הדף היומי בתע"ס חלק י' שיעור 2 | עמודים תתסז-תתסח

501

הדף היומי בתע"ס חלק י' שיעור 2 סיכום עמודים תתס"ז-תתס"ח

מה למדנו היום?

למדנו שלעיבור של ז"א יש כוח חזק מאד. 

מה הוא נותן? 

אגב כך, שהוא נותן לז"א, הוא נותן גם למלכות שדבוקה בו, אבל אותנו מעניין בעיקר הז"א, כי זה הלימוד שלנו, לכן אנחנו לא נתעסק כרגע במלכות, אלא נתעסק בז"א. 

הוא נותן ב' נקודות, ב' תיקונים יסודיים: 

  1. שיש את ההתכללות של המלכות דז"א ביסוד. 
  2. שמתכללת בתפארת. 

מה זה נתן? 

זה נתן לה את שתי הכוחות: 

  • גם מציאות צר שמקבלת מיסוד 
  • וגם מציאות של הארת הבינה שזה רחמים.

למה עכשיו אני כן מדבר על המלכות, רציתי לדבר על הז"א? 

אז התשובה היא, שאני רוצה להבין מה צורת ההתגבשות של הז"א? איך הוא נעשה מחדש? 

הרי מה שנעשה בעולם הנקודים מז"א נשבר. 

ואני בא לעשות עוד פעם את הז"א. 

כשאני בא לעשות אותו עוד פעם, כשנפלתי במשהו, אני רוצה ללמוד לא לעשות את אותו דבר שוב. מה עושים? 

נותנים לו בעיבור הזה תיקון שנקרא תיקון קוים. 

איך? 

ע"י זה שנה"י עלו לחג"ת: 

  • אז נצח עלה לחסד 
  • הוד עלה לגבורה 
  • ויסוד יחד עם המלכות עלה לתפארת. 

כשיסוד עלה לתפארת, אז המלכות שהיא מייצגת כרגע את הז"א, היא מקבלת שני תיקונים: 

  • תיקון אחד של הצר ואריך, זאת אומרת, התיקון הזה שהיא יודעת שלא מגיע לה. אין גאווה כזאת שאומרת אני אמלוך. כי יש בה צרות של היסוד. 
  • ותיקון שני, זה הארת הבינה שנותנת את האפשרות לקשור אותם יחד. 
  • אז א' מורידים את הגאווה וב' קושרים אותם יחד. 
  • זאת אומרת, אני גם מוריד את גאוותי וגם יש לנו גורל משותף. 
  • זה ב' התיקונים שנעשים בעיבור. אין לאן לברוח, יש שם את הרחם. אחד לא יכול להגיד, טוב אני אמלוך לבד. הוא לא יכול. למרות שיש שם את כל הז"א. שש נקודות של ז"א. 

אבל המלכות מה היא עושה שם? 

היא אומרת להם, תראו רבותי, אף אחד לבד לא שווה כלום. זה הצר. 

התיקון השני, אתם חייבים להיות יחד. אין לכם שלמות אם אתם לא משלימים אחד את השני. 

זה תרגיל שעשה לנו גם פה הקב"ה. אנחנו לא שווים כלום האחד בלי האחר. כלום. אי אפשר לבד. ומצד שני, אי אפשר לעשות את זה בלי הורדת הגאווה. אז הצר מוריד את הגאווה. לא מגיע לך כלום. בא בן אדם ואומר אבל הגיע לי, לא מגיע לך כלום. אתה לא רוצה לך תעשה לבד, נראה אותך. בהתחלה מרגישים מזה כוח, אח"כ נופלים כל כך קשה שאין כבר כוח לזכור שזאת היתה הטעות. 

זה התיקון, לשים לב, מורידים את הגאווה ועיקר החסידות מדברת על זה, על הורדת הגאווה ותיקון של אהבת חברים. 

שזה החסידות הגדולה של התיקון של עולם אצילות, זה ההריון, זה העיבור. 

ובלי זה חוזרים לעולם הנקודים נשברים כל פעם. 

