❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו שיעור 10 עמוד תה'

יד) והנה אחר הצמצום והפרסא הנזכרים, נמצא האורות שם רבים מאד במקום החזה. והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין. וזה תבין ממ"ש בענין או"א שנחלקו לב' כל אחד ואחד: אבא וישראל סבא. ובינה ותבונה. והמשכיל יבין כי כן היה כאן. כי שם ע"ב של א"ק שהם המוחין שבגלגלתא מלגאו, ושם ס"ג שהוא מאזן ולמטה עד הטבור בפנימיותו ולא בבחינת האורות היוצאים לחוץ, אלא אורות הפנימים עצמם של א"ק, הנה הע"ב שהוא דכורא, שהם המוחין שלו, נזדווג עם הטעמים של הס"ג, שהם מן אח"פ הפנימים, שהם השרשים אל האורות והענפים היוצאים לחוץ, ואלו הטעמים של ס"ג הפנימים נוקבא, ונזדווגו יחד.

יד) והועילה עליתם שם לצורך מיין נוקבין וזה תבין וכו'. או"א שנחלקו לב': ענין המ"ן כבר נתבאר לעיל דף שצ"ו ד"ה מ"ה וב"ן עש"ה. ואין צורך להכפיל הדברים. וענין או"א שנחלקו לב' כבר נתבאר בדף שצ"ז ד"ה או"א אל ישסו"ת. עש"ה. גם ע"ש ד"ה מזדווגים או"א. כי אי אפשר להכפיל כל זה. ושם תמצא כי ב' זווגים נעשו לצורך ע"ס דנקודים: הא' היה על ידי עלית נה"י דא"ק, הכלולים מבחי"ד ומבחי"ב יחד, למ"ן לטעמים דס"ג ומשם לנקבי עינים דראש הס"ג, שזה גרם שם התחלקות הע"ס דראש ס"ג לב' בחינות ראש וגוף: גו"ע נעשו לראש, ואח"פ יצאו לחוץ, בבחינת גוף כמ"ש זה לעיל דף שצ"א באו"פ ד"ה שערות. ודף שצ"ב ד"ה שבהם כלולים. עש"ה. כי אותה התחלקות דגלגלתא ועינים ואח"פ לא נעשה בעצם הראש דס"ג, אלא בבחינת ע"ס דשערות. ע"ש. אמנם אין הראש דס"ג יכול להשפיע לתחתון הימנו זולת ע"י פרצוף זה של השערות כי כל כח שנתחדש בהעליון שולט בהכרח על התחתון ממנו, כנודע. ולפיכך כל האורות המושפעים לתחתונים יוצאים ע"י הזווג שנעשה בנקבי העינים ומקבלים מבחינת האח"פ דשערות, והמה מוכרחים להתחלק אל גו"ע ואח"פ כמו הע"ס דשערות. 

והקומה שיצאה ע"י עלית מ"ן לנקבי העינים, כבר נתבאר שם שהוא רק קומת הז"א, וחסר ג"ר. והוא נקרא ישסו"ת, משום שנשאר שם בחי"ב של התלבשות, כמו בהפרצופים הקודמים. והוא מתחלק לב' בחינות: גו"ע לבחי' ראש, ואח"פ לבחי' גוף. ומקום שלהם הוא מחזה דס"ג ולמטה, אשר הראש שהוא בחי' גו"ע, מתפשט מחזה עד הטבור דס"ג, והוא לבדו מכונה בשם ישסו"ת. והאח"פ מתפשט מהטבור ולמטה והם הג"ר דנקודים. 

וזה אמרו "אחר הצמצום והפרסא נמצא שם האורות רבים מאד במקום החזה והועילה עליתם שם, לצורך מ"ן" כלומר, אחר שיצא הישסו"ת מנקבי העינים, וירד ונתפשט ממקום החזה עד הטבור, כנ"ל, הרי נתרבו שם האורות במקום החזה. וכבר ידעת אשר הפרסא כלולה מב' הבחינות: בחי"ד, ובחי"ב, כמ"ש לעיל (דף ת"ג ד"ה הפרסא. עש"ה). ונתבאר שם שפעמים יורדת הבחי"ד מתוך הפרסא, ואז נבקע הפרסא ומתבטל הגבול. והנה התפשטות הישסו"ת ממקום החזה עד הטבור גרם לירידת הבחי"ד מתוך הפרסא. כי נעשה למ"ן להטעמים דס"ג ואז נזדווג ע"ב הפנימי שבתוך הראש דטעמים דס"ג, (כנ"ל דף שפ"ט ד"ה והע"ב ע"ש). עם הראש דס"ג הנק' אח"פ משום שאור אזן מלובש בגלגלתא דס"ג (כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג דיליה) ע"ש. וע"י זווג הזה דע"ב וס"ג, חזרה וירדה ה"ת מנקבי העינים דס"ג למקום הפה, דהיינו המלכות של ראש, כמו שהיה בתחלה, ואז נעשה הזווג בפה דראש על הבחי"ד אשר שם, ויצאה קומה חדשה עד הכתר מפה דראש הס"ג ולמעלה, ומשם ירד אור החדש הזה אל הישסו"ת שבמקום החזה, והוריד גם את בחי"ד שבבחינת נקבי העינים שלו שהוא במקום הטבור, הורידה למקום הפה שהוא המלכות דראש שבסיום הג"ר דנקודים, ונתחברו משום זה, הג"ר דנקודים, שהם ממקורם אח"פ דיסו"ת, עם הישסו"ת שבחזה שהוא גו"ע שלהם, ונעשו ביחד לבחי' ע"ס של ראש אחד בקומת כתר, כי עתה נעשה הזווג על בחי"ד שירדה למלכות שבסיום ג"ר הנקודים. וז"ס אור חדש דבקע לפרסא, שמביא הרב לאח"ז. 

והנה נתבאר היטב ב' הזווגים שהיו לצורך הנקודים, שמזווג הא' יצא רק בחינת הקטנות של הנקודים, דהיינו רק קומת הז"א וחסר ג"ר. והזווג הזה נעשה בנקבי העינים, שהוציא אח"פ דראש הס"ג לבחינת גוף, ועד"ז יצאו בהקומה שיצאה משם, שנקראת ישסו"ת, ג"כ ב' בחינות: ראש וגוף, על בחינת נקבי העינים שלו. שמנקבי העינים ולמעלה נקרא ישסו"ת, ונקודת הטבור הוא בחינת נקבי העינים האלו, ששם מסתיים הישסו"ת. ומנקבי העינים ולמטה, שהוא מטבור ולמטה, נתפשטו האזן חוטם פה של הישסו"ת, והם הג"ר דנקודים. ותדע שאע"פ שאור חדש שיצא מזווג הא' הזה הוא מחוסר ג"ר, עכ"ז הוא עצמותם ועקרם של אור הנקודים. 

וזווג הב' שנעשה לצורך הנקודים המשיך הג"ר והמוחין אליהם. וזווג זה נעשה על ידי שני פרצופים: ע"ב וס"ג, כנ"ל. וע"י זווג הזה חזר ונתחבר הפירוד שנתהווה מחמת צמצום נה"י ועליתם לנקבי העינים, דהיינו הגו"ע והאח"פ שנפרשו זה מזה, לראש וגוף, שע"י זווגם דע"ב וס"ג חזרו ונתחברו, ונעשו שוב לע"ס דראש אחד. כי הורידו ה"ת מנקבי העינים למקום הפה כמתחלה, ואז נבקע הפרסא שהוא מקום הסיום החדש הנעשה להס"ג במקום החכמה דע"ס המסיימים, שהוא מקור הטבור, כמ"ש לעיל (דף ת"ג ד"ה הפרסא, ע"ש). ועתה נתבטל הגבול החדש הזה, כי כמו שירדה הבחי"ד מנקבי העינים למקום הפה בראש הס"ג כן ירדה הבחי"ד ממקום הטבור והפרסא למקום הסיום רגלים דא"ק כמתחלה.

סיכום שיעור 10 בחלק ו': היום למדנו על התחלת המבנה של עולם הנקודים, כאשר עסקנו רק בבח' הראש של עולם הנקודים. 

כדי להבין את ראש עולם הנקודים, עסקנו בשורשו, כפי שלמדנו בפרצופים הקודמים, שכל פרצוף שנולד הוא מהפרצוף הקודם לו שעושה זיווג כדי להוליד אותו, כמו למשל ע"ב הפנימי עשה זיווג כדי להוליד את ע"ב החיצון. דהיינו גלגלתא עושה זיווג שנקרא ע"ב הפנימי, וע"י כך מוליד את ע"ב החיצון. אותו הדבר ע"ב עושה זיווג הנקרא ס"ג הפנימי כדי להוליד את ס"ג החיצון. למדנו מספר פעמים שהזיווג שס"ג עושה כדי להוליד את עולם הנקודים נקרא זיווג על בח' השערות. מבינים שאם רוצים להבין את עולם הנקודים, אז כדאי להבין קודם את השורש, שנקרא פרצוף השערות, שעושה ס"ג לצורך עולם הנקודים, ועל זה בא ואומר שהיות ועולם הנקודים צריך לצאת בצ"ב, ע"כ קודם כל צריך לייחד איך אנחנו מוצאים את עולם הנקודים שלא יכול לצאת על פרצוף שלם. הוא צריך לצאת על חצי מדרגה כי יצא על רשימות צ"ב, ולכן השערות, או פרצוף שבא להוליד עולם הנקודים מתחלק לשערות רישא ושערות דיקנא. שערות רישא בא לומר מי מוציא את עולם הנקודים. אומר שלא מוציא מכל הראש אל מחצי ראש, רק מהאח"פ ולא מג"ע. הזיווג הראשון היה כדי להבחין בין שערות רישא לדיקנא ולהבדיל מי השורש להוצאת עולם הנקודים. אם כך, נקבע שרק שערות דיקנא מוציאים את עולם הנקודים ולא שערות רישא.

לאחר מכן, אם שערות דיקנא מוציאים את עולם הנקודים, אז צריך לעשות זיווג בשערות דיקנא כדי להוציא את עולם הנקודים, ואכן נעשה זיווג בשערות דיקנא שחילק אותן לג"ע ואח"פ. 

משערות דיקנא יצא עולם הנקודים, רק היות וג"ע הוא למעלה ממקום הזיווג, ממנו יצא ראש שהוא גם למעלה ממקום הזיווג של צ"ב, יצא ראש א' ישסו"ת, שזה יצא מטבור ולמעלה. כשיוצא מטבור ולמעלה זה אומר ששייך לצ"א, כי צ"ב הוא רק מטבור ולמטה. מצד שני, הוא יצא על ג"ע, כי יצא על זיווג דצ"ב, הוא נקרא ראש אמצעי בין צ"א לצ"ב, כי מצד אחד אינו מרגיש את צ"ב, מצד שני יצא רק על ג"ע, ומשערות דיקנא, אז גם כשהוא רק על ג"ע וגם על שערות דיקנא, זה אומר שהוא צ"ב, ונקרא ראש א' ישסו"ת.

מהאח"פ שכבר מרגישים את צ"ב, ואגב נקראים שיבולת הזקן, מהם יצא ראש דנקודים. מאוזן יצא כתר ומהחוטם פה יצא אבא אמא. אז או"א וכתר הם ראש הנקודים, וישסו"ת אינו ראש דנקודים. 

עד כאן הבנו שנקודים יוצא עם ג' ראשים. שני זכרים ונקבה אחת. ראש א' ישסו"ת הוא זכר ראשון, אבל זכר מופשט. ראש הכתר הוא הזכר שבא בקשר עם או"א ובינו ובינם יש זיווג. למה נעשה כתר? כי רק הוא יכול להיות בעולה ויורד וישסו"ת נשאר קבוע, כי כל מה שבא פעם ראשונה נשאר קבוע בבחינתו.

הנקודה הזו – למה צריך ב' זכרים לא הוסברה. אבל צריך לדעת שישנם ב' זכרים ראש א' ישסו"ת וראש הכתר שיצאו ב' א' וגם או"א יצאו ב' א' אבל נקראים ראש הנקבה. עד כאן הבנו שהראשים של עולם הנקודים יוצאים על שערות דיקנא, שמחולקות לג"ע ואח"פ. מג"ע יצא ראש א' ישסו"ת מטבור ולמעלה, ומאח"פ של שערות דיקנא יצאו כתר ואו"א שלהם קוראים ראש הנקודים. 

עד כאן יצאה הקטנות אבל עלו רשימות גם של ד' ג' לראש. הרי שיצאו נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור ולמטה מטבור עשו צ"ב, וצ"ב למטה מטבור, אמרנו שהעלה רשימות לראש. גם בהתכללות של ב' א עם ד' ג', העלו רשימות גם של ד' ג'. אמנם נעשה בהתחלה זיווג על ב' א' כי זה עצם המדרגה, אבל אח"כ רשימות ד' ג' שואלות 'מה איתנו, גם אנחנו העלינו רשימות' ורשימה זה אומר ביקוש. היתה עליית מ"ן, אז ביקוש ד' ג' אומר, אחרי שסיימת קטנות, על ב' א', גם אנחנו כאן, תן גם לנו אור. אז אור כתר ואו"א וישסו"ת לא יכולים לתת כי הם בקטנות, אז עולים למעלה ומבקשים מס"ג אור. אז אומר שהאור שיתן צריך להיות של גדלות, אבל נקודות דס"ג אין אור דגדלות, אז פונה לטעמים דס"ג, והם פונים לפרצוף ע"ב, ונעשה זיווג ע"ב ס"ג כדי לתת אור של צ"א, ונותן אור זה שמוריד את המדרגה וישסו"ת מאפשר שיהיה גדלות במדרגה ונותן את הרשימות האלה, של ד' ג' לכתר ואז כתר יכול לעשות זיווג על ד' ג', ואז יש לו גדלות. 

יוצא על ראש ישסו"ת, בגלל שיצא על צ"ב ולא מבטל את צ"ב, רק כתר מבטל צ"ב ועושה זיווג על גדלות. יש לשים לב שמדברים רק על ראש זכר שלא מתפשט לגוף. נראה בהמשך מה יקרה שאו"א יעשו זיווג על גדלות – תהיה שבירת הכלים.

למדנו על שני מצבים – גדלות וקטנות, ובינתיים למדנו את המבנה של עולם הנקודים, שבא גם בקטנות והתחלנו לדבר על הגדלות. 

שיעור 10 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"ה-ת"ו – כב טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. ס"ג עשה זיווג הנקרא שערות כדי להוציא מהכוח אל הפועל את פרצוף הנקודים.
2. הזיווג הראשון שנעשה על השערות הוא להבדיל בין שערות רישא לשערות דיקנא, כאשר נקבע שהנקודים לא יוצא משערות רישא אלא רק משערות דיקנא.
3. שערות דיקנא שהיו צריכים להוציא אתהנקודים התחלקו לגלגלתא ועיניים ואח"פ.
4. מגל' ועייים דשערות דיקנא יצא ראש א' ישסו"ת, מאח"פ של שערות דיקנא יצא ראש הנקודים ב-ב' ראשים: כתר (ראש הזכר) ואו"א (ראש הנקבה)
5. אנו רואים כאן ב' זכרים בראש דנקודים, שהם ישסו"ת וכתר ונקבה אחת שהיא או"א. אולם רק כתר משמש לזיווג עם הנקבה הנקראת או"ו ( בהמשך נלמד את הסיבות)
6. לאחר שנגמרה יציאת הקטנות עלה ביקוש, דהיינו מ"ן, לצורך יציאת הגדלות, שהם הרשימות של ד'ג' שעלו יחד עם ב'א' לביקוש בראש.
7. לצורך יציאת הגדלות בעולם הנקודים, נעשה זיווג ע"ב ס"ג שהוא מפרצופים שלמעלה מצ"ב, ואור גדול זה שמתפשט למדרגה אפר זיווג על גדלות המדרגה.
8. ראש א' ישסו"ת נשאר בקטנות ורק הכתר קיבל מאור ע"ב ס"ג הזה לעשות זיווג על גדלות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 10 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"ה-ת"ו – כב טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. ס"ג עשה זיווג הנקרא שערות כדי להוציא מהכוח אל הפועל את פרצוף הנקודים.
2. הזיווג הראשון שנעשה על השערות הוא להבדיל בין שערות רישא לשערות דיקנא, כאשר נקבע שהנקודים לא יוצא משערות רישא אלא רק משערות דיקנא.
3. שערות דיקנא שהיו צריכים להוציא אתהנקודים התחלקו לגלגלתא ועיניים ואח"פ.
4. מגל' ועייים דשערות דיקנא יצא ראש א' ישסו"ת, מאח"פ של שערות דיקנא יצא ראש הנקודים ב-ב' ראשים: כתר (ראש הזכר) ואו"א (ראש הנקבה)
5. אנו רואים כאן ב' זכרים בראש דנקודים, שהם ישסו"ת וכתר ונקבה אחת שהיא או"א. אולם רק כתר משמש לזיווג עם הנקבה הנקראת או"ו ( בהמשך נלמד את הסיבות)
6. לאחר שנגמרה יציאת הקטנות עלה ביקוש, דהיינו מ"ן, לצורך יציאת הגדלות, שהם הרשימות של ד'ג' שעלו יחד עם ב'א' לביקוש בראש.
7. לצורך יציאת הגדלות בעולם הנקודים, נעשה זיווג ע"ב ס"ג שהוא מפרצופים שלמעלה מצ"ב, ואור גדול זה שמתפשט למדרגה אפר זיווג על גדלות המדרגה.
8. ראש א' ישסו"ת נשאר בקטנות ורק הכתר קיבל מאור ע"ב ס"ג הזה לעשות זיווג על גדלות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 9 עמוד תג' אות יא'

* יא) וצריך לתת טעם למה הוצרך שני דברים: א' הצמצום, ב' הנחת הפרסא. אך הענין הוא שיוכלו התחתונים לקבל האור, הוא על ידי המעטת האור, וגם בהיותו בא דרך מסכים. והנה כיון שבעולם הנקודים היה עיקר התחלת גילוי הכלים. הוצרך הצמצום הנזכר לשיומעט האור ויוכלו כלי הנקודים לסובלו, וגם בהיותם מצומצמים שם, הם דחוקים מאד, ועל ידי זה הם יוצאים בחוזק דרך העינים ומתפשטים למטה.

