תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 31 |אלף קפ"ז-קפ"ח| הדף היומי

סיכום: תלמוד עשר הספירות-חלק י"ב שיעור 31| אלף קפ"ז-קפ"ח | הדף היומי

השיעור הזה נותן לנו האר"י הקדוש קצת פירוט ובעל הסולם כמעט לא מסביר למטה.

מביא לנו פירוט על ק"ש ובעיקר מדבר היום על ההבדל בין ק"ש דערבית לק"ש דקורבנות.

מדוע יש להסתכל על הדבר הדומה או השונה ביניהם?

מה קרה בק"ש של ערבית?

אז נזכיר קצת מה קרה עד כאן.

בתפילת בוקר קיבלנו הארת חכמה. אור חכמה ממש. אור כמובן ברמה של אצילות ו"ק דחכמה אבל קיבלנו אור חכמה.

מתי?

בשים שלום.

במשך היום שהשמש מציינת את קבלת האור. השמש מתחילה לשקוע. במנחה נשאר קצת מהאור הזה ועושים עליו זיווג.

לא אומר בדיוק מה נשאר אבל אפשר לומר שזה קטנות דחיה. אבל בגלל שיש קטנות יש דין

למה אין את גדלות?

כי השמש מתחילה לשקוע. זאת אומרת מתחילה הארה הזאת לרדת ויש גדלות דנשמה וקטנות דחיה. ויש לכאורה רצון ובקשה לגדלות אבל אנחנו לא נבקש את זה לכן לא אומרים ק"ש.

אלא נסתפק במה שנשאר לנו מתפילת שחרית כי השמש עוד לא שקעה לגמרי אלא נשאר ממנה משהו.

היות ונשאר ממנה אז אנחנו על זה עושים תפילה.

מה זאת אומרת עושים תפילה?

עושים על זה זיווג.

כי על מה עושים זיווג?

כשיש לאדם איזה שהוא תענוג איזה שהיא הארה אז עליה עושים זיווג דהכאה כדי לקבל את אותה הארה בעל מנת להשפיע.

כשאין לי כלים או אין לי אור אין לי על מה לעשות זיווג.

אז לא מספיק שיש לי כלים.

אז אני צריך גם שיהיה לי כלים גם שימשך אליהם אור ואז אני אוכל לעשות זיווג.

אז בק"ש של ערבית הסתלק לי האור. זאת אומרת גם אותו אור שנשאר לי במנחה מתפילת הבוקר הסתלק לי אז אני צריך לבקש את ההארה הזאת.

נ"ר דרוח נשאר כי זה הקביעות אבל לא נשאר לי עוד הארה.

אז הוא אומר שמה ההבדל בין זה לבין מה שיש לי בק"ש של קורבנות?

הרי גם בקורבנות אין לי הארה עדיין. עדיין לא קיבלתי הארה כי אני עושה רק זיווג להשלמת כלים אז גם שם יש לי רק נ"ר דרוח.

אז ק"ש דערבית לכאורה הסתלק ​​ לי כל האור של היום וגם בקורבנות עוד לא קיבלתי את האור של היום כי הרי אני רק בהתעסקות בהשלמת כלים.

אז מה ההבדל?

אומר בכל זאת של קורבנות יותר גדול.

למה?

כי אם ננסה להבין את זה מצד השקפה אז הק"ש של קורבנות הוא מתחיל תהליך זה אומנם חיסרון אבל יש לי הארה על החיסרון הזה כי יש לי הארה של היום שמאיר לי מצד החסד שחסר לי ואני משתמש באור כדי לראות את החיסרון אז לכאורה אני מרגיש חיסרון אבל שהוא בא ליתרון.

למה?

כי אני מתחיל תהליך של השלמת כלים בשביל לקבל את האורות כי זה חלק מתפילת שחרית.

זה שונה מק"ש שעל המיטה.

למה?

כי זה בלילה בחושך.

שעדיין אין לי את הארה שמאירה לי. אני רק מבין שאת זה אני רוצה.

