שאלות חזרה א'שצז-א'שצח
1. אילו ג' הבחנות ישנן בתיקון הא'? הסבר כל אחד מהם.מהיכן מתחילים שיערות דיקנא?
2. כיצד מתגברים על כך ששיערות דיקנא הם מבחינת מלכות דצ"א?
3. כיצד אפשר ששיערות דיקנא יעלו מלחי תחתון ללחי עליון? והרי הלחיים מופרדים בעצם שלהם.
4. מה הקשר בין שיערות דיקנא לאו"א דנקודים? וכיצד זה עוזר לתיקון עד גמר תיקון?
5. מדוע ישנם רק ש"צ נימין בכל בחינת שיערה ולא 400?
6. הסבר ופרט את השם א"ל דתיקון הא' ומהיכן הוא נגזר ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

במה אנו עוסקים?
לאחר שראינו שיש הבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא, ומלכות של שערות ריישא, שהיא בחינת מלכות של צ"א, עומדת בפאתי הראש.
הוא רוצה להתחיל לבאר לנו, את כל התיקון של שערות דקנא, ששערות דיקנא נותנים את המוחין לאו"א וזו"ן. ולכן אנו צרכים ללמוד את התיקונים של שערות דקנא.
כרגע אנו עוסקים בתיקון הראשון:
אמר לנו שבתיקון הראשון יש ג' אבחנות:
1. הגורם ומסבב לתיקון- שזה שערות בפאתי הראש- שהם הפאות
2. מקום אחיזת התיקון-
3. צורת גידול השערות

דיברנו על הגורם של התיקון הראשון, שהוא המסך בפאתי הראש, שהוא כנגד הקרומא דאוריא בפנימיות הפרצוף. ועכשיו אנו רוצים לדבר בבחינת המקום של תיקון הא', שהוא אבחנה ב' מג' האבחנות של תיקון הא'.
תיקון הא' של שערות דיקנא
1. בחינת הגורם (פאתי הראש)
נמצא שהגורם ליציאת שערות דיקנא הוא, המסך שבפאתי הראש, כי הוא הבדיל אותן משערות רישא ומבחי' עצם הגלגלתא, והוציא אותם בלחי תחתון, בבחינת לבר מרישא, שהם נבחנים משום וה לקשישין, שפירושם דינים, כי כח המסך (שולט)) עליהם.
2. בחינת המקום- (מעצם שמפריד בין הגולגלות אבל מבפנים, סמוך לנקב האוזן
ובחינת המקום דתיקון א' הוא, בראש הלחי התחתון למעלה באותו מקום שהגידין מחברים אותו עם עצם הגלגלתא, שהוא בסמוך לפאתי הראש, (שימו לב
שהגולגולת אצלנו יש בה :
• לסת תחתונה
• ולסת עליונה
כל הגולגולת עצמה מחוברת בעצם עצמו, בין הלסת התחתונה ללסת העליונה.
המקום של החיבור מפריד כמו שערות ריישא (על הראש) ושערות דקנא (בזקן)
כל הלחי התחתון שייך לכאורה לגוף, שנהיה מעין חתך בפה, שמפריד בין הבחינה התחתונה לבחינה העליונה.
המקום של החיבור, הוא בדיוק במקום הנקב (באוזן), במקום העצם:
• שעד לשם זה פאתי הראש
• ומשם מתחיל תיקון הא' של שערות דקנא.
• ושערות דיקנא מתחילות א"כ מסיום זה (הזקן הצר שנמצא מעל עצם הלחי) ואומר לנו שזה המקום של התיקון הא'. איפה? כאן בדיוק אבל בפנים, ולא בחוץ.
מדוע בחוץ יכול להיות תיקון , ובפנים לא יכול להיות תיקון?
למה בחוץ, פתאום ישנה אפשרות שיעבור, שיהיה כזה מעבר פשוט בין צ"א לצ"ב? למה אין איזה שהיא הפרדה?
תשובה:
בגלל שכל הצימצום פעל בעצם , אבל לא בגידין, בבשר ובעור.
ולכן הזקן שנמצא מבחוצה לעור, לא יכול להיות הפרדה כזו, אבל בפנים יש הפרדה מוחלטת. ולכן יש קשר בין הפאות לתיקוני דיקנא. והקשר הזה עוזר לנו, נראה בהמשך איך, אבל לא להתפלאות שיש בכלל כזה קשר.
אבל מאיפה מתחיל התיקון? התיקון- השורש שלו זה הפאות.
מאיפה המקום שלו? מהעצם על הלחי התחתונה- שם התיקון
כי משם הוא יוצא, ובחינת פאתי הראש ( שהוא לא שייך לתיקון הזה אלא שייך למלכות של שערות ריישא)היא בחינת מלכות דעליון, המתלבשת בתחתון, (מי זה התחתון? שערות דיקנא, ומי בתחתון? תיקון הא' ) דהיינו בתיקון א', וז"ש דנחית מקמי פתחא דאודנין. ( שהוא יורד מהפתח, מהמקום של פתח של האוזניים)

3. בחינת צורת גידולו-
זו היא אבחנה ג' ,מג' האבחנות של תיקון הא',שאמרנו שיש ג' אבחנות: של הגורם, המקום והצורה.
ועתה רוצה לדבר על צורת גידול השערות, איך השערות גדלים)
וצורת גידולו של תיקון הא' הוא, מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, ( הוא יורד מנקב האוזניים, שהוא תחילת הלחי העליון, ויורד עד שעולה לשפה עילאה.)דהיינו שמנקב האזנים, (מבחוץ )שהוא תחלת לחי התחתון, הוא נמשך עד רישא דשערות השפה שעל הפה מתחת החוטם. וביאור הדבר הוא:
כי החומר של השערות דיקנא, כמו שיוצא מפאתי הראש,
• הוא מבחינת מלכות דצמצום א', שפירושה מלכות דמדת הדין,

o (יוצא, א"כ שהתיקון הראשון, העצם שלו הוא צ"א, דהיינו בוצינא דקרדינותא, מלכות דצ"א,
o והרי אמרנו שגם הפאות הם מלכות של צ"א, אבל הם ממקום הצימצום ומעלה, הבוצינא דקרדינותא, המלכות דצ"א לא שולט על שערות ריישא שעל הגלגלתא. למה? כי הוא עומד בסוף הפאות, ובגלל שהוא עומד בסוף הפאות, אז הוא לא שולט עליהם.
o איפה הוא שולט (מלכות של צ"א, הבוצינא דקדינותא)? לכאורה הוא שולט בתיקון הא', ולכן איפה מתגלה הכח הזה? הוא עומד פה (בעצם שליד נקב האוזן), ומנקודת העצם ולמעלה הוא בשערות ריישא, אבל הוא לא שולט עליהם, כי הם נמצאים למעלה מעליו. איפה הוא שולט? בשערות דיקנא.
o אז אם (מלכות דצ"א) הוא שולט בשערות דיקנא, מה נצטרך לעשות? לתקן! כי הרי אני לא יכול להשתמש במלכות של צ"א

o מה צריכים לעשות עם מלכות של צ"א?אם שולט עליה בחינת הדין של צ”א? לערב אותה בבינה! כמו שעשינו בצ"ב, כמו שעשינו בתוך הפרצופים, ולכן נעשה גם בשערות. ולכן אומר שעוד לא נמתקה בה"ר, דהינו בת"ת בבינה דגוף

• שעוד לא נמתקה בה"ר, (דהיינו בת"ת, בבינה דגופא)שהיא מדת הרחמים, כנודע.
• וע"כ מקומה קבועה בלחי התחתון, שהוא בחינת אח"פ שיצא לבר מראש, דהיינו גלגלתא כנ"ל. (7.46)
מהו עיקר התיקון של השערות דיקנא?
להמתיק את המלכות של מידת הדין
אמנם עיקר התיקון דשערות דיקנא הוא, להמתיק את המלכות הזו דמדת הדין במדת הרחמים,
עכשיו אנו לוקחים את מידת הדין,שהוא החומר, המלכות שאיתה אנו עובדים, כי אם לא יהיה לנו החומר הזה, אז לא יהיה על מה לעשות את התיקון.
אז ,לכאורה התיקון הראשון שנקרא "אל" הוא מידה של דין קשה מאד.
• יש "אל" שהוא רחמים
• ויש "אל" שהוא דין קשה מאד,
וזה דין קשה, אבל, אנו נהפוך אותו לרחום.
וברגע שהפכנו אותו לרחום, זה מידה גדולה מאד.(8.20)
דהיינו להעלותה למקום בינה בה"ר.
איפה זה בינה? איפה זה ה' ראשונה?
איפה בינה נמצאת?
למדנו ששערות ריישא הם כנגד גלגלתא (שרטוט ב')
• אוזן- כנגד גלגלתא
• חוטם פה- כנגד שערות דקנא
יש לנו את עתיק, שיצא על גו"ע , אוזן חוטם פה.
• כנגד האוזן יצא בא"א- גלגלתא
• כנגד חוטם פה- יצא בא"א- מו"ס
מהבחינה של "מבחוץ", דהיינו בשערות:
• כנגד גלגלתא (מבחוץ)- יצא שערות ריישא. החלק התחתון הוא הפאות
• כנד המו"ס (מבחוץ) יצא שערות דיקנא. החלק העליון, הוא תיקון הא'

ופה אנו עומדים
פה (מתחת לגלגלתא- לאוזן ומעל החוטם) זה מחולק, כך ש:
• מכאן ולמעלה- זה לחי עליון
• וומכאן ולמטה זה לחי תחתון
יוצא:
ששערות הדיקנא,ש רות הזקן הם בלחי התחתון.
ובלחי העליו ן יש את שערות ריישא (10.45)
אבל,לאן שייכת האוזן שהיא בינה, האי שייכת ללחי העליון
\ושערות דיקנא שייכים לחלק התחתון.
עכשיו כאן עומדת בוצינא דקרדינותא, מלכות של צ"א והיא משפיעה למטה על "אל".
ומה צריך לעשות עם השערות דיקנא האלה?
• אני חייב לעלות אותם למעלה (לאזור הלחי העליון)- וזה התיקון הראשון,
• והעליה שלו ללחי העליון, לשערות השפם, וכאן נמצא הפה, אז הוא צריך לעלות מעליו, ואותו דבר מהצד השני. ולכן כאן (מעל הפה) יהיה שערות השפם.
• יוצא שהתיקון הוא יורד למטה , ללחי תחתון ועולה חזרה למעלה ללחי העליון, למקום שערות ריישא, למה? כי שם בינה.
• אז ישר תצא מכאן, אומר: לא!
o קודם כל, זה החומר, (החלק שיורד), זה הבוצינא דקרקינותא, זה המלכות, צ"א, ואז אני אתקן אותה, ואני אמשיך להתפשט, כלפי מטה ואוציא שערות זקן.
o אבל אם אני ישר אוציא אותם בצ"ב, לא יהיה להם את הכח של צ"א, לתת לי מלכות, לתת לי חכמה,
o אז אני קודם צריך את החומר הזה,
o ואח"כ אני אהפוך אותה ע"י תיקון הב' לצ"ב,
o ואז אני אמשוך אותה לשיבולת הזקן, ואז אני אמשוך מפה את כל הזקן, מאותה מלכות שנתקנה בצ"ב, אני לא אמשוך אותה ישר מבינה, כי אם אני אמשוך אותה ישר מבינה, את השערות, אז לא יהיה להם אתה כח לתת לי חכמה, כי יש על השערות האלה תיקון של ם' 'דצלם, אז אני לא יכול לתת את זה מם' דצלם,אני צריך לתת את זה משערות דקנא, אבל אני צריך את הבוצינא דקרדינותא
 אז אני עולה לתקן,
 לוקח את הכח הזה של תיקון הבינה מלמעלה
 ואז אני אתפשט לשערות הזקן (12.41)

וז"ס שנמשכו השערות דתיקון הא' ממקומו, דהיינו מלחי התחתון, עד שעלו ללחי העליון, ונשרשו בבחינת הבשר של לחי העליון, שנקרא שפה לאה. (למה? כי שפה עילאה נמצאת במקום בינה במקום הלחי העליון ששיך לאוזן, שייך לגלגלתא )
והלחי העליון הוא מעצם הגלגלתא, שהיא בחינת בינה, (בחינת אוזן דעתיק ) כנ"ל, שב' הרישין דא"א הם אח"פ דעתיק, (כמו שראינו בשרטוט א', גלגלתא ומו"ס דא"א, הם מאח"פ של עתיק
• שגלגלתא היא בחינת בינה ואזן,
• ומו"ס הוא בחינת זו"ן וחו"פ.
הרי שהגלגלתא היא בחינת בינה. ( 13.44)
וע"כ נמצא, ששערות דתיקון הא', שהם בחינת מלכות דמדת הדין מצמצום א', ( מצד זה שהם שייכים ל מו"ס שהיא בוצינא דקרדינותא, היא צד הגבורה של עתיק, שבינה היא חסד, ומו"ס הוא גבורה), עלו למקום בינה. דהיינו בשפה עלאה ( שזה מקום תיקון הב')
שעל גבי לחי העליון, ( הוא עוד לא מסביר לנו לגמרי את תיקון הב', רק מסביר לנו את תיקון הא', ומסביר לנו שזה החומר שאותו צריך לתקן בשפה עילאה).השייך לעצם הגלגלתא הנבחנת לבינה, והיא נמתקה בה בסוד הרחמים שבה.(
עד לפה הוא מספר לנו :
את הצורה של השיער שצריכה לרדת ממעלה למטה, ולהתחיל לעלות למעלה, שאימצה את הלחי התחתון אבל התפקיד שלה לעלות ללחי העליון)
(14.40)
עכשיו הולך לתת לנו קושיה צדדית במה שאמר לנו
ואין להקשות, איך אפשר לשערות הללו לשנות מקומם, ולעלות מלחי התחתון ללחי העליון(הרי יש הפרדה בין הגלגלתא למו"ס, הרי מו"ס לא עולה לגלגלתא ).
מה ההבדל בין לחי תחתון ללחי עליון
והענין הוא, כמ"ש לעיל, שכל ההבדל של לחי התחתון, (עם הלחי העליון )הוא רק מבחינת העצמות לבד, (כמו שאמר לנו בעמוד קודם, בטור ב',
• שלא נבדל הלחי התחתון מהראש, מבחינת הס"ג ולמטה, הנקרא גידין בשר ועור.
• ובמה הוא כן נבדל? רק מבחינת חכמה, מבחינת הע"ב שנקרא עצמות, מצד ע"ב שהוא כנגד ם' דצלם ולא מצד הס"ג שהוא כנגד ל' דצלם)
o לכן בעצם, בתוך הגולגולת בתוך העצמות נקראה הפרדה
o אבל כלפי חוץ (בעור החיצון) זה נראה לנו כדבר אחד- לחי עליון ולחי תחתון.

אבל מבחינת גידין בשר ועור, הוא מחובר לגמרי בלחי העליון, ולפיכך (זה נותן את האפשרות )
• יכלו השערות לעלות מהבשר שעל גבי הלחי התחתון,
• אל הבשר שעל גבי הלחי העליון. ( ולכן אפשר לומר עוד טעם ,למה התיקון צריך להעשות מבחינה חיצונית ולא מבחינה פנימית, ומבחינה פנימית לא אפשר היה לעשות את התיקון)
והגורם להמשכה זו, הוא בחינת הכלים הפנימים דראש א"א,
מה זאת אומרת?
למדנו שמה שקורה בראש, זה מה שקורה בפנימיות.
o ואומר לנו, שכמו בכלים הפנימיים, שם עתיק עבר מצ"א לצ"ב, כי מלכות מצד אצילות נגנזא ברדל"א, וכל השליטה על התחתונים צריכה להיות מצד צ"ב.
o אז כך צריך להיות מצד השערות.
במעבר מצ"א לשליטא של צ"ב
, היא עלייה של תיקון א',
מיציאתו מריישא שהוא צ"א אל שפה עילאה שהיא בינה שהיא צ"ב
אז כמו שעתיק היה צריך לצאת מצ"א לצ"ב ולשלוט כדי להנהיג את התחתונים
אותו דבר צריך להיות מבחינת השערות
דהיינו בחינת הקרומא דאוירא שלו, שהיא בחינת המלכות דצמצום ב' שכבר ממותקת בבינה, ומתוך שהשערות תלוים ויונקים מכלים הפנימים, ( שלמדנו בכמה מקומות כבר,שהשערות צריכים להיות כנגד הכלים הפנימיים, ומקבלים מהם את החוקים)
ע"כ קבלו ג"כ תיקונם, וגם הם עלו לה"ר דהיינו לשפה עלאה, ששם מקום בינה, (כדי להתמתק במידת הרחמים )אמנם, בתיקון זה עדיין לא עלו ממש, אלא רק שנמשכו עד רישא דשפה עילאה ושם נשארים עומדים, עד שהגיע תיקון הב' דדיקנא, שאז עלו ונתפשטו על השפה עלאה כמ"ש להלן. ( 17.53)
זאת אומרת: שהם (תיקון הא') באו מלמעלה ( כלומר התחילו לרדת מלמעלה ממקום הפאות שליד האוזניים- פאתי הראש וירדו לכוון זויות הפה), ואז התחילו לעלות מהפה ולמעלה לשפה עילאה- וזה עוד לא עשו, זה עוד לא שייך אליהם, הם רק באים להגיד: אנו רוצים לעלות. ומה שיעלה אותם זה תיקון הב'. (18.10\)

וז"ש שם בזוהר (דף קל"ב: ובאד"ר ע"פ הסולם אות ק"ו) אמאי עד פומא, משום דכתיב, ודינא יתיב וספרין פתיחין, מאי דינא יתיב, יתיב לאתריה דלא שלמא"(מה זה שהדין הזה יושב שם? לאן הוא שב? עד שהדין ישוב. לאן הוא ישוב? ישוב למקומו)
כלומר שהוא שב למקומו, (אותם שערות, אותו דין של צ"א) כמו שהוא נמצא בכלים הפנימים דראש, דהיינו במקום בינה, וז"ש "יתיב לאתריה"(ישוב למקומו ) וע"כ מדת הדין לא שלטה, (למרות שיש לשערות דיקנא את מידת הדין, היא לא שולטת ) כי נמתקים שם במדת הרחמים(בשפה עילאה ).
. הרי שפניית השערות דתיקון א' עד פומא(עד הפה ),
הוא כדי להמתיק אותם במדת הרחמים,
שאז אין לה שליטה למדת הדין הקשה. כמבואר.
(זאת אומרת שהם (תיקון הא') רק עושים את הפנייה (כלפי מעלה),
הם לא ממשיכים לרדת למטה (מתחת לפה),
הם עושים את הפנייה למעלה, והפנייה למעלה לשפה עילאה- זה התיקון
דהיינו: תן לי צ"ב, אבל אין להם (לתיקון הא') עוד צ"ב
אין להם עוד התכללות עם הבינה , אבל יש להם רצון לזה) (19.28)
הקשר בין או"א דנקודים לשערות דיקנא
וז"ש עוד שם (באות ק"ב) "בהאי דיקנא, אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא" כי הע"ב המגולה, שהם בחינת או"א דנקודים,
דקומת הסתכלות עיינין(זווג על חכמה של או"א דנקודים ) זה בזה, נקרא אלף עלמין,

(אלף מלשון חכמה, הוא נקרא אלף עלמין בכדי לומר ששם היה זווג בעולם הנקודים על ג"ר דחכמה) מלשון ואאלפך חכמה, והם חתומים בעזקא דכיא(דהיינו הג"ר דחכמה, לא יכול להתגלות באצילות, היות ום' דצלם, שהיא בחינת עזקא דכיא, מסובבת את בחינת הג"ר והוא הנקרא, גניזו דאו"א, או הגבהת ראשי ירכין או ם' דצלם )

. דהיינו שנגנזו בבחינת ם' דצל"ם שגלגלתא דא"א קבלה מנה"י דעתיק, ( בעצם זה הגבהת ראשי ירכין) כנ"ל, כי ע"כ נגנז הבוצד"ק במו"ס ואין עליו זווג עוד, כמ"ש לעיל בדברי הרב. ובוצד"ק הזה, ה"ס מלכות דצמצום א', שבה שמשו או"א דנקודים, (ובגלל זה גם נשברו , ופה היה בעולם אצילות תיקון שלא ישתמשו בבוצינא דקרידנותא) וכיון שאין זווג במלכות ההיא, ע"כ אין עוד מציאות שיתגלה קומתם. (21.40 )
ומטעם זה נעלם קומה זו בסוד מקיף חוזר, ובחינת הכלים שעלו לקומה זו, הם השערות רישא ודיקנא, כנ"ל.
• אלא כמו שאין הבוצד"ק שולט בגלגלתא דא"א, מפני שעומדת אצלה ממטה למעלה, אלא ששולט במו"ס, ( ממעלה למטה) שהוא מקרומא דאוירא ולמטה,
• כן אין הבוצד"ק שולט בשערות רישא שעל הגלגלתא,
(כמו שקורה בפרצוף הפנימי, כך קורה בפרצוף החיצון,
• דהיינו שאם הבוצד"ק נמצאת פה (ר' שרטוט ב') כאן , בין גלגלתא למו"ס ,אז היא לא שולטת על גלגלתא, כי היא ממטה למעלה, אבל היא כן שולטת על מו"ס.
• אותו דבר בשערות: לא שולטת על שערות ריישא, אבל כן שולטת על שערות דיקנא, על מי מדובר? על פאתי הראש שזה המלכות שעומדת שם. (22.51)
• להיותה עומדת בפאתי הראש למטה בסופם, אלא שהוא שולט(אותו צ"א ) בדיקנא, שהוא למטה ממסך דפאתי הראש. כנ"לקשר התיקון בין או"א דנקודים לשערת דיקנא
. ונמצא שכח המלכות דצמצום א', הנקרא בוצד"ק, (נר שמחשיך. למה הוא מחשיך? כי האור הזה, אי אפשר לקבל אותו , יש צימצום עליו) הוא מתגלה בשערות דיקנא, הרי
שאותו הבוצד"ק דגניז במו"ס, יצא ונתגלה להדיא בשערות דיקנא. שהם נעשו למ"ן דבחינת בוצד"ק הזה, שע"י עליתם לראש, (של שערות דיקנא ) מתגלה לאט לאט קומת או"א דנקודים דבחינת הסתכלות עיינין, ( אבל בצורה מסודרת מתוקנת, לאט לאט ולא את ג"ר דחכמה, רק השלכה של ג"ר דחכמה.איך זה נעשה? נלמד בע"ה בחלק י"ד, ופה אין המקום לזה.אבל
זה שיש קשר, בין שערות דיקנא, לבין הכח הזה של צ"א, זה אומר שהיא גם יכולה לתקן אותה לאט לאט)
מדוע התיקון הוא לא בפעם אחת, אלא בזווגים מרובים שנמשכים 6000 שנה?
אלא לא בפעם אחת, רק ע"י כל הזווגים המרובים שבשתא אלפי שני, (שחילקו את התיקון הזה, כמו המשל שנותן הרב"ש על העניין (24.22)
משל של הרב"ש:
שהלך אדם לרופא ואמר לו: אסור לך מהיום לשתות קוניאק. אסור!
למה? שאתה מתחיל לשתות, יש דברים לא טובים.
מה עשה האדם? היה אוכל עוגות, והיה טובל את העוגה קצת בקוניאק, ואוכל עוגה.
• מותר לו לאכול עוגות,
• ואסור לו לשתות קוניאק.

הנמשל: אותו דבר פה:
מותר לטבול את הרצון בג"ר דחכמה, אבל לקבל ישירות ג"ר דחכמה, אסור!
וזה הנקרא:
• לאט, לאט
• טיפין, טיפין
כמו חטא אדה"ר שהיה צריך לתקן טיפים, טיפין
אותו דבר פה, אותו הרעיון! שלוקחים את הדבר הגדול והעצום, ומחלקים אותו למנות קטנות זה לא הדבר הגדול- כי יש איכות כשהוא בא בכל גדולתו, אבל לאט לאט מתקנים אותו, עד שתוכרע הכף ויהיה לנו מספיק כח’,כדי לתקן את הכל בבת אחת. (25.21)
והוא משום שצריכים להתחבר ולהתערב ג"כ בבחינת המתקה דה"ר, כנ"ל. אלא לפי ששורשם( שורשם של שערות דיקנא) היא המלכות דצמצום א'(כי הרי הם עומדים למטה מצ"א ) המגולה מפאתי הראש ולמטה, כנ"ל.
הקשר בין דיקנא לאו"א דנקודים
מה תפקיד שערות דיקנא לגלות בסופו של דבר?

ע"כ סופם(של שערות דקנא ) לגלות אותה הקומה דאו"א דנקודים, הנקרא אלף עלמין( שזה התפקיד שלהם, זאת אומרת
• שהשערות הדיקנא מבטאות את הרצון שלי להגיע לקדושה עילאית של ג"ר דחכמה,

• ולכן שימחת הגוף, איך אפשר לשמוח בלי זקן? אי אפשר לשמוח בלי זקן! זה רק שמחה של ילד קטן, אפשר לקבל בלי זקן)
. וז"ש "בהאי דיקנא אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא"(בזה הדיקנא נודע, אלף עולמות, דהיינו מדרגת חכמה, שחתומה, דהיינו שאי אפשר לקבל אותה בטבעת זכה של ם' דצלם שחוסמת אותה"
• איפה נדע את אלף העלמין האלה?,
• איפה נעשה זווג עליהם? בדיקנא! (
•
דהיינו שהם מגלים אותם בהמשך שתא אלפי שני, (לאט לאט ) כמבואר. )( 26.54)ואע"פ שנאמר, שמלכות דצמצום א', צמחה ויצאה בתיקון הא' בפאתי הראש ולמטה, מ"מ אין זו עצמותה של המלכות הזו (למה? מה קרה עם העצמות שלה? נגנזא ברדל"א ), כי עצמותה נגנז ברדל"א כמ"ש הרב, בסוד אבן מאסו הבונים (לא יכולים להשתמש בה יש בה צימצום ) היתה לראש פנה ממנה בונים את בית המקדש )
. אלא הכונה היא לבחינת הארתה, ולא לבחינת עצמותה. (לא משתמשים בעצמות, אבל מגיעה הארה ממנה ) וז"ש שם "ש"צ נימין אשתכחו בכל קוצא (
• למה ש"צ?
• למה לא 400?
• למה רק 390?
כי חסר בחינת מלכות דמלכות, אין את העצם שלה, אבל ט"ר של מלכות,ד היינו ההתכללות ממנה אפשר לתקן) ( יש מאמרים יפים בזוהר על הענין הזה של ש"צ.) (28.05 )
" כי ד' יודין הם במסך הזה דצמצום א', ששימש באו"א דנקודים, ( למה ד' יודין? שזה בחינת מסך דע"ב)
דהיינו ד' יודין שבמילוי הוי"ה דע"ב המגולה שלהם, הרומזים לד' הקומות שבהם: חכמה, בינה, ז"א, מלכות ( של פרצוף ע"ב).
• וכל קומה כלולה מע"ס
• ועשר מעשר, הם סוד ד' מאות. (זה גם מראה לנו על הרצון השלם והגדול )
גדלות הרצון היא ד' מאות
איפה ראינו את זה? מה שנאמר לאברהם אבינו: "גר יהיה בארץ לא להם ועבדון ועינו אותם 400 שנה"
זו מערת המכפלה- שקנה מעפרון בבחינת עפר, שהוא בחינתה רצון לקבל
קנה ממנו את מערת המכפלה, שזה אומנם קטנות, אבל ספר לו 400 שקלים עובר לסוחר, ואיך עובר לסוחר: מי זה סחרה? היא בחינת סוחרת, בחינת המלכות, כמו קראנו במשלי ב"אשת חיל"
ולפי"ז, כל קוצא וקוצא היה צריך להיות כלול מכל הד' מאות בחינות, (כל אחד כלול מהכל) כבודע, שכל פרט שאפשר להפרט מוכרח להיות כלול מכל הכלל כולו. ( כי כל פרט כפוף לכלל בו הוא נמצא- יש את חוק ההתכללות) (29.44 )

אמנם אינו כן, ( למה? למה הוא לא יכול להיות כלול מכולם? כי מלכות נגנזא ברדל"א, ובחינת עצם המלכות לא יכולה להיות בכל קוץ וקוץ, ובכל מקום שתלך, הנקודה הזו חסרה)אלא שכל קוצא כלול מש"צ בחינות, כמ"ש בזוהר. והטעם הוא, משום שבקומה הד', שהוא המלכות. חסר בה הבחינה האחרונה העקרית שבה,

הסבר שרטוט ב' (30.14)
(זאת אומרת שבכל הט"ר, יש לנו בחינה א,ב,ג,ד
בכל בחינה, של א,ב,ג' יש מא' עד י'
אבל בבחי"ד יש מא' עד ט'. ומה עם המלכות שלה? המלכות הזו חסרה
• אז בבחי"א- יש 100
• ובבחי"ב- יש 100
• ו בבחי"ד- יש 100
• ו בבחי"ד- יש רק 90,- כלומר 10 חסרים ומההמלכות הזו (של בחי"ד) שכלולה מעשר היא חסרה
יוצא שיש 390= ש"צ
וכאן עוד י' שחסרה
ויחד זה ת'- שזה ת' מאות (30.57)

שרטוט ב'( 30.57
ד' מאות= גדלות הרצון
ש"צ= 390 (מלכות שגנוזה ברדל"א)
ישנם ש"צ נימין בכל שערה ולא 400

א'
בחינה א' 100
י'

א'
בחינה א' 100
י'
= 390 = ש"צ

א'
בחינה ב' 100 = 400
י'

א'
בחינה ג' 100
י'

א'
בחינה ד' 90
ט"
מלכות 10 = י' 10

דהיינו בחי' עצמותה הגנוזה ברדל"א, ( שד' של ד' זה העצם, וכל השאר זה התכללות, כולם זה התכללות, א,ב,ג, ובתוך הד' יש גם את הט"ר שהתכללות והמ'. והמ' נהיה עצם חסר) שעצמות העביות שבה, גנוזה שמה בסוד ראש פנה, כנ"ל.

וע"כ, אפילו( למה אפילו? כי שם עומדת המלכות הזו בלי חיבור עם מידת הרחמים, היא עדיין לא מחוברת היא עדיין לא עלתה לשפה עילאה כדי להתחבר עם בינה) בתיקון א' דדיקנא, ששם עומדת המלכות הזו בלי חיבור עם מדת הרחמים, מ"מ אין שם אלא ת' בחינות חסר עשר, המורה על חסרון עצמותה. כמבואר. (מכיון שעתיק עוד עשה את התיקון הזה, כלפי התחתונים, ומלכות נגנזא בו ברדל"א ) (31.52 )

השם של תיקון הא'- א"ל

והשם של תיקון הא' הזה, הוא שם א"ל. ופירשו שם בזוהר (אות ק"ה), "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל, מהו א"ל תקיף יכול"(32.16 )
פירוש:
• כי ה' אותיות דאלקים, ה"ס כח"ב זו"ן כסדרם(א', ל', ה', י', ם' )
• . וב' אותיות הראשונות שבו, שהם א"ל, ה"ס הראש שבו, שהם כתר חכמה, וז"ס שחסד, נקרא בשם א"ל, (למה?) והיינו מבחי' מה שחסר כולל כחב"ד, כלומר מבחינת ראש מה"ת. (אומר שז"א הוא חג"ת נ"ה- חסד, גבורה ת"ת, נצח הוד יסוד (33.03)
o החסד הוא כנגד הכתר
o וחכמה הוא כנגד הגבורה
אז כנגד החסד יש לנו כתר
מהו ראש?
וכבר ידעת פירושו של ראש
הוא, שהמסך משמש בו ממטה למעלה, שהוא מכה על אור העליון מבלי לעבור דרך בו, שהוא בחינת התנגדות להתלבשות בכלים,
מהו גוף?
אלא שאח"כ מתפשט המסך מיניה וביה לע"ס בכל חכמות שהלביש ממטה למעלה, לתוך התלבשות בכלים שנקרא גוף, כמ"ש בחלקים הקודמים. (33.32
והנה זה נוהג רק בגדלות.
אמנם בקטנות עדיין אין התהפכות הזו של המסך נוהג שם, ( למה? כי ושים זווג רק על גלגלתא ועיניים) ואין מתפשט להתלבש בכלים זולת בחי' חסדים בלבד שהוא בחינת ו"ק. כנודע.
והנה המוחין דקטנות נקראים אלקים, (כי זה א',ל' משם אלקים) ונמצא השם א"ל. שהוא בחינת הראש, כנ"ל,
מדוע המוחין בקטנות נקראים אלקים?
למה? ממתי המוחין דקטנות נקראים אלקים?
• ר"ל,לבושי המוחין בקטנות נקראים אלקים, המוחין לעולם נקראים הויות, אלא שבקטנות, לבושי המוחין יותר גדולים מהמוחים בקטנות, וע"כ נקראים המוחין ע"ש לבושם.
• מה שאין כן, בגדלות, שלבושי המוחי שהם אקי"ק, לא לוקחים את שם הגדלות, אלא שהמוחין בגדלות נקרא הוי"ה.

שאינו מתפשט לבחינת התלבשות בכלים, ( כי מדובר על קטנות) אלא רק בבחינת אור חסדים לבד, שאינו נבחן להתלבשות כנודע.
ולפיכך השם א"ל
מורה על בחינת התנגדות להתלבשות דהארות חכמה, דהיינו מבחינת המסך(מסך דראש ממטה למעלה, ) שבו שהוא דוחה את אור העליון מלהתלבש בו.

וע"ז רמזו בזוהר, "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל" כי להיותם מבחינת התפשטות המלכות דצמצום א', ע"כ בחינת העביות שבהם תקיפין מאד, ואין משמשים לבחינת מ"ן שיהיו מתפשטים לבחינת התלבשות, ( למה? כי הם ממטה למעלה כמו ראש)

פירוש לשם א"ל
וע"כ מפרשים את השם א"ל כאן,
בבחי' תקיף ,(דהיינו דין)יכול, כלומר, ששולט בתוקף גדול במקום הזה, ואינו נותן את אור העליון לעבור דרכו.
מה השליטה? מה התקיפות של השם א"ל?
• כמסך ולא כקבלת אור
• מסך שלא נותן אפשרות לאור לרדת ממנו ולמטה.

(37.09 )

שאלות חזרה בתע"ס א'שצג-א'שצד
1. אילו ג' דברים אנו מוצאים בתיקון הראשון ומהם?1. הגורם המסבב, 2. מקום אחיזת התיקון 3. צורת הגדול של השערות
2. מדוע שיערות דיקנא משוייך למו"ס ולא לגלגלתא?החלוקה של השערות רשייא ודקנא הם בהקבלה לחלוקה למוחיןו הפנימיים בא"א לראש וגוף. גלגלתא משוייכת לראש-יש לה תיקון של ם' צדלם, ושערות דקנא לגוף שמתחת לקרומא דאוירא.שערות דיקנא באים מגוף, ולכן לא יכולים להיות משוייכים לראש.
3. מה המקבילה של ב' פיאות הראש מצד פנימיות המוחין דא"א? קורמא דאוירא
4. מהיכן מקבלים שיערות דיקנא בתיקון הראשון שלהם? מפאתי הראש
5. מדוע אנו רואים שמצד הזקן והעור אין הבדל בין רישא לדיקנא ומצד העצם יש? מה זה בא ללמדנו? מצד העצם יש הבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא, כי גלגלתא משוייך לע"ב וע"ב הוא עצם

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

י"ג תיקוני דיקנא
עמוד אשצ"ד
בעצם ,היום מתחילים ללמוד י"ג תיקוני דיקנא.
עד כה למדנו את ההכנות לקראת י"ג תיקוני דיקנא, והיום מתחילים את התיקון הראשון, ויש לזה חשיבות גדולה, כדי להבין את התיקונים האלה, ואנו כמובן נשתמש בכל הידיעות המוקדמות שלנו על שערות ריישא ושערות דיקנא, וכל מה שקרה במוחין דא"א כדי להבין טוב יותר את תיקוני הדיקנא. (0.55)

אות ר"ד
רד) ונבאר תחילה מקום אלו הי"ג תיקונין דדיקנא, כפי מ"ש באדרת נשא דף קל"א ע"א, (ובהסולם אות ע"ג )
ואחר כך נבאר מציאותם. (אז אומר שנבאר המקום ששם נמצאים- הי"ג תיקונים, וכבר אמרנו שהמקום הוא לא לפי מעלה מטה, אלא לפי סוג התיקון, ואח"כ נברא מציאותם)

הנה ב' פאתי הראש( ב' הפאות), הם בחינת המלכות העשירית די"ס דגולגלתא כמ"ש, ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תיקוני דיקנא.
ז בחינת הפאתי ראש, היא המלכות שהיא העשירית, שבשערות ריישא זה ממעלה למטה, ולכאורה זה צריך להיות כתר. למה זה מלכות?
הרי זה ראש, ושערות ריישא הם צריכם להיות ממטה למעלה, ורק שערות דיקנא צריכים להיות ממעלה למטה. (2.32 )

אות ר' או"פ(3.04 )
ר) ב' פאתי הראש, הם בחי' מלכות העשירית די"ס דגלגלתא, ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תי"ד:

כבר נתבאר בדיבור הסמוך, שהמקיפין והפנימים שוים זה לזה, מה זה נקרא שהם שוים?
הרי השערות דיקנא יצאו כתוצאה מזווג שנעשה בראש, אז הם מקבלים את מה שהיה בראש, כמו תבנית, כמו חותמת, ממה שיש בשערות, וכמובן שזה מופיע בצורה קצת שונה בשערות, אבל יש את כל הפרטים, אז אומר למשל: )
• וכמו שקרומא דאוירא מוציא את מו"ס מחוץ לראש דגלגלתא, (שיש לנו ראש דגלגלתא שהוא בבחינת אוזן דעתיק, והקרומא דאוירא מוציא את מו"ס להיות ניפרד מראש דגלגלתא בסוד צ"ב שהעליון עושה לתחתון, איפה זה מופיע בעשרות? פאתי הראש הם בבחינת המלכות של שערות ריישא )
• כן פאתי הראש, שהם בחינת המלכות דשערות רישא, הם מוציאים השערות דיקנא מחוץ למדרגת שערות רישא, ( אז כמו שראינו הפרדה בראש, כך אנו רואים הפרדה בשערות, ונהיה כמו צ"ב גו"ע ואח"פ והשערות דקנא הם בחינת האח"פ)
• איפה ההפרדה בין גלגלתא למו"ס? קרומא דאוירא
• איפה ההפרדה בין שערות ריישא לשערות דיקנא? פאתי הראש
• כי שערות רישא הם למעלה ממסך שבמלכות שלהם ואין עביות המסך פועלת בהם, (למה? כי כח הדין פועל רק ממקום הימצאו למטה ולא ממקום הימצאו למעלה )
• משא"כ השערות דיקנא שכבר נמצאים מתחת המסך, (מתחת לפאתי הראש, כל האורות שלהם הם מקבלים מתחת למסך הזה של פאתי הראש, וע"כ הם נחשבים לבחינת גוף וו"ק )הזה, וכל אורות שלהם הם מקבלים דרך המסך הזה דפאתי הראש, ע"כ הם נחשבים לבחינת גוף וו"ק, (למה הם נחשבים לגוף? כי הם למטה ממסך, למרות שבמקורם הם שייכים לראש.

אז יש להם 2 צורות (לשערות דיקנא):
o יש זווג על גדלות של ל"ב נתיבות החכמה, (כלומר שאין הזווג על צ"ב), אז הם נחשבים ממטה למעלה, כבחינת ראש.
o ברגע שיש את פאתי הראש שעושה הפרדה, שיש מסך של צ"ב על קטנות, אז השערות דיקנא הם ממעלה למטה

)
ולא יכלו לעלות ביחד עם השערות רישא ממטה למעלה על הגלגלתא, אלא שיצאו מפאתי הראש ולמטה על לחי התחתון, הנבדל מעצם הגלגלתא. (דהיינו הם לא יצאו מראש ,שערות דיקנא, ומאיפה הם מתחילים? יש איזה שהיא עצם (באזור עצמות הלחיים) שמבדילה, שנשארה משלד/אושלד של גולגלת, יש נקודה כזו שמחברת את הלסת התחתונה, כמו ציר כזה ‘Iמעל הציר הזה, יש עצם הגולגולת –ושמה מתחיל השערות דיקנא) (6.28 )

י"ג תיקוני דיקנא הם תיקוני מו"ס

ולפי"ז תבין,
• איך שערות גלגלתא הם בחינת ב' רישין גלגלתא ואוירא, שהם מקרומא ולמעלה,
• ושערות דיקנא הם בחינת מו"ס, שהוא מקרומא ולמטה. וז"ש הרב, שי"ג תיקוני דיקנא הם תיקוני מו"ס.

מה לימד אותנו בכל האות הזו?
אומר: אני רוצה ללמד אותך על י" ג תיקוני דיקנא.
אבל אני רוצה שתדע על מי אני מדבר.
אומר: י" ג תיקוני דיקנא הם כנגד מו"ס
מו"ס יצאה מחוץ לרא שדגלגלתא ע"יק ורמא דאוירא
אותו דבר שערות דיקא, צאו מחוץ לשערות ריישא ע"י המלכות שנקראת ב' פאתי הראש.
אז עשה לנו בעצם הקבלה:
• בין מה שלמדנו בפנימיות המוחין ובין לשערות הראש
• ואמר שי"ג תיקוני דיקנא שייכים למציאות הזו של מו"ס
ולמה זה כ"כ חשוב? כי משם נגזור כל מיני הבנות לגבי השערות הללו (7.38)
תלמיד? האם לפאתי הראש, יש תפקיד נוסף מלבד התפקיד של הבדלה
הרב: יש להם עוד המון המון תפקידים. בשלב זה הם יוצרים את ההפרדה.
אבל צריך לזכור:
• שתמיד המלכות של העליון, היא זו שנותנת את הכח להתקשר לעליון.
• ואם הם שייכים לשערות ריישא ששייך לצ"א,שעוד לא יצא מצ"א אז הם יראו לנו את צ"א, אבל זה לא ממש רצון של צ"א, אמרנו שהם לא הוי"ה ממש, כי רצון עדיין יש בהם, אבל זה לא רצון ממש, זה כמו רצון של בחי"א, ולכן הם נקראים מצפ"ץ| מצפ"צ. (8.27)

אות ר"ה
רה) ומתחילין (הכוונה לשערות דקנא, הבחינה הראשונה שלהם מתחילה מתחת לכל בחינת הגולגלת מתחת לב' הפאות-
שב' הפאות היתה המלכות של שערות ריישא, שהם ב' צדעי המצח הם אלו שטמונים תוך הראש ולא הפאות )
מתחת כל בחינת הגולגלת מתחת לב' הפאות, שהם בב' צדעי המצח ( אלה שטמונים בתוך הראש ולא הפאות, אלה שעל הלחי)
סמוכים אל האזנים, ולמטה מהם, דבוק בהם ממש, מתחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות דבוק בהם, והוא צרות הזקן, (כי יש הרבה שערות על הלחי אבל הוא מדבר רק על אלה הצרים, לפני הם מתחילים להתרחב, כי ברגע שהם מתחילים להתאחד זה תיקון אחר )
עד שהם מתחילים להתרחב זה הב' הצדדים
הנקראים התיקון הראשון
ואינו רחב כמו למטה. וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון דדיקנא, ואע"פ שנחלק לשני צדדים (ולכאורה הייתי יכול לחשבו שזה 2 תיקונים- והוא אומר לא!, כי הכל בחינת תיקון אחד)הכל הוא בחינת תיקון א'. דוגאת פאתי הראש ( דוגמא למה? שגם אצלהם הם עומדים משני צדדים ועל שניהם אמרנו שזה בחינה אחת, ש המלכות דגלגלתא הנ"ל)משני צדדיו שהכל הוא בחינת המלכות דגולגלתא הנ"ל
וכל הצרות ההוא הוא תיקון א', עד למטה במקום שמתחיל הזקן להתרחב, שהוא במקום התחלת זויות נצבות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל להתרחב הזקן. (11.07 )
מה בעצם אמר לנו?
התיקון הראשון מצד מיקומו הוא הב' הבחינות האלה של הזקן ,מאיפה שהוא מתחיל שהם צמודות במקום הצר שלהם ללחי.

אות ר"ה- או"פ
רה) ממחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות והוא צרות הזקן ואינו רחב כמו למטה וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון: הנה הרב קיצר מאד בביאור הי"ג תיקוני דיקנא, בסדר מקום אחיזתן וצורתם, ולא הביא מהם אלא קיצור דקיצור מלשון הזוהר בספד"צ ( בספרא דצניעותא)ואדרא רבה, וכפי הנראה, סמך עצמו על ביאורי הזוהר, שהמה גילוים לכל מעיין. ובאמת האריך הרחיב הזוהר עצמו לפרשם היטב לכל פרטיהם ודקדוקיהם, ולכן ראוי להביא אחר דברי הרב בכל תיקון ותיקון, את סיום דברי הזהר השייכים לביאור אותו התקון גם לבארו היטב עם דברי הרב, דהקדמות המובאים בחלק שלפנינו.
וז"ל הזוהר נשא (דף קל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ד) הולכים לדבר על תיקון הראשון של שערות הזקן:

) תיקונא קדמאה:
מתתקן שערי מלעילא, ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתיקוני לעילא, מאודנוי, ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא, עד רישא דפומא. עכ"ל.

אנו מוצאים כאן ג' דברים:
א' הגורם והמסבב לתיקון א'. ( מה גורם לתיקון הא') שהוא התיקון דשערות הראש העומד באודנין, כמ"ש שארי מההוא תיקונא דשער רישא דהיינו פאתי הראש הסמוכים לאזנים. (הגורם, מאיפה מתחיל התיקון, מהפאות דוקא, מתחיל התיקון של שערות הזקן, זה הסיבה לתיקון ) (14.20)

ב' מקום אחיזת תיקון א', שהוא נחית מקמי פתחא דאודנין, ( שהוא יורד מהפתח של ה אוזניים, מהנקב שבאוזן, מהנקודה של העצם הזו, שם הוא מתחיל לרדת למטה)
שפירושו, במקום החיבור של ראש לחי התחתון בסוף העצם דגלגלתא, שהוא בדיוק מול הנקב של האזנים, הנקרא פתחא דאודנין. ( כי אם יש עצם גדול שאתה לא יוד ע איפה ז הנמצא בדיוק תסתכל על הנקבה שבאוזן, Uותעביר קו ותראה שבדיוק פה מתחיל התיקון הראשון, והמ שיש למעלה מזה שייך לראש.
אז למשל אם מתגלחים ואסור להוריד את פאתי הראש אס עד לפה זה חייב להשאר ואסור לגלח למעלה מהמקום הזה (15.26)

ג', צורת גידולם של שערות תיקון א', שהוא מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, דהיינו שמנקב האזנים (אותו תיקון )
הוא מתפשט ונמשך עד השערות דרישא דפומא, שהם השערות דשפה עלאה. (עד ראש הפה )

(הראה לנו פה ג' דברים ממה שכתוב בזוהר :
1. הגורם והמסבב לתיקון הא'
2. מקום אחיזת תיקון הא'
3. וצורת הגידול של השערות

אז מהו הגורם המסבב? פאות הראש- הוא המסבב את התיקון הראשון.
איפה עומד התיקון הראשון?

איפה הוא נאחז? מהנקב של האוזן, מהעצם על הלחי התחתון, ויורד למטה במקום הצר)

מה צורת הגידול? גדל עד לכאן :מפתח האוזן עד שמגיע למקום הזה של השפה עילאה (לשפם שמעל הפה, לפני הפתח של האודנין..לא ההתרחבות עצמה שיורדת מהשפה ולמטה שמתחיל התרחבות, אז אומר עד השפעם עד המקום שלה ההתרחבות (כל הירידה אלכסונית של הזקן מעצם הלחי כלפי מטה באלכסון לכןן הפה- עד לשפם שעל הפה- (תיאור של המשתכב ע"פ מה שהרב מראה בשיעור) (16.57)
ויש להבין היטב ג' דברים אלו. והנה החומר של השערות עצמם, כבר ביאר לנו הרב היטב שהם בחינת הבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד, אז מה זה השערות? אור חוזר )
שפירושו, ההבל ואו"ח המקיף ומלביש את קומת ע"ב המגולה, ( שאיא פשר לקבל את הג"ר דחכמה שנקרא ע"ב המגולה, ולכן האור הסתלק, וגם האו"ח הסתלק והמותרי מוחא, דהיינו האו"ח שלא יכוהל היה להשאר בראש, ששיך לצ"א יצא בסוד שערות- מותרי מוחא.)
שהוא הג"ר דחכמה שלא יכלו להתלבש בגלגלתא מחמת הכיסוי דם' אשר בה, הנקרא (הם'))
עזקא דכיא, שע"כ נעלם משם ויצא לחוץ, והאו"ח המלביש אינו יכול לעלות עם האו"י, שנסתלק, (למה?להיות לו בחינה עבה, דהיינו שהוא משולב עם הרצון לקבל ,אז הוא לא יכול לעלות יחד עם האור )
כמ"ש הרב (דף רמ"ו אות ב') כי להיותו בחינת אור עב, ע"כ בהסתלק האור ישר ממנו, נתוסף עביות על עביותו ונשאר למטה, ( מדוע נתווסף עוביות על עוביותו? היות שכאשר מסתלק האור א ז מתגלה העוביות) ע"ש. נמצא שאו"ח המלביש לקומת ע"ב המגולה, לא נסתלק עמו, (עם האור, עם המקיף חוזר) אלא נשאר במקומו בראשלמטה. (18.43 )

ואו"ח זה הוא קומה שלימה: גו"ע ואח"פ, כנודע והנה גו"ע של הקומה, להיותם בחי' ראש, מפאת שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, הם בבחינת השערות שבקעו ויצאו ממעל לגלגלתא, כי המסך שלהם העומד בפאתי הראש, אינו מעבה אותם כלום. (למה? כי שערות ראש פעולות ממטה למעלה, וכוח הדין לא פעול ממקום הימצאו ולמעלה )
אמנם אח"פ דקומה זו, ( קומה של או"ח שיצא מבחינת שערות, אז יש לו קומה של גו"ע ואח"פ אז בגו"ע של השערות הם שייכות לשערות ריישא
ואח"פ של השערות שיכול לשערות דקנא)
שהם כבר ממטה למסך הזה, וכל קבלתם הוא מהמסך הזה שבפאתי הראש, נבחנים לבחינת גוף, (גוף דשערות ) ואינם יכולים להתפשט עוד בגלגלתא, והמה יוצאים בלחי התחתון, שהוא לבר מגלגלתא. (20.07 )

ועל זה שהם אינם יכולים כי יש כבר קרום שמפריד בינהם לבים שערות ריישא.

הסבר שרטוט א' (20.19- 22.47)
מה יצא בסוד שערות? או"ח של צ"א
היה זווג בראש על גו"ע ואח"פ ונעשה או"ח
בא לקבל
ואומר: אי אפשר לקבל, יש פה ם' דצלם, לא נותן לקבל אור לגוף, מבחינת ג"ר דכחמה כי עשה זווג על ג"ר.
מה קרה? האור הסתלק,- אור מקיף חוזר
מה קרה עם האו"ח של הראש? הוא גם יצא לבחינת שערות. והאו"ח הזה הוא בחינת גו"ע ואח"פ אז לכן:
לשערות האלה יש: גו"ע ואח"פ- שהם גם נקראים מותרי מוחא
המותרי מוחא האלה, כמו שבאש הפנימי התחלק בין גו"ע ואח"פ, נהיה פה גם מלכות שמפרידה. ואיך היא נקראת? פאתי ראש
• שכאן למעלה –(מעל פאתי הראש)0 יש גו"ע ואח"פ- שנקראשערות ריישא
• וכאן למטה (מתחת לפאתי הראש- יש גן"ע ואח"פ= הנקרא שערות דיקנא
ופאתי הראש- הוא מלכות של שערות ריישא, שהוא מחלק את השערות דיקנא לבחינת אח"פ של האו"ח הזה של השערות.

אלה- (שערות דינקא) בגלל שהם למטה מהמסך_ הם פועלים ממעלה למטה
ואלה ( ושערות ריישא) פועלים ממטה למעלה.

ולכן שערות דקינא שייכים לראש (?), ולכן קורא להם שם ו"ק, למה? כ הם שייכם לגוף
עכשיו נרצה לדבר על שערות דיקנא ויש להם א,ב,ג,…עד י"ג תיקונים..
עכשיו הולכים לדבר על תיקון הא' של ב' מיצרי הזקן.

גם ידעת, שמלבד האו"ח הנזכר, (אז זה האו"ח, וקרה איתו משהו עם האו"ח זה, יצא על שערות דיקנא,יש ג"כ בשערות בחינת כלים הנבררים מבי"ע) יש גם כן בהשערות, בחינת כלים הנבררים מבי"ע.
כי ביציאת הקומה דע"ב הנזכר נבררים עמה בשיעורה, כל בחינות הכלים דבי"ע, (הרי, מה זה הכלים שנפלו מבי"ע? זה או"ח, אור העב, וניצוצין שזה אור העב של הרשימה )הראוים להלביש אותה הקומה, שהם אותם שכבר הלבישו קומה זו בעת הנקודים, שהיא הקומה דהסתכלות עיינין דאו"א שיצא שם, (מה זה הסתכלות עיניים דאו"א? זווג על חכמה בין אבא לאמא שיצא שם)
שהממעלה למטה שלהם נקרא(בנקודים, בזווג פב"פ של או"א שנקרא מלך הדעת ) מלך הדעת, ובחינת נה"י דעליון שהיו מלובשים במלך הזה, נפלו ג"כ עמו לבי"ע, (
• מי זהה נה"י דעליון המלובשים עימו? מדובר על לבושי מוחין של העליון של או"א , שעם לבושי מוחין אלה נותן אתה אור חכמה למדרגה לגוף, וגם הם הופכים להיות חומר השערות מצד הב"ן
• ומצד המ"ה הם או"ח המלביש, שיצא מהראש מפאת התיקון של ם' דצלם). (24.50)

אז אומר 2 אבחנות:
• מצד אחד אומר שהשערות הם זווג של השערות שנעשה על האו"ח הזה(ר' שרטוטא א), שיצא החוצה לבחינת שערות- זה או"ח שנעשה בראש.
אבל כאן, יש לנו את הפרסא, ולפרסא זה נפלו כלים בעולם הנקודים
ואם אנו עכשיו עושים עושים זווג על ד/ג, אז יש פה|(מתחת לפרסא) את מלך הדעת שיצא ל ד/ג
והכלי של מלך הדעת , ברגע שועשים זווג, הוא גם עולה למעלה, אז הוא עולה למעלה, וגם הוא משתתף בשערות דיקנא.
חוץ מזה( האח"פ שמתחת למסךש ל כל פרצוף השערות- שנקרא שערות דיקנא) שהוא צד המ"ה, מה שקרה, בראש, יש לנו גם את צד הב"ן של שערות דקנא שגם הוא עולה למעלה לבחינת הזווג.

אז יש בשערות ריישא גם צד מ"ה- שזה בא מהאו"ח שנעשה בראש, וגם צד ב"ן שזה או"ח של מלך דעת שגם עולה למעלה._
אז אומר שחוץ מאשר או"ח הזה יש גם לבושי מוחין כמו שאמרנו בהסתכלות פנימית חלק י"ג נלמד באות ב', מה שנשבר זה גם לבושי מוחין של או"א, בעולם הנקודים (26.31)

ונה"י אלו, הם שעלו מבי"ע עתה בעת יציאת הקומה דע"ב המגולה דא"א, שהיו צריכים להלביש לקומה זו, ואחר שנסתלקה, נמצאים גם הם נשארים בהראש למטה יחד עם אור החוזר הנזכר. (26.56 )

והנה נתבאר, החומר של השערות דיקנא בכללם, (כי אמרנו ש יש ג' בחינות בשערות:
1. גורם של השערות- שהוא בפאתי הראש
2. גורם על מקום אחיזת התיקון שזה מהנקב ומטה
3. והצורה שלהם שהם לא יוצאים לחוץ, אלא צרים עד שמגיעים למקום של הפה- שזה צורת גידולים.27.30

שהם (מי זה השערות דיקנא?) בחינת האו"ח וכלים מבירורי בי"ע, שהיו צריכים להלביש לקומת ע"ב המגולה, לולא היה מסתלק מן הראש, אשר בחינת גו"ע שלמעלה ממסך, יצאו על הגלגלתא בסוד שערות רישא, ובחינת אח"פ שלהם שהם למטה ממסך, שיצאו מבחינת ראש, (שיצאו מבחינת ראש, על מלכות של פאתי הראש )הם שיצאו על לחי התחתון, שמבחינת העצמות, הוא נבדל מן הגלגלתא, ( למה? כמו מסך של צ"ב שמפריד את האח"פ מגו"ע) 28.30

כי הוא עצם בפני עצמו, אלא הוא מחובר בו מבחינת בשר גידין ועור, כי מבינה ולמטה אינו נחשב ליוצא מראש, ( שהחכמה שלו לא הוציאה מבחינת ג"ר דחכמה)כמו שנתבאר לעיל אצל מו"ס, כי כל המיעוט והיציאה מראש דגלגלתא, הוא מכח הם' שנתקן בגלגלתא, ( שהם' הזה הוא חסדים מכוסים)שהיא בחינת ע"ב, וע"כ הע"ב דמו"ס אין לו זווג עם הבינה, אפילו בעת עליה(למה? כי יצא מחוץ למסגרת של ראש ) אמנם הבינה דחכמה סתימאה מזדווגת עם הבינה, להיותה בחינת ל' דצל"ם. ( הבינה של החכמה סתימאה מזדווגת עם הבינה , אבל אל מזדווגת עם החכמה, כלומר אם מו"ס רוצה אור, אז היא יכולה לקבל אור חכמה , אבל ממי? לא ממקור החכמה, מם' דצלם, אלא מבינה- ל' דצלם

למה הוא קורא לגלגלתא ע"ב?
למה הוא לא קורא לגלגלתא בינה? הרי יש לה תיקון של ם' דצלם!, הרי אמרנו שהיא בינה,ש היא בחינת אוזן" ואוזן נקרא בינה. ופה הוא לא קורא לה בינה,
אלא למדנו, שיש ג' בחינות של הוי"ות בשערות, כנגד ג' הראשים של ג' הויות,שהם נקראים ע"ב ס"ב ומ"ה.
• ובשערות ריישא הוא מודד ע"פ פרצוף ע"ב
• שערות של ל' דצלם הוא בונה לפי ס"ג, ובחינת ס"ג, הכוונה בינה
• ובחינת דיקנא לבחינת מ"ה
יוצא שהמ"ה יכול לעשות זווג עם בחינת הל' דצלם, עם המוחא דאוירא, אבל לא יכול לעשות זווג עם ע"ב,ש הוא משוייך לגלגלתא (31.20)

ולכן , כאן במ"ה יכול לעשות זווג ( עם ס"ג), אבל עם ע"ב לא יכול לעשות זווג, אלא רק עם ס"ג, זה נקרא בינה, זה נקרא ל' צדלם
וע"כ האי קרומא( קרומא דואירא) לא הוציא המו"ס מגלגלתא, (
כמו שקורה בפנימיות, כך קורה בשערות:
• בפנימיות- מו"ס לא יצאה ממוחא דאוירא- אלא יצאה מגלגלתא, מהם' דצלם (שגלגלתא היא כנגד ע"ב) , אז המ"ה לא יצא לחוץ בגלל ס"ג אלא בגלל ע"ב הוא יצא), וכל זה כנגד הבחינות הפנימיות,
אלא מבחינת הע"ב שבה, ולא מבחינת הס"ג שבה. ועד"ז לא נבדל הלחי התחתון מהראש מבחינת הס"ג ולמטה, הנקרא גידין בשר ועור אלא מבחינת הע"ב שנקרא עצמות. (32. )

מדוע אנו רואים שמצד הזקן והעור אין הבדל בין רישא לדיקנא ומצד העצם יש? מה זה בא ללמדנו?
תראו איזה דבר יפה:
אני רוצה להראות לך את מקום של השערות:
אז אומר: תסתכל על הפנים:
אני לא רואה הבדל בפנים:
• בין ראש,
• בין לחי עליון,
• ללחי תחתון-
זה הכל נראה דבר אחד!

אבל אם נסתכל על העצמות בפנים, מתחת לבשר ועור, אז כן נראה הפרדה בינהם.
מי שיסתכל על גולגולת של האדם, יראה שבעצמות אני רואה הבדל, אבל עור אני לא רואה
למה אני לא רואה בעור?

אומר שגוף מתחלק לפי עור, בשר גידים ועצמות:
• העצמות הם בחינת החכמה, ולכן מצד העצמות רואים את ההבדל, כי מו"ס יצאה מגלגלתא מצד חכמה, ולא יצאה מראש מצד בינה

• ובינה זה בחינת הגידים, או צ"ל שבשר ועור לא יצא מחוץ למדרגה, מבינה ולמטה.(34.20)
כי מבחינת כלים דפרצוף נקראים הע"ס בשם מוחא עצמות גידין בשר עור, כנודע.

1. בחינת הגורם
נמצא שהגורם ליציאת שערות דיקנא הוא, המסך שבפאתי הראש, ) ( שהוא כנגד קרומא דאוירא) כי הוא הבדיל אותן משערות רישא ומבחי' עצם הגלגלתא, והוציא אותם בלחי תחתון, בבחינת לבר מרישא, שהם נבחנים משום וה לקשישין, שפירושם דינים, ) (ממעלה למטה ) כי כח המסך) ( של פאתי הראש) שולט) (על שערות דיקנא האלה) עליהם. ) ( 35.23)

זה היה מבחינת הגורם.
שלמדנו שיש את:
1. הגורם המסבב,
2. מקום אחיזת התיקון,
3. וצורת הגדול של השערות.

