❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו שיעור 35 עמוד תנד

ט) פעולה ט'. שהיא מהתפשטות המלכות עם האו"ח שבה ממעלה למטה לתוך וסוף. נמשכת מהמסך שבמלכות של ראש. להיותה בחינת יציאה מן ה"כח אל הפועל" כי אותן מדת הדחיה ומדת ההתלבשות שיצאו מכח המסך בהע"ס של ראש, לא היה זה רק מבחינת "כח" כי בפועל אין שם לא דחיה ולא התלבשות. אלא כל הנעשה בהע"ס דראש מבחינת "כח", מתגלה אח"כ בתוך וסוף, המכונה גוף, בפועל גמור. ושיעור קומת האור שהאו"ח הלבישו בהראש בבחינת "כח" כשיעור הזה נמצא אור העליון מתלבש בהגוף בפועל ממש, והתלבשות זו, מכונה בשם "תוך של הגוף" מפה עד הטבור. ובחינות הסיום שעשה המסך בהע"ס דראש מבחינת "כח" דהיינו בחינת הכאה שעשה על אור העליון ולא נתנו להתפשט לבחי"ד, מתגלה בהגוף "בפועל" מטבור ולמטה עד סיום רגלים, הנק' חלק הסוף של הפרצוף. באופן, שמסיום רגלין של הפרצוף ולמטה, מגולה הנקודה האמצעית בפועל גמור, שהמסך מפסיק שם את אור העליון לגמרי, ומשאירו חלל פנוי בלי אור. ולפיכך בחינת התוך של הגוף נבחן לעמידת הט"ס ראשונות. ובחינת הסוף של הגוף נבחן רק לספירת המלכות לבד. כלומר בחינת ההגבלה וכח הסיום שבה.

והנה נתבארו, פעולה ט' ופעולה י'. שהם: התפשטות המלכות ממעלה למטה לתוך וסוף המכונה גוף. ונקודת הסיום של הקו, שמשם ולמטה חושך ולא אור. אשר המסך של ראש הפעיל את שניהם. כמבואר.

י) והנה נתבאר הסבה ומסובב עד ליציאת פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא דא"ק. ועתה נבאר יציאת ה' פרצופים דא"ק זה מזה, בדרך סבה ומסובב. 

ונבאר מתחלה את הגורמים ללידת פרצוף בדרך כללות, דהיינו הנוהג בכל הפרצופים בשוה. ואח"כ נבאר הפרצופים בפרטות. 

והנה הגורם הראשון ללידת פרצוף הוא הביטוש דאו"מ באו"פ זה בזה. שבסבתו מזדכך המסך דגוף הפרצוף, ונעשה זך כמו המסך שבמלכות דראש. שזה נבחן שעלה ונתכלל בזווג עליון דראש, יחד עם הרשימות דהע"ס דגוף הכלולים בו. וב' רשימות העליונות שבו, המכונים בשם זכר ונקבה, גורמות בהמסך דראש ב' מיני זווגים (עי' בתחלת חלק מטי ולא מטי). וע"י התכללות זו, מתחדשים המסך והרשימות עד שהוכר ששרשו הוא מעביות דגוף, חוץ מבחינה אחרונה שנעלמת מהם. ואז יורדים שוב לגוף בחיצוניותו למקום החזה, ומתפשט אור העליון בזווג דהכאה על המסך הזה, ומעלה או"ח מהמסך ולמעלה וממשיך ע"ס דראש, שקומתם עד הפה דפרצוף הקודם. ואחר כך מתפשטת המלכות מחזה ולמטה, עם האו"ח שבה לע"ס דגוף בתוך וסוף. וראש תוך סוף אלו, נבחנים לתולדה ובן לפרצוף הקודם. המלבישים אותו מפה דראש עד סיומו.

יא) והנה לפנינו כאן י"ד פעולות א', ביטוש דאו"מ באו"פ. ב', הזדככות המסך. ג' התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. ד', ב' רשימות עליונות: זכר ונקבה. ה', ב' מיני זווגים בהמסך של ראש. ו' התחדשות העביות בהמסך והרשימות. ז', הכר העביות דגוף בהם. ח' העלם הרשימו דבחינה אחרונה שבהם. ט' יציאתם מן הראש. י', ביאתם לחיצוניות הגוף דפרצוף הקודם במקום החזה. י"א, זווג דהכאה הנעשה על המסך במקום החזה, הממשיך ע"ס דראש. י"ב, התפשטות המלכות דראש מחזה ולמטה לבחינת גוף, בתוך וסוף. י"ג שמלביש על פרצוף הקודם. י"ד, שקומתו מתחיל מהפה דפרצוף הקודם.

יב) ועתה נבאר קשרי סבה ומסובב שבהם: הנה פעולה א', שהיא ביטוש דאו"מ ואו"פ, נמשכת מהמסך. כי במדה שהמסך ממשיך ומלביש האו"פ שבפרצוף, נמצא מדחה את האו"מ השייך להפרצוף. כי כל סגולת הלבשתו את אור העליון, הוא ע"י הכאתו באור העליון שמחזיר כל אותו שיעור האור הראוי להתפשט בבחי"ד לאחוריו. ואינו מניחו להתפשט בהפרצוף, מטבורו ולמטה. ונודע, שזה האור, שאינו יכול להתלבש בהפרצוף, הוא האו"מ של הפרצוף. ולפיכך נמצאים האו"פ והאו"מ שסותרים זה את זה, כי מדת גדלו של האו"פ המתלבש היא כפי גודל מדת עביותו של המסך. והפכי לו האו"מ שמדת גדלו תלוי בזכות הכלים. וע"כ האו"מ מזכך את המסך והאו"פ מסתלק מהפרצוף. כנודע. הרי שהמסך הוא סבת הביטוש דאו"מ באו"פ.

יג) פעולה ב', שהיא הזדככות המסך, נמשכת מכח הביטוש דאו"מ באו"פ, הנ"ל בפעולה א'. 

פעולה ג'. שהיא התכללות המסך בהרשימות דע"ס דגוף. באה יחד עם הזדככות המסך, הנמשך מביטוש של או"מ באו"פ. כי בהיות שהמסך מזדכך על סדר המדרגה של הספירות, נמצא שעובר ובא בכל אחת ואחת ומתכלל בה בדרך עליתו, וכשמזדכך לבחי"ג, נמצא שבא ונכלל בספירת ז"א, ובשעה שמזדכך לבחי"ב, בא ונכלל בהבינה. וכו' עד"ז. עד שבא למאציל ונמצא נכלל מכולם.

יד) פעולה ד', שהיא ב' רשימות עליונות זכר ונקבה. נמשכת מכח העלמת בחינה אחרונה, מפאת ההזדככות הנוהגת בכל פרצוף ופרצוף. למשל, אחר הזדככות פרצוף גלגלתא נעלמת בחי"ד. ולאחר הזדככות פרצוף ע"ב נעלמת בחי"ג. וכו'. והיינו דוקא חלק העביות שבה העומד להמשכה ולהכאה, אבל חלק דהתלבשות שבה, אינו נעלם. והוא הנקרא זכר. והוא אינו ראוי להזדווג עם אור העליון, זולת בעת שמתחבר עם הבחינה הקרובה אליו, שיש לה רשימו שלמה. והיא נקראת נקבה שלו. למשל אחר הזדככות פרצוף גלגלתא, נשארת הבחינה אחרונה רק בחצי רשימו דבחי"ד, דהיינו רק מבחינת התלבשות, שנק' זכר. וכדי להזדווג עם אור העליון, הוא מוכרח להתחבר עם הבחי"ג, הנעשית נקבה אליו, ואז יכול להזדווג עם אור העליון. הרי שמכח העלמת בחינה אחרונה דכל פרצוף אחר הזדככותו, מתהוה ענין זכר ונקבה.

טו) פעולה ה'. שהיא ב' מיני זווגים במסך של ראש. באה יחד עם הזכר ונקבה שנתהוו ע"י העלמת בחינה אחרונה. כי בראשונה נכללת הנקבה בהזכר, שע"י הזווג עם אור העליון ממשיכים אור בקומת הזכר, ומשום שמזווג הזה עדיין לא נמשך התלבשות בכלים, לסבת חסרון בחינת המשכה שבהזכר. ע"כ לזווג ב' צריכים, אשר הזכר יכלול בהנקבה, שאז ממשיכים ע"ס בקומת הנקבה. שמזווג הב' הזה, מוכשר האור להתלבש בכלים. הרי שב' מיני הזווגים הנעשים על זכר ונקבה בהמסך של ראש, נמשכים מסבת העלמת בחינה אחרונה אחר הזדככות הפרצוף.

טז) פעולה ו'. שהיא התחדשות העביות בהמסך והרשימות, נמשכת מתוך התיחדותם בהמסך של ראש, עד שמשמשים עמו יחד בהזווג דהכאה על אור העליון. כי התחתון הבא במקום העליון נעשה עמו לאחד ממש. וע"כ תכף עם ביאתם לראש, המה נכללים מהעביות שממטה למעלה הנוהג בראש, וע"כ העביות של עצמם מתחדש בהם, דהיינו בחינת עוביות ב "כח" שעומד בסופו להתגלות בפועל, ולהתהפך לבחינת עביות שממעלה למטה.

יז) פעולה ז'. הכר העביות דגוף בהמסך והרשימות שעלו. נמשכת ובאה יחד עם התחדשות עביות שהשיגו בעת התיחדותם עם המסך של ראש. כי עם התחדשות עביותם, ניכר תכף בהרשימות, בחי' הממעלה למטה שבהם דהיינו עביות הגוף שכבר שמשו עמו מטרם העליה. כי מתחלה בעת שנזדככו מכל העביות שבהם, הנה אז לא ניכר כלל היותם ספירות דגוף, כי אז היו שקטות לגמרי. וע"כ נשתוו לבחינת ראש, ועלו ונתיחדו בהמסך דראש. אבל אחר שהשיגו בחינת העביות ב"כח" בהמסך דראש, והרשימות קמו לתחיה, הנה יחד עם זה ניכר תכף בשיעור מסוים בחי' עביות דגוף הנרשם בהם מאז היותם בגוף. שדבר זה נבחן לשינוי צורה כלפי המלכות של ראש.

סיכום: למדנו בשיעור הקודם על י' פעולות להוצאת פרצוף. בכללותן הן הצמצום, כלים דעיגולים, זיווג דהכאה שיש בראש, והוצאה ראש ותוך הפרצוף בנקודת סיום רגלין. כך יצא פרצוף.

עכשיו נדבר על פרצוף ראשון שלא גמר את העבודה שמטרתה היתה לייצר עוד כלים. תפקידנו בבחירה ביתר דביקות היא 'אני רוצה לקבל בע"מ להשפיע את האור'. זו הבחירה. אין בחירה לקבל את האור כי הוא כבר היה. מה שהיה צמצום זה לא כדי לקבל את האור. לא מסלקים את האור כדי לקבל אותו. הצמצום והסתלקות האור היו כדי לאפשר לנו מקום לייצר כלים חדשים שלא היו לנו קודם, כלים של יחד. ולכן, כל המטרה ביצירת הפרצוף היתה לייצר כלים. אבל יצרנו כלים לא מספיקים כדי להכיל את כל האור, כי זה שלא קיבלנו את כל האור, זה סימן שלא יצרנו מספיק כלים. לא כי צריכים את האו"מ אלא בגלל שהוא מסמן לנו או נותן לנו משוב שאין לנו מספיק כלים. המטרה שלנו היא לייצר כלים. למשל, אם מישהו צועק עלי, המטרה היא לא שיפסיק לצעוק, אלא לבדוק איפה לא הייתי בסדר. זה סימן לתיקון. אז האו"מ מתחיל כעת לעשות פעולה, והוא גורם לכך שיצאו עוד פרצופים, ופה רוצים ללמוד איך יוצא פרצוף מפרצוף.

באופן כללי, מספר בעה"ס, שיציאת פרצוף מפרצוף נעשית ע"י ביטוש או"מ באו"פ, שגורם למסך דטבור להזדכך עד שהוא עולה לראש, למאציל שלו, שהמלכות דראש היא המאצילה שלו, ואחרי שעולה לראש, אז ת"כ אוסף את הרשימות, את מה שקרה בדרך, ומעלה מידע לראש. בראש עושה זיווג דהכאה ואותן רשימות שהעלה המסך, שהיו רשימות שקטות, הן מתעוררות ויורדות חזרה לגוף אבל בינתיים היו בראש, ללמדו איך להיות ראש. כשירדו לגוף עשו זיווג דהכאה ויצא פרצוף חדש, שיש לו רת"ס ובתוך יש כלים. אז עשה עוד כלים, וזה תפקיד הפרצוף החדש. כך יוצא פרצוף מפרצוף.

עכשיו רוצה ללמד אותנו יד' פעולות שיצאו כגורם ונמשך, הסיבה לכ"א מהפעולות. היום למדנו רק ז' מהפעולות. את הגורם ונמשך, ואת השאר נלמד בשיעור הבא.

הפעולה הראשונה היתה ביטוש דאו"מ באו"פ, שנמשך המציאות הראשונה של ביטוש, מזה שיש מסך דגוף, שעצר את המדרגה. המסך דגוף דטבור, הוא הגורם שיהיה ביטוש. כי יצר את המדרגה וא"א לעצור אותה באמצע. אפשר, אבל זה מפריע לתכלית שהיא בצמצום – לייצר כלים. אז זה שעשה טבור גרם ביטוש.

פעולה שניה, הזדככות המסך, שנגרמה בגלל הביטוש, שבא ודוחק במדרגה, בטבור א"א להשאר כך וצריך להתקדם. כשדוחק מייצר מציאות שכח העיכוב של המדרגה נחלש ואם אין לו כח עיכוב לא יכול להשאר במצב הזה, עלול להמצא במצב של לקבל בע"מ לקבל, אז מזכך את עביות המסך, כלומר את הכח לקבל בע"מ להשפיע. זה דבר נפלא, כשאין לאדם כח עיכוב אז לא יכול לאהוב. לשים לב, אם אומר 'לתת את כל כולי ולא יכול לעצור את עצמי' אז לא יכול לאהוב. כי כח העיכוב שבטבור הוא איפשר לקבל בתוך. כשבא או"מ ודוחק, אז לא יכול לאהוב. צריך לבנות כלי חדש. יכול לאהוב בכלי אחר. זה הפעולה הב'. הזדככות המסך, עביות המסך דטבור מכח הביטוש.

