הדף היומי בתע"ס חלק ז' | סיכום בנקודות | שיעור 24 – עמוד תקכז – תקכח

23

בס"ד

חלק ז שיעור 24 עמוד תקכז

מו) ואח"כ מלך הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס, וכשמת ירדו שאר מלכים בהוד וירדו האחורים דיש"ס והחזיר אחורים נגד פני תבונה. אח"כ מלך ההוד, והמשיך הה"ג בגופא דתבונה, וכשמת ירדו ב' מלכים ביסוד, ואז הכלים דנ"ה ירדו אל הבריאה, כי שניהן מלך א' בלבד כנ"ל, דתרווייהו אינן רק פלגי דגופא ואע"פ שמלכו זה אחר זה, עכ"ז שניהן מלך א' בלבד נקרא, ואז ירדו גם אחורים דתבונה, וחזרו יש"ס ותבונה אב"א. 

מו) הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס: כמ"ש לעיל אצל או"א, שמ"ן של זו"ן אינם ממשיכים אלא חו"ג ע"ש, וכן כאן, כי אותם המ"ן שהיו באו"א עלאין ירדו אח"כ לבחינת הזווג דישסו"ת. וכבר נתבאר שבחינת ע"ס דגוף המתפשטות מגופא דישראל סבא, באות במלך הנצח. 

שניהן מלך אחד בלבד: כי שניהם יצאו מבחינת גופא דישסו"ת, דהיינו ממסך דבחי"ב. כנ"ל. וע"כ הם קומה אחת ומלך אחד. 

ירדו גם אחורים דתבונה וחזרו יש"ס ותבונה אב"א: כי כשמתו מלכי נו"ה, נזדכך המסך מבחי"ב לבחי"א וחזרה ה"ת בעינים, ואז חזרו אב"א דהיינו לבחינות אחורים דאמא עלאה כדי להגן על החסרון ג"ר שבהם, כנ"ל.

מז) אח"כ מלך המלך ו' שהוא יסוד, והמשיך כללות ה"ג ביסוד תבונה וכללות ה"ח ביסוד יש"ס, וכשמת ירדו גם בחינות אלו. אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות בכלי שלה היא לבדה, ואז המשיכה כללות ה"ח במלכות דישראל סבא, וכללות ה"ג במלכות תבונה. כי גם המלכות יש לה כללות, על דרך הנ"ל ביסוד, כי גם הוא נקרא כלה, כמו שהיסוד נקרא כל. וכשמתה היא, אז ירדו כללות ה"ח וה"ג, ממלכות דיש"ס, וממלכות דתבונה, והכלי דמלכות ירד לבריאה, גם עתה נגמרו כל אחורים של ד' פרצופים דאו"א דיש"ס ותבונה ליפול לגמרי.

מז) יסוד והמשיך כללות ה"ג וכו' אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות: כי כשנעשה הזווג בבחי"א, נתפשט הגוף שלהם בכלי דיסוד, והמשיך כללות ה"ח וה"ג ביסודות דישסו"ת, ע"ד שנתבאר לעיל באו"א. ואחר שמת מלך היסוד, נזדכך המסך לבחינת שורש, ואז יצאה קומת מלכות בישסו"ת, ומלמעלה למטה ירד האור לכלי מלכות שהוא מלך הז'.

מח) וא"ת, למה באו"א לא נכנס בחשבון כללות החו"ג במלכות דאו"א עלאין, ע"ד שנכנסו בחשבון המלכות דיש"ס ותבונה, וי"ל, כי נודע, כי בשליש עליון דת"ת שם הוא בחינת העטרה, שהוא בחינת המלכות, והרי היא נכללת ביסוד, אבל כאן היא יותר נגלית המלכות דתבונה ממלכות דבינה, כי מלכות דתבונה היא ממש מלכות, בערך כללות בינה ותבונה יחד בפרצוף א', אבל המלכות דבינה עלאה היא בחינת גופא של כללות, והוא מקום החזה של ת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, כנודע ואינה מלכות ממש.

