חלק ז שיעור 4 עמוד תפח

ו) ועיקר הדבר איך היו ז' ונעשו י"א הוא, כי ד' אחורים נשברו מן חו"ב וישסו"ת, ונתחברו למעלה מז' מלכים אלו עמהם והיו י"א. ואל תתמה איך מחו"ב וכו' היו קליפות, כי זהו מבחינת מה שמתלבש בזו"ן למטה להיות להם מוחין, ובאותה הבחינה נחשבת כזו"ן ממש.

* ז) נשלים לבאר ג"כ ענין עקריות הסיבה מה היתה. והוא היות כוונתו יתברך לברוא עוה"ז שיש בו שכר ועונש, וזה אי אפשר אם לא ע"י קוסטינר, שהיא מדת הרע להפרע מן הרשעים. והנה הרע, זה הוא שרש הסיגים והשמרים של הגבורות והדינין, בסוד, מקום המשפט שמה הרשע. והבן זה.

* מבוא שערים שער ב' חלק ג' פרק ח'.

ז) מקום המשפט שמה הרשע: היינו משפט של הס"א, המתהפך לדינין קשין ומרין, בסו"ה ומשפטים בל ידעום. ובזה תבין דברי הזוהר תרומה דף קס"ד ע"ב, לס"א יהבין חושבנה יתיר ואיהו במנינא בגריעו, כגון עשתי עשר, וכו' עש"ה. וזהו מדת הרע כדי להפרע מן הרשעים. כי נותנים כח אל הס"א להתאחז יותר ממה שמגיע להם, ובזה סער על ראש רשעים יחול. וזהו הרמז של חז"ל גמלא אזיל
למבעי קרנין אודנין דהוי ליה חתכו מניה. והבן. (סנהדרין דף ק"ו)

ח) וכדי שיתגלו הסיגים והקליפות, א"א רק ע"י השתלשלות עולמות, ובתכליתם יתבררו הסיגים ויצאו בפועל, אשר כל זה היה ע"י מיתת אלו המלכים, אשר כולם הם דינים תקיפין הנקראים שם ב"ן, שהם הגבורות, כי כל אלו הם בחינות נקודות, שהם נקבות ובחינות אור חוזר, מיין נוקבין. וצורת הנקודות הם ניצוצות והם הניצוצין תקיפין הנזכר בפרשת פקודי דף רנ"ד, ות"ח. רישא שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש בוצינא דקרדינותא כו' וסליק ניצוצין.

ח) נקודות שהם נקבות ובחי' או"ח, מ"ן: המלכות נקראת נקודה, והוא על שם המלכות השרשית שעליה היה הצמצום ראשון, הנקראת נקודה האמצעית. ולכן המלכויות והנקבות שבכל העולמות, נק' נקודות, להיותם הנושא של הצמצום והמסך, שעליהם נעשה הזווג דהכאה עם אור העליון. וזה אמרו, שע"י מיתת אלו המלכים, שכולם הם דינין תקיפין וכו', הם בחינות נקודות שהם נקבות ואו"ח ומ"ן. כי ג' אלו הם ענין אחד, דהיינו בחינות המסך המעלה או"ח ומיחדים ומזווגים את הפרצופין העליונים, בעת שעולים להם מברורי בי"ע למ"ן, וביאור ענין זה יבא להלן בע"ה.

ט) והענין כי אלו השבעה מלכים הם בחינת הגבורות שיצאו בעולם תחילה. וכמש"ה בראשית ברא אלקים, ואח"כ שיתף עמו מדת הרחמים, ביום עשות הוי"ה אלקים, כדי שיוכל העולם להתקיים ולא יחזור לתהו ובהו, כמ"ש והארץ היתה תהו ובהו, אחרי אומרו בראשית ברא אלהי"ם, שהם השבעה מלכים. וכנגדם שבעה תיבות בפסוק בראשית. ושם הוי"ה הם החסדים, והוא המלך הח' הנקרא הדר, שהוא חסד עילאה, כנזכר באדרא, והוא שם מ"ה, כנודע, כי שם מ"ה בחסדים ושם ב"ן בגבורות. וכולם הם דינין קשין תקיפין, אשר מסיגיהם יצאו הקליפות, וזה ע"י מיתתן ונפילתם בסוד עפר הארץ העליונה. העפר אשר יהיה בקרקע המשכן עולם הבריאה, ושם נתבררו דוגמת האדם בקבר כנ"ל כי הבריאה תחת המשכן היא מלכות דאצילות, ותמן אזדריקו הנהו נצוצין תקיפין, כמ"ש בפרשת פקודי כנזכר ניצוצין זריק לכל עיבר ובירר פסולת מגו מחשבה כו', הרי כי זריקת אלו הנצוצין למטה בבריאה הוא לברר הפסולת והקליפות, שהיו בכח במחשבה עליונה, ועתה יצאו לפועל. וכמו שהנצוצין דאכתש אומנא בפרזלא, דעכין לאלתר, כן אלו הניצוצות נדעכו ומתו ושבו אל העפר, ואז נתבררו. וכמ"ש בע"ה.

ט) הגבורות שיצאו בעולם תחלה, וכמש"ה בראשית ברא אלקים וכו': זה סובב על מ"ש חז"ל, (במ"ר בראשית ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין, ע"ש. וכבר דברנו מזה באורך לעיל (דף ר"י או"פ סעיף ד') ונתבאר שם כי ג' פרצופים הראשונים דא"ק לא היה בהם אלא כלי אחד מבחי' המלכות, שהיא מדת הדין, וע"כ לא היה בהם אלא קו אחד. ובכדי שיתקיים העולם כרצונו ית' להטיב לנבראיו, שזה יצוייר רק בבחינת הנהגה של שכר ועונש בסוד עשרה מאמרות, ותיקון ג' קוים חסד, דין, רחמים. וזה נעשה מכח שיתוף של מדת הרחמים בדין, שפירושו ענין השיתוף של ה"ר הנקראת מדת הרחמים, דהיינו בינה, עם ה"ת הנקראת מדת הדין שהיא מלכות. ותחילת השיתוף הזה נעשה בהזווג של ראש הס"ג, לצורך עולם הנקודים, בסוד עלית ה"ת לעינים ויה"ו באח"פ, כמ"ש באורך בחלק ו', שזה הספיק רק לתיקוןקוים בג"ר לבד, אבל בז"ת לא היה עוד שם תיקון קוים, וע"כ, נשברו הכלים של הז"ת ונפלו לבי"ע. כמ"ש שם באורך. 

ואע"פ שלא הספיק השיתוף דמדת הרחמים בדין שבג"ר לתקן את הז"ת לגמרי, דהיינו גם מבחינת החסדים, עכ"ז הועיל השיתוף שבג"ר דנקודים לתקן את הז"ת מבחינות הגבורות, כי הגם שנשברו הכלים דז"ת, ונפלו לבי"ע, מ"מ ירדו עמהם ניצוצים כדי להחיות הכלים, ותדע שניצוצים אלו פירושם תיקון הגבורות שיהיו מוכנים לקבל החסדים אח"כ בשעה שיתבררו ויעלו משם לאצילות בסוד מ"ן. וזה אמרו "כי אלו השבעה מלכים הם בחינות הגבורות שיצאו בעולם תחלה, וכמש"ה בראשית ברא אלקים" דהיינו תיקון הגבורות שיהיו ראוים לבירור ולהעלותם בסוד מ"ן לקבלת החסדים של מ"ה החדש. ואלו הם מרומזים בסו"ה בראשית ברא אלקים, כי שם אלקים יורה על גבורות כנודע. 

שיתף עמו מדת הרחמים, ביום עשות הוי"ה אלקים: היינו הכתוב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמים. (בראשית ב' פסוק ד') כי שם הוי"ה רומז על חסדים, שהוא מלך הדר, הנקרא מ"ה החדש, כמ"ש והולך. כי ע"י העלאת מ"ן מבירורי ניצוצין וכלים שבבי"ע אל האצילות, המה גורמים שם זווג עליון ומקבלים הארת החסדים של מ"ה החדש, ואז נגמר השיתוף של מדת הרחמים בדין הנרצה, דהיינו שע"י זה נגמר תיקון הקוין גם בז"ת. וכ"ז יתבאר במקומו בהרחבה בע"ה.

סיכום: למדנו למה יש יא' בח' בטומאה, שהן בסוד כל המוסיף גורע. אומר, אם את מוסיף למילה שתי עשר, שזה 12, מוסיף ע' שזה חכמה, נהיה עשתי עשר זה 11, יוצא שאתה מוסיף ובעצם גורע. 11 זה סימן שאתה רוצה להוסיף תענוג ואתה רוצה לקבל יותר, ונגרע מזה. שלא תחשוב שמי שיודע יותר או מקבל יותר תענוג, יותר טוב לו. יכול לגרום לדברים יותר גרועים, וזה מביא את האדם לטומאה. 

נותן על זה גם משל, מחז"ל, שאמרו, שהלך הגמל לבקש קרניים, לקחו גם את האוזניים. דהיינו, אדם בגאוותו הולך לבקש מה שלא מגיע לו. מבקש לקבל על המלכות שנקראת קרניים, על רצון גדול של המלכות, חותכים לו גם את האוזניים, שהן מידת הבינה, כמו שהעלו את המלכות לבינה, ויצרו חיסרון גם בבינה. 

עד כאן הסביר לנו ממה נעשו הקליפות. כמו שראינו בשבירה, שבא אור גדול לכלים קטנים. רצינו לקבל חכמה אבל לא היו לנו כלים להכילה. ז"א שכל הטומאה היא בבח' כל המוסיף תענוג, שאין כלי ראוי לקבלו. לכן צריך לבנות כלי נפשי לתענוג, לידיעה, להתחברות, לאור. אבל השאיפה שכל מיני תורות מודעות, גם לעתים לאנשים דתיים, שיש להם רדיפה אחרי האור והתענוג. אומרים 'תפתח את עצמך לאור ותקבל אותו. רק תלמד לקבל'. כל הבח' האלה הן של טומאה, וכך צריך להתייחס אליהן. בבח' כל המוסיף גורע.

הבנו, מצד זה למה זו טומאה. מצד חכמה הקבלה המספר יא' מראה על טומאה. אומר שהיו ז' מלכים. תגיד שז' זה בח' טומאה ולא יא'. אומר, בגלל שגם אחוריים של או"א וישסו"ת נשברו. הם הראשים שיצאו באו"א זה זיווג ד' ג', ואח"כ זיווג ג' ב' נקרא ישסו"ת. זה פרצוף ישסו"ת שיצא בפב"פ ונשבר, זה נקרא שבירת הכלים באו"א וישסו"ת.

למדנו שיש ביטול ויש שבירה. למדנו שאחוריים של הראשים חזרו לקטנות ונקראים ביטול כי האחוריים, האח"פ לא נפלו למטה מפרסא. אז יש בהם ביטול ולא שבירה. לע"ז בכלים יש שבירה כי נפלו למטה מפרסא. כל הכלים פב"א כל ז"ת דנקודים נפלו למטה מפרסא ובהם יש אבל לא בראשים. אז איך באו"א וישסו"ת היתה שבירה? אומר שלמילה אחוריים יש עוד הבנה (חלק יג' וה"פ י'), כלבושי מוחין שנשברו. לבושי מוחין זה כלי לאור. כמו ההגיון שמחזיק את אותה הארה. כשאור מגיע בעולם, הוא לא מגיע חופשי, אלא עם לבוש לאור. חוץ מאשר הכלי שמכיל את האור. אז גם הלבוש של האור שנקרא צלם, או לבושי מוחין, גם הוא נשבר, ואז יש לנו שבירה חוץ מהכלים עצמם, גם של לבושי המוחין, ועוד ד' בח' או"א וישסו"ת הן יא' בח'.

לא משתמשים הרבה במושג שבירת לבושי המוחין, אבל במקומות שלא ברור לנו למה יש יא', אז נשתמש גם במושג זה, שאינו מופיע הרבה בתע"ס, אבל כדאי לדעת זה, כי יש מקומות שבלי זה אי אפשר להסביר דברים. מושג לבושי מוחין מופיע הרבה בתע"ס, אלא מושג שבירת לבושי המוחין לא מופיע הרבה.

הבנו שני דברים על השבירה: כל המוסיף גורע ובח' יא', ולמדנו שבח' יא' שהם 7 מלכים והם שבירת לבושי המוחין. כהשלמה לשיעור הקודם.

בשיעור זה, מסביר הרב מדוע בכלל היתה שבירה. אומר, שהשבירה היתה לתועלת. רוצה להסביר את התועלת שבשבירה. אומר, שצריכים להבין את המהלך הכללי שקרה. כאשר יצאו הפרצופים גלגלתא, ע"ב וס"ג, יצאו למעלה מטבור. אחרי שהיה זיכוך ע"י ביטוש כלים דגלגלתא בא פרצוף ס"ג והלביש למטה מטבור, שם עוד לא תיקנו. למטה מטבור זה גדלות כלי הקבלה שמי שמייצג אותן זו המלכות שלהן שהיא נ' דסיום רגלין, המבטאת את מלכות א"ס שנקראת גדלות כלי הקבלה, שעוד לא תוקנה. אז ירדו נקודות ס"ג ונקודת סיום רגלין עלתה למעלה, לבינה דגוף שנקראת ת"ת, ועכשיו כבר יכול להשתמש בה. כשהיא נשברה, אז קרה פה דבר יפה, כי בשבירת הכלים אותה נק' שנשברה וירדה עם הכלים למטה, היתה גם למעלה. גם התכללה בבינה. אז כשבאה ונשברה, אז ניצוצין של השפעה ירדו יחד איתה והניצוצין שירדו מאפשרים לתקן אותה. כי אלמלא הניצוצין האלה היא נק' שחורה, היא נק' של ס"א שאין בה שום אור, כי אין ניצוצי השפעה. אז קרה שבאנו לקבל אור יותר מהרגיל והם נשברו. אבל זה נתן לנו איזושהו כח שכל הבח' האלה שנשברו הכלים הם יצאו בהרבה מאוד בח' קטנות של נקיבות, שזה צד של דין, שמחלק את המלכות הזו שהיתה רק נק' להרבה מאוד חלקים: שך חלקים. 320 שעליהם נלמד בהמשך. 

השך בח' אלו שירדו למטה מאפשרים לנו לעשות עבודה. כל פעם להעלות רצון, ולתקן אותו. הניצוצין האלה זה סוג של אור, אבל לאור אסור לרדת למטה מהקליפה, למטה מהפרסא, אז יש הארה מהקדושה שמאירה את הקליפות, ונותנת לגנב את ההשתוקקות לגנוב, ואת התאוותן לאכול, ואת העצלן לישון. מי עושה את התנועה הזו? מי מאפשר את ההרגשה הזו? מי שנותן את זה זו הקדושה. הקדושה נותנת לגנב לגנוב, כדי שיתקן את המקום הזה. כי אם אתה רואה שגנבת, ודרך זה זה הגיע אליך, או שאתה רוצה לגנוב. מי שנתן לך את הרצון הזה זו קליפה שיושבת על הרצון המסויים, ועכשיו צריך לתקן אותו. זה מאפשר לך לתקן. שואל, אם א"א בדרך אחרת? אומר, שגם כשלומד בראשית 'בראשית ברא ה' וכו", אז אומר שם כל הסיפור הזה, שהארץ היתה תוהו ובוהו, מדובר על עולם הנקודים שנשבר, ואח"כ בא עולם האצילות כדי לתת כח ואפשרות לתקן את מה שנשבר. זה המשחק – להבין את המשחק של החיים. נותנים לך בהתחלה שבירה, רגש שלילי, וצריך לתקן אותו. וחוזר. למה לא נותנים רק השתוקקות? כי ההשתוקקות הגדולה א"א לטפל בה, אז כדי לחלק אותה צריכים לעולם הזה, לתפישת הנפרדות, כדי להעביר אותה לחלקים, חלקים. כשהעבירו לנו אותה לחלקים, דרך זה ניהלנו אותה. דרך זה מנהלים את הרצונות, ואז, אומר לנו, שבתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין. ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין. 

האם הבורא התבלבל? בא וברא את העולם בדין ואח"כ רואה שא"א אז מידת הרחמים? לא ידע לבנות הכל מהתחלה ברחמים? לא יודע איך מייצרים מוצר שנקרא אדם או עולם? היה צריך להישבר ואח"כ לבנות מחדש? היתה פשיטת רגל ואח"כ פתח עוד עסק? מה קורה פה? אומר שלא כך, אלא בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם בדין הכוונה היא שבהתחלה נותנים לאדם השתוקקות והרגשת 'אני רוצה'. זה כמו בנסירה, כמו בצמצום ובנפרדות ובכך שלוקחים את הנקבה שהיא הבריאה ואומרים לה 'קודם תרגישי את עצמך, ועכשיו תבואי לאהבה'. לכן בהתחלה במחשבה ברא במידת הדין. אבל ראה שהעולם לא יכול להתקיים כך, איזה עולם? העולם שהוא מצד האדם, שרוצה יותר דביקות. זה לא יכול להתקיים. כי יש העלם, ואז א"א לתת את האור. כי אם ינתן האור הוא ילך למקום לא טוב. יהיה בבח' כל המוסיף גורע. אז צריך להכין כלי. אז צריך לשתף את מידת הרחמים, וזה מה שקרה בצ"ב בפועל. זה קרה כבר במחשבה, בבחירה ביתר דביקות. כדי לפעול זה היתה מחשבה של בחירה ביתר דביקות בפועל ממש, אז היה שיתוף מידת הרחמים בדין, בצ"ב, ובעולם הנקודים היה פעם ראשונה זיווג על זה שהספיק רק לראש אבל לא לז"ת דנקודים, שזה עיקר הז"א. אבל בעולם אצילות כן היה אפשר לעשות בז"ת דנקודים ועכשיו מתחיל תיקון כל הרצונות שהיו בשבירת הכלים מתחילים לתקן אותם. מעלים רצון וצריכים לתקן. מתקנים ע"י שיתוף בו של מידת הרחמים שהיא צד הזכר. צד הזכר ז"א שמביא למקום פנימי ומחבר אותו לתפישה שלי של הרצון ליתר דביקות. הקדים מידת הרחמים ז"א, הקדים זה הסיבה. הסיבה של קיום הרצון שלך. מה הסיבה לאני שלך. מה הסיבה להויה שלך. לכל רצון שמתגלה לך. אומר, הקדים מצד הקדושה, שההשפעה והרצון לקשר, זה יהיה סיבת הפעולה. לא ההטבה האישית והרצון לקבל הארה. זה נקרא הקדים מידת הרחמים לדין, וכאשר נפעל כך נתקן.

זה מבט כללי. אחריו נלמד באופן פרטי מה באמת קרה בשבירה, איזה מלכים נקראו, אילו בח' היו וכו'. 