פעולה ג', התכללות המסך ברשימות דע"ס דגוף. נובע מהזדככות המסך. היות והמסך עלה ממדרגה למדרגה. היה בד' בטבור, עלה לג' לחזה וכו', כל פעם כשעלה נעשו פעולות בפרצוף. נעשו זיווגים דהכאה, היות והיו עוד פעולות, המסך התרשם ממה שקרה בגוף. זו פעולה הג' התכללות המסך ברשימות ע"ס בגוף, הנובעת מהזדככות המסך.

פעולה ד', זה שעלו ב' רשימות של זכר ונקבה. זה נמשך מהעלמה של בח' אחרונה, של הרשימות. בח' של רשימה אחרונה דעביות. לכן עלה זכר ונקבה, כי עלו ב' רשימות שהיו. רשימה דהתלבשות ורשימה דעביות. שתיהן עלו למעלה, כי הרי בכל מקרה היתה עולה רשימה דהתלבשות ודעביות. אבל רשימה דהתלבשות מתבטלת ברשימה דעביות אם אין רשימה דהתלבשות. ולכן מזה שנעלמה בח' עביות, אז רשימה דהתלבשות ניכרת בהיותה זכר. אחר הזכר והנקבה היו צמודים וטמונים אחד בשני כמו בגלגלתא, ולכן שם יש רק בח' ד'. אבל ברגע שהיה ביטוש והזדככות, נשארה בח' ד' התלבשות וג' עביות. הזכר לא ראוי לעשות זיווג דהכאה, אלא רק עם הנקבה.

פעולה ה', ב' מיני זיווגים במסך של ראש, נובע מתוך שעלו ב' מיני רשימות זכר ונקבה וצריך לבטא את שניהם. לכן ב' מיני זיווגים באו מעליית זכר ונקבה.

פעולה ו', התחדשות העביות במסך וברשימות, מתוך כך שהאור שהגיע בזיווג דהכאה של המסך שעלה לראש, עורר את הרשימות שהגיעו לשם. הפעולה היא התחדשות העביות, בהמסך של הרשימות. זה קורה מזיווג דהכאה שנעשה בראש.

פעולה ז' – היכר העביות דגוף בהמסך והרשימות שעלו. התחדשות העביות והיכר העביות, אומר שהתחדשה העביות, אומר שעביות זו שוב נעשה עליה זיווג דהכאה בראש ונמשך האור. והיכר העביות, שיש כבר היכר של העביות, שהם יורדים לגוף חזרה, כי אחרי שהשיגו תחילת העביות בכח בראש, בכח, והרשימות קמו לתחיה, אז בח' העביות דגוף שנשאר בהם בזמן היותם בגוף נבחן לשינוי צורה, זו פעולה ז'. 

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'

סיכום בנקודות עמוד תנד – תנה – כא שבט תש"ף

בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

א. בשיעור הקודם למדנו י' פעולות ליצירת פרצוף גלגלתא שהם בכללות: צמצום, זיווג דהכאה בראש, והתפשטות לתוך וסוף, ונקודה דסיום רגלין שמסיימת את המדרגה.

ב. בשיעור זה אנו לומדים על י"ד פעולות של הוצאת פרצוף מפרצוף, ואת קשרי סיבה ומסובב שבהם.

ג. פעולה א' – היא ביטוש דאור מקיף ואור פנימי שנמשכת מהמסך דטבור שעצר את המדרגה.

פעולה ב' – הזדככות עוביות המסך דגוף שנובעת מהביטוש דאור מקיף באור פנימי.

פעולה ג' –התכללות המסך בהרשימות דעשר ספירות דגוף הנובעת מהתכללות המסך דגוף בדרך עליתו בפרטים שבנו את הגוף, שהם הנקודות.

פעולה ד'- ב' רשימות עליונות של זכר ונקבה נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה דעוביות שבכל פרצוף.

פעולה ה'- ב' מיני זיווגים במסך של ראש בא מתוך שישנם ב' סוגי רשימות נפרדים של זכר ונקבה שהם ב' סוגי מחשבה המשלימים זה את זה, הזכר לצורך התקשרות לעליון והנקבה ליצירת כלים חדשים.

פעולה ו' – התכללות של המסך והרשימות בראש הנמשכת מתוך התייחדותם והתכללותם בזיווג דהכאה שיש בראש.

פעולה ז'- הכר העוביות דגוף במסך והרשימות שעלו לראש הנמשכת כתוצאה מההארה של הזיווג שנעשה בראש שבו התכללו המסך והרשימות

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'

סיכום בנקודות עמוד תנד – תנה – כא שבט תש"ף

בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

א. בשיעור הקודם למדנו י' פעולות ליצירת פרצוף גלגלתא שהם בכללות: צמצום, זיווג דהכאה בראש, והתפשטות לתוך וסוף, ונקודה דסיום רגלין שמסיימת את המדרגה.

ב. בשיעור זה אנו לומדים על י"ד פעולות של הוצאת פרצוף מפרצוף, ואת קשרי סיבה ומסובב שבהם.

ג. פעולה א' – היא ביטוש דאור מקיף ואור פנימי שנמשכת מהמסך דטבור שעצר את המדרגה.

פעולה ב' – הזדככות עוביות המסך דגוף שנובעת מהביטוש דאור מקיף באור פנימי.

פעולה ג' –התכללות המסך בהרשימות דעשר ספירות דגוף הנובעת מהתכללות המסך דגוף בדרך עליתו בפרטים שבנו את הגוף, שהם הנקודות.

פעולה ד'- ב' רשימות עליונות של זכר ונקבה נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה דעוביות שבכל פרצוף.

פעולה ה'- ב' מיני זיווגים במסך של ראש בא מתוך שישנם ב' סוגי רשימות נפרדים של זכר ונקבה שהם ב' סוגי מחשבה המשלימים זה את זה, הזכר לצורך התקשרות לעליון והנקבה ליצירת כלים חדשים.

פעולה ו' – התכללות של המסך והרשימות בראש הנמשכת מתוך התייחדותם והתכללותם בזיווג דהכאה שיש בראש.

פעולה ז'- הכר העוביות דגוף במסך והרשימות שעלו לראש הנמשכת כתוצאה מההארה של הזיווג שנעשה בראש שבו התכללו המסך והרשימות

שיעור 35 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'

סיכום בנקודות עמוד תנד – תנה – כא שבט תש"ף

בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

א. בשיעור הקודם למדנו י' פעולות ליצירת פרצוף גלגלתא שהם בכללות: צמצום, זיווג דהכאה בראש, והתפשטות לתוך וסוף, ונקודה דסיום רגלין שמסיימת את המדרגה.

ב. בשיעור זה אנו לומדים על י"ד פעולות של הוצאת פרצוף מפרצוף, ואת קשרי סיבה ומסובב שבהם.

ג. פעולה א' – היא ביטוש דאור מקיף ואור פנימי שנמשכת מהמסך דטבור שעצר את המדרגה.

פעולה ב' – הזדככות עוביות המסך דגוף שנובעת מהביטוש דאור מקיף באור פנימי.

פעולה ג' –התכללות המסך בהרשימות דעשר ספירות דגוף הנובעת מהתכללות המסך דגוף בדרך עליתו בפרטים שבנו את הגוף, שהם הנקודות.

פעולה ד'- ב' רשימות עליונות של זכר ונקבה נמשכת מהעלמת בחינה אחרונה דעוביות שבכל פרצוף.

פעולה ה'- ב' מיני זיווגים במסך של ראש בא מתוך שישנם ב' סוגי רשימות נפרדים של זכר ונקבה שהם ב' סוגי מחשבה המשלימים זה את זה, הזכר לצורך התקשרות לעליון והנקבה ליצירת כלים חדשים.

פעולה ו' – התכללות של המסך והרשימות בראש הנמשכת מתוך התייחדותם והתכללותם בזיווג דהכאה שיש בראש.

פעולה ז'- הכר העוביות דגוף במסך והרשימות שעלו לראש הנמשכת כתוצאה מההארה של הזיווג שנעשה בראש שבו התכללו המסך והרשימות

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תנב – תנג – כא שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. התחלנו ללמוד סדר סבה ומסובב שבו מתאר בעה"ס את ההתהוות והקשרים שיש מא"ס עד למקום שלמדנו (עד פנים בפנים בעולם הנקודים)
2. הצמצום לא נעשה בא"ס, אלא בעולם הצמצום – וליתר דיוק במלכות דעולם הצמצום.
3. בתחילה יצא א"ס. לאחר בחירה ביתר דבקות יצא עולם הצמצום. בסופו נתהוותה הבושה, ובעקבותיה התחלת הסתלקות האור ומעבר לעולם העגולים. לאחריו נמשך שוב האור וע"י מסך נבנה עולם א"ק.
אם כך הסדר: א"ס – עולם הצמצום – עולם העגולים – עולם א"ק.
4. י' פעולות נתהוו מהא"ס עד עולם א"ק וזה סדרן:
א. הצמצום
ב. הרשימות שנשארו מהאור לאחר שנסתלק
ג. ע"ס דעיגולים
ד. קושיות המסך, דהיינו חוק שדחה את האור מלהתקבל בעיגולים
ה. התפשטות אור העליון בחזרה מפאת מטרת הבריאה
ו. זיווג דהכאה על אור העליון
ז. יצירת כלי חדש הנקרא אור חוזר שמעתה רק הוא הכלי שאפשר לקבל בו הארה
ח. יצירת ראש שזה מציאות של קיום מחשבה.
ט. התפשטות המחשבה לגוף
י. נקודת סיום שהיא נקודת חושך. ששם לא ניתן לקבל את האור. שיתהווה בהמשך למקום של חושך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 34 עמוד תנב

סדר סבה ומסובב

עתה נבאר סדר כל הפעולות שנתהוו בעולמות עד הנה, מבחינת סבה ומסובב, דהיינו איך כל פעולה מסובבת בכל תנאיה בחיוב גמור מן הסבה הקודמת לה. 

א) ונתחיל מעולם הצמצום. הנה הצמצום היה בעיקר על בחי"ד, שהיא בחינת המלכות דא"ס ב"ה, הנקראת נקודה האמצעית. אמנם הסתלקות האור היה מכל הע"ס. והרשימות האלו שהניח האור אחר הסתלקותו, נקראים עשר הספירות דעגולים. ואח"ז נתתקן מסך בהמלכות דע"ס דעגולים, ואז נתפשט שוב אור העליון עד שפגע בהמסך הזה שבכלי המלכות, ומהכאת אור העליון בהמסך, נתגלה אור גדול הנקרא אור חוזר, והאו"ח הזה עלה והלביש את אור העליון עד הכתר, ממטה למעלה. וע"ס ההם נק' ראש הקו. ואח"כ חזר האו"ח ונתפשט עם אור העליון שבתוכו ממעלה למטה, בכל אותו הכמות שהלביש מקודם ממטה למעלה בראש הקו. והתפשטות הזאת שממעלה למטה נקרא תוך וסוף של הקו. וראש תוך סוף של הקו אלו, נקרא פרצוף הראשון של אדם קדמון, או פרצוף גלגלתא דא"ק.

ב) והנה כבר יש כאן לפנינו עשר פעולות: א' המקום שבו נעשה הצמצום. ב' ע"ס שהם הניחו הרשימות הנקראים ע"ס דעגולים. ג' ע"ס הנק' עגולים. ד' מסך שבכלי המלכות. ה' התפשטות אור העליון בחזרה. ו' זווג דהכאה של אור העליון עם המסך, ז' אור חוזר הנעשה לבוש ובחינת קבלה על אור העליון. ח' עשר ספירות דיושר, שהם ראש הקו. ט' התפשטות המלכות עם האו"ח לע"ס ממעלה למטה, שהט"ס ראשונות דע"ס ההם נק' תוך הקו. והמלכות דע"ס ההם נק' סוף הקו. י', נקודות הסיום של הקו, שמשם ולמטה חושך ולא אור.

ג) ועתה נבאר קשרי סבה ומסובב שבהם: א', המקום שבו נעשה הצמצום הוא מסובב מן הסתלקות האור א"ס משם. והנה ראש כל הידיעות הוא שאין העדר ברוחני, וכל שינוי קל הנאמר ברוחני, אין פירושו, שהצורה הראשונה נעדרת ובמקומה באה צורה אחרת, כנוהג בחוקי הגשמיים, אלא הפירוש הוא, שהצורה הראשונה נשארה במקומה בלי שינוי כל שהוא, ודבר השתנות הצורה הנאמר, הוא תוספת על הצורה הקודמת, ויש עתה ב' צורות במקום אחד. גם צריכים לזכור, אשר חוק הפירוד ברוחני, אינו יותר רק דבר שינוי הצורה, וכמו הגרזן מפריד בהגשמיים, כן שינוי הצורה מפריד בהרוחניים. באופן, אם הרוחני משיג בתוכו איזה השתנות, הוא מתחלק ונעשה לשנים, אשר המרחק ביניהם הוא כמדת השינוי צורה שיש ביניהם, ואם השינוי הוא קל, נבחנים שהם עוד קרובים זה לזה, ואם השינוי הוא בשיעור גדול נבחנים, שהם רחוקים זה מזה.

ד) והנה סבת הצמצום והסתלקות האור היא, כי המלכות דא"ס שהיא בחי"ד, חשקה להשואת הצורה ביתר שלימות עם אור העליון, כמבואר לעיל בחלק א' באו"פ ובהסת"פ. ונתבאר שם שבא"ס ב"ה עצמו לא נעשה שום שינוי קל מחמת הצמצום שנעשה, אלא זה עולם הצמצום הוא רק תוספת שנתחדש על אור הא"ס ב"ה. 

והענין הוא כי המלכות דא"ס שחשקה ליתר דביקות, כנ"ל, הנה נתהוה בה שינוי צורה, כי באין סוף ב"ה, לא היה מגולה בה חשק הזה. ולפיכך נבחן שנתוסף כאן צורה חדשה ויצאה לחוץ מהמלכות דא"ס. וקנה שם בפני עצמו, שהוא בחינת הכתר דעולם הצמצום. והכתר הזה נתפשת בעצמו, לד' בחינות, וכשנגלה הבחי"ד שבו וחשקה להשואת הצורה ביותר עם אור העליון, ומיעטה הרצון לקבל שבה, תיכף נסתלק כל האור שהיה שם. כי כל כלי הקבלה שברוחנים הוא הרצון לקבל, ובהעדר הרצון לקבל, נעדר האור. כי אין ענין הכפיה נוהג, רק בהגשמיים כמובן. 

והנה נתבארו ב' הפעולות, שהם המקום שבו נעשה הצמצום, והע"ס שהניחו הרשימות, הנעשים לעשרה כלים דעגולים: כי סבת החשק להשואת הצורה שבהמלכות דא"ס, הפעיל את שניהם יחד, דהיינו התפשטות האור, והסתלקותו משם. ומהם נמשך פעולה הג', העשרה כלים דעגולים, כי אלו הרשימות הנשארים אחר הסתלקות המה הם העגולים. הרי שג' פעולות האלו מתחייבים ויוצאים זו מזו.

