al

24467 POSTS 0 COMMENTS

791

שיעור 39 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ט – כ"ד מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ד' אנו לומדים על י' ממינים דכלים מצד הקדושה
2. מין הא' הוא התפשטות והסתלקות שהם כוחות המצויים בכל רצון דקדושה.
3. התפשטות מבטאת את הרצון לאושר. את ההשתוקקות שהיא נתנה מעצם זה שיש משפיע. היא לא דבר בחירי, היא דבר נתון מלמעלה שאליו צריך להיפתח
4. הסתלקות היא היכולת של הנברא להיות בוחר וע"י להיות שותף לכלי. מכיוון שהכלי המדובר בקדושה הוא כלי של שותפות ולא כלי של פאסיביות או התבדלות.
5.המין הב' של הכלים הוא בחי' ראש המורכב מאו"ח הנדחה ואו"ח המלביש
6. המין הג' של הכלים הוא תוך הפרצוף שהוא בחי' אור חוזר המתפשט ממעלה למטה מינה וביה, עד הטבור.
7. מין הד' של הכלים הוא הכלי שמטבור ולמטה המהווה את חומר הגלם שעוד לא עובד, שיצטרך להתגלות בהמשך.
8. כל מה שקורה בראש, בא לידי ביטוי בפועל בגוף, אור חוזר המלביש הנקרא מלכות המזדווגת בא לידי ביטוי במין הג'ק של הכלים ואותו או שלא התלבש בבחינת ראש, שהוא מכונה מלכות המסיימת גילתה כוחה במין הד' של הכלים.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

1214

שיעור 39 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ט – כ"ד מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק ד' אנו לומדים על י' ממינים דכלים מצד הקדושה
2. מין הא' הוא התפשטות והסתלקות שהם כוחות המצויים בכל רצון דקדושה.
3. התפשטות מבטאת את הרצון לאושר. את ההשתוקקות שהיא נתנה מעצם זה שיש משפיע. היא לא דבר בחירי, היא דבר נתון מלמעלה שאליו צריך להיפתח
4. הסתלקות היא היכולת של הנברא להיות בוחר וע"י להיות שותף לכלי. מכיוון שהכלי המדובר בקדושה הוא כלי של שותפות ולא כלי של פאסיביות או התבדלות.
5.המין הב' של הכלים הוא בחי' ראש המורכב מאו"ח הנדחה ואו"ח המלביש
6. המין הג' של הכלים הוא תוך הפרצוף שהוא בחי' אור חוזר המתפשט ממעלה למטה מינה וביה, עד הטבור.
7. מין הד' של הכלים הוא הכלי שמטבור ולמטה המהווה את חומר הגלם שעוד לא עובד, שיצטרך להתגלות בהמשך.
8. כל מה שקורה בראש, בא לידי ביטוי בפועל בגוף, אור חוזר המלביש הנקרא מלכות המזדווגת בא לידי ביטוי במין הג'ק של הכלים ואותו או שלא התלבש בבחינת ראש, שהוא מכונה מלכות המסיימת גילתה כוחה במין הד' של הכלים.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

1047

בס"ד

פרק ד שיעור 38 עמוד רסז

פרק ד'

יוד מיני כלים

שורש כל הכלים היא בחינה ד'

נו) המין הא' הוא, הבחי"ד של ד' הבחינות דאו"י, שהיא שורש כל הכלים שבעולמות, וה"ס המלכות דא"ס ב"ה ששמה נעשה הצמצום הא', ובטרם הצמצום, היא היתה מלבשת לכל הד' הבחינות דאו"י, שז"ס, שאור העליון, היה ממלא את כל המציאות, ולא היה שום בחינת קבלה זולתה. ואחר שנצטמצמה ונתקנה במסך, שנמצאת מזדווגת עם אור העליון בסוד זווג דהכאה והוא מעלית או"ח, הנה אוה"ח הזה נעשה עתה לבחינת כלי קבלה במקומה. כמ"ש בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ב' ג' וכו' ובפרק י"ב אות ד'), עש"ה.

אחר הצמצום נכללה בחי"ד בתוך המסך, ואור החוזר נעשה לכלי במקומה

נז) ותדע כי בחי"ד הנ"ל היא עצם הכלי גם לאחר הצמצום דהיינו, בחינת העביות שבה, אלא, שהעביות הזו אינה ראויה עוד לקבלה, מהצמצום ואילך, אלא אם כן, שהיא נכללת בהמסך, ואז האור החוזר שהיא מעלה, נמדד ממש בהעביות שבה, ולפי מדת ריבוי העביות שבה, כן גודל מדת האור שהיא מעלית, שהאו"הח הזה נעשה לכלי קבלה למדת גודל קומת האור העליון, כמ"ש זה באורך (בהסתכלות פנימית ח"ב), ע"ש.

התפשטות האור והסתלקותו גרמו למציאת כלים

נח) והנה הרב קובע לנו, כלל גדול "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי" (כאן פ"א אות ט') ויש אמנם להבין בדבריו הרי גם להתפשטות הא' צריך כלי, עוד בטרם שנסתלק, כי אין אור בלי כלי. ויש לתרץ דבריו על פי מה שכתב לקמן (פ"ו אות ב') אשר התפ"א שיצא מפה דא"ק ולחוץ יצא הכל מעורב יחד, כלומר שהאור והכלי היו מעורבים זה בזה, ולא היה ניכר הכלי בטרם ההסתלקות, אע"פ, שבהכרח ישנו שם.

ההתפשטות וההסתלקות הנה גורמות שוות

לעשית הכלי

נט) אמנם התירוץ הזה דחוק מעט, כי הלשון "גרם להעשות מציאות כלי" אינו עולה יפה, כי מהלשון משמע, שבטרם ההסתלקות, אין עוד שום מציאות של כלי לגמרי. אלא שצריכים להעמיק יותר בדבריו. ובאמת, דבריו זהירים מאוד, כי לא אמר, סבת הסתלקות האור גרם לעשות כלי, אלא אומר סבת התפשטות האור והסתלקותו גרם להעשות כלי. שהמשמעות היא ששתיהן: ההתפשטות וההסתלקות, הנה גורמות שוות בעשית הכלי.

חומר ראשון של כלי הוא בחי"ד

ס) ודבריו מובנים, עם המתבאר לעיל (באות נ"ו ונ"ז). אשר חומר ראשון של הכלי הוא בחי"ד, שעליה היה הצמצום הא', שפי' הוא, גדלות הרצון לקבל, שהיתה כלולה באור א"ס ב"ה, המכונה בשם מלכות דא"ס, ובא"ס ב"ה לא היתה ניכרת כלל, ותחלת גילויה היה, לאחר שנצטמצמה ונעשתה חלל פנוי כי אז נתגלה הגדלות הרצון לקבל, לבחינת הפכיות הצורה כלפי האור העליון, שכולו להשפיע, ואין בו מרצון הקבלה אפילו משהו שבמשהו, ובזה נפרדה וירדה ונתרחקה מקצה אל הקצה מאור העליון: כי שינוי הצורה, הוא הבדל הרוחני, והפכיות הצורה, הוא הפרוד הגמור מקצה אל הקצה ברוחני. ולפיכך מאז ואילך, נבחן גדלות הרצון לקבל זה שבבחי"ד המצומצמת, לגדלות העביות שבעולמות, כלפי האור העליון, הנבחן לתכלית הזכות שבהמציאות, וזה רק מבחינת נקיות מהרצון לקבל, כי כולו להשפיע. ויותר מזה, אין לנו השגה באור העליון, בערך עצמותו. וכבר הארכנו בזה, בחלק א' (באו"פ ובהסתכלות פנימית) ואין להאריך יותר כאן. וע"ש היטב.

אחר הצמצום נכללת בחי"ד במסך ואור החוזר

העולה ע"י שניהם נעשה לכלי קבלה

סא) והנה, עם כל הפירוד הרחוק שבבחי"ד כלפי אור העליון, כנ"ל, אין כלל שום כלי קבלה זולתה, אלא שצריכה לתיקון מסך. ואז, כשם, שהיתה מקבלת מטרם הצמצום מבחינת גודלה של המשכה בלבד, כן באותה המדה, מקבלת עתה מבחינת גדלה של כמות הדחיה, כלומר, לפי מדת גדלו של האור שהיתה יכולה לקבל, אם לא היתה מוגבלת בצמצום ומסך (וכאן צריך שתבין היטב, פירוש המלות, של צמצום ומסך ועי' בלוח התשובות בחלק ב' תשובה מ"ג).

הסתלקות האור מבחי"ד היתה סבה ליציאת המסך

סב) וכבר נתבאר בחלק ב' אשר מלכות דעגולים, שעליה היה הצמצום, היא השורש והסבה למלכות דיושר והמסך שבה, כי אחר שנסתלק, האור ממלכות דעגולים מכל הד' בחי' שבה, חזרה להמשיך האור אל ג' הבחינות שבה שעליהן לא היה הצמצום, והרצון הזה הוא סוד תיקון המסך שלא יתפשט האור אל בחינה ד' שבה, רק בדיוק עד ג' בחינות ולא יותר. שזה יצא לה מחמת הסתלקות האור מכל ד' הבחינות שבה, ונשארה לגמרי ריקנית מאור, כמ"ש שם, והנך מוצא, שהסתלקות האור, היתה הסבה לתולדת המסך.

סיכום: בשיעור זה התחלנו את פרק ד' בהסתכלות פנימית ובה מספר לנו על י' מיני כלים. כלי, זה לא רק רצון. זה חומר גלם מעובד לעשות כלי.

בפרק א למדנו על ה' מיני הכאה. המפגש עם המציאות.

בפרק ב' למדנו על יב' מיני או"ח. הכלים שאנחנו מייצרים. איזה סוג או"ח יש.

בפרק ג' למדנו על יב' מיני רשימות שנוצרות לנו מחוויה שיש.

בפרק ד' אנחנו רוצים ללמוד על י' מיני כלים.

באופן כללי הכלי צריך להיות של או"ח. יש י' מיני כלים ללמוד. התחיל ללמד על הכלים. עוד לא סיימנו מי הראשון אבל הנושא העיקרי בשיעור אומר לנו שאין כלי, הכוונה ל'אני' של האדם, שלא נבנה מרצון לקבל. איזה רצון? זה שהבורא ברא. ז"א האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע. חייב להיות בנוי מרצון לקבל. הבריאה נבראה יש מאין. מה שנברא הוא רצון, המלכות דאין סוף, שנקראת רצון. ואין דבר כזה לדבר על כלי כלשהו, השתוקקות כלשהי, שלא בנויה מחומר הגלם הראשוני שנקרא רצון. רצון לקבל מבח' ד'. ואם תשאל – אני רוצה להשפיע. יש לי או"ח, רצון ליחד. הכל במסגרת חומר הגלם הזה שנקרא רצון לקבל. אי אפשר לצאת מהרצון לקבל. כי אדם ברוא מהרצון לקבל. יש דבר שלא בנוי מהרצון לקבל והוא האור. האור מבחינת 'אני הויה לא שניתי'. מה שלמדנו בחלק א פרק ב אות ב. האור הוא גם בח' 'אני הויה לא שניתי'.

מדגיש לנו שבח' ד' זו היא אותה בח' ד' שהיתה בא"ס שהסתלק האור התגלו העיגולים. עיגול הוא ההשתוקקות העצמית שלי. לשים לב לקשר היפה שהעולם בנוי כעיגול. כל העולם החיצוני בנוי כעיגולים והאדם כקו. זה היחס בין הקו לעיגול. כל העולם מבחוץ זה כמו העיגולים ובהם אין מסך. האדם בו יש מסך. ז"א הוא צריך להשתמש בעיגול, בעולם, כחומר גלם ולא יכול בלי העולם. העולם מייצג את הרצון העצמי, את הפרטיות. ואז ההסתכלות על העולם מגרה את הרצון הפרטי, ודרך זה מייצר את האני. אין אני בלי רצון לקבל. אדם שלא משתוקק לא יכול לבנות אני. ככל שמשתוקק יותר חזק, כך יכול לבנות אני יותר גדול, בתנאי שיש לו מסך שעליו נלמד בהמשך.

הרעיון כאן הוא שהרצון לקבל הוא חומר הגלם של האני ושל כל הבריאה כולה.

אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש שנקרא כלי דאו"ח ונעשה תמיד על בסיס אותו הרצון. ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, שיש לך מסך על אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול.

נכנס לעוד עניין – אומר שלמדנו שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו, אם כך צריך שיתפשט האור קודם לכלי. איך יתפשט ללא כלי. אין דבר כזה בלי כלי. אומר שרק שהוא מסתלק נהיה כלי. אז איך יתפשט אם הוא כלי. התשובה היא שהתפשט עם כלי. כשאומרים הנ"ל מתכוונים שיהיה ניכר הכלי. צד הנברא שירגיש את הכלי. לא אומר שאין כלי בהתפשטות. רק אומר שהאדם לא מרגיש אותו.

עוד מדגיש, לא אמרנו שרק ההסתלקות עושה את הכלי, אלא גם ההתפשטות. זה עניין צדדי שעוסק בו בעה"ס. אנחנו מדברים שהחומר הראשון של הכלי, בח' ד' עליו היה הצמצום, שנקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעים שבאמצע ממש, זה חומר הגלם שלנו, זה הרצון הגדול לקבל, עליו נעשה הצמצום והוא הרצון שאיתו בונה עכשיו את הכלים שלי.

הרצון הזה, היות ועל כל גודלו אין מסך, אז צריך להתחיל לבנות כלים. צריך לבנות את האני בהתחלה רק על כלים כאלה ששייכים לא לעצם אלא להתכללות. בכל דבר יש עצם והתכללות. למשל, אם קוראים לי ראובן, אז חברי יש בי אותם אבל רק כהתכללות לא כעצם. על ראובן חברי שבי אני לא יכול לקבל אור. חייב לשים בצד. לגנוז ולמשוך אור רק על ההתכללות שבי. הנקודה הזו תורחב בהמשך. בא לספר לנו ע"י זה שמכיוון שהסתלק האור והתגלה הרצון – יכולתי למשוך אור לכן הסתלקות האור היתה הסיבה לתולדת המסך. התפשטות האור הראתה איזה אור לבקש. לכן צריך גם הסתלקות וגם התפשטות.

הסתלקות האור היא הסכמה לדחות את האור כי בחרתי יתר דביקות, מכאן התקבל כח המסך.

כל זה בא כדי להסביר שהתפשטות האור והסתלקותו, שניהם עושים את הכלי ראוי לתפקידו. לא רק הסתלקות האור.