שיעור 4 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תצ – תצא – ל שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. הקליפה נקראת בבחינת כל המוסיף גורע, כפי שאם אתה מוסיף ע' ל'שתי עשר' שזו הספרה 12 בארמית – מקבלית את המילה 'עשתי עשר' שזה 11. ע' היא חכמה, שאתה מוסיף חכמה (תענוג) ללא כלי אליו – מייצרים טומאה.
2. הטומאה היא בבחי' י"א, מטעם שבירת שבעת המלכים ואחוריים של או"א וישסו"ת. אחוריים אלו הם לבושי מוחין ולא אח"פ דראש.
3. ניתן לראות בשבירה תועלת המאפשרת תיקון של הרצונות לאט לאט על דרך המדרגה.
4. הרצונות שנשברו וירדו לקליפות מקבלים הארה הנקראת נהירו דקיק שמאירים לניצוצין, שארה זו לוקחת הקליפה. וזאת כדי לתת הארה לרצון, היינו כדי שנרגיש השתוקקות.
5. ההשתוקקות היא חומר גלם שאותו צריך לנהל. ולצורך כך השבירה נעשתה ע"י עירוב המלכות עם בינה.
6. העירוב של מלכות ובינה גרם לכך שבשבירה ברצונות יהיו גם ניצוצי קדושה מבינה בשונה מלפני צ"ב שכל הרצונות הללו היו רק נקודה שחורה שלא היה סיכוי לתקנה.
7. בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, הכוונה שצריך להיות קודם גילוי הרצון וההשתוקקות וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו לא ניתן לקבל את ההארה ללא תיקון של השפעה ולכן הקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין. דהיינו עשה את מידת ההשפעה לסיבת הקבלה.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפח – תפט – כט שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הז"א שיוצא פעם ראשונה בעולמות יוצא בבחינת 6 ספירות והמלכות יוצאת בבחינת ספירה אחת. את השלמה הם מקבלים בגדלות. ואף שמקבלים זה לא השלמה מלאה ובטבעם נשארים תמיד בבחינת ו"ק ונקודה.
2. עוהנ"ק הוא הביטוי ליציאה שפעם ראשונה של זו"ן ועל כן משם אנו לומדים גם את התוכנה הזו שהם ו"ק ונקודה.
3. היות וראש דנקודים יצא בצמצום ב' על כן הראש במקום שיצא על כל הראש שנקרא גלגלתא עיניים אוזן חוטם פה. יצא רק על גו"ע והוא הנקרא ראש הא' ישסו"ת.
4. כל ראש דנקודים מתחלק לג' ראשים באופן הבא על בחינת גו"ע יצא ראש א ישסו"ת . על בחינת האוזן יצא ראש הכתר. על בחינת חוטם פה יצא ראש אוא'.
5. רק אוא' מהווים ראש של פרצוף הנקודים היות והם ראש הנקבה שהיא מתפשטת לגוף.
6. לאוא' יש ב' דהתלבשות רק בהתכללות וב' זו לא מתפשטת לגוף מכיוון שהם רק חוטם פה של הראש הכללי.
7. היות והגוף דנקודים הוא גוף קטן שמתחיל רק מדעת ומטה לא מכתר לכן שבא אור גדול לכלים אלו הוא גרם לשבירה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפח – תפט – כט שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הז"א שיוצא פעם ראשונה בעולמות יוצא בבחינת 6 ספירות והמלכות יוצאת בבחינת ספירה אחת. את השלמה הם מקבלים בגדלות. ואף שמקבלים זה לא השלמה מלאה ובטבעם נשארים תמיד בבחינת ו"ק ונקודה.
2. עוהנ"ק הוא הביטוי ליציאה שפעם ראשונה של זו"ן ועל כן משם אנו לומדים גם את התוכנה הזו שהם ו"ק ונקודה.
3. היות וראש דנקודים יצא בצמצום ב' על כן הראש במקום שיצא על כל הראש שנקרא גלגלתא עיניים אוזן חוטם פה. יצא רק על גו"ע והוא הנקרא ראש הא' ישסו"ת.
4. כל ראש דנקודים מתחלק לג' ראשים באופן הבא על בחינת גו"ע יצא ראש א ישסו"ת . על בחינת האוזן יצא ראש הכתר. על בחינת חוטם פה יצא ראש אוא'.
5. רק אוא' מהווים ראש של פרצוף הנקודים היות והם ראש הנקבה שהיא מתפשטת לגוף.
6. לאוא' יש ב' דהתלבשות רק בהתכללות וב' זו לא מתפשטת לגוף מכיוון שהם רק חוטם פה של הראש הכללי.
7. היות והגוף דנקודים הוא גוף קטן שמתחיל רק מדעת ומטה לא מכתר לכן שבא אור גדול לכלים אלו הוא גרם לשבירה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ז שיעור 3 עמוד תפח'

ה) והנה ידעת כי ז"א שרשו אינו רק ששה ספירות אלא שאח"כ נתגדל ונעשו לו יו"ד ספירות. וכן המלכות, שרשה נקודה א' ונעשית אח"כ בת י"ס. הרי כי שרשם בתחלה אינם רק שבעה מלכים בלבד: ו' בז"א וא' בנוקבא. ואלו הם נאחזים בב' אותיות של השם האחרונות, שהם ו"ה, ושני אותיות אלו הם בגימטריא י"א. ואלו הם סוד י"א סמני הקטורת: י"ס פנימית וא' מקיף. ואע"פ שהמקיף כולל י"ס ג"כ, נקרא אחד.  

ה) ז"א שורשו אינו רק ששה ספירות: כי כשנולד הוא חסר ראש, שהוא ג"ר הנקרא חב"ד, ואין לו אז אלא ו"ק שהם חג"ת נה"י לבד. ומלכות אין לה אלא המלכות שלה, וחסרה כל הט"ס הראשונות. ולפיכך אין להם להס"א שום יניקה מראש דז"א, שהרי בזמן הקטנות אין לו ראש. 

ויש בדברים אלו ענין רב, כמו שיתבאר להלן בע"ה, וכאן נבאר רק טעם הדבר למה יצא ז"א בחסר ג"ר, ובאמת אפילו בשעת גדלות אין לו יותר מששה כלים חג"ת נה"י, ומ"ש הרב שאז יש לו עשר ספירות, אין הפירוש שנתוספו לו ג"ס הראשונות שהן כח"ב, אלא רק שהחג"ת שלו של הקטנות מתגדלים ונעשים לו לחב"ד והנה"י דקטנות מתגדלים ונעשים לו לחג"ת, ונתוספו לו רק הג"ס תחתונות שהם נה"י. הרי שאפילו בשעת הגדלות אינו משיג לג' כלים הראשונים כח"ב ומתוך שזה עיקר גדול בהחכמה, צריכים להבינו ממקורו דבר בטעמו. ונודע, ששורש הז"א יצא בהנקודים, המכונה הוי"ה דב"ן, שהוא פרצוף מ"ה המכונה ישסו"ת שיצא מנקבי העינים. והנך מוצא בפרצוף הזה חידוש גדול במשונה מכל פרצופי א"ק הקודמים, כי בהם יצאו הגופים בע"ס ועשר הכלים, וכל גוף מתחיל מכלי דכתר, כמ"ש במטי ולא מטי ע"ש. אבל בפרצוף זה שיצא מעינים, מתחיל הגוף מדעת, ואין בהם זכר מג"ס הראשונות כתר חכמה בינה. ומלבד זה, יש שינוי גדול בהע"ס דראש עצמו, כי עד כאן יש רק ראש אחד לכל פרצוף, ובפרצוף העינים, יש ג' ראשים להפרצוף: הא', הוא ישסו"ת, העומד מטבור דא"ק ולמעלה עד החזה. הב' הוא הכתר של הנקודים. הג' הם או"א דנקודים. 

אמנם ב' שינוים הללו תלוים זה בזה. כי כבר נתבאר היטב בחלק ו' שכל ג' ראשים אלו, הם רק ע"ס דראש אחד. וענין התחלקותם כן, הוא מפאת עלית ה"ת בעינים, שנעשה הזווג על המסך דבחי"א, המכונה נקבי העינים. ויצא ראש הא' בב' ספירות כתר וחכמה ובהנוקבא דחכמה נעשה הזווג על ה"ת הכלולה שם, וראש הזה נקרא ישסו"ת. ולפיכך נבחנים ג' הספירות בינה ז"א ומלכות, לבחינת חג"ת דראש, כי להיותם נמצאים למטה מהמסך וממקום הזווג, הנה יצאו בזה מתורת ג"ר. 

ועכ"ז נבחנים החג"ת האלו ג"כ לראש, ולא עוד אלא שהם עיקר הראש של הפרצוף דנקודים, כי ראש הא' הנ"ל הנק' ישסו"ת העומד מטבור א"ק ולמעלה עד החזה, הוא אינו מצטרף כלום להפרצוף נקודים, אלא נחשב כולו לבחי' עקודים, כמ"ש שם. (עי' באו"פ דף ת"ט ד"ה ג"ר) אלא בחינת האח"פ שלו שיצאו לחוץ לבחינת חג"ת המה נחשבים להראש דנקודים. 

אמנם גם אח"פ הללו מתחלקים לב' ראשים, כי בחינת האזן הנקרא ספירת הכתר דנקודים, נחשבת לבחינת כתר וחכמה דראש הזה, בסוד ה"ת בעינים. ובחינת חוטם פה שיצאו לחוץ גם מראש הזה, בסוד יה"ו באח"פ, הם נחשבים לראש הג', הנקרא או"א דנקודים ותדע, שגם ראש הב' הנקרא כתר דנקודים גם הוא אינו נחשב לראש הפרצוף, כלומר שהמלכות שלו אינה מתפשטת מלמעלה למטה לבחינת ע"ס דגוף, כי הוא אינו מאיר ומתלבש רק בראש הג' לבד, דהיינו באו"א דנקודים. ורק או"א דנקודים, הם ראש להפרצוף של הנקודים, דהיינו שהמלכות שלהם מתפשטת מלמעלה למטה לבחינת הע"ס דגוף הנקודים. (כמ"ש בהסת"פ לעיל דף תנ"ט אות ל' עש"ה כל ההמשך) ודע שאפילו בשעת הגדלות שה"ת יורדת מן העינים שבכתר להפה דראש, ואו"א שבים לבחינת ראש, מ"מ אין הכתר עצמו מצטרף לאו"א באופן כזה שיתהוו לראש אחד ממש, אלא רק הארת נה"י של הכתר מתלבש באו"א. וז"ס כי או"א נעשיםלבחינת חב"ד, וראש הב' הוא בבחינת כתר ממעל לראשם. 

והנך רואה איך הע"ס של ראש אחד נתחלקו ונעשו לג' ראשים: אשר כתר וחכמה שבהם לקח ראש א'. והבינה שבהם המכונה אזן, לקח ראש הב'. וז"ת שבהם המכונים חוטם פה, לקח ראש הג' הנק' או"א, שהם נחשבים לראש הפרצוף הזה. אבל ב' הראשים הקודמים אינם מצטרפים לגוף הפרצוף. כנ"ל. 

וכבר ידעת שכל הספירות דגוף נמשכים מהראש, שכל אותו השיעור, אשר המלכות דראש מלבשת באו"ח שלה ממטה למעלה בהראש, הנה היא מתפשטת מינה ובה בהכמות הזה לע"ס דגוף. ועם זה תבין, אשר המלכות דראש הג' לא היתה יכולה להתפשט לגוף כי אם בז"ס תחתונות חג"ת נהי"מ לבד כי גם בראש אין לה יותר מב' הספירות חוטם פה, שהם ז"ת דראש. והג"ר של ראש נמצאים בב' ראשים הקודמים, כי כתר וחכמה נמצאים בראש הא' שנקרא ישסו"ת, ובינה נמצאת בראש הב' שנק' כתר, כנ"ל. והנה נתבאר היטב כי אי אפשר להזו"ן שיהיה להם יותר מן שבעה כלים חג"ת נהי"מ, משום שגם הראש שלהם שהם או"א אין להם יותר מז"ת אלו שהם חוטם פה. 

ואין להקשות על זה, א"כ מה הוא רבותייהו דאו"א על הזו"ן כיון שאלו ואלו הם חסרי ג"ר. כי דבר זה כבר ביאר לנו הרב לעיל (מדף תי"א עד תט"ו, מאות כ"א עד אות כ"ה). שכל שבחם של או"א על הזו"ן הוא משום שאו"א לקחו קצת הארה מאור האזן לכן לא נשברו כלים שלהם, ורק הזו"ן שלא קבלו שום הארה מאור האזן, אלא מחוטם פה לבד, לכן נשברו כל הכלים שלהם. עש"ה ובאו"פ. ובכללות כבר נתבאר שם היטב ועוד יתבאר זה לפנינו בחלק זה, כי הארה זו שאו"א קבלו מאור האזן תיקן אותם בסוד הזווג דאב"א, שה"ס שהיה להם מחמת זה בחינת ג"ר של הבינה, כמ"ש לקמן בארוכה.

סיכום: למדנו שהז"א עיקרו הוא ו' והמלכות היא נקודה. על זה הרחיב הרב את הדיבור ולימד אותנו אגב כך, איך בנוי הראש דנקודים. אומר, א. שכל הגוף יוצא רק מראש שכולו בא רק מחוטם, פה, ובשל כך הוא גוף שיוצא ממנו רק ו"ק, כי חוטם זה ו' ספ' ופה זה נקודה. יוצא רק ו"ק. המלכות היא בח' נקודה. אבל להבין זה יותר מבח' השקפה, אומר, פעם ראשונה שיצא ז"א בעולמות, יצא מראש כזה שיש לו רק חוטם פה. לכאורה הראש הכללי הוא ג"ע דאח"פ, כך ס"ג הוליד את ראש דנקודים. אבל ראש דנקודים בגלל צ"ב התחלק, תיכף נראה את החלוקה. ובגלל שהתחלק, אז מטעם סיבה ומסובב, התחלק ויצאו או"א רק על חוטם פה של הראש הכללי, אז גם הגוף הוא רק בח' ז' בח' – חוטם ו' ועוד הפה שהוא בח' אחת. יצא חוטם פה. אם היה יוצא מכל ג"ע ואח"פ היו לו בגוף כל ע"ס. יוצא שבגוף אין ע"ס רק ז'. הגוף לכן מתחיל מדעת ולא מכתר. נראה בהמשך למה מדעת. 

עד כאן הבנו שבגוף דנקודים יש שינוי מאשר בגופים דעקודים. השינוי הוא שאין בו ע"ס בגוף. יש רק בח' ז' בח'. 

אגב כך, מסביר מה קרה בראש. אומר, הראש דנקודים יצא בג' שלבים: א. יצא בכלל מבח' ראש שהוא ראש א' ישסו"ת יצא על ג"ע וג"ע של הראש הכללי נקראים ראש א' ישסו"ת שלא התפשט לגוף כי הוא רק ראש זכר, ויצא רק על ב' א'. יצא למעלה מטבור, אז מה שיצא למעלה מטבור שייך לעקודים. וגם כח הדין של צ"ב לא שולט עליו. כח הדין פועל ממקום הימצאו ולמטה ולא למעלה. לכן ראש א' ישסו"ת שייך לבח' עקודים, שכל למעלה מטבור ד"ק שייך לבח' עקודים. לכן אומרים שיצא ראש אבל יצא ולא שייך לעולם הנקודים, אז יצא דבר מוזר, שפתאום יש ראש חלקי. פעם ראשונה. עד עכשיו לא היה כזה. כל הראשים שיצאו בגלגלתא ע"ב ס"ג, יצאו בצורה שלמה. גלגלתא יצא כשיש לו בראש ג"ע אח"פ וגם ע"ב כך. כמובן בזיווג הכאה בח' ג'. גם ס"ג יצא כך. ופתאום ס"ג שמוליד, בגלל צ"ב שעלה אליו, שמוליד את בח' עולם הנקודים, אז הראש יוצא מצ"ב, נהיה רק ג"ע. אז ראש א' ישסו"ת יוצא רק על ג"ע. 

ראש האמיתי, הוא האח"פ של הראש הכללי. האח"פ הזה הם ראש דנקודים שאינו ראש שלם אלא רק אח"פ של הראש, שגם אח"פ אלה נתחלקו. כי הפכו להיות ראש של נקודים, וגם הם יצאו בצ"ב אז גם הם התחלקו לאח"פ. על בח' אוזן יצא ראש כתר, על ח"פ יצא או"א. יוצא שאו"א שהם הראש האמיתי של עולם הנקודים, הוא בנוי רק מח"פ של הראש הכללי. למה רק הם הראש? למה לא כתר הראש? על מה יצא הכתר? רק על אוזן, ואם מחלקים זה כאח"פ שהם ראש דנקודים, כג"ע ואח"פ אז כתר יצא על ג"ע של הראש הכללי הזה, ואו"א יצאו על אח"פ של הראש הכללי.

אבל אם מדברים על הראש הכללי, הכולל של כל מה שהיה צריך לצאת, אם היה יוצא בצ"א, אז ראש א' ישסו"ת יצא על ג"ע, ראש כתר על א' ואו"א יצא על ח"פ. 

עכשיו אומר שהח"פ, או"א הם הראש. למה הם הראש? אומר שכתר לא מצטרף אליהם, אבל תמיד הכתר לא יצטרף. ראש דהתלבשות לא מתפשט לגוף, אז לא נחשב לראש שמתפשט לגוף, כי הוא ראש דהתלבשות. אבל או"א הם הראש שצריך להתפשט לגוף כי או"א הם ראש דנקבה. אבל, לא מתפשט לגוף כי הוא עביות קלושה. כשכן מתפשט לגוף, במצב של פב"פ, שבהמשך נלמד איך יוצא זה, כשמתפשט לגוף, מתפשט או"א שקיבלו פתאום תעצומות נפש והרגישו גדולים, יכולים לעשות זיווג על צ"א, אבל תכלס, זה שמרגיש גדול לא אומר שפתאום באמת גדול. לא קיבלו ג"ע ואח"פ, אלא נשארו בח' ח"פ, עשו זיווג על גדלות והתפשטו לגוף, והגוף קטן ואם כך לא יכול להוציא גוף גדול, אז יוצא גוף קטן. רק על ח"פ שזה ז' בח'. בא אור גדול ונהיתה שבירה, כי אין כלים מוכנים לזה. בא אור גדול בכלים קטנים

יוצא שרואים עוד סיבה לשבירה. יש עניין, שואל למה או"א לא נשברו, הרי גם הם קיבלו חכמה. אומר, שהיתה להם ב' התלבשות. הם ראש נקבה וכתר ראש זכר שיצא על ב' התלבשות. ראש נקבה או"א יצאו על א' עביות. ב' התלבשות לא יכול לצאת לבד. א' מתכלל איתו בזיווג ובשל כך או"א כשעושים זיווג על א', אז ב' עוזר להם מתוך ההתכללות. אבל להתפשט לגוף לא יכולים, כי הם רק ח"פ, ולכן ב' התלבשות לא מתפשט לגוף. 

