אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד ס"ה אנו מתחילים בע"ה את פרק ה' שבו נעסוק בענייני הצמצום והמסך.
ד' הבחינות שברצון היו במציאות של א"ס בהשוואה אחת ולא נבחן בהם סדר של סיבה ומסובב, ועוד שהכלי כולו נבחן לאור מחמת שאין לו הרגש עצמאי והוא כנר הבטל בפני אבוקה. רק לאחר הצמצום נתגלו ד' הבחינות כסדר של סיבה ומסובב כך שכל בחינה היא בעצם המסבבת את הבחינה התחתונה הימנה. כך נתגלתה גם ההבחנה בין הבחינות הזכות יותר כי הם קרובות יותר למאציל לבין הבחינות העבות יותר.
אבל נשים לב שהבחנה זו של זכות ועוביות לא גורמת להבחנה של מעלה וגרעון כי גם הבחינות היותר עבות כלומר שמורגש בהם יותר עניין הרצון לקבל — אינם שפלות משום זה, כיוון שהצמצום לא היה מטעם חיסרון בכך שמקבלים את האור אלא מטעם שחשקה המלכות לייתר דבקות במאציל (השוואת הצורה).
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl
צור קשר: http://goo.gl/81NR6h
פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד ס"ה ממשיכים את הנלמד אתמול על הסבר ד' הבחינות על פי ה"אפשר וקמכיון" שבגמרא. אתמול למדנו על חכמה ובינה, שחכמה היא "לא אפשר" ובינה היא "אפשר", ושניהם הם "לא קמכיון". היום אנו לומדים על ז"א ומלכות.
ז"א נבחן ל"לא אפשר" כי מלכות דבינה שהיא רצון להשפיע חייבת להתפשט לרצון לאור החכמה כי בלעדי איזושהי הארת חכמה הנאצל לא יוכל להתקיים. ול"קמכיון" כי לאחר שבחינת החכמה קיבלה את כל האור ובבינה הסתלק האור, הרי בז"א כבר נוצרה השתוקקות לאור, ולכן הוא מקבל הארת חכמה, שזה מספיק לו כדי קיום.
מלכות נבחנת ל"אפשר" כי היא מתגברת על המציאות של ז"א ורוצה את כל אור החכמה, למרות שיכלה להסתפק בהארת החכמה שבז"א. ו"קמכיון" כיוון שהיא מכוונת להנות כלומר שיש לה השתוקקות שלימה לקבל את כל האור.
מכיוון שלכלי קבלה צריך גם "אפשר" וגם "קמכיוון" לכן רק הבחינה הד' נחשבת לכלי קבלה.
בכך סיימנו את פרק ד'.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
עמוד ס"ג
התחלנו ללמוד את פרק ד' שבו בעל הסולם מבאר לנו את ד' הבחינות דעוביות על פי המובא בגמרא במסכת פסחים.
בגמרא זו מובאת שאלה — כשמזדמנת לאדם הנאה אסורה, האם מותר לו להנות ממנה? אביי אמר — מותר, רבא אמר — אסור. וצריך להבין באיזה מציאות מדובר בשאלה זו שעליה הם חולקים. ישנן ארבעה אפשרויות שעל חלקן ברור ששניהם יגידו שההנאה אסורה או מותרת, ועל חלקן נראה שהם חלוקים בדעותיהם:
א) "אי אפשר" לאדם שלא לבוא למציאות זו אך "אינו מתכוון" להנות בה. למשל אדם שחייב להגיע למקום מסוים ובדרך יש ריח של בית עבודה זרה והרי אסור להנות מריח זה, אבל מעבר לכך שאין לו ברירה — הוא גם "לא מתכוון" להנות מהריח הזה. במקרה כזה שניהם מודים שההנאה מותרת. זה מורה על בחינה א' שהאור והכלי באים כאחד ואין לה בחירה בקבלת האור וגם אין לה השתוקקות עצמית להנות.