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום קצר של השיעור הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ז– רס"ח כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

היום התחלנו ללמוד על י' מיני כלים
כלי הוא לא רק רצון, הוא חומר גלם שמעובד לעשות כלי
הנושא העיקרי בשיעור- אין כלי (האני של האדם) שלא נבנה מהרצון לקבל
כלומר- האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע
הבריאה נבראה יש מאין, מה שנברא הוא רצון, זו היתה מלכות דאינסוף.
אין השתוקקות כלשהי שלא בנויה מחומר הגלם הזה שהוא רצון.
אי אפשר לצאת מהרצון לקבל, כי אתה ברוא מהרצון לקבל.
יש דבר שלא ברוא ממנו. זהו האור שהוא בחינת אני הויה לא שניתי.
בחינה ד' זו היא זו שממנה התגלו העיגולים.
כל העולם החיצוני ברוא כעיגולים ואני כקו
כל העולם בחוץ הוא ברוא כעיגולים ובהם אין מסך.
האדם צריך להשתמש בעולם כחומר גלם שמייצג את הפרטיות שלו, הוא מגלה לו את הפרטיות שלו.
ככל שאדם משתוקק יותר חזק, הוא יכול לבנות אני חזק יותר בתנאי שיש לו מסך
אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש דאור חוזר.
ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול, כמובן עם מסך.
למדנו שהתפשטות הכלי והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
אם כך, איך יתפשט האור בלי כלי? תשובה הוא התפשט עם כלי.
אנחנו מתכוונים שאחר תהליך זה יהיה ניכר הכלי. לא אמרנו שרק הסתלקות האור, גם התפשטות האור.
עיקר מה שאנו מדברים הוא בחינה ד' שהוא נקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעית באמצע ממש הוא החומר גלם שלי.
בא לספר לנו שמכיון שהסתלק האור והתגלה הרצון, יכולתי למשוך אור.
הסתלקות האור- הסכמתי לדחות את האור בגלל שרציתי יתר דבקות, זה מה שנותן לי את המסך.
התכללות- כל בחינה ובחינה כלולה מעצם ומהתכללות.
כתר למשל – כתר דכתר הוא עצם. שאר הספירות שבו הן התכללות
הרצון הכי חזק הוא העצם.
החומר מבטא את הפרטיות.
רק על ההתכללות ניתן לעשות כלי דאור חוזר

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות – הסתכלות פנימית פרק ד' עמ' רס"ז–רס"ח. כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. היום התחלנו פרק ד' ובו אנחנו לומדים על י' מיני כלים שכלים הם הרצונות שצריכים לקבל את ההארה.
2. כל הכלים כולם, בלי יוצא מן הכלל, חייבים להיות בנויים מהבחינה ד' שהיתה באינסוף.
3. כל מה שיש חוץ מבחינה ד', שהיא מורכבת מד' בחינות, הוא האור ומהאור לא עושים כלי. אלא הכלי עשוי דווקא מהרצון לקבל וזה אומר שאין שום מציאות בעולם, שאין בה רצון לקבל. כולל נשמות, כולל מלאכים כולל שרפים כולל צדיקים. אין מציאות בלי רצון לקבל.
4. הגילוי של הרצון לקבל שהיה בא"ס היה רק לאחר שהסתלק האור, כי התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
5. לאחר הצמצום לא ניתן לקבל את האור ללא מסך.
6. המסך נובע מהכח לדחות את ההארה בגלל הבחירה ביתר דבקות.
7. גם ההתפשטות וגם ההסתלקות של האור, שניהם יחד אחראים לגילוי הכלי שזה מציאותו.
8. אחר הצמצום, הכלי שנעשה, שבו מקבלים את האור, נקרא אור חוזר. אבל אל לנו לחשוב שאפשר לעשות אור חוזר בלי שיש שם את בחינה ד', כי כאמור אין כלי בלי בחינה ד', דהיינו הרצון לקבל שהיה באינסוף.
9. הסתלקות האור, היא היתה הסיבה לתולדת המסך. מזה אנחנו יכולים ללמוד שהיכולת שלנו לדחות את ההארה, היא מאפשרת לנו את קיום המסך, את הכח לנהל את המפגש עם המציאות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

1193

בס"ד

פרק ד שיעור 38 עמוד רסז

פרק ד'

יוד מיני כלים

שורש כל הכלים היא בחינה ד'

נו) המין הא' הוא, הבחי"ד של ד' הבחינות דאו"י, שהיא שורש כל הכלים שבעולמות, וה"ס המלכות דא"ס ב"ה ששמה נעשה הצמצום הא', ובטרם הצמצום, היא היתה מלבשת לכל הד' הבחינות דאו"י, שז"ס, שאור העליון, היה ממלא את כל המציאות, ולא היה שום בחינת קבלה זולתה. ואחר שנצטמצמה ונתקנה במסך, שנמצאת מזדווגת עם אור העליון בסוד זווג דהכאה והוא מעלית או"ח, הנה אוה"ח הזה נעשה עתה לבחינת כלי קבלה במקומה. כמ"ש בדברי הרב (בח"ג פ"א אות א' ב' ג' וכו' ובפרק י"ב אות ד'), עש"ה.

אחר הצמצום נכללה בחי"ד בתוך המסך, ואור החוזר נעשה לכלי במקומה

נז) ותדע כי בחי"ד הנ"ל היא עצם הכלי גם לאחר הצמצום דהיינו, בחינת העביות שבה, אלא, שהעביות הזו אינה ראויה עוד לקבלה, מהצמצום ואילך, אלא אם כן, שהיא נכללת בהמסך, ואז האור החוזר שהיא מעלה, נמדד ממש בהעביות שבה, ולפי מדת ריבוי העביות שבה, כן גודל מדת האור שהיא מעלית, שהאו"הח הזה נעשה לכלי קבלה למדת גודל קומת האור העליון, כמ"ש זה באורך (בהסתכלות פנימית ח"ב), ע"ש.

התפשטות האור והסתלקותו גרמו למציאת כלים

נח) והנה הרב קובע לנו, כלל גדול "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי" (כאן פ"א אות ט') ויש אמנם להבין בדבריו הרי גם להתפשטות הא' צריך כלי, עוד בטרם שנסתלק, כי אין אור בלי כלי. ויש לתרץ דבריו על פי מה שכתב לקמן (פ"ו אות ב') אשר התפ"א שיצא מפה דא"ק ולחוץ יצא הכל מעורב יחד, כלומר שהאור והכלי היו מעורבים זה בזה, ולא היה ניכר הכלי בטרם ההסתלקות, אע"פ, שבהכרח ישנו שם.

ההתפשטות וההסתלקות הנה גורמות שוות

לעשית הכלי

נט) אמנם התירוץ הזה דחוק מעט, כי הלשון "גרם להעשות מציאות כלי" אינו עולה יפה, כי מהלשון משמע, שבטרם ההסתלקות, אין עוד שום מציאות של כלי לגמרי. אלא שצריכים להעמיק יותר בדבריו. ובאמת, דבריו זהירים מאוד, כי לא אמר, סבת הסתלקות האור גרם לעשות כלי, אלא אומר סבת התפשטות האור והסתלקותו גרם להעשות כלי. שהמשמעות היא ששתיהן: ההתפשטות וההסתלקות, הנה גורמות שוות בעשית הכלי.

חומר ראשון של כלי הוא בחי"ד

ס) ודבריו מובנים, עם המתבאר לעיל (באות נ"ו ונ"ז). אשר חומר ראשון של הכלי הוא בחי"ד, שעליה היה הצמצום הא', שפי' הוא, גדלות הרצון לקבל, שהיתה כלולה באור א"ס ב"ה, המכונה בשם מלכות דא"ס, ובא"ס ב"ה לא היתה ניכרת כלל, ותחלת גילויה היה, לאחר שנצטמצמה ונעשתה חלל פנוי כי אז נתגלה הגדלות הרצון לקבל, לבחינת הפכיות הצורה כלפי האור העליון, שכולו להשפיע, ואין בו מרצון הקבלה אפילו משהו שבמשהו, ובזה נפרדה וירדה ונתרחקה מקצה אל הקצה מאור העליון: כי שינוי הצורה, הוא הבדל הרוחני, והפכיות הצורה, הוא הפרוד הגמור מקצה אל הקצה ברוחני. ולפיכך מאז ואילך, נבחן גדלות הרצון לקבל זה שבבחי"ד המצומצמת, לגדלות העביות שבעולמות, כלפי האור העליון, הנבחן לתכלית הזכות שבהמציאות, וזה רק מבחינת נקיות מהרצון לקבל, כי כולו להשפיע. ויותר מזה, אין לנו השגה באור העליון, בערך עצמותו. וכבר הארכנו בזה, בחלק א' (באו"פ ובהסתכלות פנימית) ואין להאריך יותר כאן. וע"ש היטב.

אחר הצמצום נכללת בחי"ד במסך ואור החוזר

העולה ע"י שניהם נעשה לכלי קבלה

סא) והנה, עם כל הפירוד הרחוק שבבחי"ד כלפי אור העליון, כנ"ל, אין כלל שום כלי קבלה זולתה, אלא שצריכה לתיקון מסך. ואז, כשם, שהיתה מקבלת מטרם הצמצום מבחינת גודלה של המשכה בלבד, כן באותה המדה, מקבלת עתה מבחינת גדלה של כמות הדחיה, כלומר, לפי מדת גדלו של האור שהיתה יכולה לקבל, אם לא היתה מוגבלת בצמצום ומסך (וכאן צריך שתבין היטב, פירוש המלות, של צמצום ומסך ועי' בלוח התשובות בחלק ב' תשובה מ"ג).

הסתלקות האור מבחי"ד היתה סבה ליציאת המסך

סב) וכבר נתבאר בחלק ב' אשר מלכות דעגולים, שעליה היה הצמצום, היא השורש והסבה למלכות דיושר והמסך שבה, כי אחר שנסתלק, האור ממלכות דעגולים מכל הד' בחי' שבה, חזרה להמשיך האור אל ג' הבחינות שבה שעליהן לא היה הצמצום, והרצון הזה הוא סוד תיקון המסך שלא יתפשט האור אל בחינה ד' שבה, רק בדיוק עד ג' בחינות ולא יותר. שזה יצא לה מחמת הסתלקות האור מכל ד' הבחינות שבה, ונשארה לגמרי ריקנית מאור, כמ"ש שם, והנך מוצא, שהסתלקות האור, היתה הסבה לתולדת המסך.

סיכום: בשיעור זה התחלנו את פרק ד' בהסתכלות פנימית ובה מספר לנו על י' מיני כלים. כלי, זה לא רק רצון. זה חומר גלם מעובד לעשות כלי.

בפרק א למדנו על ה' מיני הכאה. המפגש עם המציאות.

בפרק ב' למדנו על יב' מיני או"ח. הכלים שאנחנו מייצרים. איזה סוג או"ח יש.

בפרק ג' למדנו על יב' מיני רשימות שנוצרות לנו מחוויה שיש.

בפרק ד' אנחנו רוצים ללמוד על י' מיני כלים.

באופן כללי הכלי צריך להיות של או"ח. יש י' מיני כלים ללמוד. התחיל ללמד על הכלים. עוד לא סיימנו מי הראשון אבל הנושא העיקרי בשיעור אומר לנו שאין כלי, הכוונה ל'אני' של האדם, שלא נבנה מרצון לקבל. איזה רצון? זה שהבורא ברא. ז"א האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע. חייב להיות בנוי מרצון לקבל. הבריאה נבראה יש מאין. מה שנברא הוא רצון, המלכות דאין סוף, שנקראת רצון. ואין דבר כזה לדבר על כלי כלשהו, השתוקקות כלשהי, שלא בנויה מחומר הגלם הראשוני שנקרא רצון. רצון לקבל מבח' ד'. ואם תשאל – אני רוצה להשפיע. יש לי או"ח, רצון ליחד. הכל במסגרת חומר הגלם הזה שנקרא רצון לקבל. אי אפשר לצאת מהרצון לקבל. כי אדם ברוא מהרצון לקבל. יש דבר שלא בנוי מהרצון לקבל והוא האור. האור מבחינת 'אני הויה לא שניתי'. מה שלמדנו בחלק א פרק ב אות ב. האור הוא גם בח' 'אני הויה לא שניתי'.

מדגיש לנו שבח' ד' זו היא אותה בח' ד' שהיתה בא"ס שהסתלק האור התגלו העיגולים. עיגול הוא ההשתוקקות העצמית שלי. לשים לב לקשר היפה שהעולם בנוי כעיגול. כל העולם החיצוני בנוי כעיגולים והאדם כקו. זה היחס בין הקו לעיגול. כל העולם מבחוץ זה כמו העיגולים ובהם אין מסך. האדם בו יש מסך. ז"א הוא צריך להשתמש בעיגול, בעולם, כחומר גלם ולא יכול בלי העולם. העולם מייצג את הרצון העצמי, את הפרטיות. ואז ההסתכלות על העולם מגרה את הרצון הפרטי, ודרך זה מייצר את האני. אין אני בלי רצון לקבל. אדם שלא משתוקק לא יכול לבנות אני. ככל שמשתוקק יותר חזק, כך יכול לבנות אני יותר גדול, בתנאי שיש לו מסך שעליו נלמד בהמשך.

הרעיון כאן הוא שהרצון לקבל הוא חומר הגלם של האני ושל כל הבריאה כולה.

אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש שנקרא כלי דאו"ח ונעשה תמיד על בסיס אותו הרצון. ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, שיש לך מסך על אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול.

נכנס לעוד עניין – אומר שלמדנו שהתפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו, אם כך צריך שיתפשט האור קודם לכלי. איך יתפשט ללא כלי. אין דבר כזה בלי כלי. אומר שרק שהוא מסתלק נהיה כלי. אז איך יתפשט אם הוא כלי. התשובה היא שהתפשט עם כלי. כשאומרים הנ"ל מתכוונים שיהיה ניכר הכלי. צד הנברא שירגיש את הכלי. לא אומר שאין כלי בהתפשטות. רק אומר שהאדם לא מרגיש אותו.

עוד מדגיש, לא אמרנו שרק ההסתלקות עושה את הכלי, אלא גם ההתפשטות. זה עניין צדדי שעוסק בו בעה"ס. אנחנו מדברים שהחומר הראשון של הכלי, בח' ד' עליו היה הצמצום, שנקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעים שבאמצע ממש, זה חומר הגלם שלנו, זה הרצון הגדול לקבל, עליו נעשה הצמצום והוא הרצון שאיתו בונה עכשיו את הכלים שלי.

הרצון הזה, היות ועל כל גודלו אין מסך, אז צריך להתחיל לבנות כלים. צריך לבנות את האני בהתחלה רק על כלים כאלה ששייכים לא לעצם אלא להתכללות. בכל דבר יש עצם והתכללות. למשל, אם קוראים לי ראובן, אז חברי יש בי אותם אבל רק כהתכללות לא כעצם. על ראובן חברי שבי אני לא יכול לקבל אור. חייב לשים בצד. לגנוז ולמשוך אור רק על ההתכללות שבי. הנקודה הזו תורחב בהמשך. בא לספר לנו ע"י זה שמכיוון שהסתלק האור והתגלה הרצון – יכולתי למשוך אור לכן הסתלקות האור היתה הסיבה לתולדת המסך. התפשטות האור הראתה איזה אור לבקש. לכן צריך גם הסתלקות וגם התפשטות.

הסתלקות האור היא הסכמה לדחות את האור כי בחרתי יתר דביקות, מכאן התקבל כח המסך.

כל זה בא כדי להסביר שהתפשטות האור והסתלקותו, שניהם עושים את הכלי ראוי לתפקידו. לא רק הסתלקות האור.