2. בחינת המקום
ובחינת המקום דתיקון א' הוא, בראש הלחי התחתון למעלה באותו מקום שהגידין (גידים הם חכמה דס"ג,שלא ניפרדת בלסת התחתונה )מחברים אותו עם עצם הגלגלתא, שהוא בסמוך לפאתי הראש, כי משם הוא יוצא, ובחינת פאתי הראש היא בחינת מלכות דעליון, (שנקרא מלכות דשערות ריישא )המתלבשת בתחתון, דהיינו בתיקון א', וז"ש דנחית מקמי פתחא דאודנין. ( 36.36)

שאלות חזרה בתע"ס א'שצג-א'שצד
1. מה הסדר של הבחינות בפרצוף הפנימי לעומת הסדר במקיפים?
2. מדוע הסדר כפי שכתבת בתשובה לשאלה א'?
3. כיצד נספרים תיקוני הדיקנה שהם י"ג?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קצ"ו- או"פ- המשך
ענין גדלות וקטנות בא"א
ב' המצבים של שערות דיקנא ביחס לשערות ריישא
אנו רוצים לדבר, על מספר הספירות שיש באורות המקיפים בשערות, שיצאו לבחינת מקיפים.
אנו למדנו, שכאשר נעשה זווג ככדי לתת חכמה למדרגה בגדלות, אז אי אפשר לעשות זווג על הדעת הפנימית של המדרגה,
כי הדעת הפנימית של ראש דא"א, זה דעת של גדלות של ג"ר דחכמה, ולכן נעשה תיקון מיוחד שהבינה יצאה לחוץ מהראש.
וכשבאים לעשות זווג, לא מחזירים את הזווג הזה של הדעת של הגדלות, כי אחרת אם היתה גדלות במדרגה, תהיה שבירה
אז עושים זווג על הדעת של שערות דיקנא, והדעת הזו, היא דעת שנותנת אפשרות לזווג לל"ב נתיבות החכמה.
כאשר יש זווג על הגדלות הזו, זה אומר שהמ"ן של הדיקנא עולים, לבחינת זווג, ומתחברים לפרצוף אחד, עם השערות ריישא, כי הם במקורם אח"פ של שערות ריישא.
אז כשבאה גדלות למדרגה, יורד המסך, ומחבר את השערות דיקנא לשערות ריישא לאחד,אבל זה לא בקביעות, זה רק בגדלות.
• בגדלות דנשמה, למשל אין את זה
• בגדלות דחכמה יש את זה
.
ולכן בגדלות דחכמה, כאשר בא הזווג למדרגה, רוצים לתת את ל"ב נתיבות החכמה, אז נותנים את זה דרך החיבור של שערות דיקנא ושערות ריישא.
אבל בגלל שזה לא קבוע, אז לעיתים בא מסך ומפריד בינהם.
אז כשיש בינהם הפרדה, אז המדרגה של שערות דיקנא הופכת לגופא, למה? כי עומדת למטה מפאתי הראש, שהם כעין המסך של קרומא דאוירא, הם מסך שמפריד בין שערות ריישא לשערות דיקנא.
ולכן כל הבחינה זו של השערות דיקנא, הופכות להיות כמו גופא, דהיינו הופכות להיות ממעלה למטה, כמו גוף, ולא ממטה למעלה כמו ראש,
• וכשהם יתחברו לאחד(שערות ריישא ודיקנא) אז הם יהיו ראש
• ומי יקבל את אור הזה, כאשר הם יהיו ראש? או"א, הם הופכים להיות כמו גוף שמקבל את האור הזה, וגם מעבירים לזו"ן. (2.32)

זאת אומרת ,שיש לנו 2 מצבים לשערות דיקנא:
• מצב1: כשמחוברים לשערות ריישא- ואז הם משמשים ממטה למעלה' כמו ראש
• מצב2: שהם לא מחוברים עם שערות ריישא- ואז הם לא משמשים ממטה למעלה, אלא רק ממעלה למטה כמו גוף, ומה מפריד בינהם? פאתי הראש. (2.55)
עמוד אשצ"ב טור ב' (חזרה על שיעור קודם):
והנה בענין יציאה זו מן הראש, ( של מי? של השערות דיקנא שיצאו מהראש )
• יש חילוק בין הגלגלתא, שהוא הראש הא'
• . ובין האוירא(מוחא דאוירא ) שהוא הראש הב'
• הרי המו"ס או השערות דיקנא יצאו מראש, ויש הבדל מאיזה ראש הם יצאו, ממוחא דאוירא או מגלגלתא )
. כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב(במקורו, שלמדנו שיש ע"ב ס"ג , מ"ה_ שזה ג' הויות בשערות דיקנא,

שבשערות דיק נא יש ג' ראשים ,ג' הויות, כנגד ג' ראשים שיש במוחין הפנימיים
• ובמוחין הפנימיים יש ג' ראשים: גלגלתא, מוחא דואירא ומו"ס
• וכנגד זה בשערות יש להם את אותם מרכיבים כמו בראשים, יש להם ג' הויות, כמו ג', ראשים: ע"ב ס"ג מ"ה-
o ואומר שע"ב הוא כנגד הגלגלתא
o וס"ג הוא כנגד מוחא דאוירא
o ומ"ה הוא כנגד מו"ס

), יצא מו"ס לגמרי ממנה(למה? ) כי הקרומא מפסיק ביניהם, והיא עצמה נתקנה בם' סתומה ואינה באה לעולם בזווג עם מו"ס מבחינת הוי"ה דע"ב שבה

עמוד אשצ"ג
. וע"ד זה(גם ) פרצוף השערות דיקנא(כמו שקרה בפנימיות הפרצוף, שגלגלתא לא מתחברת עם מו"ס לעולם, לעשות איתה זווג_ כך קורה גם בשערות ) יצא לגמרי מבחינת גלגלתא דשערות רישא (זאת אומרת,

שבשערות ריישא יש 2 אבחנות:
• יש גלגלתא- וכנגדה זה נקרא ע"ב דשערות
• ומוחא דאוריא- וכנגדה זה נקרא ס"ג שערות
אז היציאה מבחינת הע"ב של השערות זה בחינת גלגלתא דשערות ריישא

), ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה(אין לה שום קשר, שום זווג עם הראש ) כנ"ל. (5.17 )

אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, (דהיינו בחינת ס"ג ) שהיא בחינת בינה(הכוונה היא ס"ג ), אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, ויש בה ג"כ בחינת גלגלתא, שהיא הוי"ה דע"ב(של הויה דס"ג, ), הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש הזה, (מראש הב' ) כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה, ( דהיינו מצד גלגלתא של מוחא דאוירא. ( 5.52)
אז מוחא דאוריא יצא לגמרי מפה (הגלגלתא של מוחא דאוירא), לזה (מו"ס) כבר אין שייכות אליו (לגלגלתא)
וממוחא דואירא הוא יצא רק מהגלגלתא של מוחא דאוריא.
כי ממה הוא מתנתק? ממוחא דאוירא, אז הוא יצא רק מהם' דצלם מהגלגלתא, אבל לא מהחוטם פה שלו :כלומר לא מהמוחא דאוירא (דמוחא דאוריא) , ולא מהמו"ס (דמוחא דאוירא).
אבל מכל הגלגלתא הוא (מו"ס) יצא, דהיינו הוא ו"ק גמור לגלגלתא, אין לו שום דבר מראש דלגלגלתא.
אבל ממוחא דאוריא:
• יש לו את מוחא דאוירא דמוחא דאוירא
• ואת מו"ס דמוחא דואוריא
• אבל גלגלתא דמוחא דאוריא אין לו
בשערות:
• גלגלתא כנגד ע"ב
• מוחא דאוריא כנגד ס"ג
• ומו"ס כנגד מ"ה
אז אומר שמוחא דאוירא נחשב לבינה כנגד ס"ג (7.18)
) אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, ( דהיינו ממוחא דאוירא של מוחא דאוירא, וממו"ס של מוחא דאוריא- כל שכן לא יצא) לא יצא ממנה, כי כל בחינת הקרומא, מפריש המו"ס רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב, אבל לא מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא, כי ע"כ הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל(8.06 ).
ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות רישא, מחמת המסך שבפאתי הראש, נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא מבחינת הע"ב שבאוירא, (שזה במוחא דאוריא- כנגד ע"ב , ס"ג, ומ"ה,כלומר יצאה כנגד הע"ב של מוחא דאוירא) אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם עתה בחינת הבינה של החכמה( הבינה הכוונה הס"ג של ל"ב נתיבות החכמה של מוחא דאוירא). אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי( מגלגלתא, מו"ס לא מקבלת כלום ושי לה רק בחינת ו"ק ממנה) ואין לה אלא ו"ק. ( אבל אין לה בחינת ג"ר.) (9.03)-
עד לכאן הגענו בשיעור הקודם:
הרי שאחר הזוג, (דגדלות,) שעלה שוב המסך לפאתי הראש, הוציא הדיקנא לחוץ ושוב נעשית לבחינת מקיפים, (מה זה אומר? שירדה לבחינת גוף ) אין בה אז מן הגלגלתא אלא בחינת ו"ק גמורים, ( כמו שאמרנו, שהיא הרי לא מתחברת לגלגלתא) דהיינו מחסד ולמטה, אבל מבחינת חכמה דראש, (מי זה חכמה דראש? מוחא דאוירא מבחינת ל"ב נתיבות החכמה ) יש לה מבינה ולמטה. ( מה זה מבינה ולמטה? חסר לה רק גלגלתא דמוחא דאוירא) כמבואר.

הרי שלא נשאר יותר בשערות דיקנא מבחינת המקיפים רק י"ג ספירות, שהם
• ו"ס מכתר, (מחסד עד יסוד )
• וח"ס מחכמה. ( למה ח' ספירות בחכמה? כי כתר וחכמה לא היו יכולות לקבל אלא רק מבינה, שהגלגלתא מייצגת את כתר וחכמה)
והיא חסרה כל הג"ר דכתרא דא"א, וב' עליונות כתר וחכמה של המו"ס דא"א, דהיינו בחינת ג"ר דהכמה שבו, שהיא בחינת הוי"ה דע"ב שבו.
ומלבד זה חסרה ג"כ המלכות דגלגלתא, ( לכן היא רק ו' ולא ז' ) כי היא עצמות המלכות דצמצום א', שהיא נגנזת ברדל"א. כנ"ל. (אז זה ודאי שאין לה את המלכות) ( 11.06)

) אלא כיון שמסך דפה דרדל"א אינו מתחיל רק בקרומא דאוירא, נמצא הגלגלתא כמעט במעלה אחת עם רדל"א כי המסך(כי המסך לא מפריד אותו ) שבפה דרדל"א, (קרומא דאוירא ) אינו מתחיל להגלות רק למטה מן הגלגלתא(כי יש לו תיקון של חפץ חסד, ולא משפיע עליו חסרון, זה שאין לו חכמה ) (11.43 )

. ולפיכך בעת שהדיקנא הוא בבחינת מקיפים, דהיינו שהיא נמצאת מתחת המסך הזה, (מתי זה קורה? כאשר יצא לבחינת גוף ) היא חסרה לגמרי ממלכות דגלגלתא.

ונתבאר היטב, שאין בדיקנא יותר
• משש ספירות חג"ת נה"י דכתרא
• , ושמונה ספירות מבינה עד מלכות מן מו"ס.
שהם י"ג ספידות.

אבל הפנימים דדיקנא, שפירושו, בעת שעולה לראש והמסך דפאתי הראש, שהוא בחינת הקרומא דאוירא, יורד לסיום הדיקנא, ונעשית אחד עם השערות רישא, (בגדלות, שעושה זווג על דעת דשערות דיקנא, ואז הדינקא מצטרפת לבחינת ראש ) הנה אז יש לה
• כל י"ס דכתרא
• וכל י"ס דמו"ס.
כי הקרומא כבר ממטה למעלה גם אצלה, ואינה ממעטת אותם. ( 13.18)

וענין עמידת המקיפים שלא כסדרם כבר נתבאר לעיל, שהוא משום שבעת הזווג, (בגדלות, שמקבלים את האור, שזה נקרא עת הזווג )
נבחן העב יותר לגדול יותר(למה? כי ככל שיש לו רצון יותר גדול לקבל את החכמה בקדושה, כמובן מדובר על עוביות מצד המסך, אז הוא יותר חשוב )

, משא"כ שלא בעת הזווג, שנשארו ריקנים מאורותיהם, הרי העב יותר גרוע יותר,
• ונמצא(שלא בעת הזווג ) מלכות שהיא זכה מכולם, ( ולכן) עומדת מעל כולם
• וכתר שהוא עב מכולם, עומד למטה מכולם.
ומה שהם נבחנים לריקנים מאורותיהם, היינו רק מאותן הבחינות החסרות להם עתה, (דהיינו ו' ספירות מכתר וח' ספירות מבינה )
אמנם מהבחינות שיש לה גם עתה, אינה נבחנת למקיפים, אלא לפנימים, והוא פשוט.

(למה נחשבת לפנימיים? כי היא כן יכולה לקבל את הבחינות האלה ממעלה למטה אצלה,
• אבל הבחינות האחרות יוצאות אצלה לחוץ מהראש, כי היא יצאה לחוץ מראש, היא כבר לא יכולה לקבל את השערות האלה בפנימיות (14.39)

• אבל ו"ק היא יכולה לקבל בפנימיות, אז היא מקבלת חסדים, אבל לא יכולה לקבל יותר את החכמה,

• חכמה היא תקבל, השערות דיקנא יקבלו חכמה, רק במצב הגדלות ,כי במצב הגדלות, יורדים לבחינת י"ג בחינות, או תיכף נראה שיאמר י"ד, כי נצח והוד באים כאחד, ויורדים לי"ג בחינות של חסדים של רחמים.) (15.00 )
מה אנו רואים?
• שכאשר יש חכמה במדרגה, אז החכמה הזו, ע"י כך ששערות דיקנא ושערות ריישא מתאחדים לאחד.

• כשאין גדלות במדרגה, לכאורה יש דינים בעולם.
o והדינים האלה מכריחים, איזה שהוא כח של חסדים שיתפשט בעולם
o , ואז צריכים לעשות תיקונים באותם שערות שנקראים י"ג תיקוני דיקנא

התיקונים האלה, הם באים מגלגלתא ומו"ס, מבחינת השערות.
• ברגע שהם יצאו מפאתי הראש ולמטה, אז הם יוצאים מפאתי ראש, דהיינו מעצם הגולגולת שמתחילה להוציא את בחינת הזקן ללחי תחתון,
• ואז מתחילים הי"ג תיקוני דיקנא, שהם התיקונים של מו"ס.

• אז יש את התיקונים של מו"ס
• ויש את התיקונים של גלגלתא
ויחד את כל התיקונים הללו, אנו צריכים ללמוד אותם.
לשם מה נדרש לעשות 13 תיקונים בשערות הזקן (הדיקנא)
מה בעצם צריך ללמוד?
איזה תיקונים אנו צריכים לעשות בשערות דיקנא, אחרי שניפרדו משערות ריישא, והם צריכים לבוא לעשות תיקונים, כדי שהתחתונים יקבלו מזה חסדים.
למה?
• כי במצב הקטנות הזה, שאין את המוחין של הגדלות, מוחין של חכמה, כשאין את זה, אז אי אפשר לקבל, ואז עלולים להיות דינים גדולים בעולם.

• אז צרכים לתקן את זה ,שלא יהיו דינים גדולים בעולם, צריכים לתקן אותם בצורה מיוחדת, למשל:
o נעשה להם צ"ב
o נעשה להם מוחין מיוחדים שניתן להם, מוחין של צ"ב
o הם יצטרכו להתפשט, יהיה להם מקור לאור הזה
o אם יהיה חרון אף, נכין הכנה מיוחדת שלא יהיה חרון אף. וכן הלאה

אז כל הבחינות, כל העיכובים שיש לנו במציאות, יכולים להתבטל ע"י שערות הזקן. איך? זה הוא הולך ללמד אותנו (16.58)
אות קצ"ט
קצט), נמצא, כי האחרונה שבכולם, שהוא מלכות דחכמה, עומדת למעלה מכולם, והגבוה ומעולה שבכולם, שהוא כתר שבכתר, (כאשר היה בו והוא היה המעולה הלמעלה מכולם,שהוא החזיק עוביות גדולה ) עומד למטה מכולם, והטעם כי להיותו אור מגולה מקיף, לא היה כח בתחתונים לסבלו, ולכן אורות העליונים לא נתגלו רק למטה ממדרגתן. (

• כשיש אור במדרגה אז הוא נחשב להכי גבוה
• וכשאין אור במדרגה הוא יצא למקיף, אז הוא נחשב להכי נמוך. (17.43)
אות ר'
ר) ולפיכך, (לפי שיש הופכיות והחכמה מעל הכתר, וכן המלכות של כל אחד מהם של המכלות והכתר למעלה, והכתר של כל אחד מהם הוא למטה,אז: )
כתר שבכתר, שהוא מדרגה עליונה יותר, ( באופן רגיל ללא ההיפוך הזה)
נתגלה במדרגה היותר תחתונה שבכולם.
וכן המלכות שבחכמה, שהיא היותר קטנה שבכולם, נגלית למעלה מכולם. ( למה? ) כי יש כח בתחתונים לקבלה, וכיוצא בזה בשאר הספירות (ונהיה היפוך שלם,
• שמלכות נהיתה למעלה
• וכתר נהיה למטה ) (18.26)

אות ר"א
רא) ומה שאני אומר, שכתר שבכתר נתגלה במדרגה התחתונה, לא דייקת למילתי, שהרי אינם רק י"ג ת"ד לבד, ואינם כ', אך הכוונה לומר כי המדרגה היותר עליונה שבכתר, שהוא נקרא ונקה, (שהוא התיקון הי"ג )
שהוא החסד, נתגלה במדרגה תחתונה כמ"ש בע"ה.
(למה מדררגה עליונה ביותר הוא חסד? הרי צריך להיות כתר
אבל אמר לנו בעמוד הקודם, "שאחר הזווג , שעלה ישוב המסך לפאתי הרוח הוציא הדיקנא לחוץ ונעשית לבחינת מקיפים, ואין בה מהגלגלתא , רק ו"ק", דהיינו מחסד ולמטה, אבל מבחינת חכמה דראש, יש מבינה ולמטה.
ולכן כאשר הוא מונה פה את הכתר, הוא לא מונה מכתר, הכתר שהוא מדבר עליו הוא חסד, אז החסד הוא המזל הכי תחתון שנקרא "ונקה"(19.29 )

אות ר"ב
רב) גם דע, כי אין גדר המקומות כמו שנראה בעיניך לסדרם זעג"ז( זה על גבי זה) ממש, ( כי התיקונים הם לא ממעלה למטה, אלא הם באים בסדר של ג' קוין)
כי אין סדר המדרגות כפי היות המקום עליון או תחתון,
• כי הלא יש מקום למטה ונקרא עליון,
• ויש מקום למעלה ונקרא תחתון, (אז זה לא סדר גשמי )

כי הלא המקום שתחת הפה הוא יותר תחתון מכולם, ואמנם הוא מכלל המקומות העליונים, להיותו סמוך אל הפה, ( והפה הוא כמו המרכז של הגדלות)
ומקבל האור וההבל היוצא משם, יותר מכמה מקומות העליונים(למה? )
להיותו סמוך לפה.
• וכן הסמוך לעינים,
• וכן הסמוך אל החוטם, (ולכל אחד מהנקבים )
כי גם מהם יוצא הארה. (20.42 )

אות ר"ג
רג) וא"ת, ( ואם תאמר: אם אתה אומר שהוא כ"כ חשוב המקום הזה, אז מהקום של תחתה פה היה ראוי)
מקום שתחת הפה היה ראוי ( למשל שערות הזקן)לקראו תיקון ראשון. (ולא בפאתי הראש ) אך דע, כי אין הדבר תלוי בזה, רק ראוי להעריך המקום עצמו, אם הוא עליון אם לאו, וקרוב למקום ההבל. ולפעמים יש מקומות עליונים שהם גבוהים ממקום ההבל, ודבר זה תלוי בהערכה, שהעריך המאציל יתברך, המקומות בסדר י"ג תיקוני דיקנא על דרך שנבאר. (21.13 )

מה אומר לנו כאן?
מה הדברים האלה שנראים סתומים לגמרי!
כנראה שאלו שאלה את האר"י הקדוש:
שואל: מה הסדר, למה הסדר הוא כזה מבולבל לכאורה:
• למה תיקונים שצריכים להיות גבוהים מאד, הם למטה, מתחת לפה?
• ותיקונים יותר נמוכים, למשל ירידה לצ"ב- שזה בין פאתי הראש הם למעלה?
• ואח"כ כמו מוחין של צ"א, כמעט, שזה פה, הם יותר למטה, אז הוא אומר:
o זה לא תלוי בזה
o אלא זה תלוי בתפקיד שלהם, כלפי התיקונים הכלליים"
ואת זה צריך לבאר לכם, כי זה לא עניין של עליון ותחתון, זה לא ענין של לפי המקור העליון שלהם, אלא לפי מה שהם צרכים לבוא לעשות את התיקונים.
ולכן אומר, אנו נבאר את התיקונים, ואז דרך התיקונים, נצטרך לראות את הסדר שלהם מלמעלה למטה.

רק כדוגמא:
אם אני צריך לעשות אור ע"ב ס"ג, כדי לתת השלמת כלים, והוא בא לפני אור נשמה, אז אפילו שהוא אור יותר גדול, הוא בא ממקור יותר גדול, והוא בטבע שלו יותר גדול, אז הוא יבוא לפני אור דנשמה. אז הוא אומר:
• זה לא תלוי בגודל שלו
• זה לא תלוי אפילו במקור הגדולה שלו, אפילו שהוא בא מצ"א,
אלא זה תלוי לאיזה תיקון הוא בא לעשות

ולכן אנו נסדר את כולם, לפי התיקונים שלהם,
ולא נתבלבל, ולבאר אותם כמו שבארת ד' בחינות דאור ישר, אלא לפי התיקון שלהם,
ואת התיקונים אנו צריכים עכשיו ללמודלאט לאט, ולראות מה אומרים התיקונים (22.44)

שאלות חזרה א'שצא-א'שצב
1. מהי הגדרת הדעת כפי שלמדנו בחלק ה'?
2. מדוע אין יכולה להתקיים בחינת דעת בפנימיות א"א ולעומת זאת החיצוניות כן יכולה להתקיים?
3. מהי תמורת הדעת בפנימיות? וכיצד דרכה מתפשט אור החכמה למדרגה?
4. היות ובחינת השערות הן כנגד פנימיות הראש, ערוך השוואה בין השערות לבין הפנימיות והדגש את ההשוואה בין הקרומא דאוירא למסך דפאתי הראש. במה הם דומים ובמה הם שונים בתכלית עד כדי לאפשר זיווג על דעת מצד הדיקנא.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

ענין הדעת
אות קצ"ג
קצג) ואמנם אחר שירדה הבינה(דא"א ) בגרון, (ירדה מצד מוחין דחכמה,שלא יכולה לקבל ג"ר דחכמה, ולכן יצאה מחוץ לראש )
ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א עצמם, והיה רוחניות אליהם, ואין לו מקום מקובץ, כי אם בין תרין כתפוי דא"א הוא עומד, כנזכר במקום אחר. (
אומר: שבחינת הדעת דא"א, לא פועל, כדי לזווג את או"א דא"א פב"פ, ולכן הוא יורד לבחינת גוף, כמו הגרון, יורד לבחינת בין הכתפים, ושמה אומר שהוא משמש כרוחניות
, אז איך עושים בכל זאת זווג?
• במקום הדעת הזה שירד לבין הכתפים, יש דעת בשערות דיקנא,
• שאם צריך חכמה במדרגה, אז בשערות דיקנא יש דעת, ששם עושים את הזווג, כדי לקבל את הזווג בבחינת ל' דצלם.
• כי אם היה עושה את הזווג על הדעת הרגילה, היה צריך לעשות זה באותה הבינה שיצאה לחוץ, לבחינת גרון, והיות ועליה אי אפשר לעשות זווג, אז גם הדעת יצאה החוצה, ירד לבחינת גוף
• וכמו שאמרנו יש במקומו דעת אחר\ בבחינת שערות שקן- שערות דיקנא) (2.08)
אות קצ"ד
קצד) ונחזור לענין, (מה העניין? לאחר שדברנו על הבינה והדעת שיצאו לחוץ מראש, נחזור לדבר על הראש דא"א ) כי ברישא דא"א יש כתר וחכמה לבד, ( וכמוש אמרנו באותיות הקודמות, הבינה לא נמצאת שם, כי היא יצאה לחוץ לבחינת גרון) והנה כל זה הוא בבחי' הכללות, אבל כבר ידעת. כי כל מדה ומדה מנהון כלולה מי', וא"כ כתר וחכמה יש בכ"א י"ס . והנה כל שיעור הראש שהוא עד המצח, שהוא מקום השערות, (דהיינו חיצוניות הראש ) שם יש כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכן למטה מן המצח עד הגרון ששם הבינה, (בגרון ) יש ג"כ כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכל זה בבחי' פנימיות. ( 3.15)
אות קצ"ה
קצה) והנה ג"כ בבחי' או"מ, (הרי הוא מסתדר בדיוק כמוה אורות הפנימיים )
יש י' מקיפים מן הכתר וי' מקיפין מן החכמה בראש וכן יוד מקיפין מהכתר ויוד מקיפין מהחכמה יש ממקום המצח עד הגרון, ועתה אין אנו עסוקין במקיפי הראש, ונדבר במקיפי הפנים. (דהיינו אותם מקיפים מהכתר והחכמה שהם מהמצח עד הגרון ) (3.54 )
אות קצ"ג – או"פ
קצג) אחר שירדה הבינה בגרון ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א וכו' ואין לו מקום מקובץ כי אם בין תרין כתפין דא"א הוא עומד: כבר נתבאר בחלק ה', כי שורש הדעת הוא בחי' החסד שבבינה
מהי דעת?
• החסד מייצג את הגוף,
• והרצון של הגוף בראש, דהיינו ז"א, שעולה לבינה הוא נקרא בחינת דעת
• , , כי בינה עצמה היא עצמות חכמה,
• , ואור החסדים שממשיכה נחשב בה לבחי' בן ומ"ן, מה זה האור חסדים שממשיכה? ר"ל ז"ת דבינה- יש רק לאחר שיש ז"א שצריך חכמה, אז החסדים, לא הכוונה אור דחסדים כמו הנשמה, אלא החסדים הכוונה את ז"א) (5.05)
כמ"ש שם הרב. ע"ש.
• אמנם הכונה היא על בחי' ז"ת דחסד(ז"ת דגוף ) שנשאר בה, ולא על ג"ר(ולא ג"ר דבינה שהיא חסדים, דהיינו אחוריים לחכמה מצד התכונה)
, כי ג"ר הן בחינתה עצמה. עש"ה. מה אומר?
(5.37 )
בבינה, יש בחינה שנקראת ז"ת דבינה, שהיא רוצה חכמה, בשביל התחתונים.
התכונה הזו שהופכת אותה לרצות חכמה נקראת דעת.
זה החסד שנמצא בבינה
וע"כ נבחן החסד שבה הנ"ל לבחי' מ"ן, ( מ"ן הוא ביקוש שיוצר בה חסרון.
מהו מ"ן?
מה שהתחתון יוצר חסרון בראש,
במקרה זה בבינה.
• משום שחסד הזה הוא שורש ז"א, שהוא צריך להארת חכמה,
• וע"כ הוא מעורר אותה( את הבינה) להפסיק האחורים שלה(להספיק את תכונת האחוריים של ג"ר דבינה) ולהזדווג עם החכמה פב"פ, ( למה?) כדי להאיר אותו( את הז"א) בהארת חכמה.
וע"כ המ"ן הזה נקרא בשם דעת,
כי על ידו(הדעת הזה )
מזדווג הבינה עם החכמה.
והזווג נקרא ידיעה
(בסוד ו"וידע אדם את חווה אישתו" )
. כנודע. (שהוא הרצון הגופני של ז"א כפי שמתבטא בראש )
מי זה הדעת הזו?
חיבור בין חכמה לבינה
ע"י ז"א
וזה שורש לקו אמצעי
שמחבר בין ב' הקוין דישסו"ת
ענין הדעת
אז פה, הוא רוצה לספר לנו מה קרה עם הדעת של ראש דא"א.
ועכשיו רוצה לספר לנו מה קרה עם הדעת הזו.
מהו הדעת?
הרצון של הגוף של ז"א, כפי שמתבטא בראש בבינה
איך הוא מתבטא? כז"ת דבינה, רצון לחכמה, לא בשבילו, אלא בשביל התחתון- זה הדעת.(
• בינה אופן רגיל, היא חפצה בחסדים
• אבל אם התחתון, הז"א ,עולה אליה לבקש, אז נולדה בתוכה תכונה שנקראת ז"ת דבינה.
• והז"ת דבינה, זה הרצון של ז"א שנמצא בבינה, והז"ת דבינה נקרא דעת
• דעת זה המקום הזה שז"א יוצר (בתוכה) בבינה רצון לחכמה
• והדעת הזו היא זו שמזווגת בין חכמה לבינה, כי אחרת הם לא היו מזדווגים בינהם. (8.25)

והנה נתבאר לעיל בסמוך,
שחכמה סתימאה דא"א(ראש השני דא"א), אינו מזדווג עם הבינה שלו לעולם, ( למה? כי יצא לבחינת גרון) כי קרומא דאתחפיא עליה לא פסיק לעלמין, ( כי הקרומא דאתחפייא זה המסך של צ"ב שיש בראש דא"א הוציא את הבינה לחוץ) ע"ש.
ולכן כל זמן שיש צ"ב, וזה נקרא "לעולם", אין זווג בין חכמה לבינה הזו.

• כי משום זה נחשבת הבינה שיצאה לבר מראש דא"א.
• ולפיכך נחשב גם הדעת שיצא מראש דא"א יחד עם הבינה, ונעשה בקביעות לבחינת ו"ק, ולבחינת אחורים, הנקרא כתפין דא"א( אורמ שהוא מונח במקום הזה של כתפין.
מהו המושג של כתפין דא"א?
אחוריים של דעת שירד לגוף
ענין הדעת שירדה לגוף דא"א ( ולכן ללא יכולת פעולה)
ואם אין דעת, אין קבלת חכמה במדרגה
מה הפתרון?
כי אחורים, פירושו, שאינה בא בבחינת הזווג הממשיך אורות דפנים, והוא שקט בלי פעולה.
• ( ר"ל שהדעת הזו שירדה מהראש- בראש- זה דעת המזווג
• אבל אותה דעת שירדה לגוף, זה שקט בלי פעולה- הוא לא גורם שם לזווג
• עכשיו נוצרה לנו בעייה: מה הבעייה?
o אם הדעת ירד, לא יהיה חכמה במדרגה, מאיפה נביא חכמה?
o הרי צריכים חכמה במדרגה:
 להולדה,
 להמשך העולמות,
 לברוא את עולם בריאה,
 לברוא את אדה"ר,
 להוליד את ז"א
אי אפשר להוליד בלי חכמה, אי אפשר להגיע למטרת הבריאה. מה יעשו אם אין את הדעת והדעת ירדה?) (10.15)
אז לזה הוא צריך לתת לנו פתרון.
( )
וזה שאומר שאין לו מקום קבוץ בראש דא"א, (מה הכוונה שאין לו מקום קבוץ? אין לו מקום להיות בראש דא"א, לדעת הזו )
• כי בחינת הזווג הנעשה על המ"ן הזה נקרא מקום קבוץ,
• כי מחמת שהוא גורם הזווג דחו"ב הנה מתקבצים בו עצמו ג"כ חו"ב ודעת יחד, ונעשה לבחינת ראש ממש. (למרות שהוא ז"ת הדעת הזו נהיתה ראש )
מה זה שאין לו מקום קיבוץ?
• באופן רגיל , אם לא היה תיקון של ם' דצלם וקרומא דאתחפייא שמפריד בניהם, אז הדעת הוא היה הגורם, לכך שחכמה ובינה יזדוגו,
• ואומר גם יותר מזה, הם מקובצים בתוכו כדי לעשות זווג.
• זאת אומרת שיש חכמה, יש בינה ויש דעת, שהם מקובצים בתוכו, כי אצלו נעשה הזווג.
אע"פ שהוא חסדים ובחינת ו"ק, מ"מ מתוך שמושו לחו"ב דראש, הוא נמשך ג"כ לשם, כנ"ל. 11.20 )
אמנם בא"א ( וזו הבעיה) שאין לדעת פעולה (למה לדעת אין פעולה? כי אמרנו שהדעת ירדה למטה ביחד עם הבינה לגוף ) זו לזווג חו"ב, ע"כ יורד לבחינת ו"ק ולבחינת אחורים, כי נתבטל פעולתו.
• אז למה הוא (הדעת )ירד? כי אין לו מה לעשות שם (בראש), כי נתבטל פעולתו
• למה אין לו (לדעת) מה לעשות שם? כי אין שם בינה, כי בינה ירדה לגרון, ולכן אין לו מה לעשות שם, לא יכול לזווג בין בינה שנמצאת בגוף\, לבין לחכמה שנמצאת בראש, אז הדעת יורד למטה, אין מה לעשות איתו) (12.00)
ענין דעת דא"א שירדה לגוף ( והתבטלה פעולתה)
ותמורתה היא דעת משערות הדיקנא
ותדע, שתמורת הדעת הזה שירד לו"ק דא"א ונתבטל פעולתו, יש לו לא"א תמורתו בחינת דעת בסוד הדיקנא שלו
אומר:
• שבפרצוף הפנימי, אין אפשרות לעשות זווג. למה? אין דעת! כי בינה יצאה לחוץ מראש
• מה קודם למה? (הדעת או בינה?): בינה יצאה אל מחוץ לראש- זה קודם. למה? כי יש תיקון של הגבהת ראשי ירכין, ם' דצלם, אני לא יכול לעשות זווג על הבינה, ולכן עשיתי תיקון והוצאתי אותה החוצה מהראש, ולכן גם הדעת יצאה, אז אי אפשר לעשות זווג
• ותמורתו, תמורת הדעת הזו (שירדה הדעת לגוף), יש בשערות הזקן, כן אפשרות לעשות זווג על החכמה, אולם רק צורה אחרת של זווג, שנקראת ל' דצלם,
o לא ם' דצלם
o לא מצד ג"ר דבינה שיתן לי ג"ר דחכמה
o אלא רק ל' דצלם, רק בחינת ז"ת
אז איפה יהי ה הזווג? רק בדיקנא של השערות
והגם שאף הדיקנא עומדת מצד הקביעות שבה בבחי' ו"ק, כי המסך שבשערות דרישא הוציא אותה לחוץ מראש בבחינת אח"פ היוצאים
ממדרגת ראש, ( שהרי שערות דיקנא הם האח"פ של שערות ריישא) (13.38 )
אמנם בעת הזווג עולים י"ג תיקוני דיקנא, ונכללים בבחינת ראש ביחד עם השערות רישא (שערות דיקנא עולים יחד עם השערות ריישא)
• אז מה שאתה אומר לי שהם נמצאים בניפרד,שערות דיקנא, כמו ו"ק, ואז לא יעזור לי הדעת שיש בהם, כי אז הם לא יכולים לעשות זווג על חכמה
• אומר : לא. פה מדובר גדלות
• ובאמת בקטנות, הדעת נמצאת בשערות דקנא והיא לא פעילה
אבל כאשר בא אור ע"ב ס"ג, ויש גדלות במדרגה,:
את החכמה הזו מקבל דרך הדעת שיש בשערות הזקן, ולא עם הדעת שיש בראש דא"א הפנימי, ומה קרה עם הדעת זו? ירד לגוף לבחינת כתפין דא"א.(14.17 )
, כי בחינת המסך דפאתי הראש יורד לסיום הדיקנא( איך הוא יורד? ע" אור ע"ב ס"ג.מגיע אור ע"ב ס"ג לצורך הגדלות, יורדת ה"ת, ואז ראש דא"א ושערות ריישא ושערות דיקנא שהם גו"ע ואח"פ נעשים לפרצוף אחד.), ונעשו שניהם לע"ס דראש אחד.
ואז נעשו השערות דיקנא למ"ן, הממשיכים זווג דחו"ב עלאין דעתיק, בסוד דעת דרדל"א, ( יוצא שהשערות דיקנא עצמם" שיש בהם את בחינת הדעת הזו, הם גורמים לזווג בעתיק. למה?
כי הם עלו לראש, יחד עם שערות ריישא, זה נקרא דעת דרדל"א, )
כי גם ג' הרישין נתחברו לרדל"א, כנ"ל,
(כשאתה אומר שבא זווג על גדלות, אז גם הפנימיות של שא"א התחבר עם רדל"א.
אז למה לא תעשה זווג על הדעת הפנימית? כי אין לו!
ואת הזווגים עושים על הדעת של השערות
והדעת של השערות הוא משמש,עכשיו כבחינת דעת המזווג) (15.56
הרי שהשערות דיקנא נעשו לדעת דא"א
הממשיכים לו הזווג דחו"ב.
(וכלפעם שירצה לקבל את החכמה ובינה, יכול לקבל דרך שם. )
יש שתי בחינות דעת:
הרי אמרת
• שיש דעת בשערות דיקנא
• ויש דעת שיצא מבחינת כתפין דא"א
מה ההבדל בינהם? (16.42)
אלא ההפרש הוא
• בין דעת דכלים פנימים דא"א שירד לגופא בקביעות,
• ובין הדעת דכללות הדיקנא
, הוא, כי אם הדעת דכלים פנימים היה עולה לזווג החו"ב דא"א, היה מזווג בחי' ע"ב דמו"ס גופיה, (איזה מוחין אלה? ג"ר דחכמה, שזה אסור, שזה אי אפשר לו, יש גניזו דאו"א ) שזה אי אפשר לו כנ"ל, וע"כ אינו יכול לעלות לראש,
אמנם הדיקנא מתוקנת מהוי"ה דס"ג שבמו"ס, (דהיינו
• אותה בחינה שמצד מוחין דס"ג- בינה לא יוצאת מחוץ לראש, לבחינת גרון,
• אלא רק בחינת חכמה יוצא, וחכמה מצד ל' דצלם שבמוחין דס"ג, כן יכולה לקבל אור חכמה ,
ולכן אומר שהדיקנא מותקנת מהויה דס"ג, דהיינו
• מדעת של בחינת ז"ת דבינה,
• ולא מדעת של ע"ב) (17.51)
באופן, אע"פ שהיא עולה לזווג החו"ב, אינו מזדווגת רק בחינת בינה דחכמה עם הבינה, שהיא בחי' ל' דצל"ם, ולא ע"ב דמו"ס, וע"כ יכולה לעלות לראש,
באופן שכל הזווגים דחו"ב שבראש דא"א, אינם באים מן הדעת דכלים הפנימים, אלא מן הדעת דשערות דיקנא, כמבואר. ( 18.17)
(ואם היינו רוצים לומר זאת בפשטות, כמו שלמדנו עד עכשיו:
כל הזווגים יהיו על ל' דצלם, ולא על ג"ר דבינה, ולא על ג"ר דחכמה שעושה זווגים, עם ג"ר דבינה, אלא רק ל' דצלם.
מה התוספת שהוא הוסיף לנו?
הרי אנו אומרים כל הזמן שעושים זווג על ל' דצלם ולא על ג"ר דחכמה.
אז התוספת היא: שיש גם דעת מיוחדת (של שערות דיקנא), שמשמשת לל' דצלם, ולא הדעת הרגילה.
• זה לא שאנו עושים זווג על הדעת הרגילה, ועושים עליה ל' דצלם,
• אלא יש דעת מיוחדת, שנקראת דעת של שערות דיקנא שעל הדעת הזו, אנו עושים את הזווג של הל' דצלם- וזה מה שהוסיף. 19.03
שאלה תלמיד: מה זו הדעת שבדיקנא?
קודם כל, השערות הם כמו פרצוף, רק פרצוף חיצוני.
בפרצוף, יש דעת? אז גם בהם יש דעת.
רק השאלה, איזה דעת התקינו שם בשערות.
אז עשו תיקון מיוחד, שהדעת הזו לא תהיה מצד חכמה, מצד ע"ב, אלא מצד פרצוף ס"ג
• איזה דעת היתה בע"ב? רצון לקבל אור חכמה
• איזה דעת היה בס"ג? רצון לקבל חכמה דרך בינה, כי ס"ג הוא מדרגת בינה
אז אומר לנו שהדעת היה מהוי"ה דס"ג, וזה הדעת שהתקינו שם,
ועכשיו אפשר להבין למה?
• כי אם היו מתקינים את זה מדעת של פנימיות א"א, ופנימיות א"א שייך לע"ב, לחכמה דמ"ה, מצד המ"ה הוא שייך לחכמה, אז הוא צריך לקבל ג"ר דחכמה,
• אבל, היות והתקינו לו דעת מס"ג, ומה זה ס"ג? מאו"א, ממדרגת אחוריים לחכמה,
o לכן הדעת הזאת מושכת רק דעת של ס"ג,
o דעת שחכמה עבר דרך בינה (20.24)

סדר י"ג תיקוני דיקנא- סוד מקיפי פנים
אות קצ"ו
קצו) הנה סדר י"ג ת"ד(תיקוני דיקנא), הם סוד מקיפי פנים, ע"ד שנבאר בע"ה. (שלמדנו:
• שיש מקיפים מכתר לחכמה
• ויש מקיפים מכתר, וי' מקיפים מחכמה ,מצד המצח עד הגרון
ואומר, שאנו לא עוסקים במקיפים הראש, אלא רק במקיפי הפנים, כך אמר לנו באות קצ"ה.
מי אלה התיקוני דיקנא כמקיפי פנים? )
והענין כי אמת הוא
שבבחי' או"פ
• יש י"ס מן הכתר
• וי"ס מן החכמה,
אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפים מכתר וחכמה לבדם, כי השאר אינן יכולין להתגלות. (לכאורה היה צריך להיות לי 20) ( 21.40)
אות קצ"ז
קצז) ואמנם עשר פנימים עומדין זה ע"ג זה, כסדרן, כתר חכמה בינה כו', עד המלכות האחרונה ומחזיקים שיעור המקום המחזיק וסובל לי"ג אורות מקיפין, ושיעורם שוה.
וז"ס שערות הדיקנא שיוצאין האורות דרך נקבי השערות ומאירים בסוד מקיפים. (22.06 )
החילוק בין אורות הפנימיים למקיפים
אות קצ"ח
קצח) ואמנם יש חילוק א' בין פנימים למקיפים, (ולכאורה הם צריכים להיות אותו דבר, הם מוקשים זה מזה אז הם צריכים להיות אותו דבר. אז למה אומר שיש הבדל בינהם אלו י"ג ואלה י'? )והוא,
• כי י"ס הפנימיות דכתר הם זעג"ז, (זה על גבי זה – בקו אחד)
• וכן י"ס של פנימיות החכמה הם ג"כ כסדרן זעג"ז, (זה על גבי זה )
אמנם המקיפים הם להיפך.
• כי הם מתחילין ממטה למעלה, (ממלכות לכתר ולא מכתר למלכות )
• מלכות בראש כל י"ג ת"ד, והכתר בסופם.
וכן הי"ס מקיפין של חכמה הם ע"ז הדרך ג"כ, ולא די בזה, (זאת אומרת שהשערות ריישא המלכות היא למטה
• והשערות דיקנא המלכות היא למעלה )
אלא שג"כ כל הספירות מקיפים של חכמה, הם עליונים מכל י"ס מקיפים של הכתר. (23.20 )
( )
ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא
אות קצ"ו- או"פ
קצו) אמת הוא שבבחינת או"פ יש י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמה אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפין מכתר וחכמה לבדם כי השאר אתם יכולים להתגלות:
ההפרש מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא הוא, כי בקביעות נבחנת רק לאו"מ, כלומר שהאורות אינם מתלבשים בה(בתוך השערות דיקנא ) אלא מאירים מרחוק(בפרצוף הזה שנקרא שערות דיקנא ) ( 24.12)
. אמנם בעת הזווג, ( איזה זווג? חכמה דס"ג, על ל"ב נתיבות החכמה, על חכמה שבאה דרך בינה, מדעת של שערות דיקנא)שהדיקנא(בעת הזווג) מתחברת אל הראש שלה, דהיינו לשערות רישא, (שאמרנו
• שהשערות דיקנא הם בחינת אח"פ,
• ושערות ריישא הם גו"ע,
אז כשבא אור ע"ב ס"ג, והם מתחברות יחד ונעשית לבחינת דעת)
ונעשית לבחי' דעת ומ"ן המזווג לחו"ב דכללות רדל"א וא"א, הנה אז מתלבשים בה האו"מ, ונעשים לפנימים. כנ"ל. (24.50 )
מה אומר?
מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי.
במצב קטנות
כל זמן ששערות דיקנא נפרדות משערות ריישא, אז האור חכמה, באמת לא יכול להתלבש בשערות דיקנא, .ולא מאיר בהם אור פנימי בכלל! רק אורות מקיפים בשערות
אבל
במצב גדלות
, כאשר בא אור ע"ב ס"ג, ומתחברים שערות ריישא לשערות דיקנא לפרצוף אחד, ומשתמשים בדעת של הדיקנא, כדי לעשות זווג על חכמה ובינה, אז כן יש פנימיות לשערות דיקנא, ומאיר בהם אור חכמה. כלומר מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי.
אז מתי לא מאיר בהם אור חכמה? בקטנות, לא מאיר בהם אור פנימי בכלל! אלא רק אורות מקיפים בשערות
אבל בגדלות: מאירים בשערות אורות פנימיים, הלשון הוא, שהשערות נכנסים פנימה, כאילו הם הפכו להיות כמו פרצוף פנימי. (25.37)
ולפיכך בעת הזווג שהדיקנא משלמת האח"פ לשערות רישא, (ששערות ריישא הם גו"ע וחסר להם אח"פ, אז הדיקנא משלימה את הפרצוף , משלימה את האח"פ לשערות ריישא)
הרי יש בה ע"ס שלימות(בפרצוף הזה ) מגלגלתא ומוחא סתימאה כמו הראש דא"א, ואין ביניהם הפרש,
• אלא שהראש דא"א הוא כלים פנימים,
• ואלו הם(השערות דיקנא שיתחברו לעשרות ריישא, הם חיצוניים מבחינת שערות, כלים חיצונים בבחינת שערות, (אז הייתי יכול לחשוב שאין בהם אור פנימי בכלל , כמו שלמדנו שבשערות אין או"פ)(26.15)
אמנם לאחר הזווג, (אחרי שהיה זווג על דעת ונכנס או"פ, ועוד פעם עולה המסך ומוציא שערות דיקנא מהראש) שוב עולה המסך לפאתי הראש, ומוציא השערות דיקנא לחוץ מן הראש, כי נעשים אז לבחינת ממעלה למטה, כי המסך שבפאתי הראש עושה אותם לבחינת גוף. כנודע.
מה אנו יכולים להבין?
• שאור חכמה של ל"ב נתיבות שמאיר בעת הזווג דגדלות בפנימיות השערות, אינו זווג קבוע, אלא בעולה ויורד
• בזמנים טובים, בימים טובים, בשבתות בגדלות, אז אפשר שתואר החכמה הזו, אבל לא באופן קבוע
ותדע, שהמסך העומד בפאתי הראש, המוציא הדיקנא לחוץ, בבחינת אח"פ היוצאים מן הראש, הוא מכוון כנגד הקרומא דאוירא, ( שיש בפנימיות, ולכן עושה שם מעין צ"ב) (שאמרנו שכמו שיש בחינות בפנימיות כך יש בשערות,
• אז מה מפריד בפנימיות את האח"פ מגו"ע בא"א? הקרומא דאוירא מפריד
• ובין הגו"ע של ראש דעתיק, לאח"פ שיצא לבחינת ראש דא"א- הקרומא דאוירא מפריד שהוא מוציאמו"ס לחוץ מראש דגלגלתא וגו' ) המוציא למו"ס לחוץ מראש דגלגלתא, וגלגלתא עצמה נתקנה בסוד ם' דצל"ם, כנ"ל
. כי זה הכלל, שהפנימים והמקיפים שוים זה לזה
, ואין ביניהם הפרש אלא שזה פנימי וזה מקיף. (אבל כל שאר הבחינות שנוהגות, נוהגות בשניהם יחדיו ) כמ"ש הרב
ולכן אנו רוצים מקבילה למה שהיה בקורמא דאוריא.
• ולכן אומר: פאתי הראש המוציא הדיקנא לחוץ בבחינת הראש, הוא זה שמכוון כנגד הקרומא דאוריא, ולכן עושה מעין שם צ"ב.
וכבר ידעת שהשערות הם קומה שלימה דע"ב המגולה, שלא יכלה להתלבש תוך הכלים פנימים דג' ראשים, מחמת התיקון דם' דצל"ם בגלגלתא,
• וע"כ יצא כל האור הזה לחוץ בבחינת מקיף חוזר,
• ובחינת האו"ח המלביש לקומה זו, נעשו ג"כ למותרי מוחא,
והם יצאו ג"כ לחוץ, ונעשו בבחינת שערות רישא ודיקנא שהם גו"ע ואח"פ.

גו"ע ואח"פ מתחלקים:
• שגו"ע –ש ערות ריישא
• אח"פ- שערות דיקנא
• אז אנו רואים שכמו שיש בפנימיות, כך יש בחיצוניות
• כמו שי קרומא דאוירא בפנימיות, כך יש בחיצוניות שהם פאתי הראש _(29.51)

ולפיכך כמו
• שכלים הפנימים דא"א, נחלקו לג' רישין: גלגלתא אוירא, ומו"ס.
• כן הקומה דשערות, נחלקה לג' רישין אלו, בסד ג' הויות: ע"ב, ס"ג, מ"ה.
• (ע"ב וס"ג הם כנגד גלגלתא ומוחא דאוירא
• ומ"ה הוא כנגד מו"ס )

ענין ההקבלה בהפרדה בין גלגלתא למו"ס-( ע"י קרומא דאוירא)
ובהפרדה ע"י פאתי הראש- בין שערות ריישא לדיקנא
ענין ההפרדה רק מבחינת חכמה ולא מבחינת בינה- חכמה של ל"ב נתיבות
• וכמו שהקרומא דאוירא אתחפיא על מו"ס והוציאה אותו לחוץ( לא מראש דאריך אלאל מראש דגלגלתא|,שהוא עשה הפרדה בין גלגלתא למו"ס) מראש דגלגלתא
• , כן המסך דפאתי הראש, שהוא למטה מב' הויות ע"ב ס"ג שברישא, הוציא את השערות דיקנא, לחוץ מראש דקומת השערות ונעשו בערכו לבחינת אח"פ דגופא, כלומר, שהמסך שולט עליהם( על שערות דיקנא) ואינם יכולים לקבל מגו"ע דשערות שנשארו ברישא. ונעשו לבחינת ו"ק.
( אז זה מה שאמרנו- אותו דבר בראש ובגוף
• כמו שיש בפרצוף קרומא דאוריא' שמפריד בין גלגלתא למו"ס
• כך יש גם בראש יש את פאתי הראש, שמפריד בין שערות ריישא לשערות דיקנא (31.40)
והנה בענין יציאה זו מן הראש, יש חילוק
• בין הגלגלתא, שהוא הראש הא'.
• ובין האוירא שהוא הראש הב'.
(בין מה למה יש חילוק?
• בין הגלגלתא
• לבין האוירא, ובמקום האוריא היינו אומרים מוחא דאוירא,שהוד ראש הב' )
כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב יצא מו"ס לגמרי ממנה, כי הקרומא מפסיק ביניהם, והיא עצמה( גלגלתא) נתקנה בם' סתומה(ם' דצלם) ואינה באה לעולם בזווג עם מו"ס מבחינה הוי"ה דע"ב שבה. (32.40 )
עמוד שצ"ג
וע"ד זה פרצוף השערות דיקנא יצא לגמרי מבחינת גלגלתא דשערות רישא, ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים(ו"ק גמורים זה אח"פ דהייו הם יצאו לבחינת אח"פ גמורים, מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה כנ"ל (דהיינו כמו גוף , מחסד ולמטה, כמו חג"ת של הראש הזה כך ש
• השערות ריישא הם בחינת ראש
• והשערות דיקנא הם בחינת גוף, וגוף לא יכול לעשות זווג לבד. לגוף אין זווג לבד!
עכשיו נכנסנו לאיזה שהיא הבעיה: (33.37)
• הוא אמר לנו שהקרומא דאוירא ופאתי הראש מפרידים בין שערות ריישא לשערות דיקנא,
• אם לא יהיה ביניהם זווג, הם לא יהפכו לגדלות ולא יהיה חכמה במדרגה- צריך משהו שיחבר בינהם.
אז עכשיו אנו נראה, שזה שאמר שהם ניפרדו לגמרי, ולא מתקרבים זה רק מבחינה מסויימת, שהיא רק מבחינת חכמה ולא מבחינת בינה.
אז כשהם יצאו לא מבחינת חכמה, אלא רק מבחינת בינה,
• אז כשנדבר על הפנימיות של ראש דא"א, שיצאה מחכמה ולא יצא מבינה, אז יוכל להתחבר ולעשות זווג על בינה- לא תהיה בעיה
• אז שיעשה גם (זווג) על חכמה! מה הבעיה? אומר: לא! הוא לא יכול, כי בבינה שלו אין חכמה- זה בינה
אבל! שערות דיקנא יכולים לעשות זווג על בינה, אבל בינה של ס"ג- שיש שם גם חכמה, וזה נקרא חכמה של ל"ב נתיבות החכמה. (זה יתבאר בעיקר בשיעור הא)(34.32 )

) אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה, אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, , (במי? במוחא דאוירא, שהיא גם בנויה מגלגלתא, ממוחא דאוירא ומו"ס )
ויש בה ג"כ בחינת גלגלתא שהיא הוי"ה דע"ב,
הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש הזה, ( למה?)כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה, אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, לא יצא ממנה( ממוחא דאוירא)

, כי כל בחינת הקרומא, מפריש המו"ס
• רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב,
• אבל לא מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא
, כי ע"כ הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל. (35.51 )

מה אומר?
• אם אתה אומר לי שהסיבה שחכמה ובינה לא יכולים לעשות זווג בינהם בראש דא"א, בגלל שמו"ס יצאה לבר- זה אני יכול להבין
• אבל מה שיצא לבר, בגלל קרומא דאוירא, זה רק מצד חכמה, אבל לא מצד בינה
ואם אני רוצה לחלק את הראש , אז הם מחולקים:
• שג"ר דבינה, גלגלתא יחשב לחכמה
• והבינה נחשבת לז"ת דבינה- למוחא דאוירא
אז אם הפרדת לי את גלגלאת ממו"ס, אז את ז"ת דבינה למה אתה רוצה להפריד ממו"ס? בז"ת דבינה, לא היה לי כזה צימצום!
• ז"ת דבינה יכולים לעשות זווג! איזה זווג יעשו? זווג של סוד חכמה, של ל"ב נתיבות
זאת אומרת שמה שעשיתי לי צימצום, זה על ג"ר דחכמה, זה וא על הז"ת, הז"ת יכולים לעשות זווג.
אז אומר:
• כמו ששם אפשר לעשות זווג על הל', על המוחא דאוירא
• אז אומר שזה גם בחינת הדיקנא (37.05)
ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות רישא, (ואז היא מתנהגת כמוהם )
מחמת המסך שבפאתי הראש, ( פאתי הראש משמשים כמו קורמא דאוירא)
• נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא מבחינת הע"ב שבאוירא,
• אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם עתה בחינת הבינה של החכמה. (מה זה יתן לה? לעשות זווג על הבינה הזו )
אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי ואין לה אלא ו"ק. (דהיינו רק גוף )(37.48)
מה למדנו היום?
דבר ראשון למדנו, שהדעת נחשב לרצון הגוף שיש בראש.
• כמו שיש דעת הפנימיות
• כך יש דעת בשערות
הדעת שבשערות עליה עושים זווג כדי לקבל את החכמה, ולא על הדעת שבפנימיות.
כי אם יעשו זווג על הדעת של הפנימיות, יצטרכו לקבל ג"ר.
• הדעת של הפנימיות יצאו אל חוץ מראש, כמו שהבינה יצאה מחוץ לראש.
• גם בדיקנא יצאה מחוץ לראש
רק כשרוצים לעשות זווג על גדלות, אז עושים זאת דרך המלכות של שערות דיקנא, ודרך הדעת של שערות דיקנא
זה הנושא הראשון שלמדנו. (38.37)

ונושא שני שלמדנו:
• שערות שלא יכולות לקבל אור באופן רגיל בפנימיותם,
• בגדלות כן מקבלות אור בפנימיותם, אבל הם צריכות את דעת המזווג, בינהם
, והדעת המזווג בינהם קורה במצב הגדלות
למה הוא בכלל יכול לזווג?
אם אמרת לי במוחין הפנימיים שדעת יצאה החוצה, ולא יכול לזווג, אז איך פה אתה רוצה שיזווג כחכמה?
אז התשובה הפשוטה היא: בגל שזה חכמה של בינה.
אז מה?
אומר: זה כמו שבפנימיות על ל' דצלם מותר לקבל חכמה?
• לא על זה היה צ"א
• אלא על ג"ר דבינה היה צימצום
אז שערות דיקנא הם מראש בנויים על ל' דצלם, ולכן הם יכולים לעשות מ"ן על בחינת חכמה, אבל זה עוד נצטרך ללמוד. (39.29)

שאלות חזרה א'שפט-א'שצ
1. מה ההבדל המהותי בין הב"ן דעתיק לב"ן של שאר הפרצופים בעולם אצילות?
2. מדוע א"א יכול לקבל ג"ר דחכמה בהתחברו עם עתיק לפרצוף אחד?
3. מה האמצעי שנגרם, המונע התפשטות הג"ר דחכמה שא"א מקבל- לגוף?
4. מדוע בפרצופים או"א וזו"ן לא יצאה הבינה לבחינת גרון כמו שקרה בא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קצ"א
קצא) וטעם שינוי זה דא"א (
• שהבינה והחכמה עומדים זה למטה מזה, והם לא בזווג, וזה שונה משאר הפרצופים,
• .שבשאר הפרצופים הם עומדים זה בצד זה וכן עושים זווג, כי שאר הפרצופים הם בתיקון קוים, ולן החכמה הם יכולים להזדווג,
• אבל בא"א בינה יצאה מחוץ לראש לבחינת גרון.)

