al

2984 POSTS 0 COMMENTS

1178

בס"ד

חלק ז שיעור 33 עמוד תקמב

סו) ואח"כ יצא אור היסוד, והנה היה במקומו אור החסד כנ"ל, ואז הוצרכה כלי החכמה להתפשט דרך קו ימיני, עד מקום הראוי להיות חסד האמיתי אחר התיקון, ואז עלה שם אור החסד, ונכלל בכלל החכמה, והכלי של החסד ירד עד הת"ת דבריאה, ואז יצא היסוד ונכנס בכלי שלו ומלך במקומו ונשבר, ועלה האור דרך קו האמצעי, ועלה עד מקום דעת עליון, והכלי שלו ירד בגבורה, של הבריאה. ואח"כ נבאר למה עלה אור היסוד למעלה מן הת"ת עד הדעת. 

סז) ואח"כ יצא אור המלכות למלוך בכלי שלה, ומלכה שם ונשברה, ואז האור שלה עלתה ג"כ בדעת דרך קו האמצעי, והכלי שלה ירד בחסד של בריאה. ונמצא כלי הת"ת במקום הכתר דבריאה. וכלי המלכות במקום חסד דבריאה. נמצא, כי אין מקום בין כלי לכלי דבריאה, רק ג' מדרגות לבד, שהם חב"ד. ובאצילות אין מקום פנוי רק ב' מדרגות, שהם מקום יסוד ומלכות. 

סח) ועתה צריך לתת טעם, למה אור היסוד ומלכות שניהם עלו עד הדעת למעלה מן הת"ת. ואמנם הטעם הוא וכו', כי להיות שהיסוד דרכו לעלות אל הדעת, לכך עלה עתה אור היסוד אל הדעת למעלה מן הת"ת. ועוד כדי לקשר כל הו"ק יחד ולהביא להם הארה משם.

סט) ועתה נבאר טעם אל המלכות. למה היא ג"כ עלתה עד הדעת למעלה מן הת"ת. והענין הוא, כי המלכות נקראת עטרת בעלה, ועולה למעלה מן הת"ת, ובפרט עתה, אשר היה לה רשימו מן הדעת, כי כאשר ירד אור הדעת עד מקום המלכות דאצילות, בעת שנשבר הכלי שלו כנ"ל, הניח שם רשימו דיליה, וכאשר מלכה המלכות במקומה, לקחה את הרשימו הזה ועלתה עד מקום הדעת עצמו. וגם סיבה אחרת, כי ע"י עליתה שם, הוא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק, ועל ידי זה הקשר מתתקן יותר, לפי שנצח הוד היו שניהם בקו השמאלי במקום גבורה, ועתה נפרד הנצח מן ההוד, והלך ועלה עם החסד בקו ימין שבו. 

ע) ונבאר ענין זה מפורש יותר, והוא כי הנה רשימו הזה, שהניח הדעת במקומה של מלכות, ודאי שהוא בחינת המלכות שבדעת, שבצד הגבורות, והבן זה היטב. וכאשר עלתה המלכות עד הדעת, ועלה עמה גם הרשימו הנ"ל שהיא בחינת הגבורה, ושם נתחבר זה הרשימו שהוא המלכות של הגבורות שבדעת, עטרא דגבורה דנוקבא, עם החסדים שבדעת, עטרא דדכורא. ואז נתפשט הדעת ע"י הקשר הזה, והאיר בו"ק. והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל, והשאיר שם את ההוד במקומו, ואותו הדעת עצמו עטרא דחסד, האיר בקו ימין והמשיך שם את הנצח, ועי"ז נתקן האצילות.

ע) וכאשר עלתה המלכות עד הדעת ועלה עמה גם הרשימו: ענין עלית המלכות והרשימו בזווג ה"ח וה"ג שבדעת, צריך ביאור רחב. ויתפרש במקומו. וכאן אבאר בקיצור. כי ידעת שכל ענין ד' המלכים ההם שנתפשטו הן מאו"א והן מישסו"ת, הם ענין של הזדככות המסך והסתלקות האורות, ע"ד שנתבאר בפרצופים הקודמים דא"ק. וכשנזדכך המסך דאו"א, עד שהשוה אל השורש שהוא הפה דאו"א, אז חזר המסך והרשימות שבו בסוד התכללות הזווג דאו"א, וחזר המסך ונתעבה בעביות דבחי"ב, כי הבחינה אחרונה נאבדה. ויצא עליו קומת ישסו"ת. והנה גם מסך דישסו"ת נזדכך ממדרגה למדרגה, עד שהגיע לקומת מלכות, ואז יצא המלך הז' שהוא מלכות. ואחר שנשבר המלך הזה, נמצא המסך, שנזדכך גם מעביות המלכות, ואז נמצא משתוה לבחינת השורש שלו, שהוא הפה דישסו"ת, ואז עשה שם זווג חדש בעביות דבחי"א, כי הבחינה אחרונה נאבדת. וע"כ יצא עליו שם קומת הדעת, שהוא קומת ז"א. ומזווג הזה לא נתפשט פרצוף שלם ראש וגוף. כי לא יצא אלא בה"ח וה"ג לבד ב' עטרין, וע"כ לא יצא אלא בבחינת ממטה למעלה בלבד מבחינת אב"א, וע"כ קשר את הו"ק יחד, כלומר, בחינת הגופים אשר יצאו בישסו"ת. שהם מחזה ולמטה כי שם בחינת התפשטותו מפה של הישסו"ת ולמטה. 

וזה אמרו "ואז נתפשט הדעת על ידי הקשר הזה והאיר בו"ק" כנ"ל שהוא נתפשט מחזה ולמטה ששם מקום הפה דישסו"ת, דהיינו במקום נה"י כי שם מקומו, דהיינו למטה מהראש דישסו"ת. וכיון שיצא בבחינת אב"א ע"כ היה בו תיקון קוים, כנ"ל. וזה אמרו "והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל. והשאיר שם את ההוד במקומו וכו' והמשיך שם את הנצח", כי הראש דתחתון מלביש וממלא את הכלים והרשימות דעליון כנודע. וע"כ האיר ברשימות דמלכי נצח והוד, והשפיע בהם תיקון קוים, ובזה נתפשט תיקון קוים גם מחזה ולמטה והגדיל הכלים עד למקום נצח והוד באופן שכבר נגמר תיקון הקוים בכל הז"ת מבחינת הרשימות שבהן. כי חג"ת נתקנו בראש דישסו"ת כנ"ל ונו"ה נתקנו בראש הדעת. כלומר בבחינת ממטה למעלה שלו כמבואר.

* עא) ועתה ראה והבן, איך האצילות לא נתקן בפעם אחת, רק לאט לאט באו תיקונם זה אחר זה, ובכל פעם היה נוסף בו קצת תיקון, כי הרי בתחלה לא נעשה בחינת כלי בשום אופן, והנה נודע, כי כל תיקון אינו אלא היות האור מתלבש בכלי, כדי שיוכלו התחתונים לקבל אור העליון. 

* עץ חיים שער ט' פרק ד'.

עב) והנה לא התחיל בחינת הויות הכלי רק בעולם העקודים, אמנם לא נתהווה רק כלי אחת לכל הי"ס שלו, ואח"כ בעולם הנקודים קודם שנשברו, נתוסף בהם קצת תיקון, והוא, כי נתהוו י' כלים ליו"ד ספירות שבו. גם תיקון ב' כי הג"ר יצאו ונתקנו דרך קוים, מה שאין כן בז"ת, שיצאו זה על גבי זה ולא נתקשרו. ואח"כ שנשברו הנקודים, נתוסף בהם תיקון אחר, והוא, כי גם ז"ת, האורות שלהם נתלבשו דרך קוי כח"ב כנ"ל.

עג) ואחר כך כאשר רצה המאציל לתקנם, העלה גם את הכלים באצילות בסדר ג' קוין. ואח"כ שנעשו בבחינת קוין, בא עיבור א' של זו"ן, ונתוסף תיקון ב' שנכנסו האורות תוך הכלים. אמנם עדיין לא היה אלא בבחינת ג' קוין לבד, אשר זה נקרא אצלינו, ג' כלולין בג'. ואח"כ נתפשטו בסוד ו"ק בזמן היניקה. ואח"כ בזמן המוחין נשלמו כל היו"ד כלים. עוד היה שינוי אחר, כי בתחלה קודם שהיה שום עיבור, אפילו עיבור ראשון דזו"ן, לא היה, רק אור מצומצם בכלי ואח"כ נגדל הכלי ונתרחב בסוד פרצוף גמור, כדי להמעיט האור, כי זה עיקר כונת התיקון.

עג) עוד היה שינוי אחר וכו': משמיענו כאן, כי ב' תיקונים עקריים היו נחוצים להשלמת הכלים באופן שיוכלו התחתונים לקבל את אור העליון: א', הוא תיקון ג' הקוים. ב', הוא הגדלת הכלים בסוד פרצוף. והנה בגופות דגע"ס דא"ק הנקרא עקודים היה רק כלי א' וקו א'. ואחר זה כשיצא המ"ה וב"ן דא"ק, הנקרא נקודים, או ב"ן דא"ק, יצאו עשרה כלים, וגם תיקון קוים בג"ר דנקודים, ואחר שנשברו חג"ת ויצא הראש דישסו"ת, נעשה תיקון קוים באורות דחג"ת. 

ואחר שנשברו נצח הוד יסוד מלכות ויצא הזווג דה"ח וה"ג שבדעת, נעשה תיקון קוים גם באורות נה"י דנקודים. וענין עיבור יניקה ומוחין יתבאר במקומו. בע"ה.

סיכום: אותיות הסיום דאו"פ בחלק ז'.

מלמד אותנו את הסדר שצריך להתהוות. ראשית, אומר לנו שהיה תיקון מיוחד ברשימות. כי לפי הרשימות כך יצאו הפרצופים לאחר מכן. רשימות הן הרושם שנשאר מהחווייה. היתה חווייה של שבירת כלים בעולם הנקודים. חווייה קשה, של כאוס וטראומה. היו כלים ונשברו. אומר לנו שהחוויה הזו של הטראומה הקשה מכילה תיקון ברשימות. התיקון נקרא 'תיקון קווים' ומסביר למה זה קרה. אומר שבעולם הנקודים, לאחר השבירה, נוצרה מציאות שהראש אחרי שבירה חוזר לקטנות. ז"א אדם שנמצא במצב של קלקול – אחד הדרכים להתמודד זה לחזור לראש שחושב יותר בקטן. שמוכן לוותר על הראש הגדול, כי אין למי לתת. כי אין איך לבצע זה, אז הראש חוזר למצב קטנות, כלומר אומר שהוא לא כ"כ גדול, כי בזה שהייתי גדול ונשברתי אני לא כ"כ גדול. ואז הז"ת נשברו, הכלים נפלו לקליפות, הרצונות והחשקים מצויים בתוך קליפות שרוצות לגרום לנו לעשות דברים לא ראויים, ומצד שני, משהו מאיר להם. מה שמאיר לכלים השבורים הללו, אומר, שזו איזושהי הארה מרחוק, שנקראת אור הזך של הרשימה, שזה כמו קצת ידיעה, קצת תענוג בכל זאת ממה שהיה בחוויה. האור הזה נשאר למעלה בעולם אצילות, למעלה מפרסא. יוצא שיש אפילו מקלקול איזושהי סוג של חוויה של האור שנשאר במקום אצילות. כי מכיוון שבכל חוויה יש נתינת אור שבא מלמעלה, מא"ס, אז אם הוא מגיע ממקום אמיתי, בכל חוויה, אפילו אם היא טראומטית – יש משהו אמיתי. ואת המשהו האמיתי הזה, שיש בחוויה גם אם היא קשה, אנחנו רוצים לתת לה איזשהו תיקון. מתוך זה שהסכמנו לחזור לראש קטן שפועל באחוריים, בהסתרת הרצונות, למרות שלמטה יש משהו שלוחץ עלי, מהקליפות לפעול אחרת.

לדוגמא: אדם מהמר. הוא הולך ומפסיד את כספו. מקבל את המשכורת בסוף החודש ואומר שעכשיו יש לו שוב משכורת. אמנם היה לי הרבה כסף והפסדתי אותו, ועכשיו קיבלתי עוד משכורת, ומה עושה איתה, האם הולך להמר שוב או לא? אומר, רגע. זה כמו זיווג דקטנות. זה רק מספיק לאכול, לשתות, לשלם חשבונות. זה מה שנשאר. נכון שיש לי רצונות להמר, שאני רוצה את הריגוש שוב, זה נפל לקליפות. אבל זה היה דבר לא נכון להשקיע את הכסף כך, כי השקעתי במקום שלא היה סיכוי אמיתי להרויח, ונשברתי. זה נכון שיש לי עדיין את הרצון, אבל עכשיו חושב על הקיום. נקרא זיווג אב"א. המחשבה החדשה לקיום מתקנת לי את הרושם שנשאר מהחוויה הקודמת, בח"ח, שזה אומר, שפעם הבאה שאתה פועל עם כסף, תפעל בתיקון ג' קווים, כי כשאתה בא להאיר במקום הרצון העצמי חייב להתנהל בג' קווים. היכן שנשברת בעניין ההימור, זה מכיוון שפעלת לא בג' קווים. לכן הראש הזה, שחזר למצב של אב"א, שעושה זיווג רק על ג"ע, ואת כל האח"פ האלה (ציור) הוא מחזיר למטה, מוריד אותם חזרה לגוף, אז עושה זיווג בראש רק על ג"ע. כשעושה זה מפה נותן ח"ח לאח"פ שיורדים לגוף. ואז מתקן את הרשימות האלה. הנפש עובדת יפה כך שבכאוס שהיה יש רושם למה שיקרה אח"כ. אח"כ, כשיצטרך להוריד רשימות אלה לפרצוף הבא, למקרים הבאים, יש כבר תיקון. יש התחלת תיקון – רושם של ח"ח, ולכן כשיעלו כל הרשימות, אחרי כל השבירות, הם עולים עם רושם של ח"ח, ואז כשיבואו חזרה להוליד איזשהו עולם, יבואו להוליד את עולם אצילות אז יולידו אותו עם רושם, עם מידע. את הבח' הבאה שלך אתה לא הולך להמר. אתה לא הולך לפעול בצורה כזו שאתה אומר 'אני רוצה ואני אקבל'. בוא תפעל קודם כל בימין. תתקן את האמונה. אח"כ תגלה את ההשתוקקות – קו שמאל, ואח"כ תשלב את ההשתוקקות עם האמונה ואז תוכל לקבל את האור. אם לא עושה זה, לא יכול לקבל את האור, ולכן אנחנו חייבים לראות, וזה דבר גדול מאוד, גם אם יש מגיפה, מחלה, כאוס, מוות, אנחנו חייבים לגלות את התיקון, לא במקרה עצמו. ברושם. יש משהו שם שצריך לתקן. 

בשיעור קודם למדנו איך כל שבירת מלכי דחג"ת נתקנו ע"י הראשים. אמר לנו עוד משהו: כשיוצא הראש הבא, המקרה הבא, כשיוצא בקטנות, אחרי הגדלות, הוא גם מתקן את הרושם של הכלים הקודמים. גם בישסו"ת היתה שבירה, גם הם ירדו, גם האח"פ שלהם ירד למטה והרשימות נמצאות בתוך הכלים החדשים של האח"פ וגם הם מקבלים תיקון מהראש הבא שיוצא, שנקרא ראש הדעת.

ראש הדעת יוצא גם מאח"פ של הראש וגם מהראש החדש שנקרא ראש הדעת שיוצא על ב' א' ונותן תיקון למקום של הנה"י התנה"י של נ"ה, צ"ל נה"י, נהי"מ, נותן גם להם תיקון. לא לת"ת כי היא מקבלת מראש דת"ת.

יוצא אם כך, וזה הרעיון המרכזי כאן, שכמו שלמדנו בצ"ב שמלכות עלתה לבינה, ואז היתה רושם למעלה. רושם של צ"ב. כשאנחנו אומרים שהיה צ"ב אז היה רושם. למדנו שכשיצא גלגלתא והתפשט על למטה, והיה ביטוש, אח"כ יצא פרצוף ע"ב והתפשט עד הטבור. אח"כ יצא פרצוף ס"ג והתפשט עד הטבור והנקודות שלו ירדו עד למטה. היו ה' שלבים צ"ב וקרה שמלכות עלתה לבינה, עלתה לת"ת שזה בינה דגוף, בנקודות דס"ג, הנקודות האלה עלו למעלה, לס"ג והעלו רושם – אמרו שברשימות האלה שנשארו, בנקודות, היה צ"ב. אז כשמוליד את הפרצוף הבא בעולם הנקודים, תוליד אותו בצ"ב, בקטנות וגדלות. לכן הפרצוף הבא שיצא יצא רק על צ"ב, הראש מתחלק לשניים, ורק אח"כ יצא הגדלות. ז"א מה שבא להסביר פה, זה שכל חוויה משאירה רושם. זה תלוי בנו. אם אנחנו בקדושה אפילו חוויה טראומטית משאירה רושם בקדושה של תיקון. ולכן יש לנו אפשרות לתקן. והתיקון הזה שהיה בעולם הנקודים הוא תיקון של הז"ת בתיקון קווים. לא היה כזה דבר. אמנם הראש של עולם הנקודים יצא בתיקון קווים. בגלל שהיה לו כח מהכתר של ב' התלבשות. אבל עולם אצילות שנלמד בהמשך, הולך לצאת על שורש. ושם נצטרך ללמוד מהיכן יקבל תיקון קווים, כי יש לו כבר שורש בפעם הבאה שאתה הולך לעשות פרצופים ולקבל אור בגוף, בגלל שאתה למטה מטבור, אתה חייב לקבל בג' קווים, כי בפעם הקודמת, זה לא רק שנשאר לנו רושם שלילי, אלא נשאר גם רושם חיובי של ג' קווים. והרשימות שמקבלות תיקון, הן רק הרושם הנפשי שנשאר. לא פעלת ג' קווים אבל יש לך רושם שצריך להיות שם ג' קווים והרושם הזה עולה לראש וע"י זה יצא עולם האצילות.

עוד דברים שלמדנו היום, שראש הדעת שיוצא אחרי ב' הפרצופים העיקריים שבהם היתה השבירה, יוצא רק ראש ולא מתפשט בגוף כי יוצא רק ב' א' בעביות קלושה.

למה למשל זיווג דיסודות יוצא על א' כי הוא חלק מב', שייך לעביות ב' ומתפשט לגוף. פה יוצא ב' א' שלם ולכן הוא לא מתפשט לגוף. יוצא רק ראש ואח"כ כל זה מזדכך ועולה חזרה לראש הס"ג. עולה לראש דנקודים שחזר לקטנות וקטן לא יכול להוליד, אז עולה לראש הס"ג כדי שיוליד את עולם האצילות, ומראש הס"ג מולידים את עולם האצילות. זה עוד לימוד בהמשך, שתמיד חוזרים אחורנית, או למעלה, עד למקום שידוע כדבר שלם. 

מי שעשה ניווטים בצבא יודע שאם איבדת את הדרך אתה צריך לחזור למקום מוכר ומשם להתחיל ללכת שוב. לא לחפש מקום במקום לא יודע, אלא למקום ממנו ברור לך היכן אתה, ומשם תתחיל ללכת שוב. לפעמים צריך לחזור כמה ק"מ לאחור, אבל זו הדרך הנכונה אחרת מתברברים עוד יותר. 

629

בס"ד

חלק ז שיעור 33 עמוד תקמב

סו) ואח"כ יצא אור היסוד, והנה היה במקומו אור החסד כנ"ל, ואז הוצרכה כלי החכמה להתפשט דרך קו ימיני, עד מקום הראוי להיות חסד האמיתי אחר התיקון, ואז עלה שם אור החסד, ונכלל בכלל החכמה, והכלי של החסד ירד עד הת"ת דבריאה, ואז יצא היסוד ונכנס בכלי שלו ומלך במקומו ונשבר, ועלה האור דרך קו האמצעי, ועלה עד מקום דעת עליון, והכלי שלו ירד בגבורה, של הבריאה. ואח"כ נבאר למה עלה אור היסוד למעלה מן הת"ת עד הדעת. 

סז) ואח"כ יצא אור המלכות למלוך בכלי שלה, ומלכה שם ונשברה, ואז האור שלה עלתה ג"כ בדעת דרך קו האמצעי, והכלי שלה ירד בחסד של בריאה. ונמצא כלי הת"ת במקום הכתר דבריאה. וכלי המלכות במקום חסד דבריאה. נמצא, כי אין מקום בין כלי לכלי דבריאה, רק ג' מדרגות לבד, שהם חב"ד. ובאצילות אין מקום פנוי רק ב' מדרגות, שהם מקום יסוד ומלכות. 

סח) ועתה צריך לתת טעם, למה אור היסוד ומלכות שניהם עלו עד הדעת למעלה מן הת"ת. ואמנם הטעם הוא וכו', כי להיות שהיסוד דרכו לעלות אל הדעת, לכך עלה עתה אור היסוד אל הדעת למעלה מן הת"ת. ועוד כדי לקשר כל הו"ק יחד ולהביא להם הארה משם.

סט) ועתה נבאר טעם אל המלכות. למה היא ג"כ עלתה עד הדעת למעלה מן הת"ת. והענין הוא, כי המלכות נקראת עטרת בעלה, ועולה למעלה מן הת"ת, ובפרט עתה, אשר היה לה רשימו מן הדעת, כי כאשר ירד אור הדעת עד מקום המלכות דאצילות, בעת שנשבר הכלי שלו כנ"ל, הניח שם רשימו דיליה, וכאשר מלכה המלכות במקומה, לקחה את הרשימו הזה ועלתה עד מקום הדעת עצמו. וגם סיבה אחרת, כי ע"י עליתה שם, הוא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק, ועל ידי זה הקשר מתתקן יותר, לפי שנצח הוד היו שניהם בקו השמאלי במקום גבורה, ועתה נפרד הנצח מן ההוד, והלך ועלה עם החסד בקו ימין שבו. 

ע) ונבאר ענין זה מפורש יותר, והוא כי הנה רשימו הזה, שהניח הדעת במקומה של מלכות, ודאי שהוא בחינת המלכות שבדעת, שבצד הגבורות, והבן זה היטב. וכאשר עלתה המלכות עד הדעת, ועלה עמה גם הרשימו הנ"ל שהיא בחינת הגבורה, ושם נתחבר זה הרשימו שהוא המלכות של הגבורות שבדעת, עטרא דגבורה דנוקבא, עם החסדים שבדעת, עטרא דדכורא. ואז נתפשט הדעת ע"י הקשר הזה, והאיר בו"ק. והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל, והשאיר שם את ההוד במקומו, ואותו הדעת עצמו עטרא דחסד, האיר בקו ימין והמשיך שם את הנצח, ועי"ז נתקן האצילות.

ע) וכאשר עלתה המלכות עד הדעת ועלה עמה גם הרשימו: ענין עלית המלכות והרשימו בזווג ה"ח וה"ג שבדעת, צריך ביאור רחב. ויתפרש במקומו. וכאן אבאר בקיצור. כי ידעת שכל ענין ד' המלכים ההם שנתפשטו הן מאו"א והן מישסו"ת, הם ענין של הזדככות המסך והסתלקות האורות, ע"ד שנתבאר בפרצופים הקודמים דא"ק. וכשנזדכך המסך דאו"א, עד שהשוה אל השורש שהוא הפה דאו"א, אז חזר המסך והרשימות שבו בסוד התכללות הזווג דאו"א, וחזר המסך ונתעבה בעביות דבחי"ב, כי הבחינה אחרונה נאבדה. ויצא עליו קומת ישסו"ת. והנה גם מסך דישסו"ת נזדכך ממדרגה למדרגה, עד שהגיע לקומת מלכות, ואז יצא המלך הז' שהוא מלכות. ואחר שנשבר המלך הזה, נמצא המסך, שנזדכך גם מעביות המלכות, ואז נמצא משתוה לבחינת השורש שלו, שהוא הפה דישסו"ת, ואז עשה שם זווג חדש בעביות דבחי"א, כי הבחינה אחרונה נאבדת. וע"כ יצא עליו שם קומת הדעת, שהוא קומת ז"א. ומזווג הזה לא נתפשט פרצוף שלם ראש וגוף. כי לא יצא אלא בה"ח וה"ג לבד ב' עטרין, וע"כ לא יצא אלא בבחינת ממטה למעלה בלבד מבחינת אב"א, וע"כ קשר את הו"ק יחד, כלומר, בחינת הגופים אשר יצאו בישסו"ת. שהם מחזה ולמטה כי שם בחינת התפשטותו מפה של הישסו"ת ולמטה. 

