שיעור 20 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ט – תק"כ כ"א אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בעולם הנקודים ישנם שני פרצופים עיקריים, הנקראים או"א וישסו"ת שנשברו הטעמים שלהם וגופי הנקודות.
2. מה שגרם לזיווג פב"פ בראש הוא בחי' דעת המזווג הבנוי מבחי' הדעת שהוא הכלל והפרטים המורכבים בו שהם חג"ת נהי"מ.
3. כאשר נעשה זיווג על בחי' הדעת הכללי הוא נתפשט לגוף ונשבר. היות וכך הדעת הפסיקה לשמש בראש.
4. למרות שהדעת הפסיקה לשמש בראש, עדיין נשאר בחי' דעת בראש של המרכיבים האחרים הנקראים חסד וגם נהי"מ שכלולם בחס שהוא הגדול והקטנים הם בכלל הגדול.
5. כאשר נעשה זיווג על החסד שהוא הדעת המזווג, נתפשט מלך החסד ונשבר, הדעת בחי' החסד יורד מהראש ונשאר רק גבורה מבחי' הדעת המזווג.
6. נעשה זיווג על דעת דגבורה, ועל כן מתפשט מלך הגבורה לגוף, נשבר ובראש נשאר מבחי' הדעת רק מת"א ומטה. וכן בכל המדרגות עד שמסתיים בחי' הדעת ונגמרים וחוזרים או"א אב"א
7. מכאן למדנו שהמעבר מפב"פ לאב"א נעשה באופן הדרגתי מדעת עד מלכות. בעקבות כך הפרצופים שיצאו.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז שיעור 19 עמוד תקיז

מא) והנה הדעת הוא המלך הראשון שיצא, ובו היו כלולים כל הז' כנ"ל, והנה כבר ידעת, כי עיקר העלאת מ"ן, הם הכלים שנולדו כבר בעולם, ולכן עיקר העלאת מ"ן עד עתה, היה ע"י הדעת, אשר כבר יצא לעולם בראשונה, כי כבר ביארנו, שלא הוצרכו תחלה מ"ן לאו"א רק סליק ברעותא לבד, ומ"ש שאלו הז' מלכים היו מ"ן, אין הכוונה לומר שהם המשיכו חו"ג, כי כבר נמשכו בתחילה. וראיה לזה שהרי החזירו או"א פב"פ, ואח"כ נתן חכמה בבינה ז' מלכים אלו, כמ"ש, א"כ א"א לומר שהיו מ"ן אל הבינה. אמנם הכוונה, שהם היו מעמידין אותם בבחינת פב"פ לאו"א, ע"י העלאת מ"ן שלהם, אחרי שהיו כבר בבינה, ואז היו ממשיכין עוד החו"ג כבתחלה. ונחזור אל הענין, כי הנה אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי שלו, העלה מ"ן, והמשיך חו"ג באו"א, כי הלא הדעת הוא כלול מחו"ג. ועוד כי הלא הז' מלכים היו אז כלולים בו, ולכן היה בו כח להוריד חו"ג כנ"ל. ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלין מ"ן, לפי שעדיין היציאה לא היתה להם אלא אל הדעת, לכן א"א להוריד מוחין שלמים רק ע"י זו"ן ביחד, ולכן מה שהוריד הדעת היה בתינות חו"ג בראש ואו"א עלאין, במקום הדעת שלהם, הדומה אליו כמוהו.

מא) הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן והמשיך חסדים וגבורות באו"א: כבר נתבאר בדבור הסמוך, שהדעת הזה אין פירושו ספירה אחת של דעת, אלא, שהוא התפשטות הא' של הזווג דגדלות דאו"א דנקודים שהיא קומה שלימה של ע"ס, שיצאו על מסך דבחי"ד דהתלבשות ועביות דבחי"ג. שבחינת ממטה למעלה שלו, נקרא הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה. שיש שם ע"ס בקומת כתר. ובחינת הטעמים דהיינו ההתפשטות ממעלה למטה הנקרא גוף, הוא נקרא מלך הדעת, שהרב מדבר כאן ממנו. 

ואע"פ שאין כאן באו"א דנקודים אלא מסך דבחי"א, אמנם כבר נתבאר באורך בחלק ו' שע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה ה"ת מעינים ובאה למקומה לפה, דהיינו למלכות דראש. שהוא משום שבע"ב נמצאת הה"ת במקומה. וע"כ כשנמשך שם הארת ע"ב, הורידה את הה"ת גם בנקודים למקום הפה, ושבו או"א לראש. ותדע כי כשהגיעה הה"ת שהיא בחי"ד למקומה, הנה נתקנה שם ג"כ במסך, כמו שהיא נמצאת בפרצוף ע"ב, שהוא בחי"ד דהתלבשות, ובחי"ג דעביות, כי אותה הארת הע"ב שהוריד אותה לפה, תיקן אותה ג"כ בהמסך שלו. ועל כן יצא עליה ע"ס בקומת כתר כנ"ל. 

אמנם הרב כתב שלא המשיך הדעת במוחין דאו"א, אלא חסדים וגבורות לבד, ולפי הנ"ל היה צריך להמשיך ע"ס בקומת כתר וחכמה, כמו שנמשך בפרצוף ע"ב. ולהבין זה צריכים לידע ענין הזווג דפב"פ דאו"א על בוריו. והנה נתבאר לעיל בדברי באבא ואמא ג' מדרגות, עד הזווג דפנים בפנים: א' היא אחור באחור, דהיינו המצב דאו"א דנקודים בראשונה. ב' היא, פב"א, ג' היא פב"פ. והנך מוצא שבטרם שחוזרים או"א פב"פ, צריכים להיות מקודם במצב פב"א. וכבר ביארנו שם כי המצב הזה דפב"א בא ע"י הורדת ה"ת מעינים לפה, שאז שבים או"א לראש, ומשיג אבא בחינת הפנים שלו, אבל אמא עדיין נמצאת באחורים שלה, דהיינו בהמשכת אור דחסדים, כי היא בוחרת בחסדים יותר מבחכמה בסוד כי חפץ חסד הוא. (כמ"ש דף ת"ק ד"ה למעלה עש"ה) אלא אח"כ כשמגיע לה המ"ן דבחינת הזו"ן, אז מתעורר בה שורשה מאו"י, להשפיע לזו"ן אלו שעלו אליה, הארת החכמה, ואז מוכרחת להפסיק את האחורים שלה ולהזדווג עם אבא פב"פ, ומשפעת הארת חכמה להזו"ן (כנ"ל דף תק"א ד"ה המדרגה). 

ובזה תבין למה הדעת אינו ממשיך אלא חסדים וגבורות לבד. כי אלו המ"ן שקבלו או"א מיסוד דא"ק הם בחינת הדעת המזווג לאו"א. שהו' היא חסדים, והנקודה היא גבורות. שהן בחינות זו"ן כנ"ל, כי מטעם זה שהם זו"ן ומוכרחים להארת חכמה המה מזווגים לאו"א כנ"ל. וע"כ ה"ס הדעת דאו"א. וכיון שכל ענין החיוב שבינה מזדקק להמשיך הארת חכמה למ"ן אלו, הוא נמשך רק מקשר המקורי דאו"א, שבינה דאו"י ממשיכה הארת חכמה בחסדים, בעת אצילותה את זו"ן דאו"י, כנ"ל, לכן גם עתה אינה מקבלת מאבא מבחינת ג"ר שלו אלא מבחינת זו"ן שלו, שהם ממש הארת חכמה בחסדים, כמו הזו"ן דאו"י, שהוא השיעור שהמ"ן הללו עוררו אותה להמשיך מאבא. הרי שכל טפת הזווג דאו"א פב"פ, אינה יותר מבחי' חסדים וגבורות, שהם זו"ן בגדלות, שפירושו חסדים בהארת חכמה, אבל לא כלל מעצמות האור דחכמה ובינה. והבן וזכור זה, כי הוא מפתח המוחין כולם של הזו"ן. 

ובזה תבין הה' קומות שיצאו כאן באו"א, ע"י הזדככות המסך, כי הן בחינות נרנח"י דחיה דזו"ן דנקודים. וכולם אינם יותר מבחינת חסדים וגבורות. ואפילו היחידה דחיה. כי נתבאר, שענין הזווג דפב"פ דאו"א, בא בב' מדרגות, שהן פב"א, ופב"פ: כי מתחלה מתתקן אבא בג"ר, שהוא ע"י הורדת ה"ת מעינים לפה, שבזה שבים או"א לראש, ותיקון זה עדיין אינו מועיל לאמא שתחזור פניה לאבא, שמכח האחורים שלה בסוד כי חפץ חסד, היא חפצה בחסדים יותר מבחכמה כנ"ל. וע"כ עומדים אז או"א פב"א, פנים דאבא באחורים דאמא. רק אח"כ כשמשגת מ"ן דיסוד א"ק, אז מחזרת פניה לאבא, לצורך תיקון המ"ן בהארת חכמה כנ"ל. וכבר ידעת שאפילו עתה שמזדווגת עם אבא פנים בפנים, מ"מ אינה מקבלת ממנו יותר משיעור שמ"ן אלו צריכים אליו, גם ידעת שהזווג דהכאה שנעשה על ה"ת שירדה לפה, הוציא ע"ס בקומת כתר, שהוא אור יחידה דחכמה, כנ"ל. ולפיכך נבחן, שטפת הזווג, שהגיעה להמ"ן ע"י זווג פב"פ הזה, היא בחינת השיעור דזו"ן דיחידה, כיון שע"ס דאבא הן בקומת כתר, שהוא אור יחידה, וכיון שאמא אינה מקבלת מאבא אלא כשיעור הצריך לזו"ן שהם המ"ן שלה, הרי הארה זו שמקבלת היא זו"ן של יחידה דאבא. ותדע שכלפי זו"ן עצמו היא בחינת יחידה גמורה שלו, וזהו תכלית גדלו של הזו"ן. 

והנה אותה הקומה שיצאה בזווג פב"פ דאו"א על המסך דבחי"ד שבפה, שהיא קומת זו"ן דיחידה, נבחנת לדעת דאו"א, להיותה הגורם העיקרי המזווג אותם. ואינו יותר מחסדים וגבורות: שז"א שבו ה"ס ה"ח, ונוקבא שבו ה"ס ה"ג. וכל זה הוא בחינת הראש, דהיינו בחינת ע"ס היוצאות מלמטה למעלה. ואח"כ הן יורדות ומתלבשות בגוף ממעלה למטה כנודע, דהיינו בכל אותו הכמות שהלבישו בהראש, וע"ס אלו שהתלבשו בגוף, הן הנקראות מלך הדעת. והיא התפשטות הראשונה של הנקודים. והיא בחינת הטעמים דהנקודים.

סיכום: יצאו שני פרצופים עיקריים בעולם הנקודים, ועוד ראש אחד. ב' פרצופים נקראים או"א וישסו"ת. כשאו"א יוצא על ג' ד' וישסו"ת יוצא על ג' ב'. ויצא ראש הדעת שלא התפשט מיני ובי, לא נשבר. רק יצא הראש.

אותנו מעניין בעיקר או"א וישסו"ת, שם היה זיווג דהכאה על ד' ג' שנקרא 'הסתכלות עינין דאו"א' השתפשט לגוף ונשבר. ההתפשטות לגוף נקראת 'מלך הדעת'. אחרי שנשבר הגיע להחלטה שצריך להזדכך, אז הטבור התחיל לעלות למעלה לראש. הלך והזדכך עד שהגיע לראש. בדרך עשה זיווגים דהכאה שנקראים הנקודות. גם כ"א מהנקודות נשברו. 

יש שמות לראשים ויש שמות לגופים. הנק' הראשונה נקראת 'גופא דאבא', אנחנו מכירים 'גופא דאמא' ויש יסודות. המלכים שיצאו – מלך החסד, הגבורה ושליש עליון דת"ת. הראשונים נקראים דחג"ת. 

המלכים הבאים נקראים תנהי"מ, מושג שנשמע בחלק ח' הרבה – מלכי דחג"ת ומלכי תנהי"מ. 

מלכי דחג"ת הם המלכים שיצאו מאו"א, ומלכי תנהי"מ שיצאו מישסו"ת. יצאו על ג' ב'. 

לאחר מכן יוצא ראשים ישסו"ת. זיווג דיסודות, דישסו"ת וזיווג דמלכות. המלכים שיצאו שני שליש עליון דת"ת, מלך נצח הוד, מלך יסוד ומלך מלכות. סה"כ 8 מלכים שכ"א מהם יצא ונשבר באופן כללי. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

בשיעור זה בא להעביר עניין חשוב. אומר, שרוצה להסביר את המבט הכללי שכל גלגלתא, למדנו שישנו מושג הופכיות כלים ואורות, כל מה שיש בגלגלתא ע"ב ס"ג זה אורות עצומים, אבל לזו"ן של גלגלתא, כי גלגלתא ע"ב ס"ג הם כנגד כח"ב. ז"א ומלכות שיוצאים למטה מטבור הם יכולים לקבל כמו שזו"ן דאו"י קיבל רק חסדים וגבורות. אומר שלא מבין את המחלוקת, צריך להסביר את המחלוקת, שמצד אחד אומר שעושים זיווג על ד' ג', ומצד שני אומר שמה שיש שם זה רק חסדים וגבורות. דהיינו חסדים בהארת חכמה רק. חסדים בהארת חכמה שזה אור יותר קטן מד' ג' שהם כמו שהיה בפרצוף ע"ב. אומר שלא רואה ומבין את ההבדל של מה שקרה כאן. התשובה שלו היא שכל אור יוצא לפי הביקוש. פה קרה משהו מיוחד, שבא ביקוש מהגוף, והביקוש הזה שונה מהביקוש מהראש. לכן גם יש לנו שמות שונים בראש ושמות שונים בגוף. כי מה שמתפשט לגוף זה לפי הביקוש, לא לפי הזיווג בראש. הזיווג בראש נעשה על ד' ג' שבא ואומר שרוצים ד' ג'. נאמר שאני רוצה להיות ראש, צריך לדעת איזה ראש רוצה להיות – ראש הממשלה, ראש של יבשת ראש דג וכד', איזה ראש? אומר שכולם עושים זיווג על ד' ג' כי כולם ראש, רק השאלה היא מה בא מהשטח. על מה עושים בחירות, על ראש וועד, ראש עיר וכד'? אומר שזו המחלוקת. אומר, לראות שהביקוש מלמטה היה של ד' ג', אז על זה עושים זיווג דהכאה, שלא תתבלבל, כי כשאומרים זיווג על ד' ג', חושב שבא אור כמו בפרצוף ע"ב, ואומר שלא. אומר שלפרצוף ע"ב שייך אור ע"ב. ומה שיוצא פה זה אור יותר קטן של חסדים בהארת חכמה, שנקרא חסדים וגבורות, כי הביקוש שעלה הוא לחסדים וגבורות, ו' ונקודה. זה נכון, אבל אומר כמשהו צדדי שעוד לא רשום פה, שיש מה שנקרא הפכיות כלים ואורות.

כשהגיע אור זה למטה, למעלה בע"ב קיבלו אור יותר גדול. אור ממש של גמה"ת. 

