שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ח'
סיכום שיעור עמודים תקצ"ט- ת"ר ד' אייר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
קודם כל שמחה גדולה. למדנו לשמוח.
חלק ח' מדבר על עשר ספירות של עולם אצילות. סיימנו לשבור ומתחילים לבנות.
את כל התודה חייבים לבעל הסולם. ממש אוצר גלום. כדאי לנסות דרך התודה להתחבר לבעל הסולם ולקב"ה.
נתפלל שנלמד חלק זה כראוי. כדאי להתרגש מזה.
אז אחרי שהיתה שבירת הכלים בעולם הנקודים, אנחנו לא מתייאשים וצריכים לקיים את התכלית ולהתקדם.
איך ? בונים עולם חדש. עולם האצילות. הוא נקרא מ"ה החדש.
הזדככות העולמות
• גלגלתא יצא על ד'
• ע"ב יצא על ג'
• ס"ג יצא על ב'
• מ"ה יצא על א' – עולם הנקודים- נקבה ב"ן – עולם השבירה- ב"ן- יקוק במילוי הה'.
• מ"ה החדש- יוצא על שורש- עולם האצילות הנקרא גם עולם התיקון- זכר מ"ה- עולם התיקון- מ"ה- יקוק במילוי א'. גימ' אדם צד הזכר.
למה נקרא מה החדש? כי בא לתקן את הנקבה את ב"ן. צד הזכר שבכל אחד הוא זה הבא לתקן. נקבה מלשון נקב.
מעתה קוראים לעולם הנקודים ב"ן.
כרגע צריך לראות איך בונים את האני האמיתי כי עולם הנקודים נקרא האני הכוזב. אנחנו רוצים לבנות את האני האמיתי.
אנחנו מבינים שכל האני הכוזב שלנו יש בו רצונות חזקים והם באו לקבל אור גדול ונשברו. נקראים מתים.
למה הם מתים? כי הם רצונות כוזבים כי הם נמצאים למטה מפרסה ורוצים לקבל רק לעצמם.
אני רוצה לבנות את האני האמיתי שלי. אני רוצה להחיות את המתים. אותם אני רוצה להחיות. למה? כי הם מבטאים את האני שלי, הם הרצונות שלי. עלי להעלות אותם לעולם האצילות, לאני האמיתי שלי. זה נקרא להחיות מתים.
ממה שקרה לנו בכאוס שלנו, לומדים לבנות את האני האמיתי שלנו.
אור חכמה לא יכול לרדת למטה מפרסה. אור החכמה נותנת את החיות.
בי"ע נקראים עולמות הפירוד כי אין אור חכמה יכול להתפשט בהם.
העליה לעולם האצילות הוא תיקון חלקי עבורם. בגמר התיקון יהיה תיקון שלם ותבוטל הפרסה.
עלינו להעלות את כל הרצונות שלנו למקום אחר. אתה לא מתקן בהתנהלות הרגילה שלך.
כל פעם צריך לתקן ולחזור וזה הזמן שחשים בעולם שלנו.
הרי בכל מדרגה שמזדככת עולות רשימות לפרצוף הבא.
בעולם א"ק למדנו שכאשר הוא מזדכך הוא מעלה רשימות לראש שלא יכול יותר על ד' ולכן מוליד פרצוף חדש על ג'. שנקרא ע"ב. ממה שקרה לי אני מעלה התרשמות.
בעולם הנקודים יש דבר יפה. כל מלך שנשבר יש י"ב בחינות. ט' בחינות אחרונות הכנה לתיקון הטראומה. כשיעלו הרשימות לראש, יגידו לו שצריכים להיוולד בחפץ חסד שהם ג' קוים- כעת עולה לראש אינפורמציה שהרשימות הסתדרו בכלים של ג' קוים. כעת עלי להוציא את אצילות בג' קוים.
מעכשיו עלי להוליד בג' קוים- הכנעה הבדלה והמתקה . כך צריכים להיוולד. זה שורשי האמונה.
כנגד ג' רגלים ג' אבות וכו'
כך בונים את האני האמיתי שלנו מעתה והלאה. לא רק הכנעה והתמסרות.
עולים לגובה קומה של שורש.
על סוג של רצון של ג' קוים.
זו הדרך שבה אצטרך לבנות את עולם אצילות. זה המבנה שלי. – ג' קוים ושורש.
בעולם א"ק- כל העבודה היתה בעקודים – עובדים בשביל התכלית
בעולם הנקודים- עובדים בקטנות וגדלות
פה באצילות משהו חדש- עובדים בג' קוים. יש עיבור- עלי לעשות סדר מיוחד ורק אז להוליד בג' קוים. למה ? כי כך הסתדרו הרשימות.
זה מה שסיפרנו על איך מנהלים את השבירה.
אחר כך כשאבנה עצמי, אבנה בסדר של ג' קוים.
איך יהיה התיקון- כדי שאוכל להוליד בצורה של ג' קוים אני צריך תהליך חדש הנקרא עיבור כמו הריון. .מה יקרה בו? אני צריך הרהור. לא מספיקה לי מחשבה. אחרי מחשבה צריך הרהור שבו אני צריך לתקן עיוות ורק אז אוכל לתקן את ההרגשה. כל מחשבה אני צריך עיבור ורק אז יכול להיוולד.
אני צריך שלושה שלבים: עיבור, יניקה וגדלות ואת התהליך הזה אותו אנחנו הולכים ללמוד.

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ח'
סיכום שיעור עמודים תקצ"ט- ת"ר ד' אייר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
קודם כל שמחה גדולה. למדנו לשמוח.
חלק ח' מדבר על עשר ספירות של עולם אצילות. סיימנו לשבור ומתחילים לבנות.
את כל התודה חייבים לבעל הסולם. ממש אוצר גלום. כדאי לנסות דרך התודה להתחבר לבעל הסולם ולקב"ה.
נתפלל שנלמד חלק זה כראוי. כדאי להתרגש מזה.
אז אחרי שהיתה שבירת הכלים בעולם הנקודים, אנחנו לא מתייאשים וצריכים לקיים את התכלית ולהתקדם.
איך ? בונים עולם חדש. עולם האצילות. הוא נקרא מ"ה החדש.
הזדככות העולמות
• גלגלתא יצא על ד'
• ע"ב יצא על ג'
• ס"ג יצא על ב'
• מ"ה יצא על א' – עולם הנקודים- נקבה ב"ן – עולם השבירה- ב"ן- יקוק במילוי הה'.
• מ"ה החדש- יוצא על שורש- עולם האצילות הנקרא גם עולם התיקון- זכר מ"ה- עולם התיקון- מ"ה- יקוק במילוי א'. גימ' אדם צד הזכר.
למה נקרא מה החדש? כי בא לתקן את הנקבה את ב"ן. צד הזכר שבכל אחד הוא זה הבא לתקן. נקבה מלשון נקב.
מעתה קוראים לעולם הנקודים ב"ן.
כרגע צריך לראות איך בונים את האני האמיתי כי עולם הנקודים נקרא האני הכוזב. אנחנו רוצים לבנות את האני האמיתי.
אנחנו מבינים שכל האני הכוזב שלנו יש בו רצונות חזקים והם באו לקבל אור גדול ונשברו. נקראים מתים.
למה הם מתים? כי הם רצונות כוזבים כי הם נמצאים למטה מפרסה ורוצים לקבל רק לעצמם.
אני רוצה לבנות את האני האמיתי שלי. אני רוצה להחיות את המתים. אותם אני רוצה להחיות. למה? כי הם מבטאים את האני שלי, הם הרצונות שלי. עלי להעלות אותם לעולם האצילות, לאני האמיתי שלי. זה נקרא להחיות מתים.
ממה שקרה לנו בכאוס שלנו, לומדים לבנות את האני האמיתי שלנו.
אור חכמה לא יכול לרדת למטה מפרסה. אור החכמה נותנת את החיות.
בי"ע נקראים עולמות הפירוד כי אין אור חכמה יכול להתפשט בהם.
העליה לעולם האצילות הוא תיקון חלקי עבורם. בגמר התיקון יהיה תיקון שלם ותבוטל הפרסה.
עלינו להעלות את כל הרצונות שלנו למקום אחר. אתה לא מתקן בהתנהלות הרגילה שלך.
כל פעם צריך לתקן ולחזור וזה הזמן שחשים בעולם שלנו.
הרי בכל מדרגה שמזדככת עולות רשימות לפרצוף הבא.
בעולם א"ק למדנו שכאשר הוא מזדכך הוא מעלה רשימות לראש שלא יכול יותר על ד' ולכן מוליד פרצוף חדש על ג'. שנקרא ע"ב. ממה שקרה לי אני מעלה התרשמות.
בעולם הנקודים יש דבר יפה. כל מלך שנשבר יש י"ב בחינות. ט' בחינות אחרונות הכנה לתיקון הטראומה. כשיעלו הרשימות לראש, יגידו לו שצריכים להיוולד בחפץ חסד שהם ג' קוים- כעת עולה לראש אינפורמציה שהרשימות הסתדרו בכלים של ג' קוים. כעת עלי להוציא את אצילות בג' קוים.
מעכשיו עלי להוליד בג' קוים- הכנעה הבדלה והמתקה . כך צריכים להיוולד. זה שורשי האמונה.
כנגד ג' רגלים ג' אבות וכו'
כך בונים את האני האמיתי שלנו מעתה והלאה. לא רק הכנעה והתמסרות.
עולים לגובה קומה של שורש.
על סוג של רצון של ג' קוים.
זו הדרך שבה אצטרך לבנות את עולם אצילות. זה המבנה שלי. – ג' קוים ושורש.
בעולם א"ק- כל העבודה היתה בעקודים – עובדים בשביל התכלית
בעולם הנקודים- עובדים בקטנות וגדלות
פה באצילות משהו חדש- עובדים בג' קוים. יש עיבור- עלי לעשות סדר מיוחד ורק אז להוליד בג' קוים. למה ? כי כך הסתדרו הרשימות.
זה מה שסיפרנו על איך מנהלים את השבירה.
אחר כך כשאבנה עצמי, אבנה בסדר של ג' קוים.
איך יהיה התיקון- כדי שאוכל להוליד בצורה של ג' קוים אני צריך תהליך חדש הנקרא עיבור כמו הריון. .מה יקרה בו? אני צריך הרהור. לא מספיקה לי מחשבה. אחרי מחשבה צריך הרהור שבו אני צריך לתקן עיוות ורק אז אוכל לתקן את ההרגשה. כל מחשבה אני צריך עיבור ורק אז יכול להיוולד.
אני צריך שלושה שלבים: עיבור, יניקה וגדלות ואת התהליך הזה אותו אנחנו הולכים ללמוד.

בס"ד

חלק ז שיעור 48 עמוד תקסו

טז) ועתה נבאר המלכים אחרונים שהם תנהי"מ: וכבר ידעת שד' פעולות הן בישסו"ת עד שבאו לזווג פב"פ. וי"א פעולות בסדר יציאת ד' המלכים עצמם, עד סופם. כי מהזדככות המסך מכל עביותו אחר שביה"כ דמלכים הראשונים, נמשכת עלית המסך והרשימות שבו, להתכלל בזווג או"א אב"א. וזו פעולה א'. וכיון שחזר עליו העביות דבחי"ג דהתלבשות, ובחי"ב דעביות. מתוך התכללותו בזווג דאב"א, הנה חזר והוריד ה"ת לבחינת העביות הזו. דהיינו לבחי"ג ובחי"ב בשיתוף, שזו פעולה ב', שהוא המצב דאו"א פב"א, בקומה דבחי"ג, ומתוך שהרשימות ההן הן בחינות זו"ן, הנה נעשו למ"ן לאמא, שהחזירה פניה לאבא, בשבילם, ובאים במצב פב"פ. הרי שהזדככות המסך גורמת להתכללות הרשימות דבחי"ג ובחי"ב בג' המצבים זה אחר זה. באב"א ופב"א ופב"פ, עם התכללותם באו"א כנ"ל. ואב"א מסבב לפב"א, כי הזווג דאב"א מחדש את הרשימות בעביותן, וכשנגמר התחדשות העביות כבר נחשבו לפב"א, כי קונים מדת הקומה, שאבא קונה בזה ג"ר שלו, ומשיב פנים להאיר לאמא, ואז מתעוררת אמא בשביל המ"ן שבה, להשיב פניה גם היא לאבא. הרי שהמצב דפב"א מסבב אל המצב דפב"פ.

יז) וי"א פעולות שבמלכים, הן על אותו הסדר שיצאו זו מזו כמו י"ב הפעולות שבמלכים הראשונים. אלא שיש ביניהן איזה שינוים, ואלו הם. הגורם הא' שלהם, שהוא שיעור הקומה, נמשך מפעולה ג' הנ"ל, שהיא הזווג דפב"א, דהיינו לפי העביות שבהמסך. הגורם הב' שהוא קבלת הארת חכמה לזו"ן, נמשך מזווג פב"פ, (כנ"ל באות י"א. ע"ש.) הפעולה הג' שהיא הקומה שממטה למעלה, ופעולה הד' שהיא הקומה שממעלה למטה, הנקרא מלך. נמשכות מב' הגורמים הנ"ל, שא' מודד הקומה, וב' משפיע שיעור הארת חכמה. ומכאן, דהיינו מהתלבשות האור בהכלים, נמשכות ג' פעולות, שהן ה', וו' וז'. שפעולה ה' שהיא הסתלקות האור, נמשכת שהאור לא יכול להתלבש בהכלי, בעת שפגע בהסיגים המעורבים בו, וע"כ בפגעו בהסיגים נסתלק תכף לשורשו, וכן פעולה ו' שהיא נפילתם לבי"ע, נמשכת ג"כ, מהאור שהתחיל להתלבש בו, שמתחלה האיר הכלי בבי"ע, וחיברם בכח האור שבו לאצילות, (כנ"ל באות י"ג.) וע"כ אחר שנסתלק האור מהכלי, נמצא שחזר עליו הצמצום ב', והכלי נשאר נפרד בבי"ע. ופעולה ז' שהיא הרשימות, הן בעצם חלק הנשאר מהאור שנתלבש בהכלי. הרי שג' פעולות הללו נמשכות מהתלבשות האור גופיה. והפעולה הח', שהיא עלית הרשימות להכלים שלהן, נמשכת משבירת הכלים של עצמם, וכיון שכבר היו כלים מתוקנים מאחורים דאו"א בבחינת קוים, ע"כ עלו ונתלבשו בהם. וגם ירידת האחורים דישסו"ת לבחינת גוף, נמשך משביה"כ, כי נתבטל הזווג העליון משום חסרון המקבלים, והרשימות דראש נפלו לגוף. וב' פעולות האחרונות, שהן תיקון קוים באחורים דישסו"ת, שבזה נתקנו ג' הכלים שלמטה מטבור, שהם ב"ש ת"ת התחתון, והנצח וההוד. והפעולה הי"א, שהיא ירידת הרשימות מהכלים דאחורים דאו"א אל הכלים חדשים של עצמם, הן שניהן נמשכין מראש הדעת. שיצא אחר הזדככות המסך דמלכים האחרונים. 

כי מהזדככות המסך דגוף דישסו"ת שחזר לשורשו להמסך דישסו"ת, יצא זווג חדש, על מסך דבחי"א דעביות בקומת ז"א, אב"א, בהתכללות בישסו"ת וכשהוכרה עביות דגוף שבו, ירד משם למקומו בחזה דכללות הגוף דישסו"ת, ויצאו הע"ס דראש מהחזה ולמעלה, שהוא מפרק עליון דיסוד ולמעלה עד מקום החזה דגוף דאו"א, ששם הפה דישסו"ת, והוא קשר את האחורים דישסו"ת שנפלו שם, בקשר דתיקון קוין. ונעשו בזה לבחינת כלים חדשים במקום הגוף דישסו"ת, דהיינו ב"ש התחתונים דת"ת, בקו האמצעי, וכלי דנצח בימין, וכלי דהוד בשמאל. ואז נעשה הפעולה הי"א הנ"ל, שהרשימות של המלכים האחרונים שהיו מלובשות בהכלים החדשים דאו"א חזרו להכלים חדשים דישסו"ת שנעשו במקומן: רשימו דת"ת ויסוד ומלכות לקו האמצע שהוא הת"ת שנתגדל, ורשימו דנצח, לקו ימין, לכלי דנצח, ורשימו דהוד, לקו שמאל, לכלי דהוד.

סיכום: מלמד אותנו את המשך התהליך. התהליך אותו אנחנו לומדים בחלק ז', באופן כללי הוא יציאת גדלות דנקודים באו"א, שבירת המלכים של כל דחג"ת בפעם הראשונה, יציאת פרצוף נוסף שנקרא ישסו"ת, שבירת המלכים, הזדככות המסך, יציאת ראש הדעת והסתלקות חזרה לס"ג, כי לא צלחה מציאות שנקראת עולם הנקודים – עולם השבירה, עולה חזרה לראש הס"ג, עושה אתחול מחדש כדי להוליד את עולם האצילות. זה כל הלימוד בחלק ז'.

כדי ללמד אותנו זה הוא לימד אותנו בשלבים. אמר, קודם כל, לפני שני שיעורים למדנו, שכל התהליך הזה שקרה בעולם הנקודים נקרא עולם כי יצאו ג' פרצופים, שהם כבר עולם ולא רק פרצוף אחד כמו שיצא בגלגלתא ע"ב ס"ג, שם זה רק פרצוף אחד כ"א. אחרי הס"ג צריך לצאת פרצוף מ"ה שיוצא כעולם, מכיוון שהיו כמה פרצופים. זה כל מה שלמדנו בחלק ז'. מדגיש זה כי טוב להסתכל במבט כללי ואז נפרוט את הנלמד. זה מה שעשה בעה"ס בצורה גאונית. אומר, נסתכל על כל מה שלמדנו – גדלות, מעבר מקטנות לגדלות, גדלות יצאה ראש וגוף ונשברו הכלים, עלה המסך לראש, היה ד' ג' ומזדכך לג' ב' שגם עושה זיווג דהכאה, ראש וגוף נשברו כלי תנהי"מ, עלה לראש, יוצא ראש הדעת בב' א' אז לא מתפשט לגוף וגם לא נשבר. בזה נגמר עולם הנקודים.

עכשיו לומדים פרטים – אמר, למדנו פרטים, איך יצא או"א, היה מעבר מקטנות לגדלות. מדוע לא מספר מה היה בקטנות? כי הקטנות הזו למדנו עליה בחלק ו' – כל חלק ו' דיבר איתנו על יציאת הקטנות בעולם הנקודים. מעט נגע בגדלות. בחלק ז' ביאר לנו היטב את הגדלות. נזכיר את חלק ו', שכל הקטנות יצאה כתוצאה מצ"ב שקרה בנק' דס"ג. לכן בחלק ו' למדנו את כל עניין הצ"ב, שקרה בנק' דס"ג, וכתוצאה מזה יציאת הקטנות דנקודים עם כל מה שלמדנו – בח' השערות, מה קרה בראש הס"ג וכו'. כדאי לדעת את זה.

פה למדנו את יציאת הגדלות. למדנו ד' שלבים ביציאת הגדלות באו"א. ד' השלבים: עליית רשימות ד' ג' לראש הס"ג, שעלו עם עליית המסך של נק' דס"ג לראש הס"ג. עלו גם רשימות ד' ג'. זו פעולה ראשונה – עליית רשימות ד' ג'. פעולה שניה – באו לבקש אור אחר הקטנות, יצא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' מנקבי עיניים לפה של כתר. הפעולה השלישית – הארה דרך הטבור. כשכתר היה כבר בגדלות, האיר מרחוק. לא יכול להתפשט לגוף כי הוא זכר. האיר מרחוק למקום שנמצאים בו החסרונות, שליש תחתון דנה"י דא"ק. כשרצונות אלה התעוררו עלו לז"ת דנקודים, אמרו שהם הבנים, איפה האורות. ענו שלא אחראים לאור. הלכו לאמא לבקש ממנה. זה נקרא הארה דרך היסוד שהאירו לז"ת דנקודים לעלות לאו"א לבקש אור. מבקשים מאמא, הלכו לאמא ואז הפנתה פניה לאבא ועשתה זיווג והתפשטה לגוף. אלה ד' הפעולות שהיו באו"א. נזכור אותן בקצרה: עליית רשימות ד' ג' לראש הס"ג, אור ע"ב ס"ג שהוריד הת' מכתר, הארה דרך הטבור והארה דרך היסוד. 

אחרי ד' פעולות אלו, היו יב' פעולות להוצאת הפרצוף. על יב' הפעולות הללו דיברנו בשיעור קודם, והן: הראשונה והשניה זה גובה קומה וסוג האור שנקבעות ע"י ד' ג'. סוג האור שיש הוא הדעת שמבקש, על איזה דעת מבקש. הדעת זה מה שגרם לאמא לחזור פב"פ עם אבא – מה הילד רוצה? סנדויץ', נעלים, מה הוא רוצה, זו הדעת שמחזירה את אמא פב"פ.

שלישית ורביעית זה ראש וגוף יוצא מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.

בח' ה' זו הסתלקות האור כי ברגע שהאור התפשט ונגע בסיגים נוצרה בעיה, כי אסור שהאור יגע בסיגים כי הם נקודת הסיום שעלתה לפרסא. התפשט האור והגיע לנק' הסיום שנמצאת במקום הפרסא, שזה בע"מ לקבל. נשבר. אם נשבר וקרתה הפעולה הה' – הסתלקות אור הזך שהאיר בכלי. למדנו, שכשהיתה שבירת הכלים, האור שהאיר בפנים הסתלק לראש. הכלי עצמו נשבר ונפל לבי"ע. זו היתה פעולה הו' – שבירת הכלי.

פעולה ז' – הרשימות שנשארו במדרגה, שהן אותו חלק שנשאר במדרגה, שירד ונשאר בתחתית האצילות. יורד לתחתית האצילות כי הרשימה הזו רוצה להאיר לכלי שלה, אז עצם זה שנשארה רשימה זו פעולה ז'. הירידה לתחתית אצילות זו פעולה ח'. פעולה ט' נמשכת משבירת הכלים. כשנשבר הכלי המסך מתבטל מעביותו ופעולה ט' – הזדככות המסך ועלייתו לראש. כל פעם שנשבר, מזדכך המסך. עד כאן היו ט' פעולות שהן מה שקרה בשבירה.

פעולות י-יב' הן ההכנה לפעולה הבאה. ההכנה של כל מלך ומלך: פעולה י' – ירדו הכלים מהראש. אח"פ של ראש ירדו מהראש. פעולה י' זה שהוכנו כלים חדשים של אח"פ של ראש מאח"פ של או"א.

פעולה יא' – הרשימות שירדו בהתחלה לתחתית אצילות, עולות למעלה לכלים החדשים. 

פעולה יב' – הכלים שנפלו לראש דבי"ע נופלים נפילה שניה למטה. 

אומר, תראו את אותן פעולות שיוצאות גם בישסו"ת. קודם כל לומדים ד' פעולות הראשונות שיוצאות בישסו"ת: כשישסו"ת צריך לצאת, הוא צריך רשימות שעליהן יצא, כנגד מה שד' ג' עלו לראש, פה מה שעלה לראש זה ג' ב', כי הזדכך ד' ג' והעלה לראש מידע ג' ב'. זה עליית רשימות ג' ב' זו בח' ראשונה, אבל קודם התכלל בזיווג בראש אב"א. זו פעולה ב'. ג' ב' ביקשו הארה ובא אור ע"ב ס"ג והורידו הת'. יצא אב"א זו פעולה ג'. אח"כ התחדש הדעת המזווג. אמא ביקשה הארה על הדעת שנשאר, של תנה"י וזו פעולה ד'. אלה ד' פעולות שגרמו לישסו"ת להיות פב"פ.

אז יצאו יא' פעולות בכל מלך ומלך של מלכי ישסו"ת. א. גובה הקומה. ב. סוג האור ע"פי הדעת. ג. ראש שיצא ממטה למעלה. ד. הגוף שמתפשט ממעלה למטה. ה. כי התפשט האור ונשבר – הסתלקות האור. ו. שבירת הכלי שנופל לבי"ע. ז. נשארו רשימות. ח. עלו הרשימות האלה לכלים החדשים שהיו, לכלי דחג"ת. אלה הכלים שנשארו משבירת הכלים עצמם. ט. ירידת אח"פ דראש, אחוריים דישסו"ת לבח' הגוף. י. ראש הדעת שנותן ח"ח לכלים ותיקון קווים באחוריים דישסו"ת. יא. ירידת הרשימות דאחוריים לכלים החדשים שלהם, היינו לראשים, לכלים החדשים של ראשי ישסו"ת. 

בס"ד

חלק ז שיעור 48 עמוד תקסו

טז) ועתה נבאר המלכים אחרונים שהם תנהי"מ: וכבר ידעת שד' פעולות הן בישסו"ת עד שבאו לזווג פב"פ. וי"א פעולות בסדר יציאת ד' המלכים עצמם, עד סופם. כי מהזדככות המסך מכל עביותו אחר שביה"כ דמלכים הראשונים, נמשכת עלית המסך והרשימות שבו, להתכלל בזווג או"א אב"א. וזו פעולה א'. וכיון שחזר עליו העביות דבחי"ג דהתלבשות, ובחי"ב דעביות. מתוך התכללותו בזווג דאב"א, הנה חזר והוריד ה"ת לבחינת העביות הזו. דהיינו לבחי"ג ובחי"ב בשיתוף, שזו פעולה ב', שהוא המצב דאו"א פב"א, בקומה דבחי"ג, ומתוך שהרשימות ההן הן בחינות זו"ן, הנה נעשו למ"ן לאמא, שהחזירה פניה לאבא, בשבילם, ובאים במצב פב"פ. הרי שהזדככות המסך גורמת להתכללות הרשימות דבחי"ג ובחי"ב בג' המצבים זה אחר זה. באב"א ופב"א ופב"פ, עם התכללותם באו"א כנ"ל. ואב"א מסבב לפב"א, כי הזווג דאב"א מחדש את הרשימות בעביותן, וכשנגמר התחדשות העביות כבר נחשבו לפב"א, כי קונים מדת הקומה, שאבא קונה בזה ג"ר שלו, ומשיב פנים להאיר לאמא, ואז מתעוררת אמא בשביל המ"ן שבה, להשיב פניה גם היא לאבא. הרי שהמצב דפב"א מסבב אל המצב דפב"פ.