מה טעם השינוי שהיה בא"א?
היה, כי כבר הודעתיך סוד המלכים שמתו הם סוד הנקודות, ( ר"ל שהם סוד עולם הנקודים, שבאו מנקודות דס"ג.)
ואחר כך (בעולם התיקון, כל אותם בחינות שנשברו נתקנו ) נתקנו, ואמנם (
• יש הבדל בין פרצופים שבאו לתקן את עולם הנקודים, ומראה לנו את ההבדלים ביניהם
• וכנגד ההבדלים האלה יהיו תפקודים שונים)
•
ברישא דעתיק לא היה בו שום בחינת מלכים( לא רק שלא מתו, אלא גם לא התבטלו) שמתו כמבואר אצלינו, ( מדוע?
כי לקח לתקן רק
• גו"ע דאו"א,
• וגו"ע דכתר,
שמהם אפילו אור היה של בחי"א, וגם שמונה נקודות וגם חסד דאמא
הוא לקח את כל הבחינות האלה לתקן שבהם עדיין היה בחינת אור,ועדיין היה בבינת תיקון, והם אפילו לאה התבטלו ממתכונתם)
אך מאריך אנפין ולמטה היה בו בירור ז' מלכים, ( אומנם לא בקביעות, כי בקביעות הוא לקח את אח"פ דכתר
אבל בגדלות שלו בפב"פ, שעש ה אפילו בשביל התחתון, לצורך הגוף שלו, לקח ממלך הדעת כמבואר אצלנו.
לכן א"א המלביש ומקבל אור דע"י( עתיק יומין) עצמו, (לאחר שבא בגדלות והתחבר עם עתיק לפרצוף אחד )לא היה כח אל הבינה שבו לקבל אורו,
(
מה זה שלא היה כח לבינה דא"א לקבל אורו?? איזה כח היא צריכה לקבל את האור?
• היא צריכה כזה כח, שאם היא תקבל את האור, היא תוכל לוותר עליו, היא תוכל להגיד לו, אני לא רוצה אותו, אבל לא היה בה כח כזה
• לא היה תיקון קוין שיתן את הכח להגיד אני לא רוצה את האור.
• ולכן היה צריך להוריד אותה מהראש)
איך הבינה דא"א כן יכולה לקבל את האור מעתיק? ממקום רחוק, דהיינו מחסדי ם, ולא חכמה, ואז היא תוכל לקבל את הארה) ולכן ירדה בגרון, כי ממקום רחוק תוכל לקבל הארה. ( 3.08)
אות קצ"ב
קצב) והטעם לפי שבינה דינין מתערין מינה ( אז
• מצד אחד אנו רואים שבינה זה חסדים,
• מצד שני , בחציה התחתון בינה היא דינים)
ולכן אם בינה תקבל מצד הדינים שבה, בחינת אור חכמה, היא תתפשט מינה וביה לגוף ותגרום לשבירה, כמו שהיא קיבלה בעולם הנקודים.
ולכן כאשר אנו אומרים שבינה היא חסדים, צריך לזכור שיש בה עוד תכונה, שדינים מתערים מינה, שיש בה גם דין, היא התגברות, היא נקבה, ולכן יש בה כח לקבל חלק של אור עתיק, כמו החכמה,דהיינו כמו א"א, או כמו חכמה בראש דא"א.
ולכן החכמה נשארה במקומה, איפה במקומה? בראש, במצב של זווג בראש.
לכן אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה, לכן החכמה נשארה במקומה, (בראש, במצב של זווג בראש ) והבינה, שלא יכולה לעמוד בראש, היא לא יכולה לקבל ג"ר, יורדת למקום הגוף. (4.14)
והבינה ירדה בגרון ואמנם בשאר פרצופים, (שאצלם החכמה, היא חכמה של ל' דצלם" שמגיע דרך הבינה, ולכן לא צריך למעט את הבינה שלא תוכל לקבל את החכמה, אבל בראש דא"א הוא מקבל את החכמה מעתיק, חכמה של ג"ר, אז אם בינה תקבל חכמה של ג"ר, היא תתפשט עם עצם החכמה
אבל שבינה של ל"ב נציבות החכמה מקבלת ל' צדלם, אז אין בעיה שהיא תעשה על זה זווג.
כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א, ( שאיך משפיע לבוש של א"א? ל' דצלם ולא מ ג"ר דחכמה) ויש בה יכולת להשיגו ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק. ( מהראש, ויכולה לבוא בזווג עם החכמה) ( 5.16)
סיכום:
• בינה דא"א צריכה לרדת מחוץ לראש, כי היא לא יכולה להיות בזווג בראש, כי אם תקבל את האור שיש בראש דאריך,שהוא ג"ר דחכמה,היא תגרום לשבירה.
• בשאר הפרצופים , כל החכמה שמקבלים, ממילא זה חכמה ממועטת בבינה, דרך ל' דצלם, ולכן בינה בשאר הפרצופים, או"א וזו"ן יכולה לקבל את החכמה, ולא צריכה לצאת מראש לבחינת גרון. (5.50)

אות קצ"ב
קצב) אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' או"א וזו"ן כולם מקבלים אור עתיק ע"י לבוש:
כמבואר לעיל, כי זה התיקון של מל"צ דצל"ם מתחיל בנה"י דעתיק, המלובשים במוחין דא"א, שבסוד הגבהת ירכין למעלה מיסוד(ר"ל שהם מלובשים, הנה"י הכוונה אותם נה"י שהם בחינת לבושי מוחין לא"א,שעושה עתיק)
, תיקן ג"ר דע"ב דא"א בסוד ם' דצל"ם, (שלא יקבלו ג"ר חכמה ) שע"י תיקון זה, נגנזו או"א הפנימים, ( מי הם או"א הפנימיים? הם או"א דנקודים, בבחינת ג"ר דחכמה) כנ"ל באורך.
אבל בחכמה דעתיק עצמו אין שום כיסוי, ( כלומר,
שיש כיסוי של חכמה דעתיק, מה שעושה לא"א:
• אז אם אני מסתכל רק על א"א עכשיו, אז יש לו חסימה- הוא לא יכול לקבל ג"ר דחכמה
• אבל, אם אני מסתכל על עתיק מצד עצמו- אין לו חסימה של ג"ר דחכמה
• ועכשיו שא"א בא ונהיה אחד עם עתיק, אז אין לו כבר את החסימה גם כן, כי הוא מקבל בחכמה דעתיק, והחכמה הזאת מסוכנת לו, ולכן הוא חייב כשהוא בא לקבל את החכמה הזו מעתיק, והוא אחד עם עתיק, חייב מיד להפריד את הבינה שלו, ולהוציא אותה החוצה, כי אם היא תקבל את החכמה הזו- זה סכנה, היא תתפשט למטה לגוף מינה וביה, ותגרום לשבירה. (7.52)
ושמה(בעתיק ) מגולים ג"ר דחכמה בלי שום כיסוי של הם' דצל"ם.
ולפיכך א"א שהוא בחינת אח"פ דעתיק, הנה בעת הזווג, הוא נכלל עם עתיק לראש אחד, (ואז אם הוא עם עתיק בראש אחד )
כנודע, ונמצא שמאירים בו ג"ר דחכמה שבעתיק (בא"א ), מתוך התכללות הזו עם ראש דעתיק. אלא הוא(א"א ) אינו משפיע מאור הגדול הזה לתחתונים, כי בו נתקן תיקון דם' דצל"ם בסוד עזקא דכיא, שלא ישפיע כי אם חסדים מכוסים מבחינת הוי"ה דע"ב, כנ"ל
משמע:
• שכלפי התחתונים, אסור לראש דא"א לקבל חכמה, אבל מצד עצמו מותר לו. למה? כי הצימצום לא חל על ראש.
• כמו שכתר דנקודים, יכול היה לקבל את האור, וגם או"א יכלו לקבל את האור, וכל הקילקול מתי היה? כאשר יתפשט הזווג שבראש, דאו"א דנקודים מינה וביה לבחינת גוף, ונגע בפרסא, בסיגים,ואז היתה שבירה, אבל כל זמן שזה בראש, בראש מותר לקבל,.
o כלומר לא"א מצד עצמו, מותר לקבל
o אז, למה הוא לא מקבל בכל זאת, ברגע שהוא יצא? כי הוא יתפשט לגוף
o א ז למה עכשיו שלא יתפשט לגוף? כי הוא כבר לא עצמאי הוא חלק מעתיק., ועתיק לא בא להתלבש לגוף
o הוא הופך להיות אחד עם עתיק, אם הוא ראש דהתבלשות, ואז או"א עולים למעלה, והם כן יכולים לקבל להתפשט. למה?
 כי או"א יקצבו בראש דא"א, אז יקבלו רק ל' דצלם (9.46)
וכן בחינת הוי"ה דע"ב שבמו"ס נתקנה ג"כ בבחינת ם' דצל"ם, (באות קפ"ח )
כנ"ל, וכל השפעה של אור חכמה, הוא רק מבחינת הוי"ה דס"ג שבכל ראש מג' רישין דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא(ולא מגלגלתא! לא מג"ר דבינה, כי היה ג"ר דבינה, היה צריך לתת ג"ר דחכמה) ובינה, כנ"ל.
וזה אמרו "הבינה אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' והבינה ירדה בגרון",( למה?
למה הבינה ירדה בגרון? מה זה נקרא שאין בה כח?)
כמבואר, כי החכמה שקבלה חלקה מאור הגדול של הראש דעתיק, נתקנה בסוד עזקא רבה שלא להשפיע אל הבינה, (טבעת= עזקא, ולמה נקרא רבה? שפירושה טבעת גדולה? בינה נקראת גדולה )
וע"כ בינה יצאה מראש דא"א, ואינה נכללת עם הראש דעתיק כמו חכמה דא"א.
ומה שבינה מקבלת ע"י מוחא דאוירא אינה נחשב לראש דא"א. שהוא חכמה בעיקר ואוירא היא בינה דחכמה.
(אז איך בינה מקבלת חכמה?
• עלה לראש דאריך
• אבל היא לא עולה כשותפה של ראש דאריך, אלא כמו שותפה של ראש דאו"א,, עם ראש דאו"א היא עולה) (11.45)
וזה אמרו "ואמנם בשאר הפרצופין כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א ויש בה( לבינה) יכולת להשיגו
ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק" דהיינו כנ"ל, כי או"א הם מקבלים ע"י תיקון הצל"ם דא"א, ששמה כבר נגנזה החכמה, וכל הארת חכמה הוא ע"י ל' דצל"ם, שהיא(נקראת ) בינה דחכמה, ( או אפשר להגיד: חכמה שבאה דרך בינה)
אשר גם היא מלובשת בלבוששל ם' דצל"ם, שהיא שורשה
. ובינה יכולה לקבל להארת חכמה זו, להיותה בחינת מוחא דאוירא, וע"כ יכולה הבינה להיות בזווג עם חכמה בראש דאו"א ובזו"ן. (בקומה שווה, ולא זה למטה מזה, אלא בקומה שווה, זאת אומרת ש היא יכולה לקבל חכמה מהעליון שלה, לא ישירות מהחכמה שלה .
כלומר:
• אם או"א הם חכמה ובינה, אז היא יכולה לקבל מא"א. למה? כי היא מקבלת דרך ל' דצלם
• אבל אם בינה דאריך היתה צריכה לקבל מהעליון שלה, היא היתה צריכה לקבל מעתיק, כמו שחכמה מקבלת מעתיק, כשהם שוים, ואז הם לא יכלו לעשות זווג פב"פ בצורה הזו, כי היתה שבירה
•
(לעומת זאת ) ומ"ש (באות קצ"א) "שברישא דעתיק לא היו בו בחינת מלכים שמתו, (למה בזה זה תלוי? )
הוא משום דעתיק לקח רק בחינת ג"ע דג"ר דנקודים, ואין ברישא דעתיק מבחינת אח"פ של הג"ר שנתעלו שם בעת גדלות, ( מה זה כ"כ משנה? שגם אם יש לו ג"ר דחכמה אין מלכים שיגרמו לו לתת להם את האור והקליפות יאחזו באותם מלכים, אין לו, הוא זך , ולכן גם היה מותר לו לעשות זווג צ"א, שורש דשורש- כפי שלמדנו בחלק ח') (14.20
ואותם אח"פ שהעלה בעת הגדלות להשלמת הע"ס שלו, באו מבחינת הבטול שהיה בנקודים, ולא מבחינת השבירה, ( הרי הוא יצא גו"ע מצד הנקודים, מאיהפ יש לו גדלות? הוא העלה את אח"פ דכתר)
ומשום שהוא בחינת ראש שהמסך שלו משמש ממטה למעלה, אין בחינת הביטול הזה נחשב לשום מיעוט אצלו בראש, ( אז לכאורה הייתי אומר שאולי יש בו מיעוט, אומר: לא! אין בו מיעוט. למה? כי מה שמקבל , מקבל רק כראש)אלא בגופא דיליה המלובש בא"א(שמה יכול להיות מעוט ).
. אמנם א"א, אשר אפילו בחינת הקטנות שלו, דהיינו גו"ע שלו, באו ג"כ מבחינת הביטול דנקודים, (כי ממי קיבל? מאח"פ דכתר )
דהיינו בחינת נה"י דכתר שנתבטלו, ( למה הם התבטלו? היות וחזר ראש הכתר דנקודים לאחר השבירה לקטנות, והוריד האח"פ לבחינת גוף, ואלו האח"פ שלקחו א"א לתיקון בקטנות)
ומכ"ש הגדלות שלו.
(בקטנות הוא לקח מהביטול, ומכ"ש בגדלות, לקח גם מהכלים השבורים ששיכים למלך הדעת
.
אז פה הוא מראה לנו, את ההבדל הגדול בין עתיק לאריך
עתיק הוא זך מאד-
זה סיבה, שלמשל בינה דעתיק לא צריכה לצאת לבחינת גרון
הסבר שרטוט א' (16.14- 18:00)
יש את עתיק, א"א, או"א וזו"ן.
• עתיק יכול לעשות זווג עם חכמה, בינה ודעת. למה? מה הסיבה? . שעתיק הוא זך
• א"א:יש את חכמה, ובינה יוצאת החוצה (לבחינת גרון) ולא יכול לעשות זווג. למה? אין כח בבינה לקבל ג"ר
• או"א: יכולים לעשות זווג על חכמה, בינה ודעת. למה? כי יש להם חכמה מוקטנת ל' דצלם.
• זו"ן : יכולים לעשות זווג על חכמה, בינה, דעת. למה? כי יש חכמה מוקטנת (ב' עטרין)- נלמד בהמשך
יוצא:
• שרק א"א לא יכול
• רק בא"א אני צריך להוציא את הבינה לבחינת גרון
• וכל שאר הפרצופים (עתיק, או"א וזו"ן), אין להם את זה:
o עתיק מפאת רוממותו
o ואו"א וזו"ן מפאת קטנותם, שממילא מקבלים חכמה מוקטנת
יוצא,
שרק בא"א אני צריך את הבינה במצב הגדלות ,להוציא לבחינת גרון,
שרטוט א'
סיבה;
√ עתיק חכמה בינה זך דעת חכמה אין כח בבינה
x א"א לקבל ג"ר ̤בינה גרון √ או"א חכמה בינה יש חכמה מוקטנת דעת
זו"ן חכמה בינה יש חכמה מוקטנת דעת ב' עטרין √
מסביר, מה לקחו לתקן בא"א:
ומה גם שגוף דעתיק מלובש בו ששם יש ג"כ בחינת ז"ת דכתרים דב"ן שהם מבחינת ממעלה למטה, אשר כל הבחינות שממעלה למטה נשברו פנים ואחור, כמ"ש בחלק ז',
• כי רק בחי' הראשים דנקודים לא היה בהם שבירה אלא ביטול לבד, ונשארו עכ"פ באצילות
• אבל כל המדרגות שממעלה למטה שיצא בנקודים, החל מהדעת עד המלכות, כולם נשברו פו"א(פנים באחור ) (נשברו כלים דקטנות וכלים דגדלות ) וירדו לבי"ע.
• וע"ז תבין, אשר בחינת הגופות דעתיק וא"א ואו"א, דהיינו בחינת הממעלה למטה שלהם, כולם נבררו מבי"ע, כי לא היה להם מנקודים רק בחינת ראשים בלבד, כמבואר.
• והנך מוצא רק הראש דעתיק שאין בו מבירורי בי"ע, אבל מבחינת הגוף שלו ולמטה, (מא"א ומטה- שזה נקרא הגוף שלו ) הכולל כל פרצופי אצילות, יש בהם מבירורי המלכים דבי"ע שנשברו ומתו, (ולכן רק אצלהם מסוכן לקבל את ג"ר דחכמה לבינה שלהם ) כי כל בחינת ממעלה למטה אינם באים אלא מן הז"ת דנקודים
איך לנהוג עם בינה -בכל אחד מפרצופי עולם אצילות
כאשר מתקבל אור חכמה במדרגה?
האם להוציא הבינה, החוצה מהמדרגה (לבחינת גרון), או לא
עתיק:
לשם מה צריך את הידיעה הזו על עתיק?
כדי לומר שמצד עתיק לא צריך מיעוט, יכול לקבל ג"ר דחכמה
שהרי כל המיעוט של התיקון של הם' דצלם היא בכדי שלא תהיה שם שבירה,
• ולכן מראה שעתיק בכלל לא קשור לשבירה, אז הוא לא צריך את התיקון הזה של ם' דצלם,
• ולכן עתיק לא צריך להוציא את בינה מראשו, כאשר מקבל ג"ר דחכמה

א"א
• מצד מה שנקשר לעתיק לפרצוף אחד- אז א"א גם מקבל ג"ר דחכמה,
• אבל א"א כן לקח לתקן מהמלכים, ולכן אצלו, כן שייך אפשרות שתהיה שבירה,
• ולכן א"א לא יכול לקבל ג"ר דחכמה, אם בינה נמצאת שם, כי בינה תתפשט מינה וביה,
• ולכן את הבינה חייב א"א להוציא החוצה (כגרון)
ושאר הפרצופים:
או"א וזו"ן
ממילא החכמה שלהם מוקטנת, רק מל' דצלם, ולכן אין בעיה שהבינה שלהם תהיה בזווג בראש.
ולכן היה נצרך לנו לדעת, מה כל אחד מהם (עתיק, א"א , או"א וזו"ן) לקח מעולם הנקודים, כי לפי הבחינות שלהם בעולם הנקודים, כך אנו יודעים אם הם התפשטו למטה או לא התפשטו.
לכן השאלה הנדרשת בכדי לבחון הדבר:

האם הם יתפשטו (הפרצופים דאצילות) מינה וביה, עם אותו ג"ר דחכמה או לא?
o עתיק- ממילא לא התפשט, כי הוא לא בא מהמלכים האלה
o מא"א ומטה, כן עלולים להתפשט, אז אסור לתת להם ג"ר דחכמה
o או"א וזו"ן ממילא לא מקבלים, ולכן אין בעיה אצלהם
o אבל א"א שמתקשר לאחד עם עתיק, עלול לקבל חכמה כזו ולכן רק אצלו שייך, הוצאת הבינה החוצה לבחינת גרון (21.35)
מצבי חכמה ובינה (זכר ונקבה)-
"זה למטה מזה",(חוסר שיויון- יציאה לגרון)
או –"זה לצד זה"- מצב שויון- זווג פב"פ

תלמיד: מה האבחנה שאומרים שחכמה בינה הם:
• מצד אחד: זה מעל זה ,
• ומצד שני :שהם זה לצד זה

הרב: כשאומרים :
• זה לצד זה: זאת אומרת שהם שוים
• וכשהם זה למטה לזה,- זה אומר שבינה למטה מחכמה, ולא יכולה לעשות את הזווג- זווג פב"פ, זווג שווה

מתי הם שוים (בינה וחכמה- זכר ונקבה)?
• כשיש לה מספיק כח, מצד עצמה, לקבל מהעליון שלא דרכו (של חכמה)
• כאשר היא יכולה לקבל מצד עצמה ,מהעליון, שלא דרכו ( שלא דרך הזכר , לא לקבל דרך החכמה), אז זה כמו ב' המאורות הגדולים, במצב מתוקן, ואז היא יכולה להיות עצמאית- ככה היהי בגמר תיקון
אם היא (בינה, הנקבה) לא תהיה עצמאית, הזווג לא יבוא מטעם בחירה, יבוא מטעם הכרח, ואז זה לא זווג אמיתי של פב"פ.

עכשיו זה תלוי בגודל האור:
• לא בכל אור היא (הבינה) יכולה להיות עצמאית
• יש רמה מסויימת שהיא יכול להיות עצמאית
• ואם נותנים אור גדול מידי, פתאום היא מפסיקה להיות עצמאית (22.49)
21.37

שאלות חזרה דף היומי – עמודים א'שפז-א'שפח
1. האם מו"ס מתחלק לג' מוחין? אם לא מדוע ואם כן באיזה תנאי ומדוע?
2. למה דומה התחלקות לג' קוים בצ"א (זיווג דהכאה)?
3. מדוע נחשבים הזכר והנקבא כשוים זל"ז אם הזכר גבוה מהנקבא?
4. מה ההבדל בין בחינת ע"ב לבחינת ס"ג במו"ס ומה ההשלכות של הבדל זה על המוחין שיושפעו לזו"ן?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קפ"ח
קפח) ועתה נבאר מציאות דיקנא דא"א מה הוא( ראשית אנו יודעים:
שכל הדיקנא ניזונים ממלכות דשערות ריישא הנקראים מצפ"צ מצפ"צ.
מדוע הם נקראים באופן זה?
המצפ"צ האלה זה רצון שנמצא בעליון שבא בשביל התחתון.
באופן רגיל היינו קוראים לו בשמות אלקים.

אלא, היות ונמצא בראש, שאין שמאל "לית שמאלה ביי עתיקא- אין שמאל בעתיק.,
• מצד אחד, אם אין שמאל, איך אני יכול לקרוא לו אלקים?
• מצד שני, הוא בא לשערות דיקנא, הוא בא כלפי התחתון כדין!
אז אנו רוצים לומר, שיש שם באמת הכל רחמים, ולכן נקרא לו בשמות הוי"ה, אם נקרא לו רק בשם הוי"ה אז לא נבטא את זה שזה בא כמלכות כדין לתחתון.

אז אנו עושים משהו ממוצע:
• אנו מתארים אותו כדין, הנמצא במסגרת הרחמים, ולכן זה שם ממוצע שנקרא מצפ"צ.
• שמצפ"צ זה שם הוי"ה, באתב"ש שמראה על הרצון שקיים, עדיין בבחי"א, עדיין בכח ולא בפועל, שהוא עוד לא התגלה, והיות שהוא עוד לא התגלה, הוא כנר הבטל בפני אבוקה, דהיינו יש רצון, אבל הוא לא מגולה, ולכן אלה הבחינות שמזינות את שערות דיקנא

ולכן אחרי שלמדנו את ענין המצפ"צ, נבאר מציאות דיקנא דאריך מהו (2.27)
, הנה נודע, כי א"א מלביש לעתיק כנ"ל(לאן? ראש דא"א יוצא על בחינת האח"פ של ראש של עתיק ), וכבר ביארנו כי בא"א יש גלגלתא, והוא סוד הכתר דא"א(גלגלתא דאירך נקרא גם עתיק דאריך , והוא בחינת ם' דצלם" והוא בחינת הכתר, ויצא על בחינת אוזן של עתיק), ובגווה חד מוחא( ובתוך ראש דאריך יש מוח אחד נבדל שלא נחצה שלא מתחלק לג' מוחין, כמו בז"א, רק אחד לבדו) לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, כמו בז"א, רק חד לחוד. (ואיך הוא נקרא? חכמה דאריך, שנקרא מו"ס ) והאי מוחא הוא סוד חכמה דא"א, ונקרא מ"ס.

(קצת קשה, למה אומר (שמו"ס) שלא מתפלג, או לא מתחלק? הרי למדנו שכל אחד מהמוחין מתחלק לשלוש, ופה אומר לנו שלא מתחלק.
ויסביר לנו באו"פ, מה הכוונה שלא מתחלק, על איזה ערך אני מדבר על מו"ס, שבערך הזה, אני אומר שלא מתחלק.
כבר התרגלנו שהגענו עד החלק הזה, שכאשר אנו אומרים משהו, תמיד צריך לראות באיזה מסגרת מדברים
• יש מסגרת שבה נגיד שמו"ס כן מתחלק
• ויש מסגרת שבה נגיד שמו"ס לא מתחלק)
ופה הוא מדבר על מסגרת מסויימת, שבה הוא רוצה להראות לנו, שמו"ס לא מתחלק, ונראה מה המסגרת הזו (4.25)
ענין שבו מו"ס שלא מתחלק לג' מוחין
אות קפ"ח- או"פ
קפח) מוחא לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, רק חד לחוד והאי מוחא ה"ס חכמה דא"א ונקרא מו"ס: אין מכאן סתירה על מ"ש לעיל שיש ג' מוחין חב"ד במו"ס. (אז א"כ, הוא כן מתחלק )
כי אלו ג' מוחין דחב"ד שבמו"ס. הוא מבחינת ג' רישין שהם כלולים זה בזה, כמ"ש הרב לעיל (אות מ"ז) (שלמדנו שגלגלתא, מוחא דואירא ומו"ס כלולים זה בזה, ולכל אחד מהם יש את ג' האבחנות )5.14
כי על כן יש בכל אחד מהם ג' הויות
• ע"ב(כנגד גלגלתא )
• ס"ג ( כנגד מוחא דאוירא)
• מ"ה, (כנגד מוחא סתימאה (מו"ס)-שהוא חוטם פה )

שהם שורש התיקון של םל"צ דצל"ם, כנ"ל באורך, אשר
• ם' דצל"ם נקרא הוי"ה דע"ב וחכמה,
• ול' דצל"ם נקרא הוי"ה דס"ג ובינה,
• וצ' דצל"ם נקרא הוי"ה דמ"ה ודעת.
ומבחינה זו(של החלוקה הזו ) נבחן המו"ס שהוא כלול מג' מוחין חב"ד. (לא כמו פה שהוא כותב עליו שלא מתחלק )ואלו ג' מוחין חב"ד נבחנים שהם זה למטה מזה,( כמובן בגדלות)
• ם' למעלה.
• ואחריה ל' שהיא בינה,
• ואחריה צ' שהיא דעת.
ע"ד שנתבאר לעיל. ( בעצם עד לפה , הוא רק מחזק את השאלה, הוא מראה לנו שכן מתחלק ל-, ועל זה באה השאלה: באיזה ערך אתה אומר לי פה, שהוא אינו מתחלק)
אמנם התחלקות המוחין לחב"ד, היא בחינת הזווג דחכמה ובינה, ע"י הדעת המכריע ביניהם, ( והדעת מקבל הארת חכמה לחסדים שלו,שאז מתפשט ממעלה למטה)
ומוציא הארת חכמה לחוץ, והדעת מקבל הארת חכמה לחסדים שלו, שאז מתפשט ממעלה למטה וממלא לאדרין ואכסדראין דגופא(ממלא נפש רוח לגוף )
. כנ"ל. ועל בחינה זו (של גדלות" בחינות דדעת המתפשט ממעלה למטה של חב"ד )
דחב"ד אומר הרב, דמוחא דא"א לא אתפליג ( מוחא דאריך לא מתחלק )לג' מוחין(מדוע? )
. והוא מטעם כי האי קרומא דאתחפיא על מו"ס לא נפסק משם לעלמין,
כלומר אפילו בעת הזווג והארת ע"ב ס"ג העליונים,
המבטלת ובוקעת לכל הפרסאות
אינה מבטלת ואינה בוקעת להאי קרומא דמו"ס,
ואין אור החכמה מושפע ממנו לתחתונים,
(ר"ל שא"א לא משפיע חכמה לפרצופים מתחתיו -לאו"א וזו"ן,
מצד זה הוא לא מתחלק אליהם, לא מושפע אליהם,
למה? כי יש שם סוד של צ"ב, והצ"ב לא מתבטל שם,
המלכות נמצאת בנקבי עיניים של א"א כלפי התחתונים, לא מתבטלת.
אז איך יתנו חכמה לתחתונים? נראה בהמשך.
אבל מה, כן ברור?
שמו"ס לא מתחלק, דהיינו, לא עושה זווג של חכמה, בינה דעת
כדי לתת לבחינת התחתונות אור חכמה) (8.49)
מדוע כל החכמה שיש באצילות באה מחכמה דאו"א?
הרי או"א יצאו על בינה דמ"ה שהם למטה מקרומא דאתחפיא,
אז איך יש להם החכמה לתת לתחתונים?
(וא"כ, איך הם מקבלים? )
וכל בחינת החכמה שיש באצילות, הוא מבחינת חכמה דאו"א, ( ולא חכמה דאריך)שבהם (מאיפה יש להם? הרי לכאורה או"א יצאו על בינה דמ"ה, והם נמצאים מטה מקרומא דאתחפייא, אז איך יש להם חכמה לתת לתחתונים?
תשובה:
• מדובר פה, לא במצב הקביעות, אלא מדובר פה בעליית עולמות.
• או"א עולים לראש דאריך, ושם הם מקבלים חכמה, והם כבר כן יכולים לעשות זווג כדי לתת לתחתונים. איך?
o יש סדר שלם שלמדנו בחלק י', שיש שם כפיפת ראש
o יורדים ונותנים למקומם הקבוע, ושם גם מקבלים ז"א, זו"ן
אבל כרגע זה לא משנה איך. מה שמשנה, אלא אנו צריכים להבין את הידיעה,
• שא"א לא משפיע חכמה לתחתונים בעולם אצילות
• ואו"א כן משפיעים חכמה
אבל זה כבר קל.
בא"א
• הרי למדנו שם' דצלם לא משפיע, אלא רק ל' דצלם.
• אבל איפה כל זה למדנו? בתוך הראש דא"א.
אבל כלפי התחתונים, אפילו המו"ס לא משפיע.
ענין השפעת או"א חכמה לתחתונים
באמצעות ל"ב נתיבות החכמה
מי ישפיע לתחתונים? או"א.
החלוקה של םל"צ בעולם אצילות
• או"א באופן כללי, לכלל פרצוף אצילות, נחשב לל' דצלם.
• זו"ן נחשב לצ' דצלם
• כל ראש דא"א נחשב לם' דצלם. אז הוא לא משפיע חכמה, ומהבחינה הזו א"א הוא אחדותי ,הוא לא מתחלק לחכמה בינה ודעת ,כדי לעשות זווג להשפיע לתחתונים
וכל בחינת החכמה שיש באצילות, הוא מבחינת חכמה דאו"א, ( ולא חכמה דאריך)שבהם
מזדווגים חו"ב ע"י הדעת העולה ממטה למעלה, ומוציא הארת חכמה לבינה. שזווג הזה אינו נוהג במו"ס, שהוא אינו מזדווג עם הבינה שלו להאיר בה הארת חכמה, ( אם כן היה רוצה להאיר בה בבינה, הארת חכמה, מה היה קורה? היה צריך לקבל ג"ר דחכמה, להתפשט מינה וביה לתחתונים, והיה פוגם גם בפרסא הכללית, וגם מתפשט כמו בצ"א, לכן הוא לא עושה זווג כדי לתת לבינה שלו, אלא את הבינה שלו הוא מכסה, ולא עושה איתה זווג) (12.00)
אלא שהוציא אותה לבר מראש. כנודע כי קרומא דיליה אינו נפסק. ( וגם כשחוזר לגדלות, לא נותן א"א לבינה שלו אור חכמה) כמבואר. ( 12.27)
(זה אני מבין, שקורה בזמן הרגיל של א"א, כשלא עושה זווג, שבינה יצאה לחוץ .
מהו שורש התיקון של בינה שעולה לחוכמה
כדי להעביר חכמה לתחתונים(באמצעות ל"ב נתיבות)
מה קורה בגדלות? האם בגדלות הוא כן עושה זווג או לא עושה זווג?)
התשובה היא: שהוא לא עושה זווג בגדלות, כדי לתת חכמה לתחתונים.
אז איך ניתן חכמה לתחתונים?
• כי אם לא תנתן חכמה לתחתונים, איך תהיה הולדה?
• איך תהיה הולדה של או"א?
• איך או”א יולידו את זו"ן?
• איך זו"ן יולידו את נשמות הצדיקים וכו'
אז צריך חכמה לתחתונים!
יש חכמה! אבל דרך ל' דצלם ולא דרך ם' דצלם
לא דרך א"א ממש, אלא משהו תחליפי.

מי זה הל' דצלם? או"א.
• אז או"א עולים למעלה, והם אלה שמקבלים את החכמה,
• והחכמה עוברת דרך ל"ב נתיבות החכמה, ולא חכמה ישירה, אלא חכמה שבאה דרך הבינה, שנקראת חכמה דל"ב נתיבות, ואז אפשר להוריד את זה ללב
• אבל אם רוצים להוריד ממש את החכמה ללב, את ג"ר דחכמה, אז לכאורה מבטלים את הגוף.
• ולכן אומר: לב, זה ל"ב בנתיבות החכמה, זה מה ניתן דרך הבינה דרך ההשפעה, כי יש תיקון בעולם. (13.53)
אבל ,כל התיקון הזה (בינה שעולה לחכמה) מאיפה נובע?
• נובע עוד מהתיקון הראשון של הרצון ליתר דבקות
• שכאשר האינסוף, רוצה לתת אור למדרגה, אז פה מבחינתנו, א"א הוא כמו הא"ס, והא"ס לא יכול לתת אור חכמה, בצורה שהוא היה בא"ס, אלא צריך לתת את זה רק במסגרת של אור חוזר!
• האור חוזר (או"ח) הזה, זה בינה, דהיינו מלכות שמתנהגת כבינה, שמעלה או"ח, ורק במסגרת האו"ח, אפשר לתת לתחתונים.
• האור חוזר המלביש הזה, הוא כמו ל' דצלם, זה כמו בינה שעלתה לראש לבחינת חכמה, שזה האו"ח שרק דרכה אפשר לקבל אור!
אותו רעיון פה:
שעכשיו, או"א שהם בינה, עלו לראש דא"א,
ודרכם, כמו דרך אור חוזר,
יכול להינתן אורות לתחתונים-
וזה תנאי! בלי זה אי אפשר! (14.50)
ובשעת הזווג, שג' רישין דא"א נכללים ברדל"א, ונעשים לדעת דרדל"א כנ"ל, ומתגלה אור החכמה בג' רישין להשפיע לתחתונים, ( אז לכאורה, הייתי חשוב , ששם יתנו! אומר לא!)
הנה גם אז נתבאר לעיל,
• שאין הדעת הזה מאיר (כאשר עושה זווג בראש של חכמה)אלא רק במוחא דאוירא שה"ס ל' דצל"ם ובחינת בינה, כנ"ל.
אבל בם' דצל"ם, שהיא גלגלתא ובחינת ם', אין אור החכמה מתגלה שם, (למה? למדנו , היה תיקון של הגבהת ראשי ירכין, גניזו דאו"א, שלא יתקבל ג"ר דחכמה" כמו בעולם הנקודים, אלא רק ו"ק דחכמה, וזה אחד מחיזוקי הפרסא- כל זה למדנו כדי שלא תתרחש שוב שבירה ) להיותה מתוקן בסוד עזקא דכיא.
( מה זה עזקא דכיא? טבעת של ם' דצלם הסוגרת ללא לקבל חכמה)
וע"ד זה גם מו"ס עצמו כלול מחב"ד אלו, שהם מכלל ג' הראשים ונמצא גם הוא מקבל בחינת חכמה רק לבחינת בינה שלו, שהיא בחינת ס"ג ומוחא דאוירא הכלול בו, כנ"ל ומבחינת בינה זו הכלולה בו, הוא משפיע הארת חכמה לי"ג תיקוני דיקנא.
איזה חכמה מקבלים י" ג תיקוני דיקנא?
חכמה שנקראת ל"ב נתיבות החכמה,
כלומר חכמה שבאה דרך הבינה)
אבל מבחינת חכמה שבו, שהיא בחינת ם' דצל"ם שבו, (כלומר שהיתה צריכה לבוא דרך הגלגלתא שבו שנקראת ם' צדלם) )אינו משפיע כלום, כי מבחינה זו נקרא גם המו"ס עזקא דכיא, (למדנו באופן כללי שהמו"ס היא עזקא רבה
אומר: גם לענין הזה, הוא עזקא דכיא" למה? כי הוא מתנהג כמו גלגלתא בענין הזה, ביחס לאו"א וביחס לשאר הפרצופים)כנ"ל בדברי הרב. ( 17.41)
הרי שבחינת חכמה דמו"ס אינה נפתחת לעולם, ( לעולם -הכונה עד גמר תיקון ולא עד בכלל)ואפילו בשעת הזווג(לא נפתחת ). וז"ש הרב,
• דלא אתפליג לג' מוחין, (שלא נחלק לג' מוחין, למה? )
כי חכמה שבו אינה מזדווגת עם בינה ואינה משפיע (דרך הדעת שזה נקרא ג' מוחין )אליה( דהיינו לגוף). כמבואר. ( 18.23)
מה היתה השאלה, ומה התשובה?
השאלה: למדנו:
• שמו"ס ומוחא דאוירא, וגלגלתא, כל אחד מהם, כלול משלושתם:
1. מחכמה
2. בינה
3. ודעת.
• אומר, פה כתוב : שמו"ס לא מתחלק לחכמה, בינה ודעת.
אז הוא שואל: מתי כן ,ומתי לא:
תשובה:
• כלפי עצמו- יש למו"ס חכמה , בינה ודעתכלפי התחתונים: הוא (מו"ס) לא עושה זווג כדי לתת להם חכמה, אז כלפי התחתונים הוא לא נחשב למחולק לחכמה בינה ודעת, ולכן נקרא שהוא לא מתחלק לחכמה בינה ודעת., כי אם היה לו חכמה בינה ודעת כלפי התחתונים, אז היה עושה זווג ונותן להם אור חכמה.
אז בזה שאומר: שלא מתחלק (מו"ס): מה רוצה להגיד?
• לא עושה כזה זווג כדי לתת לתחתונים חכמה- זה נקרא שלא מתחלק.
• כלומר שמו"ס עצמו עושה זווג כדי לתת לתחתון, בבחינת ל' דצלם, אבל, לא עושה זווג על בחינה עצמית שלו. כי אם (מו"ס) היה עושה זווג על בחינה עצמית שלו, היה צריך לתת לתחתונים ג"ר דחכמה וזה הוא לא יכול לתת, וזה נקרא שהוא סגור בם' דצלם, כי הוא חלק מכל ראש דא"א שלא נותן אור לתחתונים.
o ואם רוצה (מו"ס) לתת אור לתחתונים, אז עושה זווג על בחינה מוקטנת שנקראת ל' דצלם.
o לכן מבחינת ם' דצלם שלו, מבחינת הבינה שלו עצמו, הוא (מו"ס) לא מתחלק
o ומצד מה הוא (מו"ס) כן מתחלק? מצד מה שנותן לל' דצלם
הנקודה שצריכים לזכור פה:
לא שמתחלק או לא מתחלק- לא זו הנקודה כרגע:
הנקודה העיקרית היא להבין:
שאת החכמה ששיכת לג"ר לא נותן (מו"ס) לתחתונים
• וגם אם אני אומר שהוא בגדלות, הוא לא מבטל את הפרסא שלו, כדי לתת ולומר: עכשיו יש גדלות, עכשיו אני יכול לתת לתחתונים את האור, ששייך לג"ר דחכמה- הוא לא יכול- לא נותן.
• אפילו שהוא עצמו במצב הגדלות, יהיה אחד עם עתיק, ועתיק הוא הרי צ"א, אז הוא מתכלל עתיק לצ"א ויכול לתת חכמה של צ"א,למרות זאת, לתחתונים הוא לא יתן את זה בשום אופן. (21.00)

אות קפ"ט
קפט) אמנם שינוי זה יש בא"א יותר מבשאר פרצופים, כי בגלגלתא שלו יש כתר וחכמה, אבל בינה ודעת אין בגלגלתא שלו, (למה? יצאו לבר מראש, בגלל צ"ב שלו, אז מה הבעיה, אז שיחזירו אותם אחרי צ"ב! אומר: שלא יכול.

לא יכול להחזיר אותם אחרי צ"ב , כדי לעשות זווג ולתת לתחתונים.
זה נקרא שהוא שומר על הקרומא דאתחפיא, ששומר על מסך דצ"ב שלו.

ואמנם בינה דא"א (אבל בינה דאריך ישנה, אבל יצאה מחוץ לראש בסוד גרון דאריך )
הוא סוד הגרון דא"א, ותמן נחתת ולא קיימא ברישא. (ושמה נמצאת הבינה בגרון למטה מהראש והיא לא עומדת ברש של אריך )
ומכאן תבין איך
• בינה נקרא גרון,
• ונקרא כתר( לאו"א), (נקראת כתר של או"א )
• ונקרא שופר,
• כי הלא הגרון דא"א נעשה כתר לאו"א. (ולא חכמה ) (22.30)
אות קפ"ט- או"פ
וזה אמרו (באות קפ"ט) "אמנם שינוי זה יש בא"א יותר מבשאר פרצופים כי בגלגלתא שלו יש כתר וחכמה, אבל בינה ודעת אין בגלגלתא שלו" דהיינו כמבואר, דהיינו כמבואר, שחכמה שבמו"ס נתקנה בבחי' עזקא דכיא, ואינו מזדווג עם הבינה, (למה? )כי הקרומא דיליה לא פסיק כמו באו"א וזו"ן. ולפיכך יצאה בינה לגמרי מראש שהוא חכמה. (23.21 )
אמנם חכמה דאו"א,( למשל, כדי להראות את ההבדל עם א"א) וקרומא שלה פסיק.
• היא מאירה באצילות (וקרומא שלה, לא יוצר הפסק בין בינה לחכמה
• וכאשר היא באה לקבל גדלות, אז היא יכולה לייצר את הקשר הזה בין חכמה ובינה בלעשות זווג על בחי"ד
אבל, בראש דאריך ,הוא לא יכול. למה? כי קרומא דאתחפייא לא נפסק )
והוא, כי חכמה דאו"א, אינה בחינת חכמה ממש כמו ראש דא"א, (ולכן היא יכולה להזדווג עם הבינה ולעשות זווג, אבל יהיה חכמה במדרגה!,
(האם תהיה שבירה? אומר: לא!
• חכמה של ל"ב נתיבות לא גורמת לשבירה
• חכמה של ג"ר גורמת לשבירה )
לכן, אם אני רוצה לתת חכמה במדרגה, אז אני חייב להתחכם!
זה כמו שבד' בחינות דאורות דיושר, במסך של א"ק, שאם חכמה באה במסגרת של או"ח, היא לא גורמת לשבירה, זה מותר, ע"פ הצימצום:
אותו דבר פה:
• ע"פ צימצום ב', חכמה שבאה דרך הבינה, היא מותרת, ולא גורמת לשבירה, כי היא גורמת לאח"פ דעלייה
• אבל חכמה שתבוא על זווג עם בינה, אז אפילו שיש לי כלים לכאורה של השפעה, הם ישארו
אלא שהיא חכמה המקובלת ממוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה דחכמה ולא חכמה ממש, כי היא בחינת הוי"ה דע"ב. כנ"ל. וזכור זה. (25.21 )
אות ק"צ
קצ) נמצא כי ג"ר דא"א יתבי דא על דא (יושבים זה על זה ):
• כתר,
• ותחתיו חכמה,
• ותחתיו בינה.
(מה רוצה לומר? שבמוחין דע"ב, מוחין דחכמה, הם יושבים זה למעלה מזה.
למה? כי למדנו שהחכמה שבו שבא"א נעשתה בסוד אזעקא רבה, והיות וכך הבינה יצאה מהראש
ובראש אין אלא קו אחד,
• ואין חכמה בימין
• בינה בשמאל
• ודעת באמצע
כי אין זווג על החכמה,
• אין לו איזה שהיא בינה, איזה נקבה שיחד איתה יעשה זווג על חכמה, ויהיה שם דעת המזווג ויתפשט למטה. והיות ואין את זה, לכן בינה יצאה מחוץ לראש
• אבל הוי"ה דס"ג יש שם, דהיינו בחינת בינה שזה ל' דצלם יש שם. ובחינה הזו יששבינה במדרגה מבחינת ל' דצלם, ז היא כן מחולקת לג'.

מבחינת ע"ב, מבחינת חכמה הם שווים לקו אחד- ואז הם לא מחולקים, כי הם זה למעלה מזה
ומבחינת בינה, הם נחשבים לג' קוין, לימין שמאל ואמצע, והם כן מתחלקים
אז כל מה שאנו מדברים על זה שיש חלוקה , או אין חלוקה זה:
o האם יש להם ג' קוין- ואז הם מתחלקים
o או שזה קו אחד, ואז הם לא מתחלקים
• אם זה קו אחד – אי אפשר לתת אור, אז הבינה יוצאת לחוץ מהראש
• אבל אם זה בג' קוין- אז הבינה יכולה לחזור לראש, ולעשות על זווג בחינת דעת, על חכמה, בינה ודעת (27.53)

ואינם בסוד קוין (בראש דאריך):
• כתר למעלה,
• וחו"ב למטה מב' צדדי הכתר
• , ועיקר התיקון הזה, הוא להיות קוין, (
• מה זה קוין? שיש ימין שמאל ואמצע, מבחינת זווג לתת לתחתונים, א
• אבל אם אין (ג' קוין), אי אפשר לעשות זווג כשיש קו אחד) כנ"ל בכמה מקומות. ( 28.18)

או"פ- אות ק"צ
קצ) ג"ר דא"א יתבי דא על דא, כתר ותחתיו חכמה ותחתיו בינה, ואינם בסוד קוין: ולכאורה זה סותר למ"ש לעיל, (שאמר שהוא לא מתחלק )דכיון שגלגלתא ומו"ס מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, ע"כ הם נפקין כחדא (יוצאים כאחד, כמו או"א )כמו או"א הנמשך מהם(כאחד הנפקין ).
• שכתרא ומו"ס הם זה כנגד זה,
• ולא זה תחת זה. עש"ה.
(אז ,אם אתה אומר לי זה כנגד זה, אז כן יש ב' קוין, ואח"כ יעשו זווג בינהם )
אמנם ענין כחדא נפקין וקומתם שוה הנאמר אפילו באו"א, אין הפירוש שקומתם שוה ממש זה לזה,
• כי נודע שכתר דאבא גבוה מקומת אמא,
• ואין אמא מגעת לכתר של אבא, כמ"ש הרב להלן, (אז איך אתה אומר לי שם שווים זה לזה? שהזכר צריך להיות גובה מהנקבה, אז המ אתה אומר לי שהזכר והנקבה שוים,
o גם אם תגיד לי שאור הלבנה, יוצא מבחינת ב' המאורות, שאור הלבנה יהיה כאור החמה, אבל אור החכמה יהיה שבעתיים, אז במה הם שוים?
o
וא"כ איך הם בקומה שוה. אלא הפירוש הוא בעיקר שהם נפקין כחדא ( הכוונה שהן לא נאצלים זה מזה, דהיינו שתהיה עצמאות גמורה לצד הבריאה, והיא לא תצטרך להיות כפופה רק לבורא, אלא יהיה לה כח של בחירה מצד עצמה, ואחרת לא תהיה אהבה, וזה יבוא לידי ביטוי, וא"כ, אומר: איך הם בקומה שווה?)

כלומר, שאינם נאצלים זה מזה,
ענין היחס של זכר ונקבה בינהם
ויחסם לבורא
אלא ששניהם גם הזכר וגם הנקבה, מקבלים מהבורא:
• גם לנקבה תהיה עבודה ישירה כלפי הבורא,
• ולא רק מתחת בעלה,
כי הנקבה היא מתחת לבעלה, היא כמו איבר שלו
ואם היא (הנקבה) כמו איבר שלו (בעלה):
• איך איבר יאהב את הגוף?
• יכול להיות (האיבר) קשור לגוף, כי הוא תלוי בו
• אבל ברגע ,שיש תלות, אז האיבר הוא כמו עבד לגוף, כמו שהגוף הוא עבד לנשמה, אבל רוצים שהוא יהיה בבחינת עצמאית, כי אחרת, לא תהיה אהבה.)
וא"כ, איך הם (זכר והנקבה) בקומה שווה? (31.10)
אלא ששניהם נאצלים בבת אחת בהעליון מהם, (כמו ב' המאורות הגדולים )
• כי הם בחינת ב' הרשימות דזכר ונקבה העולים תמיד ביחד לפה העליון ונכללים, שם בזווג דעליון,
o שהזכר הוא בחינת רשימו דהתלבשות,
o והנקבה היא בחינת הרשימו דעביות,
כמ"ש לעיל בדברי הרב בתחילת חלק ה', אצל זכר ונקבה דע"ב דא"ק שה"ס י"ה דכלי דכתר, עש"ה. ( דהיינו בראש יש ראש זכר וראש נקבה, מחשבה מופשטת ומחשבה פרקטית) (32.00 )

ומבחי' זו (שיוצאים ממקור אחד ,ויחד עם זה שהזכר הוא ממקור יותר עליון, שהוא גבוה מהנקבה,שהיא בחינת העוביות)
נבחנים הגלגלתא ומו"ס שהם ג"כ כחדא נפקין( יוצאים כאחד) מפה דראש דעתיק, ואינם נאצלים זה מזה, (דהיינו ‘הגלגלתא היא לא מולידה את מו"ס, אלא:
• הגלגלתא באה מאוזן של עתיק, או מחסד
• והמו"ס בא מהחוטם פה של עתיק, או מגבורה

וע"כ הם מלבישים לחסד וגבורה דעתיק בקומה שוה.
אמנם ודאי הגלגלתא גבוה ממו"ס,וכן אבא גבוה מאמא אע"פ שיוצאים שניהם מקומה אחת דבינה דמ"ה.
(ואכן מחשבה מופשטת גבוהה ממחשבה פרקטית אמנם מ"ש הרב כאן שהם בחינת קו אחד זה למטה מזה, זה ענין אחר לגמרי, (זה לא בענין שהם זה למעלה מזה )והוא כמ"ש לעיל
שאין חכמה ובינה עומדים בראש דא"א בימין ושמאל כמו באו"א וזו"ןכי בינה אינה נחשבת לנוקבא דמו"ס שיאיר לה מאור חחכמה שבו, משום שחכמה שבו נתקנה בסוד עזקא רבה (אז הוא לא יכול להאיר לה בצורה כזו )וע"כ הבינה יצאה מהראש
• , ואין בראש אלא קו אחד זה למטה מזה. ( כלומר על ראש דא"א על בחינת ע"ב, אבל על בחינת ס"ג כן יש לו ג' קוין ) וכן מבחינה זו, נבחן גם הגלגלתא בסוד עזקא דכיא ובחינת ם' דצל"ם, ואינו משפיע מהוי"ה דע"ב שלו אל המו"ס, כנ"ל, וע"כ הוא למעלה ממו"ס כי אינו בא עמה בזווג, והוא ג"כ בבחינת קו אחד. (34.31 )

אמנם מבחינת הוי"ה דס"ג, ( שזה נקודה החשובה,
דהיינו זווג הבא על מדרגת הבינה ולא על מדרגת החכמה)שהוא ל' דצל"ם,
• הם משפיעים זה לזה,
• ומבחינה זו אינם נחשבים לקו אחד,
• אלא גלגלתא ומו"ס הם זכר ונקבה,
• ודעת דרדל"א אחזי נהוריה ביניהם, ( הדעת אוחזת את האור בינהם ומזווגת בינהם )כנ"ל בדברי הרב.

וזכור ההבחן הזה:
בין החכמה המושפעת ע"י אוירא, הנחשבת רק לבינה דחכמה, שאינה בחינת ראש דא"א עצמו. ( ששם יש ג' קוין) ובין חכמה דע"ב שהיא חכמה דא"א עצמו. (ששם יש רק בבחינת זה למעלה מזה )
וכשהמדובר היא מבחינת חכמה דא"א עצמו, נבחנים לקו אחד, ונבחן שאין שום השפעה ממנו באצילות וכדומה מן הלשונות. אמנם כשהמדובר הוא מבחינת החכמה המאירה באוירא, (שאוירא הכוונה במוחא דאוירא )שהיא בחינת בינה דחכמה כנ"ל, נמצא להיפך ממש, שאין שום הארה באצילות אלא משם. וזכור. (36.34 )

סיכום:
• ראש דאריך, לא נותן חכמה מצד ע"ב, אלא נותן חכמה מצד ס"ג
• כדי לתת חכמה מצד ס"ג- או"א צריכים לעלות אליו, וכל החכמה שהוא יתן , הוא יתן דרך או"א.
מה השוני הגדול?
• שיש לנו גניזו דאו"א, גניזו דחכמה.
• בכתר היה רק גניזו דיחידה
• פה יש גם גניזו דחכמה

שאלות חזרה דף היומי – עמודים א'שפה-א'שפו
1 מהיכן יונקים שיערות דיקנא ומדוע?
2 מדוע ישנן ב' פאות והאם הן שוות או לא?
3. האם שיערות דיקנא בהיותן נפש ורוח, האם הן בקטנות או בגדלות?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

ענין ב' הפאות
על מה אנו מדברים?
ב' הפאות הם מלכות של שערות ריישא
• שמצד אחד מהוים את בחינת צ"א-
• ומצד שני הם בחינת דין, היות והם נמצאים בבחינת המלכות שזה רצון לקבל
אז הייתי צריך לקרוא להם שם אלוקים, כי ראינו שפאה, זה גימטריא אלקים,
• אבל מצד שני, אנו אומרים שאין בהם כ"כ דין, כי הם שייכים למדרגה גבוה של א"א שכולו לבן
• מצד אחד הם צריכים להיות רחמים, אבל הם לא יכולים היות רק שם הויה,
אז כדי להראות את סוג הזה שיש בהם דין, אבל דין שהוא לא מגולה, ולכן אנו אומרים שזה כמו:
קוראים ליקו"ק זה רחמים, אבל רוצים להראות שבתוך הרחמים האלה מוסתר דין, שזה כמו בחי"א, ולכן אנו קוראים לבחינת הפאות- מצפ"ץ.
מה זה מצפ"ץ? זה האותיות ההפוכות , שמשלימות את הכלי הראוי לאותו אור.
כי אם אני מדבר על האות א', אז הת' הוא הכלי הכי רחוק, הכי עבה
אם אני יכול להשתמש בכלי של ת' שהוא הכי עבה, בגלל שיש לי אור כ"כ גדול, אז זה מדרגה הכי גדולה. ולכן איפה אני יכול ל ראות את הכלי הכי גדול? רק בבחי"א, שם הכלי הכי גדול, למרות שהוא לא מגולה לי, ולכן האותיות מצפ"ץ מראות על הכלי שנמצא במסגרת האור, כמו בבחי"א.
• והכלי שנמצא באור, הוא מגולה באותיות אתב"ש. ולכן הפאות האלה הם שייכות מצד אחד לשערות ריישא,
• אבל זה במקום גבוה, במקום א"א, אז מצד זה אני חייב להגיד שהם רחמים יקו"ק.(
• אבל מצד שני יש בהם קצת דין, שזה בחינת מלכות והם יורדים למטה, אז הם גם דין, ולכן אני קורא להם מצפ"ץ . דין בכח, וכשהם ירדו למטה, ודאי הם יהיו דין. אבל:
אותם מצפ"ץ האלה
באים ומתקנים את כל בחינת י"ג תיקוני דיקנא,
ש באים מב' הבחינות האלה,
ולכן ראוי שנבין אותם היטב.
• והיום נעשה קצת מעבר, מהפאות לעשרות דיקנא
• ומחר בע"ה, ניצור את הקשר יותר חזק, בין הפאות לשערות דיקנא,
• ומחרתיים בע"ה, אנו נתחיל את י"ג תיקוני דיקנא, כדי לראות איך הם מתכללים, ואיך הם קשורים, ואיך הם מתחילים להתהוות. (3.32)
אות קפ"ד
קפד) האמנם היותם ב' פיאות, ( למה ב'?) הטעם הוא, כי הלא השערות ממותרי מוחא נפקי, (הם יצאו ממותרי מוחא, שהוא מאותו או"ח שעתיק עושה לא"א, ואו"ח זה היות והוא בצ"א הוא לא יכול להיות חלק מהראש דא"א ולכן הוא יוצא החוצה בסוד מותרי מוחא ) כנזכר, והנה המוח יש בו בחי' הדעת(חכמה, בינה ודעת, שכולל גם חסדים וגם גבורות: חסד מימין וגבורות משמאל )
הכולל חו"ג, כנ"ל, וידוע
• כי הזכר נוטל החסדים
• , והנקבה נוטלת הגבורות.
ואז יוצא הארתם לחוץ, ( דהיינו לגוף) הארת החסדים( שיצאה סוד השערות מחוץ למדרגה, בבחינת פאה שמימין) בפאה שמימין והארת הגבורות(מדצ הדעת שהיה צריך להיות בפנימיות הפרצוף ויצא החוצה,הוא בבחינת הפאה השמאלית )
בפיאה השמאלית. וזו"ן,
מי הם זו"ן?
למדנו שהשערות מחולקות:
• לגו"ע
• ואח"פ"
והזו"ן הם בחינת אח"פ דשערות,
ואח"פ דשערות הם נקראים שערות דיקנא
אז זו"ן פה, במקום להגיד שערות דיקנא הוא אומר זו"ן,
כיוון, שלמדנו :שהשערות הם מחולקות:
• שערות ריישא: לבחינת גו"ע
• ושערות דיקנא: לבחינת אח"פ, שקורא להן כאן זו"ן
ואומר לנו, שהזו"ן יונקים מהפאות האלה
וזו"ן, הם יונקים ונשפעים מאלו הב' פיאות:
• הז"א, חסדים מהימנית.
• ונוקבא, מהשמאלית גבורות
וזהו פירוש מ"ש פרשת בראשית ד"כ ע"א

על ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, (מי הם שני המאורות הגדולים?
• השמש כנגד הפאה הימנית
• והלבנה כנגד הפאה השמאלית )
שהם( נקראים:) מצפ"ץ מצפ"ץ. שמהן עילאין די"ג מכילן דרחמי כו'( דהיינו השמות העליונים, של י"ג מידות הרחמים של שערותה זקן של שערות דיקנא
.
אות קפ"ד- או"פ
וזה אמרו (באות קפ"ד) "וזו"ן הם יונקים ונשפעים מאלו ב' הפאות, הז"א חסדים מהימנית, ונוקבא מהשמאלית גבורות, וז"ס ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שהם מצפ"ץ מצפ"ץ וכו', ואין ביניהם הפרש זולתי שזה בימין וזה משמאל" כי להיות אז(מתי אז ? בקטנות, שלמדנו שבקטנות הם בחינת ווין, מדוע? כי הם מ קבלים רק אור של נפש רוח ) הנימין בבחינת ווין כנ"ל, ע"כ הם נחשבים לבחינת זו"ן, שאין בהם בחינת י"ה
, ונמצא הפאה הימנית
• שהיא מלכות דהוי"ה דע"ב, שהיא בחינת מלכות דז"א,
• וכן מלכות דהוי"ה דס"ג, שהיא בחינת מלכות דנוקבא, כמ"ש הרב שהשמאל הוא בחינת נוקבא
. אמנם כיון שאין החסרון ג"ר שלהם בא מחמת דין או צמצום על חכמה, (למה? למה אין עליהם דין כזה? ) להיותם בחינת א"א שהוא בקומת ע"ב, (אז לא צריך להיות עליהם דין שלא יקבלו חכמה,
כל מה שא"א לא רוצה לקבל ג"ר דחכמה, זה רק בשל היותו משפיע לבחינת המדרגות התחתונות ממנו), אבל הוא עצמו בתור ראש, אין לו בעיה לקבל חכמה,
• אבל כל מה שהתקינו את א"א במיוחד להיות כזה שיש לו תיקון של ם' צלם,
• הגבהת ראשי ירכין,
• איזקא דכיא,
• אזקה רבה,
כל זה בא בשביל התחתונים ולא בשבילו,
• הוא נמצא למעלה מקרומא דאתכפייא,
• הוא יכול להיות אחד עם עתיק, הו במקורו אחד עם עתיק,
• וברגע שיעלה לעתיק, לא תהיה לו בעיה לקבל חכמה מצידו, הבעיה לקבל ג"ר דחכמה, היא מבחינת התחתונים)
החשיבות הזהה של שמאל וימין
ומתי זה משתנה?
ואין ה"ת בעינים שלו כנ"ל אלא שכל חסרון שבהם הוא מחמת המסך דמלכות שאינו עומד במקומו המותאם, שהוא בד"ת (ד' תחתונות ) דדיקנא, כנ"ל,
ע"כ השמאל הוא חשוב ממש כמו הימין(
מתי השמאל לא חשוב כמו הימין?
• כשהוא ניפרד בצימצום והוא לא יכול לקבל אור
• אבל אם הוא יכול לקבל אור, אז הוא שווה כמו הימין)

כי השמאל אינו צריך לימין שימתיק אותו,
כי כבר הוא ממותק מכח עצמו.
למה השמאל לא צריך לימין שימתיק אותו?
כי הוא שייך לג"ר ,
ובג"ר לא צריך חסדים לצורך חכמה,
אבל ,כאשר יבוא להשפיע לז"א נראה את המיעוט)
והיות והפאות באות להשפיע לזו"ן,
מטעם זה נקרא להם בשמות קצת של דין, שהם מצפ"צ מצפ"צ

למה קצת דין?
למה בשמות קצת של דין (מצפ"צ מצפ"צ) נקראים הפאות?
למה שאני לא אגיד שהם רחמים גמורים? הרי הם יכולים לקבל חכמה, אין בהם דין?
התשובה:
• רק בגלל מה שהם צריכים להשפיע לתחתונים, כמו בחינה א'_(דאור ישר),
• שהרצון לקבל שבה לא צריך המתקה, יהיה הכל במסגרת האור
• כמו עובר שלא צריך המתקה, הוא לא צריך לעשות משהו מיוחד מצד עצמו.
אבל בכל זאת יש בו משהו, אז אני לא קורא לו לגמרי, שהוא רק איבר של האישה, הוא (כן) איבר של אישה, אבל בכל זאת, יש בו משהו יותר, מאשר סתם איבר של האישה, כי הוא עתיק לצאת החוצה.(10.11)
ולכן הם( שתי הפאות ) שניהם שוים כאן(מי זה שניהם? שתי הפאות, למרות שהם ימין ושמאל, אז בראש דא"א שהם שוות ). אע"פ שהם בחינת קטנות, כמבואר ותדע שמכאן מקבלים זו"ן גם בחינת מוחין דעיבור ב' דקטנות, (
ממתי בקטנות יש עיבור ב'? ר"ל שעיבור ב' זה השלמת כלים
מה זה עיבור ב' דקטנות?
• יש עיבור א' דקטנות שזה לצורך קיום
• יש עיבור ב' דקטנות- זה בב' שנים ויום אחד, שזה לצורך השלמת כלים, שהם בחינת ג"ר דרוח, או מוחין דו"ק
הנבחן להשלמת כלים, שהם בחינת ג"ר דרוח הנקרא מוחין דו"ק, ( אבל ודאי שאלה שתי בחינות:
• מוחין דו"ק זה השלמת כלים
• ג"ר דרוח- זה להשלים את מדרגת הרוח לז"א, לאורות פנימיים)
שהם שמות אלקים במילואיהם, (למה במילואיהם? מכיוון שזה מתקבל כבר בגוף )
• אשר מוח חכמה דז"א הוא אלקים(מצד אחד דין ) במילוי יודין, ושם נוהג ענין ע"ב בחסד(ע"ב בגימטרייא הוא חסד )
• ורי"ו בגבורה(רי"ו – השלמת כלים בגבורה, שגבורה בגימטרייא זה רי"ו )
וכ"ו(יק"ק ) בת"ת שבגי'(כל זה ביחד ) שד"י, שה"ס שד"י הרפה. ( למה?) כי עדיין אינו מוכשר לזווג דגדלות, עד שאלו המוחין יורדים מבחינת חג"ת שלו אל נה"י ( מדוע? למה שד"י ברפה?היות ומדובר במוחין דרוח, המאירים גם בחב"ד למרות שיש השלמת כלים)שלו, וכשהם יורדים לנה"י נעשו בבחי' שד"י בדגש, ואז באים מוחין דגדלות( שלא ראוי להולדה, עד גיל י"ג, ובגיל ט' ויום ראוי מעט) אל חב"ד חג"ת דז"א, כמ"ש בחלק י"ב (אות ר"צ רצ"א ובאו"פ ד"ה ג"פ ע"ש בכל ההמשך) כי כל זה שביאר הרב אצל ז"א נמשך מכאן(מאיפה מכאן? דהיינו משורש המוחין, (13.43 )
• שהרי א"א הוא שורש המוחין של ז"א,
• כי מה שלמדנו שהמוחין שבאים לז"א, תלויים בשורשים.
אומר:
מה שלמדת בחלק י"ב שבאים ג"ר דרוח, ושי את כל הסדר הזה שלמדנו, איך מתקבלים המוחין בקטנות, בין גיל שנתיים לגיל 9, ואח"כ לגיל 13, אבל פה מדבר בין גיל שנתיים לגיל 9, אבל אומר שזה לקוח מכאן. ( 14.17)
, כי בעת שרק הנימין משפיעים אל המוחין דז"א, מסוד ב' פאות דמצפ"ץ,
• הנה אז אע"פ שמצד הכלים הוא בתכלית השלימות(שכבר קיבל השלמת כלים כבר בגיל 9 )
• , כי אין כאן שום דין, בסוד ואין אלקים עמדי, מ"מ אצל ז"א נחשב עוד למוחין דאלקים, (
o למרות שלמעלה (בפאות) זה מצפ"צ, שמצפ"צ זה רחמים,
o אבל למטה בזו"ן זה יהיה שמות אלקים. למה? כי אצלהם (ז"א) יש השלמת כלים, אבל אין את האורות הגדולים כמו שיש אצל העליון)
משום שעוד אין גילוי למוחין דהויות( לז"א, ומתי אז?) עד שירד המסך מבחינת המלכיות(ויהיה גדלות במוחין, וראש ד"א יעלה ויתחבר עם עתיק, ) דנימין לנה"י דדיקנא( זאת אומרת,
• שבמצב הזה מקבל ז"א השלמת כלים, אבל עדיין לא גדלות דאורות,
• ואחרי שמקבל גדלות דאורות, יהיה שם הוי"ה, מאיפה מקבל את זה? מהמציאות של ב' הפאות מהמלכויות עוד לא מקבל ממצב הגדלות של מוחין דחכמה ממש)
•
, שאז נעשין הנימין בבחינת יודין, ובחינת המוחין דווין שהיה בהם מקודם יורדים אל הדיקנא ואז מתגלה (עמוד אשפ"ו )ההויות דע"ב ס"ג בשערות רישא.
• ואז כאשר יש בשערות ריישא הוי"ות, דהיינו שא"א יתחבר אחד עם עתיק,
• ואו"א עלו לראש דא"א,והם נותנים גדלות לז"א,
• אז מתגלות הויות,
• ואז מגיע לז"א דרך הדיקנא ודרך או"א, המוחין דגדלות שלו שהם ג"כ מוחין דהויות. (אבל עד אז השלמת כלים, לפני שיש את הגדלות הזו, אז ז"א מקבל רק שמות אלקים משמות מצפ"צ,
o ואם היה מקבל משמות הויות ממש, גם היה מקבל גדלות, אבל מקבל משמות מצפ"צ, דהיינו ממצב של כמו לא קטנות, אלא השלמת כלים,
o כי קטנות לא מקבל כלום, רק אולי הארת כלים
o אבל בגדלות של השלמת כלים מקבל : מצפ"צ ויקבל רק חסדים, או יקבל שמות אלקים, כדינים, אבל לא יקבל הויות, זה יהיה בהשלמת כלים- קיבל ג"ר דרוח)
o אבל כדי לקבל שמות הוי"ה, מקבל אותם רק כשיהיה שמות הוי"ה למעלה בראש דא"א (16.52)
ענין ב' המאורות- ירח ושמש שהם זו"ן
היונקים מב' שמות מצפ"צ מצפ"צ – שבשתי הפאות
אות קפ"ה
קפה) ביאור הענין, כי אלו הב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ, שבשתי הפאות, משם יונקים זו"ן, ( שנקראים) שמש וירח, ( שמש וירח זהם ז"א ונוקבא, אבל המקור שלהם הוא ב' הפאות : מצפ"צ, מצפ"צ)
והם שוין בהשואה א'(אחת ) בב' פאתי הראש, (ימני ,ושמאלי)
• ושניהם שמות של מצפ"ץ, ואינם זה הויה וזה אלהים, (דהיינו שלא נגיד שימין זה הויה ושמאל זה אלקים)
• , כי זהו בחי' מאור גדול ומאור קטן
שורש הזו"ן (שמש וירח) מב' הפאות
, אמנם שרש זו"ן בהיותם פה(א"א) באלו הב' פיאות, כי מכאן שרשם מחו"ג דמוחא דא"א, (שבדעת דא"א, כמו שכתב באות הקודמת, שפאה ימנית היא חסדים, ופאה שמאלית מגבורות והם שוים ) הם שוין, (כי שמה לא היה דין, כי שייך לג"ר)
מאורות הגדולים( ולכן נקראים ב' מאורות הגדולים, כי הם שוים זה לזה)
,מתי ב' המאורות שוים (זכר ונקבה) ומתי לא?
ושניהם (ב' המאורות בגדולים- הפאות) בחי' הויות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, ( ולא אחד הויה ואחד אלקים,) ואין ביניהם הפרש, (
מתי יש הפרש, בין זכר לנקבה, ימין ושמאל?
• רק שבאים לקטנות, ואז אומרים שהזכר גדול מהנקבה
• או רק כאשר באים לשלמות וזאת צריכה להיות השאיפה, אז גם לנקבה יש שלמות כמו לזכר, ושניהם שוים בקשר)
זולתי שזה מימין וזה משמאל, (כך היה בראש דא"א ) כנודע, כי נוקבא משמאלא(אבל זה לא עושה אותה לפחות ). גם להלן למטה יש טעם אחר.
( 18.46)