שואל, למה התפשט לגוף, אומר שהיו ג מצבים. א. שנקרא ב' א' מצב של קטנות. ב. מצב פב"א, שאבא גדול ואמא לא רוצה לעשות איתו זיווג. לא רוצה חכמה שהוא מקבל. ג. פב"פ. אומר שמדברים על המצב הזה, אבל נראה איך השתלשלה המדרגה. אומר שהמצב בהתחלה היה אב"א על ב' א'. היתה התפשטות מיני ובי ולא היתה בעיה. בא מלמעלה רשימות שעלו מנק' דס"ג שהתכללו עם ד' ג'. היתה התכללות ד' ג' באים ואומרים שגם הם צריכים לקבל הארה. אז עשה בראש זיווג על ד' ג', והזיווג על ד' ג' רצה להתפשט למטה אבל לא התפשט כי מי שעשה זיווג על ד' ג' זה כתר, ראש דהתלבשות, ראש דזכר שלא מתפשט לגוף. אז יצא זיווג בכתר על ד' ג' והזיווג הזה לא התפשט לגוף. אבל או"א קיבלו עי"ז אפשרות להיות ראש. ז"א עשו זיווג פב"א שזה אבא שמקבל חכמה, אמא אומרת שלא רוצה אלא להשאר בחסדים, אז אין התפשטות למטה, כי האמא היא זו שמתפשטת למטה, היא המלכות שבראש. לאחר מכן עלה ו' ונקודה והוא גרם לאמא להחזיר פניה לאבא, זה מצב ג'. אומר, מצד אחד בראש יש ד' ג' כי זה הרשימות שיש בראש. אבל מצד הגוף מה הלאה? עלתה רק בקשה של שליש תחתון דנצח ושליש תחתון דהוד, נצח והוד הם חסדים וגבורות, עלה רק הביקוש הזה, כי רוצים אור לזו"ן שרוצים רק חסדים בהארת חכמה. כמו ז"א באו"י שמבקש מבינה רק חסדים בהארת חכמה, וזה נקרא דעת שמבקש את בח' זו – חסדים וגבורות. אז זו הדעת שעלתה למעלה. 

עד לפה, מבינים למה ביקש חסדים וגבורות. אומר, שעשה זיווג על ד' ג', ועשה זיווג בפה. אומר שנכון. זה שעשה זיווג בפה זה מדרגת יחידה. גובה קומה של ד' ג' במדרגת יחידה. ולכן ההתפשטות לגוף נקראת ע"ש הביקוש. ביקוש של דעת אז יצא מלך הדעת. 

אחר כך נשבר אז הזדכך ובגלל זה שינה את מקום הזיווג שלו בראש ובמקום לעשות זיווג בפה עושה זיווג בחוטם דפה, כמו בנק' הראשונה, כשעושה זיווג בחוטם דפה, יעשה זיווג על ג' ב', אבל בשביל מי נותן את ג' ב' זה, לא לראש ממשלה, אלא לראש וועד הבית – חסדים וגבורות. אז כל מה שהתפשט זה רק חסד, כי אחרי דעת המידה הבאה היא חסד, וזה מה שמתפשט לפי הביקוש הגבוה ביותר שנשאר, שכולל גם את השאר, ולכן המלך הבא שמתפשט הוא מלך החסד וכן הלאה, כמו שיספר לנו הלאה על שאר המלכים. 

בינתיים רק שנבין מה שהתפשט לגוף זה לפי הביקוש מהגוף. היות והביקוש הוא רק על חסדים וגבורות – זה מה שיתפשט לגוף. ז"א שכל העבודה שלנו היא רק על האור שנקרא חסדים וגבורות, מטעם שאנחנו מאמינים שבעליונים יש את אור הג"ר, שאותו אנחנו לא יכולים להשיג. מי שמנסה להשיג את הסתרים הללו למעלה מתחיל להיות תוהה על הראשונות. 

1.הזיווג הראשון שיוצא במצב פנים בפנים בעולם הנקודים נקרא הסתכלות עיינין דאוא שיוצא על גובה קומה של ד'-ג', הגוף המתפשט ממנו נקרא מלך הדעת שהוא גם בחינת הטעמים דעולם הניקודים.

2. לאחר יציאת הטעמים יוצאים נקודות כל אחת מהם יוצא כראש וגוף וגם הם נשברים.

3. לאחר גמר הנקודות של אוא נולד פרצוף חדש בעולם הניקודים הנקרא ישסו"ת

4. הזיווג הראשון שנעשה בישסות נקרא הסתכלות עיינין דישסות, והגוף שהוא הטעמים שמתפשט ממנו ונשבר נקרא מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת. לאחריו יוצאים עוד פרצופי נקודות שהגופים שלהם נשברים

5. טורף השיעור הוא להבין שהאור שהתפשט במלכים הוא רק חסדים בהארת חכמה זאת למרות שהזיווג נעשה על ד'-ג' שלכאורה זה אור חכמה כמו בפרצוף ע"ב.

6. ההסבר לנקודה הקודמת הוא שכל התפשטות לגוף נובעת בעולם הנקודים מהביקוש של התחתון שבמקרה זה היה – ו' ונקודה שהניעו וגרמו לאמא להפוך פניה לאבא ולקבל את הארת החכמה.

7. היות והביקוש מ- ו' ונקודה היה רק של חסדים וגבורות כמו בזו"ן דאור ישר, לכן זו המדרגה שהתפשטה ממעלה למטה, רק חסדים וגבורות.

8. במדרגה הראשונה במלך הדעת התפשטה מדרגת יחידה של חסדים וגבורות הנקראת מלך הדעת, במדרגה השניה יצאה מדרגת החיה של חסדים וגבורות הנקראת מלך החסד ואת ההמשך נלמד בשיעור הבא

–
1.הזיווג הראשון שיוצא במצב פנים בפנים בעולם הנקודים נקרא הסתכלות עיינין דאוא שיוצא על גובה קומה של ד'-ג', הגוף המתפשט ממנו נקרא מלך הדעת שהוא גם בחינת הטעמים דעולם הניקודים.

2. לאחר יציאת הטעמים יוצאים נקודות כל אחת מהם יוצא כראש וגוף וגם הם נשברים.

3. לאחר גמר הנקודות של אוא נולד פרצוף חדש בעולם הניקודים הנקרא ישסו"ת

4. הזיווג הראשון שנעשה בישסות נקרא הסתכלות עיינין דישסות, והגוף שהוא הטעמים שמתפשט ממנו ונשבר נקרא מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת. לאחריו יוצאים עוד פרצופי נקודות שהגופים שלהם נשברים

5. טורף השיעור הוא להבין שהאור שהתפשט במלכים הוא רק חסדים בהארת חכמה זאת למרות שהזיווג נעשה על ד'-ג' שלכאורה זה אור חכמה כמו בפרצוף ע"ב.

6. ההסבר לנקודה הקודמת הוא שכל התפשטות לגוף נובעת בעולם הנקודים מהביקוש של התחתון שבמקרה זה היה – ו' ונקודה שהניעו וגרמו לאמא להפוך פניה לאבא ולקבל את הארת החכמה.

7. היות והביקוש מ- ו' ונקודה היה רק של חסדים וגבורות כמו בזו"ן דאור ישר, לכן זו המדרגה שהתפשטה ממעלה למטה, רק חסדים וגבורות.

8. במדרגה הראשונה במלך הדעת התפשטה מדרגת יחידה של חסדים וגבורות הנקראת מלך הדעת, במדרגה השניה יצאה מדרגת החיה של חסדים וגבורות הנקראת מלך החסד ואת ההמשך נלמד בשיעור הבא

–
1.הזיווג הראשון שיוצא במצב פנים בפנים בעולם הנקודים נקרא הסתכלות עיינין דאוא שיוצא על גובה קומה של ד'-ג', הגוף המתפשט ממנו נקרא מלך הדעת שהוא גם בחינת הטעמים דעולם הניקודים.

2. לאחר יציאת הטעמים יוצאים נקודות כל אחת מהם יוצא כראש וגוף וגם הם נשברים.

3. לאחר גמר הנקודות של אוא נולד פרצוף חדש בעולם הניקודים הנקרא ישסו"ת

4. הזיווג הראשון שנעשה בישסות נקרא הסתכלות עיינין דישסות, והגוף שהוא הטעמים שמתפשט ממנו ונשבר נקרא מלך ב' שלישים תחתונים דתפארת. לאחריו יוצאים עוד פרצופי נקודות שהגופים שלהם נשברים

5. טורף השיעור הוא להבין שהאור שהתפשט במלכים הוא רק חסדים בהארת חכמה זאת למרות שהזיווג נעשה על ד'-ג' שלכאורה זה אור חכמה כמו בפרצוף ע"ב.

6. ההסבר לנקודה הקודמת הוא שכל התפשטות לגוף נובעת בעולם הנקודים מהביקוש של התחתון שבמקרה זה היה – ו' ונקודה שהניעו וגרמו לאמא להפוך פניה לאבא ולקבל את הארת החכמה.

7. היות והביקוש מ- ו' ונקודה היה רק של חסדים וגבורות כמו בזו"ן דאור ישר, לכן זו המדרגה שהתפשטה ממעלה למטה, רק חסדים וגבורות.

8. במדרגה הראשונה במלך הדעת התפשטה מדרגת יחידה של חסדים וגבורות הנקראת מלך הדעת, במדרגה השניה יצאה מדרגת החיה של חסדים וגבורות הנקראת מלך החסד ואת ההמשך נלמד בשיעור הבא

בס"ד

שיעור 18 בחלק ז

סיכום: היום למדנו את התפשטות המלכים. בעולם הנקודים נעשה זיווג על גדלות הנקרא 'זיווג פב"פ על או"א'. הזיווג הזה נקרא זיווג של ג"ר דחכמה והוא שגרם לשבירת הכלים. בעולם אצילות יהיה לנו תיקון ומשם והלאה, שאסור לקבל ג"ר דחכמה, אבל פה כן התקבל, ובגלל שהתקבל גרם לשבירה. אסור היה לקבל את האור הזה. 

כשאו"א עשו זיווג על ד' ג', מכיוון שזה אור של גדלות, אז התפשט מיני ובי לגוף, אבל בגוף היו סיגים, מכיוון שהיתה שם פרסא וצ"ב ב' לא התבטל כי ראש א' ישסו"ת שומר על צ"ב. ואז התפשט האור למדרגה ונשבר. לאחר מכן יצאו נקודות שכל אחת מהן גם נשברה ויצא פרצוף חדש שנקרא ישסו"ת. אחרי או"א יצא ישסו"ת וגם הוא עשה זיווג דהכאה על ג' ב'. גם הוא התפשט לגוף וגם הוא נשבר. כשגמר את כל ההזדככות שלו, יצא עוד פרצוף שנקרא ראש הדעת. הוא לא התפשט לגוף כי יוצא על ב' א' עביות קלושה. זה הסדר הכללי שיצא ובתוכו יש לנו עוד בח' פרטיות שיצאו. ז"א שאם נסתכל במבט כללי, מה שיצא לנו זה כך: יצא מלך ראשון (ציור) שנקרא או"א, שיצא על ד' ג'. התפשט לגוף ונשבר. לאחר מכן הטבור עלה לאט לאט עד שהגיע לראש, שעשה זיווג פנימי, כמו ע"ב פנימי כך יצא פה מדרגה על ג' ב', שאו"א עושים. זה נקרא ישסו"ת הפנימי. הוא הוליד, כתוצאה מכך, את המדרגה הבאה שנקראת ישסו"ת החיצון. יצא על ג' ב' כמו שיצא הנקודה הראשונה. הג' ב' הזה גם התפשט לגוף וגם הוא נשבר. כמובן שהיה לו טבור שגם הלך והזדכך ועלה לראש. אחרי שעלה לראש ישסו"ת עשה זיווג על ב' א' שנקרא 'דעת הפנימי'. כמו שהיה ישסו"ת הפנימי. זה מה שאו"א עשה לישסו"ת כדי להולידו, פה ישסו"ת עושה על דעת אחרי שהמסך עלה לראש. והוא מוליד ראש שנקרא דעת. ראש דעת שיוצא על ב' א'. והוא לא מתפשט לגוף. ז"א זיווגים אלה הם פנימיים. הזיווג הזה (ציור) כבר זיווג חיצון. ז"א שיש ג' פרצופים ולא מתפשט לגוף. עביות קלושה. 

אלה הדברים העיקריים, הטעמים של או"א על ד' ג', מזדכך עולה לראש, יוצא ישסו"ת על ג' ב'. מזדכך בגלל השבירה, יוצא ראש הדעת. זה כל עולם הנקודים. 

בדרך יצאו עוד נקודות, המלך הראשון נקרא מלך הדעת. המלך הזה נקרא מלך ב' שלישי ת"ת, כבר לא מלך כי לא יצא לגוף. הגופים נקראים מלכים. רק מה, שכאשר המדרגה התחילה להזדכך אז המסך עלה (ציור) בשלבים עד שהגיע לראש. בדרך, כשיוצאים המסכים, כשמזדככים, אז יוצאים גם זיווגים בראש, מכל ראש יוצא זיווג. הזיווג הראשון שיצא על הנקודה הראשונה, יצא על ג' ב'. והוא נקרא 'גופא דאבא'. 

הזיווג השני שיצא אחריו, היה על ב', שנקרא 'גופא דאמא'. 

הזיווג השלישי יצא על א' ונקרא 'יסודות'. 

כשהתפשטו לגוף אז כל אחד מהם נשבר. פה (ביסודות) היה משהו מיוחד עם הת"ת שלא נשבר, עם שליש עליון. הם נקראים המלכים ע"ש הבח' שעלו לביקוש. הבח' האלה באו מדחג"ת נה"י. המלכים נקראים על שמם. המלך השני נקרא מלך החסד, השלישי מלך הגבורה ומלך שליש עליון דת"ת. 

אלה המלכים שיצאו. אותו הדבר קרה גם בישסו"ת שמזדכך. וגם בו יוצאים זיווגים דהכאה. אז המלך אחרי ישסו"ת נקרא 'גופא דישראל סבא וגופא דתבונה'. פה יוצאים בנפרד גופא דאו"א ופה יחד, והמלך שהתפשט למטה נשבר ונקרא 'מלך נ"ה'. זה יצא על ב' א'.

אח"כ מתפשט למטה, נשבר ונקרא 'מלך היסוד'. אח"כ יצא עוד זיווג על שורש שהתפשט למטה ונשבר כי עביות ב', ונקרא 'מלך המלכות'. 

אח"כ יוצא ראש הדעת שלא מתפשט לגוף כי הוא עביות קלושה. 

מספר לנו, שהיו 8 מלכים. יצאו ונשברו. מלכים אלה מהווים את כל הכלים, כי כל הכלים שיצאו זה כלים של או"ח שנשברו. מכיוון שנשברו נפלו לקליפות. איך ולאן נפלו נלמד בשיעורים הבאים, אבל לשים לב שאלה רצונות שאיתם אנחנו צריכים להשתמש בקדושה, וצריכים להעלות אותם בחזרה לקדושה, ויהיה לנו תפקיד להעלותם. נשברו, ז"א פגשו ברצונות שהם רצונות עצומים וגדולים שלא יכלו לעמוד בהם. אור גדול וכלים קטנים, נשברו ונפלו לקליפות, עכשיו הקליפות שולטות. נראה בהמשך מה נשבר. 

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

1. הביקוש בגדלות דניקודים הוא על פי הביקוש של הרשימות של שליש תחתון

דנה"י דא"ק שהביקוש שלהם בא לידי ביטוי ע"י ז"ת דניקודים שעלו לביקוש מאמא.

2. הביקוש שיש באו"א נקרא דעת שהוא זה שגורם לזיווג.

3. הביקוש עולה עד אין סוף ויורד חזרה עד לאו"א והאור כנגד ביקוש זה הוא האור

ששייך לכל המלכים שיוצאים ונשברים.

4. כל מלך שנשבר אותם אח"פ של הראש ששייכים לזיווג של אותו מלך הם אלה

שיורדים בבחינת גוף, זה שכתוב שהאחוריים אינם מסתיימים לירד עד שנשברים

כל הכלים.

5. בעולם הניקודים יצאה הקטנות לפני הגדלות שלא נשברה אלא רק אח"כ שיצאה הגדלות בגלל שהקטנות התחברה עם הגדלות אז נשברה.

