❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

בס"ד

חלק ח שיעור 14 עמוד תרכג

סיכום: למדנו שבשיעור קודם שאל ג' שאלות על היחסים בין הזכר לנקבה בעולם אצילות.

השאלה הראשונה: למה בפרצוף אחד שצריך להיות בו זיווג בין זכר לנקבה, איך עושה זכר ונקבה כשזכר ונקבה של פרצוף אחד, אחד גדול מהשני. הם צריכים להיות בקומה שווה במדרגה אחת.

שאלה שניה: יותר מזה שהם לא יותר במדרגה אחת, רואה למשל שבא"א הנקבה גדולה מהזכר. 

שאלה שלישית: למה בלאגן כזה. למה לוקח את ספ' הכתר ואומר שעתיק יקח את החלק העליון של הכתר. א"א יקח את החלק התחתון. למה לא שכתר מעולם האצילות יקח את כתר מעולם הנקודים. שחכמה מעולם האצילות יקח את חכמה מעולם הנקודים. למה לקחת ספ' מעולם הנקודים וחילקת אותם, וכ"א לקח חלקים. למה לא נקבות אורגניות, ועשית מהנשמות האלה כל מיני חלוקות אחרות?

אלה שלוש השאלות. אומר שרוצה להוציא את עולם אצילות מתוקן. מתוקן פירושו שכשיצא עולם האצילות לא תהיה בו שבירה. זה מהלך, צורת מחשבה מובילה. היינו, שאנחנו רוצים להוציא את עולם האצילות כך שלא תהיה בו שבירה, כי אנחנו בטראומה מהשבירה בעולם הנקודים. יש לנו מידע שעלה לא להוציא יותר את העולם כך שישבר. 

בונים איזשהו מצב שיהיה קבוע בלתי נשבר. את הכלים שלקחנו, או את הנקבות שלקחנו, לקחנו מעולם הנקודים וכל השאלות היו על הנקבות הללו. אומר, בוא נראה מה קרה בעולם הנקודים ונבין את מי לוקחים לנקבות. אחרי שנבין את מי לוקחים לנקבות אז נוכל להבדיל יותר, למה ואיך לענות על התמיהות האלה. למה צריך לקחת חלקי נקבות, למה צריך לקחת נקבה קטנה או גדולה, ולמה הם נראים כמדרגות שונות. על זה הוא מדבר. 

אומר,קודם כל דע שהינו צריכים לחזק את עולם אצילות. אנחנו רואים שהשבירה היתה בז"ת דנקודים שבאים מהראש, ואנחנו רוצים לראות איך לעשות שההארה מצד א' תהיה לזו"ן דאצילות ומצד שני לא תהיה שבירה. כי רואים שבעולם הנקודים, שהיתה התפשטות של אור לזו"ן, ז"ת דנקודים, כשאור חכמה התפשט זה גרם לשבירה. כל זמן שהאור מהראש לא התפשט מיני וביה לגוף פב"א לא היתה שבירה. אומר, השאלות הן על אילו נקבות לוקח. קודם כל שנזכור מה קרה בעולם הנקודים. שנדע על מי מדברים – על עולם הנקודים שהיו בו ג' מצבים, וכשרוצה לקחת את הנקבות לעולם אצילות רוצה לדעת מאילו מצבים אני לוקח את הנקבות. אומר, נראה מה קרה בעולם הנקודים – היו ג' בח': מצב אב"א, פב"א, פב"פ. נראה מה היה עם ז"ת דנקודים בג' המצבים הללו..

ז"ת דנקודים מקבלים הארה מהראש. נראה איזו הארה קיבלו ומה היתה רמת ההתערבות שגרמה לשבירה. נתחיל עם אב"א. במצב זה איזו הארה היתה לז"ת דנקודים. ממי קיבלו אור? מאו"א. או"א במצב הזה הם בכלל לא תיפקדו ממש כראש, כי היו למטה ממקום הזיווג. כי באב"א זיווג בראש היה בנקבי עיניים של כתר, ולאו"א היו למטה ממקום הזיווג אז הם ראש קטן. בכלל לא היה ראש גדול. היה ראש קטן, ויותר מזה – ראש ששימש רק כגוף אז הארתו כשל גוף בלבד. במצב זה לא היה ראש, אז נתן לז"ת דנקודים רק איזושהי הארת כלים שהגדירה את הגוף של עולם הנקודים רק כקיום. אפילו לא כתנועה קלה, רק קיום, כמו צמח. הגוף בא מכלים שנשארו מנק' דס"ג, מהפרצוף הקודם. זה היה המצב באב"א. באב"א רואים שהכלים האלה לא נשברו, כי היתה להם רק הארת כלים. לא היתה מעורבת בהם ה"ת אפילו באו"א למעלה לא היתה ה"ת, כל שכן בז"ת דנקודים, במצב אב"א לא היתה מעורבת ה"ת שגרמה לשבירה.

