בעל הסולם מתאר לנו בכתביו את חשיבותה של הפצת חכמת הקבלה בקרב עם ישראל, בשיעור גדול כך שכולם יידעו את החכמה מקטנם ועד גדולם. לשם כך חיבר את ספריו, כפי שמעיד בכתביו מהם ניתן לטעום בקטעים שלהלן.

מתוך אור הבהיר – "שופר של משיח"

ותדע שז"ס שאין בני ישראל נגאלים אלא אחר שיתגלה חכמת הנסתר בשיעור גדול, כמ"ש בזוהר: בהאי חיבורא נפקין בני ישראל מגלותא…

והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפי` האומות ישמעו ויודו כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל.

ותפקיד הזה אמרו על אליהו הנביא, כי גילוי רזין דאורייתא מכונה תמיד בשם גילוי אליהו: וע"ד שאמרו ז"ל יהא מונח עד שיבא אליהו, וכן תשבי יתרץ קושיות ואבעיות. ולפיכך אמרו שג` ימים (שהוא רמז ידוע) קודם ביאת המשיח, ילך אליהו על ראשי ההרים ויתקע בשופר גדול וכו`. ותבין רמזים האלו שאין ענין השופר הזה רק גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, שהוא תנאי מוקדם ומחוייב לבא בטרם הגאולה השלימה.

ולזאת יעידו הספרים שכבר נגלו על ידי בחכמה הזאת, שדברים העומדים ברומו של עולם נפרשו לעיני כל כמו שמלה, שזהו עדות נאמנה שאנו מצויים כבר על סף הגאולה, וכבר נשמע קול השופר הגדול אם לא במרחקים, כי עדיין קול דממה דקה ישמע. אכן התחלת כל גדלות הוא מוכרח לקטנות מתחילה, ואין קול גדול אם לא תקדים אותו דממה דקה, כי כן דרך שופר שקולו הולך וגדול. ומי עוד כמוני עצמי יודע שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואצ"ל להבינם על שורשם, ולמה עשה ה` לי ככה, אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך שהוא הדור האחרון העומד על סף הגאולה השלימה, ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שה"ס גילוי נסתרות כמבואר.

מתוך הקדמה לפנים מאירות ומסבירות (אותיות ה-ו):

וכיון שכן, הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה. ולא היה כן בזמן הקודם, מפני היראה מתערובת תלמידים שאינם מהוגנים.

וממילא היה זה לעיקר הסיבה של אריכות הגלות עד היום הזה. והיינו שאמרו חז"ל: "אין משיח בן דוד בא, אלא בדור שכולו זכאי" – היינו שכולם יהיו פרושים מרדיפה אחר התאווה והכבוד, שאז יהיה אפשר לקבוע מדרשות ברבים, להכינם לביאת מב"ד.

"או בדור שכולו חייב" – דהיינו בדור כזה, ש"פני הדור הוא כפני הכלב, ויראי חטא ימאסו, וחכמת סופרים תסרח בהם", אשר אז יהיה אפשר להסיר השמירה היתירה, וכל הנשאר בבית יעקב ולבו דופק להשגת החכמה והתכלית קדוש, יאמר לו ויבוא וילמוד, כי אין עוד חשד ופחד, שאולי לא ישאר עומד על מדותיו, ויצא ויסחור אותה בשוק, כי כבר אפס קונה מההמון כולו, וכבר החכמה מאוסה בעיניהם, באופן שאין להשיג תמורתה לא תאווה ולא כבוד. ולפיכך "כל הרוצה לכנוס, יבוא ויכנוס". וישוטטו רבים, ויתרבה הדעת בכל אותם הכדאים לה.

ובזה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו ופדות נפשינו.

ועל פי הדברים האלה הסרתי מעלי טענה גדולה, בזה שהרהבתי מכל הקודמים אותי, ובאתי בספרי זה, בגילוי יסודות החכמה, שדרכם לכסות, שעד הנה לא עבר בה אדם עוד.