ה) פעולה ד', שהוא המסך שבכלי מלכות דעגולים, נמשך מסבת הסתלקות האור מכל הד' בחינות. כי הצמצום לא היה רק על בחי"ד, וההסתלקות היתה מכל הע"ס, משום שהבחי"ד היתה אז כל הבית קבול על האור. ולפיכך נתעורר בה תכף הרצון להמשיך האור בחזרה על ג' בחינות הראשונות לבד, ולא בבחי"ד: כי לא יכלה לסבול את החושך. ומפאת גילוי הרצון הזה, יצא ונולד צורת הגבול השורשי בהעולמות. בסו"ה עד פה תבא ולא תוסיף וגו'. דהיינו ההגבלה לקבל רק בג' בחי' הראשונות לבד. וצורת הגבלה הזו נקראת בשם תיקון מסך בכלי מלכות. אשר נמשך בסבת המשכת אור מחדש מהמאציל אחר הצמצום. 

והנה נתבארו פעולה הד' ופעולה ה'. שהם: מסך שבכלי מלכות, והתפשטות אור העליון בחזרה. כי הסתלקות האור הפעיל שניהם: את המסך, והמשכת אור העליון בחזרה על ג' בחינות הראשונות, כי לא יכלה לסבול את החושך.

ו) פעולה ו'. שהיא זווג דהכאה של אור העליון עם המסך, נמשך מכח אור העליון גופיה. כי הצמצום והמסך הנעשה על בחי"ד, יצאו מכח הנאצל עצמו כנ"ל, ואור העליון הנמשך מא"ס שהיה ממלא שם כל המציאות, בלי שום גבול כל שהוא, אינו סובל את הגבול הזה שנתרשם בהמסך, אלא שרוצה לבא גם בבחי"ד, ולמלא כל המציאות כדרכו אבל המסך מחזיר אותו לאחוריו, בכח הגבול שבו. וזהו מכונה זווג דהכאה. הרי שהזווג דהכאה נמשך מאור עליון גופיה.

ז) פעולה ז'. שהוא אור חוזר הנעשה לבוש ובית קבול על אור העליון, נמשך מכח הכאת המסך באור העליון, במדת מה שמחזירו לאחוריו. כי כל אותו שיעור מאור העליון שהיה ראוי לבא בבחי"ד, ולא בא שם מחמת עיכובו של המסך, שהחזירו לאחוריו, נקרא בשם אור חוזר. הרי שהאו"ח נמשך מן הכאת המסך באור העליון. וצריכים לזכור שמצמצום ואילך, מעת שפסקה הבחי"ד להיות בית קבול על אור העליון, לקח האור חוזר את מקומה, כלומר שהאו"ח נעשה לכלי קבלה במקום הבחי"ד שמלפנים. ולא יצוייר עוד כלי קבלה זולתו.

ח) פעולה ח'. עשר ספירות דיושר, בבחינת ראש הקו. נמשכת ע"י הסתלקות האור שהיה בעת הצמצום, כנ"ל באות ה'. כי היא הפעולה הה' הנ"ל. אמנם אינם מתקשרים ומתלבשים להיות שורשים להפרצוף, זולת על ידי האו"ח, בפעולה ז' הנ"ל. מבחינת הלבשתו אותם ממטה למעלה.

סיכום: התחלנו סדר סיבה ומסובב, שבסדר זה מתאר לנו בעה"ס את כל ההשתלשלות מהא"ס עד המקום אליו הגענו, ועושה זה בכמה סדרים.

הסדר הראשון הוא של עשר פעולות, או עשרה מצבים זה עד שנוצר פרצוף גלגלתא עם טעמיו, עד נק' דסיום רגלין, עד פרצוף גלגלתא, שלו יש חשיבות גדולה כי הוא בריח התיכון של כל העולמות. זה הסדר הראשון.

לפני שמתחיל את כל שלבי הסדר, אומר לא לשכוח דבר חשוב, שאין העדר ברוחני, וכל הידיעות שאנחנו משיגים כאן צריך לזכור אותן במסגרת שברוחני אין זמן, מקום, העדר או תמורה וכו'. 

אומר, בוא נבין עוד קצת את מה שקרה בצמצום, לפני שנתחיל את הסדר, כי זה בסיס חשוב להבין את סדר יציאת א"ק, ופה מספר לנו על מושג שנקרא עולם הצמצום. ז"א שיש לנו א"ס, עולם הצמצום, עולם העיגולים ועוולם א"ק.

כשא"ס כולל את בח' שורש ובח' א', שמחשבת הבריאה, ט"ר דא"ס נקרא כתר, ומלכות דא"ס נקרא א. עולם הצמצום נקרא בח' ב', העיגולים ג', והקו ד'. כל בח' אלה הם הסדר הראשון שיש לנו מצד כל מציאות הצמצום. יש סדר שנקרא העולמות, אבל זה הסדר של כל מציאות הצמצום בהגעה לא"ק.

אם התוצאה היא עולם א"ק אז הוא בח' ד', כי הוא התוצאה, ורק על הסדר הזה מדברים. 

נראה, איך החלוקה הזו נראית (ציור). יש לנו א"ס, אח"כ עולם הצמצום, עולם העיגולים ועולם א"ק. אם אנחנו רוצים לחלק לפי י.ה.ו.ה אז א"ס זה י' ויש את קו"י שהוא מחשבת הבריאה, והי' עצמה זו מלכות דא"ס שקיבלה את האור, שהאור והכלי באו כאחד. 

עולם הצמצום זה בחיב' ה' דשם הויה – בינה.

עולם העיגולים כנגד ו' דשם הויה – ז"א.

והתוצאה היא ה' אחרונה – בח' מלכות – עולם א"ק. 

זה מהווה את י.ה.ו.ה של תהליך הצמצום. לא נתבלבל עם התהליך שלמדנו, שכלל כל העולמות שא"ס הוא א', וכל עולם הצמצום הוא עיגולים – בח' ב'. עולם א"ק – ג', וגמה"ת עולם א"ק עם כל מה שקרה בשיתא אלפי שני – בח' ג', ובחיד' יהיה מלכות של גמה"ת. 

כאשר היה את א"ס הוא בחר ביתר דביקות. הא"ס הוא מלכות דא"ס שבחרה ביתר דביקות ואז יצאה לבח' עולם הצמצום. אבל א"ס נשאר. עולם הצמצום עבר ד' בח'. גם בעולם הצמצום יש י.ה.ו.ה. מלכות דעולם הצמצום הרגישה בושה, כי הרעיון שאני רוצה יתר דביקות התפתח בד' בח' א"ק למציאות של בושה, ואז היתה הסתלקות האור, ואז נהיו כלים דעיגולים. אחרי זה בא מסך וברגע שהאור שוב מתפשט למטה ואז נהיה מסך ונהיה עולם א"ק בזיווג דהכאה עם כלים חדשים. 

אלה היו השלבים. נראה עכשיו את הסדר שמתואר כאן. אומר, יש לפנינו עשר פעולות:

א. המקום שבו נעשה הצמצום. מקום זה הוא עולם הצמצום. אחרי שהיתה בחירה ביתר דביקות במלכות עולם הצמצום.

ב. ע"ס שהניחו הרשימות הנקראות ע"ס דעיגולים. הניחו רשימות בכלים הריקנים שהיו בא"ס, ורק הסתלק האור, ואז נשאר רושם – איזה אור האיר שם.

ג. ע"ס דעיגולים, הרצונות שנתהוו כדי לקבל את האור חזרה, כלומר שמושכים את האור.

ד. אחרי שמשכו את האור, אז המסך שבכלי מלכות. הגיע האור אבל יש כבר בחירה ביתר דביקות, אז א"א לקבל בצורה הקודמת, אז המסך דוחה את האור ולא מוכן שיתקבל האור אלא לפי האידאלים שקבענו. יש רעיון, בחירה ביתר דביקות וכך צריך להיות, אז המסך בכלי מלכות דוחה את האור. שואל למה לא מקבל, אומר שלא יכול לקבל ולכן מתפשט שוב, ואומר שאם מתפשט שוב, יעשה כלי חדש. אם מתעקש לקבל את האור אז רק לפי האידאל. האור העליון מתפשט שוב, וצריך לומר שהמסך שבכלי המלכות הראשון שאומר בד', זה צריך לומר לנו שהמסך הזה, כמו שכתב באות ה', הכוונה היא לחוק של הצמצום, שגם פה נקרא מסך. אבל זה לא מסך שעושה זיווג דהכאה. יש כזה ויש אותו חוק של הצמצום, שלא מאפשר לאור להכנס. אז כמו שלמדנו בחלק ב' – האור מגיע לעיגולים ונדחה. גם לדחיה זו קורא מסך, ואנחנו קוראים לו חוק, שאסור לקבל. אח"כ האור מגיע שוב ועושה מסך – אות ה' התפשטות או"ע בחזרה, ואז עושה זיווג, ומסך שעושה או"ח הנדחה ועושה חשבון וזו פעולה ז' – או"ח שנעשה לבוש, ועושה חשבון כמה יכול לקבל, ואח"כ נהיה ראש. הראש הזה הוא כבר עושה חשבון – יודע כבר כמה יכול לקבל ואו"ח מלביש חלק מאו"י, וחלק או"מ שלא יכול לקבל במדרגה.

ט. מתפשטת המלכות לע"ס מלמעלה למטה עד טבור, ומטבור ולמטה עד סיום רגלין. שם פעולה י' – נקודה דסיום רגלין, שהיא הסיום שמשם ולמטה חושך ולא אור, שבהמשך תתהווה לעולם בי"ע, שם כדי לקבל אור, בנק' הזו שהיא העיקרית, האמצעית נראה עוד פעולות שיצטרכו להיעשות כדי לקבל שם הארה. 

שיעור 34 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תנב – תנג – כא שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. התחלנו ללמוד סדר סבה ומסובב שבו מתאר בעה"ס את ההתהוות והקשרים שיש מא"ס עד למקום שלמדנו (עד פנים בפנים בעולם הנקודים)
2. הצמצום לא נעשה בא"ס, אלא בעולם הצמצום – וליתר דיוק במלכות דעולם הצמצום.
3. בתחילה יצא א"ס. לאחר בחירה ביתר דבקות יצא עולם הצמצום. בסופו נתהוותה הבושה, ובעקבותיה התחלת הסתלקות האור ומעבר לעולם העגולים. לאחריו נמשך שוב האור וע"י מסך נבנה עולם א"ק.
אם כך הסדר: א"ס – עולם הצמצום – עולם העגולים – עולם א"ק.
4. י' פעולות נתהוו מהא"ס עד עולם א"ק וזה סדרן:
א. הצמצום
ב. הרשימות שנשארו מהאור לאחר שנסתלק
ג. ע"ס דעיגולים
ד. קושיות המסך, דהיינו חוק שדחה את האור מלהתקבל בעיגולים
ה. התפשטות אור העליון בחזרה מפאת מטרת הבריאה
ו. זיווג דהכאה על אור העליון
ז. יצירת כלי חדש הנקרא אור חוזר שמעתה רק הוא הכלי שאפשר לקבל בו הארה
ח. יצירת ראש שזה מציאות של קיום מחשבה.
ט. התפשטות המחשבה לגוף
י. נקודת סיום שהיא נקודת חושך. ששם לא ניתן לקבל את האור. שיתהווה בהמשך למקום של חושך.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 33 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תנא – תנב – יט שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. המסך דטבור דס"ג שנזדכך ועלה לראש מעלה אינפורמציה הכוללת ב' בחינות השונות זו מזו , כמו שני פרצופים שונים.
2. ב' הבחינות הללו הם כנגד הטעמים דס"ג שיצאו למעלה מטבור דא"ק ובחינה הב' כנגד הנקודות דס"ג שיצאו למטה מטבור.
3. ב' בחינות אלו הם כעין ב פרצופים נבדלים זה מזה היות ונקודות דס"ג בשונה מטעמים יצרו חידוש שלא היה עד כה בשום מקום אחר ובשום פרצוף אחר שהם התכללו עם נהי דא"ק.
4. על הרשימות שעלו מצד הטעמים דס"ג יצאו הפרצופםים הנקראים מה ובן העליונים שיצאו למעלה מטבור דא"ק- מאלו אין אנו מדברים באופן רגיל בתע"ס מכיוון שהם לא המשיכו את ההתפתחות ולא גילו לנו את הנקודה החשובה שנקראת גדלות כלי הקבלה הנמצאת למטה מטבור דא"ק.
5. חלוקה זו ל ב פרצופים היא שורש לכך שבכל העולמות שלאחר התחלקות של סג יצאו גם ב ב' פרצופים בינה וכמו כן התועדה של האדם מתחלקת לב' בחינות ובכך נרחיב בעז"ה בהמשך.
6. בשלב זה סיימנו את הסדר הרגיל של הסתכלות פנימית ואנחנו מתקדמים לסדר סיבה ומסובב. יש לראות שבהסתכלות פנימית למדנו עד כה את הסדר מהזדככות המסך דס"ג ונקודות דס"ג שירדו למטה מטבור ואת חמשת השלבים של צמצום ב' שהם התפשטות התכללות התעוררות התערבות וצ"ב . וכן את יציאת פרצוף השערות על כל חלקיו שהוא השורש ליציאת עולם הנקודים ובעולם הנקודים למדנו ב' בחינות זכרים הנקראים ראש הא' ישסו"ת וכתר ונקבה שהיא ראש דעוביות הנקראת אוא' בראש א' ישסות למדנו שצ"ב נשאר בקביעות ולא משתנה מפאת החוק שלמדנו באות טו שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי. בראש הזכר השני הנקרא כתר בו יש עליה וירידה של ה"ת והוא נחשב לראש הזכר של הנקודים וממנו מקבלת הנקבה שנקראת אוא', עוד למדנו שישנם ג' מצבים בעולם הנקודים הנקראים אבא במצב הקטנות פבא במצב הגדלות שה"ת
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 33 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תנא – תנב – יט שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. המסך דטבור דס"ג שנזדכך ועלה לראש מעלה אינפורמציה הכוללת ב' בחינות השונות זו מזו , כמו שני פרצופים שונים.
2. ב' הבחינות הללו הם כנגד הטעמים דס"ג שיצאו למעלה מטבור דא"ק ובחינה הב' כנגד הנקודות דס"ג שיצאו למטה מטבור.
3. ב' בחינות אלו הם כעין ב פרצופים נבדלים זה מזה היות ונקודות דס"ג בשונה מטעמים יצרו חידוש שלא היה עד כה בשום מקום אחר ובשום פרצוף אחר שהם התכללו עם נהי דא"ק.
4. על הרשימות שעלו מצד הטעמים דס"ג יצאו הפרצופםים הנקראים מה ובן העליונים שיצאו למעלה מטבור דא"ק- מאלו אין אנו מדברים באופן רגיל בתע"ס מכיוון שהם לא המשיכו את ההתפתחות ולא גילו לנו את הנקודה החשובה שנקראת גדלות כלי הקבלה הנמצאת למטה מטבור דא"ק.
5. חלוקה זו ל ב פרצופים היא שורש לכך שבכל העולמות שלאחר התחלקות של סג יצאו גם ב ב' פרצופים בינה וכמו כן התועדה של האדם מתחלקת לב' בחינות ובכך נרחיב בעז"ה בהמשך.
6. בשלב זה סיימנו את הסדר הרגיל של הסתכלות פנימית ואנחנו מתקדמים לסדר סיבה ומסובב. יש לראות שבהסתכלות פנימית למדנו עד כה את הסדר מהזדככות המסך דס"ג ונקודות דס"ג שירדו למטה מטבור ואת חמשת השלבים של צמצום ב' שהם התפשטות התכללות התעוררות התערבות וצ"ב . וכן את יציאת פרצוף השערות על כל חלקיו שהוא השורש ליציאת עולם הנקודים ובעולם הנקודים למדנו ב' בחינות זכרים הנקראים ראש הא' ישסו"ת וכתר ונקבה שהיא ראש דעוביות הנקראת אוא' בראש א' ישסות למדנו שצ"ב נשאר בקביעות ולא משתנה מפאת החוק שלמדנו באות טו שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי. בראש הזכר השני הנקרא כתר בו יש עליה וירידה של ה"ת והוא נחשב לראש הזכר של הנקודים וממנו מקבלת הנקבה שנקראת אוא', עוד למדנו שישנם ג' מצבים בעולם הנקודים הנקראים אבא במצב הקטנות פבא במצב הגדלות שה"ת
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 33 עמוד תנא'