נראה את המצב השני, את בח' ב' בעולם הנקודים. אומר בא אור ע"ב ס"ג והוריד את ה"ת מנקבי עיניים דכתר, לפה. אז ה"ת היתה בפה של הנקודים ואו"א עלו לבח' ראש. אבל הראש של המצב של פב"א גם לא היה במצב שגרם לשבירה, כי ה"ת לא היתה מעורבת בו. יצא על גדלות, היתה גדלות כזו שנקראת פב"א ובזה לא היתה התפשטות ממעלה למטה של האור, של הכלים של הראש, כי ה"ת לא היה ביקוש מהתחתון, והבינה אמרה שלא רוצה חכמה. ז"א שהיה צריך את הביקוש של ז"ת דנקודים כדי שתהיה התפשטות ממעלה למטה. הבעיה לא היתה בזה שהתפשט אור ממעלה למטה. לא בגלל זה היתה שבירה, אלא בגלל הסיגים שהיו בה"ת. ז"א כשה"ת של נקודת סיום רגלין התערבה בכלים של הז"ת היא גרמה לשבירה. זה קרה רק בפב"פ, כי כדי שיצא פב"פ בעולם הנקודים היה צריך להעלות ביקוש ממקום נה"י דא"ק, ואז פה היתה ה"ת עם סיגים והיא עלתה והתערבה בביקוש אז ירד אליה אור, ואת זה אנחנו לא רוצים בעולם האצילות – שתהיה התערבות של ביקוש ממצב הסיגים הללו. לכן אומרים שעולם אצילות, כדי שיוכל לצאת עם מה שקרה באב"א ופב"א, אבל לא עם מה שקרה בפב"פ. ז"א ביקוש ממקום נה"י דא"ק אנחנו לא נאפשר בעולם האצילות, כי אנחנו לא רוצים שתהיה עוד פעם שבירה. לכן הלכנו לעולם אצילות וראינו שבז"ת דנקודים יש ג' מצבים, ואותנו מעניין שהזו"ן דאצילות שהוא כנגד ז"ת דנקודים לא ישבר, אז נבנה אותו מעולם אצילות שבו לא היתה שבירה, במצב אב"א ופב"א. 

אם הינו יכולים עם מצב פב"פ היה הכי טוב, כי רוצה שיהיה לו כמה שיותר אור, אבל בלי שיישבר, זה התיקון שלו. אומר, בונה אותו ואם רוצה שיהיה לו יותר אור, כמו שהיה בפב"פ – זה יהיה רק בעולה ויורד. רק במצבים מיוחדים – בשבתות, יו"ט וכד', אבל הקביעות בעולם האצילות חייבת להשאר קביעות כזו שלא תהיה שבירה. 

מה הסיפור הארוך הזה? אומר שסיפר באריכות כדי לענות על השאלות לגבי יחסי זכר ונקבה. אומר שאמנם עוד לא ענה אבל יענה בשיעור הבא. בשיעור זה רק קיבענו איזה נקבות אפשר לקחת. א"א לקחת את הנקבות של פב"פ מצד או"א, וגם א"א לקחת מהז"ת דנקודים. מה שאפשר לקחת זה ממצב אב"א ופב"א, הן את הראשים והן את הז"ת דנקודים. בשיעור הבא נראה מה לקחה כל בח' ולמה דווקא את הבח' הללו, ונראה שחייבת להיות חלוקה בין הבח' של הנקבה ואיך התאימו זכרים לנקבות ולהיפך. 

תובנה מחלק ח׳ – שעור 14

שאלות והכנה לתשובות
בעל הסולם שואל 3 שאלות על זיווגי מ״ה וב״ן:
1. איך אפשר שתהיה השוואה בין ספירות שונות בפרצוף אחד (לדוגמא- א״א הוא חכמה דמ״ה אך כתר מצד ב״ן)
2. איך אפשר שהנקבה תהיה גדולה מהזכר? (ואני מוסיף – ראינו בפרצופי א״ק שכל ההשוואה בין זכר לנקבה – היא שההתלבשות-זכר היא בבחינת ו״ק של קומה עליונה, ולעוביות – יש שלמות של קומה תחתונה. וכאן באצילות הוא להיפך שהזכר שהוא בחינת ההתלבשות קטן מהנקבה שהיא בחינת העוביות)
3. מדוע ישנה חוסר תאימות שכזאת?

בעל הסולם, בטרם שעונה, מסביר לנו מספר כללים הנוהגים באצילות כדי למנוע שבירה ולתקן באופן נכון:
1. ה״ת גנוזה ברדל״א- הזיווג על בחינת עצם המלכות לא מתאפשר באצילות במשך זמן התיקון.
2. גניזו דאו״א – הזיווגים המושפעים לתחתונים במצבי הגדלות- לא יהיו על ג״ר דחכמה אלא על ו״ק בלבד..
3. צ״ב על שרש – בנקודים נעשה זיווג על צ״ב בבחינה א׳ ומכאן שלא חל צ״ב על בחינת השורש הטמון תוך בחינה א׳. באצילות גם בחינת עוביות דשורש מצומצמת בצ״ב.
4. חיזוק הפרסא – אין אור החכמה יכול להתפשט למטה מהפרסא. אפשר יהיה לקבלו בעליה למעלה מהפרסא. (אח״פ דעליה)
5. הפרדה ברורה בין כל פרצופי אצילות שלא יצטרפו יחד למדרגה אחת כפי שארע בנקודים. פירוש הדבר שכל פרצוף הוא אוטונומי, ומצביו השונים – אב״א, פב״א ו-פב״פ לא מחויייבים להיות מושפעים ממעשה התחתונים.

את התשובות לשאלות נראה בהמשך.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ח' – תר"כ – תרכ"א
1. עולם אצילות מחולק לזכר ונקבה ובשיעור זה אנו לומדים על היחס ביניהם.
2. החלוקה בתוך פרצוף אצילות שנבחן לעולם שונה מהחלוקות הקודמות של הפרצוף הקודם שראינו שהתחלקו לטנת"א.
3. כל צד הזכר שנקרא מ"ה החדש הוא רק בחינת החידוש אור שיצא באצילות מהרשימות שעלו עם המסך לראש.
4. שם ב"ן בעולם אצילות הוא ממה שכבר יצא בעולם הנקודים שמשמש כנקבה בעולם אצילות.
5. פרצופי אצילות אינם מדויקים כל כך עפ"י סדר הקומות כי צריכים להתחשב גם בצד הב"ן שבהם.