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום קצר של השיעור הסתכלות פנימית פרק ד' רס"ז– רס"ח כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

היום התחלנו ללמוד על י' מיני כלים
כלי הוא לא רק רצון, הוא חומר גלם שמעובד לעשות כלי
הנושא העיקרי בשיעור- אין כלי (האני של האדם) שלא נבנה מהרצון לקבל
כלומר- האני של האדם לא יכול להיות רק משפיע
הבריאה נבראה יש מאין, מה שנברא הוא רצון, זו היתה מלכות דאינסוף.
אין השתוקקות כלשהי שלא בנויה מחומר הגלם הזה שהוא רצון.
אי אפשר לצאת מהרצון לקבל, כי אתה ברוא מהרצון לקבל.
יש דבר שלא ברוא ממנו. זהו האור שהוא בחינת אני הויה לא שניתי.
בחינה ד' זו היא זו שממנה התגלו העיגולים.
כל העולם החיצוני ברוא כעיגולים ואני כקו
כל העולם בחוץ הוא ברוא כעיגולים ובהם אין מסך.
האדם צריך להשתמש בעולם כחומר גלם שמייצג את הפרטיות שלו, הוא מגלה לו את הפרטיות שלו.
ככל שאדם משתוקק יותר חזק, הוא יכול לבנות אני חזק יותר בתנאי שיש לו מסך
אחרי הצמצום, המלכות נכללה במסך ובמקום העיגולים נעשה כלי חדש דאור חוזר.
ככל שאתה יכול לדחות אור יותר גדול, כך אתה בונה אני שיכול לקבל אור יותר גדול, כמובן עם מסך.
למדנו שהתפשטות הכלי והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
אם כך, איך יתפשט האור בלי כלי? תשובה הוא התפשט עם כלי.
אנחנו מתכוונים שאחר תהליך זה יהיה ניכר הכלי. לא אמרנו שרק הסתלקות האור, גם התפשטות האור.
עיקר מה שאנו מדברים הוא בחינה ד' שהוא נקרא גדלות הרצון לקבל, הנקודה האמצעית באמצע ממש הוא החומר גלם שלי.
בא לספר לנו שמכיון שהסתלק האור והתגלה הרצון, יכולתי למשוך אור.
הסתלקות האור- הסכמתי לדחות את האור בגלל שרציתי יתר דבקות, זה מה שנותן לי את המסך.
התכללות- כל בחינה ובחינה כלולה מעצם ומהתכללות.
כתר למשל – כתר דכתר הוא עצם. שאר הספירות שבו הן התכללות
הרצון הכי חזק הוא העצם.
החומר מבטא את הפרטיות.
רק על ההתכללות ניתן לעשות כלי דאור חוזר

שיעור 38 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות – הסתכלות פנימית פרק ד' עמ' רס"ז–רס"ח. כ"ג מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. היום התחלנו פרק ד' ובו אנחנו לומדים על י' מיני כלים שכלים הם הרצונות שצריכים לקבל את ההארה.
2. כל הכלים כולם, בלי יוצא מן הכלל, חייבים להיות בנויים מהבחינה ד' שהיתה באינסוף.
3. כל מה שיש חוץ מבחינה ד', שהיא מורכבת מד' בחינות, הוא האור ומהאור לא עושים כלי. אלא הכלי עשוי דווקא מהרצון לקבל וזה אומר שאין שום מציאות בעולם, שאין בה רצון לקבל. כולל נשמות, כולל מלאכים כולל שרפים כולל צדיקים. אין מציאות בלי רצון לקבל.
4. הגילוי של הרצון לקבל שהיה בא"ס היה רק לאחר שהסתלק האור, כי התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.
5. לאחר הצמצום לא ניתן לקבל את האור ללא מסך.
6. המסך נובע מהכח לדחות את ההארה בגלל הבחירה ביתר דבקות.
7. גם ההתפשטות וגם ההסתלקות של האור, שניהם יחד אחראים לגילוי הכלי שזה מציאותו.
8. אחר הצמצום, הכלי שנעשה, שבו מקבלים את האור, נקרא אור חוזר. אבל אל לנו לחשוב שאפשר לעשות אור חוזר בלי שיש שם את בחינה ד', כי כאמור אין כלי בלי בחינה ד', דהיינו הרצון לקבל שהיה באינסוף.
9. הסתלקות האור, היא היתה הסיבה לתולדת המסך. מזה אנחנו יכולים ללמוד שהיכולת שלנו לדחות את ההארה, היא מאפשרת לנו את קיום המסך, את הכח לנהל את המפגש עם המציאות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

1242

בס"ד

חלק ד שיעור 37 עמוד רסז

הרשימות שנשארו מד' הקומות

שיצאו בשעת ההזדככות

נג) המין הי"א, הן, הרשימות אשר נשארו מד' הקומות היוצאות בעת ההזדככות, מבחי' ט"ס ראשונות שבהן. כי הרב אינו מדבר כאן, אלא מהרשימות, שנשארו מט"ר דהתפ"א, מטרם שהתחיל להזדכך, המכונה אור הא' כמ"ש הרב כאן (פ"ג אות ח'). אמנם גם מד' הקומות שיצאו אח"כ בזמן ההזדככות. הנה גם הן הניחו רשימות בכליהן אחר שנסתלקו, דהיינו ג"כ מט' ספירות הראשונות שבהן, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה, כנודע. 

הרשימות דהתלבשות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל

נד) המין הי"ב הוא, הרשימות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל, שיצאו בזמן ההזדככות, והיינו רק בחינת אור הזך שבאותן הרשימות, כי אור עב שברשימות ההן נאבדו מבחינות האחרונות, כמו שנתבאר אצל בחי' האחרונות של הרשימות, שנשארו מן אור הא' (לעיל באות כ"ט ונ"א ע"ש). 

נה) והנה נתבארו, י"ב מיני רשימות, שהן: א' הרשימות הבאות מבחינת התלבשות, המתבאר באות מ' ומ"ב ומ"ג ומ"א. ב' הן הרשימות הבאות מבחינת ההמשכה, המתבארות גם כן באותן האותיות הנ"ל. ג' הן הרשימות המתלבשות בתוך הכלים שלהן, המתבארות באות מ"ד. ד' הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן, אלא שהן בסוד תגין על האותיות, המתבארות באות מ"ד. ה' הן הרשימות שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם, המתבארות באות מ"ו. ו' הן הרשימות הכוללות אור זך ואור עב, ואור העב אינו ניכר בהם, המתבאר באות מ"ז מ"ח ומ"ט. ז' האור הזך של הרשימות שמהן נעשו האורות של הזכרים של התפשטות ב', המתבאר גם כן באותיות הנ"ל. ח' הם האור העב של הרשימות, אשר מהן נעשו כלים לזכרים דהתפשטות ב' המתבאר גם כן שם. ובאות נ'. ט' היא הרשימה דאור המלכות שהיא רק מבחינת אור הזך שברשימה זו, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה. המתבאר באות נ"א. י' הן הרשימות אשר נתכללו במסך בדרך עליתו למאציל, אשר שם נתחדשו בזווג להתפשטות ב', אשר מתבאר באות נ"ב. י"א הן הרשימות שנשארו, מט' ספירות הראשונות של ד' הקומות, שיצאו בשעת ההזדככות, המתבאר באות נ"ב. י"ב הן הרשימות דבחינות האחרונות מאותן הקומות המתבאר באות נ"ד.

סיכום: השלמנו היום את הלימוד של יב' מיני הרשימות. מין היא' והיב' ועשינו סיכום לכולן. את הסיכום נתן לו בעה"ס באות נה'. 

היות והסיכום הוא החשוב, אז נסכם את כולן ובדרך זה נרחיב על יא' ויב'.

למדנו בהסתכלות פנימית על ה' מיני זיווגים דהכאה שזה המפגש עם המציאות. למדנו על יב' מיני או"ח שזה העיבוד המוצר הפנימי והנפשי שהוא הקשר, כלים דאו"ח, ולמדנו ביב' מיני רשימות על מה שנשאר בנפש מהחוויה.

באופן כללי היתה לי חוויה אותה אני זוכר, היה טעים או לא טעים, התענגתי או לא וכו'. שואל את הילד איך היה בטיול ועונה 'בסדר'. התשובה לא מספיק מתארת את מה שקרה, אז בוא נראה – הילד היה בטיול ואנחנו רוצים לראות מה היתה החוויה שלו. איזה רשימות יש לו שחזר מהטיול. נאמר שהילד היה בטיול בחרמון. נסע עם הכיתה שלו וחזר הביתה, אמא ואבא שואלים אותו איך היה בטיול, אומר שיספר להם ומספר כי הוא ילד מפותח, מספר את כל פירוט יב' רשימות החוויות שהיו בטיול ואומר כך: היה לי תענוג, ומספר על סוג התענוג הגדול ביותר שהיה לו בחרמון. אומר להוריו, תראו, הרשימה הראשונה שלי נקראת רשימה דהתלבשות, זו החוויה, ומעביר להם את העונג הגדול שהיה לו בטיול. חוויה שניה, מספר, שזה נקרא רשימה דעביות – עם אילו כישורים השתמש בטיול, כדי להתענג בצורה כזו. ז"א התענוג שלו היה מקשר לבורא, לערכיו, כך הוא מספר. אבל השתמש בכשרונות האלה כדי ליישם את הערכים בטיול, ערכים של חברות. נהנה בעיקר מקשר האהבה עם החברים. אז נהנה כי יישם את אהבת החברים, ועשה את הפעולות בכישרון כזה וכזה. הכישרון של החיבור בין החברים התבטאה בזה שאכל את הבמבה, לא אכל לבד, אלא עם החברים. או שעלה ברכבל נתן יד לחבר. הרגיש שיכול לדאוג לשיתוף עם החברים. בצורה מלאה, עם חוויות שלימות. זה הב'. ג' רשימות שמתלבשות בתוך הכלים. אומר שזוכר גם את החוויות שהיו ממש מותאמות לגמרי למה שעשה. היו חוויות כאלה, שלמשל שנתן יד לחבר לעלות לרכבל, הרגיש שבדיוק מתאים לתענוג שקיבל. אבל אח"כ, כשהתחיל לחזור מהטיול, אז בדרך חזרה כבר הסתכל דרך החלון, ועצרו בעוד מקומות, אבל אלו היו חוויות יותר קטנות מהחוויות הקודמות. קודם, כשהיינו בחרמון היו חוויות חזקות, ובדרך חזרה נשאר רושם מהן, ואותו רצה לשמור. אבל בדרך חזרה עצרנו בקרית שמונה לתצפית, והסתכלנו מרחוק על הרי הגולן. היה מאוד מרשים. אבל ההתרשמות הזו נחוותה חזק אבל גרמה קצת לשכוח את הרשימה מקודם, מהחוויה בחרמון. האירה לי החוויה הקודמת אבל הרגשתי שהיא קצת מתרחקת ממני. אז הרגשתי שהחוויה הזו לא נשארה בכלי שלה. זה נקרא רשימה ד' – רשימות שאינן מתקשרות בכלי שלהן. זה תגין.

אח"כ כשהמשכנו מקרית שמונה, התרחקנו עוד. הגענו לטבריה, לכינרת. אבל דרך הכינרת לא הסתכלנו על רמת הגולן והחרמון. הרשימה של החרמון חוזרת ומתיישבת במקומה, בדיוק כמו שהורגשה שם. יכול היה להרגיש יותר את החוויה במקומה. זו רשימה ה' – רשימות שחזרו לכלים.

ממשיך לספר על רשימה ו' – מרגיש את הזיכרון שלי, שהוא כלול, יש בו קשר גם לתענוג וגם מהכח ביחד. מרגיש גם את הזיכרון, איך אני יכול לראות אותו בנפרד. הח' – גם מרגיש את הכח של הזיכרון. את הכלי גם בנפרד. מרגיש שיש 3 רשימות – גם אותן יחד. את הזיכרון של כלי ואור – זך ועב. גם את הרגש של כלי הזיכרון, ההשתוקקות לזכור, לבד. וכמו הטעם של הזיכרון, גם בנפרד. ואת כולם זוכר. ו', ז', וח'.

ההורים מתרשמים מהסיפור הנפלא ואת הפירוט. ממשיך לספר. יש עוד 4 דברים לספר: כשמנסה לזכור את החוויה שהיתה בחרמון, ויודע שלשם לא יוכל לחזור עוד, אז הרשימה הזו רואה שיש בה רק את התענוג, אבל הכח שנשאר איננו יותר. אין את הכישרון, את האו"ח, לא מצליח לשחזר בנפש, כמו רשימה רדומה שלא נמצאת, לשחזר את הכח הזה, איך התמודד עם המציאות, איך הפך את החוויה, את המפגש עם המציאות, איך הפך את זה לאו"ח. 

עוד שלושה דברים: כלל ושני פרטים. אומר, שבדרך חזרה גם היו רשימות שזוכר. חוץ מהחוויה בחרמון, היו חוויות בדרך שזוכר, נקרא רשימות של הנקודות, שהתכללו במסך, בדרך עלייתו לראש. ברשימות אלה מרגיש שגם הן מחולקות ל2, וכ"א מרשימות אלו מרגיש שעדיין במסגרת הטיול לחרמון, אז רשימה יב' – מרגיש שכל פעם איבד את זה שהיה בחרמון, וכל חוויה בדרך זכר (רשימה יא') את התענוג שיש בדרך מקרית שמונה, מטבריה, מעפולה, עד שהגיע הביתה. כל החוויות האלה זכורות ברשימה יב', אבל לא מצליח לזכור, להשאיר רושם שזה שזה היה טיול, שהיה את הכח הכללי של טיול לחרמון. זה משפיע על כל אחת מהבח' שיודע שלחרמון לא יחזור יותר. 

שיעור 37 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ג' רס"ז – כב מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה המשכנו ללמוד את ג' הרשימות האחרונות שהן: הי'-י"ב. ובכך סיימנו את כל י"ב הרשימות.
2.עד כה למדנו בג' הפרקים את ה' מיני הכאות י"ב מיני בחינות דאו"ח וי"ב מיני רשימות.
3. וזה פרטן של י"ב מני הרשימות:
א' רשימה דהתלבשות,
ב' רשימה דעביות,
ג' רשימות המתלבשות בכלים שלהן,
ד' תגין – רשימות מעל הכלי,
ה' התגין שחזרו חזרה לכלי שלהן,
ו' התפיסה של הרשימה הבנויה מאור הזך של הרשימה ואור העב של הרשימה,
ז' אור הזך של הרשימה
וח' אור העב של הרשימה, יש לשים לב ש-ו' הוא כלל וז' ו ח' הם פרטים בתוך הכלל.
ט' שממלכות נשאר רק אור הזך של הרשימה ללא אור העב, דהיינו היכולת לקבל בע"מ להשפיע.
יוד הרשימות שנתכללו במסך בדרך עליתו למאציל,
י"א הרשימות שנשארו בנקודות רק מהט"ס של כל נקודה,
י"ב הרשימות שנשארו מהחי' האחרונות של כל נקודה שהן רק מבחי' אור הזך שלהן ולא מבחי' אור העב שלהן.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

972

בס"ד

חלק ד שיעור 37 עמוד רסז

הרשימות שנשארו מד' הקומות

שיצאו בשעת ההזדככות

נג) המין הי"א, הן, הרשימות אשר נשארו מד' הקומות היוצאות בעת ההזדככות, מבחי' ט"ס ראשונות שבהן. כי הרב אינו מדבר כאן, אלא מהרשימות, שנשארו מט"ר דהתפ"א, מטרם שהתחיל להזדכך, המכונה אור הא' כמ"ש הרב כאן (פ"ג אות ח'). אמנם גם מד' הקומות שיצאו אח"כ בזמן ההזדככות. הנה גם הן הניחו רשימות בכליהן אחר שנסתלקו, דהיינו ג"כ מט' ספירות הראשונות שבהן, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה, כנודע. 

הרשימות דהתלבשות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל

נד) המין הי"ב הוא, הרשימות שנשארו מבחינות האחרונות שבד' הקומות הנ"ל, שיצאו בזמן ההזדככות, והיינו רק בחינת אור הזך שבאותן הרשימות, כי אור עב שברשימות ההן נאבדו מבחינות האחרונות, כמו שנתבאר אצל בחי' האחרונות של הרשימות, שנשארו מן אור הא' (לעיל באות כ"ט ונ"א ע"ש). 

נה) והנה נתבארו, י"ב מיני רשימות, שהן: א' הרשימות הבאות מבחינת התלבשות, המתבאר באות מ' ומ"ב ומ"ג ומ"א. ב' הן הרשימות הבאות מבחינת ההמשכה, המתבארות גם כן באותן האותיות הנ"ל. ג' הן הרשימות המתלבשות בתוך הכלים שלהן, המתבארות באות מ"ד. ד' הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן, אלא שהן בסוד תגין על האותיות, המתבארות באות מ"ד. ה' הן הרשימות שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם, המתבארות באות מ"ו. ו' הן הרשימות הכוללות אור זך ואור עב, ואור העב אינו ניכר בהם, המתבאר באות מ"ז מ"ח ומ"ט. ז' האור הזך של הרשימות שמהן נעשו האורות של הזכרים של התפשטות ב', המתבאר גם כן באותיות הנ"ל. ח' הם האור העב של הרשימות, אשר מהן נעשו כלים לזכרים דהתפשטות ב' המתבאר גם כן שם. ובאות נ'. ט' היא הרשימה דאור המלכות שהיא רק מבחינת אור הזך שברשימה זו, כי בחינה אחרונה אינה מנחת רשימה. המתבאר באות נ"א. י' הן הרשימות אשר נתכללו במסך בדרך עליתו למאציל, אשר שם נתחדשו בזווג להתפשטות ב', אשר מתבאר באות נ"ב. י"א הן הרשימות שנשארו, מט' ספירות הראשונות של ד' הקומות, שיצאו בשעת ההזדככות, המתבאר באות נ"ב. י"ב הן הרשימות דבחינות האחרונות מאותן הקומות המתבאר באות נ"ד.

סיכום: השלמנו היום את הלימוד של יב' מיני הרשימות. מין היא' והיב' ועשינו סיכום לכולן. את הסיכום נתן לו בעה"ס באות נה'. 

היות והסיכום הוא החשוב, אז נסכם את כולן ובדרך זה נרחיב על יא' ויב'.