6. כל המדובר משבירת הכלים הוא רק ממצב של זיווג פנים בפנים שיצאו על

הביקוש שהגיע משליש תחתון דנה"י דא"ק והוא מהווה את האור של גמר תיקון, ועל כן שבירת הכלים היא הבסיס גם לתיקון הסופי שאם נתקן אותו אז יהיה גמר

התיקון.

חלק ז שיעור 17 עמוד תקטו

מ) והנה פשוט הוא, שלא נגמרו אחורים דאו"א לירד עד כלות שבירת ז' כלים, שכל בחינת שבירת מלך א', היה גורם ירידת קצת מאחורים דאו"א. וזהו ביאור הענין. הנה כאשר נעריך מציאות הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב, יש"ס ותבונה, כנ"ל. נמצא, כי עד שליש ספירת ת"ת, שהוא המלך הד' אז נגמרו לירד אחורים דאו"א עלאין, וכאשר נשברו כל הז' מלכים, אז ירדו גם אחורים דיש"ס ותבונה.

מ) הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב ישסו"ת וכו': וצריכים להבין ענין הערכת הז' מלכים בד' הפרצופים או"א וישסו"ת, שהוא המפתח להבנת מלוכתם ומיתתם דז' מלכים דנקודים. ולכל בחינות זו"ן שבאבי"ע אשר הז' מלכים הללו המה שורשם. 

ונבאר אותם כאן בקיצור בדרך כללות, ולהלן בפירוש דברי הרב נבארם באורך בפרטות. ותדע, כי ה' פרצופים יצאו כאן בעולם הנקודים: ד' פרצופים, שהם: חכמה. בינה. ישראל סבא. ותבונה. יצאו בראש וגוף. ופרצוף החמישי, שהוא פרצוף הדעת יצא בראש בלי גוף. עוד תדע כי גם סדר שבירת הכלים היה ג"כ בסדר הזדככות המסך ע"פ המדרגה, כמו סדר הסתלקות האורות מהכלים דגוף של הפרצופים הקודמים דא"ק. גם ידעת שהכלים דנקודים קדמו לאורות, כי הכלים דנקודות דס"ג, אשר נתפשטו מלמטה מטבור דא"ק, ואורותיהם נסתלקו בעת צמצום נה"י דא"ק, ונשארו ריקנים מאורותיהם, המה עברו והיו לכלים דנקודים. כי הכלים שנתרוקנו מחמת ההסתלקות אורות בהגוף דעליון, נעשו תמיד לכלים בפרצוף התחתון, כנודע. 

גם תדע, שכל המדובר שבכאן הוא רק מאורות דגדלות, שבאו לאו"א בסוד תוספות. אבל מאורות דקטנות, דהיינו מבחינת אב"א דאו"א אין הרב עוסק כאן. כי בבחינת הקטנות שיצאה מתחילת אצילותו לא היה שום שבירה וביטול, כנ"ל, וכל הביטול ושבירה ופגם היה רק באורות דגדלות שבאו בבחי' תוספות. דהיינו בזווג דפב"פ דאו"א וזכור זה. 

והנה מתחלה יצאו כל האורות של הגדלות כולם כלולים בכלי דכתר, כלומר בנה"י דכתר. כי הכתר עצמו שהוא הראש הב' לא לקח לעצמו שום חלק במוחיןדגדלות האלו. כנ"ל. אלא רק משום שכל חידושי אורות באים בהכרח מא"ס ב"ה כנודע, וע"כ צריך האור החדש הזה להשתלשל מא"ס ב"ה דרך כל הסבות, הקודמות לפרצוף זה המקבל והממשיך להאור החדש, ונבחן משום זה, שהוא יורד מא"ס ב"ה ומשתלשל ממדרגה למדרגה עד שבא אל המקבל, שהוא המסובב מכל אותם המדרגות שקדמו לו. ולפיכך נבחן שגם או"א העלו מ"ן אל הכתר, שהוא בחינת גלגלתא ועינים דאו"א, דהיינו הראש שלהם, וגם הכתר אל הראש שלו, וכן למעלה עד א"ס ב"ה, ואז נמשך האור החדש מא"ס ב"ה דרך המדרגות עד שבא לבחינת טפת הזווג דגלגלתא ועינים שבכתר, שהם חו"ב שבכתר, והטפה מתלבשת בנה"י החדשים דכתר שפירושו נה"י שלמים שיכולים להגלות כלפי חוץ (עי' לעיל דף תק"ז ד"ה יכולים) ונה"י דכתר הללו עם האור דטפת הזווג הנמשך מא"ס ב"ה, יורדים ומתלבשים במוחין דאו"א.

ולפיכך האור הזה הנ"ל, המכונה טפת הזווג דחו"ב שבכתר, המלובש בנה"י דכתר, שירדו למוחין דאו"א, נבחן לכללות כל האור המתפשט בכל ה"פ של הנקודים, כי כל המדרגות של הנקודים אינם אלא התמעטות מן אור הכללי הזה, כי הולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד שנעלם ומסתלק לשורשו, אלא כיון שאור העליון אינו פוסק, ע"כ הוא מוציא קומות חדשות בדרך התמעטותו, זו למטה מזו עד שמתעלם ועולה להמאציל, ע"ד שנתבאר בהסתלקות האורות דפרצופים הקודמים. הרי שאותו האור המלובש בנה"י דכתר, הוא כללות האור של כל הפרצופים כולם של הנקודים. 

סיכום: בשיעור הקודם הודגשה מידת הדעת. אמרנו שדעת, לראשונה יצאה בעולמות דעת שמגיעה לראש, והראש הוא כבר לא כח"ב אלא חב"ד. דעת זה רצון הגוף, ז"ת הנקראים זו"ן שעלו לבינה ויצרו שם ביקוש. זה מיוחד כי או"א הם חכמה ובינה, שלמרות שהיתה להם גדלות, בינה לא רוצה לבוא בזיווג פב"פ עם אבא כי יש לה תכונת ח"ח. אבל אם הבנים, שהם הזו"ן, מבקשים, אז היא הופכת פניה ועושה זיווג עם אבא פב"פ. העליה הזו של ז"ת דנקודים, למדנו סדר שלם איך זה עולה ונקרא הארה דרך היסוד, שורוק, ו' ונקודה. אז הבח' הזו נלמדה בשיעור הקודם, עולה למעלה, ומעלה את ז"ת דנקודים לבינה. כזו"ן אלה עולים לבינה, זה נקרא שיש דעת. 

עכשיו נמצאים במצב שבראש יש חכמה, בינה ודעת. הדעת הזו היא ביקוש מהתחתון. בשיעור זה אומר, שהביקוש מהתחתון אומר "או"א תנו לי אור". הם עונים שאינם אחראים על האור אלא רק שליחים. הם עולים לכתר ומבקשים אור. הכתר עולה לראש א' ישסו"ת שגם לו אין אור. כך עולים כ"א למקום גבוה יותר. כמו כל ביקוש ותפילה. כך עולים לביקוש, עד שמגיעים לא"ס. זה הולך מאו"א לכתר, מכתר לראש א' ישסו"ת, משם לראש הס"ג, לראש הע"ב, לגלגלתא ועד א"ס. באים ומבקשים לפי ביקוש התחתון שהוא דעת. עד שמגיעים לדעת.

בא אור לבח' ראש דאו"א ועושה זיווג דהכאה, ואז מתפשט האור לגוף ונשבר. השבירה הזו היא שבירה של טעמים. כמו טעמים, אבל למדנו שאחרי שיש שבירה, או ביטוש, במקרה שלמדנו קודם, זה היה ביטוש שגורם להזדככות המסך, כי הוא מזכך את הטבור, כי הטבור – הראש רואה שכבר לא יכול לעמוד במצב. פה לא צריך לעשות חשבון. רואה שנשבר ואם כך נשבר, פגם וחטא בבח' זו, ילך לבח' יותר נמוכה ששם יכול לעבוד את השם. אם פגם גם בזה, עולה למעלה. 

פה יש פגימה בדרך, כי דרך התיקון, מה שקרה בנקודות – עשה זיווג על ד' ג' לפי האור שביקש. ד' ג' כי הרשימות, הביקוש עלה מנה"י דא"ק שהוא ד' ג'. עלו הרשימות וביקשו אור. קודם כל ד' ג', רואה שנשבר. אם נשבר הוא קיבל החלטה בראש שמסתלק. בגלל שנשבר אומר שהרי לא יכול לעמוד בזיווג על ד' ג' אז מסתלק, ז"א שעביות המסך שנקראת טבור מתחילה להזדכך. יש החלטה – אני מסתלקת לגמרי. אבל, למדנו שכל תחתון עושה את הפעולה שלו לאט לאט. אז מזדכך בדרך המדרגה. בדרך ישנן עוד שבירות, כמו שבדרך למדנו בא"ק שהיו עוד זיווגים דהכאה, יצאו פרצופי הנקודות, אותו הדבר פה – יוצאים פרצופי הנקודות. לא ברור, אם ראה שנשבר כבר, שיפסיק לעשות זיווג דהכאה, אבל הוא לא יכול. אדם שפגע וחטא לא יכול להתגבר בבת אחת. הולך ומתמעט. נאמר שאדם כועס. לא יכול להגיד שביום אחד מפסיק לכעוס. אלא שהחליט שעושה עבודה על הפסקת הכעס, לאט לאט מפסיק עד שמסתלק לראש. אותו הדבר פה, עשו עבודה לאט לאט. בדרך יצאו עוד מלכים. עד שהגיע לראש ואז, כמו שראינו (ציור) בא"ק, גלגלתא הגיע לראש, עשה שם זיווג, יצא ע"ב הפנימי ונולד, ראה שהרשימות באו מראש, ירד לנקודה האחרונה בגוף, שם יכול להגיע כי נשבר ויודע שנשבר במקום הזה, ויודע שבגלל שהיה בדרך הסתלקות, בג' ששייך לד' ג'. פה הולך לעשות ג' לבד, ולא ג' ששייך לד' ג'. גם כאן אומר שנשבר בג', אבל הולך לעשות זיווג ג' חדש, על ג' ב' ששייך לב' בכלל. לכן אומר ששם יוכל לעשות. לפחות צריך לנסות, וזה ראש חדש שיצא, שנקרא ישסו"ת. גם הוא יצא בטעמים. נשבר, היתה החלטה להסתלק מהמדרגה, ודרך ההסתלקות יצאו עוד מלכים וגם הם נשברו.

פה אומר בעה"ס, יצאו ה' פרצופים: אבא, אמא, ישראל סבא, תבונה וראש הדעת. ראש הדעת יצא על ב' א' ראש בלי גוף, כי א' הוא עביות קלושה. עד כאן ה' פרצופים שלא ברור למה סופר את או"א כב' פרצופים, כי יצאו פרצוף אחד. 

המבט הזה שצויר פה ילמד עוד הרבה. רק להבין בכללות שכל שבירת הכלים יצאו בב' פרצופים עיקריים, שבהם היו טעמים ונקודות, והגופים שיצאו נקראים מלכים שנשברו. זה נקרא 'מלכי דחג"ת' ומלכי תנהי"מ. אלה המלכים עליהם נדבר עוד הרבה, רק להבין את המבט הכללי של מה שקרה פה. 

עוד מספר בעה"ס, ששבירת הכלים א היתה על סדר המדרגה, וב' – שהקטנות קדמה לגדלות. בקטנות לא היתה שבירה, אלא רק אח"כ שנשברה הגדלות אז הקטנות נשברה איתה, אבל לא בעיקר המדרגה בקטנות לא היתה שבירה.

נק' נוספת – הכלים דקטנות ניתנו מנק' דס"ג.

אומר עוד, שהקטנות פה קדמה לגדלות, לא כמו בעולם א"ק. וכל מה שאנחנו מדברים על השבירה מדברים מאורות הגדלות ולא מדברים מאורות של קטנות. 

דבר נוסף, למדנו שכאשר היתה שבירת הכלים, חזרו למצב הקטנות, והאח"פ דאו"א חזרו לגוף. הרי עלו לגוף ועשו זיווג פב"פ. אומר שאותם אח"פ ירדו חזרה לגוף, אבל אח"פ אלה הם מורכבים מדעת, חסד, גבורה, ת"ת, נהי"מ. כל פעם שנשבר מלך, אותם אח"פ ששייכים לאותו מלך הם שירדו לגוף.

אח"פ של מלך הדעת שנשבר ירדו לגוף. כשנשבר אח"פ של מלך החסד, אז האח"פ שעשו זיווג להוליד מלך החסד ירדו לגוף, וכו' בכל המלכים. 

עוד אומר, שהאור שעליו עשו זיווג הוא אור הדעת עליו היה ביקוש של א"ס, עד שירד לאו"א ועליו עשו זיווג. 

חלק ז שיעור 17 עמוד תקטו

מ) והנה פשוט הוא, שלא נגמרו אחורים דאו"א לירד עד כלות שבירת ז' כלים, שכל בחינת שבירת מלך א', היה גורם ירידת קצת מאחורים דאו"א. וזהו ביאור הענין. הנה כאשר נעריך מציאות הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב, יש"ס ותבונה, כנ"ל. נמצא, כי עד שליש ספירת ת"ת, שהוא המלך הד' אז נגמרו לירד אחורים דאו"א עלאין, וכאשר נשברו כל הז' מלכים, אז ירדו גם אחורים דיש"ס ותבונה.

מ) הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב ישסו"ת וכו': וצריכים להבין ענין הערכת הז' מלכים בד' הפרצופים או"א וישסו"ת, שהוא המפתח להבנת מלוכתם ומיתתם דז' מלכים דנקודים. ולכל בחינות זו"ן שבאבי"ע אשר הז' מלכים הללו המה שורשם. 

ונבאר אותם כאן בקיצור בדרך כללות, ולהלן בפירוש דברי הרב נבארם באורך בפרטות. ותדע, כי ה' פרצופים יצאו כאן בעולם הנקודים: ד' פרצופים, שהם: חכמה. בינה. ישראל סבא. ותבונה. יצאו בראש וגוף. ופרצוף החמישי, שהוא פרצוף הדעת יצא בראש בלי גוף. עוד תדע כי גם סדר שבירת הכלים היה ג"כ בסדר הזדככות המסך ע"פ המדרגה, כמו סדר הסתלקות האורות מהכלים דגוף של הפרצופים הקודמים דא"ק. גם ידעת שהכלים דנקודים קדמו לאורות, כי הכלים דנקודות דס"ג, אשר נתפשטו מלמטה מטבור דא"ק, ואורותיהם נסתלקו בעת צמצום נה"י דא"ק, ונשארו ריקנים מאורותיהם, המה עברו והיו לכלים דנקודים. כי הכלים שנתרוקנו מחמת ההסתלקות אורות בהגוף דעליון, נעשו תמיד לכלים בפרצוף התחתון, כנודע. 

גם תדע, שכל המדובר שבכאן הוא רק מאורות דגדלות, שבאו לאו"א בסוד תוספות. אבל מאורות דקטנות, דהיינו מבחינת אב"א דאו"א אין הרב עוסק כאן. כי בבחינת הקטנות שיצאה מתחילת אצילותו לא היה שום שבירה וביטול, כנ"ל, וכל הביטול ושבירה ופגם היה רק באורות דגדלות שבאו בבחי' תוספות. דהיינו בזווג דפב"פ דאו"א וזכור זה. 

