הדף היומי בתע"ס חלק ז' | שיעור 21 – עמוד תקכא – תקכב

114

חלק ז שיעור 21 עמוד תקכא

מג) וכאשר מלך מלך הב' שהוא חסד, המשיך הה"ח שיתפשטו בגופא דאבא, כנודע, וכשמת ירד הוא בבריאה, והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג' ואז נפלו האחורים דאבא הנעשים ע"י התפשטות ה"ח כנ"ל, ועתה נפלו כולם, והחסדים ירדו ביסוד דאבא, ואז אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה, אשר בחינה זו נקרא אחור בפנים, כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדים.

מג) חסד המשיך ה"ח שיתפשטו בגופא דאבא כנודע וכשמת, ירד הוא בבריאה והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג', ואז נפלו אחורים דאבא: כי בשבירת מלך החסד נזדכך בחי"ג לבחי"ב, ונעלמה קומת חכמה, ויצאו ע"ס בקומת בינה כנ"ל. ונבחן ע"כ, כי חכמה הפכה פנים לאחורים. כי בחינת בינה, נחשבת לאחורים דחכמה, אע"פ שהוא הפנים של הבינה. וז"ש אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה. 

אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה אשר בחינה זו נקרא אחור בפנים כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדים: כי הפנים דאמא ה"ס ה"ג, כמ"ש הרב להלן, והם מתמתקים ע"י אור דחסדים דאבא. כמ"ש ענין מדרגת אחור בפנים לעיל (דף ת"ק ד"ה למעלה, עש"ה) ואין להקשות על מה שהרב אומר שם (דף תק"ב אות כ"ה) שאין מדרגת אב"פ נוהג באו"א, כי שם המדובר בענין תיקון דאו"א בעולם אצילות, ואז אינם צריכים לזה, כמ"ש באו"פ. וכאן המדובר בענין התמעטות האורות ועליתם למאציל ע"פ סדר המדרגה, וכאן אינו חשוב כלל אם המה נצרכים לזה, או לא. ופשוט הוא. 

מד) וא"ת הרי פרצוף אבא אינו נגמר לירד עד שליש הת"ת כנ"ל. וי"ל כי אותו שליש של ת"ת הוא אל אבא בערך היסוד, והוא דוגמת ז"א עם המוחין שלו מצד הבינה. וכל דרוש זה צריך שתבינהו ע"ד הדרוש ההוא, והכל בציור א', ואז תבינהו. והנה היסוד כולו הוא בחינת פנים, ואין לו אחורים שירדו ממנו. משא"כ בשאר הגוף, שיש בו בחינת אחורים, הנחזרים נגד פני הנקבה, אבל אחוריו אינם דבוקים עמה. ולכן סיום אחורים דאבא, הם נגמרים לירד, טרם היות פגם וגרעון ביסוד דאבא. ואח"כ מלך מלך הג' שהוא גבורה, והמשיך התפשטות הה"ג באמא עלאה. וכשמת ירד לבריאה, והד' אורות ירדו בכלי הד' שהוא הת"ת, ואז נפל התפשטות הגבורות ביסוד דאמא, ונפלו גם האחורים שלה למטה. ואז גם אמא החזירה אחוריה, והיו אחור דאמא באחור דאבא.

מד) היסוד כולו הוא בחי' פנים ואין לו אחורים שירדו ממנו: פירוש, כי נתבאר לעיל שלא נתבטל מאו"א אלא בחינת הכלים דאחורים, שהם כל מה שהגיע אליהם בסוד תוספות על עצם אצילותם, דהיינו בחינת הזווג דגדלות, שיצא בסבת ירידת ה"ת מעינים והמ"ן של יסוד דא"ק. אבל מה שהיה בהם מעצם אצילותם, דהיינו בחינת אב"א דאו"א שהיתה להם בראשונה. זה מכונה כלים דפנים. והם לא נתבטלו ולא ירדו. (דף תק"ט אות ל"א בדברי הרב). 

גם נתבאר לעיל שאחר שנזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א, אז נפלו החו"ג ליסודות דאו"א. כי אז יצאה קומת ע"ס דז"א, ע"ש. והנה קומה זו דבחי"א שיצאה באו"א, היא כולה פנים כלומר, שנכללה בבחי' אב"א דאו"א שהיתה להם בראשונה "ואין בו אחורים שירדו ממנו", כי אין בו מבחינת זווג דגדלות כלום, דהיינו מאותיות בד"ק חי"ה שהן בחינת אחורים דאו"א, כמ"ש שם עש"ה. 