למדנו בהסתכלות פנימית על ה' מיני זיווגים דהכאה שזה המפגש עם המציאות. למדנו על יב' מיני או"ח שזה העיבוד המוצר הפנימי והנפשי שהוא הקשר, כלים דאו"ח, ולמדנו ביב' מיני רשימות על מה שנשאר בנפש מהחוויה.

באופן כללי היתה לי חוויה אותה אני זוכר, היה טעים או לא טעים, התענגתי או לא וכו'. שואל את הילד איך היה בטיול ועונה 'בסדר'. התשובה לא מספיק מתארת את מה שקרה, אז בוא נראה – הילד היה בטיול ואנחנו רוצים לראות מה היתה החוויה שלו. איזה רשימות יש לו שחזר מהטיול. נאמר שהילד היה בטיול בחרמון. נסע עם הכיתה שלו וחזר הביתה, אמא ואבא שואלים אותו איך היה בטיול, אומר שיספר להם ומספר כי הוא ילד מפותח, מספר את כל פירוט יב' רשימות החוויות שהיו בטיול ואומר כך: היה לי תענוג, ומספר על סוג התענוג הגדול ביותר שהיה לו בחרמון. אומר להוריו, תראו, הרשימה הראשונה שלי נקראת רשימה דהתלבשות, זו החוויה, ומעביר להם את העונג הגדול שהיה לו בטיול. חוויה שניה, מספר, שזה נקרא רשימה דעביות – עם אילו כישורים השתמש בטיול, כדי להתענג בצורה כזו. ז"א התענוג שלו היה מקשר לבורא, לערכיו, כך הוא מספר. אבל השתמש בכשרונות האלה כדי ליישם את הערכים בטיול, ערכים של חברות. נהנה בעיקר מקשר האהבה עם החברים. אז נהנה כי יישם את אהבת החברים, ועשה את הפעולות בכישרון כזה וכזה. הכישרון של החיבור בין החברים התבטאה בזה שאכל את הבמבה, לא אכל לבד, אלא עם החברים. או שעלה ברכבל נתן יד לחבר. הרגיש שיכול לדאוג לשיתוף עם החברים. בצורה מלאה, עם חוויות שלימות. זה הב'. ג' רשימות שמתלבשות בתוך הכלים. אומר שזוכר גם את החוויות שהיו ממש מותאמות לגמרי למה שעשה. היו חוויות כאלה, שלמשל שנתן יד לחבר לעלות לרכבל, הרגיש שבדיוק מתאים לתענוג שקיבל. אבל אח"כ, כשהתחיל לחזור מהטיול, אז בדרך חזרה כבר הסתכל דרך החלון, ועצרו בעוד מקומות, אבל אלו היו חוויות יותר קטנות מהחוויות הקודמות. קודם, כשהיינו בחרמון היו חוויות חזקות, ובדרך חזרה נשאר רושם מהן, ואותו רצה לשמור. אבל בדרך חזרה עצרנו בקרית שמונה לתצפית, והסתכלנו מרחוק על הרי הגולן. היה מאוד מרשים. אבל ההתרשמות הזו נחוותה חזק אבל גרמה קצת לשכוח את הרשימה מקודם, מהחוויה בחרמון. האירה לי החוויה הקודמת אבל הרגשתי שהיא קצת מתרחקת ממני. אז הרגשתי שהחוויה הזו לא נשארה בכלי שלה. זה נקרא רשימה ד' – רשימות שאינן מתקשרות בכלי שלהן. זה תגין.

אח"כ כשהמשכנו מקרית שמונה, התרחקנו עוד. הגענו לטבריה, לכינרת. אבל דרך הכינרת לא הסתכלנו על רמת הגולן והחרמון. הרשימה של החרמון חוזרת ומתיישבת במקומה, בדיוק כמו שהורגשה שם. יכול היה להרגיש יותר את החוויה במקומה. זו רשימה ה' – רשימות שחזרו לכלים.

ממשיך לספר על רשימה ו' – מרגיש את הזיכרון שלי, שהוא כלול, יש בו קשר גם לתענוג וגם מהכח ביחד. מרגיש גם את הזיכרון, איך אני יכול לראות אותו בנפרד. הח' – גם מרגיש את הכח של הזיכרון. את הכלי גם בנפרד. מרגיש שיש 3 רשימות – גם אותן יחד. את הזיכרון של כלי ואור – זך ועב. גם את הרגש של כלי הזיכרון, ההשתוקקות לזכור, לבד. וכמו הטעם של הזיכרון, גם בנפרד. ואת כולם זוכר. ו', ז', וח'.

ההורים מתרשמים מהסיפור הנפלא ואת הפירוט. ממשיך לספר. יש עוד 4 דברים לספר: כשמנסה לזכור את החוויה שהיתה בחרמון, ויודע שלשם לא יוכל לחזור עוד, אז הרשימה הזו רואה שיש בה רק את התענוג, אבל הכח שנשאר איננו יותר. אין את הכישרון, את האו"ח, לא מצליח לשחזר בנפש, כמו רשימה רדומה שלא נמצאת, לשחזר את הכח הזה, איך התמודד עם המציאות, איך הפך את החוויה, את המפגש עם המציאות, איך הפך את זה לאו"ח. 

עוד שלושה דברים: כלל ושני פרטים. אומר, שבדרך חזרה גם היו רשימות שזוכר. חוץ מהחוויה בחרמון, היו חוויות בדרך שזוכר, נקרא רשימות של הנקודות, שהתכללו במסך, בדרך עלייתו לראש. ברשימות אלה מרגיש שגם הן מחולקות ל2, וכ"א מרשימות אלו מרגיש שעדיין במסגרת הטיול לחרמון, אז רשימה יב' – מרגיש שכל פעם איבד את זה שהיה בחרמון, וכל חוויה בדרך זכר (רשימה יא') את התענוג שיש בדרך מקרית שמונה, מטבריה, מעפולה, עד שהגיע הביתה. כל החוויות האלה זכורות ברשימה יב', אבל לא מצליח לזכור, להשאיר רושם שזה שזה היה טיול, שהיה את הכח הכללי של טיול לחרמון. זה משפיע על כל אחת מהבח' שיודע שלחרמון לא יחזור יותר. 

שיעור 37 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ג' רס"ז – כב מרחשון תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה המשכנו ללמוד את ג' הרשימות האחרונות שהן: הי'-י"ב. ובכך סיימנו את כל י"ב הרשימות.
2.עד כה למדנו בג' הפרקים את ה' מיני הכאות י"ב מיני בחינות דאו"ח וי"ב מיני רשימות.
3. וזה פרטן של י"ב מני הרשימות:
א' רשימה דהתלבשות,
ב' רשימה דעביות,
ג' רשימות המתלבשות בכלים שלהן,
ד' תגין – רשימות מעל הכלי,
ה' התגין שחזרו חזרה לכלי שלהן,
ו' התפיסה של הרשימה הבנויה מאור הזך של הרשימה ואור העב של הרשימה,
ז' אור הזך של הרשימה
וח' אור העב של הרשימה, יש לשים לב ש-ו' הוא כלל וז' ו ח' הם פרטים בתוך הכלל.
ט' שממלכות נשאר רק אור הזך של הרשימה ללא אור העב, דהיינו היכולת לקבל בע"מ להשפיע.
יוד הרשימות שנתכללו במסך בדרך עליתו למאציל,
י"א הרשימות שנשארו בנקודות רק מהט"ס של כל נקודה,
י"ב הרשימות שנשארו מהחי' האחרונות של כל נקודה שהן רק מבחי' אור הזך שלהן ולא מבחי' אור העב שלהן.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

864

בס"ד

פרק ד שיעור 35 עמוד רסה

רשימות המתלבשות בכלים שלהן

מד) המין הג', הן הרשימות, אשר מתלבשות במקומם של כללות האור שנסתלק, כלומר, באוה"ח וכלי מלכות, שנתרחבה מינה ובה לע"ס: שהמה הלבישו את ע"ס של או"י, כנודע, הנה גם הרשימות הנשארות אחרי הסתלקותן, נתלבשו כל או"א בהם לפי בחינתו, ולפי חלקו, למשל, הכתר דאו"י שהיה מלובש בנפש דאו"ח, בעת ההתפשטות הנה אחר כך, שנסתלק משם, נמצאת הרשימה מתלבשת במקומו, דהיינו בנפש דאו"ח. וכן הרשימה דחכמה ברוח דאו"ח וכו'. אלא ודאי שלא הוצרכו לכל מדת הכלי, כי הרשימה היא חלק קטן מהאור המסתלק, אלא שתפשה שיעור מסוים מהכלי, לפי חלקה. וזה מובא בדברי הרב כאן, אות י"ח. עש"ה. 

רשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן

אלא שהן ממעל לכלים שלהן

מה) המין הד' הוא, הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן אלא שנמצאות כאו"א, ממעל להכלי השייך לה, בסוד תגין על האותיות כמובא בדברי הרב כאן (פרק ד' אות ד'). וטעם יציאתן מהכלים שלהן הוא, כי מכח ההכאה של אוה"ח היורד והרשימה זה בזה, הנה מתוך שאוה"ח בא מהארת זווג התגבר על הרשימה, שהיא מבחינת שירים של הסתלקות הזווג, ומתוך שאור הרשימה הוא בהפכיות מאו"ח היורד לתוך הכלי שלה, ע"כ אינם יכולים להיות יחד, בנושא אחד, דהיינו בכלי אחד, ולפיכך הוכרח הרשימה להסתלק מהכלי שלה, ולצאת ממעל לכלי שלה.

רשימות שחזרו לכלים שלהן

מו) המין הה' הוא, הרשימות, שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם כי אחר שנסתלק הזווג גם מבחינה העליונה, הנה משום זה נסתלקה ג"כ הארת האו"ח היורד, ונתכבו הניצוצין הנופלים לכלי שמתחתיה ואז חזרה הרשימה לתוך הכלי שלה כמקודם. כי עתה אין לה התנגדות עוד מהאו"ח שבתוך הכלי שלה, שהרי גם הוא אחר הסתלקות הזווג שלו, וע"כ, שוב הרשימה מתגברת על אוה"ח. והטעם שהסתלקות הזווג ההוא מכונה כיבוי הניצוצין, הוא משום שהארת אור חוזר מכונה בשם ניצוצין, לכן הפסק הארתו מכונה בשם כיבוי, שהוא לשון הנוהג אצל ניצוצי אש. והבן. 

רשימה כוללת מאור זך ואור עב.

רשימה מאור זך. רשימה מאור עב

מז) המין הו' הוא, רשימה הכוללת אור זך ואור עב. המין הז', הוא הנקרא אור זך, המובא כאן בדברי הרב (פרק ב' אות י'). המין הח' הוא הנקרא אור העב של הרשימה, המובא בע"ח (שער מטי ולא מטי פרק ג').

כמו באורות דהתפ"א היה האור הזך מעורב עם 

האור העב, כן הוא ברשימה שהניחה התפ"א

מח) פירוש הדברים, כי כל מה שישנו באור, יש גם כן ברשימה הנשארת מאותו האור. ולכן מכונה הרשימה בשם רושם חותם. כמ"ש (באו"פ פ"ב אות ג'). וע"כ הרשימות הנשארות מהאורות דהתפ"א, כוללות אור וכלי, דומה להאורות שמהם באו, כנ"ל באות מ"ד עש"ה. אלא כל זמן, שהרשימה מלובשת בכלי שלה, אין שם הכר בין אור לכלי, בדומה לאורות דהתפ"א, שהאורות והכלים מעורבים כמובא כאן (בדברי הרב פ"ו אות ב', וע"ש באו"פ אות ו'). ולכן גם ברשימה הבאה מהם, אינה ניכרת ג"כ בין האור והכלי, אלא שהם מעורבים יחד. וזהו המין הו' הנ"ל, דהיינו הרשימה הכוללת אור זך ואור עב, אבל אין אור העב ניכר בה, אלא מעורב בה כנ"ל.

אחר הסתלקות ברשימה מן הכלי,

נגלתה העביות שבכלי

מט) עתה תבין את מין הז' והח' הנ"ל. כי נתבאר לעיל באות מ"ה, בענין המין הד' של הרשימה, שמסבת ההכאה של או"ח היורד ברשימה נסתלקה ויצאה הרשימה מן הכלי שלה, ועלתה עליו מלמעלה, בסוד תגין על האותיות, ע"ש, והנה עתה, בסבת הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה ההפרש בין הכלי ובין הרשימה, כי עתה ניכר העביות שבכלי, שנבחן עתה בשם אור העב, בדומה לאורות דהתפ"א (בפרק ו' ובאו"פ שם אות ז') עש"ה. וכבר ידעת שכל מה שנוהג באורות נוהג ג"כ ברשימות הבאות מהם.

נ) והנה נתבאר, כי אחר הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה הפרש בין האור של הרשימה ובין הכלי דהרשימה, והכלי, נקרא עתה אור עב דהרשימה, ותדע, שמן האור העב שברשימה נעשו הכלים של הזכרים דהתפשטות ב'. והאור של הרשימה נק' עתה אור זך שברשימה וממנו נעשה האורות של הזכרים דהתפ"ב, כמ"ש הרב (בשער מטי ולא מטי פרק ג' ע"ש היטב). וזכור זה.

הרשימה דהתלבשות שנשארת במלכות

נא) המין הט' הוא, הרשימה דאור המלכות. המובא בדברי הרב כאן (פרק ו' אות כ'). ותדע שהרשימה זו היא ממין הז', הנ"ל שנקרא אור זך, דהיינו, שאין בה בחינת כלי, כמ"ש לעיל באות מ"ג שהרשימה מבחינת ההמשכה נאבדה, והיינו בחינת האור העב מהרשימה הזו, שהיא מין הח' של הרשימה אבל אור הזך שבה, נשאר בלי כלי, שעלה משום זה, ממעל לכלי שלו דהיינו ליסוד. (פרק ד' אות ב' וג').

הרשימות הנכללות במסך אחר הזדככותו

נב) המין היוד הוא הרשימות אשר נתכללו במסך, בדרך עליתו למאציל. כי אור המלכות, שהוא המסך והאו"ח שבה, מזדכך ועולה מבחינה לבחינה עד ביאתו למאציל דהיינו להפה של ראש, ומידי עברו בהם, נכלל ג"כ מהרשימות שהשאירו האורות שם אחר הסתלקותם. ולפיכך כשבא לפה היה כלול מכל ג' בחי' הרשימות, שעליהן נעשה הזווג מחדש, שיצאו משם, הכלים והאורות דהתפ"ב. כמ"ש זה, באורך (באו"פ פ"ד אות ד').

סיכום: היום חזרנו על פרק א' – ה' מיני זיווגים דהכאה – מפגש המציאות. חזרנו על יב' מיני או"ח – בניית הכלים בהתייחסות החדה ע"פי האידאה והמציאות. בפרק ג התחלנו ללמוד על יב' מיני רשימות. למדנו ב' רשימות התלבשות ועביות. התלבשות – מה אני רוצה. עביות – כמה כח יש לי בע"מ להשפיע. אלו רשימות כלליות ועכשיו מפרט ברשימות אלה.

רשימה דמין הג' – התלבשות במקומה של כללות האור שנסתלק. כי יש מצב שלא נמצאת במקומה. למשל רשימה דמין הד' – רשימות שלא מתלבשות בכליהן, כי יצאו בסוד תגין למעלה מהכלי. המין ה' – הרשימה חזרה לכלי שלה. יצאה מהכלי כי היה או"ח שרצה להאיר בכלי, וגרם לרשימה, לחשיבות, להרגש פתאום נעלם. ללא הרגש אין רשימה. ההרגש של הרצון של מה שהיה קודם הסתלק וכשמסתלק זה אומר שיצא בסוד תגין. נקרא רשימה מעל האותיות בסוד תגין.

מין ה' – כשהרשימה חזרה למקומה, כלומר אין השפעה. למשל, מאוד רוצה ללמוד, אבל עכשיו באו וניגנו לי בחליל, ואני אוהב את זה, ואז שכחתי שאני רוצה ללמוד. יצאה מהכלי שלה ועכשיו הפסיקו לנגן, אז חזר הכלי. שוב רוצה ללמוד. כמו רשימה רדומה, יצאה מהכלי. זה תגין. עומד למעלה באיזשהו מקום, אבל לא מעורב אצלי. כשחזרה למקומה זה מין ה'.