* מבוא שערים שער ב' פרק ב'.

יב) והוכרח ג"כ להשים הפרסא, ולהמעיט יותר האורות היוצאים דרך הפרסא, וטעם תוספות המעטתו על ידי הפרסא, אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו, שיהיה יכולת בו לקבל האור הנמשך לו. ובזה תבין איך יש מסך ופרסא בין הבריאה אל האצילות. אכן מן האצילות אל מה שלמעלה ממנו, אין צריך מסך ממש, רק ריחוק מקום בלבד שהוא הצמצום הנ"ל, כי עלה האור למעלה מהטבור ונתרחק מן הנקודה, אשר מכנגד הטבור ולמטה מבחוץ.

יב) הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו: כבר נתבאר לעיל שענין הפרסא ה"ס המסך המסיים לפרצוף הס"ג בדומה לאצבעות רגליו שמקודם לכן, אמנם יש בו תיקון גדול, הנקרא בזוהר דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, כנ"ל בדברי הרב. והוא משום שהוא בחינת מסך כפול מב' בחינות: מבחי"ב ומבחי"ד יחד. ולפיכך נוהג בו ענין של בקיעת הפרסא בשעה מהבריאה צריכה לקבל האור מאצילות. וענין בקיעה פירושו, ביטול של גבול הסיום שבו והתפשטות האורות דס"ג למטה מהפרסא. והוא רק ביטול לשעתו, ואח"כ חוזר ונסתם. באופן שהוא דומה לפתח הנפתח ונסגר. והדבר תלוי בירידת הבחי"ד דפרסא מתוך הבחי"בדפרסא. כי בשעה שב' הבחינות מחוברים ומהודקים זה בזה, אז הפרסא מסוגרת כמו המסך העומד באצבעות רגלים, שאין שום התפשטות של הפרצוף מלאחר סיום של אצבעות רגליו. ובשעה שהבחי"ד עוזבת את הפרסא, ויורדת למקום אצבעות רגליו של הפרצוף כמו שהיה מקודם לכן, אז מתבטל כח הסיום של פרסא שזה נק' שנבקע הפרסא, והאורות עוברים משם ולמטה לעולם הבריאה. וזהו כוונת הזוהר דשאיב לעילא ויהיב לתתא. ויתבאר עוד להלן. 

מסך ופרסא בין הבריאה אל האצילות. כי מכח הפרסא שנתתקן כאן מתחת הפרצוף ס"ג דא"ק, נקבע גבול עולם של הנקודים על בחינת הטבור שלו, אשר על הטבור דנקודים הזה נעשה אותה הפרסא שבין אצילות לבריאה. כמ"ש זה היטב לקמן. וזה שמרמז להבין בזה את הפרסא שבין אצילות לבריאה. כי הם ענין אחד. 

האצילות למה שלמעלה ממנו אין צריך מסך ממש רק ריחוק מקום לבד: כלומר, שאע"פ שענין הסיום של רגלי הס"ג על הפרסא, הוא מסבת עלית האורות שלמטה מטבור למ"ן אל נקבי העינים, שמטעם זה יצאו האח"פ של הראש לחוץ מהראש, והבינה וז"א ומלכות דע"ס הסיום לחוץ מהגוף של האצילות. כנ"ל דף ת"א ד"ה פרסא ע"ש. וא"כ משמע לכאורה שהפרסא באה לתיקון האצילות דאורות הנקודים מסבה שנאצלים מאורות העינים. וע"כ אומר, שהן אמת כי דבר הסיום גופיה דפרצוף הס"ג על הפרסא, בא עם מדת האצילות שבנקבי העינים. אמנם, זה עדיין אינו נקרא מסך ופרסא, אלא ריחוק מקום לבד, שמקודם היה סיום פרצוף הס"ג בשוה עם רגלי א"ק הפנימי, ועתה מסבת הזווג שנתעלה באור העינים, נתעלה סיום הפרצוף למקום הטבור, והגבול החדש הזה היה מכונה רק ריחוק מקום לבד. אמנם ענין הפרסא הוא דבר אחר שנוסף על הריחוק מהטבור ולמעלה, והוא לצורך הבריאה, כנ"ל, כי יש בהפרסא תיקון מיוחד שבסבתו עוברים אורות אצילות לבריאה.

יג) והמשכיל יבין, מזה, מ"ש כי כל יציאת אורות מחודשים ועולמות נוספים, אינו אלא על ידי צמצום אור. כי כן היה צמצום הא"ס להוציא א"ק, וא"ק להוציא הנקודים הוא האצילות. וכל זה הוא קרוב אל ביטול המלכים, ואסור להוציאו בפה, כי זה מקום גבוה. 

יג) אורות מחודשים ועולמות נוספים אינו אלא על ידי צמצום אור: כי אין חידוש נעשה בהעולמות אלא בסבת חידוש כלים, אבל בהאור אין שום השתנות לעולם, וכמו שמאיר בראש הקו כן האור מאיר בסוף העשיה. וענין התהוות הכלים, הוא כמ"ש הרב לעיל ח"ד פ"א אות ט' "כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי". הרי שצמצום והסתלקות האור הוא עצם מציאות הכלי. וטעם הדבר, כבר מובא באורך, בחלק ד' בהסתכלות פנימית אות נ"ח.

צמצום הא"ס להוציא א"ק. זה נתבאר בהסתכלות פנימית חלק ד' דף רס"ח אות ס"ג, עיין שם.

קרוב אל ביטול המלכים. זה נתבאר לעיל דף רל"ז אות ז'. ובאו"פ שם אות ת. וכבר נתבאר בדף שצ"ח ד"ה צמצום דבר ההשואה שבין צמצום הא"ס להוציא הא"ק, שה"ס קו הראשון שהאיר הא"ס לתוך מקום הצמצום, ובין צמצום הב' שהוא צמצום נה"י דא"ק, ששניהם הם בחינת הסיום וההפסק לאורות אצילות. אלא ההפרש הוא, כי נקודת ההפסק שנעשה על ידי צמצום א' לנקודת הסיום רגליו דפרצוף א"ק, היה בעולם הזה, כי רגלי א"ק מסתיימים בעולם הזה. בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. וצמצום הב' עשה מקום הסיום והפסק האצילות דס"ג, שנקודת ההפסק החדש הזה מכונה פרסא, והוא ג"כ הסיום רגלין דכולהו פרצופי אצילות הבאים אחר פרצוף הס"ג, כי כל כח המחודש בהעליון שולט בהכרח גם על התחתונים ממנו. והוא מקום החתך וההפסק שבין עולם האצילות לג' עולמות בי"ע.

סיכום: היום קודם כל חזרנו על מה שדיברנו אתמול, על עניין של צ"ב, שאומר שנקודת הסיום עלתה מסיום רגלין למקום הטבור, ושם עשתה את ההפסק, עליו רוצה הרב לדבר. לכאורה מצד אחד המעיט את המדרגה. מצד שני נעשה פה דבר גדול, שאפשר לקבל את ההארה במלכות, כי כשעלתה לסיום רגלין עמדה כנקודה, וסיימה את המדרגה ואי אפשר היה לקבל בכלל, אבל היא עלתה לבינה, ולבינה יש ניצוצי השפעה, אז עכשיו דווקא כן יכולה לדבר. מה שהיה קודם סיום, נעשה עכשיו לפרסא שהיא בח' 'שייב מלעילה', שואב מהעליון, 'ויהיב לתחתון' – נותן לתחתון. יוצא שתיקון הפרסא אינו כדי לא לקבל את האור, דווקא כן לקבל את האור, ולכן צריכים להשתמש באמצעים הראויים כדי כן לקבל את האור ולא כדי לא לקבל את האור.

המסך הזה עומד בין האצלת הפרצוף ששם יעמוד לעולם אצילות, ובין עולמות בי"ע. יש עניין של צמצום, למשל פרצוף ע"ב מצומצם מפרצוף גלגלתא. פרצוף ס"ג מצומצם מפרצוף ע"ב, כי לא יכול לקבל אותו. אין לו גובה קומה עליו. זה נקרא מיעוט בגלל צמצום. אבל פה אומר שלפרסא היה תיקון מיוחד, שלא סתם מיעוט אלא מאפשר דווקא העברת אורות בדרך ניצוצי השפעה שקיבלה המלכות. זה לא מלכות שעומדת ואומרת שאסור לקבל, אלא כמו סלקטור שעומד בפתח ואומר שמי שנותן את התשלום הראוי יכול להיכנס. על התשלום הוא בא ואומר שאורות מחודשים שבאים ורוצים להכנס למדרגה ולהגדיל את האדם, לא עניינו מבחוץ הרבה אורות, כי האורות מתפרשים כהרבה רכוש, כסף, שכל וכיוב'. אומר שזה לא נותן אורות. אלה לא יורגשו כי אין כלים ראויים לקבלם. צריך אם כך, אומר, "אין חידוש נעשה בהעולמות אלא בסיבת חידוש כלים". ז"א למשל, קניתי בית חדש, אומר שאם אין כלים לקבל את הבית החדש בקדושה, אז לא קנית כלום.

אומר, כי סיבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם לעשות מציאות כלי' כאמור – אין חידוש נעשה בהעולמות אלא בסיבת חידוש הכלים. התלבשות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו.

אומר הרב, שהצמצום הוא הסיבה לקבלת האור. הרי הצמצום הוא הסתלקות האור, אז למה הוא הסיבה לקבלתו? אומר שכדי להבין זה, צריכים לדעת שבשיעור שאדם מאמין שיש מה לקבל ולא מקבל ממנו, ומרגיש שהוא מצומצם ממנו, היינו שמאיר לו בסוד מקיף, כי אם לא יאיר לו בסוד מקיף אז לא מאמין בו ולא מרגיש גם את הצמצום. זה נקרא שהמאור שבתורה מחזירו למוטב. המאור נותן לו להרגיש שהוא רחוק והוא מייצר השתוקקות אמיתית שיוכל לקבל לפי האידאל. אומר הרב"ש שיש ד' שלבים בזה, שאנחנו צריכים להאמין שיש מה לקבל. צריכים לראות שהוא מצומצם מאיתנו ואנחנו לא מקבלים. ג' רואה שיש תנאים לקבלה וזה יוצר סדר עבודה שמוכן לקבל על עצמו. לאחר סדר העבודה נוצרת השתוקקות והכנה שמוכן לקבל, וזה מקבל מלמעלה, בתנאי שעושה עבודה לצורך זה. 

אומר שיש דבר שווה בין צ"א לצ"ב ויש דבר שונה. השווה להם, שהצמצום זה לא רק הסתלקות האור רק בשל לחם ביזיון, אלא כשמסתכלים בצורה עתידית, צ"א נועד כדי שנקבל בע"מ להשפיע. בא לדבר טוב, כדי שנוכל לבנות כלים, כי אם לא היה האור מסתלק, אז לא היינו יכולים לעשות זיווג דהכאה. אומר שצ"ב אותו דבר, כל הסתלקות האור באה כדי שנוכל לקבל אורות במקום בי"ע וגם למעלה מזה, ע"י המלכות שעלתה לבינה והתכללה עם ניצוצי השפעה. 

ההבדל ביניהם הוא שצ"א היה על אור א"ס שאותו נקבל בע"מ להשפיע. צ"ב היה על אור של ג"ר דחכמה, שלא אוכל לקבל בע"מ להשפיע אלא רק בלהשפיע בע"מ להשפיע. 

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 8 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"א-ת"ב – יט טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חמשת השלבים של צ"ב הם התפשטות התכללות התעוררות התערבות וצמצום ב'. שהוא עליית מלכות לסיום רגלין לבינה דגוף הנקראת תפארת.
2. מכח צ"ב שנעשה בנקודות דס"ג, הועלתה אינפורמציה לראש הס"ג לצורך הפרצוף הבא הנקרא נקודים, שאי אפשר לקבל אלא חצי מדרגה. דהיינו קטנות.
3. עלתה עוד אינפורמציה לראש מכח ההתערבות של ב'א' עם ד'ג', שיש רצון לקבל גם בלי צמצום על ד'ג', אבל היות וזה לא עצם, אז יצא קודם זיווג על ב'א'.
4. נקודות הסיום במדרגה השתנו: הפה עלה למקום נקבי עינים כי שם היה הזיווג דראש, הטבור עלה למקום החזה כי שם נהיה סיום ההארה של הראש לגוף, וסיום רגלין עלה למקום הטבור, ששם נפסקה האצלת הפרצוף לגמרי.
5. עולם הנקודים יצא עפ"י הסיומים החדשים והא הבסיס ליציאת עולם אצילות לאחר מכן
6. היות ועלו גם רשימות של ד'ג' שאינם מצומצמים בצ"ה ואין בהם פרסא, ע"כ כאשר נבוא לעשות זיווג עליהם אז לא נתחשב בסיומים החדשים שיש בעולם הנקודים וזה ייצר לנו קונפליקט בין מצב הקטנות למצב הגדלות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 8 עמוד תא'

* ט) והנה אחר שצמצם עצמו, הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדי שיפסיק בינתיים. וז"ס יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. כנזכר בזוהר בראשית דף ל"ב, אית קרומא חדא באמצעית מעוי דבר נש דאיהו פסיק מעילא לתתא, ושאיב מעילא ויהיב לתתא. ואז נשאר כל האור לעילא מהאי פרסא, והיה שם דוחק ומהודק. ואז בוקע בהאי פרסא ויורד והאיר בשאר הגוף מהטבור ולמטה.

* עץ חיים שער ח' פרק ב'.

ט) פרסא באמצע גופו וכו' ושאיב מעילא ויהיכ לתתא: פרסא, פירושו מסך המסיים של הפרצוף בדומה לאצבעות רגלים שהם סיומו של הפרצוף, אלא ההפרש הוא, בערכי פנימיות וחיצונית, כי הפרסא, היא בחינת הסיום של פרצופים הפנימים, ואצבעות רגלין הוא בחינת הסיום גם לחיצוניות הפרצוף. ופרסא זו נעשתה, אחר זווג עליון שנעשה בנקבי העינים, שפירושו הוא, שנתעלה מקום הזווג ממקום הפה, שהיא המלכות של הראש, אל מקום נקבי העינים, שהיא החכמה של הראש. כנ"ל באורך. (בדף שצ"א ד"ה שערות). ע"ש ואז נחלקו הע"ס של הראש, לב' מדרגות ראש וגוף, שהמרחק רב ביניהם כי בראש עדיין אין שם כלים ובחינת התלבשות בפועל, כי האו"ח משמש שם מבחינה ממטה למעלה, ולא בבחינת ממעלה למטה שפירושו התלבשות. אלאשהמלכות של ראש בכח הזווג אשר נעשה בהמסך שבה, היא מתרחבת לע"ס מינה ובה ואז האור מתלבש בה ממעלה למטה, כלומר בהתלבשות גמור. ועתה שמקום המסך והזווג נתעלה לנקבי העינים, שהוא חכמה דראש, והאו"ח עולה ומלביש האו"י מחכמה ולמעלה עד הכתר, נמצא אשר המלכות שבחכמה ההיא מתרחבת אח"ז ומתפרשת עם האור ישר שבה ממעלה למטה שהוא לג' הספירות בינה וזו"ן דראש, ונעשה הבינה וז"א ומלכות האלו, המכונים אח"פ, לבחי' ספירות דגוף, שפירושו, כלי קבלה על אותו האור היוצא מהזווג שבנקבי העינים, באופן שנעשה כאן מע"ס של ראש אחד, פרצוף שלם ראש וגוף, אשר הגלגלתא ועינים ממנו לבדם, נשארו בו לבחינת ראש, ואזן חוטם ופה שהיו בו, נעשו לבחינת גוף אל הראש ההוא. 