כד) אכן נודע, שהמסך הזה דגוף הס"ג שנזדכך ועלה להמלכות דראש הס"ג, דהיינו לנקבי העינים, לבחי"א דראש, הנה כולל ג"כ הרשימות שנשארו מאורות דזו"ן דא"ק הפנימי, אחר הסתלקות אורותיהם מהם. (כנ"ל באו"פ דף ש"צ ד"ה ותדע). עש"ה בכל ההמשך. ונמצא שיש כאן בהזדככות המסך דגוף של הס"ג שינוי גדול מבכל הפרצופים, כי הוא כלול מב' בחינות רשימות מב' פרצופים נבדלים: הא' הם, הרשימות הנשארים מפרצופו עצמו. הב' הם הרשימות הנשארים מן הזו"ן דפרצוף גלגלתא דא"ק, שהם רחוקים זה מזה, כי הרשימות של עצמו באים ממסך דבחי"ב, והרשימות של הזו"ן דא"ק הפנימי באים ממסך דבחי"ד. ולפיכך, כשנתכללו בהמסך ועלו להזווג דעליון שבראש הס"ג, יצאו עליהם שם ב' מיני זווגים: הא' על הרשימות של עצמו, שמשם יצא אור העינים שנתפשט עד הטבור, (כנ"ל אות כ"ב כאן בדברי הרב), שאומר עליו שהוא נבלע ונכלל בעקודים ואינו ניכר. וסדר הלבשתו הוא, כנ"ל, כי אחר שהוכר עביותו וירד המסך מן הראש להחזה, הוציא ע"ס דראש מחזה עד הפה דס"ג, וע"ס דגוף מחזה ולמטה עד סיום רגלי הס"ג, שהוא מקום הטבור דא"ק. וזווג הב' נעשה על הרשימות הנכללים מבחי"ד, דהיינו אור הנקודות דס"ג שנתלבשו באותם הזו"ן דפרצוף גלגלתא דא"ק, ונתחברה בהם הבחי"ד אשר שם, (כנ"ל באו"פ דף שצ"ה ד"ה עלו) והוא האור שירד מהעינים ונתפשט למטה מטבור דא"ק. שהרב אומר עליו שהוא לבדו נקרא בשם נקודות. כי הוא שיצא בבחינת ה"ת בעינים, ויה"ו באח"פ, כנ"ל.

כה) ובאמת הושרש עוד התחלקות הנ"ל דב' הפרצופים שמטבור ולמעלה ומטבור ולמטה, בפרצוף הס"ג עצמו עוד מטרם הסתלקותו. כי גם אז מביא הרב (לעיל דף שצ"ו אות ו'). שמתחלק על טעמים ונקודות: שהטעמים דס"ג הם אותו חלק הס"ג שלא נתערב במ"ה וב"ן הפנימים, ומדמה אותו לאו"א, ונמשך עד הטבור דא"ק. ונקודות דס"ג הם אותו חלק הס"ג שנתלבש ונתחבר במ"ה וב"ן הפנימים. שמדמה אותו לישסו"ת. ומתחיל מטבור ולמטה. עש"ה ובאו"פ. הרי שעוד בפרצוף הס"ג מטרם הסתלקות אורותיו כבר הושרש בו ב' פרצופים נבדלים זה מזה, בכח החיבור עם הבחי"ד של מ"ה וב"ן הפנימים, שפרצוף העליון שלו נקרא טעמים, והוא בחינת או"א. ופרצוף התחתון שלו הוא בחינת ישסו"ת שנקרא נקודות. 

והנה נתבאר, שהפרצוף מ"ה וב"ן החיצון דא"ק, הנאצל מן פרצוף הס"ג החיצון דא"ק, מתחלק לב' פרצופים: העליון עד הטבור, ותחתון מטבור ולמטה. וכשתחשוב שניהם לערך של פרצוף אחד, בדוגמת הטעמים ונקודות דס"ג, אז יבחן העליון לבחינת הג"ר, והתחתון לבחינת הו"ק, שהם בערך כמו או"א אל זו"ן דאצילות.

כו) ובזה תבין המובא בכ"מ, שהג"ר דז"א נשארים באמא, בעת אצילותו ואינם יוצאים עמו. כי נתבאר לעיל, אות ח' כאן. שעולם הנקודים הוא זו"ן הראשון שנתגלה בהעולמות, דהיינו מ"ה וב"ן, כנודע, גם נתבאר שעקרו דמ"ה וב"ן, הוא החיבור שלו עם הבחי"ד. (כנ"ל אות ו' כאן). והוא נאצל תמיד מן פרצוף ס"ג, שהו פרצוף הבינה. כי כמו כאן כן הוא בכל העולמות. כי על כן נקרא הס"ג בשם אמא, להיותה המאציל של הזו"ן דהיינו המ"ה וב"ן. 

והנך מוצא במ"ה וב"ן הראשון, אשר נאצל מהס"ג דא"ק, שמוכרח, לצאת בב' פרצופים: פרצוף ג"ר מפה דס"ג עד הטבור, שאינו כלול בה"ת. ופרצוף ו"ק מטבור ולמטה, הכלול מה"ת, כנ"ל ופרצוף העליון שלמעלה מטבור, נבלע ונכלל בעקודים דס"ג, משום שאין בו מבחינת הנקודים כלל, דהיינו החיבור עם הה"ת. ורק הפרצוף שמטבור ולמטה נחשב לפרצוף נקודים, דהיינו מ"ה וב"ן. הרי שהג"ר דמ"ה וב"ן נשארים ונבלעים בגוף דאמא, דהיינו הס"ג, ואינם יוצאים עם המ"ה וב"ן, כלומר שאינם מתחברים עמהם כלל, להיותם לגמרי פרצוף נפרד מהם. כנ"ל בדברי הרב. שהאור שמפה עד הטבור נבלע ונכלל בעקודים דס"ג. ונודע שכל הכחות שבעליון מוכרחים להמצא בכל התחתונים ממנו. וע"כ ענין התחלקות המ"ה וב"ן לב' פרצופין ג"ר וו"ק, שנתהווה במ"ה וב"ן הראשון, נוהג בכל הפרצופים דמ"ה וב"ן שמכאן ואילך. אשר הג"ר נשאר דבוק ונבלע בהמאציל שלו, דהיינו באמא, והו"ק לבדם יוצאים על שם מ"ה וב"ן.

סיכום: היום למדנו שהרשימות שעלו מהס"ג עלו לראש כדי להוציא פרצוף חדש שנקרא מ"ה וב"ן החיצונים, להבדיל מהפנימים ששייכים לנה"י דא"ק ובהמשך גם לנק' דס"ג. אבל כפרצוף הם יצאו רק בעולם הנקודים. 

כאשר מזדכך מסך ס"ג הרשימות עולות לראש. רשימות אלה כלולות מב' בח' – מצד הטעמים ומצד הנקודות. 

כאשר הם נפרדים זה מזה, וזה עיקר השיעור, להסביר שמה שיצא כטעמים דס"ג, ומה שיצא כנק' דס"ג הן שתי הבח' נפרדות.

הכח הזה משפיע מאוד בעולמות לאחר מכן, כי ס"ג כנגד בינה, והם מתחלקים, ופה אפשר לראות את החלוקה – שטעמים לא מתפשט למטה מטבור, ונק' יש היכר שמתפשט למטה מטבור, כי מתחיל מראש דס"ג, אבל למטה מטבור אין מה לדבר כי לא נחשב ונבלע בעקודים. ההיכר שלו הוא מטבור ולמטה, להתכללות עם ד' ג'. אומר, שב' הרשימות מחולקות – ב' א' מצד שלא התכלל עם נה"י דא"ק, ויש ב' א' שלמעלה מטבור, שלא התכלל. ויש נקודות שכן מתכללות, ויש ביניהן הבדל גדול, כי אם לא היה מתכלל עם נה"י דא"ק לא יכול לצאת כפרצוף כדי לתקן את המקום הזה. אז לכן אומר שיש ב' פרצופים, ולפרצוף העליון של נה"י ס"ג, קורא כנגד או"א, ולפרצוף שלמטה קורא כנגד ישסו"ת.

מושגים אלה מופיעים בעולם אצילות ובכל העולמות כולם אח"כ, כמו שני פרצופים – או"א וישסו"ת, שלפעמים מתחברים במצב גדלות, כדי לתת חכמה לתחתונים, ולפעמים נפרדים. לא ראינו שינוי כזה בע"ב. אומר שיש שני פרצופים – טעמים ונקודות, כי לא היה הבדל, הם היו חלק מהפרצוף. יצאו באותו מקום של הטעמים, כנ"ל בגלגלתא ובמ"ה וב"ן, אבל פה היה היכר – התחלקו לשני עניינים נבדלים זמ"ז. פרצוף בינה שהוא ס"ג, שהוא כל מידת ההשפעה של האדם, במידת ההשפעה שלו ישנן ב' הבח': (לשים לב שרק במידה הזו, שזה ס"ג), ב השפעות: אחת ששייכת לעליון, והשניה לתחתון.

בעליון, ולא מעורבת בתחתון, זה כמו תודעה, אבל אלוקית. כמו לימוד של משהו מחוצה לי. ויש דבר שכן מתפשט ללב. זה כמו תודעה, דעת המגולה ודעת הנעלם, ואין מה להרחיב כאן יותר מדי, רק צריכים לדעת שהפרצוף העליון הזה שנתגלה בעולמות ונקרא מ"ה וב"ן למעלה מטבור, נבלע בעקודים ולא מדברים בו, כי לא ממשיך את התהליך. המשך התהליך בבניית העולמות, נשמת אדה"ר, נשמת ישראל, או"ה וכיוב' קרה רק במ"ה וב"ן התחתונים ובהם בעיקר מדברים.

שיעור 33 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תנא – תנב – יט שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני
1. המסך דטבור דס"ג שנזדכך ועלה לראש מעלה אינפורמציה הכוללת ב' בחינות השונות זו מזו , כמו שני פרצופים שונים.
2. ב' הבחינות הללו הם כנגד הטעמים דס"ג שיצאו למעלה מטבור דא"ק ובחינה הב' כנגד הנקודות דס"ג שיצאו למטה מטבור.
3. ב' בחינות אלו הם כעין ב פרצופים נבדלים זה מזה היות ונקודות דס"ג בשונה מטעמים יצרו חידוש שלא היה עד כה בשום מקום אחר ובשום פרצוף אחר שהם התכללו עם נהי דא"ק.
4. על הרשימות שעלו מצד הטעמים דס"ג יצאו הפרצופםים הנקראים מה ובן העליונים שיצאו למעלה מטבור דא"ק- מאלו אין אנו מדברים באופן רגיל בתע"ס מכיוון שהם לא המשיכו את ההתפתחות ולא גילו לנו את הנקודה החשובה שנקראת גדלות כלי הקבלה הנמצאת למטה מטבור דא"ק.
5. חלוקה זו ל ב פרצופים היא שורש לכך שבכל העולמות שלאחר התחלקות של סג יצאו גם ב ב' פרצופים בינה וכמו כן התועדה של האדם מתחלקת לב' בחינות ובכך נרחיב בעז"ה בהמשך.
6. בשלב זה סיימנו את הסדר הרגיל של הסתכלות פנימית ואנחנו מתקדמים לסדר סיבה ומסובב. יש לראות שבהסתכלות פנימית למדנו עד כה את הסדר מהזדככות המסך דס"ג ונקודות דס"ג שירדו למטה מטבור ואת חמשת השלבים של צמצום ב' שהם התפשטות התכללות התעוררות התערבות וצ"ב . וכן את יציאת פרצוף השערות על כל חלקיו שהוא השורש ליציאת עולם הנקודים ובעולם הנקודים למדנו ב' בחינות זכרים הנקראים ראש הא' ישסו"ת וכתר ונקבה שהיא ראש דעוביות הנקראת אוא' בראש א' ישסות למדנו שצ"ב נשאר בקביעות ולא משתנה מפאת החוק שלמדנו באות טו שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי. בראש הזכר השני הנקרא כתר בו יש עליה וירידה של ה"ת והוא נחשב לראש הזכר של הנקודים וממנו מקבלת הנקבה שנקראת אוא', עוד למדנו שישנם ג' מצבים בעולם הנקודים הנקראים אבא במצב הקטנות פבא במצב הגדלות שה"ת
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 32 עמוד תמט

כ) ויש להבין היטב את ההפרש של ב' הבחינות שבחולם, הנ"ל. אשר בחינת ה"ת שבנקבי העינים של הראש הא' אינה יורדת עוד ממקומה. וה"ת של ראש הב' שהיא הכתר דנקודים, יורדת למטה ע"י זווג הע"ב וס"ג. וטעם הדבר הוא, כי נתבאר לעיל באות ט"ו כאן. שעיקר התיקון שבפרסא, הוא להעלים ולהסתיר כח הה"ת הנמצא בנקבי העינים דראש העליון, בעת שהה"ת דראש התחתון יורדת למקום הפה. ע"ש. וענין תיקון הזה לא יצוייר בראש הא' עצמו, בהיות שמה הה"ת במקום אצילותה הראשונה בבחי' השיתוף עם ה"ר, ואם היתה יורדת משם לא היה לה דרך להעלות עוד. וכל ענין הפרסא אינה אלא תולדה דה"ת זו שעלתה בנקבי העינים דראש הא', ולפיכך לא תוכל לרדת ממקומה, כי אין מי שיעלים את כחה. אבל אחר שנולדה הפרסא מתחת הראש הא', והאח"פ שיצאו לחוץ מראש הא', נתחלקו בעצמם לגו"ע ואח"פ, הנה אז אפשר לה"ת, שתרד מנקבי העינים אלו דראש הזה. כי הפרסא מעלמת על ה"ת שבנקבי העינים דראש הא'. באופן שעיקר כח השיתוף דמדת הרחמים בדין נעשה בנקבי העינים דראש הא' לשורש קבוע וקיים. אלא שהפרסא יכולה להעלים כחה לעתים, ולא בתמידות. ופעולת השיתוף הזה, דהיינו העליה והירידה הנ"ל, מקומה היא בראש הב'.

