הדף היומי בתע"ס חלק י' שיעור 14 עמודים תתצא-תתצב

370

הדף היומי בתע"ס חלק י' שיעור 14 סיכום עמודים תתצ"א-תתצ"ב

מה למדנו היום?

עשינו חזרה למעלה. וראינו שוב היום את ההבחנה של ס' ום' שאו"א עילאין הם בחינת ס' וישסו"ת הם בחינת ם'.

עוד למדנו שבאו"א עילאין דווקא החכמה גלויה והבינה נסתרת. שמה שגלוי(?נסתר) שם שהיא עצם חכמה שזה דבר יותר גדול מאור החסד שנתון שם. ובישסו"ת יותר מגולה הבינה ופחות מגולה החכמה ששם.

עוד למדנו שאו"א עילאין נקראים לעתיד לבוא ולכן עדיין לא מקבלים את האור של ג"ר דחכמה שהיה ראוי להתקבל שם אלא בגמר תיקון.

וז"ת דבינה נקרא עולם הבא מלשון שהולך ובא.

לאן הוא בא?

ממנו יש הארה לתחתונים. כאשר תבונה ג' שהיא נמצאת בישסו"ת יורדת לתחתונים.

זאת אומרת שעולם הבא כן מאיר לנו. שזה כל הנקודה הפנימית שיש בנו בעולם שלנו. כל אחד במקומו ככל שהוא קשור יותר לעולם הבא לז"ת דבינה יכול לקבל את הנקודה הזאת.

ולעתיד לבוא כרגע אין לנו את הכוח לקבל. מה שמקבלים אותו זה רק בבחינת התבטלות וחסדים מכוסים בעלי עליון. זה מה שלמדנו פחות או יותר למעלה בשיעורים הבאים.

מה התחלנו ללמוד היום?

התחלנו ללמוד את אות מ"ד שהיא אות ארוכה. ופה מתחילים ללמוד על העיבור של ז"א ולצורך כך צריך לראות איזה זיווג עושים. והוא מתחיל לדבר איתנו על מה קורה בעולם אצילות מבחינת לידת פרצוף.

ואומר, איך מתקיימת לידת פרצוף?

אז קודם כל מה שקורה הוא אומר כל מה קרה בעולם א"ק קורה גם פה. ויש עוד תוספות בעולם אצילות על מה שקרה.

איך נולד פרצוף בעולם א"ק?

הרשימות עלו לעליון נגיד בגלגלתא הם עלו עם המסך לראש דגלגלתא. נעשה בראש דגלגלתא זיווג על אותן רשימות. והרשימות ברגע שהוכרה עוביותן שבאו מגוף ירדו למקום החזה ושם עשו זיווג ונולד פרצוף.

בעצם ההיכר של העוביות גרמה ללידת הפרצוף. אומר אותו הדבר קורה בעולם אצילות. רק בעולם א"ק ישר נולד הפרצוף בגדלות. פה יש לנו עוד צורך של עיבור ויניקה עד שיהיה גדל.

למה צריך את זה?

מפאת השבירה בעולם הנקודים. אז ראינו שצריך עיבור ויניקה לצורך כך. דיברנו למה צריך.

אבל מה זה עיבור ויניקה?

זה אומר שצריך קודם כל לצייר את התחתון. לצייר אותו בצורה של ג' קוים ורק אח"כ אפשר להוליד אותו.

כדי לעשות זה אז למדנו את עניין של אחים בכורים. שהוא עניין שהתוסף בעולם אצילות שלא היה בעולם א"ק.

מה זה אחים בכורים?

שבמצב הקטנות של המדרגה האח"פ של העליון נפולים במקום של גו"ע דתחתון.

ואז כשהעליון מקבל גדלות אז הוא מעלה יחד עם האח"פ שלו את גו"ע דתחתון.

איך הוא מקבל גדלות?

הוא לא יכול מקבל גדלות מעצמו. הוא צריך לעלות לעליון שלו. אז כשהוא עולה לעליון שלו לקבל גדלות אז הוא מעלה לעליון שלו גם את הגו"ע דתחתון.

אבל גו"ע דתחתון לא יכולים לקבל אפילו לא עיבור בעלי עליון שזה נקרא אין אישה מתעברת מביאה ראשונה.

אבל מה כן קורה שם, העליון שעלה לעליון שלו מקבל אור בשביל הגדלות שלו אבל גם בשביל הקטנות של התחתון שעלה איתו.

אח"כ הוא יורד למקומו מקבל את הגדלות שלו ומעבר את הגו"ע של התחתון ואז מוליד אותו ומתחיל לתת לו לאט לאט את האורות שקיבל בעלי עליון. וזה לוקח עד זמן שהוא גדל התחתון בנפש רוח.

אם התחתון ירצה לקבל גם גדלות אז הוא יצטרך עוד פעם לעלות לעליון לבקש גדלות.

זה הסדר שלמדנו עד כאן. את כל הדברים למדנו כבר קודם. עשה לנו כאן רק חזרה. יש עוד המשך לחזרה הזאת שאותה נמשיך בשיעור הבא.

סיכום בנקודות:

  • עשינו חזרה באותיות שלמעלה מאות ל"ז עד מ"ד ששם למדנו את ההבדל בין ג"ר דבינה שנקרא לעתיד לבוא לבין ז"ת דבינה דעולם אצילות שנקרא עולם הבא.