והנה באותה המדה שנתעלה המלכות השורשית של הראש, מן הפה לנקבי העינים, כן נתחלקו הע"ס דסיום של פרצוף הס"ג ההוא, כי הע"ס המסיימים להפרצוף, מתחילים בהס"ג, ממקום החזה עד סיום רגלין, אשר בחינת הכתר וחכמה שבו, מתפשטים ממקום החזה עד הטבור, וג' הספירות: בינה ז"א ומלכות שבו, מתפשטים מטבור עד סיום רגלין. ונמצא עתה כמו שהבינה ז"א ומלכות דראש, יצאו לחוץ מבחי' ראש ונעשו לבחינת גוף, כן הבינה ז"א ומלכות דספירות הסיום, יצאו לגמרי מבחינת אצילות הפרצוף, באופן שאותו מסך המסיים להפרצוף, שעמד בהמלכות דע"ס הסיום, שהוא מקום שלאצבעות רגלין, עלה עתה להחכמה של הע"ס האלו, שהוא מקום הטבור. וג' הספירות: בינה וז"א ומלכות שלמטה מהטבור, יצאו לגמרי לחוץ מהפרצוף ונתבטל מהם בחינת האצילות של אותו הפרצוף. ובזה תבין היטב, שאותם ט"ס התחתונות דס"ג, שהיו מתפשטים מלפנים, מהטבור עד סיום רגלים של הא"ק הפנימי, ועלו לבחי' מ"ן אל הטעמים דס"ג ולבחינת נקבי עינים, לא חזרו וירדו אח"ז למקומם הראשון דהיינו עד סיום רגלין דא"ק, שהרי כבר נשתנה מקום נקודת הסיום פרצוף הס"ג, דהיינו במקום הטבור, וכבר הופרס שם מסך המסיים את הס"ג, כנ"ל אלא שנשארו למעלה מהטבור והפרסא, ורק הזו"ן דא"ק הפנימי שהיה כלול עמהם, הם לבדם ירדו למטה מהטבור. וענין ושאיב מלעילא ויהיב לתתא גם ענין הבקיעה שהאור בקע את הפרסא יתבאר להלן.

י) ואמנם ודאי, שעל ידי הסתלקות האור למעלה מהטבור היה מספיק להיות יכולת בעולם האצילות לקבל האור שלהם, אבל לא היה מספיק לתת כח לעולם הבריאה, שיוכל גם הוא לקבל אורו ג"כ, ולכן הוסיף בחינה אחרת, להניח שם אותו המסך והפרסא. נמצא שהם ב' דברים: צמצום האור למעלה, שיוכל האצילות לקבל האור שלו, והטעם, שע"י עליתו למעלה, יצא אור חדש, ובודאי שהאור ההוא בא ממועט, אע"פ שהוא משם ס"ג עצמו, היו יכולים לקבלו. וענין הפרסא היה, כדי שיוכל גם הבריאה לקבל אורו.

י) צמצום האור למעלה שיוכל האצילות לקבל וכו' יצא אור חדש: היינו האור שיצא ע"י הזווג שבנקבי עינים שנתבאר ענינו לעיל. שעל ידי האור הזה נתתקן בחינת האצילות לבדה, דהיינו בחינת הנקודים, עד הטבור של הנקודים, כי עד שם הוא מקום האצילות העתיד להיות אחר עולם זה, אמנם לא הגיע מאור זה כלום להמקום שמטבור ולמטה דנקודים. כמ"ש לקמן. 

אור חדש ובודאי שהאור ההוא בא ממועט אע"פ שהוא משם ס"ג. כי על ידי העליה למעלה למקום נקבי העינים, שהוא חכמה ובחי"א, הרי נתמעט הס"ג מקומת בינה לקומת ז"א, וע"כ יכולים הכלים לקבלו, בבחינת אצילות. ותדע, שאור חדש הזה, הוא האור דכלים דפנים דג"ר, והוא עצמות האור דג"ר דנקודים, אבל אותו אור חדש שנאצל אח"כ ע"י זווג ע"ב ס"ג, שירד ובקע לפרסא, והאיר לנקודים, הוא אינו בחינת עצמות אור של הנקודים, אלא שנבחן לבחינת תוספות אור, ובחינת גדלות.

וזה אמרו "שע"י עליתו למעלה יצא אור חדש ובודאי שהאור ההוא בא ממועט אע"פ שהוא משם ס"ג עצמו היו יכולים הכלים לקבלו" דהיינו הכלים דג"ר דנקודים, כנ"ל. ומכנה אותם עולם האצילות, משום שהמה השרשים לעולם האצילות.

סיכום: בשיעור קודם למדנו שבנקודות דס"ג היה צ"ב ולמדנו את 5 שלביו – התפשטות, התכללות, התעוררות, התערבות וצ"ב, שהיא עליית מלכות לבינה.

נפרש בח' התפשטות: היות וס"ג התחיל להזדכך אז ג' התלבשות הסתלקה ונשאר רק ב'. ב' זה השפעה. ג' כבר לא מפריע אז נק' דס"ג יכולות להתפשט למטה מטבור. כאשר הן מתפשטות לשם זה השלב הראשון – התפשטות.

לאחר מכן יש התכללות. יצאו על גובה קומה של ב' א' אז נקראי ו"ק. הסברנו למה – היות ונה"י דא"ק הן למטה מטבור, נקרא ו"ק ביחס למדרגה. בשניהם היו ו"ק ולכן יכלו להתכלל זב"ז, היתה ביניהם השוואת צורה. אמנם זה של ד' וזה של ג', אבל כשהאור מאיר במדרגה אז אין הבדל ביניהם. כשלא מאיר אז רואים את ההבדל. (אפשר לראות אות ס"ג בפתיחה). זה היה התכללות. שלב ב'. אמרנו התפשטות, שנשאר רק השפעה. התכללות, עם הנה"י דא"ק.

לאחר מכן התפשט בצורת השפעה טהורה – ג"ר דבינה וז"ת דבינה שזה רצון לקבל. נקרא התעוררות. זה שלב שלישי שגרם להתערבות עם נה"י דא"ק, כ"א התערבב בשני לקבל תכונות מהשני. ב' א' גם קיבל רצונות של ד' ג'. עוד לא צ"ב, רק התערבות.

צ"ב – אחרי שהתערב עם ד' ג' אומר שאין מסך על ד' ג' אז נאלץ לצמצם עצמו ולהעלות מקום סיום רגלין לפרסא ולעשות שם את הסיום, ואומר שאסור להתפשט למטה מכאן. עלול לצאת ד' ג' ולהשבר. כמו שע"ב וס"ג לא התפשטו למטה מטבור, אומר שגם עוצר עצמו ורק לג"ר דבינה יכול לרדת. ז"ת דבינה אסור כלל לעורר, ועשה סיום. הסיום שהעלה מלכות לבינה, שלב ה' בצמצום, שרות עלתה לנעמי ועשתה הפסק, שמתבטא בפרצוף הבא שיוצא, כי הפרצוף הבא שיוצא יוצא רק על נקבי עיניים. כי אם כל הראש הוא ג"ע אח"פ והיה צ"ב, אז במקום שיהיה זיווג על הפה, הוא נעשה פה על נקבי עיניים, כי עלה מידע לראש – אי אפשר לעשות זיווג על הפה, על גדלות. אפשר רק על נקבי עיניים וזה גרם לכך שיהיה סיום חדש למדרגה. כמו שבראש יש סיום, כך בתוך ובסוף יש סיום. ז"א הפה עלה למקום נקבי עיניים והטבור לחזה, וסיום רגלין עלו למקום הפרסא. בפרסא הפסיקו את המדרגה שלא נאצלה אלא רק עד הפרסא. נקודה חדשה – ראש קטן רק ג"ע ורק חלק מהראש יצא לבח' גוף, וחלק מה שהיה גוף יצא לבח' לא של סוף, אלא בכלל לא שייך למדרגה יותר, ונהיה חלל פנוי. זה יכול להיות קטנות ויכול להיות אתגר. אתגר, צריך לעשות משהו כדי לקבל בי"ע, בהתחלה פעלו זה לא נכון ונגרמה שבירה, ואח"כ נזכרו שיש דרך אחרת ויצא עולם אצילות.

בעצם, מה שלמדנו בשיעור זה, שנהיה סיום חדש. שבאים לפעול בפנימיות יש סיום חדש. יש חוקים שצריך לעמוד בהם.

נקודה נוספת בשיעור זה, אומר, כשעברנו מפרצוף ס"ג לעולם הנקודים היתה התמעטות המדרגה. ס"ג יצא על ב', כל נקודים על א'. והיה עוד מיעוט, של צ"ב ולכן אפשר שיתפשט אור בכלים דפנים עד הפרסא.

אח"כ גם ד' ג' ביקשו אור, ועליהם לא היתה פרסא. כשבאו לבקש גדלות בלי צמצום שהיה בפרצופים, כדי לעשות זיווג בפה ולא בנקבי עיניים, וזה גרם בהמשך לשבירה. זה נלמד בפרק ז', אבל בשיעור זה למדנו בעיקר את העובדה שיש סיומים חדשים במדרגה, וצריכים להתחשב בהם מכאן. כי כשיודע שיש סיום חדש המדריגות יראו אחרת, ובשיעור הבא נלמד איך נולד עולם הנקודים ע"פי הסיומים החדשים. 

שיעור 8 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"א-ת"ב – יט טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. חמשת השלבים של צ"ב הם התפשטות התכללות התעוררות התערבות וצמצום ב'. שהוא עליית מלכות לסיום רגלין לבינה דגוף הנקראת תפארת.
2. מכח צ"ב שנעשה בנקודות דס"ג, הועלתה אינפורמציה לראש הס"ג לצורך הפרצוף הבא הנקרא נקודים, שאי אפשר לקבל אלא חצי מדרגה. דהיינו קטנות.
3. עלתה עוד אינפורמציה לראש מכח ההתערבות של ב'א' עם ד'ג', שיש רצון לקבל גם בלי צמצום על ד'ג', אבל היות וזה לא עצם, אז יצא קודם זיווג על ב'א'.
4. נקודות הסיום במדרגה השתנו: הפה עלה למקום נקבי עינים כי שם היה הזיווג דראש, הטבור עלה למקום החזה כי שם נהיה סיום ההארה של הראש לגוף, וסיום רגלין עלה למקום הטבור, ששם נפסקה האצלת הפרצוף לגמרי.
5. עולם הנקודים יצא עפ"י הסיומים החדשים והא הבסיס ליציאת עולם אצילות לאחר מכן
6. היות ועלו גם רשימות של ד'ג' שאינם מצומצמים בצ"ה ואין בהם פרסא, ע"כ כאשר נבוא לעשות זיווג עליהם אז לא נתחשב בסיומים החדשים שיש בעולם הנקודים וזה ייצר לנו קונפליקט בין מצב הקטנות למצב הגדלות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

סיכום שיעור 7

היום למדנו נושא מרכזי שהוא צ"ב בו 5 שלבים.

השלבים: התפשטות, התכללות, התעוררות ז"ת דבינה, התערבות, וצ"ב.

מה זה אומר? כך: כשנקודות דס"ג יצאו, יצאו על זיווג ב', בלי ג' דהתלבשות, אז יכלו להתפשט למטה מטבור. זה נקרא התפשטות, כי התפשטו למטה מטבור וקיבלו הארה, כי היו השפעה. זה שלב ראשון: ההתפשטות למטה מטבור, אגב כך מאירים את נה"י דא"ק כי זה הפרצוף היחיד למטה מטבור.

דבר שני, אפשר לראות באות סב' בפתיחה, אומר, ששניהם נקראים בח' ו"ק שהם שווים. בכוונה ששניהם בח' ו"ק, שגלגלתא מטבור ולמטה נקרא ו"ק, כי הג"ר נקרא מטבור ולמעלה. לא מקבל אור מטבור ולמטה נקרא ו"ק. למה בנקודות דס"ג אומרים שהוא ו"ק, כי יצא על ב' א' הנקודות. גובה הקומה. א' זה ו"ק, אבל למה ב' התלבשות זה ו"ק? מכיוון שב' דהתלבשות זה חצי מדרגה, וחצי נקרא ו"ק. ב' עביות נקראת ג"ר. כל התלבשות נקראת ו"ק ביחס למדרגה השלמה, שהיא חצי מדרגה, לא שלימה, וכל חוסר שלמות נקרא ו"ק. למשל, ג' דהתלבשות זה ו"ק, ביחס לחכמה זה ו"ק דחכמה. וגם מדרגת יחידה, גם אם אגיד על בח' ד' שהיא רשימה דהתלבשות, גם עליה נאמר שהיא ו"ק. ז"א שהיחס בין רשימה דהתלבשות ובין רשימה דעביות זה היחס בין ו"ק לג"ר, אז אם מסתכל  על בח' א' ובודק אותה, אז ב' התלבשות היא ו. אז יוצא שב' א' הן ו"ק וכל למטה מטבור הוא ו"ק. יוצא שנה"י דא"ק ונקודות למטה מטבור הן ו"ק וגורם שיתכללו זה בזה. שיש ביניהן נקודת שיתוף ששתיהן כלל. עוד לא מתערבים זה בזה. רק נמצאים באותו מקום. זה נקרא ששניהם ו"ק.

שלב ראשון התפשטות ושלב שני התכללות כי שניהם ו"ק.

שלב שלישי, בסוף כל ג"ר דבינה מתעורר ו"ק דבינה, כי שתיהן תכונות של בינה. למה לא לקחו זאת בחשבון מראש נראה בהמשך, אבל ג"ר דבינה שזה השפעה התעוררה ז"ת דבינה בה יש רצון לקבל. כל מה שיכול היה לרדת למטה מטבור אבל לא התערב עם בח' ד' יכול לרדת למטה מטבור. אין בעיה עם נקודות דס"ג. אבל עכשיו נוצר מצב שהתעורר ז"ת דבינה שלא נלקח בחשבון כי כשחושב על השפעה שנקראת ג"ר דבינה, לא רוצה מקום לקבל אלא רק השפעה טהורה. כשבא להשפיע בא רק להשפיע ועוזב עצמו לגמרי, לכן מתעורר במצב ז"ת דבינה רצון לקבל בשביל התחתונים, אבל זה עדיין רצון לקבל, לכן כשיצאו נקודות דס"ג ולא היה ג דהתלבשות אז הבינה היתה כג"ר דבינה ולכן יכולה היתה לרדת למטה מטבור. לכן השלב הראשון הוא התפשטות.

שלב שני הוא התכללות כי שניהם ו"ק.

שלב שלישי הוא התעוררות ז"ת דבינה.

השלב הרביעי יהיה התערבות. עכשיו כבר שניהם רצון לקבל אז מתערבבים זה בזה.

שלב חמישי. אם התערבו זה בזה, עכשיו ב' א' רוצה ד' ג', אבל אין לו מסך. נבהל. מה עושה בלי מסך? מצמצם עצמו איפה שנמצא אצלו ז"ת דבינה, מטבור ולמטה. בינה בסיומה מתעורר ז"ת דבינה, ולכן השלב החמישי הוא צ"ב, כי אומרת שבלי מסך תצמצם עצמה, כדי שלא יהיו רצונות בז"ת דבינה.

שוב, חמשת השלבים: התפשטות, התכללות, התעוררות ז"ת דבינה, התערבות, וצ"ב. (4 ה' וצ"ב).

עכשיו כשהיה צ"ב אז מלכות עלתה לבינה ועשתה סיום, כי מי זו המלכות שעלתה, היא מלכות של סיום רגלין. אותה מלכות שעליה היה צמצום מהנק' האמצעים שבאמצע ממש, שהיא גדלות הרצון. עכשיו יש לנו דבר נפלא: לא יכולנו לקבל אור בגדלות הרצון, אז שאלנו מה יהיה, כי כל התכלית היא קבלת האור, אבל היה צמצום. צ"ב יצר אפשרות לקבל אור ולתקן את מלכות בסיום רגלין. כי עלתה לבינה וקיבלה ניצוצי השפעה, ועכשיו אפשר לעשות עליה זיווג דהכאה.

זה צ"ב ובו שילוב מידת הרחמים בדין.

'המשכיל יבין ויבנה מילתא למילתא', איך בכל העולמות הנאצלים המאירים בעולם שלמטה מהם, תמיד הם בח' חצי תחתון לבח' ת"ת ונה"י. יש כאן כלל גדול לפיו חצי תחתון לת"ת ונה"י לא מאירים שם. כי מצאנו איך חצי ת"ת ונה"י דז"א מאירים בנוקבא, דוגמא מעולם האצילות: "ונה"י דא"א ואו"א מאירים לז"א, ונה"י דעתיק יומין לא"א וכן הת"ת ונה"י זה דא"ק מאיר לעתיק יומין ולכל עולם אצילות כפי שעוד יתבאר לך מזה, כי בכל זמן אורות להאצילם צריך עניין הצמצום ויתבאר למטה במקומם איך א"א צימצם אורות נה"י ודי למבין". מאות זו אפשר להבין שבגלל שמלכות עלתה לבינה, החצי התחתון הזה שיש עליו הסתר, ירד למקום התחתון ויכול היה להתכלל עם התחתון. 

אין מה לדבר על זה הרבה, ומי שרוצה להסתכל יסתכל בסוד 'אחים בכורים', חלק ט' אותיות ה-ו.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו', שיעור 6, עמוד שצז'

המשך או"פ אות ו'

המ"ן שלהם אל הטעמים עצמם דס"ג, שאינם מלובשים במ"ה וב"ן. כמו שנתבאר לעיל דף שצ"א ד"ה ולפיכך. אשר הטעמים דס"ג, שהם האורות שבכלי דכתר דגוף דפרצוף ס"ג, מחויבים להסתיים בשוה עם סיום רגלי ע"ב, דהיינו למעלה מטבור, כי משום שהזכר המלובש בכלי דכתר יש לו קומת חכמה כמו הע"ב, וגם הנקבה שבכלי דכתר נכללת יחד עמו, ע"כ אינם יכולים להאיר למטה מטבור, כי אין להם מסך דבחי"ד, עש"ה. ונמצא שהאורות של הטעמים דס"ג אינם מלובשים במ"ה וב"ן שלמטה מטבור. וזה אמרו שנעשו למ"ן להטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים במ"ה וב"ן. דהיינו להזו"ן שבכלי דכתר דגוף הס"ג המסתיימים למעלה מטבור. וענין שנעשה כאן והאור שנמשך מחמתו, יתבאר לקמן במקומו המותאם. 

