בס"ד
חלק ז שיעור 33 עמוד תקמב
סו) ואח"כ יצא אור היסוד, והנה היה במקומו אור החסד כנ"ל, ואז הוצרכה כלי החכמה להתפשט דרך קו ימיני, עד מקום הראוי להיות חסד האמיתי אחר התיקון, ואז עלה שם אור החסד, ונכלל בכלל החכמה, והכלי של החסד ירד עד הת"ת דבריאה, ואז יצא היסוד ונכנס בכלי שלו ומלך במקומו ונשבר, ועלה האור דרך קו האמצעי, ועלה עד מקום דעת עליון, והכלי שלו ירד בגבורה, של הבריאה. ואח"כ נבאר למה עלה אור היסוד למעלה מן הת"ת עד הדעת.
סז) ואח"כ יצא אור המלכות למלוך בכלי שלה, ומלכה שם ונשברה, ואז האור שלה עלתה ג"כ בדעת דרך קו האמצעי, והכלי שלה ירד בחסד של בריאה. ונמצא כלי הת"ת במקום הכתר דבריאה. וכלי המלכות במקום חסד דבריאה. נמצא, כי אין מקום בין כלי לכלי דבריאה, רק ג' מדרגות לבד, שהם חב"ד. ובאצילות אין מקום פנוי רק ב' מדרגות, שהם מקום יסוד ומלכות.
סח) ועתה צריך לתת טעם, למה אור היסוד ומלכות שניהם עלו עד הדעת למעלה מן הת"ת. ואמנם הטעם הוא וכו', כי להיות שהיסוד דרכו לעלות אל הדעת, לכך עלה עתה אור היסוד אל הדעת למעלה מן הת"ת. ועוד כדי לקשר כל הו"ק יחד ולהביא להם הארה משם.
סט) ועתה נבאר טעם אל המלכות. למה היא ג"כ עלתה עד הדעת למעלה מן הת"ת. והענין הוא, כי המלכות נקראת עטרת בעלה, ועולה למעלה מן הת"ת, ובפרט עתה, אשר היה לה רשימו מן הדעת, כי כאשר ירד אור הדעת עד מקום המלכות דאצילות, בעת שנשבר הכלי שלו כנ"ל, הניח שם רשימו דיליה, וכאשר מלכה המלכות במקומה, לקחה את הרשימו הזה ועלתה עד מקום הדעת עצמו. וגם סיבה אחרת, כי ע"י עליתה שם, הוא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק, ועל ידי זה הקשר מתתקן יותר, לפי שנצח הוד היו שניהם בקו השמאלי במקום גבורה, ועתה נפרד הנצח מן ההוד, והלך ועלה עם החסד בקו ימין שבו.
ע) ונבאר ענין זה מפורש יותר, והוא כי הנה רשימו הזה, שהניח הדעת במקומה של מלכות, ודאי שהוא בחינת המלכות שבדעת, שבצד הגבורות, והבן זה היטב. וכאשר עלתה המלכות עד הדעת, ועלה עמה גם הרשימו הנ"ל שהיא בחינת הגבורה, ושם נתחבר זה הרשימו שהוא המלכות של הגבורות שבדעת, עטרא דגבורה דנוקבא, עם החסדים שבדעת, עטרא דדכורא. ואז נתפשט הדעת ע"י הקשר הזה, והאיר בו"ק. והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל, והשאיר שם את ההוד במקומו, ואותו הדעת עצמו עטרא דחסד, האיר בקו ימין והמשיך שם את הנצח, ועי"ז נתקן האצילות.
