בס"ד
חלק ז שיעור 46 עמוד תקסה
ח) ועתה נבאר הזווג הג' שיצא בנקודים בקומת ז"א שנקרא דעת. אשר השלים את הו"ק בתיקון קוים, כמ"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'). שהמשיך כלי בשביל נצח בקו ימין וכלי בשביל הוד בקו שמאל, גם האריך את כלי הת"ת מחזה ולמטה בב"ש תתאין עש"ה. (ועי' גם בדף תקמ"א אות ס"ד,) וז"ל "וסבת הגדלת כלי הכתר היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו". והכונה הוא להזווג דב' עטרין שבדעת שמביא אח"ז באות ע' והבן.
והענין הוא, כי אחר שירד הזווג דישסו"ת עד המלכיות שלהם, שפירושו שנזדכך המסך לבחינת שורש, הנה בא עוד להזדככות מכל עביות דגוף, דהיינו בהשוואת הצורה למסך דישסו"ת, ונבחן אז שהמסך עלה ונכלל במסך דראש דישסו"ת, ונתחדשה העביות על הרשימות הכלולות בהמסך, מבחי"ב דהתלבשות, ובחי"א דעביות, ולא היה סיפק בידו להחזיר לישסו"ת פב"פ, וע"כ נכלל רק בזווג דאב"א דישסו"ת ושהוכרה בחינת העביות דגוף הכלולה בהמסך והרשימות. יצא משם וירד למקום החזה דגוף דישסו"ת, שהוא במקום פרק העליון של היסוד. (כנ"ל דף תקנ"ט אות ל"ב). והוציא ע"ס דראש מיסוד ומעלה. ולגוף לא היה לו התפשטות, להיותו במצב דאב"א. כמ"ש שם באות ל"ב.
וז"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'.)
"כי ע"י עליתה שם היא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק" וכו'. כי קומת הדעת זו שנתחדשה ע"י עלית הרשימות, יצאה בבחינת ראש בלי גוף. שפירושו בע"ס שמלמטה למעלה לבד, ובהארתו נתקנו אחורים דישסו"ת שנפלו לשם בבחינת תיקון קוים. בהיותו מלביש וממלא אותם באורותיו. ואז נגדל הכלי דת"ת שלמטה מחזה, עד סיומו דת"ת מן האחורים דהסתכלות עיינין דישסו"ת שנפלו לשם. וכן נגדל כלי דנצח, מכח אחורים דישראל סבא שנפל לשם. וכן נגדל כלי דהוד, מכח אחורים דתבונה שנפל לשם. אלא בשעה שנפלו לא היו בהם תיקון קוין לימין שמאל אמצע, רק שנפלו זה תחת זה, ועתה ע"י הראש דקומת דעת, שהאיר אותם ע"י הלבשתו אותם כנ"ל, הנה נתקנו בתיקון קוים והגדילו להכלים כנ"ל.
ואחר שיצאו הכלים החדשים: ת"ת, נצח, הוד, בג' הקוים, הנה אז ירדו הרשימות דתנה"י מן הכלים העליונים, שנעשו מאחורים דאו"א, ובאו ונתלבשו בהכלים החדשים שבמקומם, שרשימו דב"ש ת"ת תתאין ירדה ונתלבשה בכלי החדש דת"ת, שנעשה מאחורים דישסו"ת. וכן רשימו דנצח, בכלי דנצח שבקו ימין, ורשימו דהוד בכלי דהוד שבקו שמאל. אמנם אל הכלים של יסוד ומלכות לא הגיע הראש דדעת, וע"כ לא נתקנו ע"י (כנ"ל דף תק"ס אות ל"ג ע"ש).