וזה אמרו "ואז נתפשט הדעת על ידי הקשר הזה והאיר בו"ק" כנ"ל שהוא נתפשט מחזה ולמטה ששם מקום הפה דישסו"ת, דהיינו במקום נה"י כי שם מקומו, דהיינו למטה מהראש דישסו"ת. וכיון שיצא בבחינת אב"א ע"כ היה בו תיקון קוים, כנ"ל. וזה אמרו "והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל. והשאיר שם את ההוד במקומו וכו' והמשיך שם את הנצח", כי הראש דתחתון מלביש וממלא את הכלים והרשימות דעליון כנודע. וע"כ האיר ברשימות דמלכי נצח והוד, והשפיע בהם תיקון קוים, ובזה נתפשט תיקון קוים גם מחזה ולמטה והגדיל הכלים עד למקום נצח והוד באופן שכבר נגמר תיקון הקוים בכל הז"ת מבחינת הרשימות שבהן. כי חג"ת נתקנו בראש דישסו"ת כנ"ל ונו"ה נתקנו בראש הדעת. כלומר בבחינת ממטה למעלה שלו כמבואר.

* עא) ועתה ראה והבן, איך האצילות לא נתקן בפעם אחת, רק לאט לאט באו תיקונם זה אחר זה, ובכל פעם היה נוסף בו קצת תיקון, כי הרי בתחלה לא נעשה בחינת כלי בשום אופן, והנה נודע, כי כל תיקון אינו אלא היות האור מתלבש בכלי, כדי שיוכלו התחתונים לקבל אור העליון. 

* עץ חיים שער ט' פרק ד'.

עב) והנה לא התחיל בחינת הויות הכלי רק בעולם העקודים, אמנם לא נתהווה רק כלי אחת לכל הי"ס שלו, ואח"כ בעולם הנקודים קודם שנשברו, נתוסף בהם קצת תיקון, והוא, כי נתהוו י' כלים ליו"ד ספירות שבו. גם תיקון ב' כי הג"ר יצאו ונתקנו דרך קוים, מה שאין כן בז"ת, שיצאו זה על גבי זה ולא נתקשרו. ואח"כ שנשברו הנקודים, נתוסף בהם תיקון אחר, והוא, כי גם ז"ת, האורות שלהם נתלבשו דרך קוי כח"ב כנ"ל.

עג) ואחר כך כאשר רצה המאציל לתקנם, העלה גם את הכלים באצילות בסדר ג' קוין. ואח"כ שנעשו בבחינת קוין, בא עיבור א' של זו"ן, ונתוסף תיקון ב' שנכנסו האורות תוך הכלים. אמנם עדיין לא היה אלא בבחינת ג' קוין לבד, אשר זה נקרא אצלינו, ג' כלולין בג'. ואח"כ נתפשטו בסוד ו"ק בזמן היניקה. ואח"כ בזמן המוחין נשלמו כל היו"ד כלים. עוד היה שינוי אחר, כי בתחלה קודם שהיה שום עיבור, אפילו עיבור ראשון דזו"ן, לא היה, רק אור מצומצם בכלי ואח"כ נגדל הכלי ונתרחב בסוד פרצוף גמור, כדי להמעיט האור, כי זה עיקר כונת התיקון.

עג) עוד היה שינוי אחר וכו': משמיענו כאן, כי ב' תיקונים עקריים היו נחוצים להשלמת הכלים באופן שיוכלו התחתונים לקבל את אור העליון: א', הוא תיקון ג' הקוים. ב', הוא הגדלת הכלים בסוד פרצוף. והנה בגופות דגע"ס דא"ק הנקרא עקודים היה רק כלי א' וקו א'. ואחר זה כשיצא המ"ה וב"ן דא"ק, הנקרא נקודים, או ב"ן דא"ק, יצאו עשרה כלים, וגם תיקון קוים בג"ר דנקודים, ואחר שנשברו חג"ת ויצא הראש דישסו"ת, נעשה תיקון קוים באורות דחג"ת. 

ואחר שנשברו נצח הוד יסוד מלכות ויצא הזווג דה"ח וה"ג שבדעת, נעשה תיקון קוים גם באורות נה"י דנקודים. וענין עיבור יניקה ומוחין יתבאר במקומו. בע"ה.

סיכום: אותיות הסיום דאו"פ בחלק ז'.

מלמד אותנו את הסדר שצריך להתהוות. ראשית, אומר לנו שהיה תיקון מיוחד ברשימות. כי לפי הרשימות כך יצאו הפרצופים לאחר מכן. רשימות הן הרושם שנשאר מהחווייה. היתה חווייה של שבירת כלים בעולם הנקודים. חווייה קשה, של כאוס וטראומה. היו כלים ונשברו. אומר לנו שהחוויה הזו של הטראומה הקשה מכילה תיקון ברשימות. התיקון נקרא 'תיקון קווים' ומסביר למה זה קרה. אומר שבעולם הנקודים, לאחר השבירה, נוצרה מציאות שהראש אחרי שבירה חוזר לקטנות. ז"א אדם שנמצא במצב של קלקול – אחד הדרכים להתמודד זה לחזור לראש שחושב יותר בקטן. שמוכן לוותר על הראש הגדול, כי אין למי לתת. כי אין איך לבצע זה, אז הראש חוזר למצב קטנות, כלומר אומר שהוא לא כ"כ גדול, כי בזה שהייתי גדול ונשברתי אני לא כ"כ גדול. ואז הז"ת נשברו, הכלים נפלו לקליפות, הרצונות והחשקים מצויים בתוך קליפות שרוצות לגרום לנו לעשות דברים לא ראויים, ומצד שני, משהו מאיר להם. מה שמאיר לכלים השבורים הללו, אומר, שזו איזושהי הארה מרחוק, שנקראת אור הזך של הרשימה, שזה כמו קצת ידיעה, קצת תענוג בכל זאת ממה שהיה בחוויה. האור הזה נשאר למעלה בעולם אצילות, למעלה מפרסא. יוצא שיש אפילו מקלקול איזושהי סוג של חוויה של האור שנשאר במקום אצילות. כי מכיוון שבכל חוויה יש נתינת אור שבא מלמעלה, מא"ס, אז אם הוא מגיע ממקום אמיתי, בכל חוויה, אפילו אם היא טראומטית – יש משהו אמיתי. ואת המשהו האמיתי הזה, שיש בחוויה גם אם היא קשה, אנחנו רוצים לתת לה איזשהו תיקון. מתוך זה שהסכמנו לחזור לראש קטן שפועל באחוריים, בהסתרת הרצונות, למרות שלמטה יש משהו שלוחץ עלי, מהקליפות לפעול אחרת.

לדוגמא: אדם מהמר. הוא הולך ומפסיד את כספו. מקבל את המשכורת בסוף החודש ואומר שעכשיו יש לו שוב משכורת. אמנם היה לי הרבה כסף והפסדתי אותו, ועכשיו קיבלתי עוד משכורת, ומה עושה איתה, האם הולך להמר שוב או לא? אומר, רגע. זה כמו זיווג דקטנות. זה רק מספיק לאכול, לשתות, לשלם חשבונות. זה מה שנשאר. נכון שיש לי רצונות להמר, שאני רוצה את הריגוש שוב, זה נפל לקליפות. אבל זה היה דבר לא נכון להשקיע את הכסף כך, כי השקעתי במקום שלא היה סיכוי אמיתי להרויח, ונשברתי. זה נכון שיש לי עדיין את הרצון, אבל עכשיו חושב על הקיום. נקרא זיווג אב"א. המחשבה החדשה לקיום מתקנת לי את הרושם שנשאר מהחוויה הקודמת, בח"ח, שזה אומר, שפעם הבאה שאתה פועל עם כסף, תפעל בתיקון ג' קווים, כי כשאתה בא להאיר במקום הרצון העצמי חייב להתנהל בג' קווים. היכן שנשברת בעניין ההימור, זה מכיוון שפעלת לא בג' קווים. לכן הראש הזה, שחזר למצב של אב"א, שעושה זיווג רק על ג"ע, ואת כל האח"פ האלה (ציור) הוא מחזיר למטה, מוריד אותם חזרה לגוף, אז עושה זיווג בראש רק על ג"ע. כשעושה זה מפה נותן ח"ח לאח"פ שיורדים לגוף. ואז מתקן את הרשימות האלה. הנפש עובדת יפה כך שבכאוס שהיה יש רושם למה שיקרה אח"כ. אח"כ, כשיצטרך להוריד רשימות אלה לפרצוף הבא, למקרים הבאים, יש כבר תיקון. יש התחלת תיקון – רושם של ח"ח, ולכן כשיעלו כל הרשימות, אחרי כל השבירות, הם עולים עם רושם של ח"ח, ואז כשיבואו חזרה להוליד איזשהו עולם, יבואו להוליד את עולם אצילות אז יולידו אותו עם רושם, עם מידע. את הבח' הבאה שלך אתה לא הולך להמר. אתה לא הולך לפעול בצורה כזו שאתה אומר 'אני רוצה ואני אקבל'. בוא תפעל קודם כל בימין. תתקן את האמונה. אח"כ תגלה את ההשתוקקות – קו שמאל, ואח"כ תשלב את ההשתוקקות עם האמונה ואז תוכל לקבל את האור. אם לא עושה זה, לא יכול לקבל את האור, ולכן אנחנו חייבים לראות, וזה דבר גדול מאוד, גם אם יש מגיפה, מחלה, כאוס, מוות, אנחנו חייבים לגלות את התיקון, לא במקרה עצמו. ברושם. יש משהו שם שצריך לתקן. 

בשיעור קודם למדנו איך כל שבירת מלכי דחג"ת נתקנו ע"י הראשים. אמר לנו עוד משהו: כשיוצא הראש הבא, המקרה הבא, כשיוצא בקטנות, אחרי הגדלות, הוא גם מתקן את הרושם של הכלים הקודמים. גם בישסו"ת היתה שבירה, גם הם ירדו, גם האח"פ שלהם ירד למטה והרשימות נמצאות בתוך הכלים החדשים של האח"פ וגם הם מקבלים תיקון מהראש הבא שיוצא, שנקרא ראש הדעת.

ראש הדעת יוצא גם מאח"פ של הראש וגם מהראש החדש שנקרא ראש הדעת שיוצא על ב' א' ונותן תיקון למקום של הנה"י התנה"י של נ"ה, צ"ל נה"י, נהי"מ, נותן גם להם תיקון. לא לת"ת כי היא מקבלת מראש דת"ת.

יוצא אם כך, וזה הרעיון המרכזי כאן, שכמו שלמדנו בצ"ב שמלכות עלתה לבינה, ואז היתה רושם למעלה. רושם של צ"ב. כשאנחנו אומרים שהיה צ"ב אז היה רושם. למדנו שכשיצא גלגלתא והתפשט על למטה, והיה ביטוש, אח"כ יצא פרצוף ע"ב והתפשט עד הטבור. אח"כ יצא פרצוף ס"ג והתפשט עד הטבור והנקודות שלו ירדו עד למטה. היו ה' שלבים צ"ב וקרה שמלכות עלתה לבינה, עלתה לת"ת שזה בינה דגוף, בנקודות דס"ג, הנקודות האלה עלו למעלה, לס"ג והעלו רושם – אמרו שברשימות האלה שנשארו, בנקודות, היה צ"ב. אז כשמוליד את הפרצוף הבא בעולם הנקודים, תוליד אותו בצ"ב, בקטנות וגדלות. לכן הפרצוף הבא שיצא יצא רק על צ"ב, הראש מתחלק לשניים, ורק אח"כ יצא הגדלות. ז"א מה שבא להסביר פה, זה שכל חוויה משאירה רושם. זה תלוי בנו. אם אנחנו בקדושה אפילו חוויה טראומטית משאירה רושם בקדושה של תיקון. ולכן יש לנו אפשרות לתקן. והתיקון הזה שהיה בעולם הנקודים הוא תיקון של הז"ת בתיקון קווים. לא היה כזה דבר. אמנם הראש של עולם הנקודים יצא בתיקון קווים. בגלל שהיה לו כח מהכתר של ב' התלבשות. אבל עולם אצילות שנלמד בהמשך, הולך לצאת על שורש. ושם נצטרך ללמוד מהיכן יקבל תיקון קווים, כי יש לו כבר שורש בפעם הבאה שאתה הולך לעשות פרצופים ולקבל אור בגוף, בגלל שאתה למטה מטבור, אתה חייב לקבל בג' קווים, כי בפעם הקודמת, זה לא רק שנשאר לנו רושם שלילי, אלא נשאר גם רושם חיובי של ג' קווים. והרשימות שמקבלות תיקון, הן רק הרושם הנפשי שנשאר. לא פעלת ג' קווים אבל יש לך רושם שצריך להיות שם ג' קווים והרושם הזה עולה לראש וע"י זה יצא עולם האצילות.

עוד דברים שלמדנו היום, שראש הדעת שיוצא אחרי ב' הפרצופים העיקריים שבהם היתה השבירה, יוצא רק ראש ולא מתפשט בגוף כי יוצא רק ב' א' בעביות קלושה.

למה למשל זיווג דיסודות יוצא על א' כי הוא חלק מב', שייך לעביות ב' ומתפשט לגוף. פה יוצא ב' א' שלם ולכן הוא לא מתפשט לגוף. יוצא רק ראש ואח"כ כל זה מזדכך ועולה חזרה לראש הס"ג. עולה לראש דנקודים שחזר לקטנות וקטן לא יכול להוליד, אז עולה לראש הס"ג כדי שיוליד את עולם האצילות, ומראש הס"ג מולידים את עולם האצילות. זה עוד לימוד בהמשך, שתמיד חוזרים אחורנית, או למעלה, עד למקום שידוע כדבר שלם. 

מי שעשה ניווטים בצבא יודע שאם איבדת את הדרך אתה צריך לחזור למקום מוכר ומשם להתחיל ללכת שוב. לא לחפש מקום במקום לא יודע, אלא למקום ממנו ברור לך היכן אתה, ומשם תתחיל ללכת שוב. לפעמים צריך לחזור כמה ק"מ לאחור, אבל זו הדרך הנכונה אחרת מתברברים עוד יותר. 

1546

בס"ד

חלק ז שיעור 33 עמוד תקמא

סג) וא"ת, הרי יש הרחק בין הכלי דדעת לאור שלה ז' ספירות דאצילות, כי הרי הוא עומד למעלה בדעת דאצילות. וי"ל, כי אפילו בספירות דאצילות עצמן, אין כ"כ הפסד, זולתי בהיותו ביניהן בין האור והכלי שיעור ג"ס ג"כ ריקנות בלי אור כלל, לא הוא לא זולתו, אבל כאן, אע"פ שהאור שלה עצמו עלה למעלה, הנה יש אורות אחרים עומדים בסוף האצילות, קרובים אל הבריאה ותוכל לקבל הארה מהם, וגם תוכל לקבל הארה מן האור שלה בעצמה, על ידי האורות ההם הקרובים אליה. וזכור כלל זה בכל שאר הספירות. כי לעולם לא יש בין הכלי ובין האור יותר מג' ספירות דאצילות ריקנים. ולא נצטרך לחזור ולומר הענין בכל א' מהם.

סד) והנה בעלות אור הדעת במקומו למעלה, אז הגדיל הכלי של הכתר, ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת, ואז חצי התחתון של אור הת"ת שעלה למעלה כנ"ל. חזר עתה לרדת במקומו האמיתי כבתחלה. וסבת הגדלת כלי הכתר, היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו, וגם כי הנה הדעת הוא כולל כל הו"ק והוא נשמה להם, כנודע. לכן כיון שעלה נתן כח בכלי והגדילו, כדי להטיב את אור הת"ת שירד ויהיה במקומו הראוי לו.

סד) הגדיל הכלי של הכתר ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת: היינו אח"כ, שעלה אליו גם הרשימות דגבורות של הדעת, כמ"ש להלן בדברי הרב, אשר אז נעשה זווג מחדש על החו"ג של הדעת, ואז נגדלו הכלים שמחזה ולמטה כמ"ש לפנינו.

סה) אחר כך מלכו נצח הוד, והיו צריכין לבא למלוך במקומם בכלי הראוי להם, והנה לא מצאו מקומם פנוי, כי שם ירד אור הגבורה כנ"ל, ולכו הוצרכה הבינה להתפשט דרך קו שלה, שהוא צד שמאלי, עד מקום הראוי להיות אח"כ מקום הגבורה האמיתי, אחר התיקון. כי עתה היו כולם זה על גבי זה. ואז כראות אור הגבורה, כי כבר היה בחינת כלי במקומה עלתה לה במקומה והכלי שלה בהתרחק האור שלה ממנו, נתרחק גם הוא וירד עד היסוד דבריאה, ואז ירדו נצח הוד במקומם האמיתי, ומלכו שם בכלי שלהם ונשברו, ואז האור שלהם עולה עד הגבורה, כי עלה שם הוד, להיותו גם הוא קו שמאל, ואז גם הנצח עלה עמו שם, כי נצח הוד ב' פלגי דגופא אינון, כנ"ל, והכלי שלהם ירד בנצח הוד דבריאה.

סה) נצח והוד והיו צריכים לבא למלוך וכו' ירד בנצח והוד דבריאה: כבר נתבאר לעיל (דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת) אשר לפי הטעם שבכאן, על דבר התפשטות ג' קוים דכח"ב לחג"ת, שהוא משום שמלכי נהי"ם לא יכלו לצאת למקומם, כי לא היו פנוים מחמת שהיו שם האורות דדחג"ת, הנה נמצא, שבעת יציאת מלכי נו"ה נתפשט קו הבינה, כדי שיעלה שם אור הגבורה שבמקום הספירות דנו"ה, וכיון שאור הגבורה עלה ונתרחק מהכלי, נפל הכלי של הגבורה ליסודדבריאה, ואח"ז מלכו נצח והוד, וכשנשברו ירדו נו"ה לנו"ה דבריאה. ובעת יציאת מלך היסוד, שלא מצא מקומו פנוי, היה מוכרח קו החכמה להתפשט, ונתעלה שם אור החסד, ממקום ספירת היסוד אל הכלי דחסד שנעשה מהתפשטות החכמה. וע"י התרחקות אור החסד מהכלי, נפלה כלי דחסד למקום הת"ת דבריאה. ונמצא עתה אשר הכלי דדעת הוא במלכות של הבריאה. ועליו הכלי דגבורה. ועליו הכלי דנצח והוד. ועליו הכלי דחסד. 

אמנם זה תמוה מאד, אשר הכלי דנו"ה שהוא מהמלכים האחרונים, אשר שבירתם אינו גדול כל כך, יפול עוד מתחת הכלי דחסד, שהוא מהמלכים הראשונים ששבירתם גדולה מאוד, שהיו גלוים בלי שום התלבשות מאחורים דאמא. כנ"ל בדברי הרב. וכבר הרחבנו את הדיבור בזה לעיל (בדף תקל"ז) ונתבאר שם מדברי הרב שברוב המקומות, אשר התפשטות דג' קוי כח"ב, הוא ענין נפילת אחורים דאו"א, עצמו. וכל התפשטות זו נגמרה יחד עם גמר נפילת אחורים דאו"א. דהיינו בש"ע דת"ת. ואחר שיצא ישסו"ת והלביש את אחורים דאו"א, הנה תכף עלו שם כל ד' האורות דחג"ת אל הכלים החדשים דהתפשטות כח"ב. ואז ירדו ביחד כל ג' הכלים דעת חסד גבורה למקום נהי"מ דבריאה: דעת במלכות, וחסד ביסוד, וגבורה בנו"ה. דהיינו כל העב מחברו הוא למטה ממנו. כנ"ל. וכל זה היה לפני יציאת המלכים אחרונים לכלים דנהי"מ דאצילות. באופן, כשבאו מלכי נהי"מ למלוך כבר היה מקומם פנוי. וע"כ גם הם נפלו לבריאה על הסדר, שכל העב מחברו נפל למטה מחברו. וע"כ נפל נו"ה בת"ת דבריאה. וכלי דיסוד בגבורה דבריאה. וכלי דמלכות בחסד דבריאה. 

ונמצא עתה ז' המלכים בז"ת של הבריאה, ע"פ הסדר הנכון שכל הזך יותר, הוא למעלה, כי אין שבירתו גדולה כל כך, וכל העב יותר, הוא למטה משום ששבירתו גדולה ביותר. באופן שכלי המלכות הוא בחסד דבריאה וכלי היסוד הוא בגבורה דבריאה. וכלי נו"ה הוא בת"ת דבריאה וכלי הגבורה בנצח והוד דבריאה. וכלי החסד הוא ביסוד דבריאה. וכלי הדעת הוא במלכות דבריאה. ויוצא מהכלל הוא הכלי דת"ת, שהוא לא ירד לז"ת דבריאה, אלא רק לכתר דבריאה, מטעם המפורש לעיל (דף תקל"ח ד"ה חצי עליון) עש"ה.

סיכום: בלימוד היום מראה לנו מה קרה אחרי שגמרו להשבר מלכי דחג"ת ובאו למלוך מלכי תנהי"מ. מראה פה את דרך מרח"ו ואחד המקומות הנדירים בתע"ס, שאומר שמרח"ו טעה פה. שלא כך קרה. מה לא קרה? בקצרה: מרח"ו מנסה לומר שכשבאו למלוך המלכים, למשל מלך נ"ה, זה מה שגרם לעליית הרשימות למעלה, כי באו למלוך במקום שעמדה רשימה. וזו הסיבה שעלתה הרשימה. ואז כשעלתה רשימה נפל הכלי שלו נפילה שניה. אז יוצא שכל הסדר מתבלגן לנו, ולא ע"פי הכלל שככל שגדול מחברו, שהעביות יותר גדולה, אז הנפילה יותר גדולה, ואז לא יוצא הסדר שמרח"ו בעצמו אמר קודם. לכן בעה"ס אומר שכל הסדר שנתן מרח"ו, שהוסבר בתחילת השיעור, ואין טעם לראות ההרחבה שלו, אלא שנראה מה כן קרה.

קודם כל מבינים שאחרי שהיתה שבירה ראשונה, שהכלים נפלו, כל הכלים שהיו בשבירה ראשונה שהיה זיווג או"א פב"פ, נשבר הכלי, כמו טעמים, יצאו נקודות וגם הם נשברו, מלכי ח"ג ושליש עליון דת"ת. כשהם נשברו הכלי עצמו ירד למקום בי"ע. הראש של כל מלך ירד למקום הבריאה, הגוף של כל מלך ירד למקום יצירה, והסוף של כל מלך ירד למקום עשיה. לא מזכיר לנו כאן את כל בי"ע אלא אומר, שמתמקד רק במה שקרה בבריאה, ומכאן נבין גם מה קרה ביצירה ועשיה.

מדברים רק בבריאה. הכלים נפלו בשבירה הראשונה: הכלי של מלך הדעת נפל לדעת, והרשימה שלו נפלה למקום מלכות דאצילות. רשימה זו היא רשימה דהתלבשות שבנויה מאור הזך של הרשימה ואור העב שלה. אור העב נקרא ניצוץ. הוא נפל יחד עם הכלי. היות וכך, כמו שלמדנו, שכאשר הכלי נשבר ואור הזך מסתלק אז נשאר כלי, כך בעולם א"ק. בכלי הזה נשארת רשימה דהתלבשות. גם הרשימה הזו בנויה כמו הכלי הכללי – מאור העב ואור הזך, כך הרשימה דהתלבשות בנויה, שזה שיעור מהאור, בנויה מאור העב והזך של הרשימה. 

