שאלות חזרה חלק יג א'שעט-א'שפ
1. מהן ב' הבחינות שבעת הזיווג הן בבחינת טחינת מ"ן לצדיקים?
2. מהו המקרה בו יכול להיגלות אור החכמה דרך שערות רישא ודיקנא ומדוע זה רק לשעתו ומה הסיבה לכך?
3. הגדר בלשונך את המושגים הבאים: דינים, קליפות, שערות רישא ושיערות דיקנא.
4. מי הם העולים בבחינת מ"ן תמיד במו"ס ומדוע דווקא הם וכיצד עושים?
5. כיצד מתאפשר לאו"א, שהם במקורם חסדים מכוסים, להוליד שהרי להולדה צריך אור חכמה?
סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:
מה למדנו?
למדנו שכאשר באים לעשות את המעבר מקטנות לגדלות, אז צריכים להעלות מ"ן.
העלאת המ"ן דורשת 2 סוגי מלכויות:
1. מלכות של צ"א
2. ומלכות של צ"ב
מדוע?
• אם נעשה רק ממלכות של צ"א- אז יהיה אח"פ במקומם- דבר שאינו אפשרי
• אם נעשה רק ממלכות של צ"ב, אז מלכות של צ"ב שייכת רק לגו"ע ולא לאח"פ
לכן אנו צריכים את שתי הבחנות
כאשר אנו מעלים מ"ן ועושים זווג על ב' הבחינות האלה,
אז נוצרים לנו 2 אבחנות:
אבחנה1 :של הכלים הפנימיים שמקבלים מהזווג הזה, שהם מתוקנים בםל"צ, והכלים הפנימיים של ראש דא"א, יכולים לקבל את האור הזה.- זה הכח של הבוצינא דקרדינותא, , אבל הכח של הבוצינא דקרדינותא לא מתגלה בהם, כי כח הזה של הדין הקשה מתגלה, כשהוא בא להתגלות, אז אין ברירה, אלא להוציא אותו החוצה מהראש, כי אי אפשר לקבל אותו, כי הוא שייך לצ"א, וכשהוא יוצא החוצה, אז הוא מיתקן בב' אבחנות
1. בבחינת הגו"ע שלו לשערות ריישא
2. בבחינת האח"פ שלו לשערות דיקנא, שבהם לא נוהג התיקון הזה של צ' דצלם ואור חכמה, זה כמו אור של גדלות של עולם הנקודים, אז אי אפשר לקבל אותו, כי אם נקבל אותו, הוא יגרום לשבירת הכלים.
אנו, א"כ למדנו שאנו צריכים את האור הזה:
ואנו צריכים להשתמש בו רק בתור אור ע"ב ס"ג, שבא להגדיל את הכלים,
ואיפה אפשר להשתמש בו? רק בשערות ולא בפנימיות הפרצוף. (2.24 )
עמוד אשע"ט טור א'
וזה אמרו (באות קס"ט) "הגבורה דעתיק מתלבשת במו"ס וכו' כי היא בוצינא דקרדנותא ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה, אלא נתגלו בי"ג תיקוני דיקנא שהם השערות, שכולם דינים( לא מתגלה בגו"ע, אל בכלים הפנימיים, אלא רק בכלים החיצוניים- בשערות דקינא)
" כי מתוך התלבשות חסד וגבורה דעתיק
• (חסד מתלבש בכתרא- בגלגלתא,
• וגבורה דעתיק מתלבש במו"ס )
בכתרא ומו"ס דא"א, נתקנו שניהם בקומה שוה,
• זה(החסד- הגלגלתא ) בסוד עזקא( טבעת) דכיא, ( זכה)
• וזה( מו"ס) בסוד עזקא רבא
"ל (דף א' שכ"א אות ס"ב) ועי' באו"פ שם, שפירושו שאו"א הפנימים( של א"א) נגנזו שם משום שהגבורה דעתיק, שה"ס המלכות דצמצום ב', (הרב"ש
מעיר שצריך להיות כתוב צ"א) אינה נמשכת לבא בקו האמצעי בסוד הזווג, (למה? כי צ"א לא שייך לקו אמצעי. שייך לדין של קו אחד.) ( 4.12)
ולפיכך נעשו השערות דיקנא רק בבחינת כלים מקיפים, כי האו"פ שבהם נסתלק מהם, מחמת תוקף הדין שבבוצד"ק (שעליהם הם מלבישים -המו"ס, שלא מקבל את הזווג של קו אמצעי . שאינו מקבל זווג, וע"כ נשארים השערות דיקנא ריקנים מאורם, (מה הם בכל זאת מקבלים? נבחנים לאור מקיף) אלא שנבחנים לאו"מ, כלומר שבשעת הזווג על ידי הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות לשעתם אז מקבלים השערות דיקנא את האור הגדול שלהם, ומשפיעים לתחתונים בסוד טפת הזווג, ותיכף לאחר הזווג מתרוקנים מאורותיהם, (4.55 )
( אומר שיש זמן ביני לביני:
כאשר מגיע אור גדול של אור ע"ב ס"ג, אז האור הזה מאיר לבחינת השערות
אבל מיד לאחר שיש השלמת כלים, אז האור הזה מסתלק. זה קצת קשה:
למה?