כא) גם תזכור, הצורך לב' בחינות הזווגים שנעשו בחכמה ובינה דנקודים, שנתבארו לעיל, שהם: ענין התלבשות נה"י דכתר נקודים למוחין בחו"ב. וענין הארת היסוד דא"ק את נקודת השורק לחו"ב דנקודים. כי הזווג דנה"י דכתר הועיל רק לחו"ב, דהיינו לבחינת הראש דנקודים, כי ע"י ירידת ה"ת למקום הפה, חזרו החו"ב לבחינת ראש. אבל לא הועיל כלום לבחינת הגוף דנקודים, שהם הז"ס תחתונות, כנ"ל באות יוד. ולכן הוצרך להארת נה"י דא"ק הפנימים שהם עצמם בחינת ה"ת כנ"ל (באות ז' ד"ה הענין). ואחר שקבלו החו"ב את הארת ה"ת מיסוד, בסוד ו' ובתוכה הנקודה דהיינו ה"ת, כי באה הנקודה בתוך הכלים דחו"ב, הנה אור הזה הוא עצם הז"ת שבאו להבינה דנקודים והולידה אותם ובאו למטה למקומם.

כב) ויש לבאר עוד, כי נודע שכל פרצוף תחתון מלביש להעליון שלו, מפה דראש ולמטה, כמ"ש היטב בפרצופים הקודמים דא"ק. וא"כ למה הפרצוף הזה דנקודים, שנאצל מפרצוף הס"ג, אינו מלבישו כל עיקר, שהרי הכתר דנקודים מתחיל למטה מסיום כל הפרצוף דס"ג, אלא שמלביש לנה"י של פרצוף הא' דא"ק הנק' פרצוף גלגלתא דא"ק. ועוד קשה, מה נעשה עם הרשימות דטעמים דס"ג, שנשארו אחר הסתלקות האורות האלו. שהרי בסבת הזדככות המסך נמצאים כל האורות דגוף מסתלקים ועולים למאצילם, כנודע. וביותר קשה מאין בא המילוי להגוף דס"ג שמטבור ולמעלה עד הפה, אחר הסתלקות האור משם. כי בכל הפרצופים נמצא התחתון שממלא ומלביש לגוף דעליון שלו אחר הסתלקותו, כנודע, אבל פרצוף הנקודים אינו מלביש לעליון שלו שהוא הס"ג, כי עומד למטה מסיום רגליו, וא"כ מי הממלא אותו אחר הסתלקות אורותיו למאציל.

ולהבין זה, צריכים לדייק היטב בדברי הרב שבכאן (דף ת"ז אות י"ז) וז"ל, והנה כל האור הנמשך עד הטבור אפילו שהוא מבחינת העינים, הכל נבלע ונכלל בעקודים, ולכן אינו ניכר, אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו, זהו לבדו נקרא בשם נקודות. לפי שהוא עומד עתה לבדו. ע"כ לשונו. 

וצריכים להבין את זאת, למה האור מבחינת העינים, שהוא נאצל מן פרצוף הס"ג, נבלע ונכלל בעקודים דס"ג ואינו ניכר כלל עד הטבור. הלא כל פרצוף תחתון מלביש להעליון גם למעלה מטבור, ומ"מ הוא ניכר היטב, ואינו נכלל בו ואינו נבלע בו.

כג) וצריך שתזכור כאן היטב כל הגורמים בסדר אצילות פרצוף התחתון מהעליון, שנתבארו בחלקים הקודמים. ונזכיר אך מקצתם, הנה הגורם העקרי ללידת פרצוף, הוא הזדככות המסך עד שמשתוה להמאציל, שבזה הוא מעלה כל הרשימות דספירות הגוף להמאציל, הנשארים אחר הסתלקות האורות דגוף. ונכלל עמהם שם בהמסך דמלכות של ראש, המכונה מאציל, ואז מתחדשים הרשימות ע"י זווג העליון דראש, וכשהוכר עביות הגוף שבהם, מוכרחים לצאת מבחינת הראש, ולחזור לבחינת גוף כבתחילה, אלא לא לבחינת הטבור דעליון כמו שהיו בתחילה, אלא בבחינה אחת גבוה מהטבור דעליון, משום שבחינה אחרונה נעלמת תמיד, בשעת הזדככות, עד שאינה משאירה רשימו. והטבור דעליון הוא תמיד בחינה האחרונה הנעלמת, ע"כ נמצאת הבחינה שכנגדו שבגוף דעליון, שהיא מדרגה אחת למעלה מהטבור דעליון כנודע. וזה נוהג בכל הפרצופין. ועי' לעיל דף ר"ד בתשובה ר"י. 

ועל הסדר הנ"ל נאצל גם הפרצוף נקודים, שהוא המ"ה וב"ן דא"ק, מן העליון שלו, שהוא פרצוף ס"ג דא"ק. שעל ידי הזדככות המסך דגוף דפרצוף הס"ג דא"ק, עד שהשוה צורתו להמאציל שהוא המלכות דראש דס"ג, העלה כל הרשימות, שהניחו האורות אחר הסתלקותם מהגוף אל המאציל. ואחר התחדשותם שם בזווג דראש, ואחר שהוכר עביותם יצאו מהראש וירדו להבחינה שכנגדם בהגוף, שהוא מדרגה אחת גבוה מהטבור דס"ג, דהיינו במקום שנקרא חזה דס"ג ומחזה ולמעלה, יצאו ע"י זווג עם אור העליון, ע"ס דראש, ומחזה דס"ג ולמטה, יצאו הע"ס דגוף בתוך וסוף עד הטבור. דהיינו עד סיום רגלים דס"ג. שהוא הסדר דכל הפרצופים.

סיכום: היום למדנו שיש הבדל בין חולם שיש בראש א' ישסו"ת, לבין החולם שבכתר. חולם הוא שיש זיווג דהכאה והאותיות, הנקודות, ההארה נקראת חולם למעלה מהאותיות, כי הן החסרונות המוחזקים ע"י הנקבה, או"א, שהם הנקבה בעולם הנקודים. 

חולם, דהיינו הזיווג על הקטנות, שזה זיווג ב' א', יצא בראש א' ישסו"ת, ויצא גם בכתר. אז אומר, שההבדל ביניהם, לכאורה שניהם זכרים, ההבדל בין זכר ישסו"ת שיצא על ב' א' לזכר שיצא בכתר, כי למדנו שבכל פרצוף שיוצא יש לנו זיווג דהתלבשות וזיווג דעביות.

זיווג דהתלבשות הוא בח' הזכר, והעביות בח' הנקבה. פה רואים שגם ישסו"ת על ב' כזיווג דזכר, וגם הכתר, אז אומר שההבדל הוא שהת' שיצא בנקבי עיניים דישסו"ת, לא יורדת למטה לעולם. היא תמיד נשארת פה במצב הזה. לעומת זאת ההת' שיש בפרצוף כתר, בזכר זה, יכולה לרדת למטה, כי למדנו חוק בשיעור קודם, באות טו' – שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי, ופה בישסו"ת לראשונה נעשה זיווג דהכאה על הת' בנקבי עיניים. זה לא משתנה. כי אם היה משתנה, אומר, לא משתנה כי בא מתחילת אצילותו. עכשיו, מדבר גם על סיבה, אבל תכליתית. מה היה קורה אם היה משתנה – אז לא יכול היה לחזור שוב לצ"ב, כי אם היה יורד מה היה מחזיר אותו לצ"ב. אומר, שכדי שצ"ב ישאר רוצים להשאיר את המסגרת שלה, כי אם לא משאיר את מסגרת צ"ב, אז מבטל את כל הרעיון של צ"ב. הרעיון לפיו עלתה מלכות לבינה, כדי לקבל ניצוצי השפעה ותוכל לקבל אור במלכות. אז, אדרבא, עלתה למעלה, קיבלה ניצוצות, שתתפשט למטה ותגמור התיקון. אומר שלא יכולה עדיין, כי צריכה לעשות זה בשלבים, ולכן אומר ששומר על צ"ב. כמו שאדם יאמר ששומר על מסגרת, ובתוך המסגרת נותן לאנשים לעשות תפקידים, כי אם המסגרת תיפגם לגמרי לא יוכל לחזור אליה. אז שומר. זה כמו, שלא נותנים לילד לעשות דברים עם יותר מידי חופש, כדי שח"ו לא יהרוג עצמו, שישאר במסגרת החיים, כדי שיוכל לעשות תיקונים. שישאר בתוך המסגרת החינוכית, כדי שיוכל להמשיך לתקן. כי יעשה משהו שיוציא אותו מהמסגרת לא יוכל ללמוד. אז נותנים לו אפשרות לעשות דברים, אבל שומרים על חוק שעליו לא עוברים בשום אופן.

את החוק הזה שמרו בראש א' ישסו"ת. כך צריך לשמור על המערכות. אפשר לתת חופש אבל בתוך המסגרת. המסגרת היא מעל ההתנהלות, מעל החופש האישי. במסגרת החוקה. אותו הדבר קרה כאן – ראש א' ישסו"ת שומר על המדרגה.

כתר יכול להיות בעולה ויורד. זו נקודה ראשונה חשובה. הבדל בין שני החולמים.

מה מאפשר הכתר שעולה ויורד? הוא מאפשר לאו"א לקבל מוחין, לראש הנקבה לקבל מוחין, כי אם לא היה יורד, הרי או"א מקבלים מאח"פ של הכתר, אז לא היו מקבלים מוחין כי אח"פ זה במצב הקטנות, החולם, הם למטה מהמסך, כמו גוף. אז או"א מקבלים רק הארת גוף. כדי לקבל הארת ראש צריך להוריד הת', מצב זה נקרא פנים באחור ובו קיבלו או"א גדלות, אבל הגדלות שקיבלו זה לא גדלות שמאפשרת להם להתפשט לגוף, כי בינה, למרות שהיא גדולה, או"א כנגד בינה, או לפחות הבינה שבאו"א, שזה כתר. אבא זה חכמה ואמא זה בינה. הז"ת הן ז"א ומלכות. אז הבינה אומרת שהטבע שלה הוא חסדים. אבא מציע חכמה והיא מסרבת, כי זה לא טבעה. טבעה הוא השפעה ולכן לא מקבלת חכמה. אבל אם יש ביקוש מהתחתון שעלו נה"י דא"ק, מה שלמדנו, וגרמו לה לרצות חכמה, אז היא רוצה, מתפשטת ונשברת. 

עוד למדנו, באות כב' שלוש שאלות:

א. למה פרצוף הנקודים יוצא למטה מטבור דא"ק? למה לא יוצא למעלה מטבור? ולמה השאלה הזו? אומר, שע"ב יוצא מפה עד החזה, יוצא ראש ע"ב. מפה דגלגלתא עד חזה שלה. אותו הדבר יוצא ס"ג – מפה עד חזה של א"ק. הייתי מצפה שעולם הנקודים יצא מפה עד חזה של ס"ג, כמו הסדר למעלה. אומר, שיוצא למטה מטבור.

ב. הרי עלו הרשימות גם מהטעמים. אומר שכל עולם הנקודים יצא מרשימות נקודות דס"ג, עם ההתכללות, וההתערבות וכו', כל מה שקרה בצ"ב, זה המידע שעולה לראש, ועל זה יצא עולם הנקודים, אבל עלו רשימות גם למעלה מטבור, גם לטעמים. מה יצא מהם? 

ג. אומר, אם עולם הנקודים יצא למטה מטבור, מה קורה עם ס"ג, הרי אם הגוף דגלגלתא הסתלק, בא ע"ב ומילא אותו. ע"ב הסתלק הראש לא מסתלק וממשיך למלא מפה עד חזה, אבל הגוף הסתלק. בא פרצוף ס"ג ממלא מפה עד טבור דע"ב. הוא גם מסתלק. ס"ג מסתלק. הראש ממשיך להאיר מפה עד חזה, כי ראש לא מסתלק. אבל מפה ס"ג עד טבור א"ק, מי ממלא את ס"ג ומי ממלא את ע"ב מחזה עד טבור. מי ממלא את גלגלתא עד הטבור? כל המקום הזה נשאר ריק. מה עושים במקום זה? ומי ממלא אותו?

ומתחיל לענות: אומר, שהגורם העיקרי ללידת פרצוף, הוא הזדככות המסך שמשתווה למאציל, ואח"כ עושה זיווג בראש, ומוליד את הפרצוף, אחרי שנעלמה בח' אחרונה, יורד למקומה ומוליד את הפרצוף. כך נולד פרצוף.

על אותו סדר יצא גם פרצוף הנקודים – מ"ה וב"ן דא"ק, שס"ג יצא על ג' ב', והוא יצא על ב' א'. ולכאורה היה צריך לצאת מחזה ולמטה, פרצוף הס"ג – מ"ה וב"ן העליון, ומה קרה עם זה נראה בשיעור הבא. 