אור העב של הרשימה נקרא כלי של הרשימה, ואור הזך הוא האור שברשימה. אור העב שברשימה גם הוא נפל למטה מפרסא ונקרא ניצוץ. זה הניצוצין שנפלו. ואור הזך של הרשימה הוא אור ולא יכול לרדת למטה מפרסא, אז כמו שהאור הסתלק לגמרי, גם הרשימה שלו, אור העב של הרשימה ירד. אור הזך נשאר למעלה. אור הזך של מלך הדעת נשאר מקום של מלכות דאצילות. מקום, כי עוד לא היו פרצופים. עוד לא יצא עולם אצילות ומדובר בעולם הנקודים. אז אור הזך של הרשימה ירד למקום מלכות וכך רואה הרחוק ג' בח' שמר ונתן הארה מרחוק לכלי הזה.

כשנשבר מלך החסד אז הרשימה ירדה למקום היסוד, כי מקום המלכות היה תפוס, והכלי ירד למקום הבינה. כבר רואים שהכלי של הדעת, שהוא יותר גדול, נפל למקום יותר נמוך. הכלי של מלך חסד בא מעליו למקום בינה של בריאה.

כשנפל מלך הגבורה נפל למקום חכמה וכן הלאה.

לאחר מכן, אומר, שירדו האח"פ של הראשים, מכיוון שנשברו הכלים אז חזרו לקטנות ואז האח"פ של הראשים ירדו למטה, וקיבלו הארה ח"ח מהראש ונהיו כלים. כשיש כלים אז הרשימה אומרת שרוצה לעלות לכלי. אור הזך של הרשימה עולה לכלים החדשים ואז כבר לא תומך בכלי, ואז הכלי נופל נפילה יותר למטה, עד שיורד למקום הכי נמוך – למלכות דבריאה, והכלי דמלך החסד יורד למקום יסוד דבריאה, והכלי דמלך הגבורה יורד לנ"ה דבריאה, והכלי דת"ת נשאר במקומו. הוא לא נופל כי לרשימה שלו אין לאן לעלות. היא נמצאת במקומה ולא זזה ממנו. 

כל זה למדנו בשיעור הקודם. עכשיו בא ואומר, בא ומלך מלך הראשון שנקרא מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת והתחבר לשליש עליון דת"ת כי שניהם ת"ת, וגם הוא נשבר. כשנשבר, אז קרה משהו מיוחד שהסברנו בקצרה ולא מרחיב פה, אבל כשאמרנו שאור הזך של הרשימה עלה למעלה, עלה רק צד החסד של הרשימה דדעת. עכשיו עלה מלך הגבורה, עשה זיווג והכלי התרחב עוד יותר כדי לאפשר לכלי ב' שלישים תחתונים דת"ת שעלה למעלה, לחזור למקומו. זה מסובך ולא דורש עיון כרגע. 

לאחר מכן, כשבא למלוך מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת אז מרח"ו נותן דרך גדולה שלא נעסוק בה, ואומר בעה"ס שאינה נכונה. מלך זה בא למלוך, מלך ונשבר. האח"פ שלו גם ירדו מהראש. הרשימה שלו עלתה למעלה לכלי החדש, והוא עצמו ירד למקום ת"ת למעלה מדח"ג של מלכי דחג"ת. אותו הדבר עם מלך היסוד, שבא למקום הגבורה, ומלך המלכות בא למקום החסד, ואז יוצא, חוץ מהת"ת שהוא מיוחד ונשאר במקומו, יוצא מצב שכל המלכים בשבירה השניה, כולם ירדו לחג"ת נה"י. כאשר המלכים הגדולים יותר, ככל שאדם גדול יצרו גדול ממנו, עם רצונות חזקים, ירדו למקומות נמוכים יותר מאשר המלכים שיצאו אחריהם. יוצא שסדר התיקון שלנו יצטרך להתחשב בזה. אם רוצים לתקן את הדעת זה דבר קשה. אם רוצים לתקן את מלך המלכות הוא יותר קל, כי נמצא במקום החסד. כשאלך לבנות את תחילת התיקון שלי אז אני אצטרך להתחיל לבנות אותו דווקא מהחסד, כי זו השבירה הכי קלה. לא יכול להתחיל להתעסק עם המלך הכי חזק, של הדעת, לכן צריך לפעול למעלה מהדעת שנמצאת במקום הכי נמוך שיכול להיות ולא יכול לפעול לפיה אלא לפי אמונה, וכו', יש לזה הרבה השלכות, עליהן נלמד בעולם התיקון. 

1647

בס"ד

חלק ז שיעור 33 עמוד תקמא

סג) וא"ת, הרי יש הרחק בין הכלי דדעת לאור שלה ז' ספירות דאצילות, כי הרי הוא עומד למעלה בדעת דאצילות. וי"ל, כי אפילו בספירות דאצילות עצמן, אין כ"כ הפסד, זולתי בהיותו ביניהן בין האור והכלי שיעור ג"ס ג"כ ריקנות בלי אור כלל, לא הוא לא זולתו, אבל כאן, אע"פ שהאור שלה עצמו עלה למעלה, הנה יש אורות אחרים עומדים בסוף האצילות, קרובים אל הבריאה ותוכל לקבל הארה מהם, וגם תוכל לקבל הארה מן האור שלה בעצמה, על ידי האורות ההם הקרובים אליה. וזכור כלל זה בכל שאר הספירות. כי לעולם לא יש בין הכלי ובין האור יותר מג' ספירות דאצילות ריקנים. ולא נצטרך לחזור ולומר הענין בכל א' מהם.

סד) והנה בעלות אור הדעת במקומו למעלה, אז הגדיל הכלי של הכתר, ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת, ואז חצי התחתון של אור הת"ת שעלה למעלה כנ"ל. חזר עתה לרדת במקומו האמיתי כבתחלה. וסבת הגדלת כלי הכתר, היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו, וגם כי הנה הדעת הוא כולל כל הו"ק והוא נשמה להם, כנודע. לכן כיון שעלה נתן כח בכלי והגדילו, כדי להטיב את אור הת"ת שירד ויהיה במקומו הראוי לו.

סד) הגדיל הכלי של הכתר ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת: היינו אח"כ, שעלה אליו גם הרשימות דגבורות של הדעת, כמ"ש להלן בדברי הרב, אשר אז נעשה זווג מחדש על החו"ג של הדעת, ואז נגדלו הכלים שמחזה ולמטה כמ"ש לפנינו.

סה) אחר כך מלכו נצח הוד, והיו צריכין לבא למלוך במקומם בכלי הראוי להם, והנה לא מצאו מקומם פנוי, כי שם ירד אור הגבורה כנ"ל, ולכו הוצרכה הבינה להתפשט דרך קו שלה, שהוא צד שמאלי, עד מקום הראוי להיות אח"כ מקום הגבורה האמיתי, אחר התיקון. כי עתה היו כולם זה על גבי זה. ואז כראות אור הגבורה, כי כבר היה בחינת כלי במקומה עלתה לה במקומה והכלי שלה בהתרחק האור שלה ממנו, נתרחק גם הוא וירד עד היסוד דבריאה, ואז ירדו נצח הוד במקומם האמיתי, ומלכו שם בכלי שלהם ונשברו, ואז האור שלהם עולה עד הגבורה, כי עלה שם הוד, להיותו גם הוא קו שמאל, ואז גם הנצח עלה עמו שם, כי נצח הוד ב' פלגי דגופא אינון, כנ"ל, והכלי שלהם ירד בנצח הוד דבריאה.

סה) נצח והוד והיו צריכים לבא למלוך וכו' ירד בנצח והוד דבריאה: כבר נתבאר לעיל (דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת) אשר לפי הטעם שבכאן, על דבר התפשטות ג' קוים דכח"ב לחג"ת, שהוא משום שמלכי נהי"ם לא יכלו לצאת למקומם, כי לא היו פנוים מחמת שהיו שם האורות דדחג"ת, הנה נמצא, שבעת יציאת מלכי נו"ה נתפשט קו הבינה, כדי שיעלה שם אור הגבורה שבמקום הספירות דנו"ה, וכיון שאור הגבורה עלה ונתרחק מהכלי, נפל הכלי של הגבורה ליסודדבריאה, ואח"ז מלכו נצח והוד, וכשנשברו ירדו נו"ה לנו"ה דבריאה. ובעת יציאת מלך היסוד, שלא מצא מקומו פנוי, היה מוכרח קו החכמה להתפשט, ונתעלה שם אור החסד, ממקום ספירת היסוד אל הכלי דחסד שנעשה מהתפשטות החכמה. וע"י התרחקות אור החסד מהכלי, נפלה כלי דחסד למקום הת"ת דבריאה. ונמצא עתה אשר הכלי דדעת הוא במלכות של הבריאה. ועליו הכלי דגבורה. ועליו הכלי דנצח והוד. ועליו הכלי דחסד. 

אמנם זה תמוה מאד, אשר הכלי דנו"ה שהוא מהמלכים האחרונים, אשר שבירתם אינו גדול כל כך, יפול עוד מתחת הכלי דחסד, שהוא מהמלכים הראשונים ששבירתם גדולה מאוד, שהיו גלוים בלי שום התלבשות מאחורים דאמא. כנ"ל בדברי הרב. וכבר הרחבנו את הדיבור בזה לעיל (בדף תקל"ז) ונתבאר שם מדברי הרב שברוב המקומות, אשר התפשטות דג' קוי כח"ב, הוא ענין נפילת אחורים דאו"א, עצמו. וכל התפשטות זו נגמרה יחד עם גמר נפילת אחורים דאו"א. דהיינו בש"ע דת"ת. ואחר שיצא ישסו"ת והלביש את אחורים דאו"א, הנה תכף עלו שם כל ד' האורות דחג"ת אל הכלים החדשים דהתפשטות כח"ב. ואז ירדו ביחד כל ג' הכלים דעת חסד גבורה למקום נהי"מ דבריאה: דעת במלכות, וחסד ביסוד, וגבורה בנו"ה. דהיינו כל העב מחברו הוא למטה ממנו. כנ"ל. וכל זה היה לפני יציאת המלכים אחרונים לכלים דנהי"מ דאצילות. באופן, כשבאו מלכי נהי"מ למלוך כבר היה מקומם פנוי. וע"כ גם הם נפלו לבריאה על הסדר, שכל העב מחברו נפל למטה מחברו. וע"כ נפל נו"ה בת"ת דבריאה. וכלי דיסוד בגבורה דבריאה. וכלי דמלכות בחסד דבריאה. 

ונמצא עתה ז' המלכים בז"ת של הבריאה, ע"פ הסדר הנכון שכל הזך יותר, הוא למעלה, כי אין שבירתו גדולה כל כך, וכל העב יותר, הוא למטה משום ששבירתו גדולה ביותר. באופן שכלי המלכות הוא בחסד דבריאה וכלי היסוד הוא בגבורה דבריאה. וכלי נו"ה הוא בת"ת דבריאה וכלי הגבורה בנצח והוד דבריאה. וכלי החסד הוא ביסוד דבריאה. וכלי הדעת הוא במלכות דבריאה. ויוצא מהכלל הוא הכלי דת"ת, שהוא לא ירד לז"ת דבריאה, אלא רק לכתר דבריאה, מטעם המפורש לעיל (דף תקל"ח ד"ה חצי עליון) עש"ה.

סיכום: בלימוד היום מראה לנו מה קרה אחרי שגמרו להשבר מלכי דחג"ת ובאו למלוך מלכי תנהי"מ. מראה פה את דרך מרח"ו ואחד המקומות הנדירים בתע"ס, שאומר שמרח"ו טעה פה. שלא כך קרה. מה לא קרה? בקצרה: מרח"ו מנסה לומר שכשבאו למלוך המלכים, למשל מלך נ"ה, זה מה שגרם לעליית הרשימות למעלה, כי באו למלוך במקום שעמדה רשימה. וזו הסיבה שעלתה הרשימה. ואז כשעלתה רשימה נפל הכלי שלו נפילה שניה. אז יוצא שכל הסדר מתבלגן לנו, ולא ע"פי הכלל שככל שגדול מחברו, שהעביות יותר גדולה, אז הנפילה יותר גדולה, ואז לא יוצא הסדר שמרח"ו בעצמו אמר קודם. לכן בעה"ס אומר שכל הסדר שנתן מרח"ו, שהוסבר בתחילת השיעור, ואין טעם לראות ההרחבה שלו, אלא שנראה מה כן קרה.

קודם כל מבינים שאחרי שהיתה שבירה ראשונה, שהכלים נפלו, כל הכלים שהיו בשבירה ראשונה שהיה זיווג או"א פב"פ, נשבר הכלי, כמו טעמים, יצאו נקודות וגם הם נשברו, מלכי ח"ג ושליש עליון דת"ת. כשהם נשברו הכלי עצמו ירד למקום בי"ע. הראש של כל מלך ירד למקום הבריאה, הגוף של כל מלך ירד למקום יצירה, והסוף של כל מלך ירד למקום עשיה. לא מזכיר לנו כאן את כל בי"ע אלא אומר, שמתמקד רק במה שקרה בבריאה, ומכאן נבין גם מה קרה ביצירה ועשיה.

מדברים רק בבריאה. הכלים נפלו בשבירה הראשונה: הכלי של מלך הדעת נפל לדעת, והרשימה שלו נפלה למקום מלכות דאצילות. רשימה זו היא רשימה דהתלבשות שבנויה מאור הזך של הרשימה ואור העב שלה. אור העב נקרא ניצוץ. הוא נפל יחד עם הכלי. היות וכך, כמו שלמדנו, שכאשר הכלי נשבר ואור הזך מסתלק אז נשאר כלי, כך בעולם א"ק. בכלי הזה נשארת רשימה דהתלבשות. גם הרשימה הזו בנויה כמו הכלי הכללי – מאור העב ואור הזך, כך הרשימה דהתלבשות בנויה, שזה שיעור מהאור, בנויה מאור העב והזך של הרשימה. 

אור העב של הרשימה נקרא כלי של הרשימה, ואור הזך הוא האור שברשימה. אור העב שברשימה גם הוא נפל למטה מפרסא ונקרא ניצוץ. זה הניצוצין שנפלו. ואור הזך של הרשימה הוא אור ולא יכול לרדת למטה מפרסא, אז כמו שהאור הסתלק לגמרי, גם הרשימה שלו, אור העב של הרשימה ירד. אור הזך נשאר למעלה. אור הזך של מלך הדעת נשאר מקום של מלכות דאצילות. מקום, כי עוד לא היו פרצופים. עוד לא יצא עולם אצילות ומדובר בעולם הנקודים. אז אור הזך של הרשימה ירד למקום מלכות וכך רואה הרחוק ג' בח' שמר ונתן הארה מרחוק לכלי הזה.

כשנשבר מלך החסד אז הרשימה ירדה למקום היסוד, כי מקום המלכות היה תפוס, והכלי ירד למקום הבינה. כבר רואים שהכלי של הדעת, שהוא יותר גדול, נפל למקום יותר נמוך. הכלי של מלך חסד בא מעליו למקום בינה של בריאה.

כשנפל מלך הגבורה נפל למקום חכמה וכן הלאה.

לאחר מכן, אומר, שירדו האח"פ של הראשים, מכיוון שנשברו הכלים אז חזרו לקטנות ואז האח"פ של הראשים ירדו למטה, וקיבלו הארה ח"ח מהראש ונהיו כלים. כשיש כלים אז הרשימה אומרת שרוצה לעלות לכלי. אור הזך של הרשימה עולה לכלים החדשים ואז כבר לא תומך בכלי, ואז הכלי נופל נפילה יותר למטה, עד שיורד למקום הכי נמוך – למלכות דבריאה, והכלי דמלך החסד יורד למקום יסוד דבריאה, והכלי דמלך הגבורה יורד לנ"ה דבריאה, והכלי דת"ת נשאר במקומו. הוא לא נופל כי לרשימה שלו אין לאן לעלות. היא נמצאת במקומה ולא זזה ממנו. 

כל זה למדנו בשיעור הקודם. עכשיו בא ואומר, בא ומלך מלך הראשון שנקרא מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת והתחבר לשליש עליון דת"ת כי שניהם ת"ת, וגם הוא נשבר. כשנשבר, אז קרה משהו מיוחד שהסברנו בקצרה ולא מרחיב פה, אבל כשאמרנו שאור הזך של הרשימה עלה למעלה, עלה רק צד החסד של הרשימה דדעת. עכשיו עלה מלך הגבורה, עשה זיווג והכלי התרחב עוד יותר כדי לאפשר לכלי ב' שלישים תחתונים דת"ת שעלה למעלה, לחזור למקומו. זה מסובך ולא דורש עיון כרגע. 

לאחר מכן, כשבא למלוך מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת אז מרח"ו נותן דרך גדולה שלא נעסוק בה, ואומר בעה"ס שאינה נכונה. מלך זה בא למלוך, מלך ונשבר. האח"פ שלו גם ירדו מהראש. הרשימה שלו עלתה למעלה לכלי החדש, והוא עצמו ירד למקום ת"ת למעלה מדח"ג של מלכי דחג"ת. אותו הדבר עם מלך היסוד, שבא למקום הגבורה, ומלך המלכות בא למקום החסד, ואז יוצא, חוץ מהת"ת שהוא מיוחד ונשאר במקומו, יוצא מצב שכל המלכים בשבירה השניה, כולם ירדו לחג"ת נה"י. כאשר המלכים הגדולים יותר, ככל שאדם גדול יצרו גדול ממנו, עם רצונות חזקים, ירדו למקומות נמוכים יותר מאשר המלכים שיצאו אחריהם. יוצא שסדר התיקון שלנו יצטרך להתחשב בזה. אם רוצים לתקן את הדעת זה דבר קשה. אם רוצים לתקן את מלך המלכות הוא יותר קל, כי נמצא במקום החסד. כשאלך לבנות את תחילת התיקון שלי אז אני אצטרך להתחיל לבנות אותו דווקא מהחסד, כי זו השבירה הכי קלה. לא יכול להתחיל להתעסק עם המלך הכי חזק, של הדעת, לכן צריך לפעול למעלה מהדעת שנמצאת במקום הכי נמוך שיכול להיות ולא יכול לפעול לפיה אלא לפי אמונה, וכו', יש לזה הרבה השלכות, עליהן נלמד בעולם התיקון. 

1036

בס"ד

חלק ז שיעור 33 עמוד תקמא

סג) וא"ת, הרי יש הרחק בין הכלי דדעת לאור שלה ז' ספירות דאצילות, כי הרי הוא עומד למעלה בדעת דאצילות. וי"ל, כי אפילו בספירות דאצילות עצמן, אין כ"כ הפסד, זולתי בהיותו ביניהן בין האור והכלי שיעור ג"ס ג"כ ריקנות בלי אור כלל, לא הוא לא זולתו, אבל כאן, אע"פ שהאור שלה עצמו עלה למעלה, הנה יש אורות אחרים עומדים בסוף האצילות, קרובים אל הבריאה ותוכל לקבל הארה מהם, וגם תוכל לקבל הארה מן האור שלה בעצמה, על ידי האורות ההם הקרובים אליה. וזכור כלל זה בכל שאר הספירות. כי לעולם לא יש בין הכלי ובין האור יותר מג' ספירות דאצילות ריקנים. ולא נצטרך לחזור ולומר הענין בכל א' מהם.

סד) והנה בעלות אור הדעת במקומו למעלה, אז הגדיל הכלי של הכתר, ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת, ואז חצי התחתון של אור הת"ת שעלה למעלה כנ"ל. חזר עתה לרדת במקומו האמיתי כבתחלה. וסבת הגדלת כלי הכתר, היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו, וגם כי הנה הדעת הוא כולל כל הו"ק והוא נשמה להם, כנודע. לכן כיון שעלה נתן כח בכלי והגדילו, כדי להטיב את אור הת"ת שירד ויהיה במקומו הראוי לו.

סד) הגדיל הכלי של הכתר ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת: היינו אח"כ, שעלה אליו גם הרשימות דגבורות של הדעת, כמ"ש להלן בדברי הרב, אשר אז נעשה זווג מחדש על החו"ג של הדעת, ואז נגדלו הכלים שמחזה ולמטה כמ"ש לפנינו.

סה) אחר כך מלכו נצח הוד, והיו צריכין לבא למלוך במקומם בכלי הראוי להם, והנה לא מצאו מקומם פנוי, כי שם ירד אור הגבורה כנ"ל, ולכו הוצרכה הבינה להתפשט דרך קו שלה, שהוא צד שמאלי, עד מקום הראוי להיות אח"כ מקום הגבורה האמיתי, אחר התיקון. כי עתה היו כולם זה על גבי זה. ואז כראות אור הגבורה, כי כבר היה בחינת כלי במקומה עלתה לה במקומה והכלי שלה בהתרחק האור שלה ממנו, נתרחק גם הוא וירד עד היסוד דבריאה, ואז ירדו נצח הוד במקומם האמיתי, ומלכו שם בכלי שלהם ונשברו, ואז האור שלהם עולה עד הגבורה, כי עלה שם הוד, להיותו גם הוא קו שמאל, ואז גם הנצח עלה עמו שם, כי נצח הוד ב' פלגי דגופא אינון, כנ"ל, והכלי שלהם ירד בנצח הוד דבריאה.

סה) נצח והוד והיו צריכים לבא למלוך וכו' ירד בנצח והוד דבריאה: כבר נתבאר לעיל (דף תקל"ז ד"ה אור הת"ת) אשר לפי הטעם שבכאן, על דבר התפשטות ג' קוים דכח"ב לחג"ת, שהוא משום שמלכי נהי"ם לא יכלו לצאת למקומם, כי לא היו פנוים מחמת שהיו שם האורות דדחג"ת, הנה נמצא, שבעת יציאת מלכי נו"ה נתפשט קו הבינה, כדי שיעלה שם אור הגבורה שבמקום הספירות דנו"ה, וכיון שאור הגבורה עלה ונתרחק מהכלי, נפל הכלי של הגבורה ליסודדבריאה, ואח"ז מלכו נצח והוד, וכשנשברו ירדו נו"ה לנו"ה דבריאה. ובעת יציאת מלך היסוד, שלא מצא מקומו פנוי, היה מוכרח קו החכמה להתפשט, ונתעלה שם אור החסד, ממקום ספירת היסוד אל הכלי דחסד שנעשה מהתפשטות החכמה. וע"י התרחקות אור החסד מהכלי, נפלה כלי דחסד למקום הת"ת דבריאה. ונמצא עתה אשר הכלי דדעת הוא במלכות של הבריאה. ועליו הכלי דגבורה. ועליו הכלי דנצח והוד. ועליו הכלי דחסד. 

אמנם זה תמוה מאד, אשר הכלי דנו"ה שהוא מהמלכים האחרונים, אשר שבירתם אינו גדול כל כך, יפול עוד מתחת הכלי דחסד, שהוא מהמלכים הראשונים ששבירתם גדולה מאוד, שהיו גלוים בלי שום התלבשות מאחורים דאמא. כנ"ל בדברי הרב. וכבר הרחבנו את הדיבור בזה לעיל (בדף תקל"ז) ונתבאר שם מדברי הרב שברוב המקומות, אשר התפשטות דג' קוי כח"ב, הוא ענין נפילת אחורים דאו"א, עצמו. וכל התפשטות זו נגמרה יחד עם גמר נפילת אחורים דאו"א. דהיינו בש"ע דת"ת. ואחר שיצא ישסו"ת והלביש את אחורים דאו"א, הנה תכף עלו שם כל ד' האורות דחג"ת אל הכלים החדשים דהתפשטות כח"ב. ואז ירדו ביחד כל ג' הכלים דעת חסד גבורה למקום נהי"מ דבריאה: דעת במלכות, וחסד ביסוד, וגבורה בנו"ה. דהיינו כל העב מחברו הוא למטה ממנו. כנ"ל. וכל זה היה לפני יציאת המלכים אחרונים לכלים דנהי"מ דאצילות. באופן, כשבאו מלכי נהי"מ למלוך כבר היה מקומם פנוי. וע"כ גם הם נפלו לבריאה על הסדר, שכל העב מחברו נפל למטה מחברו. וע"כ נפל נו"ה בת"ת דבריאה. וכלי דיסוד בגבורה דבריאה. וכלי דמלכות בחסד דבריאה. 