• כי אנו לומדים שמבחינה רוחנית, זה תמיד צריך להתקיים
• אבל בכל אופן, כשיש הבדל בין זה שמגיע האור לבין מה שקורה, לאחר מכן בזווג התדיר הזה, וצריך לומר, שלאחר שיש זווג ע"ב ס"ג וקיבלו כבר את אורותיהם וה"ת ירדה מעיניים, כדי להעלות את האח"פ, לאחר שהאח"פ חזרו למדרגתם, אז במצב הזה השערות מתרוקנים מאורותיהם ומקבלים אור מקיף) ( 5.50)
משום שאין פרצופי אצילות מוכנים לקבל את אורותיהם,
• כי ברגע שהאח"פ חזרו למדרגה, הם חזרו למדרגה בבחינת צ"ב,
• והאורות האלה של אור ע"ב ס"ג הם של צ"א, אז הם לא יכולים להתקבל במדרגה
להיותם בחינת או"א הפנימים ששמשו בנקודים, ( שזה אורות של ג"ר דחכמה) דהיינו בלי התיקון של םל"צ דצל"ם, כנ"ל. וז"ש הרב שכח הבוצד"ק שבמו"ס מתגלה בתוקף הדין שבו ומצמצם את השערות דיקנא שלא יוכלו להחזיק את אורותיהם שלא בשעת הזווג. (6.47 )
מהו סוד טחינת המ"ן לצדיקים?
שגורם להעלאת מ"ן לצורך ע"ב ס"ג?
אמנם בעת הזווג (ע"ב ס"ג ) שמלכות דצמצום א' נמתקת במלכות דצמצום ב' בסוד טחינת המ"ן לצדיקים, (
שלמדנו שהמ"ן כלול ממלכות של צ"א ושל צ"ב, שחייב את 2 המלכויות
• שמלכות של צ"א זה כדי להעלות את האח"פ
o אבל אם יהיה רק מלכות של צ"א, מה יקרה? תהיה שבירה, כי יתקבל באח"פ במקומם- וזה נקרא צ"א. אבל אסור לקבל אח"פ במקומם!
o אז שיעלה מ"ן רק של צ"ב, ואם יעלה מ"ן רק ממלכות של צ"ב, למה לא יכול לקבל? אז יהיה שייך רק לגו"ע.
לכן צריך מ"ן שכלול גם מצ"א ומצ"ב, וזה טחינת המ"ן לצדיקים, דהיינו שיהיה אח"פ דעלייה, ואז יכול לגלות אור חכמה הגלוי אבל דרך השערות רישא ודיקנא ( 8.28)
) כנ"ל, אז יכול להגלות אור חכמה הגלוי דרך השערות רישא ודיקנא, כנזכר לעיל, אכן טחינה זו אינה מספקת אלא לשעתה, (כדי ליצור את הזווג של ע"ב ס"ג )
מה קורה לאחר שמסתלק הזווג דגדלות?