מח) מלכות דתבונה היא ממש מלכות בערך כללות בינה ותבונה יחד וכו', אבל המלכות דבינה היא גופא של כללות: פירוש, כי אמא עלאה ותבונה, הם באמת בחינת ע"ס מיחס דבינה דאור ישר, שאמא עלאה היא ג"ר, והתבונה היא ז"ת. אלא שנחלקו מכח עלית ה"ת בעינים. כנ"ל באורך. וע"כ מלכות דתבונה היא מלכות של שניהם של אמא ושל תבונה יחד. אבל מלכות דאו"א עלאין "היא בחינת גופא של כללות, והוא מקום החזה של הת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה, ואינה מלכות ממש" כלומר אח"כ באצילות מלבשת תבונה מחזה ולמטה דאמא עלאה, ונמצא מקום החזה בחינת גופא דכללות שניהם ואינה מלכות. 

ולפי המתבאר לעיל תבין הענין היטב. כי נתבאר שאמא עלאה עד הוד אתפשטותה. אבל יסוד אין לה, כמש"ל (דף תקכ"ב ד"ה ת"ת) שהוא מטעם כי שם נפסקו החסדים ואין שם אלא מהארת חכמה בלי חסדים, שאין זה מבחינת אמא לגמרי, להיותה להיפך בחינת חסדים בלי חכמה. וע"כ לא נמשכו או"א עלאין רק עד הזווג של המסך דבחי"א, שיש עוד שם עכ"פ אור דחסדים, אבל אחר שנזדכך המסך של בחי"א, כבר נפסק הארתם לגמרי. כי אין לה שום התפשטות בלי חסדים, ולא יכלה קומת מלכות לצאת אצל או"א עלאין. רק אצל ישסו"ת, אחר שנבדל לפרצוף מיוחד, יכלה קומת מלכות לצאת בלי הארת חסדים. כמבואר.

* מט) הנה כאשר עדיין לא מת שליש ת"ת, עדיין לא נגמר ירידת ונפילת אחורי דאבא ואמא לגמרי, וכאשר היו המלכים האלו נכנסים בכלי שלהם, היו מגולין באור גדול. אבל אחר שמת שליש עליון דת"ת, אשר אז נפלו שם האחורים דאו"א, הנה כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים, כדי לכנוס בכלי שלהם, היו מלובשים באלו האחורים שנפלו ונשארו באצילות, כנ"ל, והיו יוצאין המלכים האחרונים מלובשים באחורי או"א, וזה נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הברורים לצאת, עד לע"ל ב"ב, וז"ס העלאת מ"ן אשר מעלין זו"ן אל אבא ואמא, והוא מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם למטה באצילות עצמו כנ"ל, אשר לקחום הם.

* עץ חיים שער ט' פרק ב'.

מט) כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם היו מלובשים באלו אחורים שנפלו: כבר נתבאר ענין אחורים אלו של או"א, שהם כל בחינות הגדלות שהיו באו"א מבחינת פב"א ומבחינת פב"פ, כל זה ירד מבחינת ראש, ונעשו לבחינות חג"ת חסרי ראש. והוא מטעם, שהבחינה ממעלה למטה שלהם, שהוא הגוף, שהם ד' המלכים: דעת חג"ת, עד שליש עליון דת"ת, נשברו ונפלו לבי"ע, ומשום זה נפגמו גם המ"ן ששמשו בראש, ונפלו עם אורותיהם, ואבדו הארת חכמה שבהם וקבלו בחינות חג"ת חסרי ראש, אלא שלא ירדו משום זה לחוץ מאצילות, כמו הכלים דז"ת, משום שאחוריהם דאו"א הנשארים עוד למעלה מבחינות אב"א, דהיינו ממה שהיו להם בטרם הגדלות, שכל זה נשאר בכל שלימותו, כנודע. וע"כ גם בחינות הגדלות דאו"א שנפלו לחג"ת, היו מוגנות ג"כ באותם האחורים מאב"א דראש. אלא יש חילוק גדול מבחינת או"א אב"א שנשארו בראש, כי אותם שנשארו בראש, לא נצטמצמו מחמת ה"ת שבעינים מעולם. אבל אלו הבחינות דגדלות, הנה המה כבר המשיכו הארת חכמה, וחזרה ונסתלקה מהם מחמת עלית ה"ת בעינים, אלא שקבלו התיקון של אחורים דראש, אחר שסבלו קלקול. וע"כ המה בחינת מקבלים מראש, ונחשבים לגוף.