צריכים ללמוד זה יותר, למה לא מתפשטים לגוף. בינתיים דע שב' התלבשות לא מתפשט לגוף. ב' התלבשות נותן הארת האוזן. קורא לו הארה ולא אור, כי זה ב' התלבשות ולא ב' עביות שזה ג"ר דבינה וב' התלבשות יש רק ו"ק, לכן נקרא הארת האוזן, כמו שכתוב בספרים הקדושים שלהארה זו קוראים הארת האוזן, שהיא לא מתפשטת לגוף, שאם כן היתה אז כשיש הארה זו זה נותן תיקון, שיבוא אור חכמה – אוכל לומר שלא רוצה. מי שיש לו הארת האוזן יש לו כוחות השפעה, של ויתור עצמי, של הקשבה. היכולת לשים עצמו בצד ולהקשיב לדברים אחרים, זו הארת האוזן. אבל אם אין אותה, שבא איזשהו תענוג – אין לאדם היכולת לעמוד בזה, ולכן כשרוצים ללמד שליטה עצמית, או ללמד ויסות שליטה עצמית, נלמד שאדם יוכל לעזוב עצמו. שיקבל משהו מכח הבינה. אחרת אין לו כח לעזוב עצמו ולהסתכל מחוץ לעצמו, להתבונן ולבחון מהצד. כי מה ששולט בו זה רק הכח של ההשתוקקות שלו. 'אני רוצה ואני צריך לקבל', כמו ילד קטן. לכן שיוצא רק בח"פ אין לו הכח הזה. 

שיעור 3 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפח – תפט – כט שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. הז"א שיוצא פעם ראשונה בעולמות יוצא בבחינת 6 ספירות והמלכות יוצאת בבחינת ספירה אחת. את השלמה הם מקבלים בגדלות. ואף שמקבלים זה לא השלמה מלאה ובטבעם נשארים תמיד בבחינת ו"ק ונקודה.
2. עוהנ"ק הוא הביטוי ליציאה שפעם ראשונה של זו"ן ועל כן משם אנו לומדים גם את התוכנה הזו שהם ו"ק ונקודה.
3. היות וראש דנקודים יצא בצמצום ב' על כן הראש במקום שיצא על כל הראש שנקרא גלגלתא עיניים אוזן חוטם פה. יצא רק על גו"ע והוא הנקרא ראש הא' ישסו"ת.
4. כל ראש דנקודים מתחלק לג' ראשים באופן הבא על בחינת גו"ע יצא ראש א ישסו"ת . על בחינת האוזן יצא ראש הכתר. על בחינת חוטם פה יצא ראש אוא'.
5. רק אוא' מהווים ראש של פרצוף הנקודים היות והם ראש הנקבה שהיא מתפשטת לגוף.
6. לאוא' יש ב' דהתלבשות רק בהתכללות וב' זו לא מתפשטת לגוף מכיוון שהם רק חוטם פה של הראש הכללי.
7. היות והגוף דנקודים הוא גוף קטן שמתחיל רק מדעת ומטה לא מכתר לכן שבא אור גדול לכלים אלו הוא גרם לשבירה.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז' שיעור 2 עמוד תפו

ב) וכשהמאציל העליון התחיל לברוא העולם האציל וברא ויצר ועשה ד' עולמות אבי"ע, והתחיל לברר המלכים הנזכרים דמיתו, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. ואמנם עיקר כל הסיגים האלו והמלכים האלו, שרשם הוא שם ב"ן א', והוא פרצוף אדם אחד מראשו ועד רגליו, ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו.

ב) הסיגים האלו והמלכים האלו שרשם הוא שם ב"ן: וצריכים להבין היטב את הסיגים הללו מה הם. גם איך הם הושרשו ובאים משם ב"ן. 

והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס ריקנים מאור, הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים בהאורות של התחתון, כנ"ל דף שי"ח באו"פ ד"ה וכבר ביאר עש"ה. 

ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק, המה הם הכלים של הנקודים דא"ק המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים דנה"י דפרצוף הכתר דא"ק. (כנ"ל דף תכ"ח באו"פ ד"ה והטעם), שהבחי"ד נתערבה בכל ספירה וספירה עד החכמה, ע"ש. הרי שיש עירוב דבחי"ד בכלים דס"ג בכל בחינה ובחינה מהם. גם נתבאר לעיל (דף ש"צ ד"ה וס"ג) הטעם שלכן יכלו האורות והכלים של הס"ג להאיר במקום הבחי"ד דא"ק, משום שעל אור הס"ג לא היה צמצום, שהוא אור הבינה, והצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד. עש"ה. ונמצא לפי זה אשר אח"כ כשעברו כלים אלו אל ז"ת דנקודים כנ"ל. ואו"א של הנקודים נזדווגו בזווג דגדלות פב"פ, והמשיכו קומת חכמה במקומם ממטה למעלה בבחינת ראש, ואח"כ, השפיעו אור החכמה הזה אל הז"ת של הנקודים, ששמה היה מעורבת הבחי"ד בכל בחינה מהם, הרי האור ההוא לא היה יכול להתלבש בהכלים הללו כי הבחי"ד כבר מצומצמת שלא תקבל אור החכמה, וע"כ, כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד המעורב בהכלי, הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא מיתה. 

והנך מוצא אשר זה העירוב של הבחי"ד בהכלים דס"ג שהם בחי"ב, גרם שבירה ומיתה בהכלים, וע"כ נבחן העירוב הזה בשם סיגים בהכלים, אשר הם חלקים בהכלים שאינם יכולים לקבל את האור העליון, ומחמתם נפל הקלקול בכל הכלים, גם בהחלקים שהם ראויים לקבל האור דהיינו בכלים דס"ג שהם מבחי"ב. 

וזה אמרו, כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו לעלמין דפרודא לבי"ע, הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון, שהם השייכים להכלים דס"ג, כנ"ל, והם פרצופי אצילות בחלקם מצד הב"ן. ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו, המה נשארו בבי"ע בתוך הקליפות. הרי נתבאר שהסיגים הם חלקי הבחי"ד שנתערבו בהכלים דס"ג, ועירוב זה הושרש בהכלים דנקודים, שנקראים ב"ן, וזה אמרו, שהסיגים ומלכים הושרשו בשם ב"ן, דהיינו בנקודים. 

ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו: כי הז"ת בכללם נבחנים לפרצוף אחד שלם בראש וגוף, והוא מצד שקבלו אור הג"ר וראש מזווג של גדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ו'. ולכן כיון שכל הז"ת נשברו פנים ואחור, כמ"ש בהמשך חלק זה, וכיון שבחי"ד היתה מעורבת בכל בחינה ובחינה מן הכלים של הנקודים, כנ"ל, לכן יש בו קליפות מראשו עד רגליו, דהיינו הסיגים שנשארו בתוך הקליפות. כנ"ל.

ג) ואף על פי שהם שבעה מלכים הם עשרה, דוגמת מה שאנו אומרים, כי שבעה היכלין הם ואינם אלא עשרה, כי היכל הא' כלול מג' ספירות ראשונות, ונקרא היכל קודש הקדשים, וכן היכל האחרון כלול מב': יסוד, ומלכות. שהוא לבנת הספיר. כן הוא כאן, כי יו"ד ספירות הם ונקראים שבעה מלכים.

ג) שבעה מלכים הם עשרה: כלומר, כי לא לבד שז"ת חג"ת נהי"ם של הקטנות כוללים ג"כ ע"ס, דהיינו ע"ס שבכל אחת יש בה חג"ת נהי"ם, אלא עוד היה בהם זווג דגדלות שיש בהם ג"ר ממש, דהיינו גם חב"ד. כמ"ש להלן.

ד) והענין יותר מבואר, הוא זה, כי הנה נתבאר, שמהמלכים האלו נתבררו הבחינות הראויות לעתיק ולא"א ולאו"א דאצילות, ואמנם מהאחורים שלהם היה קצת שבירה בהם, אך לא מיתה ממש שהיא הקליפה, זולתי המעטת אור, וע"י כן אותם האחורים נפלו למטה ממקומם בקדושה עצמה, ואין בהם סיגים ממש שהם המיתה. אכן בחלק זו"ן דאצילות, אע"פ שכל בחינות המלכיות שבכל ספירה מהם נתבררו מאלו המלכים של שם ב"ן הנ"ל, הנה נשאר בהם קצת ניצוצות שלא נתבררו והם מעורבים תוך הקליפות והסיגים, ולכן באלו שייך בהם מיתה ממש. ונמצא כי כל הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן לבד ולא מאמא ולמעלה.

ד) מהאחורים שלהם היה קצת שבירה וכו' ואין בהם סיגים ממש: פי' אע"פ שגם הג"ר דאצילות לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון, מ"מ אין זה נותן שום אחיזה לקליפות, משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו ממדרגה גבוה למדרגה שפלה. מה שאין כן הז"ת דנקודים שנק' זו"ן, הנה יש בהם סיגים ממש, כמ"ש לעיל, כי ע"כ מתו ונפלו לעלמין דפרודא, ולכן כיון שלא נבררו אלו הכלים לגמרי, אלא שנשארו הרבה סיגים בתוך הקליפות, הנה כשיעור הזה שהם תופסים ברשותם מהכלים דז"ת הללו, הרי יש להם אחיזה גם בזו"ן, כמ"ש זה היטב במקומו. 

הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן ולא מאמא ולמעלה: כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, כי רק מהכלים דז"א נשארו חלקים בלתי מבוררים תוך הקליפות, וע"כ יש להם אחיזה בו, משא"כ מאמא ולמעלה לא נפל כלום לחלקם של הקליפות. וע"כ אין להקליפות אחיזה כלל מאמא ולמעלה.

סיכום: למדנו כלל שקשור לכל המקומות, שאומר: "הכלים של הפרצוף העליון משמשים גם את הפרצוף הבא אחריו". למשל, כלים ריקנים מאור של גלגלתא שימשו בפרצוף ע"ב. של ע"ב בס"ג וכו'. לכל פרצוף יש את הכלים שלו, למשל ע"ב עשה זיווג, התפשט מיני וביי לכלים שלו. אז אם מסתכלים על כלים דע"ב, אז כלים דפרצוף ע"ב עשו זיווג דהכאה, יש להם הכלים והאו"ח שלהם, אבל כלים אלה של גלגלתא נמצאים בתוך כלים של ע"ב. אבל לא משמעותיים, כי כ"א בכלי עצמו הם המשמעותיים, אבל כשהגענו לעולם הנקודים, היתה קצת בעיה, כי בעולם הנקודים כל הזיווג היה רק על ב' א', והז"ת דנקודים לא יכולים להתפשט מיני וביי כי עביותם קלושה. השתמשו בכלים של נקודות דס"ג עבור כליהם. יוצא שכל הז"ת דנקודים הם לא כלים שלהם עצמם, הם כלים שהשתמשו מז"ת דנקודים. זו ידיעה ראשונה. הכלים ששימשו בקטנות דנקודים באו מנק' דס"ג. 

הידיעה השניה, היא שבכלים דנקודות דס"ג היה עירוב של בחי"ד. לא סתם קיבל כלים של הקודם שלו, כי בכלים אלה יש כבר איזשהו טריק לא כ"כ טוב, כי מעורבת בחי"ד שנקרא 'סיגים'. מעורבת בכל בח' שמשתמשים בה, יש ערך שנקרא פרטיות, האני הכוזב של האדם. כוזב כי רוצה לקבל אור כשאסור לו. רוצה לקבל תענוג במקום אסור. קוראים לזה חשק לא נכון. כשרוצה לקבל אור, אבל יש ע"ז צמצום, והיה לו ערך והחשק מתנגד לערך, ודומה לכלים דעיגולים, שנקרא 'נקודה דסיום רגלין' והנק' הזו רוצה אור והיא חושך שלא מקבל אור. נק' זו עלתה והתערבה בכלי נק' דס"ג. עולם הנקודים לוקח כלים אלה ומשתמש בהם. נותן להם אור, זה כמו נק' לכלוך שיש בתוך הכלי. שמת נקודת לכלוך, שמת בוץ בכוס ומוזג את המים ורואה שכל המים נהיים בוץ. החלק הקטן מתערב בהכל.

כל הכלים דנקודים נשברו, כי היה מעורב בהם סיגים. אז פה למדנו מהי השבירה. השבירה היא מכיוון שהכלים האלה שהשתמשנו בהם היו מעורבים עם בחי"ד. בח' זו נקראת סיגים. זה עיקר השיעור של היום.

אגב כך, רוצה ללמד אותנו קצת גם על ענייני התיקון. שהם לא נוגעים לכאן לגמרי, אבל כדאי לדעת באופן כללי. אח"כ נבין בפרטות. בכללות, אומר, נכון שהיתה שבירה, אבל השבירה היתה רק בגוף. לא בראש, כי הראש עצמו לא יורד למקום של הפרסא. וזה הכלל שלנו – כלי שיורד מתחת לפרסא נשבר. כלי או בח' שלא יורדת למטה מפרסא אין שמה שבירה אלא ביטול. גם בביטול הזה שזה הורדה מגדלות לקטנות יש ב' בח' שנלמד בהמשך.

יש בח' שהתבטלו, ירדו לקטנות ונשארו בראש, ויש שירדו לגוף. ב' בח'. בכללות רואים פה שני דברים. או שהבח' התבטלה, שזה מה שקרה בראשים, או בח' נשברה שקרה בגופים. זו היתה הנק' השלישית.

הנק' הרביעית, באה ומספרת שכיוון שכל הכלי הוא דבר אחד, אז מכיוון שנשבר למטה מפרסא, אז נשבר כולו גם למעלה מפרסא. אבל רק מי ששייך למטה מפרסא. הראש לא מעורב עם כל הכלי, אז לא היה צריך להשבר כלל, אבל הכלים נשברו וכשזה קרה, כשבאו לתקן אז היתה בעיה. בעולם אצילות תיקנו רק חלק מהכלים, וחלק נשאר לא מתוקן. ואת הראשים יכלו לתקן בעולם אצילות ותיקנו שם. 

דיברנו מעט בשיעור בענייני השקפה, ודיברנו על היחס שאדם צריך לייצר כעבודת נפש, בעבודה שלו ובאיזון שלו בין החשק לערך. כי הערך שלנו לקבל בע"מ להשפיע, והחשק שלנו הוא כבר מעורב עם סיגים, ובגלל זה אנחנו צריכים לנהל את החשקים שלנו ע"פי הערכים. צריכים ללמוד מהם הערכים ע"פי עולם אצילות שהוא לא תמיד מורגש בגלל ההסתרה. אנחנו בהסתר תוך הסתר, אז לומדים מחז"ל איך בנויה הנפש שלנו באופן הראוי והנכון, ואז אנחנו עושים עבודה כדי שכל החשקים שלנו, שמעורבים יתנקו, ונביא אותם למצבם הראוי. אז, ברגע שתוקן חשק אחד, נלך לאחר ולעוד אחד. לעתים מתקנים הרבה פעמים עד שהחשק נהיה נקי. לא מספיק ניגוב. צריך לנקות באופן יסודי. יכול להיות שאת הכעסים, למשל, על כך שהבן שלי לא עושה מה שאני רוצה, צריך לנהל הרבה פעמים, לפעמים שנים, כי לכ"א יש כושר ניקוי אחר, התלוי באדם, ועליהם נדבר בחלק ח'. פה נבין את הקילקולים. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפו – תפז – כח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל פרצוף מקבל אליו גם את הכלים של הפרצוף הקודם לו שנתרוקנו מאור
2.בעולם הנקודים קיבלו את הכלים הריקניים מנקודות דס"ג, והיות ולהם עצמם לא היו כלים היות ויש להם עביות קלושה, לכן יש משמעות גדולה לכלים דנקודות דס"ג ששמשו בנקודים כי הם העיקריים והיחידים שם.
3. הכלים שבאו מנקודות דס"ג מעורבים עם בחי"ד, שעליה היה צ"א שלא לקבל אור. והיא נקראית סיגים שתוך הכלים.
4. שהגיע האור לז"ת דנקודים ונגע בסיגים, מיד נשבר הכלי וכולו נהיה מעורב בסיגים.
5. יש להבדיל בין הראש דנקודים לגוף דנקודים, שבגוף יש שבירה ובראש יש רק ביטול.
6. ביטול הוא כאשר ממעיטים את האור מגדלות לקטנות אולם לא יורדים למטה מפרסה ולכן לא פוגשים בסיגים. לעומת זאת שבירה, שהיא מתקיימת בגופים, זה כאשר יורדים למטה מפרסה.
7. על האדם לנהל את עבודת הנפש שלו ביחס בין חשק לערך, כך שמלמד את עצמו לחשוק רק עפ"י הערכים. ולצורך כך צריך לנקות את הערכים שלו מסיגים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז' שיעור 2 עמוד תפו

ב) וכשהמאציל העליון התחיל לברוא העולם האציל וברא ויצר ועשה ד' עולמות אבי"ע, והתחיל לברר המלכים הנזכרים דמיתו, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. ואמנם עיקר כל הסיגים האלו והמלכים האלו, שרשם הוא שם ב"ן א', והוא פרצוף אדם אחד מראשו ועד רגליו, ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו.

ב) הסיגים האלו והמלכים האלו שרשם הוא שם ב"ן: וצריכים להבין היטב את הסיגים הללו מה הם. גם איך הם הושרשו ובאים משם ב"ן. 

והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס ריקנים מאור, הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים בהאורות של התחתון, כנ"ל דף שי"ח באו"פ ד"ה וכבר ביאר עש"ה. 

ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק, המה הם הכלים של הנקודים דא"ק המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים דנה"י דפרצוף הכתר דא"ק. (כנ"ל דף תכ"ח באו"פ ד"ה והטעם), שהבחי"ד נתערבה בכל ספירה וספירה עד החכמה, ע"ש. הרי שיש עירוב דבחי"ד בכלים דס"ג בכל בחינה ובחינה מהם. גם נתבאר לעיל (דף ש"צ ד"ה וס"ג) הטעם שלכן יכלו האורות והכלים של הס"ג להאיר במקום הבחי"ד דא"ק, משום שעל אור הס"ג לא היה צמצום, שהוא אור הבינה, והצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד. עש"ה. ונמצא לפי זה אשר אח"כ כשעברו כלים אלו אל ז"ת דנקודים כנ"ל. ואו"א של הנקודים נזדווגו בזווג דגדלות פב"פ, והמשיכו קומת חכמה במקומם ממטה למעלה בבחינת ראש, ואח"כ, השפיעו אור החכמה הזה אל הז"ת של הנקודים, ששמה היה מעורבת הבחי"ד בכל בחינה מהם, הרי האור ההוא לא היה יכול להתלבש בהכלים הללו כי הבחי"ד כבר מצומצמת שלא תקבל אור החכמה, וע"כ, כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד המעורב בהכלי, הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא מיתה. 