ותכף אחר הזווג שוב מגלה כח תוקף הדין שבבוצד"ק ואורותיהם מסתלקים בסוד או"מ
. וז"ס שהשערות דיקנא פיותיהם קצרות וע"כ אינם משפיעים אלא טפין טפין. כלומר שאינם משפיעים רק בשעת הזווג, בסוד טפת הזווג, ותכף הם מתעלמים, (כלומר נעלמים ולא ממשיכים להשפיע בסוד מקיפים) ולכן מכונה השפעה זו בשם טפין טפין. והבן. ( כי נותנים רק מעט בשעת הזווג.
אין טיפה יורדת מלמעלה עד ש ב' טיפיים עולות מלמטה
על איזה זווג מדובר?
על אותו זווג שאין טיפה יורדת מלמעלה, אלא שטיפיים עולות מלמטה, שהזווג הזה הוא זווג של העלאת מ"ן לצורך ע"ב ס"ג.
וזה הזווג שיש את הטחינה של המ"ן לצדיקים, שזה נקרא חימום והתעוררות להעלות את האח"פ.
ובזווג הזה כל זמן שהוא עובד, עד שיעלו האח"פ, אז יכולים לקבל, אור, אבל גם אז מקבלים טיפין טיפין.
איזה אור מקבלים? אור של ע"ב ס"ג, שנותן כח של התעוררות לרצות, אבל לא אור שמתלבש בתוך המדרגה. (9.56)
ביאור מושגים : דינים, קליפות,שערות
וזה אמרו באות (קע"א) "שערות רישא שעיעין יתיר והם יותר דינין נכפין וממותר וסיגים שנשאר מבירורם הם דינין קשים, אך ממותר ברורי שערי דדיקנא, נפקי (יוצאים ) סיגים וקליפות ממש גמורים, ולכן הוו קשישין יתיר (לכן הם יותר דינים, יותר קשים. ( 10.26)
אז הוא רוצה ה לבאר לנו את המושגים:
• מה זה דינים
• מה זה קליפות?
• מה זה שערות רשייא
• ומה זה שערות דיקנא?
ומה שייך למה? (10.30)
ההבדל בין דינים לקליפות:
" כבר ידעת ההפרש מדינים לקליפות
, כי דינים ( אפשר לקרוא לזה גם סיגים) פרושם: (דינים כלפי פרצוף זה שנברר עתה ) שהם פסולת כלפי פרצוף זה שנברר עתה, אמנם כלפי פרצוף שלאחריו, יש עוד בחינת קדושה לברר מהם. (אז
• דינים זה משהוא יחסי,
• וקליפות זה משהו סופי
) וקליפות (קליפות זה משהו סופי ? ) פירושם: שאין עוד בהם שום קדושה, וע"כ יצאו לגמרי מבחינת בירורים, כי לא יצלחו לכלום. כמ"ש בחלק הקודם.
עד לפה למדנו את ההבדל בין דינים לקליפות .
עוד אנו רוצים להבדיל, בין שערות ריישא לשערות דיקנא (11.20 )
ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא
גם ידעת ההפרש משערות רישא לשערות דיקנא
, כי שערות רישא
הם בחינת הכלים דפנים, ( כי אם אני לוקח את כלל השערות כפרצוף, אז) שהם גו"ע שלמעלה ממסך, הנבררים בעיבור א'. (עיבור א' זה קטנות של א"א, כלומר שבעיבור א' הם מקבלים אור של נפש רוח)
ושערות דיקנא
הם הכלים דאחורים שהם אח"פ שלמטה ממסך שבעינים, שאינם נבררים אלא בעבור ב'
אומנם בעיבור ב' גם יוצאים שערות ריישא ומקבלים אפילו אור יותר גדול ממה שקיבלו קודם:
• כי מה שקיבלו קודם נפש רוח בקטנות, יורד עכשיו לשערות דיקנא, ושערות ריישא עכשיו מקבלים את הג"ר בגדלות
• אבל בקטנות שערות ריישא מקבלים את הגו"ע)
אבל באופן כללי, אם נרצה לחלק אותם:
• שערות ריישא מבררים בעיבור א'
• ועשרת דיקנא מבררים בעיבור ב'
. גם ידעת שהם(שערות דיקנא ) בחינת הכלים דאחוריים ששמשו באבא ואמא הפנימיים בקומה דהסתכלות עיינין, (הסתכלות זה זווג, עיניין זה חכמה, כלומר זה זווג בין או"א על קומת חכמה- ג"ר דחכמה, מה שגרם להשלמת הכלים ) שבחינת הממעלה למטה שלהם, היה מלך הדעת, שהכלים שלו נפלו לתחתית בי"ע, ( איך הכלים נופלים?