או"א אל ישסו"ת. הקש זה צריכים להבינו היטב. כי יש כאן ב' חצאי הס"ג שההפרש ביניהם מרובה ביותר, שהם, חציו העליון של הס"ג, שהוא הכלי דכתר דגוף הס"ג, המכונה טעמים, המסתיים למעלה מטבור, והוא לא ירד ולא נתערב במ"ה וב"ן הפנימים ונשאר בעביות דבחי"ב שלו, ובחי"ג של התלבשות. וחציו התחתון של הס"ג דהיינו ט"ס תחתונות שמחכמה ולמטה שנק' נקודות דס"ג, שהוא ירד ונתערב במ"ה וב"ן הפנימים, ונכפל בו ב' מיני עביות: של בחי"ב, ושל בחי"ד יחד. ואומר, אשר חציו העליון שלא נתערב בבחי"ד, מכונה או"אעילאין. וחציו התחתון שנתערב בבחי"ד בסוד מ"ן מכונה ישראל סבא ותבונה. וזכור היטב את השמות הללו בהוראתם, כי הרב משמש עמהם בכל ההמשך דלקמן. 

ותדע, שכאן הושרש התחלקות או"א לב' פרצופים: הנקראים או"א, וישסו"ת. ואע"פ ששניהם יוצאים, מבחינת אח"פ שיצאו לחוץ, דהיינו שערות דיקנא. כנ"ל דף שצ"ב ד"ה שבהם. ע"ש אשר אח"פ האלו הם כבר מקבלים מבחינת חצי התחתון דס"ג המתוקנים במ"ן. מ"מ כיון שהם ע"ס שלמות של ראש. אשר או"א הם בחינת הראש של הפרצוף, דהיינו מבחינת נקבי עינים ולמעלה, ע"כ נבחנים שהם אינם כלולים בהמ"ן, בהיות המסך דמ"ן מתוקן מתחתיהם דהיינו בנקבי עינים, ואין העביות פועל כלום ממטה למעלה, כנודע. אבל הישסו"ת הם בחינת אח"פ של הפרצוף, הנמשכים מנקבי עינים ולמטה, אשר המסך דמ"ן כבר פועל עליהם. וע"כ מיוחסים הישסו"ת אל פרצוף התחתון דס"ג שכבר מעורבים בבחי"ד. 

מזדווגים או"א עילאין וישסו"ת נכללין עמהם. כבר נתבאר ענין או"א וישסו"ת דאצילות, שהם בחינת ראש אחד של ע"ס גו"ע ואח"פ, אשר מתוך עלית ה"ת לנקבי עינים, המה נתחלקו לב' חצאי הראש, שחציו העליון, שהוא גלגלתא ועינים, הנבחן שאינו עוד מחובר בבחי"ד שבה"ת, מחמת שנמצאת למטה מעינים, כנ"ל, הם מכונים או"א. וחציו השני של הע"ס דראש שהם אח"פ שלמטה מה"ת שבנקבי עינים, נבחנים למחוברים עם הבחי"ד שבה"ת, וע"כ המה בחינת גוף שהוא מקבל מנקבי עינים של ראש ממעלה למטה. כנ"ל. והנה לצורך לידת זו"ן מתחברים ב' חצאי הראש הללו לפרצוף אחד. כי אותה ה"ת שבנקבי עינים חוזרת ויורדת למקום הפה דהיינו להמלכות של ראש, ואז חוזרים האח"פ ג"כ אל הראש ומתיחדים עם או"א לבחינת ע"ס של ראש אחד, ואז מולידים מוחין בשביל זו"ן דאצילות. כמ"ש, במקומו. 

וזה אמרו כמו שלצורך עיבור זו"ן מזדווגים או"א עלאין וישסו"ת נכללין עמהם, כן הכא הטעמים דס"ג מזדווגים עם כל ע"ב ומכ"ש שנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם. פירוש. כי נתבאר לעיל ענין לידת מוחין דז"א, שאז מתחברים או"א וישסו"ת לראש אחד, שנעשה הזווג במסך דבחי"ב בפה הכולל שבראש הזה, שהע"ס היוצאים על מסך הזה יש לו קומת ג"ר דבינה, שהמה נעשים מוחין וג"ר בשביל ז"א. אמנם לצורך עיבור ז"א דהיינו הקטנות של ז"א, אינו כן. ואע"פ, שהזווג הזה צריך ג"כ להעשות באו"א, שהם תמיד בחינת הראש, אמנם כאן נכללים ישסו"ת באו"א, כי טפת ז"א הנכללת בנה"י דא"א, עולה ונכללת בהמסך דישסו"ת, וישסו"ת נכללים באו"א, והזווג נעשה במסך דישסו"ת שנכלל בבחינת מ"ן במסך דאו"א, אשר הקומה היוצאת על זווג הזה, היא קרובה לבחי"א, שחסרה ג"ר, ואז יוצא הז"א מחוסר מוחין, אלא בבחינת גוף בלי ראש.

והנה כאן יצא ג"כ מתחלה רק בחינת הקטנות של הנקודים, כמו הז"א דאצילות הנ"ל, וע"כ עלו הנקודות דס"ג המעורבות כבחי"ד, ונכללו תוך הטעמים דס"ג, שהם לא נתערבו בבחי"ד, ונבחנים כמו או"א עילאין, כנ"ל, והטעמים דס"ג עלו להראש דס"ג עם המ"ן של הנקודות, ונעשה הזווג על המ"ן דנקודות הנכללים בהטעמים, ולא על בחינת המסך של הטעמים, והנה אז עלו המ"ן לעינים, שהם בחי"א, כי  האו"ח העולה מחכמה לכתר אינו ממשיך רק קומת ז"א, וקומה זו היא שירדה שוב מטבור ולמטה להע"ס הנק' נקודים. כמ"ש זה באורך במקומו. 

וזה אמרו "שנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם" כי הט"ת דס"ג, שהם חכמה בינה ז"א ומלכות, מכונים נקודות תגין אותיות כי נקודות הם חו"ב, תגין הם מ"ה, דהיינו ז"א. ואותיות הם ב"ן, שהיא המלכות. והם נעשו למ"ן ועלו אל הטעמים דס"ג, ונתחברו עמהם ונכללו בהטעמים ההם, וע"כ נעשה הזווג שם בהעינים דראש של הטעמים. כנ"ל.

ב"ן דחצוניות ולבושם לחוץ. אל תטעה לפרש שנולד כאן קומת המלכות, שנקרא תמיד ב"ן. כי זווג הנעשה בנקבי עינים הוא מבחינת עביות דבחי"א, שהוא קומת ז"א. ולא עוד אלא שיש כאן בחינה ב' מבחינת התלבשות שהיא קרובה לקומת הס"ג, כמ"ש לקמן. אכן תראה שהרב מכנהו בשם ב"ן דחיצוניות ולא סתם ב"ן, והוא כי באמת הוא בחינת ס"ג, כנ"ל (דף שצ"ד ד"ה שערות הזקן). ע"ש. והקומה הזו מכונה באמת בשם ישסו"ת, שהוא ס"ג, אלא לפי שבחינת האח"פ החיצונים של ישסו"ת הזה ירדו לבחינת הנקודים למטה מטבור, שמשם נבנה הנקבה השורשית שבכל העולמות, שערכה באמת הוא ס"ג ולא ב"ן, כי ב"ן הפנימי שהוא בחי"ד, נשאר כולו בא"ק הפנימי, ולא נגלה ממנו שום בחינה נקבה בכל העולמות. ולפיכך נקרא המלכות של ישסו"ת הזה שיצא דרך נקבי עינים, בשם ב"ן, כי הוא ירש מקומו של ב"ן הפנימי כמבואר. וזה אמרו ואז מולידים בחינת ב"ן דחיצוניות. 

נולדה הנקבה עתה תחלה. כמ"ש בדיבור הסמוך שמלכות דישסו"ת שיצאה דרך העינים שממנה נאצלו הע"ס של הנקודים, היא הנקבה השורשית שבכל העולמות.

סיכום: היום השיעור היה קצת מאתגר למי שלא מבין, או לא זוכר מה שקרה בעולם אצילות. אנחנו רוצים לפשט את הדברים ולתת תמונה כללית של השיעור, ואח"כ נרד לפרטים.

באופן כללי רוצה להסביר לנו שכאשר עולות הרשימות מס"ג לראש הס"ג, כדי להוליד את עולם הנקודים, אז עושה זיווג על הנקודות דס"ג, על הרשימות שבאו מהנקודות ולא על הרשימות שבאו מהטעמים. זה מה שרוצה לומר באופן כללי.

בדרך יותר ארוכה, אומר, שדומה לאו"א של ישסו"ת בעולם אצילות. אבל במקום להשתמש במושגים שעוד לא למדנו, משתמש במה שכן למדנו, שבינה עצמה מתחלקת לג"ר דבינה וז"ת דבינה (הסבר יפה בעמוד אשנ"ג חלק יג' הסתכלות פנימית). גם משם לוקחים את ההסבר הזה: כשיצאו ד' בח' דאו"י אז כשיצאה בינה, אמרה שרוצה להשפיע. אבל אח"כ יצא ז"א והוא צריך לקבל חסדים בהארת חכמה. אומר, תמיד העליון נותן את האור לתחתון. בינה שרצתה לתת לז"א חכמה, היתה צריכה להתכלל גם עם רצונות של חכמה. אבל לא בשבילה אלא כדי לתת לתחתון. אז כשבינה מתכללת עם הרצון לקבל, או עם הביקוש לחכמה, אז החלק הזה של בינה קוראים ז"ת דבינה. תכונתם היא של חוסר שלימות, כי היכן שיש רצון לקבל יש חוסר שלימות עד שלא מקבלים את ההארה השלימה. אז חוסר השלימות הזו הוציאה את בינה לב' צורות. אם נסתכל מבח' נפשית זה אומר שהבינה זה מקום התבונה של האדם, כי החכמה זה מה שבא מלמעלה, אבל התבונה, הבינה של האדם זה מה ששייך לו, ומתחלק ל2. צד אחד שמשוייך להכרה העליונה, וצד אחד שמחובר לגוף, לתודעה התחתונה, שרוצה ע"פי הגוף לקבל. כמו ההבדל בין מחשבה מופשטת למחשבה פרקטית. גם זה בא מהמקום הזה.

המחשבה המופשטת אינה מיוחסת לנו. כמו ג"ר דבינה. אומר שכך הטעמים והנקודות, מהם עלו רשימות והרשימות מהטעמים זה כמו הכרה גבוהה, ומהנקודות שהתערבו עם בחיד' בגוף, לתקן את הנקבה, למטה מטבור, יש שם הרבה ח"ג. אז עלו רשימות שאומרות בוא תתקן את הרצון לקבל. אז היות וכאן מדברים על כל שהתנועה צריכה להמשיך, וצריכים להמשיך לתקן את הלמטה מטבור, אז הנקודות דס"ג האלה שהעלו רשימות למעלה, עליהם יצא הזיווג, ולא על הטעמים. זה מה שאומר בשיעור זה. צריך להבין שפה נולדה הנקבה, בעצם נולדה האפשרות לתקן למטה מטבור, וצד הנקבה שיצא, בהמשך נשבר ויצא עולם אחר, עולם התיקון שתיקן את כל המצב הזה. אבל כרגע, כל מה שאנחנו צריכים לזכור זה שע"ב יצא למעלה מטבור, נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור. כשעלו הרשימות דס"ג כדי להוליד את עולם הנקודים, עלו עם מידע מהטעמים שאין צ"ב והכל שלם, ועם נקודות שיש צ"ב ויש חציית המדרגה. 

אומר שעל בח' הנקודות יצא זיווג בראש כדי להוליד את עולם הנקודים. התפקיד שלו לתקן למטה מטבור. 

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"ז-שצ"ח – יז טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. ישנו הבדל בין הטעמים לנקודות דס"ג, שהטעמים אין בהם צ"ב ובנקודות יש.
2. הנקודות עלו לטעמים ומשם יחד לראש דס"ג כדי שיוליד אותם ויתן להם המשך התפתחות.
3. כאשר עלו הרשימות לראש הס"ג הזיווג נעשה קודם על הנקודות דס"ג והפרצוף שיצא הוא למטה מטבור דא"ק, כי משם באו הרשימות.
4. הקומה שנולדה בעולם הנקודים היא ב'א' ולא בחי"ד כפי שהיה אפשר אולי לחשוב, ולכן נקרא עולם הנקודים ב"ן דחיצוניות בשונה מהב"ן שיש בפרצוף א"ק שהוא למטה מטבור.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 6 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"ז-שצ"ח – יז טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. ישנו הבדל בין הטעמים לנקודות דס"ג, שהטעמים אין בהם צ"ב ובנקודות יש.
2. הנקודות עלו לטעמים ומשם יחד לראש דס"ג כדי שיוליד אותם ויתן להם המשך התפתחות.
3. כאשר עלו הרשימות לראש הס"ג הזיווג נעשה קודם על הנקודות דס"ג והפרצוף שיצא הוא למטה מטבור דא"ק, כי משם באו הרשימות.
4. הקומה שנולדה בעולם הנקודים היא ב'א' ולא בחי"ד כפי שהיה אפשר אולי לחשוב, ולכן נקרא עולם הנקודים ב"ן דחיצוניות בשונה מהב"ן שיש בפרצוף א"ק שהוא למטה מטבור.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 5 עמוד שצה'

ו) והנה רצה להוציא גם מן מ"ה וב"ן שבו הפנימים, חיצוניותם לחוץ, ואז עלו כל בחינות ס"ג הפנימים, הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים, ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים, ואז אלו מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם, אל הטעמים עצמם דס"ג שאינם מלובשים תוך מ"ה וב"ן, והם בערך או"א אל ישסו"ת. כי כמו שלצורך עבור זו"נ מזדווגים או"א עילאין וישסו"ת נכללין עמהם, כן הכא, הטעמים דס"ג מזדווגים עם כל ע"ב, ומכ"ש שהנקודות תגין אותיות דס"ג מתחברים עמהם וטפלים להם, ולכן אינם עולים בשם דוגמת ישסו"ת הנ"ל. ואז מולידים בחי' ב"ן דחיצוניות ולבושם לחוץ. הרי נולדה הנקבה עתה תחלה.

ו) עלו כל בחי' ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים. ענין עליה הזו הוא כדרך עליות האורות שבהסתלקות א' אצל א"ק הפנימי, וכדרך עליות האורות דהסתלקות ב' אצל פרצוף הע"ב. שפירושו הוא הזדככות המסך מכל עביותו לגמרי עד שנשתוה לבחינת מסך של ראש, שהשתוות הזו נבחנת שהמסך וכל הרשימות הכלולים בו, עלו למלכות של ראש ונתכללו עמה שם בהזווג של ראש. וכן היה בפרצוף הס"ג הזה, כי אחר דמטי בהמלכות דס"ג, דהיינו שנזדכך המסך לקומת מלכות הנה הוא בא משם ומזדכך לגמרי מן כל עביותו ומשתווה להמלכות של ראש, ונפסק הזווג מהפרצוף וכל האורות מסתלקים להמאציל, הכל כמו שנתבאר לעיל ח"ד פ"ד באו"פ סעיף נ'. עש"ה. 

ונתבאר שם שהאורות מניחים אחריהם רשימות בעת הסתלקותם, גם נתבאר שהמסך מידי עברו בשעת הזדככות מספירה לספירה עד שמזדכך כולו ובא להראש, הנה הוא נכלל בהרשימות ההם, ע"ש. ונמצא כאן. אשר האורות דס"ג שנתלבשו בזו"ן הפנימים, הנה האורות הללו שכבר נתערבו בהעביות דבחי"ד שבכלים דלמטה מטבור, אע"פ שנסתלקו משם הניחו אחריהם רשימות. והרשימותהאלו דבחי"ד, נכללו בהמסך שעלה אל המלכות של ראש, ונמצא שבעת שעלה המסך למלכות של ראש, שהביא עמו גם הרשימות ההם דזו"ן הפנימים, הנק' מ"ה וב"ן הפנימים. 

וזה אמרו "ואז עלו כל בחינות ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן פנימים" היינו הרשימות של ט"ס התחתונות דס"ג גופיה המלובשים וטמונים תוך הרשימות דמ"ה וב"ן הפנימים שהם מבחינת עביות דבחי"ד ומתוך שהרשימות דאורות דס"ג מעורבות ונכללות ברשימות דמ"ה וב"ן, לכן עלו יחד כלולות במסך דס"ג אל המלכות של ראש ונתכללו שם בזווג העליון. כמו שמבאר והולך. 