והנך מוצא אשר זה העירוב של הבחי"ד בהכלים דס"ג שהם בחי"ב, גרם שבירה ומיתה בהכלים, וע"כ נבחן העירוב הזה בשם סיגים בהכלים, אשר הם חלקים בהכלים שאינם יכולים לקבל את האור העליון, ומחמתם נפל הקלקול בכל הכלים, גם בהחלקים שהם ראויים לקבל האור דהיינו בכלים דס"ג שהם מבחי"ב. 

וזה אמרו, כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו לעלמין דפרודא לבי"ע, הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון, שהם השייכים להכלים דס"ג, כנ"ל, והם פרצופי אצילות בחלקם מצד הב"ן. ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו, המה נשארו בבי"ע בתוך הקליפות. הרי נתבאר שהסיגים הם חלקי הבחי"ד שנתערבו בהכלים דס"ג, ועירוב זה הושרש בהכלים דנקודים, שנקראים ב"ן, וזה אמרו, שהסיגים ומלכים הושרשו בשם ב"ן, דהיינו בנקודים. 

ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו: כי הז"ת בכללם נבחנים לפרצוף אחד שלם בראש וגוף, והוא מצד שקבלו אור הג"ר וראש מזווג של גדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ו'. ולכן כיון שכל הז"ת נשברו פנים ואחור, כמ"ש בהמשך חלק זה, וכיון שבחי"ד היתה מעורבת בכל בחינה ובחינה מן הכלים של הנקודים, כנ"ל, לכן יש בו קליפות מראשו עד רגליו, דהיינו הסיגים שנשארו בתוך הקליפות. כנ"ל.

ג) ואף על פי שהם שבעה מלכים הם עשרה, דוגמת מה שאנו אומרים, כי שבעה היכלין הם ואינם אלא עשרה, כי היכל הא' כלול מג' ספירות ראשונות, ונקרא היכל קודש הקדשים, וכן היכל האחרון כלול מב': יסוד, ומלכות. שהוא לבנת הספיר. כן הוא כאן, כי יו"ד ספירות הם ונקראים שבעה מלכים.

ג) שבעה מלכים הם עשרה: כלומר, כי לא לבד שז"ת חג"ת נהי"ם של הקטנות כוללים ג"כ ע"ס, דהיינו ע"ס שבכל אחת יש בה חג"ת נהי"ם, אלא עוד היה בהם זווג דגדלות שיש בהם ג"ר ממש, דהיינו גם חב"ד. כמ"ש להלן.

ד) והענין יותר מבואר, הוא זה, כי הנה נתבאר, שמהמלכים האלו נתבררו הבחינות הראויות לעתיק ולא"א ולאו"א דאצילות, ואמנם מהאחורים שלהם היה קצת שבירה בהם, אך לא מיתה ממש שהיא הקליפה, זולתי המעטת אור, וע"י כן אותם האחורים נפלו למטה ממקומם בקדושה עצמה, ואין בהם סיגים ממש שהם המיתה. אכן בחלק זו"ן דאצילות, אע"פ שכל בחינות המלכיות שבכל ספירה מהם נתבררו מאלו המלכים של שם ב"ן הנ"ל, הנה נשאר בהם קצת ניצוצות שלא נתבררו והם מעורבים תוך הקליפות והסיגים, ולכן באלו שייך בהם מיתה ממש. ונמצא כי כל הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן לבד ולא מאמא ולמעלה.

ד) מהאחורים שלהם היה קצת שבירה וכו' ואין בהם סיגים ממש: פי' אע"פ שגם הג"ר דאצילות לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון, מ"מ אין זה נותן שום אחיזה לקליפות, משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו ממדרגה גבוה למדרגה שפלה. מה שאין כן הז"ת דנקודים שנק' זו"ן, הנה יש בהם סיגים ממש, כמ"ש לעיל, כי ע"כ מתו ונפלו לעלמין דפרודא, ולכן כיון שלא נבררו אלו הכלים לגמרי, אלא שנשארו הרבה סיגים בתוך הקליפות, הנה כשיעור הזה שהם תופסים ברשותם מהכלים דז"ת הללו, הרי יש להם אחיזה גם בזו"ן, כמ"ש זה היטב במקומו. 

הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן ולא מאמא ולמעלה: כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, כי רק מהכלים דז"א נשארו חלקים בלתי מבוררים תוך הקליפות, וע"כ יש להם אחיזה בו, משא"כ מאמא ולמעלה לא נפל כלום לחלקם של הקליפות. וע"כ אין להקליפות אחיזה כלל מאמא ולמעלה.

סיכום: למדנו כלל שקשור לכל המקומות, שאומר: "הכלים של הפרצוף העליון משמשים גם את הפרצוף הבא אחריו". למשל, כלים ריקנים מאור של גלגלתא שימשו בפרצוף ע"ב. של ע"ב בס"ג וכו'. לכל פרצוף יש את הכלים שלו, למשל ע"ב עשה זיווג, התפשט מיני וביי לכלים שלו. אז אם מסתכלים על כלים דע"ב, אז כלים דפרצוף ע"ב עשו זיווג דהכאה, יש להם הכלים והאו"ח שלהם, אבל כלים אלה של גלגלתא נמצאים בתוך כלים של ע"ב. אבל לא משמעותיים, כי כ"א בכלי עצמו הם המשמעותיים, אבל כשהגענו לעולם הנקודים, היתה קצת בעיה, כי בעולם הנקודים כל הזיווג היה רק על ב' א', והז"ת דנקודים לא יכולים להתפשט מיני וביי כי עביותם קלושה. השתמשו בכלים של נקודות דס"ג עבור כליהם. יוצא שכל הז"ת דנקודים הם לא כלים שלהם עצמם, הם כלים שהשתמשו מז"ת דנקודים. זו ידיעה ראשונה. הכלים ששימשו בקטנות דנקודים באו מנק' דס"ג. 

הידיעה השניה, היא שבכלים דנקודות דס"ג היה עירוב של בחי"ד. לא סתם קיבל כלים של הקודם שלו, כי בכלים אלה יש כבר איזשהו טריק לא כ"כ טוב, כי מעורבת בחי"ד שנקרא 'סיגים'. מעורבת בכל בח' שמשתמשים בה, יש ערך שנקרא פרטיות, האני הכוזב של האדם. כוזב כי רוצה לקבל אור כשאסור לו. רוצה לקבל תענוג במקום אסור. קוראים לזה חשק לא נכון. כשרוצה לקבל אור, אבל יש ע"ז צמצום, והיה לו ערך והחשק מתנגד לערך, ודומה לכלים דעיגולים, שנקרא 'נקודה דסיום רגלין' והנק' הזו רוצה אור והיא חושך שלא מקבל אור. נק' זו עלתה והתערבה בכלי נק' דס"ג. עולם הנקודים לוקח כלים אלה ומשתמש בהם. נותן להם אור, זה כמו נק' לכלוך שיש בתוך הכלי. שמת נקודת לכלוך, שמת בוץ בכוס ומוזג את המים ורואה שכל המים נהיים בוץ. החלק הקטן מתערב בהכל.

כל הכלים דנקודים נשברו, כי היה מעורב בהם סיגים. אז פה למדנו מהי השבירה. השבירה היא מכיוון שהכלים האלה שהשתמשנו בהם היו מעורבים עם בחי"ד. בח' זו נקראת סיגים. זה עיקר השיעור של היום.

אגב כך, רוצה ללמד אותנו קצת גם על ענייני התיקון. שהם לא נוגעים לכאן לגמרי, אבל כדאי לדעת באופן כללי. אח"כ נבין בפרטות. בכללות, אומר, נכון שהיתה שבירה, אבל השבירה היתה רק בגוף. לא בראש, כי הראש עצמו לא יורד למקום של הפרסא. וזה הכלל שלנו – כלי שיורד מתחת לפרסא נשבר. כלי או בח' שלא יורדת למטה מפרסא אין שמה שבירה אלא ביטול. גם בביטול הזה שזה הורדה מגדלות לקטנות יש ב' בח' שנלמד בהמשך.

יש בח' שהתבטלו, ירדו לקטנות ונשארו בראש, ויש שירדו לגוף. ב' בח'. בכללות רואים פה שני דברים. או שהבח' התבטלה, שזה מה שקרה בראשים, או בח' נשברה שקרה בגופים. זו היתה הנק' השלישית.

הנק' הרביעית, באה ומספרת שכיוון שכל הכלי הוא דבר אחד, אז מכיוון שנשבר למטה מפרסא, אז נשבר כולו גם למעלה מפרסא. אבל רק מי ששייך למטה מפרסא. הראש לא מעורב עם כל הכלי, אז לא היה צריך להשבר כלל, אבל הכלים נשברו וכשזה קרה, כשבאו לתקן אז היתה בעיה. בעולם אצילות תיקנו רק חלק מהכלים, וחלק נשאר לא מתוקן. ואת הראשים יכלו לתקן בעולם אצילות ותיקנו שם. 

דיברנו מעט בשיעור בענייני השקפה, ודיברנו על היחס שאדם צריך לייצר כעבודת נפש, בעבודה שלו ובאיזון שלו בין החשק לערך. כי הערך שלנו לקבל בע"מ להשפיע, והחשק שלנו הוא כבר מעורב עם סיגים, ובגלל זה אנחנו צריכים לנהל את החשקים שלנו ע"פי הערכים. צריכים ללמוד מהם הערכים ע"פי עולם אצילות שהוא לא תמיד מורגש בגלל ההסתרה. אנחנו בהסתר תוך הסתר, אז לומדים מחז"ל איך בנויה הנפש שלנו באופן הראוי והנכון, ואז אנחנו עושים עבודה כדי שכל החשקים שלנו, שמעורבים יתנקו, ונביא אותם למצבם הראוי. אז, ברגע שתוקן חשק אחד, נלך לאחר ולעוד אחד. לעתים מתקנים הרבה פעמים עד שהחשק נהיה נקי. לא מספיק ניגוב. צריך לנקות באופן יסודי. יכול להיות שאת הכעסים, למשל, על כך שהבן שלי לא עושה מה שאני רוצה, צריך לנהל הרבה פעמים, לפעמים שנים, כי לכ"א יש כושר ניקוי אחר, התלוי באדם, ועליהם נדבר בחלק ח'. פה נבין את הקילקולים. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפו – תפז – כח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל פרצוף מקבל אליו גם את הכלים של הפרצוף הקודם לו שנתרוקנו מאור
2.בעולם הנקודים קיבלו את הכלים הריקניים מנקודות דס"ג, והיות ולהם עצמם לא היו כלים היות ויש להם עביות קלושה, לכן יש משמעות גדולה לכלים דנקודות דס"ג ששמשו בנקודים כי הם העיקריים והיחידים שם.
3. הכלים שבאו מנקודות דס"ג מעורבים עם בחי"ד, שעליה היה צ"א שלא לקבל אור. והיא נקראית סיגים שתוך הכלים.
4. שהגיע האור לז"ת דנקודים ונגע בסיגים, מיד נשבר הכלי וכולו נהיה מעורב בסיגים.
5. יש להבדיל בין הראש דנקודים לגוף דנקודים, שבגוף יש שבירה ובראש יש רק ביטול.
6. ביטול הוא כאשר ממעיטים את האור מגדלות לקטנות אולם לא יורדים למטה מפרסה ולכן לא פוגשים בסיגים. לעומת זאת שבירה, שהיא מתקיימת בגופים, זה כאשר יורדים למטה מפרסה.
7. על האדם לנהל את עבודת הנפש שלו ביחס בין חשק לערך, כך שמלמד את עצמו לחשוק רק עפ"י הערכים. ולצורך כך צריך לנקות את הערכים שלו מסיגים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ז' שיעור 2 עמוד תפו

ב) וכשהמאציל העליון התחיל לברוא העולם האציל וברא ויצר ועשה ד' עולמות אבי"ע, והתחיל לברר המלכים הנזכרים דמיתו, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. ואמנם עיקר כל הסיגים האלו והמלכים האלו, שרשם הוא שם ב"ן א', והוא פרצוף אדם אחד מראשו ועד רגליו, ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו.

ב) הסיגים האלו והמלכים האלו שרשם הוא שם ב"ן: וצריכים להבין היטב את הסיגים הללו מה הם. גם איך הם הושרשו ובאים משם ב"ן. 

והענין הוא כי כבר ידעת שהכלים שבכל פרצוף באים לו מהעליון שלו. כי אחר שנסתלקו האורות דע"ס דגוף דעליון ונשארים הכלים דע"ס ריקנים מאור, הנה הכלים הללו עוברים אל התחתון, והמה מתמלאים בהאורות של התחתון, כנ"ל דף שי"ח באו"פ ד"ה וכבר ביאר עש"ה. 

ולפי זה תבין שהכלים של ט"ת של פרצוף ס"ג דא"ק, שנתרוקנו מאורותיהם עם צמצום נה"י דא"ק, המה הם הכלים של הנקודים דא"ק המכונה שם ב"ן. ונתבאר באו"פ (לעיל דף ש"צ ד"ה וס"ג,) שט"ת דס"ג דא"ק שהתפשטו למקום נה"י דפרצוף הכתר דא"ק, הנה נתערבו שם עם הבחי"ד הנמצאת בכלים דנה"י דפרצוף הכתר דא"ק. (כנ"ל דף תכ"ח באו"פ ד"ה והטעם), שהבחי"ד נתערבה בכל ספירה וספירה עד החכמה, ע"ש. הרי שיש עירוב דבחי"ד בכלים דס"ג בכל בחינה ובחינה מהם. גם נתבאר לעיל (דף ש"צ ד"ה וס"ג) הטעם שלכן יכלו האורות והכלים של הס"ג להאיר במקום הבחי"ד דא"ק, משום שעל אור הס"ג לא היה צמצום, שהוא אור הבינה, והצמצום לא היה רק על אור החכמה לבד. עש"ה. ונמצא לפי זה אשר אח"כ כשעברו כלים אלו אל ז"ת דנקודים כנ"ל. ואו"א של הנקודים נזדווגו בזווג דגדלות פב"פ, והמשיכו קומת חכמה במקומם ממטה למעלה בבחינת ראש, ואח"כ, השפיעו אור החכמה הזה אל הז"ת של הנקודים, ששמה היה מעורבת הבחי"ד בכל בחינה מהם, הרי האור ההוא לא היה יכול להתלבש בהכלים הללו כי הבחי"ד כבר מצומצמת שלא תקבל אור החכמה, וע"כ, כשהאור נמשך תוך כלי ופגע בבחי"ד המעורב בהכלי, הנה תכף נסתלק ויצא מכל הכלים וגם הכלי נשבר ומת, מחמת הבחי"ד שבו שינקה משהו מהאור בטרם שנסתלק משם, אשר יניקה זו גרם שינוי צורה בבחי' הפכיות מהמאציל, שהוא אור החיים, וע"כ נקרא מיתה. 

והנך מוצא אשר זה העירוב של הבחי"ד בהכלים דס"ג שהם בחי"ב, גרם שבירה ומיתה בהכלים, וע"כ נבחן העירוב הזה בשם סיגים בהכלים, אשר הם חלקים בהכלים שאינם יכולים לקבל את האור העליון, ומחמתם נפל הקלקול בכל הכלים, גם בהחלקים שהם ראויים לקבל האור דהיינו בכלים דס"ג שהם מבחי"ב. 

וזה אמרו, כשהתחיל לברוא העולם וכו' והתחיל לברר המלכים, ומה שהוברר ממנו עלה בקדושת העולמות, ומה שלא הוברר נשאר קליפה וסיגים. עכ"ל. כי אחר שהאור נסתלק מהכלים, והכלים מתו ונפלו לעלמין דפרודא לבי"ע, הנה אז חזר המאציל ובירר את הכלים השבורים של המלכים, שפירושו הוא, שבירר את החלקים הראוים להלבשת האור העליון, שהם השייכים להכלים דס"ג, כנ"ל, והם פרצופי אצילות בחלקם מצד הב"ן. ואותם הסיגים, שהם מעורבים בבחי"ד שלא נבררו, המה נשארו בבי"ע בתוך הקליפות. הרי נתבאר שהסיגים הם חלקי הבחי"ד שנתערבו בהכלים דס"ג, ועירוב זה הושרש בהכלים דנקודים, שנקראים ב"ן, וזה אמרו, שהסיגים ומלכים הושרשו בשם ב"ן, דהיינו בנקודים. 

ויש בו קליפות כנגדו מראשו ועד רגליו: כי הז"ת בכללם נבחנים לפרצוף אחד שלם בראש וגוף, והוא מצד שקבלו אור הג"ר וראש מזווג של גדלות דאו"א, כמ"ש בחלק ו'. ולכן כיון שכל הז"ת נשברו פנים ואחור, כמ"ש בהמשך חלק זה, וכיון שבחי"ד היתה מעורבת בכל בחינה ובחינה מן הכלים של הנקודים, כנ"ל, לכן יש בו קליפות מראשו עד רגליו, דהיינו הסיגים שנשארו בתוך הקליפות. כנ"ל.

ג) ואף על פי שהם שבעה מלכים הם עשרה, דוגמת מה שאנו אומרים, כי שבעה היכלין הם ואינם אלא עשרה, כי היכל הא' כלול מג' ספירות ראשונות, ונקרא היכל קודש הקדשים, וכן היכל האחרון כלול מב': יסוד, ומלכות. שהוא לבנת הספיר. כן הוא כאן, כי יו"ד ספירות הם ונקראים שבעה מלכים.

ג) שבעה מלכים הם עשרה: כלומר, כי לא לבד שז"ת חג"ת נהי"ם של הקטנות כוללים ג"כ ע"ס, דהיינו ע"ס שבכל אחת יש בה חג"ת נהי"ם, אלא עוד היה בהם זווג דגדלות שיש בהם ג"ר ממש, דהיינו גם חב"ד. כמ"ש להלן.

ד) והענין יותר מבואר, הוא זה, כי הנה נתבאר, שמהמלכים האלו נתבררו הבחינות הראויות לעתיק ולא"א ולאו"א דאצילות, ואמנם מהאחורים שלהם היה קצת שבירה בהם, אך לא מיתה ממש שהיא הקליפה, זולתי המעטת אור, וע"י כן אותם האחורים נפלו למטה ממקומם בקדושה עצמה, ואין בהם סיגים ממש שהם המיתה. אכן בחלק זו"ן דאצילות, אע"פ שכל בחינות המלכיות שבכל ספירה מהם נתבררו מאלו המלכים של שם ב"ן הנ"ל, הנה נשאר בהם קצת ניצוצות שלא נתבררו והם מעורבים תוך הקליפות והסיגים, ולכן באלו שייך בהם מיתה ממש. ונמצא כי כל הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן לבד ולא מאמא ולמעלה.

