הדף היומי בתע"ס חלק ז' שיעור 40 – עמודים תקנה -תקנו

224

בס"ד

חלק ז שיעור 40 עמוד תקנה

כא) ויש עוד טעם מובהק בדבר ירידת אורות דרשימות ממקומם, למקום נהי"ם דאצילות. והוא כי נודע שערך חג"ת על נה"י, הוא כערך ג"ר לזו"ן. כי ה' חסדים חג"ת נ"ה הם כמו ה' בחינות כח"ב זו"ן, שחג"ת הם כנגד כח"ב, ונצח הוד כנגד זו"ן. גם נודע, ההפרש בע"ס דבינה דאו"י שג"ר דבינה כולן חסדים, בסוד כי חפץ חסד הוא, אלא רק בזו"ן דבינה יש בהם הארת חכמה בחסדים (כנ"ל דף תקכ"ד ד"ה עתה) ובאמת גם ע"ס של זו"ן דאצילות מתוקנות כן, שבחג"ת שלהם עד החזה, שולטים שם אחורים דבינה, כי המסך דיסוד אמא מכסה שם ומעלים להארת חכמה, אלא מחזה ולמטה שכבר יצא מבחינת ג"ר דחסדים, נפסק המסך דיסוד אמא מלהעלים על יסוד דאבא. והארת חכמה שבחסדים מתגלית כנ"ל (דף תק"ל ד"ה האורות) הרי כי מקום גילוי דהארת חכמה, הוא בעיקר בנה"י, ולא בחג"ת. אלא כאן ביחוד בעולם הנקודים, היה שינוי זה, שגם בכלים דחג"ת באו האורות מגולים בהארת חכמה, בלי שום מסך וכיסוי מאחורים דאמא. כנודע. 

ולפיכך, כשנשברו הכלים ההם דחג"ת, ונפלו לבי"ע, והרשימות שלהם שנשארו באצילות רצו להאיר להם ולקיים את צורתם כמה שאפשר, ירדו ממקומם למקום נהי"ם דאצילות, כי ממקום הזה יכולים ביותר לקיים את הכלים שלהם בהארת חכמה, כי כאן היא השליטה לגילוי זו ביותר.

כב) אמנם כ"ז נמשך מטרם שנזדכך המסך דחזה מהעביות דגוף לגמרי, אבל אחר שנזדכך המסך דחזה ובא בהשואת הצורה עם המסך דראש של או"א שאז נבחן שהמסך עם כל הרשימות דחג"ת הכלולות בו, עלה לאו"א שהם עתה בזווג אב"א, ונכלל בזווג שלהם בבחינות מ"ן וכו', כנ"ל (דף תצ"ד אות י"ז עש"ה) ויצא שם הראש דישסו"ת. גם כבר נתפשטו ונתקנו האחורים דאו"א שנפלו למקום חג"ת בתיקון קוים, שהוא מכח הארת אחורים דאמא עליהם, כנ"ל, שאז נבחנו לכלים דחג"ת חדשים. הנה אז תכף נתעלו גם הרשימות שירדו בנה"י דאצילות, ועלו ונתלבשו בכלים החדשים ההם, כל אחד בקו שלו, שבזה נתגדל כחם בשנים: א' שחזרו למדרגתם כבתחילה לבחינת ג"ר דחסדים, שהם חג"ת. וב' כי אחר שקבלו התיקון קוים שבכלים החדשים, נתגדל ונתחזק כחם ביותר, ויוכלו לקיים את הכלים הנפולים שלהם ביותר. בסו"ה סומך ה' לכל הנופלים. כי האחורים האלו הם בחינת אמא עלאה, שהיא בבחינת "סמך", שפירושו ששה ספירות דג"ר, שהם כח"ב, וג"ר דחסדים שהם חג"ת עד החזה. שעד שם מגיע שבחה של אמא עלאה כנ"ל. 

והנה נתבאר, שמשך זמן היות הרשימות דחג"ת במקום נהי"מ דאצילות. הוא כל זמן שלא נגמרו נפילת אחורים דאצילות להתתקן בתיקון קוים, שהוא עד זמן עליות המסך והרשימות שבו להמאציל, דהיינו לאו"א, להכלל שם בזווג דאב"א. כי עוד בטרם שהיו למ"ן נכללו בזווג דאב"א דאו"א, ונתרבה האור הזה ע"י המסך והרשימות שנתכללו בהזווג, והגיע האור דאחורים הזה גם לאחורים דאו"א שנפלו ואז נתקנו בתיקון קוים ונעשו לכלים חדשים דחג"ת. והרשימות שהיו בנהי"מ דאצילות עלו ונתלבשו בתוכם. 