ונמצא עתה ז' המלכים בז"ת של הבריאה, ע"פ הסדר הנכון שכל הזך יותר, הוא למעלה, כי אין שבירתו גדולה כל כך, וכל העב יותר, הוא למטה משום ששבירתו גדולה ביותר. באופן שכלי המלכות הוא בחסד דבריאה וכלי היסוד הוא בגבורה דבריאה. וכלי נו"ה הוא בת"ת דבריאה וכלי הגבורה בנצח והוד דבריאה. וכלי החסד הוא ביסוד דבריאה. וכלי הדעת הוא במלכות דבריאה. ויוצא מהכלל הוא הכלי דת"ת, שהוא לא ירד לז"ת דבריאה, אלא רק לכתר דבריאה, מטעם המפורש לעיל (דף תקל"ח ד"ה חצי עליון) עש"ה.

סיכום: בלימוד היום מראה לנו מה קרה אחרי שגמרו להשבר מלכי דחג"ת ובאו למלוך מלכי תנהי"מ. מראה פה את דרך מרח"ו ואחד המקומות הנדירים בתע"ס, שאומר שמרח"ו טעה פה. שלא כך קרה. מה לא קרה? בקצרה: מרח"ו מנסה לומר שכשבאו למלוך המלכים, למשל מלך נ"ה, זה מה שגרם לעליית הרשימות למעלה, כי באו למלוך במקום שעמדה רשימה. וזו הסיבה שעלתה הרשימה. ואז כשעלתה רשימה נפל הכלי שלו נפילה שניה. אז יוצא שכל הסדר מתבלגן לנו, ולא ע"פי הכלל שככל שגדול מחברו, שהעביות יותר גדולה, אז הנפילה יותר גדולה, ואז לא יוצא הסדר שמרח"ו בעצמו אמר קודם. לכן בעה"ס אומר שכל הסדר שנתן מרח"ו, שהוסבר בתחילת השיעור, ואין טעם לראות ההרחבה שלו, אלא שנראה מה כן קרה.

קודם כל מבינים שאחרי שהיתה שבירה ראשונה, שהכלים נפלו, כל הכלים שהיו בשבירה ראשונה שהיה זיווג או"א פב"פ, נשבר הכלי, כמו טעמים, יצאו נקודות וגם הם נשברו, מלכי ח"ג ושליש עליון דת"ת. כשהם נשברו הכלי עצמו ירד למקום בי"ע. הראש של כל מלך ירד למקום הבריאה, הגוף של כל מלך ירד למקום יצירה, והסוף של כל מלך ירד למקום עשיה. לא מזכיר לנו כאן את כל בי"ע אלא אומר, שמתמקד רק במה שקרה בבריאה, ומכאן נבין גם מה קרה ביצירה ועשיה.

מדברים רק בבריאה. הכלים נפלו בשבירה הראשונה: הכלי של מלך הדעת נפל לדעת, והרשימה שלו נפלה למקום מלכות דאצילות. רשימה זו היא רשימה דהתלבשות שבנויה מאור הזך של הרשימה ואור העב שלה. אור העב נקרא ניצוץ. הוא נפל יחד עם הכלי. היות וכך, כמו שלמדנו, שכאשר הכלי נשבר ואור הזך מסתלק אז נשאר כלי, כך בעולם א"ק. בכלי הזה נשארת רשימה דהתלבשות. גם הרשימה הזו בנויה כמו הכלי הכללי – מאור העב ואור הזך, כך הרשימה דהתלבשות בנויה, שזה שיעור מהאור, בנויה מאור העב והזך של הרשימה. 

אור העב של הרשימה נקרא כלי של הרשימה, ואור הזך הוא האור שברשימה. אור העב שברשימה גם הוא נפל למטה מפרסא ונקרא ניצוץ. זה הניצוצין שנפלו. ואור הזך של הרשימה הוא אור ולא יכול לרדת למטה מפרסא, אז כמו שהאור הסתלק לגמרי, גם הרשימה שלו, אור העב של הרשימה ירד. אור הזך נשאר למעלה. אור הזך של מלך הדעת נשאר מקום של מלכות דאצילות. מקום, כי עוד לא היו פרצופים. עוד לא יצא עולם אצילות ומדובר בעולם הנקודים. אז אור הזך של הרשימה ירד למקום מלכות וכך רואה הרחוק ג' בח' שמר ונתן הארה מרחוק לכלי הזה.

כשנשבר מלך החסד אז הרשימה ירדה למקום היסוד, כי מקום המלכות היה תפוס, והכלי ירד למקום הבינה. כבר רואים שהכלי של הדעת, שהוא יותר גדול, נפל למקום יותר נמוך. הכלי של מלך חסד בא מעליו למקום בינה של בריאה.

כשנפל מלך הגבורה נפל למקום חכמה וכן הלאה.

לאחר מכן, אומר, שירדו האח"פ של הראשים, מכיוון שנשברו הכלים אז חזרו לקטנות ואז האח"פ של הראשים ירדו למטה, וקיבלו הארה ח"ח מהראש ונהיו כלים. כשיש כלים אז הרשימה אומרת שרוצה לעלות לכלי. אור הזך של הרשימה עולה לכלים החדשים ואז כבר לא תומך בכלי, ואז הכלי נופל נפילה יותר למטה, עד שיורד למקום הכי נמוך – למלכות דבריאה, והכלי דמלך החסד יורד למקום יסוד דבריאה, והכלי דמלך הגבורה יורד לנ"ה דבריאה, והכלי דת"ת נשאר במקומו. הוא לא נופל כי לרשימה שלו אין לאן לעלות. היא נמצאת במקומה ולא זזה ממנו. 

כל זה למדנו בשיעור הקודם. עכשיו בא ואומר, בא ומלך מלך הראשון שנקרא מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת והתחבר לשליש עליון דת"ת כי שניהם ת"ת, וגם הוא נשבר. כשנשבר, אז קרה משהו מיוחד שהסברנו בקצרה ולא מרחיב פה, אבל כשאמרנו שאור הזך של הרשימה עלה למעלה, עלה רק צד החסד של הרשימה דדעת. עכשיו עלה מלך הגבורה, עשה זיווג והכלי התרחב עוד יותר כדי לאפשר לכלי ב' שלישים תחתונים דת"ת שעלה למעלה, לחזור למקומו. זה מסובך ולא דורש עיון כרגע. 

לאחר מכן, כשבא למלוך מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת אז מרח"ו נותן דרך גדולה שלא נעסוק בה, ואומר בעה"ס שאינה נכונה. מלך זה בא למלוך, מלך ונשבר. האח"פ שלו גם ירדו מהראש. הרשימה שלו עלתה למעלה לכלי החדש, והוא עצמו ירד למקום ת"ת למעלה מדח"ג של מלכי דחג"ת. אותו הדבר עם מלך היסוד, שבא למקום הגבורה, ומלך המלכות בא למקום החסד, ואז יוצא, חוץ מהת"ת שהוא מיוחד ונשאר במקומו, יוצא מצב שכל המלכים בשבירה השניה, כולם ירדו לחג"ת נה"י. כאשר המלכים הגדולים יותר, ככל שאדם גדול יצרו גדול ממנו, עם רצונות חזקים, ירדו למקומות נמוכים יותר מאשר המלכים שיצאו אחריהם. יוצא שסדר התיקון שלנו יצטרך להתחשב בזה. אם רוצים לתקן את הדעת זה דבר קשה. אם רוצים לתקן את מלך המלכות הוא יותר קל, כי נמצא במקום החסד. כשאלך לבנות את תחילת התיקון שלי אז אני אצטרך להתחיל לבנות אותו דווקא מהחסד, כי זו השבירה הכי קלה. לא יכול להתחיל להתעסק עם המלך הכי חזק, של הדעת, לכן צריך לפעול למעלה מהדעת שנמצאת במקום הכי נמוך שיכול להיות ולא יכול לפעול לפיה אלא לפי אמונה, וכו', יש לזה הרבה השלכות, עליהן נלמד בעולם התיקון. 

1402

בס"ד

חלק ז שיעור 31 עמוד תקלט

המשך אות סא' בפנים.

ואין להקשות לפי"ז, למה נשבר הכלי דשליש עליון דת"ת, מאחר שלא היה בו אלא מבחינת אב"א, שהוא כולו בחינת פנים כמבואר. בי כבר כתב הרב, שרק באו"א נשאר בהם בחינת הפנים אבל בהכלים דז"ת גם בחינת הפנים נשבר בהם. אמנם באמת לא היה שבירתו גדולה, אלא שירד מבחינת ראש דת"ת, לבחינת ו"ק דת"ת, דהיינו לבחי' מחזה ולמטה. ומ"ש הרב לעיל שנפל לכתר דבריאה, הוא אחר שנתפשט בו הגוף, דהסתכלות עיינין דישסו"ת, ונשבר, והאור נתעלה לחצי העליון דכלי החדש דת"ת, הנה אז נפל לכתר דבריאה. דהיינו אל הבחינה שכנגדו שם כי הגוף דישסו"ת שנתפשט בו, הוא גם כן בחינת כתר דישסו"ת, כמ"ש לעיל. וע"כ נפל לכתר דבריאה. ומזה תראה, שאין שבירתו גדולה, כי כל הכלים של המלכים ירדו לז"ת דבריאה, ורק הת"ת נפל אל הכתר דבריאה, שהוא קרוב לאצילות. 

אור הדעת שירד וכו' גם הוא נתעלה ועלה במקומו: כבר נתבאר לעיל (באו"פ דף תקל"ח ד"ה אור הת"ת) אשר תכף אחר התפשטות ג' קוים דכח"ב לבחינות כלים חדשים דחג"ת, עלו יחד כל האורות של ד' המלכים דעת וחג"ת למקומם כל אחד בקו שלו. עש"ה. 

וטעם עליתם בחזרה אל הכלים דחג"ת החדשים שיצאו במקומם. הוא, מכח הזווג החדש שהוא הראש דישסו"ת שיצא שם במקומם, שהוא בחינת התפ"ב החוזרת וממלאת הכלים ורשימות שנשארו אחר ההסתלקות של פרצוף העליון. ע"ד שהיה בפרצופים הקודמים דא"ק. כי הרשימות והכלים הריקים של פרצוף העליון עוברים תמיד לפרצוף התחתון שלו. וכן הדבר כאן, אצל ישסו"ת שהוא ממלא הכלים והרשימות דגוף של או"א עלאין, אלא שהכלים כבר נשברו ונפלו, ואינו ממלא רק את הרשימות לבד. שהן האורות דחג"ת שנפלו מקודם לנהי"מ דאצילות. וע"כ חזרו עתה למקומם, ומתמלאים באור דישסו"ת כמבואר. 

ובזה תבין ג"כ, טעם ירידה הכפולה, שקרה להכלים של המלכים: דעת וחג"ת ההם. והוא, כי עיקר חיות הכלים ההם שנפלו לכחב"ד דבריאה, הוא הרשימות שלהם, וכיון שהרשימות האלו היו מבחינת ג"ר דז"ת, שהן אורות הגופות דאו"א עלאין, כנ"ל. ע"כ נפלו ג"כ להבחינה שכנגדן, לג"ר דבריאה, דהיינו בכחב"ד דבריאה. ולפיכך עתה, אחר שעלו הרשימות שלהם במקום הכלים החדשים, ונתחדשו בהארת הראש דישסו"ת, הנה מצד אחד הרויחו הרבה, שהרי השיגו אור חדש תחת אור הראשון דאו"א עלאין אשר נסתלק מהם. אמנם מצד אחר, הפסידו הרבה, כי מתוך שנעשו מקבלים לאור דישסו"ת, הרי ירדו בזה מבחינת ג"ר לבחינת ז"ת. שהרי ישסו"ת הם כלפי או"א רק בחינות ז"ת לבד. כנ"ל. ומתוך כך, נמצאים הכלים שלהם אשר בבריאה, שירדו ג"כ מבחינת ג"ר של הבריאה לבחינת ז"ת של הבריאה, וע"כ נפלו עוד נפילה יתירה, ממקום כחב"ד דבריאה למקום נהי"מ דבריאה. 

ואין להקשות, שלפי"ז היו להם ליפול לחג"ת דבריאה. ולא לנהי"מ. כי זה כבר נתבאר, שבכלים הריקים נבחן העביות לשפלות, וכל הזך יותר הוא בהם חשוב יותר. וע"כ כשחג"ת נהי"מ נופלים לז"ת, המה מתהפכים, שהחג"ת נופלים לנהי"מ, והנהי"מ הזכים יותר, נופלים לחג"ת דבריאה. כנ"ל, והוא פשוט. 

ותדע שזה אור הדעת שעלה למקומו הוא רק הרשימות דחסדים של הדעת. אבל הרשימו דגבורות עדיין נשארה שם במלכות. והיא עלתה רק אחר שביה"כ של המלכים דנהי"מ כמ"ש להלן.

סב) וא"ת, והרי אמרנו למעלה שהוא מוכרח שלא יהיה הפרש בין הכלים והאור שלו רק ג' ספירות, וא"כ איך ירד הכלי של הדעת למלכות דבריאה. התשובה הוא כי ודאי הוא דהיכא דאפשר אפשר. והנה תחלה היה זה נהנה וזה אינו חסר, כי בתחלה היה הכלי נהנה מאורו בהיות הדעת למטה, והאור אינו חסר ג"כ, כי גם אם יעלה במקומו בדעת האצילות, אין לו שום כלי שם, ולכן היה חפץ להאיר בכלי שלו, וכיון שירד שוב לא יעלה. אמנם כאשר ראה, שיש בחינת כלי במקומו, קרוב הוא אל הנאת עצמו ותועלתו, יותר מלהועיל אל הכלי שלו, כי עתה בעלותו למעלה במקומו יש לו כלי, ושם יוכל לקבל האור לעצמו מלמעלה מן המאציל, ומן הכתר בקירוב גדול, ולכן עלה למעלה. והנה טעם זה יספיק לבחינת תועלת האור לעצמו. ואמנם גם לבחינת החסרון הכלי שלו ברדתו למטה במלכות דבריאה כנזכר, אינו הפסד גדול כ"כ, כי מה שאנו אומרים, שצריך שלא יהיה הרחק בין האור ובין הכלי שלו ג"ס לבד, הוא כשיעור ג"ס דאצילות, אשר שיעורם גדול, אבל בבריאה כל הי"ס דבריאה, שיעורם אינם אפילו כשיעור ספירה אחת דאצילות. וא"כ הרי הוא כאלו עומדת בראש הבריאה, כי כל הי"ס דבריאה כשיעור ספירה אחת נחשבין. 

סב) מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול: כי שם הוא מקבל מראש החדש דישסו"ת, שהוא כתר, שכל ראש הוא בחינת כתר, כנודע. וגם אח"כ כשעולים אצלו הרשימות דגבורות שלו, נעשה עליו עצמו זווג חדש ומקבל אור מהמאציל. וזה אמרו "ושם יוכל לקבל אור מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול" ולכן עלה למעלה.

סיכום: אומר כך, כאשר מלך מלך שליש עליון דת"ת, לא נשבר בעת מלכותו, כי היתה לו עביות קלושה והיה בח' אב"א, אז לא נשבר. הוא כן נשבר כאשר יצא מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת התחברו שוב לכלי אחד כי גם במקורם היו כלי אחד, ואז נשבר וירד לכתר. אז יש לנו כבר ידיעה שהוא לא נשבר מייד בהתחלה. זו ידיעה ראשונה.

עוד אנחנו צריכים להבין, למה הוא נפל לכתר דבריאה? למה לא נפל למקום יותר נמוך? אומר, שהשרשימה שלו נשארה בכלי והחזיקה אותו למעלה ולכן לא ירד למקום יותר נמוך. השבירה שלו לא כ"כ גדולה ואנחנו רואים שהת"ת שזה בח' היסודות, השבירה שלו היא במקום שנקרא גם בהמשך 'מלך היסוד', הוא לא נשבר כל כך, כי נחבא אל הכלים, וגם כי היתה לו עביות קלושה. אח"כ גם אם יצא עם ב' שלישים תחתונים דת"ת, השבירה לא גדולה כי הצטרף לכח הת"ת. הת"ת היא מקום האני האמיתי של האדם שלא נשבר, ואותו צריך לחפש. לכ"א יש משהו שהוא מאוד קרוב. כתר זה כמעט ואין בו שבירה כי כתר דבריאה זה ממש כמעט כמו אצילות. לכן לכ"א יש אני שמצד אחד הוא כבר נברא אבל הוא מאוד קרוב למשהו של השראה עליונה, ופה צריך לחפש אותו. הוא לא עוסק בזה כ"כ כאן, וגם לא בהמשך. אבל כדאי לזכור נקודה זו. 

דבר נוסף שמלמד, שהיתה ירידה כפולה. התחלנו לדבר מזה בשיעור הקודם, ופה הרחיב את הדיבור בעניין. שאל כמה שאלות, אבל קודם ההסבר הכללי. אומר שבהתחלה כשנשברו הכלים אז היתה ירידה של הכלים למקום דעת חב"כ של הכלים, ואח"כ היתה שבירה נוספת, ירידה נוספת והם נפלו למלכות יסוד ונ"ה. הירידה השניה שלהם קרתה כי הרשימות שהחזיקו אותם למעלה עלו למעלה, למקום חג"ת. שואל למה לא היו שם קודם? כי לא היו שם קודם כלים. עכשיו שיש שם כלים אז יכולים לעלות למקום הזה. אומר, זה בח' 'זה נהנה וזה לא חסר', פירוש – הרשימה לפני שהיה כלי של אח"פ של הראשים, אז הרשימה ירדה למקום המלכות של מקום אצילות. והאירה לכלי של הדעת שנפל למקום דעת דבריאה. אומר, זה נהנה – הכלי נהנה, כי מקבל הארה מהרשימה, והרשימה לא חסרה. שואל למה לא נשארת במקום שלה של הדעת, או במקום החסד, למה יורדת ליסוד? אומר שאין לה מה לעשות שם. לא משנה לה כי המקום הזה למעלה ולמטה הוא אותו הדבר עבורה. זה נקרא שהיא לא חסרה בדבר. אולם, אם כבר נהיה כלי למעלה אז יש לה שני טעמים לחזרה למקומה. א. חוזרת כי יש כלי. וכל רשימה יש לה שאיפה להיות בכלי. ב. מקבלת הארה מראש ישסו"ת וראש גופא דישראל סבא וגופא דתבונה וכיוב' מקבלים הארה מהראשים. אז כשהרשימה מקבלת הארה אז יש לה יתר חשיבות להיות במקום הזה. ואז נופלים הכלים למקום יותר נמוך. זה גם מאפשר לכלים של תנהי"מ להשבר ולעבור למקום של החג"ת. 

שואל, למה הכלים דתנהי"מ נפלו למקום יותר נמוך מהכלים דדחג"ת כי הרי יותר גבוהים מהם? אומר שלמדנו שכשהעביות יש שם הארה בקדושה כמובן, אז העביות חשובה. אבל כשאין הארה, ז"א שכשאין כח של מסך במקום, אז העביות היא לגרעון. לכן מלכי דחג"ת שהיו יותר גדולים נופלים למקום יותר נמוך, ולכן תיקונם יותר קשה. לכן מלכי תנהי"מ למקום דחג"ת וכולם נופלים למקום בינה, חוץ מכלי ת"ת שנשאר במקום הכתר. 

עוד ידיעה חשובה שאמר כאן, שנדע, כשאמר לנו שהרשימה של אור מלך הדעת נשארה, היתה במקום מלכות, ואחרי שהיה כלי עלתה למעלה, אז הרשימה של הדעת הזו, דהתלבשות, או ליתר דיוק 'אור הזך של רשימה דהתלבשות של מלך הדעת' היה מורכב מחסדים וגבורות. רק החסדים של אור הזך של הרשימה עלה למעלה, והגבורות נשארו למטה. נצטרך זה להמשיך ונזכיר במקום. 

576

בס"ד

חלק ז שיעור 31 עמוד תקלט

המשך אות סא' בפנים.

ואין להקשות לפי"ז, למה נשבר הכלי דשליש עליון דת"ת, מאחר שלא היה בו אלא מבחינת אב"א, שהוא כולו בחינת פנים כמבואר. בי כבר כתב הרב, שרק באו"א נשאר בהם בחינת הפנים אבל בהכלים דז"ת גם בחינת הפנים נשבר בהם. אמנם באמת לא היה שבירתו גדולה, אלא שירד מבחינת ראש דת"ת, לבחינת ו"ק דת"ת, דהיינו לבחי' מחזה ולמטה. ומ"ש הרב לעיל שנפל לכתר דבריאה, הוא אחר שנתפשט בו הגוף, דהסתכלות עיינין דישסו"ת, ונשבר, והאור נתעלה לחצי העליון דכלי החדש דת"ת, הנה אז נפל לכתר דבריאה. דהיינו אל הבחינה שכנגדו שם כי הגוף דישסו"ת שנתפשט בו, הוא גם כן בחינת כתר דישסו"ת, כמ"ש לעיל. וע"כ נפל לכתר דבריאה. ומזה תראה, שאין שבירתו גדולה, כי כל הכלים של המלכים ירדו לז"ת דבריאה, ורק הת"ת נפל אל הכתר דבריאה, שהוא קרוב לאצילות. 

אור הדעת שירד וכו' גם הוא נתעלה ועלה במקומו: כבר נתבאר לעיל (באו"פ דף תקל"ח ד"ה אור הת"ת) אשר תכף אחר התפשטות ג' קוים דכח"ב לבחינות כלים חדשים דחג"ת, עלו יחד כל האורות של ד' המלכים דעת וחג"ת למקומם כל אחד בקו שלו. עש"ה. 

וטעם עליתם בחזרה אל הכלים דחג"ת החדשים שיצאו במקומם. הוא, מכח הזווג החדש שהוא הראש דישסו"ת שיצא שם במקומם, שהוא בחינת התפ"ב החוזרת וממלאת הכלים ורשימות שנשארו אחר ההסתלקות של פרצוף העליון. ע"ד שהיה בפרצופים הקודמים דא"ק. כי הרשימות והכלים הריקים של פרצוף העליון עוברים תמיד לפרצוף התחתון שלו. וכן הדבר כאן, אצל ישסו"ת שהוא ממלא הכלים והרשימות דגוף של או"א עלאין, אלא שהכלים כבר נשברו ונפלו, ואינו ממלא רק את הרשימות לבד. שהן האורות דחג"ת שנפלו מקודם לנהי"מ דאצילות. וע"כ חזרו עתה למקומם, ומתמלאים באור דישסו"ת כמבואר. 