מין הו' – התבוננות על הרשימה. הרשימה בנויה כמו האור. כשהאו"ח כמו שראינו בכלי שהיה לנו אור זך מלובש באור העב, כך גם ברשימות יש לנו אור זך של הרשימה ואור עב של הרשימה ביחד. כשהמבט שלי עליהם ביחד זה נקרא מין ו'. כשביחד אז לא ממש מרגיש את הזיכרון, כי להרגיש זה להרגיש את כלי הזיכרון – אור העב של הרשימה. אומר שאור הזך של הרשימה זה לדעת מה אני רוצה. זה מין ז'. אור ח' זה אור עב, ניצוץ, שאני מרגיש שרוצה. אם אין אור הזך לא יודע מה רוצה אבל מרגיש רצון שלא יודע מהו. זה אור העב. מין הח'. כשיודע מה רוצה זה אור הזך. אבל יכול להיות שיודע מה רוצה אבל אין השתוקקות. אין את אור העב של הרשימה, אז הם מנותקים. כשמבין מה רוצה, יודע מה צריך, אבל אין חשק לזה. כמו שבאים לשידוך ואומרים שיודעים שהאשה מתאימה אבל אין חשק אליה. יש אור זך, אין אור עב.

ו' רשימה דהתלבשות שכלולה מאור הזך ואור העב. ז' רק אור הזך. ח' רק אור העב.

מין הט' – אחרי שדיברנו על ט' ראשונות. במלכות יש בעיה. לא משאיר אור העב במלכות, כי אור העב. רשימה דעביות – כמה כח יש בע"מ להשפיע. לא משאיר כח בע"מ להשפיע במלכות. לא יכול להיות שם רשימה של אור הזך. כי אור הזך צריך להתלבש באור העב. מין הט' זה הרשימה דאור המלכות. אור הזך של אור המלכות מתקבל ביסוד, בכלי שמעליו. רשימות דמין הי' – הרשימות שנכללות במסך, בדרך עלייתו. כשהמסך עולה למעלה הוא מתרשם ממה שהיה בגוף ומעלה את המידע לראש, שאח"כ לפעול איתן. מידע זה נלמד בשיעור הבא. 

851

בס"ד

פרק ד שיעור 35 עמוד רסה

רשימות המתלבשות בכלים שלהן

מד) המין הג', הן הרשימות, אשר מתלבשות במקומם של כללות האור שנסתלק, כלומר, באוה"ח וכלי מלכות, שנתרחבה מינה ובה לע"ס: שהמה הלבישו את ע"ס של או"י, כנודע, הנה גם הרשימות הנשארות אחרי הסתלקותן, נתלבשו כל או"א בהם לפי בחינתו, ולפי חלקו, למשל, הכתר דאו"י שהיה מלובש בנפש דאו"ח, בעת ההתפשטות הנה אחר כך, שנסתלק משם, נמצאת הרשימה מתלבשת במקומו, דהיינו בנפש דאו"ח. וכן הרשימה דחכמה ברוח דאו"ח וכו'. אלא ודאי שלא הוצרכו לכל מדת הכלי, כי הרשימה היא חלק קטן מהאור המסתלק, אלא שתפשה שיעור מסוים מהכלי, לפי חלקה. וזה מובא בדברי הרב כאן, אות י"ח. עש"ה. 

רשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן

אלא שהן ממעל לכלים שלהן

מה) המין הד' הוא, הרשימות שאינן מתלבשות בכלים שלהן אלא שנמצאות כאו"א, ממעל להכלי השייך לה, בסוד תגין על האותיות כמובא בדברי הרב כאן (פרק ד' אות ד'). וטעם יציאתן מהכלים שלהן הוא, כי מכח ההכאה של אוה"ח היורד והרשימה זה בזה, הנה מתוך שאוה"ח בא מהארת זווג התגבר על הרשימה, שהיא מבחינת שירים של הסתלקות הזווג, ומתוך שאור הרשימה הוא בהפכיות מאו"ח היורד לתוך הכלי שלה, ע"כ אינם יכולים להיות יחד, בנושא אחד, דהיינו בכלי אחד, ולפיכך הוכרח הרשימה להסתלק מהכלי שלה, ולצאת ממעל לכלי שלה.

רשימות שחזרו לכלים שלהן

מו) המין הה' הוא, הרשימות, שחזרו לכלים שלהן אחר שיצאו משם כי אחר שנסתלק הזווג גם מבחינה העליונה, הנה משום זה נסתלקה ג"כ הארת האו"ח היורד, ונתכבו הניצוצין הנופלים לכלי שמתחתיה ואז חזרה הרשימה לתוך הכלי שלה כמקודם. כי עתה אין לה התנגדות עוד מהאו"ח שבתוך הכלי שלה, שהרי גם הוא אחר הסתלקות הזווג שלו, וע"כ, שוב הרשימה מתגברת על אוה"ח. והטעם שהסתלקות הזווג ההוא מכונה כיבוי הניצוצין, הוא משום שהארת אור חוזר מכונה בשם ניצוצין, לכן הפסק הארתו מכונה בשם כיבוי, שהוא לשון הנוהג אצל ניצוצי אש. והבן. 

רשימה כוללת מאור זך ואור עב.

רשימה מאור זך. רשימה מאור עב

מז) המין הו' הוא, רשימה הכוללת אור זך ואור עב. המין הז', הוא הנקרא אור זך, המובא כאן בדברי הרב (פרק ב' אות י'). המין הח' הוא הנקרא אור העב של הרשימה, המובא בע"ח (שער מטי ולא מטי פרק ג').

כמו באורות דהתפ"א היה האור הזך מעורב עם 

האור העב, כן הוא ברשימה שהניחה התפ"א

מח) פירוש הדברים, כי כל מה שישנו באור, יש גם כן ברשימה הנשארת מאותו האור. ולכן מכונה הרשימה בשם רושם חותם. כמ"ש (באו"פ פ"ב אות ג'). וע"כ הרשימות הנשארות מהאורות דהתפ"א, כוללות אור וכלי, דומה להאורות שמהם באו, כנ"ל באות מ"ד עש"ה. אלא כל זמן, שהרשימה מלובשת בכלי שלה, אין שם הכר בין אור לכלי, בדומה לאורות דהתפ"א, שהאורות והכלים מעורבים כמובא כאן (בדברי הרב פ"ו אות ב', וע"ש באו"פ אות ו'). ולכן גם ברשימה הבאה מהם, אינה ניכרת ג"כ בין האור והכלי, אלא שהם מעורבים יחד. וזהו המין הו' הנ"ל, דהיינו הרשימה הכוללת אור זך ואור עב, אבל אין אור העב ניכר בה, אלא מעורב בה כנ"ל.

אחר הסתלקות ברשימה מן הכלי,

נגלתה העביות שבכלי

מט) עתה תבין את מין הז' והח' הנ"ל. כי נתבאר לעיל באות מ"ה, בענין המין הד' של הרשימה, שמסבת ההכאה של או"ח היורד ברשימה נסתלקה ויצאה הרשימה מן הכלי שלה, ועלתה עליו מלמעלה, בסוד תגין על האותיות, ע"ש, והנה עתה, בסבת הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה ההפרש בין הכלי ובין הרשימה, כי עתה ניכר העביות שבכלי, שנבחן עתה בשם אור העב, בדומה לאורות דהתפ"א (בפרק ו' ובאו"פ שם אות ז') עש"ה. וכבר ידעת שכל מה שנוהג באורות נוהג ג"כ ברשימות הבאות מהם.

נ) והנה נתבאר, כי אחר הסתלקות הרשימה מן הכלי, נתגלה הפרש בין האור של הרשימה ובין הכלי דהרשימה, והכלי, נקרא עתה אור עב דהרשימה, ותדע, שמן האור העב שברשימה נעשו הכלים של הזכרים דהתפשטות ב'. והאור של הרשימה נק' עתה אור זך שברשימה וממנו נעשה האורות של הזכרים דהתפ"ב, כמ"ש הרב (בשער מטי ולא מטי פרק ג' ע"ש היטב). וזכור זה.

הרשימה דהתלבשות שנשארת במלכות

נא) המין הט' הוא, הרשימה דאור המלכות. המובא בדברי הרב כאן (פרק ו' אות כ'). ותדע שהרשימה זו היא ממין הז', הנ"ל שנקרא אור זך, דהיינו, שאין בה בחינת כלי, כמ"ש לעיל באות מ"ג שהרשימה מבחינת ההמשכה נאבדה, והיינו בחינת האור העב מהרשימה הזו, שהיא מין הח' של הרשימה אבל אור הזך שבה, נשאר בלי כלי, שעלה משום זה, ממעל לכלי שלו דהיינו ליסוד. (פרק ד' אות ב' וג').

הרשימות הנכללות במסך אחר הזדככותו

נב) המין היוד הוא הרשימות אשר נתכללו במסך, בדרך עליתו למאציל. כי אור המלכות, שהוא המסך והאו"ח שבה, מזדכך ועולה מבחינה לבחינה עד ביאתו למאציל דהיינו להפה של ראש, ומידי עברו בהם, נכלל ג"כ מהרשימות שהשאירו האורות שם אחר הסתלקותם. ולפיכך כשבא לפה היה כלול מכל ג' בחי' הרשימות, שעליהן נעשה הזווג מחדש, שיצאו משם, הכלים והאורות דהתפ"ב. כמ"ש זה, באורך (באו"פ פ"ד אות ד').

סיכום: היום חזרנו על פרק א' – ה' מיני זיווגים דהכאה – מפגש המציאות. חזרנו על יב' מיני או"ח – בניית הכלים בהתייחסות החדה ע"פי האידאה והמציאות. בפרק ג התחלנו ללמוד על יב' מיני רשימות. למדנו ב' רשימות התלבשות ועביות. התלבשות – מה אני רוצה. עביות – כמה כח יש לי בע"מ להשפיע. אלו רשימות כלליות ועכשיו מפרט ברשימות אלה.

רשימה דמין הג' – התלבשות במקומה של כללות האור שנסתלק. כי יש מצב שלא נמצאת במקומה. למשל רשימה דמין הד' – רשימות שלא מתלבשות בכליהן, כי יצאו בסוד תגין למעלה מהכלי. המין ה' – הרשימה חזרה לכלי שלה. יצאה מהכלי כי היה או"ח שרצה להאיר בכלי, וגרם לרשימה, לחשיבות, להרגש פתאום נעלם. ללא הרגש אין רשימה. ההרגש של הרצון של מה שהיה קודם הסתלק וכשמסתלק זה אומר שיצא בסוד תגין. נקרא רשימה מעל האותיות בסוד תגין.

מין ה' – כשהרשימה חזרה למקומה, כלומר אין השפעה. למשל, מאוד רוצה ללמוד, אבל עכשיו באו וניגנו לי בחליל, ואני אוהב את זה, ואז שכחתי שאני רוצה ללמוד. יצאה מהכלי שלה ועכשיו הפסיקו לנגן, אז חזר הכלי. שוב רוצה ללמוד. כמו רשימה רדומה, יצאה מהכלי. זה תגין. עומד למעלה באיזשהו מקום, אבל לא מעורב אצלי. כשחזרה למקומה זה מין ה'.

מין הו' – התבוננות על הרשימה. הרשימה בנויה כמו האור. כשהאו"ח כמו שראינו בכלי שהיה לנו אור זך מלובש באור העב, כך גם ברשימות יש לנו אור זך של הרשימה ואור עב של הרשימה ביחד. כשהמבט שלי עליהם ביחד זה נקרא מין ו'. כשביחד אז לא ממש מרגיש את הזיכרון, כי להרגיש זה להרגיש את כלי הזיכרון – אור העב של הרשימה. אומר שאור הזך של הרשימה זה לדעת מה אני רוצה. זה מין ז'. אור ח' זה אור עב, ניצוץ, שאני מרגיש שרוצה. אם אין אור הזך לא יודע מה רוצה אבל מרגיש רצון שלא יודע מהו. זה אור העב. מין הח'. כשיודע מה רוצה זה אור הזך. אבל יכול להיות שיודע מה רוצה אבל אין השתוקקות. אין את אור העב של הרשימה, אז הם מנותקים. כשמבין מה רוצה, יודע מה צריך, אבל אין חשק לזה. כמו שבאים לשידוך ואומרים שיודעים שהאשה מתאימה אבל אין חשק אליה. יש אור זך, אין אור עב.

ו' רשימה דהתלבשות שכלולה מאור הזך ואור העב. ז' רק אור הזך. ח' רק אור העב.

מין הט' – אחרי שדיברנו על ט' ראשונות. במלכות יש בעיה. לא משאיר אור העב במלכות, כי אור העב. רשימה דעביות – כמה כח יש בע"מ להשפיע. לא משאיר כח בע"מ להשפיע במלכות. לא יכול להיות שם רשימה של אור הזך. כי אור הזך צריך להתלבש באור העב. מין הט' זה הרשימה דאור המלכות. אור הזך של אור המלכות מתקבל ביסוד, בכלי שמעליו. רשימות דמין הי' – הרשימות שנכללות במסך, בדרך עלייתו. כשהמסך עולה למעלה הוא מתרשם ממה שהיה בגוף ומעלה את המידע לראש, שאח"כ לפעול איתן. מידע זה נלמד בשיעור הבא. 

831

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ג' רס"ה – כ מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק זה – פרק ג' בח"ד הסתכלות פנימית, אנו לומדים על י"ב מיני רשימות, שהן מהוות את המבנה של נפש האדם.
2. בפ"א למדנו על ה' מיני הכאות שהן מהוות את המפגש עם המציאות, בפ"ב למדנו על י"ב מיני או"ח שהם הכלים שבהם אפשר לקבל את התענוג, דהיינו הכלי של היחד ובפרק זה אנו לומדים את המבנה של הנפש, דהיינו את מבנה הזיכרון הנפשי שנמצא בתת המודע של האדם.
3. בשיעור זה למדנו על ב' מיני רשימות מתוך הי"ב, הנקראות רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות
4. רשימה דהתלבשות היא הזיכרון מהתענוג שהיה לי בעת המעשה. דהיינו כמה עכשיו אני מרגיש את התענוג שהיה לי בעת המעשה.
5. רשימה דעביות – כמה אני מרגיש עכשיו את הכוח שהיה לי לבנות כלי של או"ח לחוויה. דהיינו כוח של מסך.
6. גובהו של האדם נמדד ביכולת שלו להחזיק ב' קצוות, דהיינו השתוקקות גדולה שהיא מצד רשימה דהתלבשות והיכולת לנהל אותה או לשלם עליה מבחינת רשימה דעביות

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

בס"ד

חלק ד שיעור 35 עמוד רסד

פרק ג'

י"ב מיני רשימות

רשימה דהמשכה, ורשימה דהתלבשות

מ) המין הא' הוא, הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהן באות מבחינות התלבשות. והמין הב' הוא הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהיא באה מבחינת המשכה. פירוש, כי כבר ידעת, שגדלותה של הקומה, נמדדת במדת העביות אשר בהמסך, שהעב יותר, ממשיך קומה גדולה יותר. גם נודע, שיש תמיד להבחין בזה, ב' קצוות, הנערכים מאיש על משנהו, כי כל שהקומה גדולה יותר, נמצאים אותם קצוות רחוקים יותר, כי כשם שהקומה  הגדולה מחויבת במסך וכלי מלכות עבים יותר, כן היא מחויבת בכלי קבלה הזכים יותר. ולמשל הבחינה הד' שהיא העבה יותר והיא ממשכת אליה קומת כתר, הנה יחד עם זה, צריכה לכלי היותר זך, שיתאים לקבל לתוכה את אור הכתר כמ"ש זה, בהסתכלות פנימית בח"ב. 