ט) וראוי להשכיל בכל המתבאר, איך שכל הכחות הנמצאים בעליון מוכרחים להמצא בתחתון. ואע"פ שכל פרצוף הנקודים בכללו אינו אלא פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק כנ"ל בהסתכלות פנימית בחלק ו', עכ"ז, בא בעצמו בג' פרצופים שלימים המלבישים זה את זה דוגמת ג' הפרצופים הקודמים: גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, שכל אחד נחשב לבן ותולדה להעליון שלו, ומלבישו מפה ולמטה, וממלא לכלים הריקים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם מהם. כי התחתון הוא בחינת התפשטות ב', להעליון שלו, אחר שנסתלקו האורות דגוף דעליון. ונבחן תמיד התחתון לבחינת המילוי להעליון. ועד"ז ממש נאצלו ג' פרצופים שבכאן אלא בתוספות שינוים; א', כי כאן אינם נבחנים לגלגלתא ע"ב ס"ג, אלא רק לע"ב, ס"ג, ומ"ה, שהם רק ג' קומות חכמה, בינה דעת. אמנם קומת כתר אין בהם, כי הבחי"ד דעביות לא היתה אלא בפרצוף הא' דא"ק, כנודע, ב', שאין התחתון כאן מלביש לגוף דעליון ממש, כמו הפרצופים הקודמים, אלא רק מחינת התפשטות ג"ר וראש של העליון, שנעשו כאן בחינת גוף להעליון, דהיינו האחורים דראש שנפלו ונעשו לבחינת גוף: כי הראש דישסו"ת מלביש לאחורים דאו"א שנפלו במקום חג"ת, וכן הראש דדעת מלביש לאחורים דישסו"ת שנפלו במקום ת"ת ונצח והוד, כנ"ל. וטעם השינוי הזה הוא פשוט, מפני שהגופות דעליונים נשברו ונפלו לבי"ע, והאחורים שנפלו מהראש, לקחו מקומם. ועוד שינוים הבאים מחמת צמצומים חדשים, אבל בכללם הם הולכים ע"פ אותם הדרכים שבהפרצופים הקודמים, וכן גם בפרצופין התחתונים שיבואו לאח"כ. כי זה הכלל כל הכחות הנמצאים בעליון מוכרחים להמצא בכל התחתונים ממנו.
ובזה תבין ביותר ענין התיקון קוים והכלים החדשים שנעשו בהאחורים דעליון שנפלו לבחינת גוף, כי נעשו לבחינת גוף דעליון ממש, במקום גוף הקודם שנשבר ונפל לבי"ע, ואשר תיקון זה דקוים מגיע לו מהתפ"ב שלאותו העליון, דהיינו, הראש דהתחתון שלו, שתפקידו להחזיר האורות שנסתלקו מהגוף דעליון. וע"כ הראש דישסו"ת, החזיר האורות באיזה שיעור להאחורים דאו"א, שהוא מלבישם. וכן הראש דדעת, החזיר האורות באיזה שיעור לאחוריים דישסו"ת שהוא מלבישם. שמכח זה הגיע להם התיקון קוים. והבן היטב.
י) ועתה נסדר הפעולות הנ"ל, על פי סדר של סבה ומסובב. ונתחיל מפעולה י"ב וי"ג המובאות בסדר סבה ומסובב בחלקו' (דף ת"ס אות ל"א) דהיינו מזווג דגדלות דאו"א דנקודים. ובזה תתחבר השלשלת דסבה ומסובב להיות אחד.