ע) וכאשר עלתה המלכות עד הדעת ועלה עמה גם הרשימו: ענין עלית המלכות והרשימו בזווג ה"ח וה"ג שבדעת, צריך ביאור רחב. ויתפרש במקומו. וכאן אבאר בקיצור. כי ידעת שכל ענין ד' המלכים ההם שנתפשטו הן מאו"א והן מישסו"ת, הם ענין של הזדככות המסך והסתלקות האורות, ע"ד שנתבאר בפרצופים הקודמים דא"ק. וכשנזדכך המסך דאו"א, עד שהשוה אל השורש שהוא הפה דאו"א, אז חזר המסך והרשימות שבו בסוד התכללות הזווג דאו"א, וחזר המסך ונתעבה בעביות דבחי"ב, כי הבחינה אחרונה נאבדה. ויצא עליו קומת ישסו"ת. והנה גם מסך דישסו"ת נזדכך ממדרגה למדרגה, עד שהגיע לקומת מלכות, ואז יצא המלך הז' שהוא מלכות. ואחר שנשבר המלך הזה, נמצא המסך, שנזדכך גם מעביות המלכות, ואז נמצא משתוה לבחינת השורש שלו, שהוא הפה דישסו"ת, ואז עשה שם זווג חדש בעביות דבחי"א, כי הבחינה אחרונה נאבדת. וע"כ יצא עליו שם קומת הדעת, שהוא קומת ז"א. ומזווג הזה לא נתפשט פרצוף שלם ראש וגוף. כי לא יצא אלא בה"ח וה"ג לבד ב' עטרין, וע"כ לא יצא אלא בבחינת ממטה למעלה בלבד מבחינת אב"א, וע"כ קשר את הו"ק יחד, כלומר, בחינת הגופים אשר יצאו בישסו"ת. שהם מחזה ולמטה כי שם בחינת התפשטותו מפה של הישסו"ת ולמטה.
וזה אמרו "ואז נתפשט הדעת על ידי הקשר הזה והאיר בו"ק" כנ"ל שהוא נתפשט מחזה ולמטה ששם מקום הפה דישסו"ת, דהיינו במקום נה"י כי שם מקומו, דהיינו למטה מהראש דישסו"ת. וכיון שיצא בבחינת אב"א ע"כ היה בו תיקון קוים, כנ"ל. וזה אמרו "והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל. והשאיר שם את ההוד במקומו וכו' והמשיך שם את הנצח", כי הראש דתחתון מלביש וממלא את הכלים והרשימות דעליון כנודע. וע"כ האיר ברשימות דמלכי נצח והוד, והשפיע בהם תיקון קוים, ובזה נתפשט תיקון קוים גם מחזה ולמטה והגדיל הכלים עד למקום נצח והוד באופן שכבר נגמר תיקון הקוים בכל הז"ת מבחינת הרשימות שבהן. כי חג"ת נתקנו בראש דישסו"ת כנ"ל ונו"ה נתקנו בראש הדעת. כלומר בבחינת ממטה למעלה שלו כמבואר.
* עא) ועתה ראה והבן, איך האצילות לא נתקן בפעם אחת, רק לאט לאט באו תיקונם זה אחר זה, ובכל פעם היה נוסף בו קצת תיקון, כי הרי בתחלה לא נעשה בחינת כלי בשום אופן, והנה נודע, כי כל תיקון אינו אלא היות האור מתלבש בכלי, כדי שיוכלו התחתונים לקבל אור העליון.
* עץ חיים שער ט' פרק ד'.
עב) והנה לא התחיל בחינת הויות הכלי רק בעולם העקודים, אמנם לא נתהווה רק כלי אחת לכל הי"ס שלו, ואח"כ בעולם הנקודים קודם שנשברו, נתוסף בהם קצת תיקון, והוא, כי נתהוו י' כלים ליו"ד ספירות שבו. גם תיקון ב' כי הג"ר יצאו ונתקנו דרך קוים, מה שאין כן בז"ת, שיצאו זה על גבי זה ולא נתקשרו. ואח"כ שנשברו הנקודים, נתוסף בהם תיקון אחר, והוא, כי גם ז"ת, האורות שלהם נתלבשו דרך קוי כח"ב כנ"ל.