ובזה תבין ג"כ, טעם ירידה הכפולה, שקרה להכלים של המלכים: דעת וחג"ת ההם. והוא, כי עיקר חיות הכלים ההם שנפלו לכחב"ד דבריאה, הוא הרשימות שלהם, וכיון שהרשימות האלו היו מבחינת ג"ר דז"ת, שהן אורות הגופות דאו"א עלאין, כנ"ל. ע"כ נפלו ג"כ להבחינה שכנגדן, לג"ר דבריאה, דהיינו בכחב"ד דבריאה. ולפיכך עתה, אחר שעלו הרשימות שלהם במקום הכלים החדשים, ונתחדשו בהארת הראש דישסו"ת, הנה מצד אחד הרויחו הרבה, שהרי השיגו אור חדש תחת אור הראשון דאו"א עלאין אשר נסתלק מהם. אמנם מצד אחר, הפסידו הרבה, כי מתוך שנעשו מקבלים לאור דישסו"ת, הרי ירדו בזה מבחינת ג"ר לבחינת ז"ת. שהרי ישסו"ת הם כלפי או"א רק בחינות ז"ת לבד. כנ"ל. ומתוך כך, נמצאים הכלים שלהם אשר בבריאה, שירדו ג"כ מבחינת ג"ר של הבריאה לבחינת ז"ת של הבריאה, וע"כ נפלו עוד נפילה יתירה, ממקום כחב"ד דבריאה למקום נהי"מ דבריאה. 

ואין להקשות, שלפי"ז היו להם ליפול לחג"ת דבריאה. ולא לנהי"מ. כי זה כבר נתבאר, שבכלים הריקים נבחן העביות לשפלות, וכל הזך יותר הוא בהם חשוב יותר. וע"כ כשחג"ת נהי"מ נופלים לז"ת, המה מתהפכים, שהחג"ת נופלים לנהי"מ, והנהי"מ הזכים יותר, נופלים לחג"ת דבריאה. כנ"ל, והוא פשוט. 

ותדע שזה אור הדעת שעלה למקומו הוא רק הרשימות דחסדים של הדעת. אבל הרשימו דגבורות עדיין נשארה שם במלכות. והיא עלתה רק אחר שביה"כ של המלכים דנהי"מ כמ"ש להלן.

סב) וא"ת, והרי אמרנו למעלה שהוא מוכרח שלא יהיה הפרש בין הכלים והאור שלו רק ג' ספירות, וא"כ איך ירד הכלי של הדעת למלכות דבריאה. התשובה הוא כי ודאי הוא דהיכא דאפשר אפשר. והנה תחלה היה זה נהנה וזה אינו חסר, כי בתחלה היה הכלי נהנה מאורו בהיות הדעת למטה, והאור אינו חסר ג"כ, כי גם אם יעלה במקומו בדעת האצילות, אין לו שום כלי שם, ולכן היה חפץ להאיר בכלי שלו, וכיון שירד שוב לא יעלה. אמנם כאשר ראה, שיש בחינת כלי במקומו, קרוב הוא אל הנאת עצמו ותועלתו, יותר מלהועיל אל הכלי שלו, כי עתה בעלותו למעלה במקומו יש לו כלי, ושם יוכל לקבל האור לעצמו מלמעלה מן המאציל, ומן הכתר בקירוב גדול, ולכן עלה למעלה. והנה טעם זה יספיק לבחינת תועלת האור לעצמו. ואמנם גם לבחינת החסרון הכלי שלו ברדתו למטה במלכות דבריאה כנזכר, אינו הפסד גדול כ"כ, כי מה שאנו אומרים, שצריך שלא יהיה הרחק בין האור ובין הכלי שלו ג"ס לבד, הוא כשיעור ג"ס דאצילות, אשר שיעורם גדול, אבל בבריאה כל הי"ס דבריאה, שיעורם אינם אפילו כשיעור ספירה אחת דאצילות. וא"כ הרי הוא כאלו עומדת בראש הבריאה, כי כל הי"ס דבריאה כשיעור ספירה אחת נחשבין. 

סב) מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול: כי שם הוא מקבל מראש החדש דישסו"ת, שהוא כתר, שכל ראש הוא בחינת כתר, כנודע. וגם אח"כ כשעולים אצלו הרשימות דגבורות שלו, נעשה עליו עצמו זווג חדש ומקבל אור מהמאציל. וזה אמרו "ושם יוכל לקבל אור מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול" ולכן עלה למעלה.

סיכום: אומר כך, כאשר מלך מלך שליש עליון דת"ת, לא נשבר בעת מלכותו, כי היתה לו עביות קלושה והיה בח' אב"א, אז לא נשבר. הוא כן נשבר כאשר יצא מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת התחברו שוב לכלי אחד כי גם במקורם היו כלי אחד, ואז נשבר וירד לכתר. אז יש לנו כבר ידיעה שהוא לא נשבר מייד בהתחלה. זו ידיעה ראשונה.

עוד אנחנו צריכים להבין, למה הוא נפל לכתר דבריאה? למה לא נפל למקום יותר נמוך? אומר, שהשרשימה שלו נשארה בכלי והחזיקה אותו למעלה ולכן לא ירד למקום יותר נמוך. השבירה שלו לא כ"כ גדולה ואנחנו רואים שהת"ת שזה בח' היסודות, השבירה שלו היא במקום שנקרא גם בהמשך 'מלך היסוד', הוא לא נשבר כל כך, כי נחבא אל הכלים, וגם כי היתה לו עביות קלושה. אח"כ גם אם יצא עם ב' שלישים תחתונים דת"ת, השבירה לא גדולה כי הצטרף לכח הת"ת. הת"ת היא מקום האני האמיתי של האדם שלא נשבר, ואותו צריך לחפש. לכ"א יש משהו שהוא מאוד קרוב. כתר זה כמעט ואין בו שבירה כי כתר דבריאה זה ממש כמעט כמו אצילות. לכן לכ"א יש אני שמצד אחד הוא כבר נברא אבל הוא מאוד קרוב למשהו של השראה עליונה, ופה צריך לחפש אותו. הוא לא עוסק בזה כ"כ כאן, וגם לא בהמשך. אבל כדאי לזכור נקודה זו. 

דבר נוסף שמלמד, שהיתה ירידה כפולה. התחלנו לדבר מזה בשיעור הקודם, ופה הרחיב את הדיבור בעניין. שאל כמה שאלות, אבל קודם ההסבר הכללי. אומר שבהתחלה כשנשברו הכלים אז היתה ירידה של הכלים למקום דעת חב"כ של הכלים, ואח"כ היתה שבירה נוספת, ירידה נוספת והם נפלו למלכות יסוד ונ"ה. הירידה השניה שלהם קרתה כי הרשימות שהחזיקו אותם למעלה עלו למעלה, למקום חג"ת. שואל למה לא היו שם קודם? כי לא היו שם קודם כלים. עכשיו שיש שם כלים אז יכולים לעלות למקום הזה. אומר, זה בח' 'זה נהנה וזה לא חסר', פירוש – הרשימה לפני שהיה כלי של אח"פ של הראשים, אז הרשימה ירדה למקום המלכות של מקום אצילות. והאירה לכלי של הדעת שנפל למקום דעת דבריאה. אומר, זה נהנה – הכלי נהנה, כי מקבל הארה מהרשימה, והרשימה לא חסרה. שואל למה לא נשארת במקום שלה של הדעת, או במקום החסד, למה יורדת ליסוד? אומר שאין לה מה לעשות שם. לא משנה לה כי המקום הזה למעלה ולמטה הוא אותו הדבר עבורה. זה נקרא שהיא לא חסרה בדבר. אולם, אם כבר נהיה כלי למעלה אז יש לה שני טעמים לחזרה למקומה. א. חוזרת כי יש כלי. וכל רשימה יש לה שאיפה להיות בכלי. ב. מקבלת הארה מראש ישסו"ת וראש גופא דישראל סבא וגופא דתבונה וכיוב' מקבלים הארה מהראשים. אז כשהרשימה מקבלת הארה אז יש לה יתר חשיבות להיות במקום הזה. ואז נופלים הכלים למקום יותר נמוך. זה גם מאפשר לכלים של תנהי"מ להשבר ולעבור למקום של החג"ת. 

שואל, למה הכלים דתנהי"מ נפלו למקום יותר נמוך מהכלים דדחג"ת כי הרי יותר גבוהים מהם? אומר שלמדנו שכשהעביות יש שם הארה בקדושה כמובן, אז העביות חשובה. אבל כשאין הארה, ז"א שכשאין כח של מסך במקום, אז העביות היא לגרעון. לכן מלכי דחג"ת שהיו יותר גדולים נופלים למקום יותר נמוך, ולכן תיקונם יותר קשה. לכן מלכי תנהי"מ למקום דחג"ת וכולם נופלים למקום בינה, חוץ מכלי ת"ת שנשאר במקום הכתר. 

עוד ידיעה חשובה שאמר כאן, שנדע, כשאמר לנו שהרשימה של אור מלך הדעת נשארה, היתה במקום מלכות, ואחרי שהיה כלי עלתה למעלה, אז הרשימה של הדעת הזו, דהתלבשות, או ליתר דיוק 'אור הזך של רשימה דהתלבשות של מלך הדעת' היה מורכב מחסדים וגבורות. רק החסדים של אור הזך של הרשימה עלה למעלה, והגבורות נשארו למטה. נצטרך זה להמשיך ונזכיר במקום. 

642

בס"ד

חלק ז שיעור 31 עמוד תקלט

המשך אות סא' בפנים.

ואין להקשות לפי"ז, למה נשבר הכלי דשליש עליון דת"ת, מאחר שלא היה בו אלא מבחינת אב"א, שהוא כולו בחינת פנים כמבואר. בי כבר כתב הרב, שרק באו"א נשאר בהם בחינת הפנים אבל בהכלים דז"ת גם בחינת הפנים נשבר בהם. אמנם באמת לא היה שבירתו גדולה, אלא שירד מבחינת ראש דת"ת, לבחינת ו"ק דת"ת, דהיינו לבחי' מחזה ולמטה. ומ"ש הרב לעיל שנפל לכתר דבריאה, הוא אחר שנתפשט בו הגוף, דהסתכלות עיינין דישסו"ת, ונשבר, והאור נתעלה לחצי העליון דכלי החדש דת"ת, הנה אז נפל לכתר דבריאה. דהיינו אל הבחינה שכנגדו שם כי הגוף דישסו"ת שנתפשט בו, הוא גם כן בחינת כתר דישסו"ת, כמ"ש לעיל. וע"כ נפל לכתר דבריאה. ומזה תראה, שאין שבירתו גדולה, כי כל הכלים של המלכים ירדו לז"ת דבריאה, ורק הת"ת נפל אל הכתר דבריאה, שהוא קרוב לאצילות. 

אור הדעת שירד וכו' גם הוא נתעלה ועלה במקומו: כבר נתבאר לעיל (באו"פ דף תקל"ח ד"ה אור הת"ת) אשר תכף אחר התפשטות ג' קוים דכח"ב לבחינות כלים חדשים דחג"ת, עלו יחד כל האורות של ד' המלכים דעת וחג"ת למקומם כל אחד בקו שלו. עש"ה. 

וטעם עליתם בחזרה אל הכלים דחג"ת החדשים שיצאו במקומם. הוא, מכח הזווג החדש שהוא הראש דישסו"ת שיצא שם במקומם, שהוא בחינת התפ"ב החוזרת וממלאת הכלים ורשימות שנשארו אחר ההסתלקות של פרצוף העליון. ע"ד שהיה בפרצופים הקודמים דא"ק. כי הרשימות והכלים הריקים של פרצוף העליון עוברים תמיד לפרצוף התחתון שלו. וכן הדבר כאן, אצל ישסו"ת שהוא ממלא הכלים והרשימות דגוף של או"א עלאין, אלא שהכלים כבר נשברו ונפלו, ואינו ממלא רק את הרשימות לבד. שהן האורות דחג"ת שנפלו מקודם לנהי"מ דאצילות. וע"כ חזרו עתה למקומם, ומתמלאים באור דישסו"ת כמבואר. 

ובזה תבין ג"כ, טעם ירידה הכפולה, שקרה להכלים של המלכים: דעת וחג"ת ההם. והוא, כי עיקר חיות הכלים ההם שנפלו לכחב"ד דבריאה, הוא הרשימות שלהם, וכיון שהרשימות האלו היו מבחינת ג"ר דז"ת, שהן אורות הגופות דאו"א עלאין, כנ"ל. ע"כ נפלו ג"כ להבחינה שכנגדן, לג"ר דבריאה, דהיינו בכחב"ד דבריאה. ולפיכך עתה, אחר שעלו הרשימות שלהם במקום הכלים החדשים, ונתחדשו בהארת הראש דישסו"ת, הנה מצד אחד הרויחו הרבה, שהרי השיגו אור חדש תחת אור הראשון דאו"א עלאין אשר נסתלק מהם. אמנם מצד אחר, הפסידו הרבה, כי מתוך שנעשו מקבלים לאור דישסו"ת, הרי ירדו בזה מבחינת ג"ר לבחינת ז"ת. שהרי ישסו"ת הם כלפי או"א רק בחינות ז"ת לבד. כנ"ל. ומתוך כך, נמצאים הכלים שלהם אשר בבריאה, שירדו ג"כ מבחינת ג"ר של הבריאה לבחינת ז"ת של הבריאה, וע"כ נפלו עוד נפילה יתירה, ממקום כחב"ד דבריאה למקום נהי"מ דבריאה. 

ואין להקשות, שלפי"ז היו להם ליפול לחג"ת דבריאה. ולא לנהי"מ. כי זה כבר נתבאר, שבכלים הריקים נבחן העביות לשפלות, וכל הזך יותר הוא בהם חשוב יותר. וע"כ כשחג"ת נהי"מ נופלים לז"ת, המה מתהפכים, שהחג"ת נופלים לנהי"מ, והנהי"מ הזכים יותר, נופלים לחג"ת דבריאה. כנ"ל, והוא פשוט. 

ותדע שזה אור הדעת שעלה למקומו הוא רק הרשימות דחסדים של הדעת. אבל הרשימו דגבורות עדיין נשארה שם במלכות. והיא עלתה רק אחר שביה"כ של המלכים דנהי"מ כמ"ש להלן.

סב) וא"ת, והרי אמרנו למעלה שהוא מוכרח שלא יהיה הפרש בין הכלים והאור שלו רק ג' ספירות, וא"כ איך ירד הכלי של הדעת למלכות דבריאה. התשובה הוא כי ודאי הוא דהיכא דאפשר אפשר. והנה תחלה היה זה נהנה וזה אינו חסר, כי בתחלה היה הכלי נהנה מאורו בהיות הדעת למטה, והאור אינו חסר ג"כ, כי גם אם יעלה במקומו בדעת האצילות, אין לו שום כלי שם, ולכן היה חפץ להאיר בכלי שלו, וכיון שירד שוב לא יעלה. אמנם כאשר ראה, שיש בחינת כלי במקומו, קרוב הוא אל הנאת עצמו ותועלתו, יותר מלהועיל אל הכלי שלו, כי עתה בעלותו למעלה במקומו יש לו כלי, ושם יוכל לקבל האור לעצמו מלמעלה מן המאציל, ומן הכתר בקירוב גדול, ולכן עלה למעלה. והנה טעם זה יספיק לבחינת תועלת האור לעצמו. ואמנם גם לבחינת החסרון הכלי שלו ברדתו למטה במלכות דבריאה כנזכר, אינו הפסד גדול כ"כ, כי מה שאנו אומרים, שצריך שלא יהיה הרחק בין האור ובין הכלי שלו ג"ס לבד, הוא כשיעור ג"ס דאצילות, אשר שיעורם גדול, אבל בבריאה כל הי"ס דבריאה, שיעורם אינם אפילו כשיעור ספירה אחת דאצילות. וא"כ הרי הוא כאלו עומדת בראש הבריאה, כי כל הי"ס דבריאה כשיעור ספירה אחת נחשבין. 

סב) מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול: כי שם הוא מקבל מראש החדש דישסו"ת, שהוא כתר, שכל ראש הוא בחינת כתר, כנודע. וגם אח"כ כשעולים אצלו הרשימות דגבורות שלו, נעשה עליו עצמו זווג חדש ומקבל אור מהמאציל. וזה אמרו "ושם יוכל לקבל אור מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול" ולכן עלה למעלה.

סיכום: אומר כך, כאשר מלך מלך שליש עליון דת"ת, לא נשבר בעת מלכותו, כי היתה לו עביות קלושה והיה בח' אב"א, אז לא נשבר. הוא כן נשבר כאשר יצא מלך ב' שלישים תחתונים דת"ת התחברו שוב לכלי אחד כי גם במקורם היו כלי אחד, ואז נשבר וירד לכתר. אז יש לנו כבר ידיעה שהוא לא נשבר מייד בהתחלה. זו ידיעה ראשונה.

עוד אנחנו צריכים להבין, למה הוא נפל לכתר דבריאה? למה לא נפל למקום יותר נמוך? אומר, שהשרשימה שלו נשארה בכלי והחזיקה אותו למעלה ולכן לא ירד למקום יותר נמוך. השבירה שלו לא כ"כ גדולה ואנחנו רואים שהת"ת שזה בח' היסודות, השבירה שלו היא במקום שנקרא גם בהמשך 'מלך היסוד', הוא לא נשבר כל כך, כי נחבא אל הכלים, וגם כי היתה לו עביות קלושה. אח"כ גם אם יצא עם ב' שלישים תחתונים דת"ת, השבירה לא גדולה כי הצטרף לכח הת"ת. הת"ת היא מקום האני האמיתי של האדם שלא נשבר, ואותו צריך לחפש. לכ"א יש משהו שהוא מאוד קרוב. כתר זה כמעט ואין בו שבירה כי כתר דבריאה זה ממש כמעט כמו אצילות. לכן לכ"א יש אני שמצד אחד הוא כבר נברא אבל הוא מאוד קרוב למשהו של השראה עליונה, ופה צריך לחפש אותו. הוא לא עוסק בזה כ"כ כאן, וגם לא בהמשך. אבל כדאי לזכור נקודה זו. 

דבר נוסף שמלמד, שהיתה ירידה כפולה. התחלנו לדבר מזה בשיעור הקודם, ופה הרחיב את הדיבור בעניין. שאל כמה שאלות, אבל קודם ההסבר הכללי. אומר שבהתחלה כשנשברו הכלים אז היתה ירידה של הכלים למקום דעת חב"כ של הכלים, ואח"כ היתה שבירה נוספת, ירידה נוספת והם נפלו למלכות יסוד ונ"ה. הירידה השניה שלהם קרתה כי הרשימות שהחזיקו אותם למעלה עלו למעלה, למקום חג"ת. שואל למה לא היו שם קודם? כי לא היו שם קודם כלים. עכשיו שיש שם כלים אז יכולים לעלות למקום הזה. אומר, זה בח' 'זה נהנה וזה לא חסר', פירוש – הרשימה לפני שהיה כלי של אח"פ של הראשים, אז הרשימה ירדה למקום המלכות של מקום אצילות. והאירה לכלי של הדעת שנפל למקום דעת דבריאה. אומר, זה נהנה – הכלי נהנה, כי מקבל הארה מהרשימה, והרשימה לא חסרה. שואל למה לא נשארת במקום שלה של הדעת, או במקום החסד, למה יורדת ליסוד? אומר שאין לה מה לעשות שם. לא משנה לה כי המקום הזה למעלה ולמטה הוא אותו הדבר עבורה. זה נקרא שהיא לא חסרה בדבר. אולם, אם כבר נהיה כלי למעלה אז יש לה שני טעמים לחזרה למקומה. א. חוזרת כי יש כלי. וכל רשימה יש לה שאיפה להיות בכלי. ב. מקבלת הארה מראש ישסו"ת וראש גופא דישראל סבא וגופא דתבונה וכיוב' מקבלים הארה מהראשים. אז כשהרשימה מקבלת הארה אז יש לה יתר חשיבות להיות במקום הזה. ואז נופלים הכלים למקום יותר נמוך. זה גם מאפשר לכלים של תנהי"מ להשבר ולעבור למקום של החג"ת. 

שואל, למה הכלים דתנהי"מ נפלו למקום יותר נמוך מהכלים דדחג"ת כי הרי יותר גבוהים מהם? אומר שלמדנו שכשהעביות יש שם הארה בקדושה כמובן, אז העביות חשובה. אבל כשאין הארה, ז"א שכשאין כח של מסך במקום, אז העביות היא לגרעון. לכן מלכי דחג"ת שהיו יותר גדולים נופלים למקום יותר נמוך, ולכן תיקונם יותר קשה. לכן מלכי תנהי"מ למקום דחג"ת וכולם נופלים למקום בינה, חוץ מכלי ת"ת שנשאר במקום הכתר. 

עוד ידיעה חשובה שאמר כאן, שנדע, כשאמר לנו שהרשימה של אור מלך הדעת נשארה, היתה במקום מלכות, ואחרי שהיה כלי עלתה למעלה, אז הרשימה של הדעת הזו, דהתלבשות, או ליתר דיוק 'אור הזך של רשימה דהתלבשות של מלך הדעת' היה מורכב מחסדים וגבורות. רק החסדים של אור הזך של הרשימה עלה למעלה, והגבורות נשארו למטה. נצטרך זה להמשיך ונזכיר במקום. 

1670


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

659


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

663


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

848

שיעור 29 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום כללי עמ' תקל"ו- תקל"ז
ב' ניסן תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

היום למדנו המשך שבירת הכלים ומה קורה בה.
הכלי עצמו שנקרא אור הע"ב, יורד למקום בי"ע למטה מפרסה
ירידה זו היא שבירתו כי מה ששולט עליו זו הפרסה ששם מצוי הדין של מלכות דסיום רגלין.
לכן כאשר נפלו למקום הזה, אנו מבינים שהמקום הזה של בי"ע הוא המקום המבטא את השבירה.
לעומת זאת הרשימות, שיש בהן הארה, לא יכולות לרדת למקום הזה.
הכלי יורד ומת, הניצוץ יורד עם הכלי,
אור הזך של הרשימה נשאר במקום עולם האצילות.
איך התמקמו?
כל מלך ירד-
 הראש לעולם בריאה
 התוך לעולם יצירה
 הסוף לעולם עשיה
רק כדוגמה- כשמלך הדעת נפל ונשבר אז:
 הראש של הכלי נפל למקום דעת דבריאה
 התוך של הכלי נפל למקום דעת דיצירה
 הסוף של הכלי נפל למקום דעת דעשיה
אנחנו היום דנו למה דעת נפל למקום כל כך נמוך, ומלך החסד, שהוא לכאורה קטן יותר, נפל למקום יותר גבוה?
ועל זה אמרנו – ככל שאדם גדול, הוא נופל למקום קשה יותר.
 כשיש אור, העוביות היא יתרון
 כשאין אור, העוביות הופכת לגרעון
כשאין אור במדרגה הזך יותר חשוב יותר
כשיש אור במדרגה, העבה יותר חשוב יותר
ככל שהכלי יותר זך, הרשימה צריכה להיות במקום גבוה יותר, כי צריכה להתאים עצמה לכלי
האם האגו של האדם הוא טוב או לא טוב?
 אם אתה בקדושה טוב
 אם אתה לא בקדושה אתה גרוע
מלך הדעת נפל לדעת, הרשימה שלו למלכות דאצילות
מלך החסד נפל למקום הבינה, הרשימה שלו למקום יסוד דאצילות
הכלי של מלך הגבורה נפל למקום החכמה ובהתאם לזה הרשימות.
מלך הת"ת היה במקום הכתר והרשימה נשארה במקום הת"ת
מדוע?
מכיון שהכלי נפל למקום גבוה יותר, גם הרשימה נפלה למקום גבוה יותר.
אם אדם הוא גדול, ביטוי הגדולה שלו דוקא כשמקבל את האור
אם לא מקבל, שבירתו קשה יותר.כשאתה שם את עצמך במקום גבוה יותר, אתה מסתכן יותר. צריך שיהיה לך אישור למקום הזה. אם יש לך תאוה ורצון לכבוד גדולים, עדיף לעצור.
היום אנחנו דנים מדוע אומר שהרשימה של מלך הגבורה נפלה למקום נצח הוד דאצילות?
מסביר הסבר ארוך שבעיקרו – כשאין חכמה במדרגה הנצח מתכלל בהוד.
כשיש בהם הארת חכמה, הם שתי ספירות נפרדות.
נצח הוא הנושא להארת חכמה, אז כשיש הארת חכמה במדרגה, הוא עומד בנפרד.
כשאין הארת חכמה – נקראים תרי פלגי גופא .