והנה לעיל (דף תקס"א אות ב') תמצא ד' פעולות להכנת הזווג דפב"פ דאו"א. אשר הגורם הא' הוא, עלית מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג העליונים. וזה נמשך, מכח הזדככות המסך דס"ג מכל עביות דגוף שבו, שאז עלה ונכלל במסך דראש הס"ג, ומתוך שהמסך הזה היה כלול מב' מיני רשימות: מרשימות דספירות דס"ג עצמו, ומרשימות דנה"י דא"ק. לכן יצא על המסך הזה ב' מיני זווגים: א' על הרשימות דס"ג הכלולות מה"ת שנעשה הזווג בנקבי העינים, שדרך שם יצאה קטנות דנקודים, עד המצב אב"א דאו"א. ועל הרשימות דנה"י דא"ק הכלולות במסך, יצא שורש גדלות דנקודים, דהיינו שרשימות אלו נעשו למ"ן לע"ב ס"ג שנזדווגו והולידו אור חדש הבוקע לפרסא, שפירושו, שמבטל הגבול החדש דצמצום ב' המוציא את הבינה וזו"ן לחוץ מהמדרגה, והוא חוזר ומשיב אותם למדרגתם כבתחלה. כמ"ש היטב (בהסת"פ אות ג' ד"ה ונתבאר. ובאות ד') והנה נתבארו בזה הסבות לב' הפעולות הראשונות. שהעלאת מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג, נמשכת מהזדככות המסך דס"ג וזווג דע"ב ס"ג ולידת אור החדש, נמשך ממ"ן דנה"י דא"ק.
והפעולה ג', שהיא יציאת אור החדש דרך פי הטבור, והפעולה ד' שהיא יציאת אור החדש דרך יסוד. הן נמשכות מקומה דאור החדש שיצאה ע"י מ"ן דנה"י דא"ק, בהתכללות הזווג דע"ב ס"ג, כי בחינת ההתפשטות ממעלה למטה מהזווג הזה, ירדה ובקעה לפרסא שממעלה לנה"י דא"ק, ונתלבשה בהם, ונמצאים הג"ר דנקודים המלבישים לנה"י אלו, שהם מקבלים ממנו אור החדש הזה, המחזיר אח"פ למדרגתם, שיצא דרך פי הטבור, ששם מלביש כתר דנקודים, והוריד הה"ת מנקבי עינים דכתר למקום המלכות הכוללת דראש הנקודים, והשיב או"א לראש, וקנו ג"ר שלהם. שמצב זה נקרא פב"א, מפני שאמא אינה מחזרת פניה לאבא בלי סבה המחייבת אותה לזה. ובזה מתבאר ג"כ הפעולה הד', כי או"א דנקודים מלבישים על יסוד דא"ק, וע"כ הם מקבלים ממנו הארתו שהוא השורק, שפירושו ו' ונקודה, שהן בחינת הטפה הזרעית של זו"ן. וע"כ נעשו למ"ן לאמא, הגורם לה להחזיר פניה לאבא, כדי לקבל ממנו הארת חכמה ולהשפיע לזו"ן שקבלה מיסוד. ובזה חוזרים או"א פב"פ.
סיכום: היום לימד אותנו שני נושאים עיקריים: נושא אחד, על יציאת הפרצוף השלישי של עולם הנקודים. נושא שני, ד' הפעולות שמביאות אותנו עד המצב פב"פ.
הנושא הראשון של יציאת הפרצוף השלישי שנקרא ראש הדעת, כולל גם את ההבנה של כלל עולם הנקודים שפתאום מפרצוף נהיה עולם. וגם חזר איתנו על מה עושה כל ראש לפרצוף קודם ואת היחסים בין הפרצופים שבעולם הנקודים.
הנושא הראשון: יציאת הפרצוף השלישי שנקרא ראש הדעת. ראש הדעת זה פרצוף שיצא על מה שנשאר מהעביות אחר ההזדככות. כשיוצא פרצוף ונשבר אז כמו שבצ"א הביטוש גרם להזדככות, כאן השבירה גורמת להזדככות.
הזדככות הגוף היא כשנוצרת הבנה, התרשמות, מידע פנימי, שעל המדרגה הזו, היא גבוהה מידי וא"א לעשות עליה זיווג. אז בצ"א זה היה מפאת ביטוש, דהיינו עשו חשבון מראש שגמרנו לעשות את התפקיד. לא נשארים באותו מקום, אלא יש שם ביטוש בין או"מ לאו"פ כפי שלמדנו.