  • לעתיד לבוא שהם או"א עילאין אינם מושגים אלא בגמר תיקון וכל מה שאפשר לקבל משם זה רק בהתבטלות שנקראים חסדים מכוסים שאין ביטוי לעצמיות במקום זה. לעומת זאת בישסו"ת שנקרא עולם הבא יכול להיות ביטוי כלפי התחתונים ולכן תבונה דישסו"ת מתפשטת גם לתחתונים שהוא בסוד עולם הולך ובא.

  • באות מ"ד התחלנו ללמוד הקדמה לצורך הבנת העיבור דז"א. בהקדמה זו למדנו ב' נושאים: א. לידת פרצוף שמתקיים ע"י עלית רשימות לעליון. זיווג על רשימות האלו במקום העליון. והיכר הרשימות שבאו מהתחתון ובעקבות כך ירידתן למקום הגוף שזה גם לידתם.

ב. בעולם אצילות יש תוספת של עיבור שמתקיים בזכות התהליך הנקרא אחים בכורים בו העליון מעלה את התחתון לעלי עליון בזכות הקשר של אח"פ דעליון במצב הקטנות עם גו"ע דתחתון שלשם נפלו האח"פ דעליון במצב הקטנות. בעלי עליון אין התחתון מתעבר אבל העליון מקבל אורות גם בשבילו וכשיורד למקומו מעבר את התחתון מוליד אותו למקומו ונותן לו לאט לאט את האורות שקיבל עבורו במקום העלי עליון.

עד כאן היום. תודה רבה.

 

תלמוד עשר הספירות חלק י'
1. עשינו חזרה באותיות שלמעלה מאות לז עד מד ששם למדנו את ההבדל בין גר דבינה שנקרא לעתיד לבוא לבין זת דבינה דעולם האצילות שנקרא עולם הבא
2. לעתיד לבוא שהם אוא עלאין אינם מושגים אלא בגמר התיקון וכל מה שאפשר לקבל משם זה רק בהתבטלות שנקראים חסדים מכוסים שאין ביטוי לעצמיות במקום זה. לעומת זאת בישסות שנקרא עולם הבא יכול להיות ביטוי כלפי התחתונים ולכן תבונה דישסות מתפשטת גם לתחתונים שהוא בסוד עולם הולך ובא.
3. באות מד התחלנו ללמוד הקדמה לצורך הבנת העיבור דזא בהקדמה זו למדנו ב' נושאים א'- לידת פרצוף שמתקיים עי עליית רשימות לעליון זיווג על רשימות אלו במקום העליון והכר הרשימות שבאו מהתחתון ובעקבות כך ירידתם למקום הגוף שזה גם לידתם. ב'- בעולם האצילות יש תוספת של עיבור שמתקיים בזכות התהליך הנקרא אחים בכורים בו העליון מעלה את התחתון לעלי עליון בזכות הקשר של אחפ דעליון במצב הקטנות עם גלגלתא ועיניים דתחתון שלשם נפלו האחפ דעליון במצב הקטנות. בעלי עליון אין התחתון מתעבר אבל העליון מקבל אורות גם בשבילו וכשיורד למקומו מעבר את התחתון מוליד אותו למקומו ונותן לו לאט לאט את האורות שקיבל עבורו במקום העלי עליון.

הגדרות
שמות אלקים =אחורים מחזה ולמטה דא"א
סומך = בחי' הסמך מחזה ולמעלה דא"א
נופל = בחי' ם ' מחזה ולמטה דא"א
הויה דע"ב = אבא עלאה = 72
אהיה דיודין = אמא עלאה = קס"א =161
או"א עלאין = זכור =רגל = 233
ק"ך צירופי אלקים = ל' * ד' = ל* תנה"י דאמא עלאה = 120
ק"ך צירופי אלקים = כ"ד *ה'= כ"ד * גתנה"י דשיסו"ת=כל פעם מתחילים את שם האלקים עם אות אחרת ולכל אות שמחילים איתה יש כ"ד צירופים =120
ד פעמים ל' – מרמז על דל שהוא אחורים דאמא עלאה .הרב הסביר כי זה רומז על חוסר האמונה שהיא הדלות .
בוכ"ו = הבחינה היותר עבה מבחינת אהיה והוא יוצא ע"י שמתקדמים באות אחת וכידוע ליודעי ח"ן כי שהאותיות הם רומזות על דין .
בוכ"ו = דל=34= אחורים דבינה עלאה לעומת אהיה שהוא פנים דאמא עלאה .
משה = אלהים *4 +הכולל = בשג"ם = 345
קפ"ד = מקדם =פק"ד = היוה דע"ב בריבוע ( יוד, יוד הי,יוד הי ויו,יוד הי ויו הי.) = 184 בחי' פנים דיש"ס רומז כי ע"י הפנים שלו פקד אותה וזה בחי' מקדם שרומז כי אחורים דאבא עלאה אצל יש"ס הוא פנים.
קדמ"ת =קדמת= אחורים דאהיה דיודין (אלף, אלף הי, אלף הי יוד, אלף הי יוד הי.) = 544 בחי' פנים דתבונה
תשכ"ח =דפ"ק +קדמת=מקדם +קדמת =728
מ"ס = קליפה הגורמת לשכחה – התיקון של הקליפה הוא ע"י ששונה לא רק ק' פעמים שהוא גי' מ"ס אלא ק"א פעמים ואילו באו"א אין אחיזה בכלל לקליפה הזו לכן נקרא שם זכור
ת"ל = ה' * אלוקים
תבונה = ת"ל + בוכו + הכולל = לרמז שבתבונה נכלל שורש הדינים וגם כל ה"ך צירופי אלוקים

אין תגובות

להגיב