חלק ז שיעור 29 עמוד תקלה

נט) ואח"כ יצא החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה, והאור ירד במקום כלי היסוד דאצילות, כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות. ואח"כ יצאה גבורה ונשברה, וירד הכלי בחכמה דבריאה, והאור ירד בכלי דנצח הוד דאצילות. שהם ב' פלגי דגופא. ואח"כ יצאה הת"ת ונשבר, והכלי ירד בכתר דבריאה, והאור נשאר במקומו, שהוא בת"ת דאצילות.

נט) החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה והאור ירד לכלי היסוד דאצילות כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות: פירוש, כי בשעה שהאורות מלובשים בהכלים, נבחן שכל העב מחברו הוא גדול מחברו. כי כל אשר המסך שלו עב ביותר הריהו מוציא קומה גדולה ביותר כנודע. אמנם בעת שהכלים ריקנים מאורות הנה אז נבחן עביותם לחסרון, וע"כ נבחן להיפך, שכל הזך ביותר הוא חשוב ביותר. 

וזה אמרו "והכלי דחסד נפל לבינה דבריאה": כי הכלי דדעת נמשך מזווג על מסך דבחי"ד בחיבור הבחי"ג, כנ"ל (דף תקי"ז ד"ה הדעת) והכלי דחסד נמשך מזווג על בחי"ג לבד, ונמצא הכלי דחסד יותר זך מהכלי דדעת, וע"כ נבחן הכלי דחסד שהוא למעלה מהכלי דדעת, כלומר שהוא יותר חשוב ממנו להיותו יותר זך, והבן. וז"ש "והאור ירד למקום כלי של היסוד" כי לפי ערך הכלים כן ערך הרשימות המתלבשות בהם, ונבחנות ע"כ גם הרשימות לפי חשיבות הכלים. 

גבורה ונשברה וירד הכלי בחכמה דבריאה: דהיינו כנ"ל. שכל הזך מחברו יותר חשוב מחברו, כי אחר הסתלקות האור מהכלים, נבחן העביות לשפלות, ועד"ז גם הכלי דת"ת עוד יותר חשוב מהכלי גבורה וע"כ נפלה לכתר דבריאה. באופן שד' הכלים: דעת, חסד, גבורה ת"ת, נפלו לכחב"ד דבריאה. שהם ג"ר של הבריאה, כמו הכלים דחג"ת היו ג"ר של זו"ן, אלא שנפלו בהיפוך מדרגה דהיינו הדעת למטה מכולם, להיותו העב מכולם, וע"כ שבירתו קשה מכולם. ופחות ממנו הכלי דחסד, שהוא רק מבחי"ג דעביות. ועוד פחות ממנו, הכלי גבורה, שהוא רק מבחי"ב דעביות והכלי דת"ת פחות שבירתו מכולם, להיותו רק מבחי"א דעביות. ועד"ז, נפלו הרשימות של הכלים. שהרשימו דדעת במלכות דאצילות, דהיינו למטה מכולם בסיום האצילות. ועליה החסד, ביסוד דאצילות, ועליה הגבורה בנצח הוד דאצילות ועל כולם הת"ת, שנשאר במקומו, דהיינו בת"ת דאצילות דהיינו לפי יחס הכלים. 

דנו"ה דאצילות שהם ב' פלגי דגופא: והוא רק בעוד שהם בבחינת אחורים, בחסרון הארת החכמה, אבל כשהם בבחינת פנים, דהיינו כשיש בהם הארת חכמה, אז נחשבים לב' ספירות מיוחדות זו מזו. 

וטעם הדבר תמצא לעיל בדברי הרב (דף של"ב אות מ"ב ודף של"ג אות מ"ג) שמביא שם שספירת הנצח נמשך מו"ק דכתר, שאז לא מטי בחכמה וע"כ נבחן הנצח שאין בו הארת ג"ר דחכמה. וספירת ההוד נמשכת מבחינת מטי בחכמה. וע"כ נבחן ההוד שמאיר בו הארת חכמה. ע"ש ובאו"פ. הרי שכל ההבחן מנצח אל הוד הוא בהארת חכמה שאינה בנצח, וישנה בהוד. והנה ההפרש הזה יתכן בשעה שיש הארת החכמה בכללות הפרצוף. אבל בשעה שאין בהארת הפרצוף בכללו זולת הארת אחורים דאמא, הנה אז אין עוד שום הפרש מבין נצח להוד, שהרי גם בהוד אין בו הארת חכמה כמו בנצח. וע"כ נחשבים אז לספירה אחת. ולפיכך הספירות נצח והוד דנקודים, שאין בהן רק מבחי"ב דישסו"ת, וגם מלובשים באחורים שנפלו מאו"א עלאין כנ"ל. ואין בהם הארת חכמה, ע"כ נחשבות לספירה אחת. 

ואין להקשות, שלפי זה גם הספירות דחסד וגבורה היו צריכים להתחשב לכלי אחד, שכל ההבחן מבין חסד וגבורה, נתבאר שם, שהוא ג"כ בהארת חכמה, שישנה בחסד ואינה בגבורה. כי החילוק בין החו"ג לבין הנו"ה רב הוא. והוא משום שכח האחורים דבינה, מתחיל בעיקר בכל הפרצופין רק מבינה ולמטה, מטעם שכל בחינה יונק מבחינה שכנגדה בע"ס דאור ישר. וכיון שאחורים האלו אינם כלולים כלל, בב' הספירות כתר וחכמה אלא רק בבינה, ע"כ גם חסד וגבורה שהם בחינת כתר וחכמה דחסדים כנודע, אין כח האחורים פועל בהם על בחינתם עצמם כלפי עצמם. אלא מת"ת ולמטה, שהוא ביחס הבינה, כנודע, פועל האחורים בכל השיעור. וע"כ נבחן תמיד החסד, אפילו בעת קטנות הפרצוף שהוא כולל ג"ר, מה שאין כן הגבורה, ויש לך הפרש גדול בין החסד אל גבורה. כי החסד כלפי עצמו הוא עכ"פ כולל ג"ר. משא"כ הגבורה שהוא באחורים על הג"ר משורשו.

סיכום: למדנו את המשך שבירת הכלים, ומה קורה בשבירתם.

בשבירת הכלים הכלי עצמו שנקרא אור העב יורד למקום בי"ע, למטה מפרסא. הירידה שלו היא שבירתו, כי מה ששולט עליו זה הפרסא שבה מצוי הדין של מלכות דסיום רגלין. משם ולמטה שולטת מידת הדין. 

לכן, כאשר נפלו למקום הזה אז אנחנו מבינים שהמקום הזה של בי"ע הוא המקום שמבטא את השבירה. 

לעומת זאת, הרשימות שיש בהן הארה לא יכולים לרדת למקום הזה, והרשימה צריכה להחיות את הכלי, אז קרתה פה מציאות שבה הכלי יורד ומת. הרשימה מתחלקת לשנים – הכלי של הרשימה נקרא ניצוץ שזה אור העב של הרשימה שיורד עם הכלי, ואור הזך נשאר במקום עולם אצילות. ואז אנחנו מנסים ללמוד את סדר המיקום בעולמות. אמרנו, שכל מלך ומלך ירד. הרת"ס שלו יורד. הראש לעולם הבריאה, התוך ליצירה והסוף לעשיה. כדי לפשט את הלימוד, אנחנו לומדים רק את הראשים של המלכים וכ"א יבין שמדובר גם על השאר. כדוגמא: אם הינו רוצים לדבר קצת יותר מורכב הינו אומרים שכשמלך הדעת נפל ונשבר, אז ראש הכלי שלו נפל למקום דעת דבריאה. והתוך של הכלי נפל לדעת דיצירה, והסוף של הכלי נפל לדעת דעשיה. אנחנו מדברים על הראשים ונבין מה קרה עם התוך והסוף של כל כלי.

היום דנו למה דעת נפל למקום כ"כ נמוך, ומלך החסד שהוא לכאורה יותר קטן ויותר גבוה ממלך החסד נפל למקום יותר גבוה. ועל זה אמרנו, ככל שאדם גדול כך הוא נופל יותר קשה. ככל שהיית בקומה יותר גבוהה כך הנפילה יותר קשה, ולכן יש לנו חוק – כשהאור נמצא במדרגה אז כח העביות של המסך והמדרגה חשוב יותר. אבל כשאין אור במדרגה אז העביות הופכת להיות גירעון. 

האם האגו של האדם הוא טוב או רע? אם בקדושה אז מצויין, אם לא בקדושה אז גרוע. ועכשיו, אחרי השבירה הם לא בקדושה ולכן זה גרוע. לכן מה שקרה הוא שהמציאות של מלך הדעת הפכה להיות הגרועה ביותר, כי הוא נפל למקום הנמוך ביותר בראש הבריאה, ונפל למקום הדעת דבריאה. הרשימה נפלה למקום שהוא קרוב יותר, סמוך כמה שאפשר מעל הפרסא. כדי שיהיה קרוב למלך שלו, לכלי שלו. אז הוא נפל למלכות של מקום אצילות. ומלך החסד נפל למקום הכלי בעולם הבריאה, למעלה מהדעת, לבינה. והרשימה נפלה למקום למעלה מהמלכות, למקום היסוד. והכלי של מלך הגבורה נפל למעלה מהכלי של החסד, בבינה. אז הכלי דגבורה נפל למקום החכמה שבבריאה.  

ושוב – הכלי של מלך הדעת נפל לדעת. הכלי של מלך החסד נפל לבינה. הכלי של מלך הגבורה נפל למקום חכמה, ובהתאם לזה הרשימות.

הרשימה של מלך הדעת נפלה למקום מלכות דאצילות. הרשימה של מלך החסד נפלה למקום יסוד דאצילות. הרשימה של מלך הגבורה נפלה למקום נצח-הוד. ומלך הת"ת היה במקום הכתר, הכלי במקום הכתר דבריאה, והרשימה נשארה במקום הת"ת. 

על זה הוא בא ושאל, מדוע נ"ה הם יחד? וע"ז ענה שלנצח יש תכונה מיוחדת, שהוא נושא להארת חכמה. כשיש הארת חכמה אז הוא בא בנפרד, וכשאין הארת חכמה אז מתנהג כמו הוד ולכן הוא אחד עם הוד, ולכן אנחנו מודדים אותם ביחד בשבירה. לכן אומרים נ"ה. זה נושא מורכב ואנחנו לומדים בקיצור. לזכור – כשאין חכמה במדרגה נ"ה באים ביחד. כשיש הארת חכמה נ"ה באים בנפרד. לכן פה באו יחד. שואל למה ח"ג לא באו יחד? כי כל אחוריים דאמא מתחילה להשפיע רק מת"ת ומטה כי ח"ג כנגד כ"ח מצד החסדים. זה קצת מורכב וזה לא התורף של השיעור. 

634

בס"ד

חלק ז שיעור 29 עמוד תקלה

נט) ואח"כ יצא החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה, והאור ירד במקום כלי היסוד דאצילות, כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות. ואח"כ יצאה גבורה ונשברה, וירד הכלי בחכמה דבריאה, והאור ירד בכלי דנצח הוד דאצילות. שהם ב' פלגי דגופא. ואח"כ יצאה הת"ת ונשבר, והכלי ירד בכתר דבריאה, והאור נשאר במקומו, שהוא בת"ת דאצילות.

נט) החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה והאור ירד לכלי היסוד דאצילות כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות: פירוש, כי בשעה שהאורות מלובשים בהכלים, נבחן שכל העב מחברו הוא גדול מחברו. כי כל אשר המסך שלו עב ביותר הריהו מוציא קומה גדולה ביותר כנודע. אמנם בעת שהכלים ריקנים מאורות הנה אז נבחן עביותם לחסרון, וע"כ נבחן להיפך, שכל הזך ביותר הוא חשוב ביותר. 

וזה אמרו "והכלי דחסד נפל לבינה דבריאה": כי הכלי דדעת נמשך מזווג על מסך דבחי"ד בחיבור הבחי"ג, כנ"ל (דף תקי"ז ד"ה הדעת) והכלי דחסד נמשך מזווג על בחי"ג לבד, ונמצא הכלי דחסד יותר זך מהכלי דדעת, וע"כ נבחן הכלי דחסד שהוא למעלה מהכלי דדעת, כלומר שהוא יותר חשוב ממנו להיותו יותר זך, והבן. וז"ש "והאור ירד למקום כלי של היסוד" כי לפי ערך הכלים כן ערך הרשימות המתלבשות בהם, ונבחנות ע"כ גם הרשימות לפי חשיבות הכלים. 

גבורה ונשברה וירד הכלי בחכמה דבריאה: דהיינו כנ"ל. שכל הזך מחברו יותר חשוב מחברו, כי אחר הסתלקות האור מהכלים, נבחן העביות לשפלות, ועד"ז גם הכלי דת"ת עוד יותר חשוב מהכלי גבורה וע"כ נפלה לכתר דבריאה. באופן שד' הכלים: דעת, חסד, גבורה ת"ת, נפלו לכחב"ד דבריאה. שהם ג"ר של הבריאה, כמו הכלים דחג"ת היו ג"ר של זו"ן, אלא שנפלו בהיפוך מדרגה דהיינו הדעת למטה מכולם, להיותו העב מכולם, וע"כ שבירתו קשה מכולם. ופחות ממנו הכלי דחסד, שהוא רק מבחי"ג דעביות. ועוד פחות ממנו, הכלי גבורה, שהוא רק מבחי"ב דעביות והכלי דת"ת פחות שבירתו מכולם, להיותו רק מבחי"א דעביות. ועד"ז, נפלו הרשימות של הכלים. שהרשימו דדעת במלכות דאצילות, דהיינו למטה מכולם בסיום האצילות. ועליה החסד, ביסוד דאצילות, ועליה הגבורה בנצח הוד דאצילות ועל כולם הת"ת, שנשאר במקומו, דהיינו בת"ת דאצילות דהיינו לפי יחס הכלים. 

דנו"ה דאצילות שהם ב' פלגי דגופא: והוא רק בעוד שהם בבחינת אחורים, בחסרון הארת החכמה, אבל כשהם בבחינת פנים, דהיינו כשיש בהם הארת חכמה, אז נחשבים לב' ספירות מיוחדות זו מזו. 

וטעם הדבר תמצא לעיל בדברי הרב (דף של"ב אות מ"ב ודף של"ג אות מ"ג) שמביא שם שספירת הנצח נמשך מו"ק דכתר, שאז לא מטי בחכמה וע"כ נבחן הנצח שאין בו הארת ג"ר דחכמה. וספירת ההוד נמשכת מבחינת מטי בחכמה. וע"כ נבחן ההוד שמאיר בו הארת חכמה. ע"ש ובאו"פ. הרי שכל ההבחן מנצח אל הוד הוא בהארת חכמה שאינה בנצח, וישנה בהוד. והנה ההפרש הזה יתכן בשעה שיש הארת החכמה בכללות הפרצוף. אבל בשעה שאין בהארת הפרצוף בכללו זולת הארת אחורים דאמא, הנה אז אין עוד שום הפרש מבין נצח להוד, שהרי גם בהוד אין בו הארת חכמה כמו בנצח. וע"כ נחשבים אז לספירה אחת. ולפיכך הספירות נצח והוד דנקודים, שאין בהן רק מבחי"ב דישסו"ת, וגם מלובשים באחורים שנפלו מאו"א עלאין כנ"ל. ואין בהם הארת חכמה, ע"כ נחשבות לספירה אחת. 

ואין להקשות, שלפי זה גם הספירות דחסד וגבורה היו צריכים להתחשב לכלי אחד, שכל ההבחן מבין חסד וגבורה, נתבאר שם, שהוא ג"כ בהארת חכמה, שישנה בחסד ואינה בגבורה. כי החילוק בין החו"ג לבין הנו"ה רב הוא. והוא משום שכח האחורים דבינה, מתחיל בעיקר בכל הפרצופין רק מבינה ולמטה, מטעם שכל בחינה יונק מבחינה שכנגדה בע"ס דאור ישר. וכיון שאחורים האלו אינם כלולים כלל, בב' הספירות כתר וחכמה אלא רק בבינה, ע"כ גם חסד וגבורה שהם בחינת כתר וחכמה דחסדים כנודע, אין כח האחורים פועל בהם על בחינתם עצמם כלפי עצמם. אלא מת"ת ולמטה, שהוא ביחס הבינה, כנודע, פועל האחורים בכל השיעור. וע"כ נבחן תמיד החסד, אפילו בעת קטנות הפרצוף שהוא כולל ג"ר, מה שאין כן הגבורה, ויש לך הפרש גדול בין החסד אל גבורה. כי החסד כלפי עצמו הוא עכ"פ כולל ג"ר. משא"כ הגבורה שהוא באחורים על הג"ר משורשו.

סיכום: למדנו את המשך שבירת הכלים, ומה קורה בשבירתם.

בשבירת הכלים הכלי עצמו שנקרא אור העב יורד למקום בי"ע, למטה מפרסא. הירידה שלו היא שבירתו, כי מה ששולט עליו זה הפרסא שבה מצוי הדין של מלכות דסיום רגלין. משם ולמטה שולטת מידת הדין. 

לכן, כאשר נפלו למקום הזה אז אנחנו מבינים שהמקום הזה של בי"ע הוא המקום שמבטא את השבירה. 

לעומת זאת, הרשימות שיש בהן הארה לא יכולים לרדת למקום הזה, והרשימה צריכה להחיות את הכלי, אז קרתה פה מציאות שבה הכלי יורד ומת. הרשימה מתחלקת לשנים – הכלי של הרשימה נקרא ניצוץ שזה אור העב של הרשימה שיורד עם הכלי, ואור הזך נשאר במקום עולם אצילות. ואז אנחנו מנסים ללמוד את סדר המיקום בעולמות. אמרנו, שכל מלך ומלך ירד. הרת"ס שלו יורד. הראש לעולם הבריאה, התוך ליצירה והסוף לעשיה. כדי לפשט את הלימוד, אנחנו לומדים רק את הראשים של המלכים וכ"א יבין שמדובר גם על השאר. כדוגמא: אם הינו רוצים לדבר קצת יותר מורכב הינו אומרים שכשמלך הדעת נפל ונשבר, אז ראש הכלי שלו נפל למקום דעת דבריאה. והתוך של הכלי נפל לדעת דיצירה, והסוף של הכלי נפל לדעת דעשיה. אנחנו מדברים על הראשים ונבין מה קרה עם התוך והסוף של כל כלי.

היום דנו למה דעת נפל למקום כ"כ נמוך, ומלך החסד שהוא לכאורה יותר קטן ויותר גבוה ממלך החסד נפל למקום יותר גבוה. ועל זה אמרנו, ככל שאדם גדול כך הוא נופל יותר קשה. ככל שהיית בקומה יותר גבוהה כך הנפילה יותר קשה, ולכן יש לנו חוק – כשהאור נמצא במדרגה אז כח העביות של המסך והמדרגה חשוב יותר. אבל כשאין אור במדרגה אז העביות הופכת להיות גירעון. 

האם האגו של האדם הוא טוב או רע? אם בקדושה אז מצויין, אם לא בקדושה אז גרוע. ועכשיו, אחרי השבירה הם לא בקדושה ולכן זה גרוע. לכן מה שקרה הוא שהמציאות של מלך הדעת הפכה להיות הגרועה ביותר, כי הוא נפל למקום הנמוך ביותר בראש הבריאה, ונפל למקום הדעת דבריאה. הרשימה נפלה למקום שהוא קרוב יותר, סמוך כמה שאפשר מעל הפרסא. כדי שיהיה קרוב למלך שלו, לכלי שלו. אז הוא נפל למלכות של מקום אצילות. ומלך החסד נפל למקום הכלי בעולם הבריאה, למעלה מהדעת, לבינה. והרשימה נפלה למקום למעלה מהמלכות, למקום היסוד. והכלי של מלך הגבורה נפל למעלה מהכלי של החסד, בבינה. אז הכלי דגבורה נפל למקום החכמה שבבריאה.  

ושוב – הכלי של מלך הדעת נפל לדעת. הכלי של מלך החסד נפל לבינה. הכלי של מלך הגבורה נפל למקום חכמה, ובהתאם לזה הרשימות.

הרשימה של מלך הדעת נפלה למקום מלכות דאצילות. הרשימה של מלך החסד נפלה למקום יסוד דאצילות. הרשימה של מלך הגבורה נפלה למקום נצח-הוד. ומלך הת"ת היה במקום הכתר, הכלי במקום הכתר דבריאה, והרשימה נשארה במקום הת"ת. 

על זה הוא בא ושאל, מדוע נ"ה הם יחד? וע"ז ענה שלנצח יש תכונה מיוחדת, שהוא נושא להארת חכמה. כשיש הארת חכמה אז הוא בא בנפרד, וכשאין הארת חכמה אז מתנהג כמו הוד ולכן הוא אחד עם הוד, ולכן אנחנו מודדים אותם ביחד בשבירה. לכן אומרים נ"ה. זה נושא מורכב ואנחנו לומדים בקיצור. לזכור – כשאין חכמה במדרגה נ"ה באים ביחד. כשיש הארת חכמה נ"ה באים בנפרד. לכן פה באו יחד. שואל למה ח"ג לא באו יחד? כי כל אחוריים דאמא מתחילה להשפיע רק מת"ת ומטה כי ח"ג כנגד כ"ח מצד החסדים. זה קצת מורכב וזה לא התורף של השיעור. 

740

בס"ד

חלק ז שיעור 28 עמוד תקלד

נז) ונבאר סדר יציאת ז' מלכים. ונתחיל מן הראשון, שהוא הדעת, אשר זה יצא ראשונה. וכאשר לא היה יכול הכלי לסבול כנ"ל, נשבר הכלי וירד למטה בעולם הבריאה, ר"ל במקום שהיה עתיד להיות עולם הבריאה אח"כ, כי הרי עדיין לא נברא עולם הבריאה. ונפל הכלי הזה במקום הדעת דבריאה, להיותו מתיחס אליו כמוהו. ואמנם אור של הדעת ירד גם הוא, אלא שנשאר באצילות עצמו במקום כלי המלכות של האצילות.

נז) ונפל הכלי הזה למקום הדעת דבריאה להיותו מתיחס אליו כמוהו: סיבת השבירה כבר נתבאר היטב לעיל באו"פ (דף תס"ג ד"ה הסיגים) עש"ה. וע"כ נפרדו מהקדושה כמ"ש שם. 

וענין נפילתם לג' עלמין בי"ע שאמר הרב, אע"פ שעדיין לא היו כלל אלו ג' העולמות. מ"מ רשימתם היה ניכר, כי המה הם בחינת ג' הספירות בינה ז"א ומלכות של נה"י דסיומא, שיצאו לבר מאצילות דא"ק, בעת צמצום ב'. כמ"ש זה באורך לעיל (דף שצ"ט באו"פ ד"ה צמצום ב') ולפי שכל אחד מהמלכים האלו, היה כלול מע"ס, שהם ראש תוך סוף, הנה הראש נפל לבריאה, והתוך שלהם נפל ליצירה, והסוף שלהם נפל לעשיה. ומ"ש הרב שכלי הדעת נפל לדעת דבריאה, היינו בחינת הראש שלו שהיא כחב"ד דדעת, אבל חג"ת שלונפל ליצירה, ונהי"מ שלו נפל לעשיה. ועד"ז תבין ענין נפילת כל ז' המלכים. 

להיותו מתיחס אליו כמוהו: כי בכל עולם מג' עולמות בי"ע יש ע"ס, וע"כ נפל הכלי דמלך הדעת אל דעת דבריאה, דהיינו אל הבחינה שכנגדו. 