ד) מהאחורים שלהם היה קצת שבירה וכו' ואין בהם סיגים ממש: פי' אע"פ שגם הג"ר דאצילות לא נתבררו לגמרי, והאחורים שנפלו מהם בעת שביה"כ, לא נתעלו לגמרי למקומם עד גמר התיקון, מ"מ אין זה נותן שום אחיזה לקליפות, משום שאחורים אלו לא יצאו מעולם האצילות כלל, אלא שירדו ממדרגה גבוה למדרגה שפלה. מה שאין כן הז"ת דנקודים שנק' זו"ן, הנה יש בהם סיגים ממש, כמ"ש לעיל, כי ע"כ מתו ונפלו לעלמין דפרודא, ולכן כיון שלא נבררו אלו הכלים לגמרי, אלא שנשארו הרבה סיגים בתוך הקליפות, הנה כשיעור הזה שהם תופסים ברשותם מהכלים דז"ת הללו, הרי יש להם אחיזה גם בזו"ן, כמ"ש זה היטב במקומו. 

הקליפות אינן נאחזות רק בזו"ן ולא מאמא ולמעלה: כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך, כי רק מהכלים דז"א נשארו חלקים בלתי מבוררים תוך הקליפות, וע"כ יש להם אחיזה בו, משא"כ מאמא ולמעלה לא נפל כלום לחלקם של הקליפות. וע"כ אין להקליפות אחיזה כלל מאמא ולמעלה.

סיכום: למדנו כלל שקשור לכל המקומות, שאומר: "הכלים של הפרצוף העליון משמשים גם את הפרצוף הבא אחריו". למשל, כלים ריקנים מאור של גלגלתא שימשו בפרצוף ע"ב. של ע"ב בס"ג וכו'. לכל פרצוף יש את הכלים שלו, למשל ע"ב עשה זיווג, התפשט מיני וביי לכלים שלו. אז אם מסתכלים על כלים דע"ב, אז כלים דפרצוף ע"ב עשו זיווג דהכאה, יש להם הכלים והאו"ח שלהם, אבל כלים אלה של גלגלתא נמצאים בתוך כלים של ע"ב. אבל לא משמעותיים, כי כ"א בכלי עצמו הם המשמעותיים, אבל כשהגענו לעולם הנקודים, היתה קצת בעיה, כי בעולם הנקודים כל הזיווג היה רק על ב' א', והז"ת דנקודים לא יכולים להתפשט מיני וביי כי עביותם קלושה. השתמשו בכלים של נקודות דס"ג עבור כליהם. יוצא שכל הז"ת דנקודים הם לא כלים שלהם עצמם, הם כלים שהשתמשו מז"ת דנקודים. זו ידיעה ראשונה. הכלים ששימשו בקטנות דנקודים באו מנק' דס"ג. 

הידיעה השניה, היא שבכלים דנקודות דס"ג היה עירוב של בחי"ד. לא סתם קיבל כלים של הקודם שלו, כי בכלים אלה יש כבר איזשהו טריק לא כ"כ טוב, כי מעורבת בחי"ד שנקרא 'סיגים'. מעורבת בכל בח' שמשתמשים בה, יש ערך שנקרא פרטיות, האני הכוזב של האדם. כוזב כי רוצה לקבל אור כשאסור לו. רוצה לקבל תענוג במקום אסור. קוראים לזה חשק לא נכון. כשרוצה לקבל אור, אבל יש ע"ז צמצום, והיה לו ערך והחשק מתנגד לערך, ודומה לכלים דעיגולים, שנקרא 'נקודה דסיום רגלין' והנק' הזו רוצה אור והיא חושך שלא מקבל אור. נק' זו עלתה והתערבה בכלי נק' דס"ג. עולם הנקודים לוקח כלים אלה ומשתמש בהם. נותן להם אור, זה כמו נק' לכלוך שיש בתוך הכלי. שמת נקודת לכלוך, שמת בוץ בכוס ומוזג את המים ורואה שכל המים נהיים בוץ. החלק הקטן מתערב בהכל.

כל הכלים דנקודים נשברו, כי היה מעורב בהם סיגים. אז פה למדנו מהי השבירה. השבירה היא מכיוון שהכלים האלה שהשתמשנו בהם היו מעורבים עם בחי"ד. בח' זו נקראת סיגים. זה עיקר השיעור של היום.

אגב כך, רוצה ללמד אותנו קצת גם על ענייני התיקון. שהם לא נוגעים לכאן לגמרי, אבל כדאי לדעת באופן כללי. אח"כ נבין בפרטות. בכללות, אומר, נכון שהיתה שבירה, אבל השבירה היתה רק בגוף. לא בראש, כי הראש עצמו לא יורד למקום של הפרסא. וזה הכלל שלנו – כלי שיורד מתחת לפרסא נשבר. כלי או בח' שלא יורדת למטה מפרסא אין שמה שבירה אלא ביטול. גם בביטול הזה שזה הורדה מגדלות לקטנות יש ב' בח' שנלמד בהמשך.

יש בח' שהתבטלו, ירדו לקטנות ונשארו בראש, ויש שירדו לגוף. ב' בח'. בכללות רואים פה שני דברים. או שהבח' התבטלה, שזה מה שקרה בראשים, או בח' נשברה שקרה בגופים. זו היתה הנק' השלישית.

הנק' הרביעית, באה ומספרת שכיוון שכל הכלי הוא דבר אחד, אז מכיוון שנשבר למטה מפרסא, אז נשבר כולו גם למעלה מפרסא. אבל רק מי ששייך למטה מפרסא. הראש לא מעורב עם כל הכלי, אז לא היה צריך להשבר כלל, אבל הכלים נשברו וכשזה קרה, כשבאו לתקן אז היתה בעיה. בעולם אצילות תיקנו רק חלק מהכלים, וחלק נשאר לא מתוקן. ואת הראשים יכלו לתקן בעולם אצילות ותיקנו שם. 

דיברנו מעט בשיעור בענייני השקפה, ודיברנו על היחס שאדם צריך לייצר כעבודת נפש, בעבודה שלו ובאיזון שלו בין החשק לערך. כי הערך שלנו לקבל בע"מ להשפיע, והחשק שלנו הוא כבר מעורב עם סיגים, ובגלל זה אנחנו צריכים לנהל את החשקים שלנו ע"פי הערכים. צריכים ללמוד מהם הערכים ע"פי עולם אצילות שהוא לא תמיד מורגש בגלל ההסתרה. אנחנו בהסתר תוך הסתר, אז לומדים מחז"ל איך בנויה הנפש שלנו באופן הראוי והנכון, ואז אנחנו עושים עבודה כדי שכל החשקים שלנו, שמעורבים יתנקו, ונביא אותם למצבם הראוי. אז, ברגע שתוקן חשק אחד, נלך לאחר ולעוד אחד. לעתים מתקנים הרבה פעמים עד שהחשק נהיה נקי. לא מספיק ניגוב. צריך לנקות באופן יסודי. יכול להיות שאת הכעסים, למשל, על כך שהבן שלי לא עושה מה שאני רוצה, צריך לנהל הרבה פעמים, לפעמים שנים, כי לכ"א יש כושר ניקוי אחר, התלוי באדם, ועליהם נדבר בחלק ח'. פה נבין את הקילקולים. 

שיעור 2 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפו – תפז – כח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. כל פרצוף מקבל אליו גם את הכלים של הפרצוף הקודם לו שנתרוקנו מאור
2.בעולם הנקודים קיבלו את הכלים הריקניים מנקודות דס"ג, והיות ולהם עצמם לא היו כלים היות ויש להם עביות קלושה, לכן יש משמעות גדולה לכלים דנקודות דס"ג ששמשו בנקודים כי הם העיקריים והיחידים שם.
3. הכלים שבאו מנקודות דס"ג מעורבים עם בחי"ד, שעליה היה צ"א שלא לקבל אור. והיא נקראית סיגים שתוך הכלים.
4. שהגיע האור לז"ת דנקודים ונגע בסיגים, מיד נשבר הכלי וכולו נהיה מעורב בסיגים.
5. יש להבדיל בין הראש דנקודים לגוף דנקודים, שבגוף יש שבירה ובראש יש רק ביטול.
6. ביטול הוא כאשר ממעיטים את האור מגדלות לקטנות אולם לא יורדים למטה מפרסה ולכן לא פוגשים בסיגים. לעומת זאת שבירה, שהיא מתקיימת בגופים, זה כאשר יורדים למטה מפרסה.
7. על האדם לנהל את עבודת הנפש שלו ביחס בין חשק לערך, כך שמלמד את עצמו לחשוק רק עפ"י הערכים. ולצורך כך צריך לנקות את הערכים שלו מסיגים.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ז' שיעור 1 עמוד תפה

ח ל ק   ש ב י ע י

עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו

* א) דע, כי אלו המלכים, שרשם הוא, שם ב"ן הראשון, שיצא מן הארת העינים של א"ק הנקרא עולם הנקודים. וכל בחינת המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו. כי יש מלכות באריך ובאו"א ובזו"ן, וכולם נתבררו ע"י שם מ"ה שיצא ממצחא דא"ק, שהוא בחינת הזכר. וכבר ידעת כי אין לך ספירה דלא אתכלילת מי"ס, וא"כ בכל ספירה וספירה שבכל העולמות מוכרח שיש בה בחינת מלכות הנעשית ממלכים הנ"ל.

* מבוא שערים שער ו' ח"ב פ"א.

אור פנימי

א) המלכים שרשם הוא, שם ב"ן הראשון: כלומר, שבעולם התיקון הם בחינת שם הויה במילוי ההין שבגימטריא ב"ן. ואע"פ שממקורם הם בחינת הוי"ה דס"ג, דהיינו נקודות דס"ג, כמ"ש הרב בעץ חיים שער י' סוף פרק ג', עש"ה. שלעתיד לבא כשיתוקנו כל אלו מלכים לגמרי יוחזר שם ס"ג לקדמותו ויתבטל שם מ"ה, שזה ענין חזרת העולם לתהו ובהו, ואז לא יהיה רק ב' אורות של ע"ב וס"ג, עכ"ל. ועכ"ז בעולם התיקון ירדו הנקודות דס"ג ונעשו שם ב"ן, שפירושו נוקבא דשם מ"ה וטפלה אליו, וכל מה שיש לה היא מקבלת מהזכר שהוא הוי"ה דמ"ה. ולכן אנו מכנים תמיד את ז"ת דנקודים בשם ב"ן, אע"פ שהם נקודות דס"ג. 

והנה באמת נבחן הפרצוף שיצא על ידי הזווג במסך דבחי"א המכונה אור העינים, שהוא הוי"ה דמ"ה שפירושו ע"ס בקומת ז"א, אלא שנקרא בשם הוי"ה דס"ג מב' טעמים: א', משום שיש שם אור הזכר שיצא על בחי"ב דהתלבשות, הנקרא ישסו"ת, כנ"ל דף ת"ד באו"פ ד"ה והועילה. ע"ש. וקומת ישסו"ת נקרא הוי"ה דס"ג. וטעם ב', משום הכלים דנקודים, שהם בחינות נקודות דס"ג דא"ק, דהיינו ט"ת דס"ג שירדו למטה מטבור דא"ק, שהאור נסתלק מהם והכלים האלו עברו להע"ס דעולם הנקודים, כמ"ש דף תכ"ח באו"פ ד"ה וצריך. וע"כ נקראים בשם נקודות דס"ג. 

המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו: כי ע"י עלית ה' תתאה שהיא המלכות, למקום העינים שהוא חכמה, נתערבה ונתחברה המלכות בכל ספירה וספירה מהע"ס. ומשם ואילך נמצאת מלכות הזו המחוברת עם ה"ר, כלולה בכל ספירה ובכל פרצוף. כמ"ש באו"פ דף תכ"ח ד"ה יוד נקודות.

סיכום: התחלנו את חלק ז' בו לומדים על שבירת הכלים ובה עניין גדול. אנחנו יודעים שכאשר היתה בחירה ביתר דביקות, שזו תכלית קיומנו, של כל הבריאה, בזה בחרה, וזה צריך לצאת מהכח לפועל.

היות ובחרה ביתר דביקות, אז יצא פרצוף שנקרא א"ק, או פרצוף גלגלתא, שהוא בא ליישם את הבחינה הזו של לקבל בע"מ להשפיע. 

עשה זיווג דהכאה וקיבל חלק מהאור בע"מ להשפיע, אבל חלק לא קיבל. אותו חלק שלא קיבל, נקרא או"מ, שבטש בטבור וגרם לו להסתלק. אז נוצר מצב שבראש תמיד מאיר אבל בגוף כבר לא מאיר האור אז יצאו עוד שני פרצופים שהם כנגד ע"ב וס"ג, ובאו והאירו את מה שהסתלק מגלגלתא. אז גם בהם האיר האור, אבל יש לנו בעיה רצינית – כל המקום הזה של גלגלתא ע"ב ס"ג הוא כנגד צד המאציל, דהיינו ט"ר. אבל המלכות שעליה היה צמצום, שהיא הנק' האמצעי שבאמצע ממש, היא עצם המלכות, עצם הבריאה, ולא רק ההתכללות, עליה לא קיבלנו אור. אם לא קיבלנו אור ז"א שזה רק סימן שלא תיקנו את הכלים. הרי שכשעושים צמצום ומסלקים את האור, זה היה כדי לתקן כלים, לפני שמקבל את האור שוב. ז"א אין בעיה שלא קיבלנו את האור. יש בעיה שלא תיקנו כלים. עד שלא מקבל את האור ומרגיש אושר מוחלט ומושלם, אז מבין שלא נעשתה עבודת תיקון הכלים. זו הבעיה. עכשיו בא לצאת עולם הנקודים, שנקרא מ"ה וב"ן יוצא כאן (ציור). מ"ה וב"ן זה הם עצם הבריאה. גלגלתא ע"ב ס"ג הם רק סוג של הכנה לטובת הבריאה. החשיבות היא שמתארים לנו את התכלית אליה צריך להגיע. יצא מ"ה וב"ן שזה עולם הנקודים בתחילה בקטנות, כי יצא אגב נקודות דס"ג, שיצאו מתחת לטבור. הן באות ומלבישות על מ"ה וב"ן הפנימיים של גלגלתא כי גלגלתא עצמו מתחלק, לגלגלתא של גלגלתא, עד החזה נקרא ע"ב, ומחזה עד טבור נקרא ס"ג, ולמטה נקרא מ"ה וב"ן שהם כל הלמטה מטבור של גלגלתא, שעליו צריך להלביש פרצופים כדי לגלות את המ"ה וב"ן. אז הראשון שיוצא כחלק מפרצוף נקרא נקודות דס"ג, שהוא מלביש על מ"ה וב"ן. פרצוף מ"ה וב"ן יוצא ת"כ הסתלקות ס"ג כשורש, כרשימות שהוא מעלה ומוציא בעקבותיו את עולם הנקודים. 

עולם הנקודים, או פרצוף מ"ה שנקרא גם ב"ן הראשון, הוא יוצא דווקא במ"ה וב"ן ויוצא כך שיוצא כתר, או"א וז"ת דנקודים, ולמטה יוצא חושך (ציור) – חלל, עד מקום הפרסא.  

יוצא שעולם הנקודים יצא כדי לתקן את כל המקום אבל בעצם יוצא רק עד הפרסא. אח"כ יוצא בגדלות, פנים בפנים, ושבירה. 

את כל מה שיצא בגדלות ושבירה רוצים ללמוד, כי הרי כל מה שיוצא בעולם הנקודים הוא עיקר הבריאה. ועיקר הבריאה, יוצאת פעם ראשונה בח' הנקבה ונשברה. היא באה לבטא את נקודות דס"ג, אז אומר, קודם כל זו הנקבה הראשונה שיצאה, נקראת ב"ן כי היא הנקבה. והיא לעתיד לבוא תיקרא ס"ג, כי כל מה שיצא לנו בכתר ואו"א יצאו על ב' א', וב' התלבשות יש לה הכח לחבר אותי לעליון. זה החפץ חסד, התיקון שדרכו עושים, ולכן כל מה שיצא בעולם הנקודים נקרא גם ס"ג. לכן עוד לא יכול לבטא אותו כי היתה שבירה, אז לעתיד, כשיהיה הכל מתוקן יקרא ס"ג. סיבה נוספת שנקרא ס"ג – כי כאשר יצאו ז"ת דנקודים והיה רק ב' א' במדרגה אז לא היה לו אפשרות להתפשט מיני וביי, אז לא היו כלים לאו"א, אז לקחו כלים מנק' דס"ג, והכלים האלה שמשו בז"ת דנקודים. אז שימשו כלים של ב' א', אז הכלים הם כמו של ס"ג, כי אין כלים עצמאיים. אמנם יצא ד' ג', אבל הם רק בהתכללות, לא עצם המדרגה של עולם הנקודים יצא על ב' א', ומה שיצא אח"כ באצילות, זה שורש שהתכלל עם א'. יוצא שכל המדרגה שיצאה בעולם הנקודים, היא בעצם אנחנו. היא העולם. כל מה שיש למעלה, זה רק צורת מחשבה, צורת השקפה, אבל מה שקורה במציאות שלנו, כולל המחשבה וכל מה שיש, זה בעולם הנקודים. לכן, המלכות שבכל העולמות, בכל המקומות, יצאה בעולם הנקודים, וקרה שמלכות שעלתה לבינה בנקודות דס"ג, שיצרה שסיום רגלין עלתה למעלה, סיום רגלין זה מלכות שמבטאה את המדרגה. אז המלכות הזו מבטאה את כל הע"ס דסיום, ואם כך היא אומרת 'אני המלכות המבטאה את גדלות כלי הקבלה'. בגלל שמלכות עלתה לבינה, של כל ספירה וספירה, ז"א שיצרה לה את הרצון. שכל הרצונות בכל המקומות הם רצונות של גדלות כלי הקבלה. של עצם הבריאה. יוצא שכל רצון שאנחנו פוגשים במציאות, יש לו התכללות מהרצון של המלכות. לפני כן בגלגלתא ע"ב ס"ג לא היה ולא השתמשו ברצון הזה. עכשיו משתמשים בו. נראה בהמשך שמשתמשים בו בהתכללות, ופה באו והשתמשו בעצם הרצון, ולא הצליחו והוא נשבר.

כל מה שאנחנו נלמד, זה שכל הרצון שנשבר, באים לתקן אותו, ובשל כך, גם פה וגם בצורת המחשבה שגרמה לשבירה, אז הולכים לתקן. בשלב א' הולכים לתקן את המחשבה, שתהיה כזו שכ"כ מאורגנת ומסודרת שלא תגרום לשבירה. שתמיד אפשר לחזור אליה. שיש אנך מסודר. ובהמשך נלמד כל מה שקרה בעולם השבירה. נראה מה השלילה שקרתה, וכל זה נלמד פה, בחלק ז'. 