המשכת י"ג מידות רחמים (תיקוני דיקנא)
מב' הפאות
אות קפ"ו
קפו) והנה מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, משם נמשכים י"ג תיקוני דיקנא, שהם י"ג מכילן דרחמי,(דהיינו"
י"ג מידות הרחמים הם נמשכים מב' הפאות- יש לזה חשיבות מאד גדולה, מדוע? כי אנו יודעים שמקורם הוא שם של רחמים גדול מאד , כי הם באים מיקו"ק, ולכן אנו נראה בהם מידות של רחמים, למרות שבטבעם הם יכולים להיות גם דין.
מתי נשתמש (בי"ג תיקוני דיקנא) בצד הדין שלה?
• כאשר הם עולים למעלה לראש דא"א, הם משמשים לנו כמ"ן להמשכת ג"ר דחכמה
• אבל כאשר הם בצימצום בשערות דקינא, עכשיו הם צריכים לקבל מב' הפאות בחינות רחמים של י"ג מידות רחמים. איך? עוד לא אומר לנו איך, רק אומר לנו שזה ככה.
• שב' הפאות נותנים לי"ג בחינות הדיקנא, הם נותנים מידות של רחמים ותכף נקרא איך.
)
שהתחלתן מן אל רחום כו', כנ"ל. (כמו שכתבו בויקרא ) (20.10 )
ענין ה', ה' קודם "אל רחום"
ולכן נזכר שני הויות ה' ה' קודם אל רחום כו
'(ה', ה', לא שייך לי"ג מידות רחמים! זה רק השורש, שאומרים ה', ה', זה יקו"ק, יקו"ק.
ומה צריך לכוון?
• למצפ"צ, מצפ"צ, דהיינו לרצון הטמון בתוך ההוי"ה, שזה אומר: שבראש הרצון שלו הוא השפעה, שכל הדין שאנו רואים פה, הוא בעצם דין שמקורו ברחמים,
• וזה- המצפ"צ- השורש לכל מידות הרחמים,
• שהדין מקורו במסגרת הרחמים, ומה שהוא התרחק להיות דין ניפרד, זה טעות בהסתכלות שלנו.
• ולכן שערות הזקן באים לבטא שהשורש של כל הדינים, [שמצד טבעם הם דינים], באים להגיד שהם יונקים מהפאות, ששורש הדינים בא מהמציאות של שורש הרחמים
• הדינים האלה באים מהמציאות של רחמים, ולכן לא צריך להתייחס לחיים כדינים, ואז הם באים להגיד לנו: הדינים האלה הם רחמים), ואז אפשר להתייחס לכל הדינים כרחמים_ וזה מהקור של כל הרחמים.
ואז אנו נראה :איך אנו עושים תיקונים בתוך השערות, איך הופכים את הדין לרחמים,
• הם יורדים לצ"א
• עולים לצ"ב-שערות השפה
• יורדים לשיבולת למקום של צ"ב, מתפשטים בשערות משיבולת הזקן
• מתפשטים עד החזה ועד הטבור
נראה את כל התיקונים, איך כולם באים לתת לנו רחמים.(22.07)
, כי ב' ההויות ההם, הם ב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ, שהם ה' ה' בא"ת ב"ש כנ"ל, ומהם נמשכו י"ג מכילן דרחמי, שהם אל רחום כו' ומהם נשפעים. וז"ס ה' ה' אל רחום כו' והבן זה. ( 22.25)
אות קפ"ז
קפז) והנה טעם התחלף שני שמות אלו של אלהים(הרי לכאורה, הם מלכות, ומלכות זה דינים, כי הרי זה מלכות של שערות ריישא, ששערות ריישא בא מהכתר אל המלכות ,אז הייתי יכול להגיד שזה מלכות וזה דינים, אבל זה שייך לראש, וראש זה הוי"ה, ז אומר: לכאורה זה שמות אלקים, ככה הם מתפשטים למטה לזו"ן, ולמה הם התחלפו מצפ"צ?)
ונעשים מצפ"ץ מצפ"ץ, כבר התחלנו לבארו לעיל. (וכפי שאמר לנו באות קפ"ב. אמרנו:
למה (מצפ"צ) זה לא שם אלקים?
• כי זה נמצא בא"א, וא"א כולו רחמים
למה (מצפ"צ) זה לא רחמים אם זה א"א?
• כי מצפ"צ זה ממוצע:
o זה לא לגמרי רחמים,
o וזה לא לגמרי דין,
• כי זה לא הוי"ה ממש, כי הייתי קורא לו הוי"ה
• וזה לא אלקים ממש-
אלא זה באמצע- מצפ"צ- לא דין,
• אבל יש רצון לקבל, יש נברא, יש רצון לקבל, שהוא רצון לקבל של בחי"א שהוא בטל לאור, כאור בפני אבוקה,
• אבל אי אפשר לומר שיש שם רק אור, יש שם גם דין.
כמו עולם אצילות- ( הרעיון של המצפ"צ)
• אצילות הוא לא דין, כי נמצא למעלה מפרסא
• אבל לא שם הוי"ה, כמו א"ק. למה? כי חל עליו צ"ב, יש בו מלכות (24.04)
)
וזה עניינו בשלימות, דע, כי הנה
ח' אורחין חוורין הם נמשכין מרישא דרך צדדי הפנים,
,
• ימין ושמאל כנגד ם' ול' דצלם,
• להוציא את בחינת האחור, שהם עוד 4 כנגד קוצי שערי – צ' דצלם.
אז יש :
• 8 בחינות מצד הפנים
• ו-4 בחינות מצד האחור
סה"כ י"ב, ואחד (י"ג) שמחבר בין כולם-
כנ"ל, והם ב' הויות, ואותם ב' הויות מאירות בב' פיאות האלו, ובפרט כשמסתלקות אל הצדדין כנ"ל, ואז אע"פ שהפיאות הם אלהים, ( הם דין, כי הם בחינת מלכות של שערות ריישא, והם שייכים לצ"א, אבל באו בחילוף אתב"ש, שמורה על דין מצד האור, כמו בבחי"א) נעשות הויו"ת כמו החוורתי אלא שמתחלפות במצפ"ץ מצפ"ץ, ולא הויות ממש, להיותם הם מבחי' אלהים (דהיינו מבחינת דין) כנזכר לעיל. (
אות קפ"ו – או"פ
קפו) מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, משם נמשכים י"ג תיקוני דיקנא וכו' ומהם נשפעים: (
מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ,
משם נמשכים י"ג תיקוני דיקנא
זו נקודה חשובה מאד להבין,
שכל שערות דיקנא, המקור שלהם הוא ב' הפאות,
ולכן מי שמקצץ את הפאות, מקצץ את היכולת שלו שיהיה עליו רחמים
כמבואר בדיבור הסמוך, שבחינת המוחין דקטנות שהיו מקודם בב' הויות דנימין שבימין ושמאל דשערות רישא דא"א, הרי הם יורדים משם בעת הזווג אל י"ג תיקוני דוקנא, דהיינו הווין שהיו בנימין ההם. (שהנימין הם בחינת שערות ששיכים ע עדיין לבחינת הראש ) ואז מתגלה החיורתי (מי זה החיוורתי? הבחינת כתר :
• יש כתר,
• והאוזן מתחלק: לחייורתי ונימין
• והחוטם פה זה בחינת השערות דיקנא
אז הם מתחלקים כמו גו"ע ואח"פ.
• כאשר רק הגו"ע היה קטנות- אז רק הגו"ע קיבלו אור, ואז הגו"ע קיבלו נפש רוח
• ועכשיו שגם השערות דיקנא צריכים לקבל אור-
o אז מצד הופכיות כלים ואורות מקבלים אור הג"ר
o ואז האור של הו"ק יורד למקום הדיקנא,
אז יוצא, שבזכות השלמת הכלים, אפשר לתת הארה גם לדיקנא)
תוך הנימין ההם ונעשו ליודין, והם מתחברים לקומה אחת, של גו"ע ואח"פ,
• ע"ד שא"א ועתיק, (מצד המוחין)
• וכן או"א וישסו"ת מתחברים לפרצוף אחד,
וההארת חכמה מתגלה בדיקנא, והבן היטב,
(איך יכול להיות שיהיה חכמה בדיקנא? ) (27.29)
כי אין הכונה בזה שאומר שהווין יורדין לדיקנא, שהם נעשים בבחינת קטנות, אלא (
• הרי אמר שהווין יורדים לדיקנא, אז למה אומר שהווין לא יורדים לדיקנא?
• מה שאני רוצה להגיד ( נ"ר )שנפש רוח יורדים לדיקנא, אבל נפש רוח של הגדלות
אז יש הבדל בין נ"ר (נפש רוח)של קטנות לבין נ"ר של גדלות )
• אם הייתי אומר שיש להם רק נ"ר, אז הם היו עומדים בניפרד,
• כי אני רוצה להגיד שהדיקנא מצטרף לריישא, והם נהיים כמו גו"ע ואח"פ של פרצוף אחד,
• אבל במילא בחינת אש, מקבלים את הג"ר דמוחין, ואז מה שהיה בחינת הג"ר, שקודם היה רק ו"ק,שהיה קטנות יורד לבחינת הו"ק, אבל כל זה מדרגה אחת של גדלות (28.20)
ע"ד שאומר בכל ביאת נה"י חדשים (כאן צריכים להיות גמישים קצת במושגים )
• שמוחין דחב"ד באים לחג"ת, ( כלומר, מוחין דחב"ד באים לכלים דחב"ד, שקיבלו בקטנות אור החג"ת, ולכן קורא להם חג"ת ע"ש האור שהאיר בחב"ד בקטנות.אז האיר בהם חב"ד אבל קורא להם חג"ת, אבל באמת זה כלים דחב"ד)
• ובחינת אור הרוח שהיה בחג"ת, (מי זה אור הרוח שהיה בחג"ת? ר"ל בחב"ד, שנקראו חג"ת, בגלל האור שהאיר בהם בקטנות) יורד לנה"י,
• ואור הנפש שהיה בנה"י יורד (מיז ה אור הנפש שהיה בנה"י? ר"ל אור הנפש שהיה בכלים דחג"ת ונקראים נה"י ע"ש שבקטנות האיר בהם אור הנה"י, אז ירוד לנה"י חדשים )לנה"י חדשים,
אמנם כל הפרצוף נעשה לפרצוף דמוחין דהויות וגדלות וזכור זה.
( ועכשיו נקרא את זה לפי הסדר של כלים ואורות לפי הסדר הראוי שאנו רגילים:) ( 29.34)
ע"ד שאומר בכל ביאת נה"י חדשים ( דהיינו כלים חדשים של נה"י)
שמוחין דחב"ד באים ( לחב"ד),
ובחינת אור הרוח שהיה( בחב"ד), יורד ( לחג"ת
ואור הנפש שהיה בחג"ת יורד לנה"י החדשים)
, אמנם כל הפרצוף נעשה לפרצוף דמוחין דהויות וגדלות וזכור זה.
( ומה שאנו אומרים שיש נ"ר בבחינת הנה"י,- זה מסדר הגדלות, זה לא קטנות, זה חלק מהגדלות, שבמסגרת הגדלות:
לחב"ד יש את אורות החב"ד- דהיינו גו"ע ואח"פ
• לגלגלתא יש אור החב"ד
• לעיניים- יש אור החג"ת
• ולנה"י יש אור הנה"י, אבל לא בגלל שהם בקטנות, אלא הם חלק מהפרצוף שלם שהוא הגדלות.) (31.00 )
מסקנה: ר"ל
שכאשר אני מדבר על שערות דיקנא בגדלות, שאני אומר שהן מקבלות ממצפ"צ
, זה אומר שכאשר הם מקבלים מהם, אז הם חלק מגדלות.
ולא נגיד שהם קטנות, כי אחרת, הם יהיו דינים
אות קפ"ז- או"פ
קפז) ח' אורחין חיורין הם נמשכין מרישא דרך צדדי הפנים והם ב' הויות מאירות בב' פאות האלו: כמ"ש בדיבור הסמוך, שבעת הזווג כשא"א ורדל"א נעשים לראש אחד (
• מתי זה קורה? בזווג על גדלות, .כשבא אור ע"ב ס"ג ומוריד את הקרומא דאוירא, ואח"פ של העתיק עולים לראש, אז |מילא גם א"א מתחבר לאחד עם עתיק, ונעשים לראש אחד )
• אז עולים שערות הדיקנא ומתחברים עם שערות רישא- לקומה אחת, (כמו שקרה במוחין הפנימיים, ככה קורה בחיצוניים שהם השערות)
• ואז מקבלים ממקיף חוזר, ( מי זה מקיף חוזר? זה אור של ג"ר דחכמה שיצא לחוץ בזמן הקטנות) (32.40)
• ונמצא עתה שחיורתי ושערות רישא נעשים לבחי' אחת ממש,
o ונבחן שהחיורתי משפיע אל הנימין
o ונעשו ( הנימין) ליודין,
o והווין יורדים לי"ג תקוני דיקנא, (הוו בבחינת גדלות )כנ"ל.
ומ"ש שהפאות (זה מה שאמר לנו באות קפ"ו, יורדים אבל בבחינת גדלות).
למה אני צריך שהם ( הווין)יהיו גדלות? למה אני צריך את זה?
o כדי שהם יהיו רחמים
o כי אם הם ירדו בבחינת קטנות, כווין, אז הם יהיו דינים)
ומ"ש שהפאות נשארים בבחינת מצפ"ץ, הכונה היא לאחר הזווג (דגדלות ) הזה, (שלא יהיה גדלות) כי אז חוזרים לבחינתם הקבועה, שהם בחינת ווין, וחוזרים הפאות לבחינת מצפ"ץ. כמ"ש במקומות אחרים. (מזה עוד לא דיבר, אלא נדבר מזה בהמשך) (33.36)
מה למדנו היום?
• למדנו שי"ג תיקוני דיקנא, יש להם קשר לראש.
• כי ,לכאורה, היינו מפרידים אותם, כמו שהיינו מפרידים בין גו"ע ואח"פ, כמו שהפרדנו בין עתיק לא"א.
• והוא רוצה לתת לנו את האבחנה, ששערות דיקנא נתרמים מב' מצפ"צ האלה מב' הפאות, כי אחרת הייתי צריך לנתק את בחינת הרחמים, מהשערות דיקנא
• כי מוחין של צ"א , המוחין שהם הויו"ת הם בחינת רחמים
• והשערות דיקנא שהם למטה מפרסא של ראש, הם היו צריכים להיות בחינת דינים במקורם, ר"ל שיש להם קשר והם נזונים ממצפ"צ.
• וכל הזמן של היכולת שלנו לעלות לגדלות: בשבתות, בחגים, בעליית עולמות, בתפילות מיוחדות, בתפילת שמונה עשרה וכו, יש לנו אפשרות להזין את הכח של הרחמים בזכות שערות הזקן.כי לא היינו יכולים לקבל את האורות האלה, אלמלא שערות הזקן, שהיו יכולים למשוך את ההארה הזו של המוחין דגדלות
1. אז מצד אחד הם יכולים לעלות להיות מ"ן לגדלות
2. ומצד שני דרכם נשפע אור הרחמים למדרגה
• אבל אם הייתי מנתק אותם לגמרי, ולא הייתי יכול לקבל גדלות דרכם, אז לא הייתי יכול להשפיע דרכם רחמים
כל מה שרצה להגיד לנו פה:
שהם (השערות דקנא) קשורים למצפ"צ,שהוא שייך לראש
, ואז זה קושר אותם להוי"ה שקשור אותם לרחמים
ובהמשך, אנו נראה, אבל, כבר אנו יכולים לדעת ששערות דיקנא הם שערות של רחמים, למרות שלכאורה, אמר לנו קודם שהם דינים, שערות דיקנא.
ועכשיו כאשר קושר אותם למצפ"צ, אומר שהם רחמים.
מה זה אומר לגבי התיקונים שלהם? אנו נראה איך הם מתקשרים, איך הם יונקים מהמצפ"צ האלה. וכל זמן שהם לא יוכלו לינוק מהמצפ"צ האלה, הם עלולים ח"ו להיות דינים. (36.16)

שאלות חזרה א'שפג-א'שפד
1. מהם ב' הטעמים שבגינם מלכות דגלג' (שערות רישא ), נקראת פאה?
2. מה ההבדל בין שם הוי"ה, אלוקים ומצפ"ץ? ומדוע ב' הפאות נקראות בשם מצפ"ץ?
3. מהו שאומר א"א "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי"?
4. מה הכוונה שבמלכות דגלגתא דא"א צמצום ההארה אינו מחמת דין אלא מחמת שהמסך והמלכות אינם במקומם?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

י"ג תיקוני דיקנא
אנו הולכים ללמוד את י"ג תיקוני דיקנא, אבל טרם זאת, אנו רוצים לראות את הקשר שלהם לשערות הראש.
הרי למדנו בשיעור הקודם, ששערות הראש ושערות דיקנא, הם בחינה אחת.
במה הם בחינה אחת?
• גו"ע של השערות הם בחינת שערות ריישא
• ואח"פ של השערות הם שערות דיקנא
ויש איזה שהוא קשר בינהם.

• למדנו ששערות ריישא הם מכתר למלכות, שהמלכות היא התחתונה ושערות דיקנא הפוך.יוצא, שהחלק התחתון ביותר של השערות שיורד לכוון הזקן, שנקרא פאתי הראש, הוא מלכות,
• ואם אנו מסתכלים על השערות דיקנא ממלכות לכתר, אז גם במקום פאתי הראש, במפגש בינהם, הם גם מלכות.

יוצא ,שהמלכויות נפגשות במקום הזה (מלכות של שערות ריישא נפגשת עם מלכות שערות דיקנא, כי סדר הספירות שלהם, עומדים באופן הופכי זה לזה ולכן המלכויות שלהם נפגשות)

מה זה אומר, איזה סוג של מלכות זו? ומה יש בנקודה הזו של הקשר? של סוף הראש ותחילת הזקן, על זה אנו רוצים לדבר היום, והיות ואנו מדברים גם בא"א, אז לכאורה זה היה צריך להיות שם דין, והיות ומדובר על ראש דא"א ואין שם דין ממש, אז יהיה משהו שרק מזכיר לנו את בחינת הדין, אבל לא ממש דין, ולכן אנו נצטרך לראות:
• את השם החדש שנקרא מצפ"ץ
• או המושג של אתב"ש, שנראה מה זה המושג הזה בחכמה. (2.36)

התיקון הראשון-תיקונא קדמאה דדיקנא
אות קע"ח
קעח) והנה תיקונא קדמאה דדיקנא(התיקון הראש של י"ג תיקוני דיקנא ), המתחיל מסיום פאתי הראש כנ"ל, היא מלכות דחכמה, (
ר"ל שהיא מלכות שבשערות ריישא:
• הכתר הוא למעלה
• והמלכות למטה
בשונה משערות דיקנא שלמדנו באות קע"ז ) כנזכר שם. והרי נמצא, כי המלכות דרישא שהיא הפאה, ( שהפאה זה החלק התחתון בפאות הראש,ש היא נקראת הפאה) משפעת ונאחזת עם המלכות דבתיקון א' דדיקנא, ( מה תיקון א' בדיקנא? גם מלכות, שהיא בחינת התחלה של שערות דיקנא שמתחילות ממלכות לכתר) מלכות במלכות, ומאותם השערות שבפאתי הראש מלכות דגלגלתא יורד שפע אל השערות דבתיקון קדמאה דדיקנא מלכות שבה, ומשם לשאר הי"ג תיקונין.
יוצא,

שהמלכות, דהיינו התיקון הראשון של י"ג תיקוני דיקנא,
מקבל אורו מהתיקון האחרון, או מהבחינה האחרונה של שערות ריישא,
שנקראת מלכות, פאתי הראש (4.03)

:
: כתר
שערות ריישא
מלכות – פאות הראש
מלכות
שערות דיקנא

כתר
אות קע"ט
קעט) ואמנם היות מלכות דגלגלתא נקראת פיאה( למה הוא קורא לזה מלכות דגלגלתא? צריך לקרוא לזה מלכות דשערות ריישא הנמצאים על גלגלתא, שנקראים פאה), זה נודע, מסוד" לא תכלה פאת שדך לקצור לעני ולגר תעזוב אותם"( כך כתוב בויקרא- פרק כ"ג פסוק כ"ב:"ובקוצרכים את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדה, בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אני ה' אלקיך".),
כי המלכות האחרונה שבכולם, היא כדמיון, פאת השדה הנשאר באחרית הקצירה(
• זה מה שחסידים הרבה פעמים רואים שמקצרים את השיער, אפילו קצר מאד, ואפילו לפעמים נשארים ללא שיער עושים "חלקה", אבל משאירים את פאות הראש, שהיא הבחינה " לא תכלה בחינת שדך לקצור"
• מי זה העני והגר? אותה מלכות שהיא ענייה ודלה, שאין לה מגרמה ולא מידי
). וכן עד"ז, אחר התגלח שערות הראש, שהם דמיון קצירת השדה צריך להניח ג"כ הפיאה, שהיא בחי' המלכות דשערי כמבואר במקומו ע"ש, נמצא כי לעולם פאה היא בחי' המלכות(ועל זה רוצה לדבר קצת יותר מה זה הפאה הזו שהיא בחינת המלכות ) ( 6.10)

. אות ק"פ
קפ) גם טעם אחר, ( לכך שמלכות דגלגלתא שהיא שערות ריישא נקראת פאה) הוא כי הנה נתבאר, כי גבורת עתיק יומין הנקראת אלהים, (מדוע?
יש צד חסד ויש צד גבורה,
• צד הגבורה זה צד של דין, וע"כ הגבורה נקראת דין,
• ומי מלביש על הגבורה? מו"ס, ושערות דקנא הן במו"ס
• אבל בגלגלתא היא מלבישה על בחינת חסד
ושערות הראש הם נמצאות על הגלגלתא, אז מדוע שהם יקראו גבורה?

…אז אומר:) נתלבשה בהאי מוחא סתימאה דמינה נפקי כל הני שערי ממותרי מוחא, (ממנה יצאו כל אלו השערות ממותרי מוחא דהיינו מבחינת צ"א ) כנזכר באדרת נשא דף קל"ד ע"א גבי תיקונא תשיעאה. ( מה זה תיקון התשיעי? נראה את זה בהמשך (8.00)

מה התיקון התשיעי?
נקרא "במצולות ים" ובתורה נקרא "לאלפים"-
וזה מקשר בין צ"א לשאר התיקונים
ונותן את האפשרות,שתתגלה החכמה בשערות דיקנא
ונודע, כי הגבורה נקרא אלהים, וגם המלכות נקראת אלהים( למה? כי זו בחינת דין). כנזכר בפרשת בראשית דף ע"א. ( 8.19)

. והנה הפיאה של הראש היא בחי' המלכות של הגלגלתא( כפי שלמדנו ששערות ריישא הם מכתר למלכות, ופאת הראש היא מלכות), ושמה אלהים( מאיפה לומדים ששמה אלקים? בהמשך נראה ששמה לא ממש אלקים, אבל בינתיים קוראים לה אלקים כי היא בחינת דין, וכן פאה (80+1+5) בגימטריא אלקים.= 86)
, וכן פאה בגימטריא אלהים. וגם כי היא נמשכת מהגבורה דעתיק שבגו מוחא סתימאה הנקרא אלהים, ולכן ג"כ נקרא פיאה, שהוא בגימטריא אלהים. (כמובן, שפיאה זה בלי י') (9.00)

אות קפ"א
קפא) והנה הם ב' פיאות בב' צדדי הראש, נמצאו ב' שמות: אלהים אלהים.
אמנם צריך שתדע, כי להיותם במקום גבוה, שהוא רישא דא"א, שהדינים מתכסים ונעלמים בו (דהיינו שהוא רחמים ראש דא"א , שאין שם דינים ששולטים)
א"א( אי אפשר) שיהיו ממש שמות אלהים,
(אומנם ,פאה זה גימטירא אלקים, כדי להראות,
• שיש שם מלכות או גבורה ,שזה מצד הדין,אבל הם לא ממש דין,
• אבל הם לא ממש רחמים , הם גם לא שם הוי"ה
אז איך נקרא להם?
משהו שמזכיר לנו שיש שם דין, אבל בכח, שעוד לא יצא עוד מהכח אל הפועל.

איפה אנו רואים שיש דין עוד לא יצא מהכח אל הפועל?
אנו רואים את זה עוד בד' בחינות דאור ישר:
• שיש שם רצון לקבל, אבל הוא עדיין לא יצא מהכח אל הפועל,
• והרצון לקבל בטל כנר לפני אבוקה באור
ולכן אנו קוראים לו ע"ש האור, כי עדיין אל נגלה הרצון לקבל אבל יש רצון לקבל.
ולכן אנו צריכים לקרוא לו ע"ש ההוי"ה, אבל זה לא ממש הוי"ה, כי צריכים לציין שיש גם רצון לקבל)
• אז שם הוי"ה זה יקו"ק
• ויש גם שם שנקרא מצפ"ץ.

מה זה מצפ"ץ? זה שם הוי"ה בחילוף אתב"ש :
• ת' במקום א'
• ש' במקום ב'
• ר' שמקום ג'
• ק' במקום ד'
• צ' במקום ה'

o ואז במקום שני הה'(של הוי"ה) יש צ'
o ובמקום הי' יש מ'
o ובמקום ו' יש פ'

אז יוצא:

ששם הוי"ה יקו"ק זה מצפ"צ,
שהם חילוף הוי"ה.

אמנם הם ב' שמות של מצפ"ץ מצפ"ץ, שהם חילוף הויה, ( מה זה בא להחליף לנו? להראות לנו יותר דין.
איך אתב"ש הוא יותר דין?
א' מתחלף בת' למה?
• כי באמת הא' זה צד האור
• והת' זה צד הכלי
ר"ל שבא' הייתי צריך לכתוב א' ,אבל אני כותב ת', למה? כדי להצביע על הכלי שיש בא'
איזה כלי יש בא'?
למה אני רואה שבא' יש כלי שנקרא ת'?
מכיון שהת' הוא הכלי הגדל ביותר שיש

איך אני מודד? המדידה היא מאד פשוטה:
• ככל שאני רחוק יותר מהשורש,
• ככל שהאור יתרחק יותר ממקורו- אז העוביות שבכלי הלכה והתעבתה יותר ויותר
יוצא שככל שהאור היה גדול יותר, אז כלי הקבלה שיש בתוכו הוא גדול יותר, שהוא יתגלה בסופו של דבר כת'
זאת אומרת, שאם אני מסתכל על א', אזה כלי הטמון בתוך הא' הוא הכלי הגדול ביותר, ולכן אני מצביע עליו כת'.
שבמקום א' אני אומר ת', זה בא כדי להצביע על הרצון הטמון בתוך הא',שהוא הרצון הגדול ביותר

לעומת זאת, ב', שזה אור שיותר קטן מא'" אבל הוא אור גדול מאד!, אבל הוא יותר קטן מא', אז הכלי שלו יהיה רחוק פחות מאשר הריחוק של ת' מא', ואז הוא יהיה בבחינת ש'.
שש' זה רצון גדל מאד. למה זה רצון גדל? איך אני מודד? כמה אני צריך להתרחק מהב'? לפי גודל האור.
היות וב' הוא אומר יותר קטן מהא', אז הריחוק יהיה יותר קטן.
וזה נקרא אתב"ש.(13.07)

מה מראה לנו אתב"ש?
מראה לנו על הרצון שיש בתוך האור, שעדיין שלא התגלה כרצון עצמאי,
שזה כמו הרצון של בחי"א,
שהוא רצון שבטל כנר בפני אבוקה

מה יראו לנו אותיות מצפ"צ?
יראו לנו על בחינת הרצון, בחינת הדין, שיש באור, ביקו"ק שהם נקראים האור, אבל שהוא עוד לא נגלה,א ז הוא לא ממש דין כי הוא לא נגלה" אבל הוא בכל זאת גם לא אור, אז אני לא יכול לקרוא לו הוי"ה.

אז לפאות איך נקרא?
מצפ"צ, מצפ"צ

הסבר שרטוט א' (-14.2013.51)
• זה בחינת האור: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט,י.,כ,ל,
• וזה בחינת הכלי הטמון באור: ת,ש, ר,ק,צ,פ,ע,ס,נ,מ,ל,כ,

אז היות ואני מדבר מצד הכלי הטמון באור טרם גילויו
אז המצפ"צ מראה לי, על הרצון הטמון באור טרם גילויו.

למה אני לא אגיד אלקים, כי אלקים זה בחינת הדין? זה בחנת הרצון! זה בחינת הכלי!
אומר:: כי זה יכול להיות ממש דין, כי מדובר על ראש דא"א. ובראש דא"א אין שם דין ממש,
• אז אני לא קורא לו שם אלקים
• אז תקרא לו שם הויה, אני לא יכול לומר שם הויה גמור כי זה לא צד האור
אלא אני צריך להראות שזה דין, אבל לא דין שבא לידי גילוי. ולכן אני קורא לו מצפ"צ )(14.44)

תלמיד: הכלי הכי גדול, זה הכלי הכי זך, אם מדובר על הקבלה
הרב: א' הוא הכלי הכי זך, כאשר הוא נמצא בא', אבל אחרי שהוא מתעבה, אחרי שהוא נפרד מהאור, הוא הופך להיות הכלי הכי עבה.

שרטוט א' (14.20)

אורות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל
כלי : ת ש ר ק צ פ ע ס נ מ ל כ,
שטמון
באור

י ה ו ה
מ צ פ צ

כלי שטמון באור
(טרם גילויו)

אז ,הרי אם נסתכל:
הרצון לקבל שבחכמה, הוא נהיה בחינת מלכות, זה הרצון לקבל," לא הרצון שבבינה, הוא נהיה הרצון להשפיע,הוא מתהפך, הוא יותר זך. (15.18)

כי אלהים במילויו ביודי"ן, הוא בגימטריא ש' כמנין מצפ"ץ, וכן שם ההויה
בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ. ( דהיינו
• מ' כנגד י'
• צ' כנגד ה'
• פ' כנגד ו'
• צ' כנגד ה'

מה זה מצפ"צ?
זה הרצון שיש בהוי"ה טרם גילויו
כמו בחי"א של אור ישר
אות קפ"א- או"פ
קפא) מצפ"ץ מצפ"ץ שהם חילוף הוי"ה כי אלקים במילויו ביודין הוא בגי' ש' כמנין מצפ"ץ, וכן שם הוי"ה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ: אלפא ביתא דא"ת ב"ש מורה על בחינת עביות הנולדים ויוצאים מהאורות גופייהו.
(איך יכול לצאת מהאור עוביות? הרי האור הוא מבחינת יש מיש? מבחינת אני הוי"ה לא שניתי,
איך יכול לצאת מהאור עוביות?
אלא למדנו שהבריאה היתה התפשטות האור, שבאותה התפשטות היתה גם בינה גם של יש מאין, והיש מאין הוא הרצון לקבל הטמון באותו אור" אלא מה, שאנו לא יכולים בהתחלה להפרידם, כי האור והכלי באו יחד, אז אם אנו רוצים בהתחלה בכל זאת לחלק אותם, כמוש אמר בפתיחה באות א', אשפר לחלק אותם על דרך היחס:
• שהאור משוייך המשכה ישרה מבחינת יש מיש מעצמותו
• והרצון לקבל נחשב מתייחס להמשכה בלתי ישרה מעצמותו, הנחשב ליש מאין
ולכן מחלקים אותם על דרך היחס, אבל הם באים כדבר אחד, כי אין בהם הפרדה בהתחלה,
ולכן אומר לנו,ש הם נולדים ויוצאים מהאורות, אבל לא לחשוב שהאור עצמו הוא נהיה כלי
• האור ממשיך להיות אור
• והרצון לקבל הוא הולך ומתעבה ונהיה כלי
רק שהם באים בהתחלה ביחד.
והוא קורא לכלי ע"ש האור.(17.32)

• כי א' שהיא בחינת אור משפיע ומאציל את הת', ( האות א' היא מאצילה את הת')
• וכן ב' לש'( ב' מאצילה לאות ש') וכו',(מה זה מאצילה? כאשר היא תתפשט, )
כלומר, שאין העביות מכח צמצום ודין, אלא מכח האורות בעצמם. (כמו בבחי"א וזה נחשב לעוביות ה אור, או להתכללות העוביות הבאה מהעליון לתחתון) טרם שקנה את בחינתו עצמו)
ונודע, שכל שהעביות גדולה יותר היא מוציאה קומה גבוה יותר, ( ר"ל שהחכמה היא התפשטות האור-שונה מקומה לקומה, השוני האו שככל שקומת האור יורת גבוהה, המלכות היא בחינת העוביות שבה היא יותר גדולה) ע"כ נבחן שהאור היותר גדול, שהוא א', מתחבר עם העביות היותר גדולה שהיא הת'(למה הת' נחשבת לעוביות יותר גדולה? היות והיא מתרחקת משורש האותיות שהיא הא', וככל שמוסיפים באותיות, דהיינו שמוסיפים בחסרונות" אז יש יותר עוביות), אבל ב' שהוא אור קטן מן א', גם העביות שלו יותר קטן, דהיינו רק ש', ( מה העוביות של ש'? שהוא אור מאד מאד קטן, מהי העוביות שלו?… ב')
וכן ג' היותר קטן גם מן הב', מוציא עביות קטנה ממנו, שהיא רק ר' וכו'. עד"ז. (19.54 )

מסקנה:
שם באתב"ש יתאר לנו את העוביות הנובעת מהאור שבאותו שם.
עד עתה הבנו למה אנו קוראים לזה מצפ"צ, כי זה דין, אבל לא דין גמור.
והנה נתבאר, ששערות רישא אחר שנתקנו, נשארו בתיקונם בקביעות, ( דהיינו הם לא נמצאים בעולה ויורד) אלא לפי הדרכים של הג' הרישין בפנימיות המוחין, כנ"ל, דהיינו שאין הארתם יכולה להתלבש בפנימיות הכלים, כמו מו"ס שאינו משפיע לפנימיות הכלים, בסוד דלא פסיק הקרום ממנו לעלמין כנ"ל(והוא בצ"ב ועד גמר תיקון לא מאיר פנימיות א"א למדרגה, אלא צורך ההארה שלו היא דרך השערות )
. ותיקון זה שלא יוכל להשפיע לפנימיות הכלים, הוא בבחינת המלכות דשערות רישא, הנקרא פאתי הראש(שהיא יוצאת החוצה ולא מאירה בתוך המדרגה ), שהוא בחינת מסך המעכב על השפעת דשערות רישא ע"ד ה"ת בעינים, אבל לא מטעם צמצום, אלא מטעם פיות הצרים שבשערות אלו, שאינם משפיעים חסדים, (כי הם צרים בחסדים, למרות שיש להם חכמה, הם לא יוכלו להשפיע אותם) (22.06 )

ובהיות שאין אור ה יכול להתלבש בפנימיות הכלים זולת ע"י מלבוש דחסדים, ע"כ נבחנים כמו שחסרים ג"כ. (למה הם נחשבים כחסרים חכמה? כי אין גילוי חכמה ללא חסדים) ולפיכך הנימין(מצד מוחא דאוירא ) מכסים על אור הפנים דא"א, שלא יהיה נשפע ממנו לתחתונים, כי המלכות דאלו הנימין עושים הכיסוי הזו כמבואר. ולפיכך נקראים הנימין בשם ווין בסוד ווי העמודים, משום שהם בחינת ו"ק בלי ג"ר, המכונה תמיד בשם ווין, ומהם מקבל ז"א מטרם שהוא במוחין דגדלות, שהוא מטרם שיהיה בן ט' שנים ויום א'. (מקבל שם רק מדרגת הרוח ( 23.05)
וזה אמרו באות קפ"א "ב' פאות בב' צדדי הראש, נמצאו ב' שמות אלקים, אמנם צריך שתדע כי להיותם במקום גבוה וכו' ( שאין שם בחינת דינים) אי אפשר שיהיו ממש שמות אלקים, אמנם הם ב' שמות של מצפ"ץ"( מה רוצה להגיד לי בזה שזה שמות של מצפ"ץ): דהיינו כמבואר שהם בחינת המלכות הסותמת את הארת חכמה , שלא יושפעו אל הכלים הפנימים,

מה מראים פאות הראש?
(יוצא שפאתי הראש מראים לי ע"כ שיש לי סימנים שלעתיד לבוא אני צריך לקבל מהמלכות הזו של צ"א, אבל עתה זה בא להגיד לי,ש אני לא יכול לקבל, זה מעין שמירה כזו, להגיד לי:
יהודי: אתה לא יכול לקבל ג"ר דחכמה, כי אתה נתון לצ"ב, עד ביאת משיח )(24.03)

אז למה אם זה צ"א לא מראה על קבלת האור?
למה זה לא מראה על ג"ר דחכמה?
כי זה שערות ושערות מראות, שאי אפשר לקבל את האור, כי הם יצאו כמותרי מוחא,

וע"כ ה"ס אלקים המורה על קטנות. אלא בבחינת א"א, (שהוא רחמים ) נקרא בשם מצפ"ץ, , שהוא הוי"ה בחילוף א"ת ב"ש:
• שי' מתחלף על מ',
• וה' מתחלף על צ' וו' על פ',
• וה"ת על צ'
. שזה מורה בחינת עביות הנמשכת מאורות עצמם

(מה זה עוביות שנמשכת מאורות? שזה מלכות של בחי"א, שזו הגדרה שלה,שהיא עדיין נחשבת ע"ש האור והיא לא יצאה לרצון עצמאי, ולכ אין להם שום דין כלל ) , ולא משום דין שבהם. כנ"ל. ( אין גילוי לדין) (25.21 )

אות קפ"ב
קפב) ונמצא, כי אינו אלהים ממש להיותו בא"א, ואינו רחמים ממש שהוא שם ההוי"ה, אמנם הוא שם מצפ"ץ ממוצע ביניהם, ( מה ממוצע? הוא לא דין,אבל הוא רצון לקבל, הוא נברא, רצון של בחי"א, בטל אור כנר בפני אבוקה, אבל אי אפשר לומר שיש שם רק אור, כמו עולם אצילות, שלא דין כלמעלה מפרסא, אז לכאורה אין בו דין, אבל לא שם הוי"ה, כמו א"ק, למה? כי חל עליו צ"ב ושי בו מלכות- אז זה נקרא אצילות, ולכן אומר שמצפ"ץ זה ממוצע בינהם, כי זה לא הוי"ה ממש ולא אלקים ממש) כי אינו לא הויה ממש ולא אלהים ממש, אלא ממוצע ביניהם, כנזכר, והוא תמורתם. ולהלן נשלים לבאר טעם זה באמיתות ע"ש. (26.34 )

אות קפ"ג
קפג) וז"ס ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, (אם אין אלקים אין דין של צימצום, שהרי המלכות היא מצד האור, אז המיעוט גם מטעם האור ולא מטעם אלקים שהוא דין
כי פסוק זה נאמר על א"א, הנקרא אנ"י ואי"ן, ( אז מצד אחד יש לו אני ומצד אחד הוא נקרא אין,
• "אין" הכוונה לכתר,
• ," אני" נקרא מלכות)
ונקרא הו"א. ( כי כתוב, "אני הוא ואין אלקים עימדי" אז המילה הוא) להורות:
• כי הדכר הנקרא אי"ן, ( הזכר הוא בחינת הצורה שהוא הבורא)
• והנוקבא הנקראת אנ"י, הכל א'. ( והנקבה היא צד הבריאה שבבריאה)

וכך בכל מקום, שאת שניהם צריך בבריאה.( ונקרא הו"א, כי אין בחי' נוקבא גלויה בו (לא, לא נמצאת, אלא שהיא לא גלויה) כנ"ל, להיותה דינין. ולסיבה זו אין אלהים מדי, כי כל הבחי' של אלהים בז"א, הם בא"א שמות מצפ"ץ, וזכור זה. (28.32 )
אות קפ"ג- או"פ
וזה אמרו (באות קפ"ג) "וז"ס ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי וכו', כי אין בחינת נוקבא גלויה בו'
" כי צמצום ההארה אינה מחמת דין שנקרא אלקים, (אז למה הוא לא נותן משערות הראש אור? הרי אין דין! אז שיתן אור. אומר: לא! האור הוא לא מדין שנקרא אלקים..אלא וגו')

אלא מטעם שהמסך והמלכות זו, אינה במקומה, להיותה במקום פאתי הראש, שבערך הקומה הכללית דשערות, הוא בחינת נקודת החזה(מדוע?שנקודות החזה מחלקת את גו"ע ואח"פ באופן כללי במדרגה:

שרטוט ב (30.35)

כתר ג
חכמה שערות ריישא
בינה
ע
פאה מלכות נקודת החזה
יד א

בינה ח שערות דיקנא
חכמה
כתר פ

הסבר שרטוט ב' (- 30.35-29.37)
ולמדנו שהשערות ריישא ושערות דיקנא יש להם יחס של גו"ע ואח"פ
• אז אם נסתכל רק על שערות ריישא אז יש בהם: כתר עד מלכות
• ואם נסתכל על שערות דיקנא: יש בהם: ממלכות עד כתר
אז זה בחינת השערות ריישא שזה המלכות שנקראת פאה, שהיא משפיעה למלכות הזו (של שערות דיקנא), אז פה (במלכות דריישא) אומר שזה נקודת החזה, שנקודת החזה היא המפרידה בין גו"ע לאח"פ. בכל מקום (מפרידה בין שערות ריישא לשערות דיקנא). אז זה מצד הגוף (30.40

עמוד אשפ"ה
כי ב' הויות דע"ב ס"ג דנימין הם בחינת גו"ע, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, ונמצא פאתי הראש שהם המלכות במקום חג"ת, ובחי' חזה. (
שלמדנו ששערות ריישא הם מכתר עד מלכות ממעלה למטה, ובחינת פאתי הראש המסתיימים בחזה, הם המלכות במקום החזה) וע"כ היא סותמת שם האורות כנ"ל(מדוע? כי שם במקום החזה, זה סיום האורות כמו שלמדנו בצ"ב בחלק י' תשובה י"א)
. אלא בעת הזווג אז יורד המסך הזה למקום ד' תיקוני תתאין דדיקנא, ואז מתפתחים השערות רישא ונעשים ליודין(בגדלות), וההארת מושפעת אל הדיקנא, כמ"ש להלן.
הרי שאין הצמצום כאן משום איזה דין אלא משום שהמסך אינו במקומו, שזה נבחן שהצמצום בא מכח האורות עצמם, ולא משום דין. וז"ס אין אלקים עמדי כמ"ש הרב. (32.28 )

שאלות חזרה – חלק יג עמודים א'שעט-א'שפ
1. אילו ב' בחינות של מלכות צריך לצורך העלאת מ"ן ומדוע?
2. מה ההבדל בין דינים לקליפות?
3. מאיזה זיווג יוצאים שיערות רישא ומאיזה שערות דיקנא?
4. למה משמשים שערות דיקנא בגדלות ומדוע?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אות קע"א
קעא) והענין, כי עם היות, שכל השערות הם דינין ובירורי המלכים, ( כיוון שהם שייכים לצ"א, בגלל שנפלו המלכים בצ"א) עכ"ז להיותם במקום גבוה(גבוה מאיפה? גבוה מעל הפרסא ) בא"א, אין הדין שבהם נגלה, ולכן, כולהו שערות דא"א הויין לבנים, ( שכל השערות של א"א הם לבנים, שלבן מראה על זכות) ולא אדומים או שחורים( כמו שיש בז"א).
אמנם עכ"ז, יש הפרש בין שערות הראש לשערות דדיקנא(אומנם אנו רואים שכולם הם לבנים, אבל למרות זאת יש בינהם, בתוך א"א הבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא ),
• כי שערות רישא שעיעין יתיר, והם יותר דינין נכפין, ומהמותר והסיגים שנשאר מבירורם, הם דינים קשים(דהיינו שעדיין יש לברר מהם, והם שערות ריישא שמתבררים רק בעיבור ב')
• . אך ממותר בירורי שערי דדיקנא, נפקו סיגים וקליפות ממש גמורים, ולכן הוו קשישין יתיריש בהם יותר דינים ) ולא שעיעין. ( ולא רכים כמו השערות ריישא) (2.00 )

אות קע"ב
קעב) ונמצא, כי אלו הי"ג תיקוני דיקנא, הם בחי' המלכים דא"א, (מי ה מלכים דא"א? ר"ל שא"א צריך לתקן, דהיינו מ בחינת הנקודים, והרי אין מלכים בא"א, יש מה שא"א מתקן מהמלכים)
שעלו ונתבררו בהאי מוחא סתימאה בסוד מ"ן, ונתקנו, ונתהוו מהם י"ג תיקוני דיקנא( למה נתקנו י"ג תיקוני דיקנא?למה הם לא משויכים ישירות לתוך הפרצוף, כמו שהיה למשל בקטנות, שא"א לקח את אח"פ דכתר של ראש.
ופה לא מדובר על מה שהוא לקח לנקבה שלו לכתר לראש, אלא מה שהוא העלה מבי"ע" ומה ששיך לצ"א, לא יכול לתקן כחלק ממנו ,אלא יוצא כשערות) (3.00 )

כי גם בא"א( ר"ל כמו בז"א, מדוע יש לומר זאת? היות וא"א בקביעות מתקן רק אח"פ דכתר דראש דנקודים שהוא לא בבחינת מלכים)
היה בו בחי' מלכים, כנ"ל, ונמצא, כי אלו השערות די"ג תיקוני דיקנא, הם הם בחי' המ"ן של המוחא סתימאה, והם העולים בה בבחי' מ"ן תמיד. (דהיינו שאם ירצה להעלות מ"ן, מאיפה הוא יעלה?מהשערות, כי הן בחינת החסרון של המלכים ולכן מהם יעלה את החסרון ולא מהמלכות הטבעית שלו ) , כי היא נוקבא לגבי הכתר, כנ"ל, והבן זה היטב (4.17)

אות קע"ג
קעג) ואלו השערות, הם בחי' נהרות המים, הנמשכין מן הים הגדול ד מוחא סתימאה, כי הם צינורות(כל אחד ואחד מהם )
מושכין המים ויוצאין דרך פיותיהם, ונמשכין אחר כך אל הבינה אמא, (משמע שאמא מקבלת את האור חמה שלה דרך אותם צינורות )
ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן, שהם חמשה גבורות של מנצפ"ך שבה, כנודע, כי או"א בהאי מזלא דדיקנא אתכלילו( הם מתכללים בזווג של מזלא דדיקנא, כי אין להם מצד עצמן צ"א , אבל יכולים להתכלל בשערות, בזווג שא"א מעלה כמ"ן את מלכות של ששערות דיקנא ועושה על זה צ"א- וזה נראה בהמשך איך) , ועל ידו מזדווגים, כמ"ש, וז"ס מקולות מים רבים אדירים משברי ים(מה זה קולות מים רבים? שהגדלות שהיא משברי ים, שנקראת ים, צ"א של הכלים השבורים, שנשברו שם, הם באים ע"י מים רבי ם שבאים דרךי השערות ) כו' כמבואר במקומו בפסוק. (5.38 )

אות קע"ד
קעד) והנה הכתר אתתקן לעילא ברישא, בסוד י"ג תיקוני גולגלתא כנ"ל, ואחריהם נתקנה ה שהיא מוחא סתימאה, בי"ג תיקוניה, למטה מהם בסיומם, שהוא מתחת המצח, אשר בתוכו(בתוך המצח ) הם המוחין, ומתחת פאתי הראש, כמ"ש כי ה לתתא מכתר היא. (דהיינו שהשערות דיקנא הם מחוץ למוחין דראש, והם יוצאים מחוץ לפרצוף בסוד י"ג תיקוני דיקנא של מו"ס) (6.15 )

אות קע"ה
קעה) וסיבה היותם י"ג(הרי הם באי מצ"א, אז מה פתאום הם מתחלקים באופן זה? )
, כי גם המוחין, הם ג' חב"ד, והם שלשה הויות, ונחלקים לי"ג אותיות עם הכולל, כנ"ל(אז מה?
האם בגלל שהראש הוא מחולק לי"ג, אז גם השערות צריכים להיות מחולקים לי"ג?
• [הרי השערות שם זה צ"א
• והראש עצמו שייך לצ"ב, ואני מבין כי מתחלקים לי"ג 4 פעמים 3, אבל מה פתאום הוא מחלק את השערות?
תשובה:
, ולכן גם תיקוני דיקנא היו י"ג, ( למה? כי הם מתרשמים, באים במגע, כשהם יוצאים מתוך השערות עם המוחין הפנימיים- נלמד זאת בקע"ז.. )
• והנה כמש"ל ענין הי"ג חוורין והי"ג נימין, (שהם בחינת הראש מצד גלגלתא ומצד מוחא דאוירא כי הם י"ב
• והחיוורתי_ הי"ג כולל את כל הי"ב)
כי הם י"ב. והחוורתי הי"ג כולל כל הי"ב, (דהיינו שגם מבחינת החיורתי בחינה שכוללת את כולם )
וכן נימת הי"ג כוללת כל הי"ב, (ואז יש י"ג נימין )
כן תיקון י"ג דדיקנא( שהוא נקרא מזל ונקה,שכולל את כל הי"ב תיקונים) שכוללת כל הי"ב תיקונין, וכן הוא בתיקון הח'
. וז"ש באדרת נשא דף קל"ד ע"ב, תאנא אלין תיקונין אקרון ימי קדם כו'( למדנו שאלו תיקונים נקראים ימי קדם)' והאי דתליסר כליל לון. (וזה התיקון ה- 13 כולל את כולם ) ( 8.25)

אות קע"ו
קעו) נבאר תחלה היאך מתאחזין אלו הי"ג תיקוני דיקנא, עם תיקוני רישא כנ"ל, (מה הקשר בינהם? )
שהי"ס דרישא משפיעים ומאירים בי"ס דדיקנא, כי ממקום שמסתיימין י"ס דרישא, מתחילין תיקוני דיקנא כנזכר שם
. גם נתבאר שם כי הי"ס דרישא הם
• י"ס פנימים
• וי"ס מקיפים ג"כ, ולא קבלתי סדרן. ( כמובן שהפנימיים יצאו לחוץ ולא מאירים בפנימיים, רק בתחילה הם האירו בפנימיות, ולאחר שהיה זווג הם יצאו החוצה, הם האירו בפנימיות, רק כאשר היה זו) (9.39)
אות קע"ז
קעז) אך מה שקבלתי הוא
• , כי הי"ס דרישא, הם כסדרן מכתר עד מלכות, (כי לא צריכים עלייה לצורך זווג, כי גם במקומם יכולים להאיר בסוד תפילין לז"א ) ומלכות בסוף כולם,

• אף בבחי' המקיפים, ( גם שם הם כך) ואינן כמו מקיפי הדיקנא( הי"ס דריישא הם לא כמו מקיפי הדיקנא) שהם מתתא לעילא, (שצריכים עליית עולמות לצורך זווג,
o ורק אם יש זווג הכתר למעלה ומלכות למטה
• וכאשר אין זווג , אז העוביות היא לגרעון, ומלכות למעלה וכתר למטה
ולכן אומר שאינן כמו מקיפי הדיקנא שהם מלמטה למעלה)

ונמצא כי הספירה האחרונה שבגלגלתא, שהיא מלכות, היא בפאתי הראש, ( תיקון אחד- הפאות) ואף אם הם ב', נקראו א'( דבר אחד, תיקון אחד הפאות), כנ"ל בתיקון קדמאה דדיקנא( תיקון הראשון דדקינא) (11.00 )

ענין ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא
אות קע"ז- או"פ
קעז) הי"ס דרישא הם כסדרם מכתר עד מלכות ומלכות בסוף כולם, אף בבחינת המקיפין ונמנא וכו' מלכות היא בפאתי הראש:

וצריך שתדע היטב, ההפרש בין שערות רישא לשערות דיקנא,

(הרי אנו רוצים עכשיו לבאר את היחס שבין השערות לבין הפנימיות, אבל קודם כל עושה לנו סדר, עוד פעם מה ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא )
. כי באמת הם( שערות ריישא ושערות דיקנא) שניהם פרצוף אחד
• ששערות ריישא הם גו"ע
• ושערות דיקנא הם האח"פ של הכלל הזה שנקרא שערות
שוב:
כל השערות הם שערות ריישא ושערות דיקנא שהם גו"ע ואח"פ
• שערות ריישא הם בבחינת גו"ע של השערות
• ושערות דיקנא הם האח"פ
ואח"כ אנו מתייחסים לכל אחד מהם בניפרד ולכל אחד מהם אנו נקרא גו"ע ואח"פ
אבל אם אני מסתכל על היחס בינהם:
• אז שערות ריישא הם בבחינת גו"ע
• ושערות דיקנא את אח"פ
(12.27)
כי באמת הם( שערות ריישא ושערות דיקנא) שניהם פרצוף אחד, , כלומר בחינת קומה אחת דע"ב מגולה, ( דהיינו ע"ב של עולם הנקודים של צ"א שזה נקרא ע"ב המגולה) שלא יכלה להתלבש בכלים הפנימים גלגלתא ומו"ס, (למה? )מחמת שהמה נתקנו בבחינת עזקא דכיא( מי? גלגלתא ומו"ס.) דם', דצל"ם שם' דצלם לא נותן אפשרות לג"ר ד להכנס למדרגה
(ואם תגיד: הרי מו"ס לא נתקנה בם' דצלם, הרי גלגלתא נתקן בם' דצלם, אז יגיד:
• שגם בו יש את הבחינה הזו של ההתכללות של הם' דצלם
• או שיגיד שיש בו את הבוצינא דקרדינותא של צ"א, שאומרת שאסור לקבל אור במדרגה במקום הזה )
אז בכל מקרה בכללות לשניהם הוא קורא להם עזקא דכיא. מה זה עזקא דכיא? שהם מתוקנים בצ"ב ולא יכול להכנס אור של ג"ר ד לפנימיות הראש דא"א ולכן יוצא בסוד שערות.(14.39) (אולי היה ראוי להגיד כאן בם' דצלם אזקא רבה ולא עזקא דכיא )

אז כאשר מדובר בכללות של שניהם ביחד, אז אפשר לומר עזקא דכיא
אבל עזקא דכיא שייך לגלגלתא, אז גם למו"ס הוא קורא בכלל הזה עזקא דכיא.
אבל אם מפרטים יותר, אז נכון לקרוא:
• למו"ס- עזקא רבה
• לגלגלתא- עזקא דכיא

דב"ש עלאין דנה"י דעתיק שלמעלה מיסוד שלו, ( אומר שזה התיקון של הגבהת ראשי ירכין)שע"כ נגנז בהם או"א הפנימים ששמשו בנקודים, להיותם תמיד בחסדים מכוסים, כנ"ל, (ואז לא יכולים להתגלות – הבחינה הזו של ג"ר ד)
שמכחם נאצלו גם או"א האצילות בסוד עזקא דכיא ועזקא רבה כנ"ל בדברי הרב עש"ה. ( 15.32)

פה הוא מחלק :
• בין המוחין דאבא שהם האור של הקומה
• ובין מוחין דאמא שהם בחינת המסך דעוביות, שעליהם נעשה הזווג להמשכת הקומה, ועל מה נעשה הזווג? על המלכות, על הנקבה שבמדרגה
אז כאשר הוא רוצה להגיד לנו שגם או"א, הם עזקא דכיא ועזקא רבה, אז הו מחלק בינהם:
ולכן מצד ההתחלקות הזו
• מו"ס נקרא עזקא רבה
• וגלגלתא – עזקא דכיא- אבא

וע"כ (מה זה ע"כ? היות ויש תיקון העזקא " דהיינו ם' דצלם)חלק הזה של האור גדול דאו"א הפנימים יצא לחוץ מא"א בסוד שערות רישא ודיקנא, כנ"ל באורך. ( 16.47)
סיכום: מה אמר לנו עד כאן?
שערות ריישא ושערות דיקנא, הם יחד, גו"ע ואח"פ
• שערות ריישא – גו"ע
• שערות דיקנא- אח"פ

למה הם יצאו מחוץ לראש? כי הם לא יכלו לקבל את האור הזה שבא מנקודים,
כמו שהאור שבא מנקודים הוא ג"ר ד_ הם מתוקנים בתיקון של ם' דצלם_ לא יכלו לקבל את האור הזה? אז יצא האור החוצה בסוד שערות.
אם נרצה לדייק יותר כפי שלמדנו, האו"ח שיצא החוצה המותרי מוחא, הוא נעשה שערות לאיזה שערות?
• גו"ע של הזווג הזה שערות ריישא
• האח"פ שערות דיקנא
(17.24)
אמנם נתבאר לעיל בדברי הרב, שבעת שיצאו לחוץ, פגעו בג' רישין דא"א:
• גלגלתא,
• אוירא,
• ומו"ס,
ונתערבו עמהם ( אז הנה אנו רואים קשר בין השערות לבין הראשים.

כי אנחנו שאלנו, מדוע אתה מחלק גם את השערות לי"ג בחינות? הרי הם שייכים לצ"א! ובצ"א אין את החלוקה הזו לי"ג
ועכשיו כאשר אנו רואים שהם יצאו לחוץ, ופגעו בג' הראשים.
מה זה פגעו? הכוונה שנפגשו והתכללו זה בזה, ולכן נתערבו עמהם

)
ולפי תערובתם בהני (באלה ) ג' רישין כן אשתני שמייהו. (כן ישתנה שמם , ועוד אנו יכולים לומר מכאן, שהם קיבלו את התיקון של םל"צ והתחלקו גם לי"ג.
(כנ"ל באות ע"ט) ע"ש. דהיינו שקבלו לתוכם בחינת התיקון דםל"צ דצל"ם, כמו ג' רישין דא"א, וע"כ נשתנה בחינתם ממה שהיו מקודם לכן,( קודם לכן הכוונה בנקודים – ששם היו בבחינת ג"ר ד, ואבא מגולה)כלומר שאינם כ"כ מגולים כמו או"א הפנימים. אלא שנתלבשו ג"כ באיזה שיעור של םל"צ דג' רישין דא"א. ( 19.09)

עמוד אשפ"ב

ולפיכך, כמו שעיקר גילוי ה בא"א הוא במו"ס, ( למה? כי היא הנקבה, ובנקבה מגולה העוביות והמסך, אז אותו דבר יהיה בשערות דיקנא עיקר ה .
נסביר:
אם אני אסתכל רק על ראש של א"א, יש לי גלגלתא ומו"ס
איפה מגולה ה?
• במו"ס! ולא בגלגלתא,
o כי בגלגלתא יש לי ם' דצלם, והיא חסדים מכוסים

אומר שהשערות התרשמו מהגלגלתא והמו"ס
• השערות רישא (התרשמו) מגלגלתא
• ושערות דיקנא (התרשמו) ממו"ס
• כמו שבמוחין ה מתגלית במו"ס
• ככה גם בשערות שהתרשמו מהם, המוחין ד התרשמו בה, איפה? בשערות דיקנא (20.06)
)
אבל מחמת התיקון דעזקא רבה אינה מגלה ה שלו, ( כלומר, למרות שיש שם , כי יש שם עזקא רבה, שהיא טבעת שלא נותנת ל להתגלות,)
שז"ס דלא פסיק קרומא במו"ס לעלמין .( שלא נפסק הקרום הזה, קרומא דאתחפייא (אפשר לקרוא לזה), לעולם)
הנה עד"ז גם בחינת ה דשערות רישא, שהיא גבוה הרבה ממו"ס, (למה היא גבוהה הרבה? כי היא באה ממוחין של מצ"א )אינה מתגלה משם לעולם זולת בסוד או"מ דתפילין, (איפה? בז"א )(20.42)
מה הוא אומר?
סיכום
:מדוע המוחין הגדולים של השערות לא מתגלים בהם?

