הדף היומי בתע"ס חלק ז' | סיכום בנקודות | שיעור 25 – עמוד תקכט – תקל

21

בס"ד

חלק ז שיעור 25 עמוד תקכט

המשך אות מט' טור א'

ונתבאר לעיל אשר ראש דישסו"ת מלביש מחזה דנקודים עד הפה דאו"א, דנקודים. הרי, שראש דישסו"ת, מלביש על האחורים אלו דאו"א, שזה דומה בערך לאו"א דאצילות המלבישים על חג"ת דא"א דאצילות, שחג"ת אלו משפיעים לאו"א דאצילות כל שלימותם כנודע. כן כאן, נעשו האחורים דאו"א, שנפלו לחג"ת, לפנימיות לראש דישסו"ת, שמהם יונק את שלימותו. 

וזה אמרו "כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם, היו מלובשים באלו אחורים שנפלו, והיו יוצאים מלכים אחרונים מלובשים באחורי או"א" כי האורות דראש דישסו"ת עצמם היו מלובשים באחורים האלו, כי הם מלבישים אותם בפנימיותם, כנ"ל, וע"כ, גם הגופים שלהם שהם ד' המלכים תנהי"מ, מלובשים ג"כ באלו האחורים דאו"א.

וצריך שתדע כי יש מרחק גדול בין האחורים דאו"א שנפלו, לבין הראש דישסו"ת, כי האחורים אלו הם באים מבחינת ראש דאו"א, אלא מטעם הפגם דשביה"כ ירדו לחג"ת, ואע"פ שהאורות יצאו על המסך דנה"י דא"ק שהם בחינות זו"ן, מ"מ אין המ"ן פועלים כלום בהראש, בהיותם שם בבחינת ממטה למעלה, וע"כ האורות דגדלות האלו שיצאו על המ"ן, נחשבים לבחינת או"א ואינם כלולים מעצמות ה"ת.

אבל ראש דישסו"ת, כיון שבא ממסך דגוף הנקודים דהיינו ממסך דחזה, שהמה הכלים והאורות שנתפשטו מהמ"ן דנה"י דא"ק ממעלה למטה, הרי ה"ת מעורבת בהם בעצם, וע"כ ישסו"ת אלו, היו מלבישים החג"ת דנקודים בעצמם, אלו לא נשברו. וא"כ נמצאים עתה אותם ישסו"ת מרויחים הרבה, שהמה מלבישים על אחוריים דאמא, והם באמת מדרגה גבוה מהם, אלא מסבת נפילתם, היה אפשר לישסו"ת להלביש אותם. כמבואר. 

נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הבירורים לצאת עד לע"ל ב"ב: כלומר, שאלו האחורים נעשים תמיד, בחינות לבושי מוחין, לאורות של זו"ן, אשר באמצעותם אפשר לז"א להשיג כל מדרגותיו, ונשמר בהם. ולולא היה לו אלו הלבושים, לא היה ז"א יכול להשיג שום מוחין. כמ"ש במקומו. ולפיכך הוא צריך להם עד לע"ל, דהיינו עד שיספיק להשיג כל המדרגות שלו, שהוא בגמר התיקון. 

העלאת מ"ן וכו' מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם וכו': כבר נתבאר לעיל ענין העלאת מ"ן שאין או"א מזדווגים פב"פ זולת על ידי העלאת מ"ן (כמש"ל דף תק"א ד"ה המדרגה) כי להיות אמא עלאה באחורים אל אבא, בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינה פוסקת אחוריה זולת בהעלאת מ"ן דזו"ן שמעוררים אותה, להשפיע להם הארת חכמה, ובשבילם פוסקת אחוריה, וחוזרת פב"פ עם אבא עש"ה. ומתוך שאחורים אלו שנפלו מאו"א, כבר היו בהם הארת חכמה של זו"ן, שכבר היו בחינת יחידה חיה נשמה בשביל זו"ן (כנ"ל דף תקי"ח ד"ה כי נתבאר) עש"ה. ע"כ כשזו"ן עולה למ"ן, הוא חוזר ומברר בירורים מן נשמה חיה יחידה אשר באחורים הללו, ומעלה אותם למ"ן בשבילו לאו"א. כי כשמעלה בירורים דנשמה למ"ן, דהיינו מאותו חלק האחורים, שכבר שמשו שם באו"א בבחינת קומת בינה, נמצא גורם לאו"א זווג פב"פ דנשמה. וכשמעלה מבירורים דחיה, דהיינו מאותו חלק האחורים שכבר שמשו שם באו"א בבחינת קומת חכמה, נמצא גורם החזרת פב"פ לאו"א בבחינת חיה, וכן לצורך יחידה, הוא מעלה מהם בירורים דיחידה. והבן.

