הדף היומי בתע"ס חלק ו' | שיעור 35 – עמוד תנ"ד – תנ"ה

52

חלק ו שיעור 35 עמוד תנד

ט) פעולה ט'. שהיא מהתפשטות המלכות עם האו"ח שבה ממעלה למטה לתוך וסוף. נמשכת מהמסך שבמלכות של ראש. להיותה בחינת יציאה מן ה"כח אל הפועל" כי אותן מדת הדחיה ומדת ההתלבשות שיצאו מכח המסך בהע"ס של ראש, לא היה זה רק מבחינת "כח" כי בפועל אין שם לא דחיה ולא התלבשות. אלא כל הנעשה בהע"ס דראש מבחינת "כח", מתגלה אח"כ בתוך וסוף, המכונה גוף, בפועל גמור. ושיעור קומת האור שהאו"ח הלבישו בהראש בבחינת "כח" כשיעור הזה נמצא אור העליון מתלבש בהגוף בפועל ממש, והתלבשות זו, מכונה בשם "תוך של הגוף" מפה עד הטבור. ובחינות הסיום שעשה המסך בהע"ס דראש מבחינת "כח" דהיינו בחינת הכאה שעשה על אור העליון ולא נתנו להתפשט לבחי"ד, מתגלה בהגוף "בפועל" מטבור ולמטה עד סיום רגלים, הנק' חלק הסוף של הפרצוף. באופן, שמסיום רגלין של הפרצוף ולמטה, מגולה הנקודה האמצעית בפועל גמור, שהמסך מפסיק שם את אור העליון לגמרי, ומשאירו חלל פנוי בלי אור. ולפיכך בחינת התוך של הגוף נבחן לעמידת הט"ס ראשונות. ובחינת הסוף של הגוף נבחן רק לספירת המלכות לבד. כלומר בחינת ההגבלה וכח הסיום שבה.

והנה נתבארו, פעולה ט' ופעולה י'. שהם: התפשטות המלכות ממעלה למטה לתוך וסוף המכונה גוף. ונקודת הסיום של הקו, שמשם ולמטה חושך ולא אור. אשר המסך של ראש הפעיל את שניהם. כמבואר.

י) והנה נתבאר הסבה ומסובב עד ליציאת פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא דא"ק. ועתה נבאר יציאת ה' פרצופים דא"ק זה מזה, בדרך סבה ומסובב. 

ונבאר מתחלה את הגורמים ללידת פרצוף בדרך כללות, דהיינו הנוהג בכל הפרצופים בשוה. ואח"כ נבאר הפרצופים בפרטות. 

והנה הגורם הראשון ללידת פרצוף הוא הביטוש דאו"מ באו"פ זה בזה. שבסבתו מזדכך המסך דגוף הפרצוף, ונעשה זך כמו המסך שבמלכות דראש. שזה נבחן שעלה ונתכלל בזווג עליון דראש, יחד עם הרשימות דהע"ס דגוף הכלולים בו. וב' רשימות העליונות שבו, המכונים בשם זכר ונקבה, גורמות בהמסך דראש ב' מיני זווגים (עי' בתחלת חלק מטי ולא מטי). וע"י התכללות זו, מתחדשים המסך והרשימות עד שהוכר ששרשו הוא מעביות דגוף, חוץ מבחינה אחרונה שנעלמת מהם. ואז יורדים שוב לגוף בחיצוניותו למקום החזה, ומתפשט אור העליון בזווג דהכאה על המסך הזה, ומעלה או"ח מהמסך ולמעלה וממשיך ע"ס דראש, שקומתם עד הפה דפרצוף הקודם. ואחר כך מתפשטת המלכות מחזה ולמטה, עם האו"ח שבה לע"ס דגוף בתוך וסוף. וראש תוך סוף אלו, נבחנים לתולדה ובן לפרצוף הקודם. המלבישים אותו מפה דראש עד סיומו.

יא) והנה לפנינו כאן י"ד פעולות א', ביטוש דאו"מ באו"פ. ב', הזדככות המסך. ג' התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. ד', ב' רשימות עליונות: זכר ונקבה. ה', ב' מיני זווגים בהמסך של ראש. ו' התחדשות העביות בהמסך והרשימות. ז', הכר העביות דגוף בהם. ח' העלם הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. ט' יציאתם מן הראש. י', ביאתם לחיצוניות הגוף דפרצוף הקודם במקום החזה. י"א, זווג דהכאה הנעשה על המסך במקום החזה, הממשיך ע"ס דראש. י"ב, התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף, בתוך וסוף. י"ג שמלביש על פרצוף הקודם. י"ד, שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם.