והנה מתחלה יצאו כל האורות של הגדלות כולם כלולים בכלי דכתר, כלומר בנה"י דכתר. כי הכתר עצמו שהוא הראש הב' לא לקח לעצמו שום חלק במוחיןדגדלות האלו. כנ"ל. אלא רק משום שכל חידושי אורות באים בהכרח מא"ס ב"ה כנודע, וע"כ צריך האור החדש הזה להשתלשל מא"ס ב"ה דרך כל הסבות, הקודמות לפרצוף זה המקבל והממשיך להאור החדש, ונבחן משום זה, שהוא יורד מא"ס ב"ה ומשתלשל ממדרגה למדרגה עד שבא אל המקבל, שהוא המסובב מכל אותם המדרגות שקדמו לו. ולפיכך נבחן שגם או"א העלו מ"ן אל הכתר, שהוא בחינת גלגלתא ועינים דאו"א, דהיינו הראש שלהם, וגם הכתר אל הראש שלו, וכן למעלה עד א"ס ב"ה, ואז נמשך האור החדש מא"ס ב"ה דרך המדרגות עד שבא לבחינת טפת הזווג דגלגלתא ועינים שבכתר, שהם חו"ב שבכתר, והטפה מתלבשת בנה"י החדשים דכתר שפירושו נה"י שלמים שיכולים להגלות כלפי חוץ (עי' לעיל דף תק"ז ד"ה יכולים) ונה"י דכתר הללו עם האור דטפת הזווג הנמשך מא"ס ב"ה, יורדים ומתלבשים במוחין דאו"א.

ולפיכך האור הזה הנ"ל, המכונה טפת הזווג דחו"ב שבכתר, המלובש בנה"י דכתר, שירדו למוחין דאו"א, נבחן לכללות כל האור המתפשט בכל ה"פ של הנקודים, כי כל המדרגות של הנקודים אינם אלא התמעטות מן אור הכללי הזה, כי הולך ומתמעט ממדרגה למדרגה עד שנעלם ומסתלק לשורשו, אלא כיון שאור העליון אינו פוסק, ע"כ הוא מוציא קומות חדשות בדרך התמעטותו, זו למטה מזו עד שמתעלם ועולה להמאציל, ע"ד שנתבאר בהסתלקות האורות דפרצופים הקודמים. הרי שאותו האור המלובש בנה"י דכתר, הוא כללות האור של כל הפרצופים כולם של הנקודים. 

סיכום: בשיעור הקודם הודגשה מידת הדעת. אמרנו שדעת, לראשונה יצאה בעולמות דעת שמגיעה לראש, והראש הוא כבר לא כח"ב אלא חב"ד. דעת זה רצון הגוף, ז"ת הנקראים זו"ן שעלו לבינה ויצרו שם ביקוש. זה מיוחד כי או"א הם חכמה ובינה, שלמרות שהיתה להם גדלות, בינה לא רוצה לבוא בזיווג פב"פ עם אבא כי יש לה תכונת ח"ח. אבל אם הבנים, שהם הזו"ן, מבקשים, אז היא הופכת פניה ועושה זיווג עם אבא פב"פ. העליה הזו של ז"ת דנקודים, למדנו סדר שלם איך זה עולה ונקרא הארה דרך היסוד, שורוק, ו' ונקודה. אז הבח' הזו נלמדה בשיעור הקודם, עולה למעלה, ומעלה את ז"ת דנקודים לבינה. כזו"ן אלה עולים לבינה, זה נקרא שיש דעת. 

עכשיו נמצאים במצב שבראש יש חכמה, בינה ודעת. הדעת הזו היא ביקוש מהתחתון. בשיעור זה אומר, שהביקוש מהתחתון אומר "או"א תנו לי אור". הם עונים שאינם אחראים על האור אלא רק שליחים. הם עולים לכתר ומבקשים אור. הכתר עולה לראש א' ישסו"ת שגם לו אין אור. כך עולים כ"א למקום גבוה יותר. כמו כל ביקוש ותפילה. כך עולים לביקוש, עד שמגיעים לא"ס. זה הולך מאו"א לכתר, מכתר לראש א' ישסו"ת, משם לראש הס"ג, לראש הע"ב, לגלגלתא ועד א"ס. באים ומבקשים לפי ביקוש התחתון שהוא דעת. עד שמגיעים לדעת.

בא אור לבח' ראש דאו"א ועושה זיווג דהכאה, ואז מתפשט האור לגוף ונשבר. השבירה הזו היא שבירה של טעמים. כמו טעמים, אבל למדנו שאחרי שיש שבירה, או ביטוש, במקרה שלמדנו קודם, זה היה ביטוש שגורם להזדככות המסך, כי הוא מזכך את הטבור, כי הטבור – הראש רואה שכבר לא יכול לעמוד במצב. פה לא צריך לעשות חשבון. רואה שנשבר ואם כך נשבר, פגם וחטא בבח' זו, ילך לבח' יותר נמוכה ששם יכול לעבוד את השם. אם פגם גם בזה, עולה למעלה. 

פה יש פגימה בדרך, כי דרך התיקון, מה שקרה בנקודות – עשה זיווג על ד' ג' לפי האור שביקש. ד' ג' כי הרשימות, הביקוש עלה מנה"י דא"ק שהוא ד' ג'. עלו הרשימות וביקשו אור. קודם כל ד' ג', רואה שנשבר. אם נשבר הוא קיבל החלטה בראש שמסתלק. בגלל שנשבר אומר שהרי לא יכול לעמוד בזיווג על ד' ג' אז מסתלק, ז"א שעביות המסך שנקראת טבור מתחילה להזדכך. יש החלטה – אני מסתלקת לגמרי. אבל, למדנו שכל תחתון עושה את הפעולה שלו לאט לאט. אז מזדכך בדרך המדרגה. בדרך ישנן עוד שבירות, כמו שבדרך למדנו בא"ק שהיו עוד זיווגים דהכאה, יצאו פרצופי הנקודות, אותו הדבר פה – יוצאים פרצופי הנקודות. לא ברור, אם ראה שנשבר כבר, שיפסיק לעשות זיווג דהכאה, אבל הוא לא יכול. אדם שפגע וחטא לא יכול להתגבר בבת אחת. הולך ומתמעט. נאמר שאדם כועס. לא יכול להגיד שביום אחד מפסיק לכעוס. אלא שהחליט שעושה עבודה על הפסקת הכעס, לאט לאט מפסיק עד שמסתלק לראש. אותו הדבר פה, עשו עבודה לאט לאט. בדרך יצאו עוד מלכים. עד שהגיע לראש ואז, כמו שראינו (ציור) בא"ק, גלגלתא הגיע לראש, עשה שם זיווג, יצא ע"ב הפנימי ונולד, ראה שהרשימות באו מראש, ירד לנקודה האחרונה בגוף, שם יכול להגיע כי נשבר ויודע שנשבר במקום הזה, ויודע שבגלל שהיה בדרך הסתלקות, בג' ששייך לד' ג'. פה הולך לעשות ג' לבד, ולא ג' ששייך לד' ג'. גם כאן אומר שנשבר בג', אבל הולך לעשות זיווג ג' חדש, על ג' ב' ששייך לב' בכלל. לכן אומר ששם יוכל לעשות. לפחות צריך לנסות, וזה ראש חדש שיצא, שנקרא ישסו"ת. גם הוא יצא בטעמים. נשבר, היתה החלטה להסתלק מהמדרגה, ודרך ההסתלקות יצאו עוד מלכים וגם הם נשברו.

פה אומר בעה"ס, יצאו ה' פרצופים: אבא, אמא, ישראל סבא, תבונה וראש הדעת. ראש הדעת יצא על ב' א' ראש בלי גוף, כי א' הוא עביות קלושה. עד כאן ה' פרצופים שלא ברור למה סופר את או"א כב' פרצופים, כי יצאו פרצוף אחד. 

המבט הזה שצויר פה ילמד עוד הרבה. רק להבין בכללות שכל שבירת הכלים יצאו בב' פרצופים עיקריים, שבהם היו טעמים ונקודות, והגופים שיצאו נקראים מלכים שנשברו. זה נקרא 'מלכי דחג"ת' ומלכי תנהי"מ. אלה המלכים עליהם נדבר עוד הרבה, רק להבין את המבט הכללי של מה שקרה פה. 

עוד מספר בעה"ס, ששבירת הכלים א היתה על סדר המדרגה, וב' – שהקטנות קדמה לגדלות. בקטנות לא היתה שבירה, אלא רק אח"כ שנשברה הגדלות אז הקטנות נשברה איתה, אבל לא בעיקר המדרגה בקטנות לא היתה שבירה.

נק' נוספת – הכלים דקטנות ניתנו מנק' דס"ג.

אומר עוד, שהקטנות פה קדמה לגדלות, לא כמו בעולם א"ק. וכל מה שאנחנו מדברים על השבירה מדברים מאורות הגדלות ולא מדברים מאורות של קטנות. 

דבר נוסף, למדנו שכאשר היתה שבירת הכלים, חזרו למצב הקטנות, והאח"פ דאו"א חזרו לגוף. הרי עלו לגוף ועשו זיווג פב"פ. אומר שאותם אח"פ ירדו חזרה לגוף, אבל אח"פ אלה הם מורכבים מדעת, חסד, גבורה, ת"ת, נהי"מ. כל פעם שנשבר מלך, אותם אח"פ ששייכים לאותו מלך הם שירדו לגוף.

אח"פ של מלך הדעת שנשבר ירדו לגוף. כשנשבר אח"פ של מלך החסד, אז האח"פ שעשו זיווג להוליד מלך החסד ירדו לגוף, וכו' בכל המלכים. 

עוד אומר, שהאור שעליו עשו זיווג הוא אור הדעת עליו היה ביקוש של א"ס, עד שירד לאו"א ועליו עשו זיווג. 

1. הביקוש בגדלות דניקודים הוא על פי הביקוש של הרשימות של שליש תחתון

דנה"י דא"ק שהביקוש שלהם בא לידי ביטוי ע"י ז"ת דניקודים שעלו לביקוש מאמא.

2. הביקוש שיש באו"א נקרא דעת שהוא זה שגורם לזיווג.

3. הביקוש עולה עד אין סוף ויורד חזרה עד לאו"א והאור כנגד ביקוש זה הוא האור

ששייך לכל המלכים שיוצאים ונשברים.

4. כל מלך שנשבר אותם אח"פ של הראש ששייכים לזיווג של אותו מלך הם אלה

שיורדים בבחינת גוף, זה שכתוב שהאחוריים אינם מסתיימים לירד עד שנשברים

כל הכלים.

5. בעולם הניקודים יצאה הקטנות לפני הגדלות שלא נשברה אלא רק אח"כ שיצאה הגדלות בגלל שהקטנות התחברה עם הגדלות אז נשברה.

6. כל המדובר משבירת הכלים הוא רק ממצב של זיווג פנים בפנים שיצאו על

הביקוש שהגיע משליש תחתון דנה"י דא"ק והוא מהווה את האור של גמר תיקון, ועל כן שבירת הכלים היא הבסיס גם לתיקון הסופי שאם נתקן אותו אז יהיה גמר

התיקון.

בס"ד

חלק ז שיעור 16 עמוד תקיג

* לט) ונחזור אל הכוונה. ונאמר כי הלא או"א היו מתחלה פב"פ, לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ"ל, אמנם מ"ן שלהם, הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו, אשר היו במעי בינה, ואלו היו מ"ן דילה. כי כן הוא תמיד, שהבנים הם מ"ן דאמא. ובעוד שאלו הז' מלכים היו תוך הבינה, היו מעלין מ"ן, וגורמין זווג לאו"א, ונמשכו להם מוחין והוחזרו או"א פב"פ, ונזדווגו יחד, כדי להוציא ז' מלכים אלו. ובעת צאת המלכים אלו, אם לא מתו, אלא שהיו קיימים, היו מעמידין לאו"א פב"פ אפילו שיצאו למטה. והיו מועילין למ"ן שלהם, אמנם יען שנשברו ומתו, לכן גם או"א, האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה, ואז חזרו להם אב"א, כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ"ן ומקיים חזרתן פב"פ.

* עץ  חיים שער ט' פרק א'.

לט) או"א היו מתחלה פב"פ לפי שנעשה להם מוחין מן הכתר: כמ"ש לעיל (דף תק"ט ד"ה החו"ג) שהזווג דגדלות דאו"א היה ע"י השגת הנה"י המגולים מכתר דנקודים, ע"ש. 

מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת הז' מלכים: כבר נתבאר לעיל, שאין או"א חוזרים פב"פ אלא אם כן ע"י העלאת מ"ן דזו"ן. כנ"ל (תק"א באו"פ ד"ה המדרגה הד' עש"ה) משום שבינה משורשה הוא בסוד כי חפץ חסד הוא, ודוחית חכמה, אלא בשעה שזו"ן עולים אליה למ"ן, הנה אז נתעורר בה שורשה דאו"י, מצד שזו"ן דאו"י הם בניה שהאצילה אותם בהארת חכמה, וע"כ אחר שזו"ן עולים אליה למ"ן, ובינה מתעוררת להשפיע להם הארת חכמה, הנה אז היא פוסקת את האחורים שלה, ומחזרת פניה לחכמה ומזדווגת עמו פב"פ ומחדשת הארת חכמה לזו"ן, ואחר שזו"ן משיגים הארת חכמה, אז באים למקומם למטה. ומשם ואילך נמצאת בינה בזווג פנים בפנים עם חכמה, כדי לקיים הארת חכמה בזו"ן כנ"ל עש"ה. 

והנה כאן, (נ"ב מכתי"ק המחבר זצ"ל, צ"ע הרי זו"ן נאצלו מחוטם פה דדיקנא מקודם לכן. ומו' ונקודה קבלו רק הגדלות, כנ"ל חלק ו' הסתכלות פנימית אות י"ט שהורדת ה"ת לפה שה"ס ו' עושה שורק) עדיין לא נאצלו הזו"ן שיוכלו לעלות למ"ן לאו"א, וע"כ נעשה העלאת מ"ן זו, על ידי הנה"ידא"ק הפנימי, והיסוד דא"ק האיר לאו"א סוד השורק, ו' ונקודה. כנ"ל בדברי הרב (דף תכ"ג אות ל"א) אשר הו' הוא בחינת ז"א. והנקודה היא בחינת הנוקבא, שהם נעשו למ"ן באמא, ואז נתעוררה אמא להשפיע בהם הארת חכמה והפסיקה האחורים שלה ושבה פב"פ עם אבא, ואו"א מעלים מ"ן יותר למעלה דהיינו אל הכתר, וגם הכתר למעלה ממנו וכו' עד א"ס ב"ה ואז יורד אור חדש מא"ס ב"ה ומשתלשל דרך המדרגות עד לטפת הזווג דאו"א היורד על הו' ונקודה שבתוכם, שהם זו"ן, והמה קונים הארת חכמה. ואחר זה התפשטו למקומם למטה, דהיינו לז' תחתונות דנקודים. וכדי לקיים הארת החכמה בהזו"ן מחויבת אמא להמשיך את הפב"פ עם אבא. 

ובזה תבין דברי הרב אשר מלבד שזו"ן גורמים החזרת או"א פב"פ בעת היותם באמא למעלה בסוד מ"ן אלא אפילו אחר שהתפשטו למטה למקומם, נחשבים ג"כ, לגורמים הקיום דזווג או"א פב"פ. כי בגללם מחויבת אמא להיות פב"פ עם אבא כדי לקיים את הארתם בזו"ן. כמבואר. וז"ש "מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו אשר היו במעי הבינה ואלו היו מ"ן דילה" דהיינו כנ"ל, שמתחלה היו הז' מלכים בבחינת מ"ן במעי הבינה, כי הם הו' ונקודה שהשפיע להם יסוד דא"ק, שבביאתם למעי אמא גרמו לה החזרת פב"פ עם אבא, כנ"ל. וגם אח"כ שהז' מלכים נתפשטו וירדו למקומם, המה ג"כ הגורמים לאו"א העמדה וקיום הבחינה דפב"פ כי בגללם מחויבת הבינה להמשיך הזווג פב"פ שלה עם אבא, כדי להשפיע ולקיים בהם הארת החכמה, כמבואר. 