עג) ואחר כך כאשר רצה המאציל לתקנם, העלה גם את הכלים באצילות בסדר ג' קוין. ואח"כ שנעשו בבחינת קוין, בא עיבור א' של זו"ן, ונתוסף תיקון ב' שנכנסו האורות תוך הכלים. אמנם עדיין לא היה אלא בבחינת ג' קוין לבד, אשר זה נקרא אצלינו, ג' כלולין בג'. ואח"כ נתפשטו בסוד ו"ק בזמן היניקה. ואח"כ בזמן המוחין נשלמו כל היו"ד כלים. עוד היה שינוי אחר, כי בתחלה קודם שהיה שום עיבור, אפילו עיבור ראשון דזו"ן, לא היה, רק אור מצומצם בכלי ואח"כ נגדל הכלי ונתרחב בסוד פרצוף גמור, כדי להמעיט האור, כי זה עיקר כונת התיקון.
עג) עוד היה שינוי אחר וכו': משמיענו כאן, כי ב' תיקונים עקריים היו נחוצים להשלמת הכלים באופן שיוכלו התחתונים לקבל את אור העליון: א', הוא תיקון ג' הקוים. ב', הוא הגדלת הכלים בסוד פרצוף. והנה בגופות דגע"ס דא"ק הנקרא עקודים היה רק כלי א' וקו א'. ואחר זה כשיצא המ"ה וב"ן דא"ק, הנקרא נקודים, או ב"ן דא"ק, יצאו עשרה כלים, וגם תיקון קוים בג"ר דנקודים, ואחר שנשברו חג"ת ויצא הראש דישסו"ת, נעשה תיקון קוים באורות דחג"ת.
ואחר שנשברו נצח הוד יסוד מלכות ויצא הזווג דה"ח וה"ג שבדעת, נעשה תיקון קוים גם באורות נה"י דנקודים. וענין עיבור יניקה ומוחין יתבאר במקומו. בע"ה.
סיכום: אותיות הסיום דאו"פ בחלק ז'.
מלמד אותנו את הסדר שצריך להתהוות. ראשית, אומר לנו שהיה תיקון מיוחד ברשימות. כי לפי הרשימות כך יצאו הפרצופים לאחר מכן. רשימות הן הרושם שנשאר מהחווייה. היתה חווייה של שבירת כלים בעולם הנקודים. חווייה קשה, של כאוס וטראומה. היו כלים ונשברו. אומר לנו שהחוויה הזו של הטראומה הקשה מכילה תיקון ברשימות. התיקון נקרא 'תיקון קווים' ומסביר למה זה קרה. אומר שבעולם הנקודים, לאחר השבירה, נוצרה מציאות שהראש אחרי שבירה חוזר לקטנות. ז"א אדם שנמצא במצב של קלקול – אחד הדרכים להתמודד זה לחזור לראש שחושב יותר בקטן. שמוכן לוותר על הראש הגדול, כי אין למי לתת. כי אין איך לבצע זה, אז הראש חוזר למצב קטנות, כלומר אומר שהוא לא כ"כ גדול, כי בזה שהייתי גדול ונשברתי אני לא כ"כ גדול. ואז הז"ת נשברו, הכלים נפלו לקליפות, הרצונות והחשקים מצויים בתוך קליפות שרוצות לגרום לנו לעשות דברים לא ראויים, ומצד שני, משהו מאיר להם. מה שמאיר לכלים השבורים הללו, אומר, שזו איזושהי הארה מרחוק, שנקראת אור הזך של הרשימה, שזה כמו קצת ידיעה, קצת תענוג בכל זאת ממה שהיה בחוויה. האור הזה נשאר למעלה בעולם אצילות, למעלה מפרסא. יוצא שיש אפילו מקלקול איזושהי סוג של חוויה של האור שנשאר במקום אצילות. כי מכיוון שבכל חוויה יש נתינת אור שבא מלמעלה, מא"ס, אז אם הוא מגיע ממקום אמיתי, בכל חוויה, אפילו אם היא טראומטית – יש משהו אמיתי. ואת המשהו האמיתי הזה, שיש בחוויה גם אם היא קשה, אנחנו רוצים לתת לה איזשהו תיקון. מתוך זה שהסכמנו לחזור לראש קטן שפועל באחוריים, בהסתרת הרצונות, למרות שלמטה יש משהו שלוחץ עלי, מהקליפות לפעול אחרת.