• באופן כללי אמרנו שנפל לבי"ע
• כל פרצוף מתחלק לראש תוך סוף, וכנגד זה, גם הכלי עצמו מתחלק לראש, תוך סוף
o הראש נופל לעולם הבריאה
o התוך נופל לעולם היצירה
o והסוף נופל לעולם עשייה
• כי כלים דראש, נפלו למלכות דבריאה
• , ודתוך שלו נפלו למלכות דיצירה,
• ודסוף שלו נפל למלכות דעשיה.
וכמובן שצריך לומר, לפי חלק ז',שזה אחרי ב' שבירות:
בהתחלה נפל רק לדעת דבריאה
ורק לאחר מכן נפל למלכות
אבל באופן כללי, נפל למלכות, כי ככל שהמלך גדול יותר, הוא נופל עמוק יותר ולכן נפל בסופו של דבר למלכויות. (14.06 )
ההבדל בין דינים לקליפות בהקשר לשערות ריישא ודיקנא
ובזה תבין, כי בחינת גו"ע, שנתבררו בשערות רישא בעת הקטנות, הנה מה שנשאר אחריהם בבחינת פסולת, שהם אח"פ שעוד לא נבררו בקטנות, הם
בחינת דינים קשים, (וכבר הגדרנו מה זה דינים, האם הם דינים קשים או קליפות?
דינים, כלומר שהם דינים כלפי הקטנות, ועכשיו אפשר לברר אותם
) להיותם נמצאים בתחתית בי"ע באחרית כל המדרגות השבורות, (במלכויות ) ועם כל זה אינם קליפות גמורות, כי עדיין יש בהם קדושה, שתתברר לעת גדלות בעיבור ב'. ( 14.48)
אבל בעיבור ב' אחר שנברר גם אח"פ שהם השערות דיקנא, הנה המותר (מה שמיותר)שנשאר מאח"פ אלו, הם קליפות ממש, ( כלומר אחרי שבגדלות גם בררתי, אז מה שישאר מזה יהיה גם קליפות גמורות, וזה במקום הנמוך ביותר שיש) כי אין בהם עוד שום ניצוצין שיהיו ראוים להתחבר לקדושה, כמבואר.
(עכשיו אפשר קצת להבין ונדבר מזה הרבה:
למה הקליפה של זמן ומקום, מתחילה מיד לאחר חטא עץ הדעת(שייך לחלק ט"ז ) (15.28 )
מה למדנו עד כה?
מה ההבדל בין שערות ריישא לדיקנא
רצה להסביר לנו את ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא:
אומר ששערות רשייא הם רכים יותר משערות דיקנאשהם קשים יותר. למה?
כי שערות ריישא הם היו בהתחלה בגו"ע בקטנות
ושערות דיקנא הם מתבררים בגדלות, ומה שנשאר מהם זה קליפות קשות
וזה ההבדל בין דינים לקליפות, שאי אפשר לברר מהם (מהקליפות) עוד יותר.
(ואפשר לברר מהדינים) (16.00)
וזה אמרו (באות קע"ב) "ונמצא כי אלו השערות די"ג תיקוני דיקנא, הם בחינת המ"ן של מו"ס, והם העולים בה בבחי' מ"ן תמיד"
(כלומר אם עכשיו אני ארצה לקבל במו"ס , והיות ושערות דיקנא שייכים למו"ס, כי שם הם נבררו, ולכן אם נרצה להעלות מ"ן למו"ס שתחזור, למשל שתכנס לראש, שתעלה לראש דעתיק ותקבל אור חכמה.