לומדים מה קרה בעולם הנקודים, עד שהגענו לשבירה, ומה קרה כתוצאה מהשבירה. זה מאוד מעניין. כי זה ממש מתאר את כל התבניות מחשבה, הפרדיגמות השליליות שיש לנו, שנובעות מכאן. ואת כל מה שצריכים לתקן זה בגלל המקום הזה. זו החשיבות הגדולה, ללמוד ביסודיות את חלק זה כי כל מה שנלמד אח"כ, כל החלקים, כל התורה כולה, בנויה על תיקון מה שנשבר פה. כולל חטא עץ הדעת, עולם אצילות, מועדים וחגים, שבתות, מלחמה בין מדינות, השלום, המלחמות שישנן עם העולם הערבי, כולל ביהמ"ק. הכל כלול ממה שקורה בעולם הנקודים. 

לכן, זה צריך ללמוד היטב. זה מה שנלמד בע"ה. 

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפ"ה – תפ"ו – כו שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בסיעתא דשמיא מתחילים היום חלק ז' בתלמוד עשר הספירות שהוא לימוד על יציאת הנקבה בעולמות שהיא עצם הבריאה בפעם הראשונה. אולם נקבה זו נשברה ואנו לומדים מה קרה בשבירה זו.
2. עולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק מייצג את עצם המלכות שהיא גדלות כלי הקבלה שהיא בחינת מלכות דא"ס שעליה היה צמצום והיא הנקראת הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש.
3. גל' ע"ב ס"ג לא השתמשו במלכות שהיא עצם הבריאה ולכן הם נחשבים רק כאמצעי כאשר המטירה והתכלית הוא הרצון הנמצא למטה מטבור דא"ק, דהיינו פרצוף הב"ן שנקרא גם עולם.
4. עולם הנקודים בגמר תיקון יקרא ס"ג מב' טעמים: א. משום שיש בו ב' דהתלבשות. ב. משום שהכלים ששימשו בעולם הנקודים בקטנות היו מנקודות דס"ג ולא היו לו כלים של התפשטות מיניה וביה שלו עצמו היות והיתה לו עוביות קלושה שהיא בחי"א.
המלכות שבכל העולמות ובכל הספירות דהיינו כל הרצונות שאותם נפגוש מעתה ואילך מחוברים עם המלכות הזאת של סיום רגלין וזה מה שמאפשר לנו לתקן אותה. אומנם המפגש איתה יצר קלקול גדול אך ניתן לראות קלקול זה גם כהפרטה של אותו רצון שנוכל לבוא לתקנו לאט לאט ועל זה נדבר בהמשך.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפ"ה – תפ"ו – כו שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בסיעתא דשמיא מתחילים היום חלק ז' בתלמוד עשר הספירות שהוא לימוד על יציאת הנקבה בעולמות שהיא עצם הבריאה בפעם הראשונה. אולם נקבה זו נשברה ואנו לומדים מה קרה בשבירה זו.
2. עולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק מייצג את עצם המלכות שהיא גדלות כלי הקבלה שהיא בחינת מלכות דא"ס שעליה היה צמצום והיא הנקראת הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש.
3. גל' ע"ב ס"ג לא השתמשו במלכות שהיא עצם הבריאה ולכן הם נחשבים רק כאמצעי כאשר המטירה והתכלית הוא הרצון הנמצא למטה מטבור דא"ק, דהיינו פרצוף הב"ן שנקרא גם עולם.
4. עולם הנקודים בגמר תיקון יקרא ס"ג מב' טעמים: א. משום שיש בו ב' דהתלבשות. ב. משום שהכלים ששימשו בעולם הנקודים בקטנות היו מנקודות דס"ג ולא היו לו כלים של התפשטות מיניה וביה שלו עצמו היות והיתה לו עוביות קלושה שהיא בחי"א.
המלכות שבכל העולמות ובכל הספירות דהיינו כל הרצונות שאותם נפגוש מעתה ואילך מחוברים עם המלכות הזאת של סיום רגלין וזה מה שמאפשר לנו לתקן אותה. אומנם המפגש איתה יצר קלקול גדול אך ניתן לראות קלקול זה גם כהפרטה של אותו רצון שנוכל לבוא לתקנו לאט לאט ועל זה נדבר בהמשך.

בס"ד

חלק ז' שיעור 1 עמוד תפה

ח ל ק   ש ב י ע י

עשר הספירות דז' מלכין קדמאין דמיתו

* א) דע, כי אלו המלכים, שרשם הוא, שם ב"ן הראשון, שיצא מן הארת העינים של א"ק הנקרא עולם הנקודים. וכל בחינת המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו. כי יש מלכות באריך ובאו"א ובזו"ן, וכולם נתבררו ע"י שם מ"ה שיצא ממצחא דא"ק, שהוא בחינת הזכר. וכבר ידעת כי אין לך ספירה דלא אתכלילת מי"ס, וא"כ בכל ספירה וספירה שבכל העולמות מוכרח שיש בה בחינת מלכות הנעשית ממלכים הנ"ל.

* מבוא שערים שער ו' ח"ב פ"א.

אור פנימי

א) המלכים שרשם הוא, שם ב"ן הראשון: כלומר, שבעולם התיקון הם בחינת שם הויה במילוי ההין שבגימטריא ב"ן. ואע"פ שממקורם הם בחינת הוי"ה דס"ג, דהיינו נקודות דס"ג, כמ"ש הרב בעץ חיים שער י' סוף פרק ג', עש"ה. שלעתיד לבא כשיתוקנו כל אלו מלכים לגמרי יוחזר שם ס"ג לקדמותו ויתבטל שם מ"ה, שזה ענין חזרת העולם לתהו ובהו, ואז לא יהיה רק ב' אורות של ע"ב וס"ג, עכ"ל. ועכ"ז בעולם התיקון ירדו הנקודות דס"ג ונעשו שם ב"ן, שפירושו נוקבא דשם מ"ה וטפלה אליו, וכל מה שיש לה היא מקבלת מהזכר שהוא הוי"ה דמ"ה. ולכן אנו מכנים תמיד את ז"ת דנקודים בשם ב"ן, אע"פ שהם נקודות דס"ג. 

והנה באמת נבחן הפרצוף שיצא על ידי הזווג במסך דבחי"א המכונה אור העינים, שהוא הוי"ה דמ"ה שפירושו ע"ס בקומת ז"א, אלא שנקרא בשם הוי"ה דס"ג מב' טעמים: א', משום שיש שם אור הזכר שיצא על בחי"ב דהתלבשות, הנקרא ישסו"ת, כנ"ל דף ת"ד באו"פ ד"ה והועילה. ע"ש. וקומת ישסו"ת נקרא הוי"ה דס"ג. וטעם ב', משום הכלים דנקודים, שהם בחינות נקודות דס"ג דא"ק, דהיינו ט"ת דס"ג שירדו למטה מטבור דא"ק, שהאור נסתלק מהם והכלים האלו עברו להע"ס דעולם הנקודים, כמ"ש דף תכ"ח באו"פ ד"ה וצריך. וע"כ נקראים בשם נקודות דס"ג. 

המלכות שיש בכל העולמות מזה השם ב"ן נעשו: כי ע"י עלית ה' תתאה שהיא המלכות, למקום העינים שהוא חכמה, נתערבה ונתחברה המלכות בכל ספירה וספירה מהע"ס. ומשם ואילך נמצאת מלכות הזו המחוברת עם ה"ר, כלולה בכל ספירה ובכל פרצוף. כמ"ש באו"פ דף תכ"ח ד"ה יוד נקודות.

סיכום: התחלנו את חלק ז' בו לומדים על שבירת הכלים ובה עניין גדול. אנחנו יודעים שכאשר היתה בחירה ביתר דביקות, שזו תכלית קיומנו, של כל הבריאה, בזה בחרה, וזה צריך לצאת מהכח לפועל.

היות ובחרה ביתר דביקות, אז יצא פרצוף שנקרא א"ק, או פרצוף גלגלתא, שהוא בא ליישם את הבחינה הזו של לקבל בע"מ להשפיע. 

עשה זיווג דהכאה וקיבל חלק מהאור בע"מ להשפיע, אבל חלק לא קיבל. אותו חלק שלא קיבל, נקרא או"מ, שבטש בטבור וגרם לו להסתלק. אז נוצר מצב שבראש תמיד מאיר אבל בגוף כבר לא מאיר האור אז יצאו עוד שני פרצופים שהם כנגד ע"ב וס"ג, ובאו והאירו את מה שהסתלק מגלגלתא. אז גם בהם האיר האור, אבל יש לנו בעיה רצינית – כל המקום הזה של גלגלתא ע"ב ס"ג הוא כנגד צד המאציל, דהיינו ט"ר. אבל המלכות שעליה היה צמצום, שהיא הנק' האמצעי שבאמצע ממש, היא עצם המלכות, עצם הבריאה, ולא רק ההתכללות, עליה לא קיבלנו אור. אם לא קיבלנו אור ז"א שזה רק סימן שלא תיקנו את הכלים. הרי שכשעושים צמצום ומסלקים את האור, זה היה כדי לתקן כלים, לפני שמקבל את האור שוב. ז"א אין בעיה שלא קיבלנו את האור. יש בעיה שלא תיקנו כלים. עד שלא מקבל את האור ומרגיש אושר מוחלט ומושלם, אז מבין שלא נעשתה עבודת תיקון הכלים. זו הבעיה. עכשיו בא לצאת עולם הנקודים, שנקרא מ"ה וב"ן יוצא כאן (ציור). מ"ה וב"ן זה הם עצם הבריאה. גלגלתא ע"ב ס"ג הם רק סוג של הכנה לטובת הבריאה. החשיבות היא שמתארים לנו את התכלית אליה צריך להגיע. יצא מ"ה וב"ן שזה עולם הנקודים בתחילה בקטנות, כי יצא אגב נקודות דס"ג, שיצאו מתחת לטבור. הן באות ומלבישות על מ"ה וב"ן הפנימיים של גלגלתא כי גלגלתא עצמו מתחלק, לגלגלתא של גלגלתא, עד החזה נקרא ע"ב, ומחזה עד טבור נקרא ס"ג, ולמטה נקרא מ"ה וב"ן שהם כל הלמטה מטבור של גלגלתא, שעליו צריך להלביש פרצופים כדי לגלות את המ"ה וב"ן. אז הראשון שיוצא כחלק מפרצוף נקרא נקודות דס"ג, שהוא מלביש על מ"ה וב"ן. פרצוף מ"ה וב"ן יוצא ת"כ הסתלקות ס"ג כשורש, כרשימות שהוא מעלה ומוציא בעקבותיו את עולם הנקודים. 

עולם הנקודים, או פרצוף מ"ה שנקרא גם ב"ן הראשון, הוא יוצא דווקא במ"ה וב"ן ויוצא כך שיוצא כתר, או"א וז"ת דנקודים, ולמטה יוצא חושך (ציור) – חלל, עד מקום הפרסא.  

יוצא שעולם הנקודים יצא כדי לתקן את כל המקום אבל בעצם יוצא רק עד הפרסא. אח"כ יוצא בגדלות, פנים בפנים, ושבירה. 

את כל מה שיצא בגדלות ושבירה רוצים ללמוד, כי הרי כל מה שיוצא בעולם הנקודים הוא עיקר הבריאה. ועיקר הבריאה, יוצאת פעם ראשונה בח' הנקבה ונשברה. היא באה לבטא את נקודות דס"ג, אז אומר, קודם כל זו הנקבה הראשונה שיצאה, נקראת ב"ן כי היא הנקבה. והיא לעתיד לבוא תיקרא ס"ג, כי כל מה שיצא לנו בכתר ואו"א יצאו על ב' א', וב' התלבשות יש לה הכח לחבר אותי לעליון. זה החפץ חסד, התיקון שדרכו עושים, ולכן כל מה שיצא בעולם הנקודים נקרא גם ס"ג. לכן עוד לא יכול לבטא אותו כי היתה שבירה, אז לעתיד, כשיהיה הכל מתוקן יקרא ס"ג. סיבה נוספת שנקרא ס"ג – כי כאשר יצאו ז"ת דנקודים והיה רק ב' א' במדרגה אז לא היה לו אפשרות להתפשט מיני וביי, אז לא היו כלים לאו"א, אז לקחו כלים מנק' דס"ג, והכלים האלה שמשו בז"ת דנקודים. אז שימשו כלים של ב' א', אז הכלים הם כמו של ס"ג, כי אין כלים עצמאיים. אמנם יצא ד' ג', אבל הם רק בהתכללות, לא עצם המדרגה של עולם הנקודים יצא על ב' א', ומה שיצא אח"כ באצילות, זה שורש שהתכלל עם א'. יוצא שכל המדרגה שיצאה בעולם הנקודים, היא בעצם אנחנו. היא העולם. כל מה שיש למעלה, זה רק צורת מחשבה, צורת השקפה, אבל מה שקורה במציאות שלנו, כולל המחשבה וכל מה שיש, זה בעולם הנקודים. לכן, המלכות שבכל העולמות, בכל המקומות, יצאה בעולם הנקודים, וקרה שמלכות שעלתה לבינה בנקודות דס"ג, שיצרה שסיום רגלין עלתה למעלה, סיום רגלין זה מלכות שמבטאה את המדרגה. אז המלכות הזו מבטאה את כל הע"ס דסיום, ואם כך היא אומרת 'אני המלכות המבטאה את גדלות כלי הקבלה'. בגלל שמלכות עלתה לבינה, של כל ספירה וספירה, ז"א שיצרה לה את הרצון. שכל הרצונות בכל המקומות הם רצונות של גדלות כלי הקבלה. של עצם הבריאה. יוצא שכל רצון שאנחנו פוגשים במציאות, יש לו התכללות מהרצון של המלכות. לפני כן בגלגלתא ע"ב ס"ג לא היה ולא השתמשו ברצון הזה. עכשיו משתמשים בו. נראה בהמשך שמשתמשים בו בהתכללות, ופה באו והשתמשו בעצם הרצון, ולא הצליחו והוא נשבר.

כל מה שאנחנו נלמד, זה שכל הרצון שנשבר, באים לתקן אותו, ובשל כך, גם פה וגם בצורת המחשבה שגרמה לשבירה, אז הולכים לתקן. בשלב א' הולכים לתקן את המחשבה, שתהיה כזו שכ"כ מאורגנת ומסודרת שלא תגרום לשבירה. שתמיד אפשר לחזור אליה. שיש אנך מסודר. ובהמשך נלמד כל מה שקרה בעולם השבירה. נראה מה השלילה שקרתה, וכל זה נלמד פה, בחלק ז'. 

לומדים מה קרה בעולם הנקודים, עד שהגענו לשבירה, ומה קרה כתוצאה מהשבירה. זה מאוד מעניין. כי זה ממש מתאר את כל התבניות מחשבה, הפרדיגמות השליליות שיש לנו, שנובעות מכאן. ואת כל מה שצריכים לתקן זה בגלל המקום הזה. זו החשיבות הגדולה, ללמוד ביסודיות את חלק זה כי כל מה שנלמד אח"כ, כל החלקים, כל התורה כולה, בנויה על תיקון מה שנשבר פה. כולל חטא עץ הדעת, עולם אצילות, מועדים וחגים, שבתות, מלחמה בין מדינות, השלום, המלחמות שישנן עם העולם הערבי, כולל ביהמ"ק. הכל כלול ממה שקורה בעולם הנקודים. 

לכן, זה צריך ללמוד היטב. זה מה שנלמד בע"ה. 

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפ"ה – תפ"ו – כו שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בסיעתא דשמיא מתחילים היום חלק ז' בתלמוד עשר הספירות שהוא לימוד על יציאת הנקבה בעולמות שהיא עצם הבריאה בפעם הראשונה. אולם נקבה זו נשברה ואנו לומדים מה קרה בשבירה זו.
2. עולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק מייצג את עצם המלכות שהיא גדלות כלי הקבלה שהיא בחינת מלכות דא"ס שעליה היה צמצום והיא הנקראת הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש.
3. גל' ע"ב ס"ג לא השתמשו במלכות שהיא עצם הבריאה ולכן הם נחשבים רק כאמצעי כאשר המטירה והתכלית הוא הרצון הנמצא למטה מטבור דא"ק, דהיינו פרצוף הב"ן שנקרא גם עולם.
4. עולם הנקודים בגמר תיקון יקרא ס"ג מב' טעמים: א. משום שיש בו ב' דהתלבשות. ב. משום שהכלים ששימשו בעולם הנקודים בקטנות היו מנקודות דס"ג ולא היו לו כלים של התפשטות מיניה וביה שלו עצמו היות והיתה לו עוביות קלושה שהיא בחי"א.
המלכות שבכל העולמות ובכל הספירות דהיינו כל הרצונות שאותם נפגוש מעתה ואילך מחוברים עם המלכות הזאת של סיום רגלין וזה מה שמאפשר לנו לתקן אותה. אומנם המפגש איתה יצר קלקול גדול אך ניתן לראות קלקול זה גם כהפרטה של אותו רצון שנוכל לבוא לתקנו לאט לאט ועל זה נדבר בהמשך.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 1 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תפ"ה – תפ"ו – כו שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בסיעתא דשמיא מתחילים היום חלק ז' בתלמוד עשר הספירות שהוא לימוד על יציאת הנקבה בעולמות שהיא עצם הבריאה בפעם הראשונה. אולם נקבה זו נשברה ואנו לומדים מה קרה בשבירה זו.
2. עולם הנקודים שיצא למטה מטבור דא"ק מייצג את עצם המלכות שהיא גדלות כלי הקבלה שהיא בחינת מלכות דא"ס שעליה היה צמצום והיא הנקראת הנקודה האמצעית אשר באמצע ממש.
3. גל' ע"ב ס"ג לא השתמשו במלכות שהיא עצם הבריאה ולכן הם נחשבים רק כאמצעי כאשר המטירה והתכלית הוא הרצון הנמצא למטה מטבור דא"ק, דהיינו פרצוף הב"ן שנקרא גם עולם.
4. עולם הנקודים בגמר תיקון יקרא ס"ג מב' טעמים: א. משום שיש בו ב' דהתלבשות. ב. משום שהכלים ששימשו בעולם הנקודים בקטנות היו מנקודות דס"ג ולא היו לו כלים של התפשטות מיניה וביה שלו עצמו היות והיתה לו עוביות קלושה שהיא בחי"א.
המלכות שבכל העולמות ובכל הספירות דהיינו כל הרצונות שאותם נפגוש מעתה ואילך מחוברים עם המלכות הזאת של סיום רגלין וזה מה שמאפשר לנו לתקן אותה. אומנם המפגש איתה יצר קלקול גדול אך ניתן לראות קלקול זה גם כהפרטה של אותו רצון שנוכל לבוא לתקנו לאט לאט ועל זה נדבר בהמשך.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 38 עמוד תס

המשך אות ל'. עמוד תנט' טור ב' למטה. 

וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל. 

וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.

לא) והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים.

לב) ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות.

לג) הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה. 

הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש. 

ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.

