הדף היומי בתע"ס חלק י' שיעור 23 | עמודים תתק"ט-תתק"י

43

הדף היומי בתע"ס חלק י' סיכום שיעור 23 עמודים תתק"ט-תתק"י

למדנו את המשך המבנה של מה שז"א צריך לקבל מבינה. לימד אותנו את זה בתוך המבנה של בינה של אצילות. 

בינה של אצילות זה מדרגת ישסו"ת. זה נקרא גם ס"ג דאצילות. ס"ג דאצילות היא נקראת גם ה' ראשונה של אצילות. 

קוצו של יוד של אצילות שזה גלגלתא דאצילות זה א"א.

ע"ב של אצילות שזה פרצוף או"א.

וס"ג דאצילות זה ישסו"ת. שהיא נקראת גם אמא. שהיא נקראת גם ה' ראשונה וכן הלאה. אז ממנה אנחנו דיברנו בשני השיעורים האחרונים.

הה' הזאת עצמה מתחלקת לחמישה פרצופים: כתר, חכמה, בינה, ז"א ומלכות.

מכתר וחכמה שבה לא דיברנו.

התחלנו לדבר דווקא מבחינת הה' שבה, וסיפר לנו שהה' שבה היא כתובה כה"י והיא משפיעה לתחתון ממנה, שנקרא ז"א, מתוך הה"י הזאת.

הה"י הזאת מתחלקות לשלושה חלקים. את אותה חלוקה נראה גם בה' התחתונה של אותו ס"ג.

כי ה' והה' הזאת בגלל שהיא באצילות. היא כתובה ה"י. 

וה"י זה אומר ה' וגם היוד עצמה מתחלקת לשני ההין. 

אז זה נכון גם במעבר או בנתינה מבינה לז"א וזה נכון גם במעבר אח"כ ממלכות של ס"ג לז"א הכללי.

אחד הדברים שרצה להדגיש לנו בשיעור הזה, היא העובדה שכשהעליון נותן לתחתון, הייתי יכול לחשוב שהוא נותן לו את עצמו. והתשובה היא לא, הוא לא נותן את עצמו. 

למה? כי עצמו לא יעזור לתחתון. 

מה הוא נותן לתחתון? מה שהתחתון צריך ממנו. 

ואם הוא צריך את עצמו? הוא לא יכול להיות צריך את עצמו. 

למה? כי אם למשל, בינה רוצה לתת לז"א, מה היא צריכה לתת לו? היא צריכה לתת לו את מה שז"א צריך. ואם היא תיתן לו את בינה, ז"א לא יכול להשתמש בבינה, זה לא שייך לו, אין לו שיניים ללעוס את זה, אין לו שכל לתפוס את זה, אין לו הגיון לעבד את זה. 

מה יעשה? לא יעזור לו. אז מה צריך לעשות? למדוד לו לפי מידתו, לפי סוגו ולתת לו. 

על זה למדנו שלא נכון להזדהות עם התחתון ולהיות הוא, אלא להבין את המקום שלו, לא לבטל את עצמנו, אלא להוציא מעצמנו את מה ששייך לתחתון, אבל זה לא אומר שצריכים לאבד את הזהות העצמית שלנו. 

כשילד שלי רוצה משהו, אני לא מאבד את הזהות שלי כאבא. אני נשאר אבא ואני יכול למדוד מה שהוא רוצה, אבל אם אני מזדהה אני לא יכול לעמוד בפני מה שהוא רוצה כי אני מאבד את האבהות שלי. 

אם יש לי חבר שרוצה ממני משהו ואני מאבד את הזהות שלי, אני רק יעשה מה שהוא רוצה, כי עכשיו הוא רוצה ממני משהו מאד מאד חשוב לו, אבל רגע יש לי איזה שהם ערכים שלי, אני חי גם את הערכים שלי או מאבד אותם לגמרי. 

אסור להזדהות עם השני אלא קצת כדי לעורר קצת אמפתיה וחמלה, אבל קצת, אח"כ מיד צריך לחזור לזהות. 