מה אומר?
יש לנו כאן מוחין מאד מאד גדולים בשערות
אז ,לכאורה הייתי מצפה אולי, שהמוחין הגדולים יתגלו בשערות
אז אומר : לא! הם לא מתגלים בשערות!. למה? כי מונח עליהם תיקון מתוך ההתכללות שלהם עם התיקונים של הראש.
לכן גם בהם יש את התיקון של הם' דצלם! ולכן יש עליהם איזה שהיא עזקא, ולכן הם יוצאים מחוץ לראש.

ואיך הם מתגלים בחוץ? בסוד תפילין של ראש
איפה? בראש דז"א! (21.15)
כמ"ש במקומו, אבל אינם באים בהתלבשות הכלים הפנימים לעולם.
וכל מה שבא בהתלבשות הכלים הפנימים מבחינת או"מ החוזר של השערות ( דהיינו ג"ר ד כמו שהיה באו"א דנקודים של השערות), הוא רק מן בחינת השערות דיקנא בלבד.
ענין התפשטות המוחין דחכמה
ע"י ל"ב נתיבות החכמה באו"א
כמובן שנצטרך ללמוד:
איך ה הזו מתגלה ,בשערות כדי לתת אותה לאו"א:
• כי הרי א"א דרך מו"ס לא מעביר , למרות שהוא יוצא על ויש לו, אבל אם יעביר תהיה שבירה
• אז הוא עושה קרום ולא מעביר .
ואומר: דרך השערות אני כן יכול להעביר , כמובן מופחתת, למי אעביר? לאו"א.
עכשיו, יהיה מישהו שנותן במדרגה שהם או"א.
אומר: גם האור הזה שאני נותן לאו"א,
• הוא לא ינתן דרך א"א, אלא ינתן דרך השערות דיקנא של א"א,
• ולא ינתן דרך השערות ריישא, אלא דרך השערות דיקנא כי הם מחזיקים את ה
כי ע"י הגילוי שלהם באו"א נפסק הקרום של ה דאו"א, ומתפשטת ה שלהם בסוד ל"ב נתיבות החכמה ובאים למוחין דז"א, ואז נפסק הקרום גם ממוחין דז"א. ומתגלה ה בחסדים מחזה ולמטה דז"א. כמ"ש במקומו.
• נתיב נקרא בינה
• שביל נקרא
גילוי ה דרך הבינה נקרא ל"ב נתיבות ה )
יוצא,
שכאשר א"א רוצה לתת מוחין ד לז"א:
• הוא (א"א) צריך לתת דרך שערות הזקן לאו"א,
• ואו"א יתנו לז"א)
23.25
מה הוא מתאר לנו פה?
מתאר לנו מצב שא"א היה בקטנות
• ועכשיו, בא אור ע"ב ס"ג, ובמקום להינתן במדרגה, הוא הוציא בחינת שערות,
• ואת האור נותן דרך השערות האלה בגדלות לאו"א,
• ואו"א נותנים את האור הזה לז"א, והפרסאות של כולם מתבטלים, בדרך של צ"ב, בדרך של אח"פ דעלייה.
יוצא מפה:
שכל הגדלות של החכמה שניתנת במדרגה, היא לא ניתנת באופן רגיל, כמו שקרה לנו בעולם הנקודים.
• זה שומר על המדרגה'שלא תהיה שבירה עוד פעם!
• אז זה נותן אפשרות לגדלות, בדרך השערות, דרך חכמה מיוחדת, שנקראת ל"ב נתיבות החכמה (24.10)
ומטעם זה נבחן, כי אחר הזווג דגדלות דא"א, שיצא קומתו בקומת ע"ב דמ"ה, שאז נתקנו השערות רישא ודיקנא שלו כנ"ל, הנה השערות רישא קבלו כל תיקונם תכף, דהיינו בחי' התיקון דמו"ס, שלא יתלבשו בכלים הפנימים, זולת בדרך מקיפים תמיד בסוד מוחין דתפילין שעל המצח מחוץ, ומבחינה זו באו בכל תיקונם. ( 25.03)

( הם (השערות) ממילא לא מתלבשים בגוף, אז להם אין בעיה, הם קיבלו את התיקון שהם ישארו בחוץ, הם ממילא לא מתלבשים בכלים הפנימיים.
מה יהיה להם לשערות ריישא?
• הם יהיו תמיד בחוץ, תמיד בסוד מוחין או שערות בראש דא"א
• או בחינת ז"א תפילין של ראש שעל המצח) (25.30)

אבל שערות דיקנא, שדרכם לבא ולהתלבש בבחינת מוחין פנימים לאו"א, כנ"ל, לא נתקנו כן בקביעות, כי אם בעת הזווג בלבד, כלומר,בעת שא"א עולה לעתיק ואו"א עולים לא"א, אז משפיעים השערות דיקנא בחינת ממקיפים שלהם(לאו"א . ואו"א משפיעים לז"א וכל זה בעת עליית עולמות), ולאחר הזווג (בגלל שזה לא מצב קבוע )תכף מסתלק האור הזה מהם, ושוב נשארים בלי אור אלא בבחינת כלים מקיפים.
מסקנה:
• שערות ריישא תמיד מקיפים
• שערות דיקנא:
o יש פעמים שהם פנימיים- [הם פנימיים,כלפי או"א שהם נותנים לאו"א הם המוחין הפנימיים האלה)
o ויש פעמים שהם מקיפים
זאת אומרת:
o שבגדלות, בעליית עולמות: הם נותנים מוחין פנימיים לאו"א, כדי שיעבירו הלאה, דרך ל"ב נתיבות החכמה
o וכשיש ירידת עולמות לקביעות, וכשיורדים ליום חול:אז, בחזרה האור הזה מסתלק, ושערות דיקנא לא מעבירים אור .
כלומר, שבאופן רגיל, שערות דיקנא לא מעבירים אור , הם חסדים,

רק שיש גדלות אז משתמשים בשערות דיקנא לצורך עליית מ"ן, כי בהם יש את הכח הזה של צ"א, כח של לבקש לעשות גדלות, אז משתמשים בהם כדי לקבל . מי יקבל את זה? או"א, שיתנו אותה לז"א.
איך מקבל ז"א במוסף דשבת, אור חכמה?
אז אם ז"א במוסף דשבת רוצה לקבל חכמה בשבת, הוא לא מקבל ישירות מא"א , אלא הולך לבקש מאו"א :
o , או"א עולים לראש דא"א,
o א"א עולה לראש דעתיק ,
o וע"י זה שעולה א"א לראש דעתיק, הוא משתמש במ"ן של שערות דיקנא (לא בשערות אלא במ"ן! של השערות, כי יש להם בחינת צ"א)) כדי לקבל את הגדלות של אור חכמה,
o ומקבל (א"א) אור חכמה, שדרך זה הוא נותן אור חכמה לאו"א שיתנו לז"א. (27.54)

ולפיכך ( היות וזה בעולה ויורד)נבחן עמידת שערות דיקנא, שלא בעת הזווג, דהיינו בשעה שהם ריקנים מאור, שעומדים בסדר הפוך, ( איזה סדר?)מלכות בראשונה וכתר באחרונה, כלומר,
• כאשר בשערות דיקנא יש אור חכמה (בעליית עולמות)- אז כתר בראשונה ומלכות באחרונה
• וכאשר אין אור במדרגה, כשלא בשעת זווג, שלא בשעת עליית עולמות ,מלכות בראשונה וכתר באחרונה
סדר הספירות בפרצופים ריישא ודיקנא
בהתאם למצבי הזווגים- של קביעות או עליית עולמות
מה זה אומר לנו?
• האם זה ממעלה למטה
• או ממטה למעלה
o האם בדרך דחיית האור,
o או בדרך קבלת האור
כשהכתר למעלה והמלכות למעלה- זה דרך של קבלת האור
אבל כשהמלכות בראשונה וכתר באחרונה" אז זה בדרך של דחיית האור
:
• שאין זווג במדרגה (קביעות),: מלכות
o מלכות תהיה למעלה
o וכתר למטה כתר
• כשיש אור במדרגה (בעת זווג-עליית עולמות, שבת, יום טוב)- כתר
o כתר למעלה
o ומלכות למטה מלכות
כי בעת הזווג ( בעליית עולמות, תפילה, שבת)
נבחן שכל העב ביותר קומתו גבוה יותר
• , שבחי"ד יש לה קומת כתר,
• ובחי"ג קומת , ובחי"ב קומת בינה, ו
• בחי"א קומת ז"א,
• ובחינת כתר קומת מלכות.
הרי שכל העב יותר הוא ראשון בעמידה.
אבל שלא בשעת הזווג, (בקביעות)
• בעת שאלו הקומות ריקנות מאורותיהם, (דהיינו שיש עוביות, אבל אין אור)
• הנה אז נבחן העביות שבהם לחסרון ולא למעלה, ( כשאין עליית עולמות ושערות דיקנא ריקניים מאור חכמה)
o וע"כ נמצא העביות דכתר שהיא בחי"ד שהוא בשפל המדרגה יותר מכולם,
o ולמעלה ממנה בחי"ג, שהיא מיוחסת לחכמה, ( למה חכמה מעל כתר? למה כתר היא למטה? כי אין אור במדרגה" אז עדיף (כשאין אור במדרגה) עוביות יותר קטנה מאשר עוביות גדולה. לדוגמא:
• כשיש לי אוכל ואני רעב מאד, אז הרב הגדול הוא טוב, הוא יכול לתת לי תענוג
• אבל כשאין לי אוכל ואני רעב מאד, אז עדיף שאני אהיה רעב פחות, ואם אהיה עוד פחות ופחות רעב עוד יותר משובח
• ולכן כשאין אור במדרגה, בחי"ד היא הכי למטה, יוצא שהכתר הוא הכי למטה בשפל המדרגה
 ולמעלה ממנה בחי"ב שהיא מיוחסת לבינה,
 ולמעלה ממנה בחי"א מיוחסת לז"א,
 וממעל לכולם עביות דכתר המיוחסת למלכות.
(יוצא, שהכתר למטה עם עוביות של בחי"ד דמסך ומלכות למעלה עם עוביות דשורש
אם מסתכלים, רק מבחינת העוביות:-
• כתר למטה- עם עוביות של בחי"ד
• ומלכות למעלה -עם עוביות של בחינת שורש
וזה כאשר אין אור במדרגה, ועל זה הוא אמר לנו שמלכות בראשונה וכתר באחרונה. שפירושה:שעוביות דכתר שהיא שורש היא העליונה ביותר (31.48)
וכ"ז (וכלל זה )הוא רק בשערות דיקנא,
למה? כי הם צריכים עלייה, בכדי שיהיה להם אורות פנימיים)
שהם נשארו אחר הזווג בהתרוקנות מאורות שלהם(שהוציא את בחינת אבא מגולה לבחינת שערות או לאחר זווג שחזרו למקומם הקבוע ) ע"כ נהפך בהם הסדר.
למדנו:
• שבעת הזווג האורות הם פנימיים
• שלא בעת הזווג, האור מסתלק, ואז הם חוזרים למקומם הקבוע, ומתרוקנים מאורותיהם.;
משא"כ בשערות רישא,
אצלם האורות הם קבועים, אין אצלם עולה ויורד,
שהם לא נתרוקנו מן האורות שלהם לאחר הזווג כנ"ל, כי הם בלאו הכי אינם באים בהתלבשות הפנימיות דמוחין, (הם נשארו אותו דבר כמו שהם היו קודם.
• כי כשעולים למעלה, האורות נכנסים לפנימיות,
• השערות לפנימיות המוחין,
• רק מצד שערות דיקנא ולא מצד שערות ריישא,
ע"כ הם (שערות ריישא )עומדים כסדרם תמיד,
• כתר למעלה
• ומלכות למטה
כדברי הרב,
• שמלכות דשערות רישא היא בפאתי (פאות )הראש.
• ומ"ש שמאותם השערות דפאתי הראש יורד שפע אל השערות דבתיקון קדמאה דדיקנא ומשם לשאר התיקונים דדיקנא, יתבאר להלן.(כי אם השערות ריישא,(שערות הראש) יש להם את התיקון האחרון שהמלכות שלהם שזה הפאות, שזה מלכות של צ"א, שזה מצד הראש , אומר: שהם נותנים תיקונים לתיקונים הראשונים של שערות דיקנא.כי שערות דיקנא הם מתחילים דוקא מב' צדדי הפנים- מב' מיצרי הזקן, אז אומר שהם נותנים להם איזה שהוא כח. ובדיוק איזה כח ומה הם נותנים להם זה נראה . (34.01)

• אבל שערות ריישא הם תמיד עומדים בסדר הזה
• ושערות דיקנא יש שמשתנה סדרם.
מה למדנו היום?
למדנו שכאשר באים למצב של גדלות, אז יש לנו להבחין בין שערות ריישא לשערות דיקנא.
ראשית אמר לנו שנזכור:
ששערות ריישא זה בחינת גו"ע והם נחשבים פרצוף אחד
• שערות ריישא הם בחינת גו"ע
• שערות דיקנא הם האח"פ
זה ידיעה צדדית, זה לא הידיעה שבאנו ללמוד כאן

הידיעה שבאנו ללמוד כאן:
הוא התהליך שקורה כשרוצים לתת חכמה לז"א.

התהליך הזה הוא קורה דרך השערות דיקנא, ולא דרך השערות ריישא.
שהשערות דיקנא הם האחראיים לכך,שינתן האור לתחתונים-
• הם צד הנקבה, בהם שאר פרטים
• וברגע שנהיה זווג על מוחין, הם משמשים כהעלאת מ"ן למוחין פנימיים,
• נכנסים האורות בראש דא"א, כדי לתת אור פנימי לאו"א שעלו אליהם.
• ואז או"א מקבלים את המוחין ונותנים אותם לז"א. (35.28)

וכמובן, שכל מעבר כזה, זה עוד הקטנה של האור. איזה בדיוק הקטנות נלמד בחלק י"ד.
אבל יש הקטנות של האור.
אבל רצה להגיד לנו: שתדע לך:
• שאנו הולכים ללמוד את י"ג שערות דיקנא, כפי שאנו לומדים במצב הקבוע שאין חכמה, הם י"ג בחינות של רחמים, ודרך זה יש את הנהגת העולם דרך רחמים.

• רוצים גדלות? רוצים חכמה? צריך עליית עולמות,
o והשערות האלה משמשים למשהו אחר בכלל, השערות מתהפכים כסדרם
o ומשמשים לקבלת מוחין דחכמה, לפנימיות א"א, כדי לתת לאו"א וז"א.
אז שלא תתבלבל:

יש 2 תפקידים לשערות דיקנא:
• מצד אחד, בעליית עולמות, לשמש לקבלת מוחין דחכמה,
• ומצד שני, במצב הקבוע, להשפיע בחינות חסדים. 36.23

שאלות חזרה חלק יג א'שעט-א'שפ
1. מהן ב' הבחינות שבעת הזיווג הן בבחינת טחינת מ"ן לצדיקים?
2. מהו המקרה בו יכול להיגלות אור החכמה דרך שערות רישא ודיקנא ומדוע זה רק לשעתו ומה הסיבה לכך?
3. הגדר בלשונך את המושגים הבאים: דינים, קליפות, שערות רישא ושיערות דיקנא.
4. מי הם העולים בבחינת מ"ן תמיד במו"ס ומדוע דווקא הם וכיצד עושים?
5. כיצד מתאפשר לאו"א, שהם במקורם חסדים מכוסים, להוליד שהרי להולדה צריך אור חכמה?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

מה למדנו?
למדנו שכאשר באים לעשות את המעבר מקטנות לגדלות, אז צריכים להעלות מ"ן.
העלאת המ"ן דורשת 2 סוגי מלכויות:
1. מלכות של צ"א
2. ומלכות של צ"ב

מדוע?
• אם נעשה רק ממלכות של צ"א- אז יהיה אח"פ במקומם- דבר שאינו אפשרי
• אם נעשה רק ממלכות של צ"ב, אז מלכות של צ"ב שייכת רק לגו"ע ולא לאח"פ
לכן אנו צריכים את שתי הבחנות

כאשר אנו מעלים מ"ן ועושים זווג על ב' הבחינות האלה,
אז נוצרים לנו 2 אבחנות:
אבחנה1 :של הכלים הפנימיים שמקבלים מהזווג הזה, שהם מתוקנים בםל"צ, והכלים הפנימיים של ראש דא"א, יכולים לקבל את האור הזה.- זה הכח של הבוצינא דקרדינותא, , אבל הכח של הבוצינא דקרדינותא לא מתגלה בהם, כי כח הזה של הדין הקשה מתגלה, כשהוא בא להתגלות, אז אין ברירה, אלא להוציא אותו החוצה מהראש, כי אי אפשר לקבל אותו, כי הוא שייך לצ"א, וכשהוא יוצא החוצה, אז הוא מיתקן בב' אבחנות
1. בבחינת הגו"ע שלו לשערות ריישא
2. בבחינת האח"פ שלו לשערות דיקנא, שבהם לא נוהג התיקון הזה של צ' דצלם ואור חכמה, זה כמו אור של גדלות של עולם הנקודים, אז אי אפשר לקבל אותו, כי אם נקבל אותו, הוא יגרום לשבירת הכלים.

אנו, א"כ למדנו שאנו צריכים את האור הזה:
ואנו צריכים להשתמש בו רק בתור אור ע"ב ס"ג, שבא להגדיל את הכלים,
ואיפה אפשר להשתמש בו? רק בשערות ולא בפנימיות הפרצוף. (2.24 )

עמוד אשע"ט טור א'
וזה אמרו (באות קס"ט) "הגבורה דעתיק מתלבשת במו"ס וכו' כי היא בוצינא דקרדנותא ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה, אלא נתגלו בי"ג תיקוני דיקנא שהם השערות, שכולם דינים( לא מתגלה בגו"ע, אל בכלים הפנימיים, אלא רק בכלים החיצוניים- בשערות דקינא)
" כי מתוך התלבשות חסד וגבורה דעתיק
• (חסד מתלבש בכתרא- בגלגלתא,
• וגבורה דעתיק מתלבש במו"ס )
בכתרא ומו"ס דא"א, נתקנו שניהם בקומה שוה,

• זה(החסד- הגלגלתא ) בסוד עזקא( טבעת) דכיא, ( זכה)
• וזה( מו"ס) בסוד עזקא רבא

"ל (דף א' שכ"א אות ס"ב) ועי' באו"פ שם, שפירושו שאו"א הפנימים( של א"א) נגנזו שם משום שהגבורה דעתיק, שה"ס המלכות דצמצום ב', (הרב"ש
מעיר שצריך להיות כתוב צ"א) אינה נמשכת לבא בקו האמצעי בסוד הזווג, (למה? כי צ"א לא שייך לקו אמצעי. שייך לדין של קו אחד.) ( 4.12)

ולפיכך נעשו השערות דיקנא רק בבחינת כלים מקיפים, כי האו"פ שבהם נסתלק מהם, מחמת תוקף הדין שבבוצד"ק (שעליהם הם מלבישים -המו"ס, שלא מקבל את הזווג של קו אמצעי . שאינו מקבל זווג, וע"כ נשארים השערות דיקנא ריקנים מאורם, (מה הם בכל זאת מקבלים? נבחנים לאור מקיף) אלא שנבחנים לאו"מ, כלומר שבשעת הזווג על ידי הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות לשעתם אז מקבלים השערות דיקנא את האור הגדול שלהם, ומשפיעים לתחתונים בסוד טפת הזווג, ותיכף לאחר הזווג מתרוקנים מאורותיהם, (4.55 )
( אומר שיש זמן ביני לביני:
כאשר מגיע אור גדול של אור ע"ב ס"ג, אז האור הזה מאיר לבחינת השערות
אבל מיד לאחר שיש השלמת כלים, אז האור הזה מסתלק. זה קצת קשה:
למה?
• כי אנו לומדים שמבחינה רוחנית, זה תמיד צריך להתקיים
• אבל בכל אופן, כשיש הבדל בין זה שמגיע האור לבין מה שקורה, לאחר מכן בזווג התדיר הזה, וצריך לומר, שלאחר שיש זווג ע"ב ס"ג וקיבלו כבר את אורותיהם וה"ת ירדה מעיניים, כדי להעלות את האח"פ, לאחר שהאח"פ חזרו למדרגתם, אז במצב הזה השערות מתרוקנים מאורותיהם ומקבלים אור מקיף) ( 5.50)

משום שאין פרצופי אצילות מוכנים לקבל את אורותיהם,
• כי ברגע שהאח"פ חזרו למדרגה, הם חזרו למדרגה בבחינת צ"ב,
• והאורות האלה של אור ע"ב ס"ג הם של צ"א, אז הם לא יכולים להתקבל במדרגה

להיותם בחינת או"א הפנימים ששמשו בנקודים, ( שזה אורות של ג"ר דחכמה) דהיינו בלי התיקון של םל"צ דצל"ם, כנ"ל. וז"ש הרב שכח הבוצד"ק שבמו"ס מתגלה בתוקף הדין שבו ומצמצם את השערות דיקנא שלא יוכלו להחזיק את אורותיהם שלא בשעת הזווג. (6.47 )

מהו סוד טחינת המ"ן לצדיקים?
שגורם להעלאת מ"ן לצורך ע"ב ס"ג?

אמנם בעת הזווג (ע"ב ס"ג ) שמלכות דצמצום א' נמתקת במלכות דצמצום ב' בסוד טחינת המ"ן לצדיקים, (
שלמדנו שהמ"ן כלול ממלכות של צ"א ושל צ"ב, שחייב את 2 המלכויות

• שמלכות של צ"א זה כדי להעלות את האח"פ
o אבל אם יהיה רק מלכות של צ"א, מה יקרה? תהיה שבירה, כי יתקבל באח"פ במקומם- וזה נקרא צ"א. אבל אסור לקבל אח"פ במקומם!

o אז שיעלה מ"ן רק של צ"ב, ואם יעלה מ"ן רק ממלכות של צ"ב, למה לא יכול לקבל? אז יהיה שייך רק לגו"ע.

לכן צריך מ"ן שכלול גם מצ"א ומצ"ב, וזה טחינת המ"ן לצדיקים, דהיינו שיהיה אח"פ דעלייה, ואז יכול לגלות אור חכמה הגלוי אבל דרך השערות רישא ודיקנא ( 8.28)

) כנ"ל, אז יכול להגלות אור חכמה הגלוי דרך השערות רישא ודיקנא, כנזכר לעיל, אכן טחינה זו אינה מספקת אלא לשעתה, (כדי ליצור את הזווג של ע"ב ס"ג )
מה קורה לאחר שמסתלק הזווג דגדלות?

ותכף אחר הזווג שוב מגלה כח תוקף הדין שבבוצד"ק ואורותיהם מסתלקים בסוד או"מ
. וז"ס שהשערות דיקנא פיותיהם קצרות וע"כ אינם משפיעים אלא טפין טפין. כלומר שאינם משפיעים רק בשעת הזווג, בסוד טפת הזווג, ותכף הם מתעלמים, (כלומר נעלמים ולא ממשיכים להשפיע בסוד מקיפים) ולכן מכונה השפעה זו בשם טפין טפין. והבן. ( כי נותנים רק מעט בשעת הזווג.

אין טיפה יורדת מלמעלה עד ש ב' טיפיים עולות מלמטה

על איזה זווג מדובר?
על אותו זווג שאין טיפה יורדת מלמעלה, אלא שטיפיים עולות מלמטה, שהזווג הזה הוא זווג של העלאת מ"ן לצורך ע"ב ס"ג.
וזה הזווג שיש את הטחינה של המ"ן לצדיקים, שזה נקרא חימום והתעוררות להעלות את האח"פ.
ובזווג הזה כל זמן שהוא עובד, עד שיעלו האח"פ, אז יכולים לקבל, אור, אבל גם אז מקבלים טיפין טיפין.
איזה אור מקבלים? אור של ע"ב ס"ג, שנותן כח של התעוררות לרצות, אבל לא אור שמתלבש בתוך המדרגה. (9.56)

ביאור מושגים : דינים, קליפות,שערות
וזה אמרו באות (קע"א) "שערות רישא שעיעין יתיר והם יותר דינין נכפין וממותר וסיגים שנשאר מבירורם הם דינין קשים, אך ממותר ברורי שערי דדיקנא, נפקי (יוצאים ) סיגים וקליפות ממש גמורים, ולכן הוו קשישין יתיר (לכן הם יותר דינים, יותר קשים. ( 10.26)

אז הוא רוצה ה לבאר לנו את המושגים:
• מה זה דינים
• מה זה קליפות?
• מה זה שערות רשייא
• ומה זה שערות דיקנא?
ומה שייך למה? (10.30)

ההבדל בין דינים לקליפות:
" כבר ידעת ההפרש מדינים לקליפות
, כי דינים ( אפשר לקרוא לזה גם סיגים) פרושם: (דינים כלפי פרצוף זה שנברר עתה ) שהם פסולת כלפי פרצוף זה שנברר עתה, אמנם כלפי פרצוף שלאחריו, יש עוד בחינת קדושה לברר מהם. (אז
• דינים זה משהוא יחסי,
• וקליפות זה משהו סופי

) וקליפות (קליפות זה משהו סופי ? ) פירושם: שאין עוד בהם שום קדושה, וע"כ יצאו לגמרי מבחינת בירורים, כי לא יצלחו לכלום. כמ"ש בחלק הקודם.

עד לפה למדנו את ההבדל בין דינים לקליפות .
עוד אנו רוצים להבדיל, בין שערות ריישא לשערות דיקנא (11.20 )

ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא

גם ידעת ההפרש משערות רישא לשערות דיקנא

, כי שערות רישא
הם בחינת הכלים דפנים, ( כי אם אני לוקח את כלל השערות כפרצוף, אז) שהם גו"ע שלמעלה ממסך, הנבררים בעיבור א'. (עיבור א' זה קטנות של א"א, כלומר שבעיבור א' הם מקבלים אור של נפש רוח)

ושערות דיקנא
הם הכלים דאחורים שהם אח"פ שלמטה ממסך שבעינים, שאינם נבררים אלא בעבור ב'

אומנם בעיבור ב' גם יוצאים שערות ריישא ומקבלים אפילו אור יותר גדול ממה שקיבלו קודם:
• כי מה שקיבלו קודם נפש רוח בקטנות, יורד עכשיו לשערות דיקנא, ושערות ריישא עכשיו מקבלים את הג"ר בגדלות
• אבל בקטנות שערות ריישא מקבלים את הגו"ע)

אבל באופן כללי, אם נרצה לחלק אותם:

• שערות ריישא מבררים בעיבור א'
• ועשרת דיקנא מבררים בעיבור ב'

. גם ידעת שהם(שערות דיקנא ) בחינת הכלים דאחוריים ששמשו באבא ואמא הפנימיים בקומה דהסתכלות עיינין, (הסתכלות זה זווג, עיניין זה חכמה, כלומר זה זווג בין או"א על קומת חכמה- ג"ר דחכמה, מה שגרם להשלמת הכלים ) שבחינת הממעלה למטה שלהם, היה מלך הדעת, שהכלים שלו נפלו לתחתית בי"ע, ( איך הכלים נופלים?
• באופן כללי אמרנו שנפל לבי"ע
• כל פרצוף מתחלק לראש תוך סוף, וכנגד זה, גם הכלי עצמו מתחלק לראש, תוך סוף
o הראש נופל לעולם הבריאה
o התוך נופל לעולם היצירה
o והסוף נופל לעולם עשייה

• כי כלים דראש, נפלו למלכות דבריאה
• , ודתוך שלו נפלו למלכות דיצירה,
• ודסוף שלו נפל למלכות דעשיה.

וכמובן שצריך לומר, לפי חלק ז',שזה אחרי ב' שבירות:
 בהתחלה נפל רק לדעת דבריאה
 ורק לאחר מכן נפל למלכות
אבל באופן כללי, נפל למלכות, כי ככל שהמלך גדול יותר, הוא נופל עמוק יותר ולכן נפל בסופו של דבר למלכויות. (14.06 )

ההבדל בין דינים לקליפות בהקשר לשערות ריישא ודיקנא

ובזה תבין, כי בחינת גו"ע, שנתבררו בשערות רישא בעת הקטנות, הנה מה שנשאר אחריהם בבחינת פסולת, שהם אח"פ שעוד לא נבררו בקטנות, הם
בחינת דינים קשים, (וכבר הגדרנו מה זה דינים, האם הם דינים קשים או קליפות?
דינים, כלומר שהם דינים כלפי הקטנות, ועכשיו אפשר לברר אותם

) להיותם נמצאים בתחתית בי"ע באחרית כל המדרגות השבורות, (במלכויות ) ועם כל זה אינם קליפות גמורות, כי עדיין יש בהם קדושה, שתתברר לעת גדלות בעיבור ב'. ( 14.48)

אבל בעיבור ב' אחר שנברר גם אח"פ שהם השערות דיקנא, הנה המותר (מה שמיותר)שנשאר מאח"פ אלו, הם קליפות ממש, ( כלומר אחרי שבגדלות גם בררתי, אז מה שישאר מזה יהיה גם קליפות גמורות, וזה במקום הנמוך ביותר שיש) כי אין בהם עוד שום ניצוצין שיהיו ראוים להתחבר לקדושה, כמבואר.

(עכשיו אפשר קצת להבין ונדבר מזה הרבה:
למה הקליפה של זמן ומקום, מתחילה מיד לאחר חטא עץ הדעת(שייך לחלק ט"ז ) (15.28 )

מה למדנו עד כה?
מה ההבדל בין שערות ריישא לדיקנא

רצה להסביר לנו את ההבדל בין שערות ריישא לשערות דיקנא:
אומר ששערות רשייא הם רכים יותר משערות דיקנאשהם קשים יותר. למה?

 כי שערות ריישא הם היו בהתחלה בגו"ע בקטנות
 ושערות דיקנא הם מתבררים בגדלות, ומה שנשאר מהם זה קליפות קשות
וזה ההבדל בין דינים לקליפות, שאי אפשר לברר מהם (מהקליפות) עוד יותר.
(ואפשר לברר מהדינים) (16.00)

וזה אמרו (באות קע"ב) "ונמצא כי אלו השערות די"ג תיקוני דיקנא, הם בחינת המ"ן של מו"ס, והם העולים בה בבחי' מ"ן תמיד"

(כלומר אם עכשיו אני ארצה לקבל במו"ס , והיות ושערות דיקנא שייכים למו"ס, כי שם הם נבררו, ולכן אם נרצה להעלות מ"ן למו"ס שתחזור, למשל שתכנס לראש, שתעלה לראש דעתיק ותקבל אור חכמה.
מאיפה אני אצטרך לקחת מ"ן? יש 2 אפשרוית:
1. או שאקח ממלכות של א"א עצמו, שזה מלכות שנמצאת בת"ת,שהיא תעלה למ"ן, שזה מלכות של הפרצוף הפנימי שלה שלפרצוף א"א
2. או שאני אקח מהשערות דיקנא)

אז אם אני רוצה גדלות, אז לא יכול לקחת ממלכות הפנימית הזו נראה זאת בהסתכלות פנימית באות י"ב.

אבל באופן עקרוני מה שאומר לנו פה:
שמי שצריך להעלות מ"ן למו"ס, כדי שהיא תוכל להעלות למעלה, לבקש בשבילה גדלות זה המלכות של שערות דיקנא. (17.19 )
" כמ"ש לעיל, שהשערות האלו אינם כלים אמיתים להתלבשות האור בתוכם, אלא שמשמשים רק בעת הזווג, שאז נמשכו המקיפים לתוכם, ואחר הזווג תכף מתרוקנים(מאורותיהם )
, הרי שכל תיקונם(של השערות ) אינם אלא בבחינת מ"ן, כדי להמשיך המ"ד שלהם, שהם האו"מ, וז"ש "והם עולים בה בבחינת מ"ן תמיד"( שזה התפקיד שלהם להעלות ביקוש)
כי כן דרכם בכל זווג וזווג, לעלות ולהתחבר לפנימים בעת הזווג בבחינת מ"ן, כדי להמשיך בחי' המקיף חוזר המיוחס להם,מה זה מקיף חוזר? אור החכמה שיצא למקיפים
)
הנבחנים לבחינת מ"ד אליהם, ואחר הזווג חוזרים, למקומם כמקודם לכן. וז"ש(כלומר
• כל פעם שיש עליית עולמות וא"א עולה לעתיק, אז הוא יכול לקבל שם צ"א בעתיק, ובמקומו חוזרים השערות החוצה
• עולה למעלה, נכנסים השערות פנימה ועליהם עושים ביקוש וזווג
• עוד פעם נגמרת שבת, נגמר יום טוב, חוזרים למקומם, נגמר הכח של הקדושה של המצווה, יורדים למקומם ועוד פעם יש שערות.

אז א"כ, האם שערות זה טוב או לא טוב?
• זה שומר בזמן הרגיל ,וצריך אותם לזמן תיקון,
• ודרכם עושים את התיקונים,

איך מתפקדים השערות במצב הגדלות ולאחריו?

(באות קע"ג) "ואלו השערות הם בחינת נהרות המים הנמשכים מן הים הגדול חכמה סתימאה כי הם צנורות מושכים המים ויוצאים דרך פיותיהם" דהיינו כמבואר
, שאין בחינת החכמה סתימאה נפתחת(שבמקומה לא נפתחת, ונשארת בתוך צינורות כאלה סתומים. מה היא כן יכולה לעשות? להעלות מ"ן ), זולת ע"י עליתם שם( במו"ס ) בבחינת מ"ן, (
שאז העזקא רבה שבמו"ס נפתחת, ויוכלו האורות דאו"א הפנימים להתגלות בסוד טפת מ"ד, (כמובן שזה יהיה בעליית עולמות שא"א עולה לפחות לעתיק) שהם בחינת המקיף חוזר, כמבואר לעיל

, ותכף לאחר הזווג חוזר כח הבוצד"ק שבמו"ס למקומו, וחזר ונסתם המו"ס בסוד עזקא רבה, כנ"ל, והשערות מתרוקנים וחוזרים למקומם

• ועוד פעם שנגמרת המצווה,
• שנגמר הזווג,
• שנגמר הכח הזה של אותו זווג מיוחד בעליית עולמות, מתרוקנים וחוזרים למקומם
יוצא,
• שיצרנו פה ,מעין מלכות מיוחדת, שיכולה להיות בעולה ויורד,
• אבל אם לא היתה לנו המלכות הזה בעולה ויורד, שנותן את הכח הזה, אז היינו פעם אחת עושים ירידה ולא היינו יכולים לעלות יותר.)

לכן צריכים את הכח המיוחד הזה של א"א שיהיה בעולה ויורד:
• שיכול להיות (ביורד) בצ"ב
• וכשעולה לעתיק להיות בצ"א.
אבל אם עתיק היה עושה את זה, אז אם עתיק היה עושה צ"א, אז ישר היה מתפשט למטה ונשבר ( 21.15)
. וז"ס שפיות של השערות נוזלים טפין טפין בלבד, כי העזקא רבה סותם עליהם ואינה נפתחת רק בסוד טפות טפות של הזווגים. ( זה נקרא "מדליו יזלו מים"- אי אפשר לתת אותם במדרגה יותר מאשר טיפין טיפין)
ועל שם זה הם נקראים מזלין, מלשון נוזלים(נוזלים מן הראש – מהלובן העליון שנקרא מן הלבנון) מן לבנון. כמבואר( 21.45)
וזה אמרו "ונמשכים אח"כ אל הבינה ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך שבה כנודע כי או"א במזלא אתכלילו וע"י מזדווגים, כי או"א דאצילות הם בקומת בינה דמ"ה, אמנם מבחינת עצמם, שהם בחינת חו"ב דנקודים, הם רק בחינת ו"ק, וחסרי ג"ר, כי הם מלבישים לא"א מחסד ולמטה,

מה אמר עד כאן?

אומר שמה שא"א קיבל אור חכמה כזה, יש לו אפשרות, עכשיו לתת אור חכמה גם לאו"א.
• כי או"א למרות שהיה להם חכמה בעולם הנקודים, בעולם אצילות הם מלבישים במקום חג"ת דאריך, ששם יש להם רק חסדים מכוסים,
• והרי הם פרצוף החכמה באצילות , שצריכים להשפיע חכמה, אז כרגע הם לא יכולים לקבל את החכמה,
• אבל בעלייה שלהם למעלה לא"א, כאשר יש עליית מ"ן הזו של הדיקנא, שמקבלים גדלות במדרגה,
o אז או"א יכולים לקבל את אור החכמה, באופן יחסי, הם לא מקבלים את אותה חכמה שא"א מקבל בעתיק,
o אבל הם (או"א)מקבלים את מה שהיה לא"א במו"ס לפני כן בראש (23.24)

ענין חוסר ג"ר באו"א דאצילות – שמונע מהם מוחין דהולדה
, לעומת מקורם בנקודים(שכן היה להם ג"ר)

וא"א הוא קומת ע"ב דמ"ה(דהיינו אם אנו מחלקים את בחינת המ"ה אז:
• עתיק הוא בחינת כתר
• א"א הוא בחינת חכמה
• או"א הוא בחינת בינה וכד')

, הרי שחסר להם(לאו"א) בחינת ג"ר דא"א
• ( כי במקורם (של או"א) בעולם הנקודים, היה לאו"א ג"ר דחכמה מה שיש עכשיו לא"א, ולכן אינם ראויים או"א באופן רגיל, לזווג בומוחין דהולדה, למוחין דחכמה עד שישיגו בחינת ג"ר דא"א, דהיינו ג"ר דע"ב.

• ומתי הם (או"א) משיגים את זה(ג"ר)? בעליית מ"ן)
מהו התהליך שמקבלים או"א דאצילות ג"ר דחכמה?
. ולכן אינם ראוים לזווג במוחין דהולדה, עד שישיגו בחינת ג"ר דא"א, דהיינו ג"ר דע"ב,
• אכן ע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים באצילות, שאז נפתתו כל הפרסאות כנודע
• , עולים או"א לג"ר דע"ב, כמ"ש בחלק י'

• , ואז נמשכין המזלין דדיקנא דא"א בבחינת מ"ן גם לאו"א(איפה נמצאים במצב הזה א"א? בעתיק,
o ואו"א עולים לראש דא"א ומשם מקבל חכמה,
o וזה המציאות של נתינת חכמה מאו"א למדרגות)

• , דהיינו לאמא עלאה שהיא הנקבה המקבלת מ"ןוז"ש הרב ,ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך כלומר, שאז משגת אמא בחינת ה"ג דגדלות, שה"ס יין המשמח כמ"ש בחלה י' ע"ש. (ואז יכולה אמא לקבל חכמה ונהיה זווג או"א, ומשם היא יכולה לעשות זווג לעבר את זו"ן, או בהמשך, כדי לתת לזו” ן חכמה ) (25.15)

כי במצב הזה, למשל בשבת.
איפה נמצא ז"א במצב הזה בשבת ?
• נמצא במקום או"א- למשל במוסף דשבת.
• אז או"א צריכים לתת לתת להם חכמה
אבל,

איך נותן א"א לאו"א חכמה אם או"א רק חסדים מכוסים?
הרי או"א הם רק חסדים מכוסים, איך הם יתנו להם חכמה?
• אז או"א עולים לראש דא"א,
• וראש דא"א, הרי משפיע רק מהזקן, והרי הוא לא יכול לתת חכמה מהזקן. מה הוא עושה א"א?
o א"א עולה לראש דעתיק, ע"י זה שהשערות דיקנא מעלים מ"ן בבחינת חכמה

o ואז א"א נותן למקומו שהיה קודם (לראש דא"א), נותן לאו"א חכמה,

o והם (או"א) נותנים למקומם הקבוע שהם היו בו קודם, אפילו שזה מקום של חסדים מכוסים, בטבעו, היות והם בחינת ג"ר דחכמה עכשיו, הם יכולים לתת חכמה למקומם הקבוע, ששם נמצא ז"א. (וכל הסדר הזה המאד מדוייק נלמד בע"ה בחלק י"ד)

וז"ש בזוהר דאו"א במזלא אתכלילו(דהיינו בראש דא"א )
. כי מבחינתם עצמם דאו"א שהיא קומת ע"ב, המה חסרי נה"י דכלים וג"ר דאורות כנ"ל, (למה? כי הם רק חסדים מכוסים ומדרגת בינה דמ"ה, שמלבישים על חג"ת דאריך)

ובחינות אלו החסרות(בחינת חכמה שחסר להם ) להם כלולות במזלין דדיקנא, כי אינם משיגים אותם אלא ע"י עליתם לג"ר דאו"א( עלייתם לא"א – כך אומר הרב"ש) ומקבלים המ"ן דדיקנא. כמבואר.
• דהיינו מקבלים את הכח של אור ע"ב ס"ג מדיקנא, כדי לקבל חכמה מהמדרגה,
• ואז או"א הם אחראים לתת חכמה) (27.47 )

מדוע שא"א לא יעביר ישירות את החכמה לאו"א ללא עליתם?
מה או"א מרויח מהגדלות של א"א?

נשאלת שאלה:
בשביל מה עשית את "הסיפור הארוך" הזה? שאו"א יצטרכו לעלות ולתת חכמה במדרגה?
למה לא היה יותר פשוט, שא"א יתן חכמה, הרי לא"א יש חכמה?

תשובה:
• אם א"א היה צריך לתת חכמה, אז היה צריך לתת חכמה ממו"ס, מג"ר דחכמה, הוא לא יכול היה לתת חכמה.
• זה שהחכמה ניתנת דרך בינה שעולה לתת חכמה, זה בעצם בינה שנותנת את החכמה, ואז החכמה תבוא כבר דרך ל"ב נתיבות החכמה, ולא תינתן דרך א"א, כי אם הוא היה נותן אותו, אז היה נותן ג"ר דחכמה
• כי במו"ס יש את הבוצינא דקרדינותא, היתה מתגלה בוצינא דקרדינותא מבחינת ג"ר דחכמה, וזה מה שהיתה משפעת לתחתונים
• אבל אם בינה עולה לשם, ומשם מקבלת והיא זו שנותנת, אז היא נותנת חכמה דרך בינה, שזה נקרא ל"ב נתיבות, שהיא ו"ק חכמה, חכמה יותר מוקטנת, נלמד בחלק י" שנקראת אכסנתא, פירושה שהיא יורשת מא"א ואז הבחינה הזו היא בחינת של חכמה מוקטנת, ולכן היא יכולה להתקבל בזו"ן’ ובכלל באצילות עד הפרסא (29.00)

שאלות חזרה חלק יג א'שעז-א'שעח
1. מה ההבדל בין כח המלכות דמידת הדין הגנוזה ב-ב' אודנין לבין מלכות דצ"א בוצד"ק שמלבישה עליה מו"ס?
2. אם עתיק משתמש במלכות דצ"ב לצורך התחתונים, כיצד נכלל הזיווג גם במלכות דצ"א?
3. מהו טחינת ב' בחינות המלכויות שמהן נעשה מ"ן כדי להעלות את האח"פ למדרגה?
4. מה ההבדל בין מ"ד למ"ן ששניהם בצ"א?
5. הסבר מהו שאין טיפה יורדת מלמעלה אלא אם כן טיפיים עולות מלמטה?
6. אילו ב' קומות של ע"ב יוצאות על הזיווג בגדלות דא"א וכיצד זה קשור לבחינת השערות?
7. מדוע אין שום גילוי כח הדין שבבוצד"ק בבחינת האח"פ המתחברים אל הכלים הפנימים דראש דא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

למדנו בשיעור הקודם:
• שהכלים שעולים מבי"ע לעולם אצילות , הם עולים ע"פ אותם הזווגים שנעשים על צד המ"ה בעולם אצילות.
• בקטנות עולים רק הכלים דפנים
• בגדלות עולים גם הכלים דאחורים שהיו בגדלות. הכלים האלה שהיו באחוריים לא יכולים להתלבש בפנימיות הפרצוף , כי הפרצוף דאצילות, יוצא על סדר של צ"ב. ולכן הם לא יכולים להשאר בפרצוף ויוצאים בסוד שערות.
• כאשר יוצאות השערות ריישא, הם יוצאות על בחינת הקטנות, ולכן לקטן יש שיער, והשערות האלה נקרא שעיעין, הם לא קשים, הם לא עם דינים, כי יש רק גו"ע.
• כשבאה הגדלות, והשערות יוצאים עם גדלות, אז באה הדיקנא, והשערות הדינקא יש בהם גם את הצד של הבוצינא דקרדינותא, דהיינו מידת הדין של צ"א, ולכן הם שערות שנחשבות לשערות עם דינים.
• בוצינא דקרדינותא, היא מולבשת במו"ס, וממו"ס יוצאות שערות הזקן. יוצא ששערות הזקן הן תלויות במו"ס ואגב כך, גם בבוצינא דקרדינותא.
• המלכות היא בחינת הדין, היא המבררת, היא זו שעושה את החיתוכים וממנה נולדים.ולכן המלכות שהיא המו"ס, היא זו המולידה, היא זו שאליה עולה המ"ן, והיא המולידה את הפרצופים.(2.35)
שאל אותנו שאלה:
למה האח"פ שעלו מבי"ע לא נכנסו לפנימיות הפרצופים, לפנימיות א"א? למה הם יצאו בסוד שערות?
התשובה הוא : כי הם צ"א הם לא יכולים להיות במסגרת צ"ב.
ועוד שאל אותנו שאלה בשיעור הקודם:
מה גרם שיתגלו תוקף הדינים בשערות דיקנא ,דוקא ולא בשערות ריישא?
והסברנו את היחס בין הקטנות לבין הגדלות
ענין הבוצינא דקרדינותא
ואיך השפיעה על המדרגה
ועכשיו הוא רוצה להסביר לנו את הענין של הבוצינא דקרדינותא, שנמצאים, לכאורה רק במו"ס ואנו נראה שהם נמצאים גם בב' אודנין, וכתוצאה מכך, הם משפיעים, ונראה איפה ההשפעה הזו של בוצינא דקרדינותא הזו.
והיום אנו הולכים ללמוד מי זו הבוצינא דקרדינותא, ואיך היא השפיעה על המדרגה. ( 3.45)
כזכור הבוצינא דקרדינותא, היא שייכת לצ"א.
כאשר עושים זווג על צ"ב אבל הנוקבא של צ"א נמצאת שם, אז היא גם משפיעה, אפילו שהיא משפיעה בגניזו, היא משפיעה על המדרגה, ואת צורת ההשפעה שלה אנו נראה,
ובאופן כללי ,אפשר לומר שבוצינא דקרדינותא:
• גורמת לחימום הזווג של ב' ביעי דכורא
• גורמת לאור ע"ב ס"ג
• נותנת את הכח של הדין במדרגה (4.23)
ענין הבוצינא דקרדינותא
מלכות של צ"א שגנוזה באודנין שבגלגלתא דאריך
מי משמש
אות ק"ע- או"פ
עמוד א' שע"ז טור א'
ונתבאר שם שבב' אודנין, ( שגלגלתא נתקנה מהם, בבחינת ם' דצלם, בבחינת הגבהת ראשי ירכין) גניז בהם כח המלכות דמדת הדין, ( וזה דבר פלא!
• למה זה פלא? מכיוון שכח הדין הזה, היינו צריכים לומר שהוא נמצא רק במו"ס
• ב' אודנין שייכים לם' דצלם, אז מה העושה שם בוצינא דקרדינותא כח הדין?)
דע"כ הם נבחנים לב' בעיני דוכרא הטוחנים מ"ן לצדיקים, שמכחם בא בחינת החימום שבזווג.
(מה זה ב' בידי דכורא.?
זה אותה בחינה שגורמת לזווג ע"ב ס"ג לעשות מ"ן לצדיקים )
אלא שצריכים להבין גניזו זו למה, (צריך להבין מי זו מידת הדין, שנמצאת בתוך הגלגלתא, ולמה, מאיפה היא באה?), אחר שהיא כבר מלובשת תוך מו"ס, למה היא צריכה להיות גנוזה באודנין.
( הרי למדנו, שחילקו את המדרגה את הראש ואת הגוף, של עתיק
כשיצא גו"ע ואח"פ, א"א יוצא על בחינת האח"פ של עתיק.
• מהאוזן יוצא גלגלתא
• ומחוטם פה – יוצא מו"ס
האח"פ דעתיק, הם יצאו לבחינת גוף- וגוף נקרא חג"ת.
• החסד הוא זה שהולך לגלגלגתא
• והגבורה הולכת למו"ס.
והגבורה הזו היא הבוצינא דקרדינותא,שהיא קו שמאל.
יוצא שהגלגלתא משפיע על חסד-
והוא שואל: מה הקשר בין הגבורה לגלגלתא?
למה היא (הבוצינא דקר') צריכה להיות גנוזה באודנין שאודנין זה בחינת גלגלתא?
הב' ביעי דכורה שהם אחראיים לזווג זה , לחימום זווג, שייכים בכלל לזכר, והרי ראינו שהגבורה היא כח של דין, היא כח של צ"א, שייכת בכלל לנקבה. (8.14)
)
אמנם תבין, שגניזו היא תיקון גדול מיוחד, (זאת אומרת שיש גניזו כזה, והגנזיו הזה, הוא לא אותו ענין שלמדנו שמו"ס מלבישה על גבורה ). ואינו דומה להתלבשות גבורה דעתיק שבמו"ס.
כי הגניזו הזו היא מבחינת נה"י דעתיק עצמם, כי אלו נה"י דעתיק פירושם, ע"ס דאו"ח, שעלו על המ"ן דא"א בהיותם נכללים במסך דעתיק, והנה המסך הזה הוא ממלכות הממותקת במדת הרחמים, כי רק עמה משמש לצורך התחתונים כנ"ל,
נסביר את השאלה:
זה נכון שלמדנו שהמו"ס היא זו שמלבישה על הגבורה, והכח של הגבורה הוא זה שצריך להשפיע עכשיו, אבל אומר, אני בכלל לא מדבר על הגבורה הזו (ר' שרטוט ב'), אני מדבר על הכח של המלכות של צ"א שהיא בכלל בנה"י, בב' אודנין, שהם אומנם מלבישים על הגלגלתא, אבל אומר: יש לי פה (במלכות דעתיק), כח של או"ח.
ואו"ח זה שמתחלק לשלושה שלישים של נה"י כי הוא נקרא נה"י, אז אומר:
• בש"ע של הנה"י שהוא אודנין- הוא זה שמשפיע

ועכשיו השאלה תהיה: איך אתה אומר לי שאו"ח יש לו צ"א שמשפיע על גלגלתא?
איך הב' אודנין יש להם צ"א? למה קשה?
כי הזווג שעושים פה (בפה דעתיק) לצורך התחתון, הוא על צ"ב, זה מלכות של צ"ב, כל הנה"י האלה הם נה"י של צ"ב.
אז איך אתה אומר לי שיש בנה"י האלה שי צ"א שמשפיעים לגלגלתא?
נסביר שוב:
השאלה המקורית היתה: איך יכול להיות שלגלגלתא יש כח של דין?
והרי הדין בא מהגבורה, היא בוצינא דקרדינותא, ומי שמלביש על גבורה זה מו"ס, אז לגלגלתא לא אפשרי שיש את הגבורה הזו.
אומר: נכון אתה צודק,
אבל הגבורה שאני מדבר עליה.
כשאני אומר שיש גבורה בגלגלתא, זה בכלל לא מהגבורה הזו (הכוונה לא מהגבורה מתוך החג"ת שהוא במקום אח"פ דעתיק), זה גבורה של צ"א , אבל לא על הגבורה הזו" איזה גבורה? גבורה שיש כח בזווג דהכאה ממטה למעלהבנה"י האלה (האו"ח של פה דעתיק) בהם טמון כח הדין של צ"א.ועל זה הוא שואל:
איך אתה אומר לי כזה דבר?
• הרי כל הזווג שעתיק עושה בשביל א"א, הוא של צ"ב
• ואתה אומר לי שבזווג הזה של צ"ב יש כח של דין? הרי הנה"י האלה הם של צ"ב (11.23)
• זה או"ח של צ"ב
• אז מאיפה יש םש את הכח שהזה של צ"א?
ועל זה רוצה לתת תשובה: (11.42)
נסביר שוב את השאלה:
אומר אמירה:לגלגלתא יש כח של דין של צ"א שמתבטא בב' ביעי דכורא:
שואל: מאיפה יש כזה כח?
אז אומר: אולי תגיד שזה מהגבורה, כ הגבורה הזה (מהחג"ת במקום אח"פ דעתיק) של עתיק הוא צ"א.
אומר: לא יכול להיות שזה מהגבורה? למה?
• כי המו"ס מלבישה על הגבורה,
• והגלגלתא מלבישה על חסד
•
אז מהגבורה הזו הוא לא מקבל.
אומר בעה"ס: נכון, הוא לא מקבל מהגבורה
ממי גלגלתא, כן מקבל, את הכח הדין, כדי לעשות זווג ע"ב ס"ג על ב' ביעי דכורא? שזה נקרא חימום לזווג? ממי הוא מקבל את זה?
תשובה: מהנה"י , מהאו"ח(דעתיק)
• הר האו"ח שעתיק עושה בשביל א"א, הוא עושה על צ"ב,
• האם בצ"ב אתה רוצה להגיד לי שיש כח של דין?
אומר: כן.
ובוא אני אראה לך איך: מאיפה בא כוח הדין, מהזווג של צ"ב? ( 14.06)
אמנם מתוך שהזווג יצא בפה דרדל"א גופיה, ששם עומדת המלכות דצמצום א',
• למרות שעושה זווג (בפה דרדל"א) על צ"ב, אבל יש גם מלכות של צ"א, למה?
• כי עתיק עושה לעצמו צ"א, אז היא נמצאת שם המלכות הזו)
הנה בהכרח נכלל ממנה ג"כ, ( בגניזו) והתכללות זו ממלכות דמדת הדין שיש בנה"י דעתיק, נגנזה בב' אודנין, שהם בחי' נו"ה שלמעלה מיסוד, דהיינו בחי' ם' דצל"ם(אלה הב' אודנין ) (15.03 )
אז מאיפה יש לגלגלתא (צד הדין של מלכות דצ"א- בוצינא דקרדינותא)?
• ממה שנגנז בתוך הב' אודנין,
• והב' אודנין ניתנו לגלגלתא ,
• והגלגלתא קיבל מהגניזו שיש בב' אודנין
מדוע מלכות של צ"א שקיימת בפנימיות ב' אודנין ( גלגלתא)לא יכולה להתגלות?
איך נוצר זווג ע"ב ס"ג?
וע"כ אע"פ שמלכות דמדת הדין נמצאת שם מ"מ אינה ניכרת שמה, (למה? )
להיותם מתוקנים בבחינת ג"ר דבינה, ( אז אין לאור של חכמה מה לעשות שם)
• שאין כח צמצום יכול להתגלות בה כנ"ל,
• וז"ס שטוחנות מ"ן לצדיקים,
כי בעת שהבוצד"ק הגנוז במו"ס מתעורר להעלות מ"ן השייך לבחינתו, דהיינו בחינת אח"פ החסרים לצמצום ב', הנה היא מפעיל בזה בחינת ב' אודנין, שהם בחינת ב' ביעי דוכרין כנ"ל,
• זאת אומרת שצריך להיות ביקוש מצד התחתון שע"י הגבורה שטמונה בתוך המו"ס, בתוך מידת הדין של הנקבה,
• היא מעלה מ"ן וזה המפעיל את הב' ביעי דכורא שבתוך האודנין של גלגלתא)
שבחינת העביות דמלכות דצמצום א' גנוזה שם יחד עם המלכות דצמצום ב', (למה? כי בזווג דעתיק , המלכות של צ"א היתה שם) 17.00
• ואז נטחנים ומתערבים בחינות המלכיות יחד
• , ומשתיהן יחד נעשין המ"ן,
• ומשם יורדים ומתתקנים ביסוד בסוד המסך,
• ונעשה הזווג על המ"ן הטחונים האלו,
ואז מתעלים אח"פ( דעלייה) בכח המלכות דצמצום א' המעורבת תוךוהבן זה היטב, (17.22 )
מה התהליך , ,"הציור" שקרה? ואיך נוצר זווג ע"ב ס"ג? (ר' ציור ב'))
• שהגבורה שנמצאת במו"ס שהיא הנקבה, מעלה מ"ן לגלגלתא.
• גלגלתא שיש לו מכח האודנין, את הב' ביעי דכורא, הוא (גלגלתא) נותן לה (למו"ס) מ"ד (מיין דוכרין) וביחד נטחנים המ"ן והמ"ד האלה ביחד ששניהם באים מצ"א ויוצרים את הזווג, את החימום של הרשימות שבאות ברחם של המו"ס.
וזה נקרא זווג ע"ב ס"ג, זווג בין מים דוכרין למין נוקבין (18.11)
כי הגם שה"ת יורדת מעינים לפה רק בהארת ע"ב ס"ג העליונים דא"ק, (א"ק –הכוונה שבאים מצ"א, אחרת אי אפשר להוריד את ה"ת )
מטעם שהארת ע"ב דא"ק שייכת רק לצמצום א' וע"כ הוא דוחה ה"ת ממקום עינים שנתחדש בצמצום מבחי' מיין דוכרין ב', (שהרי מלכות עלתה לנקבי עיניים, אז צריך אור ע"ב ס"ג, או שבא מצ"א, כדי להוריד את הה"ת הזו) כנ"ל בחלקים הקודמים,
אמנם כל זה הוא
. אבל צריכים מקודם למיין נוקבין(למה?
• השאלה קומת לתשובה.
• אתה רוצה תשובה? א ז תבוא עם שאלה
אל תבוא עם תשובה כדי לקבל תשובה, תבוא עם שאלה. ( 19.09)
מה השאלה?
• השאלה תמיד באה מהנקבה,
• והנקבה תמיד באה בחלוקה, בריבוי
אז לכן צריכים להעלות ב' טיפיים מלמטה, ואז תבוא טיפה אחת מלמעלה.
אז צריך מיין נוקבין
אבל צריכים מקודם למיין נוקבין שגם הם יהיו מצמצום א', (מאיפה יש מיין נוקבין מצ"א? יש להם מגבורה המלובשת ממו"ס)
וזהו שנעשה ע"י התיקון דב' ביעי דוכרא הנ"ל ששמה גנוזה המלכות דצמצום א', ( אז איפה שייכים הב' ביעי דכורא? הנמצאים גנוזים בתוך האודנין שמלבישים על הגלגלתא,
יוצא, שגם לזכר יש צ"א וגם לנקבה . (20.38 )
ושם נטחנת יחד עם המלכות דצמצום ב', כנ"ל,
ואז(לאחר שנעשה זווג שזה באצילות, אז עולים מבי"ע.. אותם. בחינות, כפי הזווג באצילות
הם מוכשרים להעלות כלים דאח"פ מבי"ע לאצילות מצורת המ"ן, ואז יורדת טפת מ"ד ע"י זווג ע"ב ס"ג העליוניםואז יוצאים ע"ס שלמות, הן מצד האור, והן מצד הכלים.
( עמדו אשע"ח) 21.55
וז"ס אין טפה יורדת מלמעלה( שהיא מים דוכרין ) אלא א"כ טפיים עולות מלמטה.
כי טפת המ"ן צריכה להיות נכללת מב' טפות(בסוד ותלכנה שניהם: רות ונעמי ,)
תמיד:
• א' ממלכות דמדת הדין,
• וב' ממלכות דמדת הרחמים.
כי מן המלכות דמדת הדין לבדה אי אפשר שיספיק על מ"ן, ( זה לא ביקוש מספיק) כי אז היה נתקנים אח"פ במקומם בבי"ע,
• והרי רוצים שיותקנו באצילות.
• אם היה עושה זווג על אצילות רק על צ"א, אז זה מה שהיה קורה, והיה צריך לרדת למקום של צ"א, כדי לעשות זווג, כדי להוליד כלים , ולכן העיקר זה צ"ב, צ"א מסייע
והיו מטים(מטים- הכוונה למתפשטים, שזה יהיה לאחר גמר תיקון, יהיה מטי רגלין ברגלין ) רגלים דאצילות בשוה עם רגלי א"ק, שזה יהיה לאחר גמר התיקון, אמנם מקודם לכן, נעשה תיקון הפרסא קבוע באצילות, כנ"ל, בחלקים הקודמים, שז"ס שנגנזה המלכות ברדל"א.
מדוע צריך את ב' המלכויות של צ"א וצ"ב
• הרי שמלכות דצמצום א', אינה מוכשרת למ"ן.
• וכן המלכות דצמצום ב' בלבד, ג"כ אינה מוכשרת למיין נוקבין, כי היא אינה צריכה לאח"פ אלו,
( אז אנו רואים שמלכות דצ"א, אינה יכולה לבדה כי אינה מוכשרת למ"ן, וגם מלכות דצ"ב לא יכולה לבדה. למה? כי היא לא מוכשרת למין נוקבין לביקוש)) כי כן יצאה משורשה בגו"ע בלבד, (אז
• אם היא תלך לבקש לבד, רק מלכות של צ"ב, אז היא לא תבקש אח"פ, היא לא תבקש גדלות, כי מלכות של צ"ב בא רק על גו"ע, רק על קטנות.
,
• אם תבקש על מלכות לבד, מלכות של צ"א לבד, אז היא תבקש רק על אח"פ במקומם,
השילוב הזה, שהם הולכות יחד לבקש, מלכות של צ"ב ומלכות של צ"א- נותנת אפשרות לבקש אח"פ במסגרת של צ"ב.)
מדוע צריך את ב' המלכויות?
• הרי שמלכות דצמצום א', אינה מוכשרת למ"ן.
• וכן המלכות דצמצום ב' בלבד, ג"כ אינה מוכשרת למיין נוקבין, כי היא אינה צריכה לאח"פ אלו,כי כן יצאה משורשה בגו"ע בלבד, ע"כ אין לה התעררות להעלות אח"פ.
אלא בסור הטחינה דשניהם יחד, (שללא החיכוך בין הפרטיות לצורך להיות משפיע, דהיינו בין מידת הדין למידת הרחמים, אי אפשר להוליד רצונות חדשים בקדושה. ) ( 25.00)
• שאם יש לך רק רצונות של קדושה רק של השפעה, אז אתה תמיד רק גו"ע, אתה לא יכול להוליד, הרי קטן לא מוליד
• ואם תבוא רק עם רצונות של קבלה עצמית, ותרצה להוליד מהם, אז אתה תוליד רק בהמות
ואם אתה רוצה להוליד אדם, אז אתה צריך לעורר ביקוש של שתי הבחינות האלה יחד (25.26)
מוכשרים להיות מ"ן לצדיקים, דהיינו למסך שביסודות המעלים מ"ן. הרי שהכרח הוא שטפים יעלו מלמטה(איזה טיפיים? מידת הדין ומידת הרחמים, צ"א וצ"ב
. כי מתוך התכללותם יחד, ראויים לחימום ולהתעוררות להעלות אח"פ ומכל מקום אין הם מתקנים בי"ע במקומם, כי כח המלכות דצמצום ב' מעכב על התפשטות זו. (25.55 )
למה הם לא מתקנים בי"ע במקומם?
כי מתקנים רק אח"פ דעלייה
כי אם היה עושה רק על צ"א, לכאורה, היה מנסה לעשות תיקון של צ"א במקומו, אבל יכול להיות שהיה נשבר.
אבל היה לנו פ תיקון הפרסא, חיזוק הפרסא, ומפאת חיזוק הפרסא כל דבר שמבקשים, צריך לבקש במסגרת הקדושה. (26.25
אני רוצה מטעם הפרטיות שלי, אבל צריך לבוא בקדושה.
שאלה תלמיד: מי זה הב 'ביעי דכורא?
• האם מדובר על גלגלתא? שבהם יש את כח הדין שאמרנו שעולה, עם המלכות ששם עושה זווג?
• או שזה שייך למו"ס? שלמו"ס יש את כח הדין של הבוצינא דקרדינותא
תשובה:
השורש של הכח זה הבוצינא דקרדינותא, אבל משמש בעיקר דוקא בגלגלתא
(27.10 )
והנה נתבאר
שעיקר כח העלאת אח"פ מבי"ע לאצילות,תלוי בבוצד"ק הגניז במו"ס,
דהיינו בסוד טחינת המ"ן בב' ביעי דוכרא.
ונמצא שאלו אח"פ דדיקנא שנתעלו בעת הגדלות דא"א, לא נתעלו אלא בכח הבוצד"ק הגניז במו"ס. ( אז א"כ זה שייך למו"ס)
גם ידעת, שב' קומות על ע"ב יוצאות על הזווג הזה,
א' קומת ע"ב המתוקנת בצל"ם, אשר החכמה אינה מגולה בחב"ד שלה שהם הם'(כי יש שם תיקון של חפץ חסד )אלא בחג"ת שלה שהם הל'( מוחא דאוירא), כנ"ל, וקומה זו מתלבשת בפנימיות המוחין( הל' דצלם) שהם ג' הראשים: גלגלתא אוירא ומו"ס:
o הם' בגלגלתא,
o והל' באוירא,
o והצ' במו"ס.
(וזה קומת אחת שיוצאת בסדר של צ"ב , וזה נקרא ע"ב שמתוקן בצל"ם)

בחינה שנייה של ע"ב, הוא ע"ב של צ"א:
וקומה שניה של ע"ב, היוצאת על אותו הזווג, הוא קומה שאינה מתחלקת על מל"צ הנ"ל, אלא גם בחב"ד שלה מגולה החכמה, ע"ד שהיה בפרצוף גדלות דנקודים וכמו בפרצופי א"ק, וקומה זו, לא יכלה להשאר תוך הכלים והמוחין, מאחר שהמה מתוקנים בבחינת הצל"ם, וע"כ יצאה לחוץ בסוד שערות רישא כנ"ל.
o שגו"ע דאותה קומה, נעשו לאו"מ על הגלגלתא מאזנים ולמעלה
o . ואח"פ של הקומה נעשו למקיף בסוד הדיקנא ממקום אזנים ולמטה.