יז) וי"א פעולות שבמלכים, הן על אותו הסדר שיצאו זו מזו כמו י"ב הפעולות שבמלכים הראשונים. אלא שיש ביניהן איזה שינוים, ואלו הם. הגורם הא' שלהם, שהוא שיעור הקומה, נמשך מפעולה ג' הנ"ל, שהיא הזווג דפב"א, דהיינו לפי העביות שבהמסך. הגורם הב' שהוא קבלת הארת חכמה לזו"ן, נמשך מזווג פב"פ, (כנ"ל באות י"א. ע"ש.) הפעולה הג' שהיא הקומה שממטה למעלה, ופעולה הד' שהיא הקומה שממעלה למטה, הנקרא מלך. נמשכות מב' הגורמים הנ"ל, שא' מודד הקומה, וב' משפיע שיעור הארת חכמה. ומכאן, דהיינו מהתלבשות האור בהכלים, נמשכות ג' פעולות, שהן ה', וו' וז'. שפעולה ה' שהיא הסתלקות האור, נמשכת שהאור לא יכול להתלבש בהכלי, בעת שפגע בהסיגים המעורבים בו, וע"כ בפגעו בהסיגים נסתלק תכף לשורשו, וכן פעולה ו' שהיא נפילתם לבי"ע, נמשכת ג"כ, מהאור שהתחיל להתלבש בו, שמתחלה האיר הכלי בבי"ע, וחיברם בכח האור שבו לאצילות, (כנ"ל באות י"ג.) וע"כ אחר שנסתלק האור מהכלי, נמצא שחזר עליו הצמצום ב', והכלי נשאר נפרד בבי"ע. ופעולה ז' שהיא הרשימות, הן בעצם חלק הנשאר מהאור שנתלבש בהכלי. הרי שג' פעולות הללו נמשכות מהתלבשות האור גופיה. והפעולה הח', שהיא עלית הרשימות להכלים שלהן, נמשכת משבירת הכלים של עצמם, וכיון שכבר היו כלים מתוקנים מאחורים דאו"א בבחינת קוים, ע"כ עלו ונתלבשו בהם. וגם ירידת האחורים דישסו"ת לבחינת גוף, נמשך משביה"כ, כי נתבטל הזווג העליון משום חסרון המקבלים, והרשימות דראש נפלו לגוף. וב' פעולות האחרונות, שהן תיקון קוים באחורים דישסו"ת, שבזה נתקנו ג' הכלים שלמטה מטבור, שהם ב"ש ת"ת התחתון, והנצח וההוד. והפעולה הי"א, שהיא ירידת הרשימות מהכלים דאחורים דאו"א אל הכלים חדשים של עצמם, הן שניהן נמשכין מראש הדעת. שיצא אחר הזדככות המסך דמלכים האחרונים. 

כי מהזדככות המסך דגוף דישסו"ת שחזר לשורשו להמסך דישסו"ת, יצא זווג חדש, על מסך דבחי"א דעביות בקומת ז"א, אב"א, בהתכללות בישסו"ת וכשהוכרה עביות דגוף שבו, ירד משם למקומו בחזה דכללות הגוף דישסו"ת, ויצאו הע"ס דראש מהחזה ולמעלה, שהוא מפרק עליון דיסוד ולמעלה עד מקום החזה דגוף דאו"א, ששם הפה דישסו"ת, והוא קשר את האחורים דישסו"ת שנפלו שם, בקשר דתיקון קוין. ונעשו בזה לבחינת כלים חדשים במקום הגוף דישסו"ת, דהיינו ב"ש התחתונים דת"ת, בקו האמצעי, וכלי דנצח בימין, וכלי דהוד בשמאל. ואז נעשה הפעולה הי"א הנ"ל, שהרשימות של המלכים האחרונים שהיו מלובשות בהכלים החדשים דאו"א חזרו להכלים חדשים דישסו"ת שנעשו במקומן: רשימו דת"ת ויסוד ומלכות לקו האמצע שהוא הת"ת שנתגדל, ורשימו דנצח, לקו ימין, לכלי דנצח, ורשימו דהוד, לקו שמאל, לכלי דהוד.

סיכום: מלמד אותנו את המשך התהליך. התהליך אותו אנחנו לומדים בחלק ז', באופן כללי הוא יציאת גדלות דנקודים באו"א, שבירת המלכים של כל דחג"ת בפעם הראשונה, יציאת פרצוף נוסף שנקרא ישסו"ת, שבירת המלכים, הזדככות המסך, יציאת ראש הדעת והסתלקות חזרה לס"ג, כי לא צלחה מציאות שנקראת עולם הנקודים – עולם השבירה, עולה חזרה לראש הס"ג, עושה אתחול מחדש כדי להוליד את עולם האצילות. זה כל הלימוד בחלק ז'.

כדי ללמד אותנו זה הוא לימד אותנו בשלבים. אמר, קודם כל, לפני שני שיעורים למדנו, שכל התהליך הזה שקרה בעולם הנקודים נקרא עולם כי יצאו ג' פרצופים, שהם כבר עולם ולא רק פרצוף אחד כמו שיצא בגלגלתא ע"ב ס"ג, שם זה רק פרצוף אחד כ"א. אחרי הס"ג צריך לצאת פרצוף מ"ה שיוצא כעולם, מכיוון שהיו כמה פרצופים. זה כל מה שלמדנו בחלק ז'. מדגיש זה כי טוב להסתכל במבט כללי ואז נפרוט את הנלמד. זה מה שעשה בעה"ס בצורה גאונית. אומר, נסתכל על כל מה שלמדנו – גדלות, מעבר מקטנות לגדלות, גדלות יצאה ראש וגוף ונשברו הכלים, עלה המסך לראש, היה ד' ג' ומזדכך לג' ב' שגם עושה זיווג דהכאה, ראש וגוף נשברו כלי תנהי"מ, עלה לראש, יוצא ראש הדעת בב' א' אז לא מתפשט לגוף וגם לא נשבר. בזה נגמר עולם הנקודים.

עכשיו לומדים פרטים – אמר, למדנו פרטים, איך יצא או"א, היה מעבר מקטנות לגדלות. מדוע לא מספר מה היה בקטנות? כי הקטנות הזו למדנו עליה בחלק ו' – כל חלק ו' דיבר איתנו על יציאת הקטנות בעולם הנקודים. מעט נגע בגדלות. בחלק ז' ביאר לנו היטב את הגדלות. נזכיר את חלק ו', שכל הקטנות יצאה כתוצאה מצ"ב שקרה בנק' דס"ג. לכן בחלק ו' למדנו את כל עניין הצ"ב, שקרה בנק' דס"ג, וכתוצאה מזה יציאת הקטנות דנקודים עם כל מה שלמדנו – בח' השערות, מה קרה בראש הס"ג וכו'. כדאי לדעת את זה.

פה למדנו את יציאת הגדלות. למדנו ד' שלבים ביציאת הגדלות באו"א. ד' השלבים: עליית רשימות ד' ג' לראש הס"ג, שעלו עם עליית המסך של נק' דס"ג לראש הס"ג. עלו גם רשימות ד' ג'. זו פעולה ראשונה – עליית רשימות ד' ג'. פעולה שניה – באו לבקש אור אחר הקטנות, יצא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' מנקבי עיניים לפה של כתר. הפעולה השלישית – הארה דרך הטבור. כשכתר היה כבר בגדלות, האיר מרחוק. לא יכול להתפשט לגוף כי הוא זכר. האיר מרחוק למקום שנמצאים בו החסרונות, שליש תחתון דנה"י דא"ק. כשרצונות אלה התעוררו עלו לז"ת דנקודים, אמרו שהם הבנים, איפה האורות. ענו שלא אחראים לאור. הלכו לאמא לבקש ממנה. זה נקרא הארה דרך היסוד שהאירו לז"ת דנקודים לעלות לאו"א לבקש אור. מבקשים מאמא, הלכו לאמא ואז הפנתה פניה לאבא ועשתה זיווג והתפשטה לגוף. אלה ד' הפעולות שהיו באו"א. נזכור אותן בקצרה: עליית רשימות ד' ג' לראש הס"ג, אור ע"ב ס"ג שהוריד הת' מכתר, הארה דרך הטבור והארה דרך היסוד. 

אחרי ד' פעולות אלו, היו יב' פעולות להוצאת הפרצוף. על יב' הפעולות הללו דיברנו בשיעור קודם, והן: הראשונה והשניה זה גובה קומה וסוג האור שנקבעות ע"י ד' ג'. סוג האור שיש הוא הדעת שמבקש, על איזה דעת מבקש. הדעת זה מה שגרם לאמא לחזור פב"פ עם אבא – מה הילד רוצה? סנדויץ', נעלים, מה הוא רוצה, זו הדעת שמחזירה את אמא פב"פ.

שלישית ורביעית זה ראש וגוף יוצא מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.

בח' ה' זו הסתלקות האור כי ברגע שהאור התפשט ונגע בסיגים נוצרה בעיה, כי אסור שהאור יגע בסיגים כי הם נקודת הסיום שעלתה לפרסא. התפשט האור והגיע לנק' הסיום שנמצאת במקום הפרסא, שזה בע"מ לקבל. נשבר. אם נשבר וקרתה הפעולה הה' – הסתלקות אור הזך שהאיר בכלי. למדנו, שכשהיתה שבירת הכלים, האור שהאיר בפנים הסתלק לראש. הכלי עצמו נשבר ונפל לבי"ע. זו היתה פעולה הו' – שבירת הכלי.

פעולה ז' – הרשימות שנשארו במדרגה, שהן אותו חלק שנשאר במדרגה, שירד ונשאר בתחתית האצילות. יורד לתחתית האצילות כי הרשימה הזו רוצה להאיר לכלי שלה, אז עצם זה שנשארה רשימה זו פעולה ז'. הירידה לתחתית אצילות זו פעולה ח'. פעולה ט' נמשכת משבירת הכלים. כשנשבר הכלי המסך מתבטל מעביותו ופעולה ט' – הזדככות המסך ועלייתו לראש. כל פעם שנשבר, מזדכך המסך. עד כאן היו ט' פעולות שהן מה שקרה בשבירה.

פעולות י-יב' הן ההכנה לפעולה הבאה. ההכנה של כל מלך ומלך: פעולה י' – ירדו הכלים מהראש. אח"פ של ראש ירדו מהראש. פעולה י' זה שהוכנו כלים חדשים של אח"פ של ראש מאח"פ של או"א.

פעולה יא' – הרשימות שירדו בהתחלה לתחתית אצילות, עולות למעלה לכלים החדשים. 

פעולה יב' – הכלים שנפלו לראש דבי"ע נופלים נפילה שניה למטה. 

אומר, תראו את אותן פעולות שיוצאות גם בישסו"ת. קודם כל לומדים ד' פעולות הראשונות שיוצאות בישסו"ת: כשישסו"ת צריך לצאת, הוא צריך רשימות שעליהן יצא, כנגד מה שד' ג' עלו לראש, פה מה שעלה לראש זה ג' ב', כי הזדכך ד' ג' והעלה לראש מידע ג' ב'. זה עליית רשימות ג' ב' זו בח' ראשונה, אבל קודם התכלל בזיווג בראש אב"א. זו פעולה ב'. ג' ב' ביקשו הארה ובא אור ע"ב ס"ג והורידו הת'. יצא אב"א זו פעולה ג'. אח"כ התחדש הדעת המזווג. אמא ביקשה הארה על הדעת שנשאר, של תנה"י וזו פעולה ד'. אלה ד' פעולות שגרמו לישסו"ת להיות פב"פ.

אז יצאו יא' פעולות בכל מלך ומלך של מלכי ישסו"ת. א. גובה הקומה. ב. סוג האור ע"פי הדעת. ג. ראש שיצא ממטה למעלה. ד. הגוף שמתפשט ממעלה למטה. ה. כי התפשט האור ונשבר – הסתלקות האור. ו. שבירת הכלי שנופל לבי"ע. ז. נשארו רשימות. ח. עלו הרשימות האלה לכלים החדשים שהיו, לכלי דחג"ת. אלה הכלים שנשארו משבירת הכלים עצמם. ט. ירידת אח"פ דראש, אחוריים דישסו"ת לבח' הגוף. י. ראש הדעת שנותן ח"ח לכלים ותיקון קווים באחוריים דישסו"ת. יא. ירידת הרשימות דאחוריים לכלים החדשים שלהם, היינו לראשים, לכלים החדשים של ראשי ישסו"ת. 

בס"ד

חלק ז שיעור 48 עמוד תקסו

טז) ועתה נבאר המלכים אחרונים שהם תנהי"מ: וכבר ידעת שד' פעולות הן בישסו"ת עד שבאו לזווג פב"פ. וי"א פעולות בסדר יציאת ד' המלכים עצמם, עד סופם. כי מהזדככות המסך מכל עביותו אחר שביה"כ דמלכים הראשונים, נמשכת עלית המסך והרשימות שבו, להתכלל בזווג או"א אב"א. וזו פעולה א'. וכיון שחזר עליו העביות דבחי"ג דהתלבשות, ובחי"ב דעביות. מתוך התכללותו בזווג דאב"א, הנה חזר והוריד ה"ת לבחינת העביות הזו. דהיינו לבחי"ג ובחי"ב בשיתוף, שזו פעולה ב', שהוא המצב דאו"א פב"א, בקומה דבחי"ג, ומתוך שהרשימות ההן הן בחינות זו"ן, הנה נעשו למ"ן לאמא, שהחזירה פניה לאבא, בשבילם, ובאים במצב פב"פ. הרי שהזדככות המסך גורמת להתכללות הרשימות דבחי"ג ובחי"ב בג' המצבים זה אחר זה. באב"א ופב"א ופב"פ, עם התכללותם באו"א כנ"ל. ואב"א מסבב לפב"א, כי הזווג דאב"א מחדש את הרשימות בעביותן, וכשנגמר התחדשות העביות כבר נחשבו לפב"א, כי קונים מדת הקומה, שאבא קונה בזה ג"ר שלו, ומשיב פנים להאיר לאמא, ואז מתעוררת אמא בשביל המ"ן שבה, להשיב פניה גם היא לאבא. הרי שהמצב דפב"א מסבב אל המצב דפב"פ.

יז) וי"א פעולות שבמלכים, הן על אותו הסדר שיצאו זו מזו כמו י"ב הפעולות שבמלכים הראשונים. אלא שיש ביניהן איזה שינוים, ואלו הם. הגורם הא' שלהם, שהוא שיעור הקומה, נמשך מפעולה ג' הנ"ל, שהיא הזווג דפב"א, דהיינו לפי העביות שבהמסך. הגורם הב' שהוא קבלת הארת חכמה לזו"ן, נמשך מזווג פב"פ, (כנ"ל באות י"א. ע"ש.) הפעולה הג' שהיא הקומה שממטה למעלה, ופעולה הד' שהיא הקומה שממעלה למטה, הנקרא מלך. נמשכות מב' הגורמים הנ"ל, שא' מודד הקומה, וב' משפיע שיעור הארת חכמה. ומכאן, דהיינו מהתלבשות האור בהכלים, נמשכות ג' פעולות, שהן ה', וו' וז'. שפעולה ה' שהיא הסתלקות האור, נמשכת שהאור לא יכול להתלבש בהכלי, בעת שפגע בהסיגים המעורבים בו, וע"כ בפגעו בהסיגים נסתלק תכף לשורשו, וכן פעולה ו' שהיא נפילתם לבי"ע, נמשכת ג"כ, מהאור שהתחיל להתלבש בו, שמתחלה האיר הכלי בבי"ע, וחיברם בכח האור שבו לאצילות, (כנ"ל באות י"ג.) וע"כ אחר שנסתלק האור מהכלי, נמצא שחזר עליו הצמצום ב', והכלי נשאר נפרד בבי"ע. ופעולה ז' שהיא הרשימות, הן בעצם חלק הנשאר מהאור שנתלבש בהכלי. הרי שג' פעולות הללו נמשכות מהתלבשות האור גופיה. והפעולה הח', שהיא עלית הרשימות להכלים שלהן, נמשכת משבירת הכלים של עצמם, וכיון שכבר היו כלים מתוקנים מאחורים דאו"א בבחינת קוים, ע"כ עלו ונתלבשו בהם. וגם ירידת האחורים דישסו"ת לבחינת גוף, נמשך משביה"כ, כי נתבטל הזווג העליון משום חסרון המקבלים, והרשימות דראש נפלו לגוף. וב' פעולות האחרונות, שהן תיקון קוים באחורים דישסו"ת, שבזה נתקנו ג' הכלים שלמטה מטבור, שהם ב"ש ת"ת התחתון, והנצח וההוד. והפעולה הי"א, שהיא ירידת הרשימות מהכלים דאחורים דאו"א אל הכלים חדשים של עצמם, הן שניהן נמשכין מראש הדעת. שיצא אחר הזדככות המסך דמלכים האחרונים. 

כי מהזדככות המסך דגוף דישסו"ת שחזר לשורשו להמסך דישסו"ת, יצא זווג חדש, על מסך דבחי"א דעביות בקומת ז"א, אב"א, בהתכללות בישסו"ת וכשהוכרה עביות דגוף שבו, ירד משם למקומו בחזה דכללות הגוף דישסו"ת, ויצאו הע"ס דראש מהחזה ולמעלה, שהוא מפרק עליון דיסוד ולמעלה עד מקום החזה דגוף דאו"א, ששם הפה דישסו"ת, והוא קשר את האחורים דישסו"ת שנפלו שם, בקשר דתיקון קוין. ונעשו בזה לבחינת כלים חדשים במקום הגוף דישסו"ת, דהיינו ב"ש התחתונים דת"ת, בקו האמצעי, וכלי דנצח בימין, וכלי דהוד בשמאל. ואז נעשה הפעולה הי"א הנ"ל, שהרשימות של המלכים האחרונים שהיו מלובשות בהכלים החדשים דאו"א חזרו להכלים חדשים דישסו"ת שנעשו במקומן: רשימו דת"ת ויסוד ומלכות לקו האמצע שהוא הת"ת שנתגדל, ורשימו דנצח, לקו ימין, לכלי דנצח, ורשימו דהוד, לקו שמאל, לכלי דהוד.

סיכום: מלמד אותנו את המשך התהליך. התהליך אותו אנחנו לומדים בחלק ז', באופן כללי הוא יציאת גדלות דנקודים באו"א, שבירת המלכים של כל דחג"ת בפעם הראשונה, יציאת פרצוף נוסף שנקרא ישסו"ת, שבירת המלכים, הזדככות המסך, יציאת ראש הדעת והסתלקות חזרה לס"ג, כי לא צלחה מציאות שנקראת עולם הנקודים – עולם השבירה, עולה חזרה לראש הס"ג, עושה אתחול מחדש כדי להוליד את עולם האצילות. זה כל הלימוד בחלק ז'.

כדי ללמד אותנו זה הוא לימד אותנו בשלבים. אמר, קודם כל, לפני שני שיעורים למדנו, שכל התהליך הזה שקרה בעולם הנקודים נקרא עולם כי יצאו ג' פרצופים, שהם כבר עולם ולא רק פרצוף אחד כמו שיצא בגלגלתא ע"ב ס"ג, שם זה רק פרצוף אחד כ"א. אחרי הס"ג צריך לצאת פרצוף מ"ה שיוצא כעולם, מכיוון שהיו כמה פרצופים. זה כל מה שלמדנו בחלק ז'. מדגיש זה כי טוב להסתכל במבט כללי ואז נפרוט את הנלמד. זה מה שעשה בעה"ס בצורה גאונית. אומר, נסתכל על כל מה שלמדנו – גדלות, מעבר מקטנות לגדלות, גדלות יצאה ראש וגוף ונשברו הכלים, עלה המסך לראש, היה ד' ג' ומזדכך לג' ב' שגם עושה זיווג דהכאה, ראש וגוף נשברו כלי תנהי"מ, עלה לראש, יוצא ראש הדעת בב' א' אז לא מתפשט לגוף וגם לא נשבר. בזה נגמר עולם הנקודים.

עכשיו לומדים פרטים – אמר, למדנו פרטים, איך יצא או"א, היה מעבר מקטנות לגדלות. מדוע לא מספר מה היה בקטנות? כי הקטנות הזו למדנו עליה בחלק ו' – כל חלק ו' דיבר איתנו על יציאת הקטנות בעולם הנקודים. מעט נגע בגדלות. בחלק ז' ביאר לנו היטב את הגדלות. נזכיר את חלק ו', שכל הקטנות יצאה כתוצאה מצ"ב שקרה בנק' דס"ג. לכן בחלק ו' למדנו את כל עניין הצ"ב, שקרה בנק' דס"ג, וכתוצאה מזה יציאת הקטנות דנקודים עם כל מה שלמדנו – בח' השערות, מה קרה בראש הס"ג וכו'. כדאי לדעת את זה.

פה למדנו את יציאת הגדלות. למדנו ד' שלבים ביציאת הגדלות באו"א. ד' השלבים: עליית רשימות ד' ג' לראש הס"ג, שעלו עם עליית המסך של נק' דס"ג לראש הס"ג. עלו גם רשימות ד' ג'. זו פעולה ראשונה – עליית רשימות ד' ג'. פעולה שניה – באו לבקש אור אחר הקטנות, יצא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' מנקבי עיניים לפה של כתר. הפעולה השלישית – הארה דרך הטבור. כשכתר היה כבר בגדלות, האיר מרחוק. לא יכול להתפשט לגוף כי הוא זכר. האיר מרחוק למקום שנמצאים בו החסרונות, שליש תחתון דנה"י דא"ק. כשרצונות אלה התעוררו עלו לז"ת דנקודים, אמרו שהם הבנים, איפה האורות. ענו שלא אחראים לאור. הלכו לאמא לבקש ממנה. זה נקרא הארה דרך היסוד שהאירו לז"ת דנקודים לעלות לאו"א לבקש אור. מבקשים מאמא, הלכו לאמא ואז הפנתה פניה לאבא ועשתה זיווג והתפשטה לגוף. אלה ד' הפעולות שהיו באו"א. נזכור אותן בקצרה: עליית רשימות ד' ג' לראש הס"ג, אור ע"ב ס"ג שהוריד הת' מכתר, הארה דרך הטבור והארה דרך היסוד. 

אחרי ד' פעולות אלו, היו יב' פעולות להוצאת הפרצוף. על יב' הפעולות הללו דיברנו בשיעור קודם, והן: הראשונה והשניה זה גובה קומה וסוג האור שנקבעות ע"י ד' ג'. סוג האור שיש הוא הדעת שמבקש, על איזה דעת מבקש. הדעת זה מה שגרם לאמא לחזור פב"פ עם אבא – מה הילד רוצה? סנדויץ', נעלים, מה הוא רוצה, זו הדעת שמחזירה את אמא פב"פ.

שלישית ורביעית זה ראש וגוף יוצא מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.

בח' ה' זו הסתלקות האור כי ברגע שהאור התפשט ונגע בסיגים נוצרה בעיה, כי אסור שהאור יגע בסיגים כי הם נקודת הסיום שעלתה לפרסא. התפשט האור והגיע לנק' הסיום שנמצאת במקום הפרסא, שזה בע"מ לקבל. נשבר. אם נשבר וקרתה הפעולה הה' – הסתלקות אור הזך שהאיר בכלי. למדנו, שכשהיתה שבירת הכלים, האור שהאיר בפנים הסתלק לראש. הכלי עצמו נשבר ונפל לבי"ע. זו היתה פעולה הו' – שבירת הכלי.

פעולה ז' – הרשימות שנשארו במדרגה, שהן אותו חלק שנשאר במדרגה, שירד ונשאר בתחתית האצילות. יורד לתחתית האצילות כי הרשימה הזו רוצה להאיר לכלי שלה, אז עצם זה שנשארה רשימה זו פעולה ז'. הירידה לתחתית אצילות זו פעולה ח'. פעולה ט' נמשכת משבירת הכלים. כשנשבר הכלי המסך מתבטל מעביותו ופעולה ט' – הזדככות המסך ועלייתו לראש. כל פעם שנשבר, מזדכך המסך. עד כאן היו ט' פעולות שהן מה שקרה בשבירה.

פעולות י-יב' הן ההכנה לפעולה הבאה. ההכנה של כל מלך ומלך: פעולה י' – ירדו הכלים מהראש. אח"פ של ראש ירדו מהראש. פעולה י' זה שהוכנו כלים חדשים של אח"פ של ראש מאח"פ של או"א.

פעולה יא' – הרשימות שירדו בהתחלה לתחתית אצילות, עולות למעלה לכלים החדשים. 

פעולה יב' – הכלים שנפלו לראש דבי"ע נופלים נפילה שניה למטה. 

אומר, תראו את אותן פעולות שיוצאות גם בישסו"ת. קודם כל לומדים ד' פעולות הראשונות שיוצאות בישסו"ת: כשישסו"ת צריך לצאת, הוא צריך רשימות שעליהן יצא, כנגד מה שד' ג' עלו לראש, פה מה שעלה לראש זה ג' ב', כי הזדכך ד' ג' והעלה לראש מידע ג' ב'. זה עליית רשימות ג' ב' זו בח' ראשונה, אבל קודם התכלל בזיווג בראש אב"א. זו פעולה ב'. ג' ב' ביקשו הארה ובא אור ע"ב ס"ג והורידו הת'. יצא אב"א זו פעולה ג'. אח"כ התחדש הדעת המזווג. אמא ביקשה הארה על הדעת שנשאר, של תנה"י וזו פעולה ד'. אלה ד' פעולות שגרמו לישסו"ת להיות פב"פ.

אז יצאו יא' פעולות בכל מלך ומלך של מלכי ישסו"ת. א. גובה הקומה. ב. סוג האור ע"פי הדעת. ג. ראש שיצא ממטה למעלה. ד. הגוף שמתפשט ממעלה למטה. ה. כי התפשט האור ונשבר – הסתלקות האור. ו. שבירת הכלי שנופל לבי"ע. ז. נשארו רשימות. ח. עלו הרשימות האלה לכלים החדשים שהיו, לכלי דחג"ת. אלה הכלים שנשארו משבירת הכלים עצמם. ט. ירידת אח"פ דראש, אחוריים דישסו"ת לבח' הגוף. י. ראש הדעת שנותן ח"ח לכלים ותיקון קווים באחוריים דישסו"ת. יא. ירידת הרשימות דאחוריים לכלים החדשים שלהם, היינו לראשים, לכלים החדשים של ראשי ישסו"ת. 