אבל אין לי את זה ממש. אין לי מה שמאיר לי שחסר לי.

ובק"ש של הבוקר בק"ש דקורבנות אומנם אין לי אור אבל מאיר לי שאני רוצה את החיסרון הזה. מאיר לי שאני רוצה את ההשתוקקות הזאת של השלמת כלים שאני רוצה להיות גדול.

יש בני אדם שלא רוצים להיות גדולים רוצים להישאר קטנים.

בק"ש של ערבית לכאורה יש גדלות הוא עדיין לא נהיה קטן כי הוא עוד לא הלך לישון אבל זה גדלות שהולכת להיגמר זה גדלות שעוד נשארה לי מהלילה ואפילו אור אין לי.

אז זה שיש לי אור של נ"ר דרוח גם בק"ש של ערבית לפני ק"ש של ערבית וגם לפני ק"ש של קורבנות

אומר לכאורה הייתי אומר שק"ש של קורבנות היא יותר גדולה.

למה?

כי יש שם השלמת כלים.

אומר כן אבל השלמת כלים הזאת מה היא תעשה?

מה היא מושכת?

השלמת כלים שמסתפקת בשאריות.

זה כמו אדם גדול כמו בפנסיה שמקבל עוד קצת קצבה זה ערבית.

אומר לעומת זאת מישהו שאין לו אפילו לא את הקצבה הזאת אבל הוא מתחיל את חייו ומושך עכשיו את ההשתוקקות הגדולה מיצר את ההשתוקקות הגדולה ללכת ולהרוויח.

מי שנשאר לו קצת זיכרון ממה שהוא למד או שהוא בא להתחדשות לדבר חדש להתחיל את הלימוד קנה את הספר.

אז אומר מצד זה יש פה הארה שהולכת לקראת קבלת אור מאד גדול בק"ש דיוצר בקריאת שחרית וכן הלאה.

לכן אומר בק"ש של קורבנות יש בה הארה מזה אנחנו יכולים להבין שכאשר יש הארה לאדם אפילו הארה כי פה יש עניין גדול והרב"ש מתעכב על זה הרבה במאמרים שלו.

כי כשבן אדם רוצה להתקדם בחייו אז הוא מתחיל ללכת בדרך של קדושה ומאיר לו אור והאור הזה בהתחלה מאיר לו ומראה לו את החיסרון הגדול שלו.

למה זה דומה כשמראה לו את החיסרון הגדול שלו לאיזה ק"ש?

של קורבנות.

ולמה דומה ק"ש של ערבית?

שאדם הייתה לו הארה ולאט לאט הוא דועך ובירידה ונשאר לו עוד קצת.

אז הוא יכול להגיד נשאר לי עוד קצת הארה אז אולי אני אהיה מסתפק במועט.

והוא אומר רגע אני למדתי בלילה באתי לבוקר כבר מתחיל להאיר לי ופתאום אני רואה כמה חסר לי.

אז זה התקדמות או נסיגה?

הרי יש לי לכאורה פחות מאשר יש לי בק"ש של ערבית.

לא. זה התקדמות.

איך זה התקדמות יש לי פחות אור?

אומר זה התקדמות מכיון שאתה רואה החסד האור מאיר ​​ לך את החיסרון שלך.

אז ק"ש דקורבנות זה דבר גדול מאד.

יש אנשים שלא מקפידים בכלל לא אומרים קורבנות.

אבל ק"ש של קורבנות זה התחלה של ההארה של החיסרון מצד היום זה יותר גדול מק"ש של חצות של לילה וזה יותר מק"ש שעל המיטה.

למרות שבלי ההכנה הזאתי אתה לא ממש בלי הלימוד בלי ההכנה ללילה למצב שאתה הולך להתכלל במקומות גבוהים כמו הכנעה כשיגיע האור אתה לא תראה החיסרון שלך. לא יואר לך החיסרון. יאירו לך ידברו אתך הנביא ידבר אתך הרב ידבר אתך ואתה לא תראה את החיסרון.