כג) וצריך שתבין כאן כי הכל הולך על סדר המדרגה. ואע"פ שנאמר, שמסך דחזה דנקודים עלה למ"ן לאו"א, והחזיר אותם פב"פ, שהם בחינת הסתכלות עיינין דישסו"ת הנכללים בזווג דאו"א. כנ"ל. אין הפירוש, שתכף בבת אחת נעשה זה, כי כבר ידעת דברי הרב לעיל (דף תק"ב אות כ"ה) שג' מדרגות ישנן בהדבר, שהן אב"א ופב"א ואח"כ פב"פ. 

וכן היה בהמסך והרשימות, שעליהם יצאו ע"ס דראש דישסו"ת בהתכללות הזווג דאו"א. כי מתחלה באו ונכללו בזווג אב"א, כי גם תיקון זה היה חסר להם, שהוא התיקון לאחורים דאמא עלאה. ואח"ז באו בהזווג של פנים באחור, שהוא הארה דשיעור קומה היוצא על התחדשות העביות של הרשימות, כנ"ל ואח"ז נעשו לבחי' מ"ן והחזירו לאו"א פב"פ, שהוא ההארה הב' להמשכת המוחין. (הסתכלות פנימית אות ט' ואות י"ז. ועי' היטב בב' המקומות) וזהו שאמרנו לעיל שבהתכללות המסך בהזווג דאב"א, נתחדשה הארת האחורים דאמא עלאה עד שהגיעה גם לאחורים דאו"א, שנפלו לחג"ת. והבן היטב.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם את החוק: "כל העב מחברו (כשיש הארה של התלבשות אורות בכלים) הוא חשוב מחברו". ז"א עביות היא השתוקקות חזקה. אם לאדם יש השתוקקות חזקה בקדושה, אז יש לו אורות וככל שהשתוקקותו בקדושה יותר גדולה אז יש לו מסך. חשוב שיש השתוקקות גדולה ומסך. אבל אם הסתלקו האורות, היתה שבירה – חטא או פגם, אז הפוך – ככל שהעביות יותר גדולה הכשל יותר גדול. לכן הסברנו דרך זה שגם הכלים והרשימות מתנהגות כמו הכלים, הם נפלו ע"פי הסדר שהכלים של המדרגה, המלכים שהם הגוף, אור העב, שהיתה שבירה הם נפלו למטה מפרסא. הם נפלו כשמלך הדעת, שהוא הכי גדול, אם אין בו אור אז נפל למקום הכי נמוך – לדעת דבריאה. וראש מלך החסד נפל לבינה, של מלך הגבורה לחכמה, ומלך היסודות נפל לכתר. 

כמו שהכלים נפלו כך גם נפלה הרשימה דהתלבשות נפלה, רק לאצילות. לא יכולה לרדת למטה מאצילות. מדובר על אור הזך של הרשימה. נפלו ע"פי אותו סדר, מלכות, יסוד, נ"ה ות"ת של מקום אצילות. 

זה למדנו בשיעור קודם. הוסיף לנו היום – אמר, יש עוד טעם למה האורות דרשימות ירדו למקום נהי"מ דאצילות, אומר שיש לנו הבדל לנהי"מ לחג"ת. חג"ת זה מקום של ג"ר. נהי"מ מטבעם הם מקום של הארת חכמה, כי כל מדרגה מחולקת למקום חג"ת שזה ח"ח. כמו שראינו בחסדים, שחג"ת זה מקום הג"ר, כי חסד כנגד כתר, גבורה כנגד חכמה וכיוב'. חג"ת כנגד ג"ר ואם מדברים על חסדים, אז ג"ר דחסדים, הרי בינה זה חסדים, אז תכונת החסדים היא ח"ח. אמנם בעולם הנקודים זה לא קרה אבל זה התכונה הבסיסית שלהם, לכן מצד הטבע, המקום של נ"ה שזה זו"ן מקום הנה"י, שם הנה"י זה המקום של הארת חכמה. מכיוון שהם רוצים להחזיק, או להאיר לכלים שתהיה בהם הארת חכמה, לכן נפלו למקום נהי"מ. זה עוד סיבה למה נפלו למקום זה. זו הידיעה הראשונה.