ועם כל זה נבחנים אחוריים אלו שנפלו לחג"ת, והיו לבחינות כלים חדשים מתוקנים בתיקון קוים כמו או"א של ראש. והוא בכח קבלתם מהראש, כנ"ל. כי האחורים דאמא מתקן אותם בתיקון קוין, ומקשר אותם בקשר אחד: שפירושו, כי קו האמצעי הנמשך באור חסדים מבינה עלאה, מיחד הימין והשמאל, ומכריע אותם גם בהארת ג"ר שלה. ומתיחדים כל הג' הקוין בהשפעת אור דחסדים, כי גם העליונים מקבלים שלימותם על ידיהם. וצריך שתזכור כאן כי העליונים הם חסד וגבורה, שהם בערך חכמה ובינה. ות"ת ה"ס התחתון, המקבל אור דחסדים מבינה עלאה, שבלבוש האחורים שלה יש בהם בחינת ג"ר, כנ"ל. וע"כ משתלמים גם החסד וגבורה, הצריכים להארת ג"ר. והבן היטב.

סיכום: היום המשכנו את ההבנה, מה קורה בהמשך השבירה. ראינו שכל זמן שיש לאדם עוד איזשהו רעיון בראש, שעוד לא הוציא הכל מהכח אל הפועל, אז עדיין רוצה לנסות להוציא מהכח לפועל. לכ"א רמת שבירה אחרת.

פה, במלכים אנחנו לומדים שרמת השבירה היתה בעיקר במדרגות או"א וישסו"ת. השבירה הזו נמצאת בכ"א. אדם נשבר עד שאין לו יותר אפשרות. כ"א מרגיש את זה במקום אחר בנפש. אבל עד שאין לו יותר אפשרות. כשאין יותר אפשרות אז נגמרת השבירה ומתחיל התיקון. אדם יכול להרגיש שלא יכול להיות יותר במצב הנכחי. יש אדם שצריך לשים עליו פטיש כבד, ויש אדם שמסתפק ברמז דק.

פה מראים לנו את השבירה המלאה שהיתה בעולמות, והיא שכל המלכים נשברים, עד שמגיע לראש. אז המשיך להראות לנו את השבירות של מלך נצח-הוד, שסיפר לנו עליהם שהם יוצאים מגופא דיש"ס וגופא דתבונה, והמלך נקרא מלך נצח-הוד. אחרי שמזדכך יוצא זיווג על יסודות, כי הזדכך מב' א' לא'. יוצא זיווג על יסודות, מתפשט ונשבר. מלך יסודות יכול בכלל להתפשט, הרי הוא זיווג על ח"ח, כי משתמש בב' כללית כדי להתפשט. אח"כ בא זיווג דמלכות. אחרי זיווג היסוד. מתפשט ונשבר ובזאת למדנו שבירת כל המלכים. 

כשהמלכים נשברים, רק אז חוזר צ"ב למקומו, ואח"פ של ראש שירדו כ"א למקומו מקבלים צ"ב, אבל כל מלך ומלך שנשבר, למשל, מלך הדעת נשבר, אז אח"פ שלו יורדים לגוף. גופא דאבא נשבר, התבטל כי מלך החסד נשבר, אז האח"פ שלו יורדים לגוף. כשמלך הגבורה נשבר, אז אח"פ של גופא דאמא יורדים לגוף, וכן הלאה בכל אחד מהמלכים. הכוונה ביורדים לגוף זה לא למטה מפרסא, וזה נקרא ביטול ולא שבירה. ביטול מראש לבוא לגוף, כמו שהיו במצב קטנות, שחזרו למקום הגוף.