מאיפה אני אצטרך לקחת מ"ן? יש 2 אפשרוית:
1. או שאקח ממלכות של א"א עצמו, שזה מלכות שנמצאת בת"ת,שהיא תעלה למ"ן, שזה מלכות של הפרצוף הפנימי שלה שלפרצוף א"א
2. או שאני אקח מהשערות דיקנא)
אז אם אני רוצה גדלות, אז לא יכול לקחת ממלכות הפנימית הזו נראה זאת בהסתכלות פנימית באות י"ב.
אבל באופן עקרוני מה שאומר לנו פה:
שמי שצריך להעלות מ"ן למו"ס, כדי שהיא תוכל להעלות למעלה, לבקש בשבילה גדלות זה המלכות של שערות דיקנא. (17.19 )
" כמ"ש לעיל, שהשערות האלו אינם כלים אמיתים להתלבשות האור בתוכם, אלא שמשמשים רק בעת הזווג, שאז נמשכו המקיפים לתוכם, ואחר הזווג תכף מתרוקנים(מאורותיהם )
, הרי שכל תיקונם(של השערות ) אינם אלא בבחינת מ"ן, כדי להמשיך המ"ד שלהם, שהם האו"מ, וז"ש "והם עולים בה בבחינת מ"ן תמיד"( שזה התפקיד שלהם להעלות ביקוש)
כי כן דרכם בכל זווג וזווג, לעלות ולהתחבר לפנימים בעת הזווג בבחינת מ"ן, כדי להמשיך בחי' המקיף חוזר המיוחס להם,מה זה מקיף חוזר? אור החכמה שיצא למקיפים
)
הנבחנים לבחינת מ"ד אליהם, ואחר הזווג חוזרים, למקומם כמקודם לכן. וז"ש(כלומר
• כל פעם שיש עליית עולמות וא"א עולה לעתיק, אז הוא יכול לקבל שם צ"א בעתיק, ובמקומו חוזרים השערות החוצה
• עולה למעלה, נכנסים השערות פנימה ועליהם עושים ביקוש וזווג
• עוד פעם נגמרת שבת, נגמר יום טוב, חוזרים למקומם, נגמר הכח של הקדושה של המצווה, יורדים למקומם ועוד פעם יש שערות.
אז א"כ, האם שערות זה טוב או לא טוב?
• זה שומר בזמן הרגיל ,וצריך אותם לזמן תיקון,
• ודרכם עושים את התיקונים,
איך מתפקדים השערות במצב הגדלות ולאחריו?
(באות קע"ג) "ואלו השערות הם בחינת נהרות המים הנמשכים מן הים הגדול חכמה סתימאה כי הם צנורות מושכים המים ויוצאים דרך פיותיהם" דהיינו כמבואר
, שאין בחינת החכמה סתימאה נפתחת(שבמקומה לא נפתחת, ונשארת בתוך צינורות כאלה סתומים. מה היא כן יכולה לעשות? להעלות מ"ן ), זולת ע"י עליתם שם( במו"ס ) בבחינת מ"ן, (
שאז העזקא רבה שבמו"ס נפתחת, ויוכלו האורות דאו"א הפנימים להתגלות בסוד טפת מ"ד, (כמובן שזה יהיה בעליית עולמות שא"א עולה לפחות לעתיק) שהם בחינת המקיף חוזר, כמבואר לעיל
, ותכף לאחר הזווג חוזר כח הבוצד"ק שבמו"ס למקומו, וחזר ונסתם המו"ס בסוד עזקא רבה, כנ"ל, והשערות מתרוקנים וחוזרים למקומם
• ועוד פעם שנגמרת המצווה,
• שנגמר הזווג,
• שנגמר הכח הזה של אותו זווג מיוחד בעליית עולמות, מתרוקנים וחוזרים למקומם
יוצא,
• שיצרנו פה ,מעין מלכות מיוחדת, שיכולה להיות בעולה ויורד,
• אבל אם לא היתה לנו המלכות הזה בעולה ויורד, שנותן את הכח הזה, אז היינו פעם אחת עושים ירידה ולא היינו יכולים לעלות יותר.)
