תלמוד עשר הספירות -חלק י"א שיעור 25 | אלף נט-ס | הדף היומי

114

הדף היומי בתע"ס חלק י"א שיעור 25 סיכום עמודים אלף נ"ט-ס

ראשית בתחילת השיעור חזרנו מעט על מה שלמדנו בשיעור הקודם.

למדנו שצלם זה מה שהעליון עושה זיווג בשביל התחתון אז האור חוזר זה נקרא צלם קראנו לו גם לבושי מוחין. זה למדנו כבר לפני שני שיעורים.

בשיעור הקודם הדגשנו שהתחתון כשמגיע אליו האור גם הוא עצמו צריך להסכים לבחור בצורת ההיגיון הזה שהעליון נתן לו.

אם הוא לא יסכים הוא לא מתחבר לעליון. כי כל החיבור של התחתון לעליון היא ע"י אותו צלם. הוא חייב ללמוד להתחבר אליו לפי ההיגיון.

למשל למדנו את זה באינסוף שכשהייתה בחירה ביתר דביקות ועכשיו האור אינסוף מתפשט לתחתון אז הוא מתפשט אליו על פי המחשבה של יתר דביקות.

עכשיו אם התחתון היה מחליט אני רוצה לקבל לא ביתר דביקות. הוא לא יכול.

הוא אומר לו זה ההיגיון שאני נותן לך בהארה הזאת תקבל אותה עם יתר דביקות.

אומר לא. אני רוצה לקבל אותה בצורה של עיגול. הוא לא יצליח.

או למשל גלגלתא נותן אור לפרצוף ע"ב.

איך הוא נותן לו?

הוא עושה לו זיווג על ע"ב הפנימי ונותן לו אור.

איזה אור הוא נותן לו?

חכמה בצורה של קו

עכשיו הוא מחליט אני רוצה לפרש את זה כיחידה.

לא אסור לך. אתה חייב לקבל את זה רק בבחינה ג' לא בבחינה ד'. ואם אתה רוצה אחרת אתה לא תצליח.

אותו דבר אור שבא לצמצום ב' ורוצים לקבל אותו בצמצום א' אסור. זה ההיגיון שהעליון נתן לך תקבל את האור בצורה של צמצום ב'. אתה תרצה בצמצום א' אתה תשבר.

זאת אומרת לא מספיק שהעליון נתן לי צורת היגיון לא מספיק שהוא נתן לי תורה אני צריך לקבל את ההיגיון של התורה.

אז זה מה שלמדנו בשיעור ​​ הקודם. נקודה נוספת שלמדנו בשיעור הקודם שכדי לעבר את ז"א או"א וישסו"ת הפכו לפרצוף אחד במדרגת חכמה.

אבל עכשיו כשז"א נולד אז הם מתפרדים לא צריך כבר את מדרגת החכמה שלהם. אלא עוברים למדרגה של בינה.

שואלים אם התחתון צריך לבחור בהיגיון של העליון שהעליון נותן לו אומרים לכאורה יש פה משהו לא היגיוני.

למה?

כי הוא קטן הוא יודע פחות מהעליון.

איך הוא יודע לבחור היגיון שהוא לא מבין?

למה לתת לתחתון אחריות כזאת?

כי רוצים לתת לו בחירה. אומרים לו תראה אתה צריך לחשוב בצורה הזאת.

האם אתה מקבל את העליון שלך כעליון?

אם כן תחשוב בצורה הזאת.

הוא אמר לך אתה צריך לשמור שבת.

אני לא מבין את זה.

אתה צריך לפעול רק דרך זה עד שתבין עד שתקנה את ההיגיון הזה.

אומר למה נותנים לתחתון אחריות כזאת?

לא נותנים לו את הכל בבת אחת. כל פעם נותנים לו עוד הוראה ועוד הוראה. אבל נותנים לו את ההיגיון הזה. זה נקרא חינוך. מחנכים אותו נותנים לו סביבה כזאת אבל אומרים לו ככה צריך לחשוב לא אחרת.

אוקי. עוד למדנו שבמעבר בעת הלידה אז חזרו למצב של כמעט כמו קביעות דאצילות רק בהבדל קטן שמדרגת ישסו"ת היא חזרה כמו בקביעות לקטנות אבל היא לא איבדה לגמרי את מצב הגדלות דנשמה ושימו לב יש פה איזה שהוא מצב קצת אולי משהו כמו טריק כזה.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יא' תעס\שיעור 25 חלק יא\תמונה שיעור 25 חלק יא b.jpg

כשישסו"ת בדרגת נשמה אבל יחד עם או"א שהם במדרגת חיה אז היא נחשבת למדרגת חיה כי היא משמשת למדרגת חיה אבל כשהם נפרדים והיא בקומת נשמה אז היא נשארת בקומת נשמה.