אוקי. אז הבנו בשביל מה צריך בכלל צריך הרהור, על מה מהרהרים, לא על פנטזיות, על לתקן את המחשבה מחדש בצורה הזאת של ג' קוים. 

אוקי. עוד הוא אומר לנו. צריכים לזכור, שכל העיבור הזה נעשה בהיכל או"א. 

ואו"א עושים זיווג בשביל הזו"ן לא בשביל עצמם, אלא בשביל הזו"ן כפי שמותאם לזו"ן עצמם. 

זה דבר שכבר למדנו בחלק ט' בסוד אחים בכורים. 

עוד נאמר, שפה לא היה דבר חדש אלא היתה רק התחדשות. 

מה זאת אומרת התחדשות? 

אומר זה כבר היה, ז"א כבר היו בעולם הנקודים. עכשיו בונים אותם מחדש. 

מה זה בניה מחדש? 

זה היה כבר ובונים מחדש. 

איך? 

מאור הזך של הרשימה. עכשיו התהליך הזה הוא תהליך מורכב. 

איך עושים זיווג בראש? 

על פי מה שהגוף גם התעורר. 

זאת אומרת, כשלמשל בגלגלתא: 

כשגלגלתא הזדכך ועלו הרשימות עם המסך לפרצוף ע"ב ואח"כ פרצוף ע"ב עשה זיווג דהכאה נגיד על ד"ג. 

חייבת להיות קורלציה, חייבת להיות התאמה, בין הרצונות שנמצאים בכלים, דהיינו, אותם רשימות שנשארו בגוף של גלגלתא יחד עם הזיווג שעושים בראש. 

זאת אומרת אם אתה עושה רק זיווג בראש בלי משהו שמדגדג לך בבטן אז זה לא מתחבר לך. 

אז הוא אומר, פה היתה לנו בעיה, לא נשארו רשימות שלמות בגוף. אבל חייבת להיות הקורלציה הזאת. 

אז מה כן נשאר? 

אור הזך של הרשימה. 

שאור הזך של הרשימה זה רק ההארה של הזיכרון. 

אבל הבעיה היא שהכלי של הזיכרון, שנקרא אור העב של הרשימה, נפל לקליפות. 

אז אתה אומר ככה, אני רוצה לעשות זיווג, לא על הרצון של זיכרון אלא רק על ההארה של הזיכרון. 

מהי הארה של הזיכרון? 

אומר אני חייב להבין אותה לפי הרהור גבוה ממני. לא איפה שאני מצוי ברצונות הגופניים שלי. 

וזה הזיווג שנקרא צד המ"ה של עולם אצילות. רק אח"כ אני יעלה גם את צד הב"ן ויחבר אותו לפי אותו הרהור שעשיתי מצד המ"ה. שצד המ"ה צריך להתחבר לי רק לאור הזך של הרשימה. 

עכשיו זה דבר מאד קשה לעשות. למה? 

כי אני צריך לעשות הפרדה בין מה שאני מרגיש לבין מה שאני צריך לחשוב מטעם העליון שלי וזה מאד קשה כי אור הזך של הרשימה נשאר בעולם אצילות ואני צריך לתקן אותו, להתקין אותו מחדש. 

אבל כל פעם כשהתקנו מחדש עד עכשיו, התקנו לפי הרשימה ומה שזכרתי. 

זכרתי ד"ג מפרצוף גלגלתא עשיתי זיווג על ד"ג והיתה לי התאמה בין מה שהרגשתי לבין הזיווג שעשיתי וזה התאים לי מאד הרגשתי ממש מחובר למה שאני עושה, והרגשתי שלם עם מה שאני עושה. 

אבל אם עכשיו אני אבוא לעשות רק עם מה שאני מרגיש איתו שלם אני לא אצליח. 

למה? 

כי אני מרגיש שלם לפי הקליפה, ואז זה לא יתאים לי עם המחשבות שלי שבאים לי מעולם אצילות ממקור או"א מזיווג חדש, ממה שס"ג עכשיו דוחף אותי לעשות זיווג של ה' תתאה במצח. 