שיעור 32 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"נ – יח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעיר זה ניסינו לראות את ההבחן בין ב' סוגי החולם שהם ראש א' ישסו"ת וראש הכתר.
2. גם ראש הא' ישסו"ת וגם הכתר נקראים זכרים שיצאו על זיווג דהתלבשות. וההבדל ביניהם שבראש הא' ישסו"ת הה' תתאה לא יורדת מנקבי עיניים לעולם והוא שומר על כך שצ"ב לא יתבטל כל זה שצריך להמשיך לתקן.
3. לעומתו בראש הכתר כן יש ירידה של ה"ת. המאפשרת גדלות במדרגה
5. ירידת ה"ת בכתר מאפשרת לתת גדלות לאו"א, אולם גדלות זו נקראית פנים באחור ועדיין אינה מאפשרת לבינה להתפשט מנה ובה לז"ת דנקודים
6. לצורך התפשטות האור גם לז"ת דנקודים צריכים להעלות רשימות של ד'ג' מנה"י דא"ק שנקרא הארה דרך היסוד ובמצב זה הזיווג נקרא פב"פ, יש התפשטות לתחתון, יש התפשטות לז"ת דנקודים שגורם לשבירה.
שואל באת כ"ב שלוש שאלות
א: מדוע פרצוף נקודים יוצא למטה מטבור בשונה מלידת פרצופין הקודמים לו שיצאו ממקום הפה דעליון ומטה.
ב: מה נעשה הרשימות דטעמים דס"ג?
ג: מאין המילוי לגוף דס"ג, אם יצא פצרוף למטה מסיום רגלי ס"ג.?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

שיעור 32 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד ת"נ – יח שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעיר זה ניסינו לראות את ההבחן בין ב' סוגי החולם שהם ראש א' ישסו"ת וראש הכתר.
2. גם ראש הא' ישסו"ת וגם הכתר נקראים זכרים שיצאו על זיווג דהתלבשות. וההבדל ביניהם שבראש הא' ישסו"ת הה' תתאה לא יורדת מנקבי עיניים לעולם והוא שומר על כך שצ"ב לא יתבטל כל זה שצריך להמשיך לתקן.
3. לעומתו בראש הכתר כן יש ירידה של ה"ת. המאפשרת גדלות במדרגה
5. ירידת ה"ת בכתר מאפשרת לתת גדלות לאו"א, אולם גדלות זו נקראית פנים באחור ועדיין אינה מאפשרת לבינה להתפשט מנה ובה לז"ת דנקודים
6. לצורך התפשטות האור גם לז"ת דנקודים צריכים להעלות רשימות של ד'ג' מנה"י דא"ק שנקרא הארה דרך היסוד ובמצב זה הזיווג נקרא פב"פ, יש התפשטות לתחתון, יש התפשטות לז"ת דנקודים שגורם לשבירה.
שואל באת כ"ב שלוש שאלות
א: מדוע פרצוף נקודים יוצא למטה מטבור בשונה מלידת פרצופין הקודמים לו שיצאו ממקום הפה דעליון ומטה.
ב: מה נעשה הרשימות דטעמים דס"ג?
ג: מאין המילוי לגוף דס"ג, אם יצא פצרוף למטה מסיום רגלי ס"ג.?
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧

חלק ו' שיעור 31 עמוד תמז'

טז) והנה נתבאר אשר תיקון הפרסא, אינו בראש הא' שהוא ישסו"ת שמטבור ולמעלה, אלא בראש הב' שהוא מטבור ולמטה, שבפנימיות הם נה"י דא"ק, ובחיצוניות הם הג"ר דנקודים ששם מקום מ"ה וב"ן דא"ק, שהו' של השם הוי"ה רומז עליו, כנודע. וע"כ י"ה דהוי"ה דס"ג שהם מטבור ולמעלה שאין ענין הפרסא וה"ת נוהגים שם, המה שוים לפרצוף ע"ב, ומתמלאים עם יודין בשוה לפרצוף ע"ב. אבל הו' דהוי"ה דס"ג, שהוא מטבור ולמטה, היא מתמלאת עם א', כי שם הוא תיקון הפרסא, והתחלקות של מים עליונים ומים תחתונים. ותדע שמטעם זה, נמצא הוי"ה דמ"ה, שמתמלאות כל ד' אותיותיה במילוי אלפין, משום שכל עיקר אצילותו הוא רק בסוד הפרסא ושיתוף דה"ת, (כנ"ל באות ו' כאן, עש"ה). אמנם בהוי"ה דע"ב אין בו מילוי בא' כל עיקר, כי כל ההבחן שבין ע"ב לס"ג, הוא בענין החיבור עם הה"ת, שנעשה בפרצוף הס"ג, ולא בפרצוף ע"ב. ואפילו בהס"ג, אין החיבור ניכר, רק במטבור ולמטה בהז"א שבו, ולא מטבור ולמעלה.

יז) ועם זה תבין ענין הזווג דע"ב וס"ג, שמחמתו יורדת הה"ת מנקבי העינים, וחוזרת למקומה כמתחלה. כי ידעת, שראש הס"ג מלביש על החג"ת דע"ב, דהיינו מחזה דע"ב עד הפה שלו, להיותו בחינת התפ"ב שלו, כנ"ל בהחלקים הקודמים. וע"כ אחר שהע"ב משפיע אורותיו להס"ג, ומתוך שבאור הע"ב אין בו כלל בחינת ה"ת בעינים כנ"ל, ע"כ כשבאים אורות הע"ב בס"ג מורידים ג"כ את ה"ת שבנקבי העינים דס"ג למקום הפה, למקומה האמיתי, כמו שהיא בע"ב. ולמטה בעולם התיקון נעשה הזווג הזה על ידי עלית מ"ן מהתחתונים כמ"ש במקומו, אבל כאן עדיין אינו נוהג עלית מ"ן, אלא הזווג נעשה מאליו, כלומר ע"י יניקת הס"ג שיעור מספיק מאורות דע"ב, שהאורות האלו מורידין הה"ת למקומה האמיתי, כנ"ל.

יח) והנה אחר שנעשה הזווג דע"ב ס"ג הנ"ל, יוצא מזה ב' פעולות אחת בפנימיות א"ק, דהיינו בהזו"ן הפנימים שמטבור ולמטה שלו. ואחת בחצוניות א"ק, דהיינו בהג"ר של הנקודים המלבישו מחוצה לו מטבור ולמטה. כי בחיצוניות א"ק, מוריד הכתר דנקודים את הנה"י שלו, ומלביש אותם למוחין בחכמה ובינה דנקודים. שפירושו הוא, שמוריד את הה"ת מנקבי העינים שלו, המבדלת בינו לבין החו"ב דנקודים, שהוציאה אותם לבחי' גוף, ועתה הוריד את הה"ת למקומה האמיתי לפה דנקודים, בסוד קמץ אשר מתחת להאותיות יה"ו, (כנ"ל באות י"ב כאן. ע"ש). וחזרו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת ונעשו לבחינת חב"ד. דהיינו לבחינת ג"ר וראש. אבל זה מספיק רק לבחינת החו"ב דנקודים עצמם, אבל לז"ת דנקודים אין שום הארה נמשכת עוד, מטעם שאין בחו"ב אלו מבחינת ה"ת ולא כלום, וע"כ אין להם יחס אל הזו"ן הכלולים מה"ת. כמ"ש שם באות י"ב, ואות ט', כאן. 

ופעולה השניה נמשכה מהזווג דע"ב וס"ג הנ"ל, אל זו"ן הפנימים דא"ק שממטה לטבורו. כי אור זה ירד ובקע לאותה הפרסא שבפנימיות דא"ק, המבדלת את הזו"ן הפנימים ומוציאה אותם מחוץ לאצילות הס"ג, ועתה נתבטל זה, וחזר ונתפשט אור הס"ג אל הזו"ן הפנימים, כמו שהיה מטרם צמצום נה"י, דהיינו עד סיום רגלין דא"ק. כי אז, גם הבינה וז"א ומלכות שיצאו לחוץ מנה"י דא"ק, ונעשה לג' העולמות בריאה יצירה עשיה. חזרו עתה לבחינת אצילות, דהיינו לנה"י דא"ק כבתחילה. ובזה תבין דברי הרב הנ"ל שאומר שהפרסא הוא תיקון לצורך הבריאה, כנ"ל באות י"ד. כי ע"י התיקון של עליה וירידה אשר בהפרסא, הוחזרה הבריאה יצירה עשיה לנה"י דא"ק, ושבה לבחינת אצילות.

יט) ומתוך שהג"ר דנקודים מלבישים על הנה"י דא"ק, נעשה גם כאן זווג של נה"י דא"ק עם החו"ב דנקודים, כנ"ל בע"ב וס"ג. והשפיע להם אור המלאפום, שה"ס ו' ונקודה, שפירושו בחינת ה"ת המאירה תוך האותיות דיה"ו, וה"ת נק' נקודה, ובחינת הפה דנקודים ה"ס ו' ובאה הנקודה בתוך הו', ונתכללה בהו' של החו"ב. והבן זה היטב. כי מטרם שקבלו סוד המלאפום מנה"י דא"ק, לא יכלו להשפיע לז"ת כלום, משום שלא היו כלולים מה"ת כנ"ל באות ט' עש"ה. כי הה"ת נשארה בנקבי העינים שה"ס נה"י דכתר הנקודים, ויה"ו, שפירושו חסרון דה"ת ירדה לחו"ב, שהם אח"פ דכתר. אבל עתה שקבל הו' של היה"ו את ה"ת, שה"ס הנקודה שבתוך המלאפום, מן היסוד דא"ק, וחכמה בינה נתכללו מן ה"ת, חזרו חו"ב ונזדווגו עליה, דהיינו שהמשיכו אור העליון על המסך הזה הכלול מה"ת, והמשיכו קומת כתר, ואור הזה חזר ונשפע גם מלמעלה למטה להז"ת לבחינת גוף, כמ"ש במקומו. בחלק ז'. 

וזו היא הפסיעה הד' שעשתה הה"ת, דהיינו שבאה בתוך האותיות דיה"ו, שהם חו"ב דנקודים, בסוד הנקודה שבתוך הו' כנ"ל, שמכאן היא יכולה להתפשט להגוף דנקודים, הנק' ז"ס תחתונות דנקודים. כנ"ל. והבן והתעמק בענין הד' פסיעות הללו, שעשתה הה"ת מעת התחברותה בה' ראשונה, בתוך הכלים דנה"י הפנימים דא"ק, עד שבאה בתוך האותיות, שהם הכלים דחו"ב דנקודים, שמשם יכלה לבא למקומה, דהיינו בז"ת דנקודים. כי פסיעה א' עשתה, מנה"י דא"ק אל נקבי עינים, בסוד חולם, ובפסיעה זו יש ג' מדרגות: הא' בנקבי העינים דראש הס"ג. הב' בנקבי העינים של ישסו"ת, שהוא במקום הטבור. הג' בנקבי העינים דכתר דנקודים. ובכל אלו היתה בסוד חולם שממעל לאותיות יה"ו, דהיינו בסוד ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. ובבחינה זו היו היה"ו שהם האח"פ, נקיים לגמרי מה"ת, כנ"ל אות יוד. ופסיעה הב' עשתה מנקבי העינים דכתר נקודים אל פה דנקודים, בסוד קמץ שמתחת האותיות דיה"ו, שעי"ז חזרו חו"ב לבחינת ראש, כי יצאו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת, ובאו לבחינת חב"ד של ראש. ועדיין הם נקיים מה"ת, שהרי נמצאת למטה מהם בסוד קמץ. 

ופסיעה הג' עשתה ע"י הזווג של יסוד דא"ק, שאז באה לקבלה בתוך הכלים דחו"ב, דהיינו בתוך האותיות יה"ו, אשר אז ע"י זווג דאו"א היא יורדת למקומה, לזו"ן דנקודים, וזו היא פסיעה הד'. ותדע, שפסיעה זו מכונה, פסיעה לבר. שפירושו, כי יצאה כאן לבר מאצילות, כי הכלים דז"ס תחתונות, שה"ת נתפשטה בהם, האירו מתחלה לבר מאצילות, בכח הארת יסוד דא"ק שהשיב הבי"ע לאצילות, כנ"ל. אמנם הז"ת לא יכלו להתקיים כן, והבי"ע שלהם חזרו ויצאו ונפרדו מאצילות, שזה מכונה שביה"כ. כמ"ש במקומו. ולכן מכונה פסיעה זו האחרונה בשם פסיעה לבר. והבן. ולעיל באות י' ביארנו ב' פסיעות בבחינת החולם עצמו, כי יש בחינת חולם שאין בו תיקון של הפרסא, דהיינו שיוכל להתפשט מתחת האותיות, שהיא הה"ת שבנקבי עינים דישסו"ת. ויש בחינת חולם שיש בו ענין העליה וירידה, שהיא הה"ת שבנקבי עינים דכתר דנקודים, וחשבנו אותם לב' פסיעות, ולפי"ז יהיה כאן ה' פסיעות דהיינו ד' פסיעות עד ביאתה תוך הכלים דחו"ב. ופסיעה אחת לבר. ע"ד הנ"ל.

סיכום: היום למדנו סיכום כל ד' פסיעות. אבל בתחילת השיעור, חזרנו קצת על מה שלמדנו בעניין ראש א' ישסו"ת ויחודו. אמרנו שהוא יצא כאמצעי בין א"ק עקודים לנקודים, כי אמרנו שיוצא למעלה מטבור, ושייך לכל המקום שנקרא עקודים. למטה מטבור נקרא בח' נקודים. והוא יצא למעלה מטבור.

נקודה נוספת, שכח הדין לא פועל עליו. אבל יחד עם זאת יצא בג"ע, ולכן נקרא ממוצע ראש א' ישסו"ת בין עקודים למעלה מטבור, לנקודים שלמטה ממנו.

כל מה שלמעלה מטבור – גלגלתא ע"ב ס"ג כנגד עקודים, ולמטה מטבור כנגד נקודים. ראש א' ישסו"ת יצא למעלה מטבור, היות וכך ושייך לעקודים, אז אנחנו משייכים אותו לבח' למעלה מטבור. אז הת' אינה בעולה ויורד, כי כל הבא מבח' אצילותו אינו מקבל שינוי, וזו פעם ראשונה שנעשה צ"ב ולכן לא מקבל שינוי. 

עוד למדנו, את עניין הגלגלתא ע"ב ס"ג המילויים שלהם שנותנים לנו סימן. למדנו שיש בגלגלתא ע"ב ס"ג מילויים פרצוף ע"ב י.ה.ו.ה במילוי יודין, כדי לספר עליו שהוא פרצוף חכמה. לעומת זאת ס"ג הוא י.ה אבל הו' במילוי א', כי הא' מראה על אלכסון הפרסא, שיש אותו למטה מטבור ואין אותו למעלה ממנו. היות ופרצוף ס"ג מתפשט גם למטה מטבור בנקודות דס"ג, אז רוצה לומר שרק למטה מטבור יש את סוד הפרסא. מצביע על השורש שיש בנ' ס"ג כי הו' מראה על נקודות ס"ג, וי.ה מראה על למעלה מטבור, ולכן בא' של ו' של ס"ג יש מילוי אלפין.

