הדף היומי בתע"ס חלק י' שיעור 42 | עמודים תתקמז-תתקמח

22

הדף היומי בתע"ס חלק י' שיעור 42 סיכום עמודים תתקמ"ז-תתקמ"ח

מה למדנו היום?

למדנו שמה שאנחנו מדברים עליו באות הזאת שהיא אות ארוכה מאד עד סוף הפרק עד סוף חלק י' אור פנימי. שאנחנו מדברים על הזיווג של יסודות שבאים או"א וישסו"ת לעשות. כדי שהם יעשו זיווג היה צריך הקדם של זיווג דנשיקין. 

עכשיו אנחנו רוצים להבין עוד קצת מה קיבלו או"א? 

אז אנחנו למדנו שכאשר א"א עשה זיווג דנשיקין בין יה"ו לשם מ"ב שעלה מלמטה. שראינו שהזיווג הזה נקרא זיווג של חיך וגרון בין יה"ו לבין ב' אהי"ה שעולים מלמטה. אז הזיווג הזה נתן חכמה למדרגה. והחכמה הזאת אפשרה ליסוד דאריך לקבל הארה. שהיסוד דאריך הנה"י עלו למקום החג"ת ומהיסוד שלו הוא נתן אור של מה שקיבל מלמעלה. את הכוח הגדול הזה של הזיווג דנשיקין. נתן אותו לאו"א וישסו"ת כדי שיעשו זיווג על בחינת יסודות. 

עכשיו אנחנו רוצים קצת  ללמוד יותר מה זה ההארה הזאת? מה התהליך שהיה פה? 

אז הוא בא ומספר לנו בשיעור הזה שלא"א יש ב' בחינות של השפעה והם נובעים מעתיק. 

מי אלה ב' הבחינות של ההשפעה? 

יש לו השפעה ממקום החב"ד שלו הוא משפיע חכמה. וממקום החג"ת שלו הוא משפיע חסדים. 

מאיפה יש לו את הכוחות האלו להשפיע חכמה וחסדים? 

אז הוא מסביר לנו את זה בתוך עולם אצילות. הוא מסביר לנו את זה גם מהמקוריות של ההשפעה הזאת. 

אז קודם כל מצד עולם אצילות. מצד עולם אצילות, עתיק הוא זה שמחבר בין העולמות העליונים לכל עולם אצילות. אז מי שיביא לנו את האור מהאין סוף דרך עולם א"ק. כי כל אור מגיע מהאין סוף אז הוא צריך להגיע דרך עולם א"ק. 

איך הוא יגיע? 

עתיק צריך להביא אותו. 

למי? 

לא"א שייתן אותו לשאר עולם אצילות. כי הוא כמו הזכר של א"א. 

ואז א"א פונה אליו תן לי אור. 

אז הוא אומר לו, מה אתה צריך? 

אני צריך שני סוגי אורות. 

איזה שני סוגי אורות? 

חכמה וחסדים. 

אומר לו אוקי. אני נותן לך חוכמה מהחג"ת שלי וחסדים מהנה"י שלי. 

אומר לו מתאים לי. 

למה מתאים לך? 

כי אני, הקרום שלי הוא בדיוק מתחת לראש. בראש הקרום הזה לא פועל עלי ממטה למעלה אני יכול לקבל פה את החכמה ואני אסתום אותה אצלי. 

ואז המוחין שלו פה נקראים. איך? 

מוחא סתימאה. נכון, מוחא סתימאה. פה יש לו חכמה בחב"ד ופה הוא מקבל מהנה"י חסדים. הוא אומר זה גם מתאים לי החסדים לקבל פה. 

למה? 

כי אני הוצאתי את הגרון, את הבינה שלי מהראש לפה ובינה שלי באמת רוצה חסדים. 

אז זה מאד מתאים לי. עכשיו גם אם לא היה מתאים לו היו מתאימים אותו, כי באמת הוא הוציא רק ז"ת דבינה. דיברנו מזה.

אז אנחנו רואים אם כך שא"א מקבל מעתיק ב' בחינות השפעה: חכמה מהחג"ת שלו וחסדים מהנה"י שלו. 

אז אומר אבל מאיפה? למה א"א מתנהג ככה? 

אז שאל אסף שאלה מצוינת, הוא שואל, אנחנו רואים  שבעולם אצילות תמיד מחזה ולמעלה זה חסדים מכוסים. מחזה ולמטה זה חסדים מגולים שיש שם הארת חכמה. 

