חלק ו' שיעור 16 עמוד תיט'
כו) והנה הכתר מן הנקודות, מקומו הוא, מן הטבור דא"ק עד סיום הגוף. וחב"ד הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק. וחג"ת בג' פרקין אמצעין. ונה"י בג' פרקין תתאין. על דרך הנ"ל בזו"ן המלביש לא"א.
כו) וחב"ד הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק וחג"ת בג' פרקין אמצעין וכו': אתה מוצא כאן ד' חלוקות: כתר. חכמה בינה דעת. חסד גבורה ת"ת. נצח הוד יסוד. ולהבין זה צריכים לדעת מקודם את ב' השינוים שיש כאן כלפי הפרצופים גלגלתא ע"ב ס"ג הקודמים לפרצוף הנקודים. הא', הוא ענין כלי הדעת, שע"כ לא היה בהע"ס, ומאין הוא יצא כאן בהע"ס דנקודים. והב', הוא ענין הגוף של הפרצוף נקודים, כי ע"כ מבאר הרב בהגופים דג' פרצופים הקודמים שהם מתחילים מהכתר, כנ"ל בחלק ה' במטי ולא מטי. וכאן אומר שהגוף מתחיל מכלי דדעת, ולא מכתר, וחושב רק ז"ס תחתונות לכל הגוף, ולא ע"ס. דהיינו רק דעת וחג"ת ונהי"מ כמובא להלן בדברי הרב.
והענין הוא כי ידעת, שהג"ר של הנקודים, הם בחינת אח"פ דישראל סבא ותבונה, שהוא ראש הא' דנקודים, אשר בסבת ה"ת שעלה לעינים, ונתעלה מקום הזווג לנקבי העינים, נעשה משום זה האח"פ דראש הזה, לבחינת כלי קבלה וגוף, וגוף הזה דאח"פ הם ג"ר של הנקודים כנ"ל באורך. באופן שב' הכלים כתר וחכמה של ראש, נשארו בישסו"ת לבחינת ראש הא', וג' הכלים בינה ז"א ומלכות באו בג"ר דנקודים ונעשו לראש הב', שהם הראש של הנקודים כנ"ל.
וכבר ידעת שכל הכמות שיש בהראש עובר ומתלבש ג"כ בהגוף. ונמצא, כיון שאין בהראש דנקודים אלא ג' הכלים בינה וז"א ומלכות, הרי גם בהגוף אין יותר מג' כלים ההם, כי כל מה שישנו בהגוף, מוכרחים לקבלו מהראש. הרי שאין בגוף של הנקודים יותר מז"ס התחתונות, שהם: בינה, וחמשת הכלים של הז"א, כי נו"ה הם כאן לכלי אחד כמ"ש לקמן, וכלי המלכות הוא השביעי. אמנם בג' פרצופים גלגלתא ע"ב ס"ג הקודמים, דהיינו מטרם שנתחלקו הע"ס דראש לב' מדרגות, והיו ע"ס שלימים בהראש, הנה כל הכמות הזה עבר ג"כ להגוף, וע"כ גם בהגופים שלהם היו ע"ס מכתר עד מלכות.
גם נתבאר לעיל דף ש"ל באו"פ ד"ה עתה מובן. ענין התחדשות ספירת הדעת בהע"ס, שהוא מבחינת התחלפות האורות, כי בפרצוף ע"ב נתלבש אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, ואור החסד בכלי דבינה. וכו' והנה אור החסד הזה המלובש בכלי דבינה נעשה לספירת הדעת שה"ס המ"ן דבינה, כמ"ש שם באורך. כי ענין התלבשות אור החסד, שהוא קומת ז"א בכלי דבינה, נבחן שירדה הבינה אל מדרגת הז"א. כמו שמובא בדברי הרב לעיל דף ש"ב אות י"ב, אצל הזווג דקומת חכמה, שנעשה משום התחלפות האורות הנ"ל ירידה בכל המדרגות, שירד הכתר למדרגת חכמה, והחכמה למדרגת בינה. עש"ה.