יב) ועתה נבאר קשרי סבה ומסובב שבהם: הנה פעולה א', שהיא ביטוש דאו"מ ואו"פ, נמשכת מהמסך. כי במדה שהמסך ממשיך ומלביש האו"פ שבפרצוף, נמצא מדחה את האו"מ השייך להפרצוף. כי כל סגולת הלבשתו את אור העליון, הוא ע"י הכאתו באור העליון שמחזיר כל אותו שיעור האור הראוי להתפשט בבחי"ד לאחוריו. ואינו מניחו להתפשט בהפרצוף, מטבורו ולמטה. ונודע, שזה האור, שאינו יכול להתלבש בהפרצוף, הוא האו"מ של הפרצוף. ולפיכך נמצאים האו"פ והאו"מ שסותרים זה את זה, כי מדת גדלו של האו"פ המתלבש היא כפי גודל מדת עביותו של המסך. והפכי לו האו"מ שמדת גדלו תלוי בזכות הכלים. וע"כ האו"מ מזכך את המסך והאו"פ מסתלק מהפרצוף. כנודע. הרי שהמסך הוא סבת הביטוש דאו"מ באו"פ.

יג) פעולה ב', שהיא הזדככות המסך, נמשכת מכח הביטוש דאו"מ באו"פ, הנ"ל בפעולה א'. 

פעולה ג'. שהיא התכללות המסך בהרשימות דע"ס דגוף. באה יחד עם הזדככות המסך, הנמשך מביטוש של או"מ באו"פ. כי בהיות שהמסך מזדכך על סדר המדרגה של הספירות, נמצא שעובר ובא בכל אחת ואחת ומתכלל בה בדרך עליתו, וכשמזדכך לבחי"ג, נמצא שבא ונכלל בספירת ז"א, ובשעה שמזדכך לבחי"ב, בא ונכלל בהבינה. וכו' עד"ז. עד שבא למאציל ונמצא נכלל מכולם.

יד) פעולה ד', שהיא ב' רשימות עליונות זכר ונקבה. נמשכת מכח העלמת בחינה אחרונה, מפאת ההזדככות הנוהגת בכל פרצוף ופרצוף. למשל, אחר הזדככות פרצוף גלגלתא נעלמת בחי"ד. ולאחר הזדככות פרצוף ע"ב נעלמת בחי"ג. וכו'. והיינו דוקא חלק העביות שבה העומד להמשכה ולהכאה, אבל חלק דהתלבשות שבה, אינו נעלם. והוא הנקרא זכר. והוא אינו ראוי להזדווג עם אור העליון, זולת בעת שמתחבר עם הבחינה הקרובה אליו, שיש לה רשימו שלמה. והיא נקראת נקבה שלו. למשל אחר הזדככות פרצוף גלגלתא, נשארת הבחינה אחרונה רק בחצי רשימו דבחי"ד, דהיינו רק מבחינת התלבשות, שנק' זכר. וכדי להזדווג עם אור העליון, הוא מוכרח להתחבר עם הבחי"ג, הנעשית נקבה אליו, ואז יכול להזדווג עם אור העליון. הרי שמכח העלמת בחינה אחרונה דכל פרצוף אחר הזדככותו, מתהוה ענין זכר ונקבה.

טו) פעולה ה'. שהיא ב' מיני זווגים במסך של ראש. באה יחד עם הזכר ונקבה שנתהוו ע"י העלמת בחינה אחרונה. כי בראשונה נכללת הנקבה בהזכר, שע"י הזווג עם אור העליון ממשיכים אור בקומת הזכר, ומשום שמזווג הזה עדיין לא נמשך התלבשות בכלים, לסבת חסרון בחינת המשכה שבהזכר. ע"כ לזווג ב' צריכים, אשר הזכר יכלול בהנקבה, שאז ממשיכים ע"ס בקומת הנקבה. שמזווג הב' הזה, מוכשר האור להתלבש בכלים. הרי שב' מיני הזווגים הנעשים על זכר ונקבה בהמסך של ראש, נמשכים מסבת העלמת בחינה אחרונה אחר הזדככות הפרצוף.

טז) פעולה ו'. שהיא התחדשות העביות בהמסך והרשימות, נמשכת מתוך התיחדותם בהמסך של ראש, עד שמשמשים עמו יחד בהזווג דהכאה על אור העליון. כי התחתון הבא במקום העליון נעשה עמו לאחד ממש. וע"כ תכף עם ביאתם לראש, המה נכללים מהעביות שממטה למעלה הנוהג בראש, וע"כ העביות של עצמם מתחדש בהם, דהיינו בחינת עוביות ב "כח" שעומד בסופו להתגלות בפועל, ולהתהפך לבחינת עביות שממעלה למטה.