אור של הדעת ירד גם הוא, אלא שנשאר באצילות וכו' כדי להאיר מרחוק בהכלי שלו העומד בבריאה: ותדע, כי אור הזה שאומר הרב, היינו הרשימו שנשאר מאור הדעת אחר הסתלקותו מהכלי. כי כל אור מניח אחריו רשימו אחר הסתלקותו, שבזה מאיר אל הכלי שלא יתבטל ולא ימות, כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ב אות ב' ואות ח') ומשמיענו הרב שהרשימו של הדעת לא נשארה בכלי ממש, כדרכה בהפרצופים הקודמים, אלא שנשארה באצילות. וזה אמרו "כי השבירה היתה בכלים ולא באורות, וכו' והוא בבחינת תגין על האותיות" כי אור הרשימו שאינו יכול משום איזה טעם להתלבש תוך הכלי, והוא מאיר מרחוק אל הכלי מכונה בשם תגין. כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"א) ע"ש.

נח) ואמנם לא ירד שם לסיבת פגם אשר בו, שהרי נת"ל, כי השבירה היתה בכלים לא באורות, ואלו היה ירידתו שם משום פגם, היה ראוי שניחס ביטול אל האורות, ע"ד שיחסנו ביטול אל הכלים דאחורים דאו"א שנפלו דוגמתן באצילות עצמו. ואמנם ירידתן היתה, כדי להאיר מרחוק בכלי שלו העומד בבריאה, שלא ימות לגמרי, וישאר בלתי תקוה, לכן מאיר בו מרחוק בהיותו עומד הוא באצילות, והוא בבחינת תגין על האותיות, כנ"ל.

נט) ואח"כ יצא החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה, והאור ירד במקום כלי היסוד דאצילות, כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות. ואח"כ יצאה גבורה ונשברה, וירד הכלי בחכמה דבריאה, והאור ירד בכלי דנצח הוד דאצילות. שהם ב' פלגי דגופא. ואח"כ יצאה הת"ת ונשבר, והכלי ירד בכתר דבריאה, והאור נשאר במקומו, שהוא בת"ת דאצילות.

סיכום: 

1355

בס"ד

חלק ז שיעור 28 עמוד תקלד

נז) ונבאר סדר יציאת ז' מלכים. ונתחיל מן הראשון, שהוא הדעת, אשר זה יצא ראשונה. וכאשר לא היה יכול הכלי לסבול כנ"ל, נשבר הכלי וירד למטה בעולם הבריאה, ר"ל במקום שהיה עתיד להיות עולם הבריאה אח"כ, כי הרי עדיין לא נברא עולם הבריאה. ונפל הכלי הזה במקום הדעת דבריאה, להיותו מתיחס אליו כמוהו. ואמנם אור של הדעת ירד גם הוא, אלא שנשאר באצילות עצמו במקום כלי המלכות של האצילות.

נז) ונפל הכלי הזה למקום הדעת דבריאה להיותו מתיחס אליו כמוהו: סיבת השבירה כבר נתבאר היטב לעיל באו"פ (דף תס"ג ד"ה הסיגים) עש"ה. וע"כ נפרדו מהקדושה כמ"ש שם. 

וענין נפילתם לג' עלמין בי"ע שאמר הרב, אע"פ שעדיין לא היו כלל אלו ג' העולמות. מ"מ רשימתם היה ניכר, כי המה הם בחינת ג' הספירות בינה ז"א ומלכות של נה"י דסיומא, שיצאו לבר מאצילות דא"ק, בעת צמצום ב'. כמ"ש זה באורך לעיל (דף שצ"ט באו"פ ד"ה צמצום ב') ולפי שכל אחד מהמלכים האלו, היה כלול מע"ס, שהם ראש תוך סוף, הנה הראש נפל לבריאה, והתוך שלהם נפל ליצירה, והסוף שלהם נפל לעשיה. ומ"ש הרב שכלי הדעת נפל לדעת דבריאה, היינו בחינת הראש שלו שהיא כחב"ד דדעת, אבל חג"ת שלונפל ליצירה, ונהי"מ שלו נפל לעשיה. ועד"ז תבין ענין נפילת כל ז' המלכים. 

להיותו מתיחס אליו כמוהו: כי בכל עולם מג' עולמות בי"ע יש ע"ס, וע"כ נפל הכלי דמלך הדעת אל דעת דבריאה, דהיינו אל הבחינה שכנגדו. 

אור של הדעת ירד גם הוא, אלא שנשאר באצילות וכו' כדי להאיר מרחוק בהכלי שלו העומד בבריאה: ותדע, כי אור הזה שאומר הרב, היינו הרשימו שנשאר מאור הדעת אחר הסתלקותו מהכלי. כי כל אור מניח אחריו רשימו אחר הסתלקותו, שבזה מאיר אל הכלי שלא יתבטל ולא ימות, כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ב אות ב' ואות ח') ומשמיענו הרב שהרשימו של הדעת לא נשארה בכלי ממש, כדרכה בהפרצופים הקודמים, אלא שנשארה באצילות. וזה אמרו "כי השבירה היתה בכלים ולא באורות, וכו' והוא בבחינת תגין על האותיות" כי אור הרשימו שאינו יכול משום איזה טעם להתלבש תוך הכלי, והוא מאיר מרחוק אל הכלי מכונה בשם תגין. כנ"ל בדברי הרב (ח"ד פ"ג אות י"א) ע"ש.

נח) ואמנם לא ירד שם לסיבת פגם אשר בו, שהרי נת"ל, כי השבירה היתה בכלים לא באורות, ואלו היה ירידתו שם משום פגם, היה ראוי שניחס ביטול אל האורות, ע"ד שיחסנו ביטול אל הכלים דאחורים דאו"א שנפלו דוגמתן באצילות עצמו. ואמנם ירידתן היתה, כדי להאיר מרחוק בכלי שלו העומד בבריאה, שלא ימות לגמרי, וישאר בלתי תקוה, לכן מאיר בו מרחוק בהיותו עומד הוא באצילות, והוא בבחינת תגין על האותיות, כנ"ל.

נט) ואח"כ יצא החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה, והאור ירד במקום כלי היסוד דאצילות, כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות. ואח"כ יצאה גבורה ונשברה, וירד הכלי בחכמה דבריאה, והאור ירד בכלי דנצח הוד דאצילות. שהם ב' פלגי דגופא. ואח"כ יצאה הת"ת ונשבר, והכלי ירד בכתר דבריאה, והאור נשאר במקומו, שהוא בת"ת דאצילות.

סיכום: 

1254

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקל"ב – תקל"ג כ"ט אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ישנו הבדל ביען אחורים של הראשים של מלכי דחג"ת לבין האחורים שירדו לגוף של הראשים של מלכי תנה"ימ. ובהתאם לכך תיקונם.
2. האחורים של או"א וישסו"ת נפלו למקום הגוף והיוו כלים לאור הזך של הרשימה שנשארה למעלה מהפרסא
3. הכלים של הז"ת דנקודים ואור העב של הרשימה דהתלבשות נפלו למטה מפרסא
4. יש הבדל מהותי בין ראש דנקודים לז"ת דנקודים שהראש בעצמותו יצא בתיקון של חפץ חסד ובג' קוים, מה שאין כן הז"ת דנקודים יצאו בקו אחד זה למעלה מזה. ולכן גם נשברו.
5. ז"ת דנקודים הם כנגד החברים, שהם זה למעלה מזה או זזה למטה מזה אז הם נשברים. אבל כשיש חפץ חסד ביניהם אז זה תיקונם שאותו נראה בעולם אצילות.

בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

1373

בס"ד

חלק ז שיעור 27 עמוד תקלב

נא) והנה במיתת ז"א עד שליש עליון דת"ת שלו כבר ירדו אחורי או"א, אבל אחורי יש"ס ותבונה לא נגמרו עד מיתת נוקבא דז"א, ולכן האחורים דאו"א לוקחתם ז"א, והאחורים דיש"ס ותבונה לוקחים המלכות, ומתלבשים האורות שלהם בהם דוגמת המוחין דז"א. אז הנצח הוד יסוד דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דיש"ס ותבונה, הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא.

נב) ובזה תבין מ"ש, כי כאשר הזו"ן הם שוין יחד פנים בפנים, אז הנצח הוד יסוד דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דיש"ס ותבונה, הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא.

נב) הנה"י דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דישסו"ת הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא: אין הפירוש, אשר נה"י דאו"א עלאין דאצילות נעשים מוחין לז"א. כי זה אי אפשר כלל, כי אין שום פרצוף מקבל מוחין אלא רק מעליון שלו ולא מעלי עליונו. ועליון של ז"א הם ישסו"ת, ולא או"א שהם עלי עליונו. אלא הפירוש הוא, שאו"א עם ישסו"ת נעשים לפרצוף אחד, כמו שהיה כאן באו"א דנקודים. ואז נבחנים נה"י דישסו"ת המלובשים בו למוחין, שהם בחינת נה"י דאו"א, משום, שאז נעשה ישסו"ת לגופא דאו"א ממש. וע"כ נבחנים החג"ת שלו, שהם מקבלים מבחינת הגופים שלהם, כעין קבלת החג"ת דנקודים את הגופים של או"א. והוא ע"י מה שז"א מתלבש באחורים דאו"א שנפלו למקומם. כדברי הרב. אבל נוקבא דז"א, אי אפשר לה שתקבל כמותו, משום, שאין לנוקבא שורש בחג"ת, וכל עצמותה מתחילה מחזה דז"א ולמטה. דהיינו רק נה"י, וגם זה הגיע לה מכח התכללותה בז"א, כי משורשה היא רק בחינת הוד לבד, כנודע. אלא תכלית גדלותה היא, שתקבל כעין קבלת נה"י דנקודים את בחינת הגופים דישסו"ת. שהוא תכלית הגובה של פרצוף נה"י. ואז הם שני המאורות הגדולים, שאינם צריכים זה לזה. כי הנוקבא מקבלת פרצוף נה"י מבחינת גוף דישסו"ת, בדומה לנה"י דנקודים. וז"א מקבל פרצוף חג"ת שלו, מבחינת גוף דאו"א עלאין המחוברים עם ישסו"ת, בדומה לחג"ת דנקודים. וכמו שחג"ת דנקודים ונה"י דנקודים לא היו צריכים זה לזה, כן גם ז"א ונוקבא לא יהיו צריכים זה לזה. ולפיכך אין ז"א שולט עוד על הנוקבא ואינו נבחן לגדול ממנה, משום שאינה צריכה לו. והבן.

נג) גם תבין מ"ש, שכשהיו פב"פ, אז יוצאין ב' בחינות יעקב: א' בז"א ואחד בנוקבא, כי האחד שהוא ממוחין דז"א הוא מאו"א, והב' שהוא ממוחין דנוקבא, הוא מישראל סבא ותבונה, ואז הם שני המאורות הגדולים, לא היא גדולה ממנו, ולא הוא גדול ממנה. ואינם צריכין זה לזה כלל. אמנם האחורים של אבא, הם בצד ימין בחסד דז"א, והאחורים דאמא הם בצד שמאל בגבורה דז"א. וזה הדרוש יצטרך במקומו, ושם יתבאר בע"ה. 

נד) והנה כאן במקום הזה, הוא מקום ירידת ונפילת אחורי או"א, שאמרנו לעיל, שירדו באצילות עצמו, כי אע"פ שהכלים דז"א נשברו, עם כל זה האורות דז"א נשארו מלובשים באלו האחורים דאו"א עלאין, כל קו החסד דז"א באחורי אבא, וכל קו הגבורה מלובש באחורים דאמא, והבן הקדמה זו מאד.

נד) האורות דז"א נשארו מלובשים באלו אחורים דאו"א עלאין: כי אחר שביה"כ עד שליש עליון דת"ת, שכבר ירדו כל האחורים דאו"א עלאין כנ"ל. שהם נתפשטו במקום הכלים דחג"ת, ונתקנו בג' קוים: ימין שמאל אמצע, אז עלו האורות דחג"ת ונתלבשו בכלים ההם. אור החסד בקו ימין, ואור הגבורה בקו שמאל, ואור הש"ע דת"ת בקו האמצעי. כמ"ש להלן.

* נה) ונבאר עתה, איך בעת מיתת המלכים אלו, ירדו הכלים שלהם לעולם הבריאה כנ"ל, משא"כ בד' אחורים דאו"א. כי הנה נתבאר החילוק, שהיה בין או"א לז' המלכים שהם זו"ן,  ואמרנו כי הז' מלכים שהם זו"ן מתו ממש וירדו אל עולם הבריאה הכלים שלהם, ואחורים של או"א נתבטלו ולא מתו, אלא שירדו למטה בעולם אצילות עצמו. ושם ביארנו טעם לזה, ואמרנו שהיה לסיבה, שהז' מלכים לא קבלו אורות אח"פ דא"ק רק מגופא דיליה ואילך.

* עץ חיים שער ט' פרק ג'.

נו) והנה לטעם זה עצמו, היה ג"כ שינוי אחר, בין ג"ר שהם כח"ב אל הז' מלכים התחתונים, כי הג"ר יצאו בקצת תיקון בראשונה, והוא כי כאשר יצאו בראשונה, נתפשטו בסדר ג' קוין, משא"כ ז"ת שיצאו זו למטה מזו. וז"ש באד"ר, עד אימת ניתב בקיימא דחד סמכא. ר"ל, נתקן התיקון שהוא דרך קוין, אבל מקודם, שהיו זעג"ז הוי קיומא דחד סמכא. וכבר ביארנו, כי התיקון האצילות הוא, בהיותו ו"ק, עשוי בבחינת ג' קוים קשורים זה בזה, בסוד הג' המכריע ביניהן, ואז נקרא רה"י. אבל בהיותן זעג"ז, והם נפרדין אחת מחברתה, אז נקרא רה"ר. ולכן הג"ר נתבטלו אחוריהם ולא מתו, וז' מלכים מתו פנים ואחור, כי יצאו בלי תיקון כלל.

נו) בראשונה נתפשטו בסדר ג' קוין: כבר נתבאר לעיל, שענין תיקון קוין, מתחיל מכח הארת אחורים דאמא. (אף תקכ"ח ד"ה ועם) ונודע שאו"א דנקודים יצאו בראשונה בבחינת אב"א, שפירושו, שנתקנו באור אחורים דבינה עלאה, וע"כ לא נפגמו מכח ה"ת שעלה לעינים, ונשארו בבחינת ג"ר דבינה. כנ"ל (דף תצ"ח ד"ה ד' בחינות). ותיקון זה מכונה תיקון ג' קוים. שכל ג': ימין שמאל אמצע, עולים בקנה אחד, שהוא הארת ג"ר מכח אחורים דבינה. ונבחנים על כן כמקושרים זה בזה בקשר אחד.

ויש ג"כ להבין היטב, ענין התחלקותם לב' קצוות ומכריע ביניהם, כי יש בזה ענין רב. והענין הוא, כי ע"י עלית ה"ת לעינים שהן חכמה, נכללה המלכות בכל ספירה וספירה מע"ס, ונעשה ע"כ, בחינת נוקבא וכלי בכל ספירה וספירה. ונבחן בזה, שיש בכל ספירה בחינת ימין ושמאל, שפירושו חסד ודין: כי הספירה בעצמה היא בחינת חסד, וכח המלכות שנתערב בה ע"י עלית ה"ת לעינים, הוא בחינת הדין שבספירה. וע"כ נבחנים גם או"א דנקודים לימין ושמאל, דהיינו קו החסד שהוא חכמה ואבא, וקו הדין שהוא בינה ואמא. והנה מצד ב' קוין הללו, היו או"א מחוסרי ג"ר, וע"כ נמשך אליהם אור האחורים דבינה עלאה בבחינת קו מכריע באמצעם, ונבחן אור אחורים הזה לבחינת אמצע ומכריע, משום, שמצדו אין שום הבחן בין ימין לשמאל, כי כל ההבחן שבקצוות, הוא משום, שהשמאל שהוא קו הדין, מחסר לאור החכמה הראוי אל קו הימין, דהיינו הג"ר דחכמה, שאינו יכול לקבל, משום עירוב ה"ת בתוכו. כי ע"כ המה ב' קצוות המכחישים זה את זה. אמנם הקו הזה הנמשך מבינה שהוא דוחה חכמה בלאו הכי, כלומר, אפילו אם לא היה בחינת הדין שם, נמצא בזה, שהוא בהשואה לב' הקצוות יחד, ובזה הוא משלים לקו הימין שהוא חכמה את בחינת ג"ר שחסר לו, גם ממתיק השמאל ומחברו עם הימין ביחוד גמור, מפני שאינו סותר אותו יותר. הרי שבכח אחורים דאמא, שהוא בחינת קו האמצעי, מתקשרים ומתתקנים ב' הקוים ימין ושמאל. (עי' היטב לעיל דף תקכ"ח ד"ה ועם) 

וזה אמרו "כי הג"ר יצאו בקצת תיקון בראשונה, והוא, כי כאשר יצאו בראשונה, נתפשטו בסדר ג' קוין" והיינו כנ"ל, כי יצאו בראשונה בתיקון אב"א, שתיקון זה פירושו תיקון קוים כנ"ל. 

ז"ת שיצאו זו למטה מזו: כי ז"ת לא יצאו מאו"א, מצד היותם בבחינת אב"א, אלא שיצאו מזווג של פב"פ דאו"א, כנ"ל, וע"כ לא היה ביניהם שום קשר כלל, אלא כל ספירה היתה גוף בפני עצמה: חסד היה גוף דאבא, וגבורה היתה גוף דאמא, וכו'. כי היה חסר להם תיקון אחורים דאמא, שהוא הקשר המיחד כל הקצוות יחדיו. כנ"ל. 

ו"ק עשוי בבחינת ג' קוים קשורים זה בזה, בסוד הג' המכריע ביניהן: כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, ע"ש. כי ראשית התיקון נעשה בחג"ת, כנ"ל, בסוד נה"י דאמא, ואז גם הנה"י כלולים בהם, בסוד ואחוריהם ביתה. וע"כ אפילו אח"כ כשנשלמים האחורים גם מצד הארת חכמה, מ"מ תיקון הראשון דאחורים דאמא נשאר בהם, משום שהם באים לו מעצם תחילת אצילותו ואינו מקבל שינוי, כי כל הבא מתחילת אצילות אינו משתנה לעולם. כנודע בדברי הרב.

סיכום: היה שיעור קצת ארוך וננסה לתמצת אותו. מספר לנו שיש הבדל בין מה שקרה באו"א למה שקרה בישסו"ת. באופן כללי עולם הנקודים בנוי מב' פרצופים שהגופים שלהם נשברו. מפרצוף או"א לפרצוף ישסו"ת. אלה שני הפרצופים המדוברים. בפרצופים אלה היו תנועות שהן תנועות חשובות. מה שקרה שם זה שנשברו הכלים. וכשהכלים נשברו ונפלו למטה מפרסא, אז אחורי הראשים שנקראים אח"פ ירדו למקום הגוף. אז אומר שאח"פ אלה של מלכי תנהי"מ שבירתם קטנה יותר מהשבירה של מלכי דחג"ת. אומר שבהתאם לזה יהיה בעולם התיקון, כשנבוא לתקן, נצטרך לתקן קודם את השבירה הקלה יותר. אבל מעבר לזה, יהיה הבדל בין מה שלוקח ז"א ומה שלוקחת המלכות.

כל המאמר הזה, מי לוקח מה לתקן, שלמדנו היום, מופיע בחלק טו' וטז' ואין טעם להאריך בו כאן, כך אומר בעה"ס. אפשר להסתכל באות קפט בעמוד א תשצ'. שם מופיע. 

אומר לנו שאו"א עילאין נותנים הארה לזו"ן. אומר, איך יכול להיות, כי או"א עילאין הם עלי עליון. ישסו"ת צריכה לתת אור לאצילות. אומר שרוצה לומר משהו אחר, שכמו שיצאו ז"א ומלכות בעולם אצילות שצריכים לינוק מהעליון שלהם, אז יש לזה קשר למה שקרה בעולם הנקודים. כי היכן שאדם נשבר שם, במקום השבירה שלו הוא מגלה את הרצונות שלו. יש תהליך מיוחד שלפעמים, כמו שנותנים לילד לפגוש את המציאות, היות ואין לו את הכוחות לפגוש את המציאות, אבל צריך לפגוש אותה, אז הוא פוגש בתחילה את הצד השבור שלו. שכשהוא קטן, הוא פוגש את חוסר היכולות שלו. לא פוגש את מה שיכול אלא את מה שלא יכול ופגוע. פוגש את הרצונות השליליים שלו. כדוגמת אדם שרואה קודם כל את העולם החיצוני, הפגום, הלא שלם. כי הוא בא לתקן. ז"א שהשורש של כל זה שהיתה שבירה זה זה שהיה בכלל צמצום. והשורש לכל זה שהבורא רצה שנהיה שותפים לבריאה. אם אתה רוצה להיות שותף, אתה צריך לפגוש את עצמך. היות ואנחנו פוגשים את עצמנו בפרטים ולא רואים את כל הרצון ביחד, אז כל פרט שעומד לבד, נראה לנו כשבירה. ככשל. כמקום שהוא פגום. אבל זה לא באמת שהוא פגום. זה רק ההסתכלות שלנו, כדי שנוכל להכיל את כניסת האני בחלקיו. ז"א, כשאנחנו רואים חטאים ושבירה ופגמים וריבים בחיים, צריכים להבין שזה בא לגילוי הרצון. אם אנחנו מודעים לכך, אז במקום לומר מהיום 'אני כועס', אומר 'פגשתי בי את הכעס'. במקום לומר 'אני עצל', אגיד 'פגשתי בי את העצלות'. פגשתי את השעון המקולקל הזה ואתקן אותו. פגשתי אותו כדי לגלות איזשהו רצון פרטי שעומד לבד. עצלות היא לעתים דבר טוב. היא חלק מהפאזל שלך, רק מופיע כעצלות, כמחלה, כפגם, ככעס וכד' כי צריך לפגוש שם איזושהו רצון. לא להתרגש יותר מדי. זה לא אתה אלא רק חלק ממך שאתה צריך להרכיב לפאזל השלם. בוא תביא אותו לפאזל השלם. זה דבר מאוד יפה. איך אנחנו יודעים לזכך את הנקודה המיוחדת, שאתה צריך בכל פגישה עם המציאות לפאזל השלם שלך. 

פה הוא בא ואומר, נשברו הכלים. היות וכך אז השבירה שלהם היא שונה בין שני הפרצופים הללו. כל מלך ומלך שנשבר ירדו האח"פ שלו. אומר שיש הבדל בין שבירה של המחשבה ובין שבירה של הלב. כשהלב נשבר, הרצונות שבהם אתה מקבל את האור, הנקרא 'מקבלי המוחין', המקום שבו כל כולך היתה בתוך זה ונשברת, השבירה היא יותר קשה והקליפה הנאחזת שם היא יותר חזקה והעבודה יותר מורכבת ויותר לשיעורין, כי נפלו למקום בי"ע. נפלו למקום מאוד קשה. אבל ההרהור, המחשבה נופלת למקום של מה שאדם משער בליבו. לא מה שאדם נרעש. הרגשות נפלו למקום היצר הקשה, למקום של ע"ז, פתאום כל הרגש בא מדברים גשמיים ולא מבין למה, אבל מזה מתרגש. וההרהורים נפלו למקום הרגשות. אז אפשר לטפל בהם יותר טוב. 

לכן אומר, האח"פ של הראש נפלו רק למקום הגוף, אבל הכלים שהיו בגוף נפלו ממש למטה מהפרסא, שם שולטת עליהם התפישה המאוד פרטית.