והנה עיקר כחו של הבוצד"ק הגנוז במו"ס, שהוא מבחינת המלכות דמדת הדין, המשותף בהעאלת אח"פ, כנ"ל, אינו מתגלה באותם אח"פ שנתעלו בקומת ע"ב המתוקנת בצל"ם, המתחבר לג' הראשים, (כי אלה אח"פ שהם תוך האברים" והאח"פ של תוך האברים, אין להם את הכח הזה של הדין , כי הם יכולים להיות בתוך פנימיות א"א) שהמו"ס נחשב לבחינת אח"פ של גו"ע. למה הם יכולים להיות שם בתוך המדרגה? כי ש תיקון הם' דצלם שיש במוחין הפנימיים של גלגלתא .. וגו
והוא, משום שתיקון הם' דצל"ם, אשר בחב"ד של הקומת ע"ב הזו, ממעט בחינת החכמה בכללות המוחין האלו, כי להיותה עצמה מתוקנת רק בג"ר דבינה, ( אז גם אם מגיעה חכמה, היא לא רוצה לקבל את החכמה)
ואע"פ שהוא משפעת אור החכמה לל' דצל"ם שהוא מוחא דאוירא, (אז הייתי חושב שלגלגלתא אם היא משפיעה למוחא דאוירא את החכמה, אז אולי גם היא משתמשת בה )
מ"מ, כיון שאוירא ומו"ס הם ענפים שלה, א"כ המה מוכרחים ליטול לבושים מהגלגלתא, המכסים ומתקנים אור חכמה שבהם, ( שאפילו שזה חכמה, אתה רוצה להדיד לי:
• שבם' דצלם יש הגנה על החכמה הזו
• אבל, אולי אם החכמה הזו תגיע לל' ולמו"ס, אז הם ישארו ממנה)
אומר: לא!
הרי שהיא העליון שלהם, והם חייבים לקחת מגלגלתא את הלבושים, ולכן הלבושים האלה מגינים עליהם, כך שלא יכול להתגלות בהם שום דין

באופן שלא יוכל להתגלות שום דין בהם, כי הלבושים דגלגלתא, שהיא ג"ר דבינה מגנת עליהם. וע"כ אין שום גילוי לכח הדין שבבוצד"ק בבחי' אח"פ המתחברים אל הכלים הפנימים דראש א"א( שלא כן, הקומה השנייה של ע"ב, שיוצאת מאותו זווג, היא כן יוצאת מחוץ למדרגה ולא נמצאת בתוך המדרגה, ויוצאת בסוד שערות). כמבואר. ( 32.10)

מה למדנו היום?

אמר שיש זווג דהכאה לגדלות דאריך
והזווג דהכאה על הגדלות הוא, תלוי בכח של דין של צ"א. למה?
כי צריך להעלות את האח"פ

הכח הזה נמצא ב2 מקומות:
• הם במו"ס
• והן בעליון בגלגלתא.
o מאיפה יש לו בגלגלתא? מהב' אודנין שעלו לגלגלתא , ששם יש את הכח הזה
o הכח הזה שמתעורר עם הכח שיש לתחתון של צ"ב, טוחנים את אותו מ"ן, ועושים עליו זווג
איך בדיוק לא סיפר לנו.
אבל רוצה להגיד לנו :שאם אנו רוצים אח"פ דעלייה במדרגה:
אז יש 2 סוגי אח"פ דעלייה:
1. יש אח"פ דעלייה של צ"א
2. ויש אח"פ דעלייה של צ"ב
o אח"פ ששייך לצ"ב- יכול להיות בתוך פנימיות א"א
o אח"פ שלא יכול להיות בצ"ב- הוא בא מצ"א- יוצא בסוד שערות,

כי עשינו זווג על צ"א עם צ"ב, יש שם שני דברים, יש שם גם צ"א וגם צ"ב.
o צ"ב נכנס לתוך המדרגה
o צ"א יוצא בסוד שערות
אמנם קומה הב'( שהיא השערות) של השערות, שבהם אינו נוהג זה התיקון של הצל"ם, ואור החכמה מגולה גם בחב"ד שלהם, ( לא כמו בקומה א' ששם היה תיקון של םל"צ, הם' לא קיבל בכלל חכמה)
ע"ד הסתכלות עיינין דאו"א שבזמן הגדלות דנקודים, ( שהיה זווג של פב"פ על חכמה בצ"א)
שבאופן זה אין להחג"ת נה"י שבקומה הזו שום כיסוי על אור חכמה, ע"כ אלו האח"פ שנתעלו בכח הבוצד"ק, מתגלים בהם הדינים שלו להיותו בלתי ממותק במדת הרחמים.
וכבר נתבאר בנקודים שסבת השבירה היתה(מטעם שלא היה גילוי של חפץ חסד )
מטעם שאור החכמה היה בגלוי בלי שום כיסוי מג"ר דבינה הנקרא שם אור האזן. ואין להאריך. ( 35.04)
ר"ל
איפה שיש תיקון של חפץ חסד' יכול להיות שם אור חכמה, והתיקון הזה של םל"צ שהיה בפנימיות הראש של א"א, …, יכול היה לקבל מתוך הזווג הזה, את קומת החכמה הזו שעליה עשה תיקון של םל"צ,
אבל הבחינה שיצאה על צ"א, אין עליה תיקון ,ולכן היא יוצאת בסוד שערות (35.36)

שאלות חזרה עמודים א'שעה-א'שעו
1. אילו כלים עולים מבי"ע בזיווג דגד' דראש דא"א ואילו בקט'?
2. מדוע שערות רישא הן שעיעין ושערות דיקנא הם קשישין?
3. הסבר בפירוט את הקשר של בוצינא דקרדינותא למוחא סתימאה ואת התוצאות הנובעות מכך
4. מדוע במלכות נעשים הבירורים ולא בכתר?
5. מה השאלה הבסיסית באות קע?
6. מהו קו שמאל בגוף דעתיק? היכן אינו משמש והיכן כן משמש ובאיזה צורה? (כלפי א"א)

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

י"ג תיקוני דיקנא
אנו מתחילים לדבר על י"ג תיקוני דיקנא.
למדנו את הנקודה החשובה,
• שלפי הרשימות שעליהם עושים זווג,
• כך עולים הכלים מבי"ע, כלומר חלקים מעולם הנקודים כדי להיתקן.
הזווגים שנעשים, נעשים לפי הרשימות שעלו עם המסך לראש הס"ג,שראש הס"ג נותן את הרשימות האלה, שהם נקראים צד המ"ה של עולם אצילות, והם ניתנים כפ םע לפרצוף שהוא עושה את ההזווג.
• היות ובתחילה הזווגים היו רק על גו"ע, על קטנות, אז כנגד זה גם תיקנו מעולם הנקודים.

• עכשיו, כאשר באים לעשות זווג על גדלות, אז עולים כלים מבי"ע שהם כלים ששייכים לכלים דאחוריים. אבל הכלים דאחוריים הם חסרי תיקון בעולם אצילות! אי אפשר לתקן מהם, ולכן הם חייבים לצאת בסוד שערות.אבל השערות האלה שהם יוצאים אנו רוצים לדבר קצת.

מכיוון שאנו רוצים להבין מה התפקיד בכלל של השערות האלה, בשביל מה לי להעלות כלים כאלה מבי"ע, אם ממילא אני לא יכול לתקן אותם, ומיילא הם לא יכולים להכנס לפנימיות הפרצוף, וע"כ הם צריכים לצאת לחיצוניות הפרצוף, בסוד שערות.

קודם כל, אנו רוצים ללמוד מה הסדר של השערות האלה?
• למדנו את סדר העליה שלהם בשיעור הקודם
• אמרנו שהם(הכלים ) עולים כנגד הזווג שעושים בעולם אצילות, וכנגד זה עולים אותם כלים מבי"ע
• עכשיו ,אנו הולכים ללמוד שהכלים האלה שעלו מבי”ע הם לא ברי תיקון, הם לא יכולים להכנס לפנימיות המדרגה, כי הם שייכים לצ"א,שייכים לכלים דאחוריים, ולכן נראה מה צריך לעשות איתם.)
( 2.18)
עמוד אשע"ד טור ב'
וזה אמרו "אלו הי"ג תיקוני דיקנא כולם הם דינין תקיפים והם נעשים מבירורי המלכים שנתברר מהם ונעשו י"ג תיקונים אלו": דהיינו כמבואר, שהם בחינת אח"פ דכלים, שעלו מבירורי המלכים מבי"ע, (איזה מלכים? דוקא מצד האח"פ, מדצ הכלים דאחוריים )
כי השערות רישא, הם בחינת גו"ע דכלים, (מה זה גו"ע דכלים? כלים דפנים שנשברו שלא מחמת עצמם) שעלו מבירורי המלכים, ונודע שגו"ע נבחנים לכלים דפנים תמיד, שבהם(בעולם הנקודים ) לא היה השבירה מהמת עצמם, אלא מחמת שנתחברו אז בזמן הנקודים עם אח"פ בפרצוף אחד כמ"ש שם,
וע"כ אחר שנבררו פעם, ( בעולם אצילות) (מה זה נבררו? הוציאו אותם מהשיתוף שלהם עם הכלים דאחוריים) ונבדלו מכלים דאחור שהם אח"פ, ( מתי זה קרה? בזמן עיבור א' שהיה לצורך הקטנות) דהיינו בזמן עיבור א', כנ"ל, הנה נשארו נקיים לגמרי מדינים, כמו שהיו בקטנות נקודים מטרם שנתחברו עם הכלים דאחור, (וזה נקרא קביעות דעולם אצילות ) (4.50 )
( )
• מדובר על כלים דפנים של עולם הנקודים, שהיו צריכים להתברר, ממקום השבירה, דהיינו מבי"ע, היו צריכים להתברר מהקליפות.
• למה הם (כלים דפנים) היו בתוך קליפות? הרי כלים דפנים הם לא קיבלו אור חכמה, אבל כשהם התחברו עם כלים דאחוריים, הם כן קיבלו, ולכן צריך לברר אותם מתוך כלים דאחוריים, ומתוך הסיגים. אז מתי עשו את זה? בעיבור

• למדנו בעיבור שמגיע לובן דאבא, והאודם דאמא, ומבררים אותם, נותנים להם מלכות אחרת לגמרי, מלכות של צ"ב והתקינו אותם כחלק מעולם אצילות, והם נבררו. (5.39)
על זה ודאי אתם רוצים לשאול שאלה:
הרי מדובר פה על א"א.
וז"א, כלים דפנים נבררו לצורך זו"ן דאצילות.
אז מה אתה מדבר איתי על כלים דפנים שנשברו, שאתה מדבר איתי על א"א! הרי א"א, בכלל לקח לתקן את אח"פ דכתר, הוא לא לקח לתקן את גו"ע.

אלא צריך לראות שאנו מדברים על כל הכלים של כל הפרצופים של אצילות, שיצאו מהכלים דפנים האלה.
וכשאני מדבר על כל עולם אצילות,
• אז באופן פרטי, הז"א דאצילות מהווה, כמו כלים של כל הפרצוף הזה שנקרא אצילות.
• וגם באופן פרטי כל פרצוף ופרצוף יש לו מהכלים האלה, בכלים שלו, בגוף שלו. (6.31)
ענין הכלים דאחוריים שגרמו לשבירה (של כלים דפנים בנקודים),
שנבררו לבחינת לדיקנא
עמוד אשע"ה
אמנם הכלים שנבררו לבחינת דיקנא(הם כבר לא גו"ע, אלא מי הם?:) , שהם בחינת אח"פ וכלים דאחור שבסבתם נשברו גם הכלים דפנים בעת הנקודים, (זה כבר כלים שיש בהם קושי גדול מאד, יש בהם דינים )
ע"כ גם אחר שנבררו (מזה נבררו? שעלו לבי"ע ועשו בהם עיבור ב') ניכרים בהם הרשימות של הדינים ההם(דהיינו סיגים, בבחינת המקבל בע"מ לקבל ).
• שז"ס ששערות דיקנא הם קשישין. ( מה הכוונה שהם קשישים? שיש בהם קושיות ודינים במקורם)
• ושערות רישא שעיעין(מה זה שעיעין? שאין בהם קושיות ודינים בגו"ע ) יתיר.
כי קושיותן מורה על בחינת הרשימות דדינים הנמצאים בהם. כנ"ל.
לכן השאלה היא אם הם (השערות) הם:
• רכים,
• זכים
• או בעלי דינים )
• שערות רישא הם שעיען (שאין בהן קושיות ודינים)
• ושערות דיקנא הם קשישין, שהם קושיות ועוביות

אז בינתיים ראינו מה המקור של השערות, של הדיקנא האלה,ש הם בחינת אח"פ..
ראינו שכל מה שעולה מהתחתונים , מבי"ע, הוא לפי סוג הזווג שעושים בעולם אצילות
• וכשעשינו זווג על קטנות, אז עלו רק הכלים דפנים- ולכן במצב הקטנות שערות רישיא תיקנו בבחינת גו"ע
• לאחר מכן, כשעושים זווג על גדלות, אז השערות דיקנא ניתקנים בבחינת האח"פ, היות והזווג על גדלות צריך להעשות על בחינת אור ע"ב ס"ג שהעלה את האח"פ, אז כנגד זה , גם מה שעולה מבי"ע, זה כלים דאח"פ, והיות וכלים דאח"פ הם דינים קשים" שנשברו מחמת עצמם, ויש בהם סיגים, ע"כ גם השערות דיקנא, נחשבים לקשישים, זה עוד לפני תיקון, ותכף נדבר על מה שעושים עליהם,
אבל במקורם:
• השערות ריישא- יוצא שהם שעיעין כלומר שאין בהם קושיות ודינים
• ושערות דיקנא הם קשישין, שיש בהם קושיות ודינים. (9.39)
( 13.47)
כבר נתבאר, שבעת קטנות דא"א אין לו אלא ב' ראשים:
• גלגלתא
• ומו"ס,
(ומה חסר לו? מוחא דאוירא )
שהם בחינת זכר(ראש דהתלבשות ) ונקבה(ראש דעוביות ) שבכלי דכתר, (דהיינו בראש )
ע"ד שביאר הרב בפרצוף ע"ב דא"ק בתחלת חלק ה' ע"ש. (שספר לנו שהם בחינת ראש של זכר וראש של נקבה שיצאו מב' מיני רשימות:
• הזכר מרשימה דהתלבשות
• והנקבה- מרשימה דעוביות )
וכמובן שהם תומכים זה בזה.

• גלגלתא– ראש של זכר
• ומו"ס- ראש הנקבה

מי מתפשט לגוף? ראש הנקבה
• ראש הזכר לא מתפשט.
• המחשבה הפרקטית (הנקבה) היא זו שמתפשטת (14.40)

גם נודע, שאין בחי' דיקנא יוצאת בקטנות, זולת בגדלות הפרצוף, (שהרי אין התפשטות לגוף, בקטנות, אלא רק בגדלות" אז גם בחינת השערות יהיה כך.
ונותן תירוץ על כך: ) כי הם( השערות דקינא) בחינת אח"פ דפרצוף השערות רישא,
• שמאזנים ולמעלה הם גו"ע דשערות, הנקרא שערות רישא,
• ואלו יוצאים בעת קטנות, ( למה? כי הזווג שעשו בעיבור א' על קטנות מעלים כלים דפנים מבי"ע)
ומאזנים ולמטה הם אח"פ דשערות המתחברים לפרצוף אחר עיבור ב' דגדלות, (למה? כי בעיבור ב' איך עושים את הזווג? בא אור ע"ב ס"ג, מוריד את הה"ת מהרשימות), שאז יורדת ה"ת מעינים לפה של הרשימות דאח"פ, ואז מתעלים גם הכלים דאח"פ( למה? כי עכשו עושים זווג על הרשימה השלמה של גו"ע ואח"פ, אז עולים בכלים. מבי"ע המתיחסים לרשימות הללו
אז במצב הזה הוא אומר: שעכשיו עשינו זווג גם על האח"פ ועלו כלים דאחוריים, אז א"א ועתיק נבחנים לפרצוף אחד
. ונבחנים עתה א"א ועתיק לפרצוף אחד
, כי ב' רישין דא"א, הם בחינת אח"פ שיצאו מרדל"א (כי הרי רדל"א- ראש דעתיק, יצא על גו"ע כלפי התחתונים, ועל האח"פ של הראש יצאו הראשים של א"א. ולמה זה קרה? מחמת עליית ה"ת לעיניים לראש דעתיק)
מחמת עלית ה"ת לעינים, ( בראש דעתיק,ש הואצי אח"פ דעתיק חוץ למדרגה, ועכשיו בגדלות יורדות הפרסאות) אשר כחה דה"ת זו הוא הקרומא דאוירא שממעל למו"ס, (איפה נמצאת הקרומא דאוירא? נמצאת למעלה מגלגלתא,אבל היא לא משפיעה על גלגלתא" כי הוא חסדים מכוסים,
• היא משפיעה בקטנות מו"ס
• ובגדלות על מוחא דאוירא ומו"ס )

כנ"ל, ונמצא עתה בעיבור ב', שע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים
• , ירדה ה"ת מעינים דעתיק לפה דא"א
• , וא"א ועתיק (שהיו קודם 2 כלים ) נעשו כלי אחת
• , הנה ירד ג"כ הקרומא דאוירא למקום הפה דמו"ס. להיותה (המו"ס ) בחינת הגילוי דה"ת שבמלכות דראש עתיק, כנודע (19.00 )
•
. ונמצא עתה מקום הזווג דכללות (מתי? במצב הגדלות, כי מצב הגדלות יש זווג גם על גו"ע וגם עלה אח"פ, האם יש בהם גם בצורה ניפרדת ? יש גם ) הראש דעתיק וא"א יחד. שהוא במלכות דמו"ס, דהיינו הפה דא"א
, ואור העליון המכה על המסך שבפה הזה, מוציא ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת ע"ב לפי העביות דבחי"ג הנמצאת במ"ן אשר שם, כנודע. (כי בגדלות יוצא זווג דהכאה על מ"ן של בחי"ג )
ולפי השיעור קומה של האור, כן עולים ונבררים אח"פ דכלים מבי"ע, כנ"ל.
והנך רואה, אשר מקום הזווג והבירור דאח"פ וכלים הוא במלכות דמו"ס שהיא בחינת הפה דכללות א"א ועתיק.
• ( ולכן איפה נעשים הבירורים? במלכות של מו"ס.
• למה שם? כי שם המלכות הכללית ששם מוריד אור ע"ב ס"ג את המסך ושם נעשים הבירורים, כי מו"ס ראש הנקבה, וממנה נעשים כל הבירורים" וממנה תהי התפשטות)
וז"ש הרב "לא נפקו הני י"ג תיקונים אלא ממוחא סתימאה וכו' מדוע? )
כי מו"ס (שהיא ) חכמה דא"א, איהי ( היא)
נוקבא לגבי כתר טהיא ( שהוא)
גלגלתא דא"א ולהכי ( ולכך)
אתברר בה (יתבררו בה ) כל הני תיקוני דיקנא מבחינת המלכים כי לעולם הנוקבא היא המבררת המ"ן" דהיינו כמבואר,

כי המסך דזווג דגדלות הזה דקומת ע"ב, עומד במלכות דמו"ס. ושם עומדים הרשימות שהם המ"ן, שלפי קומת הזווג כן מתברר מכלים שבבי"ע,
( למה שם?
• למה שלא יעשה זווג למעלה אפילו שה"ת ירדה? מכיוון שמי שמחזיק את החסרונות, זה תמיד התחתון" כך למדו בחלק י',
• יוצא,שהמלכות הזו היא מחזיקה את הרשימות מחזיקה את החסרונות ושם נעשה הזווג , חוץ מזה שהמסך נמצא אצלה.
הרי שבמלכות דמו"ס
שם הבירור והעלאת האח"פ מבי"ע.
( זו המסקנה שאליה רצינו להגיע
ואותה לזכור ואותה להדגיש)
הרי שבמלכות דמו"ס שם הבירור והעלאת האח"פ מבי"ע.
ואנו נראה שיש לזה נפקמינא, מסקנות, לכל ענין, השערות הדיקנא,ש הם באו מהזווג על מו"ס.למה?
הרי, על מה מלבישה מו"ס?
מלבישה על המלכות של צ"א" שהיא נקראת גם בוצינא דקרדינותא כלפי א"א, היא המלכות של צ"א, שנקראת גבורה דעתיק.
ויש לזה נפקמינא, כי עכשיו נעשה עליה זווג, הרי אסור לקבל את האור הזה. (23.18 )

אות קס"ט
קסט) כי לעולם, הנוקבא היא המבררת המ"ן(מדוע?

• כי היא (הנקבה)היא יוצרת הגבולין
• שלמדנו,שרק דרך הגבולין, שזה בחינה העדר מבין את התחתון את עליון.
• וע"כ הנקבה,שהיא המלכות היוצרת הפרדות וגבולין, היא המבררת וממנה ההתפשטות לגוף
• ולכן אומר שהנוקבא שהיא המבררת המ"ן
• ולכן האיש הוא לא בהיריון, אלא האישה היא בהיריון. למה? כי האישה היא המבררת, כי הרי עיבור הוא בירור (11.06
, כנזכר שם, וגם לעיל נתבאר, איך הגבורה דעתיק, ( מי היא הגבורה דעתיק? למדנון שהראשים דא"א הם מחלבישים על החג"ת דעתיק
• שהגללתא מלביש על החסד
• והמו"ס מלבישה על הגבורה, והבורה נקראת בוצינא דרקדינותא שהיא גבורה של צ"א, שעליה מלבישיה מו"ס.\
• זאת אומרת שמוחא סתימא מושפעת ממלכות של צ"א, לא לזווג אבל כן לבירור)
מתלבשת בהאי מוחא סתימאה, ואיהי נוקבא לגבי הכתר, (מי היא נוקבא לגבי הכתר? המו"ס היא בחינת הנוקבא, דהיינו ראש נקבה לגבי הכתר שהוא ראש הזכר.
בכל פרצוף למדנו
• שיש ראש דהתלבשות שהוא זכר
• וראש דעוביות שהיא נקבה
אז אומר שהמו"ס היא ראש דנקבה, לעומת הכתר שהוא ראש של זזכר.
)
די בגויה חסד דעתיקא, (ששי בתוכו חסד דעתיק, כי הוא הגלגלתא, הכתר, מלביש על חסד דעתיק ) שהוא דכורא( החסד) ולהכי( ולכך) כל הדינין ובירורי המלכים מינה נפקי, ( ממנה יצאו כלומר מ המלכות יצאו, כיה יא בחינת מו"ס שמלבשת על גבורה דעתיק) כי היא הנקראת בוצינא דקרדינותא.
מי היא הבוצינא דקרדינותא?
(דהיינו גבורה דעתיק שמשמשת בצ"א נקראת נר שהוא חשוך,, למה הוא חשוך? כי לכאורה יש מלכות, יש רצון, אבל הואש צ"א, אי אפשר לעשות עליו זווג. מולבש עליו המקבל בע"מ לקבל). אז בעתיק היא משמשת בצ"א, כי בעתיק היא לא נקראת בוצינא דקרדינותא, אבל כלפי התחתונים הי אלא יכולה להאיר, ולכן כלפיהם היא בוצינא דקרדינותא, ולכן היא משמשת בשחרותה כגבולין בתחתונים.
בגדלות משתמשים בה לזווג" אבל לא על צ"א. ונראה שמשתמשים בה לחימום הזווג. ( 13.37)
קסט) כי לעולם, הנוקבא היא המבררת המ"ן, כנזכר שם, וגם לעיל נתבאר, איך הגבורה דעתיק, מתלבשת בהאי מוחא סתימאה, ואיהי נוקבא לגבי הכתר, די בגויה חסד דעתיקא, שהוא דכורא ולהכי כל הדינין ובירורי המלכים מינה נפקי, כי היא הנקראת בוצינא דקרדינותא.
אות ק"ע
קע) ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה, עד שנתגלו בי"ג תיקוני דיקנא, שהם השערות, שכולם דינים. כנודע. ( דהיינו ב מקום גבוה, שהוא נקרא ראש המשותף לא"א ועתיק במצב הגדלות שם עוד לא נתגלה הדין הקשה כי זה ממטה למעלה, אבל כאשר בא לדיקנא, אז נתגלו שכל השערות האלה הם בחינת דינים, כמו שיתבאר באדרת נשא,
וכמ"ש זה לקמן בביאור מ"ש באדרת נשא דף קל"ב ע"א ודף קל"ה ע"א, על הנהו שלשה עלמין דנפקי מההוא תיקונא קדמאה דדיקנא, (דהיינו, על אלו שלושה עולמות שיצאו מאותו תיקון הראשון של דיקנא דאריך) ולכן אמרו באדרת נשא דף קל"א ע"ב, ( ובסולם באות צ"ו ) תאנא, כולהו שערי, בין דדיקנא בין דרישא כולהו חוורי כתלגא (למדנו שכל אלו השערות , גם של הדיקנא וגם של הריישא, כולם הם לבנים כשלג). ותאנא, אינון דדיקנא קשישאי כולהו כף, ע"ש. ( ולמדנו שאלו של הדיקנא הם בעלי דינים, הם קשים כולם) (25.13 )
ענין עלית כלים (דאחוריים) מבי"ע , שבמצב הגדלות
לא מתלבשים בפנימיות פרצוף מו"ס
אלא כלים כחיצוניים אליו- בסוד שערות
אות ק"ע- או"פ
קע) ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה עד שיתגלו בי"ג תיקוני דיקנא שהם השערות: משמיענו בזה, להבין למה אלו אח"פ דכלים שעלו ונתבררו מבי"ע ע"י הזווג שנעשה במו"ס, לא נתחברו אל האבר דמו"ס עצמו בפנימית הכלי דראש, כדרך כל הכלים שעולים ונבררים מבי"ע ומתחברים לבנין אברי הפרצוף עצמו,
מה אנו רוצים להסביר?
• עלו כלים מבי"ע? אז שיהיו חלק מהפרצוף! אבל לא כך היה!
• מה קרה להם? יצאו לכלים חיצוניים, בסוד כלים, שנקראים שערות, ולא היו בפנימיות כאיברים בפרצוף. ששיער זה משהו שמתלבש על הגוף, מחוץ לפרצוף.
• אבל אם הם היו כחלק מאיברי הגוף, אז אפשר היה לקבל בהם אור בפנימיות, אבל היות והם יצאו לכלים חיצוניים, ותכף נבין למה, כבר יש לנו על זה בטח ידיעות, כי הרי הם "קשים" הם באו מבי"ע, אי אפשר באמת לעשות עליהם זווג עד גמר תיקון, הם יצאו החוצה.
ואת זה הוא רוצה לה
להסביר לנו, למה הכלים שעלו מבי"ע, הם לא חלק מאיברי הפרצוף אלא יצאו החוצה, דהיינו כלים חיצוניים? (26.36 )
אלא כי יש באח"פ אלו שעלו מבי"ע, בחי' תוקף הדין, וע"כ אין הם יכולים להתחבר לבנין אברי הפרצוף דראש דא"א. ( שבנוי על בסיס של צ"ב והם באו מבחינת צ"א).(27.12)
אני לא מבין:
אז מה אם הם (כלים דאחורים של בי"ע) באו מצ"א!?
• תקן אותם,
• תעשה להם עיבור
• תעשה להם לובן דאבא
• תוריד את לב האבן
• תן להם אודם דאמא
• תן להם מלכות של צ"ב
ותכניס אותם כאיברים לפרצוף

אומר: אי אפשר! אי אפשר לעשות להם כזה תיקון!
ואת זה אנו רוצים להבין למה.
• כי הרי יש תיקון מיוחד בעולם אצילות שנקרא עיבור.
• שבעיבור הזה עושים תיקונים: של לובן ואודם שמכינים את הפרצוף /הכלים האלה שיתאימו לצ"ב. אז למה לא עשה כך? (27.50)
מה גרם שתוקף הדין יתגלה בשערות דיקנא
ולא במקום אחר?
אמנם צריכים להבין
תוקף הדין הזה, הנמצא בשערות דיקנא.
מהו הדין הזה?
שאגב בשערות רשייא לא היה הדין הקשה הזה ( 27.58)
והנה הרב ביאר, שזה נמשך מגבורה דעתיק הגנוז במו"ס, הנקרא בוצד"ק, שבמו"ס עצמו אין כח הדין שבבוצד"ק מתגלה, אלא שהוא מתגלה בשערות דיקנא, (אז בראש הוא לא מתגלה, אבל בשערות דיקנא, הוא כן מתגלה. למה? )
ועדיין הדברים צריכים ביאור,
מה גרם לזה
שיתגלו תוקף הדין בשערות דיקנא דו"ק,
ולא במקום אחר.
(הרב"ש אומר: בשערות דיקנא דוקא! ולא בו"ק
אולי הכוונה, שבעה"ס התכוון למלה של ו"ק, שהם בחינת אח"פ,
• שו"ק נקרא אח"פ
• והשערות רישא נקרא גו"ע, כמוש אמר לנו באות הקודמת
אבל באמת, ו"ק זה קצת מושג קשה לזה, ולכן תיקן את הרב"ש) (19.10)
מה אנו שואלים?
1. מה גרם שתוקף הדין יתגלה בשערות דיקנא ולא במקום אחר?
2. בתחילת האות שאלנו: מדוע הכלים שהעלנו מהאח"פ במצב הגדלות, לא תיקנו אותם והכנסנו אותם כאיברים לפרצוף, אלא הם באו בסוד שערות , בחיצוניות הפרצוף?
על שאלה זו (מס' 2):
אם נסתכל במבט יותר כללי על החיים, על נפש האדם:
יש לנו לפעמים רצונות, שכאשר אנו פוגשים אותם בחיים, אז אנו לא יכולים להשתמש בהם, כחלק מאיתנו, אלא כמשהו שאנו עדיין צריכים להסתכל עליהם מהצד, ולא להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד. כי אנו לא יכולים עדיין להשתמש בהם, אלא אנו רק חוקרים בהם ובודקים אותם, ואנו לא יכולים להגיד שהם שייכים לנו, כי אלה רצונות גדולים מידי עבורינו, בכדי שאנו נשתמש בהם
.אבל אנו, כן יכולים להסתכל עליהם (על הרצונות הגדולים) ולתכנן אותם,
רק כדוגמא:
• ילד קטן, שרוצה להיות רב גדול, כשיהיה גדול.
• או בחלק של הכשרונות של האדם, נאמר שהוא רוצה להיות רופא
• או רוצה להיות מהנדס לפיסיקה גרעינית.
אז מבחינתו, הוא לא יכול לשמש בזה עכשיו,
יש לו רצון כזה, והוא מעלה השתוקקות כזו
אבל זה בשבילו, בחינת כלים חיצוניים, שאיזה אור הם מחזיקים? אור מקיף
דהיינו שניתן בהקפה.
בעתיד לבוא אני יכול להיות רופא, או להיות דר. לפסיקה גרעינית, או חסיד אמיתי
ולכן זה רק דוגמא. ( 31.27)
ולכן אנו עכשיו נלמד:
מה אנו עושים עם רצונות של השתוקקות גדולה:
שיש לנו השתוקקות גדולה אליהם, אבל הנפש עוד לא הגיעה אליהם.
• כמו למשל שבת.
• כמו למשל גמר תיקון
• כמו משיח
• כמו שהתחתנת, ואתה יכול להגיע לשלמות של זוגיות.
•
ומה אתה עושה עם כל הרצונות הגדולים אלה?
התורה צוות עלי להיות שלם. מה אני עושה עם זה?
זה ענין מאד מאד חשוב בחיים . (31.50 )
וכבר נתבאר לעיל ענין
הבוצינא דקרדוניתא הזה הגנוז במו"ס, שהוא בחינת המלכות דמדת הדין מצמצום א' המשמשת רק לרדל"א בלבד, ואינה מתגלית יותר בכל האצילות
שהבוצינא דקרדינותא, (מלכות דמדת דין של צ"א משמשת:):
• משמשת לרדל"א לזווג,
• היא משמשת לשאר האצילות, היא לא מתגלה כמלכות לזווג,
אבל כן משמשת: כמלכות שעושה הפרדות, מלכות שעושה הפסקים
מפני שלצורך אצילות, דא"א
• משמש רדל"א במלכות הממותקת במדת הרחמים, שהיא המלכות דצמצום ב', שגילויה מתחיל בקרומא דאוירא . עש"ה.
אמנם לצורך עצמו(עתיק )
• משמש במלכות דצמצום א' הבלתי ממותקת,
• , וגילויה מתחיל בבחינת הממעלה למטה שלו הנקרא גוף דעתיק
o , והיינו תכף בתחלת הקו שמאל דגוף(שהוא גבורה), שנקרא גבורה דעתיק
o , מוחא סתימאה מלביש אותה מבחוץ, כנודע.( זאת אומרת:
• שהגבורה פועלת בתוך מו"ס, בפנימיות מו"ס, כי מו"ס מלביש על הגבורה,.
• למה היא לא פועלת בתוך גלגלתא?
o כי הגלגלתא מלבישה על החסד של הגוף
o וחסד הוא חסדים מכוסים, עדיין לא שולט בו דין
• הראש איך נקרא? כתר חכמה בינה
• הגוף איך נקרא? חג"ת נה"י
o החסד הוא קו ימין של הגוף
o גבורה הוא קו שמאל של הגוף.
והנך מוצא שב' מלכיות משמשות ברדל"א:
• אחת ממדת הדין,
• ואחת ממדת הרחמים.

ומלכות דמדת הדין גנוזה במו"ס, ( דהיינו משמשת במו"ס, לא לזווג, אלא רק לסיום, אבל שם היא גנוזה במו"ס)
ומלכות דמדת הרחמים בקרומא דאוירא. (34.46 )
אמנם גם בחסד דגוף דעתיק, ששם מלביש הגלגלתא, יש בה ג"כ כח הגבלה דמלכות דמדת הדין, ( למה? כי גם חסד שייך לגוף )
אלא העביות והדין נקרא קו שמאל שהוא גבורה, ( ולא קו ימין ולא חסד,
הרי החסד מצד הגוף, הוא בקו ימין
ואם חילקנו:
• חסד לגלגלתא
• וגבורה למו"ס
אז איפה יהיה הדין? בשמאל,שהוא הגבורה
ולכן הדין יתבטא במו"ס. (כי הגבורה מלביש את מו"ס)
וע"כ נבחנת לגנוזה רק במו"ס. ( 35.35)
גם נתבאר לעיל שעל הגלגלתא אינה שולטת לגמרי המלכות דמדת הדין שברדל"א, (ואפילו אם היתה שם גנוזה יש לה תיקון של חפץ חסד" ואז זה לא היה משפיע עליה ) כמו שאינה שולטת עליה המלכות דצמצום ב' הממותקת, שהוא מכח התיקון דהגבהת ראשי ירכין דנה"י דעתיק המלובשים במוחין דא"א, שתיקון זה נקרא םל"צ דצל"ם
חסד- ג"ר דבינה= ם' דצלם
2 אודנין (אזניים)+ מצחא
אשר בחינת ם' דצל"ם נבחנת לג"ר דבינה, שנתקנה בראשי ירכין,
(שאם רוצים לדייק זה נקרא :
• חצי עליון של ראשי ירכין בבחינת ג"ר דבינה, ג"ר דאודנין
• והז"ת יצאו כבר לבחינת עיניים )שהם חב"ד דנה"י, המכונים ב' אודנין ומצחא
o , ובזה נתעלו מיסוד לגמרי, כלומר, מהמסך הנמצא ביסוד
• ,שאינם מתפעלים על ידו לא מקטנות שבו ולא מגדלות שלו, ( כלומר גם אם יהיה חכמה במדרגה, אין הגלגלתא רוצה חכמה מטעם התיקון של ם' צלם- חפץ חסד)
• להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא ואינם מקבלים חכמה, כנ"ל
, אז מי יקבל חכמה?
איך יהיה חכמה במדרגה? אומר שיש תיקון אחר:
חג"ת (דנה"י)- ל' דצלם= ז"ת דבינה= (2 עיניים+ חוטם+ פה)
נה"י (דנה"י)= צ' דצלם= ז"א (אחורי הראש)
• וחג"ת דנה"י נתקנו בל' דצל"ם, ( באופן כללי אפשר להגיד חג"ת) (שהנה"י התחלקו לחב"ד חג"ת נה"י, ואם היינו רוצים לדייק, היינו אומרים: חצי תחתון של חב"ד דנה"י שיצאו לבחינת חג"ת) כי הם נתקנו בבחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה בשביל ז"א, (שזה התפקיד של ז"ת דבינה .
• שהם( הז"א) נה"י דנה"י הללו, הנקראים צ' דצל"ם, ומי זה הז"א? הנה"י דנה"י הללו, הנקראים צ' דצלם)
וע"כ רק ל' דצל"ם מקבלת הארת הגדלות מיסוד, בסוד י' דנפיק מאוירא(דהיינו י' שיוצא מהאויר – לא פועל באוירא של גלגלתא, אלא רק באוירא של מוחא דאוירא))
• וע"כ הם נבחנים לנו"ה הנגלים, ונקראים ב' ירכין שלמטה מיסוד,
• והם בחינת ב' עיינין וחוטמא(שהם אלה שמקבלים את האור, וגם כמובן הפה, שהוא הפרדשקא ). כנ"ל ע"ש. ( 39.12)
מה חשוב שנבין להמשך?
אנו צריכים, עדיין להבין, היכן פועל בדיוק המו"ס, וזה רק אמצעי כדי להבין את ענין הדינים שבשערות דיקנא, שגרמו לכלים האלה שעלו מבי"ע לצאת החוצה לבחינת שערות, בגלל הדינים שבהם.
• אז אם שערות דיקנא הם דינים, אז איך אני אעביר בהם כח?? שהרי (זה עומד בסתירה לכך) שכל שערות דיקנא, הםי"ג תיקוני דיקנא הם חסדים.
• ועכשיו אנו לומדים שהם דינים!

אבל רק רגע!
שערות דיקנא הם דינים, כי זה רק שלב ראשון, זה לפני שעשינו בהם תיקונים!
אז תעשה תיקונים בפנימיות!- אני לא יכול! לא יכול לעשות את התיקונים בפנימיות
אז נחכה הלאה ונראה זאת. ( 40.00)

שאלות חזרה א'שעג-א'שעד
1. מדוע י"ג תיקוני דיקנא הם דינין תקיפין?
2. במה תלוי אילו כלים שבורים מתבררים מבי"ע ונתקנין בפרצוף דאצילות?
3. מדוע עלו מבחינת הכלים דאח"פ דחכמה לבי"ע רק בחינת כלים מקיפים וכיצד הם נקראים?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

( אנו מדברים על התיקון של השערות כנגד התיקון של המוחין הפנימיים)
אות קנ"ה
קנה) והנה שערות רישא דא"א, מכסין על שאר תיקוני עתיק, ( מי הם?)
שהם חג"ת שלו, ( שלמדנו שיש תיקונים של חג"ת ותיקונים של נה"ימ, והם מלבישים/מכסים על החג"ת) ומעלימם. אך המצח והעינים והחוטם דא"א, שהם נהי"מ דעתיק, אין עליהם כסוי ולבוש, ולכך נמשכו אלו הט' נימין, אשר שרשם ג"כ מהנצח והוד דעתיק עצמו, ומכסין עליהם, ואז אין אור העתיק נגלה מאד למטה בא"א(למה? כי יש את הכיסוי של הנימין הנ"ל במצב הקטנות), כי כל אלו הנימין בחינתם יודין, (ויודין הם רק בגדלות, ובהקטנות למדנו שבחינתם ווין ) כנ"ל, ולכן סגולתם להעלים ולכסות האור.

אות קנ"ו
עת רצון- זמן גדלות
קנו) ובהיות עת רצון, (זמן של גדלות ) אז מאירים הי"ג חוורתי בי"ג הנימין
• , ואז מסתלקין הנימין מע"ג( מעל גבי) המצח והפנים, (ואז מתגלים הפנים בסוד חכמה אדם תאיר פניו ואז מתגלה החכמה ויש גדלות במדרגה)
• והנימין מסתלקין אל הצדדין דרך ב' צדדי הזקן ששם פאתי הראש כנזכר פי"ג ע"ש היטב בסופו,
ואז ימשך אורותם בי"ג תיקוני דיקנא ממש, לא בפנים(או לא בפנים ) . גם לא יכסו על האזנים, רק בזקן עצמו יאירו אור נפלא בי"ג תיקוני דיקנא דא"א. כנזכר בשער היחודים ח"א ע"ש. ( 2.35)
אות קנ"ז
קנז) עוד תועלת אחר, כי נולד מצחא דרעוא דא"א, (נולד מצח הרצון של א"א ), אשר שם יסוד דעתיק, ואז אור הבינה דעתיק שלא נתלבשה כלל גו(תוך ) א"א, מאירה דרך חוץ אל המצח דא"א, וניתוסף הארה ביסוד דעתיק דלגו, וגם אורו יוצא לחוץ, ואז מסתכל א"א במצחא דאו"א ובמצחא דז"א, ומאירים אורות נפלאים לאין קץ בעיני ז"א, ואז יש כח גם בז"א להסתכל במצח דא"א, ואז נקרא עת רצון, (מצב גדלות ) כי נגלה מצח הרצון, והבן זה. ( ואפשר לומר שזה מצב כמו מנחה דשבת שהיא עת רצון שהוא בחינת יחידה דז"א)( כמובן שיש פה דברים שצריך ללמוד אותם, איך מתעלים העולמות? איך זה עולה?כל זה נלמד בחלק י"ד, וט"ו) (4.13 )

אות קנ"ח
קנח) וז"ש באדרת נשא דף קכ"ט, וסוף דף קל"ז, כד מצחא אתגלי כו' נראה שיש זמן שהיא מכוסית, ולפעמים נגלית(
זאת אומרת, שלא כל הזמן יש עת רצון,
• לפעמים המצח או הרצון נגלה,
• ולפעמים הוא מכוסה
, והנה להיות כי כל אלו הי"ג נימין דשערי, אינם יוצאין אלא מרישא תנינא שהיא אוירא, (ואם נדייק נאמר מוחא דואירא ולא אוירא )
לכן האי רישא תנינא, ( ראש השני) היא הנקרא אין, כנזכר באדרת האזינו רפ"ח ע"ב, ובג"כ עתיקא קדישא איקרי אי"ן, דביה תליא אי"ן, וכל אינון שערי כו'. (5.05)
אות קנ"ט
קנט) והענין כי אעפ"י שביארנו, כי עיקר שם זה דעתיקא קדישא הוא הא"ס המתלבש תוך ע"י, (עתיק יומין ) ולכן גם ההיא רישא עילאה דלא אתידע, הנקרא עתיק יומין, יצדק בה שם זה של עתיקא קדישא בעצם. (לכן, מיז הו ריישא עילאה? עתיק יומין ) משא"כ בב' רישין אחרנין דא"א. עכ"ז, כבר נתבאר שם, כי כולם נקראים ג"כ עתיקא קדישא. ( אבל רק כשהם מתאחדים הם הופכים את עתיק לאחד ) (5.50 )
אות ק"ס
קס) והנה זה הע"ק(עתיקא קדישא ) הנקרא אי"ן, הוא האי רישא הנקרא אוירא, דבגין דנפקי מיניה הני נימין דשערי נקרא אי"ן, ועיקר שם זה של אי"ן הוא בהאי רישא דאוירא דוקא. ( דהיינו במוח השני במוחא דאוירא) (6.11 )
אות קס"א
קסא) ואמנם, גם רישא עילאה דעתיק יומין נקרא ג"כ בדרך השאלה, אי"ן, והטעם משום דביה תליא אין, ר"ל כי זו הרישא הנקרא אוירא, נתלית ונאחזת בו, ועל שמה נקרא גם הוא( העתיק) אי"ן, כמו שגםהיא נקרא עתיקא קדישא, ע"ש דעתיק יומין שהוא עיקרי בשם זה דעתיקא קדישא, כנזכר. (6.44 )
הראש השלישי- מו"ס
(עד עכשיו דיברנו על הנימין, ועכשיו נדבר על הקוצין )
אות קס"ב
קסב) רישא תליתאה היא חכמה סתימאה, וגם היא נחלקת לי"ג, והטעם, כמ"ש באדרת האזינו, דף רפ"ח ע"ב בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה(חוכמה סתימאה שבו ) מתפרשא לג' זימנין לארבע ארבע
. פירוש: כי הנה מוחין הם ג' כנודע, (נפש רוח ונשמה )שהם חו"ב ודעת, כי אעפ"י שנתבאר לעיל, שאין ברישא דא"א רק חכמה לבד, כי הבינה שלו ירדה בגרון(אז איך אתה אומר שיש לו בינה? )
, עכ"ז, כיון שהוא בחינת מוחא, בודאי שהוא נחלק לג' מוחין, עם שאינו רק בחי' חכמה לבד( אז לחכמה עצמה, יש את החכמה שבחכמה, שהנשמה שבחכמה והדעת שבחכמה, אז זה לא בעיה שיש לו בינה, אבל בינה יצאה לחוץ, אבל פה מדובר על בינה של חכמה, חכמה נשארה בראש)
, אשר לכן, נקרא האי מוחא טלא דבדולחא( איז המוח נקרא טלא דבדולחא? המוח של א"א, מו"ס), כנ"ל, והנה הם ג' הויות( חכמה בינה ודעת) בג' המוחין, והם י"ב אותיות שהם ג"פ ד'(יקו"ק שזה ד' אותיות לכל אחד מחכמה בינה ודעת, יחד י"ב אותיות )
, והבחינה הכוללת(המשתפת , המאחדת את כולם ) את כולם, הם י"ג. (8.56 )
אות קס"ב- או"פ
קסב) חכמה סתימאה וגם היא נחלקת לי"ג וכו', כיון שהיא בחינת מוחא בודאי שהוא נחלק לג' מוחין וכו', והנה הם ג' הויות בג' המוחין וכו': זה כבר ביאר הרב לעיל (בדף אלף שי"ב אות ל"ט) ע"ש. שביארג' הויות אלו במילואיהם ונקודותיהם. ועי' באו"פ שם (הוא לא מלמד את זה פה, הוא למד את זה שם ) ( 9.18)
אות קס"ג
קסג) והנה לעיל ביארנו, כי הגלגלתא והמוחא דא"א, הם ב' ספירות גמורות( חסד וגבורה דעתיק:
• שגלגלתא היא בחינת חסד דעתיק
• וגבורה היא בחינת מו"ס)
, משא"כ בשאר ז' תיקוני רישא, שכולם הם מבחינת הגולגלת עצמה, זולת המוחא שהיא ספירה בפני עצמה, ולכן בהכרח שכל א' מאלו הב' תהיה כלולה מי"ס, (אז הז' תיקוני רישא הם באים מגלגלתא) ונתבאר זה בביאור מורי ז"ל להקדמת בראשית על הזוהר, וכבר לעיל ביארנו הי"ג דגלגלתא. (10.43 )
אות קס"ד
קסד) ואמנם מתחלקין לי"ס לבד, עם היותם י"ג, ע"ד שחילקנום לז' תיקוני גלגלתא עם היותם י"ג, ונמצא כי גלגלתא נחלקת לי"ס, וכן המוחא נחלקת לי"ס. ( 11.56)
אם אתה אומר שהם י' אז איך הם י"ג?
• אלא לימד אותנו שכל תחתון, מקבל מהז"ת של העליון והם י' ספירות, מצד התחתון עבורו,
• ועוד שמקבל גם מג' ספירות דראש, שהרי לא יכול שלא להיות לו ראש,
אז יוצא שיש לתחתון י"ג בחינות מהעליון.
זאת אומרת שהוא מקבל את כל העליון,
• רק שמקבל מהעליון את ז', לבחינת עצם החומר שלו
• ומהראש מקבל כמו הוראות כמו מהבחינה שכנגדו
אות קס"ה
קסה) ודע כי כל אלו הי"ס, הם במקום הראש דא"א, ולא למטה, (ר"ל, איפה לא למטה? לא בגוף דאריך ) ובחי' היסוד דהאי מוחא, הוא החיך דבפומא דא"א, ובחי' המלכות דהאי מוחא היא בגרון דא"א, ואמנם בערך בחי' כל הפרצוף דא"א, ( מה זה כל הפרצוף? שכל הפרצוף מתחלק לע"ס)
נקרא בינה שלו, כנ"ל, אכן איננה רק בחינת מלכות אל האי מוחא(בתוך המוחא הזאת שמחלקים רק המוחא לע"ס יש רק מלכות )
. (החילוק הוא בכלל בו מדובר :
• אם מדובר בכל הפרצוף, אז הבינה היא המלכות של ראש" למה? כי יש בראש ג' בחינות, איזה ? כתר חכמה בינה, ואז יוצא שהבינה היא הספירה התחתונה והיא בעצם המלכות שעליה עושים את הזווג דהכאה)
• אולם, אם מדובר בראש ככלל, אז גם הוא מתחלק לי' ספירות ויש את המלכות, וגם הוא מתחלק לי' ספירות, ויש לו מלכות.
• אם מדברים על הראש כחלק מכלל הפרצוף אז יש לו כתר חכמה בינה ואז הבינה שלו היא המלכות, בעצם
• אם מדברים על הראש לבדו, אז יש לו ע"ס, וספירה התחתונה שלו היא מלכות ולא בינה

אות קס"ו
קסו) וזה היסוד שהוא החיך דפומא דא"א, מזדווג עם הגרון(זווג חיך וגרון )
שהיא המלכות דהאי מוחא, הנקראת בינה כנזכר, וזווג זה נקרא נשיקין, (דהיינו אור ע"ב ס"ג, לצורך הגדלת של התחתון ) וע"י זווג זה, נתקנו או"א שם בגרון דא"א כמ"ש. ( 14.29)
אות קס"ז
קסז) ודע, שגם נמשך אור זה הרישא תניינא דא"א, והאיר בהאי דיקנא דנפקא מרישא ג' שהוא מ"ס
( הראש השני של אריך שהוא מוחא דאוירא האיר בדיקנא, איזה דיקנא? שיצאה מראש הג' ממו"ס. כי הדיקנא יוצאת מהמו"ס)
, ולכן כנגד הנהו( אלו) י"ג נימין, יצאו כאן( במו"ס) י"ג תיקוני דיקנא
, כי לרוב ההעלם לא יכול להתגלות באבר עצמו אלא בדיקנא בסוד שערות, ומתגלה בהם דרך נקבים צרים.
אות קס"ז
קסז) ודע שגם נמשך אור זה הרישא תנינא דא"א והאיר בהאי דיקנא וכו' ולכן כנגד הנהו י"ג נימין, יצאו כאן י"ג תיקוני דיקנא, כי לרוב ההעלם לא יכלו להתגלות באבר עצמו:
היינו כמו שנתבאר לעיל בדיבור הסמוך, שבעת גדלות, דרדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא, (אחז האור באותו אויר ) והשערות רישא נעשו בסוד יודין, ( דהיינו שהפכו מקטנות לגדלות)הנה אז יורדין הווין דקטנות בבחינת אח"פ חדשים דשערות שיצאו בדיקנא דא"א ע"ש(כמו שהסביר לנו בעמוד אש ע"א טור ב': ( 16.19)

סיכום: מה אמר?
• בעת הקטנות, לא"א יש רק מו"ס וגלגלתא, אז השערות נבחנים לווין, והם מורים על ו"ק בחוסר ג"ר
• בעת גדלות, שה"ת יורדת מעיניים למקום הפה החדשים, אז בא מסך על מקומו בסוד השלמות,
o כי הג"ר לא יכולים להתלבש בגלגלתא, כי יש שם ם' דצלם, והאו"ח שצריך להלביש את הג"ר דחכמה, נעשה למותרי מוחא,
o ועכשיו הוא נעשה שירדו הווין, לי"ג תיקוני דיקנא. למה? כי גם האו"ח יצא לחוץ על גבי הגלגלתא, בבחינת שערות ואו"ח שהוא מקיף,
o ואז הווין האלה של השערות בקטנות, ירדו לבחינת י"ג תיקוני דיקנא, ואז השערות במצב הזה של הגדלות נקראים יודין, כלומר:,
o השערות דיקנא נחשבים לווין
o והשערות רישא הפכו ליודין

מה שאין כן בקטנות,
לא היו עדיין שערות דיקנא, אבל היו שערות רישא,
• ושערות רישא בקטנות הם נקראים ווין. שהם רק נפש- רוח
• ובגדלות-שערות רישא יקראו יודין
• ושערות דיקנא יקראו ווין,
וזה בסוד הופכיות כלים ואורות)
. הרי שמוחא דאוירא משפיע אורות הי"ג תיקוני שערות רישא שלו, אל הי"ג תיקוני דיקנא.
מדוע?
היות והאור- נפש רוח שהאיר בווין, בבחינת מוחא דאוירא, יורד בגדלות לבחינת שערות דיקנא, והנימין דראש נעשים לבחינת יודין בסוד מותרי מוחא בבחינת חכמה, בסוד סדר התלבשות האורות במדרגה על דרך הופכיות כלים ואורות) (19.38 )
ויתבאר עוד להלן בדיבור הסמוך. גם מ"ש כי לרוב ההעלם לא יכלו להתגלות באבר עצמו, (למה לא יכלו להתגלות באיבר עצמו? היות ואורות אלו של חכמה לא יכולים להתגלות בפנימיות הפרצוף של תיקוני הגבהת ראשי ירכין, וכן כל חיזוק הפרסא)
אלא בדיקנא בסוד שערות, יתבאר ג"כ בסמוך. (20.42 )
ענין י"ג תיקוני דיקנא
אות קס"ח
קסח) נבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא דנפקי מרישא תליתאי הנקרא מוחא חכמה סתימאה (מאיפה יוצאים שערות דיקנא? במו"ס). , כנ"ל,
• עכשיו מתחיל לימוד מאד חשוב.
• כל חלק י"ג בא כדי להסביר לנו דוקא את שערות דיקנא
ושם נתבאר, כי גם ז' תתאין דעתיק יומין נתלבשו בהם, כמו שנתלבשו בז' תיקוני רישא(למה? כי הרי הם יוצאים שערות דיקנא כתוצאה מזה שהם יוצאים ממו"ס (??) ומתלבשים במוחא דאוירא והם משפיעים לדיקנא).
יוצא, שגם הדיקנא בוודאי שיוצאים על סדר של צ"ב"ש התהווה בראש דעתיק.
כנזכר שם, ולא קבלתי סדרם,
וצריך שתדע כי ענין אלו הי"ג תיקוני דיקנא,
• כולם הם דינין תקיפים,
• והם נעשים מבירורי המלכים(מי? תיקוני דיקנא ),שנתברר מהם
• ונעשו בחי' י"ג תיקונים אלו.
ולכן לא נפקו(לא יצאו) הני י"ג תיקונין אלא ממוחא סתימאה, (לא יצאו י"ג תיקונים אלא ממו"ס)
יען כל הבירורים במחשבה אתברירו( כי כל הבירורים במחשבה מתבררים)
, כנ"ל, כי מוחא סתימאה חכמה דא"א, איהי נוקבא(מה זה נוקבא? למדנו ששהיא ראש הנקבה, שהרי מוחא דאוירא וגלגלתא הם בחינת ראש הזכר, ומו"ס היא ראש הנקבה )
לגבי כתר גלגלתא דא"א, ולהכי( ולכן) אתברר בה כל הני תיקוני דיקנא מבחי' המלכים. ( כי הנקבה היא המבררת) (23.15 )

מדוע י"ג תיקוני דיקנא נקראים דינים תקיפין
אות קס"ח- או"פ
קסח) הי"ג תיקוני דיקנא כולם הם דינין תקיפים, והם נעשין מבירורי המלכים שנתברר מהם ונעשו בחינת י"ג תיקונים אלו:
כבר נתבאר בהלקים הקודמים, אשר ענין העלאת הכלים וניצוצין מבי"ע לאצילות, נעשו, ע"י הזווגים שנעשו על הרשימות שלהם, (כלומר , למשל:
• אם עושים זווג על ג/ב באצילות, אז אותם רשימות של המלכים שנשברו, ניצוצין וכלים שנפלו לבי"ע על ג/ב, למשל על מלך ישסו"ת ,שיצא על ג/ב , הם אלו שעולים.
• אם עושים זווג על ד/ג אז הכלים הו ניצוצין של ד/ג עולים)
• כלומר לפי הזווג שעושים באצילות, ככה יעלו הכלים מבי"ע. (24.07)
שעלו למ"ן אל העליון מהם, בסוד העיבור
• . כי כפי השיעור של הקומה שיצאה על המ"ן שהם הרשימות שעלו, ( איך הם עלו? עם המסך דנקודים שהזדכך ועלה לס"ג והעלה רשימות- צד המ"ה)
כפי שיעור הזה מתבררים מן הכלים השבורים שבבי"ע ועולים ונתקנים בפרצוף שלהם באצילות כמ"ש הרב לעיל דף א' שס"ח אות קנ"ח(זאת אומרת שיש פה 2 צדדים: )
יש פה 2 צדדים:
1. צד אחד- של הרשימות שעולות למעלה- שזה נקרא צד המ"ה
2. ויש את צד הב"ן מה שנשאר או כראש, או ככלים שנשברו ונפלו לבי"ע.
וזה קצת קשה. למה?
• כי הרב מדבר איתנו על ראש דא"א. מה לראש דא"א ולכלים שנשברו?
• הרי ראש דא"א מאיפה לוקח? איזה נקבה הוא לוקח מעולם הנקודים? את אח"פ דכתר. ומה פתאום הוא מדבר איתי על כלים שבורים?
ר"ל. שבגדלות הגוף של א"א, לוקח כלים שבורים. ( 25.29)
גם נתבאר לעיל (דף אלף שע"א ד"ה פירוש) שתחלת שערות רישא, כמו שיצאו בעיבור א' דא"א, יצאו רק בבחינת ווין, ( בקטנות, למה? כי הם יוצאים לפי מה שקורה בפנימיות הראש
• אם בפנימיות הראש יש קטנות, אז גם השערות שיוצאים, כנגד אותה קטנות נקראים ע"ש הקטנות, והם נקראים ווין ולא יודין, רק נפש -רוח ולא חכמה)
• ולא היה בהם זולת גו"ע דחומר הכלים דשערות, ובחינת נפש רוח דחכמה המלובש בהם בבחינת או"מ( למה אור מקיף? כי הוא לא מאיר בפנימיות הפרצוף,כי הוא מאיר בסוד ווין מחוץ לראש)
• . והוא מטעם כי חסר בהם אח"פ דכלים,
o בקטנות, יוצא רק זווג על גו"ע, אז אין אח"פ דכלים ,
o אז מה שיוצא מחוץ לראש, זה כנגד מה שהיה אמור לקרות בפנימיות, ולא יכל היה לקרות
o אם הייתי אמור לתת גדלות לפנימיות, וראיתי שאני לא יכול, והוצאתי את האו"ח בסוד שערות, אז יהיה לי בשערות- לפי הזווג שהייתי צריך לעשות.
o אבל אם הייתי צריך לעשות בהתחלה רק קטנות במדרגה, אז לפי הקטנות כך יצא האו"ח שמחוץ למדרגה, ואז הוא יוצא בסוד ווין על קטנות ובסוד יודין על גדלות) (26.51)
וה"ת עומדת בנקבי עינים. וע"כ לא נתעלה אז מכלים דא"א רק בחינת גו"ע לבד, ( למה?)
• כי כפי שיעור האור הרוח שיצא על ה"ת שבעינים על המ"ן דרשימות,
, כפי שיעור הזה
• מתעלים ונבררים מכלים שבבי"ע ועולים ומתחברים אל הפרצוף. ( שזה החוק)
( זה בקטנות,0 שיצאו וווין)