סיכום: למדנו שישנן שתי פעולות שיצאו לצורך הגדלות דנקודים:

א. גדלות לצורך ראש דנקודים. נקרא הארה ע"י הטבור, דהיינו, שכתר עשה זיווג על ד' ג' ע"י פסיעה ג'. ה"ת ירדה מנקבי עיניים דכתר לראש דכתר ופה דכתר. 

ב. כדי להוציא את גדלות לטובת ז"ת דנקודים. היא התרחשה בעליית רשימות מיסוד דא"ק, נקרא הארה ע"י היסוד, עם ז"ת נקודים עלו לאמא לבקש, ואז אמא עשתה זיווג עם אבא להתפשט למטה. את הארת היסוד נלמד בחלק ז'. רק נדע שדרושה עוד פסיעה כדי שיתפשט עולם הנקודים לגדלות. כדי שזה יקרה צריכים להיות יג' פעולות, למדנו את יג' הפעולות הללו ואת הסיבה שגורמת לכל פעולה. 

הפעולה הראשונה, היא חיבור שהיה בנק' דס"ג, בין נק' ס"ג לנה"י דא"ק. לכן החיבור הזה נמשך מזה שנק' ס"ג הנק' ט"ת כי הטעמים נקרא כתר, והנקודות נקראות ט"ת מתוך התפשטותן למטה מטבור, בשונה מע"ב וס"ג, זה מה שגרם למה שהיה התכללות בין ב' הבח' הללו – חיבור ב' ההין. 

פעולה ב' היא התכללות המסך מהרשימות של ב' פרצופים, אחרי שירד למטה היתה התכללות ב' א' וד' ג', אותה פעולה של ירידה למטה גרמה להתכללות הרשימות ד' ג' עם ב' א'.

פעולה ג' – זיווג שהיה על עביות ה"ר. אחרי שהעלו רשימות לראש, הזיווג היה רק על ה"ר כי תמיד הזיווג הוא תמיד על הדבר החשוב יותר, ואח"כ על הפחות חשוב. היות וב' א' שבאו מס"ג, הן העצם, לכן ד' ג' רק התכללות, לכן יותר חשובות. לכן עשו עליהן את הזיווג ולא על ד' ג'. 

ד' – ירידת המסך למקום הטבור. אחרי שנעשה זיווג בראש, בח' זיווג על בח' השערות. כשהוכרה העביות יורדים למטה לגוף, כמו שקרה בכל לידת פרצוף. ראש שעשינו זיווג על ע"ב הפנימי, שהוכרה העביות שבאה מהטבור, ירד למקומו, למקום שמשם באו הרשימות, ולכן ירד למקום הטבור כי שם המקור.

ה' – ראש א', ז"א אחרי שירדו למקומן, יוצא כדבר ראשון ראש א' ישסו"ת. יוצא ממקום נקבי עיניים. פעם ראשונה שנעשה זיווג מטבור ולמעלה. זה הראש הא'. ה' זה ראש א' נובע מהתכללות המסך בעביות הראש. 

ו' – ראש ב', שנקרא ג"ר דנקודים. נמשך מזה שאח"פ יצאו מראש א' ישסו"ת נגרם שיצא עוד ראש שנקרא כתר דנקודים. 

ז' – יציאתם של בינה לז"א ומלכות מכל המדרגות. כי היה צ"ב במדרגה זה משפיע על כל המדרגות שכל מה שיצא למטה יצא בצ"ב. 

ח' – המקום שנעשה לג' עולמות דפרודא, נובע מעליית ה"ת בנקבי עיניים. גם בראש א' ישסו"ת וגם בנקודות דס"ג, גרם למלכות לעלות למקום הפרסא, לבינה דגוף, ותוציא תשתית ג' עולמות בי"ע. מב' עולים לת"ת יצא עולם הבריאה. מנה"י הנקרא ז"א יצא עולם יצירה, וממלכות יצא עולם העשיה. (פתיחה קיב' והלאה, וגם חלק טז' וחלק ח'). עיקר ההסבר לעולמות בחלק טז'. 

ט' – התחלקות ראש ב', גם הוא עצמו שהוא אח"פ, התחלק לכתר ואו"א. הטעם להתחלקות זו היא כיוון שהוא שמשפיע על עולם הנקודים, מחולק לג"ע ואח"פ, כי יצא על צ"ב ומשם הראש מתחלק. דומה למה שקרה גם בחלוקה הכללית בין טעמים לנקודות ובהמשך בין שערות רישא לשערות דיקנא, ובהמשך בין ראש א' ישסו"ת לראש דנקודים, גם שם יש אותה החלוקה בין כתר ואו"א. 

חלק ו' שיעור 38 עמוד תס

המשך אות ל'. עמוד תנט' טור ב' למטה. 

וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל. 

וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.

לא) והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים.

לב) ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות.

לג) הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה. 

הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש. 

ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.

סיכום: למדנו שישנן שתי פעולות שיצאו לצורך הגדלות דנקודים:

א. גדלות לצורך ראש דנקודים. נקרא הארה ע"י הטבור, דהיינו, שכתר עשה זיווג על ד' ג' ע"י פסיעה ג'. ה"ת ירדה מנקבי עיניים דכתר לראש דכתר ופה דכתר. 

ב. כדי להוציא את גדלות לטובת ז"ת דנקודים. היא התרחשה בעליית רשימות מיסוד דא"ק, נקרא הארה ע"י היסוד, עם ז"ת נקודים עלו לאמא לבקש, ואז אמא עשתה זיווג עם אבא להתפשט למטה. את הארת היסוד נלמד בחלק ז'. רק נדע שדרושה עוד פסיעה כדי שיתפשט עולם הנקודים לגדלות. כדי שזה יקרה צריכים להיות יג' פעולות, למדנו את יג' הפעולות הללו ואת הסיבה שגורמת לכל פעולה. 

הפעולה הראשונה, היא חיבור שהיה בנק' דס"ג, בין נק' ס"ג לנה"י דא"ק. לכן החיבור הזה נמשך מזה שנק' ס"ג הנק' ט"ת כי הטעמים נקרא כתר, והנקודות נקראות ט"ת מתוך התפשטותן למטה מטבור, בשונה מע"ב וס"ג, זה מה שגרם למה שהיה התכללות בין ב' הבח' הללו – חיבור ב' ההין. 

פעולה ב' היא התכללות המסך מהרשימות של ב' פרצופים, אחרי שירד למטה היתה התכללות ב' א' וד' ג', אותה פעולה של ירידה למטה גרמה להתכללות הרשימות ד' ג' עם ב' א'.

פעולה ג' – זיווג שהיה על עביות ה"ר. אחרי שהעלו רשימות לראש, הזיווג היה רק על ה"ר כי תמיד הזיווג הוא תמיד על הדבר החשוב יותר, ואח"כ על הפחות חשוב. היות וב' א' שבאו מס"ג, הן העצם, לכן ד' ג' רק התכללות, לכן יותר חשובות. לכן עשו עליהן את הזיווג ולא על ד' ג'. 

ד' – ירידת המסך למקום הטבור. אחרי שנעשה זיווג בראש, בח' זיווג על בח' השערות. כשהוכרה העביות יורדים למטה לגוף, כמו שקרה בכל לידת פרצוף. ראש שעשינו זיווג על ע"ב הפנימי, שהוכרה העביות שבאה מהטבור, ירד למקומו, למקום שמשם באו הרשימות, ולכן ירד למקום הטבור כי שם המקור.

ה' – ראש א', ז"א אחרי שירדו למקומן, יוצא כדבר ראשון ראש א' ישסו"ת. יוצא ממקום נקבי עיניים. פעם ראשונה שנעשה זיווג מטבור ולמעלה. זה הראש הא'. ה' זה ראש א' נובע מהתכללות המסך בעביות הראש. 

ו' – ראש ב', שנקרא ג"ר דנקודים. נמשך מזה שאח"פ יצאו מראש א' ישסו"ת נגרם שיצא עוד ראש שנקרא כתר דנקודים. 

ז' – יציאתם של בינה לז"א ומלכות מכל המדרגות. כי היה צ"ב במדרגה זה משפיע על כל המדרגות שכל מה שיצא למטה יצא בצ"ב. 

ח' – המקום שנעשה לג' עולמות דפרודא, נובע מעליית ה"ת בנקבי עיניים. גם בראש א' ישסו"ת וגם בנקודות דס"ג, גרם למלכות לעלות למקום הפרסא, לבינה דגוף, ותוציא תשתית ג' עולמות בי"ע. מב' עולים לת"ת יצא עולם הבריאה. מנה"י הנקרא ז"א יצא עולם יצירה, וממלכות יצא עולם העשיה. (פתיחה קיב' והלאה, וגם חלק טז' וחלק ח'). עיקר ההסבר לעולמות בחלק טז'. 

ט' – התחלקות ראש ב', גם הוא עצמו שהוא אח"פ, התחלק לכתר ואו"א. הטעם להתחלקות זו היא כיוון שהוא שמשפיע על עולם הנקודים, מחולק לג"ע ואח"פ, כי יצא על צ"ב ומשם הראש מתחלק. דומה למה שקרה גם בחלוקה הכללית בין טעמים לנקודות ובהמשך בין שערות רישא לשערות דיקנא, ובהמשך בין ראש א' ישסו"ת לראש דנקודים, גם שם יש אותה החלוקה בין כתר ואו"א. 

חלק ו' שיעור 38 עמוד תס

המשך אות ל'. עמוד תנט' טור ב' למטה. 

וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל. 

וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.

לא) והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים.

לב) ועתה נבאר את הקשר של סבה ומסובב שבהם. הא', שהוא החיבור דב' ההין. נמשכת, מהארת הט"ת דס"ג שהם בחי"ב וה"ר, לתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, שהם בחי"ד וה"ת. הב' שהוא התכללות המסך מהרשימות דב' הפרצופים: הס"ג, ונה"י דא"ק הפנימי נמשכת ג"כ מהארת הס"ג להכלים דא"ק הפנימי. הג', הזווג שהיה רק על העביות דה"ר. נמשכת, משום שהרשימו דס"ג הוא העיקר, וה"ת דנה"י דא"ק היא טפילה לה, שנתחברה להס"ג בדרך הארתו להנה"י, כנ"ל. הד' הוא ירידת המסך למקום הטבור. נמשכת, מכח הה"ת הכלולה במסך הזה, וחיבורם של ההין מתחיל מהטבור דא"ק ולמטה, מחמת התפשטות אור הס"ג לשם, כנ"ל, ולא מטבור ולמעלה. הה' הוא, ראש הא'. נמשכת, מהתכללות המסך בעביות של ראש, וע"כ גם בירידתו למטה מוציא מתחלה בחינת הממטה למעלה, שזה דומה לכל הפרצופים. הו' הוא, ראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. נמשכת, מן האח"פ שיצאו מראש הא'. הז' הוא יציאתם של הבינה וז"א ומלכות מכל המדרגות נמשכת, מכח ה"ת שנתחברה בה"ר, וקבלה ה"ר לצורת ה' תתאה, ונעשה הזווג בנקבי העינים, ויצאו הבינה וזו"ן לחוץ מהראש, ועד"ז מכל המדרגות.

לג) הח' הוא המקום שנעשה לג' עלמין בי"ע דפרודא. וקו הא"ס שנפסק בהבינה דנה"י דא"ק. נמשכת ג"כ מעלית ה"ת בנקבי העינים, כי הבינה וז"א ומלכות דנה"י, יצאו למטה מן נקודת הצמצום, שהיא נתעלה עתה ממעלה להבינה דנה"י. והבינה הזו נעשה לעולם הבריאה והז"א לעולם היצירה, והמלכות לעולם העשיה. 

הט'. הוא התחלקות ראש הב' לה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. נמשכת מהתחלקות פרצוף הס"ג על טעמים ונקודות, הנק' ע"ב וס"ג (עיין לעיל דף תנ"ז אות כ"ה ד"ה פעולה הב'). ולפיכך המסך שעלה משם להראש דס"ג, הוציא שם ב' בחי' ראש: א' מבחינת הטעמים וע"ב, שממנו נמשך פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, המתחיל (נ"ב הגהה מכת"י רבינו זצ"ל צ"ע בזה). מפה דס"ג, ומסתיים ממעלה לטבור. וראש ב', מבחינת הנקודות וס"ג דס"ג, שממנו נמשך פרצוף התחתון דמ"ה וב"ן, המתחיל מהטבור ולמטה דא"ק, שהם הע"ס דנקודים. (כנ"ל אות כ"ד וכ"ה כאן). וראש הא' הוא מבחי' ה"ת בהעינים. שענפיו הם שערות רישא. וראש הב' הוא מבחי' יה"ו באח"פ, שענפיו הם שערות דיקנא. (כנ"ל דף שצ"א ד"ה שערות. ודף ת"ח ד"ה ולפיכך). ונתבאר שם, שאע"פ שראש הב' הוא אח"פ דראש הא' מ"מ בערך עצמו הוא ראש שלם. והטעם, כי המסך ירד לבחינת נקבי עינים שלו, ועשה הזווג עם אור העליון על העביות דבחינות הנקודות שבו, והוציא ע"ס ממטה למעלה. כי בכל מקום שנתחדש צורת עביות בהמסך, נעשה בו זווג חדש, כנודע. ומטעם זה נבחן בראש הב' ג' בחינות: הא' שהוא בינה וז"א ומלכות שיצאו מראש הא'. הב', שהוא בחי' ראש גמור, דהיינו שנעשה זווג חדש על בחינת הנקודות שבו, הכלולים מה"ת. הג', שמתחלק בהכרח על גו"ע ואח"פ, שהרי הזווג החדש שנעשה בו לא נעשה אלא בנקבי העינים, דהיינו בבחי"א, ונבחן גם בו שה"ת בהעינים ויה"ו באח"פ, והאח"פ יצאו מהראש. 

ונודע, שכל הזווגים שהמסך נכלל מהם בהראש דעליון, הוא מגלה אותם, בכל תכונתם, אחר שיורד למקומו בגוף דעליון. ולפיכך גם למטה נגלה אותם ב' הראשים: ראש הא' מטבור ולמעלה, הנקרא ישסו"ת, ונבחן לטעמים וע"ב. וראש הב' מטבור ולמטה, שבהם יש גם כן אותם ג' בחינות הנ"ל. שהם ראש גמור כלפי עצמו. ואח"פ מבחינת ראש הא', ובחינת התחלקות ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, שהאח"פ האלו יוצאים לחוץ מראש הב' הזה.

סיכום: למדנו שישנן שתי פעולות שיצאו לצורך הגדלות דנקודים:

א. גדלות לצורך ראש דנקודים. נקרא הארה ע"י הטבור, דהיינו, שכתר עשה זיווג על ד' ג' ע"י פסיעה ג'. ה"ת ירדה מנקבי עיניים דכתר לראש דכתר ופה דכתר. 

ב. כדי להוציא את גדלות לטובת ז"ת דנקודים. היא התרחשה בעליית רשימות מיסוד דא"ק, נקרא הארה ע"י היסוד, עם ז"ת נקודים עלו לאמא לבקש, ואז אמא עשתה זיווג עם אבא להתפשט למטה. את הארת היסוד נלמד בחלק ז'. רק נדע שדרושה עוד פסיעה כדי שיתפשט עולם הנקודים לגדלות. כדי שזה יקרה צריכים להיות יג' פעולות, למדנו את יג' הפעולות הללו ואת הסיבה שגורמת לכל פעולה. 

הפעולה הראשונה, היא חיבור שהיה בנק' דס"ג, בין נק' ס"ג לנה"י דא"ק. לכן החיבור הזה נמשך מזה שנק' ס"ג הנק' ט"ת כי הטעמים נקרא כתר, והנקודות נקראות ט"ת מתוך התפשטותן למטה מטבור, בשונה מע"ב וס"ג, זה מה שגרם למה שהיה התכללות בין ב' הבח' הללו – חיבור ב' ההין. 

פעולה ב' היא התכללות המסך מהרשימות של ב' פרצופים, אחרי שירד למטה היתה התכללות ב' א' וד' ג', אותה פעולה של ירידה למטה גרמה להתכללות הרשימות ד' ג' עם ב' א'.

פעולה ג' – זיווג שהיה על עביות ה"ר. אחרי שהעלו רשימות לראש, הזיווג היה רק על ה"ר כי תמיד הזיווג הוא תמיד על הדבר החשוב יותר, ואח"כ על הפחות חשוב. היות וב' א' שבאו מס"ג, הן העצם, לכן ד' ג' רק התכללות, לכן יותר חשובות. לכן עשו עליהן את הזיווג ולא על ד' ג'. 

ד' – ירידת המסך למקום הטבור. אחרי שנעשה זיווג בראש, בח' זיווג על בח' השערות. כשהוכרה העביות יורדים למטה לגוף, כמו שקרה בכל לידת פרצוף. ראש שעשינו זיווג על ע"ב הפנימי, שהוכרה העביות שבאה מהטבור, ירד למקומו, למקום שמשם באו הרשימות, ולכן ירד למקום הטבור כי שם המקור.

ה' – ראש א', ז"א אחרי שירדו למקומן, יוצא כדבר ראשון ראש א' ישסו"ת. יוצא ממקום נקבי עיניים. פעם ראשונה שנעשה זיווג מטבור ולמעלה. זה הראש הא'. ה' זה ראש א' נובע מהתכללות המסך בעביות הראש. 

ו' – ראש ב', שנקרא ג"ר דנקודים. נמשך מזה שאח"פ יצאו מראש א' ישסו"ת נגרם שיצא עוד ראש שנקרא כתר דנקודים. 

ז' – יציאתם של בינה לז"א ומלכות מכל המדרגות. כי היה צ"ב במדרגה זה משפיע על כל המדרגות שכל מה שיצא למטה יצא בצ"ב. 

ח' – המקום שנעשה לג' עולמות דפרודא, נובע מעליית ה"ת בנקבי עיניים. גם בראש א' ישסו"ת וגם בנקודות דס"ג, גרם למלכות לעלות למקום הפרסא, לבינה דגוף, ותוציא תשתית ג' עולמות בי"ע. מב' עולים לת"ת יצא עולם הבריאה. מנה"י הנקרא ז"א יצא עולם יצירה, וממלכות יצא עולם העשיה. (פתיחה קיב' והלאה, וגם חלק טז' וחלק ח'). עיקר ההסבר לעולמות בחלק טז'. 

ט' – התחלקות ראש ב', גם הוא עצמו שהוא אח"פ, התחלק לכתר ואו"א. הטעם להתחלקות זו היא כיוון שהוא שמשפיע על עולם הנקודים, מחולק לג"ע ואח"פ, כי יצא על צ"ב ומשם הראש מתחלק. דומה למה שקרה גם בחלוקה הכללית בין טעמים לנקודות ובהמשך בין שערות רישא לשערות דיקנא, ובהמשך בין ראש א' ישסו"ת לראש דנקודים, גם שם יש אותה החלוקה בין כתר ואו"א. 