לכן צריכים את הכח המיוחד הזה של א"א שיהיה בעולה ויורד:
• שיכול להיות (ביורד) בצ"ב
• וכשעולה לעתיק להיות בצ"א.
אבל אם עתיק היה עושה את זה, אז אם עתיק היה עושה צ"א, אז ישר היה מתפשט למטה ונשבר ( 21.15)
. וז"ס שפיות של השערות נוזלים טפין טפין בלבד, כי העזקא רבה סותם עליהם ואינה נפתחת רק בסוד טפות טפות של הזווגים. ( זה נקרא "מדליו יזלו מים"- אי אפשר לתת אותם במדרגה יותר מאשר טיפין טיפין)
ועל שם זה הם נקראים מזלין, מלשון נוזלים(נוזלים מן הראש – מהלובן העליון שנקרא מן הלבנון) מן לבנון. כמבואר( 21.45)
וזה אמרו "ונמשכים אח"כ אל הבינה ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך שבה כנודע כי או"א במזלא אתכלילו וע"י מזדווגים, כי או"א דאצילות הם בקומת בינה דמ"ה, אמנם מבחינת עצמם, שהם בחינת חו"ב דנקודים, הם רק בחינת ו"ק, וחסרי ג"ר, כי הם מלבישים לא"א מחסד ולמטה,
מה אמר עד כאן?
אומר שמה שא"א קיבל אור חכמה כזה, יש לו אפשרות, עכשיו לתת אור חכמה גם לאו"א.
• כי או"א למרות שהיה להם חכמה בעולם הנקודים, בעולם אצילות הם מלבישים במקום חג"ת דאריך, ששם יש להם רק חסדים מכוסים,
• והרי הם פרצוף החכמה באצילות , שצריכים להשפיע חכמה, אז כרגע הם לא יכולים לקבל את החכמה,
• אבל בעלייה שלהם למעלה לא"א, כאשר יש עליית מ"ן הזו של הדיקנא, שמקבלים גדלות במדרגה,
o אז או"א יכולים לקבל את אור החכמה, באופן יחסי, הם לא מקבלים את אותה חכמה שא"א מקבל בעתיק,
o אבל הם (או"א)מקבלים את מה שהיה לא"א במו"ס לפני כן בראש (23.24)
ענין חוסר ג"ר באו"א דאצילות – שמונע מהם מוחין דהולדה
, לעומת מקורם בנקודים(שכן היה להם ג"ר)
וא"א הוא קומת ע"ב דמ"ה(דהיינו אם אנו מחלקים את בחינת המ"ה אז:
• עתיק הוא בחינת כתר
• א"א הוא בחינת חכמה
• או"א הוא בחינת בינה וכד')
, הרי שחסר להם(לאו"א) בחינת ג"ר דא"א
• ( כי במקורם (של או"א) בעולם הנקודים, היה לאו"א ג"ר דחכמה מה שיש עכשיו לא"א, ולכן אינם ראויים או"א באופן רגיל, לזווג בומוחין דהולדה, למוחין דחכמה עד שישיגו בחינת ג"ר דא"א, דהיינו ג"ר דע"ב.
• ומתי הם (או"א) משיגים את זה(ג"ר)? בעליית מ"ן)
מהו התהליך שמקבלים או"א דאצילות ג"ר דחכמה?
. ולכן אינם ראוים לזווג במוחין דהולדה, עד שישיגו בחינת ג"ר דא"א, דהיינו ג"ר דע"ב,
• אכן ע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים באצילות, שאז נפתתו כל הפרסאות כנודע
• , עולים או"א לג"ר דע"ב, כמ"ש בחלק י'
• , ואז נמשכין המזלין דדיקנא דא"א בבחינת מ"ן גם לאו"א(איפה נמצאים במצב הזה א"א? בעתיק,
o ואו"א עולים לראש דא"א ומשם מקבל חכמה,
o וזה המציאות של נתינת חכמה מאו"א למדרגות)
• , דהיינו לאמא עלאה שהיא הנקבה המקבלת מ"ןוז"ש הרב ,ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך כלומר, שאז משגת אמא בחינת ה"ג דגדלות, שה"ס יין המשמח כמ"ש בחלה י' ע"ש. (ואז יכולה אמא לקבל חכמה ונהיה זווג או"א, ומשם היא יכולה לעשות זווג לעבר את זו"ן, או בהמשך, כדי לתת לזו” ן חכמה ) (25.15)
כי במצב הזה, למשל בשבת.