רשימות והמשכה נשארות בכלים דהמשכה 

ודהתלבשות נשארות בכלי הקבלה

מא) ולפיכך יוצא לנו להבחין אחר כל הסתלקות, ב' מיני רשימות: א', הוא הנשארת בכלי המשכה של אור ההוא. וב' הוא הרשימה הנשארת בכלי הקבלה של האור ההוא. ובאמת אם אנו דנין על פי עצם הרשימה, הנה כמעט שהן אחת, אמנם על פי מוצאן, הם רחוקות זמ"ז, כרחוק מזרח ממערב כי הרשימה דבחינת המשכה, היא מבחינת העביות, אשר אין למטה הימנה, והרשימה דבחינת הקבלה היא מזכות, שאין למעלה הימנה כי זו בחי"ד וזו בחינת שורש. 

רשימה דהתלבשות היא זכר ורשימה דעביות נקבה

מב) ותדע, שהן נבחנות זו לזו בערך של זכר ונקבה. והוא להיותן שתיהן באמת קומת אור אחד, דהיינו, אור המלובש בכלי המותאם לו כהלכתו, אלא אחר שהאור נסתלק משם, והעביות אשר בכלי ניכר לשפלות, (כבדברי הרב כאן באות י"ח) הנה נגלה לפנינו המרחק הגדול הזה הנמצא בין שתי הרשימות הללו. ומתוך שהן אחת מתחלתן, ע"כ נבחנות כזכר ונקבה. 

רשימה דעביות לא נשארת מבחינה אחרונה 

אחר ההזדככות

מג) ותדע, אשר הרשימה הזו דבחי' נקבה לא נשארה אחר הסתלקות דאור משם. והגם, שאינה נאבדת, כי אין העדר ברוחני, אמנם נשארה שקטה מבלי שום פעולה, עד לגמר התיקון. וז"ש הרב שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימה (פרק ב' אות ו') ולא נשאר שם אלא רשימה של בחינת הזכר בלבד, וז"ש הרב (בפרק ב' אות ד') כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו הניח רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו כדי להאיר ממנו לחכמה, אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק. ע"ש. וע"ש באו"פ.

סיכום: היום התחלנו ללמוד יב' מיני רשימות. 

בפרק הראשון למדנו ה' מיני הכאות, שאלה צורות המפגש שלנו עם המציאות.

בפרק ב למדנו יב' מיני או"ח, כלומר את הכלים בהם אפשר לקבל את האור, שנקראים כלי דאו"ח, כי המפגש שלנו עם המציאות מגלה את ההשתוקקות העצמית שהיא רק חומר גלם. הכלי דאו"ח זה המוצר שאני רוצה לקבל בו את האור.

בפרק זה אנחנו רוצים ללמוד את מבנה הנפש, הבנוי מאותיות הנפש, מהחלקים שמרכיבים אותה. יש את המבנה הכללי של הנפש, שהוא האדם שנקרא מקום הבחירה שבו, ויש את הפרטים שבתוכו, שהם כמו הרשימות שנטעתי בו. למשל, לקחתי גוש של פלסטלינה או חימר, ובו ציירתי כל מיני דברים. אז בנוי מהגוש הכללי, שהוא בחירת האדם, ובתוכו בנויות רשימות שהן בנויות מהחוויות שעברתי. עברתי יב' מיני חוויות כלליות. יש יותר מזה – בחלק זה לומדים יב' מיני חוויות שבונות את רשימות האדם. רשימות אלה, חוויה זה אור מלובש בכלי. הרשימה זה מה שנשאר מאותה החוויה. ועכשיו אנחנו רוצים ללמוד את מבנה הנפש.

שתי הרשימות הראשונות שנלמד – רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. רשימה דהתלבשות זה מה שהיה לי, ממה שטעמתי, אכלתי, נהניתי, ידעתי, ועכשיו אני רק מרגיש את הדבר. אני מרגיש אחרי שכבר נגמר. ההרגשה את הדבר נקראת זיכרון, שמנחה אותי כשאני זוכר אותו – אני רוצה שוב. אם אכלתי אתמול גלידה טעימה, ועכשיו זוכר את הגלידה – יש לי הרגשה שאני רוצה את זה שוב. זו רשימה דהתלבשות.

המבנה הבסיסי, הנפשי של האדם. האדם הוא נפש. הרשימות שבונות את הנפש הן המבנה הנפשי שלו. המבנה הראשוני שלו בנוי מב' רשימות. יש בחלק הזה יב' מיני רשימות, ויש הרבה יותר, אבל אלה הבסיסיות, והבסיסיות שבהן, המבנה הגלמי הראשוני הוא ב' רשימות – דהתלבשות ודעביות.

את שתי הרשימות הללו נגדיר בכלליות ונראה את היחס ביניהן. הרשימה דהתלבשות היא הזיכרון מהתענוג שהיה. אכלתי משהו טעים. היתה חוויה של טיול יפה. ראיתי מראה נפלא. הרגשתי השראה אלוקית מאיזה לימוד. שמעתי מוזיקה ומאוד התחברתי. נשאר לי רושם. בעת המעשה יש את החוויה כי הדמיון במעשה הוא מאוד חזק ולכן החוויה חזקה. כשעזבתי את המעשה – הדמיון מתקשר פחות לאותה חוויה, אז לא נמצא בחוויה, כי לא במעשה. הכל מתקבל דרך הדמיון. אז עכשיו, כשמרגיש ממה נהניתי אתמול, זה נקרא רשימה דהתלבשות. דמיון. כשאני זוכר אני רוצה עוד פעם.

רשימה דעביות זה כמה כח היה לי לקבל את הדבר. בטומאה הרשימה דעביות זה אם נהניתי או לא נהניתי, אבל זו לא החוויה הנכונה. אנחנו לא מבדילים. הרשימה דעביות אומרת 'כמה מסוגלות היתה לי לקבל מטעם האידאה', כלומר שבניתי או"ח לזה.

למשל, אם נהניתי אבל יש לי אידאה, למשל צריך לשלם עבור ההנאה. לעשות את זה שלם. למשל, היתה חוויה טובה מטיול אבל אין לי כסף לשלם עבור עוד טיול, אז במקום להיות מתוסכל לא אעורר שוב את החוויה הזו.

אדם גדול נמדד ביחס בין מה שהוא רוצה ובין היכולת לשלם על זה. למשל אדם שיש לו כסף להכל אבל לא יכול לשמוע מוזיקה. למשל אם אין לו חוש טעם לא יתענג על מטעמים. אם יש בעיית ויסות חושי וכל דבר מפריע לו, אז מה יעשה עם הכסף שלו. כלומר לא מספיק שיש את רשימת העביות שהיא היכולת לנהל את החוויה, את התענוג. 

בקדושה, היכולת לנהל את התענוג אומר שפועל מצד האידאה של הרצון ליחד, לקשר. אם יש לי חוויה גדולה, מאוד נהנה מטיול, אבל לא יודע איך להשתתף, לחבר ולהתחבר. זה נקרא מסך שבונה או"ח, את הכלי של היחד. וזה נקרא רשימה דעביות. אם אדם עומד על מדרגה גבוהה, ז"א אומרת עומד על כיסא גבוה ואומר 'תמדוד כמה אני גבוה' היינו אומרים שהוא טיפש, כי לא יודע שמודדים מהרצפה. אומר לו שזה מזוייף, שיש לך מחשבות עליונות. הינו משתוקק לדברים נעלים מאוד אבל לא יכול ליישם אותם, מבחינה מעשית. וליישם בקדושה זה לפעול את הצד הרעיוני, האידאי, הערכי שלהם. אם לא מסוגל לפעול מבח' ערכית אין לך מה לשלם על זה. כי לשלם אומר שמסוגל לחבר. רשימה דעביות זה כמה אתה יכול לפעול את הדבר. 

שתי רשימות אלה, נקראות רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. מבח' הלימוד – דהתלבשות זה איזה אור האיר בי. ומבח' דעביות – איזה מסך היה לי. אלה שתי הרשימות הראשונות, שהן המבנה הראשוני של נפש האדם.

אם אדם בונה רשימות אלה בצורה מאוזנת, אז הוא מאוזן. אם לא אז או שהוא רוצה בצורה חזקה ואין לו איך לנהל את זה. או שיכול לנהל, יש לו הרבה כסף אבל אין לו ההשתוקקות הנכונה. 

2039

בס"ד

חלק ד שיעור 35 עמוד רסד

פרק ג'

י"ב מיני רשימות

רשימה דהמשכה, ורשימה דהתלבשות

מ) המין הא' הוא, הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהן באות מבחינות התלבשות. והמין הב' הוא הרשימה הנשארת מהאורות אחר הסתלקותם, שהיא באה מבחינת המשכה. פירוש, כי כבר ידעת, שגדלותה של הקומה, נמדדת במדת העביות אשר בהמסך, שהעב יותר, ממשיך קומה גדולה יותר. גם נודע, שיש תמיד להבחין בזה, ב' קצוות, הנערכים מאיש על משנהו, כי כל שהקומה גדולה יותר, נמצאים אותם קצוות רחוקים יותר, כי כשם שהקומה  הגדולה מחויבת במסך וכלי מלכות עבים יותר, כן היא מחויבת בכלי קבלה הזכים יותר. ולמשל הבחינה הד' שהיא העבה יותר והיא ממשכת אליה קומת כתר, הנה יחד עם זה, צריכה לכלי היותר זך, שיתאים לקבל לתוכה את אור הכתר כמ"ש זה, בהסתכלות פנימית בח"ב. 

רשימות והמשכה נשארות בכלים דהמשכה 

ודהתלבשות נשארות בכלי הקבלה

מא) ולפיכך יוצא לנו להבחין אחר כל הסתלקות, ב' מיני רשימות: א', הוא הנשארת בכלי המשכה של אור ההוא. וב' הוא הרשימה הנשארת בכלי הקבלה של האור ההוא. ובאמת אם אנו דנין על פי עצם הרשימה, הנה כמעט שהן אחת, אמנם על פי מוצאן, הם רחוקות זמ"ז, כרחוק מזרח ממערב כי הרשימה דבחינת המשכה, היא מבחינת העביות, אשר אין למטה הימנה, והרשימה דבחינת הקבלה היא מזכות, שאין למעלה הימנה כי זו בחי"ד וזו בחינת שורש. 

רשימה דהתלבשות היא זכר ורשימה דעביות נקבה

מב) ותדע, שהן נבחנות זו לזו בערך של זכר ונקבה. והוא להיותן שתיהן באמת קומת אור אחד, דהיינו, אור המלובש בכלי המותאם לו כהלכתו, אלא אחר שהאור נסתלק משם, והעביות אשר בכלי ניכר לשפלות, (כבדברי הרב כאן באות י"ח) הנה נגלה לפנינו המרחק הגדול הזה הנמצא בין שתי הרשימות הללו. ומתוך שהן אחת מתחלתן, ע"כ נבחנות כזכר ונקבה. 

רשימה דעביות לא נשארת מבחינה אחרונה 

אחר ההזדככות

מג) ותדע, אשר הרשימה הזו דבחי' נקבה לא נשארה אחר הסתלקות דאור משם. והגם, שאינה נאבדת, כי אין העדר ברוחני, אמנם נשארה שקטה מבלי שום פעולה, עד לגמר התיקון. וז"ש הרב שבחינה אחרונה אינה מנחת רשימה (פרק ב' אות ו') ולא נשאר שם אלא רשימה של בחינת הזכר בלבד, וז"ש הרב (בפרק ב' אות ד') כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו הניח רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו כדי להאיר ממנו לחכמה, אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק. ע"ש. וע"ש באו"פ.

סיכום: היום התחלנו ללמוד יב' מיני רשימות. 

בפרק הראשון למדנו ה' מיני הכאות, שאלה צורות המפגש שלנו עם המציאות.

בפרק ב למדנו יב' מיני או"ח, כלומר את הכלים בהם אפשר לקבל את האור, שנקראים כלי דאו"ח, כי המפגש שלנו עם המציאות מגלה את ההשתוקקות העצמית שהיא רק חומר גלם. הכלי דאו"ח זה המוצר שאני רוצה לקבל בו את האור.

בפרק זה אנחנו רוצים ללמוד את מבנה הנפש, הבנוי מאותיות הנפש, מהחלקים שמרכיבים אותה. יש את המבנה הכללי של הנפש, שהוא האדם שנקרא מקום הבחירה שבו, ויש את הפרטים שבתוכו, שהם כמו הרשימות שנטעתי בו. למשל, לקחתי גוש של פלסטלינה או חימר, ובו ציירתי כל מיני דברים. אז בנוי מהגוש הכללי, שהוא בחירת האדם, ובתוכו בנויות רשימות שהן בנויות מהחוויות שעברתי. עברתי יב' מיני חוויות כלליות. יש יותר מזה – בחלק זה לומדים יב' מיני חוויות שבונות את רשימות האדם. רשימות אלה, חוויה זה אור מלובש בכלי. הרשימה זה מה שנשאר מאותה החוויה. ועכשיו אנחנו רוצים ללמוד את מבנה הנפש.

שתי הרשימות הראשונות שנלמד – רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. רשימה דהתלבשות זה מה שהיה לי, ממה שטעמתי, אכלתי, נהניתי, ידעתי, ועכשיו אני רק מרגיש את הדבר. אני מרגיש אחרי שכבר נגמר. ההרגשה את הדבר נקראת זיכרון, שמנחה אותי כשאני זוכר אותו – אני רוצה שוב. אם אכלתי אתמול גלידה טעימה, ועכשיו זוכר את הגלידה – יש לי הרגשה שאני רוצה את זה שוב. זו רשימה דהתלבשות.

המבנה הבסיסי, הנפשי של האדם. האדם הוא נפש. הרשימות שבונות את הנפש הן המבנה הנפשי שלו. המבנה הראשוני שלו בנוי מב' רשימות. יש בחלק הזה יב' מיני רשימות, ויש הרבה יותר, אבל אלה הבסיסיות, והבסיסיות שבהן, המבנה הגלמי הראשוני הוא ב' רשימות – דהתלבשות ודעביות.

את שתי הרשימות הללו נגדיר בכלליות ונראה את היחס ביניהן. הרשימה דהתלבשות היא הזיכרון מהתענוג שהיה. אכלתי משהו טעים. היתה חוויה של טיול יפה. ראיתי מראה נפלא. הרגשתי השראה אלוקית מאיזה לימוד. שמעתי מוזיקה ומאוד התחברתי. נשאר לי רושם. בעת המעשה יש את החוויה כי הדמיון במעשה הוא מאוד חזק ולכן החוויה חזקה. כשעזבתי את המעשה – הדמיון מתקשר פחות לאותה חוויה, אז לא נמצא בחוויה, כי לא במעשה. הכל מתקבל דרך הדמיון. אז עכשיו, כשמרגיש ממה נהניתי אתמול, זה נקרא רשימה דהתלבשות. דמיון. כשאני זוכר אני רוצה עוד פעם.

רשימה דעביות זה כמה כח היה לי לקבל את הדבר. בטומאה הרשימה דעביות זה אם נהניתי או לא נהניתי, אבל זו לא החוויה הנכונה. אנחנו לא מבדילים. הרשימה דעביות אומרת 'כמה מסוגלות היתה לי לקבל מטעם האידאה', כלומר שבניתי או"ח לזה.

למשל, אם נהניתי אבל יש לי אידאה, למשל צריך לשלם עבור ההנאה. לעשות את זה שלם. למשל, היתה חוויה טובה מטיול אבל אין לי כסף לשלם עבור עוד טיול, אז במקום להיות מתוסכל לא אעורר שוב את החוויה הזו.

אדם גדול נמדד ביחס בין מה שהוא רוצה ובין היכולת לשלם על זה. למשל אדם שיש לו כסף להכל אבל לא יכול לשמוע מוזיקה. למשל אם אין לו חוש טעם לא יתענג על מטעמים. אם יש בעיית ויסות חושי וכל דבר מפריע לו, אז מה יעשה עם הכסף שלו. כלומר לא מספיק שיש את רשימת העביות שהיא היכולת לנהל את החוויה, את התענוג. 