בס"ד
חלק ז שיעור 47 עמוד תקסז
המשך אות יא, טור א'.
הרי שפב"פ דאו"א נמשך מהמ"ן, והמ"ן, מיסוד דא"ק מאור החדש שבו, והאור החדש נמשך מזווג דע"ב ס"ג, וזווג דע"ב ס"ג נמשך ממ"ן דנה"י דא"ק, הנמשכים ועלו להם, עם התכללותם במסך דס"ג. והנה נתבאר ד' הפעולות איך יצאו זו מזו בהתחיבות סבה ומסובב. ועתה נבאר י"ב הפעולות הנוהגות בכל מלך ומלך מד' המלכים העליונים, שיצאו מאו"א דנקודים.
והנה י"ב פעולות הללו, מתחלקות לט' וג'. כי ט' פעולות ראשונות המובאות לעיל (דף תקס"ג אות ד') יוצאות ביחד עם יציאת כל מלך ומלך עד התעלמו. אבל ג' הפעולות האחרונות שבכל מלך, באות אחר גמר הסתלקות כל ד' המלכים. והנה הגורם הא' של י"ב הפעולות, הוא הזווג שעל עביות המסך, דהיינו לפי המקום של ה"ת, שהוא המודד לשיעור הקומה. הוא נמשך, מפעולה ג' הנ"ל שבכתר דנקודים המוריד ה"ת מעינים שלו אל מקום מלכות דראש, שבשעה שמורידה לפה דהיינו מלכות, יש לו עביות דבחי"ד דהתלבשות, ומוציא קומת כתר, וכשמורידה לחוטם, מוציא קומת חכמה, ולאזן, מוציא קומת בינה, ולעינים מוציא קומת ז"א.
הגורם הב', שהוא קבלת הארת חכמה בשביל זו"ן, נמשך ממ"ן שקבלה אמא מיסוד דא"ק, שהיא פעולה ד' הנ"ל באות ז'. כי כיון שאמא לא חזרה פב"פ עם אבא לצרכה עצמה. אלא רק כדי להאיר את המ"ן, שהם זו"ן, ע"כ אינה מקבלת מתחלתה מחכמה דאבא, אלא לפי הארת חכמה הראויה לזו"ן מצד יחסו באור ישר, הראוי לו מאותו הקומה. כנ"ל (דף תקס"ה אות ט')
יב) הפעולה הג' והפעולה הד' שהן: הקומה שממטה למעלה היוצאה בזווג דאו"א, שנקרא או"א וראש. והקומה שממעלה למטה הנקרא מלך או גוף. הן נמשכות ע"י ב' הגורמים הנ"ל באות י"א. שגורם א' מודד הקומה, וגורם ב' נותן שיעור הארת חכמה. ומכח השתתפות ב' הגורמים בהארת הזווג, ע"כ נבחנת כל הקומה הזו הן בראש והן בגוף, שאין בה אלא ה"ח וה"ג לבד, אלא בהארת חכמה. כמבאר באות י"א.
יג) הפעולה הה' והפעולה הו', שהן: הסתלקות האור מהכלים, ושבירתם ונפילתם לג"ר דבי"ע. הן נמשכות מגדלות האור שקבלו, ומעירוב הסיגים שבהכלים. כי אם הכלים היו מקבלים האור בשלימות, אז היו משיבים את בי"ע לאצילות, מחמת אור החדש שבקע לפרסא, שנתלבש בכלים הללו, ע"י הארת חכמה שקבלו כנ"ל. ועתה שלא נתקיים בהם האור הזה, הנה כמדת גדלותם כן נפילתם, כי הכלים עצמם נפרדו משרשם, ויצאו מחוץ לאצילות, שזהו נפילתם לבי"ע, הרי שנפילתם לבי"ע נמשך מגדלות האור שקבלו מאו"א.
פעולה ז' שהיא הרשימו, נמשכת גם כן מעצם האור שקבלו מאו"א, כי כן טבע האורות שמניחים רשימו בהמקום, אחר שנסתלקו משם.
פעולה ח' שהיא ירידת הרשימות לתחתית האצילות, נמשכת משביה"כ וירידתם לבי"ע, כי לא היו יכולים להתלבש בהכלים כדרכם, ע"כ היו מתקרבים אל הכלים שלהם כמה שאפשר.
פעולה ט' נמשכת ג"כ משביה"כ, כי כשנשבר הכלי, נמצא המסך מתבטל מבחינת העביות שבאותו כלי, וע"כ נתבטל הזווג העליון שעל המסך. ועוד כי כל הזווג הזה עומד רק בשביל המ"ן, שהם זו"ן, שאמא מקושרת אליהם להמשיך להם הארת חכמה, כנ"ל, ולא לצורך עצמה, וע"כ כשנשבר המקבל, נפסק הזווג פב"פ דאו"א, כמו שהיה בטרם שקבלו המ"ן. ונפלו האחורים כל אחד בכלי שלו. כנ"ל דף תקנ"ב את ט"ו.
יד) והנה ט' פעולות הנ"ל, נוהגות בתכונתן בכל מלך ומלך מד' המלכים: דחג"ת, ואין צורך לפרטם בכל אחד ואחד, אלא שיש איזה שינוים ביניהן, שצריכים להזכירם. ואלו הם: שינוי א' יש במקום נפילתם לבי"ע, שמלך הא' נפל לתחתית הג"ר, שהוא במקום דעת שבבי"ע. ומלך הב' נפל ממעל הימנו בבינה דבי"ע. ומלך הג' ממעל לו למקום חכמה דבי"ע. ומלך הד' ממעל לכולם במקום כתר דבי"ע. שינוי הב' בירידת הרשימות, שכל הזך מחברו, יותר עליון מחברו כמו הכלים שבבי"ע. ורשימו דמלך הא' נפלה למלכות דאצילות. ועליה רשימו דמלך הב' ביסוד דאצילות. וממעל לה רשימו דמלך הג' בנו"ה דאצילות. וממעל לכולן רשימו דמלך הד' במקום הכלי שלו עצמו בת"ת דאצילות.
גם יציאת ד' המלכים המה גורמים זה לזה: כי שביה"כ דמלך הדעת, גרמה לביטול המסך דבחי"ד וכיון שנתבטלה הבחי"ד, נמצא מזדווג האור העליון בהעביות הנשארת בהמסך שהיא בחי"ג, המתלבשת במלך החסד. ושביה"כ דמלך החסד גרמה לביטול המסך דבחי"ג, ולהזדווגות אור העליון בהעביות הנשארת בהמסך, שהיא בחי"ב, המתלבשת במלך הגבורה. ושביה"כ דמלך הגבורה גרמה לביטול מסך דבחי"ב, ולהזדווגות אור העליון בעביות דבחי"א הנשארת בהמסך, המתלבש במלך הת"ת בש"ע שלו, הרי שד' המלכים הם מסובבים זה מזה בהתחיבות גמורה, וכן כל אחד בט' הפעולות הנ"ל. כמבואר.
טו) ועתה נבאר ג' הפעולות האחרונות הנוהגות בהמלכים העליונים שהן באות אחר שבירת כל המלכים האלו. כי אחר הזדככות המסך מכל העביות דגוף שבו, ועולה ונכלל בזווג דראש, שהוא מוציא שם קומה חדשה דישסו"ת, הוא מביא הארה גם אל אחורים דאמא, שמתקנים את עצמם בתיקון קוים, ונעשו מהם ד' כלים חדשים דחג"ת בסדר קוים, כנ"ל (תקנ"ה אות כ"ב) וזוהי פעולה היוד, שהוכן כלים חדשים מאחורים דאו"א, בשביל הרשימות של כל מלך ומלך. ומזה נמשכת פעולה י"א, שרשימו דכל מלך עולה ומתלבשת בכלי שלו: רשימו דדעת, בקו אמצעי ממעל לת"ת, ורשימו דחסד, בכלי החדש דחסד, ורשימו של גבורה בכלי חדש דגבורה, ורשימו דת"ת בכלי החדש דת"ת, עד שליש עליון שבו. ומזה נמשכת פעולה י"ב, שהיא ירידת הכלים לתחתית בי"ע לגמרי, כי אחר שנתרחקה מהם הרשימות, שעלו ונתלבשו בהכלים החדשים, הנה אז נפסק הארתן מהכלים, ואינם יכולים להחזיק את עצמם בג"ר דבי"ע, ונופלים לז"ת דבי"ע.
הרי שג' הפעולות הללו נמשכות זו מזו, והגורם העיקרי הוא יציאת הראש החדש דישסו"ת, הנמשך מהזדככות המסך, והזדככות המסך נמשכת משביה"כ. וכו' כנ"ל.
סיכום: היום חזרנו על השיעור הקודם, כדי להבין שני דברים: א. למדנו מיהו ראש הדעת. ב. למדנו מהן ד' הפעולות ממצב הקטנות ועד מצב של התחלת הגדלות פב"פ.
בנושא הראשון למדנו מיהו ראש הדעת – ראש הג' היוצא בעולם הנקודים. שראש א' הוא או"א, פרצוף או"א עם הנקודות שבו שכולן נשברו. ראש הב' הוא ישסו"ת עם הכלים שבו, וראש הג' הוא ראש הדעת שיצא ע"י הזדככות המדרגות. יצא בהתחלה ד' ג', אח"כ ג' ב' ויצא בב' א'. מכיוון שהוא בעביות קלושה יצא ראש בלי גוף. זה ראש הדעת שנקרא כך כי יצא על א' שהוא בח' ז"א וכשהוא נמצא בראש נקרא דעת. בשונה ממלך הדעת שזה גוף. זה ראש הג' והבנו גם שמכיוון שיש ג' פרצופים אז מה שהיה צריך לצאת כפרצוף יצא כעולם שהוא מספר פרצופים.
למדנו שגלגלתא יצא בד', ע"ב בג', ס"ג בב', עולם הנקודים בא' ומכיוון שהתכלל עם ד' ג' אז יצאו עוד פרצופים בהזדככות ד' ג' אלה. לכן הוא יכול להיות עולם. לכן קוראים לו עולם הנקודים. זו הנקודה הראשונה.
נקודה שניה – איזה ד' פעולות היו עד ליציאת הגדלות. למדנו את ד' הפעולות: א. הגורם הראשון היה הזדככות נקודות דס"ג שהעלו רשימות ד' ג' לס"ג. יצאה קטנות על ב' א' כי היא העצם, אבל היו עוד רשימות של ד' ג'. זה הגורם הראשון – רשימות ד' ג' בראש הס"ג שצריכות להיוולד.
ב. בח' ד' ג' זו היתה בראש, באה לביקוש וכתוצאה מהביקוש בא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' לכתר למטה, לפה.
ג. היתה הארה דרך הטבור, אחרי שירד לפה, היה זיווג על ד' ג' שהאיר מרחוק לנה"י דא"ק. נה"י דא"ק אלה האירו וביקשו עם ז"ת דנקודים מאמא אור, כי אמא לא באה פב"פ עם אבא עד שלא קיבלה אור. כדי לצאת פב"פ בגדלות צריך לעורר גם את הלב לרצות. לא מספיק להבין בשכל. לא מספיקות הרשימות בראש שיש כזה דבר. היתה צריכה להיות רשימה בראש שתבקש שיבוא לימוד, והלימוד הזה יאיר ללב והלב יעלה לבקש. אז יש זיווג פב"פ בין או"א. זה מה שלמדנו בשיעור קודם.
בשיעור זה רוצים ללמוד מה קרה ממצב זה שהיה לנו זיווג בראש בפב"פ, והיו לנו יב' פעולות שנוהגות בכל מלך ומלך. בא להסביר לנו איך נשברים נכון, או מהי השבירה בעולמות העליונים. זה מעניין כי אם אתה נשבר לא נכון אתה גם תנהל את זה לא נכון. אם אתה נשבר בצורה לא הגיונית אתה גם לא תדע לנהל את זה.
כשאתה נשבר מה שקורה לך בנפש הוא מה שאומרים לך שקורה כאן בעולם הנקודים. אם אתה מבין אחרת אתה מבין לא נכון, ואם מבין לא נכון אז גם לא תוכל לנהל את זה. לכן כדאי להבין מה קורה בשבירה. בא אדם נשבר, אומר לא יכול. אומרים לו תראה קרה כך וכך והוא לא מסכים ומאשים את כל העולם ולא מבין את הנכון. צריך להבין את מה שקרה בנפש לפי סדר השבירה המובא כאן. כך נשברים. כך הנפש נשברת. לא בצורה אחרת. זו צורת שבירת הנפש. אומר, כל אדם הוא עולם אחר. זה נכון וכל הפרצופים נשברו כך – אין שבירה אחרת. אולי אומר בגאווה שאומר כך, אבל זו האמת.
נלמד את הגורמים לשבירה. לפניהם יש לנו את הגורמים הראשונים שמביאים אותנו, באיזו רמה נשבר. אז השלב הראשון מאיפה בא הביקוש – מד' ג', ג' ב' וכו' באיזה גובה קומה אתה חי. באיזו רמה של ביקוש את חי. האם אתה הולך על דבר גדול, בינוני או קטן. זה גובה הקומה קודם כל.
דבר שני, מה אתה מבקש באותו גובה הקומה. אפשר לבקש, למשל מתעסק בהולדת ילדים, או בפרנסה, או לסדר את הבית, או להדיח כלים וכל דבר אחר, השאלה במה עוסק? יש אדם שעוסק בתיקון כל העולם, ויש שעוסק בסידור המפיות בארון. כ"א עוסק ברמה אחרת. זה גובה קומה.
מתוך זה במה אתה עוסק? כמה אתה רוצה מזה? כמה אתה רוצה בתיקון העולם, כמה בתיקון הזוגיות, כמה בהולדת ילדים וכד'. כ"א עוסק ברמה אחרת ובכמה רוצה. אומר, בוא קודם כל נמקם כמה משמעות יש לדבר בעיניך. אלה ב' הדברים הראשונים.
ג' – צריך לצאת בזה מחשבה, וצריך לצאת בזה גוף. אתה צריך לחשוב על זה. זה ראש מלמטה למעלה.
ד' – ההתפשטות ללב. אם לא מגיע ללב לא תהיה שבירה. ז"א אם נשברת – גם חשבת על זה וזה גם הגיע ללב. יש שמכחיש – 'לא חשבתי, לא התרגשתי וכד'. יכול להיות שחשבת גם בתת מודע, ובלי שנגע ללב לא היית נשבר. אומר שלא חשוב לו אבל כואב לו, ואין דבר כזה – אם לא היה חשוב – לא היה כואב. אומר 'נפרדתי ממישהי אבל לא רציתי אותה בכלל, אבל נשברתי מזה'. אין דבר כזה. הכל נגע לך ללב. אם לא הייתה התפשטות מלמעלה למטה לא היית נשבר.
ה', ו' – פעולה זו היא שהיתה התפשטות לגוף אז היתה שבירה. השבירה הזו מתחלקת לשתיים: א. הכלי נשבר. ב. הסתלק האור. זה ה' וו'. האור הסתלק כי אותו תענוג שחשבת שתקבל הסתלק, אבל הכלי נשבר. בכלים יש או שבירה או הזדככות והתעבות. באור יש רק הסתלקות והתפשטות. אז האור, התענוג הסתלק לך, והכלי, הלב, נשבר. אלה ב' דברים שבאים ביחד. אם הכלי נשבר האור לא יכול להשאר. הוא מסתלק.
ז' – כל הסתלקות של אור משאירה רשימה.
ח' – מקום הרשימה בא כמה שיותר קרוב לכלי.
ט' – אתה מבין, קורה לך משהו שברור שבגובה הקומה שהיית קודם, אתה כבר לא יכול. צריך להקטין עצמך למדרגה יותר קטנה, כדי לנהל את עצמך. לא יכול להשאר באותו מקום ולהמשיך, כי תמשיך את השבירה. נשאר במציאות של שבירה אם לא מחליט לשנות, לא לרצות, ולעבור לשלב יותר קטן כדי לנהל זה.
אלה ט' בח' ראשונות, שקורות בכל המלכים ובכל השבירות. תלוי באיזו שבירה היית. באיזה גובה קומה, כי לפי"ז תלוי לאיזה מקום תישבר. לאיזה תחתית תרד. ככל שאתה יותר גדול תרד לתחתית יותר גדולה, וככל שאתה יותר גדול גם הרשימה שלך, ההתרשמות תרד למקום יותר נמוך, שזה אור הזך של הרשימה.
שינוי שלישי, זה שגובה הקומה שלך, כמובן שישתנה. וגם הדעת בראש תהיה שונה. תמיד צריך לראות באיזו רמה אתה מדבר, לפי הרמה הזו גם יהיה שינוי בין שבירה לשבירה.
אלה ט' הפעולות הראשונות. יש עוד ג' פעולות בכל מלך ומלך. כל שבירה ושבירה.
השבירה נובעת מהפרטיות של האדם. ברגע שהאור נגע בפרטיות זה גורם השבירה, אבל דע שבנפש שלך קרה משהו. במחשבה שלך, שויתרת, אם הצלחת לעבור את השלב הזה, וויתרת על מקומך הקודם, ולא נתקעת שם, נוצר לך מזה כלי חדש. נוצר כלי חדש של ח"ח. צריך לחפש אותו בנפש. זה כלי שנקרא אח"פ דראש שירדו לגוף.
פעולה יא' שנשארה הרשימה מהחוויה יכולה להתלבש בכלים החדשים של ח"ח, אלה כלים של עבודה. ג' פעולות אלה הן הכנה לניהול של המשבר. עוד לא הניהול עצמו. דע, פעולה י' – יש לך כלים שבאו לגוף, שזה אח"פ של ראש שנפלו לגוף, אלה כלים של ח"ח, של עבודה. וההתרשמות, אור הזך של הרשימה עלתה לכלים האלה, וזה גרם לדבר נוסף, שאותם כלים שהיו לך, של השבירה, נדחקו למקום יותר עמוק. לא חייב לנהל אותם מייד, את כל המשבר. תראה שכיוון שנדחקו למקום עמוק, אפשר לנהל לאט לאט, אבל אם נשארים במקום של תודעה גבוה, וכל הזמן חופר בזה, אז לא יכול לנהל את זה. צריך להתחיל להבין שצריך לבוא למקום עבודה ולנהל את המשבר משם.

בס"ד

חלק ז שיעור 47 עמוד תקסז

המשך אות יא, טור א'.

הרי שפב"פ דאו"א נמשך מהמ"ן, והמ"ן, מיסוד דא"ק מאור החדש שבו, והאור החדש נמשך מזווג דע"ב ס"ג, וזווג דע"ב ס"ג נמשך ממ"ן דנה"י דא"ק, הנמשכים ועלו להם, עם התכללותם במסך דס"ג. והנה נתבאר ד' הפעולות איך יצאו זו מזו בהתחיבות סבה ומסובב. ועתה נבאר י"ב הפעולות הנוהגות בכל מלך ומלך מד' המלכים העליונים, שיצאו מאו"א דנקודים. 

והנה י"ב פעולות הללו, מתחלקות לט' וג'. כי ט' פעולות ראשונות המובאות לעיל (דף תקס"ג אות ד') יוצאות ביחד עם יציאת כל מלך ומלך עד התעלמו. אבל ג' הפעולות האחרונות שבכל מלך, באות אחר גמר הסתלקות כל ד' המלכים. והנה הגורם הא' של י"ב הפעולות, הוא הזווג שעל עביות המסך, דהיינו לפי המקום של ה"ת, שהוא המודד לשיעור הקומה. הוא נמשך, מפעולה ג' הנ"ל שבכתר דנקודים המוריד ה"ת מעינים שלו אל מקום מלכות דראש, שבשעה שמורידה לפה דהיינו מלכות, יש לו עביות דבחי"ד דהתלבשות, ומוציא קומת כתר, וכשמורידה לחוטם, מוציא קומת חכמה, ולאזן, מוציא קומת בינה, ולעינים מוציא קומת ז"א. 

הגורם הב', שהוא קבלת הארת חכמה בשביל זו"ן, נמשך ממ"ן שקבלה אמא מיסוד דא"ק, שהיא פעולה ד' הנ"ל באות ז'. כי כיון שאמא לא חזרה פב"פ עם אבא לצרכה עצמה. אלא רק כדי להאיר את המ"ן, שהם זו"ן, ע"כ אינה מקבלת מתחלתה מחכמה דאבא, אלא לפי הארת חכמה הראויה לזו"ן מצד יחסו באור ישר, הראוי לו מאותו הקומה. כנ"ל (דף תקס"ה אות ט')

יב) הפעולה הג' והפעולה הד' שהן: הקומה שממטה למעלה היוצאה בזווג דאו"א, שנקרא או"א וראש. והקומה שממעלה למטה הנקרא מלך או גוף. הן נמשכות ע"י ב' הגורמים הנ"ל באות י"א. שגורם א' מודד הקומה, וגורם ב' נותן שיעור הארת חכמה. ומכח השתתפות ב' הגורמים בהארת הזווג, ע"כ נבחנת כל הקומה הזו הן בראש והן בגוף, שאין בה אלא ה"ח וה"ג לבד, אלא בהארת חכמה. כמבאר באות י"א.

יג) הפעולה הה' והפעולה הו', שהן: הסתלקות האור מהכלים, ושבירתם ונפילתם לג"ר דבי"ע. הן נמשכות מגדלות האור שקבלו, ומעירוב הסיגים שבהכלים. כי אם הכלים היו מקבלים האור בשלימות, אז היו משיבים את בי"ע לאצילות, מחמת אור החדש שבקע לפרסא, שנתלבש בכלים הללו, ע"י הארת חכמה שקבלו כנ"ל. ועתה שלא נתקיים בהם האור הזה, הנה כמדת גדלותם כן נפילתם, כי הכלים עצמם נפרדו משרשם, ויצאו מחוץ לאצילות, שזהו נפילתם לבי"ע, הרי שנפילתם לבי"ע נמשך מגדלות האור שקבלו מאו"א. 

פעולה ז' שהיא הרשימו, נמשכת גם כן מעצם האור שקבלו מאו"א, כי כן טבע האורות שמניחים רשימו בהמקום, אחר שנסתלקו משם. 

פעולה ח' שהיא ירידת הרשימות לתחתית האצילות, נמשכת משביה"כ וירידתם לבי"ע, כי לא היו יכולים להתלבש בהכלים כדרכם, ע"כ היו מתקרבים אל הכלים שלהם כמה שאפשר. 

פעולה ט' נמשכת ג"כ משביה"כ, כי כשנשבר הכלי, נמצא המסך מתבטל מבחינת העביות שבאותו כלי, וע"כ נתבטל הזווג העליון שעל המסך. ועוד כי כל הזווג הזה עומד רק בשביל המ"ן, שהם זו"ן, שאמא מקושרת אליהם להמשיך להם הארת חכמה, כנ"ל, ולא לצורך עצמה, וע"כ כשנשבר המקבל, נפסק הזווג פב"פ דאו"א, כמו שהיה בטרם שקבלו המ"ן. ונפלו האחורים כל אחד בכלי שלו. כנ"ל דף תקנ"ב את ט"ו. 

יד) והנה ט' פעולות הנ"ל, נוהגות בתכונתן בכל מלך ומלך מד' המלכים: דחג"ת, ואין צורך לפרטם בכל אחד ואחד, אלא שיש איזה שינוים ביניהן, שצריכים להזכירם. ואלו הם: שינוי א' יש במקום נפילתם לבי"ע, שמלך הא' נפל לתחתית הג"ר, שהוא במקום דעת שבבי"ע. ומלך הב' נפל ממעל הימנו בבינה דבי"ע. ומלך הג' ממעל לו למקום חכמה דבי"ע. ומלך הד' ממעל לכולם במקום כתר דבי"ע. שינוי הב' בירידת הרשימות, שכל הזך מחברו, יותר עליון מחברו כמו הכלים שבבי"ע. ורשימו דמלך הא' נפלה למלכות דאצילות. ועליה רשימו דמלך הב' ביסוד דאצילות. וממעל לה רשימו דמלך הג' בנו"ה דאצילות. וממעל לכולן רשימו דמלך הד' במקום הכלי שלו עצמו בת"ת דאצילות. 

גם יציאת ד' המלכים המה גורמים זה לזה: כי שביה"כ דמלך הדעת, גרמה לביטול המסך דבחי"ד וכיון שנתבטלה הבחי"ד, נמצא מזדווג האור העליון בהעביות הנשארת בהמסך שהיא בחי"ג, המתלבשת במלך החסד. ושביה"כ דמלך החסד גרמה לביטול המסך דבחי"ג, ולהזדווגות אור העליון בהעביות הנשארת בהמסך, שהיא בחי"ב, המתלבשת במלך הגבורה. ושביה"כ דמלך הגבורה גרמה לביטול מסך דבחי"ב, ולהזדווגות אור העליון בעביות דבחי"א הנשארת בהמסך, המתלבש במלך הת"ת בש"ע שלו, הרי שד' המלכים הם מסובבים זה מזה בהתחיבות גמורה, וכן כל אחד בט' הפעולות הנ"ל. כמבואר.

טו) ועתה נבאר ג' הפעולות האחרונות הנוהגות בהמלכים העליונים שהן באות אחר שבירת כל המלכים האלו. כי אחר הזדככות המסך מכל העביות דגוף שבו, ועולה ונכלל בזווג דראש, שהוא מוציא שם קומה חדשה דישסו"ת, הוא מביא הארה גם אל אחורים דאמא, שמתקנים את עצמם בתיקון קוים, ונעשו מהם ד' כלים חדשים דחג"ת בסדר קוים, כנ"ל (תקנ"ה אות כ"ב) וזוהי פעולה היוד, שהוכן כלים חדשים מאחורים דאו"א, בשביל הרשימות של כל מלך ומלך. ומזה נמשכת פעולה י"א, שרשימו דכל מלך עולה ומתלבשת בכלי שלו: רשימו דדעת, בקו אמצעי ממעל לת"ת, ורשימו דחסד, בכלי החדש דחסד, ורשימו של גבורה בכלי חדש דגבורה, ורשימו דת"ת בכלי החדש דת"ת, עד שליש עליון שבו. ומזה נמשכת פעולה י"ב, שהיא ירידת הכלים לתחתית בי"ע לגמרי, כי אחר שנתרחקה מהם הרשימות, שעלו ונתלבשו בהכלים החדשים, הנה אז נפסק הארתן מהכלים, ואינם יכולים להחזיק את עצמם בג"ר דבי"ע, ונופלים לז"ת דבי"ע. 

הרי שג' הפעולות הללו נמשכות זו מזו, והגורם העיקרי הוא יציאת הראש החדש דישסו"ת, הנמשך מהזדככות המסך, והזדככות המסך נמשכת משביה"כ. וכו' כנ"ל.

סיכום: היום חזרנו על השיעור הקודם, כדי להבין שני דברים: א. למדנו מיהו ראש הדעת. ב. למדנו מהן ד' הפעולות ממצב הקטנות ועד מצב של התחלת הגדלות פב"פ.

בנושא הראשון למדנו מיהו ראש הדעת – ראש הג' היוצא בעולם הנקודים. שראש א' הוא או"א, פרצוף או"א עם הנקודות שבו שכולן נשברו. ראש הב' הוא ישסו"ת עם הכלים שבו, וראש הג' הוא ראש הדעת שיצא ע"י הזדככות המדרגות. יצא בהתחלה ד' ג', אח"כ ג' ב' ויצא בב' א'. מכיוון שהוא בעביות קלושה יצא ראש בלי גוף. זה ראש הדעת שנקרא כך כי יצא על א' שהוא בח' ז"א וכשהוא נמצא בראש נקרא דעת. בשונה ממלך הדעת שזה גוף. זה ראש הג' והבנו גם שמכיוון שיש ג' פרצופים אז מה שהיה צריך לצאת כפרצוף יצא כעולם שהוא מספר פרצופים.

למדנו שגלגלתא יצא בד', ע"ב בג', ס"ג בב', עולם הנקודים בא' ומכיוון שהתכלל עם ד' ג' אז יצאו עוד פרצופים בהזדככות ד' ג' אלה. לכן הוא יכול להיות עולם. לכן קוראים לו עולם הנקודים. זו הנקודה הראשונה.