אחורים הנחזרים נגד פני הנקבה אבל אחוריו אינם דבוקים עמה: פירוש. כי כל שלא יצא מבחינת אב"א, שהיה להם בראשונה נחשב לבחינת אחורים הנחזרים נגד פני הנקבה, כי אין אחוריהם דבוקים זה בזה, כמו בראשונה שהיו אחוריהם דבוקים אב"א. וע"כ נחשבים לבחינת גדלות ותוספות מבחינות האותיות בד"ק חי"ה היורדות מראש דאו"א. שזה כולל כל ג' המדרגות שלמעלה מאב"א, שהן: אחור בפנים, ופנים באחור ופב"פ. ורק המדרגה הראשונה דאב"א, שאחוריהם דבוקים זה בזה, ששניהם משמשים בכותל אחד, היא לבדה נחשבת לבחינת כלים דפנים, שנשארו באו"א ולא נתבטלו. ומזה נשמע, שגם בחי"ב, שהוא קומת בינה. שנמשך ממנה מלך הגבורה, גם קומה זו נחשבת לאחורים, וגם היא נתבטלה, אע"פ שבבחינה זו נמצאים או"א אחור בפנים. אבל יסודות דאו"א שהם בחי"א, המה נחשבים לאב"א, ואינם באים בחשבון הביטול דאחורים דאו"א, שהרי עוד בטרם שמלך מלך הד' כבר היו או"א אב"א, כמ"ש הרב לקמן. 

גבורה והמשיך התפשטות הה"ג באמא עלאה: כי פנים דבחי"ב, ה"ס ה"ג, כי אמא כולה גבורות בערך אבא וע"כ הם עומדים עתה אחור בפנים, שענינו כבר נתבאר לעיל באורך (דף ת"ק ד"ה למעלה) ומשם תדענו.

סיכום: רוצה ללמד על סדר הזיווגים שיצאו במלכים. בשיעור קודם אמרנו שהיה לנו דעת המזווג בראש, ובזכות דעת זו או"א יכלו לעשות זיווג ביניהם שהתפשט לגוף. אמרנו שיש ב' פרצופים עיקריים – או"א וישסו"ת ועל כ"א מהם יוצא טעמים ונקודות, ונשברים. בתוך המערכת הזו, רוצה לספר לנו עוד ידיעה לפיה ההתמעטות של הזיווגים במצב הנקודות. באופן רגיל, למדנו את התעלות הזיווגים עד שהגיעו לפב"פ. אמרנו שבקטנות היה אב"א. אח"כ בגדלות, לפני שאמא החזירה פניה לאבא היה פב"א, אב"פ לא היה, ואח"כ שעלה ביקוש ליסוד דא"ק, שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד, ועורר את הז"ת דנקודים ועלו לביקוש לאמא אז יצרו דעת המזווג ונהיה זיווג פב"פ.

פה ראינו את ההתקדמות מאב"א עד פב"פ. אומר, עכשיו הרי פב"פ זה שעשה זיווג, הזיווג הולך ומתמעט. אומר שזה קורה ממצב של פב"פ עד מצב של אב"א, כדי שיסתלק הזיווג. אבל מראש אומרים שהזיווג המדובר, כולו במסגרת פב"פ, ובמסגרת זו יש התמעטות של פב"פ עד מצב שנגמר הזיווג וחוזר כמו אב"א. 

זה חשוב לנו כי היום רוצה לדבר איתנו קצת על מלך שליש עליון דת"ת. מלך זה הוא הזיווג האחרון שהיה במלכי דחג"ת. מספר לנו עליו שהוא דומה לקטנות שיצאה בעולם הנקודים. זה חשוב לנו כי אותנו מעניין מה קרה עם הרצונות בשבירת הכלים. היו ג' סוגי רצונות (אות כה') רצונות הרחוקים מהקדושה. אנחנו צריכים סימנים חזקים שנקראים ג' תגין כדי לקשרם לקדושה: אותיות שעטנז גץ, שטן עז. אותיות אלה הם אותם כלים, אותם מלכים שנשברו לגמרי ונפלו מתחת לפרסא, והקליפה שולטת עליהם. יש לנו רצונות כאלה, אולי רק כמשל: הרצונות האלה שלנו פה (ציור) בעולם הם רצונות שהם רחוקים מאוד מקדושה. אתה לא יודע איך לקשרם לקדושה. ישנו זיכרון רחוק לכל הזיכרון הגשמיים, הנקראים רצונות 'שעטנז גץ'. 