יען שנשברו ומתו לכן גם או"א האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה: כי כל ענין של המשכת הזווג פב"פ דאו"א אינו אלא בשביל לקיים הארת גדלות אצל הבנים שהם זו"ן, כנ"ל בדיבור הסמוך, ולכן אחר שמתו הבנים, כבר אין לבינה צורך להמשיך הפב"פ עם אבא, וע"כ, הם חוזרים אב"א, וכל בחינת האורות דגדלות שהיו בהם יורדים ממדרגתם, ונופלים לבחינת גוף וז"ת, כלומר שנדחו מהראש דאו"א. 

וטעם ירידתם מהראש דאו"א, הוא, כי הבינה חזרה למדרגתה המקורית שמחשבת החסדים יותר מאור החכמה, כנ"ל. ונמצא, שאחר שמתו הבנים, ואין לה צורך עוד להמשיך בשבילם הארת חכמה, תכף חוזרת אב"א, דהיינו לקדמותה, להמשיך חסדים, ולדחות חכמה, ובזה דחתה והפילה המוחין דחכמה לחוץ מהראש, לבחינת ז"ת. בסו"ה הלא שרי יחדיו מלכים. (ישעי' י' פ"ח) כי אלו האחורים שירדו ממדרגתם ונעשו שרים, היו לפנים מלכים, דהיינו בהיותם למעלה בראש דאו"א בבחינת מוחין דגדלות. ועתה כשירדו לבחי' ז"ת נעשו שרים, כלומר, הכפופים ומשועבדים להמלכים והבן.

סיכום: אומר, אני רוצה להבין מה היה מיוחד בעולם הנקודים שלא היה במקומות אחרים. אומר שהיה פה משהו מיוחד, שהיה זיווג על רצון שאף פעם לא בא לידי מימוש וקיום. הרצון הזה הוא של ד' ג' שלמטה מהפרסא. זה רצון שאם אקבל עליו אור, הוא מבטא את הרצון שנקרא 'גדלות כלי הקבלה'. דהיינו, אותה הנקודה האמצעית שעליה עשיתי צמצום, שהיא בא"ס קיבלה את כל אור החכמה, עליה אני רוצה עכשיו לעשות זיווג.

האור, אם יתקבל, יתקבל כחדש. הזיווג עליו נעשה כמו בכל רצון. אם רוצה לעשות זיווג על רצון, צריך להרגיש את הרצון, אז משהו גרם לכך שארגיש את הרצון הגדול הזה. את הרצון הגדול מרגישים בהארה עליו. מעוררים רצון ע"י פגישה עם מציאות שמחוצה לי שמעוררת רצון. למשל, אם רואה טבעת יהלום ורוצה אותה. יש אנשים שמדברים ביניהם ופתאום מביאים להם גלידה לשולחן. לפני כן לא רצו ולא חשבו על גלידה. זה נקרא משהו שמאיר ומעורר את אותו רצון. מה שיאיר את המקום הזה, תמיד כשיש הארה מצד הראש, הנקרא מאציל, שמביא מציאות. עוד לא קיבלתי אותה אבל היא נראית לי. הראש, המאציל שמראה מציאות הוא הכתר. ראש דכתר, אחרי שנגמרה הקטנות בא אור ע"ב ס"ג ועורר את הכתר שעשה זיווג על ד' ג', כי עלו רשימות מנק' דס"ג על ב' א' ויצא קטנות ונשארו רשימות ד' ג' בראש בינתיים, במאציל ביקשו הארה, זו ראיית מציאות. אחרי שראו את המציאות שלא יכולה להתפשט לגוף, כי ראש דהתלבשות. אומר שיתן לאו"א. אבא ראה את האור ואמר לאמא שיש פה אור עצום ושאל אם רוצה. היא עונה שלא, כי ח"ח, ולא באה לאכול כלום. באה רק להשפיע. היא בינה. אומר שאם לא רוצה אז לא צריך. בינתיים, הכתר הראה מציאות כזו. בינה לא רוצה, אבל התעורר פתאום הרשימות שיש למטה מטבור דא"ק, שלמטה מהטבור, בנק' שלמטה מפרסא, הנקראות שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד. קו אמצעי הנקרא יסוד, הארת היסוד. נקרא גם ו' ונקודה וגם שורוק. יש לזה הרבה שמות. לומדים פה שהתעורר רצון גדול ועצום שלא היה כנגדו בכל המציאות. כמו בפורים – התעורר רצון, עטרת זהב גדולה. התעורר הרצון הזה, וכשהוא מתעורר הולכים לבקש עליו אור. הולכים לנקבה למעלה, לעליון, לרצון בעליון שיתפשט לתחתון, אז יהיה לו ביקוש. שליש תחתון שקיבלו פתאום הארה מרחוק, מהכתר, עלו למעלה לבקש אור. בדרך למעלה פגשו בז"ת דנקודים וביחד איתם עלו לאמא ואמרו לה שרוצים אור. אמרה להם שאם רוצים אור היא תביא להם. היא לכשעצמה רוצה רק חסדים, אבל אם הבנים רוצים אז כמו שלמדנו בחלק ה' שדעת זה זו"ן שעלו לבינה, וגרמו לה להפוך פניה. זה נקרא דעת המזווג, בסוד 'וידע אדם את חוה אישתו'. דעת מייצר זיווג בין ההכרה העליונה ובין הממשות של הרצון. בין אבא לאמא. אז נוצר זיווג פב"פ ביניהם ונהיתה בח' דעת.

עד כאן, הבנו מה היה התהליך, כדי שתתקיים דעת המזווג בין או"א. 

נחזור בקצרה – אחרי שהיה קטנות ונגמרה, היה ביקוש של ד' ג', אבל רק על ראש דזכר שעשה זיווג על ד' ג', והאיר הארה מרחוק לשליש תחתון דנה"י דא"ק, עלה לביקוש עם ז"ת דנקודים לאמא, והיא בגלל שקיבלה ביקוש מלמטה, הפנתה פניה לאבא ונהיה דעת המזווג. 

עכשיו נראה הלאה מה קרה. אומר, שקודם כל רוצה שתבין מי זו הדעת. מספר, שהדעת היא כזו שמזווגת בין או"א ומולידה גוף. כל זמן שהיא מזווגת ומולידה היא נמצאת. ז"א כל זמן שהגוף קיים, למשל כשהחלטת, עשית זיווג, יש לי דעת שרוצה להיות אדם דתי, אז כל זמן שהדעת מתקיימת אז אתה דתי. ברגע שהדעת הזו נעלמת, אולי כי בא חבר ומציע לבוא לשחק גולות, ואתה הולך, אז הדעת אובדת. צריך לשמור על זכירה מתמדת של הדעת דקדושה. אם לרגע עוזבת ההרגשה בלב נעלמת, ולכן צריך להחזיק את הדעת בראש. לכן אומר, ברגע שהדעת נעלמת אם אין גוף. 

אם אין גוף, ואין סיכוי לעשות פעולה אז גם הדעת נעלמת. אף אחד אין לו דעת לרצות מה שאינו יודע מהו ולא מכיר, אם אין גוף ואין הרגשה כזו. אין דעת. לכן משני הכיוונים אין דעת – אם אין ביקוש מלמטה וגם אם אין אפשרות לקיים מלמטה. כל זמן שיש למטה ביקוש והרגשה, אז צריך להחזיק את הדעת. זו נקודה שתילמד בהמשך וכדאי לזכור.

מה קרה בעולמות, אחרי שהיתה הדעת והיה זיווג, אז הזיווג מתפשט לגוף, להרגשה, ונשבר. היות ונשבר אז אומר, כבר לא צריך את הדעת. נשבר כי עברו את הפרסא. ברגע שנשבר חזר כי לא צריך את הדעת, אז אמא כבר לא רוצה לחכמה וחוזר לאב"א ולא לפב"א כי הם רק הכנה לפב"פ, ואח"פ של הראש ירדו חזרה לגוף. זה התהליך שקרה. 

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ג – תקי"ד ט"ז אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו לומדים סוד הדעת בעולם הנקודים שגרם לזיווג פב"פ בין או"א. וכתוצאה מזה היתה שבירה.
2. התהליך של יציאת פב"פ בשלבים הבאים:
א – התעוררות רשימות ד'ג' לאחר הקטנות לאחר הקטנות עוררו את אור ע"ב ס"ג
ב – בעקבות אור ע"ב ס"ג ירדה ה' תתאה מכתר וכתוצאה מכך נעשו ב' פעולות: האחת החזרת או"א לראש והשניה זיווג ד'ג' של כתר
ג – זיווג ד'ג' היות והוא בראש דכתר שהוא זכר, אינו מתפשט לגוף, אולם מאיר מרחוק את הרשימות ד'ג' שנמצאים בשליש תחתון דנה"י דא"ק – גדלות הרצון שמבטא את הנקודה האמצעית בא"ס, שעליה היה צמצום.
ד – התעוררות הרצון הנקרא ו' ונקודה או טיפת היסוד או הארת השורוק או שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד, עלו לביקוש ויחד עם ז"ת דנקודים עלו לאמא
ה – זו"ן שעלו לאמא נקראים דעת והם שגרמו להחזרת פניה של אמא לאבא לזיווג פב"פ.
3. זיווג פב"פ התפשט לגוף, גרם לשבירה וכתוצאה מכך או"א חזרו לזיווג אב"א ואח"פ של הראש ירדו חזרה למקום הגוף.
4. חשוב לזכור תכונה חשובה של הדעת – כל זמן שקיים גוף, חייבת הדעת להתקיים וכן שאין גוף שלא יכול להתקיים אזי גם הדעת מסתלקת
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ז שיעור 16 עמוד תקיג

* לט) ונחזור אל הכוונה. ונאמר כי הלא או"א היו מתחלה פב"פ, לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ"ל, אמנם מ"ן שלהם, הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו, אשר היו במעי בינה, ואלו היו מ"ן דילה. כי כן הוא תמיד, שהבנים הם מ"ן דאמא. ובעוד שאלו הז' מלכים היו תוך הבינה, היו מעלין מ"ן, וגורמין זווג לאו"א, ונמשכו להם מוחין והוחזרו או"א פב"פ, ונזדווגו יחד, כדי להוציא ז' מלכים אלו. ובעת צאת המלכים אלו, אם לא מתו, אלא שהיו קיימים, היו מעמידין לאו"א פב"פ אפילו שיצאו למטה. והיו מועילין למ"ן שלהם, אמנם יען שנשברו ומתו, לכן גם או"א, האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה, ואז חזרו להם אב"א, כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ"ן ומקיים חזרתן פב"פ.

* עץ  חיים שער ט' פרק א'.

לט) או"א היו מתחלה פב"פ לפי שנעשה להם מוחין מן הכתר: כמ"ש לעיל (דף תק"ט ד"ה החו"ג) שהזווג דגדלות דאו"א היה ע"י השגת הנה"י המגולים מכתר דנקודים, ע"ש. 

מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת הז' מלכים: כבר נתבאר לעיל, שאין או"א חוזרים פב"פ אלא אם כן ע"י העלאת מ"ן דזו"ן. כנ"ל (תק"א באו"פ ד"ה המדרגה הד' עש"ה) משום שבינה משורשה הוא בסוד כי חפץ חסד הוא, ודוחית חכמה, אלא בשעה שזו"ן עולים אליה למ"ן, הנה אז נתעורר בה שורשה דאו"י, מצד שזו"ן דאו"י הם בניה שהאצילה אותם בהארת חכמה, וע"כ אחר שזו"ן עולים אליה למ"ן, ובינה מתעוררת להשפיע להם הארת חכמה, הנה אז היא פוסקת את האחורים שלה, ומחזרת פניה לחכמה ומזדווגת עמו פב"פ ומחדשת הארת חכמה לזו"ן, ואחר שזו"ן משיגים הארת חכמה, אז באים למקומם למטה. ומשם ואילך נמצאת בינה בזווג פנים בפנים עם חכמה, כדי לקיים הארת חכמה בזו"ן כנ"ל עש"ה. 

והנה כאן, (נ"ב מכתי"ק המחבר זצ"ל, צ"ע הרי זו"ן נאצלו מחוטם פה דדיקנא מקודם לכן. ומו' ונקודה קבלו רק הגדלות, כנ"ל חלק ו' הסתכלות פנימית אות י"ט שהורדת ה"ת לפה שה"ס ו' עושה שורק) עדיין לא נאצלו הזו"ן שיוכלו לעלות למ"ן לאו"א, וע"כ נעשה העלאת מ"ן זו, על ידי הנה"ידא"ק הפנימי, והיסוד דא"ק האיר לאו"א סוד השורק, ו' ונקודה. כנ"ל בדברי הרב (דף תכ"ג אות ל"א) אשר הו' הוא בחינת ז"א. והנקודה היא בחינת הנוקבא, שהם נעשו למ"ן באמא, ואז נתעוררה אמא להשפיע בהם הארת חכמה והפסיקה האחורים שלה ושבה פב"פ עם אבא, ואו"א מעלים מ"ן יותר למעלה דהיינו אל הכתר, וגם הכתר למעלה ממנו וכו' עד א"ס ב"ה ואז יורד אור חדש מא"ס ב"ה ומשתלשל דרך המדרגות עד לטפת הזווג דאו"א היורד על הו' ונקודה שבתוכם, שהם זו"ן, והמה קונים הארת חכמה. ואחר זה התפשטו למקומם למטה, דהיינו לז' תחתונות דנקודים. וכדי לקיים הארת החכמה בהזו"ן מחויבת אמא להמשיך את הפב"פ עם אבא. 

ובזה תבין דברי הרב אשר מלבד שזו"ן גורמים החזרת או"א פב"פ בעת היותם באמא למעלה בסוד מ"ן אלא אפילו אחר שהתפשטו למטה למקומם, נחשבים ג"כ, לגורמים הקיום דזווג או"א פב"פ. כי בגללם מחויבת אמא להיות פב"פ עם אבא כדי לקיים את הארתם בזו"ן. כמבואר. וז"ש "מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחינה דפב"פ, היו מציאת ז' מלכים אלו אשר היו במעי הבינה ואלו היו מ"ן דילה" דהיינו כנ"ל, שמתחלה היו הז' מלכים בבחינת מ"ן במעי הבינה, כי הם הו' ונקודה שהשפיע להם יסוד דא"ק, שבביאתם למעי אמא גרמו לה החזרת פב"פ עם אבא, כנ"ל. וגם אח"כ שהז' מלכים נתפשטו וירדו למקומם, המה ג"כ הגורמים לאו"א העמדה וקיום הבחינה דפב"פ כי בגללם מחויבת הבינה להמשיך הזווג פב"פ שלה עם אבא, כדי להשפיע ולקיים בהם הארת החכמה, כמבואר. 

יען שנשברו ומתו לכן גם או"א האחורים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה: כי כל ענין של המשכת הזווג פב"פ דאו"א אינו אלא בשביל לקיים הארת גדלות אצל הבנים שהם זו"ן, כנ"ל בדיבור הסמוך, ולכן אחר שמתו הבנים, כבר אין לבינה צורך להמשיך הפב"פ עם אבא, וע"כ, הם חוזרים אב"א, וכל בחינת האורות דגדלות שהיו בהם יורדים ממדרגתם, ונופלים לבחינת גוף וז"ת, כלומר שנדחו מהראש דאו"א. 

וטעם ירידתם מהראש דאו"א, הוא, כי הבינה חזרה למדרגתה המקורית שמחשבת החסדים יותר מאור החכמה, כנ"ל. ונמצא, שאחר שמתו הבנים, ואין לה צורך עוד להמשיך בשבילם הארת חכמה, תכף חוזרת אב"א, דהיינו לקדמותה, להמשיך חסדים, ולדחות חכמה, ובזה דחתה והפילה המוחין דחכמה לחוץ מהראש, לבחינת ז"ת. בסו"ה הלא שרי יחדיו מלכים. (ישעי' י' פ"ח) כי אלו האחורים שירדו ממדרגתם ונעשו שרים, היו לפנים מלכים, דהיינו בהיותם למעלה בראש דאו"א בבחינת מוחין דגדלות. ועתה כשירדו לבחי' ז"ת נעשו שרים, כלומר, הכפופים ומשועבדים להמלכים והבן.