חלק ח' – תר"כ – תרכ"א
1. עולם אצילות מחולק לזכר ונקבה ובשיעור זה אנו לומדים על היחס ביניהם.
2. החלוקה בתוך פרצוף אצילות שנבחן לעולם שונה מהחלוקות הקודמות של הפרצוף הקודם שראינו שהתחלקו לטנת"א.
3. כל צד הזכר שנקרא מ"ה החדש הוא רק בחינת החידוש אור שיצא באצילות מהרשימות שעלו עם המסך לראש.
4. שם ב"ן בעולם אצילות הוא ממה שכבר יצא בעולם הנקודים שמשמש כנקבה בעולם אצילות.
5. פרצופי אצילות אינם מדויקים כל כך עפ"י סדר הקומות כי צריכים להתחשב גם בצד הב"ן שבהם.

חלק ח' – תר"כ – תרכ"א
1. עולם אצילות מחולק לזכר ונקבה ובשיעור זה אנו לומדים על היחס ביניהם.
2. החלוקה בתוך פרצוף אצילות שנבחן לעולם שונה מהחלוקות הקודמות של הפרצוף הקודם שראינו שהתחלקו לטנת"א.
3. כל צד הזכר שנקרא מ"ה החדש הוא רק בחינת החידוש אור שיצא באצילות מהרשימות שעלו עם המסך לראש.
4. שם ב"ן בעולם אצילות הוא ממה שכבר יצא בעולם הנקודים שמשמש כנקבה בעולם אצילות.
5. פרצופי אצילות אינם מדויקים כל כך עפ"י סדר הקומות כי צריכים להתחשב גם בצד הב"ן שבהם.

חלק ח – תרכ-תרכא
1. הנקבה דעתה קלה היות וצד החסדים שהם הדביקות באידיאה אין לה מצד עצמה אלא שמקבלת מצד הזכר ואצלה זה רק בהתכללות ולכן דעתה קלה.
2. כל עולם אצילות נבנה מצד זכר ונקבה שצריכים להוות מציאות קבועה שלא נשברת יכולה לעלות ולרדת למצב קבוע שלא נשבר.
3. הנקבות שבאו מעולם הנקודים הם אלו שעלולות להישבר בשונה מהזכרים שבהם אין שבירה.
4. שני השיעורים האחרונים למדנו על הנקבות כיצד צריכות להיבנות שלא תשברנה ותהוונה את הקביעות של האני .
5. הנקבה של עתיק הם גו"ע דכתר וגו"ע דאו"א ועוד שהן בחינות שאינן צריכות תיקון כך צריכה להיות אמונתו של האדם שהיא בחינת העתיק שלו.
6. א"א לוקח לנקבה את האח"פ דכתר שזה צד המדע שאינו יורד לגוף ונמצא בראש שהוא לא נגוע בבחינה עצמית כך א"א שמהווה את חכמת האדם צריך לקחת נקבה שלא תלויה בהרגשתו אלא רק בחכמתו בראשו.
7. או"א שהם צד התודעה של האדם שצריכה להתקשר גם לגופו לוקח את אח"פ דאו"א שאמנם ירדו לגוף אבל לא מחמת עצמם הייתה הירידה אלא כי לא היה בהם שימוש לאחר השבירה אולם אם יהיה בהם שימוש אז הם יהיו בלתי נופלים .
8. זו"ן לקחו את הכלים דקטנות דנקודים למרות שנשברו לא היה זה מחמת עצמם וחשוב שקביעות האדם תבנה גם ממצבי קטנות שאם לא ידע האדם להיות קטן ובגאוותו ירצה תמיד להיות בגדלות לא יוכל להחזיק קביעות היות וכל זמן שלא בלע המוות לנצח חייבים להיות לו מצבי קטנות.

בס"ד

חלק ח שיעור 13 עמוד תרכא

סיכום: חזרה על מה שלמדנו: עולם אצילות יצא זכר ונקבה. הזכר הוא בח' צד המ"ה, שיצא לרשימות שעלו עם המסך. צד הב"ן הוא מה שלקחו מעולם הנקודים. 

רוצה לעשות לנו סדר, כי פעם ראשונה שמשתמשים עם פרצופים שהם משולבים. לכן אומר שצריך סדר, כי זה שיש חלוקות בפרצופים, זה למדנו. למדנו למשל, בעולם הנקודים, שיש את הטעמים, הראש, את הנקודות שגם יצאו כמלכים, חלוקות כאלה ראינו בעוד מקומות. ראינו גם טנת"א, אומר שחלוקות בפרצופים כבר ראינו. זה לא בעיה, אבל בעולם האצילות, החלוקות הן שונות. מראה לנו את החלוקות שלא תגיד שזה כמו החוקים במקומות אחרים. כאן החלוקה היא אחרת, כי יש פה איזשהו קשר בין זכר לנקבה, שהוא קשר שונה מהפרצופים הקודמים. 

אומר, שההתחלקות של שם מ"ה בפרצופי אצילות מתחלק לה' בח': כח"ב זו"ן. היות וז"א מתחלק לו' – זה נקרא ע"ס. 

אומר שפרצוף הכתר של עולם האצילות מתחלק לשנים – עתיק וא"א. שואל, איך מצד אחד אומר שעתיק הוא כתר וא"א הוא חכמה, וגם אומר שמתחלקים לב' חלקים. אומר, זה מכיוון שיש פה סדר קצת שונה. מכיוון שפה יש חידוש, לפיו כל מה שיצא חדש זה צד המ"ה. חדש, הכוונה שעוד לא יצא בעולם הנקודים. מה שיצא בעולם הנקודים ונשבר, ויצאו פרצופים וראשים, כל זה שייך לעולם הנקודים. זה צד הב"ן של עולם אצילות. צד המ"ה זה מה שהרשימות עלו לראש ועכשיו נולדו מחדש. זה נקרא מ"ה חדש. מ"ה שישן, שבא מעולם הב"ן נקרא צד הנקבה, אבל גם שייך לפרצוף. אומר, רוצה לעשות סדר, כי עכשיו הולך לדבר על עולם אצילות. עכשיו כבר צריכים ללמוד את השפה, כי יגיד לנו 'כתר דאצילות', ומה אלמד מזה, מי זה כתר דאצילות? לא אדע על מה מדובר. אם על צד הנקבה שלקחו לתקן, או שמדבר על צד הזכר, איך אדע? אומר, שמדבר על המצבים, שזה היחס בין הפרצופים, מדבר על צד המ"ה, הזכר. כשמדבר על השמות שלהם, שנקרא כתר, חכמה, בינה וכו', מדבר על מה שלקחו לתקן, צד הב"ן שבהם. זה באופן כללי.

שוב – כשמדבר על פרצופי עולם אצילות מדבר מצד הנקבה שלקחו לתקן. כשמדבר מצד המצבים שלהם, מי עלה, מי ירד ולאן, גודל, מדבר מצד המ"ה. זה נקרא מצבים. 

עכשיו אומר, בוא נבדוק קצת. נראה איך זה מסתדר. ניקח כמה דוגמאות ונראה איך זה עובד. למשל, עתיק וא"א. למי קורא כתר דאצילות? לא"א. למה לא"א קוראים כתר? כי השם הולך לפי מי שבא לתקן, לפי המתוקן. המתוקן, השם הוא לפי הנקבה. אז אם השם הוא לפי הנקבה לכאורה אני צריך לקרוא גם לכתר, גם לא"א וגם לעתיק – כתר. ובאמת שניהם נקראים כתר. פעם קורא לעתיק כתר ופעם לא"א כתר. נצטרך לראות מתי כך ומתי כך, אבל זהו שמם. 

למה בכלל א"א נקרא כתר, הרי אמרנו שהוא מצד המ"ה בח' חכמה, אז למה נקרא כתר? כי אני קורא לו ע"ש הנקבה שלוקח לתקן, והנקבה הזו היא אח"פ דכתר. מה שא"א לקח לתקן ונקרא ע"ש הנקבה. 

עפ"י הזכר נקראים המצבים. זה צריך להיות קבוע. למה אנחנו מתכוונים 'המצב לא קובע'? שהמצב הזה נועד רק כדי שתעשה בו איזשהו זיווג, מוחין, כדי להתקדם ממנו. זה שנתנו עכשיו מצב של אחוריים דבינה, מצב שעתיק נמצא על א"א, שעתיק למעלה מא"א – כל זה כדי לאתגר אותך. הרי בסופו של דבר הכל זו אחדות אחת. כל המצבים באו כדי לעשות עבודה. אין עניין מצד עצמם, אלא לומדים את המצבים כדי לדעת איזו עבודה צריך לעשות שם. איזה זיווג, איזו תנועה. 

אומר, שזה לא כ"כ ברור מה קורה פה, ושואל באות הזו הארוכה מספר שאלות, והיום לא עונים על השאלות, אלא אומרים את השאלות ומעט נוגעים בתשובה.

השאלות ששואל: צריכים להבין את השינוי הגדול שנעשה בפרצופי אצילות. שיש לנו מצבים שזכר ונקבה של פרצוף אחד באים מב' ספירות. שואל איך זה יכול להיות שבאותו פרצוף זכר ונקבה מב' בח'? למה לא יכול להיות? אומר, בחכמת הקבלה כך נכון וגם בחיים, כי זה החוק הרוחני. אומר, הם מתחייבים להיות במדרגה אחת. אם אתה רוצה שיהיה זיווג, שיהיו פרצוף אחד, שיהיו מאוחדים אז הם חייבים להיות במדרגה אחת. כמו שאתה רוצה להתחבר למישהו – או תרד למדרגתו או תעלה אותו למדרגה שלך. 

אומר, שאלה נוספת שנובעת מהשאלה הראשונה: רואה לפעמים שהזכר הוא מספירה קטנה מאשר הנקבה. מראה בפרצוף א"א שהזכר שלו הוא חכמה, והנקבה היא כתר. אומר, הנקבה באה מפרצוף יותר גבוה מאשר הזכר. איך יכול להיות? לא רק שהם לא בהשוואה, גם הזכר יותר נמוך מהנקבה.

שאלה ג': למה עושים בלאגן? יש לך זכר שהוא כתר, שיקח לו נקבה מכתר. יש זכר שהוא חכמה, כמו א"א, שילך לתקן את חכמה. למה כזה בלאגן? 

אלה שלוש השאלות ששואל, ואומר, שעולם אצילות שונה מעולם נקודים ומהעולמות הקודמים. 

אומר שפה לא יכול לחבר בין הפרצופים כמו שחוברו בעולם הנקודים, שם יכול היה לחבר כתר עם או"א. יכול לעשות זיווג שלם, כי זה יותר נוגע לצ"א, אבל בצ"ב קרתה מציאות שהחיבור בין הפרצופים, או בין חלקי הפרצוף הם לא פשוטים, כי אסור יותר לחבר בין העליון לתחתון, כי יכול הכי הרבה לעשות אח"פ דעליה. כבר לא יכול לחבר ג"ע ואח"פ. אומר, הרי הזכר קובע את המצב, ואם הזכר קובע, אז יצא למשל בעתיק, שעתיק וא"א לשניהם אני קורא כתר, אבל לפי המצבים שהזכר קובע, הם יצאו בצ"ב בו עתיק הוא ג"ע, וא"א הוא אח"פ שלו ולא יכול לחבר ביניהם בשלמות, כי גם כשאומר שהתחתון עולה לעליון נעשה כמוהו, הוא לא נעשה כמוהו ממש. רק כמוהו, כי לא יכול להוריד את הבח' הזו, כי כשמישהו לקח לתקן ג"ע דכתר, ומישהו לקח לתקן את אח"פ דכתר, לא יכול לתקן את כל הכתר כי לא יכולים להתחבר ג"ע ואח"פ יותר, כי שומרים על צ"ב ולא מורידים את צ"ב בכל עולם אצילות עד גמה"ת. לכן מה שנחלק בגלל צ"ב, לא יכול לחברו ולקחת את כל הכתר. הכתר נחלק לג"ע ואח"פ, ולא יכול לקחת אותם משולבים, כי הם נתחלקו ביניהם. זו אחת מהחלוקות שעושות לנו בעיות. אומר, בגלל שהיתה כזו חלוקה, ובגלל שיש עכשיו תיקונים מיוחדים בעולם אצילות, שלא יכול לחבר בחזרה את המדרגות כמו בצ"א, אז צריך לקחת חלקים שנוצרו בגלל צ"ב, שלא יכול לאחות אותם כרגע, עד גמה"ת. 

חלק ח – תרכ-תרכא
1. הנקבה דעתה קלה היות וצד החסדים שהם הדביקות באידיאה אין לה מצד עצמה אלא שמקבלת מצד הזכר ואצלה זה רק בהתכללות ולכן דעתה קלה.
2. כל עולם אצילות נבנה מצד זכר ונקבה שצריכים להוות מציאות קבועה שלא נשברת יכולה לעלות ולרדת למצב קבוע שלא נשבר.
3. הנקבות שבאו מעולם הנקודים הם אלו שעלולות להישבר בשונה מהזכרים שבהם אין שבירה.
4. שני השיעורים האחרונים למדנו על הנקבות כיצד צריכות להיבנות שלא תשברנה ותהוונה את הקביעות של האני .
5. הנקבה של עתיק הם גו"ע דכתר וגו"ע דאו"א ועוד שהן בחינות שאינן צריכות תיקון כך צריכה להיות אמונתו של האדם שהיא בחינת העתיק שלו.
6. א"א לוקח לנקבה את האח"פ דכתר שזה צד המדע שאינו יורד לגוף ונמצא בראש שהוא לא נגוע בבחינה עצמית כך א"א שמהווה את חכמת האדם צריך לקחת נקבה שלא תלויה בהרגשתו אלא רק בחכמתו בראשו.
7. או"א שהם צד התודעה של האדם שצריכה להתקשר גם לגופו לוקח את אח"פ דאו"א שאמנם ירדו לגוף אבל לא מחמת עצמם הייתה הירידה אלא כי לא היה בהם שימוש לאחר השבירה אולם אם יהיה בהם שימוש אז הם יהיו בלתי נופלים .
8. זו"ן לקחו את הכלים דקטנות דנקודים למרות שנשברו לא היה זה מחמת עצמם וחשוב שקביעות האדם תבנה גם ממצבי קטנות שאם לא ידע האדם להיות קטן ובגאוותו ירצה תמיד להיות בגדלות לא יוכל להחזיק קביעות היות וכל זמן שלא בלע המוות לנצח חייבים להיות לו מצבי קטנות.

חלק ח – תרכ-תרכא
1. הנקבה דעתה קלה היות וצד החסדים שהם הדביקות באידיאה אין לה מצד עצמה אלא שמקבלת מצד הזכר ואצלה זה רק בהתכללות ולכן דעתה קלה.
2. כל עולם אצילות נבנה מצד זכר ונקבה שצריכים להוות מציאות קבועה שלא נשברת יכולה לעלות ולרדת למצב קבוע שלא נשבר.
3. הנקבות שבאו מעולם הנקודים הם אלו שעלולות להישבר בשונה מהזכרים שבהם אין שבירה.
4. שני השיעורים האחרונים למדנו על הנקבות כיצד צריכות להיבנות שלא תשברנה ותהוונה את הקביעות של האני .
5. הנקבה של עתיק הם גו"ע דכתר וגו"ע דאו"א ועוד שהן בחינות שאינן צריכות תיקון כך צריכה להיות אמונתו של האדם שהיא בחינת העתיק שלו.
6. א"א לוקח לנקבה את האח"פ דכתר שזה צד המדע שאינו יורד לגוף ונמצא בראש שהוא לא נגוע בבחינה עצמית כך א"א שמהווה את חכמת האדם צריך לקחת נקבה שלא תלויה בהרגשתו אלא רק בחכמתו בראשו.
7. או"א שהם צד התודעה של האדם שצריכה להתקשר גם לגופו לוקח את אח"פ דאו"א שאמנם ירדו לגוף אבל לא מחמת עצמם הייתה הירידה אלא כי לא היה בהם שימוש לאחר השבירה אולם אם יהיה בהם שימוש אז הם יהיו בלתי נופלים .
8. זו"ן לקחו את הכלים דקטנות דנקודים למרות שנשברו לא היה זה מחמת עצמם וחשוב שקביעות האדם תבנה גם ממצבי קטנות שאם לא ידע האדם להיות קטן ובגאוותו ירצה תמיד להיות בגדלות לא יוכל להחזיק קביעות היות וכל זמן שלא בלע המוות לנצח חייבים להיות לו מצבי קטנות.

בס"ד

חלק ח שיעור 12 עמוד תרכ

סיכום: בהמשך לשיעור הקודם, למדנו היום על אצילות בקביעות.

הנקודות שלמדנו בשיעור הקודם זה על הזכר של עתיק, שלקח נקבה שהיא גדולה ממנו. ז"א לא כל הנקבות (מלשון נקב, שצריכה תיקון) צריכות תיקון. לא כל רצון צריך תיקון. יש רצונות שמגיעים לאדם שהם שלמים. לא לגעת בהם, הם בסדר. אל תרצה לתקן דבר שלא צריך תיקון. 

עתיק לקח את הנקבה שנקראת ג"ע דכתר וג"ע דאו"א, שהם מצד עצמם שלמים. ברגע שהדבר שלם לא נוגעים בו. אם רוצה לתת לו גדלות, במצב הגדלות, כשרוצה להגדיל אותו הוא מצויין להגדלה. אבל עתיק לקח לנקבה בח' שהיא גבוהה ממנו. למה לקח אותה? במה הוא הזכר והיא הנקבה? התשובה היא שלקח אותה רק בגלל שבגדלות הוא צריך לתקנה. זה הכל. 

א"א לקח גם מצב שהוא מתוקן. לא לגמרי, יש לו קצת תיקון, אבל גם הנקבה שלו היא נקבה שלקח מאח"פ דכתר של עולם הנקודים, ואח"פ דכתר ירדו למקום ג"ע דאו"א, שג"ע דאו"א הם ראש. יש להם עדיין שלמות. ובאמת במצב גדלות יש לו מה לתת להם, למרות שבקטנות עוד יכול לתת להם איזושהי בח'. 

מה שמעניין אותנו כרגע זה בח' או"א. בשיעור הקודם למדנו שהאישה, האמא, הנקבה דעתה קלה. כך אומרים חז"ל וזה אולי מתסיס את האנשים שאומרים 'אישה דעתה קלה', אבל הכוונה בדעתה קלה היא שדעתו של הזכר, אומר, שלם. אבל הנקבה דעתה קלה. דעת זה חיבור בין חסדים וגבורות. גבורה זה המסכים, והמסכים באים מצד המלכות. אבל כל מה שמקבלת הנקבה לתיקון היא מקבלת מהזכר. זה התיקון שהיא מקבלת. והתיקון זה היכולת לנהל את הרצון. כשאני נפגש עם המציאות אני צריך לנהל את הרצון שלי. כי כשרואה משהו מחוצה לי זה מעורר בתוכי רצון שאותו צריך לנהל. היכולת שלי לנהל את הרצון, היא ע"י מסכים. והמסכים האלה הן הגבורות שנמצאות על הרצון. הנקבות שהיו מתוקנות בעתיק וא"א דעתן לא קלה. דעתן גדולה. הן יודעות לנהל עצמן. אבל באו"א כבר דעתן קלה, כי את התיקון שלה, שזה צד הגבורות היא צריכה לקבל מהזכר. 

הדעת שהיא חיבור, לא בנויה רק מצד זה שאני יכול עם המסך לדחות. צריך גם להתחבר לצד האידאי. החסד מחבר אותי לצד זה. לכן דעת זה חיבור, כמו 'וידע אדם את חווה אשתו'. החיבור של המפגש שלי עם המציאות מתקיים גם עפ"י זה שיכול לפעול שלא באופן אוטומטי, אבל גם אחרי שלא פעלתי ועשיתי את העצירה – להתחבר לאידאה, כמו שעשינו בזיווג דהכאה בצ"ב. לא מספיק או"ח הנדחה, צריך גם להתחבר לאידאה של הרצון ליתר דבקות. לכן השילוב בין הדברים – החיבור לאידאה ויכולת ההתנגדות, הגבורות. זה נקרא דעת המחבר חסדים וגבורות.

אנחנו רואים שלזכר הגבורות של הנקבה שהוא צריך לתת לה עוברות דרכו. החסדים ודאי נמצאים אצלו, כי הוא צד החסד. יש לו גם חסדים וגם גבורות במלאות. לעומת זאת האישה דעתה קלה, כי הצד של החיבור לאידאה לא קיים, והיא צריכה לקבלו מהזכר, בהתכללות, אז צריכה את הזכר שיחבר אותה לאידאה. ולכן דעתה קלה. ולא מדובר על אישה. מדובר על כל אחד מאיתנו. 

כשמתעורר צד הנקבה שבאדם, צד הרצון שבו, שידע שכשאתה מרוגש מידי ממה שאני רוצה – דעתך קלה. לך לצד הזכר שבך, עזוב את החשקים הגדולים שלך ותוכל לחשוב בדרך תורה. לכן כשאתה בא ללמוד, ואתה רוצה דעה שלמה ולא קלה – עזוב עצמך בבית. שים את עצמך בצד, ולמד קודם כל את האמת. זו נקראת דעה שלמה. עד כאן בשיעור הקודם. קצת הרחיב מה נקרא 'דעתה קלה'. 

עוד למדנו בשיעור זה, שכל עולם אצילות, שזה האני הקבוע של האדם, צריך להיות שלא נשבר שוב. לא יורד לדיוטה כזו שבה אתה נשבר ומתפרק. אתה יכול להיות בעולה ויורד, אבל שיהיה לך מצב של קביעות שממנו לא יורד. 

מספרים לנו איך זה נבנה בעולם אצילות. מבח' אישית מה זה בדיוק אח"פ דכתר וכו', כל זה צריך כ"א לפי מה שמשער ליבו. אבל קודם כל לעזוב עצמנו, ולהבין מה זה בעולמות.

בעולמות, מספר לנו, שבעולם אצילות, היות ומלכות שהיא הנקבה של עולם אצילות נגנזה ברדל"א, אז לעולם אצילות אין נקבה מצד עצמו, ולכן לוקח נקבה מהב"ן, מעולם הנקודים. לכן מסתכלים איזה צד של נקבה לוקחים כדי להשאר בקביעות. וכיצד בנוי עולם האצילות – מפרצופים, שאותו מידע שעלה מעולם הנקודים, עלה כמידע כזה, רשימות שלא כמו בעולמות הקודמים – עלה והתחלק. יצאו פרצופים עתיק, א"א, או"א שבתוכו ישסו"ת, וזו"ן, וכ"א מהם יצא כפרצוף נפרד מצד הזכרים. עכשיו הם צריכים נקבות.

עתיק כבר גנז את מלכות ברדל"א ואמר שלא משתמש במלכות זו שהיא גדלות כלי הקבלה, מלכות גדולה מידי, אותה נקודה אמצעים שבאמצע ממש, עליה היה צ"א, נשאיר אותה לגמה"ת. במה שכן יכול להשתמש זה בנקבות אלה של עולם הנקודים, אבל רוצה לבנות את עצמי בלי להשבר. אז עתיק שהוא הכתר הכי גדול לקח את הנקבה הכי גדולה. נקבה כזו שכלל לא צריכה תיקון. היא לא נשברה ולא התבטלה. אצלה הכל טוב ושלם. עתיק זה כתר, האמונה, שהוא נעתק מהשגה. למדנו לפני כמה שיעורים שעתיק ניתן בצורה של בקיעה. לא בצורה של מחשבה. זו אמונה שהיא למעלה מכל דעת. איך בונים אותה? עם נקבה שהיא שלמה מצד עצמה, ולא צריכה תיקון. ככה אתה בונה את האמונות שלך ולא משנה במה אתה מאמין. 

למשל, מאמין בעסק שלך, בזוגיות או במשפחה שלך. לא משנה במה – תבנה אותה ע"פי דבר שלא צריך תיקון. כך נבנה הכתר. 

את החכמה שהיא אח"פ דכתר, צד המדע שבך, אותו תבנה על ידיעות שהם אח"פ דכתר, שזה כן גדלות. כבר כן מה שרוצה להשיג, אבל שאינו תלוי בך, כי זה אח"פ שנפלו לאו"א, לאיזושהי גדלות שהיא שלמה. אח"פ דכתר מקבלים מג"ע דאו"א, ז"א שאת כל המדע אתה בונה על משהו שלם שאינו תלוי בך. צריך לתת לו תיקון, צריך ללמוד אותו. יכול להשיגו, להבינו אבל זה תלוי בך ועומד בפני עצמו, ולכן א"א לקח את אח"פ דכתר לתיקון.

באו"א כבר יש מצב שהוא מצב קצת יותר בעייתי, כי או"א צריכים קצת להתחיל לעשות פעולות. וכשהם עושים פעולות ולקחו את אח"פ דאו"א שנפל לגוף, אז כבר נופל לרגישויות שלך. כבר נוגע לך, כי זה תלוי ברגישויות שלך. או"א אלה שלקחת מצד הרגישויות שלך שנפלו לגוף, אל תדאג שאתה לוקח אותם, רק תזכור שזה או"א שבמצב של עולם הנקודים, מדובר על מצב של פב"א, משם לקחת את האח"פ שלך, שפב"א עדיין נותנים אור לגוף, לשם נפלו כי אין מה לעשות איתם. את כל או"א לוקח ממצב הרשות ולא ממצב הפגם. ממצב הרשות כי עיקר העבודה שלנו כרגע היא במצב הרשות. יש לך רשות ללמוד או לא ללמוד. אתה מספיק שלמדת את המעט. יש לך רשות לעשות יותר טובות או פחות טובות לבני אדם, וכיוב'. עובדים באו"א במצבי רשות, מצב פב"א.

מצב הזו"ן אלה כלים דקטנות. שמרגיש קטן. אומר, תבנה את הקטנות שלך כי להיות קטן זה לא רע. אם אתה לא תבנה במצב הקביעות שלך מצב של קטנות אתה תמות, תישבר, כי אם אתה רוצה להיות רק גדול כל הזמן אתה לא יכול. לכן בתוך המבנה של האני שלך, שזה האני השלם שלך, האני הקבוע שלך (ציור) שבלתי נשבר וצריך לשכלל אותו, אבל הוא הקבוע, האני הקיומי שלך, שממנו אתה עולה, אתה צריך גם מצבי קטנות, ויותר מזה – עיקר האני שלך הוא מצב של קטן, ואם תסכים לקבל את הקטנות הזו, אז תוכל להיות שלם. לשים לב שזה אני מאוד מורכב. כשאדם בא לבנות את הזהות העצמית שלו, כך הוא צריך לבנות אותה. יש הרבה מה לדבר מזה – אם אדם ידע לבנות אותה בצורה הזו אז יהיה שלם. 

תובנה משעור 12 בחלק ח׳
קביעות הזהות עצמית

בשעור זה ראינו כיצד יש לבנות את בסיס האני האמיתי של האדם.
עולם אצילות שיצא לאחר השבירה ובא לתקנה, לוקח נקבות שחלקן למות וחלקן נדרשות לתיקון. אין הוא לוקח נקבות כאלו שנשברו מחמת עצמן.
מצב הקטנות, זכרים ונקבות, של עולם האצילות מותקן באופן כזה שאין אפשרות לרדת ולקלקל את הקיום- שהוא הקטנות. אפר להוסיף ולהשתכלל. אך גם נרד לא נרד אלא למצב הקביעות.

פרצוף עתיק- שהוא בחינת הכתר- אמונתו של האדם – מתבסס על רצון שלם שאינו נדרש לתיקון קיומו (גו״ע דכתר ואו״א)
פרצוף א״א – שהוא בחינת החכמה – הידיעות שעל האדם לרכוש מתבססות על ידיעות שהם למעלה מההרגש הגופני. ידיעות שאינן תלויות במעשה האדם. ותפקידנו יהיה לגלות אותן ולחקור בהן.
פרצוף או״א – בחינת ההכרה (או״א) והתודעה (ישסו״ת) כבר מעורבות עם ההרגש הגופני מכיון ונפלו לגו״ע דזו״ן עם חזרת הפרצוף לקטנות. לכן יש לערוך בהן בירורים.
פרצוף זו״ן – בחינת הגוף – התקנתו וקיומו הוא בקטנות, ממנו עלינו ללמוד איך להתנהג במצבי הקטנות שלנו, שבהם עיקר התפקיד יהיה לשמור על הקביעות, על הברית וההשלכות מהן.

כך בונים ע״י מגוון רצונות המבוסס על ד׳ הבחינות ושרשן כפי שבא לידי ביטוי באצילות את בסיס הזהות העצמית הנכונה של האדם.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

* תובנה משעור 11 בחלק ח׳: *
מתי נבחן שהנקבה גדולה מהזכר?
מתי נבחן שהזכר גדול מהנקבה והיא נדרשת לו כדי לתקנה?
ומהו שנשים דעתן קלה?

דובר בשעור על 3 נקבות מצד הב״ן שנלקחו ע״י צד המ״ה לתיקון.
ראשית נאמר – כאשר באים לבחון את הנקבות – בוחנים אותן על סמך מצב הקטנות של עולם הנקודים.
ראינו שהנקבה של עתיק – שהיא גו״ע דכתר וגו״ע דאו״א (באופן כללי) – יש לה מצד עצמה בחינה א׳ דעוביות שלמה. עתיק לעומתה הוא רק א׳ דהתלבשות ושורש דעוביות. מכאן שהנקבה של עתיק היא גדולה ממנו (בקטנות) ובמצב זה יכולה היא לסייע לו. והוא אין בכוחו לתת לה שום תיקון לצורך עצמותה.

א״א לוקח את אח״פ דכתר, שהתבטלו אמנם לאחר החזרה למצב הקטנות, אך יש להם הארה מגו״ע דאו״א המלבישים עליהם. הארה שלמה של תיקון קוים ובחינה א׳ דעוביות שלמה – ולפיכך גם ״אשתו״ של א״א גדולה ממנו במצב הקטנות.

לעומתם הנקבה דאו״א היא אח״פ דאו״א דנקודים (באופן כללי) – שבעת קטנות מקבלים רק הארת כלים- אור הנפש.
כאשר לוקח צד המ״ה נקבה זו עליו תחילה להתקינה. הוא לוקח אותה תחת חסותו, ואין היא עצמאית במצב זה.

לצורך תיקונה מקבל הוא דעת שלמה הבנויה מחסדים (מצד המ״ה) וגבורות (מצד הב״ן).
עיקר החסדים ושרש הגבורות נותרים אצל הזכר. והתכללות מהחסדים (כח ההשפעה) והגבורות נותן לנקבה ולכן דעתה קלה. שאין לה אלא הארת חסדים.

מכאן אנו למדים שיש מצבים שבהם אין צורך לתקן את הנקבה ולהיפך – היא גדולה מהזכר ויכולה לסייע לו. במצב זה עליו לתת לה עצמאות לבטא את כוחה באני המשותף. וישנם מצבים בהם עליו לתקנה בבחינת חתן (נחות דרגה)- שלוקח על עצמו את חסרונות אשתו כדי לתקנן.

בכל מקרה כל המדובר בשעור זה הוא רק לצורך התקנת הנקבה ולא לצורך גדלותה. לצורך זה נראה שינויים נוספים במערכת התפקידים בין זכר לנקבה.

מט) נשמה (ח"ב פ"ב או"פ ו'):
האור המתלבש בכלי דבינה, נקרא בשם "נשמה". ונקרא כן, מלשון נשימה, להיות נשמה בחינת מקור לז"א שהוא בחינת אור רוח, הנושם משם חיותו, על דרך עליה וירידה, בסו"ה והחיות רצוא ושוב, ומלשון הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים, והבן.

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

סיום (ח"ב פ"א או"פ ז' שניה):
בחי"ד נקראת סוף או "סיום", להיותה מפסקת אור העליון שלא יתפשט אליה, ומסיימת ע"כ את המדרגה. נ) סובב:
גורם לגילוי מדרגה, מכונה בשם סובב למדרגה ההיא.

סג) קרקע (ח"ב פ"ב או"פ א'):
מלכות של כל מדרגה או של עולם, מכונה בשם קרקע של עולם, או של מדרגה.
סד) ראש (ח"ג פ"ו):
ט"ס של אור עליון, המתפשטות לזווג דהכאה על מסך שבמלכות להעלות או"ח, נקראות "ראש" מדרגה, משום שאורות אלו קודמים למסך ואו"ח, ואין עביות המסך יכולה לעלות אליהם. (עי' תשובה כ"א).

רוח (ח"ב ד'):
האור המתלבש בכלי דז"א, נקרא "רוח" משום שדרכו לעלות אל בינה, לשאוב שפע, ולרדת למלכות, להשפיע בה.

כדוגמת הרוח הרצוא ושוב. (עיין תשובה מ"ט).
סו) רוחניות:
מלת רוחניות המובאת בספרי הקבלה, משמעותה שהיא מופשטת מכל המקרים הגשמיים, דהיינו מקום וזמן ודמיון וכו'. ולפעמים מורה רק על בחינת האור העליון שבכלי. אע"פ שגם כלי הוא רוחני מכל התנאים.
סז) רחוק (ח"ב פ"א או"פ מ'):
השתנות צורה, בשיעור מרובה ביותר.
סח) תחילת התפשטות (ח"ב פ"א או"פ ז'):
שורש של כל התפשטות אור, מכונה "תחילת התפשטות" או כתר.

סט) תיכף (ח"ב פ"א או"פ ו'):
אור יורד בלי השתלשלות על סדר מדרגות של ד' בחינות, כי אין בו יותר מבחינה אחת מהן, מכונה שיורד תיכף, ואם משתלשל על סדר בחינות, נקרא "לאט לאט".
ע) תכלית כולם (ח"ב פ"א או"פ ז'): בחינה אחרונה שבכל מדרגות, דהיינו בחי"ד שבבחי"ד, מכונה תכלית כולם, להיותה עבה שבכולם, המכונה סוף, ומשום שכל המדרגות באות רק לתקן אותה.