תלמוד עשר הספירות -חלק י"א שיעור 29 |אלף סז-סח | הדף היומי
שיעור 29 – תע"ס חלק יא – אלף סז-סח
1. בשיעור הקודם למדנו על ב' מצבים בצלם: הצלם בכללות במצב הזיווג של אוא' וישסו"ת שנעשו פרצוף אחד לצורך עיבור ז"א . המצב השני- שמתפרט אותו הצלם בזמן העיבור שבו עדיין אוא' וישסו"ת פרצוף אחד. המצב השלישי- הוא בעת הלידה שאוא' נפרדים מישסו"ת וישסו"ת עצמו יש לו 2 מצבים : מצב קטנות שאח"כ חוזר לגדלות . במצב זה הוא נותן את הצלם ויש כבר גילוי לצלם הזה.
2. במצב של גילוי הצלם שניתן לז"א , ניתן לו בתחילה רק ה צ דצלם במצב הקטנות ואילו ה ל מתגלה אצלו במצב הגדלות וה ם נשאר כמקיף.
3. בשיעור זה מלמד אותנו מיהו ה ל דצלם דהיינו מיהו המוחין דז"א וכיצד הוא מקבל אותם.
4. המוחין נתנים לז"א דרך אוא' וישסו"ת שמלבישים על חגת דאריך.
5. החגת דאריך מתחלקים ללמעלה ממסך שנקרא זכרים שהם ב' שלישים עליונים דחגת שעליהם מלבישים אוא', ולמטה ממסך שהוא שליש תחתון דחגת שעליהם מלבישים ישסו"ת שהם בחינת נקבות.
6. המוחין מחולקים לצד זכר שנקראים אוא' או חכמה ובינה, ולצד נקבה שנקרא דעת ונקרא גם ב' עטרות.
7. ז"א מקבל את המוחין שלו שהם חכמה ובינה צד הזכרים מאוא' ואת הדעת שלו שהוא ב' עטרים מישסו"ת על פי חלוקתם לזכרים ונקבות.
8. הנקבה נקראת עטרה לראש צדיק שכאשר היא משמשת כעטרה זאת אומרת שהיא משמשת רק בגדלות של ז"א אולם בקטנות אינה משמשת

תלמוד עשר הספירות -חלק י"א שיעור 28 | סיכום בנקודות| אלף סה-סו | הדף היומי
שיעור 28 – תע"ס חלק יא – אלף סה-סו
1. הצלם נוצר באופן כללי עוד בזיווג לצורך עיבור דז"א שבזיווג זה אוא' התחברו לפרצוף אחד אולם במצב זה הצלם היה כללי.
2. במצב העיבור כאשר אוא' וישסו"ת עדיין פרצוף אחד במדרגת חכמה התהווה פירוט לצלם אולם ז"א שעדיין לא נולד ומשתמש עם המסכים של אימו בבחינת עובר ירך אימו לא קיבל צלם זה.
3. בלידה כאשר נפרדו אוא' וישסו"ת וישסו"ת עושה זיווג ומוציא פרצוף הנקרא תבונה הג' לצורך הז"א נותן ומגלה את הצלם לתחתון.
4. גילוי הצלם לתחתון הוא רק בבחינת צ' דצלם כאשר ל' ו ם הם מקיפים.
5. בגדלות גם ל תהיה בבחינת אופ' לז"א אולם ה ם תשאר בבחינת מקיף

תלמוד עשר הספירות -חלק י"א שיעור 28 | סיכום בנקודות| אלף סה-סו | הדף היומי
שיעור 28 – תע"ס חלק יא – אלף סה-סו
1. הצלם נוצר באופן כללי עוד בזיווג לצורך עיבור דז"א שבזיווג זה אוא' התחברו לפרצוף אחד אולם במצב זה הצלם היה כללי.
2. במצב העיבור כאשר אוא' וישסו"ת עדיין פרצוף אחד במדרגת חכמה התהווה פירוט לצלם אולם ז"א שעדיין לא נולד ומשתמש עם המסכים של אימו בבחינת עובר ירך אימו לא קיבל צלם זה.
3. בלידה כאשר נפרדו אוא' וישסו"ת וישסו"ת עושה זיווג ומוציא פרצוף הנקרא תבונה הג' לצורך הז"א נותן ומגלה את הצלם לתחתון.
4. גילוי הצלם לתחתון הוא רק בבחינת צ' דצלם כאשר ל' ו ם הם מקיפים.
5. בגדלות גם ל תהיה בבחינת אופ' לז"א אולם ה ם תשאר בבחינת מקיף

