תלמוד עשר הספירות -חלק י"א שיעור 26 | סב-סג | הדף היומי

1. לבושי המוחין הנמדדים לז"א מתקיימים בג' שלבים.
2. בשלב הראשון בעת העיבור מקבל צלם מבינה שנקראת תבונה הא' שהיא במדרגת חיה בהיות או"א וישסו"ת פרצוף אחד.
3. בעת הלידה צריך למדוד לז"א מוחין של מצב של קטנות היות והוא לא יכול לדאוג לעצמו כי עוד לא יצא לאוויר העולם אבל גם נפתחו הצירים ואו"א נפרדו ואי אפשר לתת לעובר ממדרגה של תבונה א'.
ההשתנות הזאת של תבונה לזיווג על חיצוניותה נקראת תבונה הג'.
4. לאחר הלידה חוזרת ומחדשת את מדרגת נשמה שלה שהיא נקראת תבונה הב' שזה זיווג על פנימיותה.
5. כל מדרגה כזו היא סוג של הגיון שונה ועל כן בעבודת ה' אדם צריך לראות איזה מההגיונות הוא צריך להפעיל בתוכו כדי להיות מחובר למצב שבו הוא נמצא, שבכל מצב צריך להפעיל הגיון שונה

הדף היומי בתע"ס חלק י"א שיעור 26 סיכום עמודים אלף ס"א-ס"ב

למדנו היום יותר פירוט קצת לתבונה ג' והבנו שכל אור מקבל איזה שהוא סוג היגיון של צלם וכאשר אנחנו אומרים שיש תבונה כזו או אחרת אנחנו לא מתעניינים מה קורה דווקא בישסו"ת אלא מה קורה בישסו"ת לטובת הז"א. כי אותנו מעניין כרגע מה מקבל הז"א. עכשיו לז"א יש כמה מצבים.

כדי בכלל לעבר אותו הייתי צריך לתת לו איזה שהוא צלם. הצלם שנותנים לו בעיבור הוא בא מהמצב של החיבור בין או"א לישסו"ת.

אז הוא מקבל מתבונה או מבינה שנקראת תבונה א' דהיינו מסוג של צלם זיווג שעושים לו על מצב של גדלות ולכן רואה מסוף העולם עד סופו. עכשיו אין לו בעיה לראות אור כל כך גדול מכיוון שהוא בעיבור יש לו הגנה.

לאחר מכן אחרי שהוא מקבל את כל האורות ועובר את כל השלבים של העיבור אז הוא מרגיש כבר דחוק.

למה דחוק?

כי הוא רוצה להיוולד לאוויר העולם.

כבר גמר לקבל את כל הנרנח"י. האימא חוזרת לקטנות. מצטננות ירחיה. והדלתות נפתחות והיא מולידה את ז"א. כשהיא מולידה את ז"א הוא עוד לא נולד לגמרי להתנתק ממנה לנשום מצד עצמו ולפעול מצד עצמו הוא עדיין מחובר אליה אבל היא כבר ירדה ממצב הגדלות שלה.

במצב הזה לכאורה שינוק מאוויר העולם. אומר אבל הוא עוד לא באוויר העולם. היא בדיוק פתחה את הצירים התחילו להיפתח הדלתות. ואז מודדים כמה נפתחו הדלתות כשנפתחו מספיק אז הוא יכול לצאת לאוויר העולם אבל באמצע לפני שנפתחו לגמרי והוא יכול לצאת ​​ עד שהוא יכול לצאת המצב הזה הוא מצב של מצוקה. מצוקה לעובר ומצוקה ליולדת

למה?

כי היא צריכה לעזוב את עצמה ולעבור לקטנות והוא גם צריך לעזוב את מצב הגדלות והוא רוצה לצאת לאוויר העולם כי הוא נמצא במצב שהוא לא פה ולא שם.

הוא לא יכול להמשיך לקבל ממנה את האור הגדול וגם מצד עצמו הוא לא יכול לקבל את אור הקטנות אז במצב הזה היא צריכה לעבור לתבונה הג' כדי לתת לו הארה של הקטנות.

זה שונה קצת מהיניקה כי ביניקה נראה את זה קצת אחרת אלא במצב הלידה ממש היא צריכה לרדת מהמצב של הגדלות ולתת לו איזה שהיא סוג של תמיכה הארה זה נקרא תבונה הג' פה.