ב) "אפשר" להיבדל, כלומר למשל אפשרי לאדם להגיע למקום בדרך אחרת מהדרך עם העבודה הזרה, אבל גם אם ילך בדרך של העבודה הזרה הוא "אינו מתכוון" להנות מהריח. במקרה כזה אביי אומר שההנאה מותרת, ורבא אומר שהיא אסורה. זה מורה על בחינה הב' שכבר מורגש בה הרצון לקבל מצד אחד אבל עיקר הרצון שלה הוא להשפיע ו"אינה מכוונת" כי אין לה השתוקקות להנות מהאיסור.
ג) "לא אפשר" להיבדל מלהגיע למקום ההנאה האסורה, אבל גם "מכוון" כלומר שיש השתוקקות פנימית להנות מאותה הנאה, למשל אדם זה גם יעצור ליד בית העבודה הזרה ויריח ולא רק יעבור שם מהר. במקרה כזה אביי ורבא מודים שאסור (ויש אומרים שאביי מתיר). זה מורה על בחינה הג', שכבר יש בנברא השתוקקות לקבל אך אין לו ברירה שלא לקבל כי הוא מרגיש שבלי אור אינו יכול.
ד) "אפשר" להיבדל אבל לא רק שאינו פועל אחרת אלא גם "מכוון" להנות מהאיסור. במקרה כזה שניהם מודים שאסור. זה מורה על בחינה הד' שיכולה היא שלא לקבל יותר ממה שקיבלה הבחינה הג' אך היא כן מקבלת מתוך "כוונה להנות" כי יש בה השתוקקות מלאה לקבל את האור.
עוד למדנו שאף על פי שאמרנו אתמול שהמלכות של הבחינה העליונה הופכת להיות החומר של הבחינה התחתונה בכל זאת אינה נעדרת מהבחינה העליונה, אלא היא גם בעליונה וגם בתחתונה, כמדליק נר מנר.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד ס"ב אנו ממשיכים בפרוט של מה שלמדנו אתמול שכל בחינה מד' הבחינות שברצון מחולקת לשתי הבחנות:
א) החומר שהגיע לה מהעליון שלה (שהוא נבחן גם לט' הספירות הראשונות שבתוך הבחינה),
ב) המהות של אותה הבחינה, שנובעת מהתגובה של אותו חומר אל האור העליון שמגיעה אליו (המהות נבחנת לספירת המלכות שבבחינה).
כך שאתמול פרטנו את ב' ההבחנות שבחכמה, ועל אותו הסדר מפרטים היום את ב' ההבחנות שבבינה, ז"א ומלכות.
בכך סיימנו את פרק ג'. אמנם התחלנו בשיעור את פרק ד' אבל נתחיל לבארו מחר בעזרת ה'.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד ס"א מתחילים את פרק ג' העוסק בחומר שבכלים.
ישנם ג' הבחנות בכלים: חומר הכלי, כח הצמצום שבכלי והמסך שבו, ונבארם אחת לאחת.
א) החומר של הכלי הוא ד' הבחינות של הרצון לקבל, שכל בחינה היא סיבה הגורמת לגילוי הרצון שבבחינה הבאה (כתר גורמת לגילוי חכמה וכו').
בכל בחינה אנו מבחינים ב' הבחנות: מה שיש בה מהעליון שלה, ומה שיש לה ממהותה עצמה.
נתחיל מביאור בחינת החכמה: הכתר מלא באור ומורגש בו הרצון להשפיע שבאור, והרצון לקבל שבו הוא רק בפוטנציאל ואינו מורגש. על כן מוכרח שהבחינה הבאה שתצא ממנה תהיה כזו שרוצה לקבל את האור בפועל.