אמנם בעיבור ב' דגדלות(ששם כבר יש אור חכמה ), שירדה הי' מאויר ע"י הארת ע"ב ס"ג דרדל"א. ונתעלו אח"פ דרשימות, (איזה אח"פ דרשימות? אותם רשימות שעלו עם המסך לראש, ועליהם עכשיו עושים זווג, וזה נקרא צד המ"ה )
ויצא עליהם קומת ע"ס דע"ב, (דהייינו כמו בצ"א עם אח"פ )
הנה אז נבררים ועולים גם הכלים מבי"ע ומתחברים לפרצוף א"א, יוצא, שמה שאנו אומרים, שא"א לוקח אח"פ דכתר, זה רק בקטנות ולא בגדלות, (בגדלות, מצד הגוף הוא לוקח גם מבי"ע) ומתפשט קומתו בקומת ע"ב. ( כפי חלקו בעולם אצילות אך גופו הוא רק ו"ק) ונמצא, שאותו חלק דאור החכמה עם השערות המלבישים אותו( דהיינו מתרי מוחא), שיצא עתה בזמן הגדלות, על גבי הגלגלתא בבחינת מקיף חוזר(מהו מקיף חזור? אור חכמה שיצא מתוכו לראש מפאת הם 'צלם ), מכח הזווג דגדלות שנעשה על המסך דבחי"ג, הוא העלה כפי שיעור הזה שיש בו, גם בחינת הכלים מבי"ע( 29.19)
מה הכלל?
• לפי הזווג שהוא עשה על ג'.
• איזה כלים עולים מבי"ע? על ג'
, דהיינו בחינת אח"פ דכלים שהיו בבי"ע המיוחסים להלבשת החכמה, ולהשלים הקומה בע"ס שלה, מלבד אח"פ השייכים לבנין הפרצוף ע"פ תיקון הצל"ם( חוץ מאח"פ של צד הזכר שלו שהאו מקבל",
מה עושה אור ע"ב ס"ג?
בתוך הרשימות,שהוא מעלה , הוא מעלה האח"פ של הרשימות, כי אנו אומרים:
• שעתיק שייך לכתר של הרשימות
• א"א לחכמה שלה רשימות
אבל בהתחלה איזה רשימות הוא לוקח בחכמה?
• מהגו"ע של החכמה, כי ה קטנות.
• אבל כשהוא בא לקחת בגדלות, הוא בא עושה זווג על האח"פ של הרשימות דחכמה שעלו לראש הס"ג מהנקודים.
• אז כשעל זה הוא עושה זווג, אז חוץ מהאח"פ הזה, הוא מקבל, גם את בחינת כלים האלה שהיו בבי"ע, על בחינת אח"פ של בחי"ג. (30.27)
מדוע לא יכלו לעלות כלים דאח"פ מבי"ע.
אלא רק כלים מקיפים בלבד?
, אמנם כיון שגלגלתא לא קבלה לתוכה את אור חכמה הזה בכלי שלה, למה?
כי יש עליה גניזו דאו"א, היא לא יכולה לקבל את האור הזה, כי יש צ"א!
אז למה את עושה על זה זווג? יש לי הרגשה אני רוצה לקבל את האור, אז אני עושה זווג דהכאה על חכמה, על בחי"ג, האור מגיע ואני רואה שאני לא יכולה לקבל, יש עלי תיקון.
נמצא שלא יכלו לעלות מבחינת הכלים דאח"פ דחכמה מבי"ע, אלא בחינת כלים מקיפים בלבד, ( למה?
• כי היא לא יכולה לקבל, אור פנימי על בחינת חכמה הזו, ואז הכלים, אותם כלים פנימיים שבאו מבי"ע נקראים, שערות דיקנא)
• ואלו הכלים נקראים בשם שערות דיקנא, שהם נחשבים לבחינת אח"פ דשערות רישא
• . באופן, שהכלים הקודמים דשערות רישא, שהם בחינת גו"ע, (שהיו בבחינת ווין, דהיינו נפש רוח כמו בקטנות ) כנ"ל, הם נשארו גם עתה בעת גדלות במקומם כמקודם( מצד הכלים, אבל מצד האורות המקיפים יקבלו אור חכמה
• לכן, ואלו אח"פ שנבררו עתה בעת גדלות מבחינת הכלים דבי"ע, הם לא עלו לשערות רישא, אלא שנתחברו לא"א בבחינת י"ג תיקוני דיקנא, המתחילים למטה מאזנים, ונמצאים גו"ע של השערות, הםמאזניםולמעלה,אח"פ של השערות הם מאזנים ולמטה. ( עוד צריך לברר את זה, נלמד מחר)(32.56)

שאלות חזרה א'שעא-א'שעב
1. מה החוק שמקביל לשערות ולמוחין הפנימיים?
2. מדוע קורא לנימין פעם יודין ופעם ווין?
3. כיצד יש שערות בבחינת קט' אם אין חכמה בקט'?
4. האם שערות רישא נקראים ווין או יודין? (בקט' ו/או בגדלות).
5. מהו הזיווג דנשיקין בא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

למדנו שיש קוצין, נימין ושערות, אנו רוצים להמשיך ללמוד עוד קצת על הנימין, ולראות מה היחס בינהם,
• האם השערות האלה שנקראים נימין, האם הם ווין או יודין?
o פעם אומר לנו שהם ווין
o ופעם אומר לנו שהם יודין
ויש פה ענין מאד מאד יפה, שצריך להבין אותו, וזה הבסיס להבנה של הענין:

• אם שערות זה מותרי מוחא, ומותרי מוחא באים ,על כך שבא אור חכמה למדרגה, ואור חכמה /ג"ר דחכמה לא יכול להתקבל בצ"ב, אז האור הזה הסתלק, וגם האו"ח שאין מה לעשות איתו של צ"א הסתלק, וזה נקרא מותרי מוחא, אז א"כ, האור חכמה הזה שהסתלק שנקרא מותרי מוחא, הוא בבחינת שערות,

• אז א"כ, לקטן, שאין לו ג"ר דחכמה שמגיעה אליו, לא היה צריך להיות בכלל שערות! והיה צריך להתחיל לגדול שערות לאדם, רק כשהוא גדול ולא כשהוא קטן, אבל אנו רואים ,שכן יש שערות לאדם, גם שהוא קטן, גם לילד קטן יש שערות.איך יכול להיות שיש לו (לילד קטן) שערות? הרי אין לו ג"ר דחכמה
ועל זה הוא רוצה לבוא וללמד אותנו . נגיד את התשובה באופן כללי, ואח"כ נלמד אותה גם בפנים. (2.28 )
שאלה תלמיד: מה פתאום מדברים, אם לקטן יש שערות או אין שערות, אם אנו מדברים על א"א.
התשובה היא: שא"א הוא השורש לכל מה שקורה לז"א, וגם לז"א יש קטנות וגדלות, ולכן גם בא"א, נצטרך לראות , למה לקטנות דא"א יש שערות? האם הקטנות יש שערות, או אין שערות
למה לקטנות דא"א יש שערות?
האם בקטנות יש שערות, או אין שערות?
והתשובה:
• שהמציאות של השערות, הם כמו המציאות של אורות פנימיים
• היות ובפנימיות יש קטנות וגדלות ,כך יש גם בשערות קטנות וגדלות
o בקטנות השערות נקראים ווין
o ובגדלות, השערות נקראים יודין
למה, בכלל לקטן יש שערות?
כי גם קטן, צריך, יש לו אור חכמה שבא בצ"א, אבל הוא צריך לקבל אותו, את אותו אור חכמה שבא בצ"א על קטנות, הוא צריך לקבל אותו בצ"ב על קטנות, וזה יהיה המותרי מוחא שלו.
כלומר שגם לקטנות הוא צריך לעשות צ"ב, על האור חכמה שיבוא, על בחינת הקטנות. (4.06)

המשך או"פ- אות קמ"ב
עמוד אשע"א טור א' למעלה ( 4.13)
וז"ש הרב "שבחינת סדר השערות הם שוים לפנימיות המוחין, ( אז זו נקודה חשובה- זה בעצם הבסיס של מה שהוא יאמר)
ואין הפרש ביניהם אלא
• שזה פנימי( פנימיות המוחין)
• וזה מקיף(השערות )
זה לא בהתאמה , אלא הפוך.
• , כי כמו שהמוחין הם בפנים (דהיינו גלגלתא, מוחא דאוירא ומו"ס, מסודרות במל"צ , כך אומר שהשערת מסודרים במל"צ.) בבחינת מ"ל וצ' דצל"ם, (5.00)
• כן מסתדרים אחריהם השערות ג"כ בג' הויות אלו.
• וכן כמו שמקום גילוי הארת חכמה(בפנימיות ) אינו אלא במחזה ולמטה, (
 שמחזה ולמעלה זה חסדים מכוסים,
 וגילוי החכמה הוא רק מחזה ולמטה, גילוי של רצון לחכמה)
 כן הקוצין דשערי אין מתגלה בהם הארת חכמה בהיותם למעלה על הגלגלתא,
 אלא רק בהתארכם ומגיעים לבחינת מחזה ולמטה דז"א. וכן ביתר הסדרים.
אז הוא לא בא להסביר לנו את כל הסדר הזה, אלא הוא רק רוצה להתאים לנו את הרעיון :

שכל מה שקורה במוחין הפנימיים בהתאמה,
קורה בשערות עם ההגבלות שיש בשערות
מה ההגבלה העיקרית? שהם מקיפים ולא פנימיים
ויש לזה אגב גם יתרונות, אבל גם חסרונות
בכל מקרה זה שונה, אבל על אותם סדרים
מה הסדרים?
שיש מקום שיכול להתקבל חכמה, ויש מקום שלא יכול.
יש קטנות ויש גדלות
ועם זה מובן ג"כ מה
• שפעם אומר שהנימין הם בחינת ווין העולים מנו"ה הנקראים ווי העמודים.
• ופעם אומר שהנימין הם בחינת יודין
(אז צריך להחליט האם השערות הם ווין או נימין
אז איך נדע?
נלך למוחין הפנימיים" נראה מה קורה במוחין הפנימיים, ולפי זה נקיש גם על בחינת השערות.
אז כמו שראינו במוחין הפנימיים שיש קטנות וגדלות, אותו דבר בשערות יש קטנות וגדלות.
הקטנות דשערות יקרא הקטנות של הנימין- גם בשערות וגם בקוצין יש את זה
כרגע אנו מדברים על הנימין, שזה של מוחא של בחינת אוירא, אז על זה אנו מדברים" אבל יש גם בבחינות אחרות. (7.22 )
אז מבחינת הנימין:
• הם נקראים ווין- בקטנות
• והם נקראים יודין- בגדלות
, רק שערות דיקנא הם בבחינת ווין, (מחזה ולמטה )
וע"כ הנימין שהם יודין משפיעים לשערות דיקנא שהם ווין

. והענין הוא, כי מה שאומר שהם(הנימין ) בחינת ווין, הכונה היא בעת קטנות דא"א, שאז עוד לא היה לו בחינת דיקנא, ( מתי לא י היה לו דיקנא? בקטנות) כי אין הדיקנא נגלית אלא בגדלות כנודע. ( לכן הווין הוא הקטנות) (8.26 )

פירוש: כי ידעת כי החומר של השערות הוא, הבל המקיף( דהיינו או"ח המקיף) ומלביש היוצא מן היסוד, שפירושו, אותו חלק האו"ח העולה מעטרת יסוד(ממקום הזווג של המלכות ) ולמעלה הצריך להלביש לאור החכמה, (
• כי על עטרת היסוד עושים זווג דהכאה
• אז מגיע זווג דהכאה, מגיע אור למלכות, בעצם מגיע ליסוד, אבל היסוד הוא לא מלכות, עטרת היסוד היא המלכות שעל היסוד, והיא עושה זווג דהכאה,
• אז עטרת היסוד מכה באור, האו"ח זה צריך להלביש את האור )

אשר הגלגלתא דא"א אינו מקבלתו(למה? מכיוון שאור חכמה הזה שבא למדרגה, לא יכול להתקבל כי יש תיקון של ם' דצלם, בסוד הגבהת ראש יירכין, וחלק מהאו"ח הזה שלא יכול להתקבל במדרגה יוצא כמותרי מוחא ) להיותה ם' דצלם, ונעשה חלק האו"ח הזה למותרי מוחא, כי המוחין הפנימים אינם צריכים לו, (
• אז אם המוחין הפנימיים לא צריכים יותר לאו"ח הזה,
• אז האו"ח הזה יוצא מחוץ לראש, והופך להיות למיותר לראש, כי אפשר להשתמש בו )

ע"כ יוצא לחוץ על גבי הגלגלתא ונתלה שם בסוד או"מ חוזר.
מה זה אור מקיף חוזר?
• יש מקיף חוזר שזה האור שהסתלק (אור)
• ויש את המותרי מוחא שזה האו"ח, שזה השערות (כלי)
אז עד כאן הסביר לנו מה זה נקרא השערות האלה-
• שזה אותו או"ח שהיה צריך להיות במדרגה, אבל בגלל שהאור הפנימי לא יכול להתקבל במדרגה, בגלל שיש תיקון של ם' דצלם, גניזו דאו"א,
• ולכן אור חכמה הזה לא יכול להתקבל במדרגה, ולכן יוצא החוצה (10.56)
קטנות במותרי מוחא
ונמצא שבעת קטנות דא"א
שלא היה לו אלא בחינת גו"ע גם במוחין הפנימים, שהם גלגלתא ומו"ס בלבד, הנה אז(בקטנות ) גם בבחינת השערות שיצאו לחוץ לא היה בהם ג"כ אלא בחינת גו"ע דאו"ח שבמותרי מוחא(כפי שאמר לנו בטור א' למעלה שסדר של השערות שוין לפנימיות המוחין, אז אם בפנימיות המוחין היה רק גו"ע" אז גם בשערות יהיה לנו רק גו"ע ), ( 11.20)
שאלה: איך מדבר בקטנות על אור חכמה,שהיה צריך להיות במדרגה ויצא מהמדרגה?

ר"ל כך: א"א אחרי שלקח את בחינת הנקבה שלו, הוא בחי"ג, כי מצד המ"ה הוא בחינת חכמה
ולא מדובר על רק עוביות של א/שורש, שאצילות יצא אחרי נקודים בא'/שורש. אלא,
• כמו שהיה ו' ונקודה שעלה, כמו שהיה התכללות עם ד/ג בנקודות דס"ג
• אותו דבר היה בעתיק, הוא גם התכלל מד/'ג, אחרת איך הוא עשה זווג על ד/ג?, מה שלמדנו בחלק ח'.
• אז גם אם לא זוכרים את זה לגמרי, לדעת שיש ד/ג גם בעולם אצילות, לכן מדובר פה על בחי"ג, וגם בקטנות, ד/ג אם תרצו, וגם בגדלות יש לה ו"ק דחכמה.
• ולכן היות ולגלגלתא יש תיקון של ם' דצלם, אז גם את החכמה הזו של הקטנות שהיא בחי"ג של קטנות , הם אז גם מוציא מחוץ לראש.
• ולכן השערות האלה שיוצאות מאור החכמה של הקטנות, הם יהיו שערות של הקטן, ולכן יש גם בקטנות שערות.על כל אור חכמה(בחי"ג) יש יציאה מחוץ לראש
( 13.20)
כי אפילו אם היה אור החכמה מקובל בגלגלתא
לא היה מקובל אלא בחינת גו"ע דאור חכמה
,
(ר"ל אם היה מתקבל אור של צ"א’ או אפילו ו"ק דחכמה בקטנות, אז גלגלתא עשה שם ם' דצלם, היה שם תיקון מיוחד, של הגבהת ראשי ירכין, והגבהת ראשי ירכין קבעה, כי במקום הזה בגלגלתא, יהיה ם' דצלם ולא יקבל אור חכמה,אז אפילו שיבוא קמצוץ קטן של אור חכמה להתקבל שם, אפילו קטנות דקטנות, אפילו, אם בעובר הייתי אומר, שמתקבל איזה שהוא אור חכמה, אז היה צריך לדחות אותו, כי לא יכול לקבל במקום הזה )

, דהיינו( בקטנות) ו"ק דחכמה ועתה שלא קבלו(בגלגלתא ),יוצא אותו החלק לחוץ ע"ג הגלגלתא, הרי שאין שם עתה בהשערות האלו(במצב הקטנות ) רק בחינת גו"ע דקומה זו, כלומר גו"ע דאו"ח שדחה החוצה)

אומר: נניח שכן היה מתקבל במדרגה, אור חכמה בקטנות:
הרי בא אור חכמה לקטנות, והוא צריך להגיד אני קטן, אני לא יכול לקבל, ועושה צ"ב
אז אומר שיש פה 2 אבחנות:
• יש אבחנה שהוא לא יכול את האור על גו"ע
• ויש עוד אבחנה שהוא לא יכול לקבל ג"ר דחכמה,:
o גם ג"ר דחכמה של צ"א לא יכול לקבל
o וגם ג"ר דחכמה של צ"ב הוא לא יכול לקבל

אז יש לו פה אבחנה, שאני יכול לקבל רק קטנות, של מה שאח"כ הייתי צריך לקבל בגדלות, גם זה יוצא החוצה בקטן.
וחסר אח"פ כמו הראש דא"א( אז א"כ היה באורות הפנימיים, גם בשערות היוצאים מהראש, שאומר אני לא יכול להשתמש בהם, אז הם יוצאים מהראש גם בקטנות ויוציאם מהראש גם בגדלות. בבחינת מוחין הפנימים שלו.
אז גם השערות צריכים להסתדר על הסדר של הפנימיות:
• ואם בפנימיות יש קטנות וגדלות
• אז גם בשערות יש קטנות וגדלות.

כי הפנימים והשערות(כמו שלמדנו בתחילה בטור א' למעלה ) שוים זה לזה לגמרי ואין הפרש ביניהם אלא שזה( השערות) מקיף וזה(האורות הפנימיים ) פנימי, כנ"ל בדברי הרב. ( 15.12)
לכן, בא להסביר לנו מתי הנימין הם בחינת ווין, ומתי הם בחינת יודין, אז בניתים מאר לנו שאנו צריכים לעושת אבחנה בשערות בכלל בין כשהם בקטנות לבים שהם בגדלות" אבל
כלל אחד יש להם שהשערות מתנהגים לפי המוחין הפנימיים
מסקנה למצב הקטנות- במותרי מוחא:
מפה אנו יוצאים למסקנה
והנה נתבאר, שבעת קטנות בעת שאין לא"א אלא גלגלתא ומ"ס בראש, (רק ב' קוין ) באורות דו"ק, ( אורות רק של נפש רוח)

• שהרוח מלובש בגלגלתא
• והנפש במו"ס( מצד אורות פנימיים)
, הנה אז יש לו כנגדם ממש גם בשערות רישא הבאים מאו"ח דמותרי מוחא, שהם(דהיינו השערות, שמסתדרים שווה לגמרי לפנימיים )
• ג"כ כתר וחכמה דכלים,
• ורוח נפש דאור חכמה.
ואז השערות נבחנים לבחינת ווין, המורים על ו"ק בחוסר ג"ר( אז מה זה ווין? שערות של קטן), משום שחסרים
• אח"פ דכלים דמותרי מוחא,
• וג"ר דאור החכמה
. כי עוד לא נגלו בפנימיות המוחין דא"א, שיהיו נחשבים למותרי מוחא ולצאת לחוץ.
וז"ש הרב, שהשערות רישא הם בבחינת ווין, בסוד ווי העמודים. ( 16.53)

אז הנה הבנו, למה קורא לשערות ווין.
יש עוד הרבה מה לדבר מזה, ולהבין בדיוק את הנקודה,
• מה זה הווין האלה?
• מה זה, בכלל מותרי מוחא בקטנות?

בינתיים לרמה של דף היומי, נשאר גם בהבנה,שגם בקטנות יש חכמה, שהיא בחי"ג, וגם היא יוצאת לחוץ. (17.24)
גדלות במותרי מוחא
אמנם בעת גדלות, אחר שרדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין כתרא למו"ס( כלומר יצא ראש נוסף, שאפשר כבר לקבל חכמה במדרגה), ויצא בו ג' רישין כנ"ל. שאז יצא בו גם ג"ר דקומת ע"ב(לא יצא רק קטנות של ד/ג, אלא יצא גם גדלות של ג' במסגרת של צ"ב ) כי נתעלו האח"פ( דעלייה) שלו, בסוד הי' דנפיק מאוירא ואשתאר אור (איפה? בל' דצלם )כדברי הרב לעיל שפירושו,
• שה"ת ירדה מעינים למקום הפה של אח"פ( של א"א) חדשים שהוחזרו,
וכיון שבא המסך על מקומו, יצאו בו ע"ס שלמות בקומת ע"ב ( דהיינו גדלות של צ"ב, אח"פ דעלייה, אבל יחד עם זה יש תיקון של ם' דצלם, אז גם אח"פ דעלייה שיוצא,
מה התיקון? שיצא על ל' דצלם ולא על ם' דצלם- זה התיקון)כנודע, (18.48 )
והנה אז, יצא על המסך הזה ג"ר דאור חכמה ג"כ, כנ"ל, אשר הג"ר דחכמה אלו אינם יכולים להתלבש בגלגלתא,
• איזה ג"ר? ג"ר של צ"ב, אבל ג"ר של צ"ב לא יכול להתלבש בגלגלתא, כי יש תיקון של ם 'דצלם,
• אז איפה הוא יתלבש? בל')

מפאת היותה בחינת ם', ונמצא האו"ח הצריך להלביש לג"ר דחכמה( איזה ג"ר דחכמה? של האח"פ דעליה) אלו, נעשה ג"כ למותרי מוחא, ( למה? כי האור חכמה יצא משם, וגם האו"ח שהיה צריך לשמש בגדלות של צ"ב לא יכול להיות שם אלא יוצא החוצה)
כי אינם שם שיוצרך להלבישם( האורות יצאו, אז יש שם גם מותרי מוחא מאו"ח)
, כנ"ל. (19.47 )

נמצא, שעתה
• יצאו גם הג"ר דאו"ח לחוץ על גבי הגלגלתא בבחינת שערות ומקיף חוזר,
• ואז ירדו הווין דשערות דקטנות לבחינת הי"ג תיקוני דיקנא, (בקטנות )
• והג"ר דשערות שיצאו עתה בגדלות עלו על גבי הגלגלתא בבחינת שערות רישא.
כמ"ש הרב, שבביאת המוחין דגדלות יורדים המוחין דקטנות למטה. (20.32 )
. ועתה נחשבים
• השערות רישא בבחינת יודין,
• ושערות דיקנא בבחינת ווין(מבחינת הופכיות כלים ואורות ) כמ"ש הרב
. וכבר ידעת כי בחינת המקיפים, הם שוין בסדרם לגמרי כמו הפנימים כנ"ל.
(21.00 )
בקטנות:
• האור שהתקבל בגלגלתא, היה בחינת רוח. למה? כי כל מה שהיה במדרגה בקטנות זה נ"ר-(נפש רוח) בכלים של גו"ע.
• האור הגדול ביותר של הרוח התקבל בכלי הגדול ביותר, הזך ביותר בכלי דגלגלתא
ולכן המ תרי מוחא נבחנים לפי האור הפנימי לווין
בגדלות:
כשבגלגלתא מאיר אור החכמה, אז גם השערות שיצאו לחוץ, בחינת חכמה מתבטאים ביודין, ואז השערות בראש, איך הם נקראים? שערות בראש מבחינת יודין.
אבל אמרת לי, קודם שהם מקבלים רק רוח! ורוח זה קטנות.
אז זה היה בקטנות.
• אותם שערות שהיו בקטנות, והיו ווין בראש, עכשיו יהיו יודין.
• והווין יעברו מצד הופכיות כלים ואורות לדיקנא, כי עכשיו מי יקבל את האור הרוח? הדיקנא,
o ולכן הדיקנא יהיו בבבחינת ווין,
o והשערות יהיו מבחינת יודין
(22.24 )
עמוד אשס"ה
אות קמ"ז
קמז) וכבר נתבאר לעיל, כי י"ג(מהשערות ) אלו הם ג' הויות דס"ג, (מדוע ס"ג? הרי אנו מדברים מחכמה! ) האמנם פעמים רבות אחרות שמעתי ממורי ז"ל, כי כולם הם הויות דע"ב דמילוי יודין(מדוע? צריכים לראות שהם שילוב של שני הדברים
• מצד אחד מצד האור זה אור החכמה
• אבל כל הכלי המדובר בצ"ב זה רק כלי דבינה
• אז חייב להיות שילוב בין חכמה לבינה )
•
, ואמר כי כל בחי' רישא דא"א הם הויות דיודין( שמצד המ"ה א"א הוא בחינת חכמה), וצ"ע(וצריך עיון ) כנ"ל. ובזה תבין מ"ש באדרת נשא קכ"ח ע"ב, וכל קוצא וקוצא אית ביה ת"י נימין דשערי כחשבן קדוש וכו',
והטעם, כי כיון ששורש אלו הג' הויות של הי"ג נימין, הם דיודין, לכן הנימין היוצאים מהם הם ת"י(איך?רוצה להראות שת"י זה על חשבון של יודין ואל של ס"ג*
ע"ד הנ"ל, כי ד' יודין(יש הויה דע"ב) שבכל שם הם ת', ושרש הי' עצמם הרי ת"י. וכן אם תצרף י' אותיות המילוי דיודין עם הת' יהיה ת"י.
אז לפי זה הראה:
• שהנימין המדוברים או הקוצין המדוברים השערות הם בחינת יודין זה מהויה דע"ב,
• אבל אמרתי ליש הם ס"ג.
• אז קודם על אמר ששמע שהם יודין, אז הסביר את היודין דרך הויה דע"ב.

והנה הבנו למה את ת"י, והנו הם יודין, אבל למה הם י"ג?
אות קמ"ח
קמח) והנה היותם י"ג, הם ע"ד הנ"ל, כי הם ג' הויות, ( למה ג' הויות? כנגד בינה, ז"א ומלכות שיש צ"ב) ובהם י"ב אותיות, והם י"ב נימין דשעיי( 4 פעמים 3)
• . וד' מהם הם בצד ימין מהפנים(שהם כנגד הבינה , כנגד גלגלתא)
• , וד' אחרות בשמאל מהפנים, (כנגד ז"ת דבינה, כנגד ל' דצלם )
• וד' אחרות הם באחורי רישא דא"א. ( כנגד חוטם פה כנגד מו"ס)
( 25.36)

אות קמ"ט
קמט) ואלו הי"ב נימין הם הי"ב יודין, שהם בג' הויות הנזכר במילויים דע"ב . והי"ב יודין של ג' הויות של הי"ב חוורתי, (שה מבחינת הגלגלתא ) מאירים באלו הי"ב נימין( שהם בחינת מוחא דאווירא), כי אלו הנימין הי"ב הם נמשכים(שזה הל' ) מאותם הי"ב יודי"ן די"ב חוורתי וכלם מתחברין יחד. ועוד יש נימא אחרת( חוץ מהימין ושמאל האלה שהם החיוורתי וצד הנימין), כוללת כל הי"ב נימין, והם י"ב יודין אחרות, ונמשכות מהי"ב יודין עצמם, שנמשכו מהי"ב יודין די"ב חוורתי, באלו הי"ב נימין, (מי הם? עוד לא אמר ) ואחר רדתם שם, מהארתם, נמשכו י"ב יודין אחרות ומהם נעשה נימא הי"ג. ועיין בש' ח"א פ"ז כי כל אלו הנימין שהם יודין יש בהם נקודות וטעמים ג"כ, ונמשכים מהי"ב חוורתי. אז אומר שיש גם בחינה נוספת שהיא הבחינה הי"ג(27.18 )

אות ק"נ
קנ) והנה הד' נימין דאחורי רישא, הם נמשכים עם הד' חוורתי דאחורי רישא ג"כ, כנ"ל, (כלומר שלא תחשוב שהחיוורתי נעלמו לגמרי ורק הנימין שהם באים מהל' דצלם שהם בשמאל לפנים, רק מהם יוצא בחינת אחורי הראש , אלא אחורי הראש"ש הם נקראים הקוצין, שהם בבחינת מו"ס, הם באים אומנם מהל', אבל החיוותרי טמון בתוכם, כי אין העדר הרוחני)
ונמשכין על העורף דא"א, ונגדין על רישא דז"א סוד הט"ל, ( מה זה טל? יקו"ק, במילוי אלפין, בלי ה' אחרונה) כמש"ה שראשי נמלא ט"ל.

ואינם נמשכין דרך האודנין, (
• כי האודנין שייך לם' דצלם ,
• מי זה האודנין? חצי העליון של ש"ע דנה"י דעתיק)
כי שערא אתפני מע"ג אודנין דא"א, (שערות התפנו כי יש שם בחינת גילוי דפנים, בבחינת ב' תפוחים קדישין ) כמ"ש הטה אזנך(מי זה הטה אוזנך? זה האודנין, האוזניים מבחינת ג"ר דבינה, בחינת גלגלתא )
ושמע וגו' כנזכר באדרא רבא וזוטא, וכן בתיקון ע' דף קכ"ב, ולכן אינם מכסים(אותם ה שערות, והמקום ה מכוסה הוא רק בעורף ) רק העורף לבד. ( שהוא בחינת הקוצין) (29.21 )

אות קנ"א
קנא) וטעם הדבר, במקום שכלין שערות הראש שהוא העורף, (שם נגמר שערות הראש ) שם הוא לבן פנוי בלי שער, (שהעורף פנוי ) ועם היות שהחיצונים והקליפות כל אחיזתם באחוריים, כי לכן נקרא אלהים אחרים(מלשון אחוריים )
והבן זה, ובפרט בעורף, (ששם יש אחיזת פרעה ) וז"ס כי עם קשה עורף הוא. (למה? כי בעורף נאחזות השערות ) (30.09 )
אות קנ"ב
קנב) אמנם בא"א, א"א( אי אפשר) אל הקליפות להתאחז שם ח"ו, (למה? יש שם תיקון ) אמנם מרחוק אפשר להם להסתכל ולהביט ולזון עיניהם משם, ( רק בסוד מקיפים, בסוד שנותן לקליפות מרחוק) ולכן הושם אלו הד' נימין דשערי, לכסות על העורף הלבן, שלא יזונו עיניהם משם. וז"ס באדרת נשא קכ"ט ע"א, דנגדי מאחורוי עד כתפוי דלא לאחזאה, קדלא כו', ונמשכין עד רישא דז"א. (31.00 )

אות קנ"ג
קנג) ואמנם ט' נימין האחרות, ( מי זה אחרות? מצד הפנים) הם נמשכות דרך פניו דא"א, (ולא בעורף ) והט' חוורתי ג"כ, (גם הנימין וגם החיוורתי בימין ושמאל דפנים ) ונגדין עד רישיה דז"א, ומטו לדיקניה, ( ובאים לשם מבחינת תיקון הזקן) ומתמן אתעבידו ליה ט' תיקוני דיקנא. (עוד לא למדנו ,אבל נלמד אותם בהמשך ) (31.34 )

אות קנ"ד
קנד) וטעם הדבר, כי הנה הז' תחתונים דעתיק יומין, ( חג"ת נה"י) אף על פי שמתלבשין תוך גופא דא"א, ( למה אומר שכל הז'/ מתלבשים בתוך הגופא דא"א? הרי ראש דא"א מלביש על החג"ת!) עכ"ז עיקרם( מיזה עיקרם? החג"ת. החג"ת דעתיק הוא מתלבש רק תוך רישא דא"א) אינם מתלבשות רק תוך רישא דא"א, כנ"ל והמלכות האחרונה דעתיק נתלבשה בחוטם דא"א, ( בבחינת עטרת היסוד) כנ"ל. ( 33.00)

שאלות חזרה בתע"ס א'שסט-א'שע
1. כאשר מדובר על פרצוף עי"מ של ז"א האם מדובר עליהם רק בהתהוותם או רק בגדלותם? נמק.
2. האם קוצי נמשכים ממח החכמה דז"א או ממח הדעת דז"א? הסבר ונמק.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

עמוד אשס"ט טור א' למטה
למדנו על ז"א שמתחלק כפי שמתחלק א"א, שהוא מהמקור לאור שניתן לו, הוא מתחלק כנגד עיבו ר יניקה ומוחין, ואותו דבר בחינת המוחין של ז"א, מתחלקים לפרצוף בהתאמה של עיבור יניקה ומוחין שהם כנגד ם' ל' צ' דצלם
ר"ל למרות שלמדנו שכל בחינה מקבלת מהבחינה שכנגדה בעליון, צריכים גם לומר שהעליון, דהיינו המוחין, הוא זה שמקבל את האורות ולא הגוף
אמנם כל אלו הקוצין והנימין אינם מתחברים, אלא בג"ר דפרצוף הגדלות(למה? כי בקטנות יש לו רק צ' דצלם, אבל הקוצין והנימין זה צ' ול', אלא מה, שיש הבדל בין המשכת האור, לקבלת האור )
, דהיינו בגלגלתא דפרצוף חב"ד דז"א, והמה מסודרים שם כמו הי"ג תיקוני דשערי דא"א( איך מתוקנים?
• , ב' הויות בימין ושמאל דראש כנגד הפנים, (הם' דצלם זה צד הימין דפבנים" ול' דצלם זה צד השמאל דפנים )
• והוי"ה אחת, שהיא הקוצי דשערי, הוא באחורי רישא דז"א, ( ממש כמו שלמדנו בא"א, ימין, שמאל דפנים, ואחורי דקוצי שערי.
2.88
מה ההבדל בינהם?
• הז"א צריך לתת לנקבה, ולכן זה יבחן דרך הנקבה
• וא"א צריך לתת לזכר לז"א.
משום שאלו ג' פרצופים דעי"מ נחשבים לפרצוף אחד, ורק הראש דגדלות נחשב לראש דכללות( של ) כל ג' הפרצופים
. וכן שלמות השערות באופן כזה, שיהיו נחשבים למקיף חוזר, ( דהיינו האור שיצא מהמדרגה) אינו נשלם, אלא אחר ביאת פרצוף הגדלות (3.32 )
. אמנם תחלת הצמיחה מתחיל מעיבור א', (עיקר הצמיחה מתחיל מכך שהוא קודם כך במעי אימו ומתתקן, למרות האור הגדול שאם ניתן בראש), אבל קודם מתחיל מעיבור?
ואע"פ שעדיין אינו אז בבחינת קבלת האורות, ונחשב כולו על בחינת ירך אמו, ( במצב שיש לו רק עיבור, אז זה נחשב על ירך אימו, כמו שכתוב על עובר " ירך אימו", כי אין לו שום אבחנה עצמית, אין לו שם עצמי, הוא לא יצא לבחינה עצמית)
מ"מ כיון שיש שם בחינת או"ח העולה ממסך דנה"י דאו"א, שבנה"י דאו"א כבר יש שם אלו התיקונים דצל"ם, ע"כ נעשו בו תחילת הצמיחה מכחם דאו"א, אבל הוא עוד אינו מוכשר לקבל מהם כלום, עד ביאת פרצוף הגדלות, שאז נגמרים השערות בבחינת מקיף חוזר,
• כל זמן שהוא רק עובר, אז האור שמגיע אליו מבחינת עצמו, מבחינת התפיסה שלו, הוא לכאורה אור קטן,
• כי מה התפיסה שלו (של העובר)? רק אור הנפש, למרות שאח"כ הם הופכים להיות כלים פנימיים, מקבלים אור גדול מאד,
• אבל במצב הזה של עיבור יש לו רק אור הנפש, אז הוא לא יכול לעשות מקיף חוזר, כי מקיף חוזר עושים על אור חכמה. (5.24)
והמה מגיעים עד החזה דז"א, ששם ראש הפרצוף העובר, ואז מתגלה בהם הארת חכמה מכח אלו, הקוצי דשערי דגלגלתא דז"א המגיעים אליו
מה הוא אמר לנו עד כה?
אנו לוקחים את פרצוף העיבור,שהוא פרצוף קוצי דשערי, ואנו רואים שמקוצי דשערי , משם הוא משפיע מבחינת שערות, לבחינת התחתון שלו, למשל:
• ז"א משפיע לנוקבא
• אבל שלא תחשוב ,שהוא משפיע מהבחינה הזו, מייד כשהוא נמצא במצב העיבור, אלא, הוא נמצא במצב העיבור, ובמצב הזה של העיבור, בתוך מסגרת הגדלות, הוא קוצי דשערי,
• ולכן הוא צריך לחכות שהוא יהיה גדול, הוא לא יכול להשפיע, עדיין כשהוא נמצא במצב העיבור.
(6.19 )
ועד"ז פרצוף היניקה מתחיל בו צמיחת השערות מעת עיבור ב' דקטנות( השלמת כלים ), שע"י התכללותו בזווג דאו"א יורדת הי' מאויר ואשתאר אור, והוא משיג אז את אח"פ( דכלים) שלו, כנ"ל בחלק הקודם
(
האם כבר אפשר לומר שיש לו שערות, או לא? אז אומר:)
. אמנם אינם נגמרים בכל שלימותם עד ביאת פרצוף הגדלות(למה? כי זה השלמת כלים, ועדיין אין את האור חכמה שעליו יעשה זווג, ויוציא את האו"ח בסוד מותרי מוחא, שיעשה מהם שערות, ואז השערות יתחלקו כך שמקוצי דשערי הוא יתן את אור חכמה.
אז אומר :
זה נכון שחילקתי את המציאות של השערות, מציאות של הראש לג' אבחנות האלה, אבל ג' האבחנות האלה ישנם רק כאשר הוא מגיע לגדלות.
ולפיכך
המסקנה:
כל תיקון של השערות
מתראה רק על הגלגלתא דפרצוף הגדלות.
למה?
כי רק אז יש אפשרות לעשות זווג דהכאה על בחינת גדלות
, באור שמגיע, שיוצא החוצה בבחינת מותרי מוחא
סיכום עד כה:
כשאנו מסתכלים על הפרצוף:
• רואים בו עיבור יניקה מוחין,
• רואים בו ימין שמאל ואחורי הראש במוחין.
אבל דע לך, שיש להם מקור ראשוני ,שהם כנגד עיבור יניקה ומוחין, ושלא תחשוב, שכשהעיבור עומד בפני עצמו, הוא גם יכול לעשות את אותה הפעולה. (.8.44)
וזה אמרו (באות קמ"ו) "קוצין הם נמשכין ויוצאים ממוח החכמה דז"א, ונימין ממוח בינה דז"א, ושערות מן הדעת דז"א"( למה?)
כי הקוצין הם המגלים הארת חכמה לפרצוף נה"י דז"א שמחזה ולמטה כנ"ל( למה לא הבחינה היותר גבוהה? כי שם הוא שהחסדים מכוסים), הרי שהקוצין נמשכין ממוח החכמה דז"א, שאינו מתגלה אלא בפרצוף העיבור. (9.37 )
והנימין שהם מבחינת ל' דצל"ם המאירים ביניקה, הם נמשכים ממוח בינה דז"א, שהוא ג"כ בחינת ל' דצל"ם, כמ"ש הרב
• שם' דצלם היא אבא וי' דהוי"ה,
• ול' דצל"ם היא בינה וה' ראשונה דהוי"ה
. הרי שהנימין נמשכים ממוח בינה דז"א, שהיא ה' דהוי"ה, (וגם זו מתחלקת לשניים )
1. אשר בגלגלתא דז"א, הוא ד' נימי דשערי שבצד שמאל מנגד הפנים. ( אז למה לא יקבל מהנימין? כי הוא שייך עדיין לבחינת הזכר ולא לבחינת הנקבה)
2. ושערות דגדלות שהם מבחינת ם' דצל"ם נמשכין מדעת דז"א, כלומר מבחינת קו האמצעי דפרצוף הגדלות עצמו המגיע עד הגלגלתא דיליה, והוא אינו מקיף אלא לעצמו, וע"כ הן קצרות וזקופות ואינן נכפפות למטה. כי אינן מאירות כלום לב' הפרצופים התחתונים.
ומ"ש במקום אחר, שהקוצין הוא ממוח הדעת והנימין מבינה והשערות מחכמה.
• הקוצין- ממוח הדעת
• הנימין- מבינה
• והשערות- מחכמה )
הכונה על סידורם בגלגלתא דז"א עצמו, (לא פכי שכל אחד מהן עומד בניפרד ) כי נתבאר לעיל שכל אלו הקוצין והנימין דעיבור ויניקה הם מתחברים ומקיפים בגלגלתא דז"א עצמו, בסוד י"ג תיקונים כמו בא"א,
• שב' הויות דם"ל, בימין ושמאל,
• והויה דצ' לאחורי רישא,
( אז יש לנו ם', ל' וצ')
וכמו שי"ג תיקונים דשערי יוצאים מג' רישין דא"א
א. גלגלתא
ב. ואוירא
ג. ומ"ס,
כן אלו י"ג תיקוני דשערי שברישא דז"א, יוצאים ג"כ מג' המוחין שלו:
א. חכמה
ב. בינה
ג. דעת.
שהם ג"כ בחינת צל"ם
• כי חכמה היא ם' דצל"ם,
• ובינה היא ל' דצל"ם
• ודעת היא צ' דצל"ם, כמ"ש הרב. (12.25 )
( ולכן הוא מחלק גם את החב"ד בין ם', ל' וצ'.
ולפי סדר זה שבגלגלתא דז"א נמצא שהקוצין דשערי שהם הוי"ה דאחורי רישא, נמשכין מדעת שהוא הצ' דצלם(שהם המקבילה לבחינת הדעת,שהרי הדעת הוא מתפשט,
• כלומר שהדעת הוא כנגד הקוצי דשערי )
• והבינה לא יכולה לתת את האור ישירות, אלא נותנת אותו דרך הדעת
• ולכן, החכמה והבינה, הם כנגד 2 בחינות בתוך הראש, שצריכות לבוא כדי לייצר את הבחינה השלישית, כמו בשערות, שיש את בחינת הפנים כדי לייצר את הקוצי דעשרי, ורק בקוצי דשערי מקבלים
• אז כמו שזה נוהג בשערות, ככה זה גם נוהג במוחין עצמם, שנקראים, כחמה, בינה ודעת, ולפי זה היינו צריכים לומר:
o שחכמה ובינה הם ימין ושמאל של הפנים
o והדעת הוא כמו באחורי הראש, שמשם מתקבל אור לתחתונים.
רק שיש הבדל, תכף נראה,
• איך נקראים השערות האלה בראש דא"א,
• ואיך הם נקראים אצל א"א (14.19)
• והנימין ממוח הבינה, שהוא ל' דצל"ם,
• והשערות ממוח חכמה, שהוא ם' דצל"ם.
כי בהתחשב בבחינת הפרצופים המקבלים, (וזו האבחנה שלמדנו בטור א'-ש הקוצין מהחמה ושערות מדעת )
• נמצא שנה"י מקבל ממוח חכמה, כי גילוי קבלת חכמה הוא בו(בדעת ) ולא בפרצוף שלמעלה ממנו
• ובהתחשב בבחינת המוחין דז"א עצמם, הרי החכמה שבו שהיא בחינת ע"ב היא מתוקנת בם', והיא בבחינת חסדים מכוסים מג"ר דבינה.
אז מי יהיה החכמה? הם' או הקוצי דשערי?
השאלה על מה אנו מדברים:
• האם אנו מדברים מצד המוחין מצד עצמם
• או מצד ההתגלות שלהם לתחתונים)
(אם זה מצד ההתגלות לתחתונים, אז הדעת דקוצי דשערי שם יהיה החכמה.
אז החב"ד מתוקנים מבחינת ם 'צלם, בחסדים מכוסים )
אמנם עכ"ז אין השפעת חכמה למטה אלא על ידי מוח החכמה אע"פ שהוא מתוקן בבחינת ם', (אז איך יתן? הרי אין לו חכמה.
הוא אומר שמשפיע בדרך הם', אבל אם אין לו חכמה איך הוא יתן חכמה משם?
הם' לא מקבל לעצמו אלא בדרך העברה.(17.16)
מה הכוונה בדרך העברה?
שהוא עצמו לא מרגיש בחסרון הדבר (מהווה רק שליח)
לא "טעם מזה", לא עושה על זה זווג, ולכן לא מקבל מהאור הזה
אלא שאינו מקבל לעצמו
אלא בדרך העברה לתחתונים
, ולעצמו הוא מתוקן בבחינת ם' כנ"ל.

מה הכוונה בדרך העברה?
• שהוא עצמו לא מרגיש בחסרון הדבר
• זה כמו שהביא למישהו חפיסת שוקולד, הולך לחנות וקנה למישהו קופסת שקולד, אבל הוא הביא אותו בתוך קופסה, והוא אפילו לא יודע מה שיש בתוכה, ולכן לא נקרא שהוא מקבל מהאור הזה, כי הוא לא עשה עליו זווג

לעומת זאת:, בדרך התלבשות:
• אם הוא אמר לו: לך תלמד איזה שהיא ידיעה ותספר לי,א ז הוא היה צריך ללמוד מצד עצמו את הידיעה הזו.- וזה נקרא דרך התלבשות.

אבל , אם הוא לא עשה זווג על זה, לא טעם את זה , זה נקרא דרך העברה,
ואמנם עוברת חכמה דרכו, אבל לעצמו הוא מתוקן בתיקון של חפץ חסד, שזה ם' דצלם (18.22)
וע"כ ע"פ הבחן המוחין דז"א נמצאים הקוצין מקבלים ממוח הדעת, (מצד מה? מצד הבחן המוחין) שהוא בחינת הצ' דמוחין כמו מו"ס בא"א.
אבל בהתחשב בבחינת קבלה של הפרצוף הרי הפרצוף נה"י מקבל חכמה ממוח החכמה ששם שורש השפעת חכמה, ולא ממוח הדעת. והבן(וזה צריך לקראות ממה מדברים ) (19.25 )

שאלות חזרה בתע"ס א'שסז-א'שסח
1. כיצד מחולקות ג' ההויות דא"א בראש דא"א ולאיזה אורות הם משוייכים?
2. ממי מקבל כל אחד מפרצופי עי"מ של ז"א מבחינה שכנגדו בראש דא"א?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

סיכום שיעור הקודם:

חומר של השערות, מקיף חוזר
וג' סוגי השיער (קוצין, נימין ושערות) כנגד עיבור יניקה ה ומוחין

השיעור הקודם למדנו, שהחומר של השערות, זה אותו או"ח שיצא מהמדרגה, ולא יכול להשאר במדרגה, כי הוא שייך לצ"א, והראש דא"א יוצא על צ"ב.
ולכן כאשר עתיק עושה זווג דהכאה לצורך א"א, והוא פוגש בקרומא דאוירא, כי היא שייכת לצ"ב, שמגבילה את האו"ח, להיות אחראית לראש דא"א, ולכן בלית ברירה הוא יוצא החוצה, כי הוא לא יכול לשמש במדרגה. הוא נקרא גם לפעמים מקיף חוזר, אבל אם רוצים לדייק, אז המקיף חוזר, הוא אותו אור שהיה צריך להתקבל בכלים האלה שנקראים שערות, או בחומר הזה של השערות שנקרא או"ח, שהעליון עושה בשביל התחתון.

האו"ח שהעליון עושה בשביל התחתון נקרא גם נה"י, אבל אותו נה"י שנקרא או"ח, יצא החוצה בסוד שערות. האור שהיה צריך להתקבל במדרגה יצא החוצה בתור מקיף חוזר. 1.43

השערות נקראים גם מותרי מוחא, מכיוון שהם יצאו כמיותרים מהמוחין, כי הם לא יכולים להתקבל במוחין, אז גם החומר של השערות וגם המותרי מוחא זה אותו ענין,
• רק שמותרי מוחא מציין את היציאה שלהם
• והחומר של השערות שזה האו"ח מציין רק את החומר שלהם. (2.10)

אנו למדנו: שהשערות עדיפים מהמוחין הפנימיים.
וגם למדנו שהמוחין הפנימיים עדיפים, מדוע?
1. למדנו שהמוחין הפנימיים בתוך ראש דא"א, הם מוחין דבינה
2. והמוחין שיצאו מחוץ למדרגה שנקראים מקיף חוזר- הם אור חכמה,
• אז ודאי שאור חכמה עדיף מאור בינה- מצד גודל האור.
• ומצד זה, מקיף חוזר הוא גדול יותר וחשוב יותר מהאור שיש בפנימיות המדרגה שהוא רק אור הבינה.
• ולמה יש רק את אור הבינה במדרגה? למה שחכמה לא יכנס למדרגה? כי יש שם תיקון של ם' דצלם, הגבהת ראשי ירכין, ולכן האור הזה לא יכול להכנס למדרגה

מצד שני, אור שמאיר בתוך המדרגה, גם אם הוא יותר קטן או יותר חשוב, מאשר אור שנמצא מחוץ למדרגה.מצד זה יוצא שהאור שבתוך הראש, האורות הפנימיים, הם יותר חשובים מהאורות המקיפים.
אז תלוי ממה מדברים:
o מגודל האור המקיף – יותר חשוב
o או מצד השימוש הפנימי -יותר חשוב

עוד למדנו: שיש ג' מיני שערות הנקראים:
א. קוצין
ב. נימין
ג. ושערות
והם כנגד עיבור, יניקה ומוחין, וכנגד ם', ל' וצ' דצלם. כאשר הם עולים ונפגשים בקרומא,אז הם יוצאים בסוד של קוצין, נימין, ושערות.

למה ג' מיני השערות (קוצין, נימין ושערות) נחשבים לי"ג?
כי זה כנגד הו', שהוא ו-א-ו שהוא מציין את בחינת הקרומא, שהיא בחינת ת"ת, ולכן השערות מקבלים את בחינת הו' הזו, כאשר הם עוברים דרך אותו קרומא. החיוורתי- שהוא הראש של גלגלתא, אומנם לא מקבל, הוא נעשה מלפני שהתערב עם הקרומא דאוירא, אבל היות והוא שורש למה שקורה אח"כ מהקרומא דאוירא ומעלה, ולכן גם הוא מתחלק לי"ג. (4.27ד)
עד כאן מה שלמדנו , פחות או יותר, בשיעור הקודם.

מה אנו הולכים ללמוד?
את האורות שיש במדרגות האלה שבתוך אותם בחינות של עיבור יניקה ומוחין.
ואנו רוצים לראות כיצד הם מתחלקים בפרצוף:
o ואיך הקוצין שייך לעיבור,
o והיניקה שייכת לל' דצלם שהיא נימין
o והגדלות שייכת לם' דצלם שהיא בחינת החב"ד וימין דפנים
ונראה את היחסים בינהם.
( 5.17)
עמוד אשס"ז טור ב'
או"פ אות קמ"ב- המשך
גם נתבאר לעיל, שאלו ג' הויות, ( למי הוא קורא הויות? לאורות המלבושים בכלים) הם בחינת נפש רוח נשמה. כי ב' הויות דפנים, הם בחינת נשמה והרוח. למה?
למדנו שהם (ג' הויות דפנים)מתחלקים לג' בחינות:
א. צד ימין דפנים
ב. צד שמאל דפנים
ג. ואחורי הראש
למדנו שהמוחין מתחלקים ל-:
o ם' דצלם צד הפנים- (ימין)
o ל' דצלם- צד הפנים (שמאל)
o צ' דצלם– צד האחור
גם צד הפנים מתחלק לימין ושמאל
o הם' הוא צד ימין של הפנים
o הל' דצלם הוא צד שמאל של הפנים.
o ומדוע ל' האו בצד שמאל? כי בכל זאת, יש לו רצון לקבל, רק לא מחמת עצמו, ולכן הוא פנים, אבל בגלל שיש לו רצון לקבל הוא בצד שמאל
והם מתחלקים לעיבור יניקה ומוחין (6.22)
והויה דאחורוי ה"ס נפש. ( וההויה שנמצא במוח האחורי הוא בסוד הספד)
כי אלו ג' הויות הם נמשכים מג' רישין:
o גלגלתא,
o אוירא
o , ואו"ס.
• וגלגלתא ואוירא הם נשמה רוח, ( דהיינו נשמה בימין ורוח בשמאל לפנים)
• ומ"ס הוא נפש(האחורי הראש )
, כנ"ל בדברי הרב. (6.53 )
והטעם הוא, כי משום שאור החכמה אינו מגולה בגלגלתא(היות והיא ם' 'צלם ושולט בה חסדים מכוסים ) אלא באוירא, (ר"ל במוחא דאוירא,ש היא ל' דצלם ובה יש גילוי לחכמה )
וגלגלתא( חוזר לדבר על גלגלתא שהיא נשמה) נשארה בג"ר דבינה, שהיא נשמה, ע"כ נחשב מוחא דאוירא לבחינת רוח, כי רוח מקבל מנשמה. כנודע
(יוצא שהל' מקבלת מהם'
ומוחא דאוירא מקבלת מהגלגלתא
וכמובן שמזה נצטרך עוד לדבר, כי איך נשמה, או איך ם' דצלם שאין החכמה נותנת חכמה לל' דצלם, וקצת דיברנו עלזה שזה דרך מעבר ) (7.41 )
. גם ידעת,
• שבחינת נפש נבחן לפרצוף נה"י שנקרא עיבור.
• ובחינת רוח נבחן לפרצוף חג"ת שהוא פרצוף יניקה,
• ובחינת נשמה נבחן לפרצרף חב"ד, שהוא גדלות.
אנו רואים פה:
עיבור יניקה ומוחין שהם כנגד נשמה, רוח ונפש שנמצא הפרצוף.
על מי מדברים?
מדברים על האורות המצויים בתוך הכלים שבתוך הראש
(8.22 )
כל מה שבכלל נוהג גם כן בכל הפרטים.
אז באופן כללי חילקנו כך את המוחין: כנגד
• גלגלתא
• מוחא דאוירא
• ומו"ס
אבל למדנו שכל אחד מהם כלול מכולם
גם בגלגלתא יש את גלגלתא ומ. דאוירא שבגלגלתא, ומו"ס שבגלגלתא וכן בכולם
וזה מה שאומר לנו שבכלל: שכל מה שנהג בכלל נוהג גם בכל אחד הפרטים- שזה חוק ההתכללות הידוע.
עמו ד אשס"ח
והבה כל מה שבכלל נוהג ג"כ בכל הפרטים, כנודע. כן כל הכחות שבעליון
בהכרח שימצאו בתחתון ממנו(9.05 )
ענין ג' פרצופי ז"א
הנקראים עיבור יניקה מוחין
ותבין בזה, אשר גם ג' פרצופי ז"א הנקראים עיבור יניקה מוחין, המלובשים זה תוך זה כנורע, הנה גם הם נמשכים אחר הסדר דג' הויות הנ"ל.
עד עכשיו דיברנו על א"א, ועכשיו הוא קופץ ומדבר איתנו על לז"א. מדוע?
מה יש כ"כ בז"א?
הז"א, הרי מקבל את המוחין מא"א,
וכפי שמתקיים בא"א, כך מקיים בז"א, עם השינויים המיוחדים שצריכים להיות בז"א.
דהיינו בבחינת התיקון(שהיתה בעתיק והשפיעה על הראשים בא"א ) של קרומא דאוירא בהגבהת ראשי ירכין למעלה מיסוד(ולמה זה גרם? ), העושה ב' בחינות: ם"ל דצל"ם, (
שהרי הגבהת ראשי ירכין,הרי עושה ם' דצלם, אז למה אומר ם' ול'?
הגבהת הראשי יריכן זה ב' אודנין:
החצי העליון של ש"ע דנה"י,שהוא ב' אודנין" האו בחינת ם' דצלם, אז א"כ להמ אומר לנו ם, ול' דצלם?
ר"ל שהגבהת ראשי ירכין גרמה ל- 2 דברים:
גרמה , שמתוך זה שיש ם' דצלם, לתת אפשרות שיהיה ל' דצלם.- כמו הקרומא דאוירא
(שהם' ול') הנחשבים לחב"ד חג"ת כנ"ל.
ובחינת נה"י נחשב להוי"ה הג', שהיא צ' דצל"ם. (אבל כל אלה נמצאים בנה"י, גם החב"ד וגם החג"ת וגם הנה"י נמצאים בנה"י
.
מי זה החב"ד שבנה"י? הם החצי העליון של השלשי העליון
החג"ת שבנה"י : הם החצי התחתון של השליש העליון
והנ"הי שבנה"י הם שליש אמצעי ושליש תחתון
וזה כנגד בינה, כנגד אוזן חוטם פה
האוזן שהיא בינה התחלקה:
• לג"ר ד בינה
• וז"ת דבינה
שהם כנגד חב"ד וחג"ת
וחוטם פה, הם כנגד הצ' דצלם- כנגד מו"ס. (11.41)
באופן שבחינת הגילוי דהארת חכמה אינו נמצא בחב"ד שלו שהוא בחינת ם'(יש שם תיקון של חסדים מכוסים ), אלא רק בבחינת חג"ת שלו, שהוא ל' וגם שם הוא רק בבחינת השפעה לנה"י, (אז 2 דברים יש לו:
• הוא גם רק משפיע לנה"י ולא לחג"ת
• והוא גם רק חג"ת
אז זה גורם לכך שכל האור שהוא ישפיע חכמה הוא יהיה רק הארת חכמה? זו התיקון שלא יהי ג"ר דחכמה במדרגה (12.15)
) שהוא פרצוף העיבור שלו שמחזה ולמטה של כללות ג' פרצופים יחד, באופן שאין החכמה יכולה להאיר אלא מחזה ולמטה כמ"ש בדברי הרב, שז"א מקבל משערות רישא ולא מחיורתי, אלא הצדיקים, שהם הנה"י דז"א המה המקבלים מחיורתא. ע"ש באו"פ. (מה הסביר לנו באו"פ?
הסביר לנו באות קכ"ח- שהחיצוניות דהיינו, ז"א מקבל משערות ריישא ולא מחיוורתא, דהיינו מהחיצוניות, מחג"ת ולא מנה"י, שהנה"י הוא מהפנימיות שרק הצדיקים מקבלים מהפנימיות.
• שבחינת הצדיק הוא זה שמושך חכמה, הוא זה שמקבל לפנימיות
• אמר לנו שמה שמקובל מהשערות, לא יכול להתלבש במקבל, אלא בבחינת המקיפים שהם נקראים חיצוניים ולא בבחינת פנימיים. 13.27
ולכן הז"א הוא חג"ת נה"י, אבל העיקר של ז"א הוא חג"ת, בהתפשטות של החסדים מהבינה, אז דרכו היא בחסדים מכוסים, אז הוא לא יכול לקבל מן החיוורתא, אלא רק מהשערות שהם חיצוניים.
איך זה קורה?
שאלה: מתי אנו מדברים על כך שז"א יקבל את המוחין מלמעלה?
• בשעת גדלות
• אז כאשר יש זמן של גדלות במדרגה, והאור מגיע דרך הקוצי דשערי שהרי רק משם נותן א"א אור, למקום העורף כנגד מוח הדעת, אז הם בוטשים במוחין שלו, למה?
o כי מה שמגיע (לז"א) זה אור חכמה ומה שיש לו _(לז"א) זה אור דחסדים,
o והיות וזה הופכי אחד לשני אז הם בוטשים זה בזה
• ואותה הארה שבאה מלמעלה שהיא הארת חכמה שבאה למדרגה לז"א, לא יכולה להשאר במדרגה, מפאת החסדים המכוסים שיש לו כמו ם' דצלם, והיא בוטשת בהארת חכמה הזו,
• והארת חכמה הזו, צריכה לצאת החוצה מהראש, ולא יכולה להשאר בראש, ואיך היא נקראת? תפילין של ראש., זה הכלים של ראש
מה זה תפילין של ראש?
אותה בחינה של אור חכמה שמקבלים מא"א, דרך הקוצי דשערי, שלא יכול להתקבל בראש, בפנימיות הראש, ויוצא החוצה כאור מקיף, שזה מראה על הגדלות של האדם.
בשבת, לא צריך להניח תפילין, למה? כי בשבת,זה כמו תלמיד חכם, שהאורות נכנסים לפנימיותו, הוא יכול לקבל לפנימיותו אור חכמה.
ולכן צדיקים שהם בחינת נה"י דז"א,
הם יכולים לקבל ישירות מהחיוורתא ולא מהשערות,
כי מתלבשים בפנימיות היסוד, ואין להם את הגבהת ראשי ירכין מעל היסוד
כדאי ללמוד את זה באות קכ"ח(16:00)
( 16.00)
)
ונודע שכל בחינה מן התחתון מוכרחת לקבל מבחינה שכנגדה בהעליון, ולפ"ז נמצא, שפרצוף הנה"י דז"א, המקבל לתוכו הארת חכמה,
הוא מקבל
o מהוי"ה הג' דשערות רישא
o , וכן מן החיורתי דהוי"ה הג', שהוא מבחינת מו"ס
o בחג"ת הוא לאיכול לקבל זאת
o בנה"י הוא כן יכול לקבל
. אמנם ב' הפרצופים הראשונים שהם פרצוף הגדלות ופרצוף היניקה, הם מקבלים(מבחינה שכנגדם ) מב' הויות הראשונות אשר הם בימין(מהם' דצלם גלגלתא ) ושמאל דרישא(מוחא דאוריא ), שהם בגלגלתא בחינת ם"ל כמותם. ( 17.02)
מה הוא רוצה להגיד?
אומר שיש 3 בחינות של פרצופים בתוך ז"א,שהם נקראים עיבור, יניקה ומוחין.
כל בחינה מקבלת מהבחינה שכנגדה, ממה שקורה במוחין של (ראש) א"א.
o פרצוף העיבור (דז"א), מקבל מהבחינה שכנגדו, של שערות רישא דא"א (צ' דצלם),
o ממי? מבחינת הנה"י.
o מי זה הנה"י שם? הקוצי דשערי מאחורי הראש שזה צ' דצלם, והוא יכול לקבל הארת חכמה מהבחינה שכנגדו.
o היניקה דז"א מאיפה מקבלת? מהל' דצלם של העליון.
o איפה נמצא ל' דצלם? בצד שמאל של הפנים, ממוחא דאוירא
o וזה נקרא קטנות, אבל העיבור הזה כבר צריך לקבל השלמת כלים. ולכן הל' דצלם הזו היא כמו השלמת כלים- ואלה נקראים נימים
o הגדלות דז"א, מקבל מצד הימין דפנים של ם' דצלם של א"א, וזה בחינה של בחינת החב"ד.
(18.42 )
איך הם מסתדרים בתוך הפרצוף? נראה בהמשך.
קודם אנו רוצים לראות את ג' הבחינות של עיבור יניקה ומוחין, ואת הבחינה שכנגדם בראש דא"א. ( 19.03)
וזה אמרו (באות קמ"ב) "דע כי ברישא דז"א יש שלש מיני שערות ונקראים קוצין ונימין ושערות וכו', והם עיבור א' ויניקה ועיבור ב' דגדלות"
בראש דז"א יש 3 בחינות ,שהם 3 מיני שערות, כמו שלמדנו בא"א. אילו הם?
1. קוצין
2. נימין
3. ושערות
וכל אחד צריך לקבל מהבחינה שכנגדו, ואומר שהם כנגד עיבור יניקה ומוחין
. דהיינו כנ"ל, מסביר בעה"ס:
שהקוצין שהם מבחינת הוי"ה דאחורי רישא, הם בחינת שערות דמוחין דעיבור, דהיינו פרצוף נה"י דז"א המלביש מחזה ולמטה דז"א הכללי,
כי פרצוף העיבור מקבל השערות מבחינה שכנגדו בשערות רישא דא"א,
o ממי מקבל פרצוף העיבורד ז"א? מא"א
o האם הוא(ז"א) לא מקבל מאו"א? ודאי שהוא מקבל! אבל אנו רוצים לראות את הבחינה שכנגדו בראש דא"א,
o כי כל פרצוף מקבל בשתי צורות:
 או מהעליון שלו שזה נקרא ממעלה ולמטה
 או מהבחינה שכנגדו
ופה אנו מדברים על הענין של בחינה שכנגדו (20.40)
אז אומר לנו שהעיבור דראש דז"א, מקבל מבחינה שכנגדו מקוצי דשערי מאחורי ריישא דא"א
שהוא(עיבור דראש דז"א מקבל מבחינה שכנגדו) ד' קוצי דשערי דאחורי רישא דא"א, שהם בחינת נפש ונה"י כמו בחינתם
o כי כמו שמו"ס הוא בחינת או"פ וצ' דבחינת קבלת אור החכמה(מבחינת ראש דא"א )
o כן הפרצוף מחזה ולמטה דז"א, הוא בחי' או"פ וצ' לבחינת קבלת הארת חכמה, כי בפרצופים שלמעלה מחזה דז"א אין מקום קבלה להארת חכמה כנ"ל. (למה? כי למעלה מחזה דז"א זה חסדים מכוסים )
אז פה אמר שפרצוף העיבור של ז"א מקבל מבחינה שכנגדו בא"א, מבחינת קוצי דשערי דא"א. ( 21.51)
ופרצוף היניקה דז"א, מקבל מהוי"ה דחג"ת(של מי? של א"א) , שהוא הוי"ה השמאלית דרישא דא"א, שעומדת בשמאל לפנים,
o וגלגלתא – לימין הפנים,
o ובחינה מוחא דאוירא, ל' דצלם, הנימין בשמאל לפנים- אז פרצוף היניקה דז"א מקבל מהמקום הזה, משמאל לפנים, הויה שמאלית דריישא
o ומו"ס מאחורי הראש
שהיא בחי' מוחא דאוירא שבו יוצא הי' מאויר ואשתאר אור(מתי יוצא ממנו הי' מהאויר? כמובן ,בגדלות. מי זה הי'? יורדת הה"ת המכונה י' , והופך מאויר לאור) , כנ"ל בדברי הרב (דף אלף שמ"א אות צ"ט) שפירושו, שה"ת יורדת מעינים ומחזירה אח"פ למדרגתם. וזהו בחינת ג"ר דיניקה הנקרא עיבור ב' דקטנות כמ"ש בחלק הקודם(מה מתכוון לעיבור ב' דקטנות? ר"ל השלמת כלים,כנראה שלזה הוא מתכוון) ( 23.35)
הרי שפרצוף היניקה מקבל מבחינה שכנגדו מל' דצל"ם שבהוי"ה השמאלית דרישא דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא, ונמצאים השערות דיניקה, שהם בחינת הנימין שכנגד הפנים דא"א. (כנגד צד השמאל של הפנים דא"א )
ופרצוף הגדלות דז"א מקבל מהוי"ה הימנית דא"א, שהיא בחינת ם' דצל"ם והיא הבחינה שכנגדה דפרצוף חב"ד דז"א. כנ"ל ( 24.14)
אז עד לפה, אמר לנו רק את הסדר:
הצביע לנו,שכנגד ג' פרצופים בז"א: של עיבור יניקה ומוחין, יש לנו ג' מקומות בא"א שמשם מקבלים.
o בחינת העיבור מקבל מקוצי דשערי, של אחורי הראש, מוחא סתימאה- צ' דצלם
o בחינת היניקה-שהוא פרצוף הב'- עיבור ב' דקטנות- שזה השלמת כלים, מקבל מל' דצלם., שזה צד השמאלי של הפנים- מוחא דאוירא, שי' יצאה מהאויר
o בחינת הגדלות מקבל מ ם' דצלם, מגלגלתא, שהיא בחינת צד הימין של הפנים של א"א.
ואלו הם בחינות שכנגדו
o הוא לא אמר לנו למה,
o הוא לא אמר לנו איך האור מגיע
o רק הצביע לנו מי כנגד מי.
ועוד צריכים להבין, מי אלה שהוא מדבר עליהם שהם נקראים פרצוף העיבור, פרצוף היניקה- מי אלה? (25.27)

שאלות חזרה א'שסה-א'שסו
1. מהו החומר של השיערות ומדוע?
2. מהו מקיף חוזר? כיצד והיכן הוא נעשה?
3. מהם מותרי מוחא ומדוע זה שמם?
4. מדוע או"ח שעשה עתיק לא"א בצ"א יוצא לחוץ מהראש?
5. על מי מלביש המותרי מוחא?
6. מדוע השערות עדיפים ממוחין הפנימיים ומדוע ההיפך?
7. מהו שיש ג' מיני שיערות שהם: קוצין ונימין ושיערות ומי הם? וכיצד הם מתייחסם למל"צ שבראשים?