איפה נמצא ז"א במצב הזה בשבת ?
• נמצא במקום או"א- למשל במוסף דשבת.
• אז או"א צריכים לתת לתת להם חכמה
אבל,
איך נותן א"א לאו"א חכמה אם או"א רק חסדים מכוסים?
הרי או"א הם רק חסדים מכוסים, איך הם יתנו להם חכמה?
• אז או"א עולים לראש דא"א,
• וראש דא"א, הרי משפיע רק מהזקן, והרי הוא לא יכול לתת חכמה מהזקן. מה הוא עושה א"א?
o א"א עולה לראש דעתיק, ע"י זה שהשערות דיקנא מעלים מ"ן בבחינת חכמה
o ואז א"א נותן למקומו שהיה קודם (לראש דא"א), נותן לאו"א חכמה,
o והם (או"א) נותנים למקומם הקבוע שהם היו בו קודם, אפילו שזה מקום של חסדים מכוסים, בטבעו, היות והם בחינת ג"ר דחכמה עכשיו, הם יכולים לתת חכמה למקומם הקבוע, ששם נמצא ז"א. (וכל הסדר הזה המאד מדוייק נלמד בע"ה בחלק י"ד)
וז"ש בזוהר דאו"א במזלא אתכלילו(דהיינו בראש דא"א )
. כי מבחינתם עצמם דאו"א שהיא קומת ע"ב, המה חסרי נה"י דכלים וג"ר דאורות כנ"ל, (למה? כי הם רק חסדים מכוסים ומדרגת בינה דמ"ה, שמלבישים על חג"ת דאריך)
ובחינות אלו החסרות(בחינת חכמה שחסר להם ) להם כלולות במזלין דדיקנא, כי אינם משיגים אותם אלא ע"י עליתם לג"ר דאו"א( עלייתם לא"א – כך אומר הרב"ש) ומקבלים המ"ן דדיקנא. כמבואר.
• דהיינו מקבלים את הכח של אור ע"ב ס"ג מדיקנא, כדי לקבל חכמה מהמדרגה,
• ואז או"א הם אחראים לתת חכמה) (27.47 )
מדוע שא"א לא יעביר ישירות את החכמה לאו"א ללא עליתם?
מה או"א מרויח מהגדלות של א"א?
נשאלת שאלה:
בשביל מה עשית את "הסיפור הארוך" הזה? שאו"א יצטרכו לעלות ולתת חכמה במדרגה?
למה לא היה יותר פשוט, שא"א יתן חכמה, הרי לא"א יש חכמה?
תשובה:
• אם א"א היה צריך לתת חכמה, אז היה צריך לתת חכמה ממו"ס, מג"ר דחכמה, הוא לא יכול היה לתת חכמה.
• זה שהחכמה ניתנת דרך בינה שעולה לתת חכמה, זה בעצם בינה שנותנת את החכמה, ואז החכמה תבוא כבר דרך ל"ב נתיבות החכמה, ולא תינתן דרך א"א, כי אם הוא היה נותן אותו, אז היה נותן ג"ר דחכמה
• כי במו"ס יש את הבוצינא דקרדינותא, היתה מתגלה בוצינא דקרדינותא מבחינת ג"ר דחכמה, וזה מה שהיתה משפעת לתחתונים
• אבל אם בינה עולה לשם, ומשם מקבלת והיא זו שנותנת, אז היא נותנת חכמה דרך בינה, שזה נקרא ל"ב נתיבות, שהיא ו"ק חכמה, חכמה יותר מוקטנת, נלמד בחלק י" שנקראת אכסנתא, פירושה שהיא יורשת מא"א ואז הבחינה הזו היא בחינת של חכמה מוקטנת, ולכן היא יכולה להתקבל בזו"ן’ ובכלל באצילות עד הפרסא (29.00)
הקודם