לפני שנסביר את רעיון הירידה למקום הגוף שיש לו השלכות, שואל שאלה צדדית אבל חשובה, 'מדוע אנחנו לא רואים במלכי דחג"ת זיווג על שורש?' רואים שיצא זיווג של הסתכלות עינין או"א, גופא של שניהם, זיווג דיסודות ונעצר. פה כבר עלה לראש. לעומת זאת במלכי תנהי"מ רואים זיווג דיסודות בישסו"ת ואחריו זיווג במלכות, שואל למה בתנהי"מ כן ובדחג"ת לא? אומר שרוצה להסביר בפשטות, שהבינה התחלקה לב' – ג"ר דבינה וז"ת דבינה, וכנגדה הת"ת מצד המלכים. מצד הראשים שזה נקרא חכמה דאו"י, שמראה את צד הראש, אז בינה דראש התחלקה לבינה ותבונה. מצד המלכים התחלק לשליש עליון דת"ת, וב' שלישים תחתונים דת"ת. אומר, מה החלוקה הזו ומהיכן היא נובעת. נובעת מד' בח' דאו"י, שבינה עצמה כל כולה ע"ס, וכשמלכות עלתה לבינה, אז חילקה את המדרגה לאו"א עילאין, וישסו"ת בינה ותבונה. אומר, תראה שיש הבדל בין המלכות במקום ת"ת למלכות הכללית שהיא מלכות אמיתית שעומדת בתחתית התבונה. אבל המלכות שנמצאת במקום הת"ת היא מלכות של התכללות, שעלתה למקום הת"ת. יוצא שהמלכות בתבונה היא אמיתית, אבל המלכות בת"ת היא רק של התכללות. זו הסיבה שפה (ציור) במלכות של או"א עילאין, שהיא של התכללות אין זיווג על מלכות, אבל בתנהי"מ שהיא מלכות כל המדרגה, כי כל האח"פ האלה, כל הז"ת דנקודים שיצאו הם חג"ת נהי"מ, אז המלכות נמצאת פה. על המלכות הזו כן יוצא זיווג, אבל על המלכות שנמצאת באמצע, לא מלכות ממש, לא יוצא זיווג. זו סיבה אחת.

סיבה שניה, אומר, שכשאנחנו מדברים על או"א וישסו"ת הם נקראים כמו אבא ואמא, באופן כללי. ישסו"ת נקרא אמא, ואו"א עילאין נקראים אבא. אומר, שכדי להבין מי הם היסודות שהיו שם, שזה זיווג מטעם היסודות שהיו שם, קודם הטעם היה מצד המלכות. עכשיו רוצה לתת מצד היסודות שמטעמם, יסוד זה שפה הוא של אבא, והיסוד פה הוא של אמא, כי אמרנו שיש לנו חלוקה, שאו"א נקראים אבא וישסו"ת נקרא אמא. אומר, בוא נראה מה ההבדל בין יסוד אבא ויסוד אמא. לומדים את המושג יסוד מהיכן שיצאו היסודות האלה, מהתלבשות אורות בכלים. אומר, בפרצוף ע"ב למדנו, בחלק ה', למדנו שיסוד של אבא הוא צר ואריך. שאין לו חסדים. יש לו חסדים ואין לו חסדים ואם כך אז אני יכול לעשות עליו זיווג אבל למלכות לא נשאר כלום ואין לה הארה. לע"ז אם הזיווג על יסוד אמא שיש חסדים, יכול לעשות זיווג על המלכות מתחתיה כי יש שם חסדים. אבל ביסוד דאבא אין חסדים ולכן לא יכול לעשות שם זיווג, כי א"א לעשות זיווג על חכמה בלי חסדים. זה פירוש קשה על היסודות, ועוד צריך להסביר, אבל כרגע יש להשאר עם הפירוש הראשון ולהשתמש בו גם בהמשך.

למדנו עוד, בסדר שלמדנו – יצאו כל המלכים, נפלו האח"פ למקום. עכשיו קורה שכל פעם שנשבר מלך, אז האור שהתפשט למדרגה יוצא ממנה, כי היתה שבירה. אין כלים. כלים נשברו כמו בביטוש שהאור יצא, גם פה בגלל שבירה האור יצא. האור הזך שהיה במדרגה יצא חזרה לראש. הכלים – אור הע"ב שבגלגלתא נשאר במדרגה, פה הכלי נופל למטה מפרסא למקום בי"ע, ואחרי שאחרי שאמרנו שבכל כלי נשארת רשימה דהתלבשות הבנויה מאור הזך של הרשימה ואור הע"ב של הרשימה. היות והרשימה היתה בתוך הכלי ומבטאת אותו, היתה צריכה לרדת איתו. אז האור הזך של הרשימה לא יכול לרדת לכלי, למטה מפרסא. לכן מה שירד זה רק הכלי של הרשימה, ולכלי הנקרא אור העב של הרשימה קוראים 'ניצוץ' שירד לכלי והרשימה נשארה למעלה. היא לא יכולה להשאר באוויר, אומר שהרשימה הזו נמצאת בכלי חדש שנוצר פה. ועל הכלי הזה רוצה להסביר, ואומר, שהכלי שנוצר הוא אותם אח"פ שנפלו לראש לבח' גוף, קיבלו הארה מלמעלה. ההארה של ח"ח שיצרה אותם ככלי של ח"ח שיכול להתאים לרשימה. 