ואין להקשות הרי נתבאר לעיל שפרצוף הס"ג נשאר בבחינת מטי ולא מטי הקבוע ותמידי, ואיך אומר כאן שגם בס"ג נוהג הסתלקות האורות כולם להראש. אמנם כבר ידעת שאין העדר ברוחני, וכל השינוים שאנו מבחינים בהרוחנים, הם רק ענין של תוספות הצורות, אבל צורה הקודמת אינה מתבטלת לעולם. וכן כאן כי אע"פ שנעשה גם כאן ענין הסתלקות האורות, אחר שנתערבו האורות דס"ג במ"ה וב"ן הפנימים, מ"מ הצורה דמטי ולא מטי התמידי נשארת על מקומה. 

ועלו עמהם מ"ה וב"ן הפנימים. כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך. כי הרשימות דס"ג נתערבו בהרשימות של מ"ה וב"ן, וכולם נכללו בהמסך. ועלו עמו יחד להראש. 

מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם. הנה המסך העולה להמלכות של ראש, להתכלל שם בזווג של ראש, כדי להתחדש ולהתפשט משם לפרצוף חדש, ע"ד שהיה בב' הפרצופים הקודמים: הע"ב והס"ג, הנה המסך הזה השיג עתה שם חדש, שהוא "מ"ן" שהוא ר"ת מיין נוקבין. והוא מטעם שנתבאר לעיל בדיבור הסמוך, אשר ב' מיני רשימות נתערבו כאן זה בזה, שהם רשימות האורות דס"ג שהם בחינת עביות דבחי"ב, עם רשימות האורות שנתלבשו במ"ה וב"ן הפנימים, שהם בחינת העביות דבחי"ד. ונודע שבחי' ב' ה"ס ה' ראשונה דהויה, והעביות דבחי"ד ה"ס ה' אחרונה דשם הויה. שהם ב' נקבות. ומתוך שהמסך בעת עלותו להתכלל בהזווג של ראש נכלל מב' נקבות אלו ביחד, ע"כ נקרא עתה בשם מיין נוקבין, לשון רבים, להיותו כלול מב' נוקבין. ותדע כי חיבור הזה גרם להיות עשרה כלים בהעשר ספירות, ותיקון ב' קוין, כמ"ש לקמן. וה"ס שיתוף מדת הרחמים בדין, כי ה' ראשונה ה"ס מדת הרחמים, וה' אחרונה ה"ס מדת הדין, והם באו עתה יחד במסך בזווג אחד. כמ"ש עוד לפנינו בהרחבה.

וזה אמרו, מ"ה וב"ן הם המ"ן שלהם. כלומר הם גרמו ענין המ"ן שנתחדש מכאן ואילך בהעולמות, משום שהם הזו"ן דא"ק הפנימי, שקומתו עד הכתר מחמת הבחי"ד שבו, כנודע. והם נכללו ובאו בהרשימו דבחי"ב שהם מהאורות דס"ג, ונכפלו יחד בהעביות שבהמסך שאז נקראו מ"ן כנ"ל. ודע כי מעת שנתחברו שוב לא נפרדו זה מזה לעולם, אלא כל ההבחן שבהם הוא רק בפנימיות ובחיצוניות, שלפעמים הבחי"ד טמונה בפנים, והבחי"ב או הבחי"א מבחוץ, ולפעמים הבחינה ב' טמונה מבפנים והבחי"ד מגולה מבחוץ כמו שהיה כאן בפעם הראשונה שנתחברו כמ"ש הרב כאן, "בחינת ס"ג הפנימים הטמונים תוך מ"ה וב"ן הפנימים" הרי שבחי"ב טמונה מבפנים והבחי"ד מגולה כלפי חוץ. ויתבאר עוד במקומו. 

סיכום: למדנו שכאשר רצו להמשיך את התהליך, היתה לנו איזושהי בעיה. גלגלתא ע"ב וס"ג יצאו למעלה מטבור. כולל מ"ה וב"ן העליון. נשאר הרבה ח"ג למטה מטבור שלא עובד להיות כלים דהשפעה. אז אי אפשר הלגיע לתיקון הרצוי. חלק מהרצון לא תוקן. זה כמו שאדם עושה עבודה, אבל הוא עובד רק על הדברים מלמעלה, ובפנים נשאר משהו שעדיין מאתגר מבפנים ומרגיש שלא תוקן ואם רוצה להתקדם צריך לתקן גם את הנקודה הפנימית. לא יכול רק לשים פלסטר מלעלה. אז גלגלתא, ע"ב ס"ג זה לא ממש פלסטר אבל זה בח' קטנות מאוד ביחס לח"ג העיקרי הנמצא למטה מטבור. אז גלגלתא ע"ב ס"ג פעלו רק על ג' בח' ראשונות. עכשיו קרה פה משהו שנקודות דס"ג ירדו למטה מטבור. כשירדו למטה מטבור הן היוו אפשרות להיפגש עם הרצונות הללו. יש לשים לב שמידת ההשפעה מאפשרת לי לפגוש את הח"ג שהוא רצון לקבל, מצד המותר. אם זה לא מצד המותר, ההשפעה, מה גורם לגלות את הרצונות הגדולים הללו? יסורים. אני מרגיש מיוסר מאוד אז אין ברירה אלא לפגוש את הרצונות האלה. מטעם הקדושה מה שקרה פה זה שאם מחליט שרוצה להשפיע, להיות אדם טוב, דווקא זה מפגיש אותי עם הרצונות הגדולים שלי ולרצות לראות איך לטפל בהם. פה מדגיש טיפול ברצונות יותר עמוקים. ב"א הרבה פעמים לא רוצים להשפיע או לפעול בערכים כי חוששים שאם יפעלו בערך הפנימי שלי אצטרך לפגוש רצונות שאני לא רוצה לתקן אותם ולא רוצה לדבר עליהם. לא רוצה להעלות דברים שאח"כ יצטרך לתקן אותם. לא לדבר על מה זה יהודי, או מה זה חזרה בתשובה או מה זה דת. לא מדברים על זה כי אם נגיע למסקנה שנכון, או צריך שינוי, אז אולי אצטרך להיות דתי. לא רוצים לדבר על מצוות, בעיקר לא דתיים, נמנעים מדיבור על מצוות. לא מדברים על זה אז זה לא מתעורר. על איזה דברים אתה לא רוצה לדבר? יש אנשים שלמשל שעולם הרגשות שלהם חסום. לא מספיק פתוחים לדבר על זה, כי אם ידברו יצטרכו לעשות שם גם איזשהו תיקון, ואז מעדיפים להסתיר, לא לדבר. אבל בקדושה מה שקורה, כשאתה בא להשפיע אתה רוצה לקבל לעצמך. אם אתה ישר ולא מרמה, אז מוצא שהתגלה מקום לעבודה. אם אתה משפיע בא לך למקום עבודה. זה מה שקורה פה – נקודות דס"ג, אחרי שהשתחררו מג' התלבשות, אחרי הזיכוך, ירדו למטה מטבור ובאו למקום של מ"ה וב"ן פנימי, למטה מטבור דגלגלתא, שם יש רשימות ד' ג' ששייכים לבניין הגלגלתא, לד', ובאו והתכללו עם הרשימות שלמטה מטבור, לשם ירדו להתכלל. איך הקשר נוצר עוד נלמד, אבל נוצר קשר.

עכשיו ס"ג ממשיך להזדכך, וכמו שלמדנו שכאשר יש הזדככות המדרגה, אז הרשימות עולות לראש. אז כמו פה (ציור) טבור עולה לראש ומעלה רשימות של כל מה שקרה בדרך, ובדרך קרה שהנקודות ירדו למטה מטבור, אז מעלה את הרשימות לראש, גם את זה שהיה למטה מטבור, ואז אם למטה מטבור היה התכללות עם ד' ג' שהיו למטה, אז מעלה רשימות אלה למעלה. כל הרשימות שעלו. עולות למעלה הרשימות, אז הראש שלמעלה עושה זיווג על רשימות אלה. ז"א אם מעלה רשימות מגלגלתא אז גלגלתא עושה זיווג ע"ב הפנימי כדי להוציא ע"ב חיצון. ע"ב מעלה רשימות ועושה זיווג כדי להוציא ס"ג חיצון. הזיווג נקרא ס"ג הפנימי, וזה נקרא מ"ה וב"ן הפנימי. שני מושגים – מ"ה וב"ן פנימי ומ"ה וב"ן דראש. דגוף ודראש. דראש זה מה שהראש עושה זיווג על אותה בח'.

ס"ג עולים אליו רשימות כדי לעשות זיווג, אז הרשימות שעלו הן נק' דס"ג. על זה רוצים לדבר. על הרשימות שעלו מנק' דס"ג לראש הס"ג. יודעים עליהם שהם ב' א'. יודעים גם שעברו צ"ב. ועוד משהו – מאוד עקרוני למהלך. שהם התכללו עם ד' ג' והעלו גם אותם למעלה. זה מאפשר לעבוד על ד' ג' אלה. מאפשר לקחת את הרצונות העמוקים האלה ולהתחיל לעבוד עליהם. ממשיכים את תהליך העבודה. תהליך זה אומר, שעלו פה 2 רצונות, 2 נקבות. אחת של ב' א', ועוד אחת של ד'. נקבה של ב' ששייכת לס"ג, ונקבה של ד'. זה כמו רות ונעמי. אם היא רוצה ומתעקשת להתכלל, שומרת על דביקות זו, אז נקראת יהודיה, כי יהודי זה שנובע ממלכות שהתכללה בבינה. אם לא, אם נשארת כערפה, אז יוצא ממנה גליית. אם היא מתכללת עם נעמי יוצא ממנה דוד המלך. ז"א אם אנחנו עושים את המהלך בקדושה, ומתכללים עם נעמי, אז אנחנו לא נפגוש את המלכות שפוגעת במצח. מצח זה רצון הרצונות, עביות דשורש, דמלכות שירדה למטה מטבור. אז מה יפגוש אותה? האבן, שהיא מלכות, אחת משמות הס"א, או ההתכללות עם נעמי, שם השם. כי אם היא מתכללת עם נעמי אז מתכללת עם י.ה.ו.ה. דוד בא ואומר שבא בשם השם, מהתכללות מלכות בבינה. אתה בא אלי עם חרב וחנית? עם ברזל? אני בא קטן במדרגה, אבל בשם השם, וזה מה שבסופו של דבר מנצח, למרות שכולם פוחדים מההשתוקקות הגדולה הפרטית, אומר שיכול לנצח אותה. איך לנצח את ההשתוקקות הפרטית הגדולה? אם בא בשם השם. לא אומר שאין השתוקקות, אבל מחליף אותה בשם השם, זה נקרא מעכשיו בקדושה, עליית מ"ן = ב' נקבות. באופן כללי. מיין נוקבין, בלשון רבים. ב' נקבות, ב' מים, ב' המתקות, כי מלכות התכללה בבינה. אבל יש כאן ב' נקבות שעולות. נוצרת מציאות שתמיד כשמעלה חיסרון בקדושה, מעלה אותו עם קשר שלי להשם. אם אני רעב, או צמא או עייף, תמיד יש קשר להשם. רוצה לשאול שאלה, או ילדים וכיוב' תמיד יש קשר להשם. בא בשם השם. לא תמיד יודע להכליל את זה וזו אחת המטרות. זו נקודה שקרתה כשמלכות עלתה לבינה לראש.

נקודה שניה היא שנוצרו 10 כלים במקום כלים אחד. ז"א שמלכות עלתה לבינה ויצרה התערבות של ההשתוקקות שנמצאת במלכות, שזה החיסרון בכ"א מהכלים העליונים. 

אמרנו שכל הבח' הראשונות – קו"י, י.ה.ו כולם אמצעי להוציא את המלכות, כמו שלמדנו באות נ' או"פ חלק א. ואם זה האמצעי להוציא את המלכות, ועכשיו המלכות עלתה לכ"א מהם, אז נהיה חיסרון פרטי בכ"א מהם. גם באמצעי יש חיסרון, אני רוצה להיות ב"א גדול כדי להיות משמעותי בחיים. רוצה הרבה שכל כדי להגביר אמונה, אבל אז אני מבין שיש פה גם סכנה – אם אקח את האמצעי הזה ואהפוך אותו למטרה. כמו כבוד למשל. כי למה אדם רוצה כבוד? כי זו צורת המשוב שלו מבחוץ. רוצה משוב מבחוץ. למה? צריך להגיע למטרה. בצ"ב גם על האמצעי נהיה רצון לקבל. אבל צריך לשמור שלא יהפוך מטרה. צריך משוב כדי להתקדם למטרה. לכן אדם צריך ללמוד, מצד שני לאתגר עצמו ולהתלהב לאמצעי אבל לא לשכוח את המטרה. זו דרך העבודה הנכונה.

מה עושים עם זה? על מה שקרה בראש לא דיברנו, אלא על הדבר המיוחד שקרה בעקבות הירידה של הנקודות דס"ג למטה מטבור, ואלה שתי תנועות עיקריות שנגרמו בגינה. א. שהתכללה עם ד' ג'. ב. שנוצרו 10 כלים.

שיעור 5 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"ה-שצ"ו – טז טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר יצאו גל' ע"ב וס"ג למעלה מטבור, נשארה כל המלכות שהיא עיקר הרצון, שהיא עקרת הבית, עדיין לא מתוקנת. נשאר חומר גלם שלא מתוקן.
2. היות ונקודות דס"ג הן מידה של השפעה, לאחר הסתלקות ג' דהתלבשות, הן יכלו לרדת למטה מטבור ולהיפגש עם הרצונות הגדלים שיש ללמטה מטבור כדי לעבד את החומר גלם הזה.
3. כאשר אדם משפיע או פועל בערך פנימי, אז התנועה הנפשית שנוצרת היא מפגש עם רצונות יותר עמוקים ויותר גדולים שמאפשרים לו ע"י זה להתקדם מפאת שיכול לתקן מקום יותר עמוק בתוכו.
4. נקודות דס"ג שבאו מב' התערבו עם למטה מטבור שהוא בחי"ד והעלו את הרשימות הללו לראש דס"ג.
5. מכאן והלאה כל עליה לראש תיקרא עלית מ"ן, דהיינו ב' נקבות. יוצא שהעלאת ביקוש צריכה להיות כלולה מצד הקדושה עם הפרטיות שלי ועם הערך הפנימי. כאשר הערך הפנימי צריך להיות היותר גדול מהפרטיות וע"י זה יוכל לתקן את הפרטיות. אם יקרא ח"ו ההיפך, אז תהה שבירה וכאוס. גם בעולם הפנימי.
6. בצ"ב עלית המלכות לבינה יצרה עשרה כלים במקום כלי אחד שהיה בעקודים.
7. הכלים שנוצרו הם חסרונות והשתוקקות לאמצעי ולא רק למטרה. מצד החיוב זה מאפשר לעבוד לאט לאט, כך שיהיה לנו גם חשק לאמצעי, מצד השלילה זה עלול לגרום לכך שהאמצעי יהפוך למטרה. ועל כל אדם לשמור על עצמו לזכור תמיד את המטרה שלשמה בא האמצעי כדי שיהיה מכוון לקבל על עצמו תמיד עול מלכות שמים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 5 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"ה-שצ"ו – טז טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כאשר יצאו גל' ע"ב וס"ג למעלה מטבור, נשארה כל המלכות שהיא עיקר הרצון, שהיא עקרת הבית, עדיין לא מתוקנת. נשאר חומר גלם שלא מתוקן.
2. היות ונקודות דס"ג הן מידה של השפעה, לאחר הסתלקות ג' דהתלבשות, הן יכלו לרדת למטה מטבור ולהיפגש עם הרצונות הגדלים שיש ללמטה מטבור כדי לעבד את החומר גלם הזה.
3. כאשר אדם משפיע או פועל בערך פנימי, אז התנועה הנפשית שנוצרת היא מפגש עם רצונות יותר עמוקים ויותר גדולים שמאפשרים לו ע"י זה להתקדם מפאת שיכול לתקן מקום יותר עמוק בתוכו.
4. נקודות דס"ג שבאו מב' התערבו עם למטה מטבור שהוא בחי"ד והעלו את הרשימות הללו לראש דס"ג.
5. מכאן והלאה כל עליה לראש תיקרא עלית מ"ן, דהיינו ב' נקבות. יוצא שהעלאת ביקוש צריכה להיות כלולה מצד הקדושה עם הפרטיות שלי ועם הערך הפנימי. כאשר הערך הפנימי צריך להיות היותר גדול מהפרטיות וע"י זה יוכל לתקן את הפרטיות. אם יקרא ח"ו ההיפך, אז תהה שבירה וכאוס. גם בעולם הפנימי.
6. בצ"ב עלית המלכות לבינה יצרה עשרה כלים במקום כלי אחד שהיה בעקודים.
7. הכלים שנוצרו הם חסרונות והשתוקקות לאמצעי ולא רק למטרה. מצד החיוב זה מאפשר לעבוד לאט לאט, כך שיהיה לנו גם חשק לאמצעי, מצד השלילה זה עלול לגרום לכך שהאמצעי יהפוך למטרה. ועל כל אדם לשמור על עצמו לזכור תמיד את המטרה שלשמה בא האמצעי כדי שיהיה מכוון לקבל על עצמו תמיד עול מלכות שמים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 4 עמוד שצה'

או"פ אות ד' עמוד שצד'

ד) השערות של הכתר מקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים: כבר נתבאר לעיל דף שצ"ב ד"ה והנה הגם. שהשערות נחלקים לב' בחינות: ראש, וגוף. שעד האזנים שהוא בינה נחשב לבחינת ראש, משום שמקום הזווג היה בנקבי העינים, שהם חכמה דראש, וע"כ נתפשטו האורות משם ולמטה אל האזן חוטם פה, לבחינת התלבשות, המכונה גוף. וכבר ידעת שההפרש מראש לגוף הוא רב מאד. וז"ש שהשערות נמשכים עד האזנים. כי עד שם נחשב לבחינת ראש, אבל מאזנים ולמטה כבר נחשב לבחינת גוף, כמ"ש והולך. 