בקדושה, היכולת לנהל את התענוג אומר שפועל מצד האידאה של הרצון ליחד, לקשר. אם יש לי חוויה גדולה, מאוד נהנה מטיול, אבל לא יודע איך להשתתף, לחבר ולהתחבר. זה נקרא מסך שבונה או"ח, את הכלי של היחד. וזה נקרא רשימה דעביות. אם אדם עומד על מדרגה גבוהה, ז"א אומרת עומד על כיסא גבוה ואומר 'תמדוד כמה אני גבוה' היינו אומרים שהוא טיפש, כי לא יודע שמודדים מהרצפה. אומר לו שזה מזוייף, שיש לך מחשבות עליונות. הינו משתוקק לדברים נעלים מאוד אבל לא יכול ליישם אותם, מבחינה מעשית. וליישם בקדושה זה לפעול את הצד הרעיוני, האידאי, הערכי שלהם. אם לא מסוגל לפעול מבח' ערכית אין לך מה לשלם על זה. כי לשלם אומר שמסוגל לחבר. רשימה דעביות זה כמה אתה יכול לפעול את הדבר. 

שתי רשימות אלה, נקראות רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. מבח' הלימוד – דהתלבשות זה איזה אור האיר בי. ומבח' דעביות – איזה מסך היה לי. אלה שתי הרשימות הראשונות, שהן המבנה הראשוני של נפש האדם.

אם אדם בונה רשימות אלה בצורה מאוזנת, אז הוא מאוזן. אם לא אז או שהוא רוצה בצורה חזקה ואין לו איך לנהל את זה. או שיכול לנהל, יש לו הרבה כסף אבל אין לו ההשתוקקות הנכונה. 

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ג' רס"ה – י"ט מרחשון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בפרק זה – פרק ג' בח"ד הסתכלות פנימית, אנו לומדים על י"ב מיני רשימות, שהן מהוות את המבנה של נפש האדם.
2. בפ"א למדנו על ה' מיני הכאות שהן מהוות את המפגש עם המציאות, בפ"ב למדנו על י"ב מיני או"ח שהם הכלים שבהם אפשר לקבל את התענוג, דהיינו הכלי של היחד ובפרק זה אנו לומדים את המבנה של הנפש, דהיינו את מבנה הזיכרון הנפשי שנמצא בתת המודע של האדם.
3. בשיעור זה למדנו על ב' מיני רשימות מתוך הי"ב, הנקראות רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות
4. רשימה דהתלבשות היא הזיכרון מהתענוג שהיה לי בעת המעשה. דהיינו כמה עכשיו אני מרגיש את התענוג שהיה לי בעת המעשה.
5. רשימה דעביות – כמה אני מרגיש עכשיו את הכוח שהיה לי לבנות כלי של או"ח לחוויה. דהיינו כוח של מסך.
6. גובהו של האדם נמדד ביכולת שלו להחזיק ב' קצוות, דהיינו השתוקקות גדולה שהיא מצד רשימה דהתלבשות והיכולת לנהל אותה או לשלם עליה מבחינת רשימה דעביות

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

908

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ב' עמ' רס"ד – י"ט מרחשוון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1.למדנו היום את סיום י"ב מיני או"ח. חזרנו על ט' בחינות או"ח הקודמות.
2. חזרנו על חשיבות של או"ח הט' היות והוא התחלת בניית הכלים בפועל דאו"ח. היות ואו"ח הוא הנקודות, שהם שורש הכלים דקדושה לכל העולמות.
3. או"ח הי' הוא התפשטות אור הנקודות לגוף דנקודות, כשכל בחינה מאירה גם לבחינה הקודמת לה.
4. או"ח הי"א הוא הניצוץ הנובע מההכאה בין אור חוזר היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה.
5. או"ח הי"ב הוא אותו ניצוץ שכבה ונשאר כאות לטובת כלי דנקבה של המדרגה הבאה.
6. עברנו בסיכום כיצד להסתכל מבחינה נפשית על י"ב מיני אור חוזר, והראנו את החשיבות של בחינות אלה היות הום הכלים דקדושה והבדלנו את השאיפה לאור של הקדושה לעומת השאיפה לרצון של הקדושה. כדאי לשמוע את הסיכום הזה ולהתעסק בו.
7. בזאת סיימנו את הלימוד הראשוני של י"ב מיני או"ח. בשיעור הבא בע"ה נעבור לפרק ג' על י"ב מיני רשימות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

950

בס"ד

פרק ד שיעור 34 עמוד רסד

או"ח י' הוא היורד מד' הקומות היוצאות בהזדככות המסך, לכלי הריקן

שמתחתיהן

לו) המין היוד, הוא האו"ח היורד מד' הקומות היוצאות בהזדככות המסך, ממקום הזווג ולמטה לתוך הכלי שמתחתיו, הריקן מאור, והוא מובא בדברי הרב כאן (פרק ד' אות ג'), כי בעת שבחי"ד נזדככה לבחי"ג, שנסתלק האור מן בחי"ד, ונעלמה קומת כתר, והזווג נעשה בבחי"ג, ויצאה קומת הכמה. הנה אז, יורד האור חוזר מהארת הזווג שבבחי"ג, ובא לתוך הכלי דבחי"ד הריקנית מאורה עצמה. וכן כשנסתלק מקום הזווג מן בחי"ג ועלה לבחי"ב, ונתרוקנה גם הבחי"ג מאורה, יורד הארת הזווג מבחי"ב לתוך הכלי דבחי"ג הריקנית. וכו' עד"ז. 

באו"ח זה יש ב' גרעונות, א' שבא מהזדככות המסך שהוא דין. ב' שנמשך מלמטה מטבור

לז) והנה האו"ח הזה, יש בו שתי גרעונות: א' הוא, שבא מן זווג הנעשה בזמן הזדככות, שמשום זה נחשב כללות הקומה ההיא, לבחי' או"ח ודין, כנ"ל במין הח' דאו"ח. וגרעון הב' הוא, להיותו נמשך מבחי' למטה מטבור, כי בהזדכך המסך לבחי"ג, עולה המלכות של ראש לחוטם, שאז נחשב החוטם כמו הפה של ראש, שמשם יורד ומתפשט האור ממעלה למטה לתוך הגוף, עד בחי"ג של הגוף, הנחשבת עתה לבחינת מלכות, של מלכות דראש, שנקרא טבור. וכן כשנזדכך לבחי"ב נבחן בחי"ב דגוף לבחינת טבור. וכו' עד"ז. ולפיכך האו"ח היורד מהארת הזווג דבחי"ג מן הגוף אל בחי"ד דגוף, נבחן שהוא בא למטה מטבור. וכבר נתבאר, שהאו"ח הזה הוא בחינת אחורים ודין, כנ"ל באות ט"ו וט"ז, עש"ה. 

או"ח י"א הוא או"ח הנולד מהכאת הרשימה ואו"ח היורד זה בזה הנקרא ניצוצות

לח) המין הי"א, הוא האו"ח הנולד על ידי זווג דהכאה של הרשימה ואוה"ח היורד הנ"ל, זה בזה. המובא בדברי הרב כאן (פרק ג' אות ט') הנקרא שם, אור רביעי, ע"ש. כי הרשימה ואוה"ח החלוקים בטבעם מכים זה בזה, ומתוך כך הופרשו ניצוצין, מהאו"הח היורד הנ"ל, ובאו לתוך הכלי הריקני שמלמטה למקום הזווג. 

או"ח י"ב  הוא אור החוזר הנ"ל אחר הפסק הזווג, שאז נחשך ונתכבה

לט) המין הי"ב, הוא אותו אוה"ח ממין הי"א הנ"ל, אלא אחר שהמה מתכבין. כי אחר שפסק הארת הזווג, מבח"ג, למשל, הרי נפסקת עמו גם כן אותה הארת הזווג שהיתה נמשכת משם לתוך בחי"ד, וע"כ גם הניצוצין שנפלו ובאו לבחי"ד נמצאים מתכבין, כלומר, שנחשכו מהארתם. ועד"ז גם שאר הניצוצין מיתר הבחינות.

סיכום: חזרנו על 9 בח' או"ח, ולמדנו עוד 3 בח' – י-יב'. 8 בח' או"ח הם: או"ח הנדחה, המלביש, כשאו"ח המלביש שורש לגוף. אור הע"ב, הד' – התפשטות מלמעלה למטה. הטבור הוא או"ח הה'. הפירוט של הטבור ע"ס דסיום הוא הו'. כשהסתלק אור הזך מהמדרגה זה אור הע"ב הוא הז'. או"ח הח' – תוספת יתר העביות כי היה אור והסתלק. הט' – בבח' הזיווג דהכאה שיש באורות בח' הנקודות. או"ח הי' – או"ח של בח' התפשטות האור של הנקודות מלמעלה למטה, שמאירים גם בכלי הקודם. או"ח יא' הוא הניצוץ שמאיר מתוך ההכאה של או"ח היורד, עם הרשימה דהתלבשות שנשארה בכלי הקודם. או"ח היב' – כאשר ממשיך הטבור להזדכך והאו"ח כבר לא מאיר והניצוץ כבר כבה – נקרא האות, וזה או"ח היב'.

אם כך למדנו יב' מיני או"ח ומבחינתנו כל הנפש דקדושה שלנו בנויה על הבסיס הזה של יב' מיני או"ח. היות ויב' מיני או"ח אלה מתארים לנו את הרצונות העצמיים לקדושה.

כאשר אדם רוצה לייצר קדושה אז לא פעם ההרגשה של קדושה מתוארת אצלו כסוג של הארה והרגשה. בהרגשה שנקראת התלבשות אור בכלי יש שני הבח'. אחת – של הכלי עצמו, והשניה – של האור המתלבש בכלי. אבל בגלל שכל ההרגשה זה כלי, אז עצם ההרגשה היא הארה. אז כמו שכשרעב צריך להרגיש את הרעב, גם לקבל את האור בתוך הרעב, להיות שבע. יש להיות רעב ויש להיות שבע. אלה שתי הרגשות. כשמדובר על כלים דקדושה, צריך קודם כל להרגיש את הרצון בקדושה, ואח"כ להרגיש את האור שמתלבש בה. בח' או"ח מתארות מהי ההרגשה של הרצון. איזה הרגשה של רצון צריך להרגיש לפני שמבקש את אור הקדושה. למה זה חשוב ללמוד יב' מיני או"ח הללו, שמופיע בחלק הסתכלות פנימית פרק יד' חלק ב', מכיוון שכשאדם רוצה לעורר בנפש איזשהי נקודה, שרוצה להפעים אותה, אז בא במגע עם החוץ, ומגע זה צריך להפעים את הנקודות הפנימיות הללו. כשרוצה להפעים צריך לדעת למה לכוון. למשל כשקורא ספר, או כשמתבונן, מתבודד, שומע מוזיקה, בסעודה או תפילה, רוצה לעורר רצונות דקדושה, צריך לדעת מה הן. לכוון את הנפש. התשובה היא, שכשאני רוצה לכוון לנפש, אומר 'בוא תראה מה זו הנקודה הזו'. למשל, כשאתה רוצה להתחיל לבנות את הכלי, כשאין לך אותו, אז תנסה להכנס למודעות חדשה, לעצמי דקדושה, שהוא העצמי האידאליסטי שלך. תהיה מודע לאידאל שלך, מרגיש שיש ערך ואידאל, כי נוטה לשכוח ערכים כשרוצים משהו. אבל מתי? כשאתה רוצה מאוד משהו, תנסה לעצור ולהרגיש. נסה להתחבר, לא שאתה ממש רוצה את הדבר, אלא את האידאל.

למשל, מה קרה פה? כשמגיע האור, אז או"ח הנדחה אומר שרוצה להתחבר לאידאל. זה שרוצה ומשתוקק מאוד – חייב לעצור את ההשתוקקות ולנסות לחשוב על האידאל. זו הכוונה הראשונה. אח"כ מנסה לחבר את האידאל עם הרצון. כי צריך להוציא את הטוב מהרצון. למשל, אם רוצה שוקולד מחפש בעצם את האנרגיה. רוצה להרגיש כח. רוצה להתחבר לאידאל. כח אחר, לא חיצוני. כשרוצה כסף רוצה לקנות כל דבר. מה זה לקנות כל דבר? להתחבר לבורא דרך הדבר הזה. אפשרות להתייחסות נכונה. אז מבין שצריך לקנות דברים אחרים. אז או"ח המלביש הוא החיבור בין ההשתוקקות לאידאל.

ההתחברות השלישית היא שמוכן ומסוגל להתחבר בכך שההתחברות בין ההשתוקקות לאידאל הופכת להיות שורש לכל מה שקורה לי בלב. לקבל שצורות המחשבה של שתי הצורות הראשונות הופכות להיות לשורש. הקבלה, שזה השורש, ולא משהו שיבוא מחוץ. זה השורש למה שיקרה לי בפנים.

עברנו על 3 בח' או"ח כדוגמא איך הן מתבטאות בפנימיות. כך צריך לעבור על כל הבח' ולראות כמה חשוב הנקודה הזו, שוב – כשרוצה לעורר בקדושה, לפני שרוצה את האור של הקדושה, אני צריך לבנות את הכלי של הקדושה, ודרך זה בונה את הכלי של הקדושה.

כאשר רוצה לעורר את כלי הקדושה, מעורר באופן הזה. אם נמשיך ונראה – יש לנו גם לעורר את העביות. כל מה שעשינו היה במחשבה. רוצה לעורר בפועל. צריך להרגיש שזה לא רק במחשבה אלא איך גם מתבטא בלב. צריך להרגיש התפשטות פנימית. לא הרגשת האור אלא ההרגשה של אותו חיבור בין האידאל לבין ההשתוקקות שיתפשט ללב. אבל בגלל שמתפשט עם איזושהי הארה, אפילו את ההארה של הקדושה צריך לראות שיש לה גבול. ז"א צריך ללמוד לראות את גבול ההתפשטות (או"ח ה'). בשישי צריך לראות את פרטי הגבול. יש כל מיני פרטים בתוך ההשתוקקות שלי. ז"א צריך לראות פרטים בהשתוקקות ובגבולה. כדי לחוש חזק צריך ללמוד לוותר על ההארה שלה. לראות בלי ההארה ולראות שבגלל שהיתה הארה, ונחוותה בדמיון. עכשיו אפשר להרגיש את כל העוצמה שזה או"ח ח'. כי מאוד מדוייקת. יודע בדיוק מה רוצה בקדושה. אבל יודע שזה ניתן מלמעלה וצריך להשיג זה לבד. וכשאני רוצה להשיג לבד, אז עובר לאו"ח הט' – שאומר שאני מתחיל לקבל הארות בדרך הנסיגה שלי מזה שאקבל מלמעלה. לא רוצה לקבל את התשוקה, ההארה מלמעלה לפני שבניתי את הכלים. בהסתלקות האור ז"א בירידות שלי, בויתור שלי, אני לא מוותר על הכל בבת אחת. למשל, אומר הרב מלמד משהו, או שקראת בספר. אומר, בסדר, זה בספר. עכשיו רוצה לראות איך משיג לבד. מה שאמרו לי רוצה להזיז הצידה. התזוזה הזו, לצורך בחינה עצמית, אינה בבת אחת. אלא בחלקים. מזיז את הספר ותוך כדי זה בונה לי את הנקודות, הפרטים בתוך אותו רצון שנבנה בתוכי. ואז כשמונה את הפרטים הללו, אז הם לאט לאט מתרקמים אצלי. רואה שיש פרטים בקדושה. זה לא 'דבוק או לא דבוק בהשם'. יש בזה פרטים, בגודל ובסוג. רואה שיש מאבק פנימי בתוכי, בין החלקים הללו. מה נשאר? האם אני רוצה את החוויה? וזה אחד הדברים שבונים אותי להמשך.

כדי להגיע שלא יהיה רק רצון לקדושה, אלא רצון בקדושה שיכול ממנו לבנות עוד רצונות שיהיה להן השלכה – צריך להשאיר רשימות, בין הארה דקדושה שמגיעה אלי, ובין קדושה קודמת. 

הרצון הזה של קדושה, שנשאר בי, זה כבר או"ח היא', וכשהוא כבה זה יב', ואז נשארים כל הרצונות מסודרים. עכשיו כשכל זה נבנה, אז יכול לגשת לקדושה מאיזו נקודה שרוצה. כי יש גם כלים, גם מחשבה, גם רצונות, גם השתוקקויות מפורטות ויודע מה לפני מה, מה כבה ומה יש לי. אז יכול לגשת לקדושה בצורה קלה ופשוטה. יודע מה לרצות. יודע שאם רוצה רק שוקולד זה לא זה. 

