תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 14 |אלף קנ"ג-קנ"ד| הדף היומי

סיכום: תלמוד עשר הספירות-חלק י"ב שיעור 14| אלף קנ"ג-קנ"ד | הדף היומי

אז בשיעור היום הזכרנו בקצרה את מה שלמדנו בשיעור הקודם.

שעיבור א' הוא לצורך קיום. עיבור ב' הוא לצורך שכלול.

עוד הזכרנו שז"א מתקדם בזמן.

מה הכוונה מתקדם בזמן?

מתקדם בזמן הכוונה היא שז"א עצמו יש לו זמנים:

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 14 חלק יב\תמונה שיעור 14 חלק יב a.jpg

מה זה זמנים?

מספר חידושי צורה.

החידוש צורה של הז"א זה ההתקדמות שלו לקראת התיקון שלו.

ככה מחשבים את הזמן.

הזמן לקראת התכלית.

ממתי?

מהזמן שאין זמן.

מתי אין זמן?

בזמן העיבור אין זמן.

כי מה זה זמן?

זה המסכים. זה קנית המסכים של התחתון.

אז קנית המסכים היא המדרגה שצריך לקנות בזמן.

זאת אומרת הזמן לא נועד שנקנה עוד מכונית ועוד בית ועוד נעלים.

אלא בשביל מה נועד הזמן?

הזמן לא עושה את שלו. הזמן הגשמי לא עושה את שלו.

מה עושה את שלו?

קנית המסכים.

מה זה מסך?

מסך זה היכולת הפנימית להתמודד עם המפגש שלי עם המציאות.

אני נפגש עם המציאות שהוא האור אם יש לי מסך אני יודע להתמודד.

מה זה להתמודד?

לעבד נכון את המציאות שנתגלתה אצלי כדי שאני אוכל איתה לבנות כלים לקבלת האור.

אז אני צריך מסכים.

אז כל מה שאני עושה זה אני קונה מסכים.

אז איך אני קונה מסכים?

אני מלמד את עצמי להתמודד עם המציאות.

מה זה להתמודד עם המציאות?

להתמודד עם המציאות זאת אומרת שאני יכול להתייחס בצורה אמונית לאותו מצב שזה אומר ביחס לערכים שלי.

אם אני מסוגל להתייחס ביחס לערכים שלי אז התייחסתי נכון אם לא אני צריך לקנות.

עכשיו תמיד זה קשה זה עבודה לקנות מסכים.

לכן ההתקדמות שלי איך אני רואה אותה?

בקנית מסכים.

אז מתי מתחיל הזמן שלי?

רק אחרי שהתחלתי את המסכים שלי עצמי התחלתי את התנועה העצמית שלי.

בעיבור זה לא תנועה שלי.

מי עושה את התנועות בעיבור?

האם. העליון. כל זמן שהעיבור הוא מצד העליון אין לי מה למדוד את ההתקדמות שלי.

זה כמו שרוצים למדוד את הזמן הגשמי לפני שהתחיל האדם הראשון לקבל את המסכים שלו עצמו.

איך אפשר?

כל זמן שהוא היה נתון לעליון זה לא מסכים שלו עצמו אי אפשר למדוד את הזמן. אי אפשר למדוד את הגשמיות את התודעה הגשמית לפני שהיא נולדה.

מתי היא נולדה?

רק אחרי שהיה עירוב עם הסיגים עם עץ הדעת.

כל זמן שלא היה עירוב עם עץ הדעת רע עוד לא יכול להתחיל התנועה של האדם לתיקון של הסיגים הללו.

כי כל הגשמיות באה כזמן שמאפשר לי לקנות בשיתא אלפי שני את המסכים האלה של המלכות של עץ הדעת רע.

אז אנשים מתחילים להתווכח כן היה דינוזאורים לא היה דינוזאורים איפה הם נמצאים האם היה להם עיניים כחולות או עיניים ירוקות הם היו יפים?

על מה אנשים מדברים?

למה לא קצת לעצור לרגע לעצור להסתכל מה התורה אומרת לנו?

על זה היא מדברת על גשמיות?

היא מדברת על זמן שזה נקרא קנית מסכים.

אז הז"א מתקדם אחרי הלידה הוא מתחיל לקנות מסכים.

ואז הוא מחלק לנו את זה שכל המצב של עיבור א' הוא וזה הוא מלמד אותנו פה בשיעור היום.

הוא אומר שלמעלה כתוב לנו שיש לנו צורך לתקן את הז"א.

הז"א הוא בא לתקן את מה שקרה בז"ת דנקודים.

שז"ת דנקודים מאד חשובים לנו.

למה?

כי הם נקראים מקבלי המוחין. מקבלי המוחין שהיו צריכים לקבל את המוחין של הגדלות של גמר תיקון. וכשהם באו לקבל את המוחין של גמר תיקון התברר שהם לא יכולים.

למה הם לא יכולים?