נקודה שניה – איזה ד' פעולות היו עד ליציאת הגדלות. למדנו את ד' הפעולות: א. הגורם הראשון היה הזדככות נקודות דס"ג שהעלו רשימות ד' ג' לס"ג. יצאה קטנות על ב' א' כי היא העצם, אבל היו עוד רשימות של ד' ג'. זה הגורם הראשון – רשימות ד' ג' בראש הס"ג שצריכות להיוולד.

ב. בח' ד' ג' זו היתה בראש, באה לביקוש וכתוצאה מהביקוש בא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' לכתר למטה, לפה.

ג. היתה הארה דרך הטבור, אחרי שירד לפה, היה זיווג על ד' ג' שהאיר מרחוק לנה"י דא"ק. נה"י דא"ק אלה האירו וביקשו עם ז"ת דנקודים מאמא אור, כי אמא לא באה פב"פ עם אבא עד שלא קיבלה אור. כדי לצאת פב"פ בגדלות צריך לעורר גם את הלב לרצות. לא מספיק להבין בשכל. לא מספיקות הרשימות בראש שיש כזה דבר. היתה צריכה להיות רשימה בראש שתבקש שיבוא לימוד, והלימוד הזה יאיר ללב והלב יעלה לבקש. אז יש זיווג פב"פ בין או"א. זה מה שלמדנו בשיעור קודם.

בשיעור זה רוצים ללמוד מה קרה ממצב זה שהיה לנו זיווג בראש בפב"פ, והיו לנו יב' פעולות שנוהגות בכל מלך ומלך. בא להסביר לנו איך נשברים נכון, או מהי השבירה בעולמות העליונים. זה מעניין כי אם אתה נשבר לא נכון אתה גם תנהל את זה לא נכון. אם אתה נשבר בצורה לא הגיונית אתה גם לא תדע לנהל את זה. 

כשאתה נשבר מה שקורה לך בנפש הוא מה שאומרים לך שקורה כאן בעולם הנקודים. אם אתה מבין אחרת אתה מבין לא נכון, ואם מבין לא נכון אז גם לא תוכל לנהל את זה. לכן כדאי להבין מה קורה בשבירה. בא אדם נשבר, אומר לא יכול. אומרים לו תראה קרה כך וכך והוא לא מסכים ומאשים את כל העולם ולא מבין את הנכון. צריך להבין את מה שקרה בנפש לפי סדר השבירה המובא כאן. כך נשברים. כך הנפש נשברת. לא בצורה אחרת. זו צורת שבירת הנפש. אומר, כל אדם הוא עולם אחר. זה נכון וכל הפרצופים נשברו כך – אין שבירה אחרת. אולי אומר בגאווה שאומר כך, אבל זו האמת. 

נלמד את הגורמים לשבירה. לפניהם יש לנו את הגורמים הראשונים שמביאים אותנו, באיזו רמה נשבר. אז השלב הראשון מאיפה בא הביקוש – מד' ג', ג' ב' וכו' באיזה גובה קומה אתה חי. באיזו רמה של ביקוש את חי. האם אתה הולך על דבר גדול, בינוני או קטן. זה גובה הקומה קודם כל.

דבר שני, מה אתה מבקש באותו גובה הקומה. אפשר לבקש, למשל מתעסק בהולדת ילדים, או בפרנסה, או לסדר את הבית, או להדיח כלים וכל דבר אחר, השאלה במה עוסק? יש אדם שעוסק בתיקון כל העולם, ויש שעוסק בסידור המפיות בארון. כ"א עוסק ברמה אחרת. זה גובה קומה.

מתוך זה במה אתה עוסק? כמה אתה רוצה מזה? כמה אתה רוצה בתיקון העולם, כמה בתיקון הזוגיות, כמה בהולדת ילדים וכד'. כ"א עוסק ברמה אחרת ובכמה רוצה. אומר, בוא קודם כל נמקם כמה משמעות יש לדבר בעיניך. אלה ב' הדברים הראשונים.

ג' – צריך לצאת בזה מחשבה, וצריך לצאת בזה גוף. אתה צריך לחשוב על זה. זה ראש מלמטה למעלה.

ד' – ההתפשטות ללב. אם לא מגיע ללב לא תהיה שבירה. ז"א אם נשברת – גם חשבת על זה וזה גם הגיע ללב. יש שמכחיש – 'לא חשבתי, לא התרגשתי וכד'. יכול להיות שחשבת גם בתת מודע, ובלי שנגע ללב לא היית נשבר. אומר שלא חשוב לו אבל כואב לו, ואין דבר כזה – אם לא היה חשוב – לא היה כואב. אומר 'נפרדתי ממישהי אבל לא רציתי אותה בכלל, אבל נשברתי מזה'. אין דבר כזה. הכל נגע לך ללב. אם לא הייתה התפשטות מלמעלה למטה לא היית נשבר. 

ה', ו' – פעולה זו היא שהיתה התפשטות לגוף אז היתה שבירה. השבירה הזו מתחלקת לשתיים: א. הכלי נשבר. ב. הסתלק האור. זה ה' וו'. האור הסתלק כי אותו תענוג שחשבת שתקבל הסתלק, אבל הכלי נשבר. בכלים יש או שבירה או הזדככות והתעבות. באור יש רק הסתלקות והתפשטות. אז האור, התענוג הסתלק לך, והכלי, הלב, נשבר. אלה ב' דברים שבאים ביחד. אם הכלי נשבר האור לא יכול להשאר. הוא מסתלק. 

ז' – כל הסתלקות של אור משאירה רשימה. 

ח' – מקום הרשימה בא כמה שיותר קרוב לכלי. 

ט' – אתה מבין, קורה לך משהו שברור שבגובה הקומה שהיית קודם, אתה כבר לא יכול. צריך להקטין עצמך למדרגה יותר קטנה, כדי לנהל את עצמך. לא יכול להשאר באותו מקום ולהמשיך, כי תמשיך את השבירה. נשאר במציאות של שבירה אם לא מחליט לשנות, לא לרצות, ולעבור לשלב יותר קטן כדי לנהל זה. 

אלה ט' בח' ראשונות, שקורות בכל המלכים ובכל השבירות. תלוי באיזו שבירה היית. באיזה גובה קומה, כי לפי"ז תלוי לאיזה מקום תישבר. לאיזה תחתית תרד. ככל שאתה יותר גדול תרד לתחתית יותר גדולה, וככל שאתה יותר גדול גם הרשימה שלך, ההתרשמות תרד למקום יותר נמוך, שזה אור הזך של הרשימה. 

שינוי שלישי, זה שגובה הקומה שלך, כמובן שישתנה. וגם הדעת בראש תהיה שונה. תמיד צריך לראות באיזו רמה אתה מדבר, לפי הרמה הזו גם יהיה שינוי בין שבירה לשבירה.

אלה ט' הפעולות הראשונות. יש עוד ג' פעולות בכל מלך ומלך. כל שבירה ושבירה. 

השבירה נובעת מהפרטיות של האדם. ברגע שהאור נגע בפרטיות זה גורם השבירה, אבל דע שבנפש שלך קרה משהו. במחשבה שלך, שויתרת, אם הצלחת לעבור את השלב הזה, וויתרת על מקומך הקודם, ולא נתקעת שם, נוצר לך מזה כלי חדש. נוצר כלי חדש של ח"ח. צריך לחפש אותו בנפש. זה כלי שנקרא אח"פ דראש שירדו לגוף. 

פעולה יא' שנשארה הרשימה מהחוויה יכולה להתלבש בכלים החדשים של ח"ח, אלה כלים של עבודה. ג' פעולות אלה הן הכנה לניהול של המשבר. עוד לא הניהול עצמו. דע, פעולה י' – יש לך כלים שבאו לגוף, שזה אח"פ של ראש שנפלו לגוף, אלה כלים של ח"ח, של עבודה. וההתרשמות, אור הזך של הרשימה עלתה לכלים האלה, וזה גרם לדבר נוסף, שאותם כלים שהיו לך, של השבירה, נדחקו למקום יותר עמוק. לא חייב לנהל אותם מייד, את כל המשבר. תראה שכיוון שנדחקו למקום עמוק, אפשר לנהל לאט לאט, אבל אם נשארים במקום של תודעה גבוה, וכל הזמן חופר בזה, אז לא יכול לנהל את זה. צריך להתחיל להבין שצריך לבוא למקום עבודה ולנהל את המשבר משם. 

בס"ד

חלק ז שיעור 47 עמוד תקסז

המשך אות יא, טור א'.

הרי שפב"פ דאו"א נמשך מהמ"ן, והמ"ן, מיסוד דא"ק מאור החדש שבו, והאור החדש נמשך מזווג דע"ב ס"ג, וזווג דע"ב ס"ג נמשך ממ"ן דנה"י דא"ק, הנמשכים ועלו להם, עם התכללותם במסך דס"ג. והנה נתבאר ד' הפעולות איך יצאו זו מזו בהתחיבות סבה ומסובב. ועתה נבאר י"ב הפעולות הנוהגות בכל מלך ומלך מד' המלכים העליונים, שיצאו מאו"א דנקודים. 

והנה י"ב פעולות הללו, מתחלקות לט' וג'. כי ט' פעולות ראשונות המובאות לעיל (דף תקס"ג אות ד') יוצאות ביחד עם יציאת כל מלך ומלך עד התעלמו. אבל ג' הפעולות האחרונות שבכל מלך, באות אחר גמר הסתלקות כל ד' המלכים. והנה הגורם הא' של י"ב הפעולות, הוא הזווג שעל עביות המסך, דהיינו לפי המקום של ה"ת, שהוא המודד לשיעור הקומה. הוא נמשך, מפעולה ג' הנ"ל שבכתר דנקודים המוריד ה"ת מעינים שלו אל מקום מלכות דראש, שבשעה שמורידה לפה דהיינו מלכות, יש לו עביות דבחי"ד דהתלבשות, ומוציא קומת כתר, וכשמורידה לחוטם, מוציא קומת חכמה, ולאזן, מוציא קומת בינה, ולעינים מוציא קומת ז"א. 

הגורם הב', שהוא קבלת הארת חכמה בשביל זו"ן, נמשך ממ"ן שקבלה אמא מיסוד דא"ק, שהיא פעולה ד' הנ"ל באות ז'. כי כיון שאמא לא חזרה פב"פ עם אבא לצרכה עצמה. אלא רק כדי להאיר את המ"ן, שהם זו"ן, ע"כ אינה מקבלת מתחלתה מחכמה דאבא, אלא לפי הארת חכמה הראויה לזו"ן מצד יחסו באור ישר, הראוי לו מאותו הקומה. כנ"ל (דף תקס"ה אות ט')

יב) הפעולה הג' והפעולה הד' שהן: הקומה שממטה למעלה היוצאה בזווג דאו"א, שנקרא או"א וראש. והקומה שממעלה למטה הנקרא מלך או גוף. הן נמשכות ע"י ב' הגורמים הנ"ל באות י"א. שגורם א' מודד הקומה, וגורם ב' נותן שיעור הארת חכמה. ומכח השתתפות ב' הגורמים בהארת הזווג, ע"כ נבחנת כל הקומה הזו הן בראש והן בגוף, שאין בה אלא ה"ח וה"ג לבד, אלא בהארת חכמה. כמבאר באות י"א.

יג) הפעולה הה' והפעולה הו', שהן: הסתלקות האור מהכלים, ושבירתם ונפילתם לג"ר דבי"ע. הן נמשכות מגדלות האור שקבלו, ומעירוב הסיגים שבהכלים. כי אם הכלים היו מקבלים האור בשלימות, אז היו משיבים את בי"ע לאצילות, מחמת אור החדש שבקע לפרסא, שנתלבש בכלים הללו, ע"י הארת חכמה שקבלו כנ"ל. ועתה שלא נתקיים בהם האור הזה, הנה כמדת גדלותם כן נפילתם, כי הכלים עצמם נפרדו משרשם, ויצאו מחוץ לאצילות, שזהו נפילתם לבי"ע, הרי שנפילתם לבי"ע נמשך מגדלות האור שקבלו מאו"א. 

פעולה ז' שהיא הרשימו, נמשכת גם כן מעצם האור שקבלו מאו"א, כי כן טבע האורות שמניחים רשימו בהמקום, אחר שנסתלקו משם. 

פעולה ח' שהיא ירידת הרשימות לתחתית האצילות, נמשכת משביה"כ וירידתם לבי"ע, כי לא היו יכולים להתלבש בהכלים כדרכם, ע"כ היו מתקרבים אל הכלים שלהם כמה שאפשר. 

פעולה ט' נמשכת ג"כ משביה"כ, כי כשנשבר הכלי, נמצא המסך מתבטל מבחינת העביות שבאותו כלי, וע"כ נתבטל הזווג העליון שעל המסך. ועוד כי כל הזווג הזה עומד רק בשביל המ"ן, שהם זו"ן, שאמא מקושרת אליהם להמשיך להם הארת חכמה, כנ"ל, ולא לצורך עצמה, וע"כ כשנשבר המקבל, נפסק הזווג פב"פ דאו"א, כמו שהיה בטרם שקבלו המ"ן. ונפלו האחורים כל אחד בכלי שלו. כנ"ל דף תקנ"ב את ט"ו. 

יד) והנה ט' פעולות הנ"ל, נוהגות בתכונתן בכל מלך ומלך מד' המלכים: דחג"ת, ואין צורך לפרטם בכל אחד ואחד, אלא שיש איזה שינוים ביניהן, שצריכים להזכירם. ואלו הם: שינוי א' יש במקום נפילתם לבי"ע, שמלך הא' נפל לתחתית הג"ר, שהוא במקום דעת שבבי"ע. ומלך הב' נפל ממעל הימנו בבינה דבי"ע. ומלך הג' ממעל לו למקום חכמה דבי"ע. ומלך הד' ממעל לכולם במקום כתר דבי"ע. שינוי הב' בירידת הרשימות, שכל הזך מחברו, יותר עליון מחברו כמו הכלים שבבי"ע. ורשימו דמלך הא' נפלה למלכות דאצילות. ועליה רשימו דמלך הב' ביסוד דאצילות. וממעל לה רשימו דמלך הג' בנו"ה דאצילות. וממעל לכולן רשימו דמלך הד' במקום הכלי שלו עצמו בת"ת דאצילות. 

גם יציאת ד' המלכים המה גורמים זה לזה: כי שביה"כ דמלך הדעת, גרמה לביטול המסך דבחי"ד וכיון שנתבטלה הבחי"ד, נמצא מזדווג האור העליון בהעביות הנשארת בהמסך שהיא בחי"ג, המתלבשת במלך החסד. ושביה"כ דמלך החסד גרמה לביטול המסך דבחי"ג, ולהזדווגות אור העליון בהעביות הנשארת בהמסך, שהיא בחי"ב, המתלבשת במלך הגבורה. ושביה"כ דמלך הגבורה גרמה לביטול מסך דבחי"ב, ולהזדווגות אור העליון בעביות דבחי"א הנשארת בהמסך, המתלבש במלך הת"ת בש"ע שלו, הרי שד' המלכים הם מסובבים זה מזה בהתחיבות גמורה, וכן כל אחד בט' הפעולות הנ"ל. כמבואר.

טו) ועתה נבאר ג' הפעולות האחרונות הנוהגות בהמלכים העליונים שהן באות אחר שבירת כל המלכים האלו. כי אחר הזדככות המסך מכל העביות דגוף שבו, ועולה ונכלל בזווג דראש, שהוא מוציא שם קומה חדשה דישסו"ת, הוא מביא הארה גם אל אחורים דאמא, שמתקנים את עצמם בתיקון קוים, ונעשו מהם ד' כלים חדשים דחג"ת בסדר קוים, כנ"ל (תקנ"ה אות כ"ב) וזוהי פעולה היוד, שהוכן כלים חדשים מאחורים דאו"א, בשביל הרשימות של כל מלך ומלך. ומזה נמשכת פעולה י"א, שרשימו דכל מלך עולה ומתלבשת בכלי שלו: רשימו דדעת, בקו אמצעי ממעל לת"ת, ורשימו דחסד, בכלי החדש דחסד, ורשימו של גבורה בכלי חדש דגבורה, ורשימו דת"ת בכלי החדש דת"ת, עד שליש עליון שבו. ומזה נמשכת פעולה י"ב, שהיא ירידת הכלים לתחתית בי"ע לגמרי, כי אחר שנתרחקה מהם הרשימות, שעלו ונתלבשו בהכלים החדשים, הנה אז נפסק הארתן מהכלים, ואינם יכולים להחזיק את עצמם בג"ר דבי"ע, ונופלים לז"ת דבי"ע. 

הרי שג' הפעולות הללו נמשכות זו מזו, והגורם העיקרי הוא יציאת הראש החדש דישסו"ת, הנמשך מהזדככות המסך, והזדככות המסך נמשכת משביה"כ. וכו' כנ"ל.

סיכום: היום חזרנו על השיעור הקודם, כדי להבין שני דברים: א. למדנו מיהו ראש הדעת. ב. למדנו מהן ד' הפעולות ממצב הקטנות ועד מצב של התחלת הגדלות פב"פ.

בנושא הראשון למדנו מיהו ראש הדעת – ראש הג' היוצא בעולם הנקודים. שראש א' הוא או"א, פרצוף או"א עם הנקודות שבו שכולן נשברו. ראש הב' הוא ישסו"ת עם הכלים שבו, וראש הג' הוא ראש הדעת שיצא ע"י הזדככות המדרגות. יצא בהתחלה ד' ג', אח"כ ג' ב' ויצא בב' א'. מכיוון שהוא בעביות קלושה יצא ראש בלי גוף. זה ראש הדעת שנקרא כך כי יצא על א' שהוא בח' ז"א וכשהוא נמצא בראש נקרא דעת. בשונה ממלך הדעת שזה גוף. זה ראש הג' והבנו גם שמכיוון שיש ג' פרצופים אז מה שהיה צריך לצאת כפרצוף יצא כעולם שהוא מספר פרצופים.

למדנו שגלגלתא יצא בד', ע"ב בג', ס"ג בב', עולם הנקודים בא' ומכיוון שהתכלל עם ד' ג' אז יצאו עוד פרצופים בהזדככות ד' ג' אלה. לכן הוא יכול להיות עולם. לכן קוראים לו עולם הנקודים. זו הנקודה הראשונה.

נקודה שניה – איזה ד' פעולות היו עד ליציאת הגדלות. למדנו את ד' הפעולות: א. הגורם הראשון היה הזדככות נקודות דס"ג שהעלו רשימות ד' ג' לס"ג. יצאה קטנות על ב' א' כי היא העצם, אבל היו עוד רשימות של ד' ג'. זה הגורם הראשון – רשימות ד' ג' בראש הס"ג שצריכות להיוולד.

ב. בח' ד' ג' זו היתה בראש, באה לביקוש וכתוצאה מהביקוש בא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' לכתר למטה, לפה.

ג. היתה הארה דרך הטבור, אחרי שירד לפה, היה זיווג על ד' ג' שהאיר מרחוק לנה"י דא"ק. נה"י דא"ק אלה האירו וביקשו עם ז"ת דנקודים מאמא אור, כי אמא לא באה פב"פ עם אבא עד שלא קיבלה אור. כדי לצאת פב"פ בגדלות צריך לעורר גם את הלב לרצות. לא מספיק להבין בשכל. לא מספיקות הרשימות בראש שיש כזה דבר. היתה צריכה להיות רשימה בראש שתבקש שיבוא לימוד, והלימוד הזה יאיר ללב והלב יעלה לבקש. אז יש זיווג פב"פ בין או"א. זה מה שלמדנו בשיעור קודם.

בשיעור זה רוצים ללמוד מה קרה ממצב זה שהיה לנו זיווג בראש בפב"פ, והיו לנו יב' פעולות שנוהגות בכל מלך ומלך. בא להסביר לנו איך נשברים נכון, או מהי השבירה בעולמות העליונים. זה מעניין כי אם אתה נשבר לא נכון אתה גם תנהל את זה לא נכון. אם אתה נשבר בצורה לא הגיונית אתה גם לא תדע לנהל את זה. 

כשאתה נשבר מה שקורה לך בנפש הוא מה שאומרים לך שקורה כאן בעולם הנקודים. אם אתה מבין אחרת אתה מבין לא נכון, ואם מבין לא נכון אז גם לא תוכל לנהל את זה. לכן כדאי להבין מה קורה בשבירה. בא אדם נשבר, אומר לא יכול. אומרים לו תראה קרה כך וכך והוא לא מסכים ומאשים את כל העולם ולא מבין את הנכון. צריך להבין את מה שקרה בנפש לפי סדר השבירה המובא כאן. כך נשברים. כך הנפש נשברת. לא בצורה אחרת. זו צורת שבירת הנפש. אומר, כל אדם הוא עולם אחר. זה נכון וכל הפרצופים נשברו כך – אין שבירה אחרת. אולי אומר בגאווה שאומר כך, אבל זו האמת. 

נלמד את הגורמים לשבירה. לפניהם יש לנו את הגורמים הראשונים שמביאים אותנו, באיזו רמה נשבר. אז השלב הראשון מאיפה בא הביקוש – מד' ג', ג' ב' וכו' באיזה גובה קומה אתה חי. באיזו רמה של ביקוש את חי. האם אתה הולך על דבר גדול, בינוני או קטן. זה גובה הקומה קודם כל.

דבר שני, מה אתה מבקש באותו גובה הקומה. אפשר לבקש, למשל מתעסק בהולדת ילדים, או בפרנסה, או לסדר את הבית, או להדיח כלים וכל דבר אחר, השאלה במה עוסק? יש אדם שעוסק בתיקון כל העולם, ויש שעוסק בסידור המפיות בארון. כ"א עוסק ברמה אחרת. זה גובה קומה.

מתוך זה במה אתה עוסק? כמה אתה רוצה מזה? כמה אתה רוצה בתיקון העולם, כמה בתיקון הזוגיות, כמה בהולדת ילדים וכד'. כ"א עוסק ברמה אחרת ובכמה רוצה. אומר, בוא קודם כל נמקם כמה משמעות יש לדבר בעיניך. אלה ב' הדברים הראשונים.

ג' – צריך לצאת בזה מחשבה, וצריך לצאת בזה גוף. אתה צריך לחשוב על זה. זה ראש מלמטה למעלה.

ד' – ההתפשטות ללב. אם לא מגיע ללב לא תהיה שבירה. ז"א אם נשברת – גם חשבת על זה וזה גם הגיע ללב. יש שמכחיש – 'לא חשבתי, לא התרגשתי וכד'. יכול להיות שחשבת גם בתת מודע, ובלי שנגע ללב לא היית נשבר. אומר שלא חשוב לו אבל כואב לו, ואין דבר כזה – אם לא היה חשוב – לא היה כואב. אומר 'נפרדתי ממישהי אבל לא רציתי אותה בכלל, אבל נשברתי מזה'. אין דבר כזה. הכל נגע לך ללב. אם לא הייתה התפשטות מלמעלה למטה לא היית נשבר. 

ה', ו' – פעולה זו היא שהיתה התפשטות לגוף אז היתה שבירה. השבירה הזו מתחלקת לשתיים: א. הכלי נשבר. ב. הסתלק האור. זה ה' וו'. האור הסתלק כי אותו תענוג שחשבת שתקבל הסתלק, אבל הכלי נשבר. בכלים יש או שבירה או הזדככות והתעבות. באור יש רק הסתלקות והתפשטות. אז האור, התענוג הסתלק לך, והכלי, הלב, נשבר. אלה ב' דברים שבאים ביחד. אם הכלי נשבר האור לא יכול להשאר. הוא מסתלק. 

ז' – כל הסתלקות של אור משאירה רשימה. 

ח' – מקום הרשימה בא כמה שיותר קרוב לכלי. 

ט' – אתה מבין, קורה לך משהו שברור שבגובה הקומה שהיית קודם, אתה כבר לא יכול. צריך להקטין עצמך למדרגה יותר קטנה, כדי לנהל את עצמך. לא יכול להשאר באותו מקום ולהמשיך, כי תמשיך את השבירה. נשאר במציאות של שבירה אם לא מחליט לשנות, לא לרצות, ולעבור לשלב יותר קטן כדי לנהל זה. 

אלה ט' בח' ראשונות, שקורות בכל המלכים ובכל השבירות. תלוי באיזו שבירה היית. באיזה גובה קומה, כי לפי"ז תלוי לאיזה מקום תישבר. לאיזה תחתית תרד. ככל שאתה יותר גדול תרד לתחתית יותר גדולה, וככל שאתה יותר גדול גם הרשימה שלך, ההתרשמות תרד למקום יותר נמוך, שזה אור הזך של הרשימה. 

שינוי שלישי, זה שגובה הקומה שלך, כמובן שישתנה. וגם הדעת בראש תהיה שונה. תמיד צריך לראות באיזו רמה אתה מדבר, לפי הרמה הזו גם יהיה שינוי בין שבירה לשבירה.

אלה ט' הפעולות הראשונות. יש עוד ג' פעולות בכל מלך ומלך. כל שבירה ושבירה. 

השבירה נובעת מהפרטיות של האדם. ברגע שהאור נגע בפרטיות זה גורם השבירה, אבל דע שבנפש שלך קרה משהו. במחשבה שלך, שויתרת, אם הצלחת לעבור את השלב הזה, וויתרת על מקומך הקודם, ולא נתקעת שם, נוצר לך מזה כלי חדש. נוצר כלי חדש של ח"ח. צריך לחפש אותו בנפש. זה כלי שנקרא אח"פ דראש שירדו לגוף. 

פעולה יא' שנשארה הרשימה מהחוויה יכולה להתלבש בכלים החדשים של ח"ח, אלה כלים של עבודה. ג' פעולות אלה הן הכנה לניהול של המשבר. עוד לא הניהול עצמו. דע, פעולה י' – יש לך כלים שבאו לגוף, שזה אח"פ של ראש שנפלו לגוף, אלה כלים של ח"ח, של עבודה. וההתרשמות, אור הזך של הרשימה עלתה לכלים האלה, וזה גרם לדבר נוסף, שאותם כלים שהיו לך, של השבירה, נדחקו למקום יותר עמוק. לא חייב לנהל אותם מייד, את כל המשבר. תראה שכיוון שנדחקו למקום עמוק, אפשר לנהל לאט לאט, אבל אם נשארים במקום של תודעה גבוה, וכל הזמן חופר בזה, אז לא יכול לנהל את זה. צריך להתחיל להבין שצריך לבוא למקום עבודה ולנהל את המשבר משם. 

בס"ד

חלק ז שיעור 46 עמוד תקסה

ח) ועתה נבאר הזווג הג' שיצא בנקודים בקומת ז"א שנקרא דעת. אשר השלים את הו"ק בתיקון קוים, כמ"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'). שהמשיך כלי בשביל נצח בקו ימין וכלי בשביל הוד בקו שמאל, גם האריך את כלי הת"ת מחזה ולמטה בב"ש תתאין עש"ה. (ועי' גם בדף תקמ"א אות ס"ד,) וז"ל "וסבת הגדלת כלי הכתר היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו". והכונה הוא להזווג דב' עטרין שבדעת שמביא אח"ז באות ע' והבן. 