פה פתאום אתה אומר לי הפוך. פה למשל, באו"א וישסו"ת ראינו למעלה מחזה חסדים מכוסים. למטה מחזה חסדים מגולים. 

גם בז"א למדנו כך מחזה ומלמעלה חסדים מכוסים. חזה ולמטה חסדים מגולים. פה פתאום אתה אומר לי הפוך. 

אומר אתה צודק זה באמת הפוך. כי עתיק אנחנו מדברים עליו מצד מה שהוא מיצג כרגע את עולם א"ק, את גלגלתא. ולכן הוא מתנהג כמו צ"א. אומר רגע אבל הוא בצ"ב. 

אומר לא. עתיק יש לו שני הצדדים כמו שלמדנו בחלק ח'. יש לו גם את צד של צ"א וגם את צד של צ"ב. 

כדי להשפיע את האורות מעולם א"ק הוא משפיע מטעם צ"א. 

האם זה שתי פרצופים? שואל דויד או פרצוף אחד? הסיומים הם אותם סיומים?

כן הסיומים הם אותם סיומים. רק הנה"י העליונים שלו משם הוא משפיע חסדים והשליש תחתון של הנה"י של עתיק הוא זה שבצ"א יורד למטה מטבור. 

אבל אם הוא צ"א אז איך הוא משפיע לו חסדים לבד? 

הוא צ"א ממה שהוא לוקח למעלה והוא עושה וסת ממיר את זה לצ"ב כמו שנאי מקבל מצד אחד ומוציא מצד שני אור אחר. אותו דבר הוא מקבל מצ"א מלמעלה אבל הוא מוציא רק חסדים לבד מטעם צ"ב שבו. הוא עושה שנאות. 

איך הוא יכול לעשות שנאות? 

כי יש בו גם צ"א וגם צ"ב. לכן צריך את עתיק. לכן עתיק הוא פרצוף מיוחד שעושה את השנאות הזאת. 

אוקי. אז הבנו למה עתיק נותן האור.

 

איפה ראינו את זה בעולם א"ק? 

אומר מה הבעיה לא ראיתם בעולם א"ק שבגלגלתא כל האור שלו למעלה הוא היה חכמה למעלה מטבור ולמטה מטבור חסדים. 

אומר רגע לא חסדים. חסדים בהארת חכמה. אומר בסדר. פה היה עניין מיוחד בצ"א שהחסדים חייבים להיות בהארת חכמה וזה השפיע עלינו. אבל עתיק יודע להמיר את זה לחסדים לבד כמו שאמרנו כי בצ"ב יש מציאות של חסדים לבד. מה שלא היה בצ"א. אוקי זה עניין אחד.

עוד עניין יש לנו פה. כל מה שיוצא זו"ן דאצילות יוצא לתקן את המקום הזה שלמטה מטבור. 

למטה מטבור זה רק חסדים בהארת חכמה. לכן רק ז"א עצמו כשאני רוצה להוליד אותו אני צריך להוליד אותו בחסדים בהארת חכמה. זו גם הסיבה שאני חייב את הזיווג דנשיקין וזיווג דיסודות. למה? 

כי אני צריך להשפיע לז"א חסדים בהארת חכמה. אם הייתי עושה זיווג רק מאו"א שהוא העליון הייתי נותן חסדים. אבל הוא לא רוצה רק חסדים לבד. 

אומר למה? שישסו"ת יתן לו הארת חכמה. ישסו"ת לא יכול לתת לו הארת חכמה. 

למה? למה ישסו"ת לא יכול לתת לו הארת חכמה? 

כי הוא למטה מחזה ואין לו הארת חכמה וסיום של הארת חכמה מסתיים בחזה. 

צריך מקור אחר להארת חכמה. 

מי יהיה המקור? 

א"א. כי א"א בזיווג דנשיקין נותן השפעה של חכמה. 

אומר רגע, אבל האור חכמה שהוא נותן זה עצם. אומר נכון אם אתה רוצה הארת חכמה אתה צריך את עצם החכמה. 

כי בלי עצם החכמה מאיפה תהיה הארת חכמה? אתה ראית פעם מישהו נותן הילה של אור בלי שיש מקור של אור? 

אין דבר כזה. לכן צריך את עצם החכמה לפני הארת החכמה. ולכן אנחנו צריכים שיהיה זיווג דנשיקין בשביל עצם החכמה. בשביל שאח"כ תהיה הארת חכמה מאו"א וישסו"ת לז"א. 