שערות הזקן הנמשכים מן ס"ג הכולל הנקרא נקודים. וצריך שתדע שאלו האח"פ שיצאו מבחינת ראש לבחי' גוף כנ"ל, המה נקראים תמיד בשם ס"ג הכולל. והטעם הוא כמ"ש הרב לקמן. שכל הס"ג הזה דא"ק שאנו עוסקים בו נחשב כולו לבחינת ע"ב, חוץ מנקודות שבו, שהם חציו התחתון שמכונה לקמן בשם ישסו"ת, הוא לבדו נחשב לס"ג. שהוא לבדו יצא דרך נקבי עינים, לבחינת אח"פ דגוף, וישסו"ת הזה, הוא הנקרא בכל מקום ס"ג הכולל, והוא הראש של ע"ס הנקודים. כמ"ש לפנינו באורך. 

ונתבאר לעיל. אשר תחלת הזווג שבנקבי עינים, שהוציא האח"פ לבחי' גוף, הוא נעשה בראש הס"ג גופיה, אלא בסוד השערות: ששערות ראש עד האזנים נבחנים לבחינת ממטה למעלה שהוא ראש, ולפיכך, הוא נבחן עוד לבחינת ע"ב, כי עדיין לא ניכר בו שום שינוי מחמת עלית ה"ת לנקבי עינים, אבל מנקבי עינים ולמטה, שהם שערות הדיקנא, כבר נחשבים לבחינת אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לבחינת גוף, לכן האח"פ דשערות שמכונים בשם שערות דיקנא, הם לבדם נחשבים לס"ג הכולל, שהוא בחינת הנקודים. ועוד יתבאר כל זה לקמן בהרחבה, כי שם מקומם. 

וזה אמרו ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל, הנקרא נקודים. כלומר, שמבחינת האזנים ולמטה נמשכו שערות הזקן בבחינת ס"ג הכולל שנקרא נקודים, אבל אותם שערות שיוצאים מנקבי העינים, כלומר ממלכות שבחכמה ממטה למעלה, המה נחשבים עוד לע"ב, ואינם ענפי הס"ג הכולל, כנ"ל. באופן ששערות ראש הם ענפים הנמשכים מע"ב, ושערות דיקנא הם ענפים הנמשכים מס"ג הכולל. וזכור זה.

כללות ג' מוחין שבו. כלומר ג' ספירות הראשונות כח"ב של הנקודים, המה נעשים מן שערות הזקן הללו. ולא מעצמו, רק מן הכללות שבהם המקובץ בתיקון הד' דשערות הזקן, הנקרא שבולת הזקן. כמ"ש כל זה בהרחבה לקמן. וזה אמרו שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו.

ה) ונמשכין תחלה סוד הטעמים דס"ג, שהיא אח"פ עד טבורו. ואח"כ לא הוציא שאר בחינות לחוץ, יען כי הם מלובשים תוך מ"ה וב"ן כנ"ל, כדרך אורות ע"ב הכולל, שלא נתגלה ממנו רק השערות הנמשכים מע"ב של ע"ב הכולל, ושאר חלקם טמיר תוך ס"ג הכולל.

ה) ונמשכים תחלה סוד טעמים דס"ג שהוא אח"פ עד טבורו: כלומר כי תחלה מטרם שיצאו עוד ענפי הס"ג הכולל לחוץ, דהיינו שערות ראש ודיקנא, יצאו הטעמים דס"ג, שהם קומת אח"פ עד טבורו, שהם בחינת אור ישר ורחמים, כמ"ש באורך לעיל דף ש"צ באו"פ ד"ה והנה הס"ג, עיין שם שיש שם ג"כ בחינת זכר שקומתו עד החכמה, ומ"מ מכנה הפרצוף בשם אח"פ, כי עיקר האור והקומה נבחן מבחינת הנקבה, כי כל ההתפשטות להגוף הוא רק מבחינת הנקבה, שיש לה בחינות עביות דהמשכה, והנקבה אין לה אלא קומת אח"פ, שהוא קומת בינה. ומה שמסתיים על הטבור, כבר נתבאר שם באורך. ע"ש. 

שהם מלובשים תוך מ"ה וב"ן. וענין התלבשות זו, כבר נתבאר לעיל דף ש"צ ד"ה ותדע. כי הע"ב לא חזר ומילא הכלים שנתרוקנו מטבור ולמטה בא"ק הפנימי. מטעם שהע"ב אין לו המסך דבחי"ד, וע"כ אינו יכול להאיר מטבור ולמטה ששם מקום הבחי"ד. וע"כ נשארו הכלים דזו"ן הנמצאים בא"ק הפנימי מטבור ולמטה, בלי אור. אלא לאח"ז אחר שנתפשט הפרצוף ס"ג, הנה ט"ס תחתונות שלו, שאין בהם אלא רק קומת אור הבינה, שעל אור הזה לא היה הצמצום, המה שירדו למטה מטבור דא"ק ומלאו אור את הזו"ן אשר שם. עש"ה. וזה אמרו. שלא הוציא שאר הבחינות שלמטה מטעמים דס"ג, שהם הט"ס תחתונות דס"ג, יען הם מלובשים תוך מ"ה וב"ן. דהיינו כמבואר, שהט"ס תחתונות דס"ג, הם מלובשים בזו"ן שלמטה מטבור דא"ק הפנימי, שהמה נקראים מ"ה וב"ן. וזכור הדברים האלו, כי ענין התלבשות הזה דט"ס תחתונות דס"ג במ"ה וב"ן הפנימים, האמור הוא ענין יסודי לכל המקרים של העולם הנקודים.

סיכום: חזרנו על שיעור קודם והסברנו שערות רישא ושערות דיקנא. הסברנו שכאשר פרצוף ס"ג רצה הוציא את עולם הנקודים, הראש שלו התחלק לשערות רישא ושערות דיקנא. שערות רישא הן כנגד ענפי ע"ב. שערות דיקנא הן כנגד ענפי ס"ג. 

אומר, רק משערות דיקנא יצא עולם הנקודים, ולא משערות רישא. שערות רישא יותר מיוחסים לטעמים ודיקנא לנקודות ונקראים ענפי ס"ג, מהם ורק מהם, כי הם יצאו מצ"ב, יצא עולם הנקודים. למה לא משערות רישא? כיוון שכח הדין שפועל במסך שחילק את הראש, פועל רק ממקום הימצאו ולמטה, והרי עולם הנקודים צריך לצאת על המידע שיצא בצ"ב, ועל שערות רישא אין צ"ב, ולכן לא יכול להיות המקור והשורש של עולם הנקודים שצריך לצאת על צ"ב, לכן יוצא כולו על שערות דיקנא. שערות דיקנא עצמו התחלק לג"ע ואח"פ. ג"ע שלו מהם יוצא ראש מיוחד של מעבר בין העליון לתחתון, ודווקא על אח"פ של זיווג זה, הנקרא אח"פ שיבולת הזקן, מהם יוצא ראש עולם הנקודים והגוף יוצא מהגוף של פרצוף השערות, הנקראים שטח עליון ושטח תחתון. את הקשרים בין הפרצופים עוד לא למדנו, אבל מבינים שזה מבנה פרצוף השערות, הנקרא נקודים פנימים. 

כל שערות דיקנא מסתכלים עליו כפרצוף של ראש, תוך וסוף. והראש מתחלק לג"ע ואח"פ, והגוף לשטח עליון ושטח תחתון. המבנה חשוב כי דרכו נבין אח"כ את עולם הנקודים (ציור), כששערות שמס"ג שהוא שלם, יצאו שערות רישא, ענפי ע"ב, צ"א עם מסך ולמעלה, ועל אח"פ יצאו ג"ע ואח"פ, שערות דיקנא וענפי ס"ג הכולל שבו יש כבר צ"ב, וממנו יצא כפרצוף, בג"ע ואח"פ, שטח עליון ותחתון כעין גוף של המדרגה, והם אלה שמשפיעים לכל עולם הנקודים.

שטח עליון ושטח התחתון משפיעים לז"ת דנקודים, שיבולת הזקן משפיע לכתר דאבא ואמא בעולם הנקודים, וג"ע שהם אח"פ במקום יציאתם משפיעים לישס"ות. צריכים לדעת שרק משערות דיקנא יצא עולם הנקודים ולא משערות רישא. זו נקודה אחת עליה דיברנו בשיעור קודם.

דבר נוסף מספר לנו, אומר דעו שהס"ג עצמו גם מתחלק לטעמים ונקודות. עולם א"ק גם בנוי מגלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור, ואז יש להם צד שלמעלה מטבור, משם יצא מ"ה וב"ן העליון. לא מזכירים ומתחשבים בו, כי לא ממנו יצאה המשך המדרגה. גלגלתא התפשט עד הטבור וממנו ולמטה היה חומר גלם שעוד לא יכול היה לעבד. אמנם קיבל שם הארה אבל אחרי הביטוש, כדי שיוכל לעבד רצונות אלו יצאו ע"ב וס"ג, אבל כי לא היו רצונות בח' ד' לא התפשטו למטה מטבור, אז מקום למטה מטבור לא היה מי שיתקן. היות ונקודות דס"ג כן התפשטו למטה מטבור הן יכולות להמשיך את התיקון. קרה משהו ונגרמה התכללות ולכן יכולות לתקן מתחת לטבור. נוצרה אפשרות לתקן מקום זה ולכן יצאו פרצופים ועולמות למטה מטבור זה, כשלמעלה ממנו נשאר עולם א"ק ועולמות אבי"ע יצא מטבור ולמטה ממקום זה. לכן, כשבאים לתאר את עולם הנקודים, סומכים אותו על נקודות דס"ג ולא על טעמים דס"ג, שהוא נקרא ענפי ס"ג, או ס"ג הכולל, ורק ממנו יוצאת המדרגה של המשך ההשתלשלות שנקרא עולם הנקודים, ומשם אח"כ יוצאים אבי"ע. זו התשתית הראשונה, כדי שנבין שהכל מדובר מנקודות. החשיבות להמשך היא שמה שקרה בעולם הנקודים ובכל שאר העולמות ינבע ממה שקרה בצ"ב שנלמד אותו בהמשך. הוא מספר שיש פה צ"ב. נראה שעולם הנקודים יוצא מצ"ב ולכן יש חשיבות להבין נקודות דס"ג הוא המניע, השורש והחוויה שממנה התפתחו העולמות האחרים. על החוויה המיוחדת של צ"ב נלמד בשיעורים הבאים ונראה איך השפעת נקודים הפנימי על כל מה שיצא אח"כ בעולם הנקודים. 

שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"ד-שצ"ה – טו טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. ראש הס"ג שעושה זיווג כדי להוציא את עולם הנקודים מתחלק בשל צמצום ב' לשיערות רישא ושיערות דיקנא
2. שיערות רישא מיוחסים לטעמים דס"ג והם נקראים ענפי ע"ב ושיערות דיקנא מיוחסים לנקודות דס"ג והמה נקראים ענפי ס"ג
3. השיערות דיקנא עצמם בנויים כפרצוף שיש לו גל' ועינים ואח"פ וראש וגוף שנקרא שטח עליון ושטח תחתון.
4. עולם הנקודים מתחלק למספר ראשים וגופים בהתאם לשערות דיקנא. וכלל לא דרך שערות רישא.
5. כאשר מזכך פרצוף ס"ג הוא מעלה רשימות לראש. שבהן יש חלוקה לשנים:
א. הרשימות שלמעלה מטבור
ב' הרשימות שלמה מטבור.
6. מהרשימות שלמעלה מטבור יצאו פרצופים הנקראים מ"ה וב"ן העליון. שהם למעלה מטבור.
7. פרצופים אלו משלימים את עולם א"ק אולם היות ומהם אין את המשך ההתפשטות של העולמות, לכן כמעט ולא מדברים מהם בהמשך, אבל ראוי לדעת על קיומם.
8. הנקודות סד"ג המה נקראים ס"ג הכולל ומהרשימות שבאו מהם, יוצא מ"ה וב"ן התחתון הנקרא עולם הנקודים ובהמשך עולם אצילות וכל בי"ע.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"ד-שצ"ה – טו טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. ראש הס"ג שעושה זיווג כדי להוציא את עולם הנקודים מתחלק בשל צמצום ב' לשיערות רישא ושיערות דיקנא
2. שיערות רישא מיוחסים לטעמים דס"ג והם נקראים ענפי ע"ב ושיערות דיקנא מיוחסים לנקודות דס"ג והמה נקראים ענפי ס"ג
3. השיערות דיקנא עצמם בנויים כפרצוף שיש לו גל' ועינים ואח"פ וראש וגוף שנקרא שטח עליון ושטח תחתון.
4. עולם הנקודים מתחלק למספר ראשים וגופים בהתאם לשערות דיקנא. וכלל לא דרך שערות רישא.
5. כאשר מזכך פרצוף ס"ג הוא מעלה רשימות לראש. שבהן יש חלוקה לשנים:
א. הרשימות שלמעלה מטבור
ב' הרשימות שלמה מטבור.
6. מהרשימות שלמעלה מטבור יצאו פרצופים הנקראים מ"ה וב"ן העליון. שהם למעלה מטבור.
7. פרצופים אלו משלימים את עולם א"ק אולם היות ומהם אין את המשך ההתפשטות של העולמות, לכן כמעט ולא מדברים מהם בהמשך, אבל ראוי לדעת על קיומם.
8. הנקודות סד"ג המה נקראים ס"ג הכולל ומהרשימות שבאו מהם, יוצא מ"ה וב"ן התחתון הנקרא עולם הנקודים ובהמשך עולם אצילות וכל בי"ע.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 3 עמוד שצג'

ג) והנה מתחלה היה בא"ק כך: ג' ראשונות שבו, שהם ע"ב, כתר. ס"ג חכמה ובינה. וזה הס"ג, היה מחציו ולמטה שהם הנקודות שבו, מלובש מטבור ולמטה דא"ק תוך מ"ה וב"ן דא"ק. וכל זה הוא פנימיות א"ק: עצמות, אורות, וכלים.

ג) מתחלה היה בא"ק כך, ג"ר שבו שהם ע"ב כתר: הנה הדברים שבכאן הם אותו הענין המובא לעיל אלא בשינוי לשון, והעתקתים רק מפני שיש בהם איזה חידושים קטנים. וגם כאן סובב על פרצוף ס"ג דא"ק ומקשר בו גם פרצוף ע"ב דא"ק המלובש בו. וכבר ידעת, שפרצוף ס"ג מלביש מפה ולמטה דראש דע"ב, דהיינו לבחינת ג' הספירות חג"ת דגופא דע"ב. וזה אמרו, ג"ר שבו שהם ע"ב, כתר. כי חג"ת דע"ב המה שנעשים לג"ר דפרצוף הס"ג, אשר ראש הס"ג מלבישם מבחוץ, והפה, שהוא המלכות דראש הע"ב, הוא בחינת הכתר דראש הס"ג שממעל לו, והחג"ת דע"ב הם המוחין הפנימים שבו. כנ"ל. 

ס"ג חכמה ובינה. כלומר, שבפרצוף ס"ג עצמו יש חכמה ובינה, ואע"פ שכל קומתו של הס"ג, הוא רק קומת בינה בלבד, אמנם יש בו בחינת זכר ונקבה, כלומר שהמסך שעלה להמלכות דראש ע"ב, לצורך הזווג לפרצוף ס"ג, כלול מב' רשימות עליונות, שהם: רשימו דבחי"ג דהתלבשות לבד, ומחוסר המשכה, ורשימו שלמה דבחי"ב. ולכן נעשה עליהם ב' זווגים : הא' בקומת חכמה, והב' בקומת בינה, והמה נק' זו"ן, שהרשימו דבחי"ג דהתלבשות, שעליה יצאה קומת החכמה, נק' זכר, והרשימו דבחי"ב השלימה גם מבחינת המשכה, נק' נקבה, שעליה יצא עיקר האור דפרצוף הס"ג, שהוא קומת בינה. וזו"ן הללו, נתלבשו רק בכלי דכתר של הגוף דס"ג, ואין מגיע מהם ליתר הט"ס תחתונות דס"ג, כל כמה שלא נזדככו הזו"ן דכלי דכתר, לבחי"ב ולבחי"א. כמ"ש כל זה באורך לעיל דף ש"מ ד"ה ונבאר. עש"ה. 

וזה אמרו, "ס"ג חכמה ובינה" כי הפרצוף נקרא תמיד על שם ספירות העליונות שבו, כנודע, וכיון שהספירות זו"ן הנ"ל יש בהם קומת חכמה ובינה ע"כ נקרא הס"ג בשם חכמה ובינה. 