והענין הוא, כי אחר שירד הזווג דישסו"ת עד המלכיות שלהם, שפירושו שנזדכך המסך לבחינת שורש, הנה בא עוד להזדככות מכל עביות דגוף, דהיינו בהשוואת הצורה למסך דישסו"ת, ונבחן אז שהמסך עלה ונכלל במסך דראש דישסו"ת, ונתחדשה העביות על הרשימות הכלולות בהמסך, מבחי"ב דהתלבשות, ובחי"א דעביות, ולא היה סיפק בידו להחזיר לישסו"ת פב"פ, וע"כ נכלל רק בזווג דאב"א דישסו"ת ושהוכרה בחינת העביות דגוף הכלולה בהמסך והרשימות. יצא משם וירד למקום החזה דגוף דישסו"ת, שהוא במקום פרק העליון של היסוד. (כנ"ל דף תקנ"ט אות ל"ב). והוציא ע"ס דראש מיסוד ומעלה. ולגוף לא היה לו התפשטות, להיותו במצב דאב"א. כמ"ש שם באות ל"ב. 

וז"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'.)
"כי ע"י עליתה שם היא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק" וכו'. כי קומת הדעת זו שנתחדשה ע"י עלית הרשימות, יצאה בבחינת ראש בלי גוף. שפירושו בע"ס שמלמטה למעלה לבד, ובהארתו נתקנו אחורים דישסו"ת שנפלו לשם בבחינת תיקון קוים. בהיותו מלביש וממלא אותם באורותיו. ואז נגדל הכלי דת"ת שלמטה מחזה, עד סיומו דת"ת מן האחורים דהסתכלות עיינין דישסו"ת שנפלו לשם. וכן נגדל כלי דנצח, מכח אחורים דישראל סבא שנפל לשם. וכן נגדל כלי דהוד, מכח אחורים דתבונה שנפל לשם. אלא בשעה שנפלו לא היו בהם תיקון קוין לימין שמאל אמצע, רק שנפלו זה תחת זה, ועתה ע"י הראש דקומת דעת, שהאיר אותם ע"י הלבשתו אותם כנ"ל, הנה נתקנו בתיקון קוים והגדילו להכלים כנ"ל. 

ואחר שיצאו הכלים החדשים: ת"ת, נצח, הוד, בג' הקוים, הנה אז ירדו הרשימות דתנה"י מן הכלים העליונים, שנעשו מאחורים דאו"א, ובאו ונתלבשו בהכלים החדשים שבמקומם, שרשימו דב"ש ת"ת תתאין ירדה ונתלבשה בכלי החדש דת"ת, שנעשה מאחורים דישסו"ת. וכן רשימו דנצח, בכלי דנצח שבקו ימין, ורשימו דהוד בכלי דהוד שבקו שמאל. אמנם אל הכלים של יסוד ומלכות לא הגיע הראש דדעת, וע"כ לא נתקנו ע"י (כנ"ל דף תק"ס אות ל"ג ע"ש).

ט) וראוי להשכיל בכל המתבאר, איך שכל הכחות הנמצאים בעליון מוכרחים להמצא בתחתון. ואע"פ שכל פרצוף הנקודים בכללו אינו אלא פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק כנ"ל בהסתכלות פנימית בחלק ו', עכ"ז, בא בעצמו בג' פרצופים שלימים המלבישים זה את זה דוגמת ג' הפרצופים הקודמים: גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, שכל אחד נחשב לבן ותולדה להעליון שלו, ומלבישו מפה ולמטה, וממלא לכלים הריקים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם מהם. כי התחתון הוא בחינת התפשטות ב', להעליון שלו, אחר שנסתלקו האורות דגוף דעליון. ונבחן תמיד התחתון לבחינת המילוי להעליון. ועד"ז ממש נאצלו ג' פרצופים שבכאן אלא בתוספות שינוים; א', כי כאן אינם נבחנים לגלגלתא ע"ב ס"ג, אלא רק לע"ב, ס"ג, ומ"ה, שהם רק ג' קומות חכמה, בינה דעת. אמנם קומת כתר אין בהם, כי הבחי"ד דעביות לא היתה אלא בפרצוף הא' דא"ק, כנודע, ב', שאין התחתון כאן מלביש לגוף דעליון ממש, כמו הפרצופים הקודמים, אלא רק מחינת התפשטות ג"ר וראש של העליון, שנעשו כאן בחינת גוף להעליון, דהיינו האחורים דראש שנפלו ונעשו לבחינת גוף: כי הראש דישסו"ת מלביש לאחורים דאו"א שנפלו במקום חג"ת, וכן הראש דדעת מלביש לאחורים דישסו"ת שנפלו במקום ת"ת ונצח והוד, כנ"ל. וטעם השינוי הזה הוא פשוט, מפני שהגופות דעליונים נשברו ונפלו לבי"ע, והאחורים שנפלו מהראש, לקחו מקומם. ועוד שינוים הבאים מחמת צמצומים חדשים, אבל בכללם הם הולכים ע"פ אותם הדרכים שבהפרצופים הקודמים, וכן גם בפרצופין התחתונים שיבואו לאח"כ. כי זה הכלל כל הכחות הנמצאים בעליון מוכרחים להמצא בכל התחתונים ממנו. 

ובזה תבין ביותר ענין התיקון קוים והכלים החדשים שנעשו בהאחורים דעליון שנפלו לבחינת גוף, כי נעשו לבחינת גוף דעליון ממש, במקום גוף הקודם שנשבר ונפל לבי"ע, ואשר תיקון זה דקוים מגיע לו מהתפ"ב שלאותו העליון, דהיינו, הראש דהתחתון שלו, שתפקידו להחזיר האורות שנסתלקו מהגוף דעליון. וע"כ הראש דישסו"ת, החזיר האורות באיזה שיעור להאחורים דאו"א, שהוא מלבישם. וכן הראש דדעת, החזיר האורות באיזה שיעור לאחוריים דישסו"ת שהוא מלבישם. שמכח זה הגיע להם התיקון קוים. והבן היטב.

י) ועתה נסדר הפעולות הנ"ל, על פי סדר של סבה ומסובב. ונתחיל מפעולה י"ב וי"ג המובאות בסדר סבה ומסובב בחלקו' (דף ת"ס אות ל"א) דהיינו מזווג דגדלות דאו"א דנקודים. ובזה תתחבר השלשלת דסבה ומסובב להיות אחד. 

והנה לעיל (דף תקס"א אות ב') תמצא ד' פעולות להכנת הזווג דפב"פ דאו"א. אשר הגורם הא' הוא, עלית מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג העליונים. וזה נמשך, מכח הזדככות המסך דס"ג מכל עביות דגוף שבו, שאז עלה ונכלל במסך דראש הס"ג, ומתוך שהמסך הזה היה כלול מב' מיני רשימות: מרשימות דספירות דס"ג עצמו, ומרשימות דנה"י דא"ק. לכן יצא על המסך הזה ב' מיני זווגים: א' על הרשימות דס"ג הכלולות מה"ת שנעשה הזווג בנקבי העינים, שדרך שם יצאה קטנות דנקודים, עד המצב אב"א דאו"א. ועל הרשימות דנה"י דא"ק הכלולות במסך, יצא שורש גדלות דנקודים, דהיינו שרשימות אלו נעשו למ"ן לע"ב ס"ג שנזדווגו והולידו אור חדש הבוקע לפרסא, שפירושו, שמבטל הגבול החדש דצמצום ב' המוציא את הבינה וזו"ן לחוץ מהמדרגה, והוא חוזר ומשיב אותם למדרגתם כבתחלה. כמ"ש היטב (בהסת"פ אות ג' ד"ה ונתבאר. ובאות ד') והנה נתבארו בזה הסבות לב' הפעולות הראשונות. שהעלאת מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג, נמשכת מהזדככות המסך דס"ג וזווג דע"ב ס"ג ולידת אור החדש, נמשך ממ"ן דנה"י דא"ק. 

והפעולה ג', שהיא יציאת אור החדש דרך פי הטבור, והפעולה ד' שהיא יציאת אור החדש דרך יסוד. הן נמשכות מקומה דאור החדש שיצאה ע"י מ"ן דנה"י דא"ק, בהתכללות הזווג דע"ב ס"ג, כי בחינת ההתפשטות ממעלה למטה מהזווג הזה, ירדה ובקעה לפרסא שממעלה לנה"י דא"ק, ונתלבשה בהם, ונמצאים הג"ר דנקודים המלבישים לנה"י אלו, שהם מקבלים ממנו אור החדש הזה, המחזיר אח"פ למדרגתם, שיצא דרך פי הטבור, ששם מלביש כתר דנקודים, והוריד הה"ת מנקבי עינים דכתר למקום המלכות הכוללת דראש הנקודים, והשיב או"א לראש, וקנו ג"ר שלהם. שמצב זה נקרא פב"א, מפני שאמא אינה מחזרת פניה לאבא בלי סבה המחייבת אותה לזה. ובזה מתבאר ג"כ הפעולה הד', כי או"א דנקודים מלבישים על יסוד דא"ק, וע"כ הם מקבלים ממנו הארתו שהוא השורק, שפירושו ו' ונקודה, שהן בחינת הטפה הזרעית של זו"ן. וע"כ נעשו למ"ן לאמא, הגורם לה להחזיר פניה לאבא, כדי לקבל ממנו הארת חכמה ולהשפיע לזו"ן שקבלה מיסוד. ובזה חוזרים או"א פב"פ. 

סיכום: היום לימד אותנו שני נושאים עיקריים: נושא אחד, על יציאת הפרצוף השלישי של עולם הנקודים. נושא שני, ד' הפעולות שמביאות אותנו עד המצב פב"פ.

הנושא הראשון של יציאת הפרצוף השלישי שנקרא ראש הדעת, כולל גם את ההבנה של כלל עולם הנקודים שפתאום מפרצוף נהיה עולם. וגם חזר איתנו על מה עושה כל ראש לפרצוף קודם ואת היחסים בין הפרצופים שבעולם הנקודים. 

הנושא הראשון: יציאת הפרצוף השלישי שנקרא ראש הדעת. ראש הדעת זה פרצוף שיצא על מה שנשאר מהעביות אחר ההזדככות. כשיוצא פרצוף ונשבר אז כמו שבצ"א הביטוש גרם להזדככות, כאן השבירה גורמת להזדככות.

הזדככות הגוף היא כשנוצרת הבנה, התרשמות, מידע פנימי, שעל המדרגה הזו, היא גבוהה מידי וא"א לעשות עליה זיווג. אז בצ"א זה היה מפאת ביטוש, דהיינו עשו חשבון מראש שגמרנו לעשות את התפקיד. לא נשארים באותו מקום, אלא יש שם ביטוש בין או"מ לאו"פ כפי שלמדנו.

פה, אם היתה שבירה על הפרצוף הראשון שיצא על ד' ג', אז ודאי שיודע על ד' ג' שלא יכול לעשות זיווג, כי נשברתי. אז הולך לעשות זיווג על ג' ב', וגם שם הוא נשבר בראש דישסו"ת, אז יודע שג' ב' לא יכול, הולך לעשות זיווג על ב' א' וזה נקרא ראש הדעת. ז"א שבעולם הנקודים יצאו ג' פרצופים: או"א, ישסו"ת וראש הדעת.

נדבר על מה שקרה בראש הדעת. קודם כל הבנו במבנה הכללי מי הוא ראש הדעת – הפרצוף הג' שיצא בעולם הנקודים. יצא ראש בלי גוף של התפשטות מיני ובי. כמובן שכל פרצוף, אם נקרא פרצוף, בחכמה תמיד יהיה ראש וגוף, לא כמו בשפה הרגילה שפרצוף זה פנים. בחכמה זה ראש וגוף. אז יש לו גוף אבל לא של התפשטות של מיני וביה, אלא גוף מושאל מנק' דס"ג. לא עסקנו כ"כ איך קיבל את הגוף, כי זה לא חשוב לנו כרגע.

מה שכן חשוב להבין מה הוא עשה ואיזה תפקיד יש לו. חוץ מאשר שהוא נולד מהפרצוף הקודם, מישסו"ת לב' א', יש לו תפקיד לתת ח"ח לכלים שירדו מראשי ישסו"ת. למדנו שכשנשבר הראש יורדים כלים – אח"פ של הראש למטה. כאן מראה תהליך יפה. אומר, הרי כל ראש צריך להאיר לפרצוף הקודם לו, לכלי הפרצוף הקודם. כמו שפרצוף ע"ב מאיר לכלים הריקנים של גלגלתא, ופרצוף ס"ג לכלים הריקנים של ע"ב. אומר, אותו דבר פה היתי מצפה שכשיוצא ישסו"ת הוא יאיר לכלים הריקנים של או"א, אבל יש פה בעיה. הכלים האלה נשברו וא"א להאיר להם. לא יכול להאיר למצב שנשבר. לא יכול להאיר למצב כאוטי, למצב הרע שלי. כן יכול להאיר לזיכרון הנכון שלי מהמצב הרע. לזיכרון זה קוראים התבונה, הכלי של האור, אח"פ דראש שירדו לגוף וקיבלו את הרשימות למקום הזה, אז רק מקבלים הארה שנקראת ח"ח, שהיא גם מכינה את הכלי ושומרת לי בתודעה שמהכאוס באתי ללמוד לעבוד, להתקדם. גם אם אין אור אז באתי להתקדם. זו ההארה שמקבלים מהפרצופים, ולכן ראש דישסו"ת מאיר לכלים הריקנים שהם האח"פ של ראש שירדו לגוף. זה למדנו. 

לגבי ראש הדעת, גם הוא האיר לכלים הריקנים של אח"פ דישסו"ת, ואח"פ דגופא דישסו"ת, ישראל סבא, ואח"פ דגופא דתבונה, והם יצאו ימין, שמאל ואמצע כנלמד.

אם כך, יש לנו פה עכשיו ג' פרצופים והסברנו מה תפקידו של ראש הדעת – להאיר לכלים הריקנים של אח"פ דראש דישסו"ת. 

עניין פרטי קטן אומר, שלאח"פ דיסודות ומלכות לא מאיר כי יצאו למטה מהראש. 

יוצא שיש לנו פה כלים מוכנים – אח"פ דראשים, שמהם אפשר אח"כ, בחלק ח' שנלמד, לבנות את עולם אצילות. 

הבנו מי זה ראש הדעת, ואומר, אותו אחד שיצא כפרצוף שגלגלתא יוצא בד'. ע"ב יוצא בד' ג'. ס"ג יוצא בג' ב'. בא פרצוף מ"ה וצריך לצאת בב' א'. אומר שהפרצוף הזה נהיה עולם. ההבדל בין פרצוף לעולם הוא שהסדר כזה – הולך וגדל. נקודה, ספירה, פרצוף, עולם. 

עשר נקודות זו ספירה. ע"ס זה פרצוף (רת"ס), וג' פרצופים בצ"ב, או ה' בצ"א נקרא עולם. 

ה' פרצופים זה עולם. כאן יצאו רק ג', אבל ברגע שיש יותר מפרצוף אחד, אז מספר פרצופים מהווים עולם, ולכן זה נקרא עולם הנקודים, כמו שהיה עולם א"ק, רק שיש שינויים ביניהם. מכיוון שפה היתה שבירת כלים, והיתה מציאות שלא היו כלים להאיר בהם, והראש הראשון הוא לא ממש כמו כתר שהיה בגלגלתא, אלא רק כמו פרצוף ע"ב, אז מהשינויים המתבקשים יש שינויים, אבל גם נקרא עולם, ולכן נקרא עולם הנקודים.

זה הנושא הראשון – מי הוא ראש הדעת, ומה היה התפקיד שלו. בנוסף – ההשלכה שאחרי שיצאו כמה פרצופים הוא נקרא עולם. 

נושא שני שלמדנו היום, הוא ד' הפעולות שהביאו למצב של פב"פ באו"א. ד' הפעולות שיצאו כדי להוליד את המצב של פב"פ: א. עליית הרשימות עם המסך לראש. ב. זיווג על הרשימות שגרם לאור שנקרא אור ע"ב ס"ג. ג. הורדת הת' מנקבי עיניים דכתר לפה דכתר. ד. יציאת אור חדש דרך היסוד. ז"א שהיה ביקוש מיסוד, שגרם לדעת בראש והביא לזיווג פב"פ.

פעולה א: עליית הרשימות. כאשר הזדכך פרצוף המסך מעלה רשימות לראש. זה חוץ מהרשימות שנשארו בגוף. הרשימות שעלו מנק' דס"ג – גם ב' א' וגם ד' ג'. ב' א' יצא על קטנות ועל זה לא מדובר. אבל עלו רשימות ד' ג', וזו הפעולה הראשונה. התכללו נק' ס"ג עם נה"י דא"ק, וזה שעלו רשימות עם המסך לראש זו הפעולה שגרמה בהמשך להוציא פב"פ.

פעולה ב: אחרי שיצאה הקטנות הרשימות באו לבקש אור. יצא גדלות ב' א' והן ביקשו גם לעצמן אור, אז יצא זיווג על ד' ג', שאומרים שיש פה איזושהו אתגר. רואים שהפרצופים בצ"ב שלא מתאים להן. הן ד' ג' בלי צמצום, אלא בגדלות. לכן מבקשות אור להוריד את הקטנות המפריעה. אז בא אור ע"ב ס"ג והוריד את מצב הקטנות. הזיווג הזה, זו הבח' הב' של יציאת הגדלות הזו, היינו בא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' מנקבי עיניים דכתר לפה דכתר.

פעולה ג: נהייתה הארה שנקראת הארה דרך הטבור. עשה הוריד דרך הטבור, שזה היה פה דנקודים, שנקרא טבור. הארה דרך הטבור האירה לנה"י דא"ק ועוררה אותו לבקש אור, היינו את הרשימות שבגוף. את הרעב שבגוף. לא את ההבנה שהיא רשימות שעולות עם המסך לראש, אלא את הביקוש מהגוף. לא רק הבין שצריך לאכול אלא גם הרגיש רעב, וזה עורר אותו, את המקום הזה שנקרא יסוד דא"ק לעלות לביקוש וז"ת דנקודים עלו לראש וזו בח' דעת. זה נקרא דעת המזווג. אחרי דעת דמזווג אז היו גם בח' כלים, בח' זיווג פב"פ. 

בס"ד

חלק ז שיעור 46 עמוד תקסה

ח) ועתה נבאר הזווג הג' שיצא בנקודים בקומת ז"א שנקרא דעת. אשר השלים את הו"ק בתיקון קוים, כמ"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'). שהמשיך כלי בשביל נצח בקו ימין וכלי בשביל הוד בקו שמאל, גם האריך את כלי הת"ת מחזה ולמטה בב"ש תתאין עש"ה. (ועי' גם בדף תקמ"א אות ס"ד,) וז"ל "וסבת הגדלת כלי הכתר היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו". והכונה הוא להזווג דב' עטרין שבדעת שמביא אח"ז באות ע' והבן. 

והענין הוא, כי אחר שירד הזווג דישסו"ת עד המלכיות שלהם, שפירושו שנזדכך המסך לבחינת שורש, הנה בא עוד להזדככות מכל עביות דגוף, דהיינו בהשוואת הצורה למסך דישסו"ת, ונבחן אז שהמסך עלה ונכלל במסך דראש דישסו"ת, ונתחדשה העביות על הרשימות הכלולות בהמסך, מבחי"ב דהתלבשות, ובחי"א דעביות, ולא היה סיפק בידו להחזיר לישסו"ת פב"פ, וע"כ נכלל רק בזווג דאב"א דישסו"ת ושהוכרה בחינת העביות דגוף הכלולה בהמסך והרשימות. יצא משם וירד למקום החזה דגוף דישסו"ת, שהוא במקום פרק העליון של היסוד. (כנ"ל דף תקנ"ט אות ל"ב). והוציא ע"ס דראש מיסוד ומעלה. ולגוף לא היה לו התפשטות, להיותו במצב דאב"א. כמ"ש שם באות ל"ב. 

וז"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'.)
"כי ע"י עליתה שם היא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק" וכו'. כי קומת הדעת זו שנתחדשה ע"י עלית הרשימות, יצאה בבחינת ראש בלי גוף. שפירושו בע"ס שמלמטה למעלה לבד, ובהארתו נתקנו אחורים דישסו"ת שנפלו לשם בבחינת תיקון קוים. בהיותו מלביש וממלא אותם באורותיו. ואז נגדל הכלי דת"ת שלמטה מחזה, עד סיומו דת"ת מן האחורים דהסתכלות עיינין דישסו"ת שנפלו לשם. וכן נגדל כלי דנצח, מכח אחורים דישראל סבא שנפל לשם. וכן נגדל כלי דהוד, מכח אחורים דתבונה שנפל לשם. אלא בשעה שנפלו לא היו בהם תיקון קוין לימין שמאל אמצע, רק שנפלו זה תחת זה, ועתה ע"י הראש דקומת דעת, שהאיר אותם ע"י הלבשתו אותם כנ"ל, הנה נתקנו בתיקון קוים והגדילו להכלים כנ"ל. 

ואחר שיצאו הכלים החדשים: ת"ת, נצח, הוד, בג' הקוים, הנה אז ירדו הרשימות דתנה"י מן הכלים העליונים, שנעשו מאחורים דאו"א, ובאו ונתלבשו בהכלים החדשים שבמקומם, שרשימו דב"ש ת"ת תתאין ירדה ונתלבשה בכלי החדש דת"ת, שנעשה מאחורים דישסו"ת. וכן רשימו דנצח, בכלי דנצח שבקו ימין, ורשימו דהוד בכלי דהוד שבקו שמאל. אמנם אל הכלים של יסוד ומלכות לא הגיע הראש דדעת, וע"כ לא נתקנו ע"י (כנ"ל דף תק"ס אות ל"ג ע"ש).

ט) וראוי להשכיל בכל המתבאר, איך שכל הכחות הנמצאים בעליון מוכרחים להמצא בתחתון. ואע"פ שכל פרצוף הנקודים בכללו אינו אלא פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק כנ"ל בהסתכלות פנימית בחלק ו', עכ"ז, בא בעצמו בג' פרצופים שלימים המלבישים זה את זה דוגמת ג' הפרצופים הקודמים: גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, שכל אחד נחשב לבן ותולדה להעליון שלו, ומלבישו מפה ולמטה, וממלא לכלים הריקים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם מהם. כי התחתון הוא בחינת התפשטות ב', להעליון שלו, אחר שנסתלקו האורות דגוף דעליון. ונבחן תמיד התחתון לבחינת המילוי להעליון. ועד"ז ממש נאצלו ג' פרצופים שבכאן אלא בתוספות שינוים; א', כי כאן אינם נבחנים לגלגלתא ע"ב ס"ג, אלא רק לע"ב, ס"ג, ומ"ה, שהם רק ג' קומות חכמה, בינה דעת. אמנם קומת כתר אין בהם, כי הבחי"ד דעביות לא היתה אלא בפרצוף הא' דא"ק, כנודע, ב', שאין התחתון כאן מלביש לגוף דעליון ממש, כמו הפרצופים הקודמים, אלא רק מחינת התפשטות ג"ר וראש של העליון, שנעשו כאן בחינת גוף להעליון, דהיינו האחורים דראש שנפלו ונעשו לבחינת גוף: כי הראש דישסו"ת מלביש לאחורים דאו"א שנפלו במקום חג"ת, וכן הראש דדעת מלביש לאחורים דישסו"ת שנפלו במקום ת"ת ונצח והוד, כנ"ל. וטעם השינוי הזה הוא פשוט, מפני שהגופות דעליונים נשברו ונפלו לבי"ע, והאחורים שנפלו מהראש, לקחו מקומם. ועוד שינוים הבאים מחמת צמצומים חדשים, אבל בכללם הם הולכים ע"פ אותם הדרכים שבהפרצופים הקודמים, וכן גם בפרצופין התחתונים שיבואו לאח"כ. כי זה הכלל כל הכחות הנמצאים בעליון מוכרחים להמצא בכל התחתונים ממנו. 

ובזה תבין ביותר ענין התיקון קוים והכלים החדשים שנעשו בהאחורים דעליון שנפלו לבחינת גוף, כי נעשו לבחינת גוף דעליון ממש, במקום גוף הקודם שנשבר ונפל לבי"ע, ואשר תיקון זה דקוים מגיע לו מהתפ"ב שלאותו העליון, דהיינו, הראש דהתחתון שלו, שתפקידו להחזיר האורות שנסתלקו מהגוף דעליון. וע"כ הראש דישסו"ת, החזיר האורות באיזה שיעור להאחורים דאו"א, שהוא מלבישם. וכן הראש דדעת, החזיר האורות באיזה שיעור לאחוריים דישסו"ת שהוא מלבישם. שמכח זה הגיע להם התיקון קוים. והבן היטב.

י) ועתה נסדר הפעולות הנ"ל, על פי סדר של סבה ומסובב. ונתחיל מפעולה י"ב וי"ג המובאות בסדר סבה ומסובב בחלקו' (דף ת"ס אות ל"א) דהיינו מזווג דגדלות דאו"א דנקודים. ובזה תתחבר השלשלת דסבה ומסובב להיות אחד. 

והנה לעיל (דף תקס"א אות ב') תמצא ד' פעולות להכנת הזווג דפב"פ דאו"א. אשר הגורם הא' הוא, עלית מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג העליונים. וזה נמשך, מכח הזדככות המסך דס"ג מכל עביות דגוף שבו, שאז עלה ונכלל במסך דראש הס"ג, ומתוך שהמסך הזה היה כלול מב' מיני רשימות: מרשימות דספירות דס"ג עצמו, ומרשימות דנה"י דא"ק. לכן יצא על המסך הזה ב' מיני זווגים: א' על הרשימות דס"ג הכלולות מה"ת שנעשה הזווג בנקבי העינים, שדרך שם יצאה קטנות דנקודים, עד המצב אב"א דאו"א. ועל הרשימות דנה"י דא"ק הכלולות במסך, יצא שורש גדלות דנקודים, דהיינו שרשימות אלו נעשו למ"ן לע"ב ס"ג שנזדווגו והולידו אור חדש הבוקע לפרסא, שפירושו, שמבטל הגבול החדש דצמצום ב' המוציא את הבינה וזו"ן לחוץ מהמדרגה, והוא חוזר ומשיב אותם למדרגתם כבתחלה. כמ"ש היטב (בהסת"פ אות ג' ד"ה ונתבאר. ובאות ד') והנה נתבארו בזה הסבות לב' הפעולות הראשונות. שהעלאת מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג, נמשכת מהזדככות המסך דס"ג וזווג דע"ב ס"ג ולידת אור החדש, נמשך ממ"ן דנה"י דא"ק. 