אומר נקודה נוספת – בקטנות של עולם הנקודים היה תיקון של ג' קווים. בז"ת של עולם הנקודים לא היה תיקון של ג' קווים. הג' קווים הם ח"ח. לא היה כזה תיקון. בגלל שלא היה תיקון של ח"ח אז הם נשברו. ז"א שכשאתה בא לפגוש את המציאות, תבדוק אם יש לך ח"ח או אין. ח"ח זה שעובד בג' קווים – ימין, שמאל ואמצע. בראש היה ג' קווים, לכן השבירה שלהם לא כ"כ קשה. בגוף, בז"ת לא היו ג' קווים ולכן נשברו קשה. הז"ת הם כנגד נשמות ישראל. ישראל צריכים להתנהג בחברות, בערבות הדדית, ביחד. זה נקרא תיקון קווים. כשיש אמונה שיש דבר מעלינו. יש רצונות אישיים עליהם מוכנים לוותר, ואפשר לשלב בין הרצונות שלנו ובין האמונה. ולא להפריד ככה בצורה כ"כ קיצונית, שבזה מאמין ומזה נהנה. זה לא ב' קווים, אלא שצריך ללמוד לשלב ביניהם. לכן אומר, שבז"ת, היות ולא היה ג' קווים אז נשברו ואז הכלים נפלו לעולם בי"ע, והרשימות שנשארו מאור הזך של הרשימה עלו, בהתחלה נפלו ואז עלו לכלים אלה (ציור). ז"א שההארה של הזיכרון נמצאת בסוגי המחשבה שלך, סוגי תבניות המחשבה של ג' קווים. כי תבניות המחשבה שנשארו אצלך, אם תגלה אותן, שם תמצא את ההארה לזיכרון שלך, כי האור הזך של הרשימה היא הזיכרון. אם לא, אז לא תדע איפה למצוא את הזיכרון שלך. תחפש אותו למטה, בעולם הגשמי, שם הוא לא נמצא. אתה צריך לזכור מי אתה, וזה תמצא כשתחפש את תבניות המחשבה האמוניות, הבנויות על הכנעה, הבדלה והמתקה. אם תעבוד כך אז גם תגלה את המקום הזה, תוכל להשיג את מקום ההרהור ושם גם להשיג את הזיכרון של 'מי אתה' כאוהב השם. לא רק לומר אני אוהב את השם, אלא להרגיש את הנקודה הפנימית הזו נקיה וזכה ולא מתרופפת ובאה למקום גשמי. 

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקל"ב – תקל"ג כ"ט אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ישנו הבדל ביען אחורים של הראשים של מלכי דחג"ת לבין האחורים שירדו לגוף של הראשים של מלכי תנה"ימ. ובהתאם לכך תיקונם.
2. האחורים של או"א וישסו"ת נפלו למקום הגוף והיוו כלים לאור הזך של הרשימה שנשארה למעלה מהפרסא
3. הכלים של הז"ת דנקודים ואור העב של הרשימה דהתלבשות נפלו למטה מפרסא
4. יש הבדל מהותי בין ראש דנקודים לז"ת דנקודים שהראש בעצמותו יצא בתיקון של חפץ חסד ובג' קוים, מה שאין כן הז"ת דנקודים יצאו בקו אחד זה למעלה מזה. ולכן גם נשברו.
5. ז"ת דנקודים הם כנגד החברים, שהם זה למעלה מזה או זזה למטה מזה אז הם נשברים. אבל כשיש חפץ חסד ביניהם אז זה תיקונם שאותו נראה בעולם אצילות.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

806

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקל"ב – תקל"ג כ"ט אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ישנו הבדל ביען אחורים של הראשים של מלכי דחג"ת לבין האחורים שירדו לגוף של הראשים של מלכי תנה"ימ. ובהתאם לכך תיקונם.
2. האחורים של או"א וישסו"ת נפלו למקום הגוף והיוו כלים לאור הזך של הרשימה שנשארה למעלה מהפרסא
3. הכלים של הז"ת דנקודים ואור העב של הרשימה דהתלבשות נפלו למטה מפרסא
4. יש הבדל מהותי בין ראש דנקודים לז"ת דנקודים שהראש בעצמותו יצא בתיקון של חפץ חסד ובג' קוים, מה שאין כן הז"ת דנקודים יצאו בקו אחד זה למעלה מזה. ולכן גם נשברו.
5. ז"ת דנקודים הם כנגד החברים, שהם זה למעלה מזה או זזה למטה מזה אז הם נשברים. אבל כשיש חפץ חסד ביניהם אז זה תיקונם שאותו נראה בעולם אצילות.

בס"ד

חלק ז שיעור 27 עמוד תקלב

נא) והנה במיתת ז"א עד שליש עליון דת"ת שלו כבר ירדו אחורי או"א, אבל אחורי יש"ס ותבונה לא נגמרו עד מיתת נוקבא דז"א, ולכן האחורים דאו"א לוקחתם ז"א, והאחורים דיש"ס ותבונה לוקחים המלכות, ומתלבשים האורות שלהם בהם דוגמת המוחין דז"א. אז הנצח הוד יסוד דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דיש"ס ותבונה, הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא.

נב) ובזה תבין מ"ש, כי כאשר הזו"ן הם שוין יחד פנים בפנים, אז הנצח הוד יסוד דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דיש"ס ותבונה, הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא.

נב) הנה"י דאו"א הם מוחין לז"א, והנה"י דישסו"ת הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא: אין הפירוש, אשר נה"י דאו"א עלאין דאצילות נעשים מוחין לז"א. כי זה אי אפשר כלל, כי אין שום פרצוף מקבל מוחין אלא רק מעליון שלו ולא מעלי עליונו. ועליון של ז"א הם ישסו"ת, ולא או"א שהם עלי עליונו. אלא הפירוש הוא, שאו"א עם ישסו"ת נעשים לפרצוף אחד, כמו שהיה כאן באו"א דנקודים. ואז נבחנים נה"י דישסו"ת המלובשים בו למוחין, שהם בחינת נה"י דאו"א, משום, שאז נעשה ישסו"ת לגופא דאו"א ממש. וע"כ נבחנים החג"ת שלו, שהם מקבלים מבחינת הגופים שלהם, כעין קבלת החג"ת דנקודים את הגופים של או"א. והוא ע"י מה שז"א מתלבש באחורים דאו"א שנפלו למקומם. כדברי הרב. אבל נוקבא דז"א, אי אפשר לה שתקבל כמותו, משום, שאין לנוקבא שורש בחג"ת, וכל עצמותה מתחילה מחזה דז"א ולמטה. דהיינו רק נה"י, וגם זה הגיע לה מכח התכללותה בז"א, כי משורשה היא רק בחינת הוד לבד, כנודע. אלא תכלית גדלותה היא, שתקבל כעין קבלת נה"י דנקודים את בחינת הגופים דישסו"ת. שהוא תכלית הגובה של פרצוף נה"י. ואז הם שני המאורות הגדולים, שאינם צריכים זה לזה. כי הנוקבא מקבלת פרצוף נה"י מבחינת גוף דישסו"ת, בדומה לנה"י דנקודים. וז"א מקבל פרצוף חג"ת שלו, מבחינת גוף דאו"א עלאין המחוברים עם ישסו"ת, בדומה לחג"ת דנקודים. וכמו שחג"ת דנקודים ונה"י דנקודים לא היו צריכים זה לזה, כן גם ז"א ונוקבא לא יהיו צריכים זה לזה. ולפיכך אין ז"א שולט עוד על הנוקבא ואינו נבחן לגדול ממנה, משום שאינה צריכה לו. והבן.

נג) גם תבין מ"ש, שכשהיו פב"פ, אז יוצאין ב' בחינות יעקב: א' בז"א ואחד בנוקבא, כי האחד שהוא ממוחין דז"א הוא מאו"א, והב' שהוא ממוחין דנוקבא, הוא מישראל סבא ותבונה, ואז הם שני המאורות הגדולים, לא היא גדולה ממנו, ולא הוא גדול ממנה. ואינם צריכין זה לזה כלל. אמנם האחורים של אבא, הם בצד ימין בחסד דז"א, והאחורים דאמא הם בצד שמאל בגבורה דז"א. וזה הדרוש יצטרך במקומו, ושם יתבאר בע"ה. 

נד) והנה כאן במקום הזה, הוא מקום ירידת ונפילת אחורי או"א, שאמרנו לעיל, שירדו באצילות עצמו, כי אע"פ שהכלים דז"א נשברו, עם כל זה האורות דז"א נשארו מלובשים באלו האחורים דאו"א עלאין, כל קו החסד דז"א באחורי אבא, וכל קו הגבורה מלובש באחורים דאמא, והבן הקדמה זו מאד.

נד) האורות דז"א נשארו מלובשים באלו אחורים דאו"א עלאין: כי אחר שביה"כ עד שליש עליון דת"ת, שכבר ירדו כל האחורים דאו"א עלאין כנ"ל. שהם נתפשטו במקום הכלים דחג"ת, ונתקנו בג' קוים: ימין שמאל אמצע, אז עלו האורות דחג"ת ונתלבשו בכלים ההם. אור החסד בקו ימין, ואור הגבורה בקו שמאל, ואור הש"ע דת"ת בקו האמצעי. כמ"ש להלן.

* נה) ונבאר עתה, איך בעת מיתת המלכים אלו, ירדו הכלים שלהם לעולם הבריאה כנ"ל, משא"כ בד' אחורים דאו"א. כי הנה נתבאר החילוק, שהיה בין או"א לז' המלכים שהם זו"ן,  ואמרנו כי הז' מלכים שהם זו"ן מתו ממש וירדו אל עולם הבריאה הכלים שלהם, ואחורים של או"א נתבטלו ולא מתו, אלא שירדו למטה בעולם אצילות עצמו. ושם ביארנו טעם לזה, ואמרנו שהיה לסיבה, שהז' מלכים לא קבלו אורות אח"פ דא"ק רק מגופא דיליה ואילך.

* עץ חיים שער ט' פרק ג'.

נו) והנה לטעם זה עצמו, היה ג"כ שינוי אחר, בין ג"ר שהם כח"ב אל הז' מלכים התחתונים, כי הג"ר יצאו בקצת תיקון בראשונה, והוא כי כאשר יצאו בראשונה, נתפשטו בסדר ג' קוין, משא"כ ז"ת שיצאו זו למטה מזו. וז"ש באד"ר, עד אימת ניתב בקיימא דחד סמכא. ר"ל, נתקן התיקון שהוא דרך קוין, אבל מקודם, שהיו זעג"ז הוי קיומא דחד סמכא. וכבר ביארנו, כי התיקון האצילות הוא, בהיותו ו"ק, עשוי בבחינת ג' קוים קשורים זה בזה, בסוד הג' המכריע ביניהן, ואז נקרא רה"י. אבל בהיותן זעג"ז, והם נפרדין אחת מחברתה, אז נקרא רה"ר. ולכן הג"ר נתבטלו אחוריהם ולא מתו, וז' מלכים מתו פנים ואחור, כי יצאו בלי תיקון כלל.

נו) בראשונה נתפשטו בסדר ג' קוין: כבר נתבאר לעיל, שענין תיקון קוין, מתחיל מכח הארת אחורים דאמא. (אף תקכ"ח ד"ה ועם) ונודע שאו"א דנקודים יצאו בראשונה בבחינת אב"א, שפירושו, שנתקנו באור אחורים דבינה עלאה, וע"כ לא נפגמו מכח ה"ת שעלה לעינים, ונשארו בבחינת ג"ר דבינה. כנ"ל (דף תצ"ח ד"ה ד' בחינות). ותיקון זה מכונה תיקון ג' קוים. שכל ג': ימין שמאל אמצע, עולים בקנה אחד, שהוא הארת ג"ר מכח אחורים דבינה. ונבחנים על כן כמקושרים זה בזה בקשר אחד.

ויש ג"כ להבין היטב, ענין התחלקותם לב' קצוות ומכריע ביניהם, כי יש בזה ענין רב. והענין הוא, כי ע"י עלית ה"ת לעינים שהן חכמה, נכללה המלכות בכל ספירה וספירה מע"ס, ונעשה ע"כ, בחינת נוקבא וכלי בכל ספירה וספירה. ונבחן בזה, שיש בכל ספירה בחינת ימין ושמאל, שפירושו חסד ודין: כי הספירה בעצמה היא בחינת חסד, וכח המלכות שנתערב בה ע"י עלית ה"ת לעינים, הוא בחינת הדין שבספירה. וע"כ נבחנים גם או"א דנקודים לימין ושמאל, דהיינו קו החסד שהוא חכמה ואבא, וקו הדין שהוא בינה ואמא. והנה מצד ב' קוין הללו, היו או"א מחוסרי ג"ר, וע"כ נמשך אליהם אור האחורים דבינה עלאה בבחינת קו מכריע באמצעם, ונבחן אור אחורים הזה לבחינת אמצע ומכריע, משום, שמצדו אין שום הבחן בין ימין לשמאל, כי כל ההבחן שבקצוות, הוא משום, שהשמאל שהוא קו הדין, מחסר לאור החכמה הראוי אל קו הימין, דהיינו הג"ר דחכמה, שאינו יכול לקבל, משום עירוב ה"ת בתוכו. כי ע"כ המה ב' קצוות המכחישים זה את זה. אמנם הקו הזה הנמשך מבינה שהוא דוחה חכמה בלאו הכי, כלומר, אפילו אם לא היה בחינת הדין שם, נמצא בזה, שהוא בהשואה לב' הקצוות יחד, ובזה הוא משלים לקו הימין שהוא חכמה את בחינת ג"ר שחסר לו, גם ממתיק השמאל ומחברו עם הימין ביחוד גמור, מפני שאינו סותר אותו יותר. הרי שבכח אחורים דאמא, שהוא בחינת קו האמצעי, מתקשרים ומתתקנים ב' הקוים ימין ושמאל. (עי' היטב לעיל דף תקכ"ח ד"ה ועם) 

וזה אמרו "כי הג"ר יצאו בקצת תיקון בראשונה, והוא, כי כאשר יצאו בראשונה, נתפשטו בסדר ג' קוין" והיינו כנ"ל, כי יצאו בראשונה בתיקון אב"א, שתיקון זה פירושו תיקון קוים כנ"ל. 

ז"ת שיצאו זו למטה מזו: כי ז"ת לא יצאו מאו"א, מצד היותם בבחינת אב"א, אלא שיצאו מזווג של פב"פ דאו"א, כנ"ל, וע"כ לא היה ביניהם שום קשר כלל, אלא כל ספירה היתה גוף בפני עצמה: חסד היה גוף דאבא, וגבורה היתה גוף דאמא, וכו'. כי היה חסר להם תיקון אחורים דאמא, שהוא הקשר המיחד כל הקצוות יחדיו. כנ"ל. 

ו"ק עשוי בבחינת ג' קוים קשורים זה בזה, בסוד הג' המכריע ביניהן: כמו שנתבאר בדיבור הסמוך, ע"ש. כי ראשית התיקון נעשה בחג"ת, כנ"ל, בסוד נה"י דאמא, ואז גם הנה"י כלולים בהם, בסוד ואחוריהם ביתה. וע"כ אפילו אח"כ כשנשלמים האחורים גם מצד הארת חכמה, מ"מ תיקון הראשון דאחורים דאמא נשאר בהם, משום שהם באים לו מעצם תחילת אצילותו ואינו מקבל שינוי, כי כל הבא מתחילת אצילות אינו משתנה לעולם. כנודע בדברי הרב.

סיכום: היה שיעור קצת ארוך וננסה לתמצת אותו. מספר לנו שיש הבדל בין מה שקרה באו"א למה שקרה בישסו"ת. באופן כללי עולם הנקודים בנוי מב' פרצופים שהגופים שלהם נשברו. מפרצוף או"א לפרצוף ישסו"ת. אלה שני הפרצופים המדוברים. בפרצופים אלה היו תנועות שהן תנועות חשובות. מה שקרה שם זה שנשברו הכלים. וכשהכלים נשברו ונפלו למטה מפרסא, אז אחורי הראשים שנקראים אח"פ ירדו למקום הגוף. אז אומר שאח"פ אלה של מלכי תנהי"מ שבירתם קטנה יותר מהשבירה של מלכי דחג"ת. אומר שבהתאם לזה יהיה בעולם התיקון, כשנבוא לתקן, נצטרך לתקן קודם את השבירה הקלה יותר. אבל מעבר לזה, יהיה הבדל בין מה שלוקח ז"א ומה שלוקחת המלכות.

כל המאמר הזה, מי לוקח מה לתקן, שלמדנו היום, מופיע בחלק טו' וטז' ואין טעם להאריך בו כאן, כך אומר בעה"ס. אפשר להסתכל באות קפט בעמוד א תשצ'. שם מופיע. 

אומר לנו שאו"א עילאין נותנים הארה לזו"ן. אומר, איך יכול להיות, כי או"א עילאין הם עלי עליון. ישסו"ת צריכה לתת אור לאצילות. אומר שרוצה לומר משהו אחר, שכמו שיצאו ז"א ומלכות בעולם אצילות שצריכים לינוק מהעליון שלהם, אז יש לזה קשר למה שקרה בעולם הנקודים. כי היכן שאדם נשבר שם, במקום השבירה שלו הוא מגלה את הרצונות שלו. יש תהליך מיוחד שלפעמים, כמו שנותנים לילד לפגוש את המציאות, היות ואין לו את הכוחות לפגוש את המציאות, אבל צריך לפגוש אותה, אז הוא פוגש בתחילה את הצד השבור שלו. שכשהוא קטן, הוא פוגש את חוסר היכולות שלו. לא פוגש את מה שיכול אלא את מה שלא יכול ופגוע. פוגש את הרצונות השליליים שלו. כדוגמת אדם שרואה קודם כל את העולם החיצוני, הפגום, הלא שלם. כי הוא בא לתקן. ז"א שהשורש של כל זה שהיתה שבירה זה זה שהיה בכלל צמצום. והשורש לכל זה שהבורא רצה שנהיה שותפים לבריאה. אם אתה רוצה להיות שותף, אתה צריך לפגוש את עצמך. היות ואנחנו פוגשים את עצמנו בפרטים ולא רואים את כל הרצון ביחד, אז כל פרט שעומד לבד, נראה לנו כשבירה. ככשל. כמקום שהוא פגום. אבל זה לא באמת שהוא פגום. זה רק ההסתכלות שלנו, כדי שנוכל להכיל את כניסת האני בחלקיו. ז"א, כשאנחנו רואים חטאים ושבירה ופגמים וריבים בחיים, צריכים להבין שזה בא לגילוי הרצון. אם אנחנו מודעים לכך, אז במקום לומר מהיום 'אני כועס', אומר 'פגשתי בי את הכעס'. במקום לומר 'אני עצל', אגיד 'פגשתי בי את העצלות'. פגשתי את השעון המקולקל הזה ואתקן אותו. פגשתי אותו כדי לגלות איזשהו רצון פרטי שעומד לבד. עצלות היא לעתים דבר טוב. היא חלק מהפאזל שלך, רק מופיע כעצלות, כמחלה, כפגם, ככעס וכד' כי צריך לפגוש שם איזושהו רצון. לא להתרגש יותר מדי. זה לא אתה אלא רק חלק ממך שאתה צריך להרכיב לפאזל השלם. בוא תביא אותו לפאזל השלם. זה דבר מאוד יפה. איך אנחנו יודעים לזכך את הנקודה המיוחדת, שאתה צריך בכל פגישה עם המציאות לפאזל השלם שלך. 

פה הוא בא ואומר, נשברו הכלים. היות וכך אז השבירה שלהם היא שונה בין שני הפרצופים הללו. כל מלך ומלך שנשבר ירדו האח"פ שלו. אומר שיש הבדל בין שבירה של המחשבה ובין שבירה של הלב. כשהלב נשבר, הרצונות שבהם אתה מקבל את האור, הנקרא 'מקבלי המוחין', המקום שבו כל כולך היתה בתוך זה ונשברת, השבירה היא יותר קשה והקליפה הנאחזת שם היא יותר חזקה והעבודה יותר מורכבת ויותר לשיעורין, כי נפלו למקום בי"ע. נפלו למקום מאוד קשה. אבל ההרהור, המחשבה נופלת למקום של מה שאדם משער בליבו. לא מה שאדם נרעש. הרגשות נפלו למקום היצר הקשה, למקום של ע"ז, פתאום כל הרגש בא מדברים גשמיים ולא מבין למה, אבל מזה מתרגש. וההרהורים נפלו למקום הרגשות. אז אפשר לטפל בהם יותר טוב. 

לכן אומר, האח"פ של הראש נפלו רק למקום הגוף, אבל הכלים שהיו בגוף נפלו ממש למטה מהפרסא, שם שולטת עליהם התפישה המאוד פרטית.

אומר נקודה נוספת – בקטנות של עולם הנקודים היה תיקון של ג' קווים. בז"ת של עולם הנקודים לא היה תיקון של ג' קווים. הג' קווים הם ח"ח. לא היה כזה תיקון. בגלל שלא היה תיקון של ח"ח אז הם נשברו. ז"א שכשאתה בא לפגוש את המציאות, תבדוק אם יש לך ח"ח או אין. ח"ח זה שעובד בג' קווים – ימין, שמאל ואמצע. בראש היה ג' קווים, לכן השבירה שלהם לא כ"כ קשה. בגוף, בז"ת לא היו ג' קווים ולכן נשברו קשה. הז"ת הם כנגד נשמות ישראל. ישראל צריכים להתנהג בחברות, בערבות הדדית, ביחד. זה נקרא תיקון קווים. כשיש אמונה שיש דבר מעלינו. יש רצונות אישיים עליהם מוכנים לוותר, ואפשר לשלב בין הרצונות שלנו ובין האמונה. ולא להפריד ככה בצורה כ"כ קיצונית, שבזה מאמין ומזה נהנה. זה לא ב' קווים, אלא שצריך ללמוד לשלב ביניהם. לכן אומר, שבז"ת, היות ולא היה ג' קווים אז נשברו ואז הכלים נפלו לעולם בי"ע, והרשימות שנשארו מאור הזך של הרשימה עלו, בהתחלה נפלו ואז עלו לכלים אלה (ציור). ז"א שההארה של הזיכרון נמצאת בסוגי המחשבה שלך, סוגי תבניות המחשבה של ג' קווים. כי תבניות המחשבה שנשארו אצלך, אם תגלה אותן, שם תמצא את ההארה לזיכרון שלך, כי האור הזך של הרשימה היא הזיכרון. אם לא, אז לא תדע איפה למצוא את הזיכרון שלך. תחפש אותו למטה, בעולם הגשמי, שם הוא לא נמצא. אתה צריך לזכור מי אתה, וזה תמצא כשתחפש את תבניות המחשבה האמוניות, הבנויות על הכנעה, הבדלה והמתקה. אם תעבוד כך אז גם תגלה את המקום הזה, תוכל להשיג את מקום ההרהור ושם גם להשיג את הזיכרון של 'מי אתה' כאוהב השם. לא רק לומר אני אוהב את השם, אלא להרגיש את הנקודה הפנימית הזו נקיה וזכה ולא מתרופפת ובאה למקום גשמי. 

שיעור 27 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'
סיכום בנקודות עמוד תקל"ב – תקל"ג כ"ט אדר תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. ישנו הבדל ביען אחורים של הראשים של מלכי דחג"ת לבין האחורים שירדו לגוף של הראשים של מלכי תנה"ימ. ובהתאם לכך תיקונם.
2. האחורים של או"א וישסו"ת נפלו למקום הגוף והיוו כלים לאור הזך של הרשימה שנשארה למעלה מהפרסא
3. הכלים של הז"ת דנקודים ואור העב של הרשימה דהתלבשות נפלו למטה מפרסא
4. יש הבדל מהותי בין ראש דנקודים לז"ת דנקודים שהראש בעצמותו יצא בתיקון של חפץ חסד ובג' קוים, מה שאין כן הז"ת דנקודים יצאו בקו אחד זה למעלה מזה. ולכן גם נשברו.
5. ז"ת דנקודים הם כנגד החברים, שהם זה למעלה מזה או זזה למטה מזה אז הם נשברים. אבל כשיש חפץ חסד ביניהם אז זה תיקונם שאותו נראה בעולם אצילות.


בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.

ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il

הירשם\התחבר לאתר על מנת לצפות בשיעורים

נרשמת בעבר? מלא את הפרטים והתחבר אוטומטי

Designed by Laisner