סיכום: אומר, אני רוצה להבין מה היה מיוחד בעולם הנקודים שלא היה במקומות אחרים. אומר שהיה פה משהו מיוחד, שהיה זיווג על רצון שאף פעם לא בא לידי מימוש וקיום. הרצון הזה הוא של ד' ג' שלמטה מהפרסא. זה רצון שאם אקבל עליו אור, הוא מבטא את הרצון שנקרא 'גדלות כלי הקבלה'. דהיינו, אותה הנקודה האמצעית שעליה עשיתי צמצום, שהיא בא"ס קיבלה את כל אור החכמה, עליה אני רוצה עכשיו לעשות זיווג.

האור, אם יתקבל, יתקבל כחדש. הזיווג עליו נעשה כמו בכל רצון. אם רוצה לעשות זיווג על רצון, צריך להרגיש את הרצון, אז משהו גרם לכך שארגיש את הרצון הגדול הזה. את הרצון הגדול מרגישים בהארה עליו. מעוררים רצון ע"י פגישה עם מציאות שמחוצה לי שמעוררת רצון. למשל, אם רואה טבעת יהלום ורוצה אותה. יש אנשים שמדברים ביניהם ופתאום מביאים להם גלידה לשולחן. לפני כן לא רצו ולא חשבו על גלידה. זה נקרא משהו שמאיר ומעורר את אותו רצון. מה שיאיר את המקום הזה, תמיד כשיש הארה מצד הראש, הנקרא מאציל, שמביא מציאות. עוד לא קיבלתי אותה אבל היא נראית לי. הראש, המאציל שמראה מציאות הוא הכתר. ראש דכתר, אחרי שנגמרה הקטנות בא אור ע"ב ס"ג ועורר את הכתר שעשה זיווג על ד' ג', כי עלו רשימות מנק' דס"ג על ב' א' ויצא קטנות ונשארו רשימות ד' ג' בראש בינתיים, במאציל ביקשו הארה, זו ראיית מציאות. אחרי שראו את המציאות שלא יכולה להתפשט לגוף, כי ראש דהתלבשות. אומר שיתן לאו"א. אבא ראה את האור ואמר לאמא שיש פה אור עצום ושאל אם רוצה. היא עונה שלא, כי ח"ח, ולא באה לאכול כלום. באה רק להשפיע. היא בינה. אומר שאם לא רוצה אז לא צריך. בינתיים, הכתר הראה מציאות כזו. בינה לא רוצה, אבל התעורר פתאום הרשימות שיש למטה מטבור דא"ק, שלמטה מהטבור, בנק' שלמטה מפרסא, הנקראות שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד. קו אמצעי הנקרא יסוד, הארת היסוד. נקרא גם ו' ונקודה וגם שורוק. יש לזה הרבה שמות. לומדים פה שהתעורר רצון גדול ועצום שלא היה כנגדו בכל המציאות. כמו בפורים – התעורר רצון, עטרת זהב גדולה. התעורר הרצון הזה, וכשהוא מתעורר הולכים לבקש עליו אור. הולכים לנקבה למעלה, לעליון, לרצון בעליון שיתפשט לתחתון, אז יהיה לו ביקוש. שליש תחתון שקיבלו פתאום הארה מרחוק, מהכתר, עלו למעלה לבקש אור. בדרך למעלה פגשו בז"ת דנקודים וביחד איתם עלו לאמא ואמרו לה שרוצים אור. אמרה להם שאם רוצים אור היא תביא להם. היא לכשעצמה רוצה רק חסדים, אבל אם הבנים רוצים אז כמו שלמדנו בחלק ה' שדעת זה זו"ן שעלו לבינה, וגרמו לה להפוך פניה. זה נקרא דעת המזווג, בסוד 'וידע אדם את חוה אישתו'. דעת מייצר זיווג בין ההכרה העליונה ובין הממשות של הרצון. בין אבא לאמא. אז נוצר זיווג פב"פ ביניהם ונהיתה בח' דעת.

עד כאן, הבנו מה היה התהליך, כדי שתתקיים דעת המזווג בין או"א. 

נחזור בקצרה – אחרי שהיה קטנות ונגמרה, היה ביקוש של ד' ג', אבל רק על ראש דזכר שעשה זיווג על ד' ג', והאיר הארה מרחוק לשליש תחתון דנה"י דא"ק, עלה לביקוש עם ז"ת דנקודים לאמא, והיא בגלל שקיבלה ביקוש מלמטה, הפנתה פניה לאבא ונהיה דעת המזווג. 

עכשיו נראה הלאה מה קרה. אומר, שקודם כל רוצה שתבין מי זו הדעת. מספר, שהדעת היא כזו שמזווגת בין או"א ומולידה גוף. כל זמן שהיא מזווגת ומולידה היא נמצאת. ז"א כל זמן שהגוף קיים, למשל כשהחלטת, עשית זיווג, יש לי דעת שרוצה להיות אדם דתי, אז כל זמן שהדעת מתקיימת אז אתה דתי. ברגע שהדעת הזו נעלמת, אולי כי בא חבר ומציע לבוא לשחק גולות, ואתה הולך, אז הדעת אובדת. צריך לשמור על זכירה מתמדת של הדעת דקדושה. אם לרגע עוזבת ההרגשה בלב נעלמת, ולכן צריך להחזיק את הדעת בראש. לכן אומר, ברגע שהדעת נעלמת אם אין גוף. 

אם אין גוף, ואין סיכוי לעשות פעולה אז גם הדעת נעלמת. אף אחד אין לו דעת לרצות מה שאינו יודע מהו ולא מכיר, אם אין גוף ואין הרגשה כזו. אין דעת. לכן משני הכיוונים אין דעת – אם אין ביקוש מלמטה וגם אם אין אפשרות לקיים מלמטה. כל זמן שיש למטה ביקוש והרגשה, אז צריך להחזיק את הדעת. זו נקודה שתילמד בהמשך וכדאי לזכור.

מה קרה בעולמות, אחרי שהיתה הדעת והיה זיווג, אז הזיווג מתפשט לגוף, להרגשה, ונשבר. היות ונשבר אז אומר, כבר לא צריך את הדעת. נשבר כי עברו את הפרסא. ברגע שנשבר חזר כי לא צריך את הדעת, אז אמא כבר לא רוצה לחכמה וחוזר לאב"א ולא לפב"א כי הם רק הכנה לפב"פ, ואח"פ של הראש ירדו חזרה לגוף. זה התהליך שקרה. 

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ג – תקי"ד ט"ז אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו לומדים סוד הדעת בעולם הנקודים שגרם לזיווג פב"פ בין או"א. וכתוצאה מזה היתה שבירה.
2. התהליך של יציאת פב"פ בשלבים הבאים:
א – התעוררות רשימות ד'ג' לאחר הקטנות לאחר הקטנות עוררו את אור ע"ב ס"ג
ב – בעקבות אור ע"ב ס"ג ירדה ה' תתאה מכתר וכתוצאה מכך נעשו ב' פעולות: האחת החזרת או"א לראש והשניה זיווג ד'ג' של כתר
ג – זיווג ד'ג' היות והוא בראש דכתר שהוא זכר, אינו מתפשט לגוף, אולם מאיר מרחוק את הרשימות ד'ג' שנמצאים בשליש תחתון דנה"י דא"ק – גדלות הרצון שמבטא את הנקודה האמצעית בא"ס, שעליה היה צמצום.
ד – התעוררות הרצון הנקרא ו' ונקודה או טיפת היסוד או הארת השורוק או שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד, עלו לביקוש ויחד עם ז"ת דנקודים עלו לאמא
ה – זו"ן שעלו לאמא נקראים דעת והם שגרמו להחזרת פניה של אמא לאבא לזיווג פב"פ.
3. זיווג פב"פ התפשט לגוף, גרם לשבירה וכתוצאה מכך או"א חזרו לזיווג אב"א ואח"פ של הראש ירדו חזרה למקום הגוף.
4. חשוב לזכור תכונה חשובה של הדעת – כל זמן שקיים גוף, חייבת הדעת להתקיים וכן שאין גוף שלא יכול להתקיים אזי גם הדעת מסתלקת
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 16 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקי"ג – תקי"ד ט"ז אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. בשיעור זה אנו לומדים סוד הדעת בעולם הנקודים שגרם לזיווג פב"פ בין או"א. וכתוצאה מזה היתה שבירה.
2. התהליך של יציאת פב"פ בשלבים הבאים:
א – התעוררות רשימות ד'ג' לאחר הקטנות לאחר הקטנות עוררו את אור ע"ב ס"ג
ב – בעקבות אור ע"ב ס"ג ירדה ה' תתאה מכתר וכתוצאה מכך נעשו ב' פעולות: האחת החזרת או"א לראש והשניה זיווג ד'ג' של כתר
ג – זיווג ד'ג' היות והוא בראש דכתר שהוא זכר, אינו מתפשט לגוף, אולם מאיר מרחוק את הרשימות ד'ג' שנמצאים בשליש תחתון דנה"י דא"ק – גדלות הרצון שמבטא את הנקודה האמצעית בא"ס, שעליה היה צמצום.
ד – התעוררות הרצון הנקרא ו' ונקודה או טיפת היסוד או הארת השורוק או שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד, עלו לביקוש ויחד עם ז"ת דנקודים עלו לאמא
ה – זו"ן שעלו לאמא נקראים דעת והם שגרמו להחזרת פניה של אמא לאבא לזיווג פב"פ.
3. זיווג פב"פ התפשט לגוף, גרם לשבירה וכתוצאה מכך או"א חזרו לזיווג אב"א ואח"פ של הראש ירדו חזרה למקום הגוף.
4. חשוב לזכור תכונה חשובה של הדעת – כל זמן שקיים גוף, חייבת הדעת להתקיים וכן שאין גוף שלא יכול להתקיים אזי גם הדעת מסתלקת
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יג אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם הנקודים מחולק לארבע חלוקות:
א – ראש א' ישסו"ת
ב – ראש הכתר
ג – ראש או"א
ד – ז"ת דנקודים
2. השפעת ראש הס"ג הנקרא גם ראש השערות שמשפיע את אורותיו לעולם הנקודים עף הוא מתחלק לארבע חלוקות באופן הבא:
א – גו"ע דשערות דיקנא הנקראים גם אח"פ במקום יציאתם.
ב – אזן דאח"פ של שערות דיקנא.
ג – חוטם פה של אח"פ דשערות דיקנא
ד – שטח עליון ושטח תחתון שהוא גוף של שערות דיקנא.
3. היות והז"ת דנקודים חסר מג' האורות הראשונים, לכן הוא מתויג בג' תגין.
4. היות ואח"פ דאו"א, יש לו חיסרון רק של ראש א' ישסו"ת, לכן הוא מתויג בת"ג אחד.
5. היות וגו"ע דא"ו יש בהם גם הארת האזן, והם שייכים לראש, לכן אינם צריכים להיות מתויגים.
6. הלימוד היום נועד להראות לנו את סיבת השבירה ואת רמת השבירה ובעקבות כך לראות כיצד למדוד את החסרונות שלנו מהקדושה, התגין הם בחינת אמונה שצריכה לקשר אותנו לאלופו של עולם. במקרה זה לעולם העקודים. וכל אחד יכול לבדוק בחסרונותיו כמה תגין (או כמה אמונה) הוא צריך להשקיע בהם כדי לקשור אותם לעליון
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יג אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם הנקודים מחולק לארבע חלוקות:
א – ראש א' ישסו"ת
ב – ראש הכתר
ג – ראש או"א
ד – ז"ת דנקודים
2. השפעת ראש הס"ג הנקרא גם ראש השערות שמשפיע את אורותיו לעולם הנקודים עף הוא מתחלק לארבע חלוקות באופן הבא:
א – גו"ע דשערות דיקנא הנקראים גם אח"פ במקום יציאתם.
ב – אזן דאח"פ של שערות דיקנא.
ג – חוטם פה של אח"פ דשערות דיקנא
ד – שטח עליון ושטח תחתון שהוא גוף של שערות דיקנא.
3. היות והז"ת דנקודים חסר מג' האורות הראשונים, לכן הוא מתויג בג' תגין.
4. היות ואח"פ דאו"א, יש לו חיסרון רק של ראש א' ישסו"ת, לכן הוא מתויג בת"ג אחד.
5. היות וגו"ע דא"ו יש בהם גם הארת האזן, והם שייכים לראש, לכן אינם צריכים להיות מתויגים.
6. הלימוד היום נועד להראות לנו את סיבת השבירה ואת רמת השבירה ובעקבות כך לראות כיצד למדוד את החסרונות שלנו מהקדושה, התגין הם בחינת אמונה שצריכה לקשר אותנו לאלופו של עולם. במקרה זה לעולם העקודים. וכל אחד יכול לבדוק בחסרונותיו כמה תגין (או כמה אמונה) הוא צריך להשקיע בהם כדי לקשור אותם לעליון
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז שיעור 15 עמוד תקיא

לה) וכבר נתבאר למעלה, כי אלו הז' מלכים לקחו הארותיהם מחמת הסתכלות אור עיני א"ק באורות העקודים בבחינת התפשטותם למטה במקום הגוף של א"ק, ולכן נשברו, כי חסרו מהם הארת ג"ר שבו, שהם אח"פ במקומם למעלה, ולכן נשברו פנים ואחורים. ולכן נתייגו ג' תגין בכל אות מהם, להורות חסרון והעדר ג' מיני אורות הנזכרים מן הכלים שהם האותיות, ונשאר האור למעלה מהגופים שהם האותיות, ולא בתוכם, כמו שיתבאר עוד למטה סוד התגין.

לה) הז' מלכים לקחו הארותיהם וכו' בבחינת התפשטותם למטה במקום הגוף: כי ד' חלוקות יש באור העינים: ג' רישין, וגוף, כי ע"ס דראש נחלקים לג', הראש הא' הוא גלגלתא ועינים: הראש הב' הוא אזן. הראש הג' הוא חוטם פה. ואח"כ הגוף שהוא זו"ן. וראש הא', הוא ישסו"ת שמטבור ולמעלה דא"ק, והוא אינו מצטרף כלל להפרצוף דנקודים. וראש הב', הוא כתר דנקודים. וראש הג' הוא או"א דנקודים. והגוף הוא הז"ת של הנקודים ונודע, שכל פרצוף נאצל ע"י הראש שבפרצוף העליון. וכן גם הפרצוף דנקודים שיצא מעינים נאצל בהעליון ממנו שהוא הראש דפרצוף ס"ג דא"ק. והנה הזווג הזה שהיה בראש דס"ג לצורך הנקודים, שיצאו שם ד' חלוקות הנ"ל, מכונה שערות דיקנא דס"ג: שג' תיקוני דיקנא הראשונים התלוים בראש דס"ג עצמו, הם בחינת הראש הא' שאינו מצטרף לפרצוף. והם הנקראים אורות אח"פ שבמקום יציאתם, כלומר, השורש של פרצוף אח"פ, שהם הנקודים. ושבולת הזקן, הוא בחינת ראש הב', וראש הג' הנקראים אורות אח"פ שלא במקום יציאתם, המקבלים מראש הא'. והכח"ב דנקודים מקבלים מאח"פ אלו שבשבולת הזקן: הכתר מקבל מבחינת האזן שבשבולת הזקן, וחו"ב מקבלים מבחינת חוטם פה שבשבולת הזקן, דהיינו כל בחינה מבחינה שכנגדה בראש הס"ג. הכתר שהוא ראש הב' מקבל מאזן שבשבולת שהוא בחינת ראש הב' של הדיקנא, וחו"ב דנקודים שהם ראש הג' מקבלים מחו"פ מבשבולת שהם ראש הג' דדיקנא. והז"ת דנקודים, שהם בחינת הגוף של הנקודים, מקבלים מן הדיקנא שלמטה משבולת שהם ג"כ בחינות הגוף של הדיקנא. (וכבר הארכנו בזה לעיל דף תי"ב באו"פ ד"ה הכתר ע"ש כל ההמשך) 

וזה אמרו "הז' מלכים לקחו אורותיהם מחמת הסתכלות אור עיני א"ק באורות העקודים מבחינת התפשטות למטה במקום הגוף של א"ק כלומר, שהז' מלכים שהם בחינת הגוף של פרצוף הנקודים, מקבלים מבחינת הגוף של הדיקנא מלמטה משבולת, כנ"ל, שהוא הבחינה שכנגדם בראש הס"ג, ונקראים עקודים דא"ק, להיותם למעלה מטבור דא"ק, והנקודים מתחילים רק למטה מטבור כנודע. וזה אמרו "ולכן נשברו כי חסרו ממנו הארת ג"ר שבו, שהם אח"פ במקומם למעלה" כלומר, שאין להם שורש בראש שהם ג"ר, מתחילת אצילותם, וכל הארתם הוא רק מבחינת הגדלות דאו"א דנקודים. וכשלא יכלו לסבול האור של הגדלות נשברו פנים ואחור. 

