתגבר בבת אחת. הולך ומתמעט. נאמר שאדם כועס. לא יכול להגיד שביום אחד מפסיק לכעוס. אלא שהחליט שעושה עבודה על הפסקת הכעס, לאט לאט מפסיק עד שמסתלק לראש. אותו הדבר פה, עשו עבודה לאט לאט. בדרך יצאו עוד מלכים. עד שהגיע לראש ואז, כמו שראינו (ציור) בא"ק, גלגלתא הגיע לראש, עשה שם זיווג, יצא ע"ב הפנימי ונולד, ראה שהרשימות באו מראש, ירד לנקודה האחרונה בגוף, שם יכול להגיע כי נשבר ויודע שנשבר במקום הזה, ויודע שבגלל שהיה בדרך הסתלקות, בג' ששייך לד' ג'. פה הולך לעשות ג' לבד, ולא ג' ששייך לד' ג'. גם כאן אומר שנשבר בג', אבל הולך לעשות זיווג ג' חדש, על ג' ב' ששייך לב' בכלל. לכן אומר ששם יוכל לעשות. לפחות צריך לנסות, וזה ראש חדש שיצא, שנקרא ישסו"ת. גם הוא יצא בטעמים. נשבר, היתה החלטה להסתלק מהמדרגה, ודרך ההסתלקות יצאו עוד מלכים וגם הם נשברו.

פה אומר בעה"ס, יצאו ה' פרצופים: אבא, אמא, ישראל סבא, תבונה וראש הדעת. ראש הדעת יצא על ב' א' ראש בלי גוף, כי א' הוא עביות קלושה. עד כאן ה' פרצופים שלא ברור למה סופר את או"א כב' פרצופים, כי יצאו פרצוף אחד. 

המבט הזה שצויר פה ילמד עוד הרבה. רק להבין בכללות שכל שבירת הכלים יצאו בב' פרצופים עיקריים, שבהם היו טעמים ונקודות, והגופים שיצאו נקראים מלכים שנשברו. זה נקרא 'מלכי דחג"ת' ומלכי תנהי"מ. אלה המלכים עליהם נדבר עוד הרבה, רק להבין את המבט הכללי של מה שקרה פה. 

עוד מספר בעה"ס, ששבירת הכלים א היתה על סדר המדרגה, וב' – שהקטנות קדמה לגדלות. בקטנות לא היתה שבירה, אלא רק אח"כ שנשברה הגדלות אז הקטנות נשברה איתה, אבל לא בעיקר המדרגה בקטנות לא היתה שבירה.

נק' נוספת – הכלים דקטנות ניתנו מנק' דס"ג.

אומר עוד, שהקטנות פה קדמה לגדלות, לא כמו בעולם א"ק. וכל מה שאנחנו מדברים על השבירה מדברים מאורות הגדלות ולא מדברים מאורות של קטנות. 

דבר נוסף, למדנו שכאשר היתה שבירת הכלים, חזרו למצב הקטנות, והאח"פ דאו"א חזרו לגוף. הרי עלו לגוף ועשו זיווג פב"פ. אומר שאותם אח"פ ירדו חזרה לגוף, אבל אח"פ אלה הם מורכבים מדעת, חסד, גבורה, ת"ת, נהי"מ. כל פעם שנשבר מלך, אותם אח"פ ששייכים לאותו מלך הם שירדו לגוף.

אח"פ של מלך הדעת שנשבר ירדו לגוף. כשנשבר אח"פ של מלך החסד, אז האח"פ שעשו זיווג להוליד מלך החסד ירדו לגוף, וכו' בכל המלכים. 

עוד אומר, שהאור שעליו עשו זיווג הוא אור הדעת עליו היה ביקוש של א"ס, עד שירד לאו"א ועליו עשו זיווג. 

אין תגובות

להגיב