דהיינו, מהות העשר ספירות לכל משפטיהם, בישר וחוזר, ופנימי ומקיף. וסוד ההכאה, וסוד ההזדככות, אשר המחברים שקדמוני בכונה פזרו הדברים הנה והנה, וברמיזות דקות, באופן שידו של אדם אינו ראוי לקבץ אותם.

אשר אנכי, באורו יתברך שהופיע עלי, ובעזרת רבותי, קבצתי אותם וגליתי הדברים די באר, ובצביונם הרוחני למעלה מן המקום ולמעלה מהזמן.

והיו יכולים לבוא עלי בטענה גדולה: אם אין פה נוספות על רבותי, אם כן האר"י ז"ל ורח"ו ז"ל בעצמם והמחברים האמיתיים מפרשי דבריהם, היו יכולים לגלות ולבאר הדברים בביאור גלוי, כמו שעשיתי אנכי.

ואם נפשך לאמר, שלפניהם היה גלוי, אם כן מי הוא המחבר הזה, אשר וודאי זכות גדול היה לו להיות עפר ואפר תחת כפות רגליהם ז"ל, לומר שנחלתו שפרה לו ה` יותר מנחלתם.

אמנם כן, לא הוספתי על רבותי, ולא באתי בחדשות, כמו שתראה במרצה המקומות ע"י החיבור, שכל דברי כבר רשום וכתוב בשמנה שערים, ובעץ החיים, ומבוא שערים מהאר"י ז"ל. ולא הוספתי עליהם אף מלה אחת.

אלא המה כיוונו לכסות הדברים, ועל כן פזרו אותם, אחת הנה ואחת הנה. והוא מפני שדורם לא היה עוד כולו חייב, והיו צריכים לשמירה יתירה.

משא"כ אנו, שבעוונותנו הרבים נתקיימה בנו כל דברי רז"ל, האמורים מראש לעקבתא דמשיחא, שבדור כזה שוב אין פחד מלגלות חכמה, כמו שהארכנו לעיל, ועל כן דברי מגולים ומסודרים.

ועתה בנים שמעו לי, כן החכמה בחוץ תרונה, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם: "מי לה` אלי. לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם. כי לא נבראתם לחזוך אחר מעשה דגן ותפוחי אדמה, אתם וחמוריכם באבוס אחד. וכמו שלא יהיה מטרת החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילו, כן לא יהיה מטרת האדם לשמש את כל גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי.

אבל מטרת החמור לשמש האדם, הנעלה הימנו כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש לה` ולהשלים כוונתו, כמו שאמר בן זומא: "כל אלו לא נבראו אלא לשמשיני, ואני לשמש את קוני". ואומר: "כל פעל ה` למענהו", כי ה` חושק ומתאווה אל השלמתינו, כמו שאמרו (מדרש "בראשית רבה" פ"ח) בדבר בריאת האדם.

מבט על הצורך ללימוד קבלה

היות ומצויה מחיצה המפסקת ביננו לבין חכמת הקבלה, וישנם עדיין החוששים להיכנס בלימוד חכמה זו מסיבות שונות, הבאתי כאן מספר דברים בשם אומרם, והאנשים ישימו לבם היטב. כי בחושך גדול אנו בסיבת התרשלות הדורות האחרונים בעסק זה.

א. זהר פרשת בהעלותך אות י"ד (תרגום מארמית): כמו זה שכתוב, ותנח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט.
ודאי מקרא זה יצא מכלל התורה ובא לספור פשוט. (שואל) מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה ,שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא, (ומשיב) אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ואשרי הם ישראל שנתנה להם תורה עליונה תורת אמת ומי שאומר שספור ההוא של התורה הוא להראות אותו ספור בלבד בא, תיפח רוחו. כי אם כך אין התורה העליונה תורת אמת, אלא ודאי התורה הקדושה העליונה תורת אמת היא.

ב. זהר פרשת בהעלותך אות נ"ח (תרגום מארמית): "רבי שמעון אמר אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות , ודברי הדיוט.
כי אם כן גם בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט ועוד יותר יפים מהם…"

ג. זהר פרשת בהעלותך אות ס' (תרגום מארמית): "וע"כ ספור הזה שבתורה היא לבושה של התורהמי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה שמתחת לבושה של התורה."

ד. זהר פרשת בהעלותך את ס"ד (תרגום מארמית): "אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מספור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשרי הם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הספורים הם לבוש."

ה. הקדמת חיים ויטאל זיע"א על שער ההקדמות:

1) עמ' י' טור ב':

"ובלי ספק כי העוסקים בתלמוד בבלי בלבד, מגששים כעורים קיר בלבושי התורה, ואין להם עיניים רואות ברזי התורה הנסתרים בו."

2) עמ' י"א טור א': "כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם היא לובשת בגדי אלמנותה ושק הושת כסותה וכל האומות יאמרו לישראל מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם

אין עלבון תורה גדול מזה,

ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה."

ו. המקובל רבי יהודה צבי ברנדווין זצ"ל: "והנה ידוע כי הגורם לכל היסורים הנוראים של עניות וחרב ביזה והרג ר"ל הוא מפאת חוסר השתדלות בלימוד חכמת הקבלה."

ז. הרה"ק מזידיטשוב זצ"ל (בספרו סור מרע ועשה טוב): "והנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה וכו' אחר שעושה המצוה בלי טעם רק מצות אנשים מלומדה ודמיין לבהמות האוכלים חציר שאין בו טעם אכילת אדם."

ח. ר' בונם מפשיסחא זצ"ל: "אבל עתה בעקבתא דמשיחא הנסתר. כמו שאנו רואים נר דולק וקודם שכבה הוא מתחזק ביותר ושלהבת עולה יותר. כמו כןמקודם לא היה היצר הרע מתגבר כל כך, והיה די תורה בנגלה לתבלין לנגדו, אבל עתה קודם הגאולה היצר הרע מתגבר יותר וצריכים להתחזק גם בנסתר."

ט. האדמור מזדיטשוב: "אי אפשר להיטהר ולהתקדש בדורות האחרונים כלום בלעדי חכמת הזהר והקבלה."

י. המקובל רבי יהודה צבי ברנדווין זצ"ל: "והנה ידוע כי הגורם לכל היסורים הנוראים של עניות וחרב ביזה והרג ר"ל הוא מפאת חוסר השתדלות בלימוד חכמת הקבלה."

יא. האדמור הריי"צ מליובאוויטש: "ויעשה תיקון בלימודו בזהר בשעה אחת , מה שלא יעשה בלימוד הפשט במשך שנה תמימה…"

יב. הרבי מליובאוויטש: "ומי שלא לומד פנימיות התורה מתחייב בנפשו, כי גם בעסק שאר חלקי התורה יפול, ומי שאינו רוצה בלימוד זה, רק בלימוד הנגלה בלבד , מתדבק 'באתר דמותא'. ורק ע"י לימוד סודות התורה יזכה לאור החיים."

יג. בעל הסולם הקדמה לתלמוד עשר הספירות אות קנ"ה: "ולפי"ז יש לשאול א"כ למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה.אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו, כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואף שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. פירוש כי כל אדם מישראל מובטח בסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להַנות לכל נברא…"

יד. הגאון מוילנא בפירוש לסידורו: "ההשגה מתחילה מתורת הניסתר ורק אח"כ משיגים יתר חלקי התורה. ולבסוף משיגים את התורה הנגלית."

טו. תיקוני הזהר ,תיקון 30: "אוי לאלו שלא רוצים ללמוד את הזוהר מפני שהם מביאים לעולם עוני, מלחמות ואסונות."

טז. הגאון מוילנא. ספר "אבן שלמה" 11,3: "הגאולה וביאת המשיח תלויים רק בלימוד הקבלה."

יז. החידא: "לימוד ספר הזוהר מעל ועדיף על כל לימוד אחר."

יח. הרב איזיק מקומרנו, ספר "נוצר חסד": "אם דורי היה שומע לי, היה לומד כבר מגיל תשע ספר הזוהר, וכך היה יורש יראת שמים במקום יראה חיצונית."

יט. המקובל יצחק כדורי: "אני קורא לכל אחד, להקדיש כל יום לכל אחד זמן ללימוד הקבלה. מפני שבזה תלוי ניקוי נשמתכם." (ציטוט מאלון, לא שמעתי בעצמי).

כ. ספר הזוהר פרשת נשוא: "בעתיד רק בעזרת ספר הזוהר יצאו בני ישראל מהגלות."

עד כאן הובאו דברי חכמינו ז"ל . היראים לדבר ה', יפתחו עיניהם לראות נכוחה את האמת המושטת לפתחם.

וימציאו לעצמם תחבולה להתחזק בלימוד חכמת הקבלה.

הרב אדם סיני

הוראה מלמעלה

להפצת האמת ישנם טעמים רבים, אך מעל לכולם היא העובדה שנצטווינו לכך ע"י התורה הקדושה והן ע"י בעל הסולם (ראה הקדמה לפמו"מ).

התמורות של האדם שבך

חשיבות ההפצה טעונה בעובדה שאדם שצריך להפיץ את האמת, נפגש איתה תדיר מחוץ לעצמו, ובכך מגרה את פנימיותו לדבר. הרצון שמישהו אחר יטעם מזו החכמה, הופכת להיות את נפשו הפנימית של האדם להיות מחויב יותר לאמת שהוא מפיץ., כמעט מחייבת,

אנו רואים באופן בולט שכל מי שעוסק בהפצה, רגיש יותר למקום המקשר בין התורה לאדם. לומד הוא להקשיב באופן יותר חברי ומושכל לזולת ולעצמו. השאלות המתעוררות באנשים, שמגיע אליהם החומר הנלמד, מחייבות את המפיץ לענות, ראשית לעצמו, על התשובות  היותר בסיסיות, שהפכו אצלו כבר כ"מצוות אנשים מלומדה". מסנן אותם מבין שפתו ללא תשומת לב רעיונית ובדרך כלל אינו שומע את עצמו וכל שכן את זולתו.  המפגש עם הבסיסים הראשוניים ביותר מכריח את האדם ליתר עמקות, כדי לחדשם לכל אדם והן לעצמו.

חמלת האדם שבך

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עימו" (שמות כ"ג פס' ה').

בעל החינוך אומר. יש לו לאדם לעורר את מידת החמלה שבתוכו. ויש להוסיף לכך, לא באופן האוטומטי המצוי בבעלי לחיים, אלא מתוך האדם שבו.

הידיעה שישנם אנשים רבים היכולים ללכת בדרך אמת, ולא מצויים בה היות ולא פגשו אותה באופן הנכון והמתאים להם, צריכה לעורר את נפש הנתינה של האדם. האם אחינו הרוחניים, שהם ודאי כל איש מישראל, יהיו מתבוססים בתורות חיצוניות באשר הם, ואנחנו נעמוד בצד ללא מתן עזרה? האם נוכל לומר בפה מלא ידינו לא שפכה את הדם הזה?

קריאה לחברים

אני קורה לכל חבר מבני קהילתנו, להקדיש מזמנו ומרצו לעניין ההפצה, שבנפשנו הוא. כל אחינו זועקים לעזרה ואין אנו כאן בעולם רק לעצמנו. הגאולה העצמית והכללית תבוא בע"ה בזכות הפצת האמת במרחבי ההמון, שאם נשאיר חלקה זו פרוצה תמולא היא ח"ו בפוגעי נפש ממש ובכאלו המרחיקים את אחינו עצמנו ובשרינו מהאמת שביהדות. עתה זה הזמן להחליט. גם אני בין המפיצים. גם אני חבר לגאולה. גם אני מתחבר לאדם שבי.