ולכן בגלל שהיום נוהגים בזה כל כך, הייתי אומר לא להזדהות יותר, לא להזדהות. 

להבין בדיוק איפה אתה, ואיפה השני. נקודת ההפרדה הזאת יש בה חשיבות מאד מאד גדולה אבל היא יכולה גם להזיק. היא מזיקה כי היא לא מעוררת חמלה, אבל מצד שני היא לא מוחקת זהויות. אנשים מוחקים את הזהויות שלהם וזה דבר מסוכן. אדם כבר לא יודע מיהו, הוא רק רוצה להראות שהוא כמו האחר. להפסיק להיות כמו אלא להיות אתה.

נקודה נוספת, כאשר העליון נותן לתחתון הוא נותן לו בכמה רמות. הוא נותן גם לבחינת הו"ק שלו, וגם לבחינת הג"ר שלו. 

הוא נתן לנו את זה פה דרך האותיות: 

  • דרך הה' הראשונה מהאות ה', הוא נותן את בחינת הג"ר, שזה החב"ד, 
  • מב' ההי"ן הוא נותן את הו"ק, שזה חג"ת נה"י. 

אבל אני לא יודע אם צריך לזכור את כל הפרטים האלה, אבל כן לזכור את הרעיון שהעליון נותן לתחתון גם את בחינת הג"ר וגם את בחינת הו"ק והאמת עוד הרבה מאד חלקים, כי זה דבר כללי. 

אותו דבר קורה בין הז"א למלכות והוא תמיד מודד לו במידה של התחתון. התחתון שמקבל את זה, זה יכול להפוך פנימיות אצלו והוא באמת הופך את זה לפנימיות שלו, ואז כשהוא רוצה לתת לתחתון ממנו, אז הוא מודד גם הוא, מה שהתחתון צריך. הוא לא מודד לו מה שהוא רוצה. ולכן זה גם מראה על גדלות, לתת לתחתון בדיוק מה שהתחתון צריך ולא מה שאני רוצה. 

אז למדנו את זה גם מהה' תחתונה וגם מהה' שנותנת לו' דס"ג וגם מה שהס"ג נותן לבחינה התחתונה, דהיינו הה' התחתונה של הס"ג נותנת לו' הכללית. לא נכנס בזה הרבה מדי לפרטים, קצת.

בוא נסכם בנקודות:

  • כל עליון נותן לתחתון לא את עצמו אלא מבחינת חיצוניותו.
  • אסור לשום מדרגה לאבד את זהותה, אחרת היא מאבדת חלק שהבורא ברא ומאבדת חלק מהפאזל. לכן כל נושא ההזדהות שמייצר חמלה גלש לאיבוד זהויות ולמחיקת האני של בני אדם שצריך להיזהר מזה במאד מאד.
  • כאשר בינה נותנת לז"א, הן בינה דבינה לז"א דבינה, והן מלכות דבינה לז"א הכללי דאצילות, היא נותנת לו הן לג"ר והן לו"ק, באופן הבא: בינה נכתבת באופן של ה"י כאשר גם היוד מתחלקת לב' ההי"ן. מהה' הראשונה היא נותנת את בחינת הפנימיות והג"ר והחב"ד לבחינת ז"א. מב' ההי"ן המרכיבים את היוד, היא נותנת את החג"ת נה"י שהם בחינת הו"ק של התחתון. כאשר אלו הם חיצוניות שלה וכלפי התחתון הופכים להיות פנימיות שלו.
  • אין להתבלבל ולחשוב שאם התחתון קיבל מחיצוניות העליון, את אותה חיצוניות הוא מעביר לתחתון, אלא כל עליון שנותן לתחתון מודד לתחתון בדיוק במידה שהתחתון צריך, לא יותר ולא פחות, זה לא קשור רק למה שהעליון רוצה אלא דווקא למה שהתחתון צריך.

אין תגובות

להגיב