תלמוד עשר הספירות -חלק י"א שיעור 28 | סיכום בנקודות| אלף סה-סו | הדף היומי
שיעור 28 – תע"ס חלק יא – אלף סה-סו
1. הצלם נוצר באופן כללי עוד בזיווג לצורך עיבור דז"א שבזיווג זה אוא' התחברו לפרצוף אחד אולם במצב זה הצלם היה כללי.
2. במצב העיבור כאשר אוא' וישסו"ת עדיין פרצוף אחד במדרגת חכמה התהווה פירוט לצלם אולם ז"א שעדיין לא נולד ומשתמש עם המסכים של אימו בבחינת עובר ירך אימו לא קיבל צלם זה.
3. בלידה כאשר נפרדו אוא' וישסו"ת וישסו"ת עושה זיווג ומוציא פרצוף הנקרא תבונה הג' לצורך הז"א נותן ומגלה את הצלם לתחתון.
4. גילוי הצלם לתחתון הוא רק בבחינת צ' דצלם כאשר ל' ו ם הם מקיפים.
5. בגדלות גם ל תהיה בבחינת אופ' לז"א אולם ה ם תשאר בבחינת מקיף

תלמוד עשר הספירות -חלק י"א שיעור 27 | סיכום בנקודות אלף סד-סה | הדף היומי
שיעור 27 – תע"ס חלק יא – אלף סג-סד

1. התבונה הג' בה נתלבשו כל המוחין ולבושי המוחין הנקראים צלם שניתנים לזא ולא בתונה הב' .

2. לתבונה הב' אין השוואת צורה עם ז"א היות והיא על עוביות דבחי' ב' ואילו ז"א על עוביות דבחינה א'.

3. בתבונה הג' יש ראש וגוף . כאשר אנו אומרים שהיא בבחינת רובצת זה היה בזמן הלידה שמשם נותנת את ההארה בעת הלידה , אולם מיד לאחר הלידה היא עוברת לגדלות שמשם תוכל בהמשך לתת הארה לז"א.

4. בצלם יש ג' בחינות: את ה צ דצלם היא נותנת בקטנות את ה ל בגדלות ואת ה ם משאירה כמקיף שמקבל הז"א רק בגמה"ת שיוכל להשלים את עצמו בבחינת אדם.

שיעור 25 תע"ס י"א עמודים סיכום בנקודות דף אלף נט-ס
1. למדנו בשיעור הקודם שבעת הלידה חזרה תבונה כמו למצב הקביעות של קודם למדרגת נשמה, אולם כדי להניק חזרה למצב הקטנות .
2. לתבונה ישנם 2 מצבים : גם קטנות כדי להניק, אבל לא איבדה לגמרי את הגדלות אלא היא רק בבחינת רובצת , מקפלת רגליה כדי להניק את התחתון ואולי טוב יותר לומר מרימה את התחתון למקום החגת ששם מקום הדדים כדי להניק אותו מבחינת השפעה ולא כמו הבהמה מהדדים שבין רגליה.
3. המעבר מקטנות לגדלות , מרובצת לגדלות דנשמה מדמה את התבונה כמו אמא עילאה שיש לה חלוקה לסמך, מם בבחינה חסדים מכוסים וחסדים מגולים.

הדף היומי בתע"ס חלק י"א|שיעור 24 | עמודים אלף נ"ז-נ"ח
1. הצלם הוא הצורה שבה התחתון מחוייב על פי טבעו לקבל את האור מהעליון.
2. התחתון צריך לעשות מאמץ כדי לבנות את הצלם הזה, דהיינו ההגיון שהעליון אמר לו שדרכו צריך לקבל את האור. למשל התחתון רוצה לקבל את האור בצורה של השתוקקות אבל מלכות דאין סוף שבחרה ביתר דבקות אומרת לו יש חוק, אתה חייב לקבל רק דרך הגיון של יחד של אהבה ואם תנסה לקבל דרך הגיון אחר ולא דרך הצלם הזה תישבר.
3. בשיעור זה למדנו שהיחס של או"א וגובה קומתם משתנה מיד בלידה .
4. כדי לעבר את ז"א או"א וישסו"ת הפכו לפרצוף אחד בקומת חיה.
5. בעת הלידה חזרו למצב של קביעות דאצילות שבו או"א הם בג"ר דנשמה וישסו"ת חוזרת לבחינת ו"ק
6. הסיבה שחזרו למצב זה היא שישסו"ת צריכה להניק את הבן את ז"א שנולד כקטן ולכן היא חוזרת למצב של קטנות כדי לתת לו הארה זו, במצב זה היא נקראת רובצת.

שיעור 23 תע"ס י"א עמודים סיכום בנקודות דף אלף נה-נו
1. ישנם ג' תבונות בחיבור בין אוא' לצורך הולדת זו"ן. שהם בינה של אוא' תבונה של ישסות ותבונה שעושה ישסות בשביל ז"א.
2. היום למדנו את מושג הצלם שהוא בחינת האור חוזר שהעליון עושה עבור התחתון , והוא גם הנקרא לבושי מוחין. ונקרא גם נהי.
3. הצלם שנותן העליון תחתון הם בבחינת אחוריים לעליון היות והזיווג שעושה הוא במדרגה תחתונה ממנו שמתאימה לתחתון.
4. צלם הוא גם צורה של הגיון דהיינו תבניות מחשבה שהעליון נותן לתחתון. למשל: לדרכי העבודה צריך להיות ליהודי הגיון של פעולה בגשמיות ותוצאה בפנמיות , ברוחניות. שהם נקראים עוה"ז ועוה"ב. שהעבודה בעולם הזה והפירות בעוה"ב.
5. צלם מורכב מ 3 בחינות :צ- שהוא מתקבל בקטנות כאופ'
לם – הם בחינת מקיפים כאשר את ה ל במצב הגדלות אפשר להשיג, ואילו ה ם נשאר בבחינת ראש כמקיף.

שיעור 22 תע"ס י"א עמודים סיכום בנקודות דף אלף נג-נד
1. למדנו בשיעור הקודם שני נושאים: הראשון – מגדל הפורח באוויר דהיינו יסוד של שליש עליון בנה"י שנשאר בבחינת גרון. לא נופל לגוף אבל גם לא ראש ממש.
נושא שני – תלת כלילן בתלת במצב העיבור שמצד האורות המלובשים בכלים זה נקרא נה"י שעולים לחג"ת.

2. בשיעור היום למדנו על המושג מוחין שיש במצב העיבור והקטנות בשונה מהגדלות.

3. השם מוחין הוא שם מושאל וטבע המוחין הוא שהוא מחובר ובא מהא"ס והוא שם הויה.

4. חוץ מהמוחין שבאים משם הוי"ה יש גם כוח לכלים המוארים שיש להם קיום זמני ולא קיום שהוא א"ס. והוא נקרא שמות אלוקים שהם דינים ואין להם קיום מצד עצמם ולכן הקלי' יכולות להיאחז בהם.

5. הדינים נובעים מכך ששמות אלוקים נדמה להם שהם יכולים לעמוד בפני עצמם והם שמות אלוקים שמתגברים על שמות הוי"ה והקלי' נאחזות בהם כי הם מסתירים את החיבור לא"ס. למקור החיות.

6. זו הסיבה דהיינו מפאת הקלי' והדינים שהקטן נקרא אכזרי.

7. כשמסתלקים המוחין דהיינו שהאדם לא מחובר לעליון יש בו דינים. התיקון לבטל את הכעסים ואת שליטת הקלי' הוא ע"י התחברות למקור המוחין והוא הנקרא גדלות.

1. למדנו היום שני נושאים, הראשון מגדל הפורח באוויר שנה"י תלת כלילן בתלת שיש במצב העיבור.
2. היסוד של שליש עליון דנה"י נקרא מגדל הפורח באוויר ומשמש לבינה בראש דז"א
3. יסוד זה אינו עולה לראש אבל גם לא נופל לבחינת גוף וזאת מכוח ההארה שמקבל מהרשימו שלו שכן עלה יחד עם השליש עליון דנצח והוד לבחינת חג"ת
4. בעיבור א' שהוא לצורך קטנות נחשב העובר רק לו"ק כי זה נקרא קטן אולם מצד כלל המדרגה נחשב רק לנפש לנה"י והוא שנקרא תלת דהיינו נהי כלילן בתלת דהיינו בחגת
5. שואל הארי הקדוש שאלה, כיצד אנו רואים שלקטן יש ראש וגם לעובר ואנו אומרים שיש לו רק נהי ולקטן יש רק חגת נהי, תשובה: תלוי באיזו מסגרת מדברים, כאשר מדברים על כלל המדרגה אז הם נקראים באופן זה, אולם כשמסתכלים על כל אחד בנפרד לכל אחד מהם יש עשר ספירות.
6. הקטן הוא אכזרי ובעל חמה יתרה וכעס הרבה וכל מה שהולך וגדל מתיישב בדעתו ומתבטל ממנו הכעס והחמה והאכזריות.

שיעור 20 עמודים סיכום בנקודות דף אלף מט- אלף נ
1. כאשר ז"א נבנה בכל אבריו על ידי נהי דאריך הוא נבנה בעיקר מב' שלישין תחתונים דנהי.
2. היות ואנו מדברים על עיבור א' שהוא לצורך קטנות ובקטנות הוא נולד רק בחגת נהי , יוצא שאין לו ראש ובכל זאת אנו יודעים שגם לעובר אפילו שהוא בעיבור א' יש ראש. אם כך תהינו מהו הראש שיש לו בעיבור וכן שנולד למצב של קטנות.
3. הראש יש במצב העיבור נקרא גרון שהוא בא ממקום החלל שנוצר משליש עליון דיסוד שהיה צריך לעלות לבחינת חגת ולא עלה והרושם שלו נקרא חלל. ומהרושם הזה נעשה בחינת גרון לעובר דז"א במצב בקטנות.
4. כדי שהראש של ז"א יצטרך לגדול הוא יצטרך לאחר שנולד לתת לו עוד עיבור לצורך גדלות. גם עיבור זה יתחלק לעיבור לגדלות לצורך כלים ועיבור לגדלות לצורך התלבשות אורות בכלים שאת זה נלמד בעז"ה בהמשך .

שיעור 19 עמודים סיכום בנקודות דף אלף מז- אלף מח

1. חזרנו על לימוד ג' השמועות עפ"י רבי חיים ויטאל
2. הזכרנו שוב עפ"י בעה"ס ששמועה א' היא מצד הכלים ושמועות ב' וג' היא מצד התלבשות אורות בכלים. שההבדל העיקרי שבהם שבשמועה הג' מהיסוד מתפשט כל הגוף.
3. במעבר מקטנות דחיה לגדלות דחיה באו"א, לצורך לידת ז"א שליש עליון דנה"י עולה ומצטרף לשליש תחתון דחג"ת ונעשה יחד איתו חג"ת.
4. לא כל שליש עליון דנה"י עולים אלא רק נ"ה הנעשים דדים באו"א.
5. המקום של היסוד שהיה צריך להיות כקו אמצעי בין ב' הדדים נשאר כחלל שמאיר ליסוד שנשאר למטה. מחלל זה נעשה בחי' גרון בגדלות דז"א.
6. המושג גרון אומר – לא ראש ממש אך גם לא גוף שהוא ממוצע בין ראש לגוף, כפי שלמדנו בא"א על הגרון שעליו מלבישים או"א בחסדים מכוסים ומקבל שלמות של ראש בחסדים אך חסר חכמה.

ש.ב תע"ס חלק י"א שיעור – 18
1. בשיעור הקודם למדנו על שמועה א' ושמועה הב' . ששמועה א' מצד הכלים שמועה ב' מצד התלבשות אורות בכלים.

2. בשיעור זה אנו לומדים על שמועה הג' ועל היחס בין כל ג' השמועות.

3. עולם האצילות יצא כדי לאפשר את המשך בניית כלים דקדושה שהיסוד שלהם הוא הבחירה ביתר דבקות. בעולם הנקודים לא הצלחנו רק על ידי חלוקה לקטנות וגדלות דהיינו לרצון להשפיע ורצון לקבל, אלא שהיינו צריכים גם רצון לקבל שבמסגרת ההשפעה הנקרא אח"פ דעליה, ולצורך כך בא בחינה נוספת מעולם הנקודים הנקראת עיבור.

4. העיבור מתחלק לשניים. עיבור א לצורך הכלים ועיבור ב לצורך התלבשות אורות בכלים, דהיינו לצורך גדלות.

5. אנו מתעסקים בעיקר בעיבור הא' לצורך כלים ולכן נדבר בעיקר ממי שמהווה את שורש הכלים בעולם האצילות שהוא א"א, ובעיקר מנה"י דא"א שעליו מלביש ז"א.

6. למרות שמדובר רק בעיבור א' אנו מדברים גם מהמוחין שיווצרו לו במדור העליון שהוא ביסוד דבינה שברחם. מוחין אלו הם רק בכוח ולא בפועל.