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

אנו למדנו שמה שמקבלים הצדיקים לעתיד, הם מקבלים אותו דרך הבינה, ולא ישירות מצד החכמה, ולכןנספר במאות ולא באלפים.
אנו למדנו את כל הענין של מצ"ל במקום צל"ם, ולא הבנו מדוע צ' בא לפני הל'.
לאחר לימוד ראינו, שהצ' זה עליית מ"ן, כדי שאפשר יהיה למשוך אור חכמה ולעבור מקטנות לגדלות, ולכן התחתון הוא זה שגורם. והיות והתחתון הוא זה שגורם, היום אנו נלמד את המשל התשובה, ונראה איך ללמוד את הענין העצום הזה, איך התחתון שנקרא"יפה ענף", הוא מצ"ל הוא גורם לחורש וצל.
• כי קודם צריך לקבל את הדעת שהוא ז"א
• ורק אח"כ לעשות זווג.
הז"א הוא צ' דצלם- מבחינת הגוף, והוא זה שצריך להשפיע את הארת חכמה לבינה,כי הוא מעלה ביקוש, הוא גרום לחיבור בין בינה לחכמה.

ובגלל שהוא הגורם והסיבה לזווג, שהוא גורם לבחינת הדעת, ואילמלא הוא, לא היה בחינת זווג, לכן הוא לפני הל' והוא נקרא מצ"ל.
ולמה זה נקרא, יופי ענף?
• הרי היופי, כמו שלמדנו הוא בחינת חכמה, ר"ל שהצ' הזה המצ"ל,שזה בא בסדר הזה, הוא גורם ליופי,שהחכמה באה מביקוש של הענף.
• ולכן אנו צריכים ללמוד מכך ענין חשוב מאד, שהמצ"ל, דהיינו נותן אמונה, נותן צל, הוא גורם לאהבה, כי כך ,התחתון הוא זה שגורם לדעת העליון, גורם לזווג העליון, ולכן צריך את שיתוף התחתון באהבת העליון. (2.52)
עמוד אשנ"ד טור ב למטה)
ונודע, שענין תיקון זה דמל"צ דצל"ם(שאנו רוצים ללמדו ממנו את הצל"ם את המצ"ל )
אינו נוהג רק בשעת עלית הפרצופים למדרגת העליון, דהיינו בעת שא"א נתחבר
עמוד אשנ"ה
• בעת שא"א נצתבר עם עתיק לפרצוף א', (אז זה נוהג בגדלות, )
• וכן או"א עולים לג"ר דא"א,
• וישסו"ת מתחבר עמהם לפרצוף א',
• וכן ז"א(הז"א שיהיה בעתיד ) לאו"א(הרי כרגע ז"א בכלל לא נולד, מדובר על השורשים בא"א, וכפי שיהי בגדלות של ז"א, כך גם יהיה אצלו)
. דהיינו בשעת הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות(פרסאות שגורמות לצ"ב ולקטנות במדרגה , ומתבטלים הפרסאות רק בשביל אח"פ דעלייה, כמובן- זה לא גמר תיקו, זה רק גדלות) לשעת הזווג, שאז כל תחתון מתחבר עם העליון שלו כי הצמצום ב' דה"ת בעינים מתבטל אז וכיון שכל תחתון הוא אח"פ דעליון, נמצא אז מתחבר אל העליון, לגו"ע שלו. כנודע(4.26 )
ואז נוהג ענין מל"צ דצל"ם,
המורה, ששינוי הזה דביטול הפרסא וירידת ה"ת מעינים
אינו פועל כלום בם' דצל"ם דכל פרצוף,
אלא בל' שבו,
,ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור.
( מה אומר?
שכשבאה הגדלות, אז זה מגדיר את ההבדל בין ז"ת דבינה לג"ר דבינה
וזה משאיר את הם' דצלם בבחינת אויר ושומר כך על צ"ב ואי קבלת אח"פ במקומם, לכן כל החכמה שתתקבל, תהיה רק ו"ק דחכמה ולא ג"ר.
והיכן היא תתקבל? דוקא בז"ת דבינה ולא בג"ר דבינה-ז ה נקרא אח"פד עלייה ולא אח"פ במקומם, והתקיון הזה ,ה וא נותן לנו את האפשרות הזו.)
( )
הי'
,ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור. (הכי הי' הזו המלכות שעומדת כפרסא.היכן זה קורה? בל' )
משא"כ הם' דצל"ם נשארת בבחינת אוירא כמקודם(מתי קודם? בחסדים כמו שהיתה בקטנות, גם בקטנות האי היתה בבחינת חסדים, נראה במהשך שזה בחינת ס' )
, כלומר, שנשארת( הם' דצלם) בבחינת חסדים מכוסים(אותם ם' אותה גלגלתא, למרות שבאה חכמה למדרגה ) (6.13)
אז מה השינויה גדל שהוא אומר לנו פה?
הוא אמר לנו זאת הרבה פעמים.
פה הוא רוצה להסביר לנו דבר חדש, ואגב, כך שאנו יודעים את הידיעה הזו, הוא רוצה שנראה את ההבדל בין הקטנות לבין הגדלות.
שלכאורה בקטנות גם יש איזה שהוא סוג של תיקון" שנקרא ס' ו-ם', והוא רוצה להראות לנו, איך מתשלב התיקון של מל"צ עם הס' ם', ואגב כך ללמד אותנו מה ה סה מצ"לד (6.42)
בלי שום שינוי. אמנם בבחינת מוחין הקבועים דכל פרצוף. דהיינו כמו שהרב מחלק אותם ע"פ הקומות דמ"ה(
מה זה קומות דמ"ה?
מזכיר לנו מחלק ח' :
שעתיק לקח את כתר דמ"ה- שהם בחינת הרשימות שעלו עם המסך ושעליהם יוצאים הפרצופים דאצילות. ולכן:
• עתיק לקח את כתר מהרשימות ועל זה יוצא פרצופו
• וא"א לקח חכמה דמ"ה
• ואו"א בינה דמ"ה
• וז"א בחינת נ"ר דמ"ה- אפשר לומר שז"א לקח את ז"א דמ"ה
• ומלכות לקחה את מלכות דמ"ה
), שעתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א חכמה דמ"ה, ואו"א בינה דמ"ה, וז"א בבחי' נפש רוח דמ"ה.
הנה מצד המוחין אלו(מוחין של הקביעות דעולם אצילות מצד המ"ה ) אינם נבחנים בצל"ם, ( אז איך נבחנים? הרי אמרת לי שיש תיקון. אומר : לא! זה עו דלא תיקון של צל"ם, תיקון של צל"ם זה רק בגדלות) אלא בבחינת ס' ום' סתומה.
( אז איך הם נבחנים בקטנות? ס' ום' סתומה, לא ם' דצלם, אלא ם' סתומה. כמו שלמדנו בחלק י'.) (7.55 )
איך נבחנים בקטנות?
חב"ד חג"ת עד החזה,שהוא בסוד של חפץ חסד, ס' עגולה, שחיצוניים כשבאים לגעת בה, אז אומרים: אני ס' יש בי שלמות של חפץ חסד, ואי אפשר לפגוע בי.
והם' שם זה מקום לקבלת חכמה, רק שאי אפשר בזמן של קטנות.
וכל עולם אצילות מחולק באופן זה: שמחזה ולמעלה, למשל עתיק וא"א:
עתיק וא"א
• מחזה ולמעלה- יהיה ס' ויהיה עתיק
• ומחזה ולמטה-יהיה א"א ויהיה ם'
אותו דבר, או"א וישסו"ת
• או"א מחזה ולמעלה יהיו בבחינת ס'
• ומחזה למטה של בינה יהיה ם' שזה ישסו"ת
אותו דבר: זו"ן הקטנים וזו"ן הגדולים
• זו"ן הגדולים- מחזה ולמעלה יהיו בבחינת ס'
• זו"ן הקטנים ומחזה למטה יהיו בבחינת ם'
כי הראש דא"א בערך עתיק, אינו אלא בינה וזו"ן, (הרי א"א הוא על האח"פ דעתיק, אז כלפי עתיק הוא בחינת בינה וזו"ן)
דהיינו אח"פ שלו, הנקראים מחצית הכתר התחתון(וזה באמת מה שלקח מצד הב"ן לתקן), אשר הבינה מהם, נחלקת רק ע"פ ס' ום' סתומה, ( ולא מה? מה הוא רוצה להוציא? ולא צל"ם, מתחלק ס' ום כפי שלמדנו בחלק י' מצד הקביעות:
שלמדנו
• שאו"א עילאין- בחינת ס'
• וישסו"ת בחינת ם'
מה מורה ם'? רוצה חכמה שאין שם. רצון לחכמה,ש אין להם את האור הזה שם, אז הם סוגרים את עצמם, שלא יאחזו בהם החיצוניים, כמו ברחם.
כי חב"ד חג"ת שלהם הם בחינת ג"ר דבינה, והם נקראים או"א עלאין,
משמע: שיש ב' צורות של שמירה על החפץ חסד שיש מחזה ולמעלה:
צורה 1:
• בקביעות בקטנות- נקרא ס'- חפץ חסד
• ם' סתומה בבחינת ז"ת דבינה- שנשמרת ע"י "ם' דלמרבה המשרה"
צורה '2: בעליית עולמות
ואיך שם השמירה? ע"י הגבהת ראשי ירכין. מעל היסוד דעתיק, שזה גורם שבג"ר דבינה שלמרות שבאה החכמה, לא יצא הי' מהאויר, והיא תשאר בבחינת אויר- וזה חסדים מכוסים., אז היא שומרת שיהיה רק אח"פד עלייה ולא אח"פ במקומם, ותהיה רובצת.
(11.11)
ובחינת ז"ת דבינה נקרא ם' סתומה, מטעם שמז"ת דבינה ולמטה כבר שולט המסך דעליון והם בבחינת ו"ק בלי ראש. וז"ש הרב שהאוירא נקרא מוח סתום שבגלגלתא. דהיינו להיותה
ם' סתומה כנ"ל. (ר"ל שהגלגלתא דאריך היא בחינת עתיק שבאריך והוא בחינת ס' )(11.52)
מה למדנו כאן?
למדנו שהמדרגה מקבלת תיקון הם בקטנות והן בגדלות.
בכל מקרה, בגלל שהיא בצ"ב, ולא רוצים לעבור עו דפעם מה שקרה בשבירת הכלים, ע"כ עשוים תיקון שנקרא ס' ום'.
אבל בגדלות, עושים תיקון אחר שנקרא צל"ם.
בשני המקרים עיקר התיקון הוא, מצד השמירה, הוא שהגלגלתא או הבינה לא תקבל חכמה, אלא דרך הז"ת דבינה, בגדלת ולא דרך הג"ר דבינה- וז הנקרא ם' דצלם. (12.38)
ונמצא שראש דא"א מצד הקביעות, אינו נקרא ג' ראשים, בסוד םל"צ כנ"ל,אלא רק גלגלתא ומ"ס בלבד( ידדדדדדש בקביעות)
אז מי מהם הוא בחינת ם' דצלם? אף לא אחד מהם.
• בגדלות הוא התיקון של ם'
• אז איזה תיקוןשל חפץ חסד יהיה שם? ס'
אז כמובן, גלגלתא היא לא נקרא ם' דצלם, אלא רק בגדלות, בקטנות היא נקרא ס' ..
כי מוחא דאוירא אינו עולה אז( בקביעות) בשם
• , אלא הגלגלתא היא בחינת ס', והיא בחינת חב"ד חג"ת(שזה 6 ספירות ולכן נקרא ס' ) ואו"א עלאין, דהיינו עד הקרומא דאוירא
• , ומקרומא דאוירא ולמטה הוא בחינת ם' סתומה, הנקרא מוחא סתימאה
(עד לפה נתן לנו את היחס בתוך א"א, שאם נחלק את א"א מצב הקביעות יש לו 2 בחינות מוחין:
2 בחינות של א"א הם גלגלאת ומו"ס מצד הקביעות
• וגלגלתא האו בחינת ס'- חפץ חסד
• ומו"ס הוא ם'
אותו דבר או"א:
• או"א בחינת ס'
• \וישסות בחינת ם'
וכן
זון הגדולים- ס'
זו"ן הקטנים- ם'שס' האו חפץ סחד))
• , ועד"ז או"א, המלבישין מגרון דא"א, ולמטה, נבחן או"א לבחינת ס' דהיינו חב"ד חג"ת דבינה, כנ"ל. ומחזה ולמטה נבחן לבחינת ם' סתומה.
אלא בעת שיש הארת הע"ב ס"ג עלאין שטפת ע"ב מבטלת את הפרסאות וג' ראשים דא"א עולים ומתחברים לגו"ע שלהם שברדל"א, הנה אז מתגלה זה התיקון דמל"צ, המורים שענין ביטול הפרסא אינו מגיע לחב"ד דגלגלתא אלא לז"א שלה שנקרא מוחא דאוירא. כנ"ל. ועד"ז באו"א שעולים לג"ר דא"א, מתחלקים ג"כ למל"צ. ע"ד הנ"ל.
והנה אז, אין טפת ע"ב העליונה יכולה לבא לל' דצל"ם, כי היא בחינת בינה כמו הם' דצל"ם, דהיינו ג"כ בחסדים מכוסים כדרך הבינה שמשורשה אינה צריכה לחכמה, כנ"ל. ולפיכך באה תחלה הטפה דע"ב אל צ' דצל"ם שהיא בחינת ז"א והוי"ה דמ"ה, שמצד האו"י הוא נבחן לבחינת או"פ כמ"ש לעיל. ואז עולה הארת חכמה מן ז"א אל הבינה, שהיא ל', ואחר שהל' קבלה הארת חכמה, יורדת הי' מן האויר, ואשתאר אור. באופן, כמו שבבחינת ע"ס דאו"י, נמצא שהענף שהוא ז"א משפיע הארת חכמה אל השורש שלו, כן גם עתה, כשהארת הע"ב רוצה להוריד הי' מאויר מן הל' דצלם, הנקרא מוחא
דאוירא, הוא משפיע מקודם לצ' שהיא מו"ס, ששם המקום דהארת חכמה וההארה עולה ממו"ס אל הל' שהיא מוחא דאוירא, וי' יוצאת מן האויר, ואשתאר אור.
וז"ש הרב בסו"ה יפה ענף וחורש מצ"ל, שמתחילה מקבל הדעת שהוא ז"א וצ' דצל"ם, והוא משפיע הארת החכמה לבינה, שהיא ל' דצל"ם, ונעשה הסדר מצ"ל. כנ"ל כי זה נבחן ליופי הענף, שהוא נעשה משפיע אל השורש שלו, וע"כ קראו הכתוב יפה ענף.
וזהו מעלת החיורתי, כי גם בבחי' סדר ביאת החכמה לא"א, נבחן ג"כ שבינה שהיא ל' דצל"ם קבלה חכמה מצ' דצל"ם, שהיא מ"ה, ומו"ס. ונמצא, בעת ביאת החכמה אל מו"ס, עוד לא נעשה באור החכמה בחינת התלבשות של ם' ל', הדוחה ג"ר מראש דא"א, כי התלבשות זו, היא באה אחר ביאת החכמה אל הבינה מן הז"א, שאז נעשה יציאת הי' מאויר דל' ואשתאר אור, ולא נעשה יציאת הי' מאויר דם', ונשארת בבחי' אויר כמקודם לכן. אמנם מטרם שהגיע החכמה אל הל' דהיינו בעוד החכמה במו"ס, עדיין החכמה היא בגלוי בלי לבושים דמ"ל, והיא מתלבשת בו בכלים הפנימים, ובחינה זו נקראת חיורתי, דהיינו בעוד אור החכמה במו"ס. ואחר שהחכמה עולה ופוגשת בקרומא דאוירא, ששם בחינת ל' דצל"ם, אז מתחיל ההתלבשות במ"ל והג"ר המגולים
מוכרחים תכף להסתלק מן הכלים הפנימים לבחי' מקיף חוזר, והלבושים של אותו חלק החכמה נעשו לשערות הבוקעים ויוצאים לחוץ בבחינת מותרי מוחא. הרי אשר בחינת החיורתי, הם שורש אל השערות, כי החיורתי היא מבחינת מו"ס, שה"ס משפיע אל הבינה, שמבחינה זו היא השורש. כנ"ל. ומכ"ש עתה, כי גם נסתלק האור תכף בפגעו בל' דהיינו בקרומא, כנ"ל, הרי ודאי שזה החלק דמו"ס מטרם שהגיע לבינה, הוא השורש של האור שנסתלק דרך השערות. ולפיכך צריכים השערות תמיד לקבל מן החיורתי.
קכא) גם הענין הוא, כי הרי יש הויה אחת באלו הד' ארחין דאחורי רישא, וזו ההויה היא במילוי יודין דע"ב. ו אחת כלולה מי', ועשר מי' הם ת', ונודע, כי החשבון כל מה שהוא בעולם העליון הוא יותר גדול.
קכב) ולכן בא"א, אלו הת', הם ת' אלפין עלמין, האמנם הצדיקים המושכים ומקבלים להם זו ההארה, אינם יונקים כולה כאשר היא, ולכן ברדתה אליהם מתמעטין. ואינם רק ת' עלמין לבד, ואינן ת' אלפין, כי אין חשבון אלפין אלא בא"א עצמו.
קכג) וז"ש ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ת' עלמין, כי החוורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין, אך הנהירו דיליה אינו רק ת' עלמין לבד, כי בא"א הם אלפין, ובאו"א הם מאות. וז"ש בעלמא דאתי, כי שם הם מאות, בבינה הנקראת עלמא דאתי. וכבר ידעת, כי כל כתר מסטרא דאימא והאי גולגלתא, הוא בינה המקפת את החכמה, שהוא המוחא סתימאה, נקודה בהיכלה, לזה אמר דירתין להו צדיקיא בעלמא דאתי, שהיא הבינה.
נמצא כי יש בה ד' יודין, וכל

שאלות חזרה א'שסג-א'שסד
1. כיצד משפיע א"א מקוצי דשערי לפנימיות ז"א, ומה תפקיד המעבר דרך המקיף לז"א?
2. הסבר את המושגים ציץ וציצית.
3. אלו ג' מיני שערות יש בז"א, ולאלו בחינות שייך כל אחד בבחינת עי"מ, אח"פ, בינה ז"א ומלכות?
4. סכם את הקושיות שמביא בעה"ס בתחילת קמ"ב.

סיכומים תמלולים וחומרי עזר על האות:

למדנו על השערות "דקוצא דשערי דא"א"- ראש של ז"א שנמשכים מאחורי הראש שדרכם הם מאירים.
למדנו שהאורות האלה של אחורי הראש, לא יכולים להאיר בפנימיות הפרצוף.
למה? כי השערות מלובשים בכח של הצימצום של קרומא דאוירא ,של עתיק שמשפיע עליהם, ולכן אותו תיקון שנעשה של ם' דצלם, הארת חכמה הזו במדרגה בפנימיותה לא נותן אפשרות להאיר את, כי הם' דצלם עוצר את המדרגה מלהאיר.
ולכן גם כאשר מגיע אור חכמה למדרגה, הוא לא יכול להאיר דרך פנימיות המדרגה, ולכן השערות הם יצאו מחוץ לפרצוף, כלומר הם לא מבחינת הכלים של הפרצוף, כמו דבר זר שבא מהפרצוף, ולכן גוזרים אותם לעיתים. ולכן הם כמו שיור, אולי לא לגמרי, אבל קצת כמו קליפה שבאה מהפרצוף. ולכן הם תלויות על הגלגלתא כמו דבר זר. (2.01 )
בקרומא דאוירא, למדנו, יש ענין נוסף.
חוץ מאשר שהם גרמו לשערות לצאת החוצה, אז הקרום זה רשם בשערות האלה , איזה שהם רשימות, שלפי הרשימות האלה, מתנהגים אותם שערות בצורה שבה הם יאירו את ה.ארה לפרצופים שמתחתיהם.
ועל מי אנו מדברים?
• על איך שא"א מאיר לז"א?
• ואיך ז"א מאיר לנקבה.
והיות וכל השערות באו מכח הצימצום הזה על בחינת ע"ב, דהיינו על בחינת אור חכמה שלא התקבל במדרגה שזה ע"ב, ולכן יש להם את הכח זה של סיתום הצ"א, שלמדנו שזה בחינתה המסך של הוי"ה דע"ב, שזה ד' יודין.
• והד' יודין האלה מתראים, בצורה של ת'.
• וד' יודין של ד' בחינות, הם בחינת ת'.
• כל אחת כלולה מעשר, אז ד' יודין זה 40
• וכל אחת כלולה מעשר זה 400- בחינת ת'.
אז אמרנו ש זה ענין של 400 שקל כסף עובר לסוחר. (3.43)
מה מציין הסיתום הזה שיש באבא?
הוא מציין את הסיתום חכמה מצד השם בחסדים. כלומר הסיתום הוא סיתום של חסדים, מכיוון שיסוד דאבא הוא צר ואריך, אז יש לו החכמה אבל החכמה הזו לא תמיד יכולה לבוא לידי גילוי,… מכיוון שאין חסדים.
אז עיקר הסיתום שלא מקבלים, הוא בגלל שאין חסדים.
למדנו את הסיום של האמא והיא נקראת צר ורחב, שיש לה חסדים אבל אין לה חכמה.
כאשר יכול להיות זווג בינהם, אז יכולה להיות התגלות החכמה,
אבל פה אנו מדברים שאין זווג בינהם, וזה יצא מחוץ לפרצוף, אז לא יכול להיות שיקבלו את החכמה הזו. ( 4.45)
אז היות ובאצילות, הפרצופים יצאו בקטנות של צ"ב, ולאחר מכן שבאה הגדלות, לא ביטלו את הצ"ב, אלא הבחינה הזו של קרומא דאוריא עדיין פועלת, ולא נותנת אפשרות לאור החכמה להתפשט בפנימיות הפרצוף והוא צריך לצאת מבחינת השערות.
ובחינת השערות האלה, גם יש להם את האבחנה הזו שהם לא יכולים להשפיע אלא בצורה מסויימת, וזו הצורה שאנו רוצים ללמוד איך משפיעים, הקוצי דשערי. (5.21)
עמוד אשס"ב טור ב'
וז"ס ת' אשר רגל השמאל שלה יש בה מעט עיבוי נוסף על צורת הרגל עצמה. ( למדנו שהיא נקראת ת' כנגד ד' יודין, שמתכללים זה בזה, ואז כל אחד מהד' יודין הוא בחינת מאה, כי כל אחד כלול מעשר) (6.00 )
ולכן לכאורה לת' לא היה צריך להיות שום סיתום מהמסך" ובכל זאת יש לה התרשמות מזמן הקטנות, ששם כן השפיע ה"ת, ולכן מרומז הצימצום בהתעבות של הרגל השמאלית של הת', ולכן אומר שהרגל השמאלית שלה יש לה מעט עיבוי בנוסף על צורת הרגל עצמה.
שעיבוי זו מורה על בחינת כח צמצום שנשאר בד' יודין דע"ב מעת העיבור( או שאפשר לומר, גם מעת הקטנות)
. ונמצא שהגם שד' יודין ההם דמילוי ע"ב, (ולכאורה אם זה מילוי ע"ב, אז היינו רוצים לומר שתקבל חכמה במדרגה )
שפירושם, בחינת מסך המסיים לפרצוף רק מכח הסיתום החסדים שבו, (שביסוד דאבא אמרנו שיש חכמה במדרגה, רק שאין חסדים
• אז אם היינו רוצים לומר, שיש פה סיתום בת' שהיא מורה על יודין,
• אז היינו צריכים לומר שהסיתום הוא רק מחסדים,
אבל מבחינת הארת חכמה אין שם שום מיעוט, כנ"ל, הנה נוסף עליהם בחינת רשימו של צמצום דהארת חכמה ג"כ, (זאת אומרת :
• זה שיש לו ד' יודין , מבחינת ת' ויש לו סיתום מחסדים- זה ודאי
• אז למה שלא יקבל חכמה? אומר שיש לו גם סיתום מחכמה, אבל הוא ד' יודין! הי' אין לו סיתום מחכמה, הוא בא מיסוד דאבא
• אומר: יש להם מזמן הקטנות סיתום מחכמה.
יוצא, שיש לו גם סיתום מחכמה וגם סיתום מחסדים.
• סיתום מחסדים זה מפאת שהוא צר ואריך-שהוא יסוד דאבא)
• סיתום מחכמה, בגלל שנשאר לו רושם מהקטנות
ומשום שהיא רק רשימו בעלמא(בזמן הקטנות ) ואינה ניכרת כל כך( אותה בחינת סיתום מחסדים) ע"כ נבחנת במעט עיבוי על הרגל השמאלי של הת' כנ"ל.
על מה מראה העיבוי הזה? (רגל שמאל ת')
שאי אפשר לקבל את החכמה, כי חסר חסדים, אבל יש בזה רק מיעוט של חסרון, כי זה רק רושם מהקטנות. )
"וז"ש תיו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה, כלומר, שאין דוגמתו לטהרה מבחינת הצמצום. ומשום זה האי קרומא לא אתפסק כמו באו"א וז"א, כי אינו תלוי בכח הצמצום הנוהג בו עליה וירידה כמבואר. ע"ש באד"ר. (9.05 )
הת' הזו, שיש לה רושם מסיתום החסדים, לא יכולה להתפשט עם החכמה
וזה אמרו "מפני שאלו השערות וכו', מכסיין עיניהו דלא יסתכלון לא א"א בז"א ולא ז"א בנוקביה" (כלומר לא יעשה זווג כדי לתת הארת חכמה לז"א ואל ז"א יתן הארת חכמה לנוקבא)
כלומר, דכל תיקונם של הקוצא דשערי הוא, רק במשכנם באחורי רישא,
אם הם (קוצא דשערי) רוצים להאיר,
• הם יכולים להאיר, אבל מבחינת שערות באחורי רישא,
• אבל מבחינת פנים, לא יוכלו להאיר
ובפנים דרישא יהיה בחינת המצח מגולה, ( אבל הוא לא ישפיע חכמה) המשפיע חסדים מכוסים מבחינת ג"ר דבינה.
אמנם בשעה שהם מאירים (רוצים להאיר) גם בבחינת הפנים את ההארת חכמה שבהם, הנה אז מתכסיין עיניהו ולא יוכל ז"א להסתכל בא"א, ( אם א"א ירצה לתת לו חכמה מצד הפנים, הוא לא יוכל לקבל) כי אז נעשה בהם סיתום חסדים (מדוע? הרי לכאורה, הוא כבר לא בקטנות, אז אומר: )
מכח הת' דבקרומא דאוירא, שהיא בחינת ד' יודין שהם סותמים החסדים, ( מכיוון שהוא בא מצד יודין,שהוא צר ואריך, הוא צר בחסדים)
ונפסק הארת הפרצוף אפילו מבחינת חכמה. (למה? כי חכמה לא יכולה להאיר בלי חסדים )
כי זה הכלל,
• שאין אור א"ס אתלבש תוך הפרצוף אלא במלבוש של אור חכמה,
• ואין אור חכמה מתלבש בפרצוף אלא במלבוש של אור חסדים,
ועתה (אם רוצה להאיר דרך הפנים ) שהני קוצי דשערי האירו בפנים דא"א ( ואז רוצה להאיר חכמה)ונפסק משום זה האור החסדים, (למה? כיה וא בא להנאיר דרך ד' יודין, דרך מדרגת חכמה )
הנה נפסק משם גם אור חכמה, ( משום שחסר חסדים) שהוא בחי' הסתכלות עינים של הפרצופים זה בזה. (11.31 )
יוצא ש:
לא יכול להאיר אור חכמה למדרגה דרך הפנים. למה?
כי אם בא להאיר דרך הפנים, אז צריך להאיר דרך פרצוף ע"ב,
ובפרצוף ע"ב יש סיתומי חסדים,
ואם יש סיתומי חסדים, לא יכול להאיר.
וזה אמרו "וע"י מעשינו במצות הציצית רמינין ושדינין להני שערי באחורייהו דא"א וז"א, כי היכי דיסתכלון א"א בז"א וז"א בנוקביה" כי אז השערות מאירים הארת חכמה (אבל לא בפנימיות, אלא בבחינת אור מקיף )בבחינת או"מ מכח האחורים שלהם, אל הפנים הנמצא בבחי' חסדים מכוסים, ( אז:
• אם א"א רוצה להאיר לז"א מפנים שלו לפנים של ז"א- לא יכול- יש סיתום
• אם רוצה (א"א) להאיר לו (לז"א), צריך להאיר לו מאחוריים לבחינת פנים שלו
o מאחוריים דז"א לפנים דנוקבא
o ומאחוריים דא"א לפנים דז"א
ונפקחו העינים כי בהיות החסדים בפנימיות הכלים במצחא, יכולים( הקוצא)
השערי (דעליון )להשפיע חכמה דרך הכאה מבחוץ לפנים היוצאים על המצח ג"כ בבחינת או"מ. כנ"ל, (אז איך יהיה הסדר?
הרי נוצרה לנו פה בעיה:
• שאנו רוצים להאיר חכמה במדרגה
• ואם נרצה להאיר את החכמה בפנימיות, נצטרך להאיר את זה דרך הם' דצלם, או דרך הגלגלתא.
• ואם אני רוצה להאיר דרך הגלגלתא, אני צריך להלביש את זה בפנימיות המוחין, אבל אי אפשר להלביש את זה בפנימיות המוחין.
אז מצאנו דרך אחרת:
איך נאיר? דרך אור מקיף
מה יעשה האור מקיף?
• יש בחינה בתוך המדרגה, בתוך הראש, שכן יכול לקבל מהאור מקיף הזה, אבל לא אותה בחינה שיצאה החוצה בסוד אור מקיף.
• אז אנו נותנים את זה לגלגלתא, שנקראת מיצחא, אבל היא מקבלת את זה רק בתוך מקיף, כי היא מקבלת מהמקיף, ולא מקבלת מהפנימיות של א"א.
• אז הפנימיות של א"א יוצאת החוצה, לאור מקיף לקוצא דשערי, דהיינו לאחורי הראש, מאיר לז"א לבחינת המצח שלו, בבחינת מקיף.
• ז"א לובש תפילין של ראש בחיצוניותו בבחינת מקיף, ומזה משפיע לפנימיות המוחין שלו את האור חכמה.
א"כ, מה הרווחנו?
• הרי ,סוף כל סוף, הוא מלביש לפנימיות שלו אור חכמה, אז תתן לו ישר לפנימיות הראש, אור חכמה! אומר: לא!
יש הבדל! מה ההבדל?
• מהחיצוניות, מהמקיף הזה של התפילין, הוא לא משפיע לגלגלתא שלו, אלא הוא משפיע לל' דצלם שלו, (שיכול לקבל). ולל' דצלם יכולים ל קבל!
• אז מה התועלת? תן לו ישר לל' שלו. אבל אי אפשר לדלג מדרגה!
• הוא לא יכול לתת מא"א ישירות לל' דצלם. אז מה הוא עושה? הוא צריך לתת לגלגלתא, הוא לא יכול לתת ישר למוחא דאוירא, אבל הגלגלתא לא יכול לקבל! למה הוא לא יכול לקבל? כי יש לו תיקון של הגבהת ראשי ירכין, יש לו תיקון של ם' דצלם- אז הוא לא יכול לקבל את האור חכמה.
o אז הוא מאיר לו למקיף
o המקיף יוצא החוצה , בבחינת מקיף על המצחא, שכלפי המצווה שאנו עושים כנגד זה- זה תפילין של ראש,
יוצא, שרק בזכות התפילין של ראש, אנו יכולים לקבל אח"כ מוחין דחכמה, לפנימיות המדרגה לל' דצלם
ואז אומר שמושפעים אור מקיף הזה שהוא תפילין של ראש
ואז מושפעים מאו"מ הזה אל העיינין שה"ס ל' דצל"ם,
אז פה תהיה לנו מחלוקת:
• אם מאיר חכמה למדרגה, אז צריך להאיר תפילין של רבינו תם
• ואם מאיר רק בינה למדרגה, צריך להניח תפילין של רש"י
שזה ההבדל בין מוחין דאמא למוחין דחכמה
(16.19 )

ונבחן שפקיחו דעיינין דא"א משפיע לז"א, ( אבל איך משפיע?)וכן פקיחו דעיינין דז"א, משפיע לנוקבא. והנה נתבאר, שהקוצי דשערי הם בחינת הארת חכמה רק בהיותם בבחי' אחורים, דהיינו במקום שיש שם חסרון אורות גם בלי הסיתום של הת' הנ"ל, והיינו רק בבחינת או"מ, כנ"ל. אבל אם הם מאירים בבחינת הפנים, הם סותמים החסדים בפנים, ואז הם בבחינת דינים ממש, ( כי אם היה רוצה לתת את ההארה ישירות דרך הפנים היה יוצר דנים) כי אפילו הארת חכמה ג"כ נפסקת כמבואר. (17.13)
יוצא , פה דבר נפלא:
ונראה איזה דבר יפה הם המצוות שמובילים אותנו לנקודה הפנימית
נקרא את אות ק"מ שוב:
אות ק"מ
קמ) ונמצא, כי ב' אלו:
• ציץ, (כנגד תפילין של ראש )
• וציצית(כנגד הגוף )
, נקראים כך, על שם, ויקחני בציצית ראשי, שהם(ראשי) בחינת השערות. ( שכל הארת החכמה ניתנת דרך השערות)
וגם ענין ציצית, הוא לשון הסתכלות כנ"ל, והטעם הוא, מפני שאלו השערות אשר בקוצי דשערי דא"א או דז"א, ( שמי הם? בחינת הארת חכמה הניתנת מאחורי הראש לצורך התחתון-
• א"א לז"א,
• וז"א לנקובא
היו נמשכים ותלוים לקבל אנפייהו( מהפנים) דא"א או דז"א, ( אבל, אי אפשר)
והוו מכסיין עינייהו דלא יסתכלון( ולכן היו מכסים עיניהם שלא יסתכלו)
• לא א"א בז"א,
• ולא ז"א בנוקביה
, להאיר זה בזה, ( למה?)
למה לא מאירים זה בזה? א"א בז"א וז"א לנוקבא?
היות ויש תיקון של גניזו דאו"א,
ואסור לקבל ג"ר דחכמה בפנימיות,
ולכן צריך תיקון מיוחד שיקבלו את ההארה כמקיף,
ומשם לפנימיות הל' דצלם.
(20.03 )
ע"י מעשינו במצות הציצית, רמינן ושדינן להו להנהו שערי באחורייהו דא"א וז"א, כי היכי דיסתכלון
1. א"א בז"א
2. וז"א בנוקביה.
זו הדרך שבה ע"י התפילין של ראש וציצית, אנו מאפשרים לנו לקבל את ההארה הזו, וכאילו מחברים, בין ההפסק:
• בין זה שאי אפשר לקבל
• לבין זה שכן אפשר לקבל
• כמו בגד- בגידה, מצד אחד
• אבל יש ציצית, שאני יכול לקבל בכל זאת, בסוד ל"ב נתיבות החכמה
• ואני יכול לקבל מתפילין, אבל בסוד הפרשיות שנמצאות בתוכו, את סוד האמונה
( 20.43)
אות קמ"א
קמא) ודא איהו לישנא(וזהו הלשון ) דציץ וציצית: (
• בה)אסתכלותא(זווג ) דז"א בנוקביה
מה זה ציץ? שזה קוצא שערי דא"א שמגיע עד החזה שלו, אבל מאחוריו
ומי עומד במקום החזה? הראש של ז"א,שהוא בא לקבל מהראש של ז"א את ההארה, מאיר בו, אבל הוא לא יכול להאיר בו בפנימיות, אז איך הוא מאיר בו? בחיצוניות בסוד אור מקיף.
איך זה מתבטא בז"א?
זאת אומרת,:
• שעכשיו , ז"א מקבל זאת דרך תפילין של ראש, ואז זה נקרא בשם ציץ.
• אותו דבר יהיה בין הז"א למלכות: (ויקרא ציצית)
o הז"א בא להאיר למלכות, הוא (הז"א) לא יאיר למלכות בפנימיות, אלא רק דרך קוצא דשערי דז"א- כלומר דרך השיער, באחוריו של ז"א, ואצלה הוא מוציא במיצחא שלה בחינת תפילין.
o התפילין דראש מבחינתה (המלכות) נקרא ציצית,
o ולכן ציצית זה לשון שערות, זה קוצא דז"א, כלומר שיער דז"א שמאיר בראש הנקבה, ומוציא במצח שלה תפילין.
• ציץ (זווג שא"א עושה בשביל ז"א ), אסתכלותא(זווג) דא"א בז"א,
וציצית, ( הזווג שז"א עושה בנק
. והנה ע"י הכאת ההוא קוצא דשערי( שערות באחורי הראש) במוחין דז"א, יוצא הארתם לחוץ ובולטת במצחו, ונקרא ציץ דכורא,
וההארת מוחין דרישא דנוקבא הבולטת ע"י הכאת ההוא( הכאה של ז"א בנוקבא) קוצי דשערי(מוציא קוצא דשערי של ז"א-והוא נקרא בנקבה ציצית), נקרא ציצית נקבה. ( 23.06)
אות קמ"ב
(23.17 )
ענין השערות בראש דא"א
קמב) ועתה נבאר ענין השערזת דרישא דז"א.
דע, כי ברישא דז"א יש שלש מיני שערות, ונקראים:
1. קוצין, ( מה זה קוצין? בחינת חוטם פה – זה צ' דצלם- זה נקרא כמו עיבור)
2. ונימין (שזה ז"ת דבינה, כמו ל' דצלם, וז ה נקרא בחינת יניקה )
3. ושערות. (זה כנגד הגדלות ונקרא בינה, ם' דצלם, וזה כנגד עיבור ב' של גדלות)
ופשר הדבר הוא, כי כבר ביארנו שיש בז"א ג' בחינות, והם:
1. עיבור ראשון, ( כנגד קוצין)
2. ויניקה, (כנגד נימין )
3. ועיבור שני דגדלות. (כנגד שערות
• והמוחין דעיבור א' ויניקה הם שמות של אלקים, (קטנות )
• ומוחין דגדלות הם שמות של הויות. ( למה? איך יכול להיות כזה דברא)
• אלקים זה לבושי מוחין
• והויות זה מוחין
אז למה אתה לא קורא לגדלות בשם לבושי מוחין דגדלות?
איך נקראים לבושי המוחין דגדלות? הם נקראים אקי"ק
• לבושי מוחין דקטנות- אלקים
• לבושי מוחין דגדלות– אק"יק
• האם יש מוחין בקטנות? יש
• אבל הלבושי מוחין יותר חשובים מהמוחין. ולכן בקטנות נקראים ע"ש לבושי המוחין
• והגדלות המוחין יותר חשובים מהלבושי מוחין,
• ולכן הם נקראים ע"ש המוחין, למקות שיש שם גם אקי"ק. אז הם נקראים הויות
( 25.15)

אות קמ"ג
קמג) גם נתבאר, כי בבא המוחין דגדלות בראש ז"א, נדחין המוחין דקטנות למטה(הם לא נעלמים, הם רק נדחים למטה ), אלא שעכ"ז עולה הארתם למעלה מתתא לעילא
. ונמצא, כי מכל ג' בחינות המוחין הנזכרים, צומחין בראש ז"א:
1. הקוצין שהם תקיפין יוצאים ממוחין דעיבור.
2. והנימין דאינון שעיען יתיר( שהם יותר עבים), אינון ממוחין דזמן היניקה.
3. והשערות דאינון שעיעין יתיר מכלהו, אינון ממוחין דגדלות. (מעיבור ב' )
(26.12 )
אות קמ"ד
קמד) וטעם הדבר הוא, כי שער(או שיער ) הם אותיות עשר, והוא בחינת המוחין דגדלות שהם הויות במילוים, שבכל אחת יש בה י' אותיות, שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, גם שער(או שיער, יכול להיות שזה שער, כדי להגיד שי' זה ראשית חכמה יראת ה', והיא בחינת י' ) הוא אותיות עשר בסוד י' אות ראשון(ראשון מבחינת הפתח )
של הוי"ה. (שזה ראשית חכמה יראת ה' מבחינת י' ) ( 27.26)

אות קמ"ה
קמה) והנה השערות הנקראין קוצין, שהם ממוחין דעיבור, יוצאים בתחילה, ולכן הם ארוכים, ונמשכים עד החזה דז"א, עד רישא דנוקבא הנקרא רחל.
ואחר כך בזמן היניקה, צומחין שערות אחרות, בין השערות הנקראים קוצין ואלו נקראים נימין, אבל הם יותר קצרים ונמשכים עד הגרון דז"א, עד רישא דנוקבא עלאה, הנקראת לאה.
ואחר כך צומחים ביניהם שערות אחרות ממוחין דגדלות, והם יותר קצרים מכולם, ואינם נמשכים רק עד גלגלתא דרישא דז"א בלבד, והם לצורך עצמו, ולא לזולתו. (28.12 )
אות קמ"ו
קמו) והנה עוד שמעתי דרוש אחר ממורי ז"ל בזה
• , כי קוצין הם נמשכין ויוצאין ממוח חכמה דז"א.
• . נימין, ממוח בינה דז"א.
• ושערות, מן הדעת דז"א, הכולל חסדים וגבורות. (אז יוצא ששערות רק הם יכולים להתפשט, כי הם בחינת גדלות )
ונימא בגימטריא מאה, שהוא סוד הוי"ה דס"ג, ומילויה שהוא בגימטריא ל"ז, (ל"ז זה המילוי בלי האותיות הפשוטות- המילוי של ס"ג ) בהסירך אותיות הפשוטות, וס"ג ול"ז הם ק'. ונודע כי הוי"ה זו היא בבינה. (29.23 )
אז אל הבאופן כללי בחינת השערות, ויש בז"א.
על זה יש הרבה שאלות לבעל הסולם.
• ונראה את השאלות היום
• ובשיעור הבא בע"ה נראה את ה תשובות. (29.49)
בעצם בא בעה"ס באות קמ"ב למטה, כדי לסכם את השערות של ז"א.
והוא רוצה לומר לנו שיש הרבה אבחנות,
רבי חיים ויטל…, זה נראה כדברים שסותרים זה את זה, והוא רוצה לעשות לנו סדר בזה כדי לתת לנו הגדרות ברורות,:
• מה זה שערות
• מה זה קוצין
• מה ז השערות רישא
כל דבר במקומו, כי זה נראה מבולבל:
• פעם מדבר מאורות
• פעם מדבר מכלים
• פעם ממקיפין
• פעם מפנימיים
וואנו צריכים לעשות בזה סדר. ( 30.25)
עמוד אשס"ג טור ב' למטה:

אות קמ"ב – או"פ
קמב) קוצין ונימין ושערות וכו' והם עיבור א' ויניקה ועיבור ב' דגדלות: הנה דברי הרב בביאור אלו השערות רישא, נראים לכאורה שסותרים זה לזה, וראוי לקבצם במקום אחד ולבאר אותם. (למה נתבארו הסתירות?

מראה לנו את הסתירות, שלכאורה קיימות, והם כאלה:

• כי פעם אומר שהמה(השערות) מותרי מוחא.. שהמשמעות שהשערות גרועים ממוחין הפנימים. למה? כי הוציא אותם לחוץ, הם מותרא מוחא, לא רוצי אותם, הם מיותרים ולכן שמו אותם בחוץ).

• ופעם אומר שרק או"מ דתפילין גרועים מפנימים, אבל השערות עדיפים הרבה על המוחין פנימים. ( מכיוון שאור מקיף דתפילין" לא יכול היה להתקבל במדרגה, ולכן הוא בחוץ, למרות שהיינו מעדיפים אותו בתוך המדרגה, וצריכים לעשות הרבה מצוות כדי להכניס את אור התפילין לפנימיות המדרגה, בסוד ל' דצלם, כמו שלמדנו באות ק"מ) (32.07 )

• ופעם אומר שהשערות הם בחי' הבל המקיף ומלביש היוצא מיסוד. (בספר עולת תמיד דף מ"ה ע"א ד"ה והנה)

• ופעם אומר שהשערות הם בחינת מקיף חוזר, דהיינו האורות שכבר נכנסו ונתלבשו בכלים, (ועכשיו הם צריכים לצאת מהכלים החוצה_ שזה נקרא מקיף חזור, דהיינו אותו אור חכמה שיצא לבחינת מקיף- וזה נקרא מקיף חוזר ) ולא יכלו הכלים לסובלם מחמת גדלותם, ע"כ חזרו( אותם אורות של ג"ר דחכמה) ויצאו משם, בסוד שערות רישא, ונעשו בזה לאו"מ. הרי שאינם בחינת הבל(דהיינו או"ח ) המקיף ומלביש היוצא מיסוד, שפירושו בחינת או"ח בלבד

אז תחליט הוא אומר: אמור פנימי השערות ,שיצאו החוצה ,או"ח שיצא החוצה, ואי אפשר להשתמש בו)

• . וכן פעם אומר
o שהקוצי דשערי הם מבחינת חכמה
o , והנימין הם מבחינת בינה,
o ושערות הזקופין לעילא הם מהדעת

• . ופעם אומר להיפך ממש,
o אשר הקוצי דשערי הם מדעת,
o והנימין הם מבינה והשערות הקצרות הזקופין הם מחכמה
o . וכן אומר שהקוצי דשערי הם מעיבור א',
o ונימין הם מיניקה ושערות הקצרות הם מעיבור ב' דגדלות

. וא"כ איך יוצאים הקוצין ממוח הדעת והלא אין דעת לעובר. ועוד רבות כהנה. (33.55 )

אז עד כאן, הביא בעה"ס את המאמרים והידיעות שלכאורה סותרות זו את זו.
ועתה מבקש לישבם. מה הישוב שלהם?

כל האבחנות ינגעו לדבר אחד מרכזי,
שכל מה שקורה בראש, הוא נובע מכך,
שראש דא"א, יצא על בחינת אח"פ דראש דעתיק מצומצם בצ"ב,
וצריך להוות ראש של צ"ב לכל המדרגות
ומפה תהיה כל ההבנה שלנו, ואז נראה את החלוקים בניהם
, ונראה שכל דבר בא להצביע על השני

וכשרואים את הכל בערבוביה, אז חושבים שהם סותרים זה את זה,
אבל זה ממש לא כך, וכל פעם בא להצביע לנו על נקודה פרטית אחרת. (35.00 )

שעורי בית
1. כיצד משפיע א"א מקוצי דשערי לפנימיות ז"א? ומה תפקיד המעבר דרך מקיף לז"א? מעביר מפנימיות א"א דרך אחורי הראש (קוצא דשערי דא"א לחיצוניות של גלגלתא דז"א, כלומר למצחא של ז"א, ודרך המקיפים אלה(שהם בבחינת תפילין של ראש) מעביר לל' דצלם של ז"א אשר מותר לו לקבל אור חכמה
2. הסבר את המושגים ציץ וציצית.ציץ הוא זווג שעושה א"א דרך אחורי ראשו (קוצי דשערי) בשביל ז"א (במצחא של ז"א דהיינו בחיצוניות של ז"א, במקיף שלו, עם התפילין של ראש של ז"א.) וציצית היא הזווג שעושה ז"א בשביל המלכות. כלומר הזווג שעושה ז"א מאחורי ראשו עם חיצוניות המלכות- דהיינו תפילין של ראש (בחינת מקיף) של המלכות שנקרא ציצית.
3. אילו ג' מיני שערות יש בז"א ולאילו בחינות שייך כל אחד – בבחינת עי"מ, אח"פ, בינה ז"א ומלכות
• א. קוצין, בבחינת עיבור, צ' דצלם.- כנגד חוטם פה, והם שערות ארוכות הנמשכות עד חזה דז"א, ועד ראש הנקבה נקראת רחל
• ב. נימין, בבחינת יניקה, בחינת ל' דצלם, כנגד ז"ת דבינה, הן שערות קצרות יותר הנמשכות עד הגרון דז"א , ועד לראש דנקובא עילאה שהיא לאה
• ג. שערות בבחינת גדלות מוחין, עיבור ב'- ם' דצלם- כנגד בינה, הם השערות הקצרות ביותר ונשמות עד גלגלתא דריישא דז"א, לצורך עצמו ולא לזולתו.
4. סכם את הקושיות שמביא בעה"ס בתחילת קמ"ב.
בא בעה"ס באות קמ"ב, כדי לסכם את השערות של ז"א.
והוא רוצה לומר לנו שיש הרבה אבחנות,
זה נראה כאן כדברים שסותרים זה את זה, והוא רוצה לעשות לנו סדר בזה כדי לתת לנו הגדרות ברורות,:
• מה זה שערות
• מה זה קוצין
• מה ז השערות רישא

כל דבר במקומו, כי זה נראה מבולבל:
• פעם מדבר מאורות
• פעם מדבר מכלים
• פעם ממקיפין
• פעם מפנימיים
ואנו צריכים לעשות בזה סדר
ואם תזכור כל המתבאר לעיל בביאור השערות רישא, תבין שכל הדברים האלו עולים בקנה אחד, ואין כאן סתירה אלא אדרבא שבא זה ולימד על זה. כי נתבאר לעיל (בדף א' ש"נ ד"ה ועדיין) ענין נה"י דעתיק המתלבשים בהראש דא"א, שהם הע"ס דאו"ח שיצאו בעת התכללות התחתון בהזווג שבעליון בסוד העיבור, והלבישו הע"ס דאו"י, שהם המוחין דעיבור

דא"א, ולפיכך בכניסת המוחין האלו בא"א במקומו, נמשכים ג"כ הע"ס דאו"ח הנ"ל, ביחד עם המוחין בראש דא"א, והם נקראים נה"י דעתיק משום שיצאו על המסך שלו, כנ"ל באורך. ולפיכך בכניסת המוחין בראש דא"א, נעשה שוב אותו הזווג על המסך שבעטרת יסוד דעתיק כמו שנעשה עליו בזמן העיבור. כנודע. ואז נבחן, כי בעת שהאו"ח עולה ממסך דיסוד עתיק ולמעלה להלביש את הע"ס דאו"י הנה הוא צריך לעלות ולהלביש קומת חכמה, כי כאן העסק בעיבור ב' דגדלות דא"א שהשיג שם קומת ע"ב, והאו"ח צריך להלביש עד חכמה, שפירושו שגם הגלגלתא שהיא בחינת ג"ר דבינה, תקבל עתה לקומת חכמה, ע"ד שהיה בפרצופי ע"ב שמקודם האצילות.

אמנם לא היה כן, כי בעת שהאו"ח פגע בקרומא דאוירא, המעלה לרישי ירכין דעתיק למעלה מיסוד, ומגביל לגלגלתא שלא תקבל מיסוד אור החכמה, כנ"ל. הנה נפסק כחו דאור חוזר זה העולה מיסוד ואינו יכול להמשיך חכמה לגלגלתא. וכל החלק דאור החכמה שהיה צריך להתלבש בגלגלתא, מכח המסך דבחי"ג העומד במסך דיסוד דעתיק, הרי הוא יוצא כולו לחוץ, בבחינת שערות המקיפין על גבי הגלגלתא מחוצה לה. עש"ה כל ההמשך.
וזה שאומר הרב, שהשערות הם בחי' ההבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד. כי הוא מדייק להשמיענו, בחינת חומר של השערות עצמם מהיכן הם נעשים, ואומר שהוא בחינת הבל, שפירושו או"ח, היוצא

מיסוד ולמעלה להקיף ולהלביש האו"י, שהם המוחין. דהיינו אותו חלק הבל דהיינו או"ח, שהיה מלביש לאור החכמה באם שהיה נכנס לכלי דגלגלתא, נעשה עתה שלא נכנס שם, לבחי' החומר של השערות ולאו"מ על הראש ממעל לגלגלתא וההבל הזה שהיה צריך להלביש אור החכמה בפנים הגלגלתא מלביש עתה את אור החכמה שנעשה למקיף, מע"ג הגלגלתא.
ומה שאומר שהשערות הם בחינת מקיף חוזר שהיה בכלי וחזר ויצא משם, הוא מדייק להשמיענו בחי' האור עצמו המלובש בתוך השערות. כי הוא היה ראוי ליכנס ולהתלבש תוך הכלי דגלגלתא, להיות המסך שביסוד הוא בחי"ג, כנ"ל, אלא שאין הכלי יכול לסובלו, מחמת הקרומא דאוירא המגביל אותו בבחינת ם' דצלם, וע"כ חזר ויצא משם ונעשה למקיף ע"ג הגלגלתא, הרי שהוא בחי' מקיף חוזר.
ומ"ש שהשערות הם מותרי מוחא, הכונה היא על חומר השערות, כי הם בחינת ההבל והאו"ח שהיה צריך להלביש את אור החכמה בפנימית הכלי דגלגלתא, על המוחין דחכמה. אלא אחר שהאור יצא משם מפאת הקרומא דאוירא, הרי ההבל הזה נעשה למותרי מוחא, כלומר, שהמוחין אינם

צריכים לו שהוא ילביש אותם, כי האור הזה לא נשאר שם אלא יצא לחוץ, וכיון שהמוחין אינם צריכים עוד אליו, ע"כ גם הוא יצא לחוץ ונעשה שם בחי' כלי מקיף על האו"מ שיצא, ומלביש אותו בבחינת שערות ומ"ש שהשערות הם עדיפין ממוחין הפנימים, הוא, כי השערות הם אור החכמה שהכלי דגלגלתא לא יכול לסובלו מחמת הגבלה דקרומא דאוירא, וע"כ נשאר הגלגלתא בבחינת ג"ר דבינה, שהם חסדים מכוסים כנ"ל. הרי שהשערות עדיפים בהרבה מהמוחין הפנימים. כי האו"מ שבשערות הוא בחינת אור החכמה, והמוחין הפנימים הם בחינת אור הבינה.
ומ"ש, שיש ג' מיני שערות, שהם קוצין, ונימין, ושערות, הבאים מעיבור יניקה מוחין. הכונה היא דל בחינת תיקון הוא"ו שנעשה בהם מכח התלבשותם בבחינת הקרומא דרך עברם בתוכו, ונתחלקו משום זה לי"ג תיקונין, כנ"ל בדברי הרב (דף אלף שמ"ט אות קי"ט) שהם ב' הויות מימין ושמאל מכנגד הפנים דא"א, והויה אחת לאחורי רישא. שנתבארו לעיל שהם נתקנו בבחינת צל"ם מכח פגישתם בקרומא דאוירא, החוצה את הנו"ה לב' בחינות: לנו"ה סתומים, שהם בחי' ם', ובחינת ב
אודנין. ולנו"ה נגלים שהם בחי' ל' ובחינת ב' עיינין כנ"ל (דף אלף של"ח ד"ה וזה אמרו) כי ע"כ יכלו ב' הויות דבחינת ם' ובחינת ל' להתקן בפנים דא"א בב' הצדדים ימין ושמאל, משום שהמה אינם צריכים להארת חכמה משורשם עצמם, וע"כ אין שום צמצום שורה עליהם, וראוים להיות בבחינת פנים דא"א. אבל הוי"ה הג', שהיא בחינת צ' דצל"ם, דהיינו בחינת מו"ס, שהיא בעצמה צריכה להארת חכמה ע"כ נתקנה באחורי רישא מפאת הקרומא דאוירא שמיעט אותם למים תחתונים. כנ"ל (דף אלף שמ"ז ד"ה דרך ע"ש כל ההמשך, כי אין להאריך כאן). וכן נתבארו ענין ג' הויות אלו לעיל בדברי הרב, בענין ג' הרישין דא"א שיש בכל אחד מהם ג' הויות בבחינת המילואים והנקודות, עש"ה. כי כל זה נוהג בכל מיני י"ג תיקונים, הן בי"ג
חיורתי, והן בי"ג נימי דשערי.