יז) פעולה ז'. הכר העביות דגוף בהמסך והרשימות שעלו. נמשכת ובאה יחד עם התחדשות עביות שהשיגו בעת התיחדותם עם המסך של ראש. כי עם התחדשות עביותם, ניכר תכף בהרשימות, בחי' הממעלה למטה שבהם דהיינו עביות הגוף שכבר שמשו עמו מטרם העליה. כי מתחלה בעת שנזדככו מכל העביות שבהם, הנה אז לא ניכר כלל היותם ספירות דגוף, כי אז היו שקטות לגמרי. וע"כ נשתוו לבחינת ראש, ועלו ונתיחדו בהמסך דראש. אבל אחר שהשיגו בחינת העביות ב"כח" בהמסך דראש, והרשימות קמו לתחיה, הנה יחד עם זה ניכר תכף בשיעור מסוים בחי' עביות דגוף הנרשם בהם מאז היותם בגוף. שדבר זה נבחן לשינוי צורה כלפי המלכות של ראש.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם על י' פעולות להוצאת פרצוף. בכללותן הן הצמצום, כלים דעיגולים, זיווג דהכאה שיש בראש, והוצאה ראש ותוך הפרצוף בנקודת סיום רגלין. כך יצא פרצוף.

עכשיו נדבר על פרצוף ראשון שלא גמר את העבודה שמטרתה היתה לייצר עוד כלים. תפקידנו בבחירה ביתר דביקות היא 'אני רוצה לקבל בע"מ להשפיע את האור'. זו הבחירה. אין בחירה לקבל את האור כי הוא כבר היה. מה שהיה צמצום זה לא כדי לקבל את האור. לא מסלקים את האור כדי לקבל אותו. הצמצום והסתלקות האור היו כדי לאפשר לנו מקום לייצר כלים חדשים שלא היו לנו קודם, כלים של יחד. ולכן, כל המטרה ביצירת הפרצוף היתה לייצר כלים. אבל יצרנו כלים לא מספיקים כדי להכיל את כל האור, כי זה שלא קיבלנו את כל האור, זה סימן שלא יצרנו מספיק כלים. לא כי צריכים את האו"מ אלא בגלל שהוא מסמן לנו או נותן לנו משוב שאין לנו מספיק כלים. המטרה שלנו היא לייצר כלים. למשל, אם מישהו צועק עלי, המטרה היא לא שיפסיק לצעוק, אלא לבדוק איפה לא הייתי בסדר. זה סימן לתיקון. אז האו"מ מתחיל כעת לעשות פעולה, והוא גורם לכך שיצאו עוד פרצופים, ופה רוצים ללמוד איך יוצא פרצוף מפרצוף.

באופן כללי, מספר בעה"ס, שיציאת פרצוף מפרצוף נעשית ע"י ביטוש או"מ באו"פ, שגורם למסך דטבור להזדכך עד שהוא עולה לראש, למאציל שלו, שהמלכות דראש היא המאצילה שלו, ואחרי שעולה לראש, אז ת"כ אוסף את הרשימות, את מה שקרה בדרך, ומעלה מידע לראש. בראש עושה זיווג דהכאה ואותן רשימות שהעלה המסך, שהיו רשימות שקטות, הן מתעוררות ויורדות חזרה לגוף אבל בינתיים היו בראש, ללמדו איך להיות ראש. כשירדו לגוף עשו זיווג דהכאה ויצא פרצוף חדש, שיש לו רת"ס ובתוך יש כלים. אז עשה עוד כלים, וזה תפקיד הפרצוף החדש. כך יוצא פרצוף מפרצוף.

עכשיו רוצה ללמד אותנו יד' פעולות שיצאו כגורם ונמשך, הסיבה לכ"א מהפעולות. היום למדנו רק ז' מהפעולות. את הגורם ונמשך, ואת השאר נלמד בשיעור הבא.

הפעולה הראשונה היתה ביטוש דאו"מ באו"פ, שנמשך המציאות הראשונה של ביטוש, מזה שיש מסך דגוף, שעצר את המדרגה. המסך דגוף דטבור, הוא הגורם שיהיה ביטוש. כי יצר את המדרגה וא"א לעצור אותה באמצע. אפשר, אבל זה מפריע לתכלית שהיא בצמצום – לייצר כלים. אז זה שעשה טבור גרם ביטוש.

פעולה שניה, הזדככות המסך, שנגרמה בגלל הביטוש, שבא ודוחק במדרגה, בטבור א"א להשאר כך וצריך להתקדם. כשדוחק מייצר מציאות שכח העיכוב של המדרגה נחלש ואם אין לו כח עיכוב לא יכול להשאר במצב הזה, עלול להמצא במצב של לקבל בע"מ לקבל, אז מזכך את עביות המסך, כלומר את הכח לקבל בע"מ להשפיע. זה דבר נפלא, כשאין לאדם כח עיכוב אז לא יכול לאהוב. לשים לב, אם אומר 'לתת את כל כולי ולא יכול לעצור את עצמי' אז לא יכול לאהוב. כי כח העיכוב שבטבור הוא איפשר לקבל בתוך. כשבא או"מ ודוחק, אז לא יכול לאהוב. צריך לבנות כלי חדש. יכול לאהוב בכלי אחר. זה הפעולה הב'. הזדככות המסך, עביות המסך דטבור מכח הביטוש.

פעולה ג', התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. נובע מהזדככות המסך. היות והמסך עלה ממדרגה למדרגה. היה בד' בטבור, עלה לג' לחזה וכו', כל פעם כשעלה נעשו פעולות בפרצוף. נעשו זיווגים דהכאה, היות והיו עוד פעולות, המסך התרשם ממה שקרה בגוף. זו פעולה הג' התכללות המסך ברשימות ע"ס בגוף, הנובעת מהזדככות המסך.

פעולה ד', זה שעלו ב' רשימות של זכר ונקבה. זה נמשך מהעלמה של בח' אחרונה, של הרשימות. בח' של רשימה אחרונה דעביות. לכן עלה זכר ונקבה, כי עלו ב' רשימות שהיו. רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. שתיהן עלו למעלה, כי הרי בכל מקרה היתה עולה רשימה דהתלבשות ודעביות. אבל רשימה דהתלבשות מתבטלת ברשימה דעביות אם אין רשימה דהתלבשות. ולכן מזה שנעלמה בח' עביות, אז רשימה דהתלבשות ניכרת בהיותה זכר. אחר הזכר והנקבה היו צמודים וטמונים אחד בשני כמו בגלגלתא, ולכן שם יש רק בח' ד'. אבל ברגע שהיה ביטוש והזדככות, נשארה בח' ד' התלבשות וג' עביות. הזכר לא ראוי לעשות זיווג דהכאה, אלא רק עם הנקבה.

פעולה ה', ב' מיני זיווגים במסך של ראש, נובע מתוך שעלו ב' מיני רשימות זכר ונקבה וצריך לבטא את שניהם. לכן ב' מיני זיווגים באו מעליית זכר ונקבה.

פעולה ו', התחדשות העביות במסך וברשימות, מתוך כך שהאור שהגיע בזיווג דהכאה של המסך שעלה לראש, עורר את הרשימות שהגיעו לשם. הפעולה היא התחדשות העביות, בהמסך של הרשימות. זה קורה מזיווג דהכאה שנעשה בראש.

פעולה ז' – היכר העביות דגוף בהמסך והרשימות שעלו. התחדשות העביות והיכר העביות, אומר שהתחדשה העביות, אומר שעביות זו שוב נעשה עליה זיווג דהכאה בראש ונמשך האור. והיכר העביות, שיש כבר היכר של העביות, שהם יורדים לגוף חזרה, כי אחרי שהשיגו תחילת העביות בכח בראש, בכח, והרשימות קמו לתחיה, אז בח' העביות דגוף שנשאר בהם בזמן היותם בגוף נבחן לשינוי צורה, זו פעולה ז'. 

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'

סיכום בנקודות עמוד תנד – תנה – כא שבט תש"ף

בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

א. בשיעור הקודם למדנו י' פעולות ליצירת פרצוף גלגלתא שהם בכללות: צמצום, זיווג דהכאה בראש, והתפשטות לתוך וסוף, ונקודה דסיום רגלין שמסיימת את המדרגה.

ב. בשיעור זה אנו לומדים על י"ד פעולות של הוצאת פרצוף מפרצוף, ואת קשרי סיבה ומסובב שבהם.

ג. פעולה א' – היא ביטוש דאור מקיף ואור פנימי שנמשכת מהמסך דטבור שעצר את המדרגה.

פעולה ב' – הזדככות עוביות המסך דגוף שנובעת מהביטוש דאור מקיף באור פנימי.

פעולה ג' –התכללות המסך בהרשימות דעשר ספירות דגוף הנובעת מהתכללות המסך דגוף בדרך עליתו בפרטים שבנו את הגוף, שהם הנקודות.

פעולה ד'- ב' רשימות עליונות של זכר ונקבה נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה דעוביות שבכל פרצוף.

פעולה ה'- ב' מיני זיווגים במסך של ראש בא מתוך שישנם ב' סוגי רשימות נפרדים של זכר ונקבה שהם ב' סוגי מחשבה המשלימים זה את זה, הזכר לצורך התקשרות לעליון והנקבה ליצירת כלים חדשים.

פעולה ו' – התכללות של המסך והרשימות בראש הנמשכת מתוך התייחדותם והתכללותם בזיווג דהכאה שיש בראש.

פעולה ז'- הכר העוביות דגוף במסך והרשימות שעלו לראש הנמשכת כתוצאה מההארה של הזיווג שנעשה בראש שבו התכללו המסך והרשימות

אין תגובות

להגיב