שואל, למה במצב של הקטנות לא מספר שהיה ח"ח, למה פה ג"ע לא האירו ח"ח, ועונה, מכיוון שהם לא מכירים אותם, אף פעם לא היו איתם. כמו כלים דעיגולים שנפלו מהם. הם ישר יצרו זיווג בנ"ע. היות ובגדלות כן היו איתם, ואז ירדו לגוף, אז כשנשארו רק ג"ע בראש ועשו זיווג על ח"ח, כי אמא החזירה אחוריה לאבא, ועשתה זיווג שוב אב"א ואמא החזירה אחוריה לאבא וקיבלה ח"ח, אז מזה יכולה להאיר לאח"פ אלה שהם חג"ת, ירדו לגוף שנקראים חג"ת, ואז היה בהם תיקון קווים, ולכן הרשימה יכולה היתה להאיר בתיקון קווים.

עוד צריכים ללמוד, מה קרה עם הרשימות האלו ואיך הסתדרו הרשימות גם בעניין המקומות שלהם. איפה הסתדרה כל רשימה, איך נוצרו הכלים, איך הרשימות מאירות בכלל את הכלים, כי מאירים מרחוק. כל הסדר של מה שקרה בשבירה, נלמד בהמשך. 

1. לאחר שלמדנו בשיעור הקודם שנשבר מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת עתה

אנו לומדים שנשברו המלכים נצח הוד שמולכים יחד והם יוצאים בראש מגופא

דישראל סבא וגופא דתבונה.

2. הם מולכים יחד מכיוון שתרי פלגי (שני חלקי גוף) שאינם נפרדים זה מזה.

3. לאחר שנשברו מלכי נצח הוד יצא מלך היסוד בזיווג דיסודות דיסוד ולאחריו מלך מלך המלכות בזיווג על המלכות בראש

.4 שואל האר"י הקדוש מדוע במלכי דחג"ת לא יצא זיווג על בחינת המלכות ואילו

במלכי תנהי"מ כן יצא ועונה ב' תשובות: א. שהמלכות במלכי דחג"ת היא רק

התכללות ולא עצם. לעומת זאת המלכות בתני"מ היא המלכות הכללית של כל

בינה שהתחלקה לבינה ותבונה ולכן עליה יש זיווג.
ב. או"א נקראים אבא וישסו"ת נקראים אמא, היסודות המזדווגים בהם הם בהתאמה יסוד דאבא ויסוד דאמא . היות ויסוד דאבא הוא צר ואריך לכן למלכות לא נשארה שום הארה באבא. ואילו באמא שהיא מדרגת ישסו"ת היסוד שלה הוא רחב וקצר והחסדים כן התפשטו למלכות ולכן יכולה היתה לעשות זיווג על המלכות.

5. לאחר שנשברו כל המלכים האח"פ של הראשים ירדו למקום הגוף וזה נקרא ביטול להבדיל משבירה של הכלים שנפלו למטה מפרסא.

6. כל מלך שנשבר האור שהאיר מסתלק לראש הכלי הנקרא אור העב מת ונופל למטה מפרסא, הרשימה דהתלבשות מתחלקת לשנים: הכלי של הרשימה הנקרא או העב של הרשימה ונקרא גם ניצוץ נופל למטה מפרסא ומאיר לכלים. אור הזך של הרשימה נשאר במקום שהיה צריך להיות גוף אולם אין שם גוף, אם כך היכן הוא מאיר?

7. האח"פ של ראש שירדו למקום גוף מקבלים הארה מהזיווג של גלגלתא ועיניים שנשארו בראש שעושים זיווג של חפץ חסד אחור באחור.

8. מדוע בקטנות לפני הגדלות לא האירו הג ועינים דראש חפץ חסד לגוף ואילו כאן כן מאירים-תשובה היות וכאן האח"פ האלה היו כבר בראש ומכירים אותם.

אין תגובות

להגיב