ומשמיענו בזה, כדי להבין מ"ש לקמן, אשר ס"ג הזה נעשה אח"כ לבחי' ע"ב, ונודע שהע"ב קומתו עד החכמה, ואיך אפשר שמס"ג יעשה ע"ב. וע"כ מזכיר כאן, שבס"ג זה, יש חכמה ובינה כי הזכר הוא בחי"ג דהתלבשות, שהוא בחינת ע"ב, ולפיכך נעשה אח"כ לבחי' ע"ב. וזכור זה. 

מחציו ולמטה שהם נקודות שבו מלובש מטבור ולמטה דא"ק תוך מ"ה וב"ן דא"ק. וצריך שתזכור הפירוש של טעמים ונקודות, המובאים לעיל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"א) כי התפשטות הראשונה אל הפרצוף, בטרם שהמסך מתחיל להזדכך, הוא מכונה בשם טעמים, והוא אור ישר ורחמים. אבל בשעה שהמסך מתחיל להזדכך, אשר אור העליון נמשך מהמאציל ומזדווג עם המסך במדרגות זיכוכו, הנה ד' הקומות היוצאות בעת ההיא, שהן חכמה בינה ז"א ומלכות, המה נקראים נקודות כי הם בחי' או"ח ודין. עש"ה ובאו"פ שם. ועי' באו"פ דף ש"ט ד"ה התפשטות.

ועם זה תבין שרק האורות שבכלי דכתר דגוף הס"ג מכונה בשם טעמים אבל כל הט"ס תחתונות שלמטה מכתר דגוף הס"ג, הן נקראות נקודות. גם ידעת שהכלי דכתר דגוף הס"ג מתפשט עד הטבור, כלומר, עד סיום רגלין דגוף דע"ב, שמקום הסיום הזה מכונה טבור. וזה אמרו, "מחציו ולמטה שהם הנקודות שבו מלובש מטבור ולמטה דא"ק" דהיינו הט"ס תחתונות שלו, כי כל הט"ס התחתונות מכונים כאן בשם נקודות, שהם כולם ירדו למטה מטבור ונתלבשו במ"ה וב"ן הפנימים דא"ק. כמ"ש היטב לעיל דף ש"צ בד"ה אבל פרצוף. עש"ה. 

וכל זה הוא פנימיות א"ק. כלומר, שכל זה הוא בחינת פרצוף הס"ג בבנינו עצמו, שאין בכלל זה הענפים שיוצאים לחוץ ממנו, שאותם הוא מבאר לאחר מכן.

ד) ואח"כ הוציא בחינות החיצוניות להלבישו. ותחלה הוציא אורות מע"ב הכולל הפנימי, שהוא השערות של הכתר, המקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים, כנודע. ואח"כ הוציא שערות הזקן הנמשכים מס"ג הכולל הנקרא נקודים, שמהם נעשו כללות ג' מוחין שבו.

ד) השערות של הכתר מקיפים ראשו מבחוץ עד המצח ועד האזנים: כבר נתבאר לעיל דף שצ"ב ד"ה והנה הגם. שהשערות נחלקים לב' בחינות: ראש, וגוף. שעד האזנים שהוא בינה נחשב לבחינת ראש, משום שמקום הזווג היה בנקבי העינים, שהם חכמה דראש, וע"כ נתפשטו האורות משם ולמטה אל האזן חוטם פה, לבחינת התלבשות, המכונה גוף. וכבר ידעת שההפרש מראש לגוף הוא רב מאד. וז"ש שהשערות נמשכים עד האזנים. כי עד שם נחשב לבחינת ראש, אבל מאזנים ולמטה כבר נחשב לבחינת גוף, כמ"ש והולך. 

שערות הזקן הנמשכים מן ס"ג הכולל הנקרא נקודים. וצריך שתדע שאלו האח"פ שיצאו מבחינת ראש לבחי' גוף כנ"ל, המה נקראים תמיד בשם ס"ג הכולל. והטעם הוא כמ"ש הרב לקמן. שכל הס"ג הזה דא"ק שאנו עוסקים בו נחשב כולו לבחינת ע"ב, חוץ מנקודות שבו, שהם חציו התחתון שמכונה לקמן בשם ישסו"ת, הוא לבדו נחשב לס"ג. שהוא לבדו יצא דרך נקבי עינים, לבחינת אח"פ דגוף, וישסו"ת הזה, הוא הנקרא בכל מקום ס"ג הכולל, והוא הראש של ע"ס הנקודים. כמ"ש לפנינו באורך. 

ונתבאר לעיל. אשר תחלת הזווג שבנקבי עינים, שהוציא האח"פ לבחי' גוף, הוא נעשה בראש הס"ג גופיה, אלא בסוד השערות: ששערות ראש עד האזנים נבחנים לבחינת ממטה למעלה שהוא ראש, ולפיכך, הוא נבחן עוד לבחינת ע"ב, כי עדיין לא ניכר בו שום שינוי מחמת עלית ה"ת לנקבי עינים, אבל מנקבי עינים ולמטה, שהם שערות הדיקנא, כבר נחשבים לבחינת אח"פ שיצאו מהראש ונעשו לבחינת גוף, לכן האח"פ דשערות שמכונים בשם שערות דיקנא, הם לבדם נחשבים לס"ג הכולל, שהוא בחינת הנקודים. ועוד יתבאר כל זה לקמן בהרחבה, כי שם מקומם.

סיכום: בשיעור הקודם למדנו שכדי שגלגלתא יוציא את ע"ב היה צריך פרצוף אמצעי שנקרא ע"ב הפנימי. כדי שע"ב יוציא את ס"ג צריך פרצוף אמצעי שנקרא ס"ג הפנימי. כדי שס"ג יוציא את פרצוף הנקודים הוא צריך נקודים הפנימי. 

היום רוצים ללמוד על נקודים הפנימי. כתוצאה ממה יוצא כל פרצוף, ע"פי הרשימות שבאו מהתחתון. אנחנו יודעים שעל הרשימות של הטעמים לא יוצא פרצוף. יוצא רק לפי הנקודות, כמו למשל גלגלתא שיצא על ד' טעמים יצאו על ד', אז הפרצוף הבא שהוא ע"ב יוצא על ד' ג'. אותו דבר בס"ג. ע"ב היה ד' ג', אבל הפרצוף אחריו ס"ג היה ג' ב', כי הנקודה הראשונה היוצאת בע"ב נקראת ג' ב'. יוצא שכל פרצוף יוצא על בח' הנקודות של הפרצוף הקודם ולא על הטעמים. כי טעמים עליהם היה ביטוש ואי אפשר להוציא שוב עליהם, לכן מוציאים על הנקודות. אמנם נשאר רושם של הטעמים של ההתלבשות שלו, אבל הוא מופיע בנק' הראשונה. המסקנה היא שכדי להבין מה קרה בנקודים צריך להבין מה קרה בנקודות דס"ג. לצורך זה מספר לנו שלפרצוף הס"ג יש טעמים ונקודות. אומר, שהטעמים של ס"ג יוצאים רק עד הטבור. והנקודות של ס"ג מתפשטות למטה מטבור. את הנקודה הזו אנחנו רוצים להבין: מדוע טעמים נמצאים מתפשטים רק עד טבור דא"ק ונקודות ס"ג למטה ממנו. לזה יש השלכות לאחר מכן. אומר, הזכרנו בשיעור הראשון שע"ב לא מתפשט למטה מטבור כי יש לו ג' עביות, ואם מחלק רק לצורך הבנה, את הזכר והנקבה של ע"ב, שהוא ד' ג', אז צד הזיווג של ד' אין לו בעיה להתפשט למטה מטבור כי יש לו ד'. הפחד שלו שאם יתפשט למקום שיש שם חמרי גלם שעוד לא עובדו, ירצה את חומרי הגלם האלה, כמו שנפגש עם מציאות שלא יכול עדיין לעבד אותו. יתנו לו להכנס לחנות יהלומים בלי כסף. יתנו לו להכנס לחנות יוקרה, אומר שאכנס לשם וארצה לקנות את החליפה היקרה ואין לי את הכסף המספיק לקנות אותה. אבל מאוד רוצה אותה, אז מה עושה, עלול לרצות לגנוב אותה, ולכן לא יכנס כלל לחנות כזו, כי אין את המסך כדי לשלם על המציאות הזו. 

לכן, ע"ב אומר שאינו מתפשט למטה מטבור דגלגתא, בגלל ג' דעביות המגביל אותי. אם כלל לא הייתי רוצה לקנות חליפה, אולי רק לתקן את החשמל בחנות, אז יכול להיכנס כי אני חשמלאי. אם היה לי תפקיד לגמרי אז בסדר, אבל אם בא לקנות ונכנס למקום אסור, כי ג' וד' זה רצון לקבל. אומר שאם אכנס למקום של רצון לקבל, עלול לרצות לקבל בע"מ להשפיע בח' ד', כמו חטא אדה"ר. אומר שלא יורד למקום הזה.

ס"ג גם לא יורד למקום זה, למרות שהוא השפעה, כמו החשמלאי שם, או המלצר במסעדה. לא בא לאכול או לקנות, אז למה פוחד. אומר שיש לו גם צד של קונה. החשמלאי יש לו גם ג'. לא בא רק לתקן אלא יכול גם לרצות לקנות. יש לו ארנק. אומר שאם החשמלאי הזה יש לו ג' דהתלבשות אז מפריע לו לרדת למטה מטבור. אומר שיש עדיין עניין זה שלא רק חשמלאי אלא גם קונה מפעם לפעם במקומות שמגיע אליהם. אבל, כשס"ג התחיל להזדכך אז נעלם ממנו ג' התלבשות ואם כך אז יש לו רק ב' אז יכול להתפשט למטה מטבור כי הוא רק השפעה, ומתוך שכך אינו מתכלל ברצון לקבל שבנה"י דא"ק, אז מותר לו להתפשט למטה מטבור.

זו נקודה אחת למה ס"ג יכול להתפשט למטה מטבור. אומר עוד ידיעה, שגם שטעמים דס"ג מתפשט למטה מטבור דע"ב. ע"ב פחד להתפשט למטה מטבור אז עשה לו סייג לא להתפשט. הבנו למה למטה מטבור דא"ק לא מתפשט בגלל ג' דהתלבשות, אבל למה למטה מטבור דע"ב הוא מתפשט, אומר, שכיוון ג' התלבשות לא מפריע לו להתפשט למטה מטבור, יש לו ג'. למה לב' לא מפריע? מאותו טעם שאמרנו לגבי למטה מטבור. לב' לא מפריע כי הוא השפעה. כמו החשמלאי שלא קונה כלום, אז אין לו בעיה שלא מתכלל עם הרצונות של גלגלתא. לכן מי שהולך למקום אבל הוא בתפקיד מיוחד, אז יש לו היתרים שאין לכל אחד אפשרות ללכת לשם. לכן, כשבא נקודות דס"ג וג' התלבשות הזדכך וכבר לא מפריע, אז הפרצופים שיוצאים בזמן הסתלקות המדרגה, בנקודות, הם יכולים גם להתפשט למטה מטבור. בגלגלתא, עד הטבור ולא יותר כי הכל רצון לקבל. אותו דבר בע"ב, אבל בס"ג כשאין ג' התלבשות אין מה שיפריע להתפשט למטה מטבור, ולכן נק' דס"ג מתפשטות גם למטה מא"ק. כתוצאה מזה קרה צ"ב – עוזב את כל מה שקרה למטה מטבור דא"ק, ואומר למטה מטבור דא"ק קרו כל מיני דברים, אבל אנחנו רוצים עכשיו לבדוק מה קורה בפרצוף שמוליד, או בפרצוף הזה שבונים – השערות, שמוליד את עולם הנקודים. זה למדנו באות ד' למעלה, וזה הסיכום:

אומר שבגלל שקרה צ"ב בנקודות דס"ג, שמלכות עלתה לבינה וחצתה את המדרגה, בגלל זה הרשימות שעלו מהנקודות העלו מידע שצריך לצאת ראש קטן, דהיינו הזיווג, במקום שיהיה בפה כמו בכל שאר המקומות שהוציא פרצוף מפרצוף, ראינו שפרצוף מפרצוף יצא על בח' הפה. למשל, כשאני מסתכל על גלגלתא שצריכה להוליד את ע"ב אז הזיווג היה בפה. וכשע"ב רצה להוליד את ס"ג אז ס"ג הפנימי יצא במקום פה של ס"ג. אבל כשס"ג רוצה להוליד אז בא לו מידע מהנקודות. מידע שמלכות עלתה לבינה, ואם כך, אז חצתה את המדרגה, אז גם בראש צריך לחצות את המדרגה. ומזה הוא סוער מאוד, וזה נקרא שערות. כשבא להוליד את נקודות הפנימי, עשה זיווג רק בנקבי עיניים ולא בפה. אז הגלגלתא ועיניים של זיווג זה נקרא שערות רישא, מהם לא התקבל כלום בנקודים. הם נשארו למעלה. כל הנקודים יצא על בח' שערות דיקנא (הזקן) שהן האח"פ של המדרגה. הן עצמם גם עושים זיווג על צ"ב, והיות שכך אז גם הם מתחלקים לג"ע ואח"פ. ג"ע של שערות דיקנא ואח"פ של שערות דיקנא. אז ג"ע הן אח"פ אבל של הראש הראשון שהיה, אז נקראים אח"פ במקום יציאתם. הם בח' ראש. ואם כך אז נראה שהם ישפיעו בנקודים על איזשהו ראש ראשון שהוא באמת כמו נעתק מהשגה. נקרא ראש א' ישסו"ת. נראה בהמשך.

בינתיים יודעים שהפרצוף הזה מתחלק. רק שערות דיקנא מתחלקות. שערות רישא יצאו למעלה, בהם לא עוסקים יותר. שערות דיקנא יצאו מג"ע אח"פ ומהן יצא גוף. יש התפ' למטה מהחזה – שטח עליון, והתפ' עד טבור – שטח תחתון. זה הפרצוף. לזכור שערות רישא, שערות דיקנא שמתחלקים בג"ע ואח"פ לגוף שנקרא שטח עליון ושטח תחתון. מזה יצא עולם הנקודים (ציור) יש השפעות לעולם הנקודים, והשפעות של מה שיצא מהתכנית. מה שיצא מהכח לפועל, וזה מעניין ללמוד גם את התכנית כי לפיה נבין איך בדיוק יצא מהתכנית לפועל, ואיך בנויה התכנית, על זה נרחיב בשיעור הבא. 

שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"ג-שצ"ד – יג טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור זה אנו מבקשים להסביר שני דברים עיקריים
א: את העניין שטעמים דס"ג מתפשט על הטבור דא"ק שהוא מקום סיום רגלין דע"ב
ולעומת זאת נקודות דס"ג מתפשטות גם למטה מטבור דא"ק
ב: כיצד מחולק פרצוף השערות שהוא נקודים הפנימי, דהיינו מה שס"ג עושה זיווג כדי להוציא את פרצוף הנקודות.
2. ע"ב לא התפשט למטה מטבור דא"ק מפאת ג' דעביות שבו, שחושש שאם ירד למטה מטבור ירצה לתקן רצונות של בחי"ד ואין לו על זה מסך.
3. לטעמים דע"ב יש ג' דהתלבשות שהוא גם רצון לקבל ולכן חשש מפאת זאת לרדת למטה מטבור דא"ק, מאותו טעם של ע"ב.
4. טעמים דס"ג יכול היה להתפשט למטה מטבור דע"ב, היות וב' דעביות הוא השפעה ואינו מפריע לו לרדת למקום זה. וג' דהתלבשות ודאי לא מפריע להתפשט לע"ב.
5. לאחר הביטוש עם הזדככות ג' דהתלבשות, נעלם הגורם המפריע להתפשטות למטה מטבור ולכן הנקודות שיוצאות ללא ג' דהתלבשות יכולות להתפשט למטה מטבור כי הן בחינת השפעה.
6. פרצוף השערות יוצא עפ"י האינפורמציה שהעלה המסך מהנקודות. באינפורמציה זו ישנו ענין של צמצום ב' שחצה את המדרגה לשניים (טרם למדנו, נלמד בהמשך)
7. הזיווג בראש הס"ג יצא על נקבי עיניים, כאשר גל' ועיניים הם מבחי' שיערות רישא והאח"פ הם שערות דיקנא.
8. משערות רישא לא היתה השפעה לעולם הנקודים, אלא רק משערות דיקנא.
9. שיערות דיקנא מחולקות באופן הבא:
גלגלתא ועיניים אח"פ שבמקום יציאתן.
אח"פ של שערות דיקנא, אח"פ שלא במקום יציאתן, שנקראים גם שיבולת הזקן.
הגוף של פרצוף שערות דיקנא מחולק לשנים
עד החזה נקרא שטח עליון ומתחת לחזה, עד לטבור נקרא שטח תחתון.
10. כל פרצוף השערות דיקנא הוא התכנית שלפיה יצא עולם הנקודים ואת זה נלמד בשיעורים הבאים.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"א-שצ"ב – יב טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כל עולם הנקודים יוצא מהפרצוף העליון לעולם הנקודים שהוא ס"ג. ולכן אנו לומדים את התמורות הנעשות בס"ג
2. פרצוף ע"ב אינו יכול להתפשט למטה מטבור דא"ק היות ויש לו חכמה שעליה היה צמצום. ואם יתפשט למטה מטבור, ירצה לתקן רצונות של בחי"ד ויפול וישבר.
3. טעמים דס"ג אינו יכול לרדת למטה מטבור דא"ק בגלל ג' דהתלבשות שיש בו שהוא מדרגת חכמה, כפי הטעם לפרצוף ע"ב.
4. לאחר הביטוש שהזדכך הג' דהתלבשות, ויצאו הנקודות, הן יכולות להתפשט למטה מטבור היות והסתלקה המניעה של ג' דהתלבשות ע"י הביטוש.
5. הפרצוף שיוצא בראש הס"ג כדי להוליד את עולם הנקודים, יוצא בנקבי עינים של ס"ג, דהיינו שהמלכות שהיא הפה עלתה מתחת לחכמה ושם עשתה את הזיווג
6. עליית מלכות לנקבי עיניים נעשתה בעקבות צ"ב שנעשה בנקודות דס"ג (שעוד לא למדנו את התהליך) ובעקבות כך האימנפורמציה שעלתה לראש, שאי אפשר לעשות זיווג על מדרגה שלמה. אלא רק על חצי מדרגה.
7. פרצוף זה נקרא פרצוף השערות כאשר הוא מתחלק באופן הבא:
א – הגל' ועיניים דראש, שהם נשארו ראש, הם נקראים שערות רישא וענפי ע"ב
ב' האח"פ דראש, יצאו לבחינת גוף והם הנקראים שערות דיקנא.
8. עולם הנקודים מתהווה ונעשה רק משערות דיקנא ולא משערות רישא.