והפעולה ג', שהיא יציאת אור החדש דרך פי הטבור, והפעולה ד' שהיא יציאת אור החדש דרך יסוד. הן נמשכות מקומה דאור החדש שיצאה ע"י מ"ן דנה"י דא"ק, בהתכללות הזווג דע"ב ס"ג, כי בחינת ההתפשטות ממעלה למטה מהזווג הזה, ירדה ובקעה לפרסא שממעלה לנה"י דא"ק, ונתלבשה בהם, ונמצאים הג"ר דנקודים המלבישים לנה"י אלו, שהם מקבלים ממנו אור החדש הזה, המחזיר אח"פ למדרגתם, שיצא דרך פי הטבור, ששם מלביש כתר דנקודים, והוריד הה"ת מנקבי עינים דכתר למקום המלכות הכוללת דראש הנקודים, והשיב או"א לראש, וקנו ג"ר שלהם. שמצב זה נקרא פב"א, מפני שאמא אינה מחזרת פניה לאבא בלי סבה המחייבת אותה לזה. ובזה מתבאר ג"כ הפעולה הד', כי או"א דנקודים מלבישים על יסוד דא"ק, וע"כ הם מקבלים ממנו הארתו שהוא השורק, שפירושו ו' ונקודה, שהן בחינת הטפה הזרעית של זו"ן. וע"כ נעשו למ"ן לאמא, הגורם לה להחזיר פניה לאבא, כדי לקבל ממנו הארת חכמה ולהשפיע לזו"ן שקבלה מיסוד. ובזה חוזרים או"א פב"פ. 

סיכום: היום לימד אותנו שני נושאים עיקריים: נושא אחד, על יציאת הפרצוף השלישי של עולם הנקודים. נושא שני, ד' הפעולות שמביאות אותנו עד המצב פב"פ.

הנושא הראשון של יציאת הפרצוף השלישי שנקרא ראש הדעת, כולל גם את ההבנה של כלל עולם הנקודים שפתאום מפרצוף נהיה עולם. וגם חזר איתנו על מה עושה כל ראש לפרצוף קודם ואת היחסים בין הפרצופים שבעולם הנקודים. 

הנושא הראשון: יציאת הפרצוף השלישי שנקרא ראש הדעת. ראש הדעת זה פרצוף שיצא על מה שנשאר מהעביות אחר ההזדככות. כשיוצא פרצוף ונשבר אז כמו שבצ"א הביטוש גרם להזדככות, כאן השבירה גורמת להזדככות.

הזדככות הגוף היא כשנוצרת הבנה, התרשמות, מידע פנימי, שעל המדרגה הזו, היא גבוהה מידי וא"א לעשות עליה זיווג. אז בצ"א זה היה מפאת ביטוש, דהיינו עשו חשבון מראש שגמרנו לעשות את התפקיד. לא נשארים באותו מקום, אלא יש שם ביטוש בין או"מ לאו"פ כפי שלמדנו.

פה, אם היתה שבירה על הפרצוף הראשון שיצא על ד' ג', אז ודאי שיודע על ד' ג' שלא יכול לעשות זיווג, כי נשברתי. אז הולך לעשות זיווג על ג' ב', וגם שם הוא נשבר בראש דישסו"ת, אז יודע שג' ב' לא יכול, הולך לעשות זיווג על ב' א' וזה נקרא ראש הדעת. ז"א שבעולם הנקודים יצאו ג' פרצופים: או"א, ישסו"ת וראש הדעת.

נדבר על מה שקרה בראש הדעת. קודם כל הבנו במבנה הכללי מי הוא ראש הדעת – הפרצוף הג' שיצא בעולם הנקודים. יצא ראש בלי גוף של התפשטות מיני ובי. כמובן שכל פרצוף, אם נקרא פרצוף, בחכמה תמיד יהיה ראש וגוף, לא כמו בשפה הרגילה שפרצוף זה פנים. בחכמה זה ראש וגוף. אז יש לו גוף אבל לא של התפשטות של מיני וביה, אלא גוף מושאל מנק' דס"ג. לא עסקנו כ"כ איך קיבל את הגוף, כי זה לא חשוב לנו כרגע.

מה שכן חשוב להבין מה הוא עשה ואיזה תפקיד יש לו. חוץ מאשר שהוא נולד מהפרצוף הקודם, מישסו"ת לב' א', יש לו תפקיד לתת ח"ח לכלים שירדו מראשי ישסו"ת. למדנו שכשנשבר הראש יורדים כלים – אח"פ של הראש למטה. כאן מראה תהליך יפה. אומר, הרי כל ראש צריך להאיר לפרצוף הקודם לו, לכלי הפרצוף הקודם. כמו שפרצוף ע"ב מאיר לכלים הריקנים של גלגלתא, ופרצוף ס"ג לכלים הריקנים של ע"ב. אומר, אותו דבר פה היתי מצפה שכשיוצא ישסו"ת הוא יאיר לכלים הריקנים של או"א, אבל יש פה בעיה. הכלים האלה נשברו וא"א להאיר להם. לא יכול להאיר למצב שנשבר. לא יכול להאיר למצב כאוטי, למצב הרע שלי. כן יכול להאיר לזיכרון הנכון שלי מהמצב הרע. לזיכרון זה קוראים התבונה, הכלי של האור, אח"פ דראש שירדו לגוף וקיבלו את הרשימות למקום הזה, אז רק מקבלים הארה שנקראת ח"ח, שהיא גם מכינה את הכלי ושומרת לי בתודעה שמהכאוס באתי ללמוד לעבוד, להתקדם. גם אם אין אור אז באתי להתקדם. זו ההארה שמקבלים מהפרצופים, ולכן ראש דישסו"ת מאיר לכלים הריקנים שהם האח"פ של ראש שירדו לגוף. זה למדנו. 

לגבי ראש הדעת, גם הוא האיר לכלים הריקנים של אח"פ דישסו"ת, ואח"פ דגופא דישסו"ת, ישראל סבא, ואח"פ דגופא דתבונה, והם יצאו ימין, שמאל ואמצע כנלמד.

אם כך, יש לנו פה עכשיו ג' פרצופים והסברנו מה תפקידו של ראש הדעת – להאיר לכלים הריקנים של אח"פ דראש דישסו"ת. 

עניין פרטי קטן אומר, שלאח"פ דיסודות ומלכות לא מאיר כי יצאו למטה מהראש. 

יוצא שיש לנו פה כלים מוכנים – אח"פ דראשים, שמהם אפשר אח"כ, בחלק ח' שנלמד, לבנות את עולם אצילות. 

הבנו מי זה ראש הדעת, ואומר, אותו אחד שיצא כפרצוף שגלגלתא יוצא בד'. ע"ב יוצא בד' ג'. ס"ג יוצא בג' ב'. בא פרצוף מ"ה וצריך לצאת בב' א'. אומר שהפרצוף הזה נהיה עולם. ההבדל בין פרצוף לעולם הוא שהסדר כזה – הולך וגדל. נקודה, ספירה, פרצוף, עולם. 

עשר נקודות זו ספירה. ע"ס זה פרצוף (רת"ס), וג' פרצופים בצ"ב, או ה' בצ"א נקרא עולם. 

ה' פרצופים זה עולם. כאן יצאו רק ג', אבל ברגע שיש יותר מפרצוף אחד, אז מספר פרצופים מהווים עולם, ולכן זה נקרא עולם הנקודים, כמו שהיה עולם א"ק, רק שיש שינויים ביניהם. מכיוון שפה היתה שבירת כלים, והיתה מציאות שלא היו כלים להאיר בהם, והראש הראשון הוא לא ממש כמו כתר שהיה בגלגלתא, אלא רק כמו פרצוף ע"ב, אז מהשינויים המתבקשים יש שינויים, אבל גם נקרא עולם, ולכן נקרא עולם הנקודים.

זה הנושא הראשון – מי הוא ראש הדעת, ומה היה התפקיד שלו. בנוסף – ההשלכה שאחרי שיצאו כמה פרצופים הוא נקרא עולם. 

נושא שני שלמדנו היום, הוא ד' הפעולות שהביאו למצב של פב"פ באו"א. ד' הפעולות שיצאו כדי להוליד את המצב של פב"פ: א. עליית הרשימות עם המסך לראש. ב. זיווג על הרשימות שגרם לאור שנקרא אור ע"ב ס"ג. ג. הורדת הת' מנקבי עיניים דכתר לפה דכתר. ד. יציאת אור חדש דרך היסוד. ז"א שהיה ביקוש מיסוד, שגרם לדעת בראש והביא לזיווג פב"פ.

פעולה א: עליית הרשימות. כאשר הזדכך פרצוף המסך מעלה רשימות לראש. זה חוץ מהרשימות שנשארו בגוף. הרשימות שעלו מנק' דס"ג – גם ב' א' וגם ד' ג'. ב' א' יצא על קטנות ועל זה לא מדובר. אבל עלו רשימות ד' ג', וזו הפעולה הראשונה. התכללו נק' ס"ג עם נה"י דא"ק, וזה שעלו רשימות עם המסך לראש זו הפעולה שגרמה בהמשך להוציא פב"פ.

פעולה ב: אחרי שיצאה הקטנות הרשימות באו לבקש אור. יצא גדלות ב' א' והן ביקשו גם לעצמן אור, אז יצא זיווג על ד' ג', שאומרים שיש פה איזושהו אתגר. רואים שהפרצופים בצ"ב שלא מתאים להן. הן ד' ג' בלי צמצום, אלא בגדלות. לכן מבקשות אור להוריד את הקטנות המפריעה. אז בא אור ע"ב ס"ג והוריד את מצב הקטנות. הזיווג הזה, זו הבח' הב' של יציאת הגדלות הזו, היינו בא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' מנקבי עיניים דכתר לפה דכתר.

פעולה ג: נהייתה הארה שנקראת הארה דרך הטבור. עשה הוריד דרך הטבור, שזה היה פה דנקודים, שנקרא טבור. הארה דרך הטבור האירה לנה"י דא"ק ועוררה אותו לבקש אור, היינו את הרשימות שבגוף. את הרעב שבגוף. לא את ההבנה שהיא רשימות שעולות עם המסך לראש, אלא את הביקוש מהגוף. לא רק הבין שצריך לאכול אלא גם הרגיש רעב, וזה עורר אותו, את המקום הזה שנקרא יסוד דא"ק לעלות לביקוש וז"ת דנקודים עלו לראש וזו בח' דעת. זה נקרא דעת המזווג. אחרי דעת דמזווג אז היו גם בח' כלים, בח' זיווג פב"פ. 

בס"ד

חלק ז שיעור 46 עמוד תקסה

ח) ועתה נבאר הזווג הג' שיצא בנקודים בקומת ז"א שנקרא דעת. אשר השלים את הו"ק בתיקון קוים, כמ"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'). שהמשיך כלי בשביל נצח בקו ימין וכלי בשביל הוד בקו שמאל, גם האריך את כלי הת"ת מחזה ולמטה בב"ש תתאין עש"ה. (ועי' גם בדף תקמ"א אות ס"ד,) וז"ל "וסבת הגדלת כלי הכתר היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו". והכונה הוא להזווג דב' עטרין שבדעת שמביא אח"ז באות ע' והבן. 

והענין הוא, כי אחר שירד הזווג דישסו"ת עד המלכיות שלהם, שפירושו שנזדכך המסך לבחינת שורש, הנה בא עוד להזדככות מכל עביות דגוף, דהיינו בהשוואת הצורה למסך דישסו"ת, ונבחן אז שהמסך עלה ונכלל במסך דראש דישסו"ת, ונתחדשה העביות על הרשימות הכלולות בהמסך, מבחי"ב דהתלבשות, ובחי"א דעביות, ולא היה סיפק בידו להחזיר לישסו"ת פב"פ, וע"כ נכלל רק בזווג דאב"א דישסו"ת ושהוכרה בחינת העביות דגוף הכלולה בהמסך והרשימות. יצא משם וירד למקום החזה דגוף דישסו"ת, שהוא במקום פרק העליון של היסוד. (כנ"ל דף תקנ"ט אות ל"ב). והוציא ע"ס דראש מיסוד ומעלה. ולגוף לא היה לו התפשטות, להיותו במצב דאב"א. כמ"ש שם באות ל"ב. 

וז"ש הרב לעיל (דף תקמ"ג אות ע'.)
"כי ע"י עליתה שם היא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק" וכו'. כי קומת הדעת זו שנתחדשה ע"י עלית הרשימות, יצאה בבחינת ראש בלי גוף. שפירושו בע"ס שמלמטה למעלה לבד, ובהארתו נתקנו אחורים דישסו"ת שנפלו לשם בבחינת תיקון קוים. בהיותו מלביש וממלא אותם באורותיו. ואז נגדל הכלי דת"ת שלמטה מחזה, עד סיומו דת"ת מן האחורים דהסתכלות עיינין דישסו"ת שנפלו לשם. וכן נגדל כלי דנצח, מכח אחורים דישראל סבא שנפל לשם. וכן נגדל כלי דהוד, מכח אחורים דתבונה שנפל לשם. אלא בשעה שנפלו לא היו בהם תיקון קוין לימין שמאל אמצע, רק שנפלו זה תחת זה, ועתה ע"י הראש דקומת דעת, שהאיר אותם ע"י הלבשתו אותם כנ"ל, הנה נתקנו בתיקון קוים והגדילו להכלים כנ"ל. 

ואחר שיצאו הכלים החדשים: ת"ת, נצח, הוד, בג' הקוים, הנה אז ירדו הרשימות דתנה"י מן הכלים העליונים, שנעשו מאחורים דאו"א, ובאו ונתלבשו בהכלים החדשים שבמקומם, שרשימו דב"ש ת"ת תתאין ירדה ונתלבשה בכלי החדש דת"ת, שנעשה מאחורים דישסו"ת. וכן רשימו דנצח, בכלי דנצח שבקו ימין, ורשימו דהוד בכלי דהוד שבקו שמאל. אמנם אל הכלים של יסוד ומלכות לא הגיע הראש דדעת, וע"כ לא נתקנו ע"י (כנ"ל דף תק"ס אות ל"ג ע"ש).

ט) וראוי להשכיל בכל המתבאר, איך שכל הכחות הנמצאים בעליון מוכרחים להמצא בתחתון. ואע"פ שכל פרצוף הנקודים בכללו אינו אלא פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק כנ"ל בהסתכלות פנימית בחלק ו', עכ"ז, בא בעצמו בג' פרצופים שלימים המלבישים זה את זה דוגמת ג' הפרצופים הקודמים: גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, שכל אחד נחשב לבן ותולדה להעליון שלו, ומלבישו מפה ולמטה, וממלא לכלים הריקים דעליון אחר הסתלקות אורותיהם מהם. כי התחתון הוא בחינת התפשטות ב', להעליון שלו, אחר שנסתלקו האורות דגוף דעליון. ונבחן תמיד התחתון לבחינת המילוי להעליון. ועד"ז ממש נאצלו ג' פרצופים שבכאן אלא בתוספות שינוים; א', כי כאן אינם נבחנים לגלגלתא ע"ב ס"ג, אלא רק לע"ב, ס"ג, ומ"ה, שהם רק ג' קומות חכמה, בינה דעת. אמנם קומת כתר אין בהם, כי הבחי"ד דעביות לא היתה אלא בפרצוף הא' דא"ק, כנודע, ב', שאין התחתון כאן מלביש לגוף דעליון ממש, כמו הפרצופים הקודמים, אלא רק מחינת התפשטות ג"ר וראש של העליון, שנעשו כאן בחינת גוף להעליון, דהיינו האחורים דראש שנפלו ונעשו לבחינת גוף: כי הראש דישסו"ת מלביש לאחורים דאו"א שנפלו במקום חג"ת, וכן הראש דדעת מלביש לאחורים דישסו"ת שנפלו במקום ת"ת ונצח והוד, כנ"ל. וטעם השינוי הזה הוא פשוט, מפני שהגופות דעליונים נשברו ונפלו לבי"ע, והאחורים שנפלו מהראש, לקחו מקומם. ועוד שינוים הבאים מחמת צמצומים חדשים, אבל בכללם הם הולכים ע"פ אותם הדרכים שבהפרצופים הקודמים, וכן גם בפרצופין התחתונים שיבואו לאח"כ. כי זה הכלל כל הכחות הנמצאים בעליון מוכרחים להמצא בכל התחתונים ממנו. 

ובזה תבין ביותר ענין התיקון קוים והכלים החדשים שנעשו בהאחורים דעליון שנפלו לבחינת גוף, כי נעשו לבחינת גוף דעליון ממש, במקום גוף הקודם שנשבר ונפל לבי"ע, ואשר תיקון זה דקוים מגיע לו מהתפ"ב שלאותו העליון, דהיינו, הראש דהתחתון שלו, שתפקידו להחזיר האורות שנסתלקו מהגוף דעליון. וע"כ הראש דישסו"ת, החזיר האורות באיזה שיעור להאחורים דאו"א, שהוא מלבישם. וכן הראש דדעת, החזיר האורות באיזה שיעור לאחוריים דישסו"ת שהוא מלבישם. שמכח זה הגיע להם התיקון קוים. והבן היטב.

י) ועתה נסדר הפעולות הנ"ל, על פי סדר של סבה ומסובב. ונתחיל מפעולה י"ב וי"ג המובאות בסדר סבה ומסובב בחלקו' (דף ת"ס אות ל"א) דהיינו מזווג דגדלות דאו"א דנקודים. ובזה תתחבר השלשלת דסבה ומסובב להיות אחד. 

והנה לעיל (דף תקס"א אות ב') תמצא ד' פעולות להכנת הזווג דפב"פ דאו"א. אשר הגורם הא' הוא, עלית מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג העליונים. וזה נמשך, מכח הזדככות המסך דס"ג מכל עביות דגוף שבו, שאז עלה ונכלל במסך דראש הס"ג, ומתוך שהמסך הזה היה כלול מב' מיני רשימות: מרשימות דספירות דס"ג עצמו, ומרשימות דנה"י דא"ק. לכן יצא על המסך הזה ב' מיני זווגים: א' על הרשימות דס"ג הכלולות מה"ת שנעשה הזווג בנקבי העינים, שדרך שם יצאה קטנות דנקודים, עד המצב אב"א דאו"א. ועל הרשימות דנה"י דא"ק הכלולות במסך, יצא שורש גדלות דנקודים, דהיינו שרשימות אלו נעשו למ"ן לע"ב ס"ג שנזדווגו והולידו אור חדש הבוקע לפרסא, שפירושו, שמבטל הגבול החדש דצמצום ב' המוציא את הבינה וזו"ן לחוץ מהמדרגה, והוא חוזר ומשיב אותם למדרגתם כבתחלה. כמ"ש היטב (בהסת"פ אות ג' ד"ה ונתבאר. ובאות ד') והנה נתבארו בזה הסבות לב' הפעולות הראשונות. שהעלאת מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג, נמשכת מהזדככות המסך דס"ג וזווג דע"ב ס"ג ולידת אור החדש, נמשך ממ"ן דנה"י דא"ק. 

והפעולה ג', שהיא יציאת אור החדש דרך פי הטבור, והפעולה ד' שהיא יציאת אור החדש דרך יסוד. הן נמשכות מקומה דאור החדש שיצאה ע"י מ"ן דנה"י דא"ק, בהתכללות הזווג דע"ב ס"ג, כי בחינת ההתפשטות ממעלה למטה מהזווג הזה, ירדה ובקעה לפרסא שממעלה לנה"י דא"ק, ונתלבשה בהם, ונמצאים הג"ר דנקודים המלבישים לנה"י אלו, שהם מקבלים ממנו אור החדש הזה, המחזיר אח"פ למדרגתם, שיצא דרך פי הטבור, ששם מלביש כתר דנקודים, והוריד הה"ת מנקבי עינים דכתר למקום המלכות הכוללת דראש הנקודים, והשיב או"א לראש, וקנו ג"ר שלהם. שמצב זה נקרא פב"א, מפני שאמא אינה מחזרת פניה לאבא בלי סבה המחייבת אותה לזה. ובזה מתבאר ג"כ הפעולה הד', כי או"א דנקודים מלבישים על יסוד דא"ק, וע"כ הם מקבלים ממנו הארתו שהוא השורק, שפירושו ו' ונקודה, שהן בחינת הטפה הזרעית של זו"ן. וע"כ נעשו למ"ן לאמא, הגורם לה להחזיר פניה לאבא, כדי לקבל ממנו הארת חכמה ולהשפיע לזו"ן שקבלה מיסוד. ובזה חוזרים או"א פב"פ. 

סיכום: היום לימד אותנו שני נושאים עיקריים: נושא אחד, על יציאת הפרצוף השלישי של עולם הנקודים. נושא שני, ד' הפעולות שמביאות אותנו עד המצב פב"פ.

הנושא הראשון של יציאת הפרצוף השלישי שנקרא ראש הדעת, כולל גם את ההבנה של כלל עולם הנקודים שפתאום מפרצוף נהיה עולם. וגם חזר איתנו על מה עושה כל ראש לפרצוף קודם ואת היחסים בין הפרצופים שבעולם הנקודים. 

הנושא הראשון: יציאת הפרצוף השלישי שנקרא ראש הדעת. ראש הדעת זה פרצוף שיצא על מה שנשאר מהעביות אחר ההזדככות. כשיוצא פרצוף ונשבר אז כמו שבצ"א הביטוש גרם להזדככות, כאן השבירה גורמת להזדככות.

הזדככות הגוף היא כשנוצרת הבנה, התרשמות, מידע פנימי, שעל המדרגה הזו, היא גבוהה מידי וא"א לעשות עליה זיווג. אז בצ"א זה היה מפאת ביטוש, דהיינו עשו חשבון מראש שגמרנו לעשות את התפקיד. לא נשארים באותו מקום, אלא יש שם ביטוש בין או"מ לאו"פ כפי שלמדנו.

פה, אם היתה שבירה על הפרצוף הראשון שיצא על ד' ג', אז ודאי שיודע על ד' ג' שלא יכול לעשות זיווג, כי נשברתי. אז הולך לעשות זיווג על ג' ב', וגם שם הוא נשבר בראש דישסו"ת, אז יודע שג' ב' לא יכול, הולך לעשות זיווג על ב' א' וזה נקרא ראש הדעת. ז"א שבעולם הנקודים יצאו ג' פרצופים: או"א, ישסו"ת וראש הדעת.

נדבר על מה שקרה בראש הדעת. קודם כל הבנו במבנה הכללי מי הוא ראש הדעת – הפרצוף הג' שיצא בעולם הנקודים. יצא ראש בלי גוף של התפשטות מיני ובי. כמובן שכל פרצוף, אם נקרא פרצוף, בחכמה תמיד יהיה ראש וגוף, לא כמו בשפה הרגילה שפרצוף זה פנים. בחכמה זה ראש וגוף. אז יש לו גוף אבל לא של התפשטות של מיני וביה, אלא גוף מושאל מנק' דס"ג. לא עסקנו כ"כ איך קיבל את הגוף, כי זה לא חשוב לנו כרגע.

מה שכן חשוב להבין מה הוא עשה ואיזה תפקיד יש לו. חוץ מאשר שהוא נולד מהפרצוף הקודם, מישסו"ת לב' א', יש לו תפקיד לתת ח"ח לכלים שירדו מראשי ישסו"ת. למדנו שכשנשבר הראש יורדים כלים – אח"פ של הראש למטה. כאן מראה תהליך יפה. אומר, הרי כל ראש צריך להאיר לפרצוף הקודם לו, לכלי הפרצוף הקודם. כמו שפרצוף ע"ב מאיר לכלים הריקנים של גלגלתא, ופרצוף ס"ג לכלים הריקנים של ע"ב. אומר, אותו דבר פה היתי מצפה שכשיוצא ישסו"ת הוא יאיר לכלים הריקנים של או"א, אבל יש פה בעיה. הכלים האלה נשברו וא"א להאיר להם. לא יכול להאיר למצב שנשבר. לא יכול להאיר למצב כאוטי, למצב הרע שלי. כן יכול להאיר לזיכרון הנכון שלי מהמצב הרע. לזיכרון זה קוראים התבונה, הכלי של האור, אח"פ דראש שירדו לגוף וקיבלו את הרשימות למקום הזה, אז רק מקבלים הארה שנקראת ח"ח, שהיא גם מכינה את הכלי ושומרת לי בתודעה שמהכאוס באתי ללמוד לעבוד, להתקדם. גם אם אין אור אז באתי להתקדם. זו ההארה שמקבלים מהפרצופים, ולכן ראש דישסו"ת מאיר לכלים הריקנים שהם האח"פ של ראש שירדו לגוף. זה למדנו. 

לגבי ראש הדעת, גם הוא האיר לכלים הריקנים של אח"פ דישסו"ת, ואח"פ דגופא דישסו"ת, ישראל סבא, ואח"פ דגופא דתבונה, והם יצאו ימין, שמאל ואמצע כנלמד.

אם כך, יש לנו פה עכשיו ג' פרצופים והסברנו מה תפקידו של ראש הדעת – להאיר לכלים הריקנים של אח"פ דראש דישסו"ת. 

עניין פרטי קטן אומר, שלאח"פ דיסודות ומלכות לא מאיר כי יצאו למטה מהראש. 

יוצא שיש לנו פה כלים מוכנים – אח"פ דראשים, שמהם אפשר אח"כ, בחלק ח' שנלמד, לבנות את עולם אצילות. 

הבנו מי זה ראש הדעת, ואומר, אותו אחד שיצא כפרצוף שגלגלתא יוצא בד'. ע"ב יוצא בד' ג'. ס"ג יוצא בג' ב'. בא פרצוף מ"ה וצריך לצאת בב' א'. אומר שהפרצוף הזה נהיה עולם. ההבדל בין פרצוף לעולם הוא שהסדר כזה – הולך וגדל. נקודה, ספירה, פרצוף, עולם. 

עשר נקודות זו ספירה. ע"ס זה פרצוף (רת"ס), וג' פרצופים בצ"ב, או ה' בצ"א נקרא עולם. 

ה' פרצופים זה עולם. כאן יצאו רק ג', אבל ברגע שיש יותר מפרצוף אחד, אז מספר פרצופים מהווים עולם, ולכן זה נקרא עולם הנקודים, כמו שהיה עולם א"ק, רק שיש שינויים ביניהם. מכיוון שפה היתה שבירת כלים, והיתה מציאות שלא היו כלים להאיר בהם, והראש הראשון הוא לא ממש כמו כתר שהיה בגלגלתא, אלא רק כמו פרצוף ע"ב, אז מהשינויים המתבקשים יש שינויים, אבל גם נקרא עולם, ולכן נקרא עולם הנקודים.

זה הנושא הראשון – מי הוא ראש הדעת, ומה היה התפקיד שלו. בנוסף – ההשלכה שאחרי שיצאו כמה פרצופים הוא נקרא עולם. 

נושא שני שלמדנו היום, הוא ד' הפעולות שהביאו למצב של פב"פ באו"א. ד' הפעולות שיצאו כדי להוליד את המצב של פב"פ: א. עליית הרשימות עם המסך לראש. ב. זיווג על הרשימות שגרם לאור שנקרא אור ע"ב ס"ג. ג. הורדת הת' מנקבי עיניים דכתר לפה דכתר. ד. יציאת אור חדש דרך היסוד. ז"א שהיה ביקוש מיסוד, שגרם לדעת בראש והביא לזיווג פב"פ.