והנה נתבאר, אשר מחמת התלבשות אור הז"א בכלי דבינה, נשתנה שם הבינה לבחי' ספירת הדעת. ולפי זה תבין ענין יציאת אור הז"א מפנימית א"ק לחוץ שאומר הרב להלן. כי תמצא אשר בפרצוף הפנימי, שנקרא גלגלתא דא"ק, היה אור הז"א בכלי דז"א, כראוי להיות. אמנם בפרצוף ע"ב דא"ק עלה אור הז"א ונתלבש בכלי דבינה. ובפרצוף ס"ג דא"ק עלה אור הז"א ונתלבש בכלי דחכמה. ובפרצוף נקודים עלה אור הז"אלכלי דכתר. כמ"ש לעיל שפרצוף שיצא מאור העינים אין בו אלא קומת בחי"א, שהיא קומת הנקבה דכתר, שהיא עיקר האור, אבל קומת הבינה שיש בהזכר, אינה מתפשטת למטה מג"ר דנקודים כנ"ל.
ואין להקשות לפי זה כיון שנתבאר שבחינת הכתר דנקודים הוא רק כלי דבינה, מטעם שכתר וחכמה לקח הראש הא'. וא"כ היה צריך הכתר דנקודים להקרא בשם ספירת הדעת, כמ"ש, שאור הז"א בכלי דבינה נקרא דעת. והתשובה הוא כי להיותו בחינת ראש נקרא בערך עצמו בשם כתר. ועוד והוא העיקר, כי יש בהכתר קומה דבחי"ב גם כן, מבחינת זווג הא'. אלא שכלול ג"כ מזווג הב' מקומת בחי"א, שהוא אור הז"א. ולפיכך עדיין לא נחשב כאן שאור הז"א יצא לחוץ, אלא רק בעולם האצילות, כי שם נתלבש בכלי דכתר ונבחן שיצא לחוץ כמ"ש. במקומו.
ועתה תבין היטב, אשר הכלי דבינה של הגוף, כיון שאין בו מאור הבינה כלום, כי אור הבינה מסיים ונסתם בהג"ר כנ"ל בדברי הרב. ע"כ משתנה שמו לשם "דעת" כי אין בו מאור בינה כלום. והנה נתבאר הטעם שיצאה ספירת הדעת בעולם הנקודים, שהוא משום שכאן נעשה הכלי דבינה דגוף ריקנית מאור עצמה לגמרי. גם נתבאר הטעם שהגוף של הנקודים אין לו אלא ז"ס תחתונות, שהוא מטעם, שרק אלו הג', נמצאים בהראש ג"כ, שהם בינה ז"א ומלכות.
וכאן הושרשו התחלקות הנה"י על ג' שלישים. והם על פי ג' הספירות בינה ז"א מלכות, הנ"ל, של פרצוף הנקודים, המלביש על נצח הוד יסוד דא"ק: אשר ראש הנה"י הם בחינת בינה, ותוך הנה"י שהם פרקין האמצעים הם בחינת ז"א, וסוף הנה"י שהם פרקין התתאין, הם בחינת מלכות. וטעם ההתחלקות הוא, משום שבכל הפרצוף הזה המאיר בנה"י דא"ק אין שם יותר מג' ספירות אלו, כי הכתר וחכמה שבהם, נשארו למעלה מהטבור, בישסו"ת שלמעלה מפרסא, שהוא נחשב לעקודים ואינה נמנה עם הספירות דנקודים.
אמנם הרב מונה כאן ד' חלוקות, שהם: כתר. חב"ד. חג"ת נה"י. והוא כי היה בהפרצוף הזה של נקודים ב' זמנים: קטנות, וגדלות. כי בתחילת אצילותם יצאו בקטנות, כי יצאו מנקבי עינים, בקומת בחי"א, שהוא רק אור הז"א, כנ"ל, אלא אח"כ נעשה זווג ב' של הע"ב והס"ג, כנ"ל בדברי הרב, ואז יצאו המוחין והגדלות של הנקודים, שהם הג"ר, כנ"ל. ולכן הרב מחלק אותם עתה, בסדר תיקון קוים, ע"ד הז"א המלביש לא"א דאצילות, דהיינו: חכמה חסד נצח, בקו ימין. ובינה גבורה הוד, בקו שמאל. וכתר דעת ת"ת יסוד, בקו האמצעי. אבל מתחלת אצילותם, לא יצאו הז' תחתונות אלא בזה אחר זה בקו אחד, כמ"ש לקמן בדברי הרב. הרי שהרב מדבר בהגדלות דנקודים. (נ"ב הגהה מכת"י רבינו המחבר זצ"ל, וקשה הרי לא היה תקון קוין בו"ק. אלא שמדבר בדרך דוגמא מז"א דאצילות ונה"י דא"א.) וזה אמרו שהכתר מן הנקודות מלביש מן הטבור דא"ק עד סיום הגוף. וחב"ד. הם בג' פרקין קדמאין דנה"י דא"ק: ונמצא שראש האחד, דהיינו ג"ר של הנקודים, נחלקו זה מזה, כי הכתר מלביש לת"ת דא"ק, וחו"ב מלבישים לראשי ירכין דא"ק. וצריכים להבין את זה. ועוד מאין בא כאן ספירת הדעת לראש הנקודים, הרי לקמן מונה אותו הרב בין הז"ס תחתונות של הז"א. והענין הוא, כי ידעת שהג"ר דנקודים, הם בחינת אח"פ שיצאו מראש, שהכתר הוא בחינת אזן ובינה. וחו"ב הם חו"פ, דהיינו ז"א ונוקבא, שהז"א בבחינת תיקון קוים, הוא בחינת חסד גבורה ת"ת והנוקבא היא נה"י, כמ"ש במקומו.