הידיעה הבאה, באות כב' למדנו שכל זה קרה מטרם שנגמרה כל ההזדככות. הרי השבירה גרמה להזדככות הכלי, והכלי עלה. כל פעם הטבור עלה עד שהגיע לראש ויצא הפרצוף הבא. אומר שנכון שהרשימות נפלו למקום נהי"מ אבל עד שלב מסויים בו עלו כ"א לכלי חדש, לאח"פ של הראשים שירד לגוף. הרוויחו בזה ב' דברים, ונראה למה חזרו. א. חזרו למקום החג"ת שזה היה המקום שלהם. מקום יותר גבוה. ב. הם קיבלו את התיקון שיש בכלים החדשים. התיקון של ח"ח. ופה ראינו עניין מאוד גדול, איך מחזיקים את הרשימות. הרשימות האלה חזרו לכלים, ופה אמרנו עניין נפשי חשוב – אם אדם עובד בעבודת השם ומרגיש שהוא נשבר, פגם בעבודת השם, וזה נכון גם לנפש הבהמית של האדם. נפל בעבודת המידות – כעס, התרגז. איך הוא מחזיק את הרושם שיש לו ממה שקרה. אם הוא יורד לקטנות והרי איך נוצרו הכלים החדשים שאליהם עלו הרשימות – מי אלו הרשימות, רשימות דהתלבשות זה הרושם ממה שקרה. את הרושם ממה שקרה, איך מחזיק? אם אני מקטין עצמי ולא נשאר בגאווה, אז הקטנות הזו מזינה את האח"פ של ראש, כי כשחזרתי לקטנות אז אח"פ של ראש נפלו למקום גוף והם מהווים כלים חדשים. ולכלים האלה עולות הרשימות כשירדתי לקטנות וקיבלתי ח"ח, וזה נקרא 'סומך השם לכל הנופלים' – אותן רשימות שנפלו למקום הנה"י סומכים אותם ובעצם אני זוכר את אותה טראומה, או רוחנית בקשר עם הבורא, או בקשר שלי עם המידות שלי. אז אני יכול להחזיק את הרשימות האלה. 

אנשים עברו שואה למשל, איך מחזיקים מעמד אחרי דבר כזה, או אם אדם איבד קרוב, אומר בשלב ראשון יש לך אבלות, זה נמצא בנה"י. אח"כ חוזר לקטנות ואין לך את המקום הזה. שואל אם מה שאני רוצה זה החשוב, או שיש דבר גדול שמעלי. אם חוזר לקטנות ומקבל שיש מעליך – אתה בונה כלי לאותן רשימות שהיו ממה שקרה לך. ואז כשאתה גדול אתה דורש את מה שאתה רוצה ואם לא מקבל, אז 'אין בורא, אין אמת, אין מדינה, אין בת זוג, אין ילדים'. למה? חכה רגע. תוריד את עצמך קצת. יש בחיים עוד דברים. ואז הרשימות חוזרות ונמצאות במקום של ח"ח. זה 'סומך השם לכל הנופלים'. הנפילה הגדולה היא שההתרשמות הנפשית שלך ממקרה הכאוס שלך בחיים לא מוחזקים במקום של ח"ח. נראה שאת כל האני של האדם, כל האצילות של האדם, כל הנאצלות הנפשית שלו נבנית מהצורה שבה הוא מתייחס למה שקרה לו במקום החוויות שלו. אם שומר את החוויות במקום ח"ח ויודע להקטין עצמך, אז יכול להעלות את הרשימות.

נקודה נוספת שאומר לנו שיש פה עניי: הכלים האלה קיבלו ח"ח מהקטנות שנשארה בראשים, כי אחרי הגדלות שגרמה לשבירה פב"פ, אז חזרו למצב הקטנות, רק לג"ע, ואח"פ חזרו לגוף. ומהג"ע שעשו זיווג ח"ח הם נתנו לאח"פ שירדו לגוף ח"ח. אז הכלים האלה נבנו בח"ח אבל למדנו שגם הראש דישסו"ת נתן ח"ח לכלים האלה. אז שואל, מהיכן הראש דישסו"ת נותן ח"ח לכלים שירדו למקום חג"ת, הרי הוא בגדלות. אומר שלא, מה שמספר שבגדלות כי מקצר בשיח, אבל באמת גם ישסו"ת יצא קודם בקטנות, אח"כ פב"א ואח"כ בגדלות. במצב הקטנות בהתחלה, אז נתן ח"ח לכלים אלה, ורק אז יצא הקטנות בישסו"ת עלו הרשימות. ז"א שצריך לבנות את הכלים שיש לך מהחוויה הטראומטית שלך, ורק אחרי שבנית והקטנת עצמך, והלכת לחוויה חדשה ועשית שם ח"ח, רק אז אתה תדע לנהל את אותן רשימות שנשארו לך מהמצב הקודם.

אין תגובות

להגיב