פעולה א: עליית הרשימות. כאשר הזדכך פרצוף המסך מעלה רשימות לראש. זה חוץ מהרשימות שנשארו בגוף. הרשימות שעלו מנק' דס"ג – גם ב' א' וגם ד' ג'. ב' א' יצא על קטנות ועל זה לא מדובר. אבל עלו רשימות ד' ג', וזו הפעולה הראשונה. התכללו נק' ס"ג עם נה"י דא"ק, וזה שעלו רשימות עם המסך לראש זו הפעולה שגרמה בהמשך להוציא פב"פ.

פעולה ב: אחרי שיצאה הקטנות הרשימות באו לבקש אור. יצא גדלות ב' א' והן ביקשו גם לעצמן אור, אז יצא זיווג על ד' ג', שאומרים שיש פה איזושהו אתגר. רואים שהפרצופים בצ"ב שלא מתאים להן. הן ד' ג' בלי צמצום, אלא בגדלות. לכן מבקשות אור להוריד את הקטנות המפריעה. אז בא אור ע"ב ס"ג והוריד את מצב הקטנות. הזיווג הזה, זו הבח' הב' של יציאת הגדלות הזו, היינו בא אור ע"ב ס"ג והוריד הת' מנקבי עיניים דכתר לפה דכתר.

פעולה ג: נהייתה הארה שנקראת הארה דרך הטבור. עשה הוריד דרך הטבור, שזה היה פה דנקודים, שנקרא טבור. הארה דרך הטבור האירה לנה"י דא"ק ועוררה אותו לבקש אור, היינו את הרשימות שבגוף. את הרעב שבגוף. לא את ההבנה שהיא רשימות שעולות עם המסך לראש, אלא את הביקוש מהגוף. לא רק הבין שצריך לאכול אלא גם הרגיש רעב, וזה עורר אותו, את המקום הזה שנקרא יסוד דא"ק לעלות לביקוש וז"ת דנקודים עלו לראש וזו בח' דעת. זה נקרא דעת המזווג. אחרי דעת דמזווג אז היו גם בח' כלים, בח' זיווג פב"פ. 

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ז שיעור 45 עמוד תקסג

ד) והנה אתה מוצא כאן י"ב פעולות, בכל מלך ומלך מד' המלכים הנ"ל, דחג"ת: א', היא הזווג שעל המסך, המודד שיעור הקומה, דהיינו לפי המקום של ה"ת, אם בפה, אם בחוטם, אם באזן, אם בעינים. ב', היא הזווג דאו"א פב"פ, שאמא מקבלת הארת חכמה בשביל זו"ן, דהיינו ה"ח וה"ג. ג', היא הקומה שממטה למעלה היוצאת מזווג דאו"א, שהיא בחינת או"א. ד' היא הקומה המתפשטת ממעלה למטה שהיא בחינת גוף הנקרא מלך. ה' הוא הסתלקות האור לשורשו, מסבת עירוב הסיגים הנמצא בכלי. ו', הוא נפילת הכלי לתחתית ג"ר דבי"ע. ז' היא השארת הרשימו מן האור שנסתלק, ח', היא ירידת הרשימו לתחתית האצילות להתקרב אל הכלי ולהאירו בבחינות תגין על האותיות. ט', היא נפילת אחורים דאו"א, דהיינו ביטול הזווג דראש השייך אל הכלי שנשבר, שרשימות שלו נקראות אחורים דאו"א, שהמה נופלים להמקום שהיה בו הכלי. יוד, היא תיקון קוים הנעשה באחורים דאמא, מכח הארת אב"א דאו"א, שבזה מתתקן לכלי חדש, במקום הכלי דגוף שלו שנשבר. י"א, היא עלית הרשימו מתחתית האצילות והתלבשותה בכלי החדש שנתקן במקום הכלי שלה, מן אחורים דאו"א. י"ב, היא ירידה השניה של הכלי לתחתית בי"ע לגמרי מחמת התרחקות של הרשימו ממנו. והנה י"ב פעולות הללו נוהגות בכל מלך ומלך מד' המלכים: דעת חסד גבורה ושליש עליון דת"ת. 

ה) והנה נתבארו הזווגים דאו"א, וד' הקומות ראש וגוף, שיצאו בהם. ובהם נעשה חמשים ושתים פעולות: ד' פעולות נעשו עד להביא או"א במצב פב"פ הראוי להוציא ז' המלכים. (כנ"ל באות ב'). וי"ב פעולות נעשו בכל מלך ומלך מד' המלכים, הרי ד' פעמים י"ב הן מ"ח, ועם הד' דאו"א, הן חמשים ושתים. 

ועתה נבאר ראש הב' דנקודים הנקרא ישסו"ת, בד' הזווגים שלו, שהוציאו ד' קומות ראש וגוף. הנה גם בישסו"ת קדמו ד' פעולות, עד שבאו לזווג פב"פ, הראוי להוציא את המלכים התחתונים דאצילות. א', היא עלית המסך למאציל, להכלל באו"א, שהיא בחינת הזדככותו מכל בחינת עביות דגוף שהיה בו, עד שנשתוה למסך של או"א, ובו כלול ג"כ הרשימות דד' מלכים דחג"ת. (נ"ב כי"ק של המחבר הרשימות דחג"ת ממצב דאחורים באו"א הם מאור הזך: או"י, אבל הרשימות הכלולות בהמסך שעלה לפה דאו"א הם מאור העב של הרשימות הראויות להתחדש ע"י זווג בהכאה בחי' או"ח) ואין זה גורע כלום מן הרשימות דדחג"ת שירדו לנהי"מ דאצילות, כנודע שאין העדר ברוחני. ב', היא התכללותו של המסך והרשימות שבו בזווג אב"א דאו"א, שעי"ז נתחדש העביות שבהם. ג', היא התכללותו דמסך והרשימות בפב"א של או"א, שהוא המדה דשיעור קומה, היוצא על העביות שנתחדש בהרשימות. ד', שנעשו למ"ן (נ"ב כי"ק של המחבר התעוררות העביות דנה"י דא"ק הכלולים במסך ההוא) לבחינת זווג דפב"פ. כמ"ש לעיל (דף תקנ"ה בהסתכלות פנימית אות כ"ג. ע"ש) 

ו) ומתוך שבחינה אחרונה נאבדה, לא נשאר כי אם בחי"ג דהתלבשות, ובחי"ב דעביות, שהזווג הנעשה על הרשימות האלו, הוציא הזווג דהסתכלות עיינין דישסו"ת זה בזה. שקומתו קרובה לקומת חכמה, והיינו ה"ח וה"ג שיש להם הארת חכמה דקומת חכמה. כנ"ל (דף תקי"ח ד"ה ובזה תבין). וקומה זו נבחנת לראש דישסו"ת דהיינו לבחינת כתר שלהם, שכתר מכונה בשם ראש. ומתחלה יצא קומה זו במקום או"א, ואחר שהוכרה העביות דגוף שבה, ירדה למקומה, בגוף, דהיינו בחזה דנקודים. ומחזה דנקודים ולמעלה יצא ראש דישסו"ת, באותו הכמות ושיעור קומה שיצא בהתכללות דאו"א, כנ"ל. ומחזה ולמטה, דהיינו בב"ש ת"ת תתאין, נתפשט הגוף שלהם. וכשהאור פגע בהסיגים שבכלי, נסתלק תכף לשורשו, והכלי נשבר ונפל לכתר דבריאה, דהיינו אל הבחינה שכנגדו, כי בשעת מלוכתו נתפשט בו בחינת הכתר דישסו"ת, כנ"ל. ולא נפל לז"ת דבי"ע, משום ששבירתו לא היתה קשה. כנ"ל (דף תקל"ט ד"ה ואין. ודף תקנ"ח אות ל') והרשימו של הכלי, עלה לכלי החדש דת"ת מחזה ולמעלה, שנעשה מאחורים דאו"א. ואחורים דבחינת הסתכלות עיינין דישסו"ת שנתבטלו, נפלו למקום הגוף שלהם, שהוא למקום שהיה בו ב"ש הכלי דת"ת. 

ואחר שנתבטל הזווג דהסתכלות עיינין, נעשה הזווג בעביות דבחי"ב שנשאר עוד בהמסך, וירד הזווג לבחינת הגוף דישסו"ת, כלומר לקומת בינה, שנקראת גוף, כלפי קומת הסתכלות עיינין שהיה בו מקודם, אבל לפי עצמו הוא ראש גמור, דהיינו בחינת הלבשה שממטה למעלה, והגוף שלו שהוא התלבשות ממעלה למטה, נתפשט לכלי דנצח והוד. וכשנסתלק האור ונשבר הכלי, הוא נפל לת"ת דבי"ע, דהיינו בתחתית המדרגה, כי לא היה יכול ליפול יותר משום שמקום דנו"ה דבי"ע היה תפוש ע"י כלי דגבורה, כנ"ל. ורשימו שנשארה מאור שנסתלק, עלה לכלי חדש של גבורה הנעשה מאחורים דאו"א. ואחורים דקומה דראש שנתבטלה, נפלו למקום הגוף שלו, דהיינו למקום מלך דנו"ה.

וכשנתבטל הזווג דקומת בינה ירד הזווג לבחינת יסודות דישסו"ת, דהיינו על קומת בחי"א שנשארה שם וגוף שלו נתפשט למלך הו' שהוא כלי דיסוד. וכשנשבר, ירד למקום גבורה דבי"ע, כי ת"ת היה תפוש מכלי דנצח הוד, ורשימו שלו, עלה לקו האמצעי, למעלה מת"ת החדש, שהוא כלי דדעת הנעשה מאחורים דאמא. ואחורים ירדו למקום כלי דיסוד שהוא הגוף שלו. ואח"כ עלה הזווג לבחינות המלכיות דישסו"ת, וגוף שלהן נתפשט למלך הז', שהוא כלי דמלכות. וכשנשבר ירד למקום חסד דבי"ע, ורשימו שלו עלה לכלי דדעת למעלה מרשימו דיסוד העומדת שם, ואחורים ירדו למקום גוף שלו, שהוא מקום כלי דמלכות.

ז) והנה אתה מוצא כאן ד' פעולות בישסו"ת, עד ביאתם למצב פב"פ כמו באו"א, אלא בשינוי. כי אותן ב' הפעולות שהן: עלית מ"ן דנה"י דא"ק לע"ב ס"ג העליונים, והזווג דע"ב ס"ג שהוציאו האור החדש דבקע לפרסא. אלו אינן נוהגות בישסו"ת, ותחתיהן אמנם יש כאן ב' פעולות אחרות, שהן: דבר עלית המסך, ודבר ההתכללות בזווג אב"א. באופן שגם כאן נמצאות ד' פעולות כמו באו"א, שהן: עלית המסך לאו"א, והתכללות בזווג אב"א, ובפב"א, ובפב"פ. (כנ"ל באות ה'), וכן חסרות כאן ב' פעולות הנוהגות במלכים העליונים דאו"א, שהן: ירידה הראשונה דכלים הנשברים לג"ר דבי"ע, וירידת הרשימות לנהי"מ דאצילות, שאינן נוהגות בהמלכים התחתונים דישסו"ת. כי ירידת הרשימות לנהי"מ אין נוהג כאן, משום שהכלים החדשים דאחורים דאו"א, כבר היו מוכנים בטרם שביה"כ שלהם, וע"כ תכף כשנשבר הכלי, היה להרשימו מקום להתלבש בכלי. וענין ירידה הא' לג"ר דבי"ע, אינו נוהג כאן, מחמת התרחקותן של הרשימות מן הכלים תיכף בשעת שבירתם, כנ"ל, (דף תקנ"ח אות כ"ט) ונמצא שיש כאן במלכים התחתונים דישסו"ת, רק עשר פעולות בכל מלך ומלך, שהן ע"ד שנתבאר לעיל באות ד' אצל או"א, רק שחסרים ב' פעולות הנ"ל. באופן שיש כאן בהזווגים דישסו"ת וד' הגופות שלהם, מ"ד פעולות: ד', עד הזווג דפב"פ. ומ' בד' המלכים: דהיינו עשר פעולות בכל מלך כנ"ל. אמנם להלן נביא עוד דבר ירידות הרשימות דתנהי"מ מהכלים החדשים דאחורים דאו"א, אל הכלים החדשים שנעשו מאחורים דישסו"ת, וא"כ יש עוד ארבעה פעולות נוספות על המ"ד הנ"ל, שביחד הן מ"ח פעולות.

סיכום: היום למדנו את הפעולות שנעשו במלכים. בעה"ס מסכם איך אדם נשבר. מה גורם לשבירת האדם. בשבירה הזו יש סדר, ובכל מלך ומלך, היינו בכל תכונה שאומרת 'אני אמלוך', יש סדר למה היא נשברת, איך מתבצעת השבירה. 

אם אתה רוצה להמנע מהשבירה אתה צריך יכולת לעצור את אחד התהליכים האלה. ככל שתעצור יותר מוקדם, כך תוכל לעצור את השבירה יותר מהר, או לא לעסוק בה כלל. אפשר לא להשבר, כי כל השבירה שראינו שמתרחשת פעם אחר פעם, אבל אפשר שלא תישבר. 

אפשר לעשות את זה בצורה מטרתית, כמו בעולם אצילות אח"כ. זה כמו שנתנו לנו דרך. אמרו – "תראה יהודי יקר, יש את דרך השבירה, ויש דרך עולם האצילות. במה תבחר?" ויותר מזה הקשו עלינו. אמרו 'ראה, יש לך את הדרך של מה שהיה בשבירה, שהוא נתון בך, אבל נתון בך בתוך הקליפות שבך, ויש לך את הדרך הטובה של עולם האצילות, שעוד לא למדנו, אבל ישנה. בחר במה שאתה רוצה. אם אתה רוצה אתה יכול לעצור באמצע השבירה. אבל ראה מה השלבים כדי שתראה היכן לעצור'. 

השלבים בשבירה הם יב' ועוד ד' פעולות. יחד זה ד' פעולות כלליות שמייצרות את ראש השבירה, ולאחר מכן יש את השבירה עצמה שמתהווה ביב' שלבים בכ"א מהשבירות, 48 שזה 'אדמת חם' ועוד ד פעולות על כולם. ביחד 52 פעולות. אלה הרבה פעולות ללמוד אבל לא כ"כ מורכב. נראה ממה מורכבת השבירה.

ראשית, אתה נפגש עם רמת ההשתוקקות שאותה נדמה לך שאתה יכול לנהל. נפגש עם המציאות ומרגיש תאווה. זה גובה הקומה שעימו עוסקים. 

אח"כ עושה זיווג. נפגש עם גובה הקומה הזה, עם המציאות, ההשתוקקות העצמית הזו שלך ואתה מקבל איזושהי הנאה ממנה. כשאתה מקבל תענוג זה רק המפגש. זה עוד לא תענוג בלב, זו ראיה מה אפשר להפיק מהמציאות הזו. אז אתה מנהל את זה בראש. מתחיל לחשוב על זה. זה נקרא פעולה ג' – מנהל בראש ומתחיל להרהר בזה – מה יכול לקבל מזה. למשל ראית מכונית יפה, או טבעת יהלום, אז אומר שעוסק ביהלומים. זו פעולה א'. פעולה ב' – מתחיל להרהר מה קורה עם זה. אומר, אני רואה יהלומים ומקבל את המחשבה מה אפשר לקבל מזה, ומתחיל לחשב בראש כבר את הדרך לקבל את זה. אח"כ נכנס לחנות ומשלם ולוקח את היהלום הזה. האור של אותו מקרה מגיע אליך, של אותו יהלום, או אותה חתונה, או אותם ילדים שהבאת, ואז אתה פוגש בעצמך נקודה שלא צפית, שתצטרך להתמודד איתה. מרגיש תאווה שלא עומד בה. מרגיש שאתה מבולבל לגמרי. כל האידאלים שלך נגמרים ברגע שיש לך את התאווה הגדולה הזו, וזה גורם לשבירה. אומר 'למה לא לקחתי את זה בחשבון, מה עשיתי', אבל נשברת ומרגע זה מתחיל תהליך. אגב, התענוג שחווית, אם חווית במקום לא נכון, במקום שבו אתה מאוד מעורב ונגוע באגואיזם שלך, במחשבה רק על עצמך – שם אתה נפגע. ככל שהתאווה יותר גדולה, אתה לא יכול לנהל אותה. יש דרך אחרת לנהל תאוות. כשאתה לוקח דבר גדול ולא לוקח בחשבון שיש לך איזושהו מחסום שצריך לשים, שאסור להתפשט לשם, ואין לך את הגבול הזה, ונהגת בעבירת הגבול – פגעת בסיגים שלך, היינו בנגיעה העצמית. יש לך נגיעה עצמית פה. היתה נגיעה עצמית והתבלבלת ונשברת. פה אתה כבר נשבר ואין לך מה לעשות. היית צריך לנהל בד' ראשונות.

התחלת להשבר, קודם כל התענוג מסתלק. חשבת שתקבל כזה תענוג גדול מהחוויה, התענוג מסתלק כי היתה נגיעה עצמית. מתחיל להיות עצבני, מיואש, שלילי. שואל 'למה הייתי צריך את כל זה'. האור הסתלק, הכלי (הרצון) נשבר. מרגיש ממוטט ולא נעים אבל כבר לא יכול לעזוב את זה. זה האור מסתלק לשורשו. הכלי נופל לקליפות. אתה מרגיש שאתה כבר לא מנהל את זה. משהו אחר מנהל אותך. אתה מרגיש שכבר לא יכול לעצור וזה מנהל אותך ולא אתה אותו. הפסקת לנהל את החיים. הדברים דוחפים ולא יכול לעצור. בכ"ז נשארה רשימה מהחוויה הזו שאתה אומר 'רגע, היה פה קצת תענוג'. והרשימה הזו מחזיקה לך בכ"ז את הרצון, אפילו שנמצא בקליפות, כי אתה עוד נזכר בזה וזה מאפשר לך להתאבל על מה שקרה, ואז במחשבה קורה משהו. אומר 'אני ארד מהגדלות הזו שחשבתי שאני יכול לנהל', ופה זה כבר תהליך טוב שצריך לנהל אחרי השבירה.

יורדים האחוריים של הראש ואתה מייצר כלי לנהל את ההתרשמויות מהנפילה. זה נקרא אחוריים של או"א בח"ח. לשם עולות הרשימות, שם הן נשמרות. ואז הכלי נופל עוד יותר. ז"א אתה צריך לאפשר לעצמך ליפול עוד יותר למקום עמוק בלי לפחד ליפול, וזו תנועה מאוד עוצמתית בנפש. כיוון שעזבת את הדבר, אתה מרשה לדבר או לתכונה הזו ליפול לגמרי. מוותר עליה לגמרי בזה שהחלטת לנהל את זה מחדש, ברשימות של ח"ח. זה תחילת התיקון שלך.

כל אחת מהפעולות האלה קורות בכ"א מהשבירות. אותו הדבר קורה גם בפרצוף ישסו"ת הבא שנולד, ויכול להיות שהשבירה הזו תוליד עוד צורה של שבירה ואת כל הפעולות האלה, גם באו"א וגם בישסו"ת קורות אותו הדבר, חוץ מזה שהשבירה הראשונה ניהלה את השניה, ולא היה לזה התחלה מהמקור של אותה השתוקקות. רצית יהלום, אמרת לא יהלום, אקח זהב, ובזהב נפלת אותו הדבר. אומר 'אני עם עסקים הפסקתי. אולי צריך משהו אחר. צריך לעשות גבול. צורות ההשקעה שלי הן שונות. צורות ההתמודדות בקשרים צ"ל שונה. צריך ללמוד לעשות גבולות. אני לא עושה גבולות ואח"כ מתפרץ כי לא עשיתי גבול. צריך לעבוד עם גבולות'. איך לעשות גבולות נלמד בשיעור הבא. 

בס"ד

חלק ז שיעור 44 עמוד תקסא

עתה נבאר הפעולות שנעשו בעולם הנקודים, בדרך יציאת הז' מלכים, ושבירתם, עד עלית מ"ן למ"ה החדש, בביאור סבה ומסובב, דהיינו איך כל פעולה נמשכת מפעולה הקודמת לה, בכל תנאיה, בחיוב גמור. 

וכבר נתבאר הסדר סבה ומסובב על הפעולות שנתהוו בעולמות מצמצום ראשון, עד יציאת או"א דנקודים במצב הקטנות, דהיינו במצב אב"א. לעיל (בהסתכלות פנימית חלק ו' דף תנ"ב עד דף תס"א) גם התחלנו לדבר שם מזווג דגדלות דאו"א (אות ל"א בפעולה י"ב וי"ג) אכן לפי הידיעות שהרוחנו בחלק זה שלפנינו, ראוי להכפיל הדברים ולהתחיל כאן בזווג דגדלות דאו"א, שמזווג זה יצאו ז' מלכים של הנקודים.

א) וכבר נתבאר היטב בחלק ו' שהיו ב' זווגים עליונים לצורך הנקודים: א' לצורך הקטנות וא' לצורך הגדלות. (כנ"ל בדברי הרב דף ת"ד אות י"ד ודף ת"ז אות ט"ז). ועי' שם באות ט"ז, ותראה שהרב מחלק שם ואומר "שהאור שהיה מתחלה למטה ועלה למעלה וכו' הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים, והם הם הנקודים שנתפשטו מחוץ א"ק מטבור עד סיום הרגלים, וזהו עיקרם" כלומר, הנקודות דס"ג שהיו מתחלה למטה מטבור דא"ק ועלו למעלה, הנה נעשה עליהם זווג בראש הס"ג, וענפי הזווג הזה ירדו ע"ס דנקודים דרך נקבי העינים, שמהם יצאו ג"ר דנקודים, ואו"א נתקנו רק אב"א, כמו שנתבאר ענינם לעיל באו"פ (דף תצ"ט ד"ה וזה שאומר. עש"ה) וממצב הזה עדיין או"א אינם יכולים להוציא תולדות, כי הוא מספיק רק לקיום עצמם לבד, וכדי להוציא תולדות, הם צריכים לתוספות מוחין, ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג. כמו שממשיך שם באות ט"ז הנ"ל ואומר "אמנם גם אותו אור החדש שירד בפנימיותו ובקע לפרסא וכו' ומאיר בנקודים אלו וכו' דרך הטבור והיסוד". ע"ש כל ההמשך, ואור חדש זה נולד ע"י עלית מ"ן מהאורות דלמטה מטבור דא"ק עצמו, כמ"ש שם אות ט"ו. שהאורות דלמטה מטבור דא"ק שנקרא נה"י דא"ק, עלו למ"ן לע"ב ס"ג העליונים, וע"י זווג הזה הולידו אור חדש וירד אור חדש הזה ובקע לפרסא וכו"' דהיינו שחזר וביטל הגבול של הפרסא, שהוציא את אח"פ מכל המדרגות ולחוץ, ועתה על ידי הארת הזווג דע"ב ס"ג, חזרו אח"פ של כל המדרגות למדרגתם כבתחלה. 

ואומר שאור החדש הזה, האיר לנקודים דרך ב' מקומות: דרך הטבור ודרך היסוד. ותדע שב' הארות אלו עשו ב' פעולות מיוחדות, כי ההארה שיצאה דרך הטבור, הגיעה רק אל כתר של הנקודים, המלביש למקום הטבור דא"ק שמחמת הארתו נתבטל גם גבול הפרסא המפסקת בין כתר לאו"א, המוציאה אותם מבחינת ראש הכתר, ועתה נבקעה הפרסא, ואו"א שבו לראש אחד עם הכתר, ובזה הרויחו או"א הג"ר ובחינות הפנים שלהם. אמנם ההארה שיצאה דרך היסוד דא"ק, הגיעה אל או"א דנקודים, שהוא מבחינת מה שאור החדש הזה, כבר נתלבש בנה"י דא"ק גופיה, וע"כ יצאה הארתו לאו"א בבחינת מ"ן. בסוד שורק, שהוא ו' ונקודה, שאו"א נזדווגו על המ"ן האלו פב"פ, והולידו הז"ת דנקודים. כדברי הרב בדף תק"ט אות ל"א.

ב) והנך מוצא ד' פעולות נתחייבו לצאת, עד להביא את או"א אל הזווג של פב"פ, הראוי להאציל לז' המלכים של הנקודים. שהן: א', היא עלית מ"ן דנה"י דא"ק אל ע"ב וס"ג העליונים, הגורם לזווגם יחד. (כנ"ל דף תקמ"ז אות ד'). ב', הזווג דע"ב וס"ג, שהוציא אור חדש דבקע את פרסא, המשיב את האח"פ החיצונים דכלהו מדרגות למדרגתם כבתחלה. ג' ירידת האור החדש הזה למטה מטבור דא"ק, ויציאתו דרך הטבור, אל כתר דנקודים, המשיב את או"א לראש, וקונים ג"ר. ועדיין אין זה מועיל לזווג פב"פ כי אמא אינה משיבה פניה לאבא בלי סבה המחייבת אותה אל הדבר, משום שאמא חושקת בחסדים משורשה ודוחית חכמה. אלא שבאו או"א במצב פב"א. ד' היא יציאת ההארה דרך יסוד דא"ק, בבחינות מ"ן אל או"א, שמ"ן אלו גרמו לאמא להפסיק אחוריה שעל החכמה, ולהזדווג עמו פב"פ, כדי שתוכל לקבל הארת חכמה בשביל המ"ן שקבלה מיסוד א"ק, שהיא בחינת טפה הזרעית דז' מלכים דנקודים.

ג) והנה אז נזדווגו או"א על המ"ן שקבלו מיסוד דא"ק, והוציאו בחינות ה"ח וה"ג בקומת כתר, שפירושו, בחינות זו"ן שיש להם הארת חכמה דכתר. ושיעור מוחין אלו כבר נתבאר היטב באו"פ לעיל (דף תקי"ח ד"ה ובזה תבין. ע"ש כל ההמשך) וקומה זו נבחנת לראש דאו"א, לבחינות הסתכלות עיינין דאו"א זב"ז, ואע"פ שכל או"א בחינת ראש הם, ואפילו בחינת היסודות שבהם, אלא לפי שהיא קומת כתר דאו"א, לכן מכונה ראש דאו"א, אבל קומת חכמה ובינה נקראת גוף דאו"א, וקומת ז"א נקראת יסודות דאו"א. אבל כולם בחינת ראש, כלומר, בחינת הלבשה שממטה למעלה הנקראת ראש. אבל ההתלבשות שנתפשטה ממעלה למטה שירדה מהקומה הנ"ל שהיא בחינת גוף אמיתי, נקראת בשם ז' המלכים, ולא על שם או"א. וההתפשטות ממעלה למטה מהקומה הא' הנ"ל, שנקרא ראש דאו"א, נתפשטה במלך הדעת דנקודים, שהוא הגוף אל קומה זו. 