סיכום: למדנו שבעולם הנקודים כשבא להלביש נה"י דא"ק יש עניין חדש של צ"ב, שגרם לשינויים: א. שיש כלי של דעת. ב: שהגוף מתחיל מדעת ויש לו רק 7 בח' ולא עשר.
מסביר עניין זה, שיש לו חשיבות, כי אם אומר שהגוף מבטא רק מדעת ומטה, ז"א שבצ"ב הגוף שהוא הביטוי הנפשי שלנו, אז התבטאות רגשית, נפשית וגופנית מבטאה רק מדרגה חלקית, ולכן לא נוכל להרגיש שלמות בגוף, בלב אף פעם, עד גמה"ת, ויש לזה ערך, שתמיד נשאף ליותר, ואם נרגיש בצורה מלאה וטובה בגוף אז נרגיש שאנחנו לא צריכים לעבוד יותר. לכן נתן לנו דרך להרגיש רק בצורה חלקית. רוצה לבסס זה גם מבח' הלימוד, מבח' הבנת החוקים, למה יצא רק ז' ספירות וגם למה יצאה דעת. אז קודם מסביר למה יצא רק 7 ספירות ולא 10. אומר שגם הראש התחלק. הרי הראש באופן רגיל הוא כח"ב ת"ומ ואנחנו רואים שהראש בעולם הנקודים נהיה יותר קטן, רק חכמה, בינה, ז"א ומלכות, ז"א אח"פ, ואם הוא רק זה אז לא יכול להיות יותר מאשר 7 ספ' בגוף. כי אם הגוף הולך לפי הראש, שבו 5 בח' – כתר, חכמה, בינה, ז"א שמחולק ל-6 ומלכות, כנגד ע"ס אז בגוף יהיה ע"ס. אבל אם בראש יש רק בינה, ז"א ומלכות כי כתר וחכמה יצאו מהמדרגה כי היה צ"ב, אז בינה זו ספירה אחת, ז"א כנגד החוטם זה 6 בח' אבל מתחבר ל5 כי נצח והוד הם בח' אחת. ומלכות זה עוד בח' אחת, לכן בגוף יהיה בינה כנגד בינה, כנגד ז"א יהיו 5 בח', כנגד מלכות תהיה בח' אחת, אז 7 בח' בגוף. יוצא שבגוף יש דעת, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד יסוד ומלכות. יחד 7 בח' בגוף. בעצם אומר שהגוף רק 7 בח' ולא שלם. מסביר שלא עשר, כי הראש התחלק. למדנו שבראש דנקודים, ראש הא' ישסו"ת יצא מחוץ למדרגה, בעצם לא משתתף בראש דנקודים, לו יש רק כתר וחכמה. ג"ע ואח"פ שלו הם אח"פ של הראש הכללי. ולכן אם הראש יותר קטן אז גם הגוף יותר קטן ויש בו רק בינה, ז"א ומלכות שזה 7. אין שלימות בגוף ולכן לא יכול להגיד שמרגיש בגוף בצורה שלמה. זה אומר שלא נהיה לא רק לא מאושרים, כי גם בגלגלתא יצא פרצוף עד הטבור וגם שם לא היתה הרגשת שלמות, אבל היתה הרגשה כזו מצד הכלים. פה גם מצד הכלים אין הרגשת שלימות, וזה אומר שאתה לא יודע אפילו מהו הרצון השלם שלך. כך בצ"ב. כי אם היית יודע מה הרצון השלם, יכול להיות שהיית גם מבקש אותו ואם היית מבקש ולא יכול לקבל, היית מתוסכל מאוד, או היית הולך ומקבל את הרצון הזה על רצון לא שלם, כי לא יכול לתקן אותו בצ"ב, והיית נשבר, כמו בחטא עץ הדעת. לכן צריך לקבל קצת ענווה, להבין גם את המסגרת בה אנחנו פועלים כשאין לנו רצון שלם. זו הבחנה ראשונה שבצ"ב מכאן ואילך נראה שהגוף לא שלם. גם הראש לא שלם אבל בו לא מורגש חיסרון. זו נקודה אחת.