המ"ה דנקודים שיצא למטה מטבור כולו במילוי אלפין. זה רק מצד המילויים.

סיפר את זה כי רוצה לספר שהיות וע"ב וס"ג הם למעלה מטבור, אז יש בהם את הכח של צ"א. כח של עקודים. אז כאשר רוצים לעשות תיקון, ורוצים שהפרסא תייצר מציאות שתרד הת' מעיניים, אז פה א"א לעשות את זה כי מתחילת אצילותו בראש א' ישסו"ת, אבל בכתר כן אפשר כי כתר הוא בעולה ויורד. לכן בכתר כשבא אור ע"ב ס"ג אז הוריד הת' למטה, שזה היה פסיעה ג'. יצר את כתר בגדלות. או"א הצטרפו לראש, אבל כשבא אור ע"ב ס"ג והוריד את הכתר, עשה עוד פעולה. הוריד אור ע"ב ס"ג פעל בחיצוניות בכתר, שהוא חיצוני לכל מה שקורה בנה"י דא"ק, שזה ג' שלבים. הכי פנימי בגלגלתא, עליו מלביש נקודות דס"ג שבא מטבור ולמעלה, ועליו מלביש נקודות דס"ג למטה מטבור.

אומר, כשבא אור ע"ב ס"ג להוריד הת' של כתר, אז הוריד אותה בחיצוניות בפנימיות גרם לפרסא של נק' דס"ג תרד למטה, וכתוצאה מזה היתה הארה גם לשליש תחתון של נה"י דא"ק, ששם כל החסרונות שעוד לא תוקנו. חסרונות אלה נקראים ו' ונקודה, שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד, שעלו למעלה, עברו את ז"ת דנקודים ועלו למעלה לבקש הארה. עד שלא התרחש כל התהליך הזה שאותו רואים בכלליות כאן, אומר, שעד אז אמא בזיווג או"א, לא הסכימה לקבל את הד' ג' האלה לעשות זיווג, כי היא כולה חסדים, בינה, לא רוצה חכמה למרות שאומר שכדאי לה לקבל חכמה בגדלות והיא מסרבת כי טבעה הוא חסדים. אבל כאשר עלו רשימות של ד' ג' משליש תחתון דנצח ושליש תחתון דהוד, דהיינו מחלק תחתון של נה"י דא"ק, אז הם גרמו לכך שהם עולים לנקבה שיש בה כעת עולמות, בינה. אז הבנים עולים לבינה, דרך ז"ת דנקודים, ומבקשים ממנה אור. כעת, אם הבנים מבקשים, אז תפנה פניה לאבא, זיווג פב"פ איתו ובו התפשט לגוף ויגרום לשבירה שזו פסיעה ד'. 

אפשר לספור כה' פסיעות, שפסיעה אחת תהיה למקום הפה של או"א, שד' ג' עלו לשם. פסיעה ה' תהיה התפשטות למטה ושבירה. זה כדי להבין את הרעיון, כי כאן נותן את ב' הצורות ד' או ה'.

הפסיעות הן:

א. ראש א' ישסו"ת

ב. נקבי עיניים דנקודים, בח' חולם.

ג. למקום הפה של הכתר, שמעלה את או"א לבח' ראש.

ד. באו הרשימות למקום פה דנקודים, ועשו שם זיווג דהכאה, וע"י זה התפשט האור לגוף ונשבר. 

1. הפרסא נוהגת בכתר ואינה נוהגת בישסו"ת למרות שיש שמה ה' תתאה בנקבי

עיניים, זאת מכיוון "שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי". ובישסו"ת זו

פעם ראשונה שהוא עושה זיווג על ה' תתאה בנקבי עיניים.

2. פרצוף ע"ב כולו ממולא ביודין, פרצוף ס"ג ממולא כמו ע"ב ביודין חוץ מהואו

שהיא באלף, ופרצוף מ"ה ממולא כולו באלפין.

3. ע"ב וס"ג הם למעלה מהצמצום ושייכים לעקודים, לכן בטבע האור שלהם

לעורר רצונות גדולים שמעבר לצמצום ב', ולכן בכוח האור של ע"ב ס"ג להוריד את

ה' תתאה ולבצע את פעולת האלכסון שבא'.

4. למרות שאור ע"ב ס"ג הוריד את הה' תתאה בכתר ואו"א הצטרפו לראש ד'-ג'

דזיווג, לא נתנו לאמא כדי לעשות זיווג היות ולא רצתה חכמה, כי הטבע שלה הוא

חסדים.

5. הארת ע"ב ס"ג שהורידה את הה' תתאה בכתר דנקודים הורידה גם את הפרסא

בנקודות דס"ג ע"י כך התאפשרה הארה לשליש תחתון דנה"י דא"ק ששמה מקום

החסרונות הנקראים- ו' ונקודה (שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד) חסרונות

אלה עלו ועוררו את הז' תחתונות דנקודים לבקש מאמא, דהיינו מבינה אור לכן

בינה עתה מסכימה לקבל את הד'-ג' דזיווג, עושה זיווג פנים בפנים עם אבא וע"י

כך מתפשטת המלכות של הראש מינה ובה לבחינת גוף שזוהי פסיעה הד'.

6. בפסיעה הד' נגרמת שבירת הכלים שאותה נסביר בהמשך.

7. סיכום ד' פסיעות שהם גם ה', תלוי בספירה, אבל זה אותו תהליך:
פסיעה א': מראש דשערות לנקבי עיניים דישסו"ת
פסיעה ב': לנקבי עיניים דכתר
פסיעה ג': לפה דכתר
פסיעה ד': לפה דאו"א ומשמה לז"ת דנקודים, שלזו האחרונה אפשר לקרוא פסיעה ה'.

1. הפרסא נוהגת בכתר ואינה נוהגת בישסו"ת למרות שיש שמה ה' תתאה בנקבי

עיניים, זאת מכיוון "שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי". ובישסו"ת זו

פעם ראשונה שהוא עושה זיווג על ה' תתאה בנקבי עיניים.

2. פרצוף ע"ב כולו ממולא ביודין, פרצוף ס"ג ממולא כמו ע"ב ביודין חוץ מהואו

שהיא באלף, ופרצוף מ"ה ממולא כולו באלפין.

3. ע"ב וס"ג הם למעלה מהצמצום ושייכים לעקודים, לכן בטבע האור שלהם

לעורר רצונות גדולים שמעבר לצמצום ב', ולכן בכוח האור של ע"ב ס"ג להוריד את

ה' תתאה ולבצע את פעולת האלכסון שבא'.

4. למרות שאור ע"ב ס"ג הוריד את הה' תתאה בכתר ואו"א הצטרפו לראש ד'-ג'

דזיווג, לא נתנו לאמא כדי לעשות זיווג היות ולא רצתה חכמה, כי הטבע שלה הוא

חסדים.

5. הארת ע"ב ס"ג שהורידה את הה' תתאה בכתר דנקודים הורידה גם את הפרסא

בנקודות דס"ג ע"י כך התאפשרה הארה לשליש תחתון דנה"י דא"ק ששמה מקום

החסרונות הנקראים- ו' ונקודה (שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד) חסרונות

אלה עלו ועוררו את הז' תחתונות דנקודים לבקש מאמא, דהיינו מבינה אור לכן

בינה עתה מסכימה לקבל את הד'-ג' דזיווג, עושה זיווג פנים בפנים עם אבא וע"י

כך מתפשטת המלכות של הראש מינה ובה לבחינת גוף שזוהי פסיעה הד'.

6. בפסיעה הד' נגרמת שבירת הכלים שאותה נסביר בהמשך.

7. סיכום ד' פסיעות שהם גם ה', תלוי בספירה, אבל זה אותו תהליך:
פסיעה א': מראש דשערות לנקבי עיניים דישסו"ת
פסיעה ב': לנקבי עיניים דכתר
פסיעה ג': לפה דכתר
פסיעה ד': לפה דאו"א ומשמה לז"ת דנקודים, שלזו האחרונה אפשר לקרוא פסיעה ה'.

1. הפרסא נוהגת בכתר ואינה נוהגת בישסו"ת למרות שיש שמה ה' תתאה בנקבי

עיניים, זאת מכיוון "שכל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי". ובישסו"ת זו

פעם ראשונה שהוא עושה זיווג על ה' תתאה בנקבי עיניים.

2. פרצוף ע"ב כולו ממולא ביודין, פרצוף ס"ג ממולא כמו ע"ב ביודין חוץ מהואו

שהיא באלף, ופרצוף מ"ה ממולא כולו באלפין.

3. ע"ב וס"ג הם למעלה מהצמצום ושייכים לעקודים, לכן בטבע האור שלהם

לעורר רצונות גדולים שמעבר לצמצום ב', ולכן בכוח האור של ע"ב ס"ג להוריד את

ה' תתאה ולבצע את פעולת האלכסון שבא'.

4. למרות שאור ע"ב ס"ג הוריד את הה' תתאה בכתר ואו"א הצטרפו לראש ד'-ג'

דזיווג, לא נתנו לאמא כדי לעשות זיווג היות ולא רצתה חכמה, כי הטבע שלה הוא

חסדים.

5. הארת ע"ב ס"ג שהורידה את הה' תתאה בכתר דנקודים הורידה גם את הפרסא

בנקודות דס"ג ע"י כך התאפשרה הארה לשליש תחתון דנה"י דא"ק ששמה מקום

החסרונות הנקראים- ו' ונקודה (שליש תחתון דנצח, שליש תחתון דהוד) חסרונות

אלה עלו ועוררו את הז' תחתונות דנקודים לבקש מאמא, דהיינו מבינה אור לכן

בינה עתה מסכימה לקבל את הד'-ג' דזיווג, עושה זיווג פנים בפנים עם אבא וע"י

כך מתפשטת המלכות של הראש מינה ובה לבחינת גוף שזוהי פסיעה הד'.

6. בפסיעה הד' נגרמת שבירת הכלים שאותה נסביר בהמשך.

7. סיכום ד' פסיעות שהם גם ה', תלוי בספירה, אבל זה אותו תהליך:
פסיעה א': מראש דשערות לנקבי עיניים דישסו"ת
פסיעה ב': לנקבי עיניים דכתר
פסיעה ג': לפה דכתר
פסיעה ד': לפה דאו"א ומשמה לז"ת דנקודים, שלזו האחרונה אפשר לקרוא פסיעה ה'.

חלק ו' שיעור 30 עמוד תמו'

יב) ובזה תבין המובא תמיד מדברי הרב אשר יסוד דעליון, הוא דעת להתחתון, כי כאן הושרש ענין הזה. כי בעת שנה"י דכתר הם למעלה מחו"ב, כדוגמת חולם שממעל לאותיות, הנה יה"ו אלו דחו"ב, נחשבים לבחינת חג"ת, דהיינו גוף שי' היא חסד, וה' היא גבורה, וו' היא ת"ת. אבל אחר שנה"י דכתר נתארכו ונתלבשו בהחו"ב, בבחינת קמץ מתחת להאותיות יה"ו, שהחו"ב שבו מחמת זה להראש, נמצאים עתה היה"ו שנעשה לבחינת חכמה בינה דעת שבראש. והי' נעשה לחכמה, וה' לבינה, והו' לדעת. ונבחן ע"כ, שהנצח דכתר, העלה את החסד דחו"ב לחכמה ע"י התלבשותו בהם, וההודדכתר, העלה את הגבורה למדרגת בינה, והיסוד דכתר העלה את הת"ת דחו"ב למדרגת דעת. והנך מוצא שע"י התלבשות יסוד דכתר בת"ת דחו"ב נעשה הת"ת לספירת הדעת. וז"ס, אשר יסוד דעליון נעשה דעת ע"י התלבשות בהתחתון. כמבואר. 

וצריך שתדע שיש ב' בחינות של דעת: דעת עליון, ודעת תחתון. כי הת"ת דחו"ב הנעשה עתה לבחינת דעת דחו"ב, נקרא דעת עליון, מטעם שאין בהכלים האלו דחו"ב מבחינת ה"ת ולא כלום, רק מבחינת ה' ראשונה לבד. (כנ"ל באות ט' כאן ד"ה וע"י זה נבין). וע"כ אין לו שום יחס אל הזו"ן, שהם כלולים עם הה"ת. (כנ"ל אות ו' כאן). ותדע שזה הדעת המאיר בכלים שיש בהם התכללות דה"ת, נק' דעת תחתון.

יג) והנה נתבאר, שהזווג והתלבשות הנה"י דכתר בחו"ב דנקודים, מועיל רק לחו"ב לבד, כי השיב אותם לבחינת ראש כנ"ל. אבל לז"ת דנקודים אין הג"ר הללו מאירים כלל, מחמת, הה"ת הנמצאת בפה דנקודים, אשר ג"ר אלו אינם יכולים להאיר אליה, משום שאינם כלולים כלל ממנה, כנ"ל. ועל כן לזווג ב' צריכים שיאיר הג"ר גם אל הז"ת. וזהו הזווג של נה"י דא"ק לחו"ב דנקודים. שמזווג הזה יוצאים הז"ת עם הדעת התחתון, כמו שיתבאר. 

ותחלה צריכים להבין ענין נה"י דא"ק על בוריו. וכבר ידעת שנה"י הללו, הם השורש של כל החיבור הזה של ב' ההין, ועליתם לנקבי העינים. כי מתחלה התפשט הס"ג עד סיום רגלי א"ק, והתלבש בנה"י דא"ק הפנימים, דהיינו של פרצוף הראשון דא"ק. ואז נתערב אור הס"ג שהוא בחי"ב, עם הבחי"ד שבנה"י הפנימים דא"ק, וע"כ אחר שנזדכך המסך ועלה לראש הס"ג להתחדש בזווג חדש, העלה עמו גם הרשימו דבחי"ד הכלולה בו. ועי"ז עלתה ה"ת שהיא בחי"ד לנקבי העינים (כנ"ל דף שצ"ה ד"ה עלו) שעליה זו נק' צמצום נה"י דא"ק. וזווג הנעשה בנקבי העינים, הוציא הבינה וזו"ן דכל מדרגה לחוץ, ואח"פ דראש נעשו לגוף וחג"ת, ובינה וזו"ן דגוף נעשו לנה"י, ובינה וזו"ן דנה"י יצאו לגמרי לחוץ מאצילותו של הפרצוף, דהיינו לבחינת בי"ע דפירודא. ומשום זה נסתיים פרצוף ס"ג דא"ק במקום הטבור דא"ק, ומתחתיו הופרס פרסא. (כנ"ל באורך באור פנימי דף שצ"ח –  ת"א ע"ש).