איך ישסו"ת יקבל הארת חכמה הוא למטה מחזה? 

הם כולם עולים למעלה ואז מולידים את זו"ן מלמעלה. 

הנושא הזה הוא עוד לא סגור לנו. יש פה עוד דברים ללמוד. אנחנו נראה פה נקודות ואחרי הנקודות בשיעור הבא אנחנו נסביר את יותר כי למדנו רק עמוד אחד מפה. 

אז בוא נראה נקודות:

  1. באות זו אנו עוסקים בזיווג דיסודות בין או"א לישסו"ת.
  2. זיווג דיסודות מקבל את כוחו מהזיווג דנשיקין שהאיר ליסוד דאריך שמאיר ליסודות דאו"א.
  3. בלימוד זה אנו מבקשים להבין יותר את ההשפעה של א"א לאו"א ומסביר לנו כאן שיש לו ב' מיני השפעות של חכמה וחסדים.
  4. א"א משפיע ממקום החב"ד שלו חכמה וממקום החג"ת שלו חסדים.
  5. את כוחות ההשפעה שלו מקבל מהמקור של עתיק. כאשר עתיק משפיע ממקום החג"ת שלו לחב"ד דאריך חכמה. וממקום שליש עליון דנה"י שלו למקום חג"ת דאריך חסדים.
  6. מכוח החג"ת דעתיק עושה א"א זיווג דנשיקין להשפעת חכמה. ממקום הנה"י דעתיק מקבל את הכוח לזיווג דיסודות לצורך או"א.
  7. עתיק מתנהג להשפעת האורות כמו א"ק. אולם כשההארה הזאת יוצאת ממנו היא יוצאת בסוד של צ"ב. ואת זה נסביר בשיעורים הבאים.
  8. צריכים לזכור שבכל פעם שרוצים הארת חכמה חייב להיות קודם עצם חכמה גם אם לא מקבלים אותו.

עד כאן היום תודה רבה.

מה למדנו בשיעור הזה וגם בשיעור הקודם באופן כללי.

אז בשיעור הקודם של 42 א' למדנו שלעתיק יש ב' בחינות השפעה על א"א: של חכמה מהחג"ת שלו ושל חסדים מהנה"י שלו. 

כנגד זה לא"א יש ב' בחינות השפעה. איזה ב' בחינות השפעה? 

מהחב"ד שלו חכמה. ומהחג"ת שלו חסדים. 

למה צריך את זה? 

כדי לתת לאו"א וישסו"ת שיהיה להם ב' בחינות של השפעה. 

איזה ב' בחינות השפעה? 

של חסדים וחכמה. 

למה הם צריכים שתי בחינות של השפעה? 

כי את זו"ן צריך להוליד לפי הטבע שלו. 

מה הטבע של זו"ן? 

חסדים בהארת חכמה. לכן צריך את ב' בחינות ההשפעה. 

איך הם ב' בחינות ההשפעה? 

ב' בחינות ההשפעה האלה הם באים ע"י זיווג דנשיקין שזה בחינת חכמה. וזיווג דיסודות זה בחינת חסדים. 

אבל בתוך הזיווג דיסודות שעושים או"א יש להם גם את הכוח של הזיווג דנשיקין הזה. ולכן הם יכולים לתת לעובר את הזיווג הזה. את הכוח הזה של חסדים בהארת חכמה. 

אוקי. אז הבנו שיש את ב' בחינות הזיווגים האלה. 

עכשיו כל הרעיון הזה באנו ללמוד מה קורה בעובר? 

הרי מה אנחנו מדברים פה איזה זיווג עושים כדי לעבר את זו"ן? 

עכשיו העובר הזה שאנחנו הולכים להוליד הוא צריך בתוך הבטן שנקראת רחם ליצר את העובר. 

מי עושה את הזיווג הזה? 

או"א וישסו"ת. למדנו שבאו"א וישסו"ת יש ג' יסודות. 

איזה ג' יסודות? 

אחד של אמא שנקראת בינה. אחד של תבונה. ואחד של המקום המשותף. 

אבל איפה נעשה המקום המשותף הזה? 

במקום בדיוק פה במקום החזה. זה המקום המשותף. המקום המשותף הזה שעשו את הזיווג דיסודות הוא קיבל ג' הבחנות. 

איזה ג' הבחנות? 

הרחם נבנה בג' מדורים שכל מדור מקבל השפעה מיוחדת. 