ואת ההתאמה הזאת אנחנו עושים ע"י כך שיש לנו בעולם אצילות שתי בחינות: 

צד המ"ה שהוא נקי, שהוא צד הזכר וצד הב"ן שאותו אני מעלה כמו מעלה פרסה, שאני מעלה אותו מעולם הנקודים כדי להתקין אותו מחדש בעולם האצילות על פי צד המ"ה ולכן צד המ"ה שהוא צד הזכר צריך לשלוט. 

אם צד הנקבה שולט שזה צד הב"ן זה קליפה. 

אם צד המ"ה שולט שזו השראה עליונה שלא נוגעת למה אני מרגיש באותו רגע אז אני יכול לשלוט על הרגש שלי ולא לתת לרגש שלי שהוא בא מהקליפה לשלוט עלי.

סיכום בנקודות:

  1. העיבור בעולם אצילות מאפשר לז"א להיווצר בצורה מתוקנת מחדש ולא להישבר כמו בעולם הנקודים.
  2. אפשרות זאת מתקיימת ע"י התיקון שקיבלה המלכות דז"א בעלית היסוד לתפארת בזמן העיבור. שע"י זה מקבלת ב' תיקונים: תיקון של צר שמקבלת מיסוד ובכך מורידים את הגאווה. ב. בחינת ההתכללות בתפארת שהיא מייצרת קשר אמיץ בין כל הספירות שהיא בחינת הורדת האנוכיות ואהבת חברים.
  3. או"א הם העושים זיווג לצורך הז"א כי הרי זו"ן עדיין לא קיימים.
  4. הולדת ז"א נקרא התחדשות ולא דבר חדש היות והוא כבר היה בעולם הנקודים ועתה מחדשים אותו.
  5. בכל פרצוף באצילות יש את צד המ"ה וצד הב"ן. צד המ"ה יוצא על הרשימות שנשארו מנקודים ועלו עם המסך לראש והב"ן מהכלים שנשברו.
  6. כדי להוציא את המ"ה צריכה להיות התאמה בין הרשימות שנשארו בגוף לבין הזיווג שנעשה מהרשימות שעלו עם המסך לראש, אולם מהרשימות נשאר רק אור הזך של הרשימה ולכן צריך את ההרהור, ההריון כדי לעשות זיווג נקי רק על הרשימה הזאת היות והזיכרון, דהיינו, אור העב של הרשימה היא נתונה לקליפות.
  7. את צד הב"ן מקבלים לאחר שעושים את הזיווג על צד המ"ה ומעלים את הניצוץ, אז יחד איתו ממילא עולים גם הכלים ומהווים את צד הב"ן של הפרצוף.

עד כאן היום. תודה רבה.

1.העיבור בעולם אצילות מאפשר לז"א להיווצר בצורה מתוקנת מחדש ולא להישבר כמו בנקודים

2. אפשרות זאת מתקיימת ע"י התיקון שקיבלה המלכות דזא בעליית היסוד לתת בזמן העיבור שעי זה מקבלת ב תיקונים תקון של צר שמקבלת מיסוד ובכך מורידים את הגאווה ב- בחינת ההתכללות בתת שהיא מייצרת קשר אמיץ בין כל הספירות בבחינת הורדת אנוכיות ואהבת חברים

3. אוא הם העושים זווג לצורך הזא כי הרי זון עדין לא קיימים

4. הולדת זא נקרא התחדשות ולא דבר חדש היות וכבר היה בנקודים ועתה מחדשים אותו

5. בכל פרצוף באצילות יש את צד המה ובן צד המה יותא על הרשיומות שיצאו מנקודים ועלו עם המסך לראש והבן מהכלים שנשברו

6. כדי להוציא את המה צריכה להיות התאמה בין הרשימות שבגוף לבין הרשיומות שעלו עם המסךל לראש אולם מהרשימות נשאר רק אור הזך של הרשימה ולכן צריך הרהרור הריון כדי לעשות זווג נקי על הרשימה היות והאור של הרשימה נתונה לקליפות

7. את צד הבן מקבלים לאחר שעשים את הזווג על צד המה ומעלים את הניצות אז יחד איתו ממילא עולים גם הכלים ומהווים את צד המה של הפרצוף

אין תגובות

להגיב