וז"ש "או"א שלקחו ב' אורות חוטם פה, ולא חסר מהם רק אור אזן לבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינת האחורים" כי מתוך שהם בחינת ראש בעצם, וגם היה להם הארה קצת מאור האזן כנ"ל (דף תי"ג) בדברי הרב, ע"כ יש בהם בחינת ג"ר מתחלת אצילותם אלא בבחינת אב"א, כנ"ל. וע"כ, כל בחינה זו שיש להם מתחלת אצילותם נקרא פנים, והם נתקיימו ולא נתבטלו אלא רק בחינת הזווג דגדלות ופב"פ שהשיגו אח"כ בבחינת תוספות, הנקרא אחורים, כנ"ל, היא לבד שירדה ונתבטלה מהם.

לו) אבל אותיות בד"ק חי"ה, שהם כלים דאחורים דאו"א, אשר נתבאר לעיל, כי או"א לקחו ב' אורות חוטם ופה, ולא חסר מהם אלא אור האזן בלבד, ולכן לא ירד מהם רק בחינות האחורים, וכנגד אותו האור האחד של האזן שחסר מהם, אנו מתייגים תג א' לבדו על כל אות מהם, כי הוא לבדו נסתלק ממנו, שעומד תלוי למעלה מן האות, שהוא כלי. 

לז) וכבר ביארנו כי מה שירד מן או"א, נקרא בשתי שמות, והם אחורים או פנים כנז"ל. והוא, כי להיותו חסר אור האזן, שהוא היותר עליון שיש בכל ג' האורות, לכן החסרון הנמשך להם ע"י הסתלקותו הוא גדול מאד, שהוא הבחינה הגורמת להם להחזירם פב"פ. 

לח) והנה אלו המוחין שהם החסדים הנזכרים, הם נמשכים אל או"א עם הכלים של נה"י דא"א, כדוגמת מוחין דז"א הנמשכים מלובשים תוך נה"י דאו"א. והנה גם נה"י אלו דא"א, ירדו למטה עם האחורים דאו"א, ובבחינת היותם באים מא"א, נמצא כי גם ענין זה יקרא חסרון לנקודה עליונה, הנקראת כתר. וכבר ביארנו, כי גם זה נקרא בחינת חסרון בכתר, וזה גרם לו, יען כי איננו לוקח אור האזן רק בסופו ולא בראשו כנז"ל, אבל בערך שכבר אלו הנה"י נתפשטו בסוד כלים דמוחין תוך או"א, נקרא חסרון הזה על שם או"א, ולא על שם הכתר.

לח) וז"ש שהכלים נה"י דכתר, המתלבשים באו"א בבחינת הלבושי מוחין נתבטלו גם כן, אבל הם אינם נחשבים לבחינת הכתר, כיון שכבר נתלבשו באו"א. והוא מטעם, שזה הראש הב' שהוא כתר דנקודים, לא לקח כלום מבחינת הזווג דגדלות של הנקודים. כי הוא בחינת בינה דראש וג"ר מתחלת אצילותו. אלא רק בחינת הנה"י שלו המתלבשים באו"א והיו להם ללבושי מוחין, שהמה באו בשעת הגדלות דנקודים, הם לבדם נתבטלו, כמבואר.

סיכום: לאחר שלמדנו בשיעור הקודם על ג' חלוקות של כב' האותיות שבהן רואים חסרונות שיש לאדם, שיכולים להיות חסרונות שרחוקים מאוד מהקדושה, ויש רצונות שקרובים לקדושה. יש רצונות שהם לגמרי נמצאים בקדושה, אבל הם לא בגדלות. אז הרצונות הללו מחולקים: שעטנז גץ, בדק חיה ומלאכת סופר. כנגד מה שקרה בעולם הנקודים, בו ראינו באו"א רק שם מעניינים אותנו הכלים, החסרונות, האותיות, כי או"א בח' הנקבה, ורק היא מולידה חסרונות.

ראש דהתלבשות שייך לראש, זה סוג של מחשבה מופשטת, שם אין חסרונות, הקיימים רק במחשבה שצד הנקבה שמתפשטת לגוף. אז אותם או"א שהתפשטו לגוף, יש להם ג' הבחנות – ג"ע של ראש שלא נשברו ולא התבטלו, ונשארו בראש. גם חיסרון, כי שייך לנקבה, אז הם נקראים מלאכת סופר, והם לא מתוייגים בשום תג, כי לא חסר להם שום אור. יש להם האור שלהם.

לע"ז האח"פ, בגלל שירדו מראש לגוף, אז אותה הארת האזן, שהיתה לאו"א שהיה להם יחד עם הכתר, זה חסר להם. חסר לאח"פ האלה של ראש או"א, מכיוון שירדו אחרי השבירה למצב קטנות, לכן חסרונות אלה מתוייגים בתג אחד. נקרא בדק חיה.

האותית שנקראות שעטנז גץ שייך לז"ת דנקודים שנשברו לגמרי ורחוקים מהקדושה ולכן מתוייגים בג' תגים.

התגים זה מה שקושר אותם לקדושה. דהיינו, צריך איזשהי אמונה. התגים זה כמו כתרים. צריך אמונה כדי לקשור אותם למעלה. מה שכבר שייך למעלה לא צריך אמונה. ידוע שהם למעלה. כשלומד תורה, מבין שזה שייך לקדושה. אבל אם אני שותה מיץ תפוזים, אני לא יודע אם שייך לקדושה. או אם כעסתי, אני לא יודע אם שייך לקדושה. אז יש רצונות שצריך להאמין ששייכים לקדושה. צריכה להיות לעתים אמונה של ג' תגים, וזה מה שנפל חזק לקליפות. עד כאן למדנו בשיעור הקודם.

פה מראה עוד דרך הסתכלות, כנגד המקור של האורות שניתנים לעולם הנקודים. עכשיו צריכים לזכור מה שלמדנו. הרי מי נותן אור לעולם הנקודים – ראש הס"ג, והוא, כדי לתת אור לעולם הנקודים צריך לצאת על הרשימות שבאו מהנקודים, שבאו עם צ"ב, ולכן ראש הס"ג מתחלק – במקום לעשות זיווג על הפה, אז עושה זיווג בג"ע, בנקבי עיניים. ואז הם מתחלקים – שערות רישא, ושערות דיקנא.

שערות רישא לא ניתנים לעולם הנקודים ואין מה לדבר עליהם. מדברים רק משערות דיקנא, שהם נתנו אור לעולם הנקודים. אומר, בוא נראה מה קרה בשערות דיקנא ולפי מה שקרה שם, נוכל להשליך זה ולהבין מה קרה פה. אומר, תראה יש ד' חלוקות: למדנו בעולם הנקודים ד' חלוקות: ראש א' ישסו"ת. כתר, ראש הכתר, ראש דהתלבשות. או"א. ז"ת דנקודים.

ראש ס"ג שיצא כדי להוליד עולם הנקודים יש גם ד' חלוקות: הראש של שערות דיקנא, נקרא ג"ע של שערות דיקנא, הוא זה שהשפיע לראש א' ישסו"ת. האח"פ של שערות דיקנא, השפיעו לראש דנקודים, רק שמתחלקים לב' השפעות – מהאזן של שבולת הזקן, של אח"פ של שערות דיקנא, משפיע לכתר. זו חלוקה שניה. וחוטם פה משפיע לאו"א. כל אלה שייכים לראש. השטח העליון ושטח תחתון, מזלא עליון ומזלא תחתון זה כמו גוף של שערות דיקנא. הז"ת מקבלים מהגוף. ראש זה שלמות, גוף זה חוסר שלמות. היות ואו"א וכתר וישסו"ת קיבלו מראש אז יש בהם איזושהי שלמות. בז"ת דנקודים אין שלמות, כי קיבלו רק מגוף והיות שכך אומר שהשבירה שלהם גדולה, ולכן מתייג אותם בג' תגים, ונקראים אותיות שעטנז גץ. חוץ ממה שדיברנו על השבירה, אומר לראות את מקור ההארה שלהם, שהוא רק מגוף של שערות דיקנא, ולכן שבירתם גדולה.

לעומת זאת או"א – האח"פ שלהם שירדו מראש, הם מקבלים מאזן, שמשוייכים לאו"א. יש להם קצת מהארת האזן, ולכן לא צריך בהם ג' תגים ודי באחד, ונקראים אותיות בדק חיה. 

לעומת זאת, הג"ע דאו"א הם קיבלו מאזן ולכן שבירתם קטנה. 

באות לח' מסביר לנו, שכתר לא ממש מצטרף לאו"א אבל זה דבר צדדי שלא צריך להתעכב עליו. 

שיעור 15 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יג אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. עולם הנקודים מחולק לארבע חלוקות:
א – ראש א' ישסו"ת
ב – ראש הכתר
ג – ראש או"א
ד – ז"ת דנקודים
2. השפעת ראש הס"ג הנקרא גם ראש השערות שמשפיע את אורותיו לעולם הנקודים עף הוא מתחלק לארבע חלוקות באופן הבא:
א – גו"ע דשערות דיקנא הנקראים גם אח"פ במקום יציאתם.
ב – אזן דאח"פ של שערות דיקנא.
ג – חוטם פה של אח"פ דשערות דיקנא
ד – שטח עליון ושטח תחתון שהוא גוף של שערות דיקנא.
3. היות והז"ת דנקודים חסר מג' האורות הראשונים, לכן הוא מתויג בג' תגין.
4. היות ואח"פ דאו"א, יש לו חיסרון רק של ראש א' ישסו"ת, לכן הוא מתויג בת"ג אחד.
5. היות וגו"ע דא"ו יש בהם גם הארת האזן, והם שייכים לראש, לכן אינם צריכים להיות מתויגים.
6. הלימוד היום נועד להראות לנו את סיבת השבירה ואת רמת השבירה ובעקבות כך לראות כיצד למדוד את החסרונות שלנו מהקדושה, התגין הם בחינת אמונה שצריכה לקשר אותנו לאלופו של עולם. במקרה זה לעולם העקודים. וכל אחד יכול לבדוק בחסרונותיו כמה תגין (או כמה אמונה) הוא צריך להשקיע בהם כדי לקשור אותם לעליון
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז שיעור 14 עמוד תקט

ל) ונמצא, כפי הקדמות הנזכרות, כי בבחינה אחת, תהיה זו ההארה שבאה עתה מן אלו החסדים וגבורות שבאו עתה מחדש, יתירה ומעולה וגדולה על ההארה הראשונה שכבר היתה אל זו"ן, לפי שאותה הראשונה, האצילם בבחינת אב"א בלבד, וזו ההארה החדשה החזירם פב"פ, ולכן זו הארה החדשה תהיה נקראת בחינת פנים בפנים אבל בבחינה אחרת, תהיה הארה זו החדשה גרועה מן ההארה הראשונה, לפי שהארה הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם, וזו ההארה החדשה לא עשתה רק בחינת הגדלת חצי האחורים שלהם כנזכר, ומה שחזרו פב"פ אתיא ממילא, ולכן זו ההארה החדשה תהיה נקראת בחינתו אחור באחור, כי תועלתה היה, הגדלת חצי האחור לבד כנזכר.

ל) הראשונה האצילם בבחינת אב"א וכו' הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם וכו': ההארה הראשונה הוא חג"ת ונה"י המכוסים, וההארה השניה הוא הנה"י המגולים, כנ"ל. ואומר שאפשר לכנות ההארה הראשונה, הן בשם פנים והן בשם אחורים. וכן השניה אפשר לכנותה בשם פנים ובשם אחורים. כי מצד שההארה הראשונה הוא עצם אצילות כל הפרצוף, אפשר לכנותה בשם פנים, ועוד שהחג"ת הם הכלים דפנים, שבגדלות המה נעשים לחב"ד. וכן אפשר לכנותה בשם אחורים, מפני המצב דאב"א שבהם. ועד"ז ההארה החדשה אפשר לכנותה בשם פנים, אע"פ שהיא רק בחינת נה"י, משום שנה"י אלו להיותם מגולים, המשיכו הפב"פ של הזו"ן. ואפשר לכנותם בשם אחורים להיותם בחינת השלמה והגדלה של האחורים, דהיינו הנה"י כנ"ל.

לא) והנה בענין הקדמה זו יתבאר לך ותבין ותשכיל, את אשר יתבאר מכאן ולהלאה בענין נפילת אחורים דכלים דאו"א. והענין הוא, דע, כי בחינות אלו החסדים וגבורות המגדילים אחורים דזו"ן, ומחזירים אותם פב"פ, הוא ענין בחינות האחורים של או"א שנפלו, כנז"ל. ולכן אל תתמה, אם פעם א' נקרא לבחינה זו פנים, ופעם נקרא אחורים, והוא על אלו החסדים והגבורות עם הבחינות שהגדילו באחורים, הכל נפל למטה, שהם בחינות החסדים והגבורות שלוקחים או"א מן א"א, כדי שיחזרו פב"פ, כנודע. כי גם באו"א, היתה בהם בחינת עמידתם אב"א, כמו שיתבאר.

לא) החו"ג המגדילים אחורים דזו"ן ומחזירים אותם פב"פ, הוא ענין אחורים דאו"א שנפלו: כמו שמבאר והולך, שגם המצב דאו"א דנקודים היה מתחילה אב"א כמו הזו"ן, וע"כ גם הם היו בבחינת ואחוריהם ביתה, דהיינו שנה"י שלהם היו נעלמים ומכוסים באחורים דאמא, שהוא בחינת חג"ת המקוריים מטרם יציאת הנה"י מהם, דהיינו הבינה דאו"י מטרם שהאצילה הנה"י דאו"י, כנ"ל. אלא אח"כ ע"י זווג דע"ב ס"ג ירדה הה"ת מעינים דכתר, וחו"ב שבו לראש, ואז השפיע להם היסוד דא"ק, הטפה שלו, שה"ס ו' ונקודה, שהיו בהם למ"ן, ואז נתלבש בהם הנה"י דכתר בסוד הארת הנה"י המגולים, ואז נזדווגו או"א פב"פ על המ"ן שלהם, כמ"ש לעיל בחלק ו'. 

והנך מוצא אשר הזווג דגדלות דפב"פ דאו"א על המ"ן דיסוד דא"ק, היה ג"כ ע"י השגת נה"י החדשים המגולים, שהשיגו מהכתר, כי מזה נמשך הזווג פב"פ שלהם, וע"כ אח"כ שבחינת הגוף של הזווג הזה, נשפעה לז"ת, והמה נשברו, ירדה משום זה גם בחינת הגדלות דאו"א לבחינת חג"ת וו"ק, אשר הגדלות הזו אינה לא יותר ולא פחות מבחינת הנה"י החדשים המגולים שלהם, שהיה בהם הארת חכמה וג"ר, ועתה נפלו לו"ק, כלומר שהארת הג"ר נסתלקה מהם, והיו לבחינת אחורים שאינם שלימים.