בס"ד

חלק ו' שיעור 2 עמוד שצא'

המשך או"פ, אות א', עמוד שצ' טור ב'

והנה הס"ג מתחלק בעצמו לטעמים ולנקודות, שהם הכתר דגוף, והט"ס תחתונות דגוף שמחכמה ולמטה, כנ"ל דברי הרב דף ש"ט אות כ"ד. ובאו"פ שם ד"ה התפשטות האור. עש"ה כי רק התפשטות הראשונה של הפרצוף בטרם שהתחיל להתמעט הוא אור ישר של אותו הפרצוף, המכונה אור רחמים. אבל מאותו הרגע שהתחיל להזדכך המסךולהתמעט מקומתו, אע"פ שאור העליון אינו פוסק מלהזדווג עמו בד' הבחי' של זיכוכו, ומוציא על דרכו ד' הקומות חכמה ובינה וז"א ומלכות. אמנם הם כבר אינם בחינות אור של רחמים. וע"כ המה מכונים נקודות. 

ומתוך שהאורות נתלבשו בהספירות של ג' הפרצופים הראשונים גע"ס דא"ק רק בדרך מטי ולא מטי, דהיינו מתחלה התפשט האור רק לכלי דכתר, ואח"כ דלא מטי בכתר שפירושו שנזדכך מדת העביות של המסך שלו, אז מטי האור בחכמה. הרי שרק בכלי דכתר נתפשט האור בבחינת רחמים המכונה טעמים, אבל בכלי דחכמה לא הגיע האור אלא אחר הזדככות המסך והתמעטות הקומה, וכן ביתר הספירות. לפיכך נקראים כל הספירות שלמטה מכתר בשם נקודות להיותם כבר מבחינות או"ח ודין. כמ"ש זה באורך בדברי הרב לעיל חלק ד' פ"ג. ע"ש כל ההמשך. 

ונתבאר לעיל באו"פ חלק ה' דף ש"מ ד"ה ונבאר. שב' אורות ירדו ונתלבשו בכלי דכתר הנקראים זו"ן, שהזכר יש לו בחי"ג דהתלבשות וקומה שלו עד החכמה, והנקבה יש לה עביות של בחי"ב וקומתה עד הבינה, עש"ה. 

ולפיכך גם הכלי דכתר הוכרח להסתיים על הטבור בשוה עם רגלי ע"ב, שהוא מאותו הטעם האמור אצל הע"ב, כי מתוך שהזכר יש לו שם בכלי דכתר קומת החכמה, הנה חל עליו הצמצום, כמו על פרצוף ע"ב, ומוכרח להסתיים למעלה מטבור, כי אינו יכול להאיר אל הכלים דזו"ן דבחי"ד. 

והנך מוצא שמ"ש הרב לקמן שפרצוף הס"ג מתפשט עד רגלי א"ק, הנה זה אמור רק על בחינות הנקודות דס"ג שהם ט"ס התחתונות מחכמה ולמטה, אבל הטעמים דס"ג, שהם כתר של הגוף דס"ג, נפסק על הטבור, כי אינו יכול להאיר מהטבור ולמטה, משום אור החכמה אשר בו, כנ"ל. רק אחר שנזדכך הזו"ן דכתר מבחי"ג ובחי"ב שבהם, אל בחי"ב ובחי"א, שזה ניתן להכלי דחכמה דס"ג, שבאורות האלו כבר אין שם מקומת החכמה ולא כלום, אז נתפשטו האורות ההם דס"ג אל הכלים דזו"ן שבא"ק הפנימי ממטה מטבור. וכן האורות שבשאר הקומות בינה וז"א ומלכות. 

והנה נתבאר להלן בדברי הרב אשר אלו ד' הקומות : חו"ב וז"א ומלכות דס"ג, שנתפשטו למטה מטבור, חזרו ועלו אל מקום הטעמים דס"ג שלמעלה מטבור, ולא נתפשטו יותר מטבור ולמטה. וזה אמרו כאן שהס"ג מסתיים על הטבור. שכונתו לאחר עליות האורות למעלה מטבור. כנ"ל. ועליות האורות האלו הם הנקראים לקמן בשם צמצום נה"י. והבן כל הנ"ל היטב, וחזור על הדברים עד שיהיו כמו מונחים בקופסא, כי תצטרך לכל הנ"ל בכל מלה ומלה שבביאור הנקודים ושביה"כ. ואי אפשר לחזור בכל פעם על אריכות כזו. 

ומ"ה וב"ן דיליה מטבורא ולמטה כנגד זו"ן דאצילות. היינו הע"ס דנקודים, שהם נבחנים, לבחינת מ"ה וב"ן של ס"ג הזה. כמ"ש במקומו. והם בהשוואה אל הזו"ן דאצילות, המלבישים לפרצוף א"א, ג"כ מטבורו ולמטה. וטעם כל דברים האלו, יתבאר לקמן בע"ה.

ב) והנה עד"ז שבפנימיותו, כן הוא באורות שיוצאים ממנו שהם ענפיו כנזכר, כי שערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי ס"ג, שבהם כלולים או"א שבין שניהם לקחו בינה דמ"ה אחר התיקון, שהוא שם ס"ג הכולל שניהם, והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א. והבן זה מאד כי כן הוא כאן. ואז עדיין היה מתפשט ס"ג עד רגלי א"ק.

ב) שערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי ס"ג:  ענין שערות ראש ודיקנא הללו לא יצאו תכף עם אצילותו של פרצוף, אלא אחר צמצום נה"י ועלית ה' תתאה לעינים, שיתבאר לקמן, כי ה"ת שהיא המסך המשותף מבחי"ב ובחי"ד יחד, עלתה לחכמה דראש הס"ג, המכונה עינים, ונזדווג שם עם אור העליון, והעלה או"ח מחכמה לכתר, דהיינו מעינים לגלגלתא, הממשיך רק קומת הז"א. והנה אז נתחלקו הע"ס דראש הס"ג: לגלגלתא ועינים, ולאזן חוטם ופה. כי להיות שנעשה  מקום הזווג בהעינים, ושמשו העינים במקום הפה דראש, הנה נעשו ג' הספירות אח"פ, לבחינת גוף. ומקבלים מהמלכות הזו העומדת בעינים, המשפעת להם ממעלה למטה, ולא נשאר שם בבחינת ראש, דהיינו מבחינת ממטה למעלה, רק ב' הספירות : גלגלתא ועינים לבד. הרי שהע"ס דראש, נתחלקו לב' בחינות : ראש, וגוף. כי רק הכתר וחכמה מהם, נשאר לבחינת ראש, אבל בינה ז"א ומלכות שבהם, יצאו מבחינת הראש, ונעשו לבחינת ספירות דגוף. 

והנה הגם שהזווג הזה החוצה את הע"ס דראש לב' בחינות ראש וגוף, נעשה בהחכמה דראש הס"ג גופיה, עכ"ז בו עצמו לא נעשה שום שינוי, כי אין העדר ברוחניות, כנודע. אלא רק תוספת נעשה כאן, כי נבחנות לע"ס דענפים שעל הראש דס"ג, המכונים ע"ס דשערות, והמה הם שנחלקו על ב' בחינות ראש וגוף הנ"ל, אשר כתר וחכמה שבהם, שנשארו בבחינת ראש, נבחנים לענפי ע"ב בבחינת שערות ראש, וג' הספירות שבהם שהם אח"פ, שנעשו לבחינת גוף, הם נבחנים לבחינות שערות דיקנא. ולענפי ס"ג.

וזה אמרו ושערות ראשו כנגד ענפי ע"ב, ושערות דיקנא הם מאח"פ, כנגד ענפי ס"ג. היינו אותה התחלקות הע"ס של ראש לב' בחינות: גו"ע, ואח"פ, שנתהוה בראש הס"ג, כנ"ל, הנה התחדשות הזו, מכונה בשם שערות שבחינות גלגלתא ועינים שנשאר בבחינת ראש, נחשב לענפי ע"ב. ובחינת אזן חוטם פה שבהם, שיצאו לחוץ מהראש, נחשבים לענפי ס"ג. וטעם הדבר יתבאר לפנינו. 

שבהם כלולים או"א, שבין שניהם לקחו וכו', והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א. משמיענו כאן, שכמו או"א דאצילות נכללו ויצאו מהע"ס דדיקנא דא"א, כן הע"ס דנקודים יצאו מסוד שערות דיקנא דראש הס"ג. ותדע שיש ג' בחינות או"א: שהם או"א הפנימים, ואו"א עילאין, וישסו"ת. וכל אלו הג' הם כלולים בשערות דיקנא. כי יש י"ג תיקוני דיקנא, שהם ג' הויות, כלומר, ג' בחינות של ע"ס, שהע"ס הראשונות הן בבחי' ד' תיקונים הראשונים המסתיימים על שבולת הזקן, ומשבולת הזקן הזה יצאו או"א הפנימים, שהם הג"ר דנקודים. ומהע"ס השניות, שהם ד' תיקונים האמצעים, המסתיימים על מזל העליון הנקרא נוצר חסד, יצאו או"א עילאין, ומהע"ס האחרונות, שהם ה' תיקונים תתאין המסתיימים במזל התחתון הנקרא ונקה. יצאו ישראל סו"ת דאצילות.

וזה אמרו "והם נכללים במזלא דדיקנא דא"א". כי או"א הנ"ל נקראים ביחד אבא, וישסו"ת הנ"ל נקראים יחד אמא. ואבא נכלל במזל העליון כנ"ל, ואמא נכללת במזל תחתון כנ"ל ונמצאו שניהם כלולים במזלא. אבל בד' תיקונים עילאין המסתיימים על שבולת הזקן, הנה הם שייכים לאו"א הפנימים, כנ"ל, ומהם יצאו רק הג"ר דנקודים, שהם בחינת או"א הפנימים. וזכור הדברים, כי תצטרך להם בכל מלה ומלה הבאים לקמן.

ואז עדיין היה מתפשט ס"ג עד רגלי א"ק: כבר נתבאר זה לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג. עש"ה.

סיכום: למדנו שפרצוף ס"ג מחולק לטעמים ונקודות. טעמיו לא מתפשטים למטה מטבור והנקודות כן מתפשטות למטה מטבור דא"ק. הסיבה היא היות ולס"ג יש ג' ב' גם ג' דהתלבשות של חכמה לא יכול להתפשט למטה מטבור כי אין לו מסך של בח' ד'. אם יתפשט למטה מטבור יתפשט למקום מצומצם שאסור לקבל, אומר שלא יכול להתפשט ואז לקבל. אם היה מסך דבח' ד' היה יכול לדחות את האור שיש שם ולא לקבל, אבל והיות ואין מסך על בח' ד' יהיה חייב לקבל ואז ישבר. אותו דבר למדנו על פרצוף ע"ב, היכן שיש חכמה לא יכול להתפשט למטה מטבור כי אז יהיו רצונות של חכמה בלי מסך ולא יוכלו להתפשט. גלגלתא כן יכול להתפשט לשם כי יש לו מסך על בח' ד'. להם אין מסך כזה ולכן לא יכולים להתפשט. ע"ב לא יכול להתפשט מצד ג' דעביות, אחרת כן יכול היה. ס"ג לא יכול להתפשט בגלל הג', בקיצור ע"ב וטעמים דס"ג לא יכולים להתפשט למטה מטבור. זו הידיעה הראשונה בשעור זה. נקודות דס"ג יוצאים על ב' א', אין שם חכמה אז יכולים לרדת ממטה דטבור. יש לזכור שיש חשיבות גדולה לכך שס"ג וע"ב לא מתפשטים למטה מטבור כי הארת צ"א שיכולה להיות היא גדולה, עליה נדבר בהמשך – על החזרת הגדלות ולקיחת האורות מהם. יש חשיבות גדולה שיש מקום ששמור למעלה שנותן איזושהי סוג של גדלות כזו שאנחנו לא יכולים ממש לגעת בה, אבל יודעים שהיא שם.

ידיעה שניה שלנו לשיעור זה, שכמו שלמדנו כל פרצוף עושה זיווג כדי להוליד את הפרצוף הבא. גלגלתא עושה זיווג של ע"ב הפנימי כדי להוציא את ע"ב החיצון. פרצוף ע"ב עושה פרצוף ס"ג הפנימי כדי להוציא את ס"ג החיצון, ופרצוף ס"ג עושה זיווג כדי להוציא את עולם הנקודים. זה נקרא 'ענפיו'. הענפים שלו נקראים פרצוף השערות שיצאו ממנו החוצה. פרצוף זה נקרא כך כי הוא סוער, כי בצ"א הזיווג נמצא בפה על כל המדרגה, הנקראת ג"ע אח"פ, אבל כשצריך לעשות זיווג של ראש הס"ג כדי להוציא את עולם הנקודים, צריך לעשות זיווג על נקבי עיניים, כי המידע שעלה מנקודות דס"ג, יש צ"ב במדרגה שנחלקה על ידיו. ז"א שכשירדו נקודות דס"ג למטה מטבור אז מלכות דסיום רגלין עלתה לבינה של גוף ת"ת וחילקה את המדרגה ל2. כשעלו רשימות אלה למעלה אז היה צריך להוליד ולעשות שוב זיווג כדי להוליד אבל עלו רשימות שהמידע שלהן יש צ"ב, לכן כי זה המידע אי אפשר לעשות יותר על הפה, אלא בנקבי עיניים, במקום העיניים שהמלכות שעלתה לבינה נהיתה נקב, חיסרון במקום העין ולכן פה עושים את הזיווג, בנקבי עיניים. זיווג זה גורם לסערות רישא ושערות דקנא. שערות רישא הן ג"ע, שערות הזקן הן כנגד בינה, ז"א ומלכות. אומר שכל עולם הנקודים מתפשט רק משערות דיקנא, ולא משערות רישא. לא אומר מדוע, אבל אומר שכך. ז"א שאין התפשטות לעולם הנקודים ממה שיש מפה ולמעלה, אלא רק מפה ולמטה. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד שצ"א-שצ"ב – יב טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. כל עולם הנקודים יוצא מהפרצוף העליון לעולם הנקודים שהוא ס"ג. ולכן אנו לומדים את התמורות הנעשות בס"ג
2. פרצוף ע"ב אינו יכול להתפשט למטה מטבור דא"ק היות ויש לו חכמה שעליה היה צמצום. ואם יתפשט למטה מטבור, ירצה לתקן רצונות של בחי"ד ויפול וישבר.
3. טעמים דס"ג אינו יכול לרדת למטה מטבור דא"ק בגלל ג' דהתלבשות שיש בו שהוא מדרגת חכמה, כפי הטעם לפרצוף ע"ב.
4. לאחר הביטוש שהזדכך הג' דהתלבשות, ויצאו הנקודות, הן יכולות להתפשט למטה מטבור היות והסתלקה המניעה של ג' דהתלבשות ע"י הביטוש.
5. הפרצוף שיוצא בראש הס"ג כדי להוליד את עולם הנקודים, יוצא בנקבי עינים של ס"ג, דהיינו שהמלכות שהיא הפה עלתה מתחת לחכמה ושם עשתה את הזיווג
6. עליית מלכות לנקבי עיניים נעשתה בעקבות צ"ב שנעשה בנקודות דס"ג (שעוד לא למדנו את התהליך) ובעקבות כך האימנפורמציה שעלתה לראש, שאי אפשר לעשות זיווג על מדרגה שלמה. אלא רק על חצי מדרגה.
7. פרצוף זה נקרא פרצוף השערות כאשר הוא מתחלק באופן הבא:
א – הגל' ועיניים דראש, שהם נשארו ראש, הם נקראים שערות רישא וענפי ע"ב
ב' האח"פ דראש, יצאו לבחינת גוף והם הנקראים שערות דיקנא.
8. עולם הנקודים מתהווה ונעשה רק משערות דיקנא ולא משערות רישא.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❧