לכן בבחינת החכמה נבחין קודם את החומר שהיא קיבלה מהעליון שלה שהוא הרצון לקבל בפועל, אך עיקר מה שיהווה את בחינת "החכמה" זה מילוי רצון זה באור. שכך בעצם החכמה הופכת מנפעלת מהעליון שלה למגיבה למציאות.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד ס' אנו עונים על מה שהקשינו בעמוד הקודם: כיצד ג' הבחינות שבקו מקבלות אור אם רק הבחינה הד' היא כלי הקבלה? התשובה היא שכל הקבלה בבחינה הד' לאחר הצמצום היא רק על ידי האור חוזר. ג' הבחינות אינם כלי קבלה והם מציינות דווקא את צד ההשפעה. ולכן כשאנו אומרים שבקו מקבלים בג' בחינות הכוונה שצורת הקבלה בקו היא צורה של השפעה ולא קבלה בעל מנת לקבל.
בנוסף, מדגיש בעל הסולם שאור חוזר זה הוא בראש של הפרצוף, אך בראש אין עדיין כלים בפועל אלא רק שורש לכלים. בו בונים את התודעה הנכונה אבל כשמתפשט האור לגוף זוהי קבלה בפועל בכלים ממש (כמובן שהאור יתפשט על פי החשבון של האור חוזר).
בכך בעזרת ה' סיימנו את פרק ב' בהסתכלות פנימית.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד נ"ט אנו אומרים שכיוון שהבחינה הד' היא עיקר כלי הקבלה וג' הבחינות הקודמות לה אינם כלי קבלה על כן בצמצום שהיה על בחינה ד' הסתלק האור גם מג' הבחינות הקודמות (הגורמות) לה.
וקשה, הרי לאחר הצמצום המשיך הנאצל אור בבחינת הקו המתפשט רק לג' הבחינות ולא לבחינה הד' המצומצמת, ואם ג' הבחינות אינם כלי קבלה — איך אפשר לקבל בהם אור?
ישנה מחלוקת בין ב' רצונות בנברא: רצון אחד — לקבל את כל האור (אפילו בבחינה הד'), ורצון שני — להגיע לייתר דבקות. על כן, כשהאור מגיע לנברא — עומד כנגדו המסך ומונע ממנו בתוקף להיכנס לבחינה הד', ומכך נובע "אור חוזר", כלומר רצון חדש מורגש בנברא — לקבל מתוך אהבה לנותן האור ולא מתוך רצון אנוכי (כפי המורגש עתה בבחינה הד').
מעתה "האור החוזר" הופך להיות כלי קבלה חדש במקום הבחינה הד'. בעצם נבנתה תודעה בראש שאת האור שנקבל בגוף נקבל מתוך קשר של אהבה.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד נ"ח אנו ממשיכים בעניין ההבחן שבין ה' העולמות שהוא על פי העוביות שבמסך כפי שהסברנו אתמול. א"ק — עוביות של בחינה הד'. אצילות — ג'. בריאה — ב'. יצירה — א'. עשיה — אין בה עוביות אלא בחינת "שורש לעוביות".
על כך שואל — למה בכלים היותר זכים מתלבש האור הנמוך (כמו למשל בעולם העשיה שהוא זך ואין שם אלא שורש לעוביות לכאורה היה צריך לקבל את האור הגדול מכולם ולא עולם א"ק המשתמש במסך בעוביות של ד')? אלא שאמנם נכון הוא שהתחתון מקבל את האור היותר גדול בכלי היותר זך שבו, אבל העליון משפיע עם הכלי העב יותר שבו.
את תשובה זו בעל הסולם רוצה להסביר יותר ומתחיל בכך שנבין טוב יותר את עניין הצמצום והקו. הצמצום היה שהנברא צמצם את רצונו מלקבל את האור, והיות ורק הבחינה הד' היא הכלי העבה והראוי לקבלת האור וג' הקומות לה הם רק סיבות הבונות אותה — לכן רק עליה נעשה הצמצום.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד נ"ז אנו מרחיבים יותר ואומרים שכל הזך יותר שהוא החיצוני יותר הוא גם הקרוב יותר למאציל ולכן הוא המעולה יותר. אמנם הבחן זה הוא רק בעיגולים, אבל בספירות של היושר ההבחנה היא על פי העוביות שבמסך! כלומר שגובה הקומה של המדרגה תלוי בכמות העוביות שהמסך יכול לעשות עליה אור חוזר. לכן אם הוא מצליח להעלות אור חוזר על עוביות של בחינה הד' זה דווקא דבר מעולה ומשובח, כי על ידי המסך משתמשים גם בהשתקקות לקבל — בצורה של השפעה ואהבת ה'.