יש גם רצונות שנקראים 'מלאכת סופר', שהם רצונות בקדושה. בקדושה לא צריך תגים. כשמניח תפילין למשל, זה קדושה, גם בשבת, לא עושה כי מתחשק, או מטעם שרוצה משהו גשמי להרוויח מזה. ברור לך שזה בא מטעם קדושה. 

יש מעבר לזה, עוד רצונות באמצע, שהם אותיות 'בדק חיה'. המתוייגים רק בתג אחד. מי הם בחכמה, הם אותם רצונות שהיו שייכים לראש שנפלו לגוף. כי אחרי שבירת הכלים, חזרו האותיות למצב קטנות, חזרו הראשים למצב קטנות ובמקום שיהיה בראש ג"ע אח"פ, אז אותם אח"פ יורדים חזרה לגוף כמו בקטנות. כשבראש נשאר ג"ע ואח"פ יורדים לגוף.

למדנו שבכל מלך ומלך שהאח"פ שלו אחרי השבירה יורדים לגוף. כל מלך בנפרד. עכשיו אומר לנו לראות, בזיווג דיסודות לא קרה כך. שם שנמצא במקום הת"ת דומה לזיווג אב"א ולכן האותיות שלו, של הזיווג דיסודות, שייכות לבדק חיה, לרצונות כאלה שהם עדיין רצונות נעלים. נראה בהמשך שאלה רצונות מיוחדים שדורשים טיפול נפרד, והם נשברו רק כשהם הצטרפו לב' שלישי ת"ת. נראה בהמשך. בינתיים, כל מה שרוצים לדעת כרגע, שיש לנו כאלה רצונות שהם לא נשברו לגמרי. במה הוא תולה את זה? בהתמעטות הזיווגים. אומר, הזיווג הראשון של הטעמים נחשב פב"פ. הזיווג השני של מלך חסד הוא פב"א. השלישי אב"פ. עד כאן היו גבורות שעשו זיווגים ונשברו הכלים.

מלך שליש עליון דת"ת יצא על זיווג דיסודות, מו אב"א שזה הזיווג הרביעי, והוא לא נשבר. זה מעורר שאלות לגבי המלכים הבאים של זיווג דיסודות שעוד לא טיפלנו. לכן צריכים לחכות. נלמד בהמשך.

כרגע אומר לנו, שליש עליון ת"ת לא נשבר והוא במסגרת הכלים של אב"א, במסגרת כלי בדק חיה. יכול להיות שנוכל להשתמש בהם באיזושהי צורה ונראה איך משתמשים ברצונות אלה. כרגע עוד לא מבינים לגמרי מה הם, ונראה מתי לצרף אותם לשליש תחתון דת"ת ומתי לא. לב' שלישים תחתונים דת"ת. נראה שכשמצרפים אותם הם נשברים, וכשלא מצרפים הם לא נשברים.

יש מקומות בחיים שצריכים זהירות רבה, אם להוריד את הפרסא שמפרידה ביניהם או לא. אם מורידים עלול להקדים קנה לוושט ושם יכולה להיות בעיה. 

שיעור 21 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקכא– תקכב כ"ב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הזיווגים של מלכי בפרצוף הראשון של אוא' הולכים ומתמעטים בדרך של פב"פ, פב"א, אב"פ, אב"א,
2. מלך הדעת יוצא בפב"פ, מלך החסד פב"א, מלך הגבורה אב"פ ומלך שליש עליון ת"ת אב"א
3. כל הזיווגים המדוברים הם במסגרת של פב"פ.
4. הזיווג דיסודות שמוציא מלך שליש עליון דת"ת נחשב לאבא כמו הקטנות. הילכך האחוריים של הראש אינם נחשבים לבדק חיה אלא למלאכת סופר.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב