חלק ח – תרכה-תרכו
1. בשיעור זה מתחיל לענות על השאלות הנובעות מהצורך להבין את היחס בין צד הזכר לבין צד הנקבה של עולם אצילות.
2. ראשון מכולם עתיק שהוא בחינת כתר מצד המה לקח לתקן את גו"ע דכתר גו"ע דאו"א חסד דאמא וז' כתרים דז"ת.
3. את גו"ע דכתר לקח לתקן כי הם שלמים ולא התבטלו ונשארו באורם והם מתאימים לכתר.
4. את או"א לקח לתקן כי שם מקום ההלבשה בכל הגר דנקודים של עתיק.
5. את אח"פ דכתר לא לקח לתקן למרות שהם נמצאים במקום גו"ע דאו"א היות והם לא מתפקדים כדבר שלם שירדו בצב למצב הקטנות מתחת למסך. ועתיק לוקח לתקן רק דברים שלמים.
6. לקח לתקן את חסד דאמא היות ולקח ממצב הקטנות שאז החסד טמון באמא ומתפשט ממנה רק שיוצאים ז"ת דהיינו במצב פב"פ. יוצא שהחסד הוא שורש הז"א שנמצא באמא לכן ממילא לוקח את החסד.
7. טרם נלמד על הנקבות הבאות יש לזכור את ההבדל בין מה ובן שצד המה שהוא הזכרים יוצאים מהרשימות שעלו עם המסך לראש דנקודים ומשם לראש הס"ג ואילו את הנקבות שהוא צד הב"ן לוקח מהרשימות והניצוצין והכלים הישנים שכבר שימשו בהלבשת האורות בזמן הנקודים.
בס"ד
חלק ח שיעור 15 עמוד תרכה
סיכום: התחלנו לענות היום על שלוש השאלות ששאלנו בשיעורים הקודמים. השאלות כולן היו על התמיהות שלנו של היחס בין הזכר לנקבה בעולם אצילות.
ראינו שכל זכר לקח לתקן איזושהי בח' מעולם הנקודים. לא הבנו איך זה שזכר ונקבה הם מקומות שונות, כי הרי הם צריכים להשוואת צורה לצורך זיווג, ולא הבנו איך יכול להיות שהנקבה לעתים גדולה מהזכר. ועוד, למה בלאגן, מתבקש שכתר יקח כתר, חכמה יקח חכמה וכו'. אלה השאלות שכולן נובעות מהרצון לחקור איך נעשים השידוכים הללו. איך יודעים איזה זכר לוקח איזו נקבה, לפי מה זה הולך. אחרי שדיברנו על כל מיני דברים בשיעור הקודם, בא היום להסביר את בח' הנקבה ומתחיל מעתיק.
אומר, עתיק לקח לתקן, צד הזכר שלו מצד הרשימות שעלו עם המסך, הוא יצא על הכתר של הרשימות. זה צד הזכר, זה עתיק – על הכתר של הרשימות.
עכשיו רוצה לראות איזו נקבה אני משדך לו, מעולם הנקודים. אבל מראש, מחסן הנקבות בעולם הנקודים, במצב שהן חזרו אליו אחר השבירה. כמו מצב הקטנות. לוקח לו משם נקבה כי הזכר הזה שנקרא עולם אצילות בכללו, הוא לוקח רק למציאות כזו שכשאבנה את הזכר הזה, את השידוך הזה, ששם לא יהיה גירושין בכלל. שם לא יהיה ניתוק בכלל. לא תהיה שוב שבירה. לכן צריך לבנות בצורה כזו שתהיה שלמה. לכן לא לוקח ממצב הגדלות של נקודים, מהשבירה, אלא לוקח ממצב הקטנות, כולל הכלים של הז"ת דנקודים, שאמנם נשברו אח"כ, אבל לוקח אותם ממצב הקטנות. זה נקרא כלים דפנים. זה המחסן.
עכשיו, מתוך המחסן הזה, שמה שנשאר בו זה ג"ע דכתר ואח"פ דכתר. ג"ע דאו"א והז"ת דנקודים והכתרים שנשארו למעלה. מתוך זה צריך לקחת את הנקבות.
נתחיל לחלק. נתחיל לעשות שידוכים. בשידוך הראשון אומר עתיק שיקבל ד' נקבות שבעצם יש פה, בתוכן הרבה נקבות. כולן נקבה אחת אגב, אבל זה נקבה מורכבת. במורכבות הזו של הנקבה יש ג"ע דכתר, ג"ע דאו"א, חסד של אמא, וז' כתרים.
כ"א ואחד דורש הסבר. למה הנקבה הזו שייכת לעתיק. אומר, זה שכתר שעתיק יקח אותו זה ברור, הוא הכתר. רק שלוקח רק את ג"ע דכתר ולא את אח"פ דכתר, כי אח"פ דכתר בצ"ב ירדו מהמדרגה, ואנחנו מדברים על מצב שלוקחים מהקטנות. אם לוקחים מהקטנות – האח"פ שהם מחצית התחתונה של כתר ירדו למטה מהמסך ולכן לא לוקח אח"פ דכתר אלא רק ג"ע דכתר כי הם נשארו במדרגה. האח"פ לא מתפקדים. הבנו למה לקח את ג"ע דכתר.
אח"כ אומר, עניין פרטי קטן שכתוב למעלה בכתבי האר"י שלקח ה' ספ' עליונות. אומר,מה שאמר ה' הכוונה למחצית עליונה. כי ע"ס מתחלקות לחצי, נקרא ה'. מתייחס לכל ג"ע דכתר, שהם אמנם ב' ספ', מתייחס אליהן כאילו הן ה', כדי לומר מחצית. אין פה איזשהו עניין אלא עניין סמנטי. מבחינתנו זה רק להסביר את כתבי האר"י ולא נתעכב על זה, אלא מבחינתנו רק הסבר למה עתיק לקח את הנקבה שנקראת ג"ע דכתר, כי כתר שייך לו. הוא כתר, אבל לוקח מהכתר רק מה שמתפקד. אח"פ יצאו מהמדרגה.
עכשיו, למה לקח את ג"ע דאו"א שנקראים גם חכמה ובינה, אומר, הרי אמרת שהם נמצאים בדיוק במקום אח"פ דכתר ששיך לך לא לקחת. את ג"ע כן לקחת? אז ב' לימודים פה: א. למה לקח ג"ע דאו"א, וב -אם לקח ג"ע זה, למה לא לקח את אח"פ דכתר שנמצאים באותו מקום? התשובה לשאלה א': למה לוקח את ג"ע דאו"א? כי עתיק יצא, רק על הראש מדובר, כי הגוף עוד לא יצא. עתיק לוקח את המקום שבו הוא מלביש. והוא מלביש על הכתר ואו"א על כל ג"ר דנקודים ולכן לוקח גם את או"א, כי שם הוא מלביש. ועוד אפשרלומר כי הם שלמים. הם לא נפגמו, וכתר הוא שורש, דבר שלם. לכן לוקח גם את ג"ע של או"א.
למה לא לקח את אח"פ דכתר? כי הם יצאו משימוש. לא משמשים. הם כמו דבר שעומד שם כאבן שאין לה הופכין. ועתיק הוא דבר שלם. הוא שורש, כתר שאין בו חיסרון. כתר זה בח' אמונה ובה לא לוקח דבר חסר ואח"פ הם דבר חסר. ג"ע דאו"א הם דבר שלם, ולכן לוקח ג"ע דאו"א וג"ע דכתר.
לקחת גם מצד או"א, מאמא שהיא בינה, גם את החסד דאמא. כך למדנו. זו הנקבה הג' – חסד דז"ת דאמא. למה לקח את החסד, אומר, כי כשמדברים על בינה, יש בתוכה, בה"ר את הו' שאותה היא הולכת להוליד. היא תוליד אותה אז הו' תרד ממנה. הו' הזו היא רק השורש של ז"א שנמצא בתוכה. השורש של ז"א שנמצא בתוך הבינה נקרא חסד, כנגד כתר ד' בח' דאו"י, כמו שלמדנו שז"א מתחלק לחג"ת נ"ה כנגד כח"ב תו"מ. החסד כנגד הכתר ולכן אומרים שהחסד נמצא בבינה כל זמן שלא הולידה, שלא הפכה פניה לאבא והולידה את הז"ת. לכן מדברים על מצב הקטנות, כל שכן, אפילו בפב"א החסד נמצא אצלה. כל שכן באב"א, החסד עדיין נמצא אצלה. שבכח החסד שנמצא אצלה היא עושה את בח' האחוריים לאבא. לכן במצב זה הוא לוקח גם את החסד שנמצא בתוך אמא. לכן עתיק לוקח גם את החסד דאמא, ולוקח גם ז' כתרים שעליהם לא מסביר.
כעת רוצים לברר למה א"א לקח את אח"פ דכתר. זה השלב הבא שרוצה לברר. למה בינה לקחה או"א דאצילות,למה לקחו את הבח' הללו, אבל כל זה לא נלמד היום. אומר, זה עכשיו רוצה להסביר על אח"פ דכתר, אבל לפני כן רוצה להזכיר איך בנוי עולם אצילות.
מזכיר את מבנה עולם אצילות. אומר, בהתחלה, קודם כל רוצה שתזכור בין מ"ה לב"ן: שמ"ה זה יצא מהרשימות שעלו עם המסך לראש הס"ג. בראש הס"ג הוא עיבר את כל הרשימות הללו, ומזה יצא כל צד הזכר. כל צד הנקבה זה ממה שלקח לתקן. זה יוצא בג' זיווגים. עיבור ואח"כ קטנות ואח"כ בגדלות יש ב' הבחנות – פב"א ופב"פ.
למה צריך לדעת את כל המבנה הזה, מכיוון שהמבנה חשוב כדי להבין את היחס בין הפרצופים, כי עכשיו עתיק צריך להוליד את א"א. א"א צריך להוליד את או"א. מזכיר קצת את המבנה, אבל נדבר על זה כל דבר במקומו. אלה דברים שכבר למדנו.
תובנה מחלק ח׳ – שעור 15
שידוך ראשון – עתיק ונוקבא
כזכור, שאל בעל הסולם ג׳ שאלות על מבנה היחסים בין צד המ״ה (הזכרים) לצד הב״ן (הנקבות).
תימצות כל השאלות הוא: מדוע אין התאמה מצד הספירות בין הזכרים לנקבות?
בשעור זה התייחסנו לעתיק ולנקבה שלו.
מצד המ״ה- עתיק יוצא על הכתר של הרשימות.
מצד הב״ן – הוא לוקח לתיקון את גו״ע דכתר, גו״ע דאו״א, חסד דאמא, ז׳ שרשים שבדעת.
עתיק שהוא בחינת האמונה, הכתר, לוקח נקבות כאלו שלא ארע בהם שום פגם, לא ביטול ולא שבירה, כולן מתפקדות. (תיקונן יהיה השלמתן בגדלות).
ראש דעתיק מלביש על כל הג״ר דנקודים (מטבור דא״ק ועד סיום שליש עליון) (הערה מקומית: ג״ר- הכונה ראש, במצב הקטנות) – ולכן לוקח גם את גו״ע דאו״א, אעפ״י שהם מקומת חכמה.
מדוע אין הוא לוקח את אח״פ דכתר והרי עתיק מלביש גם עליו?
תשובה: במצב הקטנות אין האח״פ דכתר מתפקד כמשפיע ואין בו שלמות. את אורו מקבל דוקא מגו״ע דאו״א המלבישים עליו.
מדוע לוקח הוא את החסד דאמא?
תשובה: החסד הוא בחינת הכתר של הז״א. (כתר-חסד, חכמה-גבורה, בינה-ת״ת, תפארת-נצח, מלכות-הוד).
עתיק לא לוקח את החסד שבגוף אלא את החסד כפי שנמצא במצב העיבור תוך אמא (הוא הו׳- שתוך ההא ראשונה דשם הוי״ה, שעתיד להיוולד ולהיות ואו).
על ז׳ השרשים שלקח עתיק, לא הרחיב הרב, לכן נמתין עם הבנה זו.
הקודם