פה, אם היתה שבירה על הפרצוף הראשון שיצא על ד' ג', אז ודאי שיודע על ד' ג' שלא יכול לעשות זיווג, כי נשברתי. אז הולך לעשות זיווג על ג' ב', וגם שם הוא נשבר בראש דישסו"ת, אז יודע שג' ב' לא יכול, הולך לעשות זיווג על ב' א' וזה נקרא ראש הדעת. ז"א שבעולם הנקודים יצאו ג' פרצופים: או"א, ישסו"ת וראש הדעת.
נדבר על מה שקרה בראש הדעת. קודם כל הבנו במבנה הכללי מי הוא ראש הדעת – הפרצוף הג' שיצא בעולם הנקודים. יצא ראש בלי גוף של התפשטות מיני ובי. כמובן שכל פרצוף, אם נקרא פרצוף, בחכמה תמיד יהיה ראש וגוף, לא כמו בשפה הרגילה שפרצוף זה פנים. בחכמה זה ראש וגוף. אז יש לו גוף אבל לא של התפשטות של מיני וביה, אלא גוף מושאל מנק' דס"ג. לא עסקנו כ"כ איך קיבל את הגוף, כי זה לא חשוב לנו כרגע.
מה שכן חשוב להבין מה הוא עשה ואיזה תפקיד יש לו. חוץ מאשר שהוא נולד מהפרצוף הקודם, מישסו"ת לב' א', יש לו תפקיד לתת ח"ח לכלים שירדו מראשי ישסו"ת. למדנו שכשנשבר הראש יורדים כלים – אח"פ של הראש למטה. כאן מראה תהליך יפה. אומר, הרי כל ראש צריך להאיר לפרצוף הקודם לו, לכלי הפרצוף הקודם. כמו שפרצוף ע"ב מאיר לכלים הריקנים של גלגלתא, ופרצוף ס"ג לכלים הריקנים של ע"ב. אומר, אותו דבר פה היתי מצפה שכשיוצא ישסו"ת הוא יאיר לכלים הריקנים של או"א, אבל יש פה בעיה. הכלים האלה נשברו וא"א להאיר להם. לא יכול להאיר למצב שנשבר. לא יכול להאיר למצב כאוטי, למצב הרע שלי. כן יכול להאיר לזיכרון הנכון שלי מהמצב הרע. לזיכרון זה קוראים התבונה, הכלי של האור, אח"פ דראש שירדו לגוף וקיבלו את הרשימות למקום הזה, אז רק מקבלים הארה שנקראת ח"ח, שהיא גם מכינה את הכלי ושומרת לי בתודעה שמהכאוס באתי ללמוד לעבוד, להתקדם. גם אם אין אור אז באתי להתקדם. זו ההארה שמקבלים מהפרצופים, ולכן ראש דישסו"ת מאיר לכלים הריקנים שהם האח"פ של ראש שירדו לגוף. זה למדנו.
לגבי ראש הדעת, גם הוא האיר לכלים הריקנים של אח"פ דישסו"ת, ואח"פ דגופא דישסו"ת, ישראל סבא, ואח"פ דגופא דתבונה, והם יצאו ימין, שמאל ואמצע כנלמד.
אם כך, יש לנו פה עכשיו ג' פרצופים והסברנו מה תפקידו של ראש הדעת – להאיר לכלים הריקנים של אח"פ דראש דישסו"ת.
עניין פרטי קטן אומר, שלאח"פ דיסודות ומלכות לא מאיר כי יצאו למטה מהראש.
יוצא שיש לנו פה כלים מוכנים – אח"פ דראשים, שמהם אפשר אח"כ, בחלק ח' שנלמד, לבנות את עולם אצילות.
הבנו מי זה ראש הדעת, ואומר, אותו אחד שיצא כפרצוף שגלגלתא יוצא בד'. ע"ב יוצא בד' ג'. ס"ג יוצא בג' ב'. בא פרצוף מ"ה וצריך לצאת בב' א'. אומר שהפרצוף הזה נהיה עולם. ההבדל בין פרצוף לעולם הוא שהסדר כזה – הולך וגדל. נקודה, ספירה, פרצוף, עולם.