סיכום: למדנו היום על שבירת הכלים. המשך שבירת הכלים שיצא בפרצוף ישסו"ת. אנחנו רואים ששבירת הכלים שהיתה באו"א יצרה איזשהי הכנה ליציאת פרצוף ישסו"ת, עליה נדבר ואותה נבין. 

מכאן אנחנו מבינים שכשאדם נשבר ממשהו, וקרתה לו תקלה בחיים, יש בתקלה זו, גם אם היתה בה שבירה, הכנה לקורות הבאות עליו. אנחנו רוצים להבין ולראות את ההכנה הזו למה שקורה הלאה. אומר, שכשאו"א עשו זיווג ונשברו המלכים, ונפלו, אז הראשים, צורת ההגיון שהיה כשרצה לעשות את אותה הפעולה לא נפגמה. משהו בה היה נכון, רק לא הצליח. ז"א שהיו מאוויים פנימיים אמיתיים, אבל במעשה לא הצליח לקיימם, כי כשאו"א עשו זיווג דהכאה, הם התכוונו לדבר אמיתי. רצו לקבל בע"מ להשפיע, רק לא לקחו בחשבון כל מיני סיכונים. הלכו ברחוב, דרכו על בננה, נפלו ושברו את הראש. אבל התכוונו ללכת לביה"כ, כלומר הכוונה והמאוויים הפנימיים היו נכונים וטובים, אבל לא צלח. אז יכולים להתייאש מהכל, או לומר 'רגע, בוא ננסה לבדוק מה אני יכול, מה נשאר לי מהמאוויים הפנימיים האלו שאיתם יכול עוד להתעסק'. 

אומר, או"א עשו זיווג, התפשט האור לכלי, הם היו בראש דרגת עיניים ואח"פ, הגוף שהגיע למקום הפרסא נשבר. ברגע שנשבר חזר למצב הקטנות. עשה זיווג רק על ג"ע ואח"פ אלה ירדו למקום הגוף. עד כאן מקרה א'. 

עכשיו בא לצאת פרצוף ישסו"ת (ציור). יש פה לבושי מוחין שנותנים לו איזושהי הארה. ז"א יכול ללמוד מהשאריות של מה שהיה למעלה, המאוויים הפנימים שרצה לבטא, רק כשבא לבטאם מבח' חיצונית נפל ונשבר. לא הצליח, אז יכול לשאול 'מה רציתי, איך ללמוד מה שרציתי?' מאותם אח"פ שנפלו מהראש. חזר לקטנות, לא יכול לבצע את מה שביצע קודם, אבל משהו נשאר מזה, ויותר – מה שהסכמתי לא להמשיך להשבר שוב ושוב באותה הטעות. הסכמתי לחזור לקטנות, זה מאיר לי מלמעלה ח"ח למקום הזה, וזה נותן למקום הזה איזשהו סוג של לימוד חדש. יש פה איזשהם מאוויים פנימיים שצריך ללמוד מהם. כמוציא ראש חדש של ישסו"ת מקבל הארה ראש א' ישסו"ת מהמקום הזה, כי אחרת אתה רוצה להשיג עדיין את מה שרצית להשיג. אתה לא מוותר על המאוויים הפנימיים, עד גמה"ת, כל מה שקרה למעלה, שקיבלנו פה מדרגה מאוד גבוהה אבל נשברנו בה, אנחנו לא מוותרים עליה. אנחנו רוצים אותה, ורוצים להמשיך לקיימה. כאשר רוצים לקיימה חוזרים ושואלים מה היה, והיחס הזה, זה מה שמלמד אותנו בשיעור בין הראש שיצא בישסו"ת לבין אותם שאריות שנשארו מהראש. זה דבר יפה, כי כל הבסיס, עצם זה שיכול להוציא ראש, כי היה פה גוף שנשבר, ולא מפחד להיות במקום שנשבר. לא מתייאש והולך משם. אין יאוש בעולם כלל, כי היה לי רצון אמיתי. יודע זה, כי אין דבר כזה בעולם שאדם לא עושה משהו ולא היו לו מאוויים פנימיים. כל השבירות שלנו בחיים נובעות מהצורה שבה היתה שבירת הכלים בעולמות העליונים. ואם אתה אומר 'רגע, אני מרגיש אחרת'. זה לא משנה מה אתה מרגיש. יש סדר בעולמות. אתה לא מבין את ההרגשה שלך. אם תנסה להסביר לעצמך יותר אתה תוכל להיחשף למקום נפשי אחר אצלך, בו תאמר שבאמת רצית דבר אמיתי. 