שיעור 17 עמודים סיכום בנקודות דף אלף מג- אלף מד
1. מלמד אותנו הארי הקדוש ג' שמועות כיצד בונים את זא בעיבור: שמועה א- מצד הכלים שהם הרצונות שמועה ב- מצד התלבשות אורות בכלים באופן כללי שהם הרגשות. שמועה ג'- היא פרוט של שמועה ב.
2. בשיעור הקודם למדנו את הפירוט של שמועה א' מצד הכלים וכאן בשיעור מעלה כמה קושיות כדי להבהיר יותר את שמועה א'.
3. מדוע בונה מיסוד דעתיק את כתר דז"א והרי יסוד דעתיק נסתיים בחזה של אא והרי את זא צריך לבנות ממקום שלמטה מטבור דאא ששם הוא מתלבש? תשובה: שמדובר על יסוד דעתיק התחתון שלאחר הזיווג דעב סג בעולם אצילות הוא עלה יחד עם נהי דאא ללמעלה מחזה דאא והיות והוא שייך ללמטה מטבור דאא ניתן לבנות ממנו את כתר דזא.
4. קושיא נוספת : מדוע אינו בונה את זא מ ב' פרקין עילאין דנצח והוד אבל משליש תחתון דתת כן בונה את חכמה דאא? תשובה: כל עוד שאין לו ראש שמתפקד לגדלות הוא לא נוטל מהקצוות דהיינו מנצח והוד שהם מציינים כלים של גדלות. אלא רק מתת לבדו שנעשית חכמה בכוח ולא בפועל בראש.
5. שמועה ב' – נבנה זא על פי הסדר הבא משליש תחתון דתת – חבד דזא. משליש אמצעי דנצח – חסד . שליש תחתון דנצח- נצח. משליש אמצעי דהוד- גבורה משליש תחתון דהוד- הוד. משליש אמצעי דיסוד- תת ומשליש תחתון דיסוד- יסוד. ועל המלכות לא מדבר.
6. את שמועה הג' שהיא פירוט של שמועה ב' נלמד בשיעור הבא

שיעור 16 – תע"ס חלק יא – אלף מא-מב
1. ז"א בעיבור נבנה מב"ש תחתונים דנה"י דא"א.

2. מדוע לא משליש עליון דנה"י דא"א? מכיוון שהוא עלה להיות חג"ת דא"א.

3. אלה הבחינות שמהן נעשו ע"ס דז"א:
מיסוד דעתיק – כתר
מש"ת דת"ת דא"א – חכמה
הבינה דז"א – עדיין לא למדנו
מש"א דנצח דא"א – נעשו חסד ונצח
מש"א דהוד נעשו – גבורה והוד
מש"ת דנצח נעשו – ת"ת ויסוד
מש"ת דהוד נעשו ב 'מלכויות: למטה מחזה ולמעלה מחזה, לאה ורחל.

שיעור 15 – תע"ס חלק יא – אלף לט-מ
1. למדנו בשיעור הקודם ב' סיומים הראשון בחג"ת שבו ב"ש עליונים למעלה מהמסך ושליש תחתון למטה והשני בנה"י שבו ש"ע למעלה ממסך וב"ש תחתונים למטה ממסך.

2. את הסיום בחג"ת אנו לומדים מנק' דס"ג ששם מלכות עלתה לת"ת וש"ת יצא למטה ממסך וב"ש עליונים דנה"י דא"ק היו למעלה ממסך ולכן בעליית חג"ת לחב"ד יכולים לעלות ב"ש כי שניהם למעלה ממסך.

3. את הסיום בנה"י אנו לומדים מעולם הנקודים שהוא נקרא מ"ה דא"ק שמלביש למטה מטבור שבו הסיום היה בפה דאו"א שנקרא גם טבור במצב הקטנות כי הפה עלה למקום נ"ע. וסיום זה הוא במקום שמתחת הש"ע דנה"י דא"ק ויוצא שב"ש תחתונים הם למטה מהמסך לפיכך רק ש"ע של נה"י עולים לחג"ת.

4. בשיעור היום למדנו שיש הבדל בין נה"י בעיבור לנה"י בגדלות, והשינוי הוא במי גורם להתהוות הספירות שלו, כאשר בגדלות שלו הוא קובע דהיינו הצד של אצילות שבו שהוא תחת צ"ב. באילו במצב העיבור נה"י דא"א קובע שצ"ב עדיין לא פועל עליו.

5. למדנו שישנם ב' בחינות של ראשים אחד מכח"ב ואחד מחג"ת שהם כנגד חכמה ובינה.

6. למדנו שישנם ב' השפעות לז"א מצד שורש הכלים ומצד שורש התלבשות אורות בכלים באצילות הם מצד א"א ומצד או"א בהתאמה.

7. במצב העיבור ההשפעה היא משורש הכלים ולאחר שיוולד ההשפעה תהיה מצד שורש התלבשות אורות בכלים