עשר נקודות זו ספירה. ע"ס זה פרצוף (רת"ס), וג' פרצופים בצ"ב, או ה' בצ"א נקרא עולם.
ה' פרצופים זה עולם. כאן יצאו רק ג', אבל ברגע שיש יותר מפרצוף אחד, אז מספר פרצופים מהווים עולם, ולכן זה נקרא עולם הנקודים, כמו שהיה עולם א"ק, רק שיש שינויים ביניהם. מכיוון שפה היתה שבירת כלים, והיתה מציאות שלא היו כלים להאיר בהם, והראש הראשון הוא לא ממש כמו כתר שהיה בגלגלתא, אלא רק כמו פרצוף ע"ב, אז מהשינויים המתבקשים יש שינויים, אבל גם נקרא עולם, ולכן נקרא עולם הנקודים.
זה הנושא הראשון – מי הוא ראש הדעת, ומה היה התפקיד שלו. בנוסף – ההשלכה שאחרי שיצאו כמה פרצופים הוא נקרא עולם.
נושא שני שלמדנו היום, הוא ד' הפעולות שהביאו למצב של פב"פ באו"א. ד' הפעולות שיצאו כדי להוליד את המצב של פב"פ: א. עליית הרשימות עם המסך לראש. ב. זיווג על הרשימות שגרם לאור שנקרא אור ע"ב ס"ג. ג. הורדת הת' מנקבי עיניים דכתר לפה דכתר. ד. יציאת אור חדש דרך היסוד. ז"א שהיה ביקוש מיסוד, שגרם לדעת בראש והביא לזיווג פב"פ.
פעולה א: עליית הרשימות. כאשר הזדכך פרצוף המסך מעלה רשימות לראש. זה חוץ מהרשימות שנשארו בגוף. הרשימות שעלו מנק' דס"ג – גם ב' א' וגם ד' ג'. ב' א' יצא על קטנות ועל זה לא מדובר. אבל עלו רשימות ד' ג', וזו הפעולה הראשונה. התכללו נק' ס"ג עם נה"י דא"ק, וזה שעלו רשימות עם המסך לראש זו הפעולה שגרמה בהמשך להוציא פב"פ.
פעולה ב: אחרי שיצאה הקטנות הרשימות באו לבקש אור. יצא גדלות ב' א' והן ביקשו גם לעצמן אור, אז יצא זיווג על ד' ג', שאומרים שיש פה איזושהו אתגר. רואים שהפרצופים בצ"ב שלא מתאים להן. הן ד' ג' בלי צמצום, אלא בגדלות. לכן מבקשות אור להוריד את הקטנות המפריעה. אז בא אור ע"ב ס"ג והוריד את מצב הקטנות. הזיווג הזה, זו הבח' הב' של יציאת הגדלות הזו, היינו בא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' מנקבי עיניים דכתר לפה דכתר.
פעולה ג: נהייתה הארה שנקראת הארה דרך הטבור. עשה הוריד דרך הטבור, שזה היה פה דנקודים, שנקרא טבור. הארה דרך הטבור האירה לנה"י דא"ק ועוררה אותו לבקש אור, היינו את הרשימות שבגוף. את הרעב שבגוף. לא את ההבנה שהיא רשימות שעולות עם המסך לראש, אלא את הביקוש מהגוף. לא רק הבין שצריך לאכול אלא גם הרגיש רעב, וזה עורר אותו, את המקום הזה שנקרא יסוד דא"ק לעלות לביקוש וז"ת דנקודים עלו לראש וזו בח' דעת. זה נקרא דעת המזווג. אחרי דעת דמזווג אז היו גם בח' כלים, בח' זיווג פב"פ.
הקודם