לדוגמא: אדם מהמר. הוא הולך ומפסיד את כספו. מקבל את המשכורת בסוף החודש ואומר שעכשיו יש לו שוב משכורת. אמנם היה לי הרבה כסף והפסדתי אותו, ועכשיו קיבלתי עוד משכורת, ומה עושה איתה, האם הולך להמר שוב או לא? אומר, רגע. זה כמו זיווג דקטנות. זה רק מספיק לאכול, לשתות, לשלם חשבונות. זה מה שנשאר. נכון שיש לי רצונות להמר, שאני רוצה את הריגוש שוב, זה נפל לקליפות. אבל זה היה דבר לא נכון להשקיע את הכסף כך, כי השקעתי במקום שלא היה סיכוי אמיתי להרויח, ונשברתי. זה נכון שיש לי עדיין את הרצון, אבל עכשיו חושב על הקיום. נקרא זיווג אב"א. המחשבה החדשה לקיום מתקנת לי את הרושם שנשאר מהחוויה הקודמת, בח"ח, שזה אומר, שפעם הבאה שאתה פועל עם כסף, תפעל בתיקון ג' קווים, כי כשאתה בא להאיר במקום הרצון העצמי חייב להתנהל בג' קווים. היכן שנשברת בעניין ההימור, זה מכיוון שפעלת לא בג' קווים. לכן הראש הזה, שחזר למצב של אב"א, שעושה זיווג רק על ג"ע, ואת כל האח"פ האלה (ציור) הוא מחזיר למטה, מוריד אותם חזרה לגוף, אז עושה זיווג בראש רק על ג"ע. כשעושה זה מפה נותן ח"ח לאח"פ שיורדים לגוף. ואז מתקן את הרשימות האלה. הנפש עובדת יפה כך שבכאוס שהיה יש רושם למה שיקרה אח"כ. אח"כ, כשיצטרך להוריד רשימות אלה לפרצוף הבא, למקרים הבאים, יש כבר תיקון. יש התחלת תיקון – רושם של ח"ח, ולכן כשיעלו כל הרשימות, אחרי כל השבירות, הם עולים עם רושם של ח"ח, ואז כשיבואו חזרה להוליד איזשהו עולם, יבואו להוליד את עולם אצילות אז יולידו אותו עם רושם, עם מידע. את הבח' הבאה שלך אתה לא הולך להמר. אתה לא הולך לפעול בצורה כזו שאתה אומר 'אני רוצה ואני אקבל'. בוא תפעל קודם כל בימין. תתקן את האמונה. אח"כ תגלה את ההשתוקקות – קו שמאל, ואח"כ תשלב את ההשתוקקות עם האמונה ואז תוכל לקבל את האור. אם לא עושה זה, לא יכול לקבל את האור, ולכן אנחנו חייבים לראות, וזה דבר גדול מאוד, גם אם יש מגיפה, מחלה, כאוס, מוות, אנחנו חייבים לגלות את התיקון, לא במקרה עצמו. ברושם. יש משהו שם שצריך לתקן.
בשיעור קודם למדנו איך כל שבירת מלכי דחג"ת נתקנו ע"י הראשים. אמר לנו עוד משהו: כשיוצא הראש הבא, המקרה הבא, כשיוצא בקטנות, אחרי הגדלות, הוא גם מתקן את הרושם של הכלים הקודמים. גם בישסו"ת היתה שבירה, גם הם ירדו, גם האח"פ שלהם ירד למטה והרשימות נמצאות בתוך הכלים החדשים של האח"פ וגם הם מקבלים תיקון מהראש הבא שיוצא, שנקרא ראש הדעת.
ראש הדעת יוצא גם מאח"פ של הראש וגם מהראש החדש שנקרא ראש הדעת שיוצא על ב' א' ונותן תיקון למקום של הנה"י התנה"י של נ"ה, צ"ל נה"י, נהי"מ, נותן גם להם תיקון. לא לת"ת כי היא מקבלת מראש דת"ת.