יד) וצריכים להבין היטב מ"ש הרב לעיל (דף ת"ב אות י"א וי"ב) שהצמצום והפרסא הם ב' ענינים נבדלים, כי הצמצום נה"י דא"ק היה להמעיט האור לצורך הנקודים, ותיקון הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו, שהוא עולם האצילות, אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו עכ"ל. פירוש, כי נעשה כאן התחלה ושורש לג' עולמות בריאה, יצירה, עשיה, הנק' עלמין דפירודא וזה נעשה ע"י צמצום נה"י דא"ק, שעלו הרשימות מב' ההין: ה"ר וה"ת. שנתחברו בנה"י דא"ק, כנ"ל, ובאו בנקבי עינים. שמזווג הזה יצאו עצם הע"ס דנקודים בסוד ה"ת בעינים ויה"ו באח"פ, כנ"ל. ונודע, שגם הרשימות דזו"ן שבאו מנה"י דא"ק, חזרו למקומם למטה מטבור בדוגמת הג"ר דנקודים, דהיינו ג"כ בדרך התחלקות המדרגה, אשר הבינה וזו"ן יצאו לחוץ מהדרגה. ונמצא דאותו האור דזו"ן שחזר למקומו, אחר הזווג דנקבי העינים שבראש הס"ג, לא מילא כל הע"ס שמטבור ולמטה דא"ק הפנימי, אלא רק הכתר וחכמה שבו לבד, והבינה וז"א ומלכות שבו, יצאו לגמרי לחוץ מאצילות, ונעשו לבחינת ג' העולמות בריאה יצירה עשיה. וכל זה נעשה על ידי צמצום נה"י דא"ק. כמבואר. 

אמנם הפרסא היא תיקון מיוחד לצורך הבריאה, כלומר לצורך ג' עלמין בי"ע דפרודא, אשר נפרדו מן אור אצילות מחמת התחלקות המדרגה, כנ"ל, אלא שנקראו כולם ע"ש בינה דהיינו עולם הבריאה, משום שהיא הספירה העליונה. וענין תיקון הזה, הוא דבר עמוק מאד כי באמת גם הפרסא הוא ענין התחלקות המדרגה על נקבי העינים הנמשך מצמצום נה"י, אלא שבה יש ענין של "שאיב מלעילא ויהיב לתתא" כמו שמביא הרב (דף ת"א אות ט') בשם הזוהר. שפירושו, שיש בה ענין של עולה ויורד, שמצד אחד ה"ס רקיע המבדיל בין מים עליונים הזכרים, למים התחתונים הנקבות, דהיינו מכח התחלקות כל מדרגה, המוציא את הבינה וזו"ן לחוץ, ונעשו הכתר וחכמה של המדרגה בסוד מים עליונים זכרים. והבינה וזו"ן דמדרגה נבדלו ויצאו לחוץ, בסוד מים תחתונים נקבות. שעל שם זה נק' הפרסא בסוד רקיע המבדיל. ומצד שני יש בה ענין דשאיב מלעילא ויהיב לתתא. והיינו שע"י זווג עליון דע"ב ס"ג יורדת ה"ת מהעינים למקום הפה דראש, ואז נבקע הפרסא, כלומר, שנתבטל ההבדל בין כתר וחכמה, לבינה וזו"ן, כי חוזרים למדרגה שלהם כבתחלה. כמ"ש (באו"פ דף ת"ג ד"ה הפרסא) עש"ה.

טו) ומה שתיקון הזה של חזרת הבינה וזו"ן להמדרגה נקרא רק על שם הפרסא, ולכאורה, הרי כל זה נעשה רק מחמת הזווג דע"ב וס"ג, ומה תעזור הפרסא לזה, עד שתיקון הזה יקרא על שמה. והענין הוא, כי כל הבא מתחלת אצילותו אינו מקבל שום שינוי, ולפיכך אחר שבאה פעם הה"ת בנקבי העינים, שוב אינה יורדת משם לעולם. וע"כ לענין עליה וירידה של הה"ת מנקבי העינים נתתקן ראש אחר שני לו, דהיינו המקבל מראש הא', אשר הה"ת שבנקבי העינים דראש הב', נמצאת בבחינת עולה ויורדת, ואותו ההבדל שבנקבי עינים דראש הב' בין הכו"ח שבו לבין הבינה וזו"ן שבו, הוא המכונה תיקון הפרסא להיותה בבחינת עולה ויורד. ולפיכך נקרא ענין החזרת הבי"ע להאצילות, על שם הפרסא. כי רק היא מתוקנת כן, שהה"ת תרד למקומה לעשיה, ותחזור הבינה וזו"ן שיצאו מכל המדרגות. אבל ההבדל שנעשה בנקבי העינים של ראש הא' הנק' ישסו"ת, אינו מתבטל לעולם, כלפי הבינה וזו"ן שיצאו ממנו. מטעם, ששם נבחן לבחי' תחלת אצילות, שאינו מקבל שינוי. ומלבד האמור יש עוד תיקון מיוחד בפרסא, שהיא מסתרת ומעלמת כח הה"ת הנמצאת בנקבי העינים של ראש הא', שלא תשפיע למטה, בעת שהאח"פ שבים לראש, כי אלמלי השפיעה למטה לראש הב' אז לא יכלה גם הה"ת דראש הב' לרדת מנקבי העינים לפה. כי כח העליון שולט תמיד על התחתון ממנו. אלא הפרסא מעלמת עליה, וכחה אינו מושפע בעת ההיא למטה. וזכור זה. 

ובהמתבאר תבין ההבחן, שבין הוי"ה דע"ב להוי"ה דס"ג. כי כמו דהוי"ה דע"ב הוא במילוי יודין כן הוי"ה דס"ג הוא במילוי יודין, ואין הפרש ביניהם אלא בהמילוי שבתוך הו' כי מילוי הו' דהוי"ה דס"ג הוא בא', כזה, ואו. והוא, כי סוד צורת הא' מתבאר בענין תיקון הפרסא: כי יש בצורתה ב' יודין: יוד עליונה, ויוד תחתונה וקו עקום שה"ס הפרסא, מבדלת ביניהם באלכסון. שזה רומז על התחלקות המדרגה שנעשה בסבת צמצום נה"י ועליה לנקבי העינים, שי' עליונה היא בחינת כתר וחכמה, של המדרגה שמנקבי העינים ולמעלה, הנק' מים עליונים זכרים. וי' תחתונה, היא הבינה וזו"ן דהמדרגה, שמנקבי העינים ולמטה, שיצאו לחוץ ממנה, הנק' מים תחתונים נקבות. והפרסא שבין אלו היודין, ה"ס הרקיע המבדיל בין מים למים. ולפי שענין זה הוא בחינת השיתוף דמדת הרחמים בדין, שהוא התחלה ראשונה להעולמות, כנ"ל באו"פ, ע"כ הא', היא ראש והתחלה אל הכ"ב אותיות, שהעולמות נבראו בהם, כנודע. ואכמ"ל.

סיכום: למדנו בהרחבה את פסיעה ג'. למדנו שישנן ד' פסיעות. בשיעור הקודם למדנו על ג' פסיעות, של ההת' שהיתה בצ"ב, שם למדנו שכאשר נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור התכללו במה שיש למטה מטבור. בהתכללות זו הם גרמו לכך שכשהרשימות עלו לראש, העלו רשימות גם של ב' א', וגם של ד' שהיתה שם. 

הרשימה של ד' שהיתה שם היא רשימה שיש בה ב' עניינים. א. ד' ג' דזיווג. ב. ד' דצמצום. ז"א יש לה גם עניין של מלכות שעלתה לבינה, ד' של צמצום, וגם התכללות מד' ג', בח' זיווג. עלתה והעלתה רשימות למעלה, גם של ב' א'. אז יש רשימות ב' א', ורשימות ד' ג', ורשימות ד' שעלתה לבינה. 

עכשיו הרשימות באות לראש הס"ג. עשו זיווג יחד עם ראש ס"ג, כשהוכרה עביותן ירדו למקום שממנו באו, מלמטה מטבור. אנחנו רוצים להבין את תנועתן. תנועה ראשונה של אותה ד' עליה מדברים, היתה מראש הס"ג למקום הטבור דא"ק. שם נעשה זיווג ראשון בעולם אצילות שהוציא את ראש א' ישסו"ת. 

הפסיעה השניה היתה, שהן עצמן (אות טו') לא יכולים לשמש כראש עולם הנקודים, כי עולם הנקודים יוצא בקטנות וצריך להיות בעולה ויורד. אז לא יכולים לשמש בעולה ויורד, אז נותנים את ההארה הזו לכתר דנקודים, שיהיה זה שנמצא בעולה ויורד. אז התנועה השניה, שנתנה את הד' לכתר. אלה שתי התנועות הראשונות. 

לאחר מכן, כשכתר כבר יכול להיות בעולה ויורד, אז יורד למקום הפה ונעשתה גדלות במדרגה. במעבר מקטנות לגדלות נעשתה פרסא. אומר, שיש הבדל בין צמצום לפרסא. בפסיעה א' בישסו"ת נעשה צמצום ולא פרסא, כי צמצום אומר שלא מרשה לאור לרדת, אומר, המציאות הזו, היא לא בעולה ויורד, לכן נקרא כמו קיר שנעשה שם. יש לנו חוק 'כל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי'. כי זו פעם ראשונה שבראש נעשה זיווג על צ"ב, לכן זה לא משתנה. זה שומר ולכן נקרא צמצום. לע"ז פרסא דומה לאלכסון של א' שיכולה להיות בעולה ויורד, בשני המצבים שלה: א. שמבדיל את המדרגה. ב. שבאלכסון, ונותן אפשרות לתחתון להיות למעלה ולעליון להיות למטה. 

סוד הפרסא נעשה במקום הכתר דנקודים. הפרסא הזו מסתירה את הצמצום שהיה בראש א' ישסו"ת, אחרת אין סיבה לה להיות בעולה ויורד, כי מוסתר ממנה מה שיש צמצום בראש א' ישסו"ת. זו הפסיעה שנעשתה עדיין ג', מסביר, שאו"א לעומת זאת, שבפסיעה א' וגם בב' יכלו היו לעשות זיווג רק על ב' א'. במצב ג' מספר לנו שאו"א חזרו למדרגה, להיות ראש, ולמרות זאת עדיין מרגישים קטנים, גם אם קיבלו חכמה, כי בינה לא רוצה חכמה, אז אין זיווג פב"פ ולכן הדעת שיש שם, שהיו חג"ת והפכו להיות חב"ד כי הפכו להיות ראש, אז הדעת שם נקראת דעת עליון, ולא דעת תחתון. כי דעת עליון אומר, שלא עושה זיווג דהכאה להתפשט מיני וביי לגוף. דעת פרקטית היא כשיעלו רשימות מנה"י דא"ק שיקבל זיווג ולא רק צמצום. 

אחד הכללים החשובים שלנו, שכל מתחילת אצילותו לא מקבל שינוי. התפישה האמונית שלנו מושתתת על העניין הזה. שני דברים באים מצד אצילותם. אחד מצד הבורא, שברא את הבריאה, אז רואה אותו כבורא וזה לא ישתנה. מצד שני, מצד הבריאה, שבחרה ביתר דביקות, גם זה לא ישתנה. אדם לא יגיד שלא רוצה לבחור. יכול להיות בעולה ויורד, אבל זה לא ישתנה לעולם, כי בחרת ביתר דביקות. לכן שני דברים אלה מכריחים אותנו. אומר שאותו הדבר כאן: כשמלכות באה לראשונה לזיווג דהכאה בצורת צ"ב בראש א' ישסו"ת, זה לא משתנה. זו הסיבה לשבירה, כי מה שאו"א עושים זיווג על גדלות, אומר שיש מי ששומר על הצמצום שלא יהיה, ולא יהיה זיווג, ראש א' ישסו"ת, אבל לא ראו זה כי זה הוסתר, כדי שיוכלו להיות בעולה ויורד. 

שיעור 30 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תמ"ו – תמ"ז – טז שבט תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני

1. בשיעור הקודם למדנו ג' פסיעות של ה' תתאה. אחת למקום טבור דא"ק ששם יצא ראש הא' ישסות, ב' למקום נקבי עיניים דכתר ששם יצא ראש הכתר כאשר האח"פ שלו יצאו בחי' או"א והיות והם למטה ממסך הם נחשבים לחג"ת, וג' שה"ת ירדה מנקבע עיניים דכתר לפה דכתר ובזאת החזירה את או"א להיות ראש לחב"ד.
2. למרות שאו"א בפסיעה הג' חזרו להיות ראש וחב"ד, הדעת שלהם נקרא דעת עליון, דהיינו שאינו מאפשר זיווג דהכאה והתפשטות לגוף.
3. יש להבדיל בין צמצום לפרסא. שהצמצום הוא דבר קבוע שאינו מאפשר להעביר אור ולעומת זאת פרסא דומה למסך המאפשר להעביר אור בתנאים מסוימים.
4. ישנו חוק בעולמות כפי שמופיע באות ט"ו "כל הבא מתחילת אצילותו אינו מקבל שינוי לעולם" ולפיכך פסיעה הא' של ה"ת למקום הטבור שהוא מקום נקבי עיניים שעליו יצא ראש הא' ישסו"ת לא משתנה לעולם ותמיד ישמור שם על צ"ב. עד גמר תיקון
5. כדי שיהיה מצב של עולה ויורד של ה"ת, דהיינו מעבר בין קטנות לגדלות, נתקן ראש נוסף בצ"ב הנקרא כתר דנקודים שבו הותקנה פרסא ולא צמצום.
6. הפרסא מאפשרת שיהיו עליונים יורדים למטה ותחתונים עולים למעלה והיא סוד ה "א" שהיא ראש לכל כ"ב האותיות.
❦
בית מדרש הסולם ללימוד פנימיות התורה וחכמת הקבלה בדרך ״בעל הסולם״ והרב״ש בראשות הרב אדם סיני.
❡
ניתן לעקוב אחרי העדכונים וליצור קשר
https://www.instagram.com/hasulam.community
hasulam.site@gmail.com
הצטרפו ללימוד התע״ס היומי: https://dafhayomitaas.org.il
אתר הבית: https://www.hasulam.co.il
❧