עכשיו במצב הקביעות היא היתה בו"ק דנשמה.

עכשיו אחרי שהיא הולידה כבר את ז"א היא נמצאת כבר בגדלות דנשמה.

אבל כלפי התחתון כלפי ז"א שהיא צריכה להניק אותו אז היא עוברת למצב הקטנות אבל היא לא איבדה את מצב הגדלות שלה של נשמה.

אז זה כל מה שלמדנו השיעור הזה זה כשהיא צריכה להניק ​​ היא נמצאת במצב של רובצת.

מה זה רובצת?

מקפלת את רגליה.

כשהיא מקפלת את רגליה היא כמו קטנה.

למה היא עושה את זה?

כדי להניק לתחתון.

אבל היא גם יודעת לחזור למצב של גדלות. לחזור למצב של גדלות זה עוד פעם לקבל נה"י אבל כשהיא מקבלת את הנה"י היא לא מקבלת כמו קודם מדרגת חכמה. גדלות דנשמה בגדלות דנשמה היא גדולה.

כשהיא גדולה אז היא עושה מעבר ואם היא צריכה להיות עוד פעם קטנה היא עוד פעם רובצת עוד פעם מקפלת רגליה כדי להניק את התחתון.

והמעבר הזה מקטנות לגדלות זה מעבר שמתקיים ע"י כך שהיא מכפילה את עצמה.

איך מכפילה?

למדנו שכדי לעבור ממצב של קטנות לגדלות היא צריכה להרים את רגליה להשתמש ברגלים אז היא צריכה לעבור ממצב של חג"ת למצב של חב"ד וממצב של נה"י למצב של חג"ת.

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יא' תעס\שיעור 25 חלק יא\תמונה שיעור 25 חלק יא a.jpg

מה זה נקרא שהיא עוברת לגדלות?

אומר כן תזכור אבל דבר אחד כשהיא עוברת לגדלות זה לא כמו קטן שנהיה גדול אלא זה כמו מישהו שגדול שישב והחליט להשתמש ברגליו ולעמוד. יש לה מצבים שהיא מניקה ויש לה מצבים שהיא גדולה.

המעבר הזה של האימא כשהיא פתאום היא צריכה להניק היא גם מניקה היא גם דואגת לוולד אבל גם יש לה ישות עצמית משלה היא צריכה להמשיך לתפקד עם היותה אדם והמצב הזה הוא מצב שונה שלא היה לה קודם.

ויש פה הרבה שאלות כי הרי גם קודם היא הייתה בן אדם והייתה בעיבור אבל פעל בה משהו באופן אוטומטי.

פה ההנקה והמצב שלה למצב הגדלות זה נעשה באופן בחירי לכן יש לה את המעבר הזה מקטנות לגדלות ע"י ההגדלה שלה.

אז בעצם מה למדנו היום?

את המעבר מרובצת לגדולה ומגדולה לרובצת.

סיכום בנקודות:

  • למדנו בשיעור הקודם שבעת הלידה חזרה תבונה כמו למצב הקביעות של קודם למדרגת נשמה. אולם כדי להניק חזרה למצב הקטנות.

  • לתבונה ישנם שני מצבים גם קטנות כדי להניק אבל לא איבדה לגמרי את הגדלות אלא היא רק בבחינת רובצת. מקפלת רגליה כדי להניק את התחתון ואולי טוב יותר לומר מרימה את התחתון למקום החג"ת ששם מקום הדדים כדי להניק אותו מבחינת השפעה. ולא כמו הבהמה מהדדים שבין רגליה.

  • המעבר מקטנות לגדלות מרובצת לגדלות דנשמה מדמה את התבונה כמו אמא עילאה שיש לה חלוקה לס' ם' בבחינת חסדים מכוסים וחסדים מגולים.

עד כאן היום. תודה רבה.


שיעור 25 תע"ס י"א עמודים סיכום בנקודות דף אלף נט-ס
1. למדנו בשיעור הקודם שבעת הלידה חזרה תבונה כמו למצב הקביעות של קודם למדרגת נשמה, אולם כדי להניק חזרה למצב הקטנות .
2. לתבונה ישנם 2 מצבים : גם קטנות כדי להניק, אבל לא איבדה לגמרי את הגדלות אלא היא רק בבחינת רובצת , מקפלת רגליה כדי להניק את התחתון ואולי טוב יותר לומר מרימה את התחתון למקום החגת ששם מקום הדדים כדי להניק אותו מבחינת השפעה ולא כמו הבהמה מהדדים שבין רגליה.
3. המעבר מקטנות לגדלות , מרובצת לגדלות דנשמה מדמה את התבונה כמו אמא עילאה שיש לה חלוקה לסמך, מם בבחינה חסדים מכוסים וחסדים מגולים.

אין תגובות

להגיב