כל זה נמצא בתוך רחם. רחם שסגור בב' דלתות וב' צירים. בתוך הרחם הזה יש לנו מדורים. המדור העליון. המדור האמצעי. והמדור התחתון. כנגד יסוד הבינה של אמא עילאה. כנגד יסוד המשותף שזה מקום החתך. וכנגד יסוד התבונה. 

עכשיו לא להתבלבל, הזיווג נעשה רק במקום אחד במקום החתך. אבל בגלל שהוא התכלל מב' היסודות אז העובר או ההריון, האמא מקבלת לתוך הרחם שלה את ההשפעה של ג' הבחינות הללו. ולכן היא מקבלת את ההבחנות האלו של היסוד דבינה, היסוד המשותף, ויסוד התבונה. 

עכשיו צריך לראות שעיבור זה הרהור. זה מלשון הריון. כל הרהור של האדם שנעשה במקום התודעה שלו. שמקום התודעה שלו זה מקום ההריון של כל המחשבות שלו. שלפי ההרהור שלו הוא מוליד את הרגשות שלו. את מה שקורה לו בלב. שזה הבנים שהוא מוליד. הבנים והבנות שהוא מוליד. אז הכל קורה בהרהור. 

איך זה קורה בהרהור? 

גם בהרהור צריך שלוש הבחנות. צריך את יסוד הבינה העליונה שזה ההכרה העליונה. שזה כמו האורות שזה בכלל לא תלוי בו. זה מה שהוא מקבל מלמעלה שהם חסדים מכוסים. אין השתתפות עצמית בכלל. יש רק מה שלמעלה. שזה נקרא יסוד הבינה. 

יש את היסוד המשותף שצריך לחבר את ההכרה העליונה הזאת איתי. 

ויש את יסוד התבונה איך אני משפיע את זה לתחתון. איך אני מעביר את זה לגוף. 

ככה יש את הצד הזה המופשט מאד. את הצד שיכול להשפיע את זה למטה. והצד שיכול לחבר בין הצד המופשט מאד לבין הצד הפרקטי. כי הצד הפרקטי זה הכלים, זה הנפש.

 אז לכן ביסוד התבונה במדור התחתון בונים בתוך העובר את הנפש. בתוך הרחם את הנפש ביסוד התבונה. 

במדור האמצעי את הרוח שהיא הצורה. שהצורה היא המשתפת בין האור לבין הכלים. 

וביסוד דבינה מיצרים את הנשמה . שזה כמו האור כמו ההכרה העליונה שבאה אלי. 

וכל זה קורה בתוך העובר. אחרי שגומרים את כל ההרהור הוא יורד ונולד הז"א. 

לאן הוא נולד? 

למקום שמתחת האמא. למקום ז"א. 

אז זה מה שלמדנו היום ונסכם את השיעור הזה בנקודות:

  1. ב' מיני השפעות של א"א הם של חכמה ממקום הראש שלו החב"ד. וחסדים ממקום החג"ת שלו. ששם מקום הגרון.
  2. בזיווג חיך וגרון היפך א"א את המקום המבדיל בין ב' ההשפעות וזה אפשר לו לתת גם את הכוח של החכמה וגם את הכוח של החסדים דרך היסוד שלו ליסודות דאו"א.
  3. הזיווג בין אבא לאמא מצד היסודות כולל בתוכו את ג' ההשפעות של יסוד הבינה, יסוד התבונה, והמקום המשותף.
  4. ג' הבחינות הנ"ל הם אלה שבונים את הרחם. וכנגד זה יש ג' מדורים ברחם שבכל אחד מהם נבנה דבר אחר.
  5. במדור העליון שהוא כנגד יסוד הבינה נבנים המוחין. דהיינו, הנשמה. במדור האמצעי כנגד היסוד המשותף שהוא מקום החתך נבנה הרוח של העובר. דהיינו, הצורה. במדור התחתון כנגד יסוד התבונה נבנה בחינת הנפש של העובר שהוא סוד הכלים.
  6. העובר בנפש האדם מצד עבודת השם זה בחינת ההרהור של האדם המתקיים במקום התודעה שצריכה להיות מורכבת מההכרה העליונה המופשטת כנגד יסוד הבינה, מהצורה המחברת למקום הפרקטי שהוא כנגד היסוד המשותף, וכנגד הפרקטיקה להעברה ללב כנגד יסוד התבונה.

עד כאן היום. תודה רבה.

אין תגובות

להגיב