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 37 עמוד תנז

כז) אמנם יש הפרש גדול מהצמצום שבכאן להצמצום א', כי שם היה הצמצום שעל הבחי"ד בהחלט, שאינו עשוי להשתנות לעולם. אבל הצמצום ב' שבכאן אינו בהחלט כל כך, והוא עשוי להשתנות ע"י זווג עליון, וע"כ מכאן ואילך נוהג ב' מצבים בכל פרצוף, שהם: מצב הקטנות ומצב של הגדלות. ולפיכך נתקנו כאן ב' ראשים ראש הא', שבו ב' ההין מחוברות זו בזו בקביעות שאינן עשויות להתפרד לעולם. ואחריו נתקן ראש ב' שבו אין חיבורן קבוע, אלא בעולה ויורד. וביניהם הופרס פרסא. ובזמן של קטנות נמצאים ההין מחוברין בנקבי העינים דראש הב', מכח שליטת ראש העליון, ואז נמצא התחתון בבחינת חסר ראש. ובזמן הגדלות שהוא בכח הארת הע"ב, נמצאת הפרסא מעלמת על ראש הא' ואין שליטתו ניכרת, ואז יורדת הה"ת ממקום עינים דראש הב', למתחת הפה דראש הב' ואן שבים ג' הספירות אח"פ אל הראש, והתחתון קונה בחינת ראש וג"ר.

כח) וצריכים לידע, שדבר קטנות וגדלות נוהג רק בפרצופי מ"ה וב"ן שבכל המדרגות, אשר הה"ת כבר נמצאת בנקבי העינים של הראש שלהם. והם בחינת הגוף של הראש הזה. ובזה תבין אשר הע"ס דנקודים נחשבים למ"ה וב"ן הא', אשר בהעולמות, ואע"פ שחצי פרצוף העליון דמ"ה וב"ן, שהוא מלביש מפה ולמטה דס"ג עד הטבור של הפרצוף גלגלתא דא"ק, הוא ג"כ יצא מנקבי העינים דראש הס"ג, עכ"ז כיון שהה"ת אינה מחוברת בה"ר אשר בו, אינו נחשב עוד לבחינת מ"ה וב"ן, כי המסך שבו כלול הה"ת, בעת שיצא מנקבי העינים דראש ס"ג, ירד לבחינה שכנגדו שהוא הטבור, ששם מקום הה"ת, ולא למעלה מטבור. ולפיכך רק הע"ס דנקודים נחשבים למ"ה וב"ן, ורק בהם נוהג ענין הגדלות והקטנות האמור. 

ולא עוד אלא אפילו הג"ר דנקודים אינם נחשבים למ"ה וב"ן ממש, משום שה"ת נשארת בנקבי העינים דראש הב' שהם הג"ר דנקודים, ויה"ו בלי שום גילוי דה"ת ירדו באח"פ דראש הב', הזה, שהם החו"ב שבו. באופן שה"ת נמצאת רק בכתר דג"ר דנקודים, שהוא הגלגלתא ועינים דראש הזה, אבל בחו"ב דג"ר אלו, אין שם רק בחינת ה"ר לבד, ולפיכך, גם הם אינם נחשבים למ"ה וב"ן ממש. ועכ"ז נוהג בהם ענין הגדלות והקטנות, משום שה"ת נמצאת בהם עכ"פ, בסוד חולם שממעל לאותיות יה"ו שלהם. דהיינו בהכתר, כמבואר. 

ומ"ה וב"ן האמיתיים הם הז"ס תחתונות דנקודים, שהם הגוף האמיתי דנקודים. המקבלים מהג"ר דנקודים. והם השורש הראשון של מ"ה וב"ן, אשר בהעולמות מכאן ואילך, אמנם בחינת המ"ה לא נתקיים בהם, כמ"ש בחלק ז', שבהם נעשו שבירת הכלים, ומה שנשאר ממנו הוא רק בחינת הב"ן. ולכן מכונים המ"ה וב"ן אלו בדברי הרב, בשם ב"ן לבד.

כט) והנה ד' פסיעות עשתה הה"ת, מעת שנתחברה בה"ר ובאה בנקבי העינים דראש הס"ג, עד ביאתה למקומה שהוא להגוף דנקודים, הנק' ז"ת של הנקודים. פסיעה א', מנקבי העינים דראש הס"ג אל מקום הטבור דגוף דא"ק הפנימי, שהוא נקבי העינים דראש הא' הנקרא ישסו"ת, ששם נתחברה בקביעות עם הה' ראשונה, ונעשתה לשורש קבוע לפרצוף מ"ה וב"ן בבחינת הקטנות שבו, כנ"ל. פסיעה ב' לנקבי העינים דראש הב', ששם נוהג תיקון הפרסא, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, נפרדת הה"ת ממקום נקבי העינים ויורדת למקום הפה דראש הזה. 

פסיעה ג' הוא ירידת ה"ת מנקבי העינים למתחת הפה, כנ"ל. הנק' התלבשות נה"י דכתר לבחינת מוחין וג"ר בחכמה ובינה דנקודים. כי ע"י ירידת הה"ת למתחת היה"ו חוזרים לבחינת ראש, ומה שהיו מקודם רק חג"ת נעשו עתה לחב"ד. והם מלבישים על ג' פרקין עלאין דנה"י דא"ק: החכמה על פרק עליון דנצח, הבינה על פרק עליון דהוד, הדעת על פרק עליון דיסוד. פסיעה ד' הוא מיסוד דא"ק, לדעת דחו"ב. בסוד נקודה שבתוך האותיות דיה"ו. ואז מזדווגים או"א על מ"ן המשותף מו' ונקודה, ומולידים את המ"ה וב"ן למקומם.

ל) והנה נתבארו עקרי הפעולות, שנוספו כאן לאצילות מ"ה וב"ן. ונבארם בקיצור לפי הסדר. 

כי מסבת התפשטות ט"ת דס"ג למטה מטבור דא"ק הפנימי, שהאירו להכלים דנה"י דא"ק הפנימי:  נדבקו ונתחברו ב' ההין יחד, כי אור הס"ג הוא בחי' ה"ר, ונה"י דא"ק הפנימי הוא ה"ת. וע"כ כשחזר ענין הזדככות המסך גם על פרצוף ס"ג, נמצא המסך כלול כאן מב' פרצופים: מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא, שהעלה אותם יחד לראש הס"ג, לנקבי העינים, דהיינו לבחי"א משם. ומתוך שה"ת שבמסך איננה במקומה, אלא שנכללה ונתיחדה בתוך ה"ר, כלומר, שה"ר קבלה ונעשה לבחינת ה"ת, ע"כ לא נעשה הזווג כי אם על ה"ר לבד. ונעשה שמה ב' זווגים א' לזכר, וא' לנקבה, כנודע, אמנם עיקר הזווג נעשה בבחינת הנקבה, שהיא בחי"א להיותה שלמה גם מבחי' המשכה, שממנה התפשטות לכלים. וכשהוכר העביות דגוף שבהמסך, יצא מהראש דס"ג וירד להבחינה שכנגדו בגוף, שהוא הטבור דא"ק הפנימי, כי שם מתחיל מקום הה"ת הכלולה בהמסך. ושם נזדווג עם אור העליון, ויצאו מהטבור ולמעלה הע"ס דראש הא' הנק' ישסו"ת, אשר הבינה וז"א ומלכות של ראש הזה, כבר עומדים למטה מטבור, משום שהה"ת עומדת בחכמה שלו, שהוא ג"כ מקום הטבור, ונמצאים הספירות שלמטה מחכמה מהטבור ולמטה. והם הג"ר דנקודים, דהיינו עיקר הראש של הנקודים, כי הראש הא' אינו כלל בבחינת הנקודים, משום שה"ת שבהמסך נמצאת למטה ממנו, ואין העביות פועלת כלום ממטה למעלה, וע"כ נחשב לעקודים דס"ג. וע"כ נשארו הג"ר של הנקודים, לבחינת הראש של הנקודים, ומכונים ראש הב'. 

והנה בראש הב' הזה יש בו ג"כ ע"ס, הנחלקים ע"פ הג"ר: שגו"ע נכללים בהכתר, ואח"פ הם בחכמה ובינה, וה"ת נמצאת בהכתר שהוא בחי' ראש הב', והחכמה ובינה שהם אח"פ יצאו לחוץ מהראש הב' לבחינת חג"ת דהיינו בחינת גוף. ונבחן בהם, אשר ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, כלומר, שהה"ת אינה מאירה כלום באח"פ אלו שהם חכמה ובינה. אלא הם בחינת ה"ר בלבד. ועל ראש הב' הזה יש תיקון הפרסא, שבו ב' תיקונים: הא' הוא שב' ההין הכלולים בו הם באלכסונא, כלומר שיתכן שם לעתים שתהיה שם בקיעת הפרסא, שאז נפרדו ההין זו מזו, וה"ת יורדת משם למטה מהמלכות דראש הזה בסוד קמץ שמתחת להאותיות יה"ו. והב' הוא להעלים ולהסתיר בעת ההיא את כח הה"ת, העומדת בנקבי העינים של ראש הא' בחיבור אמיץ עם הה"ר. כי זולת ההעלמה הזו, לא היה אפשרות להה"ת דראש הב' לרדת למתחת האותיות.

וכאן נעשה השורש למצב הקטנות של הפרצופים, כלומר, שתתכן בו עליה וגדלות, אבל לא תתכן לעולם, שיתמעט גם מקומת הקטנות שהיה בו, ושמירה זו נמשכת מכח ה"ת שבנקבי העינים דראש הא', הקשורה שם בקשר אמיץ עם הה"ר. ומצב הגדלות נמשך מה"ת שבנקבי העינים דראש הב', כנ"ל. 

וכדי להוליד הגדלות דנקודים, היו שתי פעולות: הא' לצורך הראש של הנקודים, שע"י הזווג דע"ב ס"ג, ירדה הה"ת שבעינים שעמדה בהכתר ממעל לחו"ב שהם יה"ו ובאה למטה מאותיות יה"ו אלו, שבזה שבו החו"ב לראש הב', והיה"ו שהיו חג"ת עלו ונעשו לחב"ד. וזה נקרא התלבשות נה"י דכתר בחכמה ובינה. ופעולה ב' היתה לצורך הז"ת שהם הגוף דנקודים האמיתי. כי היסוד דא"ק האיר לתוך החו"ב דנקודים, את נקודת ה"ת בתוך האותיות, בסוד מלאפום: נקודה בהו' שנעשו למ"ן בחו"ב ונזדווגו עליהם, והולידו את הז"ת דנקודים. וזה יתבאר בחלק הבא בע"ה.

סיכום: למדנו על היחס בין צ"א לצ"ב. למדנו על ד' פסיעות של ה"ת.

בנושא הראשון הזכרנו את צ"א ואמרנו שהוא לא משתנה לעולם. ז"א שלא יהיה שינוי במדרגה הזו והוא ישאר קבוע. צ"א אומר שהבחירה ביתר דביקות לא תשתנה ותמיד נצטרך לעשות זיווג דהכאה ולבנות כלים דהשפעה. תמיד יהיה המעבר הזה, ולא מצב שבו אני פאסיבי והאור יגיע אלי. תמיד, כדי שהאור יגיע צריך לעשות זיווג דהכאה ואז לקבל את האור. זה נושא חשוב בעל השקפות מרובות, אחת מהן היא להפסיק לקוות שהעבודה הרוחנית תיגמר ותיגמר היראה, ותהיה אהבה בלי יראה. אין מצב כזה. היראה היא התנועה שאדם צריך לעשות מצד עצמו כדי לקבל. זה נקרא שצ"א לא מתבטל.

לעומתו צ"ב כן מתבטל. צ"ב זה שמלכות עלתה לבינה, ואמרה שגם לקבל בע"מ להשפיע היא לא רוצה. רוצה רק להשפיע בע"מ להשפיע. זה לעתיד לבוא יתבטל, ואפשר יהיה לקבל גם בע"מ להשפיע. ז"א שמה שצ"ב הוציא את הז"ת דבינה ואת הז"א מחוץ לאפשרות לקבל אור אפילו בע"מ להשפיע, זה יתבטל ולא ישאר לעולם. 

לכן במצב הזה, כמו בכלל שצ"ב מתבטל, אז באופן פרטי, בתוך הפרצופים יש מציאות של קטנות וגדלות. כי כמו שבגדלות יש התבטלות של צ"ב, בכללי, אז גם באופן פרטי, לכל מדרגה יש כמו קטנות שזה צ"ב וגדלות שמבטלת את צ"ב. 

לכן יש מצב של קטנות וגדלות, אבל פה אומר לנו דבר חשוב, שכשיצא צ"ב יצא בהתחלה בראש א' ישסו"ת ששומר על צ"ב שלא יתבטל, ורק כתר ואו"א שיצאו על האח"פ של הראש הכללי, אז בכתר הוא כן בעולה ויורד. כן יכול לבטל ולא לבטל את צ"ב. זה קורה, ובכלל הקטנות, והמציאות בעולמות היתה שתהיה התכללות של ב' א' עם ד' ג', כדי שנוכל את החומר גלם הזה, שנמצא למטה מטבור, ועוד לא פעלנו אותו, שנוכל להתחיל לפעול אותו. אז בגלל זה צריך לפעול אותו, אבל אם אני מייד אוריד את ה"ת ולא באמת היה את הכח לפעול אותה, אז קולקלה מסגרת העבודה. בעצם ראש א' ישסו"ת שומר על מסגרת עבודה של צ"ב. אם אתה רוצה להיות בעולה ויורד, אז במסגרת צ"ב. לא לפרוץ את המסגרת. בתוך מצב שלא יכול לקבל בע"מ להשפיע אז ז"א ואו"א ומלכות, יכול רק להשפיע בע"מ להשפיע. אומר שבתוך מסגרת זו תקבל בע"מ להשפיע, אבל זה לא הצליח. זה צריך להסביר לנו למה ראש א' ישסו"ת שומר על צ"ב, כי עד שלא הסתיימה העבודה, עד גמה"ת תישמר המסגרת.

עוד אומרים 'שכל הבא מתחילת אצילותו אינו משתנה'. זה מצד קודם ונמשך. הסיבה שניתנה היא תכליתית – שמירת המסגרת. עבודה רק בתוכה. ישסו"ת שומר על המסגרת הכללית של צ"ב ולא משתנה עד גמה"ת, סיום העבודה על צ"ב.

כתר ואו"א יש בהם עליה וירידה. אמנם, או"א שהיו בעולה ויורד, הסתכלו על הזכר שלהם, והזכר שלהם, הכתר, הוא בעולה ויורד ואם כך אז גם אני יכול. אבל כשניסה לעשות בח' צ"א היה צריך ללכת לראש א' ישסו"ת ולראות שכל העבודה נגמרה בצ"ב ואז נתפשט לגוף. אבל לא עשה כך. כי כתר הסתיר לו בכלל את ראש א' ישסו"ת ולא ידע על הגבול הזה. חשב שאפשר להיות בעולה ויורד. אומר שעושה מה שרוצה בחדר, יכול לעשות מה שרוצה בכלל בחיים. אומר שלא. אלא כשיוצא מהחדר, כמו ילד שמשתולל וקופץ, ובא לכיתה אומרים לו שאי אפשר להשתולל כך. אומרת לו המורה, הרב בישיבה לא מאפשרים לו, והוא לא מבין כי בבית איפשרו לו. פה השתוללת עם הכתר, זה לא אומר שיכול לעבור את חוקי ישסו"ת. אומר שלא ידע שככה. לא ידעת, פגמת, נשברת, עולם התיקון עשה אח"כ שמה שיש בראש א' ישסו"ת שזה צ"ב יהיה ברור יותר. הפרסא מתחזקת ונהיית ברורה שעושים גבול ברור של הפרסא. זה בחלק ח' נקרא חיזוק הפרסא. לא מאפשרים לעבור על החוק הזה. יש חוק צ"ב, ואם רוצה גדלות וקטנות אז במסגרת צ"ב. פה או"א באו לעשות זיווג במסגרת צ"א ונשברו. והם בח' מ"ה, הרי כל מה שיצא בעולם הנקודים זה בח' מ"ה וב"ן שלמטה מטבור, ובעיקר ז"ת דנקודים, וכשלא הצליחו נשברו. יוצא שכשלא יודעים את חוק צ"ב או כל חוק אחר, זה לא פותר. אם לא יודע את החוק זה לא גורם שלא לשאת בתוצאות ובאחריות העבירה עליו.

זה נושא ראשון. צריכים לזכור, שצ"ב נשמר בקפידה עד גמה"ת אבל יתבטל בסוף, ומה שביטלו אותו באו"א גרם לשבירה. 

עכשיו רוצה ללמד אותנו את ד' פסיעות שעשתה ה"ת. ה"ת שאנחנו מדברים עליה. אומרים שבנקודות דס"ג היתה התכללות של ס"ג שהוא בח' השפעה, עם בח' ד' שהיא קבלה. העירוב הזה העלה רשימות של ד' ג', או של ד' מגלגלתא לראש, וזה חשוב כי על רשימות אלה רוצה לעשות זיווג. אלה תיקון מ"ה וב"ן. 

אומר, שבאמת עלו למעלה לראש, ואז עשו פסיעה מהראש, שהראש הוליד אותן לבח' ראש א' ישסו"ת, ממנו ירדו לכתר כי ראש א' ישסו"ת לא יכול לעבוד עם ד' ג' כי צריך לשמור על צ"ב. אומר לכתר שיהיה בעולה ויורד, ואני אשאר בקביעות לשמור על המסגרת, שומר החומות, שבתוכן תעשו מה שאתם רוצים. אז הכתר נהיה הזכר שמנהל את המערכה בתוך המסגרת של צ"ב. 

הד' ג' הועבר לו. זו פסיעה שניה.

הפסיעה הג' – ד' ג' לא מעביר לאו"א, אלא או"א מקבלים ד' ג' מיסוד דא"ק, לא הסברנו איך זה קרה, אלא יוסבר בהמשך – זו הארת השורוק, דרך היסוד, אבל ההארה דרך היסוד ד' ג' הם אלה שניתנו לאו"א, באו מלמטה וניתנו לאו"א וזו היתה פסיעה ד'. 

התפשטה לגוף, זו פסיעה ה'. פה כולל את הפסיעה הרביעית עליית ה"ת לאו"א והתפשטות לגוף, כולל אותן כפסיעה אחת. נאמר שיש מקומות, כמו בלוח התשובות, שאומר שהן ב' פסיעות, אז שם הוא מלמד ה' פסיעות ופה ב' פסיעות. 

אומר, עוד נקודה אחרונה: שהתפשטות זו, של ז"ת דנקודים, גרמה לשבירה, ולמה בכלל אפשר התפשטות? כי יש תיקון בפרסא הזו של הכתר, תיקון אחד שיכולה להיות בעולה ויורד. זה תיקון שהיא מסתירה לאו"א את הכתר. את הגדלות, השבירה, העליה וכו'.