ח"ו נתתי מכה לילד. רציתי לחנך אותו. נכון שזו טעות. נכון שנשברתי, אבל משהו מזה היה אכפת לי שהילד יתנהג נכון, היה בזה אמת. נכון שהתרגזתי וכעסתי וצעקתי. זה נורא ואיום, אבל אני יכול להשתמש במאויים הפנימים שהיו שם. אדם גנב, רצה הרבה רכוש. יש בזה דבר אמיתי. לא ברכוש הגשמי, רכוש של תו"מ, של יכולת התמודדות נפשית, את זה רוצה. האם אני יכול להשתמש במאוויים האלה שאין לי אותם אבל היו, עכשיו בצורה חדשה. בא ועושה ראש חדש, מחשבה חדשה. עושה אותה על המאוויים הפנימיים הקודמים, גם אם נשברתי בגינם, רק כך אתקדם. 

פה, כמו בחטא עץ הדעת, שאמר שרוצה את כל האור. אומר, פה תדע לך, ראש ישסו"ת שהוא הראש הבא שיצא, יצא ע"ב של האח"פ האלו. קיבל מהם תיקון. וברגע שיודע, יכול להיות שיש לי עוד מחשבות, אבל נעזר במה שקרה פה. תיעזר בכשלונות שלך, יש בהם מאוויים אמיתיים. אל תזרוק את הכשלונות שלך למרות שהם האויבים שלך, אבל יכול ללמוד מהם הרבה. לא רק מה לא לעשות, אלא את המאוויים הפנימיים שנקראים ראש המדרגה. כשתלמד להשתמש בהם תוכל להשיג בהם הרבה.

מבח' טכנית האח"פ נפלו מהראש, נותנים אור לישסו"ת. האח"פ האלה גם נותנים לישסו"ת אור וגם מקבלים ממנו אור כי בזכותם מושכים אור ח"ח מלמעלה ונותנים אור זה ואומרים שרצינו לתת אור למדרגה, כי הרי היה לנו רצון מאוד גדול של יסוד דא"ק, בגדלות כלי הקבלה. רצינו להגיע לגמה"ת. עכשיו כלים אלה 'והארץ היתה תוהו ובוהו', הכלים שהיתה באלף עולם תוהו ובוהו והיתה שבירת הכלים, את זה עכשיו צריך ללכת לתקן. 

שיעור 25 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקכ"ט – תק"ל כ"ז אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. לאחר שבירת כל הכלים דחג"ת, ירדו בחי' האח"פ של כל אחד מהראשים לגוף.
2. כל אחד מבחי' האח"פ קיבל הארה מהזיווג דקטנות של חפץ חסד שהיה בראש.
3. ראש דישסו"ת שיצא לאחר או"א, מקבל כוח והארה מהחפץ חסד שיש באח"פ של או"א שירדו לגוף.
4. מהנקודה הקודמת אנו למדים מצד עבודת נפש שנכון לאדם לקבל כוח במחשבה החדשה שלו מהמאוויים הפנימיים שהיו לו במדרגה הקודמת כפי שהם מתורגמים, אפילו במעט, לבחי הגוף והמעשה שירד מהראש של המעשה הקודם.
5. אנו למדים מכל ראש של כישלון (לא מהמעשה – מהמאוויים הפנימיים שנקראים ראש)
6. היות ואנו לומדים מאותם אח"פ של או"א שביקשו את כל האור, אנו מאותגרים לתקן את כל המדרגות עד גמר תיקון ומחפשים דרכים ותחבולות לעשות זאת.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

אין תגובות

להגיב