בקריאה נרגשת

הרב אדם סיני

(מדברי הרב אדם סיני בשיעור הדף היומי, עמ‘ י"ג)

"וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלוקי האריז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להיכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר העניינים בחכמה" (עמ' י"ג)

כמו שכל שערה יוצאת מנקב אחד בראש ואין שתי שערות שיוצאות מאותו נקב, כך גם בחכמת הקבלה – כל מילה מ"שפת הענפים" באה משורש רוחני אחד בלבד. 

הפירוש האמיתי של המילים, אם כן, הינו מעבר לזמן ומקום גשמיים (למשל: כלי הינו רצון לקבל, אור הוא תענוג  וכד'). הפשטת המושג מזמן ומקום בצורה שכלית בלבד אינה מספיקה, ויש גם לחוות את הדברים – לא רק לחשוב אותם. כמובן, בתחילה יש ללמדם מפי חכם מקובל שיודע לפרש נכון את המילים על פי "שפת הענפים".

כאשר אנו מדברים על הפשטה מזמן ומקום עלינו להבדיל בין הפשטה רוחנית לבין הפשטה מדעית, גשמית.  המושג "הפשטה" פירושו: "לתפוס את הכלל".

הפשטה רוחנית פירושה שהכללים מכילים פרטים רוחניים (דהיינו מעבר לזמן ומקום), בעוד שכלל גשמי מכיל רק פרטים גשמיים. כלל גשמי, לדוגמה, הינו כאשר האדם מבין ששלוש פעמים שלושה תפוזים הם תשעה תפוזים. אז הוא תפס את הכלל 3X3=9 באופן מופשט, אך זה מתייחס לכל המקרים שהוא מכיר תחת מקרי הזמן והמקום. לעומת זאת, ברוחניות הכלל גדול מסכום פרטיו, והמופשטות השולטת שם היא אחרת לגמרי.

הכלל הגשמי הוא כלל של פרטים גשמיים ולכן הוא מקיש רק לפרטים גשמיים, בעוד כלל רוחני מקיש על הנפש שהיא רוחנית. בעודנו לומדים את חכמת הקבלה, למרות שאנו שומעים מילים גשמיות, אנו צריכים ללכת לכללים שלא תובעים פרטים גשמיים בתוכם, דהיינו שאינם כללים של דברים גשמיים.

כך לדוגמה, ישנו כלל האומר שאדם רוחני הוא יותר בריא. אך אל לנו להשליך מכך על הגשמיות: האדם יכול להיות חולה מבחינה גשמית בעוד שלפי הכלל הוא חייב להיות בריא מבחינה נפשית.

חכמת הקבלה אומרת לנו לעשות מעשים גשמיים (מצוות), אם כך, האם לכאורה ישנה השלכה מהכללים הרוחניים על הגשמיות?! אלא, שיש להבין זאת על דרך משל: נניח שאנו מדברים על פירות, האם נאמר שהמילה "אגס"י הכתובה על גבי מחברת שייכת לכלל זה? האם ניגש לאכול את האגס הכתוב על גבי המחברת? בוודאי שנאמר שהמילה רק מצביעה על הפרט השייך לכלל, אך היא בעצמה לא מהווה פרט בתוכו.

באותו אופן, עלינו להבין כי הגשמיות היא רק סימן, כמו הכתב על גבי המחברת. אמנם הכיתוב מסודר מאוד על-פי החכמה, אך הוא רק מצביע על המובן הרוחני ולא מהווה את הדבר עצמו.

איך אדע מהו סוג ההפשטה שהפשטתי? התשובה היא, שצריך לבדוק לפי הפרטים הנובעים מהכלל- האם הם תלויים בזמן ומקום (שאז הכלל הוא גשמי) או לא. בהמשך, מופשטות רוחנית נכונה תיקבע ע"י כך שהיא צריכה להיות פרט בתוך הכלל האומר שצריך להגיע ליתר דביקות בבורא ית'.