נקודה שניה היא סוד הדעת. מהי דעת, שפתאום אומרים שיש בגוף בח' דעת. אומר, כמו שלמדנו בחלק ה' – כשז"א מאיר בכלי דבינה, זה נקרא דעת. ז"א שהכתר שלך פתאום מאיר בו הדבר הכי גבוה שלך, בח' ז"א, אז זה אומר שכל הראש חושב לפי הגוף. כשזה קורה אז יכול להיות קשר בין הראש לגוף וזה נקרא דעת המחבר. הדעת היא ספ' חשובה, כי בצ"ב נהיה קשר בין הגוף לראש. הגוף בטבעו הוא המלכות. ז"א שהמלכות שהיתה בצ"א רק נקודה למטה, פתאום היא מייצרת איזשהו ביקוש. זה נקרא שיש דעת. דעת הוא רצון הגוף שבא לראש. עד כה בצ"א לא היה דעת. דעת לא היה חיבור בין הגוף לראש, שהגוף יבוא ויאמר 'אני רוצה את עצם המלכות, לקבל על הרצון שלי', כי טבע הגוף הוא הנקודה האמצעית שעוד לא בא לידי ביטוי. פה בא לידי ביטוי אז יש בח' דעת המחבר, שמחבר בין זכר לנקבה, כדי להוליד את הרצון הגופניים. כך גם מולידים גופים.
הכל היה מצד הראש, מצד מציאות רוחנית או מציאות שמיימית, אבל פתאום פה בצ"ב מתחילים לתת לנו מציאות שאינה רק שמיימית, אלא גופנית ממש, מציאות מצד הנאצל. כי המלכות היא הנאצל וזו ספירת הדעת. זה נקרא שהגוף עולה לראש ובא לביקוש.
טכנית זה קורה, בכתר, בגלגלתא, אור הכתר מאיר על כלי כתר בזיווג על בח' ד', בע"ב אור החכמה מאיר בכתר, כי זיווג על בח' ג'. בבח' ס"ג אור הבינה מאיר בכלי דכתר, אבל בפרצוף בעולם הנקודים זה אור ז"א מאיר בכתר. בא עם הגוף שמאיר בראש.
עכשיו יש עוד בעיה, מי זה הכתר שלנו? בצ"ב הכתר הוא בינה, כי כתר ואור חכמה יצאו מהמדרגה, היו ראש קטן. כשז"א בא להאיר בבינה זה דעת. זה מבח' טכנית. רק לא בכתר אלא באו"א ולכן דעת. לא בכתר כי יצא על ב' התלבשות ואו"א יצא ב' עביות. אז רק זיווג א מייצר הדעת. היות וזיווג נקבה הוא על א' בגוף יש בח' דעת.
זה מה שלמדנו היום, ומכאן גוזרים את ההבנות מכאן והלאה לכל המדרגות יש רק ג' בח' ולא חמש. יש רק בינה ת"ת ומלכות. יש לזה חשיבות להמשך, ומכאן נשתמש במושגי דעת וגם נזכור שיש רק ג' כלים. בינה היא הדבר העליון, ונקראת מקור החיים, ההארה הגדולה. כמו הבורא מבחינתנו שנותנת לנו הארה. התחלנו להבין זה כבר באות א' חלק ו', שמה שמייצג את הכל הוא פרצוף ס"ג שהוא בינה. מכאן נמשיך ללמוד דברים אלה בשיעור הבא.
הקודם