יוצא אם כך, וזה הרעיון המרכזי כאן, שכמו שלמדנו בצ"ב שמלכות עלתה לבינה, ואז היתה רושם למעלה. רושם של צ"ב. כשאנחנו אומרים שהיה צ"ב אז היה רושם. למדנו שכשיצא גלגלתא והתפשט על למטה, והיה ביטוש, אח"כ יצא פרצוף ע"ב והתפשט עד הטבור. אח"כ יצא פרצוף ס"ג והתפשט עד הטבור והנקודות שלו ירדו עד למטה. היו ה' שלבים צ"ב וקרה שמלכות עלתה לבינה, עלתה לת"ת שזה בינה דגוף, בנקודות דס"ג, הנקודות האלה עלו למעלה, לס"ג והעלו רושם – אמרו שברשימות האלה שנשארו, בנקודות, היה צ"ב. אז כשמוליד את הפרצוף הבא בעולם הנקודים, תוליד אותו בצ"ב, בקטנות וגדלות. לכן הפרצוף הבא שיצא יצא רק על צ"ב, הראש מתחלק לשניים, ורק אח"כ יצא הגדלות. ז"א מה שבא להסביר פה, זה שכל חוויה משאירה רושם. זה תלוי בנו. אם אנחנו בקדושה אפילו חוויה טראומטית משאירה רושם בקדושה של תיקון. ולכן יש לנו אפשרות לתקן. והתיקון הזה שהיה בעולם הנקודים הוא תיקון של הז"ת בתיקון קווים. לא היה כזה דבר. אמנם הראש של עולם הנקודים יצא בתיקון קווים. בגלל שהיה לו כח מהכתר של ב' התלבשות. אבל עולם אצילות שנלמד בהמשך, הולך לצאת על שורש. ושם נצטרך ללמוד מהיכן יקבל תיקון קווים, כי יש לו כבר שורש בפעם הבאה שאתה הולך לעשות פרצופים ולקבל אור בגוף, בגלל שאתה למטה מטבור, אתה חייב לקבל בג' קווים, כי בפעם הקודמת, זה לא רק שנשאר לנו רושם שלילי, אלא נשאר גם רושם חיובי של ג' קווים. והרשימות שמקבלות תיקון, הן רק הרושם הנפשי שנשאר. לא פעלת ג' קווים אבל יש לך רושם שצריך להיות שם ג' קווים והרושם הזה עולה לראש וע"י זה יצא עולם האצילות.
עוד דברים שלמדנו היום, שראש הדעת שיוצא אחרי ב' הפרצופים העיקריים שבהם היתה השבירה, יוצא רק ראש ולא מתפשט בגוף כי יוצא רק ב' א' בעביות קלושה.
למה למשל זיווג דיסודות יוצא על א' כי הוא חלק מב', שייך לעביות ב' ומתפשט לגוף. פה יוצא ב' א' שלם ולכן הוא לא מתפשט לגוף. יוצא רק ראש ואח"כ כל זה מזדכך ועולה חזרה לראש הס"ג. עולה לראש דנקודים שחזר לקטנות וקטן לא יכול להוליד, אז עולה לראש הס"ג כדי שיוליד את עולם האצילות, ומראש הס"ג מולידים את עולם האצילות. זה עוד לימוד בהמשך, שתמיד חוזרים אחורנית, או למעלה, עד למקום שידוע כדבר שלם.
מי שעשה ניווטים בצבא יודע שאם איבדת את הדרך אתה צריך לחזור למקום מוכר ומשם להתחיל ללכת שוב. לא לחפש מקום במקום לא יודע, אלא למקום ממנו ברור לך היכן אתה, ומשם תתחיל ללכת שוב. לפעמים צריך לחזור כמה ק"מ לאחור, אבל זו הדרך הנכונה אחרת מתברברים עוד יותר.
הקודם