בכך ברוך ה' סיימנו את פרק א' בהסתכלות פנימית, ומתחילים את פרק ב'.
פרק ב' בא לבאר שעיקר ההבחן בין עולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה הוא על פי העוביות שבמסך (המוסברת בהתחלה). עולם א"ק משתמש במסך בעוביות של בחינה הד' ועליה מעלה אור חוזר עד כתר, ולכן הוא הפנימי והחשוב מכל העולמות וכולם מלבישים עליו, כך שעולם האצילות שמשתמש רק בעוביות של בחינה הג' מלביש עליו בחיצוניותו.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד נ"ו אנו מדברים על ב' דרכים בקבלת הכלי: קבלה דרך חיצוניות — שהכלי מקבל מכוח העליון ללא הבחנה עצמית. כמו עובר, וכמו המלכות דא"ס שהיא הנקודה האמצעית שקיבלה את כל האור בא"ס, שאין להם עדיין הרגש עצמי והבחנה עצמית. קבלה דרך פנימיות ותוכיות — לאחר שבא להבחנה ולהרגשה עצמית ומודד עם כוחותיו עצמו את האור, והאור המתקבל מתקבל בתוכיות.
בעל הסולם רוצה להסביר לנו יותר באיזה פנימיות וחיצוניות מדובר כאן.
למדנו שכדי שיהיה ל"רצון לקבל" גילוי שלם של היותו כלי עם השתוקקות מלאה לקבל את האור הוא צריך שיעברו עליו ד' בחינות ושורשם, שבבחינת כתר עדיין נבחן רק הרצון להשפיע ואין כלל הרגשה לרצון לקבל ואח"כ בחינה א' וכו' עד לבחינה הד' שהיא השתוקקות מלאה, שרק היא הראויה לקבל את האור, והשאר הם סיבות שגרמו לגילויה אך אינם עיקר כלי הקבלה. לכן היא העבה מכולם והיא גם הפנימית מכולם והיא פנימיות ותוכיות הכלי הראויה לקבלת האור, ובחינה ג' היא זכה ממנה וחיצונית לה וכו' עד שכתר הוא הכי זך והכי חיצוני לבחינה הד'.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
תע"ס – ספרו היסודי של מר"ן בעל "הסולם" על כתבי האר"י הקדוש.
בעמוד נ"ה אנו מתחילים בעזרת ה' את הסתכלות פנימית של חלק ב', בה בעל הסולם חוזר, מוסיף ומרחיב בלשון פתוחה יותר על הנלמד באור פנימי של חלק ב'. ההסתכלות פנימית כוללת עשרה פרקים, היום נתחיל את פרק א' (העוסק בעשר הספירות של העיגולים).
מקדים ואומר שכל הלימוד על העיגולים הוא רק ביחס שלהם אל הקו (הם החומר המשמש את הקו).
בכל פרצוף בעולמות יש ע"ס של עיגולים וע"ס של יושר.
בעיגולים — כל החיצוני ביותר הוא המעולה ביותר, וכל הפנימי ביותר הוא הגרוע ביותר. ולכן כתר הוא הכי המעולה כיוון שהוא הכי זך ואחריו חכמה וכו', ומלכות היא הכי גרועה כיוון שהיא הכי עבה.
אבל בספירות של היושר — כל הפנימי יותר הוא יותר מעולה וכל החיצוני יותר הוא יותר גרוע, ולכן עשר הספירות דיושר של עולם אדם קדמון הם הכי מעולים ובחיצוניותו של א"ק מלבישים עשר הספירות של עולם האצילות, וכן על זה הדרך. בהמשך יסביר לנו את הטעם של ההופכיות הזאת.
שיעור שמע:
"הסולם"- http://hasulam.co.il
בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
הקודם