לב) ונודע כי הטפה המגדלת ומציירת את הוולד, היא בחינת החסדים וגבורות כנז"ל, ואלו הם ענין האותיות, שמהם נוצר הולד. וגם כי האותיות הם לעולם בחינות הכלים כנודע. ואלו נעשים כלים לאו"א בבחינת האחורים כנז"ל ואלו הם שירדו ונפלו למטה עם שארית החסדים היורדים לצייר את הכלים של הולד, שהם כללות הז' מלכים שמתו הנכללים בזו"ן.

לג) והנה כל אלו הם בחינת כ"ב אותיות התורה, והז' אותיות הם כלים אל זו"ן שהם ז' מלכים. והט"ו אותיות, הם כלים אל או"א כנז"ל, כי אחורי או"א הם יותר גדולים מכל זו"ן. וסימן מספר האותיות כלים דאו"א הם ט"ו, כמספר י"ה, ונודע כי או"א הם ב' אותיות ראשונים י"ה של ההוי"ה. והאותיות של זו"ן, הם שעטנ"ז ג"ץ. ושאר ט"ו אותיות של האלפא ביתא, הם באו"א: וששה אותיות מהם, והם בד"ק חי"ה, הנזכר בספר הזוהר של כ"י, הם אחורים דאו"א, ושאר האותיות הם פנים לאו"א.

לג) האותיות של זו"ן הם שעטנ"ז ג"ץ: הרמז בזה על הבחי"ד שנתערבה בכלים שלהם, שעירוב הזה מכונה בשם שעטנז שהם הסיגים. (כנ"ל דף תפ"ו באו"פ ד"ה הסיגים ע"ש) וגץ רומז על הניצוצין שירדו להחיות הכלים.

לד) ובזה תבין טוב טעם למה מתייגים תגין על אלו י"ג אותיות יותר מן הט' אחרות, ולמה הז' מהם שהם שעטנ"ז ג"ץ מתייגים עליהם ג' תגין על כל אות ואות מהם, והשש אחרות שהם בד"ק חי"ה, אין מתייגין עליהם רק תג א' על כל אות מהם. והענין הוא, כי להיות ששעטנ"ז ג"ץ הם בחינת ז' מלכים דזו"ן, אשר מסיגיהם נעשו והובררו הקליפות הנקראים שט"ן ע"ז, לכו נקרא שעטנ"ז, שהוא חבור שט"ן ע"ז, כנזכר בזוהר, להורות כי מתוקף הדין העז והחזק יצא השטן שהם הקליפות. גם נקרא גץ, לרמוז אל מה שאמרו בסה"ז פרשת פקודי, כי אלו המלכים הם סוד ש"ך ניצוצין דאזדריקו, כהאי אומנא דאכתש בפרזלא ואפיק זיקין וכו'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל גץ היוצא מתחת הפטיש, וזהו שעטנז גץ.

לד) בדק חיה וכו' הם אחורים דאו"א: רומז על בחינת נה"י המגולים שהם אחור דאו"א כנ"ל: כי בד"ק פירושו תיקון, מלשון בדק הבית. חי"ה פירושו אור החכמה, כי אור החכמה נקרא חיה כנודע. ולפי שכל שבחם של הנה"י הללו הוא הארת חכמה שבהם כנ"ל. וע"כ המה מרומזים בשם בד"ק חי"ה כלומר תיקון חכמה בחסדים. והבן. 

ויש עוד טעם ב' למה שהם מרומזים באותיות בד"ק חי"ה. והוא כי אלו האחורים דאו"א נפלו במקום זו"ן, השר אח"כ בעת התיקון, נמצא ז"א מברר בירורים מאלו האחורים ומעלה אותם למ"ן לאו"א, שע"י מ"ן אלו מזדווגים או"א פב"פ, ומשפיעים מוחין לז"א. וכל המוחין דז"א, הם ע"י המ"ן העולים מאלו האחורים. וע"כ הם מכונים בד"ק חיה, על שם תיקון המוחין דג"ר של הז"א, הבא על ידיהם. כי בדק הוא לשון תיקון, וחיה הם אור חכמה ומוחין. כנ"ל.

סיכום: ראשית למדנו על מצב של אחוריים ומצב של פנים. מצב של אחוריים, דהיינו מצב של הזיווג הראשון שנקרא אב"א בקטנות. וזיווג שני שנקרא זיווג פב"פ באו"א. אז אומר, הזיווג של אב"א אפשר לומר שהוא צד פנים, חשוב. צד אחוריים לא חשוב. וגם הזיווג דפב"פ, דהיינו דגדלות שבא ע"ב הדעת, אפשר להגיד שחשוב, של פנים, ואפשר לומר שלא חשוב, של אחוריים. מאילו צדדים? אומר, שזיווג של קטנות, אפשר לקרוא לו פנים כי הוא בא על עצם המדרגה וגם מאיר לכלים דפנים, החשובים, ומצד הכלים, העליונים נגדלים תחילה, אז מאיר לחג"ת נה"י, שהם בעצם אורות של חב"ד חג"ת. מאיר לכלים הגבוהים ומצד זה נקרא פנים.

מצד אחוריים נקרא צד הארה. מאיר רק אור הנפש, ונקרא צד אחוריים כי הארתו חלושה. 

הבנו למה זיווג אב"א נקרא פנים חשוב, ולמה נקרא אחוריים – לא חשוב.

עוברים לזיווג השני. למה זיווג פב"פ נקרא חשוב ולמה נקרא חשוב? נקרא חשוב כי זו הארה גדולה מאוד. מאיר הארת חכמה זיווג פב"פ, שזה נותן את האור הגדול ביותר. מצד זה נקרא פנים. נקרא אחוריים כי מצד הכלים שהוא מעלה, מעלה רק כלים של נה"י שהם כלים של אחוריים, פחות חשובים ולכן נקרא אחוריים, וכותב עוד, שהוא בעולה ויורד, אינו קבוע. לכן נקרא גם אחוריים, ונותן עוד דבר, שיכול להקרא אחוריים כי גרם לשבירה ולכן נקרא גם אחוריים.

עד פה הבנו, רק טרמינולוגיה, למה לפעמים נקרא לו פנים ולמה לפעמים אחוריים. אז אחרי שלמדנו זה, ניגשים להבין מה קרה בזיווגים הללו, ומה שמעניין אותנו בעיקר, זה החסרונות שנובעים. כי הרי כל עולם הנקודים בא כדי להוליד את ז"ת דנקודים שהם הזו"ן הנקראים מ"ה וב"ן, והם החסרונות, צד העולם, צד הזו"ן. באנו להוליד אותם. חסרונות אלה מעצם הבריאה, מאוד מעניינים אותנו, ונקראים גם אותיות, שבכ"ב אותיות ברא את הבריאה, ואותן רוצים ללמוד, והן בח' החסרונות. איפה יש ביטוי לחסרונות אלו? בקטנות, אין ביטוי, בכתר, כי כתר לא מתפשט לגוף, אז לא מגלה חסרונות. מי שמגלה את החסרונות הם או"א שזה זיווג דנקבה, והכלים של ז"ת. אז אומר, בוא נראה מה קרה בזיווגים אלו, ולפיהם נלמד את האותיות. 

אומר שאותיות של ז' מלכים שנשברו, שזה ז"ת דנקודים בגדלות, הם הרי נשברו פב"א, שבירה כאוטית, נפלו לקליפות ונקראים דבר מת לחלוטין, וכל החסרונות האלו נקראים באותיות שעטנ"ז ג"ץ. נקראים כך כי נשברו כל כך ונפלו לקליפות, לחסרונות האלה, דהיינו אות זה חיסרון. חסרונות אלה כ"כ רחוקים מהקדושה, שהקליפות משתלטות עליהם, לכן צריכים לתת להן סימן חזק ששייכים לקדושה, כי צריך לתקן אותן, צריך לעשות עליהן סימן שהוא תגים. תג זה כתר. שם עליהם כתרים, סוג של אמונה שצריכה להיות מאוד חזקה. צריך לעבוד אותן בג' אמונות הנקראות ימין שמאל ואמצע. צריך לעבוד איתן בהכנעה, הבדלה והמתקה. לזכור שגם אם הרצון ממש נתון לקליפה, לזכור שיש מה לזככו לקדושה. שם צריך הזכרה חזקה, ולכן שם יש 3 תגים, כשכותבים ספר תורה, שמים תיוג 3 תגים באותיות אלה, שבא להזכיר לנו, מה זה שעטנז זה שטן עז, שזה ילד את השטן את הקליפות המשתלטות עלינו, לחיות רק את הנקודה הפרטית, ולכן צריך להבין את האותיות האלה, למה דווקא אותן? מסביר בערך וצריך לדעת שיש בנו חסרונות בקליפות השולטות, שהם חסרונות שרואים כמה הם רחוקים מהקדושה. כשרוצה חיי יום יום, חי חיים לא של קדושה. חיים שבהם כל מה שרוצים זה ליהנות בחיים האלה. זה נקרא שעטנז גץ. גץ זה כמו הארה, מאיר ונכבה. כל ההארות האלה הן זמניות. מאיר עכשיו ונעלם. ולכן נקראים שעטנז גץ.

יש עוד אותיות שנקראות מלאכת סופר, ואותיות שנקראות בדק חיה. בדק חיה אלו אותם אחוריים של או"א, שהם הכלים האלה (ציור). אחרי שהיתה שבירה, אז הכלים האלה של אחוריים של או"א הם חזרו שוב למצב שלמטה מפרסא, למטה מהראש, למקום הגוף, כמו שהיו במצב הקטנות. אז הם רחוקים מהמקום הטבעי שלהם. לא פועלים את טבעם אבל גם לא מקולקלים. לא פועלים את טבעם. אדם יכול להיות שליו ורגוע, אבל לא פועל כלפי הקב"ה. יש לאדם טבעים יפים וטובים. יכולות להיות מידות טובות, אבל לא פועלות כלפי הקב"ה, או פועלות רק במצב קטנות, במצב רחוק ולא במלוא עוזם. אלה רצונות הנקראים בדק חיה. צריכים להזכיר זיכרון. צריך לפעול אותם למען שמו ית'. כי אם אדם חברתית הוא טוב, אבל לא למען הקב"ה אז לא עושה כלום, כך אומר בעה"ס. צריך להזכיר לו וזה תפקיד אותיות בדק חיה, צריך לתקן את בדק הבית. לכן נקראים כך. צריכים לתקן שצריך להגיע למדרגת אהבה שהיא מדרגת חיה. צריך לעשות בדק כדי להגיע לאהבה. לא להסתפק במשהו חברתי, שרק מסתדר עם החברים. זה לא מספיק. צריך להעלות לגדלות כדי לקבל אהבה. 

יש רצונת שנקראים מלאכת סופר, שהם רצונת טובים, בהם פועל בקדושה, זמן התפילה, זמן בו באמת פועל בקדושה, לימוד תורה. הם נקראים מלאכת סופר, שהם אותיות מלאכת סופר – מה שאתה עושה במרחב העבודה מטעם הספירות, מטעם סופר וספר שבו עניין לימוד תורה.

רואים, שהחסרונות שלנו מחולקים באופן הזה: הגרועים ביותר – שעטנז גץ, שיש עליהם ג' תגים, מהם באים מהגוף מהז' מלכים.

יש את בדק חיה, בהם תג אחד, שהם אחורים או"א שנפלו לגוף, התבטלו ולא נשברו.

מלאכת סופר ללא תגים, גלגלתא דאו"א שלא נשברו רק חזרו לקטנות, ובגלל זה יש בהם חיסרון להחזירם למצב גדלות. 

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. מצב של אב"א נקרא הן פנים והן אחורים, דהיינו הן חשוב והן לא חשוב. וכן הזיווג דפב"פ, נקרא לעתים פנים ולעתים אורים.
2. אב"א נקרא פנים מכיוון שהוא עצם המדרגה ועמם גדול מהתכללות וכן מכיוון שמאיר את הכלים הגדולים שהם כלים דחב"ד.
3. אב"א נקרא אחורים משום שצד ההארה היא הארה קלושה, רק הארת כלים.
4. פב"פ נק' פנים משים שמאיר אור גדול במדרגה. שהוא האור שאם היה מקבל כראוי, היה מתקן את הכלים בשלמות.
5. פב"פ נק' אחורים משום שהוא לא אור תמידי אלא בעולה ויורד. וכן משום שהכלים שנתווספו הגינו הם כלים דנה"י שנקראים כלים פחות חשובים.
6. או"א מגלמים בתוכם את כל החסרונות שבאים לידי ביטוי לאחר הזיווג דגדלות והשבירה ב-ג' צורות.
א – שעטנ"ז ג"ץ – הם בחי' ז' מלכים שהם ז"ת דגוף שנשברו ונפלו לקליפות ומתויגים בג' תגין
ב – בד"ק חי"ה – שהם אחורים דראש דאו"א שהתבטלו לאחר השבירה וירדו לגוף. ומתויגים בתג אחד.
ג- מלאכת סופר – שהם גו"ע דאו"א שלא נשברו ולא נתבטלו אבל נתמעטו למצב הקטנות. והם ללא תגין.
7. התגין הם אלה הקושרים את החסרונות לקדושה. ככל שהם רחוקים יותר מהקדושה הם צריכים הזכרה יותר חזקה וע"כ הכלים השבורים בהם ג' תגין. וכן הלאה.
8. על כל אדם לבדוק את חסרונותיו ולפי הריחוק שלהם מהקדושה צריך לעשות לעצמו תגין כדי לזכור שכל רצון שייך לקדושה ועליו לתקנו ולהביאו לכך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תק"ט – תק"י יב אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. מצב של אב"א נקרא הן פנים והן אחורים, דהיינו הן חשוב והן לא חשוב. וכן הזיווג דפב"פ, נקרא לעתים פנים ולעתים אורים.
2. אב"א נקרא פנים מכיוון שהוא עצם המדרגה ועמם גדול מהתכללות וכן מכיוון שמאיר את הכלים הגדולים שהם כלים דחב"ד.
3. אב"א נקרא אחורים משום שצד ההארה היא הארה קלושה, רק הארת כלים.
4. פב"פ נק' פנים משים שמאיר אור גדול במדרגה. שהוא האור שאם היה מקבל כראוי, היה מתקן את הכלים בשלמות.
5. פב"פ נק' אחורים משום שהוא לא אור תמידי אלא בעולה ויורד. וכן משום שהכלים שנתווספו הגינו הם כלים דנה"י שנקראים כלים פחות חשובים.
6. או"א מגלמים בתוכם את כל החסרונות שבאים לידי ביטוי לאחר הזיווג דגדלות והשבירה ב-ג' צורות.
א – שעטנ"ז ג"ץ – הם בחי' ז' מלכים שהם ז"ת דגוף שנשברו ונפלו לקליפות ומתויגים בג' תגין
ב – בד"ק חי"ה – שהם אחורים דראש דאו"א שהתבטלו לאחר השבירה וירדו לגוף. ומתויגים בתג אחד.
ג- מלאכת סופר – שהם גו"ע דאו"א שלא נשברו ולא נתבטלו אבל נתמעטו למצב הקטנות. והם ללא תגין.
7. התגין הם אלה הקושרים את החסרונות לקדושה. ככל שהם רחוקים יותר מהקדושה הם צריכים הזכרה יותר חזקה וע"כ הכלים השבורים בהם ג' תגין. וכן הלאה.
8. על כל אדם לבדוק את חסרונותיו ולפי הריחוק שלהם מהקדושה צריך לעשות לעצמו תגין כדי לזכור שכל רצון שייך לקדושה ועליו לתקנו ולהביאו לכך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