זאת אומרת לא יהיה לך ק"ש דקורבנות. אתה גם לא תרצה להקריב שום דבר אחרי הק"ש הזאת. לא תשבח את השם לא תבוא לאמונה בק"ש דיוצר כדי לקבל את האורות.

עוד משהו אני רוצה להגיד כאן כי יש אנשים שטועים ואומרים שהם כל הזמן נשארים רק בק"ש דקורבנות.

כל הזמן הם מסתכלים על עצמם או מאירים לי כמה לא טוב מאירים לי כמה ביקורת יש לי.

זה לא מספיק זה רק התחלה.

עשו לך ביקורת אל תפחד זה דבר גדול שעושים עליך ביקורת.

למה בא הבוקר?

למה בוקר זה מלשון ביקורת?

מתחיל להאיר הבוקר ביקורת.

על מה ביקורת?

זה חסד גדול שנותנים לך לראות איפה אתה חסר.

האם אתה מסוגל להבין שק"ש של קורבנות שלפני קורבנות זה ביקורת אבל של השלמת כלים יותר גדולה מהארה שהייתה לך קצת.

שלא יגידו לי כלום יש לי קצת תענוג שלא ייקחו לי גם אותו.

לא אתה טועה. האור מאיר לך בק"ש דקורבנות מאיר לך הארה גדולה שבן אדם מתחיל לראות את החיסרון שלו.

כמובן שאם זה לא בא מטעם החסד אז זה סתם ביקורת שרוצה להוריד אותך היא לא תאפשר לך לבוא לק"ש דיוצר היא לא תאפשר לך לשבח את הבורא בגלל זה צריכה להיות ביקורת אמיתית ביקורת שבאה מחסד.

אז זה מה שלמדנו היום. למדנו את זה עם עוד שמות פנים דקטנות דאמא גדלות דאמא גדלות דאבא אבל כל זה זה שמות צריך להבין את הרעיון למה לכוון.

אז בק"ש דקורבנות תכוון שמגלים לי מלמעלה את החיסרון האמיתי שאתו אח"כ אני הולך לקבל הארה גדולה אז זה חיסרון טוב.

זה כמו שמעוררים לי את ​​ הסקרנות.

אומר למה לפחות קודם ידעתי קצת משהו עכשיו כשמאירים לי וחסר לי אז מה זה יותר גדול?

כן.

אבל הלכתי אחורה.

זה התקדמות. זה התקדמות גדולה.

סיכום בנקודות:

  • בשיעור הקודם למדנו על מצבי ק"ש השונים: על המיטה, קורבנות, יוצר, וערבית. למדנו על המצב לפני הק"ש. על ההמשכה במילה ישראל. ועל העלאת מ"ן במילה אחד.

  • בשיעור זה למדנו את ההבדל והמשותף בין ק"ש דערבית לק"ש דקורבנות.

  • מדוע אנו משווים בין ב' בחינות אלו? היות ובשניהם המצב של האור המאיר במדרגה הוא נ"ר דרוח ובשניהם ישנה השלמת כלים.

  • בערבית השלמת הכלים שיש ואותה הארה שאנו מושכים זה שיעורים של סוף המדרגה כפי שאדם נמצא בסוף ימיו או בסוף המקרה. לעומת זאת תפילת שמע דקורבנות היא הארת החיסרון דהיינו השלמת כלים שמתחילה את המדרגה כדי לקבל אח"כ הארה גדולה יותר.

  • מי גדול יותר השיעורים מהמדרגה הקודמת או כאשר מאירים לאדם את החיסרון שלו? עונה האר"י הקדוש שהיות והחיסרון מואר מטעם החסד של היום הוא יותר גדול ויותר חשוב מהשיעורים של האור שנשארו לו מהמצב הקודם.

  • כאשר אדם מרגיש חיסרון בדרך קדושה למרות שהתאמץ ופעל יש לראות בכך התקדמות בדרכו למרות שלכאורה מצד הרגשה זה מצב יותר נמוך מהשאריות שיש לו מהמדרגה הקודמת.

עד כאן היום. תודה רבה.

 

 

 

אין תגובות

להגיב