ויש את תבונה הב' שתבונה הב' אחרי שהוא נולד אז היא חוזרת לעשות זיווג על הפנימיות שלה. והפנימיות שלה של ישסו"ת שהיא בקומת נשמה היא לא בקומת קטנות כמו של ז"א.

בתבונה הג' הזאת תשתמש אח"כ גם כדי להניק אותו אבל איפה מתחילה ההיגיון הזה או הצלם הזה של אתה קטן ואני זו שדואגת לך. הנה אתה נמצא עכשיו במצוקה ובמצב המצוקה האימא דואגת לך והיא מגלה את עצמה מחדש כדי לתת לו את ההארה וזה מצב של תבונה הג'.

אז אם כך אנחנו רואים פה ג' תבונות ובזה הוא מסכם לנו את העניין.

תבונה א' או בינה הוא קורא לה שזה במצב הלידה שהיא מודדת לו את כל מה שהוא צריך בלי שהוא מתערב בכלל זה מצד עצמה.

במצב השני בעת הלידה אז היא חוזרת לקטנות מבחינת רובצת כדי לתת לו קיום כי הוא לא יכול כבר לקבל ממצב הגדלות והוא גם עוד לא נולד להסתדר לבד כמו הנשמה מלאכותית כמו שצריכה להנשים אותו.

ובמצב אחרי שהוא נולד אז היא חוזרת לגדלות שלה לפנימיות אבל נשארת עם תבונה הג' כדי אח"כ משם לתת לו למצב היניקה.

למה הוא עוד צריך יניקה אם הוא נולד?

את זה נלמד בהמשך.

שואל בתבונה ג' באיזה מדרגה נמצאת ישסו"ת?

בו"ק דנשמה.

אז יוצא שבסדר ג' קודם לב'?

נכון.

בעת הלידה היא יורדת שתי מדרגות למעשה מחיה היא יורדת לו"ק דנשמה?

נכון.

יש תפקיד לאימא בלידה?

כן יש לה תפקיד מיוחד בלידה שהיא צריכה לתמוך בו. צריכה לתמוך בעובר בלידה.

מי מוביל את המהלך של הלידה?

גם האימא וגם העובר שניהם ביחד. הוא רוצה לצאת והיא רוצה להוציא אותו ובזמן הזה היא דואגת לו ונותנת לו.

פה אין כבר א"א. יש את ז"א ואת אימא.

אחרי הלידה היא עולה לג"ר דנשמה?

כן.

לג"ר דנשמה אבל אצלה זה יקרא ו"ק כי היא רוצה חכמה ואין לה.

אז למה בלידה יורדים פעמיים?

כי היא היתה במדרגת חיה יחד עם או"א. היא יורדת לג"ר דנשמה ולו"ק דנשמה זה שתי ירידות ואח"כ היא עולה חזרה לג"ר דנשמה.

סיכום בנקודות:

  • לבושי המוחין הנמדדים לז"א מתקיימים בג' שלבים.

  • בשלב הראשון בעת העיבור מקבל צלם מבינה שנקראת תבונה הא' שהיא במדרגת חיה בהיות או"א וישסו"ת פרצוף אחד.

  • בעת הלידה צריך למדוד לז"א מוחין של מצב של קטנות היות והוא לא יכול לדאוג לעצמו כי עוד לא יצא לאוויר העולם אבל גם נפתחו הצירים ואו"א נפרדו ואי אפשר לתת לעובר ממדרגה של תבונה א'. ההשתנות הזאת של תבונה לזיווג על חיצוניותה נקראת תבונה הג'.

  • לאחר הלידה חוזרת ומחדשת את מדרגת נשמה שלה שהיא נקראת תבונה הב' שזה זיווג על פנימיותה.

  • כל מדרגה כזו היא סוג של היגיון שונה ועל כן בעבודת השם אדם צריך לראות איזה מההגיונות הוא צריך להפעיל בתוכו כדי להיות מחובר למצב שבו הוא נמצא. שבכל מצב צריך להפעיל היגיון שונה.

עד כאן היום. תודה רבה.

אין תגובות

להגיב