לא היה להם מסכים.

אז צריך לעשות עכשיו ברורים מחדש.

באו לברר את כל הז"ת דנקודים. רק בשיעור הקודם למדנו שעשו להם סדר. הסדר הזה של הברור מתחלק לשניים לעיבור א' ועיבור ב'.

עיבור א' ועיבור ב' זה לצורך הקיום והשכלול.

 

C:\Users\דיצה רוטנברג\Documents\תעס\בעבודה\חלק יב תעס\שיעור 14 חלק יב\תמונה שיעור 14 חלק יב b.jpg

עיבור א' למדנו כולל עיבור ויניקה.

עיבור ב' זה השכלול הוא כלים ואורות המתלבשים בכלים.

עכשיו בכתבי הארי כתוב עיבור ג'.

מה זה עיבור ג'?

אומר לאורות המתלבשים בכלים הוא קורא עיבור ג'.

בא בעל הסולם ועושה לנו סדר. אומר אין דבר כזה עיבור ג' וגם לא תמצא בשאר המקומות עיבור ג'.

צריך להבדיל בין המושגים עיבור לזיווג.

זיווגים זה כל פעם שהתחתון בא לעליון. כמו שהייתי אומר לך.

איך אני אדגים את זה?

אין לי דוגמה טובה. אולי קצת זה לא משל מספיק טוב תיקחו רק את הנקודה שבזה.

שאם אני מודד בדקות ואני אומר שיש 60 דקות בשעה.

אז הזמנים שמדדתי זה בדקות לא בשעות. בדקות.

אז אם אני מדבר מה ההבדל בין הדקה ה 15 ל 20 או בין ה 20 ל 25 זה עדיין בדיקה של הדקות.

עכשיו אני בא לבדוק בשעות אז זה בדיקה אחרת זה לא אותה בדיקה

אז מה קרה בדקות האלה זה בדיקה אחת מה קרה בשעות זה בדיקה אחרת.

או מה קרה בשיעור הזה בתוך המסגרת של השיעור זה בדיקה אחרת מה קרה בין השיעור הזה לשיעור הבא זה בדיקה אחרת.

אבל בתוך השיעור הזה היו הרבה התרחשויות. נכון. כל ההתרחשויות האלה זה זיווגים. זיווגים זה מפגש עם המציאות.

אבל עיבור זה נקרא בירור. זיווג זה מפגש עם המציאות בתוך מסגרת אותו בירור.

לכן הוא אומר יש רק שני סוגי בירורים לז"א דנקודים.

איזה שני בירורים?

לקטנות שלו ולגדלות שלו. לקטנות ולגדלות.

מה הנמשל של הדקות והשעות?

שהדקות הם כמו עיבור א' והשעות הם כמו עיבור ב'.

אבל זה משל לא כל כך טוב עדיף שתמחקו אותו. זה רק כדי להראות שיש שתי מדידות שונות.

כי פה אנחנו רוצים לברר את הקטנות ולברר את הגדלות.

למה הם כל כך שונים?

כי כלים דקטנות הם יכולים לתת לי את הקיום הם נשברו שלא מחמת עצמם הם. לא שייכים לנה"י דא"ק לו' ונקודה.

והכלים דגדלות כן שייכים הם ירדו למטה והם נשברו מחמת עצמם הם שייכים לגדלות.

אז לכן הוא בא ואומר לנו אוקי בוא נעשה סדר ובוא נראה מה קורה פה

אז הוא אומר בעיבור א' גם העיבור וגם היניקה שייכים לעיבור א'. יש בהם זיווגים. יש זיווג חדש בשביל הנפש רוח דרוח או בשביל מדרגת הרוח אבל הזיווג החדש זה במסגרת הבירור הא'.

ובעיבור הב' אז עד ב' שנים ויום אחד. בב' שנים ויום אחד אנחנו מתחילים עיבור ב' אבל עדיין ממשכים לעשות זיווגים מטעם עיבור א'.

איזה זיווגים עדיין ממשיכים?

לקבל את הג"ר דרוח. לכן ממשיכים לקבל את הג"ר דרוח במסגרת העיבור א' כי הוא נמשך עוד ממדרגת הרוח פה.

כי פה נעשה זיווג בשביל הקיום. מהזיווג הזה נמשך גם ג"ר דרוח לא רק הנפש רוח דרוח.

הג"ר דרוח עדיין שייך לעיבור הא' לכלים דפנים.

אז לאחר מכן עושה זיווגים ויש גם הרבה זיווגים גם בתוך העיבור ב'.

בעיבור ב' זה בירור לצורך הגדלות ולכן גם בו היה ב' שלבים:

שלב של השלמת כלים שזה זיווג בב' שנים ויום אחד מתחיל השלמת כלים עד ט' שנים גומר את השלמת כלים.

מט' שנים מתחילים עד י"ג שנים להתחיל לקבל את הצ' דצלם דהיינו מצד האורות.