בטרם שנגמר להתפשט בו האור נשבר הכלי, ונפל לבי"ע, בחינות ג"ר שבו לבריאה, וו"ק שבו ליצירה, ומלכות שבו לעשיה. אלא שעדיין לא נפל לתחתית בי"ע לגמרי, רק לתחתית ג"ר דבי"ע, דהיינו לדעת דבי"ע. ואז נפסק הזווג גם מראש דאו"א, כי כל הזווג הזה לא היה אלא בשביל המ"ן שהם זו"ן, ולא בשביל עצמם, ולכן כיון שמת הכלי הא' דזו"ן פסק הזווג השייך לכלי ההוא. והרשימות דאותה קומת כתר דאו"א, נפלו מבחינות או"א, לבחינת גוף, דהיינו לבחינת ז"ת דנקודים, והן מכונות אחורים דאו"א, שנפלו במקום מלך הדעת. ורשימו דמלך הדעת עצמו נפלה למלכות דאצילות, ומאירה אל הכלי שלה מרחוק בסוד תגין על האותיות, כי אינה יכולה להתלבש בתוך הכלי כדרכה, משום שאינה יכולה לרדת אחריו לבריאה ולהפרד משורשה, כי היתה אובדת מעלתה. 

ואחר שנתבטל הזווג דהסתכלות עיינין דאו"א, עלתה ה"ת לחוטם, וירדה מדרגת הזווג לבחינת גוף דאבא, דהיינו קומה היוצאת על מסך דבחי"ג, שהיא קומת חכמה, והגוף שלו שממעלה למטה, נתפשט במלך החסד, וכשהאור פגע בהסיגים שבכלי, נסתלק האור ממנו והכלי נשבר ונפל לבינה דבי"ע. והקומה דאבא ירדה לבחינת גוף במקום חסד, דהיינו לבחינת הגוף שלו. והרשימו דחסד ירדה למקום יסוד דאצילות כי מלכות היתה תפושה מרשימו דדעת. ועד"ז, אחר ביטול הזווג דקומת אבא עלתה ה"ת לאזן, וירד הזווג למדרגת בינה בראש, ובגוף נתפשט למלך גבורה. וגם הוא נשבר, ונפל לבי"ע במקום חכמה דבי"ע. וקומת בינה של ראש דאו"א, ירדה למקום הגוף שלה, דהיינו במקום מלך הגבורה. ורשימו דמלך הגבורה, ירדה למקום נו"ה דאצילות. כי מקום היסוד היה תפוש מרשימו דמלך החסד. ועד"ז אחר ביטול הזווג דקומת אמא, עלתה ה"ת בחזרה לעינים, ויצאה קומת ז"א באו"א, הנקראת בחינות יסודות דאו"א, וממעלה למטה נתפשטה במלך ת"ת בשליש עליון שלו, וכשנשבר ירד הכלי לבחינת למטה מחזה, דהיינו לבחינת ב"ש תתאין דת"ת. והקומה של ראש ירדה למקום הגוף שלו, דהיינו בשליש עליון דמלך הת"ת. ונתבטל כל הזווג דאו"א, ונגמרו נפילות כל האחורים שלהם. דהיינו כל ד' הקומות שיצאו באו"א כנ"ל, ונתבטלו בסבת שביה"כ דד' הגופות שלהם. שכל קומה נפלה למקום שהיה בו הגוף שלה. ובחינת רשימו דמלך הת"ת הזה, נשארה במקומה כי לא היה לה מקום לירד, שנצח והוד היה תפוש מרשימו דמלך הגבורה כנ"ל. 

וכיון שנזדכך המסך כולו ועלה לשורשו לפה דאו"א ונכלל שם בהזווג אב"א שנשאר באו"א, (כנ"ל אות כ"ב ע"ש,) שהוא המצב הא' דראש החדש הב', שנקרא ישסו"ת דנקודים. הנה אז ירדה הארה זו דאב"א דאו"א, ותיקנה את האחורים שירדו במקום דחג"ת, בתיקון קוים, עד שנעשו כלים חדשים מתוקנים, דעת ות"ת בקו אמצעי, וחסד לימין, וגבורה לשמאל. ואז עלו הרשימות דד' המלכים דחג"ת, ונתלבשו בכלים ההם, שנעשו מאחורים דאו"א. שמכח זה נפלו הכלים שלהם שבבי"ע, לדיוטא התחתונה אשר שם, דהיינו למקום נהי"מ דבי"ע. (כנ"ל אות כ"ה).

בס"ד

חלק ז שיעור 44 עמוד תקסא

עתה נבאר הפעולות שנעשו בעולם הנקודים, בדרך יציאת הז' מלכים, ושבירתם, עד עלית מ"ן למ"ה החדש, בביאור סבה ומסובב, דהיינו איך כל פעולה נמשכת מפעולה הקודמת לה, בכל תנאיה, בחיוב גמור. 

וכבר נתבאר הסדר סבה ומסובב על הפעולות שנתהוו בעולמות מצמצום ראשון, עד יציאת או"א דנקודים במצב הקטנות, דהיינו במצב אב"א. לעיל (בהסתכלות פנימית חלק ו' דף תנ"ב עד דף תס"א) גם התחלנו לדבר שם מזווג דגדלות דאו"א (אות ל"א בפעולה י"ב וי"ג) אכן לפי הידיעות שהרוחנו בחלק זה שלפנינו, ראוי להכפיל הדברים ולהתחיל כאן בזווג דגדלות דאו"א, שמזווג זה יצאו ז' מלכים של הנקודים.

א) וכבר נתבאר היטב בחלק ו' שהיו ב' זווגים עליונים לצורך הנקודים: א' לצורך הקטנות וא' לצורך הגדלות. (כנ"ל בדברי הרב דף ת"ד אות י"ד ודף ת"ז אות ט"ז). ועי' שם באות ט"ז, ותראה שהרב מחלק שם ואומר "שהאור שהיה מתחלה למטה ועלה למעלה וכו' הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים, והם הם הנקודים שנתפשטו מחוץ א"ק מטבור עד סיום הרגלים, וזהו עיקרם" כלומר, הנקודות דס"ג שהיו מתחלה למטה מטבור דא"ק ועלו למעלה, הנה נעשה עליהם זווג בראש הס"ג, וענפי הזווג הזה ירדו ע"ס דנקודים דרך נקבי העינים, שמהם יצאו ג"ר דנקודים, ואו"א נתקנו רק אב"א, כמו שנתבאר ענינם לעיל באו"פ (דף תצ"ט ד"ה וזה שאומר. עש"ה) וממצב הזה עדיין או"א אינם יכולים להוציא תולדות, כי הוא מספיק רק לקיום עצמם לבד, וכדי להוציא תולדות, הם צריכים לתוספות מוחין, ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג. כמו שממשיך שם באות ט"ז הנ"ל ואומר "אמנם גם אותו אור החדש שירד בפנימיותו ובקע לפרסא וכו' ומאיר בנקודים אלו וכו' דרך הטבור והיסוד". ע"ש כל ההמשך, ואור חדש זה נולד ע"י עלית מ"ן מהאורות דלמטה מטבור דא"ק עצמו, כמ"ש שם אות ט"ו. שהאורות דלמטה מטבור דא"ק שנקרא נה"י דא"ק, עלו למ"ן לע"ב ס"ג העליונים, וע"י זווג הזה הולידו אור חדש וירד אור חדש הזה ובקע לפרסא וכו"' דהיינו שחזר וביטל הגבול של הפרסא, שהוציא את אח"פ מכל המדרגות ולחוץ, ועתה על ידי הארת הזווג דע"ב ס"ג, חזרו אח"פ של כל המדרגות למדרגתם כבתחלה. 

ואומר שאור החדש הזה, האיר לנקודים דרך ב' מקומות: דרך הטבור ודרך היסוד. ותדע שב' הארות אלו עשו ב' פעולות מיוחדות, כי ההארה שיצאה דרך הטבור, הגיעה רק אל כתר של הנקודים, המלביש למקום הטבור דא"ק שמחמת הארתו נתבטל גם גבול הפרסא המפסקת בין כתר לאו"א, המוציאה אותם מבחינת ראש הכתר, ועתה נבקעה הפרסא, ואו"א שבו לראש אחד עם הכתר, ובזה הרויחו או"א הג"ר ובחינות הפנים שלהם. אמנם ההארה שיצאה דרך היסוד דא"ק, הגיעה אל או"א דנקודים, שהוא מבחינת מה שאור החדש הזה, כבר נתלבש בנה"י דא"ק גופיה, וע"כ יצאה הארתו לאו"א בבחינת מ"ן. בסוד שורק, שהוא ו' ונקודה, שאו"א נזדווגו על המ"ן האלו פב"פ, והולידו הז"ת דנקודים. כדברי הרב בדף תק"ט אות ל"א.

ב) והנך מוצא ד' פעולות נתחייבו לצאת, עד להביא את או"א אל הזווג של פב"פ, הראוי להאציל לז' המלכים של הנקודים. שהן: א', היא עלית מ"ן דנה"י דא"ק אל ע"ב וס"ג העליונים, הגורם לזווגם יחד. (כנ"ל דף תקמ"ז אות ד'). ב', הזווג דע"ב וס"ג, שהוציא אור חדש דבקע את פרסא, המשיב את האח"פ החיצונים דכלהו מדרגות למדרגתם כבתחלה. ג' ירידת האור החדש הזה למטה מטבור דא"ק, ויציאתו דרך הטבור, אל כתר דנקודים, המשיב את או"א לראש, וקונים ג"ר. ועדיין אין זה מועיל לזווג פב"פ כי אמא אינה משיבה פניה לאבא בלי סבה המחייבת אותה אל הדבר, משום שאמא חושקת בחסדים משורשה ודוחית חכמה. אלא שבאו או"א במצב פב"א. ד' היא יציאת ההארה דרך יסוד דא"ק, בבחינות מ"ן אל או"א, שמ"ן אלו גרמו לאמא להפסיק אחוריה שעל החכמה, ולהזדווג עמו פב"פ, כדי שתוכל לקבל הארת חכמה בשביל המ"ן שקבלה מיסוד א"ק, שהיא בחינת טפה הזרעית דז' מלכים דנקודים.

ג) והנה אז נזדווגו או"א על המ"ן שקבלו מיסוד דא"ק, והוציאו בחינות ה"ח וה"ג בקומת כתר, שפירושו, בחינות זו"ן שיש להם הארת חכמה דכתר. ושיעור מוחין אלו כבר נתבאר היטב באו"פ לעיל (דף תקי"ח ד"ה ובזה תבין. ע"ש כל ההמשך) וקומה זו נבחנת לראש דאו"א, לבחינות הסתכלות עיינין דאו"א זב"ז, ואע"פ שכל או"א בחינת ראש הם, ואפילו בחינת היסודות שבהם, אלא לפי שהיא קומת כתר דאו"א, לכן מכונה ראש דאו"א, אבל קומת חכמה ובינה נקראת גוף דאו"א, וקומת ז"א נקראת יסודות דאו"א. אבל כולם בחינת ראש, כלומר, בחינת הלבשה שממטה למעלה הנקראת ראש. אבל ההתלבשות שנתפשטה ממעלה למטה שירדה מהקומה הנ"ל שהיא בחינת גוף אמיתי, נקראת בשם ז' המלכים, ולא על שם או"א. וההתפשטות ממעלה למטה מהקומה הא' הנ"ל, שנקרא ראש דאו"א, נתפשטה במלך הדעת דנקודים, שהוא הגוף אל קומה זו. 

בטרם שנגמר להתפשט בו האור נשבר הכלי, ונפל לבי"ע, בחינות ג"ר שבו לבריאה, וו"ק שבו ליצירה, ומלכות שבו לעשיה. אלא שעדיין לא נפל לתחתית בי"ע לגמרי, רק לתחתית ג"ר דבי"ע, דהיינו לדעת דבי"ע. ואז נפסק הזווג גם מראש דאו"א, כי כל הזווג הזה לא היה אלא בשביל המ"ן שהם זו"ן, ולא בשביל עצמם, ולכן כיון שמת הכלי הא' דזו"ן פסק הזווג השייך לכלי ההוא. והרשימות דאותה קומת כתר דאו"א, נפלו מבחינות או"א, לבחינת גוף, דהיינו לבחינת ז"ת דנקודים, והן מכונות אחורים דאו"א, שנפלו במקום מלך הדעת. ורשימו דמלך הדעת עצמו נפלה למלכות דאצילות, ומאירה אל הכלי שלה מרחוק בסוד תגין על האותיות, כי אינה יכולה להתלבש בתוך הכלי כדרכה, משום שאינה יכולה לרדת אחריו לבריאה ולהפרד משורשה, כי היתה אובדת מעלתה. 

ואחר שנתבטל הזווג דהסתכלות עיינין דאו"א, עלתה ה"ת לחוטם, וירדה מדרגת הזווג לבחינת גוף דאבא, דהיינו קומה היוצאת על מסך דבחי"ג, שהיא קומת חכמה, והגוף שלו שממעלה למטה, נתפשט במלך החסד, וכשהאור פגע בהסיגים שבכלי, נסתלק האור ממנו והכלי נשבר ונפל לבינה דבי"ע. והקומה דאבא ירדה לבחינת גוף במקום חסד, דהיינו לבחינת הגוף שלו. והרשימו דחסד ירדה למקום יסוד דאצילות כי מלכות היתה תפושה מרשימו דדעת. ועד"ז, אחר ביטול הזווג דקומת אבא עלתה ה"ת לאזן, וירד הזווג למדרגת בינה בראש, ובגוף נתפשט למלך גבורה. וגם הוא נשבר, ונפל לבי"ע במקום חכמה דבי"ע. וקומת בינה של ראש דאו"א, ירדה למקום הגוף שלה, דהיינו במקום מלך הגבורה. ורשימו דמלך הגבורה, ירדה למקום נו"ה דאצילות. כי מקום היסוד היה תפוש מרשימו דמלך החסד. ועד"ז אחר ביטול הזווג דקומת אמא, עלתה ה"ת בחזרה לעינים, ויצאה קומת ז"א באו"א, הנקראת בחינות יסודות דאו"א, וממעלה למטה נתפשטה במלך ת"ת בשליש עליון שלו, וכשנשבר ירד הכלי לבחינת למטה מחזה, דהיינו לבחינת ב"ש תתאין דת"ת. והקומה של ראש ירדה למקום הגוף שלו, דהיינו בשליש עליון דמלך הת"ת. ונתבטל כל הזווג דאו"א, ונגמרו נפילות כל האחורים שלהם. דהיינו כל ד' הקומות שיצאו באו"א כנ"ל, ונתבטלו בסבת שביה"כ דד' הגופות שלהם. שכל קומה נפלה למקום שהיה בו הגוף שלה. ובחינת רשימו דמלך הת"ת הזה, נשארה במקומה כי לא היה לה מקום לירד, שנצח והוד היה תפוש מרשימו דמלך הגבורה כנ"ל. 

וכיון שנזדכך המסך כולו ועלה לשורשו לפה דאו"א ונכלל שם בהזווג אב"א שנשאר באו"א, (כנ"ל אות כ"ב ע"ש,) שהוא המצב הא' דראש החדש הב', שנקרא ישסו"ת דנקודים. הנה אז ירדה הארה זו דאב"א דאו"א, ותיקנה את האחורים שירדו במקום דחג"ת, בתיקון קוים, עד שנעשו כלים חדשים מתוקנים, דעת ות"ת בקו אמצעי, וחסד לימין, וגבורה לשמאל. ואז עלו הרשימות דד' המלכים דחג"ת, ונתלבשו בכלים ההם, שנעשו מאחורים דאו"א. שמכח זה נפלו הכלים שלהם שבבי"ע, לדיוטא התחתונה אשר שם, דהיינו למקום נהי"מ דבי"ע. (כנ"ל אות כ"ה).

בס"ד

חלק ז שיעור 44 עמוד תקסא

עתה נבאר הפעולות שנעשו בעולם הנקודים, בדרך יציאת הז' מלכים, ושבירתם, עד עלית מ"ן למ"ה החדש, בביאור סבה ומסובב, דהיינו איך כל פעולה נמשכת מפעולה הקודמת לה, בכל תנאיה, בחיוב גמור. 

וכבר נתבאר הסדר סבה ומסובב על הפעולות שנתהוו בעולמות מצמצום ראשון, עד יציאת או"א דנקודים במצב הקטנות, דהיינו במצב אב"א. לעיל (בהסתכלות פנימית חלק ו' דף תנ"ב עד דף תס"א) גם התחלנו לדבר שם מזווג דגדלות דאו"א (אות ל"א בפעולה י"ב וי"ג) אכן לפי הידיעות שהרוחנו בחלק זה שלפנינו, ראוי להכפיל הדברים ולהתחיל כאן בזווג דגדלות דאו"א, שמזווג זה יצאו ז' מלכים של הנקודים.

א) וכבר נתבאר היטב בחלק ו' שהיו ב' זווגים עליונים לצורך הנקודים: א' לצורך הקטנות וא' לצורך הגדלות. (כנ"ל בדברי הרב דף ת"ד אות י"ד ודף ת"ז אות ט"ז). ועי' שם באות ט"ז, ותראה שהרב מחלק שם ואומר "שהאור שהיה מתחלה למטה ועלה למעלה וכו' הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים, והם הם הנקודים שנתפשטו מחוץ א"ק מטבור עד סיום הרגלים, וזהו עיקרם" כלומר, הנקודות דס"ג שהיו מתחלה למטה מטבור דא"ק ועלו למעלה, הנה נעשה עליהם זווג בראש הס"ג, וענפי הזווג הזה ירדו ע"ס דנקודים דרך נקבי העינים, שמהם יצאו ג"ר דנקודים, ואו"א נתקנו רק אב"א, כמו שנתבאר ענינם לעיל באו"פ (דף תצ"ט ד"ה וזה שאומר. עש"ה) וממצב הזה עדיין או"א אינם יכולים להוציא תולדות, כי הוא מספיק רק לקיום עצמם לבד, וכדי להוציא תולדות, הם צריכים לתוספות מוחין, ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג. כמו שממשיך שם באות ט"ז הנ"ל ואומר "אמנם גם אותו אור החדש שירד בפנימיותו ובקע לפרסא וכו' ומאיר בנקודים אלו וכו' דרך הטבור והיסוד". ע"ש כל ההמשך, ואור חדש זה נולד ע"י עלית מ"ן מהאורות דלמטה מטבור דא"ק עצמו, כמ"ש שם אות ט"ו. שהאורות דלמטה מטבור דא"ק שנקרא נה"י דא"ק, עלו למ"ן לע"ב ס"ג העליונים, וע"י זווג הזה הולידו אור חדש וירד אור חדש הזה ובקע לפרסא וכו"' דהיינו שחזר וביטל הגבול של הפרסא, שהוציא את אח"פ מכל המדרגות ולחוץ, ועתה על ידי הארת הזווג דע"ב ס"ג, חזרו אח"פ של כל המדרגות למדרגתם כבתחלה. 

ואומר שאור החדש הזה, האיר לנקודים דרך ב' מקומות: דרך הטבור ודרך היסוד. ותדע שב' הארות אלו עשו ב' פעולות מיוחדות, כי ההארה שיצאה דרך הטבור, הגיעה רק אל כתר של הנקודים, המלביש למקום הטבור דא"ק שמחמת הארתו נתבטל גם גבול הפרסא המפסקת בין כתר לאו"א, המוציאה אותם מבחינת ראש הכתר, ועתה נבקעה הפרסא, ואו"א שבו לראש אחד עם הכתר, ובזה הרויחו או"א הג"ר ובחינות הפנים שלהם. אמנם ההארה שיצאה דרך היסוד דא"ק, הגיעה אל או"א דנקודים, שהוא מבחינת מה שאור החדש הזה, כבר נתלבש בנה"י דא"ק גופיה, וע"כ יצאה הארתו לאו"א בבחינת מ"ן. בסוד שורק, שהוא ו' ונקודה, שאו"א נזדווגו על המ"ן האלו פב"פ, והולידו הז"ת דנקודים. כדברי הרב בדף תק"ט אות ל"א.

ב) והנך מוצא ד' פעולות נתחייבו לצאת, עד להביא את או"א אל הזווג של פב"פ, הראוי להאציל לז' המלכים של הנקודים. שהן: א', היא עלית מ"ן דנה"י דא"ק אל ע"ב וס"ג העליונים, הגורם לזווגם יחד. (כנ"ל דף תקמ"ז אות ד'). ב', הזווג דע"ב וס"ג, שהוציא אור חדש דבקע את פרסא, המשיב את האח"פ החיצונים דכלהו מדרגות למדרגתם כבתחלה. ג' ירידת האור החדש הזה למטה מטבור דא"ק, ויציאתו דרך הטבור, אל כתר דנקודים, המשיב את או"א לראש, וקונים ג"ר. ועדיין אין זה מועיל לזווג פב"פ כי אמא אינה משיבה פניה לאבא בלי סבה המחייבת אותה אל הדבר, משום שאמא חושקת בחסדים משורשה ודוחית חכמה. אלא שבאו או"א במצב פב"א. ד' היא יציאת ההארה דרך יסוד דא"ק, בבחינות מ"ן אל או"א, שמ"ן אלו גרמו לאמא להפסיק אחוריה שעל החכמה, ולהזדווג עמו פב"פ, כדי שתוכל לקבל הארת חכמה בשביל המ"ן שקבלה מיסוד א"ק, שהיא בחינת טפה הזרעית דז' מלכים דנקודים.

ג) והנה אז נזדווגו או"א על המ"ן שקבלו מיסוד דא"ק, והוציאו בחינות ה"ח וה"ג בקומת כתר, שפירושו, בחינות זו"ן שיש להם הארת חכמה דכתר. ושיעור מוחין אלו כבר נתבאר היטב באו"פ לעיל (דף תקי"ח ד"ה ובזה תבין. ע"ש כל ההמשך) וקומה זו נבחנת לראש דאו"א, לבחינות הסתכלות עיינין דאו"א זב"ז, ואע"פ שכל או"א בחינת ראש הם, ואפילו בחינת היסודות שבהם, אלא לפי שהיא קומת כתר דאו"א, לכן מכונה ראש דאו"א, אבל קומת חכמה ובינה נקראת גוף דאו"א, וקומת ז"א נקראת יסודות דאו"א. אבל כולם בחינת ראש, כלומר, בחינת הלבשה שממטה למעלה הנקראת ראש. אבל ההתלבשות שנתפשטה ממעלה למטה שירדה מהקומה הנ"ל שהיא בחינת גוף אמיתי, נקראת בשם ז' המלכים, ולא על שם או"א. וההתפשטות ממעלה למטה מהקומה הא' הנ"ל, שנקרא ראש דאו"א, נתפשטה במלך הדעת דנקודים, שהוא הגוף אל קומה זו. 

בטרם שנגמר להתפשט בו האור נשבר הכלי, ונפל לבי"ע, בחינות ג"ר שבו לבריאה, וו"ק שבו ליצירה, ומלכות שבו לעשיה. אלא שעדיין לא נפל לתחתית בי"ע לגמרי, רק לתחתית ג"ר דבי"ע, דהיינו לדעת דבי"ע. ואז נפסק הזווג גם מראש דאו"א, כי כל הזווג הזה לא היה אלא בשביל המ"ן שהם זו"ן, ולא בשביל עצמם, ולכן כיון שמת הכלי הא' דזו"ן פסק הזווג השייך לכלי ההוא. והרשימות דאותה קומת כתר דאו"א, נפלו מבחינות או"א, לבחינת גוף, דהיינו לבחינת ז"ת דנקודים, והן מכונות אחורים דאו"א, שנפלו במקום מלך הדעת. ורשימו דמלך הדעת עצמו נפלה למלכות דאצילות, ומאירה אל הכלי שלה מרחוק בסוד תגין על האותיות, כי אינה יכולה להתלבש בתוך הכלי כדרכה, משום שאינה יכולה לרדת אחריו לבריאה ולהפרד משורשה, כי היתה אובדת מעלתה. 

ואחר שנתבטל הזווג דהסתכלות עיינין דאו"א, עלתה ה"ת לחוטם, וירדה מדרגת הזווג לבחינת גוף דאבא, דהיינו קומה היוצאת על מסך דבחי"ג, שהיא קומת חכמה, והגוף שלו שממעלה למטה, נתפשט במלך החסד, וכשהאור פגע בהסיגים שבכלי, נסתלק האור ממנו והכלי נשבר ונפל לבינה דבי"ע. והקומה דאבא ירדה לבחינת גוף במקום חסד, דהיינו לבחינת הגוף שלו. והרשימו דחסד ירדה למקום יסוד דאצילות כי מלכות היתה תפושה מרשימו דדעת. ועד"ז, אחר ביטול הזווג דקומת אבא עלתה ה"ת לאזן, וירד הזווג למדרגת בינה בראש, ובגוף נתפשט למלך גבורה. וגם הוא נשבר, ונפל לבי"ע במקום חכמה דבי"ע. וקומת בינה של ראש דאו"א, ירדה למקום הגוף שלה, דהיינו במקום מלך הגבורה. ורשימו דמלך הגבורה, ירדה למקום נו"ה דאצילות. כי מקום היסוד היה תפוש מרשימו דמלך החסד. ועד"ז אחר ביטול הזווג דקומת אמא, עלתה ה"ת בחזרה לעינים, ויצאה קומת ז"א באו"א, הנקראת בחינות יסודות דאו"א, וממעלה למטה נתפשטה במלך ת"ת בשליש עליון שלו, וכשנשבר ירד הכלי לבחינת למטה מחזה, דהיינו לבחינת ב"ש תתאין דת"ת. והקומה של ראש ירדה למקום הגוף שלו, דהיינו בשליש עליון דמלך הת"ת. ונתבטל כל הזווג דאו"א, ונגמרו נפילות כל האחורים שלהם. דהיינו כל ד' הקומות שיצאו באו"א כנ"ל, ונתבטלו בסבת שביה"כ דד' הגופות שלהם. שכל קומה נפלה למקום שהיה בו הגוף שלה. ובחינת רשימו דמלך הת"ת הזה, נשארה במקומה כי לא היה לה מקום לירד, שנצח והוד היה תפוש מרשימו דמלך הגבורה כנ"ל. 

וכיון שנזדכך המסך כולו ועלה לשורשו לפה דאו"א ונכלל שם בהזווג אב"א שנשאר באו"א, (כנ"ל אות כ"ב ע"ש,) שהוא המצב הא' דראש החדש הב', שנקרא ישסו"ת דנקודים. הנה אז ירדה הארה זו דאב"א דאו"א, ותיקנה את האחורים שירדו במקום דחג"ת, בתיקון קוים, עד שנעשו כלים חדשים מתוקנים, דעת ות"ת בקו אמצעי, וחסד לימין, וגבורה לשמאל. ואז עלו הרשימות דד' המלכים דחג"ת, ונתלבשו בכלים ההם, שנעשו מאחורים דאו"א. שמכח זה נפלו הכלים שלהם שבבי"ע, לדיוטא התחתונה אשר שם, דהיינו למקום נהי"מ דבי"ע. (כנ"ל אות כ"ה).