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ד'
סיכום בנקודות הסתכלות פנימית פרק ב' עמ' רס"ד- י"ט מרחשוון
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1.למדנו היום את סיום י"ב מיני או"ח. חזרנו על ט' בחינות או"ח הקודמות.
2. חזרנו על חשיבות של או"ח הט' היות והוא התחלת בניית הכלים בפועל דאו"ח. היות ואו"ח הוא הנקודות, שהם שורש הכלים דקדושה לכל העולמות.
3. או"ח הי' הוא התפשטות אור הנקודות לגוף דנקודות, כשכל בחינה מאירה גם לבחינה הקודמת לה.
4. או"ח הי"א הוא הניצוץ הנובע מההכאה בין אור חוזר היורד לרשימה דהתלבשות שנשארה במדרגה.
5. או"ח הי"ב הוא אותו ניצוץ שכבה ונשאר כאות לטובת כלי דנקבה של המדרגה הבאה.
6. עברנו בסיכום כיצד להסתכל מבחינה נפשית על י"ב מיני אור חוזר, והראנו את החשיבות של בחינות אלה היות הום הכלים דקדושה והבדלנו את השאיפה לאור של הקדושה לעומת השאיפה לרצון של הקדושה. כדאי לשמוע את הסיכום הזה ולהתעסק בו.
7. בזאת סיימנו את הלימוד הראשוני של י"ב מיני או"ח. בשיעור הבא בע"ה נעבור לפרק ג' על י"ב מיני רשימות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

988

בס"ד

פרק ד שיעור 33 עמוד רס

ל) ובזה תבין הסוד המובא בספר היצירה, נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. המובא בע"ח (שער ל"ט דרוש ט"ו) כי הבחי"הד, שהיא המלכות, היא סופן של הספירות ועל ידי הכאת אור העליון בהמסך שבה, היא ממשכת לתוכה את אור הכתר, כלומר שמקשרת אותו להאיר בפרצוף, ובזה נמצאת נעוצה ממש בתחלתו דהיינו בהכתר, שהוא תחלתו של הספירות. ומתוך שהכתר נמשך לאוה"ח דבחי"ד, הרי כל עה"ס נמשכות עמו, להיות. הכתר כולל כולן. ולפיכך נחשבת המלכות לכתר דאו"ח, דהיינו מדת כתר ממש ובחי"ג הנקרא ז"א דאו"ח, שהוא שני לה, מיוחסת רק לספירת החכמה להיותה שניה למקום הזווג דקומת כתר, וזכה במדרגה אחת וכו', עד הכתר שבה, שהוא החמישית למקום הזווג נבחנת רק למלכות. ונמצא בחינת סופו דאור ישר, שהיא ספירת המלכות נעוץ בתחלתו של או"ח, שהוא כתר דאו"ח. 

לא) ובזה תבין בפשטות הקושיא שהקשינו, אם נזדכך לבחי"ג הרי, אינו חסר מכאן רק מלכות, ולמה נתקצר אוה"ח, עד כדי כך, שלא יוכל להלביש על קומת כתר אלא רק מחכמה ולמטה. ועתה מובן זה היטב, כי יש כאן ערך הפך שהבחי"ד נחשבת כאן לכתר, ובחי"ג לחכמה וכו', בהיפך ממש מאוה"י, כמבואר. 

לב) אמנם, עכ"ז, יש להתחשב גם כן במדת הקבלה של אור ישר שנתבאר לעיל (באות כ"ב וכ"ד עי' שם) כי אע"פ, שנעוץ סופו בתחלתו, והמלכות ממשכת לעצמה אור הכתר ונעשית לספירת כתר, כנ"ל, אין זה אמור, שהמלכות ממשכת לעצמה אור היחידה ממש, כי זה לא יתכן בשום פנים, אשר אור היחידה תבוא בהמשכת כלי מלכות, אלא רק ע"י המשכת כלי הכתר דאור ישר, כי איך אפשר, שישתנה כל אותו היחס של הבחינות דאו"י עם אור העליון המלובשים ונמשכים כן מא"ס ב"ה, שההפרש של מעלה ומטה בהם, הוא גדול לאין ערך, כמו שנתבאר לעיל (באות כ"ג וכ"ד), אלא שהם שמורים בתכלית הדיוק, וכל בחינה לא תזיז מערך מעלתה אף משהו. 

לג) אלא ענין נעוץ סופו בתחלתו הכוונה היא, שאור הנפש של המלכות, המיוחס אליה מצד אוה"י הוא מתגדל ומשיג בחינת עצמו, הכלול בהכתר, כי הכתר כולל כל הע"ס עד המלכות שהאורות שבתוכם נבחנים, לה' חלקי יחידה שנקראים נרנח"י דיחידה, ולפיכך אור הנפש של המלכות, משגת עתה את שורשה שיש לה בכתר, שנקרא נפש דיחידה אכן אינה משגת אף משהו, למעלה מבחינתה עצמה. והבן זה. 

לד) והנך רואה, אשר הגם, שיש ערך הפכי בין עה"ס דאו"ח ובין עה"ס דאו"י. עם כל זה לא יבטלו ולא יפחיתו זה מזה אף משהו, כי אין אחד נוגע בחבירו כלל, אע"פ, שיוצאים בבת אחת מזווג אחד. ומהזווג בחי"ד יוצא קומה ע"ס עד הכתר ממש, אמנם רק עד נפש דיחידה. ומזווג דבחי"ג יוצאים, ע"ס בקומת חכמה, אמנם הוא אינו משיג מבחינת החכמה שנקרא חיה, כי בחי"ג הוא בחינת ז"א שהוא אור הרוח דאו"י, ואין אור החכמה נמשכת, אלא ע"י חכמה דאור ישר, כנ"ל. אלא שהוא משיג בחינתו עצמו, המושרש בחכמה, שהוא נקרא בחי' רוח דחיה. ועד"ז כולם, שכל אחד אינו ממשיך ואינו משיג רק בחינתו שבאור ישר, אלא הקומה דאו"ח גורם, שנוטל בחינתו ממקום גבוה, לפי מדת הקומה.

לה) ואין להקשות לפי זה. איך יתכן אשר אור הרוח, שערכו עולה על הנפש לאין ערך, כנ"ל (באות כ"ג וכ"ד), הנה נמצא שמתלבש בקומה היותר נמוכה מאור הנפש. שהרי אור הנפש נמשך ע"י בחי"ד ומתלבש בקומת כתר, ואור הרוח המחויב להמשך על ידי בחי"ג ונמצא מתלבש רק בקומת חכמה, הנמוכה הרבה מקומת כתר. אמנם באמת בעולם התיקון, כאשר נתקנו הכלים כהלכתם, נמצא תמיד, אע"פ שאור הרוח נמשך ע"י בחי"ג, מ"מ אינו מתלבש, אלא בקומת כתר, כי אז יורד הנפש מקומת כתר ומתלבש בקומה דבחי"ג, ואור הרוח מתלבש בקומת כתר. ועל דרך זה כולם, כמ"ש זה, בח"ב בהסתכלות פנימית ע"ש. אלא כאן בטרם שנתקנו הכלים שלא יצאו כאן, רק  ע"י הזדככות, וכאשר יצאה הבחי"ג, והמשיכה לאור הרוח, כבר לא היה הכלי דקומת כתר במציאות, כי המסך כבר נסתלק משם, ע"כ, היה מוכרח לבוא ולהתלבש בכלי הנמוכה מכלי דנפש שמשום זה לא היה הפרצוף יכול לקבל ממנו כל שיעור הארתו.

סיכום: חזרנו היום בקצרה על כל 8 בח' או"ח שלמדנו בשיעורים הקודמים. נחזור עליהם שוב, וכ"א צריך שיהיה שגור במחשבתו כל העת. כל פעם ידע עם איזו בח' הוא עובד.

או"ח א' – הנדחה, ההתנגדות לאוטומט. באנו לעבוד, לא רק לקבל את המוצר המציאות שמופיעה מולי, האור העליון שמגיע אלי, הוא לא המוצר. 

או"ח ב' – המלביש. זה המוצר. רואה מה המוצר שלי – השילוב של מה שאני יכול לבוא ליחד, אל מה שהבורא מדבר איתי דרך המציאות. תודעה של יחד שגורמת לכל מה שקורה אח"כ בלב, בהתפשטות בגוף שהוא התפשטות הנשמה. 

או"ח ג' – הראש הוא הנשמה והתפשטות הנשמה היא בגוף. ברגע שהגוף הוא אמיתי וקדוש, הוא גוף של או"ח, אותה תודעה. אם היא תהיה שלילית אז הגוף יהיה שלילי. לא מדובר ח"ו בגוף הגשמי.

או"ח הד' – אור הע"ב. 

או"ח ה' – הטבור שעושה גבול. היכולת שלנו להגביל – עד לכאן טוב האור, מאפשר לבטא את המקום שבו אנחנו כן יכולים לבטא את ממשות כ"א מהפה עד הטבור.

או"ח ו' – הפרטים של המסגרת בה אנחנו פועלים. באופן כללי למשל פועל בתוך חדר. מה בתוך החדר, איזה נקודות יש, על איזה כיסא יושב, מה חום המיזוג, פרטי התאורה וכד' פרטים בתוך המסגרת. הטבור הוא מסגרת כללית. הפרטים הם ע"ס דסיום.

או"ח ז' – כשמסתלקת ההארה ונשארת השתוקקות לאור היחד, זה או"ח ז' = אור העב.

או"ח ח' – לא סתם השתוקקות כללית לחכמה, אלא שיתר יתר עביות לפרטי ההרגש הרצוי. קיבל יתר עביות מפאת שהיה בו האור והסתלק, לא מצד טבעו שהוא אור הע"ב שהתפשט מלמעלה למטה – או"ח המלביש בו מצוי כח הדין. הטבע הרגיל, הרצון לקבל. ההשתוקקות אליו מגבירה את הרצון וזה או"ח ח'.

או"ח ט' – חשוב, כי זו עבודת האדם לבנות כלים דקדושה. אם יש לאדם כלים דקדושה אז יכול לקבל אורות ולקבל תענוגות ושמחה מהחיים בדרך קדושה. כל תענוג שאינו בקדושה הורג את האדם. יש לנו אפשרות לראות או"ח זה – לבנות כלים של קדושה. איך בונים כלים כאלה? אומר דבר מעניין – אומר שיש כלים של הטבע הרגיל – השתוקקות, כשבא לי לאכול או לשתות או להתעניין אז מקבל את הצורך. אומר, אבל כשהטבע, כשהקב"ה מדבר איתך, ואתה רואה את המציאות, אתה פוגש את טבעך. ז"א כלים דעיגולים, את העולם. לכן העולם עגול. אבל האדם בנוי כקו ישר. ז"א שכשרואה את העולם, אם רואה אותו כמוצר מוגמר, אז רוצה להשתמש בו לתענוג, או לא לתענוג, וכך מזהה לכאורה את עצמי. האם טוב לי בעולם או לא טוב לי? עונה שכן ומונה הסיבות – נשוי, ילדים, פרנסה. שואל איך זה קשור לזה שטוב לך, איך יכול להיות שבגלל זה טוב לך. יש אנשים שיש להם הכל לכאורה ורע להם. זה לא קשור לטוב לך או לא. לא קשור אם נהנה או לא. אומר שמרגיש תענוג, ועונה שהתענוג הזה יכול לגרום למוות. 'רשעים בחייהם נקראים מתים'. הכל יכול להיות מתסכל, חסר משמעות, ולמה? כיוון שהאור האמיתי שמקבלים הוא רק בכלי או"ח שהם כלי היחד. הטכניקה הכי חשובה לאדם – לשוחח בנדיבות עם המציאות. ז"א שכשאשר מופיעה המציאות מולי – אז צריך להסתכל עליה ולומר – הקב"ה מדבר איתי וזה מוצר שממנו אני חייב לעשות כלי שבו אני מקבל את האור. זה התפקיד שלי לעשות או"ח. ז"א לפי מה שאצליח לייצר תודעה של יחד, לפי זה יהיה הכלי.

למדנו עד כה איך זה קשור לאו"ח ט' שקשור לנקודות, בו נבנים הכלים הללו. צריך לשים לב להפכיות – כשמופיעה בח' ד' ז"א ההשתוקקות הגדולה ביותר שלך, כשיש לך משהו שמשפיע עליך מאוד, שאותו אתה רוצה, אז המציאות משוחחת איתך 'הנה אני רוצה ולא נותנים לי', פה יכול להתרגז, יכול לפגוע, יכול לשפוט. אומר 'עצור'. אתה פוגע ושופט כי אתה חושב שהמציאות היא תוצר מוגמר שצריך לתת לך תענוג או תסכול, ולא כך. אלא שצריך לייצר ממנו. אם יש לך מסך. הצלחת לייצר ממנו כלי הכי גדול שיש. אם אתה לא מסוגל – אל תשתמש ברצון הזה. שים אותו בצד. עצור עצמך מפגישה עם המציאות במקום הזה. רק שים לב שאתה לא תמיד קובע איפה אתה פוגש את המציאות.

לפעמים המציאות מוצאת אותך בפינת רחוב חשוכה, בפינת חיים שלא ביקשת, אבל מגיעה אליך, ושם אתה שואל את עצמך 'האם אני מסוגל לייצר מהמציאות הזו לא פחדים, לא תסכולים, לא כעסים, אלא קשר, יחד עם הבורא ית' שנתן את המציאות'. כשיכול לעשות את זה על בח' ד' מקבל כלי של כתר. כשעושה על ג' – השתוקקות יותר קטנה, כלי של חכמה. שואל למה צריך לספר את זה? כי ככל שהכלי שייצרת יותר זך – האור יהיה יותר גדול. ולנו נדמה הפוך – שיש השתוקקות גדולה, אם אקבל אור להשתוקקות אז יקבל אור גדול. אומר לא. כשיש השתוקקות גדולה ותבנה כלי ליחד – אז תקבל כלי יותר גדול.

לדבר עם המציאות בנדיבות ואז יכול להבין שבא לטובתך. שניתן חומר גלם נפלא לעשות עבודה. לחפש את הכוחות הנפשיים להיות יצרן ולייצר את הכלי הזה. 

זה כל ההיפוך בין או"ח לאו"י. בין המקום של הביחד ובין ההשתוקקות העצמית. החוקים אותם חוקים – בכלי היותר זך אתה מקבל אור יותר גדול. אם הצלחת לייצר כלי יותר זך מצד הקשר, והשתמשת אפילו בהשתוקקות גדולה, אז הכלי היותר זך יקבל אור יותר גדול. על זה אומר הזוה"ק 'נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו'. כלומר שסופו זה בח' ד', מהסוף של ד' בח' דאו"י, שזו ההשתוקקות הכי גדולה. הנקודה האמצעית ממש. נעוץ סופו בתחילתו. תחילתו זה כתר. נעוץ אם יש לך מסך. שם הוא נעוץ מבח' הקדושה. כך נבנה בעולמות העליונים. עכשיו זה התפקיד שלך.

אומר שזו המציאות: נעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו. אם אתה מקבל את המציאות שלא ממש מרגשת ומשפיעה עליך, אלא קצת בקצה, אז הכלי שאתה יכול לייצר הוא קטן. למשל, אם יש לך חבר שאתה לא פוגש אותו, לא שמעת ולא מתייחס למציאות שלו. לא פגשת אותו ואת המציאות שלו. לא נפעמת, לא נסערת כי לא פגשת. אין לך כלי וחומר גלם לעבד את המציאות. אז לא יכול לקיים קשר אמיתי. אבל אם אבוא במציאות של סערה ורגש כולי, זה לא טוב. סערה זו קליפה. צריך לקחת את סערות הנפש ולהפכן לחומר גלם.

לפעמים הסערות מגיעות אם קליפות, זה נלמד בפרק ח'. בינתיים נבין לא לפחד מהשתוקקות. להפגש עם החיים. לצאת למלחמה עם מסכים, עם יכולת להתנגד לאוטומט, להיות במודעות ליחד, צריך לייצר כח פנימי. זה לא בחוץ. זה פנימי כי האדם צריך להיות שותף לבניית היחד. 

היכולת לבנות כלים אלה זה או"ח ט'. זה מה שלמדנו היום.

789


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: http://bit.ly/2Vhv6Zt

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner