הדף היומי בתע"ס חלק ז' שיעור 39 – עמודים תקנד -תקנה

238

בס"ד

חלק ז שיעור 39 עמוד תקנד

יט) ועם המתבאר, תבין גם סדר נפילתם של הכלים הנשברים לבי"ע, כי הוא בסדר הפוך מבעת מלוכתם. כי בעת התלבשות האורות בהכלים, נמצא תמיד שכל העב מחברו, הוא יותר חשוב ויותר עליון מחברו. כי הכלי שיש בו עביות הגדולה, שהיא בחי"ד, הוא מלביש קומת כתר, וכשעביותו פחות דהיינו בבחי"ג, מלביש רק לקומת חכמה, וכו'. ונמצא העביות מעלה גדולה בכלי. משא"כ בכלים ריקים אחר שנסתלקו מהם אורותיהם, אשר אז להיפך, כי לא לבד שאין העביות גורמת שום מעלה עתה, אלא עוד גורמת בו חסרון, כי כל כלי העב ביותר, האור מתרחק ממנו ביותר. 

ולפיכך נמצא, שכלי הדעת שיש בו מבחי"ד דהתלבשות, שבשעת מלוכתו היה גבוה מכולם, הנה עתה בשעת שבירתו, יותר שפל מכולם, וכלי דחסד שהוא רק מבחי"ג שבשעת מלוכתו היה שפל ממלך הדעת. נמצא עתה בשעת שבירתו, גבוה ממנו, משום שעביותו פחות ממנו, וע"כ נפל כלי דדעת לדעת דבריאה, ועליו כלי דחסד, דהיינו בבינה דבריאה. וכלי הגבורה, שעביות שלו הוא רק מבחינה ב', שבשעת מלוכתו היה שפל מכלי החסד, נמצא עתה בשעת שבירתו גבוה ממנו, והוא נפל למקום חכמה דבריאה. וכלי דת"ת שעביותו פחותה מכולם, נפילתו למעלה מכולם דהיינו במקום כתר דבריאה.

כ) וכבר ידעת שהאורות אחר הסתלקותם מניחים אחריהם רשימו במקום שהיו שם. כי כן היה בהסתלקות האורות דפרצופים הקודמים, שכל אור היה מניח אחריו רשימו בהכלי שהיה שם. אמנם כאן בפרצוף נקודים, אחר שהכלים נשברו ונפלו לבי"ע, לא היה אל הרשימות מקום להשאר שם. כי לא יכלו לירד אחריהם לבי"ע, כי אז היו מתים גם הם כמו הכלים, ולא היו נחשבות עוד לרשימות. לפיכך נשארו הרשימות באצילות, ומאירות אל הכלים שלהן מרחוק, בבחינות תגין על האותיות. 

אמנם נבחנות שהן מתקרבות אל הכלים שלהן כמה שיכולות, ולכן אחר שנפל כלי הדעת, לדעת דבריאה, ירדה הרשימו אחריו עד סוף האצילות, דהיינו למקום מלכות דאצילות. וכן אחר שנפל כלי החסד לבינה דבריאה ירדה הרשימו אחריו, עד יסוד דאצילות דהיינו כמה שיכולה, כי מדרגת מלכות תפשה הרשימו דדעת. וכן אחר שנפל כלי הגבורה לחכמה דבריאה, ירדה אחריו הרשימו, עד נ"ה דאצילות, כי מדרגת יסוד תפשה הרשימו דחסד. וכן אחר שנפל כלי הת"ת לכתר דבריאה, כיון שלא היה עוד אל הרשימו מקום שתרד ותתקרב אל הכלי שלה, כי גם מדרגת נו"ה היתה תפושה מהרשימו של הגבורה, ע"כ נשארה בהמקום של הכלי שלה, כי לא היתה יכולה להתקרב יותר. ונמצא גם מצב הרשימות עומדות הפוכות מבתחלה, כי סדרן עתה: רשימו דת"ת שהיתה למטה מכולן נמצאת עתה במקומה עצמה למעלה מכולן, ואחריה גבורה בנו"ה, ואחריה חסד ביסוד, ואחריה דעת במלכות, למטה מכולם.

סיכום: חזרנו על מה שלמדנו בשיעור הקודם בקצרה – ההבדל בין ראש לגוף. אמרנו שבראש יש ביטול, בשונה מהגוף שבו יש שבירה. המלך הוא בח' גוף המדרגה. ז"א כשאומר מלך הדעת, לא מתכוון לכל הפרצוף שיצא, אלא מתכוון רק לגוף שיצא על הזיווג הראשון, על גוף הפרצוף שיצא בזיווג ד' ג'. רק על הגוף. זה המלך.

בכל הפרצוף יש ראש וגוף. כעת רוצה להתייחס אליהם בנפרד. מה קרה לגוף ומה קרה לראש. לראש היה ביטול, היינו שחלק מהראש שנקרא אח"פ, ירד למקום גוף אבל למעלה מפרסא. אין עליו שליטה של הפרסא. היות והקליפות נמצאות למטה מפרסא, אז אין עליו שליטה של הפרסא ולא על הקליפות. כן יש בו איזשהו נזק. ירד מגדלות לקטנות והכלים שלו ירדו למקום גוף. נשאר ראש קטן. 

בדומה אולי, יכולנו לדמות זה למישהו שהיה בתפקיד מנכ"ל והורד לתפקיד מנהל מחלקה או פועל, אבל עדיין עובד ומתפרנס. לעומת אחד ששמו אותו בבית הכלא, ומשל זה הוא כי הכלים נפלו לבית הכלא שנקרא הקליפות. כמו שלמדנו שיש ב' שערים. שער בית הסוהר ושער המלך.

הבנו את ההבדל בין ראש לגוף. עכשיו רוצים להבין על המלכים, על צורת הנפילה שלהם כשנפלו לבי"ע, ורוצים גם ללמוד מה קרה עם הרשימות. 

המלכים נופלים ע"פי החוק שאומר: "ככל שהכלי יותר עבה הוא יותר חשוב ויותר עליון מחברו, אבל בתנאי שיש הארה, כלומר שבקדושה ומאיר האור בכלי". והפוך – בכלים ריקים אחר שהסתלקו אורות הכלים – "ככל שהכלי יותר עב הופך להיות פחות חשוב". אפשר בדוגמא פשוטה לחשוב שאם לאדם חסר משהו אז ככל שחסר לו דבר יותר גדול אז הוא יותר סובל. אבל כשמאיר לו על רצון גדול הוא יותר נהנה. ככל שאדם גדול יותר יצרו גדול ממנו, אבל יכול לעשות גם נזק גדול. זה ידוע גם בפשט, כשכך אנחנו מדברים, אז אין פלא שגם ברוחניות. את החוק הזה רוצים לקחת ודרכו להבין את שבירת הכלים. 

אומרים, שבמלכים (ציור) היתה הדרגה. ז"א היו מלכים, יצא בהתחלה מלך הדעת. כשיצא בעביות ד' ג' והבח' הראשונה של המלך היתה בח' כתר של אותה מדרגה. אח"כ יצא מלך החסד שהוא בח' חכמה, אח"כ מלך הגבורה שהוא בח' בינה, אח"כ מלך היסוד שהוא בח' ז"א של המדרגה. ז"א שיש ביניהם הדרגה. 

אם היה אור מאיר בהם, אז ודאי שמלך הדעת היה גדול יותר, אבל היות ונשברו והכלים כמו שלמדנו נפלו למטה מפרסא, אז כשנפלו כשמלך הדעת נפל למקום הנמוך ביותר. שמלך הדעת, הכלי של מלך הדעת נפל לדעת דבריאה, והכלי של מלך החסד, שאם היה מאיר בו אור היה יותר נמוך ממלך הדעת, אבל ולא מאיר אז נפל למקום גבוה יותר, היינו יותר קל לתקן אותו. יותר קרוב לקדושה, אז נפל לבינה דבריאה. והכלי של מלך הגבורה נפל לחכמה דבריאה. וכלי מלך ת"ת נפל לכתר דבריאה. אז אנחנו רואים הדרגה, שככל שהמלך יותר גדול נופל למקום יותר נמוך. זה על המלכים.

עכשיו רוצים להבין את הרשימות. הרשימה היא הזיכרון הרגשי שנשאר לנו מהחוויה. למדנו בחלק ד' שבכל כלי נשארת חוויה. אין דבר בקדושה שלא עושה רושם. אז אם נשאר רושם אנחנו רוצים להבין מה קרה עם הרשמים של האדם. יש לאדם רשמים ממה שהתרחש אצלו, והוא צריך לפעול עם הרשמים הללו, או צריכים להבין איך הרשמים האלה מסתדרים אצלו בנפש. אז אם לאדם היתה חוויה חזקה מאוד, נאמר אפילו טראומטית, או חוויה חיובית מאוד חזקה, אבל היא נשברה, היא כבר לא קיימת, אז היא חודרת אצלו בנפש למקום מאוד עמוק. ואפשר להשתמש בה או לתקן אותה רק אם אתה חודר למקום העמוק ולכן אם אתה רוצה לתקן דברים או חוויות חזקות מאוד, אתה צריך להכנס לעומק הנפש מאוד. אתה לא יכול באופן רדוד לטפל בבעיות גדולות. כשאדם רוצה לטפל בדברים קשים שקורים לו פעם אחר פעם, ורק רוצה לצחוק על זה מלמעלה ולעשות מצב רוח טוב, וכך לטפל בזה, אומרים לו שיש פה חוויה רצינית שאתה חוזר עליה שוב ושוב, זה נכנס לעומק ואם לא תיכנס לעומק ולחפור עמוק – לא תגיע למקום הזה, אז מה הטעם? 

שואל, רגע, תגיד לי שהרצונות נמצאים במקומות עמוק. הכלים נפלו. למה אומר זה על החוויה, זה הרי על הרשימה. אומר שנכון שהכלל הזה שאמרנו לגבי הכלים נכון גם לגבי הרשימות. אבל הרשימות נשארות בנפש. נכון שגם פה הרשימות נשארו במקום אצילות ולא ירדו למקום בי"ע, ומלמד אותנו שגם הרשימות מסתדרות באותו הסדר שהרצונות נמצאים. הרצונות נמצאים בכלל במקום הקליפות: רוצה משהו והקליפה משתלטת לי על הרצון. רוצה להיות אדם חזק והחוזק שאני מרגיש שאני רוצה הוא חוזק גופני, או חוזק כלכלי. ואני לא מרגיש רצון בחוזק נפשי. אלה הרצונות, אבל גם החוויה הפנימית שנמצאת בעומק הנפש, ז"א כמה רשימות מסתדרות באופן הזה שהרשימות בנפש הם יורדות למקום נמוך ועמוק יותר אם החוויה היתה חזקה יותר. וכך אנחנו מסתכלים על המלכים. הרי האור של מלך הדעת שהאיר הוא גבוה מאוד. הרשימה יורדת למקום הכי נמוך בעולם אצילות, למלכות דאצילות. אחרי חוויית מלך החסד יורדת למקום הכי נמוך – למקום מלכות דאצילות לא יכולה לרדת, אז יורדת למדרגה למעלה ממלכות, למקום יסוד דאצילות. הרשימה של מלך הגבורה יורדת למקום נ"ה דאצילות, והרשימה של מלך הת"ת נשארת במקומה. אנחנו רואים שהרשימות מסתדרות בדיוק כמו המלכים. 

שיעור 39 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקנ"ד –כ"ב ניסן תש"ף – איסרו חג פסח
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. אנו רואים הבדל בין המלכים שהם הגוף של הפרצוף לבין הראשים שהראש של הפרצוף שאינו נקרא מלך.
2. אח"פ של הראשים נפל למקום הגוף ולא נשבר, דהיינו לא נפל לשליטת הקליפות ששולטות למטה מפרסה.
3. המלכים, דהיינו הגוף, כן נשבר דהיינו הגוף שהוא אור העב נפל למטה מפרסה וזה נקרא מיתה.
ומדוע זה נקרא מיתה? מכיון שיש על זה שליטה של הקליפות ורשעים בחייהם נקראים מתים.
4. הכלים בנפילתם לבי"ע מסתדרים על פי החוק הבא. בכלים ריקים, אחר שנסתלקו מהם אורותיהם, כל כלי העב ביותר נופל למקום נמוך יותר.
5. לפיכך הכלים של המלכים שנפלו לבי"ע הסתדרו באופן הבא : כלי דמלך הדעת נפל לדעת דבריאה, של חסד לבינה דבריאה, של גבורה לחכמה ושל ת"ת לכתר. דהיינו כל העב יותר ירד למקום נמוך יותר.
6. גם הרשימות דהתלבשות היו אמורות להישאר בכלים רק שהכלים נפלו לבי"ע ורשימה אינה יכולה לרדת למטה מפרסה. הן מסתדרות במקום אצילות על פי אותו סדר של הכלים, דהיינו כל העב מחברו נמוך מחברו.
7. לפיכך הרשימות הסתדרו בסר הבא- רשימה של מלך הדעת במקום מלכות דאצילות, של האור של מלך החסד במקום יסוד דאצילות, של אור הגבורה בנצח הוד ושל ת"ת בת"ת.

אין תגובות

להגיב